אף פעם לא מאוחר

פרופ’ אביעד שפירא ודוקטור אלברט בן דוד

אלברט בן דוד, החוגג השנה את יום הולדתו ה-74, קיבל השבוע תואר דוקטור מהטכניון. חייו של בן דוד שלובים בחיי הטכניון בעשורים האחרונים, וכבר בשנת 1990 העניק לו הטכניון תואר “עמית כבוד”.

בן דוד נולד בתל אביב להורים שעלו מסלוניקי זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. מאז ומתמיד הרבה להתנדב למען הטכניון ולטובת גופים נוספים. באמצע שנות השמונים הוא הקים את אגודת ידידי הפקולטה להנדסת אזרחית, שפעלה לחיזוק הפקולטה ולהידוק קשריה עם תעשיית הבנייה בישראל. הוא הקים את קרן הפרסים ע”ש זיוה ואלברט בן דוד, המעניקה עד היום מלגות לסטודנטים מצטייני דיקן בפקולטה. מזה כשלושה עשורים הוא חבר באגודת ידידי הטכניון בישראל ועד היום הוא חבר קורטוריון הטכניון. לדבריו, “רק בתקופת לימודי הדוקטורט הקפאתי פעילות.”

ב-1969, בתום לימודי התואר הראשון בטכניון, הקים אלברט בן דוד את חברת הבנייה שלו – חברה שיזמה והקימה במהלך השנים פרויקטים גדולים בארץ  ובחו”ל. במקביל החל את התואר השני שלו בנושא “פיתוחה של שיטת מעקב אינטגרלית אחר התקדמות הבנייה”, שאותו סיים ב-1974. בשנת 2012 החליט להתפנות לטובת דוקטורט, גם הוא בטכניון. מדוע? “זה היה שילוב של סקרנות מחקרית ותחושה שאוכל לתרום אם אשלב בהקשר אקדמי את הידע הרב שצברתי בניהול הבנייה ובכלכלת הבנייה.”

את מחקר הדוקטורט ביצע בן דוד בהנחיית פרופ’ אביעד שפירא מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. נושא המחקר: השפעת תכנון הציוד והמערך הלוגיסטי על ההצלחה של אתרי בנייה מרובי עגורנים. לדבריו, “הכוונה היא ל’מגה אתרי בנייה’, כלומר פרויקטים גדולים בהרבה מהמקובל בישראל, ולכן נאספו הנתונים מ-44 אתרי בנייה גדולים בגרמניה. למעשה יצרנו שיטה למדידה כמותית של הצלחה בהיבטים של עמידה בתקציב, לוח זמנים, בטיחות והשפעה על הסביבה. אחת התרומות היישומיות של המחקר היא פיתוח מדדים ומשתנים והבהרת חשיבות שילובם של מתכנני ציוד ומוערך לוגיסטי בצוות היועצים של הפרויקט כבר בשלביו המוקדמים.”

בן דוד גאה בילדיו ובמשפחותיהם, שגם הם חיים על התפר שבין אקדמיה לתעשייה. הבן הבכור הוא פרופסור למימון בארה”ב וגם לאשתו תואר דוקטור; הבת האמצעית מתגוררת גם היא בארה”ב, משמשת אדריכלית העיר שבה היא גרה ובעלה משמש פרופסור לכלכלה; והבת הצעירה עובדת בהייטק ונשואה לדוקטור בכימיה.

את שנות הדוקטורט בטכניון הוא מסכם בחיוב רב. “באתי לדוקטורט מתוך אהבה, למען ההשכלה והמחקר – הרי לא הייתי זקוק לתואר הזה בשביל קידום או פרנסה. לכן השקעתי בו מכל הלב, ואחת התוצאות היא ממוצע של 92 בקורסים. זאת הייתה החלטה חשובה ומשמעותית בחיי, ואין לי ספק שלא הייתי יכול לממש חלום זה ללא עזרתה ותמיכתה הרבה של אשתי זיוה. אשמח גם להמשיך במחקר באופן כלשהו, גם אם כנראה לא אצא לפוסט-דוקטורט.”