תואר בשיא הקריירה

הטכניון העניק בשבוע שעבר תוארי דוקטור ברפואה (MD) ל-217 בוגרות ובוגרים. הטקס החגיגי נערך בהשתתפות נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, דיקן הפקולטה פרופ’ עמי אהרונהיים ואורחת הכבוד ד”ר ורד דרנגר רפפורט.

השנה הוענקו התארים במהלך יומיים – ביום ראשון וביום שני. סך הכל הוענקו תארי MD ל-217 בוגרות ובוגרים, 60% מהם נשים. 36 מהם סיימו בהצטיינות, שניים בהצטיינות ראויה לשבח ו-19 סיימו את המסלול המאתגר MD/PHD, המשלב תואר מחקרי לצד לימודי הרפואה.

יחד עם עשרות הצעירים והצעירות שקיבלו את התואר הייתה גם ד”ר דנה שושני דרור, שעשתה את התואר בעיצומה של קריירה מרשימה ומכובדת בתחום כירורגיית פה, פנים ולסתות. את דרכה בתחום היא החלה בלימודים לתואר דוקטור ברפואת שיניים בהדסה עין כרם, מתוך כוונה מודעת להתמחות בכירורגיה. “המחשבה הראשונית הייתה לעסוק בשיקום מומים מולדים בעצמות הפנים – טיפולים שיכולים לשנות את חייהם של אנשים – אבל בסופו של דבר זה ספקטרום הרבה יותר רחב של טיפולים כירורגיים.”

לאחר הלימודים עקרה לצפון כדי להתמחות ברמב”ם – אישה יחידה בין עשרה מתמחים – אצל פרופ’ עדי רחמיאל, מנהל המחלקה דאז, וסגנו ד”ר עומרי אמודי, גם הוא בוגר הפקולטה והיום מנהל המחלקה. לאחר מכן יצאה לדרכה המקצועית, ובמשך שנים עבדה ככירורגית בבתי חולים ובמרפאות.

ואז היא החליטה לעשות תואר נוסף, הפעם בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט. “למרות הלימודים בהדסה, ההתמחות ברמב”ם והניסיון הרב שצברתי הרגשתי שחסר לי הרבה ידע בתחום הרפואה הפנימית. אני עוסקת בשיקום מומים מולדים בתינוקות ובשיקום פנים ולסתות אחרי תאונות דרכים, אלימות במשפחה, אובדן רקמה בעקבות גידול סרטני ועוד, ובמקרים רבים אנחנו מייצרים את השתל מרקמות באגן, בצלעות, ברגליים ובאיברים נוספים. לעתים מדובר במטופל מבוגר ולפעמים בתינוק בן יומו שהפגיעה בו זוהתה עוד בהיותו ברחם והניתוח נעשה מייד אחרי לידתו, אבל תמיד זה ניתוח מאוד מורכב שחורג מאזור הפנים והלסת, ולכן הרגשתי שדרוש לי ידע רחב יותר. המקצוע שלי קרוב יותר לכירורגיה כללית מאשר לרפואת שיניים ‘רגילה’, כך שההבנה האנטומית והפיזיולוגית הכוללת חשובה מאוד. הרבה מהידע השלמתי לבד במהלך השנים, אבל מדובר במטופלים מורכבים ובטיפולים מורכבים, ורציתי להגיע לרמה הגבוהה ביותר שבאפשר.”

כך היא הגיעה לפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון בגיל ארבעים – הרבה מעל הגיל הממוצע של הסטודנטים. “כשהם ראו אותי בהתחלה הם חשבו שאני סתם ‘זקנה’ בת שלושים שבאה ללמוד רפואה,” היא צוחקת. “זאת הייתה מחמאה עבורי כי הייתי בת ארבעים. הם הופתעו כשסיפרתי להם שלי ולבעלי שניר, קצין בכיר בחיל הים, יש שלוש בנות (וגם כלב וחתולים וארנבונים). במידה מסוימת הפכתי לאחות גדולה עבור חלקם. היה לי ניסיון בגישה נכונה למטופלים, כך שלדעתי הם הרוויחו מהלמידה איתי.”

כעת היא עובדת באיכילוב, אבל לדבריה היא תזכור תמיד לטובה את הפקולטה ואת הקריה הרפואית רמב”ם. “רמב”ם זה הבית,” היא אומרת, “אבל אני מאמינה שבאיכילוב אוכל לתרום יותר ולהמשיך להתפתח.”

קרדיט צילום: שי אלבז ואבי אבוטבול