קטגוריה: Uncategorized

 כתבה מיוחדת לכבוד יום הג’אנגלינג העולמי, 18 ביוני

מאת אוליבר סרג’נט, הטכניון

הקישור בין מתמטיקה וג’אגלינג אינו מובן מאליו, ועם זאת, לשני התחומים האלה יש היסטוריה ארוכה; המתמטיקה נולדה ככל הנראה יחד עם המין האנושי עצמו, והאיזכורים הראשונים של עיסוק בג’אגלינג מקורם במצרים הקדומה.

אם נתאר את המתמטיקה כחקר התבניות, הרי שהג’אגלינג הוא אמנות המשתמשת בכוח הכבידה ליצירת תבניות באמצעות כדורים – או חפצים אחרים – הנעים באוויר. לכן אין זה פלא שבמרוצת השנים התפתחה תיאוריה מתמטית של ג’אגלינג. עם זאת, עיסוקם של מתמטיקאים רציניים בתבניות ג’אגלינג ובתיאורן האקסיומטי הוא תופעה חדשה למדי.

כדי להתחיל לדון בחקר הג’אגלינג מנקודת ראות מתמטית עלינו להבין קודם מהי תבנית בג’אגלינג (juggling pattern). לשם כך עלינו לדמיין פעימות קצובות, כאשר בכל פעימה נזרק באוויר כדור. כעת נוכל לקבוע כמה פעימות יחלפו מרגע שהכדור נזרק ועד שייתפס שוב (בעזרתו האדיבה של כוח הכבידה). נניח שהתבנית חייבת להיות מחזורית ואסור ששני כדורים ייזרקו או ינחתו יחד.

כעת נדמיין רצף אינסופי של פעימות כאלה, שכל אחת מהן קובעת גובה (או משך זמן) ספציפי. נתון זה יהיה מספר טבעי המתאר את הזמן שיידרש לכדור לנחות מרגע שנזרק. לדוגמה, אפשר לקבוע כי כדור שנזרק בפעימה הראשונה ינחת בפעימה הרביעית וכדור שנזרק בפעימה השלישית ינחת בשישית. במילים אחרות, כל כדור ינחת שלוש פעימות אחרי שנזרק. נקרא לכך “רצף 3”, שפירושו שבכל פעימה נזרוק כדור שייזרק שוב כעבור שלוש פעימות. זוהי הגדרה מחזורית, וברור שכל עוד אנחנו מבצעים את התבנית האמורה בשלושה כדורים, לעולם לא יווצר מצב ששני כדורים ינחתו בעת ובעונה אחת.

התיאור המדויק של תנאים אלה קרוי בפי הג’אגלרים סייטסוואפ (siteswap) ובשפה המתמטית רצף (sequence). אפשר לתאר את ההגדרות האלה בסדרות ספרות סופית (a_1…a_k), שבהן כל חלק הוא 0 או מספר שלם הגדול מ-0. המילה 423, לדוגמה, פירושה שבפעימה הראשונה נזרוק כדור שייזרק בפעם הבאה בפעימה החמישית (הספרה 4 פלוס 1, שהוא מיקומה ברצף), בפעימה השנייה נזרוק כדור שייזרק שוב בפעימה הרביעית (2+2), בפעימה השלישית נזרוק כדור שיייזרק שוב בפעימה השישית (3+3), ואז נחזור על התבנית כך שכדור שנזרק בפעימה הרביעית ייזרק שוב בשמינית, וכן הלאה.

כאמור, המספר 0 לגיטימי בתבניות האלה ופירושו זריקה ריקה, המתרחשת בפעימה שבה לא נזרק כדור.

כל זה מעלה כמה תהיות. ראשית, אם לפנינו רצף סופי המורכב ממספרים טבעיים, כמה כדורים יידרשו לנו כדי לבצעו בג’אגלינג? מתברר כי התשובה לשאלה הזו פשוטה למדי: אם רצף מתמטי סופי תואם סייטסוואפ מסוים, הרי שממוצע הספרות ברצף שווה למספר הכדורים שיידרשו לנו. מכך נובע כי כדי שרצף יהיה “לגיטימי” בג’אגלינג, ממוצע הספרות שלו חייב להיות מספר שלם. עם זאת, זהו אינו תנאי מספיק לקיומה של תבנית בפועל, כפי שעולה למשל מן המספר 432. ממוצע הספרות כאן הוא אכן מספר שלם (3), אולם אם נבצע את התרגיל, שלושת הכדורים ינחתו בעת ובעונה אחת – בפעימה החמישית.

כדי לקבוע אם רצף הוא לגיטימי עומדת לרשותנו בדיקה המבחינה בין רצפים “אסורים” כמו 432 לרצפים לגיטימיים כגון 423. בדיקה זו נקראת “בוחן התמורה (the permutation test). תמורה פירושה סידור מחדש של עצמים בקבוצה. במילים אחרות, אם הקבוצה מורכבת מהמספרים הטבעיים 1 עד k, הרי שתמורה של k עצמים תהיה קבוצת המספרים 0 עד k-1, המוצגת בסדר כלשהו. בוחן התמורה קובע כי רצף יהיה לגיטימי בג’אגלינג אם, ורק אם, הרצף המתקבל באופן זה הוא תמורה של k עצמים. במילים אחרות, כל אחת מהספרות 0 עד k-1 מופיעה בה פעם אחת בדיוק.

שאלות נוספות עולות בהקשר הקומבינטורי, לדוגמה: כמה רצפים קיימים בהינתן מספר ספציפי של כדורים ומחזורים? מתברר כי התשובה לכך נמצאת גם היא בתחומים אחרים במתמטיקה. אפשר לתאר גם משפחות שונות של רצפי ג’אגלינג. לדוגמה, אפשר להתייחס לרצפים “ראשוניים” – כאלה שאי אפשר לפרק לרצפים קטנים יותר. לדוגמה, הרצף 423 הוא ראשוני, אולם הרצף 4233 אינו ראשוני שכן אפשר לפרק אותו לרצפים 423 ו-3. משפחה מעניינת נוספת של רצפי ג’אגלינג היא רצפים שכל תמורה שלהם היא לגיטימית בג’אגלינג. דוגמאות לכך הן 441, 900 ו-5551. עובדה מעניינת נוספת היא שלכל רצף נתון, ישנה לפחות תמורה אחת שאפשר לבצעה בג’אגלינג.

עד כה לא הזכרנו את תפקידן החשוב של הידיים בתבנית הג’אגלינג. למעשה, כל מה שתיארנו כאן אפשרי לביצוע בכל מספר ידיים שהוא. אפשר לדמיין שתי ידיים, שהשמאלית  זורקת את הכדור בפעימות הזוגיות והימנית בפעימות האי זוגיות (כך נוהגים רוב הג’אגלרים); אולם אפשר גם לדמיין יד אחת בלבד, הזורקת כדור בכל פעימה. מנקודת המבט של ההתייחסות המתמטית הקיימת לג’אגלינג אין הבדל בין שתי הזריקות, אולם אפשר לפתח תיאוריה מורכבת יותר שתבחין בין האפשרויות. אפשר גם לוותר על העיקרון לפיו לא ייזרק (או ייתפס) יותר מכדור אחד בכל פעימה. במקרים כאלו נמצא אנלוגיות מורכבות יותר להתייחסות הפשוטה יחסית שתיארנו קודם, וכך נגיע לאפשרויות קומבינטוריות רבות ומעניינות.

ד”ר אוליבר סרג’נט, יליד אנגליה, השלים דוקטורט באוניברסיטת בריסטול, בריטניה. בספטמבר 2014 הוא הגיע לטכניון לטובת פוסט-דוקטורט הנמשך גם כיום, בהנחייתו של פרופ’ אורי שפירא מהפקולטה למתמטיקה. לדבריו, “בקיץ שעבר הובלתי בטכניון פרויקט בנושא המתמטיקה של הג’אנגלינג לסטודנטים בשנה הראשונה ללימודיהם במתמטיקה. יחד איתם פיתחתי דרכים חדשות לתיאור של משפחות ספציפיות של רצפי ג’אגלינג. אני עצמי מתאמן בג’אגלינג מזה כעשור ונהנה מאוד מהתחביב הזה, המחייב משמעת נפשית וגופנית.”

בקישור: http://www.jug.co.il

תרגילים בסיסיים בג’אגלינג – האתר של תום אילון

 

 

 

 

 

האחים איתי ופלג הראל מקיבוץ גן שמואל זכו בפעם הרביעית בתחרות הטכנוראש בטכניון

בפעם הרביעית: האחים איתי ופלג הראל ואביהם אברהם זכו במקום הראשון בתחרות “טכנוראש WillyPong” – תחרות הטכנוראש ה-15. במקום השני זכו במשותף הקבוצות BBP ו”כל ה-cool’s”.

לקראת התחרות הוצב במרכז הקמפוס אקווריום שבתוכו מונח “ווילי הלוויתן”, וכל אחת מהקבוצות המשתתפות נדרשה לבנות מתקן המתחבר לצינור מים חיצוני ומבצע שלוש משימות עיקריות: מילוי האקווריום במים ושחרורו של ווילי הלוויתן בזמן מינימלי; בניית מזרקה אנכית שעליה “ירקדו” כדורי פינג פונג רבים ככל האפשר ובגובה רב ככל האפשר; ופגיעה של זרם מים מרוכז במטרה בכוח חזק הגורם לשחרורו של צרור בלונים.

הזוכים, כאמור, הם קבוצת “איזי פונג” מקיבוץ גן שמואל: פלג הראל (41), איתי הראל (29) ואביהם אברהם (67). הפעם האחים החליפו תפקידים: אם בעבר פלג, בוגר הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, הוביל את הפרויקט ואיתי סייע לו, הפעם עמד איתי בראש הפרויקט, כסטודנט (שנה שלישית) בפקולטה להנדסת מכונות. לאחר הזכייה ביקשו האחים קודם כל להודות לשותפיהם להצלחה: אמא ורדה, אבא אברהם וקורין (אשתו של פלג) ש”חיפו” על הבית ועל ארבעת הנכדים-ילדים בהעדרו של פלג (אברהם גם עזר רבות בבניית המתקן); חברת “בקרה גבע” שתרמה ציוד פנאומטי; חברת “גן שמואל מזון” וקיבוץ גן שמואל, שחבריו “היו בטוחים שיש פיצוץ באיזה שיבר עד שאמרנו להם שאלה הניסויים שלנו לקראת הטכנוראש”; והחבר יאיר טילינגר שעזר בבנייה.

אז מה הם עשו בעצם? “האמת היא שבנינו שלושה מתקנים, ושניים מהם זרקנו לפח כי הם לא עבדו,” מספר איתי. “במתקן השלישי, שבנינו במשך חודש וחצי, ויתרנו על אתגר הבלונים לטובת התמקדות באתגר הפינג פונג ובאתגר מילוי האקווריום. לצורך החזקת כדורי הפינג פונג באוויר יש כאן 45 מתזים, המתזים עוצבו על סמך חישובים מתמטיים ונסיונות רבים. בסופו של דבר זה עבד יפה.”

תחרות הטכנוראש נהגתה על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. בכך ביקש ניב-יה “להרחיק את הסטודנטים מספרי הלימוד וממסך המחשב ולתת להם במה לביטוי יצירתי תוך התמודדות עם אתגר התחרות – בעיות מורכבות באווירת כיף”.

בתחרות הראשונה, שהתקיימה בניהולו ב-1997, נדרשו המשתתפים להשליך ביצה מגג הבניין הגבוה בטכניון כך שתנחת על הקרקע, כשהיא שלמה, בזמן הקצר ביותר. מאז מתקיימת התחרות מדי שנה תוך היצמדות לעקרונות המקוריים שהציב ניב-יה: עבודת צוות, תחרותיות, מנהיגות, חשיבה, תכן בתנאים מציאותיים, בנייה של דבר חדש והתמודדות עם בעיה שיש לה יותר מפתרון אחד. “מדי שנה אנחנו רואים בתחרות הטכנוראש את הפער בין תכן הנדסי לבין הביצועים בשטח,” אמרה רחל דורבן, אמו של ניב-יה, “וגם השנה נאלצו המתחרים להתמודד עם הרוח החזקה. זו בדיוק המטרה: לחשוף את הסטודנטים למרחק בין תוכנית ליישום, בין עבודה אקדמית לפרויקט מעשי, ולהבהיר להם כמה חשוב שהמתקן שהם בונים יהיה רובאסטי ומוכן לשינויים בלתי צפויים.”

ניב-יה דורבן ז”ל התגייס לצבא בתום לימודי התואר הראשון בטכניון. במקביל לשרות הצבאי החל את לימודי התואר השני בפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון. במרץ 2003 נרצח ליד ביתו בתל אביב.

 

 

 

תחרות Dream Factory, שהתקיימה לאחרונה בטכניון, מספקת לסטודנטים הזדמנות להתחכך בעולם היזמות ולהציע לחברות עסקיות פתרונות טכנולוגיים יצירתיים

לאחר חודש של עבודת הכנה מאומצת התקיים בטכניון אירוע Dream Factory, שבו הציגו סטודנטים מהטכניון פתרונות מעשיים ויצירתיים לבעיות טכנולוגיות שהתעוררו בחברות עסקיות שונות. פרויקט זה נועד לעורר את הסטודנטים לחשיבה יצירתית ויזמית ולחשוף אותם לתעשייה ולבעיות ממשיות העולות בסביבתו היומיומית של המהנדס. לזוכים ניתנים פרסים כספיים.

תחרות Dream Factory, הנערכת במסגרת BizTEC ומרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, התקיימה לראשונה בשנת 2014, והפתרונות שהוצגו בה על ידי הסטודנטים זכו לשבחים רבים מן החברות שהציגו את האתגרים. השנה התמקדה התחרות בתעשייה המסורתית וזימנה חמש חברות: חיפה כימיקלים, מעבדות שרון (Sharon Labs), אַבְגּוֹל, תמה ושטראוס. האתגרים שהציגו החברות התפרסו על פני תחומים רבים ובהם כימיה, הנדסה כימית, הנדסת סביבה, הנדסת מכונות והנדסת מזון. נציגי החברות, שקיימו קשר רציף עם הסטודנטים, הגיעו לארוע כדי לשמוע את הפתרונות המוצעים ולהעריך אותם על פי יעילותם וישימותם. הנה כמה מהאתגרים ופתרונותיהם:

חברת חיפה כימיקלים ביקשה פתרון לפיזור ידני אך מדויק של דשן מוצק. שרון פארבר, סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת מכונות ועודד יקיר, סטודנט לתואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, הציגו כל אחד בתורו מתקן להחדרת כמות מדודה של דשן לאדמה. הפיתוחים יוצגו בפני הדרג הבכיר בחברה, שיקבע כיצד יחולק הפרס ביניהם.

חברת תמה פנתה ל- Dream Factoryבבקשה לפתח מכשיר ייחודי שייתן מענה לעיטוף ידני של משטח ברשת אלסטית. המכשיר נדרש להקל על עבודת המפעיל, להביא לעטיפת משטח אופטימלית, לייצר מנגנון חיכוך כך שהרשת תימתח ולא תחליק, ומתיחוּת הרשת לא תושפע ממהירות הפריסה. סמיר בגלקוטה, סטודנט לתואר שני בעל ניסיון של יותר מעשור בתעשייה, הציג לחברה התקן העונה על מרבית הדרישות שהוגדרו. תמה תעניק לו את הפרס כתשורה להשקעה ולרצינות בהן פעל סמיר לכל אורך הפרויקט.

תחרות Dream Factory נוהלה השנה על ידי מעין לופטון במסגרת תוכנית BizTEC, שאותה מנהלת דניאל בר שליו. התוכנית מתקיימת כאמור במסגרת מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון בראשותו של רפי נווה.

 

 

 

“דוקטרינת לאס וגאס קובעת שמה שקורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס, אבל במזרח התיכון זה לא תופס: מה שקורה במזרח התיכון לא נשאר כאן אלא משפיע על העולם כולו.” כך אמר השגריר לשעבר דניס רוס בהרצאתו “לאן מועדות פני המזרח התיכון?”, שהתקיימה בשבוע שעבר במסגרת ההרצאה השנתית בטכנולוגיה וכלכלה ע”ש יצחק מודעי ז”ל בקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון.

את הארוע הנחה פרופ’ בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים. “יצחק מודעי חש שהטכניון חייב לחשוף את הסטודנטים שלו לא רק למדעים ולהנדסה אלא גם לקשר שבין כלכלה וטכנולוגיה. את הרעיון הזה הוא מימש בחייו – כבוגר הנדסה כימית בטכניון, עורך דין וכלכלן. הוא נכנס לפוליטיקה, כיהן כשר האנרגיה התשתיות, התחבורה, המשפטים והאוצר, וחילץ את ישראל ממשבר כלכלי קשה מאוד.”

בנו של יצחק, בועז מודעי, ששימש עד לאחרונה כשגריר ישראל באירלנד, אמר: “מאז מות אבי לפני 18 שנה סיפרו לי אנשים רבים על געגועיהם לפוליטיקאי שאבא היה, ולפעילותו הפוליטית המוצלחת בשנות השמונים; אבל עבורנו הוא היה אבא, סבא ואח שתמיד נותן עצה טובה בזמן הנכון.”

רוס, המלמד כיום באוניברסיטת ג’ורג’טאון, כיהן בין היתר בעבר כיועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי בממשל אובמה, כמנהל תחום תכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשל הנשיא ג’ורג’ בוש האב וכמתאם מיוחד למזרח התיכון בממשל קלינטון. במשרות אלה מילא רוס תפקיד מרכזי בעיצובה וביישומה של המעורבות האמריקאית בשיחות השלום בין ישראל לפלסטינים.

“בשנים האחרונות מתחוללים משברים חמורים באזור,” אמר רוס בהתייחסו לאירועים הפוקדים את המזרח התיכון מאז 2011. “בסוריה, שם כנראה מתחולל האסון ההומניטרי הגדול באזור, נהרגו עד כה כחצי מיליון איש במלחמת האזרחים המתחוללת במדינה מאז 2011. 12 מיליון אזרחים נעקרו מבתיהם. עיראק נלחמת בדעאש, המשתמשת ב-50,000 האזרחים בפלוג’ה כמגן אנושי. גם בתימן, בלוב ובמצרים ניכרת השפעתה השלילית של דעאש.” הוסיף.

בהתייחסו לרקע ולסיבות שהוליכו לאירועים הללו ציין רוס כי “יש פרשנים שאומרים שזהו חורבנה של מפת סייקס-פיקו מ-1916, שחילקה את אזורי ההשפעה במזרח התיכון בין צרפת ובריטניה. במקרה של סוריה ועירק יש בזה היגיון. אחרים אומרים שזו מתקפה על מוסד המדינה, אבל הם טועים – שכן המהומות אינן מתרחשות במדינות מלוכניות. האמת היא שאין כאן תשובות פשוטות שכן לסכסוך יש רבדים רבים, שכוללים מאבקי זהות. אפילו בתוך האסלאם מתחולל מאבק קשה – בין סונים לשיעים ובין הסונים לבין עצמם.”

“חשוב להבין שהקונפליקטים לא עומדים להיעלם, אבל אפשר כמובן להתערב בהם בצורה מושכלת. גם זה לא פשוט, כי כפי שיש סיכון בהתערבות, יש סיכון באי-התערבות.” הבהיר בנושא המעורבות הצבאית של ארה”ב במדינות האזור. “אובמה הוציא את ארה”ב מעיראק – והחזיר לשם 5,000 חיילים בלית ברירה. בסוריה נמנענו מראש מהתערבות, מחשש ל’עיראק שנייה’, וכעת אנחנו משלמים את מחיר אי-ההתערבות. במילים אחרות, ריסון הכוח חשוב אבל גם הוא חייב להיעשות בחוכמה.”

בהתייחסו למלחמה בדעאש ציין רוס כי “למרות חומרתם של הסכסוכים השונים, אני מאמין שהאתגר המרכזי של ארה”ב באזור כיום הוא בלימת דעאש. ומה מייחד את דעאש? לא הקיצוניות ולא הברוטליות, אלא התפיסה שמשימתו של הארגון הוא להביא את אחרית הימים. אלה אנשים שתופסים את עצמם כשליחי אלוהים, ושום דבר לא יעצור אותם מלבד כוח.”

“אבל הכוח הזה לא יכול להיות אמריקאי, כי אם האמריקאים יחסלו את דעאש, יווצר ואקום שלתוכו יימשכו כוחות רעים לא פחות. כך הרי קרה עם אל קעידה, שגוויעתה הולידה את דאעש. רק הסונים יכולים לדחוק את דעאש ולמלא את מקומה בכוחות שפויים. בכך טעינו בעיראק – שלא שיתפנו פעולה עם הסונים. כעת יש כאן הזדמנות חסרת תקדים של שותפות אינטרסים אל מול דעאש, וכך רואות את זה המדינות הסוניות: ישראל כמכשול חשוב וחיובי בפני דעאש ובפני איראן.”

בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הסביר רוס כי  “לא שאין כאן מכשולים – לא ברור כלל אם לפלסטינים יש ‘רוחב פס’ מספק למגעים עם ישראל, וגם ישראל שואלת את עצמה מה תקבל בתמורה לוויתור על שטחים. מה שבטוח הוא שחיייבים להרחיב את הדיון הזה למדינות ערב.”  סיכם בהרצאה שהתקיימה שעות מספר לפני הפיגוע הרצחני במתחם שרונה בתל אביב.

 

 

 

 

במושב הפתיחה נחשף גם שפסל חדש בעיצובו של דני קרוון יוצב בטכניון. הפסל, “שיר המעלות”, הוא פסל נירוסטה ספירלי בגובה 18 מטר, שעוצב על ידי קרוון במיוחד עבור הטכניון. הוא יוצב בכיכר הסמוכה למבני מעונות הסטודנטים החדשים הנבנים בקמפוס.
קרוון, שקיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2009, מסביר כי החליט על צורתו הספירלית של הפסל “גם בגלל הצורה וגם בגלל מה שהיא מסמלת. בלב הספירלה הצבתי ארבעה ‘סולמות’ הבנויים מקווי ניאון כחולים ויוצרים יחד מעין פיגום. אני בודק אפשרות שהאור יעלה בהם עד למעלה שוב ושוב. בנוסף, מקצות הסולמות אמורות לצאת ארבע קרני לייזר כלפי מעלה.” בהנחיית קרוון בנו סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון דגם של הפסל, במיוחד לקראת פתיחת אירועי הקורטוריון היום. הדגם מוצג בבניין הפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב.
לדברי פרופ’ גבי גולדשמידט מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון “עבודה זו היא ייחודית בגוף העבודות של קרוון, שרוב עבודותיו הן סביבתיות ואינן מוגדרות כפסלים. זכות גדולה יש לטכניון שבקמפוס שלו תוצב עבודה של אחד האמנים החשובים הפועלים כיום בישראל.”

אירועי הקורטוריון נפתחו במוצאי שבת בקבלת הפנים החגיגית של נשיא הטכניון פרופ’ לביא ואשתו ד”ר לינה לביא לכבוד מאות המשתתפים. בארוע השתתפו ראש העיר חיפה יונה יהב, יו”ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, היזם בוגר הטכניון ד”ר יוסי ורדי, מולי אדן, בעבר סגן נשיא בכיר באינטל העולמית ונשיא אינטל ישראל וכיום יועץ בכיר לבנק הפועלים, מנכ”ל המרכז הרפואי רמב”ם פרופ’ רפי ביאר, סגן נשיא ברודקום ד”ר שלמה מרקל, חתני פרס הארווי לשנת 2015 הפרופסורים עמנואל בלוך ומרק קירשנר, איש העסקים והפילנתרופ נורמן סיידן, חברי הנהלת הטכניון והוועד המנהל, נשיאי הטכניון לדורותיו, דיקני הפקולטות ורבים נוספים.

במרכזו של ערב הפתיחה עמד אירוע הוקרה מיוחד למפתחי תרופת ה”אזילקט” למחלת הפרקינסון, פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים ופרופ’ אמריטוס ג’ון פינברג מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. השניים פיתחו בשנות השבעים תרופה בשם “ראסאג’ילין”, שנמצאה יעילה במניעת מוות של נוירונים במוח. פיתוח זה הוביל לפיתוחה של תרופת ה”אזילקט” בידי חברת טבע. ארז ויגודמן, נשיא ומנכ”ל טבע, שיגר לשניים אגרת הוקרה מיוחדת בה כתב: “הארוע המתקיים הערב הולם, בחשיבותו וביוקרתו, את גודל ההישג שאותו אתם חוגגים. פרופ’ יודעים ופרופ’ פינברג, מן הראוי שתהיו גאים בעבודתכם, אשר הקלה את סבלם של חולים רבים והעניקה ימים טובים לאלפי אנשים החיים בצלה של המחלה. הצלחתן של תרופות כגון אזילקט וקופקסון מעידה על הפוטנציאל העצום הטמון ביחסים אמיצים בין אקדמיה ותעשייה. שילוב כוחות והתמקדות במשימה שלפנינו מעניקים לנו את הכוח לשנות את מהלך ההיסטוריה.”

 

“לכל אוניברסיטה יש היכל תהילה משלה של מחקרים פורצי דרך ותגליות משמעותיות. לאזילקט מקום של כבוד בהיכל התהילה של הטכניון”, ציין נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא שהעניק לשניים אות הערכה מיוחד מהטכניון כהוקרה על פועלם.

 

 

“רק בשנת 2020 יתאושש הטכניון מהעשור האבוד של האקדמיה הישראלית”, ציין נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא בפתח מושב הקורטוריון (חבר הנאמנים של הטכניון) לשנת 2016. במהלך “העשור האבוד” של האקדמיה הישראלית ביצעה הממשלה קיצוץ חד בתקציבי האוניברסיטאות, מהלך שפגע במחקר והוביל לירידה תלולה במספר חברי הסגל. “בארבעת העשורים האחרונים גדלה אוכלוסיית ישראל ב-142%, התל”ג צמח ב-98%, מספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות זינק ב-240%, ורק מספר חברי הסגל האקדמי צנח בכ-20%.  בטכניון צנח מספר חברי הסגל מ-642 בשנת 2000 ל-527 ב-2010.”

נשיא הטכניון הזהיר כי ללא מחקר אקדמי “תאבד ישראל את מעמדה בחזית הטכנולוגיה והמחקר המדעי, ולכן המשימה המרכזית העומדת בפני הטכניון בשנים הקרובות היא גיוס של חברי סגל חדשים. בשנה האחרונה גוייסו 32 חברי סגל חדשים ובחמש השנים האחרונות – 137 חברי סגל חדשים, המהווים 25% מסך חברי הסגל בטכניון. בשנת 2020 יהוו חברי הסגל הצעירים – אלה שנמצאים בטכניון עשר שנים ופחות – 50% מחברי הסגל. במילים אחרות, זה יהיה טכניון חדש. בתוך כך עלינו לדאוג להמשך הגדלת מספר הנשים ומספר בני המיעוטים בסגל הטכניון.”

פרופ’ לביא הוסיף כי למרות השלכות העשור האבוד רשם הטכניון זינוק מרשים בכמות פרסומים המדעיים – מ-1,600 בשנת 2000 ל-2,900 בשנת 2015.

בהתייחסו למגמות עתידיות ציין פרופ’ לביא כי המהפכה התעשייתית הרביעית והתמורות שהיא צפויה לחולל בחיים היומיום ובשוק העבודה, דורשת היערכות מיוחדת בתחומי הלימוד והמחקר. “על פי הערכות שונות כמחצית מהתלמידים שמסיימים השנה את כיתה א’ יעסקו בבוא העת במקצועות שעדיין אינם קיימים היום, ועל האוניברסיטאות להיערך לכך כבר עתה.”

השנה הגיעו למושב הקורטוריון למעלה מ-200 נציגים מרחבי העולם – מספר שיא של משתתפים בתולדותיו – והם ישתתפו בארועים שיימשכו עד יום רביעי הקרוב. יו”ר הקורטוריון לורנס (לארי) ג’קייר ציין כי סיסמת הקורטוריון השנה היא “טכניון ללא גבולות”, כאשר הכוונה היא הן להיבט הגיאוגרפי – הטכניון כאוניברסיטה גלובלית – והן מבחינה דמוגרפית, כלומר במגוון הסטודנטים הרחב בטכניון.

פסל חדש בטכניון

במושב הפתיחה נחשף גם שפסל חדש בעיצובו של דני קרוון יוצב בטכניון. הפסל, “שיר המעלות”, הוא פסל נירוסטה ספירלי בגובה 18 מטר, שעוצב על ידי קרוון במיוחד עבור הטכניון. הוא יוצב בכיכר הסמוכה למבני מעונות הסטודנטים החדשים הנבנים בקמפוס.
קרוון, שקיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2009, מסביר כי החליט על צורתו הספירלית של הפסל “גם בגלל הצורה וגם בגלל מה שהיא מסמלת. בלב הספירלה הצבתי ארבעה ‘סולמות’ הבנויים מקווי ניאון כחולים ויוצרים יחד מעין פיגום. אני בודק אפשרות שהאור יעלה בהם עד למעלה שוב ושוב. בנוסף, מקצות הסולמות אמורות לצאת ארבע קרני לייזר כלפי מעלה.” בהנחיית קרוון בנו סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון דגם של הפסל, במיוחד לקראת פתיחת אירועי הקורטוריון היום. הדגם מוצג בבניין הפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב.
לדברי פרופ’ גבי גולדשמידט מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון “עבודה זו היא ייחודית בגוף העבודות של קרוון, שרוב עבודותיו הן סביבתיות ואינן מוגדרות כפסלים. זכות גדולה יש לטכניון שבקמפוס שלו תוצב עבודה של אחד האמנים החשובים הפועלים כיום בישראל.”

הטכניון מברך את מקבלי התואר “עמית כבוד”
הטקס התקיים ביום א׳, 5.6.2016 בשעה 19:00 באולם העצרת ע”ש צ’רצ’יל, קריית הטכניון, חיפה

 

 

הרמטכ”ל גדי אייזנקוט, סגן שר הבטחון אלי בן דהן וקצין מילואים ראשי תא”ל הושע פרידמן  העניקו בטקס ההוקרה למערך המילואים שהתקיים בקריה בתל אביב. האות המוענק לארגונים ולמעסיקים נועד להוקיר את התמיכה בעובדים ובסטודנטים המשרתים במילואים ולעורר מודעות לתרומתם לחברה ולביטחון המדינה.

“אנו שמחים וגאים על קבלת האות,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא. “בטכניון לומדים אלפי סטודנטים המשרתים במילואים, והאות מהווה הכרה במאמץ האדיר שמשקיע הטכניון בטיפול במשרתי המילואים ובסיוע להם בשגרה ובחירום. מעבר לכך, מבחינתנו מדובר בראש ובראשונה בהכרת תודתנו לאלפי הסטודנטיות והסטודנטים שלנו המשאירים הכל מאחוריהם ומתייצבים לשירות עם הקריאה הראשונה. זוהי הרוח ואלו הערכים שאנו שואפים ומחנכים אליהם בטכניון.”

את האות קיבל בשם הטכניון דוד אורעד, רכז המילואים של אס”ט, אגודת הסטודנטים בטכניון. אורעד, סטודנט שנה ג’ בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, משרת במילואים בחיל הים. לדבריו, “הטכניון ואס”ט מסייעים רבות ונותנים הטבות לסטודנטים המילואימניקים. הסטודנטים מגיעים לטכניון כדי ללמוד ולהצליח, ומתפקידי כרכז מילואים להגן על משרתי המילואים באמצעות הטבות המקלות עליהם – חוברות לימוד, צילומים חינם, הטבות בתחום הרווחה ועוד.” אורעד הוסיף כי “זו גאוה גדולה לדעת שהטכניון ואגודת הסטודנטים מקבלים את הפרס על כך שהם דואגים למילואימניקים ונותנים להם מה שמגיע להם ואף מעבר לכך.”

רס”ן (מיל’) עמית גלבוע, סטודנט שנה ג’ בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית במסלול תשתיות תחבורה, הוא מפקד פלוגת שריון במילואים בגדוד הפורצים של חטיבת הראל. גלבוע, בן 30, השתחרר מהצבא ב-2012 לאחר 5 שנים בשירות קבע. בתקופת לימודיו השתתף במבצע “צוק איתן” ובמהלכו שירת 35 יום במילואים. “זכינו לתמיכה גדולה מאוד מהטכניון ולהבנה רבה מצד המרצים והמתרגלים. הטכניון, באמצעות היחידה לקידום סטודנטים, מסייע לחיילי המילואים בשיעורי השלמה ובבחינות במועד מיוחד. כמי שעדיין עושה בממוצע 30 ימי מילואים בשנה אני מרגיש שבטכניון יש סימפטיה ואמפטיה רבה לסטודנטים המשרתים במילואים. גם אס”ט עושה הרבה למען אנשי המילואים ובכך משלימה את הסיוע שמעניק לנו המוסד עצמו.”

ההטבות משרתי המילואים בטכניון כוללות בחינות במועד חלופי, הארכות זמן, פטור מהגשת שיעורי בית, חוברות לימוד, וצילומים חינם ואפילו נקודות זכות אקדמיות. אס”ט, בשיתוף הטכניון, דואגת אף היא לרווחתם של המילואמיניקים באמצעות אירועים חברתיים כגון מופעי סטנד אפ וכרטיסי חינם לפסטיבל הסטודנט.

קבוצת המחקר של פרופ’ ארז חסמן מהטכניון פיתחה טכנולוגיה לדחיסה של עשרות עדשות על משטח ננומטרי. המחקר המתפרסם בכתב העת Science סולל דרך ליצירת רכיבים אופטיים מסוג חדש לגמרי עם יישומים פוטנציאליים ברפואה, במזון, בתקשורת ובתחומים נוספים

כתב העת Science מדווח על טכנולוגיה חדשה שפיתחה קבוצת המחקר של פרופ’ ארז חסמן מהפקולטה להנדסת מכונות ומכון ראסל ברי לננו-טכנולוגיה בטכניון. טכנולוגיה זו מאפשרת דחיסה של עשרות עדשות על משטח ננומטרי. יישומים אפשריים: פיתוח ובדיקה של רכיבי מזון ותרופות, חיבורי תקשורת ואותות תקשורת, שיגור אלומות אור למקומות הנדרשים, פיצול האור בקצה של סיב אופטי, חיבור של כמה אלומות אור, משקפי ראייה מולטיפוקליים ברמת דיוק חסרת תקדים, והתקנים למחשוב קוונטי.

“מקור ההשראה שלנו,” מסביר פרופ’ חסמן, “הוא הרדאר הרגיל, המבוסס על פריסה של אנטנות שמשדרות וקולטות חזיתות-גל שונות. האתגר במעבר מרדאר של גלי רדיו לרדאר אופטי קשור בעובדה שכאן מדובר באורכי גל קצרים הרבה יותר – באזור 0.5 מיקרון – ואורך האנטנה חייב להיות קטן מאורך הגל.”

המחקר בוצע על ידי קבוצת המחקר לננו-אופטיקה בראשותו של פרופ’ חסמן, שבה משתתפים תלמידי המחקר אלחנן מגיד, איגור יולביץ’, דקל וקסלר והחוקר ד”ר ולדימיר קליינר, בשיתוף פרופ’ מרק ברונגרסמה מאוניברסיטת סטנפורד. הקבוצה הראתה שבעזרת ערבוב מרחבי של אנטנות שונות ניתן לייצר חזיתות גל רבות ממִפְתָּח אופטי משותף. “הגישה שפיתחנו צפויה לחולל מהפכת פונקציונליוּת באופטיקה,” מסביר פרופ’ חסמן, “והיא מבוססת על שילוב בין קונספט המִפתח המשותף למטא-משטחים (Meta-Surfaces) – תחום שפיתחתי כבר בשנת 2001″. השילוב הזה סולל דרך ליישום של רכיבים מולטי-פונקציונליים, כלומר רכיבים המסוגלים לבצע מספר פעולות בו זמנית, ולמעשה לסוגים חדשים של רכיבים אופטיים.”

מטא-משטחים הם אלמנטים אופטיים דקים, כמאית מעובי השערה, שעליהם פרושות אנטנות זעירות (ננו-אנטנות). מיקומן וכיוונן של האנטנות קובע את תכונותיהם של הרכיבים האופטיים הזעירים, ולכן השליטה המדויקת בפריסת האנטנות חיונית לביצועי ההתקן. הקבוצה יישמה טכניקות ליצירת מערכי ננו-אנטנות במטרה להשיג ריבוי חזיתות גל מיוחדות, כגון אלומות אור בעלות תנע זוויתי. הישג זה שימש למדידה סימולטנית של הספקטרום והקיטוב של האור, המאפשר ניתוח ספקטרו-פולרימטרי משולב בשבב.

במאמר ב-Science, שנבחר לפרסום מוקדם על ידי העורכים, מוצגות שיטות שונות ליישום של מולטי-פונקציונליות במטא-משטחים. הסידור הייחודי של הננו-אנטנות מאפשר לחוקרים למקד קרני אור ולהסיט אותן לכיוונים המבוקשים תוך שליטה בדרגת הסחרור (ספין) של הפוטון. הספין, כלומר התנע הזוויתי הפנימי, הוא תכונה של חלקיק האור המתארת את כיוון הסחרור של הפוטון.

החוקרים ניצלו תכונות אלו ופיתחו רכיב אשר מסוגל למדוד את אורך הגל וקיטוב האור בו זמנית, במדידה אחת. זהו למעשה ספקטרו-פולרימטר בגודל של כ-50 מיקרון, המאפשר את שילובו במערכות דיאגנוסטיקה קטנות ומתקדמות ברפואה ובתחומים אחרים. במאמר הציגו אפיון ואבחנה בין שני סוגי גלוקוז– שמאלי (L) וימני (D). מבחינה מורפולוגית, שני סוגי הגלוקוז הם אננטיומרים, כלומר תמונת מראה מדויקת זה של זה – כמו זוג ידיים. תכונה זו נקראת כיראליוּת. מאחר שהגלוקוז משנה את קיטוב האור מדדו החוקרים את תכונות האור המתפזר מתמיסת הגלוקוז באמצעות המטא-משטחים שפיתחו וכך הצליחו להבדיל בין שני סוגי הגלוקוז.

אבחנה זו בין שני סוגי הגלוקוז חשובה שכן ליונקים יש אנזימים שיודעים לפרק גלוקוז D אך לא גלוקוז L, ולכן רק אננטיומר D פעיל ביולוגית. יתר על כן, מאחר שמרבית המולקולות הביולוגיות הן כיראליות, לאבחנה בין האננטיומרים השלכות נרחבות בתעשיות התרופות והמזון. תלידומיד, לדוגמה – אותה תרופה נגד בחילות שגרמה בשנות החמישים לאלפי מקרים של מומים בקרב ילודים – התבססה על מולקולה כיראלית, שאננטיומר אחד שלה אכן מקל על בחילות בוקר של נשים בהריון אך השני פוגע בהתפתחות העובר.

פרופ’ חסמן עומד בראש המעבדה למיקרו וננו-אופטיקה בפקולטה להנדסת מכונות וב-RBNI (מרכז ראסל ברי למחקר בננוטכנולוגיה) בטכניון. לדבריו, “מלבד הידע שצברנו כאן בעבודה של שנים רבות יש בטכניון תשתית מאוד מתקדמת ברמה עולמית, מה שמאפשר לנו לפתח ולייצר ננוטכנולוגיה חלוצית מאוד.” הוא מציין בגאווה את מקומה של ישראל על מפת האופטיקה העולמית ואת העובדה שהאנטנות המתקדמות יוצרו בטכניון במרכז לננואלקטרוניקה על שם זיסאפל. “ישראל, ולא רק הטכניון, היא בהחלט אימפריה באופטיקה. יש כאן קבוצות מחקר מובילות בעולם כמו גם תעשייה מרשימה מאוד.”

פרופ’ חסמן השלים דוקטורט במכון ויצמן ולאחר מכן עבד והוביל פיתוח במשך עשור בתעשייה האזרחית והביטחונית. בשנת 1998, לנוכח המחסור במהנדסי אופטיקה, הוצע לו להקים בטכניון בפקולטה להנדסת מכונות מסלול להנדסה אופטית – והוא נענה להצעה. לדבריו, “כיום ברור שרקע הנדסי, נרחב ככל שיהיה, אינו שלם ללא רקע מדעי מעמיק, וזה הפער שאנחנו ממלאים כאן: הכשרת מהנדסים עם הבנה עמוקה במדעי האופטיקה. כיום המסלול הזה מספק לתעשייה בוגרים רבים עם ידע מעמיק באופטיקה, מכשיר דוקטורנטים רבים, ויש כבר אפילו פרופסורים באקדמיה שגדלו כאן במסלול להנדסה אופטית.”

למאמר לחצו כאן

לווידאו לחצו כאן

 

 

 

 

כמדי שנה מתכנסת משפחת הטכניון העולמית בחיפה על מנת לחגוג, להתעדכן וליטול חלק בדיון רחב היריעה על מדע, טכנולוגיה, חדשנות וחינוך ועל עתיד הטכניון, המדינה והעולם.
אנו מקדמים בחום את חברי הקורטוריון וידידי הטכניון המסורים ומודים להם על תמיכתם האיתנה והבלתי מתפשרת.

 

לתכנית ה-BOG:

http://goo.gl/WqPjbe

PDF:

http://goo.gl/bz3Ytx

 

רננה גרשוני פורן, שהשלימה שלושה תארים בטכניון, נמצאת בעיצומו של הפוסט-דוקטורט במכון הטכנולוגי של ציריך (ETH Zurich). השבוע היא הגיעה לביקור בישראל כדי לקבל את תואר הדוקטור ולשיר בטקס הענקת התארים, שאותו הנחה אביה, פרופ’ דוד גרשוני

רננה גרשוני פורן קיבלה השבוע את תואר הדוקטור ושרה בטקס הענקת התארים בטכניון את “דרך ארוכה” מאת תלמה אליגון-רוז וקובי אשרת ואת “הו אבי היקר” (- O Mio Babbino Caro) מאת פוצ’יני. כמי שהשלימה שלושה תארים בטכניון היא יודעת משהו על דרכים ארוכות, ואת הטקס הנחה אביה היקר, פרופ’ דוד גרשוני מהפקולטה לפיזיקה.

 

גרשוני פורן השלימה בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך תואר ראשון, שני ושלישי – תקופה שהחלה ב-2004 והסתיימה לפני כשנה. את הטכניון הכירה הרבה לפני כן, שכן כבר ב-1991 הצטרף אביה, פרופ’ גרשוני, לסגל הטכניון. אמה רעיה השלימה כאן תואר שני בהוראת המדעים. רועי, בעלה של רננה, השלים שלושה תארים בטכניון (מדעי המחשב), ואחותה של רננה השלימה בטכניון שני תארים. “הטכניון עבורי הוא בית,” אומרת גרשוני פורן. “זכיתי כאן בתמיכה כלכלית נדיבה, בפרגון גדול וביחס מצוין מהטכניון ככלל ומהפקולטה בפרט.”

גרשוני פורן, בת 31, גדלה בקרית טבעון ומקווה לחזור אליה בתום הפוסט-דוקטורט. בתיכון אורט גרינברג בטבעון, שם הכירה את בעלה לעתיד רועי, היא השלימה בגרות מוגברת בפיזיקה, בכימיה, במתמטיקה, באנגלית – ובשירה. השירה הובילה אותה לתזמורת צה”ל ומלווה אותה עד היום, “אפילו שכיום זה קצת קשה, עם שני ילדים ופוסט-דוקטורט.” היא שמחה על ההזדמנות להופיע השבוע בטקס יחד עם פרטנר ותיק שלה, הפסנתרן גיל נאור.

את הקריירה האקדמית החלה בתקופת הצבא, באוניברסיטה הפתוחה, וכאן בטכניון השלימה תואר ראשון, שכלל פרויקט מחקר אצל פרופסור אהוד קינן, שהנחה אותה גם בתואר השני. לדבריה, “בסוף התואר השני החלטתי להרחיב את המחקר שלי לתחום החישובי, שהוא מאוד מאתגר ומסקרן עבורי.” כך היא חבְרה לפרופסור אמנון שטנגר, גם הוא מהפקולטה לכימיה, שהנחה אותה בדוקטורט.

מחקר הדוקטורט שלה עסק בחומרים ארומטיים, או חומרים שמכילים קבוצות ארומטיות. “הם נמצאים בכל מקום,” היא אומרת. “בטבע אנחנו מוצאים אותם ב-DNA, בחלבונים ובאנזימים. בהמוגלובין שבדם שלנו, למשל, יש קבוצה ארומטית, והיא שמאפשרת קשירת ברזל ובאמצעותו חמצן, שבלעדיו לא נוכל לחיות. בתעשייה משתמשים בחומרים בעלי קבוצות ארומטיות בפאנלים סולריים, בתאורת לד, בטרנזיסטורים וכחומרי צבע (פיגמנטים). מכאן החשיבות היישומית של החומרים האלה.”

במסגרת הפוסט-דוקטורט בציריך, בקבוצתו של פרופ’ פיטר צ’ן, הוא עוסקת בחקר תגובות כימיות המזורזות על ידי חומרים אורגנו-מתכתיים. “קבוצת המחקר שלנו מנסה להבין ולתכנן תגובות קטליטיות. לשם כך עלינו להבין את מבנה החומר ואת הקשר בין המבנה לבין התכונות והריאקטיביוּת. התרומה שלי כאן היא הכימיה החישובית – מתן פתרון לסוגיות האלה באמצעות שיטות חישוב קוונטו-מכניות.”

התכנון המקורי אמנם היה פוסט-דוקטורט בארה”ב, אבל בסוף החליטו רננה ורועי להגיע ל-ETH בשוויץ והיא מברכת על כך כל יום. “העבודה בקבוצה חושפת אותי לתחומים חדשים ומעניינים ומתנהלת ברמה מאוד גבוהה. הסטודנטים וחברי הסגל מקצועיים וחרוצים, ויחד עם זאת יש כאן כבוד לחופש ולזמן האישי ובסוף השבוע אתה פנוי לטבע ולספורט – דברים שהשוויצרים מעריכים מאוד. כאן לא מדברים על איכות חיים אלא חיים אותה.”

שני בניהם של רועי ורננה, יוני (6) ורון (שנתיים), לומדים בגן דו-לשוני (אנגלית וגרמנית-שוויצרית) וקלטו במהירות את שתי השפות. “אנחנו מתגעגעים למשפחה ולחברים ולפעמים גם לעזרה  של הסבים, שהיתה זמינה לנו כאן בישראל. אבל אני ורועי, כמו כל הזוגות האחרים כמונו, מחלקים בינינו את המטלות – ובסופו של דבר נהנים מההזדמנות הנהדרת הזאת. ציריך היא עיר מקסימה ונעימה, ושוויץ בכלל היא מדינה מאוד יפה, עם נופים שנראים כמו גלויות.”