עשור לפרסי נובל

סיפור האוביקוויטין:

בשנת 1975, ד”ר גדעון גולדשטיין זיהה סוג חלבון שתפקידו בלתי-ידוע. גודלשטיין קרא לחלבון האמור “אוביקוויטין” (מהמילה ubiquitous), משום שהעריך שהוא נמצא בכל תא חי: בבעלי חיים ובתאי צמחים, ואף בשמרים.

כל תא חי מורכב ממספר גדול של חלבונים זעירים. חלבון הוא מולקולה המורכבת משרשרת אחת או יותר של חומצות אמינו בסדר קבוע מראש. החלבונים משמרים את המבנה והתפקוד של תאים, וכן שומר על הבקרה התאית. לכל חלבון יש תפקיד ייחודי – כמה מהחלבונים היותר מוכרים הנם הורמונים, אנזימים ואנטיגונים.

בשנות ה-70, הובן תהליך סינתזת החלבונים, אך טרם פוענח תהליך פירוקם  (לחומצות אמינו) של החלבונים הלא רצויים בתא.

לפני למעלה משלושה עשורים, הפרופסורים הרשקו וצ’חנובר מהטכניון בחנו כיצד להשלים את תמונת התחדשות התאי החי אגב התבוננות בתהליך פירוק החלבונים. הם עבדו בצמוד לעמיתם ארווין רוז, אף הוא זוכה פרס נובל, שהיה אז במרכז הסרטן של פוקס צ’ייס בפילדלפיה. הם הראו איך החלבון הקטן והנפוץ ‘אוביקוויטין’ מתחבר לחלבונים אחרים ומסמנם להשמדה. האוביקוויטין הנו חלבון ייחודי למדיי, בכך שהוא משמש מעין “שליח” בין החלבונים האחרים, ולפי הצורך, מסמנם להשמדה או לפירוק. “רבים ידעו איך הגוף מייצר חלבונים, אך לא איך הם מושמדים”, אומר הרשקו. “בלי מנוע רכב אינו יכול לנסוע, ובלעדי בלמים הוא מאבד שליטה. החלבונים מספקים דרכים לתווך בין מנגנוני הגוף.”