"הבינה המלאכותית אינה פוטרת את האדם מאחריות"

אתמול, 9 בספטמבר, התקיים בטכניון טקס הבוגרים המסורתי, שבו קיבלו 2,008 בוגרי מחזור צ”ז את תואר “בוגר הטכניון”. הבוגר הצעיר ביותר במחזור צ”ז הוא יליד 2005, כלומר בן 21, והמבוגר ביותר – יליד 1949, כלומר בן 77. כ-41% מהמסיימים – נשים. 95 מהסטודנטים סיימו את התואר בהצטיינות ראויה לשבח ושבעה סטודנטים השלימו תואר כפול. ארצות המוצא המובילות, מלבד ישראל, הן ארצות הברית, צרפת ואוקראינה.

התואר הוא ציון דרך משמעותי בחייהם של בוגרים ובוגרות אלה, והוא מסמל שנים של השקעה, נחישות והתמודדות עם אתגרים. פרופ’ דני רז, המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, בירך את הבוגרים ואמר: “אתם יוצאים כעת לעולם המשתנה במהירות בעקבות הבינה המלאכותית. מערכות מבוססות בינה מלאכותית מסייעות כבר היום בכתיבת קוד, בניתוח מידע, בתכנון וביצירת תשובות בתוך שניות. אבל דווקא משום שהכלים האלה חזקים כל כך, הידע העמוק שלכם חשוב יותר, ולא פחות. הבינה המלאכותית יכולה להציע אפשרויות – אתם תבחרו את המטרות. היא יכולה להאיץ את הדרך לפתרון – אתם תחליטו איזו בעיה ראוי לפתור. היא יכולה להרחיב מאוד את היכולת האנושית. אבל היא אינה פוטרת בשום אופן את האדם מאחריות. זוהי משמעותה של הובלה אנושית בעידן הבינה מלאכותית, וזוהי גם דרכו של הטכניון: מצוינות מדעית המחוברת לאחריות חברתית; חדשנות הנשענת על ידע, מקצועיות ויושרה; ופיתוח המדע והטכנולוגיה למען מדינת ישראל ולמען האנושות.”

פרופ’ בני קימלפלד, דיקן בית הספר ללימודי הסמכה, הודה לבוגרים ואמר כי “שנים של לימודים, מעבדות, פרויקטים ומבחנים מגיעים כאן לקו הסיום. זה לא היה קל. הסמכה בטכניון היא אתגר ידוע לכול, ולכם היו אתגרים מעבר. המציאות השתנתה לנו שוב ושוב, לעיתים בתוך ימים ושעות, וכולנו נדרשנו להמשיך ללמוד, ללמד ולפעול בצל מלחמה, דאגה וחוסר ודאות. אך על דבר אחד תמיד הסכמנו: על המטרה שלשמה אנחנו כאן. לטכניון יש שליחות: להכשיר את מי שיוכלו להתמודד עם האתגרים הגדולים שבפני החברה והמדינה – מתוך מצוינות, אחריות, מנהיגות. אתם הביטוי לשליחות הזאת.”

שניים מהבוגרים הם לירן רדל, שסיים את לימודיו בפקולטה למדעי המחשב ע”ש הנרי ומרילין טאוב, ואביו יובל רדל, שקיבל תואר ראשון באותה פקולטה לפני 25 שנים ואתמול קיבל תואר ראשון נוסף מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה.

יובל רדל, בן 58, השלים את לימודיו בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב לפני יותר משלושים שנה. “לפני הטכניון עבדתי כהנדסאי באינטל, ובשלב מסוים מולי אדן – שהיה נשיא אינטל ישראל וסגן נשיא בכיר באינטל העולמית שלח כמה מאיתנו לטכניון כדי להשלים תואר ראשון. כל זה נעשה בתיאום עם פרופסור אבינעם קולודני מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש אנדרו וארנה ויטרבי. התחלנו את התואר בבית הספר ללימודי המשך בטכניון, ומי שהוציא ממוצע של 85 ומעלה המשיך בטכניון כסטודנט מן המניין.”

קל זה לא היה. “עבדתי באינטל ב-60% משרה, ובמקביל התחלתי תואר בטכניון, והכי חשוב – לירן נולד. ולמרות הקושי, בכל פעם שעליתי מאינטל בפארק מתם לקמפוס הטכניון הרגשתי התרוממות נפש. הייתה לי תחושה ברורה שהלימודים מעצימים אותי.”

יובל מספר על הוריו –  דוד ז”ל, יליד הונגריה, ומרים, ילידת מצרים – שהיו “אנשים חכמים מאוד, ללא תארים אקדמאיים, והם עשו הכל בכדי שהדור הבא יזכה בהשכלה בסיסית טובה. גרנו בנהריה והם שלחו אותי ואת אחי לבית ספר בסמת בחיפה, שהיה משויך לטכניון, שעה נסיעה לכל כיוון. עבורי זאת הייתה נקודת המפנה שההמשך הטבעי שלה היה הטכניון.”

יובל, כאמור, סיים תואר בהנדסת מחשבים, והמשיך עוד שלושה עשורים באינטל – עד שהחליט להירשם לתוכנית “מבטים” – תוכנית טכניונית חלוצית שנועדה לספק פתרון למחסור במורים, בדגש על תחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה. בסיוע מלגת לימודים מטעם נשיא הטכניון מכשירה התוכנית אנשי הייטק, יוצאי צבא ובוגרי אוניברסיטאות להוראה, ועל הדרך מעניקה להם תואר ראשון נוסף – תואר בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה.

בימים אלה מתחיל יובל את שנתו השנייה כמורה למתמטיקה בחטיבת הביניים שקד שבתיכון מקיף קריית חיים, והוא זוכר היטב את הקיץ שעבר, הקיץ הראשון שלו כמורה-בדרך. “כבר בשיחת הפתיחה ותיאום הציפיות עם חן, מנהלת חטיבת הביניים, הובהר לי שיצאתי לדרך מאתגרת. בסוף שנת הלימודים, ביוני 2026, אמרתי למנהלת: ‘צדקת מאד לגבי האתגרים, וזה היה חשוב מאוד מבחינת תיאום הציפיות’.”

הוא מבקש להוסיף שכפי שעזרו לו כאן בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה – ד”ר איריס זודיק, ד”ר אורטל ניצן, פרופסור זהבית כהן, דיקנית הפקולטה פרופסור מירי ברק ואחרים – כך גם עטפו אותו בבית הספר בקריית חיים, “כל צוות ההנהלה, הרכזות וכל צוות המורים. כל כניסה לחדר מורים הייתה עבורי חיבוק עצום. אלה דברים שבלעדיהם קשה מאוד לעמוד באתגרים גדולים כמו הוראה, וההוראה היא באמת אתגר עצום ושליחות חשובה.”

לירן רדל, כיום בן 30, הגיע לטכניון לקראת גיל 26 ובחר גם הוא בפקולטה למדעי המחשב ע”ש הנרי ומרילין טאוב. “לקח לי כמה שנים להחליט על כיוון אקדמי. בתוכנית ‘אורטכניון’ בחטיבת הביניים נחשפתי לראשונה לטכניון. בהמשך, לקראת גיל 24, ולאחר שבחנתי כיוונים שונים בחיי, החלטתי להירשם למדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, שם הכרתי את עולם התוכנה והרגשתי שמצאתי כיוון שמסקרן אותי באמת. מהאוניברסיטה הפתוחה עברתי לטכניון באפיק מעבר, ובשנה שעברה סיימתי את התואר בהצלחה”.

למה טכניון? “הבית היה מוכוון-טכניון. אבא שלי הוא בוגר הטכניון, הרבה חברים שלי למדו כאן, ואנחנו גרים בקריות כך שזה יעד טבעי ללימודים. ידעתי שמבחינה אקדמית ומבחינת תעסוקה עתידית זה המקום הטוב ביותר ללמוד בו, אבל לא היה לי מושג כמה חיי החברה והתרבות עשירים כאן. הכרתי הרבה חברים בטכניון. הייתי מאוד מעורב בוועד הסטודנטים הפקולטי ונהניתי מזה מאוד. ואם יש לי מחשבות על תואר שני – זה בגלל ההיבט החברתי לא פחות מהעניין האקדמי.”

היו כמובן גם קשיים, אתגרים, לילות לבנים ועליות ומורדות לאורך כל התואר, אבל בסיכום: “אין לי ספק שזו הייתה התקופה הטובה בחיי. כן, אני כבר מתגעגע.”

המלחמה הביאה עימה אתגרים נוספים, כמובן, “וזה השפיע עליי גם כסטודנט וגם כמתרגל – הפגיעה בתקשורת הבין-אישית והשינויים הרבים במועדי המבחנים. אבל זאת המציאות כאן ואנחנו חייבים לדעת להתמודד.”

ואיך הייתה ההשתלבות בעולם התעסוקה בתקופה מאתגרת זו? “הרבה מאיתנו התחילו לעבוד כסטודנטים ועברו למשרה מלאה בתום הלימודים, וכל החברים שלי מהתואר מצאו עבודה – חלק מהם אפילו בחברות גדולות ובתפקידים רציניים. אין ספק שתעודת בוגר הטכניון פותחת הרבה דלתות. גם כיום, כשמדברים אצלנו בעבודה על מועמדים, ברור שהתעודה מהטכניון מאוד מועילה.”

ולבסוף – החוויות המשותפות בטכניון. “מדי פעם נפגשנו לאכול בבית הסטודנט, וזה היה מאוד מרגש,” מספר יובל. “הטכניון השתנה מאוד בשלושת העשורים שבהם נעדרתי – מלוח וגיר עברנו למצגות, ושיטות ההוראה השתנו כבר מתהליך ההרשמה. שמחתי לעזור ללירן בתחילת התואר, בקורסים העיוניים והמתמטיים יותר, ושמחתי לא פחות כשהמצב התהפך והוא עזר לי. אני תופס את החיים שלנו כמעגלים של שלוש עד שש שנים – גן, חטיבת  ביניים, תיכון, צבא ואקדמיה. לירן סיים תואר במדעי המחשב וזה עתה יצא לקריירה בהייטק, ואני – אחרי קריירה ארוכה בהייטק – מקבל תעודת הוראה ומתחיל את המסע בכיוון ההפוך. אני חושב שזה אחד מאותם רגעים שבהם אתה מסתכל על הילד שלך ופתאום קולט את הדרך שהוא עבר. מבחינתי באותו רגע, ובמעמד הטקס המכובד, אני לא בוגר הטכניון, ולא מורה, ולא איש הייטק לשעבר. אני פשוט אבא גאה מאוד, שיושב בקהל ורואה את הבן שלו מקבל תואר.”

קרדיט צילום : רמי שלוש, דוברות הטכניון