אתמול העניק הטכניון תוארי דוקטור ל-214 בוגרים. את הטקס פתחו נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ודיקן בית הספר לתארים מתקדמים פרופ׳ דן גבעולי.
התואר דוקטור לפילוסופיה PhD יוענק ל-214 בוגרים, כ-40% מהם נשים. עם מקבלי התואר נמנים בוגרים רבים מחו”ל: מאוקראינה, אורוגוואי, איטליה, ארה”ב, גרמניה, דרום קוריאה, הודו, ירדן, נפאל, סין וקנדה.
מקבל התואר המבוגר ביותר הוא פרופ’ משה פיינסוד, 81, רופא ותיק, שהיה מנהל המחלקה הנוירוכירורגית ברמב”ם וחבר סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. לאחר שפרש לגמלאות עסק פרופ’ פיינסוד בעיקר בחינוך ובהיסטוריה של הרפואה ובסוף אף החליט, בתמיכה ובעידוד של בית הספר ללימודים מתקדמים בטכניון, לחזור לספסל הלימודים, וכך השלים תואר דוקטור נוסף.
המשתתף הצעיר ביותר בטקס הוא ד”ר דורון אלעד, שהשלים בטכניון תואר שני ושלישי בפקולטה למתמטיקה ועושה כיום את הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. ד”ר אלעד החל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה כבר בגיל 16, ובגיל 18 וחצי כבר היה לו תואר. את התואר השני והשלישי במתמטיקה עשה בפקולטה למתמטיקה בטכניון. את החובות לתואר השלישי, בהנחייתו של פרופ’ ניר גביש, סיים כבר בגיל 25.
עבודות הדוקטורט שהגישו הבוגרים משקפות את מגוון התחומים הנחקרים בטכניון, ואלה כמה דוגמאות ממחקרי הדוקטורט שערכו הדוקטורים החדשים: ננוטכנולוגיה לטיפול בגרורות סרטניות, טיפול אימונותרפי בסרטן, החיפוש אחר החומר האפל במאיץ החלקיקים הגדול בעולם, השפעת תרופות נוגדות חרדה על תפקוד קוגניטיבי, אבחון שחפת דרך העור, השפעת הגנטיקה והתזונה על הרכב חיידקי המעי, שיטות חדשות לשיכוך סימפטומים של פרקינסון, התאמה אישית של הטיפול האנטיביוטי, מיפוי גנטי מתקדם והמרחב הציבורי במושבות הראשונות בארץ ישראל.
משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון בהרצאה מיוחדת על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו
משה ספדיה,ד”ר כבוד מהטכניון וחתן פרס וולף באדריכלות
ב-27 במאי התקיימה בטכניון ביוזמת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים הרצאתו של האדריכל הנודע משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון. באירוע נכחו נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, ראש עיריית חיפה ד”ר עינת קליש-רותם, יו”ר התאחדות האדריכלים דוד קנפו ודיקן הפקולטה פרופ’ יאשה גרובמן. בהרצאתו דיבר ספדיה על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו. “נולדתי בחיפה ברחוב בלפור 15, מול חצר הטכניון הישן, ואני טוען שהדר הכרמל אינו פחות יפה מתל אביב; הגיע הזמן שאונסקו יכריזו על אזור זה כאתר מורשת בינלאומי.”
משה ספדיה נולד בחיפה ב-1938 וגדל בקנדה. בגיל 25, במסגרת לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת מקגיל בקנדה הוא תכנן את 67 Habitat – קומפלקס מגורים ייחודי ונועז המורכב מיחידות בטון טרומיות. למרבה ההפתעה החליטה ממשלת קנדה לממש את הפרויקט במסגרת תערוכת אקספו 67 במונטריאול, ולימים הוכרז המבנה כפרויקט מורשת. מאז תכנן ספדיה שורה של פרויקטים גדולים ומגוונים ובהם המוזאון למורשת הסיקים בהודו, אתר הנופש Marina Bay Sands בסינגפור, הספרייה המרכזית של ונקובר ומוזאון האמנות Crystal Bridges בארקנסו. ב-1970 הגיע עם משפחתו לישראל וכאן תכנן פרויקטים רבים ומגוונים מאוד, משכונות מגורים פשוטות בקיבוצים ועד מוזאון יד ושם המחודש.
נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא בירך את ספדיה על תואר הכבוד שיקבל מהטכניון בחודש הקרוב. התואר יוענק לו “בהוקרה על הישגיו המרשימים באדריכלות, על תרומתו להומניזציה של סביבות עירוניות בקנה מידה עצום ועל הצבתם של מבנים מודרניים בהקשר היסטורי ותרבותי, על השימוש בצורות גאומטריות, באור ובחללים פתוחים לטיפוח אתוס, אינטרוספקציה ולכידות חברתית; וברחשי תודה על תרומותיו האדריכליות הרבות למדינת ישראל ובעיקר למוזאון יד ושם בירושלים.”
פרופ’ ספדיה הוא כאמור חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, ובשם הקרן דיבר היו”ר בפועל פרופ’-מחקר דן שכטמן מהטכניון. פרופ’-מחקר שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011 וחתן פרס וולף בפיזיקה לשנת 1999, אמר כי “אצלנו בקרן וולף, חתני הפרס עובדים. הם נוסעים ממקום למקום, מדברים עם צעירים ומבוגרים ומשרים מגדולתם על כל מי שפוגש אותם. בשמה של קרן וולף אני מודה לטכניון על אירוח הערב המיוחד.”
דוד קנפו, יו”ר התאחדות האדריכלים, אמר כי “המודרניזם הטיף להצגת האמת בפשטות הנדסית וצורנית. על רקע זה בולטת עבודתו של ספדיה, שכבר בגיל צעיר הגדיר מחדש את האמיתות המודרניסטיות. פרויקט 67 Habitat הציג חלל חדש למגורים, שינוי מרענן אחרי השיכונים שהוקמו באירופה של אחרי מלחמת העולם השניה. היכולת של ספדי להקשיב למקום, לאנשים ולרוח הזמן ולתת לכל אלה ביטוי בחומר – זו גדולתו.”
משה ספדיה,ד”ר כבוד מהטכניון וחתן פרס וולף באדריכלות
ראש עיריית חיפה ד”ר עינת קליש-רותם סיפרה על התאהבותה במקצוע האדריכלות בשנה השלישית ללימודיה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. “כאן נחשפתי לעולם העירוני, והבנתי את ייעודי בחיים. הלימודים הפסיקו להיות מטלה והעבודה הפכה לתשוקה אמיתית. כאנשי מקצוע אנחנו בני מזל – אנחנו יודעים לדמיין עולמות ולפעמים גם לייצר אותם.”
“גדלתי בחיפה המנדטורית לתוך המודרניזם,” סיפר ספדיה בהרצאתו, “אך במקביל למודרניזם ספגתי גם את האדריכלות הפלשתינית והעות’מנית שסבבה אותנו. כשהגעתי למקגיל, התאוריות של לה קרבוזיה עדיין שלטו. המגדלים של מיס ון דר רוהה, שהיו מקור התעניינות במקגיל, עוררו בי התנגדות חזקה. בזכות מלגה ללימודי מגורים, שאפשרה לי להסתובב ברחבי ארצות הברית וקנדה, ביקרתי בעשרות פרברים בערים מרכזיות, והבנתי שמי שיכול להרשות לעצמו יעדיף להתגורר בבית צמוד קרקע עם גינה ומי שאין לו יגור בבתי מגורים על קומות.
“ב-Habitat, הקונספט שתכננתי במקגיל, הצגתי דרך לייצר דירות זולות שלכל אחת מהן יש גינה. חיברתי את הצורך בשטחים ציבוריים ובדיור זול לרעיונות בתיעוש הבנייה. בעקבות ההצלחה באקספו 67 קיבלתי הרבה הזמנות לעיצוב פרויקטים במודל Habitat ברחבי העולם, כולל באירן, אבל אף אחד מהם לא נבנה. עם זאת, הצפיפות היא בעיה קשה המציבה גם היום אתגר תכנוני מורכב מאוד, ורבים מהפרויקטים שלי בישראל ובעולם מספקים תשובה יעילה לבעיה זו.”
בסיום דבריו דיבר ספדיה על מקורות ההשראה שלו כאדריכל. “בדרך כלל מצפים שאתן רשימת בניינים ואדריכלים, אבל מה שנותן לי השראה כאדריכל הוא העיצוב בטבע. הדברים בטבע מתעצבים בהתאם למטרה, תוך התייחסות לעונות, בגאומטריה שהיא תוצר של גדילה. אם האדריכלות תדע להשתנות עם העונות כפי שעושה הצמחייה, נקבל תוצאות יוצאות מן הכלל.”
כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה התקיים השבוע ביוליך גרמניה, בהשתתפות הטכניון
חברי הסגל הצעירים שזכו בפרס
השבוע התקיים במכון המחקר יוליך שבגרמניה כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה, בשיתוף הטכניון, מכון המחקר יוליך (Jülich) ואוניברסיטת אאכן (RWTH Aachen) שבגרמניה. זוהי השנה השנייה שהכנס מתמקד בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה, בשיתוף עם תכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP). מטרת הכנס היא לקדם קשרי מדע ומחקרים משותפים בין שלושת המוסדות. בכנס השתתפו מעל ל-60 חוקרים משלושת האוניברסיטאות, כשבשיאו חולקו פרסים לשלושה חוקרים מובילים בתחום האנרגיה.
הפרס מוענק מידי שנה לחברי סגל צעירים, כשהשנה ניתן עבור הישגיהם על מחקרים בתחום האנרגיה.
הזוכים לשנת 2019 הם:
ד”ר ליאור קורנבלום מהטכניון, בגין פיתוח של שילוב ייחודי של שכבות דקות לצורך התמרת אנרגיה, שיאויאן יין (Xiaoyan Yin) ממכון המחקר יוליך ופרנסיסקו גוזמן מאוניברסיטת אאכן (Francisco Guzman).
פרופ’ וויין קפלן המשנה לנשיא למחקר שהשתתף בכנס אמר: “מדובר בשיתוף פעולה משמעותי של 33 שנים, עם קשרים מצוינים בין שלושת המוסדות. לכל מכון יש את הייחודיות שלו וכל אחד תורם לשני בידע ומיומנויות.
במסגרת התכנית, בחורף קיימנו ‘Winter school’ בשיתוף RBNI אליו הגיעו כ-140 דוקטורנטים ומרצים ונחל הצלחה רבה, ואנו עמלים על ‘Spring school’ שיתקיים בגרמניה באביב 2020, אליו יש מתעניינים מכל העולם. בשנתיים הבאות הפעילות תתמקד במדעי החיים והחיבור עם ביג דאטה ונוירו סיינס. הטכניון גאה מאוד בשותפות Umbrella שמצעידה את תחום המדע וההנדסה לפסגות חדשות”.
ד”ר ליאור קורנבלום מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי זוכה בפרס לחבר סגל צעירד”ר ליאור קורנבלום מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי זוכה בפרס לחבר סגל צעירד”ר ליאור קורנבלוםמשתתפי הכנס
בימים 14-13 במאי התקיים בטכניון הכנס הבינלאומי הראשון להתקנים לבישים לאבחון רפואי (Wearable Devices for Medical Diagnosis) בהשתתפות אנשי תעשייה ואקדמיה מכל העולם. את הכנס הוביל פרופ’ חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI).
“תחום ההתקנים הלבישים צובר תאוצה בשנים האחרונות וקיימות היום טכנולוגיות אבחון לבישות כגון שעונים חכמים ובגדים חכמים,” אמר פרופ’ חאיק, “אבל, לרוב, הן לא מדויקות או שהן מוגבלות במגוון היישומים האפשריים. הדרך לקפיצת מדרגה בתחום הזה נמצאת בחישה ביוכימית – ניטור מדויק של מצבים פיזיולוגיים על סמך ניטור כימי של העור ושל איברים שונים. השאיפה שלנו היא לייצר טכנולוגיות ניטור לא פולשניות, או כמעט לא פולשניות, ולחבר את החיישנים לתשתיות IOT, כך שאפשר יהיה לצבור נתונים מרובים ולנתחם באופן ממוחשב לטובת הצוות הרפואי.”
ההרצאות בכנס עסקו במגוון רחב של נושאים ובהם ניטור תפקוד ריאתי, ניטור פעילות הלב, ייצור חיישנים לניטור רפואי ומדבקות חדשניות לניטור מהיר וזול של שחפת. ד”ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה, בירך את באי הכנס והציג את ערוצי התמיכה של המשרד במדע הישראלי ובשיתופי פעולה בינלאומיים.
מימין לשמאל: פרופ’ אבי שרודר, פרופ’ קנת סוסליק, פרופ’ חוסאם חאיק ופרופ’ קוראדו די נטלי
את הרצאות הפתיחה בכנס נשאו פרופ’ קנת סוסליק מאוניברסיטת אילינוי ופרופ’ קוראדו די נטלי מאוניברסיטת רומא. פרופ’ סוסליק הציג את הפתרונות המפותחים בעשור האחרון בתחום החיישנים העשויים לקחת חלק נכבד באבחון המחלות ע״י טכנולוגיות לבישות: חיישנים מתכלים, זולים, המחקים את מערכת ההרחה הטבעית ומספקים פלט ויזואלי המתאר היטב את תכונות הריח של האובייקט. “למעשה פיתחנו מערכת המזהה את ‘טביעת האצבע המולקולרית’ של ריחות וכך אנחנו מאפשרים מיפוי אלקטרוני מדויק של תמהילי-ריחות ויודעים לנטר גזים רעילים ומזון מקולקל ולהבחין בין סוגים שונים של קפה, וויסקי וכו’. בהקשר הרפואי הצלחנו לבצע ניטור מתמשך לאורך זמן ולזהות סמנים ביולוגיים של מחלות לב וכליות, ולא פחות חשוב – לנטר עמידות של חיידקים לתרופות.”
פרופ’ קוראדו די נטאלי מאוניברסיטת רומא תיאר את הגישה שפיתח לניטור אלקטרוני של חומרים ביו-כימיים הקשורים לבריאות האדם. גישה זו, סלקטיביות קומבינטורית, המדמה באופן פעולתה את המערכת הטבעית של חישת הריח האנושית. לדבריו, “לאדם יש כ-350 קולטני ריח, שבאמצעותם אפשר להבדיל בין מיליוני מקורות ריח. בהשראת מערכת ההרחה האנושית פיתחנו טכנולוגיה המאפשרת לנטר מלריה וסרטן וגם להבחין בין סוגי סרטן שונים.”
הדוקטורנט מוחמד חטיב, מקבוצת המחקר של פרופ’ חאיק, הציג טכנולוגיה חדשנית בעולם הניטור הלביש: מערכות חישה גמישות שביכולתן לתקן את עצמן. “כשאנחנו מדברים על מכשור לביש,” אמר חטיב, “אנחנו רוצים כמובן מערכות מתיחות וגמישות, אבל גם שתהיה להן יכולת של תיקון עצמי. זאת היכולת שפיתחנו בהשראת הטבע ובתמיכת קרן ביל ומלינדה גייטס. הרי לבעלי חיים יש יכולת לתקן רקמות פגועות בגופם, וזאת התכונה שרצינו לשחזר. מה שפיתחנו הוא טרנזיסטור מבוסס פולימר, שיודע לתקן את עצמו לא רק מבחינה מבנית ומכנית אלא גם מבחינת תכונותיו החשמליות. אחרי שראינו שהוא מצליח לתקן את עצמו כשאנחנו חותכים אותו, חזרנו על כך במים מסוגים שונים, אפילו מי ים, וגילינו שהוא מתקן את עצמו במהירות ומחזיר לעצמו את יכולותיו הקודמות. המשמעות היא שההתקנים האלה יכולים לעבוד בסביבה הרטובה של רקמות ביולוגית, על עור מזיע, וכו’.
פרופ’ קנת סוסליק
הכנס התקיים בעיתוי ייחודי מבחינת הפעילויות הבינלאומיות של המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים – סיום מאגד SniffPhone ופתיחתם של שני מאגדים חדשים: VOGAS ו- .A-Patch שלושת המאגדים מתקיימים במסגרת תוכנית Horizon-2020 של האיחוד האירופי, שהקצה להם סכום מצטבר של 18 מיליון יורו.
מערכת SniffPhone מבוססת על טכנולוגיה מצומדת-סמארטפון לאבחון מהיר של סרטן ומחלות נוספות על סמך הבל פיו של הנבדק. החומרה החדשה היא מערכת בגודל סמאטרפון, שלתוכה נושף המטופל (ללא צורך בהצמדה של הפה). הנתונים מועברים באמצעות הטלפון הנייד לענן שבו מנותח המידע והתוצאות מועברות לרופא המטפל. מאגד Vogas, בו שותפים גורמי אקדמיה ותעשייה מאירופה ומאמריקה הלטינית, ממשיך למעשה את אותו פרויקט לקראת יישום קליני.
מאגד Apatch שבו שותפים חוקרים מהאקדמיה, בתי חולים וחברות שונות, פועל להמשך פיתוח מדבקה זולה ואמינה לניטור שחפת. השחפת, אחת המחלות המידבקות הקטלניות בעולם, גובה מדי שנה כ-1.8 מיליון קורבנות. שיטת האבחון הנפוצה כיום מצריכה שירותי מעבדה ואורכת זמן רב; זהו תבחין עורי, תהליך שכולל הזרקת חומר (טוברקולין) לאחת הזרועות, בדיקת התגובה העורית כעבור כמה ימים וחזרה על התהליך כולו בזרוע השנייה כעבור שבועיים. הפיתוח שעליו עובד המאגד החדש הוא מדבקת אבחון קטנה וזולה – המדבקה החד-פעמית תעלה כ-1.5 דולר, והרב פעמית בערך כפליים. המדבקה קוראת את נתוניו הפיזיולוגיים של המטופל והצמדתה לסמארטפון מעבירה לתוכו נתונים אלה, ומשם הם יכולים לעלות לענן לטובת אנליזה ואבחון על ידי רופא. קרן ביל ומלינדה גייטס מלווה את הפרויקט כבר כמה שנים.
פרופ’ חאיק (מימין) וד”ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיהפרופ’ קוראדו די נטליהדוקטורנט מוחמד חטיב
חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשה לטיפול בפציעות חמורות: אקדח דבק חם להדבקת רקמות
פרופ’-משנה בעז מזרחי
רוב הפציעות החמורות מטופלות כיום באמצעים כגון סיכות ותפרים שחסרונותיהם רבים: הם מכאיבים מאוד למטופל, משאירים צלקות, דורשים מיומנות גבוהה מהרופא ולעיתים דורשים הסרה כעבור תקופה מסוימת. דבק רפואי, לעומת זאת, צפוי להביא לתוצאות רפואיות וקוסמטיות טובות יותר.
כיום קיימים דבקים רפואיים המשמשים ברפואת עור ובהקשרים אחרים, אולם השימוש בהם מוגבל מסיבות שונות: רעילות גבוהה המתירה שימוש על פני העור בלבד, התקשות הפוגעת בגמישות האיבר המטופל, הדבקה שאינה חזקה מספיק ועוד. זה הרקע לחתירה הנמשכת לפיתוחו של דבק שיתאים לרקמות יעד שונות, לא יהיה רעיל, יהיה גמיש לאחר התקשותו ויתכלה בגוף בתום פעילותו.
במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת – AdvancedFunctional Materials
מציגים פרופ’-משנה בעז מזרחי, ראש המעבדה לביו-חומרים והדוקטורנטית אלונה שגן דבק רקמות חזק מאוד, לא רעיל, הנותר גמיש גם לאחר התמצקותו.
המסת הדבק ומריחתו על הרקמה הפגועה מבוצעות באמצעות אקדח דבק חם. בניגוד לאקדחי הדבק המוכרים לנו, כאן מדובר באקדח המחמם את הדבק לטמפרטורה מתונה – מעט מעל חום הגוף – כדי לא לגרום כוויה. לאחר מריחת הדבק הוא מתקשה במהירות ותוך שבועות אחדים הוא מתפרק. הדבק מותאם גם להדבקת רקמות פנימיות, והוא חזק פי 4 מדבקים קיימים המשמשים למטרה זו. הוא נבדק על תאים ועל חיות מעבדה ונמצא יעיל ובלתי רעיל.
החוקרים מעריכים כי הקונספט החדש יוביל לפיתוח התקנים שיצמצמו את השימוש בתפרים ובסיכות, יאיצו את תהליך ההחלמה ויצמצמו את הצלקות הנותרות.
אלונה שגןאיור של הקונספט החדשני: מריחת הדבק על החתך באמצעות אקדח דבק חםצילום של הרקמה שבועיים לאחר ההדבקה. החץ השחור מצביע על החתך הדק והמצומצם המעיד על יעילות הטיפול
מלגת אדמס היוקרתית מוענקת מידי שנה לשמונה דוקטורנטים מצטיינים בישראל. אחת הזוכות היא אסיל שומר, דוקטורנטית מצטיינת בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון. “מאז שהייתי בת 12 חלמתי להיות מדענית”, מספרת אסיל, שעודנה בשנות ה־20 לחייה. “תמיד היו לי סקרנות רבה ורצון לפענח את סודות הבריאה האדירה של אלוהים.
יצאו מהקופסה – הסטודנטים אורי מיכאל ואורי נסים הם הזוכים במקום הראשון בתחרות טכנוראש סלינקי 2019
צוות האורים שזכה במקום הראשון – מימין לשמאל: פרופ’ דוד דורבן, פרופ’ אלון גני, שיר חן, אורי מיכאל ואורי ניסים.
בתחרות טכנוראש סלינקי 2019, שהתקיימה אתמול (ד’) בטכניון, זכו הסטודנטים אורי מיכאל מהפקולטות להנדסת מכונות ולמדעי המחשב ואורי נסים, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. זאת לאחר שהמתקן שבנו, “האורים”, זכה בציון הטוב ביותר בתחרות וזיכה אותם בפרס הראשון בסך 10,000 שקל.
25 צוותים, בהם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים, התמודדו השנה בתחרות הטכנוראש עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ’רד ג’יימס ורעייתו בטי ונרשם כפטנט בשנת 1947.
על המתמודדים השנה היה לבנות מתקן שיירד באופן עצמאי 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. המתקנים נשפטו על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש ובהן משך הירידה וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה.
חברי הצוות הזוכה הם אורי מיכאל מקרית שמונה, נשוי ואב לשניים, הלומד לתואר כפול בהנדסת מכונות ובמדעי המחשב; ואורי נסים ממצפה נטופה, נשוי ואב לילדה, הלומד בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. השניים בנו מתקן המתבסס על זרוע עם מספר רב של דרגות חופש המותקנת על משטח חלק שיחליק על פני המדרגות. הזרוע הורכבה משני מפרקים וחיבור קפיצי (גומיות) בקצה. הלוח שמחליק מונע טלטלות של הקערה, ובקצה מוצבים שני גלגלים שתפקידם לדאוג שהמפגש עם הקרקע בסוף הירידה יהיה מתון.
המתקן הזוכה בתחרות של צוות האורים.
בתחילת העבודה על הפרויקט היו להם תוכניות רבות, למשל לסובב את קערת המים בצנטריפוגה כך שהמים לא יישפכו, אבל הם גילו שזה לא עובד. “עזוב,” אמר אורי נסים, “בוא נרד מהתחרות הזאת,” אבל אורי מיכאלי התעקש ואמר שיהיה בסדר. הם שיפרו את המתקן והוסיפו גומיות המשככות את טלטול הקערה, תחתית עץ מחוספסת שתגדיל את החיכוך בקרקע ומפרש שבולם את תנועת המתקן. הם עבדו על הפרויקט בלילות, אחרי שהילדים הלכו לישון, ובשבוע האחרון כמעט לא ישנו.
לדברי נסים, הם לא מצטערים על כך. “הלימודים בטכניון עמוסים וקשים גם כך, אבל תחרות כזאת היא הזדמנות לפתוח את הראש ולהתמודד עם אתגר הנדסי משמעותי. החלטנו להשתמש באמצעים זולים יחסית, ואת מה שחסר הדפסנו במדפסת התלת-ממד שאורי מיכאל קיבל במתנה מאשתו.”
במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.
אמיר דוד ניסן כהן יו”ר אס”ט (אגודת הסטודנטים בטכניון) אמר כי “תחרות הטכנוראש מוציאה את הסטודנטים מהסביבה הסטרילית שבה הם עובדים רוב הזמן, ומציבה להם אתגרים אמיתיים לביצוע בשטח. אין ספק שניב-יה חזה בשלב מוקדם מאוד את מה שברור כיום לכולם בעולם ההיי-טק: שחשוב להוציא את האנשים מהקופסה ולעורר בהם יצירתיות באמצעות משימות מעניינות.”
את התחרות ארגנה השנה הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. השופטים בתחרות היו פרופ’ אלון וולף, פרופ’ אלון גני, פרופ’ תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ’ דוד דורבן ורעייתו רחל. את האירוע הנחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב
במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.
תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. ניב-יה, סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, היה קצין בצה”ל כאשר נרצח בתל אביב בחודש מארס 2003. מאז מותו של ניב-יה מתקיימת התחרות לזכרו, ובכל שנה מוגדר בה אתגר חדש למתמודדים.
התחרות מתקיימת הודות לתמיכתו הנדיבה של דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”). דוקטור בוב הוא “גארדיין” של הטכניון – תואר השמור לאנשים שסייעו לטכניון ברמת התמיכה הגבוהה ביותר. הוא זכה בתואר דוקטור של כבוד מהטכניון ב-2018.
צוות “ירידה לצורך ירידה” שזכה במקום השלישיהמתקן שזכה במקום השלישי בפעולהתמונות מהתחרותתמונות מהתחרותתמונות מהתחרותתמונות מהתחרותתמונות מהתחרותתמונות מהתחרות
מאות תלמידים מרחבי הארץ השתתפו באולימפיאדת המח”ר בטכניון
הטכניון קיים זו השנה העשירית את אולימפיאדת המח”ר (מתמטיקה, חלל, רובוטיקה), פרי שיתוף פעולה בין חברת YTEK לבין המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בפקולטה להנדסת מכונות והפקולטות למתמטיקה ולהנדסה ביו-רפואית בטכניון.
האולימפיאדה, המתקיימת בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה, היא אירוע השיא בפעילות ארצית המטפחת בקרב תלמידי בית ספר יסודיים חשיבה מתמטית והנדסית בסביבת למידה טכנולוגית. התוכנית מבוססת על רובוטיקה (RBL) ועל למידה מבוססת בעיות (PBL). לתחרות בטכניון הגיעו כ-300 תלמידים מצטיינים מתוך אלפי התלמידים שלקחו חלק השנה בתוכנית. בטכניון הם התחרו בשתי קטגוריות – חשיבה הנדסית וחשיבה מתמטית – לפי שכבת הגיל שלהם.
סגן נשיא הטכניון לקשרי ציבור ופיתוח משאבים, פרופ’ בועז גולני, בירך את התלמידים המשתתפים ואמר כי “בדור שבו נולדים כוכבים, שפים וזמרים, חשוב לזכור שהלימוד ארוך הטווח, מהבסיס כלפי מעלה, חיוני לטיפוח דור המהנדסים והמדענים של מחר. אני מזמין את כולכם בעוד מספר שנים להגיע ללמוד בטכניון.”
מנכ”ל משרד המדע והטכנולוגיה רן בר הדגיש את חשיבותה של חשיבה הנדסית ויצירתית בפעילות האולימפיאדה. פרופ’ משה שהם, ראש המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בטכניון, אמר למשתתפים כי “הרובוטיקה תיכנס לכל תחומי החיים, ובראש הרשימה נמצאות כיום המכוניות האוטונומיות. יתכן שבעתיד האנשים לא יצטרכו ללמוד נהיגה. נהגי מוניות, נהגי אוטובוס ופחחים יאבדו את עבודתם, ואילו לכם לא תחסר עבודה. ”
באירוע נכחו גם דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית פרופ’ שולמית לבנברג ופרופ’ אלי אלחדף מהפקולטה למתמטיקה בטכניון. בסיומה הוענקו גביעים לקבוצות הזוכות מידי מנכ”ל YTEK ארתור זמשמן.
גמר תחרות הטכנוראש לשנת 2019 יתקיים בטכניון היום, יום רביעי. האתגר: בניית מתקן שיצליח לרדת 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח
תחרות טכנוראש סלינקי 2019 תתקיים בטכניון היום, 22 במאי, במרכז קמפוס הטכניון, בשעות 14:30-12:30.
השנה, יתמודדו 25 הצוותים המשתתפים עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ’רד ג’יימס ורעייתו בטי, ונרשם כפטנט בשנת 1947.
על הקבוצות לבנות מתקן היורד 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. השיפוט יהיה על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש, בהם: משך הירידה, המהירות וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה. המשתתפים שהעפילו לגמר התחרות הם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים.
תחרות הטכנוראש מתקיימת בטכניון לזכרו של ניב-יה דורבן ז”ל ובחסות דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”). השנה מארגנת את התחרות הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. את האירוע ינחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב. השופטים הם פרופ’ אלון וולף, פרופ’ אלון גני, פרופ’ תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ’ דוד דורבן ורעייתו רחל.
הפרס הראשון הוא 10,000 שקל, השני 5,000 שקל והשלישי 3,000.
תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. דורבן, שייסד את התחרות מתוך רצון לאתגר את הסטודנטים בטכניון במשימות הנדסיות יצירתיות, אמר אז כי “התחרויות נולדו כדי להרחיק את הסטודנט מספרי הלימוד וממסך המחשב, לתת לו במה לביטוי יצירתי תוך התמודדות עם אתגר התחרות – בעיות הנדסיות מורכבות באווירת כיף.”
התחרות והפרסים ממומנים על ידי דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”), שהשתלם בטכניון ולאחר מכן המשיך לדוקטורט ב-MIT.
התחרות תתקיים בצהרי יום ד בשעות 14:30-12:30 בטיילת מול רחבת הדשא המרכזית בטכניון
כנס מדע וספורט אולימפי התקיים בטכניון. זהו כנס ראשון מסוגו בישראל שעסק באתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי, בהם גם אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון
הכנס המדעי הראשון של “המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי” – שיתוף פעולה חדש בין הטכניון לוועד האולימפי בישראל, התקיים אתמול (ד’) בטכניון. בכנס, שהתקיים במסגרת הסימפוזיון השנתי ע”ש בלפר, השתתפו מאמנים בכירים, מדענים וחוקרים, אנשי תעשיית הספורט-טק ומרצים אורחים מארה”ב ומבריטניה. המרכז, בראשותו של פרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, בשיתוף המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין והיחידה לספורט הישגי, מעודד מחקרים יישומיים שיקדמו את הספורט האולימפי בישראל על ענפיו השונים.
שני הדוברים המרכזיים בכנס, ד”ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE) ופרופ’ יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה, דיברו על האתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי ועל השאיפה לרדת מזמן ריצה של שעתיים במרתון. בקהילה האולימפית שוררת מחלוקת בשאלה אם היעד האמור אפשרי, אולם רבים סבורים כי הרץ הקנייתי אליוד קיפצ’וגה עשוי להשיגו בעתיד הקרוב.
פרופ’ פיטסילאדיס אמר כי אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון אפשרי לדעתו, שכן “הגבולות אינם קבועים – ובאמצעות השקעה של זמן ואנרגיה אפשר להזיז אותם”. עם זאת, לדבריו, יעד זה מצריך שיתוף פעולה בין חוקרים מתחומים שונים ובהם תזונה, משק האנרגיה בגוף, ביומכניקה ומדעי הנתונים. “עלינו לפתח עבור הספורטאי כלים להחדיר פחמימות לגופו באופן יעיל, לספק לו מערכי חישה חכמים שמנטרים משתנים פיזיולוגיים ומספקים לו משוב על מצבו בזמן אמת.”
מנכ”ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג
“מדוע איני יכולה לרוץ מהר ורחוק יותר, מדוע איני יכולה לקפוץ גבוה יותר – השאלות האלה מדירות שינה מעיני,” אמרה ד”ר אליסון שיטס מנייקי. מחקריה עוסקים במנגנונים הביומכניים המגבילים את ביצועיהם של ספורטאים באמצעות גישות ניסוייות ומחשוביות. הרצאתה התמקדה בתרומת החדשנות הטכנולוגית לשיפור הביצועים הספורטיביים של ספורטאי העל.
“מעבדת הביומכניקה של נייקי הוקמה ב-1980,” אמרה ד”ר שיטס בהרצאתה, “והיעד שלה לא השתנה מאז: לפתח דרכים להתגבר על מגבלות קיימות ולאפשר לספורטאים לשפר את הישגיהם תוך צמצום הפציעות. מאז שנות השמונים חלו התפתחויות מדעיות עצומות, ובהן כוח המיחשוב, מדעי הנתונים והדפסת תלת-ממד, שנותנות לנו כלים חדשים לאתגרים ספורטיביים ישנים.”
ראש מרכז המחקר פרופ’ אלון וולף אמר כי המרכז נועד לקדם את הספורט ההישגי בישראל באמצעות מחקר בשלוש רמות: הפיזיולוגיה של הספורטאי הבודד, הטכנולוגיה של הציוד והאינטראקציה בין השניים (הספורטאי והציוד). פרופ’ וולף ושותפו להובלת המרכז, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין, הציגו את תולדות המחקר המדעי בתחום הספורט האולימפי ואת אתגרי המחקר בתחום זה כיום.
מנכ”ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג אמר כי “לפני כמה חודשים חנכנו את המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי – שיתוף פעולה משותף לוועד האולימפי ולטכניון, שהוא גוף מוביל במדע ובטכנולוגיה. אין לי ספק שיחד נוכל לשפר את דפוסי האימון ואת המעקב הפיזיולוגי אחר הספורטאים שלנו וכך להוביל אותם לשיאים חדשים.”
יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו”ר ועדת הספורט, אמרה כי “שיתוף הפעולה עם הטכניון בא יחד עם קפיצת מדרגה ביעדים שהגדרנו לעצמנו; אם עד כה שאפנו לחזור מכל אולימפיאדה עם מדליה אחת או שתיים, כעת אנחנו רוצים להשיג יותר. לא רק להיות טובים אלא להיות הכי טובים. ולשם כך אנחנו חייבים להתמקד בדברים שאנחנו פחות טובים בהם, להשתפר ולהביא תוצאות מדידות, ובקיצור – יותר מדליות. זהו תהליך ארוך טווח, שאת פירותיו נראה רק באולימפיאדת 2024 ואולי אפילו אחר כך. אבל זה יקרה אם רק נפגין סבלנות, נחישות ועקביות.”
בסוף הכנס הציגו ארבעה מאמנים אולימפיים ישראליים אתגרים מהשטח לאנשי המרכז החדש בטכניון. ניב ליבנר, מאמן נבחרת הנשים של ישראל באופני כביש, ביקש לפתח כלים לשיפור האימונים וקבלת ההחלטות באימונים ובמירוצים. רוגל נחום, שייצג את ישראל שלוש פעמים במשחקים אולימפיים בקפיצה משולשת , אמר כי תחומים אלה משוועים לכלים שישפרו את הדיוק בריצה ובהגעה לקרש הקפיצה. מאמן השייט גור שטינברג ביקש לפתח שיטות מדויקות למדידת מרחקים וללימוד האופן שבו שייטים אלופי עולם מגיעים להישגיהם. קלאודיה לסיגה, מאמנת נבחרת כדורעף החופים בישראל, אמרה כי שחקני הענף זקוקים לכלים שישפרו את יכולתם לקרוא את היריב ואת כוונותיו.
מולי אפשטיין, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל.פרופ’ אלון וולף, ראש המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפיד”ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE)פרופ’ יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניהיעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו”ר ועדת הספורט
הטריאתלט שחר שגיבהטריאתלט שחר שגיב
Shaharsagiv – הטריאתלט שחר שגיב במעבדת הביומכניקה של פרופ’ אלון וולף בטכניון.
אורחי הכנס בביקור במעבדת הביו רובוטיקה והביומכניקה של פרופ’ אלון וולף בטכניון
יום ד’, 15.5, בשעות 10:00 – 15:00, בשדרה המרכזית בקמפוס
75 חברות טכנולוגיה מהמובילות במשק הישראלי השתתפו ביריד התעסוקה של הטכניון, יום רביעי, 15 במאי 2019. ביריד, שיתפרס על פני 160 ביתנים, ויתקיים בשדרה המרכזית בלב הקמפוס ישתתפו מאות סטודנטים ובוגרים מכל הפקולטות בטכניון. עבורם זוהי הזדמנות לפגוש נציגי חברות ישראליות ובינלאומיות ובהם: התעשייה האווירית, אלביט, אינטל, אמזון, אפל, צ’ק פוינט, מרוול, מלאנוקס, סיסקו, Biosense Webster, רפאל, JP Morgan וגם תוכנית #סולמות של הטכניון, החושפת את הסטודנטים למחקר המתקדם המתבצע במעבדות הטכניון כבר במהלך לימודי התואר הראשון ומציעה להם אפשרויות תעסוקה במעבדות של חברי הסגל.
“חשיפת הסטודנטים והסטודנטיות לשוק העבודה הוא מנוף להתפתחות הקריירה המקצועית שלהם ומהווה בסיס לקשרי עבודה עתידיים,” אמר דיקן הסטודנטים בטכניון פרופ’ בני נתן, “לחברוֹת זו הזדמנות לקלוט כוח אדם איכותי ומוכשר. היריד יוביל ללא ספק להצטרפותם של בוגרים נוספים למאגר המכובד של בוגרי טכניון התופסים עמדות מפתח במגזר הציבורי, הביטחוני והתעשייתי ותורמים לעוצמתה הטכנולוגית של מדינת ישראל.”
את היריד מארגנת היחידה להכוון קריירה בלשכת דיקן הסטודנטים.
חוקרים מהטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך פיתחו התקן המזרים נוזלים בערוצים וירטואליים ללא צורך בתעלות ובצינורות
המזעור ההדרגתי של טרנזיסטורים משפופרות-ואקום למיקרו-צ’יפים הוביל למזעורם של מחשבים ממכונות התופסות חדרים שלמים להתקנים הנכנסים לכיסינו. באופן דומה, התפתחות התחום של מעבדה-על-שבב (lab-on-a-chip) צפויה לחולל מהפכה באנליזה כימית וביולוגית, וזאת על ידי מיזעור של מעבדות גדולות לכדי שבב מיקרופלואידי (microfluidic chips) – שבב המכיל ערוצי זרימה זעירים.
אף שהקונספט של מעבדה-על-שבב הוצג לפני יותר מ-30 שנה, המערכות המיקרופלואידיות הקיימות כיום רחוקות מהגשמתו של חזון זה. זאת במידה רבה בשל העובדה ששבבים אלה בנויים ברובם מחומרים כגון פולימרים וזכוכית בהן נחצבות תעלות בעלות צורה מוגדרת מראש. מבנה קשיח זה מאפשר להשתמש בהם רק לתפקיד המוגדר שלטובתו יוצרו. כדי לשנות את יישומם יש לשנות את המבנה הפיזי שלהם. כל זה רחוק מאוד מהגמישות הפונקציונלית שאמורה לאפיין מערכות של מעבדה-על-שבב.
כאן נכנסת לתמונה קבוצת מחקר משותפת של מדענים ומהנדסים מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך, בהובלת פרופ’ מורן ברקוביץ מהפקולטה להנדסת מכונות וד”ר גובינד גאיקלה ממרכז המחקר של IBM בציריך.
במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS מציגים החוקרים פרדיגמה חדשה לגמרי: שבב מיקרופלואידי שבו מתועל הנוזל בערוצים וירטואליים הנשלטים על ידי שדות חשמליים. דפוסי הזרימה של הנוזל נשלטים באופן אלקטרוני וכך מאפשרים לבצע מניפולציות על הזרימה בכל נקודת זמן.
“כשהשדה החשמלי פועל על מטענים הקרובים לפני השטח הוא מניע אותם וגורר את הנוזל איתו,” מסביר ד”ר פדריקו פרטורה, המחבר הראשי של המאמר. “באמצעות מערך של אלקטרודות בתחתית התא המיקרופלואידי ושליטה במטען החשמלי שלהם, אנחנו למעשה מקימים מערך של מסועים זעירים שביכולתנו לשלוט באופן דינמי בכיווניהם ובעוצמתם.”
הקבוצה הציגה יכולת לייצר מגוון רחב של זרימות ולשנות אותן בזמן אמת. “מה שממש מרגש הוא שמאחר שאנו משפיעים על הנוזל מבפנים, ביכולתנו ליצור גם זרימות ייחודיות שאי אפשר להשיג בדרכים מקובלות כמו משאבות לחץ,” אמרה וסנה בצ’בה, החתומה גם היא על המאמר. “לדוגמה, ביכולתנו לערבב את הנוזל באזורים מסוימים בלי לשנות את הזרם מסביבם, או להיפך – ליצור אזורים שבהם הנוזל עומד במקום ואילו מסביבם הכל זורם.”
החוקרים מאמינים כי הפיתוח הנוכחי סולל דרך ליצירה של מערכות מיקרוזרימה הנשלטות באופן דינמי, ועשוי להוביל לשינוי פרדיגמה בתחום המעבדה-על-שבב.המחקר מומן על ידי הנציבות האירופית (מענק מארי קירי) והמועצה האירופית למחקר (מענק ERC).
הטכניון קיים זו השנה העשירית את אולימפיאדת המח”ר (מתמטיקה, חלל, רובוטיקה), פרי שיתוף פעולה בין חברת YTEK לבין המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בפקולטה להנדסת מכונות והפקולטות למתמטיקה ולהנדסה ביו-רפואית בטכניון.
