המקומות הטובים
יוזמה אומנותית חדשה מציגה את מרחב הטכניון באמצעות חוויותיהם האישיות של 16 סטודנטיות וסטודנטים מהעולם
“את המקום הזה גיליתי בערב נעים אחד, כשרציתי לתת לעצמי פסק זמן מהעבודה. נעלתי את נעלי הריצה שלי ויצאתי לטייל בקמפוס. אני תמיד מנסָה ללכת בדרכים חדשות ולא ידועות, אז בחרתי במדרכה הזו לאורך הכביש הסואן. מסיבה כלשהי הרמתי את מבטי וראיתי חלקת שמיים בין העצים הצפופים מסביב. האזור, מכוסה בשיחים, מייד גרם לי להרגיש בבית, שכן הוא הזכיר לי את שׁימלה – עיר בצפון הודו, שזכיתי לקרוא לה ביתי.” במילים האלה מתארת שיבאני פונדיר, דוקטורנטית הודית בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, את טיילת רייסקין בטכניון. “הטיילת הזו הפכה לנתיב הכרת התודה והרוגע שלי.”
פונדיר היא אחת מ-16 סטודנטים וסטודנטיות שהתכנסו בסתיו 2024 לסדנה שבה סימן כל אחד מהם, על מפת הקמפוס, מקום שבו חווה חוויה אישית בלתי נשכחת. הסטודנטים, חלקם ישראלים וחלקם בין-לאומיים, בחרו את המקומות וכתבו על החוויה הקשורה בהם, וכך נולדה תערוכה ייחודית, מבוזרת, ש-16 מרכיביה פזורים ברחבי הקמפוס. לדברי ד”ר ז’אנה שאינסקי רויטמן, מנהלת דיקאנט הסטודנטים, “בתקופה מאתגרת זו היה חשוב לנו במיוחד לחבר את הסטודנטים לטכניון ולתת להם הרגשה שזהו ביתם. בחרנו לעשות זאת באמצעות אומנות, שהיא שפה אוניברסלית, וכך אפשרנו לקהילת סטודנטים בינלאומיים וישראלים להשאיר חותם אישי במקומות ובשבילים שבהם הם מבלים כל כך הרבה חודשים ושנים.”
אמה אפטרמן, מנהלת המשרד הבין-לאומי בטכניון, אמרה כי לדעתה “זה פרויקט נפלא משום שהוא מציג את הטכניון לא רק כמקום ללימודים ולמחקר אלא כמקום עם צד נוסף, אישי. חשוב לנו שהצד הזה יבוא לידי ביטוי בקמפוס, וזה הרעיון ביוזמה הזאת.”
תמיר חורי, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, בחר “מקום טוב לבכות בו”. ניבדיטה לליטה ראווינדרן, פוסט-דוקטורנטית הודית בפקולטה למדע והנדסה של חומרים, התאהבה ברחבה שמתחת לגשר שמול הספרייה המרכזית, שם הזדמן לה פעמים רבות לשמוע סטודנטים שניגנו או שרו יחד. מיכל פרז מארגנטינה, סטודנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, בחרה בספסל מתחת לגשר הספרייה, שם שכבה לילה אחד וחישבה את עתידה. סער צור-שדי, סטודנטית בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב, בחרה בפארק לוקיי, משם זכור לה בילוי מיוחד עם בן זוגה ולהקת יתושים.
אייווי בטצ’ריה, דוקטורנטית הודית מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, בחרה בנדנדה שברחבת הכניסה לפקולטה למדע והנדסה של חומרים. לדבריה, “הנדנדה הזו מספקת לעיתים קרובות את הרצון שלי בכמה רגעים של הפוגה גנובה – בין אם באמצע יום עבודה קדחתני ובין אם בבקרים עצלים של סוף השבוע… זה מאפשר לי להיסחף אל תוך עולם החלומות המרתק שלי ולתכנון תוכניות לעשר השנים הקרובות.”
16 המיצגים בתערוכה הם תמרורים ייחודיים המציגים, באמצעות ברקוד, את סיפוריהם של הסטודנטים והסטודנטיות. לדברי אוצרת התערוכה, ולריה גסלב, “מיפוי באמצעות סיפורים אישיים מזכיר לקהילת הטכניון ולמבקריה כי למקום זה של ידע, המצאות והישגים אקדמיים יש גם רבדים אישיים רבים. התערוכה מספקת במה לסטודנטים הבינלאומיים, מקדמת את המפגש בינם לסטודנטים המקומיים ומעצימה את החיבור למרחב.”
גסלב מציינת כי הפרויקט נוצר בהשראת האומנית קנדי צ’אנג, שיזמה בהונג-קונג פרויקט אומנותי בשם “להתנשק, לבכות ולהתחרפן בציבור”, שנועד לייצר ולבטא אפשרויות חדשות לתיאורם של מקומות.
אוצרת הפרויקט: ולריה גסלב. ועדה מנהלת: ד”ר ז’אנה שאינסקי-רויטמן, מנהלת דיקנאט הסטודנטים; אמה אפטרמן, מנהלת בית הספר הבינלאומי; אפי ברקאי גורל, ממונה גיוון, שיוויון והכללה; אילונה יזגייב, ראש מדור תרבות וחברה בדיקנאט הסטודנטים. עוזרת אוצרת: דנה אלוני. עיצוב גרפי: הגר מסר ועופרי פורטיס.
קישור לתערוכה לחצו כאן
