תאומים, שותפים, מצטיינים

הראל ונתנאל בלאי הם תאומים בני 20 הלומדים יחד הנדסת תוכנה בטכניון במסגרת שתי תוכניות יוקרתיות – “פסגות” של העתודה האקדמית ו”לפידים” של הפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב.

במסגרת פסגות הם ישלימו בטכניון, תוך ארבע שנים בלבד, תואר ראשון בהנדסת תוכנה ותואר שני במדעי המחשב (ללא תזה). כיום הם בשנה השנייה ללימודיהם, ובמסגרת פסגות הם ישלימו בטכניון, תוך ארבע שנים בלבד, תואר ראשון בהנדסת תוכנה ותואר שני במדעי המחשב (ללא תזה). לדברי הראל, “ידענו שאנחנו רוצים לעשות תואר במדעי המחשב ובייחוד בטכניון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים בארץ בתחום זה, ורצינו לשרת במקום שבו נוכל לממש את הפוטנציאל שלנו בצבא. לכן פסגות בטכניון הייתה האפשרות הטובה ביותר עבורנו.”

הם גדלו בראשון לציון ולמדו בכיתות נפרדות ביסודי, אולם בחטיבת הביניים ובתיכון כבר למדו יחד בכיתת מופת/מחוננים במגמות הנדסת תוכנה ופיזיקה. את התיכון הם סיימו בהצטיינות יתרה הן בפן הלימודי והן בפן החברתי.

מכיתה ט’ ועד סיום התיכון  השתתפו הראל ונתנאל ב”ניצוצות מדע” – תוכנית מצוינות של מכון ויצמן. “בשנתיים הראשונות ערכנו ניסויים ונפגשנו עם חוקרים,” מספר נתנאל, “ואילו בשנתיים האחרונות של התוכנית פיתחנו את מיומנויות המנהיגות, ההובלה וההעצמה האישית. השתתפנו במחנה מנהיגות מדעית בשם ‘המכנה המשותף’, שכלל תלמידים מכמה תוכניות מצוינות במכון ויצמן.”

בזמן התיכון הם התנדבו בתנועת “הנוער העובד והלומד”, שם היו פעילים כמדריכים. “העברנו להם פעילויות חינוכיות ומהנות ועזרנו להם בלימודים על ידי מתן שיעורים פרטיים.”

הרבה מהקרדיט על הצלחתם הם מעניקים להוריהם, ש”מגיל צעיר דחפו אותנו למצוינות, תמכו בנו ועודדו אותנו להמשיך ללמוד ולהשקיע. הרבה מההצלחה שלנו כיום היא בזכותם ובזכות החינוך המסור שהעניקו לנו. יש לנו עוד אח קטן, אביאל, בן 16, שלומד כיום בכיתה י”א באותן מגמות – הנדסת תוכנה ופיזיקה – ונמצא בעיצומו של קורס טיס אזרחי. את הרישיון הוא יקבל לפני הגיוס לצה”ל.”

“הלמידה כתאומים באותה כיתה הייתה חוויה משמעותית עבורנו,” אומר נתנאל, “והיו לה יתרונות רבים. תמיד שיתפנו פעולה ולמדנו יחד. מובן שהתחרינו בינינו, אבל בסופו של דבר התחרות רק דחפה אותנו להשתפר. בכל שנות החטיבה והתיכון ישבנו ביחד בכיתה והמורים אף פעם לא ידעו להבדיל בינינו. מהר מאוד הפכנו מהראל ונתנאל ל’התאומים’ – סימן ההיכר שלנו שמלווה אותנו עד היום.”

חוויה זו ממשיכה ללוות אותם גם בלימודים בפקולטה. “אנחנו לומדים יחד את אותם הקורסים, שותפים להגשות בכל הזדמנות אפשרית, ומעבר לעובדה שאנחנו גרים ביחד גם במעונות, הכימיה בינינו מצוינת – מה שהופך אותנו לשותפים הטובים ביותר.”