קטגוריה: Uncategorized

 

שיתוף פעולה מחקרי בין יונדאי מוטור, הטכניון והמכון הקוריאני למדע וטכנולוגיה (KAIST)

“קונסורציום HTK לחקר תחבורת העתיד” יקדם את המחקר והפיתוח בנהיגה אוטונומית, באבטחת סייבר ובבינה מלאכותית

יונדאי מוטור חתמה אתמול על מזכר הבנות (MOU) עם הטכניון ועם המכון הקוריאני למדע וטכנולוגיה(KAIST) . שלושת הגופים ישתפו פעולה בפרויקטי מחקר ופיתוח בתחום של טכנולוגיות תחבורה עתידיות, וזאת כדי לספק פתרונות יעילים לאתגרים הנובעים מהשינוי המהיר המתחולל בתעשיית הרכב.

ההסכם שנחתם ימסד את שותפות “קונסורציום HTK (ראשי תיבות של יונדאי, טכניון ואוניברסיטת (KAIST לחקר תחבורת העתיד”, שתקדם מחקר ותאיץ פיתוחים בתחום התחבורה ותקדם טכנולוגיות עתידיות. בשנים הראשונות יתמקד הקונסורציום בנהיגה אוטונומית, באבטחת סייבר ובבינה מלאכותית.

הטכניון, שצבר נסיון רב בעבודה עם חברות הזנק, יהווה בשותפות זו גשר בין יונדאי מוטור וחברות הזנק קיימות ומתהוות. קונסורציום HTK יגלה ויטפח חברות כאלה בישראל ויספק להן את התמיכה ואת הייעוץ הדרושים כדי להביא לשוק את הטכנולוגיות שלהן ואת מוצריהן.
במועצת המנהלים של הקונסורציום החדש חברים שני נציגים מכל אחד משלושת הארגונים. נציגי הטכניון הם המשנה לנשיא הטכניון למחקר פרופ’ וויין קפלן ופרופ’-מחקר דניאל ויס מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל.
“באמצעות זיהוי חברות ההזנק הטובות ביותר, טיפוחן ותמיכה בעבודתן נבסס את מעמדנו בתחבורת העתיד,” אמר ד”ר טיי-ואן לים, ראש המרכז לחדשנות טכנולוגית ביונדאי מוטור. “ישראל ידועה בעולם באיכות חברות ההזנק שלה, והידע המשותף של הטכניון ושל KAIST יאפשר ליונדאי מוטור להוביל את פיתוח הדור הבא של טכנולוגיות הרכב.”

 

“המהפכה התעשייתית הרביעית משנה במהירות את פני ענף הרכב וטומנת בחובה הזדמנויות ייחודיות למי שאמיץ דיו לאמץ אותן,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא בטקס חתימת ההסכם. “הקונסורציום החדש משלב את המיטב משני העולמות: הניסיון המוכח ויוצא הדופן של KAIST והטכניון במחקר ובחדשנות, יחד עם יכולתה המרשימה של יונדאי ליישם טכנולוגיה מתקדמת בעיצוב ובייצור מכוניות מודרניות בטוחות ואמינות. אין לי ספק ששותפות זו תשפיע מאוד על המכוניות שניסע בהן בעתיד הקרוב.”

 

את שיתוף הפעולה יוביל המרכז האסטרטגי לטכנולוגיה ביונדאי מוטור, שהוקם בפברואר 2017. המרכז אחראי על מחקרי החברה בטכנולוגיות עתידיות – מבינה מלאכותית, חומרים מתקדמים, אנרגיה ורובוטיקה ועד הדור הבא של טכנולוגיות תקשורת מידע. לקבוצת יונדאי מוטור מסורת ארוכה של שיתוף חברות הזנק בפרויקטים שלה. אחת החברות האלה פיתחה בשנה שעברה, בהובלת יונדאי מוטור וסיסקו, מערכת סימולציה לבדיקה של מכונית מקושרת.

 

KAIST, מכון המחקר הראשון בדרום קוריאה העוסק במדע ובהנדסה, דורג השנה במקום ה-89 במדד שנחאי ובשנה שעברה במקום השישי בדירוג רויטרס – הגבוה ביותר מבין האוניברסיטאות והמכונים מחוץ לארה”ב. הקשר עם הטכניון נוצר בעקבות סדרת הרצאות שערך פרופ’-מחקר ויס בקוריאה הדרומית לפני כשנה וחצי. פרופ’ ויס, חבר סגל בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל וראש התוכנית הטכניונית למערכות אוטונומיות, הרצה בפני ארגון עובדים קוריאני על יזמות ישראלית ועל אומת הסטארט אפ. בעקבות סדרת ההרצאות פנה אליו מו”ל קוריאני בבקשה לפרסם את ההרצאות בספר בקוריאנית. בהגשמת הפרויקט נעזרו השניים בפרופ’ דאי-שיק קים, פרופ’ במדעי המחשב ב- ,KAISTשניהל סדרת דיאלוגים עם פרופ’ ויס והיה אמון על התרגום לקוריאנית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תחומים שעשויים לעניין אותך: לימודי הנדסת מכונות, לימודי חינוך למדע וטכנולוגיה, לימודי כימיה

 

נעים להכיר: שירה הלוי

סטודנטית בפקולטה: ארכיטקטורה ובינוי ערים

שנה: רביעית

 

שירה הלוי, סטודנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, חזרה באוגוסט משנת לימודים בפוליטכניקו של טורינו במסגרת חילופי סטודנטים. “הרעיון עלה בטיול באנגליה, שם פגשתי שני סטודנטים שהיו בחילופי סטודנטים בלונדון ומיד ידעתי שזה מה שאני רוצה.”

היא הגישה בקשה לחילופי סטודנטים וכך הגיעה לפוליטכניקו. “הדרך ללימודים בטורינו היתה רצופת אתגרים: מילוי טפסים, הכנת קורות חיים, ממוצע 85 (לפחות) בשנים קודמות, ראיון באנגלית ועוד. הטכניון ליווה אותי בבחירת הקורסים, ולשמחתי גם קיבלתי מלגה שסייעה לי בשנה הזאת.”

הלוי שהתה בטורינו במשך שנה ושם השלימה את כל חובות השנה הרביעית. “הרבה מהקורסים בטורינו מקבילים לקורסי השנה הרביעית בטכניון, וכשלא היה קורס מקביל לקחתי קורס דומה. בבחירת הקורסים הייתי די מוגבלת כי נאלצתי לבחור מתוך הקורסים באנגלית, שאינם רבים. בכלל קשה להסתדר פה בלי איטלקית כי רוב התושבים לא ממש מבינים אנגלית. לכן היה חשוב לי לשפר את האיטלקית שלי, אחרי שלמדתי איטלקית למתחילים כבר בארץ.”

במשך השנה התגוררה הלוי בשכונת סן סלבריו בטורינו. “השכונה הזאת לא קרובה לפקולטה אבל בחרתי בה כי היא כיפית וצעירה, עם הרבה סטודנטים ומסעדות וברים, וקרובה למרכז העיר. שילמתי 400 יורו בחודש, כולל חשבונות, בדירה של שני שותפים – בסך הכל מחירים דומים לחיפה.”

החיים בטורינו, היא אומרת, לא יקרים – אפילו קצת יותר זולים מבחיפה – ובחדרי האוכל באוניברסיטה אפשר לקבל ארוחה בפחות משני יורו. “כרטיס נסיעה חופשי בתחבורה ציבורית עלה 21 יורו לחודש, וגם הכניסה למוזיאונים זולה יחסית (30 יורו בשנה) – ויש המון מוזיאונים בעיר ובמחוז של טורינו.”

מחיי החברה בקמפוס היא קצת התאכזבה, שכן “האיטלקים די מגובשים ומדברים ביניהם איטלקית, אז ביליתי רק עם הזרים האחרים ובעיקר עם הישראלים שחיים בטורינו, בעיקר בהתחלה. לשמחתי יש בטורינו קהילה יהודית גדולה – הרביעית בגודלה באיטליה – ושם יש אירועים בחגים וארוחות שישי אז זה נחמד ללכת ולהכיר עוד אנשים.”

הלימודים, לדבריה, היו קלילים יחסית. “אמנם לומדים הרבה שעות אבל אין צורך להגיע לכל השיעורים, והדרישות הרבה יותר נמוכות מבטכניון, כך שהיה לי זמן לטייל בעיר ולהכיר אותה. בסיכומו של דבר אני ממליצה בחום על טורינו, שהיא עיר קסומה ורגועה מאוד לעומת מילאנו למשל. לא סתם נשארתי פה עוד חצי שנה, באמת נהניתי מכל רגע. הכרתי אנשים מדהימים, טיילתי באיטליה וברחבי אירופה (הטיסות כל כך זולות בתוך אירופה!) שיפרתי מאוד את האנגלית שלי ולמדתי לדבר איטלקית, שזה בכלל בונוס. מי שמתעניין מוזמן לפנות אלי בפייסבוק – SHIRA HALEVI.

 

 

תחומים שעשויים לעניין אותך: לימודי הנדסה אזרחית וסביבתית, לימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים, לימודי כימיה

15 סטודנטים מ-6 מדינות סיימו את לימודיהם במרכז הבינלאומי בטכניון

“אומרים שאם אתה האדם החכם ביותר בחדר, זה סימן שאינך נמצא בחדר הנכון. כאן הייתי בחדר הנכון, עם האנשים הטובים והחכמים ביותר.” כך סיכמה רבקה סמרלי את ארבע שנות הלימוד שלה במרכז הבינלאומי בטכניון (Technion International). סמרלי, במקור מהעיר רומא באיטליה אמרה כי “ההתחלה לא היתה פשוטה. ההלם ביום הראשון היה עצום, והתקשורת מורכבת. חשבתי שכמו בתיכון, גם כאן אקבל ציונים מעולים – וטעיתי בענק. אבל עד מהרה הפכה הכיתה שלנו לכור היתוך: יחד למדנו, נהנינו וסבלנו והפכנו למשפחה. למדנו כאן עבודה קשה מהי. למדנו שהמאמץ תמיד משתלם.”

סמרלי היא אחת מ-15 סטודנטים שסיימו לאחרונה את לימודיהם במרכז הבינלאומי בטכניון וקיבלו תואר בהנדסה אזרחית במיקוד על הנדסת סביבה וניהול הבנייה. ארבעה מהם מאיטליה, אחת מצרפת, שבעה מסין, אחד מהודו, אחד מגווטמאלה ואחד מיפן. שניים מהם ימשיכו לתואר שני בטכניון ושניים ישתלבו בשוק העבודה בישראל.

את טקס הסיום הנחתה מנהלת המרכז הבינלאומי רונית ליס הכהן. דיקנית לימודי הסמכה פרופ’ אורית חזן בירכה את הבוגרים ואמרה: “כל אחד מכם יוכל להטביע חותם בקהילתו: בשמירת הסביבה, בייצור אנרגיה ירוקה, ביצירת מקומות תעסוקה ודיור ועוד. בכך תמשיכו את המסורת הטכניונית של הפצת הידע המדעי וההנדסי ובשורת החדשנות ברחבי העולם.”

פרופ’ מרק טלסניק, מייסד סניף “מהנדסים ללא גבולות” בטכניון, דיבר על האתגרים שעומדים לפני קהילת המהנדסים העולמית. “אנו חיים בעולם שבו ליותר ממיליארד בני אדם אין גישה למי שתייה ולשני מיליארדים אין גישה לטיפול רפואי,” אמר פרופ’ טלסניק. “אתם, כמהנדסי העתיד, למדתם כאן המון – אבל לא למדתם איך לעבוד עם הידיים, איך להנהיג, איך להצמיח מצפון חברתי. חשוב שגם הדברים האלה ידריכו אתכם בהמשך. אתם יכולים לשנות – לכו ותעשו את זה.”

 

 

בתאריכים 8-5 בספטמבר 2017 יתקיים בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון כנס מישיגן- ישראל, השישי במספר, בנושא עתיד הרפואה: ממולקולות למכונות.

 

שותפות ישראל-מישיגן נוסדה ביוזמתו של התורם המנוח דן קאהן ובמימונו הראשוני. השותפות תומכת בפרויקטים משותפים של חוקרים מהטכניון, אוניברסיטת מישיגן ומכון ויצמן למדע.

את השותפות בין המוסדות מובילים פרופ’ עופר בינה מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, פרופ’ דייוויד פינסקי מאוניברסיטת מישיגן ופרופ’ אבי לוי ממכון ויצמן למדע.

 

מושב הפתיחה החגיגי יתקיים ביום שלישי, 5 בספטמבר בשעה 13:00 במעמד נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא. בשעה 14:00 תתקיים הרצאתו של נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא: “גיבורי המדע שלי”.

 

ההרצאות בכנס יעסקו בנושאים מגוונים ובהם תאי גזע ורקמות, רובוטיקה ומכשור זעיר בביו-רפואה, שעונים ביולוגיים, משאבות ונשאים בתפקוד התא, המיקרוביום – החיידקים שבגופנו, העברה ממוקדת של תרופות סרטניות ועוד.

 

לתכנית הכנס המלאה לחצו כאן

 

ראש המכון לחקר התחבורה: סיכויים ואזהרות לקראת עידן “הרכב האוטונומי”

פרופ’ יורם שיפטן, ראש המכון לחקר התחבורה בטכניון, עוסק זה שנים רבות בסוגיות הנוגעות להתפתחויות טכנולוגיות בעולם התחבורה. במסגרת זו הוא חוקר את השלכותיהם של “הרכב האוטונומי”, ושל אמצעי מדיניות משלימים כגון מיסוי ותמחור על התנהגות הצרכנים.

פרופ’ שיפטן, חבר סגל בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אומר כי “ראשית יש לתקן את התפיסה המוטעית לגבי המונח ‘רכב אוטונומי’. רכב זה אינו אוטונומי כי הוא אינו פועל על דעת עצמו אלא על פי ההנחיות שהוא מקבל. לפיכך נכון יותר לכנותו ‘רכב אוטומטי’. מעבר לכך, עלינו להבין את ההשלכות החיוביות והשליליות של מעבר לתחבורה המבוססת על כלי רכב כאלה ולכוון את המהפכה הזאת לכיוון הרצוי.”

מהפכת הרכב האוטומטי כבר אינה בגדר מדע בדיוני. הניצנים שהופיעו כבר בשנות ה-70 בגרמניה, ביפן, באיטליה (פרויקט ארגו), באיחוד האירופי ובארצות הברית (DARPA Grand Challenge) הבשילו בשנים האחרונות לכדי מכוניות ממשיות המשתלבות בשטף התחבורה. גוגל הציגה את הפלא הטכנולוגי ב-2014, וחברת טסלה חוללה מהפכה של ממש שהדביקה את תעשיית הרכב כולה. בשנה שעברה הציעה חברת אובר נסיעות מבחן ברכב אוטומטי ברחובות פיטסבורג.

“אין ספק שהרכב האוטונומי יחולל שינוי עצום בשוק המכוניות ובמערכת התחבורה,” אומר פרופ’ שיפטן, “אבל ההחלטה להשתמש ברכב אוטונומי תלויה בסוגי השירותים שיספקו כלי הרכב האלה, בתמחור שלהם ובמדיניות שתיקבע לגביהם. אם נשאיר לחברות הרכב והטכנולוגיה להוביל את השוק, נקבל עולם שמתנהל מתוך הנטייה המסורתית לבעלות על רכב פרטי. עולם כזה יתאפיין בהחמרה של ההשפעות החיצוניות השליליות המוכרות לנו: גודש, זיהום ובזבוז זמן ואנרגיה.”

המכונית האוטומטית עלולה למשל להגדיל את העומס בכבישים בשל נכונותם של המשתמשים – שיוכלו לעבוד, לקרוא ולנוח בדרך ולא יידרשו לחפש חנייה – לצאת לנסיעות ארוכות יותר מבחינת זמן ומרחק. ילדים, זקנים ובעלי מוגבלויות יוכלו גם הם לנסוע ברכב פרטי ללא צורך בנהג, מה שעלול להגדיל את מספר המכוניות על הכביש.

הפתרון הכולל לבעיית העומס הוא קישורם של כל כלי הרכב למערכת בקרה מרכזית. הרכב האוטומטי הנוכחי של גוגל אמנם יודע לציית לרמזורים ולתמרורים אבל אינו מקושר למערכת כזאת, שרק היא תוכל למצות את היתרונות העצומים של הרכב האוטומטי. הרחבת השימוש ברכב אוטומטי תעלים את עלויות הנהג ותקדם שירותים של שיתוף נסיעות. ניהול נכון של שיתוף הנסיעות עשוי לצמצם את הגודש אפילו אם יגדל מספר הנוסעים הכולל.

“את המהפכה הזאת אי אפשר ולא רצוי לעצור,” מסכם פרופ’ שיפטן. “מה שנוכל לעשות כמתכננים וכמקבלי החלטות הוא להטות אותה בכיוון החיובי. לדוגמה, בהפחתת הבעלות על רכב פרטי ובעידוד שיתוף הנסיעות כמערכת משלימה למערכות תחבורה ציבורית. לדוגמה, בפיתוח תחבורה ציבורית חכמה שתפתור את בעיית המייל האחרון – היכולת להגיע ביעילות לתחנת הרכבת. יתר על כן, אפשר להתחיל בפעולות אלה כבר היום ולא לחכות להפיכתו של הרכב האוטונומי לחיזיון נפוץ.”

“לכוון את המהפכה הזאת לכיוון הרצוי.” פרופ’ יורם שיפטן

תעסוקה לנוער, פייסבוק לדור המבוגר, יצירת הכנסה ופתרונות לילדים בעלי צרכים מיוחדים – אלה הפרויקטים שהתקיימו בקורס “התנהגות פרו חברתית” בפקולטה לתעשייה וניהול ע”ש דוידסון בטכניון

לאחרונה התקיים בטכניון ערב הסיום של הקורס “התנהגות פרו חברתית” בהנחיית ד”ר ליאת לבונטין מהפקולטה לתעשייה וניהול ע”ש דוידסון. הקורס פעל בשיתוף החממה החברתית בטכניון הפועלת לקידום שותפויות בין האקדמיה לקהילה ובתמיכת המועצה להשכלה גבוהה.

בקורס נלמדו תיאוריות של התנהגות פרו-חברתית, גורמים חברתיים, מצביים ואישיותיים המשפיעים על התנהגות פרו-חברתית ויישומים של התנהגות פרו-חברתית בעבודה ובהתנהגות צרכנית. הסטודנטים בקורס נדרשו ליזום פרויקטים חברתיים המשפרים את חייהם של אנשים וקהילות.

בדרך להשכלה גבוהה. אירית צ’ודנר, דוקטורנטית בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, יזמה פרויקט בעמותת “ניצני ראשון” שבה היא מתנדבת. המטרה: להביא לטכניון ילדי CP (שיתוק מוחין) כדי להדגים להם את כוחה של הטכנולוגיה בפתרון בעיות הקשורות לאנשים עם מוגבלויות, לחשוף אותם לעולם ההשכלה הגבוהה ולהראות להם שגם הם יוכלו להשתלב בו לעתיד. הילדים פגשו את מוריה קסלר, סטודנטית בפקולטה לארכיטקטורה, שסיפרה להם כיצד היא מתמודדת עם מגבלה פיזית דווקא בפקולטה המחייבת עבודת כפיים רב. כפיר כהן, מנחה בפקולטה להנדסת מכונות, הדגים להם רובוט שפיתח, גבריאלה הלוי מהפקולטה לכימיה הדגימה עבודה עם חומרים שונים ואוראן רוזנברג, מסטרנטית בפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי, סיפרה על תמיכתו של הטכניון באנשים עם מוגבלויות ועל דרכה להתמודד עם מוגבלותה. הילדים ייפגשו בהמשך עם נציגי Tikkun Olam Makers, שתקיים בטכניון מרתון פיתוח (מקאתון) לפיתוח פתרונות לאנשים עם מוגבלויות.

זאת כדי לחשוב יחד על פתרונות טכנולוגיים המותאמים אישית לצורכיהם.

מבוגרים, מחוברים. אלון ירון, אוראל כהן, רון קרבס וזיו שושני הציגו את פרויקט “מפגשי אינטרנט בשלייקס”. הפרויקט נועד להפיג את בדידותם של קשישים באמצעות הקניית אוריינות טכנולוגית בתחום הרשתות החברתיות. הסטודנטים הקימו דף פייסבוק ייעודי, כתבו את מדריך “אינטרנט בשלייקס” ועבדו עם קשישים מבית האבות “נאות ים” בקריית ים. המדריך כולל שימוש בסקייפ, פרסום תוכן בפייסבוק ומונחי יסוד בסיסיים ברשתות החברתיות, לדוגמה: “טרול / להטריל – אדם המסתנן לדיונים שלא באמת מעניינם אותו או לקבוצות שהוא לא באמת תומך בהן, רק כדי לעצבן את הגולשים”.

הנוער העובד. עידוא סופר הציג את “רשת התעסוקה לנוער” – פרויקט שבמסגרתו נבנה עמוד פייסבוק שמטרתו לסייע לנערים בפנימיית נוה עמיאל למצוא עבודות זמניות. זאת באמצעות קישור בין לוח הזמנים של הכפר לבין הצעות עבודה רלוונטיות.

נשים סורגות. חנין מטר הציגה את “נשים סורגות” – פרויקט ליצירת הכנסה בקרב נשים ערביות העוסקות באריגה, בסריגה ובעבודות חרוזים. התלמידה פתחה חנות eBay כדי למכור את עבודותיהן של הנשים וליצור עבורן הכנסה.

ד”ר לבונטין הודתה לאנשים הרבים בטכניון שסייעו בקורס וביום הסיום: זהר גלעד, תלמידת מחקר בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול ועוזרת ההוראה בקורס, מלכה רוזנפלד ושמואל אברמוב מאגודת הסטודנטים בטכניון, סיגל בלום מלשכת דיקן הסטודנטים, קובי כוחיי מהפקולטה להנדסת חשמל, כפיר כהן מהפקולטה להנדסת מכונות, גבריאלה הלוי ומיטל בר און מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך; והסטודנטים אוראן רוזנברג, גלעד דרוזדוב ומוריה קסלר.

 

 

 

 

 

 

תמונות מתוך הפרויקטים

 

 

שרה נגוסה, ששמעה על הטכניון לראשונה בגיל 17, חוקרת במסגרת הדוקטורט מחלות הגורמות לעכירות עדשת העין

“כשהייתי ילדה קטנה חזרתי פעם מבית הספר וסיפרתי שהילדים קראו לי ‘שוקולד’, אז אימא אמרה לי ששוקולד זה טעים, וזה היה כמובן הדבר הנכון לומר לי. זאת הגישה שדחפה אותי קדימה לטכניון ולדוקטורט, וזאת הגישה שאני רוצה להנחיל לנוער בכלל ובקהילה האתיופית בפרט: כן, יש מכשולים ויש פחדים, אבל אחרי הכול הפחד הוא רק פחד, והשאלה היא במה בוחרים להתמקד. אפשר להתגבר ולהצליח למרות הכול. תנסו, מקסימום תצליחו.”

שרה נגוסה, ילידת 1988, עלתה מאתיופיה לישראל בגיל 3 וגדלה בקריית מלאכי. “מאתיופיה אני לא באמת זוכרת דברים, אבל פעם גיליתי אצלי צלקת ברגל ואבא סיפר לי שזה קרה שם, כשהכנסתי בטעות את הרגל לסיר לוהט.”

את שנות התיכון עשתה באולפנת צביה ברחובות, “כי אנחנו משפחה מאמינה. נכון שעזבתי את הדת באמצע השירות הלאומי, אבל לא הפסקתי להאמין באלוהים. להפך, ככל שאני מעמיקה במדע ברור לי יותר קיומו של אלוהים. המפץ הגדול קרה, האבולוציה תקֵפה, אבל מה המקור שלהם אם לא אלוהים?”

על הטכניון שמעה בפעם הראשונה בגיל 17, כשזוג התורמים האמריקאים ג’ואל וג’ואן קושן הגיעו לתכנית שבה הייתה מעורבת – מועצת הנוער בקריית מלאכי. “התחלתי לדבר איתם אנגלית והם סיפרו לי על הטכניון. עד אז שמעתי על מכללות בדרום ועל האוניברסיטאות בבאר שבע, בתל אביב ובירושלים אבל לא על הטכניון. לשמחתי הם לא רק עודדו אותי להירשם לטכניון אלא גם ליוו אותי מאז מבחינה אישית וכלכלית בדרך הלא פשוטה שלי כאן.”

היו כמובן גם חששות – “מה אם לא אתקבל? ואם אני לא מספיק חכמה?” – אבל בתום השירות הלאומי בבית הספר לאמנויות בירושלים ומכינה בטכניון היא הגישה מועמדות והתקבלה לפקולטה לביולוגיה בטכניון. “ההתחלה לא הייתה קלה. בכלל לא. הרגשתי שאני קטנה, שהקמפוס ענקי, שהאנגלית שלי לא משהו. בהתחלה התקשיתי למצוא שפה משותפת עם שאר הסטודנטים, אבל לאט לאט הבנתי שלכולם אותם פחדים ותפסתי אומץ, התחלתי לשאול שאלות.

“גיליתי שהטכניון אמנם קשוח בהיבטים האקדמיים אבל רך מאוד בכל נושא אחר, למשל מעונות ושיעורי עזר. תמיד יש למי לפנות, וגם המלגות מקרנות אייסף ודוד עזרו מאוד. אז הקשיים לא נעלמו, אבל למדתי להתגבר כל פעם מחדש בידיעה שהמטרה חשובה מספיק.”

בתום התואר הראשון היא יצאה לתעשייה ועבדה שנתיים בחברת פלוריסטם המפתחת טיפולים המבוססים על תאי גזע שמקורם בשליה. משם חזרה לטכניון לתואר שני, והפעם בפקולטה לרפואה – “כי המדע תמיד עניין אותי, אבל רציתי קשר הדוק יותר להיבטים הקליניים של המחקר.” בתוך זמן קצר היא עברה למסלול ישיר לדוקטורט בהנחיית פרופ’-משנה רובי שלום-פוירשטיין, ראש המעבדה לתאי גזע אפיתליאליים.

צוות המעבדה חוקר את רקמות העור והקרנית המפרידות בין הגוף ובין סביבתו החיצונית. רקמות אלה התפתחו במהלך האבולוציה כדי להגן על הגוף מפני גורמים תוקפניים כגון קרינה, וירוסים ורעלנים. באותן רקמות התפתחו מנגנונים של התחלקות תאים מואטת, המונעת ממוטציות להתפתח לאורך זמן ולייצר שיבושים כגון גידול סרטני.

נגוסה עצמה חוקרת מולקולת מיקרו אר-אן-איי בשם miR-184. מיקרו אר-אן-איי הן מולקולות אר-אן-איי קטנות המשועתקות מהגנום וממלאות תפקיד מרכזי בבקרת הביטוי הגנטי בתא החי. miR-184, באופן ספציפי, מעורב בבקרת תאים אפיתליאליים בעור ובקרנית. “בתחילה התמקדנו בהשפעתו של miR-184 בעור וגילינו כמה חשוב התפקיד שלו בבקרת האפידרמיס – שכבת העור החיצונית הבנויה מ-4 שכבות. הפנימית ביותר היא השכבה הבזלית (Basal layer), שכבת תאי הגזע המתמיינת ויוצרת את השכבות האחרות, והשכבה שמעליה נקראת Spinous layer. בשכבת תאי הגזע יש מנגנונים ספציפיים השומרים על פוטנציאל ההתמיינות של תאים אלה, כלומר הם מוודאים שתאי גזע יוכלו להמשיך להתמיין ולייצר את השכבה הבאה. אם מנגנונים אלה יפעלו ללא בקרה, תיפגע יצירת שכבות האפידרמיס האחרות. במחקר שלנו גילינו כי miR-184 מעכב את אותם מנגנונים וגורם לתאי הגזע להתחיל להתמיין ולבנות את שכבות האפידרמיס הבאות, החיצוניות יותר.”

כיום מתמקדת נגוסה ברקמת הקרנית, וגם בה היא חוקרת את מולקולת miR-184. ליתר דיוק, היא חוקרת את תפקידן של מוטציות של miR-184 בהיווצרות קרטוקונוס וקטרקט – מחלות הקשורות בעיוותים בקימור הקרנית ובעכירות עדשת העין ועלולות להוביל לעיוורון. כדי לחקור זאת בעכברים היא תשתמש ב”עכברי נוקאאוט” החסרים את הגן ל-miR-184, וכדי לחקור זאת באדם היא תשתמש בתאי דם המכילים את המוטציה ב- miR-184. “תאים אלה,” היא מסבירה, “יעברו תכנות מחדש, reprogramming – התהליך שזיכה את פרופ’ שיניה ימנאקה ואת פרופ’ ג’ון גורדון בפרס נובל ברפואה לשנת 2012. לאחר שנבין את מנגנון הפעולה של miR-184 בבריאות ובחולי, ואת המסלולים המולקולריים הנפגעים במחלה, נוכל לנסות לטפל במחלה על ידי הוספת אותן מולקולות שנפגעו מהמוטציה.”

שרה, שלה 5 אחים ו-2 אחיות, מציינת כי “ההורים תמיד עודדו אותנו ללמוד, בלי לחץ, ואני ממילא אהבתי  ללמוד. הם ואחותי הגדולה אחראים במידה רבה להצלחה שלי בפריצת בגבולות ובהתגברות על חששות. בזכותם גדלתי במין בועה כזאת, בתחושה שאנחנו ממש מסודרים כלכלית – מה שהיה רחוק מהאמת. רק כשגדלתי וקיבלתי פרספקטיבה הבנתי שהם פשוט הקפידו לתת לי תחושה שכלום לא חסר ושהכול אפשרי. וזה בדיוק המסר שאני רוצה להעביר הלאה. בסופו של דבר לא פשוט לגדול בישראל כאתיופי, ועובדה שאין הרבה צעירים בקהילה שלנו שהגיעו לדוקטורט או למשרות בכירות מאוד. זה לא בגלל יכולות מוגבלות כמובן אלא בגלל מכשולים וחששות. לצערי יש בישראל גזענות ממוסדת ולא ממוסדת. אין אתיופי שלא עבר חוויה לא נעימה עם המשטרה, בעיקר עם שוטרים זוטרים, וזה כולל אותי. השאלה היא מה עושים עם זה, איך לוקחים את זה וצומחים מזה בזכות מי שאתה.”

יעניין אותך גם: חדשנות, סטארט אפ

 

 

הסטודנט המצטיין עדן אבישי פרסם מאמר בכתב העת EPMA Journal

עדן אבישי, סטודנט בתכנית רוטשילד-טכניון למצוינים, פרסם ב-EPMA Journal מאמר משותף עם פרופ’ אולגה גולובניצ’יה מאוניברסיטת בון. בקרוב יציגו השניים את ממצאי המחקר בכנס מדעי באירופה.

אבישי, בן 24 כיום, נולד וגדל בהוד השרון, שם למד פיזיקה, כימיה וביוטכנולוגיה בכיתת מצוינים בבית הספר הדרים. בתום התיכון, כששקל לצאת לעתודה אקדמית, שמע על תכנית רוטשילד-טכניון למצוינים שנועדה לאתגר סטודנטים מעולים, סקרנים ויצירתיים במיוחד ולמצות את יכולותיהם בלמידה ובמחקר. בסופו של דבר נגנז רעיון העתודה, אבל בתום השירות הצבאי הגיש אבישי מועמדות לתכנית המצוינים – והתקבל. בימים אלה הוא מסיים את השנה השלישית ללימודיו בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, במסגרת התכנית.

בסוף השנה השנייה ללימודיו חיפש אבישי עיסוק מעניין לקיץ, וכך הגיע לבית חולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת בון בגרמניה במסגרת מלגה של נורת’ ריין וסטפליה. מאחר שכבר ידע מה מעניין אותו – רפואה אישית מנבאת ומונעת (PPPM) – יצר קשר עם פרופ’ אולגה גולובניצ’יה מהמחלקה לרדיולוגיה באוניברסיטת בון. בשהותו שם, שארכה 3 חודשים, החל בכתיבת המאמר שהשלים בהמשך בטכניון.

“PPPM היא רפואת העתיד והשלב הטבעי הבא באבולוציה של הרפואה,” מסביר אבישי. “מדובר בשינוי פרדיגמה, במעבר מרפואה תגובתית לרפואה מונעת שהיא גם אישית. במקום לטפל בכל חולה כאילו הוא החולה הממוצע נטפל בו לפי הפרופיל האישי שלו. באמצעות זיהוי ביומרקרים שמעידים על נטייה אישית למחלות ספציפיות נוכל למנוע התפתחות של מחלות אלה, מה שיחסוך סבל רב והמון כסף.”

המאמר עוסק בשיבושים כרוניים בריפוי פצעים ובקשר בין שיבושים אלה למחלות שונות. “ריפוי פצע הוא תהליך ביולוגי מובנה מאוד,” מסביר אבישי, “ואנשים רבים סובלים משיבוש כרוני בתהליך זה. השיבוש הזה מוביל לכך שפצעים פנימיים (כגון אולקוס) וחיצוניים אינם נרפאים. יתר על כן, יש ראיות לקשר בין הבעיה הזאת למחלות שונות ובהן סרטן, פרקינסון ותסמונת פלאמר. פצעים שאינם נרפאים מובילים במקרים מסוימים להתפתחות של גידול סרטני.”

תסמונת פלאמר (Flammer), שהוגדרה בשנת 2014 על ידי הרופא ג’וזף פלאמר, מתבטאת ב-vasospasm – שיבוש בוויסות ההתרחבות וההתכווצות של כלי הדם. בעקבות זאת נוצר מחסור בחמצן ברקמות שונות בגוף, מה שמוביל לסימפטומים רבים ובהם קור בקצות הגפיים, לחץ דם נמוך, משקל נמוך מדי, קשיי הירדמות, שינה לא סדירה, רגישות משתנה לתרופות ורגישות יתר לכאב. אזור רגיש במיוחד בקרב חולי פלאמר הוא העין.

בשהותו באוניברסיטת בון התמקד אבישי בחלבונים המשבשים ריפוי פצעים בקרב חולי פלאמר וחולי סרטן כאחד. מדובר בחלבוני MMP (מטריקס מטאלו-פרוטאינאז), שפעילות יתר שלהם פוגעת בתהליך הריפוי. “הקישור בין פעילותם של חלבונים אלה למחלת האמורות יכול לסייע באבחון בשני הכיוונים,” מסביר אבישי:  “מצד אחד ניטור רמת הפעילות של MMP בקרב חולי סרטן ותסמונת פלאמר עשוי למנוע סיבוכים הקשורים בפציעה, ומצד שני, בעיה בריפוי פצעים עשויה לשמש אינדיקציה אפשרית לקיומן של אחת המחלות האלה.”

אבישי יתחיל בקרוב ללמוד במסלול Md/PhD  בהנחיית פרופ’ אסיה רולס. מסלול זה מאפשר לסטודנטים מצטיינים לקחת פסק זמן מלימודי הרפואה לצורך לימודים ומחקר לתואר MSc.

 

 

חוקרים בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשנית ליצירת רקמות לב מהונדסות להשתלה בלב פגוע. הפיתוח, שהתפרסם ב-Advanced Functional Materials  הוא פרי שיתוף פעולה בין שני חברי סגל מהטכניון – דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון פרופ’ מרסל מחלוף, ופרופ’ איל זוסמן מהפקולטה להנדסת מכונות, כחלק מפרוייקט המחקר של ד”ר בת’ שואן, פוסט דוקטורנטית במעבדה של פרופ מחלוף.

הפיתוח משלב שיטת ייצור הקרויה אלקטרוספינינג  אשר פרופ’ זוסמן הוא ממוביליה בעולם וחומר ביולוגי ייחודי שפיתחה פרופ’ מחלוף לשימוש קליני בטיפול בכשל לבבי (הסבר בהמשך).

שיטת האלקטרוספינינג (electrospinning) מבוססת על מתיחה של נוזל ועל התמצקותו המהירה לחוט מוצק. המתיחה מבוצעת באמצעות מתח חשמלי, המושך את הנוזל בשל היותו טעון-חשמלית.

פרופ’ מחלוף עוסקת כבר זמן רב בפיתוח שיטות חדשות ליצירת ECM המתאים ליישומים קליניים. ECM, או בשמו המלא extracellular matrix, הוא התווך הבין-תאי שבתוכו שרויים התאים באורגניזם. זוהי רשת מורכבת של חלבונים מבניים וחלבוני בקרה התומכת בתא לא רק מבחינה מבנית-מכנית אלא גם בהיבטים תפקודיים כגון בקרה על תקשורת בין-תאית, אחסון גורמי צמיחה והפרדה בין רקמות שונות. רשת זאת ממלאת תפקיד מרכזי בתהליכים ביולוגיים חיוניים ובהם התפתחות עוברית, ריפוי פצעים ובלימת התפשטות של תאים סרטניים.

ECM שמקורו ברקמות חזיר נחשב לחומר מבטיח בהנדסת רקמות ולטיפול בפגיעות שונות בבני אדם – פציעות ואולקוס למשל. זאת בשל דמיונו הרב ל-ECM האנושי לא רק במבנהו ובתכונותיו המכניות אלא גם בפעילותו הביולוגית. עם זאת, כדי להשתמש בו בבני אדם דרוש תהליך מאתגר במיוחד שיאפשר שליטה בתכונות החומר, הן בכדי להתאימו לשימוש המיועד והן כדי להתאימו לייצור בקנה מידה גדול שבו נדרשת הדירוּת – כלומר שכל האצוות (סדרות הייצור) יהיו זהות .

המחקר שנערך בטכניון מציג לראשונה ייצור מדויק והדיר של ECM לשימוש ביצירת רקמות לב. הטכנולוגיה החדשה, המבוססת על רקמות ECM שמקורן ברקמות לב חזיר, מאפשרת לייצר ECM אופטימלי ליצירת שתלים ללב, זאת תוך שליטה מלאה במבנה החומר ברמת המיקרו וברמת המאקרו. החוקרים הראו כי בייצור השתלים בשיטת האלקטרוספינינג לא נפגעות התכונות המכניות והפעילות הביולוגית של החומר, דבר המאפשר אינטראקציה עם תאים ורקמות חיות וכן פעילות לבבית. מתוצאות המחקר שערכו החוקרים בעכברים נראה כי למרות המקור החזירי של ה ECM השתלים אינם מעוררים תגובה חיסונית ויהוו אלטרנטיבה בטוחה לשימוש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוקרים בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט גילו מנגנון המאפשר התפתחות גרורות סרטניות לאחר ניתוח

מאמר המתפרסם בכתב העת Cell Reports מציג מנגנון מרכזי המאיץ התפתחות גרורות לאחר ניתוחים להוצאת גידולים סרטניים באזור הבטן. המחקר נערך על ידי פרופ’ יובל שקד ופרופ’-משנה פלג חסון מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט עם חוקרים ממכון ויצמן למדע, מאיטליה ומפינלנד.

ניתוח להסרת גידול הוא אחד הדרכים המקובלות לטיפול בגידולים סרטניים. מטרת הניתוח היא להסיר את כל הרקמות הסרטניות וכן שוליים מן הרקמה הבריאה כדי למנוע את חזרתו של הגידול.

למרות זאת, במקרים רבים מתפרץ הגידול מחדש מתוך תאים סרטניים בודדים שנותרו באזור הניתוח. ההתפרצות המחודשת אלימה יותר מן הגידול הראשוני ומתבטאת בגרורות סרטניות – התפתחות של תאים סרטניים במקומות אחרים בגוף. בניגוד לגידולים ראשוניים, שבהם קל יחסית לטפל בניתוח ובהקרנות, גרורות הן אתגר מורכב הרבה יותר ואחראיות לכ-90% ממקרי התמותה מסרטן.

התפתחותן של גרורות לאחר ניתוח היא תופעה ידועה המוסברת בכך שבתגובה לניתוח, שהוא סוג של פציעה, מפתח הגוף דלקת באזור הניתוח כדי להגן על האזור מפני זיהומים. דלקת זו מובילה בין השאר להתלקחות מחודשת של הסרטן.

בעבודה הנוכחית גילו החוקרים כי ניתוחים להסרת גידולים באזור הבטן מחוללים ברקמת הריאה שינויים המגדילים את הסבירות להתפתחות גרורות. שינויים אלה, שעיקרם ברקמת החיבור של הריאה, משפרים את יכולתם של תאים סרטניים להיצמד טוב יותר לרקמה זו וכך לפתח גרורות חדשות. החוקרים גילו גם כי השינוי המבני ברקמת החיבור קשור באנזים בשם ליזיל אוקסידז (LOX). אנזים זה, האחראי לחיבור רקמת הקולגן שהיא חלק מרקמת החיבור, משנה את המבנה שלה וכך מקל על תאים סרטניים להיצמד אליה. כאשר עיכבו החוקרים את פעילותו של אנזים זה הושגה הפחתה משמעותית ביכולת ההיצמדות של תאי הסרטן לרקמת הריאה וכך פחתה היווצרותן של גרורות סרטניות.

לאחר ניסוי בעכברים בחנו החוקרים את התהליך בחולים שעברו ניתוחים שונים בחלל הבטן וגילו כי גם בגוף האדם גורר הניתוח עלייה ברמות האנזים ובעקבותיה הגדלה של מספר הגרורות. הם מקווים כי המחקר הנוכחי יוביל בעתיד לפיתוח מעכבי LOX שימנעו התלקחות מחודשת של סרטן בחולים שעברו ניתוח להסרת גידול.

במחקר תמכו מענק ERC מהאיחוד האירופי ומכון רפפורט בטכניון.

אזור הניתוח בקרום הצפק של עכבר. הסימון האדום מראה את הביטוי של LOX; הסימון הירוק מראה את ההיפוקסיה (מחסור בחמצן) בתאים

 

 

 

טל גלבוע, דוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, תקבל בחודש נובמבר את מלגת קלור למדענים מצטיינים

בתחילת נובמבר תקבל טל גלבוע, דוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, את מלגת קלור לשנת 2017. הזכייה במלגה כוללת מלגה לשלוש שנים, תשלום להוצאות מחקר ופרס אישי – סך הכל כ-89,000 דולר. מלגות קלור ניתנות על ידי קרן קלור למדענים צעירים מצטיינים כדי לקדם את המצוינות המדעית בישראל.

גלבוע, בתם של ארנה ורוני חיטרון, נולדה וגדלה בנשר ורכשה את השכלתה התיכונית בתיכון מקיף נשר, שירתה כקצינת לוגיסטיקה בנח”ל (וכסמ”פ מפקדה במילואים) והחלה ללמוד בטכניון אחרי טיול בעולם. כיום היא בת 32, נשואה, עם שני ילדים.

 

“החלטתי ללמוד בטכניון וחיפשתי תואר בין תחומי,” היא אומרת, “וכך הגעתי לפקולטה להנדסה ביו-רפואית – פקולטה שמקנה ומשלבת ידע במגוון תחומים: חשמל, מחשבים, ביולוגיה, אופטיקה, עיבוד אותות, מתמטיקה וכמובן רפואה. לדעתי זה תחום מרתק המשתמש בכלים הנדסיים לצורך שיפור והצלת חיים.” אחרי התואר הראשון המשיכה למסלול ישיר לדוקטורט במעבדתו של פרופ׳ עמית מלר, ובמסגרת זאת היא עורכת את המחקר שזיכה אותה במלגת קלור: פיתוח של ביו חיישן לניטור מולקולות דנ”א בודדות בכמויות זעירות ביותר לצורך דיאגנוסטיקה מותאמת אישית. הטכנולוגיה החדשה מבוססת על העברת מולקולות דנ”א דרך חריר ננומטרי (nanopore) בקוטר של כ-4 ננומטר. כחלק ממחקרה של גלבוע פותחה במעבדה מערכת המשלבת קריאה אופטית ממולקולת הדנ”א בעת העברתה בננו-חריר. שיטת האפיון מתבססת על סימון איזורים ספציפיים בעלי חשיבות אבחונית בצבעים שונים, זיהוי רצף הצבעים וסיווג המולקולה בהתאם לאות המתקבל. ההצלבה בין הנתונים האופטיים והחשמליים המתקבלים מספקת דיוק חסר תקדים באפיון המולקולה. המערכת שנבנתה בטכניון מאפשרת לאפיין מולקולה בודדת אך גם צבר מולקולות הטרוגני, וכך לספק נתוני אבחון קריטיים כגון אפיון מדויק של זיהומים שונים ועמידות חיידקים לאנטיביוטיקה – התחום שבו מתמקדת גלבוע במחקרה.

 

לאחרונה  התפרסם בכתב העתACS Nano  שימוש נוסף במערכת זו: ניטור תת-מתילציה במולקולות דנ”א. שיבושים בתהליך המתילציה עלולים להוביל למחלות שונות ובהן סרטן. בשיטות הקיימות כיום לניטור רמות המתילציה במולקולות דנ”א ישנן מגבלות משמעותיות עליהן מצליחה להתגבר שיטת הדיטקציה החדשה. המחקר נערך בשיתוף הדוקטורנטית חן טורפשטיין מצוות המחקר של פרופ’ מלר וחוקרים מגרמניה ומאוניברסיטת תל אביב.

“מלגת קלור ניתנת על בסיס קריטריון אחד בלבד – מצוינות אקדמית,” אומר פרופ’ מלר המנחה את גלבוע מאז שהחלה את התואר השני וכיום בעבודת הדוקטורט שלה. “טל מפתחת שיטה גנומית מהפכנית לזיהוי חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, וזאת תוך שילוב של יכולות אנליטיות מתחום עיבוד אותות, מחקר ניסויי באופטיקה ובננו-חומרים ועבודה בביולוגיה מולקולרית. בנוסף להיותה חוקרת חרוצה ומצטיינת, דבר שבא לידי ביטוי בפרסומיה בכתבי עת מדעיים, היא זכתה פעמיים בתואר ‘מתרגל מצטיין’ בקורס ‘תכן ביו-רפואי ממוחשב’, שהפך ללהיט במידה רבה בזכותה. כעת היא הסטודנטית הראשונה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית הזוכה במלגת קלור, ועבורנו זה אירוע משמעותי מאוד וגאווה גדולה.”

 

 

 

מחקר שנערך בטכניון ובאוניברסיטת אורגון מסביר לראשונה את ההיגיון האבולוציוני שבתנועת מושבות של סלפה – יצור ימי קטן הצולח מרחקים עצומים מדי לילה

 

מחקר שנערך בטכניון ובאוניברסיטת אורגון מסביר לראשונה את ההיגיון האבולוציוני שבתנועת מושבות של סלפה – יצור ימי קטן הצולח מרחקים עצומים מדי לילה

מאמר ב- Journal of the Royal Society Interface מסביר לראשונה את ההיגיון האבולוציוני שבתנועת מושבות של סלפה – יצור ימי קטן הצולח מרחקים עצומים מדי לילה. המחקר נערך בטכניון ובאוניברסיטת אורגון בארה”ב.

סלפות (Salpida) הן משפחה של יצורים ימיים פרימיטיביים החיים בכל האוקיינוסים ובחלק מהימים. אף שהיא מזכירה מעט מדוזה, היא למעשה פלקנטון גדול (באורך כמה ס”מ) הניזון מיצורי פלנקטון קטנים ממנו. הסלפה עשויה לגדול במהירות מרשימה ולהכפיל את אורך גופה תוך שעה.

אחד המאפיינים היחודיים של הסלפה הוא שני שלבי החיים שלה: השלב הראשון, שבו הסלפה חיה לבדה ומעמידה צאצאים זהים (גנטית) ברבייה א-מינית; והשלב השני, שבו היא חייה כחלק מ”מושבת שרשרת” של יצורים כמוה המקיימים רבייה מינית. אורכה של סלפה יחידה סנטימטרים ספורים, אך מושבה שלמה עשויה לכלול מאות יחידות ולהגיע לאורך של עד 10 מטרים. קהילות של מושבות כאלה מכסות לעתים מאות קילומטרים רבועים.

מושבות הסלפה נמצאות במהלך היום בעומק של מאות מטרים, אך בכל לילה שוחות מעלה לכיוון פני הים לטובת תזונה ורבייה מינית. במסעות ליליים אלה כלפי מעלה ואז חזרה למעמקים גומאות המושבות מרחק של מאות מטרים במהירות מרשימה – מדי שנייה הן עוברות מרחק הגדול פי 10 מאורכן. לשם השוואה, הרץ יוסיין בולט – צולח מדי שנייה מרחק הגדול פי 5 מגובהו, ובניגוד להן הוא עושה זאת במשך שניות ספורות בלבד ולא לאורך זמן.

הסלפה מניעה את עצמה באמצעות סילון מים שהיא משגרת לאחור. עובדה מעניינת היא שכאשר המושבה כולה שוחה יחד, ירי הסילונים אינו מבוצע באופן מתואם; כל סלפה יורה בקצב משלה. קצב זה מוכתב על ידי ה”מוח” המקומי בגב שלה, המורכב מנוירוניים מוטריים האחראים על התנועה ונוירוני קצב, המשמשים מעין קוצב לב.

תנועה לא מתואמת זו עוררה את סקרנותם של חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת אורגון בארה”ב: פרופ’-מחקר דני ויס מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון ופרופ’-משנה קלי סאתרלנד מהפקולטה לביולוגיה באוניברסיטת אורגון. השניים בנו מודל תיאורטי שמסביר את הדינמיקה של תנועת המושבה, ובחנו אותו באמצעות צילומי וידאו של מושבות אלה. זו הפעם הראשונה שתנועת הסלפות נבחנת באופן כמותי.

מסקנתם של החוקרים היתה שירי הסילונים הלא מתואם גובה מחיר מסוים במהירות הרגעית אך מניב תועלת רבה בכמה היבטים:

• התקדמות אחידה ולא תנועת סירוגין של זינוק ועצירה;
• הקטנת ההפרעה ההדדית של הסילונים;
• צמצום משמעותי בכוח הגרר – הכוח המתנגד לתנועתם של גופים בתוך נוזל.

“למעשה גילינו כי אי התיאום בירי הסילונים יוצר פרופיל מהירות חלק,” מסביר פרופ’ ויס. “במקרה של סלפה יחידה, האורגניזם מואץ כתוצאה מהירי ואז מאט עד הירי הבא; אבל בתנועה הקבוצתית, מאחר שכל סילון נורה במועד אחר, מתקבלת תנועה חלקה של המושבה כולה. אילו הייתה המושבה נעה תוך תיאום עיתוי ירי הסילונים, זו היתה תנועה של האצה-האטה-האצה וכן הלאה, תנועה שיוצרת גרר גבוה שהיה מעכב את תנועת המושבה. אפשר לומר שהדינמיקה הלא מתואמת מאפשרת למושבה ריצה למרחקים ארוכים, וזה ההיגיון האבולוציוני שהוביל להתפתחות של דפוס תנועה זה.”

“מה שעשינו הוא מדע בסיסי,” אומרת פרופ’-משנה סאתרלנד, “אבל אפשר ללמוד מזה הרבה – למשל שבנסיבות מסוימות עדיף שכל פרט בחבורה יעשה את מה שהוא רואה לנכון, או את מה שתוכנת לעשות, ולא שכולם יבצעו אותה פעולה באותו זמן.”

“התצפיות במושבה מאשרות את המודל ההידרודינמי שניבאנו בשלב התיאורטי,” אומר פרופ’ ויס, “זו הפעם הראשונה ששחייה לא מתואמת נבחנת במחקר כמותי, והממצאים עשויים לספק השראה לפיתוח של מערכות הנעה סילונית בכלי שיט תת-מימיים.”

למאמר המלא ב- Journal of the Royal Society Interface לחצו כאן