תקווה להתחדשות

שכונת התקווה עמדה במרכז עבודתה של ליז לייבוביץ, שזכתה בשני פרסים יוקרתיים בארכיטקטורה. פרס ראשון נוסף ניתן לסטודנט ירון צלניק על הצעה ליוזמות תיירותיות ברמת הגולן

“שכונת התקווה בדרום תל אביב היא תמצית של שגיאות תכנוניות שקיבלנו בירושה מהבריטים ומהתורכים. גם אם נתעלם מחזות המבנים ומהצפיפות נוכל להבחין מיד בפער בין מפת הבניינים לבין חלוקת המגרשים. העדר פרצלציה, בעיות בעלות, סככות שצמודות לבתים, תוספות בנייה לא חוקיות, צווי הריסה והתיישנות מבנים – כל אלה מסבכים את המצב משנה לשנה. רוב הבתים משתייכים ל’מושאע’ והיו בבעלות של עשרות אנשים, להם קמו יורשים, וכך התפצלה הבעלות בין מאות משפחות”.

ליז לייבוביץ, בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, אמרה את הדברים עם זכייתה בשני פרסים על עבודת הגמר השנתית שלה, “מושאע מושאע – פרויקט התחדשות עירונית בשכונת התקווה”. העבודה, שהציגה גישה חדשנית לשיקום השכונה, זכתה במקום הראשון בשתי תחרויות נפרדות: “הפרויקט הזוכה בארכיטקטורה בפרס על שם ישראל וליאון רייסקין” ו”הפרויקט הזוכה בפרס לאדריכלות וזהות ישראלית ע”ש אבא אלחנני ז”ל”.

בתחרות השלישית, הפרויקט המצטיין באדריכלות נוף ע”ש אלימלך ארמוני, זכתה במקום הראשון עבודתו של ירון צלניק “מעבר הכרחי”, אשר הציגה פתרון תיירותי לשימוש בשדות המוקשים ותעלות הנ”ט, המתפרשים על פני עשרות אלפי דונמים משטחה של רמת הגולן.

“הארוע מסמל את ההצטיינות של הסטודנטים שלנו,” אמר דיקן הפקולטה פרופ’ יהודה קלעי, “אולם נשאלת השאלה, בשביל מה בכלל צריך ארוע שכזה? התשובה שלי היא שמעבר להוקרה לזוכים, הטקס מכבד את כולנו ואת המצוינות של כלל המשתתפים. זהו רגע של נחת בתוך תהליך ארוך ומייגע שעוברים סטודנטים המגיעים עם חלום בתחומי אדריכלות, אדריכלות נוף ותכנון ערים”.

ירון צלניק: נוף מוקשים

פרופ’ יהודה קלעי דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון מעניק את פרסי ההצטיינות ללירון צלניק

ירון צלניק, שזכה במקום הראשון בתחרות באדריכלות נוף, סיפר כי שירת כקצין ברמת הגולן ונחשף לתהליכים של פינוי מוקשים. “אם תעיינו במפות תכנוניות של רמת הגולן לא תזהו במבט ראשון את שכבת המכשולים הצבאיים,” אמר, “אבל מעל למחצית השטח בגולן נמצאת תחת מגבלות ביטחוניות. בהיררכיה התכנונית, המערכת הביטחונית נמצאת מעל למערכת האזרחית, והסיבות ידועות. ברצועה המערבית קיימים שדות מוקשים סוריים שהוקמו לפני 1967. פינוי המוקשים מתרחש, אולם ממזרח לו נמצא ‘קו הסיוע’ שבו מוקשים ותעלות נגד טנקים המקשרות בין התלים. זהו איזור מבצעי שבו לא החל פינוי המוקשים. מבחינת מערכת הביטחון, ההתייחסות אל השטח היא כאל אחת מהשתיים: יש או אין מוקשים. לפי קצב פינוי המוקשים, 51 דונם בחודש, תהליך הפינוי יארך 120 שנה.

“אני מציע לראות במגבלה סוג של הזדמנות. הלא מדובר בשטחים פתוחים, היכולים לשמש עתודות קרקע לעתיד. יש לנו 17,000 דונם של שדות מוקשים ו-215 ק”מ נוספים של תעלות נגד טנקים. על כן אני מציע שלושה סטטוסים: שמור – לשטח שניתן לעשות בו שימוש כשמורה, מוגבל – לשטח שאי אפשר להכנס אליו, ונגיש – לשטח ללא מגבלות צבאיות.

“לקחתי את תל עזזיאת בצפון רמת הגולן, שהיה מוצב סורי שנכבש בשנת 1967. יש כאן היקף גדול של שדות מוקשים, אבל יש סביבו מאורות זאבים. יש כאן גם מורשת קרב עשירה. אני מציע שאותם חלונות ירי במוצב, אשר שימשו לתצפית על האויב, ישמשו לתצפית על חיות הבר ומאורות הזאבים. במקום להסתוות מפני האויב בואו נסתווה מפני החיות. המבקר במקום יטפס אל חלקו העליון, באופן שיאפשר לו להרגיש את החוויה של ההתכנסות לתוך מוצב, שבו הוא יוכל להחשף אל סיפורי המורשת וליהנות מנוף בלתי רגיל”.

ליז לייבוביץ: שיר השכונה

פרופ’ יהודה קלעי דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון מעניק את פרסי ההצטיינות לליז לייבוביץ.

בעבודתה של ליז לייבוביץ “מושאע מושאע”, הוצגה דרך מקורית ומעשית להתמודדות עם בעיות משפטיות ומרחביות בשכונה, ההופכות קשות יותר על ציר הזמן ומביאות להידרדרות המרחבים החברתיים והפרטיים הקיימים בשכונה. העבודה מציעה מערכת חוקים וכלים חדשה, אשר יתאימו לתכנון במושאעות. העבודה מסבירה, דרך תיאוריות של תכנון עיר, מדוע העיר אינה יכולה לתפקד לגמרי כשוק חופשי. מצד שני, העיר היא מערכת מורכבת שגם שיטות תכנון בעלות רגולציה מוגברת אינן מניבות בה פתרון להתפתחות עירונית בריאה.

העבודה מציעה הקמת בסיס מידע, בהתאם לחלקו של כל בעל מושאע ולפי ערכה של יחידת הקרקע. “בניתי מדד סובייקטיבי המבוסס על שיחות עם התושבים וחישובים של חלקות הקרקע. סדר הפעולות לשיקום וחידוש השכונה מציע כלי חדש לתכנון, המושתת על ערכים חברתיים המפורשים למדדי מטרה ומושגים בעזרת תמריצים בשוק החופשי. יצרתי תסריטים אפשריים, עם מטריצות אפשריות לפתרון. הערך של כל יחידת קרקע ירד לרזולוציות ברמה של מדדי הזכויות שיש לחלקת קרקע במפגש בין רחובות. כך למשל, אנשים יוכלו לפי מחשבון מדויק, לתת שטחים ציבוריים ולקבל חזרה שטח פרטי בתמורה”.

בארוע חלוקת הפרסים, שהתקיים באולם בנג’מין בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, נכחו הבוגרים, אנשי הסגל, השופטים – אדריכלים ומתכנני ערים, בני משפחות הבוגרים ותורמי הפרסים בסך כולל של כ-100 אלף שקל. לתערוכת הסיום שקדמה לחלוקת הפרסים הגיעו 87 זוכים, מהם 16 מועמדים לפרסי הגמר.