הקץ לנתב הביתי: סטודנטים בטכניון פיתחו “מגה-ראוטר” המחולל רשת אלחוטית רציפה ברדיוס של עשרות קילומטרים; המתקן הראשוני, שיוצב בראש האובליסק בקמפוס הטכניון, יחל לפעול ב-13 ביוני 2016 ויכסה בשלב הראשון את האזור שבין ראש הנקרה לקיסריה ובין חיפה לנצרת
טכנולוגיה חדשנית שפותחה על ידי סטודנטים בטכניון צפויה להוביל למהפכת גלישה בישראל ובעולם. מדובר במגה-ראוטר (MR) המחולל רשת אלחוטית רציפה ואחידה ברדיוס של עשרות קילומטרים ומייתר את הצורך בנתב הביתי המוכר. הפיילוט הראשוני יבוצע באזור חיפה ובהמשך יורחב השידור צפונה עד גבול הצפון, מזרחה עד עמק הירדן ודרומה עד קו ת”א-ירושלים.
שלושת הסטודנטים, הלומדים באחד המסלולים הבין-פקולטיים בטכניון, עדיין מסרבים לחשוף את שמותיהם אולם גאים בשם שהמציאו לטכנולוגיה החדשה: YAGfi. האותיות הגדולות YAG, הם מציינים, הן האותיות הראשונות בשמותיהם הפרטיים.
הממציאים הצעירים מסבירים שבניגוד לטכנולוגיות WiFi, המאפשרות שידור יעיל בטווח של מאות מטרים לכל היותר, הטכנולוגיה החדשה יוצרת “שדה גלישה” ברדיוס של עשרות קילומטרים – כ-45 ק”מ בשלב הראשון – במהירות גלישה השקולה ל-115 מגה לכל הפחות, וזאת באמצעות נתב יחיד. ע’, הוגת הרעיון, מסבירה כי “גדולתה של הטכנולוגיה החדשה, מלבד שטח הכיסוי הנרחב, טמונה בעובדה שמהירות הגלישה אינה יורדת בהדרגה אלא נשארת קבועה עד לשוליו של אזור הכיסוי.”
ע’ מספרת שההמצאה עלתה במוחה במהלך סיור אקולוגי בחוף מכמורת בשנת 2013. “היתה לי תחושה שהמדריכה טועה בהגדרה של אחד מצמחי החוף, אבל לא היתה לי דרך לבדוק את זה. את הטלפון הסלולרי השארתי ברכב בגלל הלחות, ובאייפד שהיה עלי לא היה סים ולכן גם לא קליטה סלולרית. איך זה ייתכן, שאלתי את עצמי, שעדיין לא הומצאה רשת כלל-ארצית כזו בעידן שבו אנשים מדברים מטלפון סלולרי מאמצע נחל ערוגות או מפסגת הר נידח?”
ע’ שיתפה במחשבותיה את י’ וג’, חבריה לספסל הלימודים במסלול המשולב בטכניון. י’ היה מעט ספקן אבל ג’ הציע “לתת לזה צ’אנס.” ג’ וע’ החלו ללמוד את הנושא מההיבט הטכני, וי’ בחן את הסוגיות המשפטיות והלוגיסטיות עם אביו, המנהל משרד לעריכת פטנטים. לדבריו “היו כאן המון סוגיות שלא חשבנו עליהן, למשל רשיון להפעלת ה-MR, ההתחממות הגבוהה סביבו, הזמינות הנמוכה של רוחב פס בספקטרום הנדרש (בסביבות 2.4 גיגה) וכמובן ההתנגדות הצפויה של עמותות הורים וארגונים סביבתיים.”
תוך פחות משנה סיימו השלושה את שלב התיכּוּן המוקדם (תכן קונספטואלי ופרילימינרי), ובשלב הזה הם החליטו לפנות לנשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא.
“שלושה צעירים נבוכים נכנסו למשרדי,” נזכר פרופ’ לביא בפגישה ההיא. “אחת מהם החזיקה בידה תרשים של משהו שהזכיר לי פטיפון, משום מה. הזמנתי אותם לשבת ולהסביר לי במה מדובר.”
“הופתענו מהפתיחות הרבה והנכונות להקשיב לשלושה סטודנטים בני עשרים,” מספר י’. “לרגע לא היתה תחושה ש’הצעירים האלה, מה הם בכלל מבינים מהחיים שלהם?’. פחות מעשר דקות לאחר תחילת הפגישה זימן הנשיא ללשכתו את סגן הנשיא למחקר, שהתלהב מאוד מהרעיון. כעבור שעה וחצי יצאנו משם בתחושה טובה למרות הספקות והחששות.”
כעבור שבוע קיבל ג’ שיחת טלפון מפתיעה מלשכתו של פרופ’ לביא. הטכניון, כך נאמר לו, “יתמוך בפיתוח הטכנולוגיה ובמיסחורה.” יתר על כן, נשיא הטכניון הציע לשלושה למקם את המערכת העתידית בראש האובליסק הניצב בלב הקמפוס. “ברור שמיד נדלקנו על הרעיון,” אומר ג’. “זאת היתה כזאת רוח גבית. הרגשנו בעננים, ואת כל חופשת הקיץ הבאה שרפנו על פיתוח האבטיפוס. הטכניון סיפק לנו שני חדרים במעונות, כיתה ריקה שתשמש לנו מעבדה ותמיכה אינסופית (כולל מלגת קיום). מאחר שהתחלנו בתקופת המבחנים ידענו שזה יעלה לנו בכמה קורסים חוזרים, אבל לשלושתנו היה ברור ששווה לשלם את המחיר.”
כעת, במקביל לכיול המערכת נבחנת יעילותה במנהרות הכרמל ובמקלטים תת קרקעיים. מתקן ה-MR יותקן בראש האובליסק במהלך חודש מאי ויחל לפעול ב-13 ביוני – מיד לאחר חג השבועות ולקראת יציאתם של כשני מיליון תלמידים לחופשת הקיץ. בשלב הראשון יסופקו שירותי ה-MR ללא תשלום, אולם בעתיד שומרת השלישייה את הזכות לגבות תשלום מצרכנים תאגידיים.