"כל בוקר אני מרגיש שעשיתי את הבחירה הנכונה"

רפאל בנודיס, בן 19, עלה לבדו מצרפת בנובמבר 2024. את המהלך הנועז הוא מסביר בכך ש”ראיתי את צמיחת האנטישמיות בצרפת ובכל אירופה, וחשבתי שאני לא רוצה שילדיי יגדלו במקומות כאלה.”

מניע נוסף היה טרגדיה משפחתית – בבוקר ה-7 באוקטובר נפל בן דודו, נתן חי ליאר ז”ל, בעת הלחימה במחבלים. “באותה תקופה, עם כל ההפגנות הפרו-פלסטיניות בצרפת, חשתי שאין לי אפשרות אחרת מלבד לחזור הביתה. בהתחלה ההורים שלי היו בשוק, בין השאר כי הייתי בעיצומם של לימודי הנדסה בצרפת, ואבא שלי אפילו סירב שאעלה. בסופו של דבר גם הם הבינו שזו ההחלטה הכי טובה שהייתי יכול לעשות.”

כיום, בטכניון, הוא לומד לתואר משולב בפיזיקה ובהנדסת חשמל ומחשבים. “אחד מהדברים שהיו לי הכי קשים בלימודים היה הצורך לחזור ולהקשיב לכל הרצאה כמה פעמים כדי לקלוט את התוכן שלה. לקח לי זמן למצוא את קצב הלימודים שמתאים לי, שבו אני יכול להצטיין.”
את לימודיו הוא עושה במסגרת תוכנית אקדמית של צה”ל ובמסגרת תוכנית המצטיינים “אנייר”, ולדבריו, “הלימודים עם חברים מכל הארץ עזרו לי מאוד להבין יותר את התרבות הישראלית לכל גווניה ולהתרגל אליה. הופתעתי מהעובדה שישראלים מגיל מאוד צעיר כבר עושים המון דברים (טיולים, התנדבות, עבודה במלצרות) יחסית לנערים באירופה.”

האתגר המרכזי בישראל, הוא אומר, היה “ללמוד את השפה מאפס. זה לא היה פשוט – אך זו השפה היפה ביותר, אז היה שווה! למדתי את השפה באולפן באוניברסיטה העברית בירושלים וביקשתי מהאחראית של המעונות לעבור לדירה עם רק ישראלים (ללא עולים חדשים), ושם הייתי עם חבר אתיופי ועוד אחד חרדי, ולהסתובב איתם עזר לי מאוד לקלוט יותר מהר את השפה.”

הוא נזכר ברגעים רבים יוצאי דופן. “אחד הטובים היה הריקודים לכבוד יום העצמאות של שנה שעברה מול הכותל. שם הבנתי שאין ליהודים עוד מקום בעולם חוץ מפה בישראל. כל בוקר אני מרגיש שעשיתי את הבחירה הנכונה. אני גם מקווה שהיהודים שעדיין בחו”ל יזכו להרגיש את אותה הרגשה וישובו הביתה בקרוב.”