לכבוד ט"ו באב: שלושה סיפורי אהבה

לכבוד ט”ו באב: שלושה זוגות שהכירו בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון.

חגי שכטר, מסטרנט במעבדתה של פרופ’ סימה ירון ועדן ניסטור, מגיסטרית במעבדה

של ד”ר צחי רייזל, הכירו במהלך התואר הראשון. חגי מספר: “נפגשנו באירוע פקולטי בל”ג בעומר. הייתי באמצע שנה א’ ועדן באמצע שנה ב’. עדן הייתה ידועה בתור “כותבת הסיכומים המעולה” ואני רציתי להרשים את חבריי ותכננתי להתחיל עם ה”סלב”, אך קיבלתי מידע (שהתברר כמוטעה) שיש לה חבר ולכן בסוף ויתרתי. מאוחר יותר, כשגבי (חברהמהמחזור שלי) לקחה טרמפ עם עדן יחד מכפר סבא לחיפה,  עדן הציעה לה להעביר סיכומים של מעבדות שעוד לא פורסמו בדרייב הפקולטי. גבי רצתה לבקש את הסיכומים ולא ידעה איך לנסח את ההודעה אליה ובאה אליי לעזרה. ניסחתי את ההודעה לעדן מהטלפון של גבי וכתבתי ש”בתמורה – יש לי אחלה בחור להכיר לך”. עדן כמובן לא ידעה שזה אני שניסח את ההודעה וזרמה איתה. משם, התחלנו לדבר, יצאנו לדייט וכנראה שהיה טוב – בכל זאת, אנחנו מתחתנים באוקטובר.

מור משה, מסטרנטית במעבדתו של פרופ”ח רועי עמית ואיסר סנוימן, דוקטורנט במעבדה

של פרופ”ח עמית צייזל, נפגשו במסגרת עבודה על פרויקט ה־iGEM. איסר מספר: “במסגרת הפרויקט עבדנו יחד על הנדוס מערכת שתהיה מותאמת לחיידק מסוים, דבר שהצריך הרבה שעות של ‘יחד’. במהלך אותן שעות הרגשנו שיש “ווייבים טובים” ודינמיקה מצוינת בין שנינו. למרות זאת הייתי חייב לשמור על פאסון – בכל זאת, הייתי המנטור של מור… חיכיתי שכבר לא אהיה, כדי לעשות את הצעד. רק אחרי שיחת הסיכום של התחרות הרשיתי לעצמי לשלוח למור הודעת “תודה”. אחרי שבעה באוקטובר מור גויסה למילואים ושמרנו על קשר באמצעות הודעות, שהתפתחו לשיחות ארוכות במהלך המשמרות של מור במילואים. היינו מדברים המון – לעתים אפילו 8 שעות! בהפוגה הראשונה מהמילואים יצאנו לדייט ראשון, ואחריו לעוד מלא דייטים – בעיקר לחדרי בריחה. בהצעת הנישואין הכנתי למור פעילות בסגנון “המרוץ למיליון” בכל המקומות שבהם היינו בדייטים. ולפני שנשלפה הטבעת לקחתי אותה, איך לא – למעבדה שבה ערכנו את פגישות ה־iGEM. בחנוכה האחרון חגגנו שנה לנישואינו.

גאיה לוי, מסטרנטית ממעבדתו של פרופ”ח עומר יחזקאלי, וארין לוי, מסטרנטית ממעבדתו

של פרופ”ח בעז מזרחי אמנם באו מאותו הכפר (כפר ורדים) אך בסופו של דבר מיסדו את הקשר כאן בפקולטה. גאיה מספרת: “ארין ואני גדלנו בכפר ורדים,  אבל רק אחרי הצבא הפכנו לחברות טובות. כשטסתי לדרום אמריקה, ארין טסה כמה חודשים אחריי ובמהלך הטיול דיברנו כמעט כל יום ותכננו להיפגש כשנגיע לאותו אזור. כשארין הייתה בברזיל ואני בבוליביה החלטתי לנסוע אליה. כשהגעתי לברזיל הפכנו לזוג. כשחזרנו לארץ, ארין התחילה במכינת הטכניון ואני התחלתי סמסטר אחריה. אחרי המכינה התחלנו שתינו תואר ראשון בפקולטה. הלמידה יחד לאותו התואר קירבה אותנו מאוד. היה לנו יתרון כי ידענו לעבוד טוב ביחד, איך לתקשר ומתי לחפות אחת על השנייה. אנחנו משתמשות בחוזקות שלנו כדי להשתפר ביחד. כשהייתי במילואים (לתקופות קצרות וארוכות), ארין דאגה לי, דיברה בשבילי עם מרצים ומתרגלים, סיכמה לי את החומר ועזרה לי לוודא שאני מצליחה להגיש את כל המשימות בזמן. לא יודעת מה הייתי עושה בלי התמיכה שלה. במרץ לפני שנתיים התארסנו ובמאי השנה, בסמסטר האחרון של התואר, התחתנו.”

יום אהבה שמח.

כתיבה: אתי מילר, הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון