יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה

בטקס הזיכרון שנערך בקמפוס חלק נשיא הטכניון כבוד לנופלים. לפניכם דבריו בטקס.

משפחות שכולות, משפחת הטכניון, אורחים נכבדים.

השבוע שתחילתו ביום השואה וסיומו ביום הזיכרון הוא העצוב והקשה בלוח השנה הישראלי והשנה, כבשנה שעברה, השבוע הזה ויום הזיכרון קשים במיוחד. רק בשבוע האחרון התבשרנו על נפילתם של עוד ארבעה לוחמים: נטע יצחק, עידו וולוך, אסף כפרי וגאלב סלימן אל נסאסרה, ארבע משפחות שעולמן חרב עליהן באחת והסוף אינו נראה בעין. ימים נוראים של כאב וחשבון נפש כשכולנו מייחלים להחלמת הפצועים ולחזרתם של  החטופים הנמקים במנהרות עזה כבר 570 ימים, מי למשפחתו ומי לקבורה ולזיכרון.

משפחת הטכניון איבדה בשבעה באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל 12 סטודנטים ובוגרים: יורם בר סיני, חגית רפאלי-מישקין, יעקב נדלין, אלירן יגר, דוׄבׅי כּּוׄגָן, דניס קרוחמלוב-וקסלר, אלון ספראי, עמית חיות, שמואל הררי, יבגני זינרשטיין, מושיקו (מקסים) רוזנוולד, ועפר יונג –  יהי זכרם ברוך. משפחותיהם של עמית חיות ואלון ספראי נמצאות איתנו כאן היום.

לצידן איבדו בני משפחת הטכניון עשרות בנים ובנות, אחים ואחיות, נכדים ונכדות, בני משפחה וחברים רבים – והכאב חונק את הלב.

קיר הנופלים בטכניון, הניצב במרכז הקמפוס, מסמל את הגלעין העצוב, הקשה והמכביד, שנישא איתנו תמיד. כל שם על הקיר הזה הוא עולם ומלואו, עתיד שנקטע בטרם עת ולא התממש, והשמות חקוקים בו כדי להזכיר לנו יום יום, שעה שעה, את אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, ואת משפחותיהם וחבריהם ששילמו את המחיר הכבד מכול.

לקיר, כאן ממש לימיני, נוספו בשנה החולפת שמותיהם של שני סטודנטים אהובים שלנו – עמית חיות ואלון ספראי זיכרונם לברכה, שנפלו בהפרש של יומיים באוקטובר 2024 בקרבות בדרום לבנון. שניהם היו מפקדים. שניהם היו סטודנטים מצטיינים ומוכשרים שכל חייהם לפניהם.

סרן עמית חיות ז”ל, בן ה-29 בנופלו, נהרג בקרב כמפקד מחלקה בגדוד 8207 של חטיבת הנח”ל הצפונית. הוא גדל כאן, בשכונת נווה שאנן בחיפה, למד בישיבה התיכונית “יבנה” והמשיך למכינה הקדם צבאית “קשת יהודה”.

מאז פרוץ המלחמה הוא שרת יותר מ-250 ימי מילואים, וכדי להתגייס לסבב המילואים האחרון שלו הוא ביטל טיול מתוכנן בסְרִי לנקה. הגדוד שלו עלה פעמיים ללבנון, ובפעם השנייה, במבצע לחילוץ פלוגה שכנה, נהרג עמית בטיהור הבית שבו שהו המחבלים. חבריו בטכניון הקימו פינת הנצחה לזכרו במתחם הלמידה בפקולטה למתמטיקה, ושם נכתב: “הוא היה אהוב מאוד על משפחתו, חבריו ועמיתיו ללימודים, ודמותו הותירה חותם בלב כל מי שזכה להכירו”.

עמית השלים בטכניון תואר כפול במתמטיקה ובמדעי המחשב ונהרג לפני שהספיק לקבל את תעודת הבוגר. את התעודה הענקתי לאימו יחד עם דיקן הפקולטה למדעי המחשב במהלך ימי השבעה. חברו, סרן במיל. תומר זורדה, סטודנט בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ששרת גם הוא כמפקד מחלקה באותו הגדוד נמצא איתנו כאן היום.

סרן במילואים אלון ספראי ז”ל, בן 28 בנופלו, היה קצין שריון בגדוד 89 של חטיבת “הזקן”. הוא נולד וגדל בירושלים, ומגיל 14 התנדב במד”א – התנדבות שהמשיך בה כחובש גם לאחר סיום לימודיו בתיכון.

לאחר שירותו הצבאי יצא לטיול במזרח, ולאחריו החל ללמוד בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט. אלון התקבל לכמה אוניברסיטאות אבל בחר בטכניון ואהב מאוד את חיפה ואת שכונת בת גלים. השבעה באוקטובר תפס אותו באמצע טרק באנפורנה שבנפאל, ללא קליטה, אבל הוא לא היסס לרגע וחזר במהירות ארצה עם הטיסה הראשונה כדי להתגייס לשירות מילואים. “אם החיילים שלי בחזית אני לא יכול להישאר בחו”ל,” אמר.

חבריו מספרים על  “אדם של עשייה – שעשה המון. תלמיד מבריק, חד, שהלימודים באו לו בקלות. במקביל ללימודים הוא עבד בצוות פיתוח בחברת מדטרוניק באמונה שאת הרפואה אפשר לפגוש במקומות נוספים מעבר לספסל הלימודים. במקביל הוא התנדב במהלך הלימודים בארגון לתת.

בתום השבעה יזמה משפחתו, בשיתוף מד”א, פרויקט הנצחה – גיוס תרומות לשני כלי רכב לטיפול נמרץ: ניידת ואופנוע. האופנוע כבר החל לפעול בשירות מד”א ואף הציל חיים, והניידת צפויה להצטרף בשנה הקרובה. “אלון האמין במקצוע הרפואה. אנחנו מאמינים שבאמצעות ההנצחה הזו אנו מגשימים ולו במעט את החלום שהוא לא הספיק להגשים,” נכתב על ידי משפחתו.

חיים שלמים שנגדעו, חלומות, אהבות, תוכניות ועתיד מזהיר. הלב נשבר לרסיסים בכל פעם מחדש. אני שולח מכאן תנחומים וחיבוק ממשפחת הטכניון כולה למשפחות חיות, ספראי ולכל המשפחות שאיבדו את היקר להן מכול.

אנו נמצאים בתקופה מהקשות והכואבות בתולדות עם ישראל, ואולי הקשה ביותר מאז תום מלחמת השחרור, אבל הכאב והשכול לא ירפו את ידינו ואנו נחושים להמשיך ולהגשים את ייעודנו בהוראה, במחקר ובביצור חוסנה של מדינת ישראל.

את שנת הלימודים הנוכחית פתחנו תחת אש, במובן המוחשי ביותר של הביטוי – תחת אש רקטות – שכן לא עלה בדעתנו לאפשר לארגוני הטרור להשיג את מבוקשם – שיבוש מוחלט של חיינו.

מאה שנות היסטוריה מעניקות פרספקטיבה. בכל אותן שנים הטכניון  לא חדל מפעילותו. לא בזמן מלחמת העולם השנייה, לא במלחמת העצמאות ולא במלחמת יום כיפור. גם כעת, לא שקלנו ולו לרגע את האפשרות לסגור את הקמפוסים שלנו בנוה שאנן ובבת גלים.
לטכניון תפקיד היסטורי בביצור בטחונה של מדינת ישראל. כיפת ברזל, טיל החץ, קלע דוד ופיתוחים דומים שהובילו בוגרי ובוגרות הטכניון הצילו חיים רבים בשנה וחצי האחרונות ואפשרו למדינת ישראל להמשיך ולתפקד. מאז ומתמיד פעלנו מתוך שליחות לאומית, שבמרכזה אחריות לביטחונה של המדינה, לכלכלתה ולחברתה. את תחושת השליחות הזו ואת ערכינו: אחריות חברתית, מתינות, סובלנות, קבלת האחר ורדיפת האמת, אנו מקנים גם לבוגרינו – כמאה אלף איש ואישה שהשפיעו באופן שאין דומה לו על מדינת ישראל והתוו את מסלולה.

ביום הנורא הזה אנחנו חוזרים ומבטיחים לבני משפחת הטכניון ששמותיהם חקוקים כאן ובליבנו, למשפחות החללים ולחבריהם, לחטופים ולפצועים ולבני משפחותיהם, להמשיך ולעשות ככל יכולתנו כדי להיות ראויים לקורבנם. נמשיך לעשות זאת בדרכנו הצנועה, הנחושה, וברוח הערכים שהנחו אותנו תמיד.

הזמן אינו מפחית מהכאב ומהשכול, וגם ההתכנסות השנתית שלנו כאן, מול קיר הזיכרון, לא תוכל לעשות זאת.

עם זאת, זו הזדמנות מיוחדת עבורנו כקהילה וכחברה להזכיר לעצמנו כמה כבד מחיר החיים כאן, לחבק את משפחות הנופלים והנרצחים ולהבטיח להן כי גם בעתיד לא נשכח את קורבנן. זו ההזדמנות שלנו להוקיר את זכר הנופלים ולחדש כל שנה את הנדר לצקת עוד ועוד משמעות לקורבן הזה. אם נצליח לעשות זאת, נדע שקיימנו את צוואתם.

יהי זכרם ברוך.

לצפייה בעצרת הזיכרון המלאה