Category Archives: כתבות אמצע

“יהודה היה דוגמה ומופת לבוגר טכניון שרתם את חזונו ואת כשרונו לטובת פיתוח הטכנולוגיה והכלכלה הישראלים ולחינוך הדורות הבאים,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון. “הוא גילם באישיותו את הרוח האמיתית של הטכניון, המשלבת מצוינות, חדשנות, חריצות ורוח יזמית עם מחויבות חברתית עמוקה ודאגה לרווחת הקהילה. חזונו ומחויבותו לחברה הישראלית באו לידי ביטוי בפעילותו החינוכית והחברתית רבת ההשפעה. הוא ואחיו זהר, שהלך לעולמו בשנה שעברה, היו חברים ושותפי אמת של הטכניון, מקור גאווה עבורנו ומודל השראה לכל בוגרי הטכניון. יהודה וזהר זיהו בשלב מוקדם את הפוטנציאל הטכנולוגי הטמון בננוטכנולוגיה והתגייסו להקמת המרכז לננו-אלקטרוניקה ע”ש הוריהם שרה ומשה זיסאפל, שהיה הראשון מסוגו בישראל. המרכז יחד עם מכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה התניעו את מהפכת הננוטכנולוגיה בישראל ומיצבו את הטכניון בחזית המחקר העולמי בתחום. עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית פתחנו בטכניון את הבניין להנדסת חשמל ומחשבים שתרמו האחים זיסאפל והוא נקרא על שמם. הבניין החדש ינציח את חזונם – הכשרת עילית המהנדסים לטובת תעשיית ההייטק הישראלית. הוא יאפשר לנו להמשיך ולפתח את הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, לגייס חברי סגל מובילים ולשמר את מעמדנו בחזית המחקר העולמי. תמיד נשאר אסירי תודה ליהודה ולזהר ולכל משפחת זיסאפל על התמיכה, על השותפות ועל החברות רבת השנים. יהיה זכרו של יהודה ברוך.”

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון (במרכז) מעניק את אות הטכניון ליהודה זיסאפל – 2022

דיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, פרופ’ עדית קידר,  אמרה כי “הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים נפרדת בצער רב מבוגר הפקולטה, יהודה זיסאפל ז”ל, חלוץ התעשיות עתירות המדע בישראל בתחומי האלקטרוניקה, התקשורת והמחשבים. מעבר לתרומתם הגדולה להייטק הישראלי, יהודה ואחיו זהר תרמו רבות להתפתחות הפקולטה ולשגשוגה. בחזונם המשותף לפריצת דרך בתחום הננו-אלקטרוניקה הם הביאו להתפתחות התחום בארץ. לאחרונה אפשרו לטכניון להרחיב את תחומי פעילותיו בתחומי טכנולוגיות העילית על ידי הרחבת התשתית הפיזית של הפקולטה ותוספת הבניין ע”ש יהודה וזהר זיסאפל.”

“יהודה היה דוגמה ומופת לבוגרי הטכניון, אדם אשר לא רק הפך לחלוץ תעשיית טכנולוגיות העילית בישראל, אלא היה לראש חץ לידידי הטכניון בישראל. זו אחת הדוגמאות יוצאות הדופן לבוגר טכניון שהטביע את  חותמו על מדינה שלמה, אבל באותו הזמן לא שכח את הטכניון,” אמר פרופ’ פרץ לביא, יו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל ונשיא הטכניון לשעבר. “תמיכתם של יהודה וזהר בטכניון, ובמיוחד בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, שבה למדו, הייתה עקבית וארוכת שנים. התרומה הגדולה הראשונה שלהם, בניין משה ושרה זיסאפל לננוטכנולוגיה, הייתה – במבט לאחור – שינוי פרדיגמה. אני בטוח שהבניין החדש של הנדסת חשמל ומחשבים יביא לתוצאות דומות. יהודה היה יזם ברוך כישרון ואדם מיוחד שצפה וחזה את העתיד.”

יהודה זיאספל ז”ל החל ללמוד בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי בטכניון עוד בתקופת שירותו הצבאי וסיים את לימודיו ב-1966. הוא נפצע במלחמת ששת הימים ובתום האשפוז החל לעבוד ב”מוטורולה”, שם התקדם במהירות לתפקידים בכירים. באמצע שנות השבעים הקים את חברת “בינת”, לשיווק מוצרי תקשורת נתונים. בתום שירותו הצבאי של האח הצעיר זהר, אף הוא בוגר הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי בטכניון, הזמין אותו יהודה לחבור אליו בתחום המקצועי. כך נולדה בשנות השמונים “רד תקשורת נתונים” שפיתחה מוצרים ייחודיים והתחרתה בחברות ענק בשוק הגלובלי. יחד הם יצרו מודם זעיר שהוביל למהפכה ולהצלחה כלכלית מסחררת. הרעיונות החדשניים שלהם הובילו ליצירת חברות הזנק נוספות וכך הפכו האחים יהודה וזהר זיסאפל ליזמים הסדרתיים הראשונים של מדינת ישראל. לימים אמר יהודה: “יצרנו שותפות נדירה. אנו מאוד שונים איש מאחיו, הן בחזות והן בחשיבה ובהתייחסות לדברים. זה טוב – אנו מפרים זה את זה.” 

יהודה היה יזם פעיל גם בתחומי הביוטכנולוגיה והטכנולוגיה הביו-רפואית והקים עם פרופ’ נאוה זיסאפל את חברת “נעורים פרמקולוגיה” ואת החממה “רד ביומד”.

כשנקרא יהודה לדגל והתבקש לעמוד בראש ארגון בוגרי הטכניון הוא נעתר מייד, ובתפקיד זה פעל להעצמתו של הארגון ולהידוק הקשר בין הטכניון, בוגריו והתעשייה. הוא הקים את “מועדון המאה” של בוגרי הטכניון ואת הפרויקט החינוכי “משלוש לחמש” המקדם תלמידי תיכון על ידי חונכים בוגרי הטכניון. קידום הדור הצעיר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית עמד תמיד לנגד עיניו והוא מימש זאת בשורה של יוזמות חלוציות ורבות השפעה.

בשנת 2001 העניק הטכניון ליהודה תואר דוקטור לשם כבוד על מנהיגותו ועל תרומתו לפיתוח תעשיית ההייטק בישראל ועל מעורבותו הרבה בקידום החינוך הטכנולוגי והמדעי בישראל.

יהודה זיסאפל מקבל תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון – 2001

ב-2003 הונחה אבן הפינה למרכז לננו-אלקטרוניקה ע”ש שרה ומשה זיסאפל, שנבנה הודות לתרומתם של האחים. הקמת הבניין סייעה לפיתוח תחום הננו-טכנולוגיה בטכניון והפכה את ישראל למובילה בתחום.

בטקס הנחת אבן פינה של המרכז לננו-אלקטרוניקה ע”ש שרה ומשה זיספאל – 2003

בשנת 2019 העמידו האחים זיסאפל תרומה גדולה להקמת הבניין להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש יהודה וזהר זיסאפל, וב-2022 הוענק להם אות הטכניון – אות ההוקרה הגבוה ביותר שמעניק המוסד על מפעל חיים למען הטכניון ועל תרומה לקידום האנושות, רווחת העם היהודי ומדינת ישראל.

בטקס הנחת אבן הפינה. מימין לשמאל: פרופ’ אורי סיון, זהר זיסאפל, יהודה זיסאפל ופרופ’ פרץ לביא

“זהו כבוד עבורנו לקבל את אות הטכניון ואני מודה לכם בשמי ובשם זהר,” אמר יהודה זיסאפל בטקס שהתקיים לפני שנתיים. “התחלתי את לימודיי בטכניון בשנת 1961 וסיימתי ב-1966, עוד לפני שנטבע הצירוף ‘הייטק ישראלי’. רק כעבור עשור התרחשה הפריצה בתעשייה הטכנולוגית בישראל, ולשמחתי נכנסנו אליה בנקודת זמן קריטית והפכנו לחלוצים בהייטק הישראלי. בתפקידי כיו”ר ארגון בוגרי הטכניון וגם בתפקידיי בהמשך יזמתי תוכניות חינוכיות המתייחסות לצורכי ההייטק הישראלי ובה בעת מקדמות תלמידים מהפריפריה וכך מצמצמות פערים חברתיים. יחד עם זהר הקמתי בטכניון את המרכז לננוטכנולוגיה ע”ש הורינו, שרה ומשה זיסאפל, ובקרוב נחנוך את הבניין החדש בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים. המשק הישראלי סובל ממחסור חמור במהנדסים ובכוח אדם טכנולוגי, ואנו מאמינים שהבניין החדש של הפקולטה יסייע לטכניון במשימתו להגדיל את מספר חברי הסגל ואת תחומי המחקר וההוראה ולהכשיר יותר מהנדסים צעירים לטובת תעשיית ההייטק בישראל.”

בחנוכת הבניין להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש יהודה וזהר זיסאפל – 2022

לסרטון הוקרה לאחים זיסאפל:

לסרטון מפתיחת בניין זיסאפל להנדסת חשמל ומחשבים (2024):

מערכת החיסון נחלקת באופן גס לשניים – המערכת המולדת, שהיא המחסום הראשון בפני מחוללי מחלות, והמערכת הנרכשת, הנכנסת לפעולה מאוחר יותר ומגיבה באופן ממוקד יותר. המחקר הנוכחי התמקד במערכת המולדת. תאי הדם של מערכת החיסון נוצרים במח העצם, הנמצא בחלק הספוגי של העצם.

ד”ר קתרין ונדורנה

ד”ר קתרין ונדורנה מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית פיתחה שיטה חדשה המאפשרת מעקב אחר היווצרות תאי הדם החיסוניים במח העצם. לשם כך היא השתמשה בחלקיקים מגנטיים זעירים של תחמוצת ברזל, שאחריהם היא עקבה באמצעי הדמיה שונים ובהם MRI של היצור החי (In vivo magnetic resonance imaging).

במחקר, שנערך בעכברים, נבדקה השפעתה של דלקת ברמות שונות על היווצרות תאי הדם.

הממצאים: ככל שהדלקת עזה יותר כך נוצרים במח העצם יותר תאי תאי דם חיסוניים. במילים אחרות, הגוף מגיב לזיהום ביצירת דלקת – הוא מגדיל את כמות תאי הדם החיסוניים כדי שיגיבו לזיהום. המסקנה היא שמח העצם אינו רק “מפעל תאים”; ככל שהדלקת חריפה  יותר, הוא  מגיב בהגדלת כמות תאי הדם החיוניים וספיגה מוגברת של ננו-חלקיקים. מבחינה יישומית, גילוי זה יאפשר לעקוב בצורה מדויקת יותר אחר תאי החיסון. המחקר גם מדגיש את הפוטנציאל של אותם חלקיקים ננומטריים בהסעת תרופות, מה שרלוונטי במגוון  מחלות ובהן סרטן, מחלות לב ומחלות ניווניות.

לדברי ד”ר ונדורנה, “כעת נוכל לספק לרופאים כלי יעיל לזיהוי מוקדם של דלקות על סמך מעקב אחר מח העצם. אנחנו מאמינים שתגלית זאת תשפר משמעותית את האופן שבו רופאים מאבחנים מחלות שונות, מה שיוביל לטיפול מותאם אישית ויעיל יותר.

ד“ר קתרין ונדורנה, חברת סגל  בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון מאז ספטמבר 2020, השלימה תואר ראשון ושני ברפואה וטרינרית באוניברסיטת גנט, בלגיה, ודוקטורט במחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע. לאחר מכן יצאה לפוסט-דוקטורט בבית הספר לרפואה הרווארד. במסגרת פעילותה קיבלה ד”ר ונדורנה תואר פרופסור משנה במחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת איינדהובן, הולנד, ופעלה כמדענית אורחת במעבדת נאמן במחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן.

לנסיעה בכבישים השפעות שליליות רבות על הטבע, ובהן קיטוע שטחים פתוחים ויצירת הפרעות כגון רעש וזיהום. אחת ההשלכות החמורות של נסיעה בכבישים היא תמותה של חיות בר כתוצאה מהתנגשות ודריסה.

“זוהי בעיה חמורה מבחינה אקולוגית,” מסביר ד”ר דרור דנבום, שהוביל את המחקר כחלק מעבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ’ אסף שוורץ מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ופרופ’ אבי בר-מסדה מהחוג לביולוגיה וסביבה באונ’ חיפה-אורנים. “דריסות פוגעות באוכלוסיות של חיות בר, לרבות מינים הנמצאים בסכנת הכחדה ובהם צבאים, לוטרות, חתולי ביצות וכן מיני ציפורים, זוחלים, דו-חיים וחסרי חוליות. יתר על כן, התנגשויות בחיות גדולות כגון חזירי בר מסכנות את ציבור המשתמשים בכבישים.”

ד”ר דרור דנבום

המחקר שפורסם השבוע בכתב העת Conservation Biology מציג ממצאים מורכבים: מאפייני כביש זהים עשויים להיות מועילים למינים מסוימים וקטלניים לאחרים. יתר על כן, לעתים עשויים להיות הבדלים גדולים בהשפעות המאפיינים על דריסות של תת-אוכלוסייה אחת לעומת תת-אוכלוסייה אחרת מאותו מין.

“זהו המחקר המקיף והגדול מסוגו שנערך בארץ” אומר פרופ’ אסף שוורץ. “עד כה לא נערך בארץ מחקר מקיף במטרה להבין את השפעותיהם של מאפייני הכבישים ועומסי התנועה על דריסת חיות בר. המחקר שלנו מספק לאדריכלי נוף, מתכננים ומהנדסי הכבישים סדרה של עקרונות וכלים המאפשרים לאפיין אזורים מועדים לדריסות וליישם פתרונות שיצמצמו את ההרג המיותר של חיות בר כמו גם את הסיכון לנהגים ולנוסעים.”

פרופ’ אסף שוורץ

הסיכון לדריסת חיות בר תלוי במאפייני הכבישים – למשל מחסומי הפרדה, צמחייה, תאורה וגידור – וכן בעומסי התנועה.

עומסי תנועה ומהירות נסיעה: המחקר מראה שסיכויי הדריסה של מינים רבים מושפעים מעומסי התנועה וממהירות הנסיעה בכביש. כצפוי, נמצא כי ככל שמהירות הנסיעה המותרת גדולה יותר, כך גדלה גם הסכנה לדריסה של תנים, חזירי בר, גיריות, צבועים, זאבים, חוגלות ותנשמות.

תוצאות מורכבות ומפתיעות התקבלו בבחינת השפעת עומסי התנועה על הדריסות. לגבי צבועים קיימת הסתברות גבוהה לדריסה דווקא בכבישים עם עומסי תנועה בינוניים. תנים, שועלים, קיפודים, דלקי סלעים ותנשמות, לעומת זאת, נמצאים בסיכון גבוה הן בכבישים עם עומסי תנועה גבוהים מאוד והן בכבישים שבהם עומסי התנועה נמוכים. ד”ר דנבום מעריך כי “אפקט מורכב זה נגרם על ידי שונות התנהגותית בין תתי-אוכלוסיות של אותו המין. חלק מהאוכלוסייה נמנע מכבישים עמוסים, אך חלק אחר אינו מהסס לחצות כבישים אלה. יתכן ששונות זו נובעת מהסתגלות של תתי-אוכלוסיות לסביבת האדם, למשל בקרב תנים החיים בקרבה ליישובים, אשר התרגלו לסביבה הבנויה ולהפרעות הנגרמות על ידי האדם. תתי-אוכלוסיות אלה, שהסתגלו לסביבת האדם, פיתחו רמה גבוהה של הסתגלות להפרעות אנושיות כגון רעש ותאורה, ולכן חוששים פחות מחציית כבישים עם עומסי תנועה גבוהים. לעומתם, פרטים מאותו המין הנמצאים בשטחים פתוחים הרחוקים מיישובים, אינם רגילים להפרעות הקשורות לאדם, ולכן יימנעו מכבישים עמוסים ורוב מקרי הדריסות שלהם יתרחשו בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים.”

במחקר נתגלה גם כי בקרב חזירי בר, גיריות, שפני סלע, וחוגלות, הסיכויים לדריסה גבוהים ביותר דווקא בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים מאוד. ממצא זה מעיד על הימנעות כוללת של מינים אלו מכבישים עמוסים. חיות בר הנעות בעיקר בשטחים פתוחים ונמנעות מחציית כבישים סואנים עלולות שלא להיות ערניות לתנועת הרכבים ולא להגיב במהירות כאשר כלי רכב מתקרב, או להגיב בדרכים מסוכנות כמו קפיאה במקום או ריצה לאורך הכביש. “עבור מינים אלה,” מסביר פרופ’ בר-מסדה, “דווקא כבישים עם עומסי תנועה נמוכים מהווים סיכון גבוה לתמותה.”

“ממצאי המחקר,” מסכם פרופ’ שוורץ, “מצביעים על כך שעבור מינים רבים ההסתברות לדריסה הינה גבוהה גם בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים, ולכן יש ליישם פתרונות ייעודיים שיפחיתו את מקרי הדריסה של חיות בר בכבישים אלו”.

המלצות מבוססות מחקר

באשר לאותם פתרונות אומר ד”ר דנבום כי “יש מגוון רחב של פתרונות, למשל התקנת מערכות הרתעה המרחיקות חיות בר מסביבת הכביש בעת מעבר כלי רכב, בניית מעברים אקולוגיים מתאימים לחצייה, שיפור מעברים תחתיים קיימים כמו למשל מעבירי מים והתאמתם לשימוש חיות בר, וכן נקיטת אמצעים להאטת מהירות הנסיעה במקטעי כביש הנמצאים בסיכון גבוה לדריסת מינים רגישים. יישום פתרונות אלה, בשילוב עם תכנון כבישים הלוקח בחשבון את השפעת מאפייני הכביש על הסיכון לדריסה, צפוי להפחית את כמות הדריסות ולצמצם את פגיעתם של כלי רכב באוכלוסיות חיות הבר.”

ד”ר דנבום מוסיף כי הסיכון לדריסה ליד תחנות אוטובוס, לדוגמה, גבוה על פי המחקר, וזאת ככל הנראה מאחר שחיות הבר נמשכות לפחי אשפה פתוחים בתחנות האוטובוס, והפתרון הוא תכנון נכון של הפחים למניעת גישה לשאריות מזון. החוקרים מצאו כי קיומם של עצים בצידי הכביש הפחיתה דריסות של שועלים, צבועים וצבי ארץ ישראלי, וצמחים עשבוניים בשולי הכביש הפחיתו דריסות של שועלים, צבועים וזאבים. שיחים צפופים, לעומת זאת, הגדילו את סיכון הדריסה של תנים וקיפודים, ויתכן שזה משום שאותם שיחים חוסמים את שדה הראייה של הנהגים ושל חיות הבר.

החוקרים מצאו גם כי תאורת כביש הפחיתה דריסות של מינים מסוימים, ופרופ’ בר-מסדה מעריך כי “התאורה מרתיעה מינים פעילי-לילה ובכך מצמצמת את נוכחותם בסביבת הכביש, והיא גם מאפשרת לנהגים לזהות את החיות ממרחק ולהימנע מדריסתן. לכן תאורת כביש יכולה לשמש כאמצעי להפחתת דריסות, אך יש ליישם זאת רק בכבישים בהם שיעורי התמותה משמעותיים ולכן מצדיקים את ההפרעה שיוצרת תאורה מלאכותית. באזורים רגישים מבחינה אקולוגית רצוי להימנע מתאורה על מנת להימנע מזיהום אור המפריע לתפקוד המערכות האקולוגיות.”

המחקר הראה גם כי מעקות בטיחות מפחיתים דריסות של שועלים, חזירי בר וצבועים, שמעדיפים לחצות היכן שאין הפרעה לתנועה או לשדה הראייה. מצד שני מעקות מגבירים דריסת דורבנים, גיריות, דלקי סלעים וזאבים, משום היותם מחסום שאינו מאפשר בריחה מרכבים כאשר בעל החיים נמצא על הכביש. נמצא גם כי מחסומים להפרדת נתיבים העשויים מבטון הפחיתו דריסות של תנים, דורבנים, נמיות, זעמנים ותנשמות, אך גרמו ליותר דריסות של שועלים, דלקים וחתולי ביצות. תוצאה זו מצביעה על כך כי בדומה להשפעת המעקות, מינים רבים נמנעים מחציית כבישים עם מחסומי הפרדה מבטון עקב ההפרעה לשדה הראייה והקושי לחצות, ואילו מינים אחרים נתקלים במחסום תוך כדי חצייה ונדרסים כשהם מנסים לברוח ממכוניות מתקרבות. לכן מומלץ להימנע מהתקנת מחסומי הפרדה ומעקות בטיחות במידה והדבר אפשרי מבחינה בטיחותית, על מנת לצמצם את הדריסה של מינים בסכנת הכחדה ולהפחית את קיטוע בתי הגידול.

המחקר הראה בנוסף כי גידור צפוף בצד הכביש מגדיל את כמות הדריסות של מינים כגון צבי ארץ ישראלי, צבי הנגב וצבוע, ככל הנראה גם במקרה זה – משום שהוא חוסם את אפשרות הבריחה מהכביש לשוליים.

המחקר שנערך בטכניון מבוסס על יותר מ-22,000 דיווחים על דריסת חיות בר. נתונים אלה נאספו מאז שנת 2008 על ידי רשות הטבע והגנים, שגם סייעה ותמכה במחקר. לדברי ד”ר דנבום, “במסגרת המחקר סקרנו בשיטתיות מאפייני כביש, עומסי תנועה ומשתנים אחרים לאורך 2,846 ק”מ, המהווים 36% מרשת הכבישים הבין-עירונית, ועל סמך נתונים אלו ניתחנו את הגורמים הקשורים לדריסות בקרב 18 מינים של חיות בר הנדרסות בתכיפות גבוהה במיוחד בכבישי ישראל.”

השפעת עומסי התנועה בכבישים על הסיכון לדריסת חיות בר

למאמר בכתב העת Conservation Biology – לחצו כאן  

רובנו, אנשים שאינם סובלים מלקויות שמיעה, מקבלים את השמיעה שלנו כדבר מובן ומאליו. איננו יכולים לדמיין את הקשיים היומיומיים איתם מתמודדים כבדי שמיעה, כיצד הם באים לידי ביטוי בכל רגע מסדר יומם ומשפיעים על מסלול חייהם. 

לכבוד יום השמיעה הבינלאומי שחל היום, 3 במרץ נשתף את סיפורו של אלון ברש שנולד עם כבדות שמיעה – והחליט שלא יאפשר לה להגביל אותו. 

אלון סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי והוא עובד כמהנדס מו”פ בחברת Biosense Webster, וכעת ממשיך לתואר שני באותה פקולטה. הוא  הצליח להתמודד עם הקשיים שעמדו בדרכו והקפיד לשלב התנדבות ועשייה למען הזולת. 

גיל הנעורים והמעבר לחיים הבוגרים מביאים עימם אתגרים רבים. זוהי תקופה של התבגרות, שינויים, לימודים וגיוס לצה”ל. מלבד האתגרים הרגילים איתם מתמודדים כולנו, אלון נאלץ להתמודד עם קושי נוסף, לקות השמיעה. לדבריו, “האתגר הראשון בחיי היה ללמוד לשמוע. בעיות שמיעה גורמות לך להחמיץ מידע רב ומגבילות את מרחב ההזדמנויות שלך. חוסר היכולת לשמוע מחייב להתאמץ כדי לקלוט את מה שעבור רוב האנשים פשוט לתפיסה. זאת מגבלה שמלווה אותי בכל שלב בחיים ומאתגרת אותי בכל התחומים – הלימודי, החברתי ובכל כיוון שאליו אפנה. למרות זאת, החלטתי כבר בגיל צעיר שהמגבלה שלי לא תכתיב לי את מסלול החיים.”  

ואכן מסלול חייו של אלון מוכיח כי בשום שלב הוא לא ויתר לעצמו בשל מוגבלותו. בתקופת התיכון למד בכיתת מצוינות במסלול המנהיגות “נחשון”, ובהמשך התעקש להתנדב לשירות צבאי.  

אלון ברש

במהלך הלימודים בטכניון אלון נחשף לטכנולוגיית שתל השבלול המאפשרת לכבדי שמיעה לשמוע. בין לימודים ומבחנים הוא עבר את ההשתלה ואת תקופת הסתגלות למכשיר. “אחרי תקופה ארוכה ומאתגרת של אימון והסתגלות חל שיפור משמעותי בשמיעה. קודם לכן שמעתי רק באוזן אחת, מה שדרש ממני תמיד לחשב איפה אני עומד ביחס למי שמדבר איתי. עכשיו אני לא צריך לחשוב על כך וזה שינוי עצום, גם אם התוצאה אינה יכולה להשתוות לאוזן רגילה. כעת המגבלה מורגשת אך קלה יותר להתמודדות.”  

בעיות השמיעה שהכיר לאורך כל חייו הפכו ממוגבלות למקור השראה שעוררו בו רצון לעזור לזולת. במהלך התואר הראשון והלמידה בנושא עיבוד אותות החליט אלון להתעניין ולחקור לעומק את תחום כבדות השמיעה, מה שהוביל ליצירתו של פרויקט בחקר שמיעה מרחבית. הפרויקט, בהנחייתו של פרופ’ יוסי אטיאס ונמרוד פלג, כלל שיתוף פעולה בין הטכניון לאוניברסיטת חיפה. “המשכתי לפעול מתוך רצון לנרמל את תחושותיהם של לקויי שמיעה כך שיוכלו להשתלב בחברה ללא הקשיים שאני חוויתי. אני מקווה כי המחקר יביא לפיתוחם של פתרונות טכנולוגיים חדשים שישפרו את עולמם של כבדי השמיעה ואת השתלבותם בחברה.”   

אם לא די בכך, במסגרת לימודיו בטכניון השתתף אלון בהאקתון BrainTech ביחד עם חבריו לצוות גל בראון, רון לירז, אביב בורשטיין ועזרא עוזרי.  הצוות פיתח פרויקט ייחודי המשפר את התקשורת בין כבדי שמיעה לאנשים השומעים באופן תקין. “לפעמים אנשים מתקשים להבין כיצד קשיי התקשורת יוצרים מחסומים, ומשם המוטיבציה לנסות לחולל שינוי.” הפרויקט התבסס על מצלמת עומק המזהה את מפרקי הידיים של המשתמשים ומאפשרת ללמד את שפת הסימנים באמצעות משחק אינטראקטיבי. בעזרת המשחק אפשר לשפר את התקשורת ולקבל את לקויי השמיעה בחברה בצורה מיטיבה יותר.” הפרויקט זכה במקום הראשון. 

כיום אלון עובד במחלקת המחקר והפיתוח של חברת Biosense Webster; החברה עוסקת בטכנולוגיות מיפוי תלת-ממד של הלב לטובת טיפול בהפרעות קצב. “אומנם החברה אינה עוסקת בתחום השמיעה, אך היא פועלת לשיפור איכות החיים של בני אדם באשר הם. במסגרת העבודה אני זוכה בהזדמנויות לתרום גם בתחומים אחרים ולהמשיך לחבר בין העולם הטכנולוגי של הנדסת חשמל ומחשבים לבין העולם הרפואי – לטובת שיפור איכות החיים.  

תצלום קבוצתי סוף פעילות ראשונה של מובילים קבוצה וילדי שמע

אנו רגילים להתייחס אל הסובלים מלקויות ומוגבלויות כאל אלו הצריכים את עזרת החברה. רוח ההתנדבות של אלון מוכיחה כי לאנשים עם מוגבלויות יש יכולת לתת מעצמם ולתרום לטובת הכלל.  

בשביעי באוקטובר, כאשר מדינת ישראל מצאה את עצמה תחת מתקפת טרור רצחנית, רוח ההתנדבות הישראלית הורגשה בכל מקום.  לאלון כמו גם בעלי מוגבלויות אחרים, היה חשוב להתגייס ולעזור לטובת החוסן הישראלי באותם רגעים קשים.  

אלון החליט להתנדב במסגרת ”למען התלמידים“. יוזמה זו נולדה מתוך הצורך לפצות על פערי הלימודים שנגרמו בעקבות המלחמה, במסגרתה הוקם מערך מתנדבים שסייע לתלמידי ישראל בשיעורים מקוונים במגוון מקצועות.  

כמו כן אלון הצטרף ל“מובילים תקווה“ של קבוצת המייקרים של אינטל; קבוצה המקדמת סדנאות העשרה ברובוטיקה לילדי המפונים בהתנדבות. אלון יצר חיבור בין “מובילים תקווה” לעמותת ”מעגלי שמע“, ילדים חרשים וכבדי שמיעה, “המפגש הראשון היה הצלחה ומאמין שזוהי רק ההתחלה, אני מברך את “מובילים תקווה” ו ומוקיר תודה לכל המעורבים בתהליך שאפשרו ונתנו את הפריבילגיה לתרום בחזרה לחברה.” 

באופן מעורר השראה אלון מתאר כמה חשוב לשמור על גישה חיובית ולהסתכל על חצי הכוס המלאה:  ” אף על פי כל הקושי שליקוי שמיעה מביא עמו, אני מאמין שהוא מייצר גם חוסן נפשי. מגיל צעיר התרגלתי להתמודד עם מכשולים וזה הפך לכלי המאפשר להצליח גם כשקשה. אינספור פעמים ניסו להניא אותי מלעשות דברים… לא להתנדב לצבא… לא ללכת לטכניון, כי יהיה לי קשה. לשמחתי לא שמעתי לעצות אלו. “ 

לתמיכה המשפחתית היה לדבריו תפקיד מכריע “ילד חירש או כבד שמיעה צריך יותר עזרה בכדי להדביק את הפער התקשורתי ולהשתלב בחברה. בעזרת טיפול אינטנסיבי עם קלינאית תקשורת, ואימוני שמיעה רבים. לשמחתי, גם בטכניון קיבלתי סיוע משמעותי מהיחידה לקידום סטודנטים. דליה פלד, סיגל בלום וגיל ברקוביץ’ ליוו אותי ועזרו לי בהיבטים רבים. באותה הזדמנות אני רוצה להודות לדנית כהן מהפקולטה על עזרתה. באופן כללי, אני יכול להעיד שמאז שהתחלתי ללמוד בטכניון, הצוות האדמיניסטרטיבי, המרצים והסטודנטים הפכו למודעים יותר.  הטכניון השתפר רבות בסיוע לסטודנטים הנזקקים לכך. אגדיל ואומר שגם למדתי המון דברים שלא ידעתי קודם על נגישות.”  

אלון בפעילות סדנה של מובילים תקווה עם ילדי שמע

להכיר במוגבלות ולפרוץ את הגבולות  

אלון מסביר כי בנוסף לחשיבות של תמיכה ארגונית מותאמת נדרש גם שיתוף פעולה מצד הסטודנטים. “הם אלה שקובעים בשטח מה יקרה וכיצד המודעות מיושמת “אם הפקולטה הקצתה מקומות ייעודיים לאנשים עם מוגבלויות בכיתה סטודנטים יכולים לתפוס מקומות אלה במקום אותם אנשים שצריכים זאת.   מצבים כאלה לימדו אותי שאני חייב להיות תמיד אקטיבי. פניתי לפקולטה וליחידה לקידום סטודנטים והדגשתי את הצרכים המיוחדים שלי ושל רבים נוספים ולא ויתרתי. פעם חשבתי שאני רוצה לקבל יחס שווה כמו שכולם מקבלים, אבל למדתי להשלים עם זה שבעקבות הלקות שלי אני זקוק ליחס אחר.”  

נגישות היא עולם ומלואו, וכפי שאלון ציין קודם, אפילו בעלי המוגבלויות אינם מבינים אותה מספיק. “המודעות החברתית למגבלות של אנשים היא כמו שריר הדורש אימון, מוגבלות לא תמיד בולטת לעין ולא מבחינה בין גיל או דת. מסיבה זו בדיוק צריך לדעת לבקש ולהזכיר. בסופו של דבר איני רואה עצמי כפעיל זכויות אלא כסטודנט מהשורה שלא נותן למגבלה שלו להגדיר אותו ואת גבולותיו, אני מקווה שכך ירגישו סטודנטים נוספים בעלי מוגבלות.”  

בסופו של דבר, הוא מסכם, “המסר שלי הוא שמי ששואף לפרוץ את מגבלותיו צריך קודם להכיר לעומק את המוגבלות שלו, לזכור שזה בסדר לבקש עזרה. “