משפחות שכולות, משפחת הטכניון, אורחים נכבדים.

ימי השבוע שתחילתו ביום השואה וסיומו בצפירה המפרידה בין יום הזיכרון ליום העצמאות הם ימים נוראים של חשבון נפש. תחילתם בגורלו של עם ללא מולדת ואחריתם במחיר הנורא ששילמו הורים, אחים, אחיות, סבתות וסבים, חברות וחברים של למעלה מעשרים וארבעה אלף חללים שנפלו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה כדי להבטיח את קיומנו בארץ הזאת.

לא במקרה ניצב קיר הזיכרון שלנו, בפניו ניצבתי בשם כולנו לפני שעה קלה, בליבו של הקמפוס. הוא ניצב שם ומסמל את הגלעין העצוב, הקשה והמכביד, שנישא איתנו תמיד: בשמחה ובעצב, בחוצות עיר וגם בד’ אמות. כל שם על קיר הנופלים הוא עולם ומלואו, עתיד שנקטע בטרם עת ולא התממש, והשמות חקוקים בו כדי להזכיר לנו בכל יום ויום, שעה שעה, את אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, ואת משפחותיהם וחבריהם ששילמו את המחיר הכבד מכל.

זהו קשר דמים בל ינותק, השתי וערב של רקמת חיינו כאן. בכל פעם שאני חולף על פני הקיר הנורא הזה אני חוזר ומבטיח בליבי ל- 189 בני משפחת הטכניון ששמותיהם חקוקים כאן ובליבנו, לחברים הרבים שאיבדתי לאורך הדרך, למשפחות החללים ולחבריהם – לעשות ככל יכולתי כדי להגשים את ציווים ברוח ערכי מגילת העצמאות וברוח הערכים שאליהם ועליהם חינך הטכניון במשך קרוב למאה שנים דורות של מהנדסים, מדענים, רופאים, אדריכלים ואנשי חינוך. זה הציווי, זה המצפן שלאורו נמשיך לצעוד, ואין בלתו.

השנה אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. מלחמה ש -81 מחלליה מונצחים על קיר הזיכרון הטכניוני.

סגן יהודה מונהייט מחיפה, סטודנט בפקולטה להנדסת מכונות, עזב את ספסל הלימודים כשנקרא למילואים במלחמת יום הכיפורים. יהודה, יליד פולין, היה אוטודידקט מחונן שלמד מתוך צפייה באביו את מלאכת תיקון כלי הרכב ונדבק בחיידק הנדסת המכונות. הוא למד בעצמו לבגרויות והשתתף כחייל סדיר במלחמת ששת הימים שאחריה התחיל את לימודיו בטכניון. בזמן הלימודים נשא לאישה את חברתו, רבקה והקים משפחה צעירה בזמן שהוא לומד ועובד בעבודות שונות, בין השאר גם כאסיסטנט בפקולטה. בעקבות לימודיו בטכניון עבר יהודה לחיל ההנדסה בצה”ל ומונה למפקד דוברה. עם פרוץ המלחמה התייצב יהודה ביחידתו והשתתף בצליחת התעלה – צליחה שבמהלכה נפגעה הדוברה שעליה פיקד והוא נהרג. הוא הותיר אחריו אישה – רבקה, ובן – אורן, שנולד שלושה ימים אחרי נפילתו, שניהם נמצאים עימנו כאן היום. הוא הניח הורים, אחות ושני אחים.

כמותו, גם רב סרן רפאל (רפי) לב, מקיבוץ יגור, טייס בחיל האוויר ובוגר הפקולטה לפיזיקה, נקרא להשתתף כטייס סקייהוק בקרבות הבלימה ברמת הגולן. רפי שהפסיק את לימודי המגיסטר שלו בגלל הקריאה למילואים, נפל כשמטוסו נפגע מטיל קרקע אויר. הוא הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן שנולד שמונה חודשים לאחר נפילתו. מנחהו של רפי, ד”ר יעקב דר, ערך את עבודת ה”מגיסטר” שהכין רפי והגיש אותה לטכניון. בטקס חלוקת התארים מטעם הטכניון, שנערך בקיץ של שנת 1974 הוענק לרפי לאחר מותו תואר “מגיסטר” בפיזיקה גרעינית בהצטיינות. התעודה ניתנה למשפחתו.

קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים שבהם השתתפו יהודה ורפי היו משעותיה הקשות של מדינת ישראל. שבוייה בקונספציה שגוייה ויהירות, הופתעה מדינת ישראל, וזכורים דבריו של שר הביטחון משה דיין לאחר קריסתו של קו המעוזים ונפילתם של חיילים רבים והליכתם של אחרים בשבי, על חורבן הבית השלישי.

אבל במסירות והקרבה ובמחיר נורא של 2656 הרוגים ו 7251 פצועים התגברנו כעם, וסיימנו את המלחמה בניצחון. לחמנו יחד בשם ההיסטוריה שהובילה להקמת מדינת ישראל ובשם החזון המגולם במגילת העצמאות. לחמנו יחד כתף אל כתף באותה מלחמה ובאלה שבאו לפניה ואחריה, דתיים וחילוניים, תומכי ימין ותומכי שמאל, גברים ונשים, בני אשכנז ובני קהילות המזרח. אותו “יחד” ואותה שותפות הם ציוויים של הנופלים אלינו – החיים. בימים אלה שבהם הרקמה הרופפת המחברת בינינו מחשבת להיקרע תחת מהלכים חפוזים המאיימים לשנות את פניה של מדינת ישראל ואת הברית ביננו לעד הם קוראים לנו מהחווה הסינית ומעמק הבכא, מהרי הלבנון, משער הגיא ומשדות הנגב והגליל: הרפו, רפאו את השסעים, עיצרו לפני שיהיה מאוחר.

וביום הזיכרון הפרטי שלי, כשאני ניצב מול קיר הזיכרון אני רואה את פניו של רס”ן משה ויטנר חברי לטייסת, יליד חיפה וסטודנט בטכניון, חייכן ואופטימי תמיד ששרת כקברניט יסעור במילואים. בעשרה במאי 1977 התרסק מסוקו במהלך תרגיל בבקעת הירדן. 44 לוחמים מגדוד 890 ועשרה אנשי צוות נספו בתאונה הידועה כאסון הנ”ד, מהאסונות האוויריים הגדולים שידעה מדינת ישראל.

ואני נזכר גם בחיוכו של רס”ן אילן קאופמן, יליד פתח תקווה, טוב לב וחכם. אילן היה סטודנט לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ושרת כטייס במילואים. בליל העשרים ושניים לאפריל 1990, לאחר שהנחיתו כוח צנחנים מגדוד 202, במהלך טיסת ניווט באזור מבוא שילה פגע הרוטור של המסוק המובל בזנבו של המסוק המוביל ושני המסוקים התרסקו. בהתרסקות נהרגו 6 אנשי צוות ואיש צוות שביעי נפטר מאוחר יותר בבית החולים.

אני נזכר בהראל אלתרמן חברי כאח לי, ובירון ספרא, באברהם שינדלר, במשה תבו, בשוקי לבנת, בחנוך פרלמן, בחגי קושט, בגדעון חנון, ובשי צפוני כולם צעירים, טורפים את החיים ומצפים לעתיד.

הזמן אינו מפחית מהכאב ומהשכול, וגם ההתכנסות השנתית שלנו כאן, מול קיר הזיכרון, לא תוכל לעשות זאת. עם זאת, זו הזדמנות מיוחדת שלנו כקהילה וכחברה להזכיר לעצמנו עד כמה כבד מחיר החיים כאן, לחבק את משפחות הנופלים ולהבטיח להן כי גם בעתיד לא נשכח את קורבנן. זו ההזדמנות שלנו להוקיר את זכר הנופלים ולחדש כל שנה את הנדר לצקת עוד ועוד משמעות בקורבנם. ואם נצליח לעשות זאת, נדע שקיימנו את צוואתם.

יהי זכרם ברוך.

Nanopowders are the basis of many nanotechnologies; Technion researchers coin a new term in the field of nanomechanics: “pseudo-elasticity”

 “In the scientific world today, there are two central schools of thought regarding the way nanocrystals come into contact,” says Prof. Eugene Rabkin of the Faculty of Materials Engineering at the Technion. “One school asserts that the crystals homogenously stretch in order to stick together (elastic deformation), but once they adhere, they return to their original shape. According to the other school of thought, as they approach, the inter-atom forces are strong enough to overcome the individual nanocrystals’ strength and compel them to change shape irreversibly (plastic deformation).”

Metallic nanocrystals have an orderly atomic structure, and the way in which they can undergo plastic deformation is by creating a linear “defect” in the orderly atomic structure. These linear defects, which are called “dislocations”, were first observed under a microscope in the mid-1950s and since then they have served as an important basis for understanding the mechanical characteristics of materials. Because of the size of nanocrystals, they generally have a perfect atomic structure and do not have dislocations.

 “Justification for both schools of thought has been offered, yet without a way to resolve the contradiction between them,” adds Prof. Rabkin. “On the one hand, analytical models have shown that the stresses that are created in nanocrystals during the contact formation are large enough to create a large number of dislocations; on the other hand, in experimental observations, only isolated dislocations were observed in the nanocrystalline clusters, in contradiction to the models.”

In order to resolve the contradiction, the Technion researchers used advanced simulation tools that run on high-performance parallel computer located on campus. “The calculation is performed at the atomic level,” relates Dr. Dan Mordehai who today is a member of the Faculty of Mechanical Engineering at the Technion, but who was a post-doctoral fellow in Prof. Rabkin’s group when the research was conducted. “We describe the nanocrystals using the atoms that comprise them and the forces between these atoms, and thus, we actually allow the atoms to choose their preferred “path”. These calculations include several hundreds of thousands of atoms and we have to execute them on parallel computer – that is, execute the calculation on a number of computers simultaneously.”

The Technion researchers found, for all intents and purposes, that neither of the schools of thought described the process in its entirety. In their simulation they showed that when the nanocrystals approach each other, the force of their interaction rises to become as great as that which creates many dislocations (as predicted by the second school of thought). Nevertheless, during the adhering process between the nanocrystals, additional dislocations are created, which “repair” the defects, and by the end of the adhering process, they no longer have any dislocations, as observed during experiments.

Thus the new nanomechanical term, coined by the Technion researchers, “pseudo-elasticity” was born. This mechanism enables nanocrystals to retain their original shape, despite the forces acting upon them, which are large enough to overcome their own strength limit. This mechanism may have great importance in many additional fields in contact mechanics for each pair of bodies that gets within a few nanometers of each other.

Prof. David Srolovitz, who is the head of the Institute of High Performance Computing in Singapore, participated in this research.

Above: Pictures of the simulations that were performed in the Technion show the process of contact formation between two nanocrystals. (Left) The atomic structure of nanocrystals before contact. (Right) The pseudo-elastic mechanism in action (1 to 8). In order to demonstrate the mechanism, only some of the atoms necessary for the process are shown. One can see that during the process of adhering, many defects are created (the atoms appear in dark grey in pictures 3-7), but at the end, the nanocrystals do not exhibit any defects (8). Illustration: Technion Spokesman.

The Technion is in 42^nd place in Engineering and Technology

Computer science at the Technion was ranked as 15^th in the world (among 500 universities) by the respected Shanghai Ranking published this week. Shanghai Jiaotong University published its list of university rankings – considered especially prestigious and reliable – http://www.shanghairanking.com/index.html. Harvard University tops the list, with MIT heading the engineering and technology rankings.

The Technion is ranked 42^nd in the world in engineering and technology and among the 75 leading universities in life sciences, mathematics and chemistry.

The Shanghai Ranking debuted in 2003 and is intended to improve the level of Chinese universities by comparing them to the top 500 universities in the world. The ranking is based on objective criteria and numerous data. Among the criteria – the number of Nobel Prize and other prestigious award winners, the number of scientific papers published in the leading journals – Nature and Science and other performance relative to the size of the university. The comprehensive Chinese research examines 1000 universities, including the top 500 ones.

Technion President, Prof. Peretz Lavie, said that the high ranking of the Technion in the computer field explains high position of the state of Israel in global high tech. “Research that is now being completed shows that Technion graduates do indeed lead the high tech sector that is moving Israel’s economy forward,” he said. “It turns out that 76% of Technion graduates in the last two decades work in the country’s high tech industry, which is responsible for 51% of the state of Israel’s industrial exports. Of these graduates, 25% are CEOs or deputy general managers, 21% hold other types of management positions, 10% are team leaders and 12.6% are involved in R&D. 59 out of 121 Israeli companies whose shares are traded on NASDAQ were established or are managed by Technion graduates.”

Approximately 700 students, from all over the north of the country, from 5^th grade through to 12^th grade, participated in two summer sessions given by the Science Programs for Youth division of the Technion. In addition, 44 young people participated in the international science camp, “SciTech 2011”.

This year the Science Programs for Youth division offered a range of programs in the areas of medicine, genetic engineering, developing mathematical thinking, aviation sciences, architecture, robotics, nano worlds and more. About 40 different classes were run and the most popular classes, by far, were the ones in robotics and architecture.

Classes were given in three different areas: natural sciences and engineering, basic skills and engineering and technology.

The classes are given by Technion students studying in different faculties who believe that in science and teaching, they are also conveying an important message to the young participants. In addition to the classes, the participants in the Science Programs for Youth also received a discount on entry fees to the Technion swimming pool and thus were able to enjoy the summer to the fullest.

The “SciTech” summer camp is an international science camp that takes place every summer at the Technion. This year’s camp marks its 18^th year. About 44 young men and women from Europe, Asia, the U.S. and Israel came to the Technion camp, which is aimed at youth aged 16-18 with a proven aptitude in science and technology who strive for academic excellence at the highest level. The camp is about four weeks long and combines scientific research with cultural and social activities. Afternoons and evenings are devoted to social activities and on certain days, the participants are taken on outings to see the country. This year’s tours were to Jerusalem, Caesarea, Kfar Blum, the Baha’i Gardens in Haifa and many other places.

The main objective of the camp is to expose young talented people to scientific and technological activity and research, as well as allow them an opportunity to work under the supervision of professional staff from the Technion, to build a bridge between science and the different cultures, to create relationships among students from all over world and to expose them to different aspects of Israeli society and history.

During the camp, the students work in pairs on projects at the cutting edge of Technion research, using the Technion’s equipment and labs. Toward the end of the camp, participants present their research projects by submitting a comprehensive report, a scientific poster presentation and a visual presentation.

The audience at these presentations is made up of the camp participants, the mentors, the academic staff and guests. The audience participates in choosing the best presentation in every scientific field.

The posters are displayed at a special exhibition during the camp’s closing ceremony. They are judged by a committee comprising senior scientists from the Technion as well as experts. The committee members select the best poster in each scientific field, with each winner getting a prize. The reports and posters appear in the annual “SciTech” review.