קטגוריה: Uncategorized

ד”ר ליאור ויצמן, פוסט-דוקטורנט במעבדתה של פרופ’ יונינה אלדר מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, מפתח טכנולוגיית MRI מהירה, שקטה ומדויקת.

צילום תמונת סטילס – משימה שאנו מבצעים כיום כלאחר יד באמצעות הסמארטפון – היה אתגר קשה ומעיק לפני כ-150 שנה. ראשית נדרש הלקוח להזמין תור בסטודיו מיוחד לצילום, ובהגיע תורו היה נאלץ לשבת זמן רב ללא ניע, בסיוע מייצבי ראש, בחדר אפוף עשן – העשן שהפיצו מבזקים מסורבלים ופרימיטיביים. בסוף התהליך הארוך והיקר המתינה לו תמונה בגוני שחור-לבן.

סריקות ה-MRI המקובלות כיום מזכירות את חווית הצילום המיושנת: עלינו להזמין תור – לעתים חודשים מראש – ואז לשכב ללא ניע כ-50 דקות לפחות בתוך מכשיר צר שאינו מומלץ לסובלים מקלסטרופוביה. המטופל, הסובל במשך כל הזמן הזה מרעשים צורמים המסוגלים לחדור מבעד לאוזניות ולאטמי אוזניים, מוזהר כי כל תזוזה שלו עלולה לפגום באיכות התמונה.

האם יבוא יום שבו סריקת MRI תדמה, מנקודת ראותו של המטופל, לצילום סטילס באמצעות הסמראטפון? אין ספק כי היום הזה עוד רחוק, אולם לאחרונה התקצרה הדרך אליו הודות למחקר משותף שנערך במימון מלגת אשכול (משרד המדע) ובחסות תכנית מרכזי המצוינות (i-core) של ות”ת וממשלת ישראל. במחקר השתתפו פרופ’ יונינה אלדר וד”ר ליאור ויצמן מהטכניון, ד”ר דפנה בן בעש”ט מבית החולים איכילוב וד”ר אסף טל ממכון ויצמן.

הנחת המוצא של המחקר היא כי חלק גדול מן המידע הנאסף בסריקות ה-MRI הקיימות אינו נחוץ לאיבחון המדויק. מידע זה כולל חתכים (תמונות דו-ממדיות) המקובצות ברצפים. כל רצף בנוי מחתכים רבים, ההופכים אותו ל”תמונה נפחית” מלאה של האיבר כולו. השיטה הקיימת, שבה נסרקים כל הרצפים במלואם, צורכת זמן סריקה ממושך מאוד.

הגישה שנבחנה במחקר המשותף מבוססת על ניצול הדמיון בין חתכים שונים ובין רצפים שונים. מאחר שבין חתכים קרובים ורצפים עוקבים שורר דמיון רב, אפשר לדגום רק חלק מהמידע הכולל וכך לקצר את זמן הסריקה מבלי להפסיד מידע משמעותי. יתר על כן, תהליך זה משפר משמעותית את איכות התמונה – שינוי המסייע רבות לצוות הרפואי.

במחקר נבחנה דרך נוספת לקיצור זמן הסריקה: שימוש בסריקות שבוצעו במטופל בעבר. באמצעות אלגוריתם שפיתחה קבוצת המחקר בודקת המערכת את הדמיון בין הסריקה הנוכחית לסריקות קודמות, ועל סמך בדיקה זו מאפשרת חיסכון רב במידע שיש לרכוש עבור הסריקה הנוכחית.

השימוש בשיטות החדשות הובילו לצמצום דרמטי (של עד 85%) בכמות המידע שיש לאסוף בסריקת MRI. פירוש הדבר הוא קיצור משך הסריקה ב-85%. יתר על כן, במחקר נוסף הצליחה הקבוצה להפחית בכ-18% (18 דציבל) את הרעש הנוצר בתוך מכשיר ה-MRI.

“האצה והשקטה של סריקות MRI מעסיקים חוקרים רבים כבר זמן רב,” מסביר ד”ר ויצמן, “אולם מרבית הפתרונות מצריכים חומרה ייעודית יקרה, וכן אינם מאפשרים קיצור של זמן הסריקה בלי לאבד מידע חיוני רב. הרעיון שלנו – ניצול דמיון בין רצף לרצף ובין חתך לחתך, ושימוש בסריקות קודמות – מאפשר לצמצם דרמטית את זמן הסריקה תוך שיפור איכותה. תוצאות המחקר התפרסמו לאחרונה בכתב העת היוקרתי Medical Physics, וכעת אנו מקווים כי מרכזים רפואיים ויצרנים של מכשירי MRI יאמצו את תוצאותיו וישפרו בכך את סריקת ה-MRI ואת ‘חווית המשתמש’.”

למאמר:

http://scitation.aip.org/content/aapm/journal/medphys/42/9/10.1118/1.4928148

נבחרת הטכניון לתחרות iGEM הבינלאומית זכתה במדליית זהב, זו השנה השנייה ברציפות. בנוסף למדליה זכתה הקבוצה בהישגים הבאים: מקום ראשון במסלול ‘יישום חדש’ ושלוש פעמים במקום החמישי בגמר – (1)המצגת הטובה ביותר, (2) התכן היישומי הטוב ביותר ו(3)החלק הבסיסי הטוב ביותר.

נבחרת הטכניון, ובשמה המלא Technion iGEM team 2015, פיתחה פתרון ייחודי למניעת התקרחות, המבוסס על מחקר בביולוגיה סינתטית. מדובר בחומר המופרש לקרקפת ממסרק ייחודי ומפרק את ההורמון הגורם להתקרחות הגברית. בניגוד לתרופות הקיימות, הנצרכות בבליעה ועשויות לגרום לאין-אונות, לטכנולוגיה שפותחה בטכניון לא יהיו תופעות לוואי כאלה שכן היא אינה כוללת בליעה של חומר כלשהו.

מנחה הקבוצה, פרופ’ רועי עמית מהפקולטה להנדסת טכנולוגיה ומזון, מסביר: “הזכייה הכי משמעותית שלנו היא ב- Best New Application Project, כלומר במקום הראשון במסלול ‘יישום חדש’ שבו התחרינו. גם ההעפלה לגמר, וההישגים שרשמנו בו, משמחים מאוד.”

כאמור, זו השנה השנייה שנבחרת הטכניון זוכה במדליית זהב בתחרות, ולתחרות הנוכחית התכוננה הקבוצה במשך שנה וחצי, ובמיוחד בחודש האחרון. “ההתמודדות בתחרות בינלאומית בסדר גודל כזה היא חוויה יוצאת דופן,” אומר חבר הקבוצה אלכסיי טומשוב. “הרמה גבוהה והאתגר עצום. אתה חייב כל הזמן לשמור על מקוריות, חדשנות ורמה מחקרית גבוהה ביותר, כי אתה מתמודד מול מאות קבוצות מהאוניברסיטאות המובילות בעולם.”

גם נבחרת התיכוניסטים של הטכניון – נבחרת התיכוניסטים הראשונה בישראל – לא חזרה בידיים ריקות: היא זכתה במדליית כסף ובפרס Best Modeling. נבחרת זו מבוססת על תלמידי תכנית הנשיא לגילוי וטיפוח מדעני וממציאי העתיד, המתקיימת ביחידה לנוער שוחר מדע בטכניון.

אלפי מבקרים הציפו את הטכניון במסגרת “ליל המדענים האירופי”, שהתמקד השנה במדעי המוח

אלפי מבוגרים, בני נוער וילדים השתתפו ב”ליל המדענים האירופי” שהתקיים בטכניון בסימן מדעי המוח. חוקרי הטכניון הציגו מחקרים עדכניים ופיתוחים מתקדמים בספקטרום רחב של תחומים, ובהם שינה ומוח, מחלות ניווניות, הביולוגיה שמאחורי הפרעות נפש, תעתועי ראיה, כאב, קוגניציה, חושים, תפיסת מרחב וממשק מוח-מכונה.

במתחם הנוער התנסו המשתתפים הצעירים בבניית צורות באוריגמי, בהפיכת דפי קרטון דו-ממדיים לקוביות תלת-ממדיות, ועוד.

בנוסף למגוון הפעילויות בקמפוס הרצו חוקרי הטכניון גם במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה (פרופ’ אדו פרלמן: ראיית צבעים ועיוורון צבעים) ובמוזיאון מדעטק (פרופ’ עומרי ברק: מחשבות על פעילות המוח).

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, התארח באירוע וסייר בין המיצגים השונים כשהוא מלווה בידי המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, פרופ’ משה סידי, פרופ’ יורם גוטפרוינד ופרופ’ משנה איתמר קאהן מהפקולטה לרפואה ע”ש רות וברוך רפפורט בטכניון.

התרופה החדשנית, שנולדה משיתוף פעולה בין פרופ’ מוסה יודעים מהטכניון ופרופ’ מרתה וינשטוק רוזין מהאוניברסיטה העברית, נמצאה יעילה בעיכוב ההידרדרות מ- MCI (ליקוי גוקניטיבי מתון) לאלצהיימר.

היום (21 בספטמבר) מציינים בעולם את יום האלצהיימר העולמי, שמטרתו העלאת המודעות הציבורית למחלה.

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה וקטלנית, הנובעת מתמותה של תאי העצב במוח. הסימפטום הידוע ביותר של המחלה הוא אובדן זיכרון, אולם חולי אלצהיימר סובלים משורה ארוכה של תופעות נוספות ובהן הידרדרות בכישורי שפה ובתפיסת המרחב, הפרעות תנועה והפרעות תחושתיות. בשלבים מתקדמים של המחלה מופיעים גם דיכאון, חרדה ואגרסיביות.

“אלצהיימר היא מחלה מורכבת ולכן היא דורשת תרופה מורכבת,” מסבירה ד”ר אורלי וינרב מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. “קשה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם מפני שהסימפטומים הראשוניים הם קוגניטיביים ולא חיצוניים. קל יחסית לזהות סימפטומים מוטוריים וחיצוניים כמו רעד או שיתוק; קשה הרבה יותר להבחין בהידרדרות הדרגתית בקוגניציה.”

ד”ר וינרב סיימה בטכניון שני תארים בביולוגיה ותואר שלישי ברפואה, והשלימה פוסט-דוקטורט בהולנד אצל פרופ’ הנס בלומנדל, מומחה בינלאומי לביוכימיה של חלבונים בעדשת העין. בשנת 2000 הצטרפה לפקולטה לרפואה בטכניון, וכאן היא עובדת כחוקרת במעבדתו של פרופ’ מוסה יודעים – ‘מרכז המצוינות למחלות נוירודגנרטיביות ע”ש איב טופף’.

מחלת אלצהיימר, הקרויה על שמו של הרופא הגרמני אלויז אלצהיימר (Alois Alzheimer), שייכת למשפחת המחלות הנוירודגנרטיביות הכוללת גם פרקינסון, ALS והנטינגטון. מחלות אלה, הנובעות מפגיעה בתאי עצב במיקומים שונים במוח ובמערכת העצבים, החלו להיחקר בשלב מאוחר יחסית, וגם היום אינן זוכות לתקצוב מחקרי דומה לזה של סרטן ומחלות לב. גם מורכבותן מקשה על התקדמות המחקר, שכן הן מצריכות מאמץ בין-תחומי מעמיק ונרחב.

הבשורות הטובות הן ששיתוף פעולה בין שני חוקרים ישראלים בעלי שם עולמי הוביל בשנים האחרונות לפיתוחה של לדוסטיג’יל – תרופה חדשה למחלת MCI. MCI (“ליקוי קוגניטיבי מתון”), הנובעת מהפרעה ניוונית של מערכת העצבים ומאופיינת בבעיות בזיכרון, בשיפוט, בשפה ובזיכרון, מבשרת במקרים רבים את תחילתה של מחלת אלצהיימר.

שני החוקרים האמורים הם פרופ’ מוסה יודעים מהטכניון (ממציא התרופה ‘אזילקט’ לפרקינסון) ופרופ’ מרתה וינשטוק רוזין מהאוניברסיטה העברית (ממציאת התרופה ‘אקסלון’ לאלצהיימר). התרופה החדשה, המבוססת על נגזרות של אזילקט ואקסלון, היא תרופה רב-תיפקודית multifunctional) ) התוקפת באופן ממוקד יעדים ספציפיים במוח. לדברי ד”ר וינרב, “מכיוון שב-MCI מעורבים כמה מנגנונים, התרופה החדשה לוקחת מ’אזילקט’ ומ’אקסלון’ את הרכיבים הפעילים הרלוונטיים וכך תוקפת את המחלה בכמה חזיתות.”

ניסויים פרה-קליניים (בבעלי חיים) ושלבים ראשוניים של ניסויים קליניים (בבני אדם) הוכיחו כי התרופה החדשה לדוסטיג’יל אכן משבשת את הנתיבים העיקריים של התהליך הניווני, מסיגה את המחלה לאחור ומובילה לחידוש תאי העצב. יתר על כן, הניסויים הוכיחו כי השימוש בתרופה מונע במקרים רבים את ההידרדרות מ-MCI לאלצהיימר. “השיפור במצבם של המטופלים הוכח הן ברמה הביולוגית (סריקות מוח), הן בתיפקוד הקוגניטיבי,” מסביר פרופ’ יודעים, “ובעקבות זאת נכנסה התרופה לשלב 3 של הניסויים הקליניים, שאותם מובילה חברת אברהם פארמה הקשורה לטכניון.”  

“למחלות הניווניות השונות במוח ,” מסבירה ד”ר וינרב, “יש הרבה קווים משותפים –פגיעה במערכת האוביקוויטין, שיבוש המטבוליזם של התא, עקה חימצונית, ריבוי של רדיקלים חופשיים וכמובן מוות של תאי עצב. לכן סביר להניח שלתרופה החדשה תהיה רלוונטיוּת מסוימת גם למחלות נוירודגנרטיביות אחרות.”

בין שלוש יבשות

פרופ’ מוסה יודעים נולד בשנת 1940 בטהרן. בגיל 12 נשלח לברייטון (אנגליה) כדי לרכוש השכלה מערבית, ובתום התיכון התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת מקגיל בקנדה. בשלב מסוים זנח את לימודי הרפואה לטובת דוקטורט בתחומי הביו-כימיה והפסיכיאטריה, מתוך הבנה שתחומים אלה עתידים לעמוד בחזית המחקר המדעי-רפואי. מקנדה חזר לאנגליה, ולאחר כעשר שנים באוניברסיטאות לונדון, קיימברידג’ ואוקספורד נענה להזמנת הטכניון לייסד בפקולטה לרפואה מחלקה לפרמקולוגיה. בשנת 1977 עלה לישראל ותוך זמן קצר החל לפתח, יחד עם עמיתו לפקולטה פרופ’ ג’ון פינברג, את הרסג’ילין – תרופה לטיפול בפרקינסון. רסג’ילין, שפיתוחה הושלם באמצע שנות השמונים, היוותה בסיס ל’אזילקט’, שפותחה על ידי חברת ‘טבע’ ואושרה על ידי ה-FDA בשנת 2005.

התחרות הבינלאומית הוותיקה, שבה נדרשים המתמודדים להציג רעיון חדשני ב-3 דקות, נערכה בטכניון ביוזמה משותפת עם האוניברסיטה העברית.

שני אליצור, דוקטורנטית בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון, זכתה במקום הראשון בתחרות Falling Walls Lab Israel שהתקיימה ב-3 בספטמבר בטכניון בשיתוף האוניברסיטה העברית.

Falling Walls היא תחרות בינלאומית המיועדת לסטודנטים בכל התארים וכן לחברי סגל, יזמים ותעשיינים צעירים (עד גיל 35). המתמודדים נדרשים להציג בתוך שלוש דקות מודל עסקי, מחקר או רעיון ייחודי וחלוצי. רפי נוה, ראש מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, הסביר כי התחרות מתקיימת כיום בכ-40 ערים בעולם, וכי הזוכים בתחרויות המקומיות ישתתפו בגמר, שיתקיים בברלין ב-8 בנובמבר השנה.

התחרות הארצית שקיימו הטכניון והאוניברסיטה העברית ביום חמישי היא הארוע הראשון של Falling Walls בישראל. פרופ’ משה סידי, משנה בכיר לנשיא הטכניון, אמר כי “אין זה פלא כי הטכניון, החותר לחדשנות מאז היווסדו והמהווה גורם מרכזי בהיווצרותה של ‘אומת הסטארט-אפ הישראלית’, מארח את הארוע הראשון של Falling Walls בישראל.” את התחרות אירח המרכז להנדסת מחשבים בטכניון (TCE), העוסק בדיאלוג הפעיל שבין מחקר יישומי לבין התעשייה. היא נערכה בשיתוף האוניברסיטה העברית, שתארח אותה בשנה הבאה.

הזוכה, שני אליצור, החלה את לימודיה בפקולטה לאווירונוטיקה וחלל כעתודאית, והמשיכה לתואר שני ושלישי. בתחרות היא הציגה את מחקר הדוקטורט שהיא נמצאת בעיצומו, בהנחיית פרופ’ אלון גני וד”ר ולרי רוזנבנד: פתרון חדש ליצירת אנרגיה ממימן. “הרעיון של הפקת אנרגיה ממימן אינו חדש,” הסבירה בשלוש הדקות שהוקצבו לה, “אבל מאחר

שצפיפות המימן נמוכה, איחסונו דורש דחיסה אינטנסיבית מאוד או קירור לטמפרטורות נמוכות מאוד. איחסון המימן במיכלים – למשל ברכב שיפעל על אנרגיית מימן – גוזל מקום, מכביד ובעיקר מהווה בעיה בטיחותית, ואלה מחסומים המונעים כיום שימוש אזרחי נרחב באנרגיית מימן. לנוכח עובדה זו פיתחנו בפקולטה שיטה לייצור המימן בַּמקום – כלומר בתוך הרכב – ללא צורך באיחסונו. השיטה מבוססת על אינטראקציה בין אלומיניום ומים בנוכחות מינון נמוך מאוד של חומר משפעל (2.5%). האנרגיה החשמלית הנוצרת על ידי שימוש בתא דלק גבוהה בסדר גודל ממה שאפשר לקבל בטכנולוגיות אחסון קיימות כולל סוללות ליתיום.”

במקום השני בתחרות זכה אור יהלום מהאוניברסיטה העברית, על פיתוח המאפשר לצמחים “לנשום” את החנקן שבאוויר ובכך לחסוך לחקלאים את הצורך להחדיר חנקן לקרקע באמצעות דישון. במקום השלישי זכה אורן מירון מאוניברסיטאות בר אילן ובן גוריון, על פיתוח שיטה חדשנית לאיבחון אוטיזם בחודשי החיים הראשונים. שלושת הזוכים ייצגו כאמור את ישראל בגמר הבינלאומי שיתקיים בברלין ב-8 בנובמבר.

פיתוחים נוספים שהוצגו על ידי המועמדים בתחרות הם הארכת חיי המדף של מוצרי מזון באמצעות חומר המונע הצטברות חיידקים על האריזה; מערכת המאפשרת לבעלי כלבים לפקח על כלביהם ללא צורך ברצועה; שיפור הרזולוציה של סריקות MRI; תחליף-אנטיביוטיקה המבוסס על וירוסים; הנגשת המסחר האלגוריתמי במט”ח לציבור הרחב; והתאמה אישית של תרופות אנטי-סרטניות.

השופטים בתחרות, שאורגנה על ידי מרכז ברוניצה ליזמות ו-TCE, היו: מטעם הטכניון – דיקן הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט פרופ’ אליעזר שלו, דיקן לימודי מוסמכים פרופ’ בן ציון לוי, ראש הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה פרופ’ אורית חזן, פרופ’ אלי ביהם מהפקולטה למדעי המחשב ופרופ’ נועם זיו מהפקולטה לרפואה; מטעם האוניברסיטה העברית – פרופ’ ניר בר גיל, המחלקה לפיזיקה יישומית ופרופ’ חזי ברנהולץ, בית הספר לרפואה; נציג התעשייה היה אייל בר דוד, בעבר מנהל קוואלקום ישראל.

לכתבה ב-YNET

אפליקציה ייחודית שפותחה על ידי סטודנטים בטכניון מדווחת להורים על אי-הגעתו של הילד לגן

מנתוני ארגון “בטרם” לבטיחות ילדים עולה כי בשנים האחרונות אירעו בישראל עשרות מקרים של השארת ילדים לבדם ברכב לשעות ארוכות, חלק מהמקרים הסתיימו באסון. ברוב המקרים שסוקרו בכלי התקשורת שכחו ההורים את הילדים ברכבם בדרכם לגן הילדים.

לנוכח המקרים הללו פיתחו סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון את KidKeeper – אפליקציית-התראה המעדכנת את ההורים במקרה שילדם לא הגיע לגן. האפליקציה פותחה על ידי ליגד סיימון, עידו זמירי, אלירן וייס, גיא רוזנבוים, רון סעד ואורַן גלבוע במסגרת פרויקט שנתי בהנדסת תוכנה בהנחיית פרופסור יוסי גיל, מרצה הקורס יואב חיימוביץ והמתרגל מוחמד וותד.

את הרעיון לאפליקציה הגתה ויזמה רבקה בקנשטיין, דוקטורנטית בפקולטה לפיזיקה בטכניון ואִמה של הַלל, בת שלוש וחצי. “הרעיון הבסיסי שלי היה לשמור על ביטחון הילדים בקיץ החם של ישראל ולמנוע את האסון הבא,” סיפרה בקנשטיין. “מאחר שאני מגיעה מתחום הפיזיקה ואיני מומחית לתכנות פניתי ליואב חיימוביץ מרצה בקורס הנדסת תוכנה בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, העליתי בפניו את הרעיון וביקשתי את עזרתו.”

הרעיון של בקנשטיין הוביל לפיתוחה של אפליקציה שמטרתה להציל ילדים הנשכחים ברכב. מדובר בטכנולוגיה בסיסית שאינה מטילה את האחריות על הגננות. “הרעיון פשוט מאוד”, מסבירה בקנשטיין. “בגן מוצב טאבלט עם תמונות של כל הילדים, וכשהורה נכנס לגן הוא לוחץ על תמונת הילד (או הילדה) שלו וכך בעצם מדווח על הגעתו לגן. במידה והילד לא הגיע לגן עד שעה שההורה הגדיר מראש, האפליקציה שעל הטאבלט שולחת הודעה לטלפונים הניידים של ההורים ומתריעה בפניהם שילדם לא הגיע לגן. במקרה כזה יידעו ההורים על הבעיה ויבדקו מיד מה קרה.”

בסיום היום, כשההורה מוציא את הילד מהגן, הוא מכניס קוד סודי (כדי שהמערכת תוודא שהוא מורשה לקחת את הילד) ואז מדווח על צאתו עם הילד. ההורים יכולים לתת להורים אחרים או לבני משפחה הרשאה חד פעמית להוצאת הילד מהגן.

“האפליקציה מתאימה את עצמה לדפוס ההתנהגות של ההורה, והגדרותיה ניתנת לשינוי,” מסביר הסטודנט אלירן וייס. “בעתיד תוכל האפליקציה גם לשמש כלוח המודעות של הגן, והגננת תוכל באמצעותה לתקשר עם ההורים.”

“הורים רבים אומרים ‘לי זה לא יקרה’ – לא אשכח את הילד שלי ברכב,” אומר הסטודנט אורַן גלבוע, “אבל המקרים הרבים שהיו בשנים האחרונות מעידים על כך שהסחות הדעת הרבות בעידן המודרני יכולות להיגמר באסון. האפליקציה שלנו תסייע להורים לשמור על ילדיהם.”

“לשימוש בטכנולוגיה זו יתרונות רבים,” מסכמת רבקה בקנשטיין. “ראשית, מדובר בטכנולוגיה פשוטה ומוכרת. שנית, האחריות היא על ההורים בלבד, כך שההטמעה בגן אינה תלויה בגננת. שלישית, האפליקציה מותקנת בטאבלט בגן ואינה דורשת התקנה של רכיב כלשהו ברכב. זה יותר קל להורים מבחינה פסיכולוגית.”

את ההטמעה לאפליקציה החדשה בחרו הסטודנטים לבצע במעון נעמת בטכניון. “ההורים בגן הם חברי סגל וסטודנטים בטכניון,” אומרת בקנשטיין. “הם פתוחים לחידושים טכנולוגיים ושיתפו איתנו פעולה. אחד האבות בגן, שהוא דוקטורנט בפקולטה למדעי המחשב, אפילו פתר לנו כמה באגים.”

 

פרופ’ עמית מלר מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, שפיתח שיטה חדשנית למיפוי של מולקולות DNA, משתף פעולה עם חוקרים מרחבי אירופה במסגרת קונסורציום BeyondSeq. המשימה: איתור מידע אפיגנטי, העשוי לסייע באיבחון מוקדם של סרטן ומחלות אחרות

בסוף חודש יוני נחנך בישראל הקונסורציום הבינלאומי BeyondSeq, שבו שותפים הטכניון, אוניברסיטת תל אביב וחמישה גופים מבריטניה, שוודיה , בלגיה וצרפת. היעד: לפתח שיטות לפענוח מידע אפיגנטי מדוגמאות קליניות. BeyondSeq (“מעבר לריצוף”) נוסד הודות למענק של 6 מיליון יורו מ”הורייזון 2020″ – תוכנית המסגרת של האיחוד האירופי, שבחרה בו וב-7 קבוצות מחקר נוספות מתוך 450 קבוצות שהגישו הצעות.

“ריצוף הגנום הוא אחת המהפכות הדרמטיות ביותר בתחום מדעי החיים והרפואה,” מסביר פרופ’ עמית מלר מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, העומד בראש הקבוצה הטכניונית בקונסורציום. “עם זאת, הריצוף הקיים מאפשר מיפוי של הרצף הגנומי הבסיסי (המיוצג באותיות A, C, G, T) אך לא של מידע אפיגנטי. יתר על כן, שיכפול ה-DNA מכניס שגיאות בקריאת הרצף, מוחק לגמרי את המידע האפיגנטי, וכרוך בעלויות גבוהות. כל זה נחסך בשיטה שלנו, שגם מאפשרת להשתמש בדוגמאות זעירות המורכבות ממולקולות ספורות.” על פי ההערכות תשמש השיטה לאיבחון מוקדם של מחלות ולמעקב אחר התפתחותן ללא צורך בהליך פולשני.

אפיגנטיקה היא ענף החוקר תהליכי שינוי כימיים בבסיסי ה-DNA אך אינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA. האפיגנום גמיש ומשתנה כתוצאה מהשפעות סביבתיות כגון תזונה ולחץ, וזיהוי מוקדם של השינויים החלים בו עשוי להוביל לטיפול מוקדם ויעיל יותר במחלות הנגזרות מהם, ובהן סרטן.

“ככל שמתפתח המחקר האפיגנטי מתבררת חשיבותו העצומה, שכן לאפיגנום השלכות קליניות רבות ודרמטיות,” מסביר פרופ’ מלר. “פענוח הדינמיקה האפיגנטית היא אתגר מדעי עצום, שכן שיטות הריצוף הקיימות אינן חושפות את המידע הזה באופן ישיר. זה אחד הפערים שהקונסורציום שלנו בא למלא: פיתוח דרכים לקריאת האינפורמציה האפיגנטית לאורך מולקולות-DNA בודדות ולפענוחה הממוחשב בהקשר הקליני, כלומר איבחון שיבושים פתולוגיים וסימנים ראשונים לסרטן המעי ולסרטן הריאות.”

מעבדת מלר פיתחה טכנולוגית קריאה של DNA באמצעות חרירים ננו-מטריים, שעוביים כשל מולקולת DNA (בערך 2 ננו-מטר), הנקדחים בשכבות סיליקון דקיקות. מולקולות ה-DNA, הבנויות כשרשראות הטעונות במטען חשמלי שלילי, נמשכות באמצעים אלקטרו-מגנטיים לכיוון החרירים, ואחד מקצות השרשרת מושחל לננו-חריר בעזרת הכוח החשמלי. בזמן מעבר השרשרת בחריר מבוצעת סריקה של המולקולה )באמצעים אופטיים או חשמליים).

פרופ׳ מלר החל לעבוד בתחום הביופיזיקה של מולקולות בודדות עוד בזמן הדוקטורט שלו במכון ויצמן למדע. לאחר מכן השתלם (פוסט-דוקטורט) בשתי מעבדות: במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן ובאוניברסיטת הרווארד בארה״ב (ביולוגיה), שם החל לעבוד על ננו-חרירים. לאחר מכן שהה כעמית מחקר בכיר במכון רולאנד בהרווארד במשך 8 שנים, ועמד בראש המעבדה לביופיזיקה של מולקולות בודדות. משם עבר לאוניברסיטת בוסטון כפרופסור חבר קבוע במחלקה להנדסה ביו-רפואית. בשנת 2010 חזר פרופ׳ מלר לישראל לפקולטה להנדסה ביו-רפואית עם מינוי משני בביולוגיה, והוא חבר במכון ראסל ברי לננו-טכנולוגיה.

את הטכנולוגיה שתפותח במסגרת קונסורציום BeyondSeq החל פרופ’ מלר לפתח כבר ב-1998 באוניברסיטת הרווארד, וכעת המשימה היא להתאים אותה מריצוף “רגיל” לריצוף אפיגנטי. השנה כבר פרסמה הקבוצה שלושה מאמרים מדעיים בנושא זה: שיפור גלאי הננו-חרירים האופטיים (Nano Letters, 15, 745–752, 2015) , זיהוי של חלבוני אוביקיוטין בודדים ע”י ננו חרירים (Biophysical Journal 108, 2340–2349, 2015), ומיפוי של פקטורי שיעתוק לאורך DNA ברמת המולקולה הבודדת (Scientific Reports 5, 1–11, 2015) .

“המחקר במעבדתי היה תמיד על התפר שבין מדע בסיסי לבין היבטיו היישומיים – ובמקרה הזה בתחומים של ריצוף קליני ורפואה מותאמת אישית. בארה״ב פיתחנו שיטות חדשות לריצוף מולקולות DNA במימון מכון הבריאות האמריקאי (NIH). מטרת הפרויקט, שאליו הצטרפתי עם כינונו ב-2005, היתה להוריד את עלותו של ריצוף הגנום בכ-5 סדרי גודל. עם הצטרפותי לתוכנית עמדה עלותו של ריצוף הגנום האנושי על יותר מעשרה מיליון דולר (לגנום של אדם יחיד) – סכום שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם. כיום, במידה רבה בזכות הפרויקט של NIH, עולה ריצוף כזה פחות מאלף דולר ומתחיל להכנס לסלי הבריאות בעולם. למהפכה זו, שהתרחשה כתוצאה מפיתוח של שיטות ריצוף חדשות לגמרי – ולא רק משכלול השיטות הקיימות – השלכות דרמטיות על המחקר הבסיסי, על הרפואה ועל החברה שבה אנו חיים.”

 

ד”ר אסתי לסלו ניתחה בעבודת הדוקטורט שלה בטכניון תגובות קוראים לכתבות בעיתונות הפופולרית, העוסקות בשינויי אקלים ובניסויים בבעלי חיים. מסקנתה: ציבור הקוראים מתייחס לקהילה המדעית באי-אמון

הגדרתה המילונית הצרה של “אוריינות” היא היכולת לקרוא ולכתוב. עם זאת, כיום משמש מונח זה במשמעות רחבה יותר – שליטה ומיומנות בכלים הרלוונטיים בעולמות תוכן שונים כגון מוזיקה (“אוריינות מוזיקלית”), טכנולוגיה, מתמטיקה ומדע.

ד”ר אסתי לסלו סיימה לאחרונה את עבודת הדוקטורט שלה בטכניון, שבה התמקדה בתחום האוריינות המדעית. “בהקשר של מדע, או של תקשורת המדע, אנחנו מדברים על היכולת להבין מונחים מדעיים, לקרוא טקסט מדעי-פופולרי באופן ביקורתי ולהביע עמדות מושכלות בנושא זה,” היא מסבירה. “התחום הזה זכה בעשורים האחרונים להתייחסות נרחבת בתוכניות הלימודים במדינות המערב, כולל ישראל, מתוך שאיפה שהאוריינות המדעית תהפוך לנחלתם של כל יוצאי מערכת החינוך, ושההשתתפות בשיח המדעי תהיה פתוחה באמת לכלל הציבור.”

ד”ר לסלו, שכתבה את הדוקטורט בהנחיית פרופ’-משנה אילת ברעם-צברי מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, מסבירה כי בדרך כלל נחקרת רמת האוריינות המדעית על סמך מבחנים בבתי ספר או באמצעות סקרים קצרים, שתקפותם שנויה במחלוקת. בעבודת הדוקטורט שלה היא בחרה כיוון אחר לגמרי: האוריינות המדעית כפי שהיא באה לידי ביטוי בסביבת התקשורת המקוונת בישראל. “ניסיתי להבין אילו כלים יש לציבור כשהוא מתייחס לסוגיות מדעיות-חברתיות,” היא מסבירה, “והאם הקוראים בישראל מפגינים אוריינות מדעית כשהם מגיבים לסיקור מדע בתקשורת”.

המחקר התבסס על כ-2,500 תגובות גולשים (טוקבקים) לכתבות בסוגיות מדעיות-חברתיות (ניסויים בבעלי חיים והשפעת האדם על האקלים) באתר Ynet. “בחנתי את תוכן התגובות בהתייחס לידע מדעי, תפיסת המדע, כישורי חשיבה מדעית ושימוש באתיקה.”

ממצאי המחקר מצביעים על מִתאם גבוה מאוד (96%) בין רמתם המדעית של המושגים המדעיים בתגובות לרמתם של המושגים בכתבות. בנוסף גילתה ד”ר לסלו שרוב המונחים המדעיים המופיעים בטוקבקים תואמים למונחים הנלמדים בשיעורי מדעים בשנות התיכון ובאקדמיה – “כלומר בשלב שבו לימודי המדעים הם לימודי בחירה. המשמעות היא שאפילו ‘שיח הטוקבקים’ מציב רף גבוה להשתתפות בדיונים בנושאי מדע.”

שאלה מהותית המעסיקה חוקרים בתקשורת המדע היא הקשר בין אוריינות מדעית להסכמה עם עמדות מדעיות. במילים אחרות, האם עמדות הנוגדת את הקונצנזוס המדעי – למשל התנגדות לחיסונים או לצריכת מזון מהונדס גנטית – נעוצות בבורות מדעית? התשובה, על פי ד”ר לסלו, שלילית, מכל מקום בסוגייה של שינויי האקלים: דווקא המתנגדים לקונצנזוס המדעי, לפיו אחראי האדם במידה רבה להתחממות הגלובלית, ביטאו בתגובותיהם אוריינות מדעית ואתית גבוהה יותר בפרמטרים השונים.

“למעשה, במקרים רבים ההתנגדות לקונצנזוס אינה נובעת מבורות מדעית אלא מחשדנות כלפי הקהילה המדעית,” מסבירה לסלו. “רבים בציבור מתייחסים לקהילה הזו בחשדנות רבה, וכאן יש לתקשורת תפקיד חשוב מאוד. מלבד שיפור האוריינות המדעית חשוב להנחיל לציבור גם אוריינות באתיקה מחקרית. כי קורא שיבין כיצד מתנהל המדע, וכיצד הוא בוחן את עצמו ללא הרף, יוכל לנהל דיאלוג מושכל שיגביר בסופו של דבר את האמון בין המדענים לציבור.”

תחשבו רגע – מה אתם יודעים על המוח שלכם???

ליל המדענים האירופי בישראל בנושא: מדעי המוח, יתקיים בטכניון ביום שני, 21.9.15 בשעות אחה”צ.
הפעילות תתרחש בלב הקמפוס בחמישה מתחמים ותתרכז בנושאים:  מוח ומכונה, מוח וקוגניציה, מוח וחושים.

השנה היא שנת העשור לאירועי ליל המדענים ופעילות כלל ארצית ייחודית בהובלת משרד המדע והחלל תתקיים ב-13 מוסדות אקדמיים, מרכזים ומוזיאונים ברחבי הארץ.

בואו לקחת חלק במגוון פעילויות, מיצגים והרצאות עם מיטב חוקרי הטכניון.

פרטים מלאים על ליל המדענים ניתן לראות בדף הבא : http://goo.gl/6Bg4gn

 

בתום דוקטורט במדעי המוח פנה בוגר הטכניון ד”ר רוני-ראובן ניר ללימודי רפואה, ולקראת מבחני הגמר התובעניים הוא מספיק לעבוד בכמה מקומות ולעסוק בכמה תחביבים

את הבוקר הוא מתחיל בלמידת החומר האינסופי שעליו ייבחן במבחני הגמר של השנה השישית בלימודי רפואה. אחר כך הוא מתפנה למגוון עיסוקיו – והמילה מגוון אינה מופרזת: הוא עובד כחוקר במעבדה לנירו-פיזיולוגיה קלינית ובמחלקת נירולוגיה ברמב”ם, כמרצה בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון וכביו-סטטיסטיקאי בכמה בתי חולים. ועוד לא דיברנו על אימוני טריאתלון, ציור וצילום, אמנות מודרנית ומוזיקה אלקטרונית. איך עושים את כל זה? “מוצאים את הזמן,” אומר ד”ר רוני-ראובן ניר. “אני אוהב את האמרה Work Hard, Play Hard. אז כן, השבוע שלי באמת מטורף, אבל בסופי השבוע אני יוצא למסיבות ומנקה את הראש.”
את הצעד הראשון שלו באקדמיה עשה ד”ר ניר דווקא בפקולטה להנדסה ביו-רפואית – “כי זה תואר בין-תחומי שמשלב את מדעי הרפואה, הנדסת חשמל, הנדסת מכונות ועוד, ונותן פרספקטיבה רחבה מאוד. לכן נמשכים אליו אנשים סקרנים כמוני, שמתעניינים בגישה הבין-תחומית שתופסת תאוצה רבה בשנים האחרונות.”
בזמן לימודיו לתואר הראשון העמיקה התעניינותו במערכת העצבים, והוא יצר קשר עם פרופ’ דוד ירניצקי, מנהל מחלקת נוירולוגיה ברמב”ם. בהנחייתו הוא החל ללמוד במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, ושנה לפני תום הלימודים החל בלימודי רפואה. את דוקטורט המחקר (PhD) הוא סיים בשנת 2011, ואת לימודי הרפואה (MD) יסיים השנה.

לא הספיק לך דוקטורט במדעי המוח?
“זו באמת שאלה ששמעתי לא מעט – אפילו מהמנחה שלי, פרופ’ ירניצקי, שלא הבין מדוע אני רוצה ללמוד רפואה. התשובה היא שרציתי לרתום לתחום הקליני את הידע ואת ההבנה שלי על מערכת העצבים, ובעצם לעזור לבני אדם. מניע נוסף היה הרצון לקדם פתרונות לבעיות רפואיות משמעותיות דרך מחקר.”

מחקר ועבודה קלינית במקביל הם שילוב תובעני מאוד.
“נכון, אבל זה בעיניי השילוב המנצח – להיות רופא פעיל, ובמקביל לחקור במעבדה את התחומים שבהם אתה עוסק בקליניקה. כך אתה נהיה רופא עם הבנה עמוקה, ובה בעת חוקר עם גישה פרקטית יותר. כיום רופאים רבים עוסקים גם במחקר, ואלה הרופאים המשמרים את הניצוץ שגם מקדם אותם למשרות בכירות. לשמחתי יש לבתי החולים תמריץ לקדם רופאים כאלה, כי מחקר הוא אפיק הכנסה משמעותי.“

ואתה עוד מוצא זמן לתחביבים.
“יש זמן כשאתה מפנה זמן. אני אוהב גם לצייר ולצלם, אמנות מודרנית ומוזיקה אלקטרונית. אבל יותר מכול יש שני דברים שלעולם לא אוותר עליהם – לימודים וטיולים בעולם. אלה שני היסודות שתורמים הכי הרבה להתפתחות האישית שלי, ואני חייב להיות נאמן להם, כי הם מחזיקים אותי בחיים. אם יש משהו שמפחיד אותי זה לא האתגרים והמשימות אלא המישור, הפלאטו, והתחושה שהחמצת הזדמנות לעשות משהו משמעותי.”
מאז 2007 הוא מלמד ביו-סטטיסטיקה בפקולטה לרפואה, וזו השנה השלישית שהוא מרכז ומרצה את הקורס “מנגנוני עיבוד כאב”, שנועד הן לרפואנים והן לתלמידי מוסמכים בפקולטה לרפואה. חשוב לו מאוד ללמד את הדור הצעיר לקרוא מחקרים באופן ביקורתי, בעיקר בהקשר של יישומים קליניים. “כבר מהשיעור הראשון אני עובר עם הסטודנטים על מאמרים, ויחד אנחנו מנתחים ומבקרים את המחקרים ללא רחמים. אנחנו עוברים על תכנון הניסוי, בחירת האוכלוסייה, עיבוד הנתונים, הפרשנות הסטטיסטית והמסקנות. סטטיסטיקה היא תחום חמקמק, וחשוב מאוד להבין אותו לעומק, אחרת אתה נופל בפח. חשוב מאוד שלחוקרים ולרופאים תהיה עצמאות – לפחות ברמת העיקרון – להבין סטטיסטיקה, אחרת ממצאים עם פוטנציאל רב עלולים להתפספס, כלומר lost in translation. הקורס שלי תובעני, אבל בסופו של דבר הוא גורם לסטודנטים לנקוט גישה מפוכחת כלפי המדע, לגבש שאלות מחקר מדויקות יותר, ובמקרים רבים לשנות את הניסויים שלהם. הרעיון המנחה הוא שאם התלמידים יוכלו לבקר מחקרים בתחום הכאב – שמתבססים על מנגנונים פיזיקליים מצד אחד וקוגניטיביים מצד שני – יהיו להם הכלים הבסיסיים לגשת לספקטרום רחב של שדות מחקר.”

מה דעתך על עליית מעמדו של ‘דוקטור PC’?
“הגישה לידע היא דבר טוב כשלעצמו. כיום, כשאדם מגלה שהוא חולה במחלה כלשהי, האינטרנט עשוי לספק לו לא רק מידע על המחלה אלא גם קישורים לקבוצות תמיכה ולגורמים נוספים. הבעיה היא שלמטופל חסרה אותה יכולת ביקורתית שאנחנו מפתחים כרופאים. אין לו כלים לבדוק את אמינות המידע ברשת, וגם מידע אמין ברשת הוא תמיד כללי, ואינו מביא בחשבון את נתוניו של החולה הספציפי. רופא, בניגוד לאינטרנט, יכול וחייב לבצע בדיקה אישית של החולה וללמוד את הרקע האישי שלו – מידע גנטי, היסטוריה משפחתית, אורח חיים. רק הרופא יכול לבנות את פאזל המידע הרלוונטי מתוך קריאה ושיחה עם החולה. איבחון הוא תהליך רב-ממדי ואינטראקטיבי שאינו יכול להתקיים באינטרנט.”
כלומר אם אתה חולה עדיף שלא תיכנס לאינטרנט?
“האינטרנט מכיל גם מידע מועיל ונכון, צריך רק לדעת איך להגיע אליו. לכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, ורופאים רבים ממליצים כיום על קריאה מודרכת של מקורות אמינים בלבד.”

האם הרפואה האלטרנטיבית היא איום?
“ממש לא, כל עוד היא מכירה בגבולותיה. למעשה, יש עדויות לא מעטות על תועלת של שיטות אלטרנטיביות, בעיקר לחולי כאב. והרי גם לרפואה הקונבנציונלית יש גבולות ברורים – היא לא מצליחה לפתור את כל ספקטרום הבעיות, בלשון המעטה. אז אם רפואה אלטרנטיבית מועילה לחולה, אפילו אם מדובר באפקט פלצבו, מה טוב.”

לא התעייפת מהמירוץ? לא בא לך לנוח?
“יש כמובן רגעים של עייפות – מהעבודה, מהאחריות – אבל תמיד בסופו של דבר יש סיפוק גדול, תחושה מתגמלת מאוד שעשית משהו משמעותי.”

למען הזולת?
גם, אך לא רק. אני עושה את הדברים גם למען עצמי, מדחף אגואיסטי. לא דחף להתקדם למשרה בכירה אלא רצון להיות בעשייה יומיומית משמעותית. בקרוב אצא לפוסט-דוקטורט בהרווארד לא משיקולים של קידום אלא כדי להמשיך להתפתח במקום מפרה, לא לנוח ולנבול. אנשים שואלים אותי מה ארצה להיות כשתהיה גדול, ולשמחתי אין לי תשובה, כי אני לא רוצה להינעל על שום דבר. אבל יש לי תשובה חלקית: אמשיך לעבוד עם בני אדם.”

ד”ר ניר בטריאתלון איש ברזל 70.3 מייל בניו-יורק, שניות ספורות לפני שריקת הזינוק
בין גוף לנפש
“עבודת הדוקטור שלי עסקה בניתוח תהליכי כאב במרחב ובזמן. בהיבט המרחבי בדקתי אזורים שונים במוח שרמת פעילותם מנבאת את רמת הכאב הסובייקטיבי. בממד הזמן חקרתי את הכרונולוגיה של אזורי המוח שמגיבים למצבי כאב. בחנתי גם היבטים של תדר – שינויים בסנכרון מערכת העצבים בעקבות חישת כאב – ואת ההבדלים בין אדם לאדם ביכולת לעכב מנגנוני כאב.”

קשה לחיות עם כאב.
“כאב הוא הסיבה העיקרית לפנייה לטיפול רפואי. לחולה הוא הדבר הכי מוחשי בעולם, אבל לנו יש בעיה למדוד אותו, לכמת אותו. הוא אינו חוש כמו שמיעה או ראייה, שבהם קל להבחין בין חולי – חירשות ועיוורון – לבריאות, ולא מצב קליני ברור. הכאב הוא תופעה סובייקטיבית, שגם מושפע מרקע תרבותי, ממבנה נפשי וממצב רוח. כמטפלים עלינו להביא את זה בחשבון.”

איך חוקרים כאב?
“מצד אחד יש הנתיב ההנדסי, או קו המחקר האובייקטיבי: כימות כאב ומיפוי הפעילות המוחית בזמן ובמרחב. מצד שני יש הנתיב הטיפולי – איך להתערב. בכאב אפשר לטפל באמצעות תרופות, תרופות דמה (פלצבו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, גרימת כאב באזור אחר ועוד. מאחר שבכאב יש רכיב סובייקטיבי, נפשי, הקוגניציה היא מרכיב משמעותי בטיפול. לכן אמונה, ציפייה והשאה (סוגסטיה) עשויות לשנות את רמת הכאב. ההיבט הפסיכולוגי-פסיכיאטרי של הכאב מרתק בעיניי, שכן לכל אדם יש מערכת יחסים שונה עם כאביו.”

אז מדובר במחקר סובייקטיבי?
“לא. אנחנו חוקרים כאן תחושה סובייקטיבית, אבל מגבים אותה במשתנים אובייקטיביים כמו פעילות מוח ושריר, במטרה להבין ולתקן את המנגנון הפגוע במערכת העצבים, או לכל הפחות לתת פתרונות שיקלו את הכאב.”

מה כל כך מושך אותך בכאב?
“בעיניי כאב הוא תופעה פסיכו-פיזית מופלאה ומורכבת, ואני עוסק בה מתוך עניין מדעי כדי לקדם את ההבנה של תהליכי כאב ולשפר את יכולתנו לטפל במצבי כאב. קשה לתאר את המצוקה שמסב כאב כרוני – חולים כאלה מוכנים לעשות כל דבר כדי להקל את הכאב – והאפשרות לפטור אותם מהסבל המתמשך בהחלט מושכת אותי.”

ההמצאה שפיתח ליאור רון כסטודנט בטכניון פתחה לו את הדלת למשרדו של אנדי גרוב, מייסד אינטל, וזו היתה רק תחילתו של המסע שהוביל אותו לאחת העמדות הבכירות בהיי-טק העולמי

בשנת 2006 ישב ליאור רון בשיעור של אנדי גרוב, מייסד ומנכ”ל אינטל, באוניברסיטת סטנפורד. בסופו של השיעור, שעסק ברפואה וטכנולוגיה רפואית, סיפר גרוב לסטודנטים את מה שהיה אז בגדר סוד: היותו חולה פרקינסון. בסוף השיעור ניגש רון למשרדו של גרוב, וסיפר לו על טכנולוגיה חדשה שפיתח בטכניון בהנחייתו של פרופ’ יורם ברעם מהפקולטה למדעי המחשב – משקפיים המעניקים לחולה הפרקינסון משוב שמיעתי המסייע לו ללכת. גרוב סגר את דלת המשרד והשביע את רון שיביא למימושה המסחרי של הטכנולוגיה הזאת. בעזרתו של גרוב הצליחו רון וברעם לממש את אותה משאלה, וכיום המשקפיים המיוחדים זמינים לרכישה.

המסע המרתק של ליאור רון לאורך הממשק בין מדע ליישום החל בלימודי התואר השני בטכניון. “העבודה עם יורם ברעם הייתה טריגר חשוב בהתעניינות שלי במחקר יישומי. היא גרמה לי להידלק על האפשרות להפוך רעיון טכנולוגי למוצר שמשנה את חיי היומיום של המשתמש. גם העבודה עם פרופ’ אהוד ריבלין בנושא ראייה ממוחשבת נמשכה אחר כך מחוץ לאקדמיה, בשיתוף פעולה ביני לבינו במסגרת פרויקט Google Street View הישראלי. ונפלאות הבינה המלאכותית, שלמדתי אצל פרופ’ שאול מרקוביץ, שירתו אותי היטב בצבא ובגוגל. היכולת לרתום את המדע לשינויי חייהם של אנשים היא פריבילגיה גדולה, ואני נמצא כיום במקום שבו אני מממש אותה יום-יום.”

המקום הזה שבו נמצא ליאור רון הוא משרדי חברת מוטורולה בשיקגו. לתפקידו שם, סגן נשיא לניהול מוצר, הוא התמנה לפני כשנתיים, לאחר רכישתה של מוטורולה על ידי גוגל תמורת 12.5 מיליארד דולר. לאחרונה נחתמה עסקה לרכישת מוטורולה מוביליטי, כפי שהיא קרויה כיום, על ידי לנובו. על די “בתור ישראלי הייתה לי תמיד אמפתיה למוטורולה, בגלל מירס ומכשירי הסלולר הראשונים, וכאן קיבלתי הזדמנות להמציא את מוטורולה מחדש. “

חברה ותיקה כל כך יכולה להשתנות?

ועוד איך. במסגרת התחדשותה של מוטורולה הוחלט לצמצם את ספקטרום המוצרים, ולעומת שנת 2012, שבה הוציאה החברה 70 מוצרים חדשים, בשנת 2013 יצאו לשוק חמישה מוצרים בלבד. זה חלק משינוי עמוק בתרבות הארגונית, שבמסגרתו הועבר המטה למקומו החדש בדאונטאון שיקגו.”

ספר קצת על הלהיט של הקיץ – Moto 360.

“מדובר בשעון חכם (smartwatch), שמוביל את תחום המחשוב הלָבִיששׁ(Wareable) אצלנו. זהו מכשיר האנדרואיד הלביש הראשון, והוא פועל על מערכת הפעלה חדשה בשם Android wear.

 והוא עגול!

והצורה העגולה שלו נקבעה בעקבות סקרים שערכנו, ובהם גילינו שהציבור רוצה ששעוני היד שלו – חכמים ככל שיהיו – יישארו עגולים. זה החיבור שלנו בין טכנולוגיה ואופנה, וההבנה שכמהנדסים אנחנו חייבים לשאול שאלות אסתטיות כמו איך אמור להיראות מחשוב לביש.

הרעיון המרכזי שלנו הוא שעון שיספק בנוחות (שלא כמו בטלפון, שצריך לשלוף מהכיס) מידע דיגיטלי מגוון. יותר מזה, השעון שלנו ‘דוחף’ מידע על פי המיקום שלך, ונותן לך התראות חיוניות: מתי הפגישה הבאה, מי שלח לך דוא”ל, איזה סטטוס מעניין התפרסם בשעה האחרונה. הוא גם מגיב לקול שלך כשאתה רוצה לברר זמני טיסות וזמני פגישות או לקבוע תזכורת כלשהי לעצמך.”

בוא נחזור לטכניון. איך ומתי הגעת לכאן?

“גדלתי בקריית ביאליק, ואלה היו כמובן ימי טרום-האינטרנט, כך שכל ילד שוחר מדע שרצה לטעום מהעולם הגדול ידע שהטכניון הוא המקום בשבילו – עם חוגי העשרה, טכנודע וקייטנות מדע ומתמטיקה. למדתי בכיתת מחוננים בליאו בק, ולמזלי השתלבתי בתחילת שנות ה-90 בתכנית ניסיונית שאפשרה לתלמידי תיכון להתחיל ללמוד לתואר ראשון. התוכנית הזאת, יזמה של פרופ’ אבי ברמן מהטכניון, הייתה דוגמה מצוינת לגמישות החינוכית והמחשבתית של הטכניון. הייתי בן 14, ואבי זרק אותנו לתוך קורסים של תואר ראשון ולתורת הקבוצות ולמדעי המחשב. עד סוף התיכון סיימתי סמסטר ראשון מהתואר.”

איך התייחסו אליכם?

“כסטודנטים מן המניין. הדלת של המרצים הייתה פתוחה עבורנו, וזו הייתה בהחלט חוויה מכוננת. שם למדתי כמה אנחנו טועים לפעמים, כשאנחנו מניחים שמסגרות ואפשרויות מסוימות סגורות בפנינו. אפשר להשיג המון במאמץ ובהתמדה.”

ליאור אכן התמיד והמשיך בטכניון. לאחר השלמת התואר הראשון (BSC) במסגרת העתודה הוא התגייס לצה”ל, ובזמן השירות השלים תואר שני (MSC). את שני התארים עשה בפקולטה למדעי המחשב.

למה דווקא מדעי המחשב?

“זה תחום שאהבתי תמיד, כי יש בו אפשרויות בלתי מוגבלות. ‘התוכנה בולעת את העולם,’ אמר מרק אנדרסן – וצדק. מדעי המחשב משפיעים על כל תחום קיים – ביולוגיה, אנרגיה, תחבורה ועוד – וארגז כלים בסיסי במדעי המחשב פותח לך עולם שלם ומאפשר לך להשתלב בכל תחום שתרצה ולהשפיע על העולם באופן ממשי.”

 היו אופציות אחרות?

“אם לא הייתי הולך למדעי המחשב הייתי לומד אסטרופיזיקה או הנדסת חלל. חקר החלל והרעיון של התיישבות בני אדם מחוץ לכדור הארץ ריתקו אותי תמיד, וכיום אנחנו חיים בתקופה שבה חברות פרטיות יכולות סוף-סוף לבנות תעשייה אמיתית בחלל. למזלי, למרות שלא הלכתי לתחום החלל, הייתה לי הזדמנות נהדרת להגשים את העניין שלי בתחום. כשהגעתי לגוגל ב-2007 מצאתי שם שני אסטרונומים די משועממים, והבנתי מיד שיש כאן הזדמנות שאסור להחמיץ. בחוצפה ישראלית טיפוסית עניינתי אותם בחלום שלי, וככה התחלנו יחד לעבוד על מה שנהפך לימים ל-Google Sky ו-Google Space, שהביאו את החלל למחשבים של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. מה שאומר שגם בחברה גדולה יש ליוזמה האישית המון השפעה ופוטנציאל.

“כיום אני מעורב גם בתחרות Google Lunar X Prize (שמי שיזכה בה ינחית על הירח רובוט שינוע עליו וישדר נתונים לכדור הארץ; בתחרות משתתף גם הצוות הישראלי SpaceIL) ובאחת הקבוצות שמתחרות בה: Moon Express. אני מקווה שבמסגרת הזאת נצליח להנחית חללית פרטית ראשונה על הירח עד סוף השנה הבאה.”

 אז אתה בעצם סטארט-אפיסט בתנאי מעבדה?

“במובן מסוים כן. אני יזם בתוך חברה גדולה – וכעת אני מדבר על גוגל – שהצליחה לפתח בתוכה מערך של תמיכה אמיתית ומשמעותית ביזמות פנימית. הרי כולנו מבינים שאי אפשר לשרוד בעולם ההיי-טק בלי חדשנות, ושחברה מאובנֶת לא תהיה אטרקציה לעובדים – הם יזלגו החוצה לחברות קטנות שבהן הם יוכלו לפרוח. לכן גוגל מוכנה לעגל פינות בדרישה לְסֵדֶר ואירגון לטובת כאוס מוגבל.”

את השירות הצבאי עשה ליאור ביחידת המחשבים של חיל המודיעין, “שם ניתנה לי האפשרות להיות מעורב במגוון פרויקטים רגישים לביטחון המדינה, כולל עבודה ישירה עם ראש הממשלה אריאל שרון ועם שר הביטחון שאול מופז. שירתתי שבע שנים, ועסקתי בתחומי המיפוי ובתמיכה בלחימה. זו הייתה תקופה מיוחדת מאוד שלימדה אותי להנהיג, לנהל ולהוביל מוצר.”

שבוע אחרי השחרור הוא נחת באוניברסיטת סטנפורד, ללימודי מינהל עסקים עם התמחות בטכנולוגיה וביזמות. “במשך הרבה שנים רציתי להגיע לשם, להבין את ההוויה הזאת של סיליקון ואלי, את התרבות הזאת. תכננתי לעשות שם דוקטורט במדעי המחשב אבל הלכתי ל-MBA. זאת הייתה תקופה מדהימה, בסביבה יזמית מאוד עם חשיפה לתעשייה.”

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון פתחה את תערוכת פרויקטי-הגמר בהרצאות של אדריכלים מובילים מהעולם

“התרשמתי מכם מאוד. אני רואה כאן אנשים צעירים ומוכשרים מאוד שמאמינים בעצמם ובעבודות-הגמר שלהם ופועלים מתוך תשוקה עזה.” כך אמרה אדריכלית הנוף קייט אורף מאוניברסיטת קולומביה לסטודנטים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שהציגו את פרויקטי-הגמר שלהם. “התשוקה היא המרכיב החשוב ביותר באדריכלות, ואתם מוסיפים לה גישה מונחית-מחקר, המובילה אתכם לפרויקטים מרתקים ואקספרימנטליים. הצגת הפרויקטים היתה מרגשת מאוד, וכמה מהעבודות ממש היפנטו אותי.”

ההצגות כללו עבודות שנעשו בחמישה קורסי-סטודיו בפקולטה: ארבעה במסלול האדריכלות; “דיבור מרחב וקיימות”, “ערים חדשות”, “טרנספורמציות עירוניות בפעולה – אזרחות|חברה|כלכלה “, “פרט, חומר, הנדסה וטכנולוגיה באדריכלות”. ואחד במסלול אדריכלות נוף: LandBasics . הצגת עבודות הגמר נמשכה יומיים, שבמהלכם התקיימו הרצאות של אדריכלים וחוקרים בינלאומיים מוכרים ומובילים בתחומי האדריכלות ובאדריכלות נוף: רוג’ר דינר- מנהל משרד Diener & Diener בבאזל; ברברה קוסטה (Barbara Costa ) – אחראית המחקר במשרד האדריכלים האמריקאי LABA; ו ג’ייקוב לנגה (Jacob Lange ) – ממשרד האדריכלות הדני BIG והאחראי לתכנון המטה החדש של חברת גוגל והמגדל השני במרכז הסחר העולמי.

בין ישן וחדש

את ההרצאה השנתית ע”ש מורלי בלאנקשטיין נשא רוג’ר דינר, מנהל משרד Diener & Diener בבאזל, בנוכחות שגרירי שוויץ וקנדה. דינר, שעבד בישראל אצל האדריכל יעקב רכטר לפני מלחמת יום הכיפורים, אמר לסטודנטים כי “משימתו של האדריכל היא לחצוב את הבניין מתוך הסביבה. אין די בכך שהוא יתכנן עוד ועוד בניינים חדשים; עליו לייצר איזון הולם בין חדש וישן.”

ההרצאה השנתית ממומנת מקרן שהוקמה על ידי מורלי ומרג’ורי בלאנקשטיין, ובנם מקס סיפר בטקס כי “אבא שלי, מורלי, נפטר לפני 6 שבועות, בגיל 91. “הוא היה אדריכל מצליח, אב נפלא ואדם למופת, ששתי אהבותיו הגדולות היו ארכיטקטורה ומדינת ישראל. בהרצאות האלה על שמו נשזרים שני הנושאים האלה. אילו חי היום היה אומר לכם, אדריכלי העתיד: ‘עשו את המיטב, חישבו על האנשים שהתוכניות שלכם ישרתו, התמקדו במשימה אבל הניחו לאגו.’ אדריכלות היא דיאלוג מתמשך ומתפתח, והודות להרצאות על שם אבי הדיאלוג הזה יימשך גם כעת, אחרי מותו.”

כאמור, במהלך יומיים שלמים, הציגו הסטודנטים את העבודות שלהם בפני האורחים מחו”ל, אדריכלים מקומיים בעלי משרדים מובילים בפרקטיקה, אדריכלים וחוקרים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון וממוסדות אחרים בישראל. העבודות של המחלקה לארכיטקטורה התבססו על פיתוח תהליך סינטטי המהווה איחוי בין המחקר לתכנון והעיצוב. את הפן התיאורטי מחקרי-ביקורתי ריכזה ראש המסלול של לימודי הארכיטקטורה פרופ’ אלונה ניצן-שיפטן בקורס “אדריכלות חוקרת”, ואת הפן המעשי-עיצובי ריכז פרופ’ גבי שורץ בקורס “סטודיו”. את הדיאלוג המתמיד בין האדריכלות החוקרת לבין הסטודיו הובילו מנחים מהפרקטיקה והמחקר לפי אג’נדות שונות שהוצגו בפני האורחים והקהל הרחב:

סטודיו “דיבור מרחב קיימות” בהנחייתם של אדר’ שמעיה צרפתי ואדר’ יונתן נתניאן התמקד בפיתוח גישה תכנונית שבה עקרונות התכנון הסביבתי נשזרים בתהליך התכנון לצד שאר ערכי התכנון ומובילים שפה אדריכלית יוצרת מודעת סביבה בקנה מידה רחב.

סטודיו “ערים חדשות” בהנחייתם של ד”ר ירמי הופמן, אדר’ אורן בן-אברהם ואדר’ איריס קשמן הציע נקודת מבט בו-זמנית, החוקרת את שנעשה ומבררת את ערכיו, ובו בעת מנסחת את מה שיכול להיעשות, או רצוי שייעשה מעתה במרחב עירוני קיים. הסטודיו התמודד בעיקר עם המרחבים העירוניים הישראליים של שנות החמישים והשישים, עשורים של מימוש אוטופיות ונקודת שיא בעשייה הבניינית בישראל.

סטודיו “טרנספורמציות עירוניות בפעולה” בהנחייתם של פרופ’ גבי שורץ, אדר’ פאתינה אבריק-זבידאת ואדר’ רונן בן אריה, שימש כמעבדה עירונית ניסיונית לביקורת וחשיבה מחודשת על תהליכי השינוי שעוברים על העיר דרך בחינה של שלושת הממדים: אזרחות, חברה, כלכלה. הסטודיו ביקש להתנסות בארכיטקטורה כמעשה אזרחי, המאפשרת לאזרחים לייצר מחדש את מערכות היחסים והקשרים שלהם עם הסביבה הפיסית, החברתית והפוליטית שבתוכה הם חיים ופועלים.

סטודיו “פרט חומר הנדסה וטכנולוגיה באדריכלות” בהנחייתם של אדר’ דוד רובינס, אדר’ עמית נמליך ואדר’ גיא אוסטרן, מציע שליטה והתמקצעות בסודות הפירוט, לא רק כפתרון טכני לרעיון אדריכלי, אלא הבסיס ממנו רעיון יכול להתפתח לפרויקט. הידע הטכני הוא חלק בלתי נפרד מהמקצועיות הדרושה בשדה האדריכלי, זה המאפשר חופש יצירה אמיתי ומתיחת ידע הגבולות של האפשרי ההתמחות בכלים ובשיטות בניה מחזקים את הקשר הנדרש בין הקונספט האדריכלי לסביבה הבנויה.

פרויקטי הגמר במסלול לאדריכלות נוף בסטודיו LandBasics עסקו במגוון סוגיות באדריכלות נוף. המנחים מתניה ז״ק ושחר צור מסבירים כי “לתפישתנו, אדריכל הנוף הוא דמות מפתח בחשיבה ובמציאת פתרונות יצירתיים לסוגיות תכנוניות ועיצוביות. לשם כך עליו לשלוט במרכיבי ‘התמונה הגדולה’. מטרת פרויקט הגמר היא לחשוף את הסטודנטים לסוגיות היסוד של המרחב הנופי הישראלי ולתת להם לנסח גישה כוללת להתערבות ולפעולות עיצוביות ותכנוניות בקני מידה ובטווחי זמן משתנים, תוך התייחסות למגוון ההיבטים והכוחות הפועלים בו “.

בנוסף, להגשות עצמן ולהרצאות האורחים, נבחרו חמישה פרויקטים מייצגים מכל הסדנאות של מסלולי האדריכלות והנוף. פרויקטים אלה הוצגו באירוע “פאצ’ה קוצ’ה” שהסתיים בדיון פתוח לקהל.
מאור בורמד הציג את “חומר אשדודי” מהסטודיו “פרט, חומר, הנדסה וטכנולוגיה”: הפרויקט מציג חזון אלטרנטיבי למרכז המסחרי ברובע ב’ באשדוד, המשלב בתוכו מפעל למיון אשפה. הפרויקט דן בשאלה האם ניתן להשתמש במשאב הזבל על מנת להיטיב עם כלל האנשים שיצרו אותו, ומציע דרך חדשה להתחדשות עירונית דרך שימוש במשאב זה. 

כרמל ברנשטיין הציגה את “מגה-סטרוקטורה” מהסטודיו “ערים חדשות”: הפרויקט מתמודד עם הפער בין הרעיון האדריכלי של מגה-סטרוקטורה ובין מימושו דרך עיסוק במקרה מבחן מקומי – בית אגד בחיפה. הפרויקט מציע עתה קריאה מחודשת של ערכי הבניין הברוטליסטי של שנות ה-70, ורתימתם ליצירת מרחב מזמין ורציף עבור התושבים המחבר בין הכרמל לים.

ליז לייבוביץ’ הציגה את “מושעא-מושעא” מהסטודיו “טרנספורמציות עירוניות בפעולה”: מבט מחודש על שכונת התקווה ההולכת ומתדרדרת, מזדקנת, ונחסמת מפיתוח בעיקר בעקבות הקרקע המאופיינת כמושאעות. הפרויקט מציע לבחון את המושאע לא כחסם לאי-פיתוח אלא כפוטנציאל לפיתוח, תוך יצירת מערכת תמריצים המניעה את התחדשות השכונה ע”י יוזמות פרטיות של תושביה.

נועה גנץ הציגה את “מינוס 400 // מינוס 400″ מהסטודיו “דיבור מרחב קיימות”: היא עסקה בחשיבה מחודשת על המפגש בין האדם לסביבה במרחב ים המלח. הפרויקט מתמקד בשאלה כיצד ניתן לרתום את האתגרים וההזדמנויות הסביבתיים הייחודיים באזור כחלק אינטגרלי מהתפיסה התכנונית לקראת עשייה אדריכלית ברת קיימא החסינה לשינויי הסביבה. 

לצפייה בפרויקטי הגמר לחצו כאן

לסרטון קצר על תערוכת הפרויקטים לחצו כאן