אחד האתגרים הגדולים שמציבה מגפת הקורונה בפני הרשויות היא איתור מוקדם של מוקדי הדבקה ובלימתו של מעגל ההדבקה. אף שכמות הבדיקות גדלה בהתמדה, היא מכסה חלק קטן מהאוכלוסייה
גישה חדשה עשויה לשנות את התמונה: ניטור אר-אן-איי של נגיפי קורונה במי הביוב. גישה זו תספק (1) שיעור ההתפרצויות ופיזורן במרחב הגאוגרפי, (2) מידע חיוני להתראה מוקדמת על התפרצויות ולאימות בלימת ההדבקה.

מאחר שהנגיף מגיע דרך הצואה למערכת הביוב, ניטור של מערכת זו יכול להניב מיפוי מהיר של אוכלוסייה גדולה, לרבות חולים א-סימפטומטיים, ומניעה מוקדמת של התפרצות מחודשת. בעולם כבר קיימות טכנולוגיות של “אפידמיולוגיה מבוססת שופכין” (Wastewater-based epidemiology) המשמשת לניטור חיידקים ונגיפים, עמידות חיידקית לאנטיביוטיקה, ואפילו שיירי סמים דרך הביוב. בישראל אותרו נגיפי פוליו במערכת הביוב בשנת 2013 – איתור שהוביל למבצע חיסונים שמנע מגפה ולאימות של סיום ההתפרצות. אתגרים: מיצוי הנגיף ממי הביוב ו”כיול” של הכלים כך שיהיה אפשר להסיק מסקנות כמותיות לגבי האוכלוסייה, כלומר לדעת כמה חולים (בערך) יש באותו אזור.
לדברי פרופ’ פרידלר, “ידוע לנו שנגיף הסארס (SARS-CoV-1) מסוגל לשרוד בביוב 14 ימים בטמפרטורה של 4 מעלות צלזיוס, או יומיים בטמפרטורה של 20 מעלות, ואפשר לאתר את האר-אן-איי שלו במשך 8 ימים. אנו יודעים שהנגיף החדש נמצא בביוב, אולם הנתונים האמורים עדיין לא ידועים לגביו. לכן היה חשוב לנו לבצע את הניסוי הראשוני הזה, שהראה לנו שאכן – השיטה האמורה אפקטיבית בזיהוי מוקדי התפרצות של נגיף קורונה החדש.”
בעתיד, מציין פרופ’ פרידלר, יהיה אפשר להשתמש במערכת כדי לזהות התפרצויות עתידיות של קורונה כמו גם התפתחויות של מחלות אחרות בתחילת הדרך.
כאמור, המחקר התפרסם בשלב זה באתר “ארכיב”.
לכתבה בהארץ : https://bit.ly/3fpNcz4