חודש: יולי 2017

הסטודנטיות נעם עמית ושני גלטשטיין זכו במקום הראשון בכנס הפרויקטים השנתי של הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. השתיים פיתחו מערכת חדשנית לזיהוי מוקדם של היצרות בכלי דם פריפריאליים (Peripheral Artery Occlusion). מחלה זו, האופיינית לקשישים, למעשנים ולחולי סוכרת, פוגעת בעיקר ברגליים ועלולה להוביל במקרים חמורים לנמק ואף לקטיעת הגפה. אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות הרפואית עם המחלה הוא האבחון המאוחר שלה ולכן החליטו שתי הסטודנטיות לפתח שיטה לאבחון מוקדם של ההיצרות בכלי הדם.
כדי לדמות את התופעה האמורה השתמשו עמית וגלטשטיין בשרוולית לחץ, שאותה הידקו על רגליהם של 13 מתנדבים בריאים מהפקולטה. לאחר שיצרו כך “היצרות עורקים מדומה” הן מדדו משתנים חשמליים שונים באמצעות מערכת מורכבת שפיתחו לשם כך. התגלית המרכזית במחקר: על סמך שינויים בדינמיקת זרימת הדם ברגל, הנמדדים על ידי חיישנים בלתי פולשניים, אפשר לזהות אפילו היצרויות מינוריות ראשונית הקודמת להופעת הסימפטומים. כך, למעשה, הן פיתחו כלי חדשני לאבחון מוקדם, שיאפשר טיפול מוקדם באנשים הצפויים לסבול מהמחלה.

לחוות את “העולם האמיתי”

כנס הפרויקטים המתקיים מדי שנה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון מהווה הזדמנות לסטודנטים להציג את הפרויקט שעליהם עבדו במהלך השנה הרביעית ללימודיהם ולקבל משוב מחבריהם, מחוקרים וממומחי תעשייה. יותר מכך, זו הזדמנות עבורם להתנסות לא רק באספקטים הטכנולוגיים של הפיתוח אלא גם בעבודת צוות, בניתוח שוק, ביזמות ובשיווק – אתגרים המאפיינים את “העולם האמיתי” של תעשיית ההנדסה הביו-רפואית.
דיקנית הפקולטה פרופ’ שולמית לבנברג אומרת כי “אנו מעודדים את הסטודנטים לחשוב בדרך יצירתית בפיתוח פתרונות חדשים, תוך טיפוח כישוריהם היזמים. הפרויקטים האלה הם מרכיב מרכזי בחתירתה של הפקולטה לקשר ארוך-טווח עם התעשייה.”
דיקן הפקולטה לשעבר פרופ’ אמיר לנדסברג הודה למארגנים ד”ר אלכס וילנסקי, אוסקר ליטנשטיין, טלי יעקבי, מריה ח’ורי, אריאל ויגלר ואסיה אשכנזי ולד”ר דורון וליאת אדלר המשתתפים בכנס מדי שנה ותורמים את הפרסים. הוא אמר כי “עד היום הכשירה הפקולטה יותר מ-1,100 בוגרים, והכנס הוא גולת הכותרת של ארבע שנות הלימוד לתואר ראשון בפקולטה. תחום ההנדסה הביו-רפואית צומח בקצב מטאורי יחסית לכל תחום אחר והתעסוקה בו צומחת פי 3 מקצב הצמיחה בענפים אחרים. כך לפי סקרים של משרד העבודה האמריקאי על כלל העובדים בארה”ב.”
בפרס הראשון זכו כאמור נעם עמית ושני גלטשטיין. הפרויקט הזוכה נערך בהנחייתו של פרופ’ אמיר לנדסברג מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית ופרופ’ יהודה וולף, מנהל מחלקת כירורגיית כלי דם במרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי, ובעזרתו של ד”ר עמית לבנה, מנהל מעבדתו של פרופ’ לנדסברג.
במקום השני זכו מריה גרבר וענת ליובין על פיתוח טכנולוגיה חדשה להשוואה מדויקת בין בדיקות CT שבוצעו במועדים שונים. העבודה נעשתה בהנחיית ד”ר אייל ברקוביץ מהקריה הרפואית רמב”ם.
במקום השלישי זכו תום שילר ובר מייליק על הפרויקט “קולונוסקופיה נשלטת מרחוק”. פיתוח זה מאפשר ביצוע קולונוסקופיה מדויקת באמצעות “קפסולה מרחפת” שהשימוש בה אינו כרוך בכאב. פרויקטים נוספים שהוצגו בתערוכה הם מידול והדמיה של אינטראקציה בין תאים סרטניים וג’ל, סטנט לאבי העורקים, משאף חדשני וזיהוי אוטומטי של תאי סרטן פולשניים.

 

 

 

חוקרים בטכניון פיתחו יחד עם תיאורטיקנים מקנדה ומהולנד שיטה חדשנית לניבוי התנהגות של מולקולה הפוגעת במשטח. השיטה מאפשרת לחקור מנגנוני תגובה בסיסיים המהווים את הבסיס לתהליכים תעשייתיים חשובים כגון הפקת מימן ואמוניה

המפגש בין שני חומרים הוא לב לבה של הכימיה, ותוצאותיו תלויות בזהות הכימית של שני החומרים ובמשתנים נוספים ובהם מהירות המולקולה וזווית הפגיעה. חוקרים בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון פיתחו שיטה חדשנית לשליטה במצבי הסיבוב של מולקולה לפני שהיא פוגשת משטח העשוי חומר אחר, לאפיון מצבים אלה ולמדידת התנהגות המולקולה לאחר הפגיעה.

ד”ר עודד גודסי ותלמידי המחקר גפן כורם ויוסי אלקובי פיתחו, בהנחיית פרופ’ גיל אלכסנדרוביץ, שיטה כללית לחקירת התנהגותן של מולקולות הפוגעות במשטח. קבוצת המחקר התמקדה במולקולות מימן הפוגעות במהירות זהה, אך במצבי סיבוב שונים, במשטחי נחושת חלקים מאוד ובמשטחי נחושת בעלי פני שטח מדורגים. החוקרים גילו כי כאשר המשטח מדורג, השפעת מצבה הסיבובי של המולקולה על דפוס ההחזרה מהמשטח גדולה יותר. המערכת שפותחה ונבנתה בטכניון מאפשרת שליטה מלאה במצבי הסיבוב של המולקולה באמצעות שדות מגנטיים. מערכת זו מכילה גלאי המאפשר זיהוי של המולקולות החוזרות מהמשטח ומדידת אוריינטציית הסיבוב שלהן במרחב.

כדי לספק גיבוי תאורטי לשיטה שפיתחה קבוצת המחקר של פרופ’ אלכסנדרוביץ נכנסו לתמונה עמיתו לפקולטה פרופ’ צופר מניב וקבוצות מחקר מקנדה ומהולנד. קבוצות אלה סייעו באנליזה של התוצאות ובפיתוח התיאוריה, במטרה לספק מודל תיאורטי שמקשר בין מצבי הסיבוב של המולקולה לתוצאות הפגיעה.

השיטה שפותחה מהווה התקדמות משמעותית בחקר דינמיקה של תגובות כימיות, ופרופ’ אלכסנדרוביץ מתכנן להרחיב את השימוש בה למולקולות כגון מתאן ואמוניה הנמצאות בשימוש נרחב בתעשייה ולמשטחי פלטינה וברזל. פרופ’ גיל מעריך כי “פיתוח יכולות מדידה ובעקבותיהן פיתוח שיטות חישוב חדשות יסייעו בעתיד לתעשיות הכימיות. מדידות של מנגנוני תגובות בסיסיים, והבנת הגורמים שמשפיעים על תוצר ההתנגשות של מולקולה ומשטח, הן שלב הכרחי בפיתוח של מודלים חישוביים של תגובות כימיות. בסופו של דבר מודלים אלו יאפשרו שליטה בתוצאות התגובה על ידי בחירת משטחים אופטימליים בכך יגדילו את יעילותם של תהליכים כימים שונים.”

המחקר מומן על ידי האיחוד האירופי (מענקי ERC), הקרן למחקר ישראל-גרמניה והמועצה הקנדית למחקר בהנדסה ובמדע.

כתבה: מאת לוטם בוכבינדר

https://www.nature.com/articles/ncomms15357

 

חוקרים בטכניון פענחו את המנגנון המאיץ את תהליך פירוק המים באמצעות “סימום ברזל”

חוקרים בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון פיצחו את מנגנון הפעולה של הזרז הטוב ביותר לפיצול מים, וזאת באמצעות פענוח התהליך של סימום ברזל (iron doping). כך מדווח כתב העת Physical Chemistry Chemical Physics.

המחקר חושף לראשונה את הסיבה שסימום הזרז בברזל (כלומר, זיהום הזרז בכמויות קטנות של ברזל) מצלח ויעיל לזירוז חמצון מים. הבנה עמוקה יותר של מנגנון זה של פיצול מים צפויה להוביל לפיתוח זרזים נוספים שיכולים לפרק מים ולאגור אנרגיה.

פיצול מים הוא תהליך שבו מים מפורקים למרכיביהם, כלומר למימן ולחמצן. היעד היישומי של תהליך זה הוא ייצור דלק מימן, הנחשב לדלק נקי משום שהנעת מימן גורמת לפליטה של מים בלבד. לאחרונה נמצא חומר מוצלח במיוחד שיכול לזרז את תהליך חמצון המים: NiOOH (ניקל אוקסיהידרוקסיד). חומר זה משמש כבר עשורים רבים בבטריות, אך רק לאחרונה התברר שכאשר הוא מסומם (מזוהם) במעט ברזל הוא מזרז מאוד את תהליך פירוק המים. מאז התגלית משתמשות קבוצות רבות בעולם בזרז זה לצורך פיצול מים, אך המנגנון המעניק לסימום ברזל את האפקטיביות שלו לא הוסבר עד כה.

קבוצת המחקר של פרופ’-משנה מיטל כספרי טורוקר עוסקת בשיטות תאורטיות-חישוביות לאפיון תכונות של חומרים ולמציאת קורלציה בין מבנה החומר לתכונותיו. שיטות אלה מאפשרות לפענח גם את התופעה האמורה, כלומר את השפעת הזרז המכיל ברזל על פירוק המים. חוקרי הטכניון גילו שהברזל מסוגל לשנות מצבי חמצון בקלות כאשר הוא נמצא בתוך הזרז, וזה המפתח להצלחה של התהליך הכימי. במילים אחרות, הסוד טמון ביכולתו של החומר המזוהם בברזל לשנות מצבי חמצון במהלך התגובה הכימית.

בשנת 2016 פרסמה הקבוצה 12 מאמרים – הישג משמעותי מאוד בעולם האקדמי – שחלק ניכר מהם עוסק באפיון הזרז NiOOH. המאמר הנוכחי, שנכתב על ידי פרופ’ כספרי-טורוקר יחד עם הסטודנטית ויקי פידלסקי, נבחר כמאמר שער ויופיע במהדורה הקרובה בשער העיתון המודפס. פידילסקי פרסמה את המאמר במהלך תואר שני במסגרת תוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון, המסייעת במחקר זה.

לקריאת המאמר: http://pubs.rsc.org/en/content/articlelanding/2017/cp/c6cp08590c#!divAbstract

 

 

 

 

 

 

פרופ’ רוברט גראבס הרצה בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך במסגרת סדרת “הרצאות אפלויג” והוסיף את חתימתו ל”קיר גדולי הכימיה” בפקולטה

הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון אירחה את פרופ’ רוברט גראבס (Grubbs) מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). פרופ’ גראבס, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2005, הרצה בפני סטודנטים וחברי סגל בפקולטה על מחקריו, וזאת במסגרת סדרת “הרצאות אפלויג”.

סדרת “הרצאות אפלויג” נוסדה על ידי אגודות ידידי הטכניון בארה”ב ובקנדה כמחווה לפרופ’ יצחק אפלויג בתום כהונתו כנשיא הטכניון בשנת 2009. פרופ’ גראבס היה המרצה השלישי במסגרת זו וגם שני המרצים הקודמים (רואלד הופמן וז’אן-מארי ליין) הם חתני פרס נובל. במסגרת ביקורו פרופ’ גראבס נפגש עם חברי סגל וסטודנטים וסעד עם 10 סטודנטים מצטיינים לדוקטורט בפקולטה, שהתרגשו מהאפשרות לפגוש ולשוחח עם אחד המדענים המובילים בעולם.

פרופ’ גראבס זכה בפרס נובל על הישגיו בחקר תגובת המטאתזיס (metathesis reaction)  – תגובה של שתי תרכובות אורגניות בעלות קשר כפול (אוֹלֵפִינים), המחליפות ביניהן את בני הזוג (המתמירים) לתת שני אולפינים חדשים, וזאת בנוכחות זרז (קטליזטור). תרומתו הייחודית של גראבס הייתה בגילויים ובפיתוחם של “זרזי גראבס” – זרזים מבוססי המתכת רותניום (Ruthenium) המאפשרים לבצע את התגובה בתנאים נוחים ולשלוט בה כך שיתקבלו רק התוצרים הרצויים.

“תגובת המטאתזיס היא דוגמא נהדרת לחשיבות המחקר הבסיסי מונחה הסקרנות,” אומר פרופ’ אפלויג. “העניין הראשוני בתגובה נבע מהרצון להבין את המנגנון בו היא מתרחשת, והבנה זו איפשרה להשתמש בה בתגובות רבות בתעשייה, בהיקף של מיליארדי דולרים. כיום אנו מוצאים את תוצרי תגובת המטאתיזה בארון התרופות, במיכלי דלק, בחומרי פלסטיק חדשניים, בצמיגים, בציפוי לכבישים ועוד. למעשה, אין דבר המגביל את השימוש בריאקציה זו מלבד הדמיון.”

בהרצאתו בטכניון התמקד פרופ’ גראבס בחידושים בפיתוח זרזים (קטליזטורים) ובשימושים חדשים בתגובת המטאתזיס  לסינתזה של פולימרים חדשניים וגבישים פוטוניים. הוא הוסיף את חתימתו ל”קיר גדולי הכימיה” בפקולטה, שעליו חקוקות חתימותיהם של זוכי פרס נובל בכימיה ושל כימאים חשובים אחרים שביקרו בטכניון במרוצת השנים.

 

מדליית כסף ושתי מדליות ארד למשלחת הישראלית לאולימפיאדת הכימיה הבינלאומית בתאילנד. המשלחת עברה בשנה האחרונה הכנה ממושכת בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון

 

המשלחת הישראלית לאולימפיאדת הכימיה הבינלאומית, שבה ארבעה תלמידי תיכון ושני מלווים מהטכניון, חזרה הבוקר מבנגקוק עם מדליית כסף ושתי מדליות ארד.
השנה התקיימה האולימפיאדה הבינלאומית בתאילנד בחסות נסיכת תאילנד, הכימאית ד”ר מאהא צ’קרי סירינטון, שחגגה ב-4 ביולי את יום הולדתה ה-60.
במדליית הכסף זכה רון סולן, תלמידם של דינה ריינס ועומר חורש בתיכון ראשונים הרצליה.

במדליות הארד זכו רינה סבוסטיאנוב, תלמידתה של מיכל קאופמן במקיף ג’ אשדוד ואופיר שמול, תלמידו של ד”ר גיא אשכנזי בתיכון ישראלי למדעים ואמנויות ירושלים. חבר המשלחת הרביעי הוא בן פילארסקי, תלמיד של מירית קרמר בבית ספר מקיף על שם רבין בקרית ים.
המשתתפים באולימפיאדה הבינלאומית נבחרים מדי שנה מתוך אלפי תלמידים המשתתפים בכימיאדה – תחרות הכימיה הארצית לתלמידי תיכון. שלושת הזוכים כבר זכו בעבר באולימפיאדות הבינלאומיות בכימיה – רון סולן זכה בשנה שעברה במדליית כסף באולימפיאדה הבינלאומית והשנה במדליית זהב באולימפיאדת מנדלייב, שהיא אולימפיאדה יוקרתית שבה משתתפים מתמודדים מכל רחבי אסיה וממזרח אירופה. רינה סבוסטיאנוב זכתה במדליית ארד באולימפיאדה הבינלאומית של 2016 ואופיר שמול זכה בארד באולימפיאדת מנדלייב השנה.

כל המתמודדים הישראלים באולימפיאדות הכימיה הבינלאומיות עוברים מיון והכנה בתכנית מיוחדת המתנהלת בטכניון בחסות משרד החינוך. ראש התכנית, פרופ’ זאב גרוס מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך, מסביר כי ההישגים המרשימים של המתמודדים הישראלים באולימפיאדות הכימיה מושתתים על הכנה נרחבת ומעמיקה בהיבטים התיאורטיים והמעשיים. עניין מורכב זה מתבצע על ידי המאמנת הראשית של התכנית ד”ר איזנה ניגל-אטינגר, הנעזרת לשם כך במהנדסות המעבדה אמה גרץ וגבריאלה הלוי ובגב’ מירה כץ, האמונה על הניהול הלוגיסטי. במאמץ נרחב זה שותפים חברי סגל ודוקטורנטים – כולם מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון.

 

 

 

חוקרים בטכניון ובאוניברסיטת טורונטו פיתחו טכנולוגיה להפקת ידע על הסביבה – מרמת המשרד ועד העיר השלמה – על סמך ריצוד נורות החשמל

תאורה מלאכותית ממלאת את חיינו בבית, במשרד, בכביש ובמקומות אחרים. תאורה זו מופקת על ידי מגוון של נורות הנמצאות בפנסי רחוב, במשרדים, בזרקורים, בפנסי מכוניות, בשלטי חוצות ובצגי מחשב. כל המנורות המחוברות לרשת החשמל מרצדות ללא הרף, אולם בשל מהירות הריצוד הגבוהה איננו חשים בהבהובים אלה.

כעת מתברר שריצוד התאורה המלאכותית עשוי לספק מידע שימושי נרחב. במחקר שיוצג השבוע בכנס IEEE CVPR שיתקיים בהוואי יציגו חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת טורונטו דרך חדשה להפקת מידע על הסביבה מתוך דפוסי הריצוד של זירות המוארות בתאורה מלאכותית. הגישה משלבת תחומי מחקר שונים ובהם אופטיקה, ראייה ממוחשבת, עיבוד תמונה והנדסת רשתות חשמל.

החוקרים השותפים במחקר הם הדוקטורנט מרק שיינין ופרופ’ יואב שכנר מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי בטכניון ועמיתם פרופ’ קירוֹס קוּטוּלָקוֹס מאוניברסיטת טורונטו. השלושה פיתחו מערכת המפיקה את המידע האמור מתוך צילום וידאו פסיבי, כלומר ללא תאורה נוספת, של הזירה הרצויה: משרד, מסדרון, רחוב ואפילו עיר שלמה. מניתוח המידע המתקבל מהצילום מסיקה המערכת, למשל, כיצד הייתה הזירה נראית אילו כיבינו חלק מהנורות, הגברנו אותן או החלפנו כמה מהן בנורות מסוג אחר. מערכת זו מאפשרת גם לבטל, בעיבוד דיגיטלי של הצילום, השתקפויות המוחזרות מחלונות כשאנו מביטים דרכם פנימה או החוצה; לבטל את הצל שיוצרת תאורה מלאכותית על פנינו בצילום עצמי (סלפי); ולנתח את רשת התאורה העירונית ואת סוגי הנורות המשמשות בה. כל זאת, כאמור, באמצעות צילום וידאו פסיבי בלבד.

פרופ’ שריניבס נאראסימהאן מבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון, שלא היה מעורב במחקר, אמר כי המאמר מדגים “מחקר חדשני מאוד, שמפיק מידע משמעותי מתופעה אופטית שאיננו מבחינים בה בדרך כלל. לפיתוח זה יישומים פוטנציאליים משמעותיים ובהם ניטור של זיהום אור, ניטור זיהום אוויר בלילה, דימות של אזורים שאינם נמצאים בשדה הראייה של הצופה וניטור צריכת חשמל ותנודות בזרם החשמל.”

הסיבה לריצוד האור המלאכותי היא שרשתות חשמל פועלות בזרם חילופין (AC), שבו זרם האלקטרונים הופך את כיוונו ללא הרף באופן מחזורי. בישראל, לדוגמה, התדר ברשת החשמל הוא 50 הרץ, ופירוש הדבר שזרם האלקטרונים משנה את כיוונו 100 פעמים בשנייה וזה הקצב שבו מהבהבת הנורה. דפוס הריצוד תלוי בסוג הנורה – פלורוסנט, כספית, הלוגן, לד וכיו”ב – שכן כל נורה ממירה את אנרגיית החשמל לְאור בתהליך שונה. במילים אחרות, לכל סוג נורה יש חתימת זמן ייחודית. חתימת הזמן היא שמאפשרת לחוקרים, באמצעות המערכת ואלגוריתם ייעודי שפיתחו לשם כך, לזהות את סוג הנורה.

עבור צלמים, צילום הריצוד היא אתגר שיש בו סתירה: מצד אחד, כדי לזהות את הדינמיקה של הריצוד דרושה חשיפה קצרה מאוד. מצד שני, בצילום בלילה נדרשת חשיפה ארוכה כדי לאסוף מספיק אור ליצירת תמונה. כדי לפתור את הסתירה פיתחו החוקרים מצלמה אלקטרו-אופטית ייחודית בשם ACam המסוגלת “לחוש” את הריצוד של זרם החילופין. המצלמה, המחוברת בעצמה לרשת החשמל, מנצלת את מחזוריות הריצוד כדי ללכוד אותות מהירים מהזירה. התריס האלקטרוני של המצלמה פתוח כל זמן הצילום, אולם החיישן נחשף אופטית רק במקטע הזמן הרצוי בכל מחזור הבהוב.

החוקרים מציינים כי הטכנולוגיה שפיתחו סוללת דרך למחקרי המשך בנוגע למגוון רחב של משימות ובהן הארה מבוקרת של עצמים, מדידת עצמים תלת-ממדיים, זיהוי מרקם השטח שלהם על סמך הצל שהם מטילים וניתוח מאפייני רשת החשמל מרחוק בדרך אופטית.

המחקר צמח מהתעניינותו של פרופ’ שכנר בתחום אחר לחלוטין. בהיותו אסטרונום חובב, המודע היטב למגבלות שמציב זיהום האור העירוני על תצפיות לילה, הוא שיער שאם נחבר את שברירי השנייה שבהם האור מינימלי במהלך הריצוד, הדבר ינטרל את זיהום האור ויאפשר תצפית נקייה בשמים. עד מהרה גילו החוקרים כי הנורות השונות ברחבי העיר אינן מרצדות בהתאמה; ברגע שבאחת מהן האור יורד לנקודת המינימום, נורה אחרת דווקא מתבהרת. “לכן,” הוא אומר, “היישום האסטרונומי הוכנס למגירה לעת עתה, אבל כך גילינו ארץ בלתי נודעת לראייה ממוחשבת: רשת החשמל.”

המאמר Computational Imaging on the Electric Grid יוצג ב-22 ביולי בכנס  IEEE CVPR שמקיים איגוד מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה (IEEE). המחקר נתמך על ידי קרן טאוב, הקרן הלאומית למדע (ISF) וקרן מינרבה הגרמנית.

 

לסרטון המסביר את המחקר (באנגלית)

 

לסרטונים המדגימים את המחקר

בסרטונים: דפוסי הריצוד השונים של נורות שונות – ברמת הנורה הבודדת ובסקאלה העירונית.

 

 

בשבועות הקרובים יתמודד צוות “פורמולה טכניון” בשתי תחרויות באירופה

מכונית “פורמולה טכניון” החדשה נחשפה בשבוע שעבר לקראת השתתפותה בשתי תחרויות יוקרתיות באירופה, שם תתמודד מול העשירייה הפותחת של נבחרות פורמולה סטודנט מכל העולם. בין השאר תתחרה נבחרת הטכניון ברכבי פורמולה שנבנו בתמיכת חברות רכב מובילות ובהן BMW, אאודי ופורשה. למרות זאת, חברי הנבחרת מאמינים ביכולתם לרשום הישגים משמעותיים בשתי התחרויות, שיתקיימו בגרמניה ובאוסטריה. זאת לאחר שבשנה שעברה דורגה פורמולה טכניון במקום ה-82 (מתוך 600 נבחרות) בעולם.

זו השנה החמישית שנבחרת הטכניון משתתפת בתחרויות פורמולה סטודנט. מכונית הפורמולה החדשה מהווה שדרוג דרמטי של הפורמולה הטכניונית שהתחרתה באירופה בשנה שעברה. בין השאר הוחלפה מערכת ההילוכים הפניאומטית בהילוכים חשמליים, משקל המכונית ירד מ-255 ק”ג ל-175 ק”ג והמנוע הוחלף במנוע חד צילינדרי של KTM. ברכב החדש הותקנה מערכת מתלים אקטיבית המבוססת על חיישני תאוצה.

פיתוחה של פורמולה טכניון מתנהל במסגרת הקורס “פרויקט תכן מוצר חדש”, שאותו מוביל  ד”ר חגי במברגר תחת הנחייתו של פרופסור ראובן כ”ץ, ראש מגמת תכן וייצור בפקולטה להנדסת מכונות ובשיתוף הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. בפרויקט משתתפים השנה כחמישים סטודנטים מ-7 פקולטות שונות. בטקס החשיפה שהתקיים בשבוע שעבר הוענקו תעודות הוקרה לכמה מחברי הקבוצה – הסטודנטים אלן אלטרי, אור אמסטרדם, יעל חסלבסקי, עומר כהן, טל ליפשיץ ותם מזור.

לסרטון המציג את הנבחרות המשתתפות בתחרות פורמולה לסטודנטים באוסטריה 2017:

לתמונות מטקס חשיפת מכונית פורמולה

 

 

 

 

 

סדנת מחקר בינלאומית של הקרן הישראלית למדע, שהתקיימה בטכניון, בחנה את מעורבות הציבור במדע ברשתות חברתיות, את תופעת ה-Fake News ודרכים להתמודד עמה

האם Fake News בתחומי המדע והבריאות היא תופעה חדשה? האם על המדענים להתארגן ולהיאבק בה ואם כן, כיצד? מה צריכה מערכת החינוך ללמד על מדע כדי לעזור לאזרחי העתיד להתמודד עם שפע המידע המקוון בענייני מדע ובריאות?

בשאלות אלה ואחרות דנו 11 מהחוקרים הבכירים בעולם בתחומי תקשורת המדע והחינוך המדעי במסגרת PESO 2017 – סדנה מחקרית של הקרן הישראלית למדע שהתקיימה בטכניון.
את הסדנה, שהתמקדה ב”מעורבות הציבור במדע ברשתות החברתיות”, פתחה פרופ’ דומיניק ברוסארד מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. פרופ’ ברוסארד, שנבחרה לפני שבועות ספורים לעמיתה של כבוד בארגון החשוב ביותר בתחום חקר התקשורת (ICA), הצביעה על השינויים המהירים המתחוללים בדרכים בהן הציבור נחשף למידע מדעי. שינויים אלה, לדבריה, מחייבים מוסדות מדעיים וקובעי מדיניות להתפתח ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה. כך, למשל, טכנולוגיות חדשות לעריכת גנום (כגון CRISPR-Cas9) מעלות סוגיות אתיות, משפטיות וחברתיות ודורשות לא רק את עדכון הציבור אלא גם את שיתופו בקביעת מדיניות השימוש בהן. פרופ’ ברוסארד ציינה כי אף שהנגשת המדע הופכת מאתגרת יותר ויותר נוכח מספרם המצטמצם של כתבי המדע, הרשתות החברתיות פותחות הזדמנויות חדשות לתקשורת עם הציבור.

 

“גם מערכת החינוך צריכה להסתגל למציאות החדשה,” אמר פרופ’ ג’ונתן אוסבורן מאוניברסיטת סטנפורד, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום החינוך המדעי. פרופ’ אוסבורן הצביע על כמה תפיסות שגויות על המדע שהשתרשו בציבור חרף מאמצי מערכות החינוך – ואולי אפילו בגללם. “אזרחי העתיד מוכרחים להבין כי אין ‘שיטה מדעית’ אחת אלא מגוון דרכים לחשיבה מדעית, שהמדע מתפתח ומשתנה ללא הרף ושטעויות הן דבר שכיח במדע,” אמר. הוא הציע להדגיש את המדע העכשווי לצד המדע הוותיק, את הכשלונות במדע לצד ההצלחות ואת ביקורת העמיתים (peer review) כאחד הכלים החשובים ביותר של הקהילה המדעית למניעת השתרשות של טעויות. לדבריו, רק בבריטניה מודגשת ביקורת העמיתים בתוכנית הלימודים במדעים, וראוי שדגש זה יוטמע בתכניות הלימוד במדינות נוספות.
ומה באשר ל”פייק ניוז”? בקרב הדוברים הסתמנה הסכמה לפיה סיקור מגמתי או מטעה קיים בתקשורת המדע מאז ומעולם, וכי אין ראיות להתגברות התופעה של הולכת שולל מכוונת בנושאי מדע. פרופ’ ברוסארד ציינה שבאחרונה התפתחו, גם ברשתות החברתיות, מנגנונים מתוחכמים הבולמים את התפשטותו של מידע שקרי. פרופ’ לויד דיוויס מאוניברסיטת אוטגו, ניו זילנד, הצטרף לדבריה ואמר כי עדיף לחזק את הסיקור המדעי האמין והמדויק במקום לנסות ולהיאבק באופן מאורגן ב”פייק ניוז”, שספק אם הם בעיה אמיתית כיום בתחום המדע.
הסדנה המחקרית PESO 2017 אורגנה על ידי קבוצת תקשורת המדע מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, בראשות פרופ”ח אילת ברעם-צברי. היא התקיימה בתמיכתם הנדיבה של הקרן הלאומית למדע, קרן נשיא הטכניון, עיריית חיפה, משרד המדע והטכנולוגיה, מרכז רות ואלן זיגלר למדעי הלמידה שליד הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, קרן משה ינאי לטיפוח קשרי מדע בינלאומיים (מדעים מדויקים וטכנולוגיה) ותוכנית מרכזי המצוינות (I-CORE) של הקרן הלאומית למדע והוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.

הם רק חלק מהפרויקטים שהציגו סטודנטים מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון ביריד לפיתוחים חדשניים ויצירתיים המבוססים על תכנון באנדרואיד וב- IoT

יריד פרויקטי הסטודנטים השנתי של הפקולטה למדעי המחשב בטכניון התקיים בשבוע שעבר והוצגו בו פיתוחים של סטודנטים מהמעבדה לפיתוח מערכות ותוכנה והמעבדה לסייבר ואבטחת מידע. בתערוכה הוצגו פרויקטי פיתוח באנדרואיד, פיתוח ב-IoT ומערכות הקשורות לאבטחת מידע וסייבר.

מדפסת פנקייק (Pancake Printer) היא פיתוח של שלוש סטודנטיות, רנא מנסור, אלאא סעאבנה ומראם עוואודה. השלוש ראו באינטרנט סרטון הכנה ידנית של פנקייקים ואמרו לעצמן שטכנולוגיית ההדפסה התלת ממדית יכולה לסייע בפעולה זו. התוצר הוא מערכת להדפסת פנקייק על פי תמונה, תוך שימוש במנוע סרבו, במדפסת תלת ממד ובאלגוריתמים ייעודיים. לדבריהן, “זה לא היה פשוט, כי נאלצנו לא רק לכתוב קוד אלא גם להתמודד עם אתגרים אלקטרוניים ומכניים של המערכת, בלי שלאף אחת מאיתנו יש רקע כזה.” בהצגת הפרויקטים עבדה המערכת היטב וסיפקה לנוכחים פנקייקים טעימים בשלל צורות.

 

i-Carry היא מערכת חכמה להובלת מזוודות שפיתחו הסטודנטים מאשה שמידט, איריס אילוז ואלכסנדר גמינטרן. המערכת מסיעה את המזוודה על פי הנחיות הניתנות בסמארטפון או על פי תנועת היד של המשתמש, העונד על ידו צמיד ייעודי. המזוודה לא רק עוקבת אחר המשתמש אלא גם מאותתת לו היכן היא נמצאת כאשר הוא ממתין לה ליד המסוע בנמל היעד.

 BreakFast היא מערכת פרי פיתוח של הסטודנטים עומרי קרמר, ליאור פיש וולנטין דשינסקי, המכינה עבור המשתמש באופן אוטומטי ארוחת בוקר הכוללת מנת קורנפלקס וכוס קפה, על פי

ההגדרות שהגדיר מראש – סוג הקורנפלקס, סוג הקפה, כמות החלב והסוכר וכו’. הארוחה תהיה מוכנה ברגע שהמשתמש מתעורר בבוקר או בכל זמן אחר שהגדיר מראש. לדברי הסטודנט ולנטין דשינסקי, “היות ואנחנו סטודנטים עצלנים שקמים כמה דקות לפני השיעור ואין לנו זמן בבוקר,  פיתחנו את המוצר הזה שיקבל את פנינו בבוקר עם ארוחת בוקר מוכנה. זה יכול לחסוך זמן ולהוריד לחץ.”

i-Chess היא מערכת פיזית (לא וירטואלית) המשחקת שחמט מול המשתמש, שפיתחו הסטודנטים יונתן זרצקי, זיו יזהר ורועי שחורי. זהו לוח שחמט קסום שהחיילים נעים מעליו באופן עצמאי. לדברי הסטודנט יונתן זרצקי, “חיפשנו פתרון שלא יהיה וירטואלי, ומצד שני לא יצריך שימוש בזרועות רובוטיות שמזיזות את החיילים. כך הגענו לפתרון הזה – מערכת המבוססת על בינה מלאכותית שמזיזה את החיילים באמצעות שדות אלקטרומגנטיים שמקורם מתחת ללוח.”

BraceletMatching הוא “צמיד היכרות” חכם, שפיתחו הסטודנטים יבגני לונגו, לוריין ראמל וניקיטה דיזהור, המאפשר למשתמשים בו להכיר אנשים חדשים הנמצאים באותה הסביבה על פי העדפות מוגדרות מראש. המשתמש מכניס לאפליקציית הסמארטפון הייעודית את נתוניו (גיל, גובה, מין, תחביבים, שפות ועוד) ואת הנתונים הרצויים לו באדם השני. כאשר שני משתמשים, העונדים את הצמיד, מתקרבים זה לזה בטווח המאפשר קליטת WiFi, הצמיד מכוון אותם זה לעבר זה במידה והם מתאימים לפי הגדרות מראש. לדברי יבגני לונגו, אחד מחברי הצוות, “הצמיד יכול לשמש למטרות רומנטיות אבל מתאים גם להיכרויות אחרות בכנסים ובמקומות הומי אדם. כאשר המשתמשים נמצאים במבנה מתבסס הצמיד רק על שידור וקליטה של WiFi, אבל בחוץ הוא מתבסס גם על מיקומי GPS.”

Darbuka שפיתחו הסטודנטים מוחמד איסמעיל, מוחמד ראיין ומואד מוראד היא מערכת המלמדת את המשתמש לנגן בדרבוקה על פי קבצי מוסיקה שמורידים מהמחשב. המערכת יודעת לנגן לבדה על סמך קובץ שהיא מקבלת, או לחלופין לאפשר למשתמש לתופף דרך האפליקציה.

i-chant הוא פיתוח של סמי עבדו, בשיר חייט ואברהים בליק. מדובר במערכת המלמדת את המשתמש לנגן בחמת חלילים באמצעות נורות המורות לו היכן להניח את אצבעותיו. המערכת

נותנת למשתמש ציונים כדי שיוכל להשתפר, וכאשר אינו זקוק עוד לעזרת הנורות הוא מוזמן לנגן בעל פה כדי לבחון את עצמו.

Bialik היא פלטפורמה ניידת המסייעת לכותבים מתחילים לכתוב שירה. הפלטפורמה מסייעת לכותבים בעברית באמצעות הצעת חרוזים ולכותבים באנגלית באמצעות מילים נרדפות. בנוסף, הפלטפורמה מדווחת על מספר המילים שכתב המשתמש במשך השבוע.

Learnguage מסייעת ברכישת שפה חדשה באמצעות תמונות קיימות או צילומים חדשים שמוסיף המשתמש למאגר. המערכת כותבת בסמארטפון, בשפה שהמשתמש בחר, את המילה המתאימה לאובייקט המצולם: חתול, מדפסת, ילד וכו’.

פרויקטים נוספים שהוצגו בתערוכה הם Mambo, המסייעת לאנשים לקויי שמיעה לנהוג; LarMe – מערכת חכמה נגד גניבות; 3D Pong – פינג פונג מודרני במשחק על קוביית לד בתלת ממד; Tanks – משחק רב משתתפים עם טנקים אוטונומיים; Voice maze – מכונית חכמה העוזרת לשפר איות של מילים; BiPo – מעקב אוטומטי אחר נוכחות בשיעורים;  SportTime – מעקב אחר מועדים של אירועי ספורט וקבלת הודעה על עיכובים; TestMe – המורה הפרטי שעוזר ללמוד לבחינות; Toudly – יצירת קהילה ספונטנית של אנשים בעלי עניין משותף, BookASeat – מערכת להזמנת מקום בספרייה; UP&GO – סדרן תכניות (scheduler) קל לשימוש; Athenizer – המאפשר להרחיב או לצמצם קוד כדי שיהיה מובן יותר; Smart City Accessibility – בודק מקומות על פי הנגישות שלהם; ו-Smart Parking – המוצא את המסלול הטוב ביותר לחנייה הקרובה ביותר לבית ולמשרד.

“מדי שנה מפתיעים הסטודנטים שלנו ברעיונות מקוריים, שאותם הם מתרגמים לפיתוחים מעשיים”, אמר איתי דברן, מנהל המעבדה לפיתוח תוכנה ומערכות בפקולטה למדעי המחשב, “זו בעצם ההתנסות המשמעותית הראשונה שלהם בהתמודדות עם פרויקטים הנדסיים מורכבים, כמו אלה שמחכים להם בתעשייה.”

מדענים בטכניון ובגרמניה הדגימו לראשונה את “זיכרון הצורה” בחלקיקי זהב. התגלית התפרסמה בכתב העת Advanced Science

חוקרים מהטכניון ומגרמניה הדגימו לראשונה את התופעות של זיכרון צורה ושחזור עצמי בחלקיקי זהב מיקרומטריים. זאת באמצעות דיפוזיה המכוונת על ידי פגמים בחלקיק. את המחקר, שהתפרסם ביום שישי האחרון בכתב העת Advanced Science,  ערכו הדוקטורנט אולג קובלנקו וד”ר לאוניד קלינגר בהנחיית פרופ’ יוג’ין רבקין דיקן הפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון יחד עם כריסטיאן ברנדל מ-KIT (המכון הטכנולוגי קרלסרוהה, גרמניה).

חומרים זוכרי-צורה מאופיינים בכך שהם מסוגלים לתקן את הנזק שנגרם להם (למשל עיוות, דפורמציה) ולשוב לצורתם המקורית. לחומרים אלה יש שני מצבי צבירה (פאזות): אוסטניט (Austenite) , שהוא צורתו הראשונית הסימטרית והמסודרת יותר; ומרטנזיט(Martensite) , שהוא מצב צבירה המאופיין באי סדר ובאי סימטריה אבל גם בחוזק רב יותר. דוגמה מוכרת למעבר בין שני המצבים היא יצירה של פלדה מחוסמת.

העברתו של החומר ממצב הצבירה האוסטניטי למצב הצבירה המחוסם, או המרטנזיטי, נעשית על ידי הפעלת כוח מכני על החומר או על ידי קירורו. המבנה דל הסימטריה של המרטנזיט מאפשר לחומר לספוג עיבורים פלסטיים גדולים בכך שגבישי החומר מסתדרים בהתאם לכיוון העומס המופעל עליו. גם אחרי דפרמציה פלסטית “זוכרים” הגבישים את מצבם המקורי, האוסטניט, ושואפים לחזור אליו. שאיפה זו תתגשם אם נחמם את החומר, שיהפוך את אנרגיית החום לאנרגיה מכנית שתחזיר את החומר למצבו המקורי.

עד היום נצפתה תופעת זיכרון הצורה רק בסגסוגות מתכת ייחודיות כגון ניטינול (Ni-Ti). סגסוגות אלה מאופיינות בפולימורפיזם – ריבוי מצבי צבירה גבישיים אפשריים. כעת, לראשונה, הודגמה התופעה בחלקיקי זהב תת-מיקרומטריים. החוקרים “דקרו” את חלקיקי הזהב במחט יהלום, וזאת תחת מיקרוסקופ כוח אטומי (AFM). החלקיקים חזרו לצורתם המקורית בעקבות טיפול תרמי בחלקיקים הדקורים בטמפרטורה של 600 מעלות צלזיוס – כ-65% מטמפרטורת ההיתוך של הזהב.

גילויה של תופעת זיכרון הצורה בחלקיקים אלה מפתיעה, לדברי פרופ’ רבקין, משתי סיבות: “ראשית, צורתם המקורית של החלקיקים לא היתה ‘מושלמת’ במונחים של אנרגיה ושיווי משקל ושנית, זהב במצבו המוצק אינו מאופיין בפולימורפיזם.”

כדי להבין את התהליך לעומקו בחנו החוקרים את התנועה האטומית הן במהלך הדקירה והן במהלך החימום, וזאת באמצעות סימולציות של דינמיקה מולקולרית אטומיסטית במחשב. הם הראו כי המעוות (דפורמציה) הנוצר בזמן הדקירה מתוּוך על ידי נוקליאציה והחלקה (nucleation and glide) של לולאות נקעים – פגמים חד-ממדיים בגביש שבאמצעותם הוא עובר דפורמציה פלסטית. הנקעים יוצרים מדרגות על פני החלקיק, ומדרגות אלה משמשות מעין “מסילות מנחות” המובילות את אטומי הזהב חזרה לעקבה (אתר הדקירה) בתהליך של דיפוזיה בטמפרטורה גבוהה. כך חוזר החלקיק לצורתו המקורית.

מעניינת במיוחד העובדה שבשעה שדפורמציה פלסטית ודיפוזיה הן דוגמאות קלאסיות של תהליכים בלתי הפיכים, השילוב ביניהן יכול לבטל את אותה אי-הפיכות ולהוביל לשחזור מלא של צורת החלקיק. כדי להבין כמה מפתיע התהליך הזה אפשר לחשוב על קפה שנשפך מכוס ולאחר מכן הוא מזנק מהרצפה חזרה אל תוך הכוס או על מכונית החוזרת לצורתה המקורית אחרי תאונת טוטאל-לוס. לדברי פרופ’ רבקין, גילויו של אפקט זיכרון הצורה בחלקיקי מתכת ננומטריים ומיקרומטריים עשוי לסייע בתכנון וביצירה של רכיבים והתקנים תת-מיקרומטריים שיהיו יציבים וחסינים בפני נזקים. “כולנו מכירים, לדוגמה, את תקלות הטעינה בסמארטפונים הנובעות משחיקת האזור שאליו מתחבר כבל ההטענה. ייצור אזור זה מחומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי ימנע את השחיקה האמורה ואת הצורך בתיקון. שימוש אפשרי נוסף הוא הובלה מבוקרת של תרופות ליעדים בגוף החולה, וזאת על ידי החדרת תרופה לעקבה שתפלוט אותה החוצה בעקבות חימום.”

למאמר המלא ב- Advanced Science לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

לסרטון המציג את המחקר

הסרטון מציג הדמיית מחשב של טיפול תרמי של החלקיק במחשב. אפשר לראות את האטומים מדלגים על שטחו של החלקיק. האטומים שנעים מרחק רב צבועים בכחול. רוב תנועות האטומים מוגבלות למדרגות ולקצוות שבין האזורים השטוחים. כך מתועלים האטומים לעבר האזור ה”דקור” וממלאים אותו.

 

 

 

 

מערכת אימון גופני לקשישים, מערכת נקירה מכאנית לפיצוץ מטענים חשודים ומכבש להצמדת אטמים בתעשייה – אלה הפרויקטים הזוכים בתערוכת פרויקטי התכן השנתית של הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון

 

מערכת נקירה אלקטרו-מכנית לפיצוץ מטענים חשודים – זה הפיתוח שזכה בשבוע שעבר במקום הראשון בתחרות פרויקטי תכן של הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. המערכת פותחה עבור מערך החבלה במשטרת ישראל על ידי הסטודנטים קרין רם, אורן כהן ונמרוד קידר בהנחיית אברהם גרינבלט.
מערכת רומח, המשמשת את המשטרה בפיצוץ מטענים וחפצים חשודים, עושה שימוש בקליעים אלקטרוניים יקרים. הפיתוח הזוכה, “מערכת נקירה מכנית לרומח”, יאפשר למפעילי המערכת להשתמש בקליעים מכניים שעלותם נמוכה בכ-80% והם זמינים הרבה יותר. המערכת המשופרת, שתיכנס לשימוש המשטרה, מאפשרת למפעילים לבחור בין תפעול מכני להפעלה מרחוק.
“השימוש בקליעים מכניים יחסוך כסף רב למשטרה,” אומרת הסטודנטית קרין רם, “וגם במחיר המערכת הצלחנו לחסוך הרבה.” לדברי הסטודנט נמרוד קידר “פיתחנו ידית דריכה שמפעילה מערכת מכנית ושילבנו במערכת מנגנוני בטיחות רבים.” בעקבות סדרת ניסויים מוצלחת צפויה המערכת החדשה להיכנס לשימוש המשטרה בעתיד הקרוב. לדברי חבלן המשטרה אבירם קרובי, שליווה את הסטודנטים בפרויקט, “הדגש במערכת החדשה הוא על בטיחות. הסטודנטים חסכו אלפי שקלים למשטרה.” “זה פיתוח ייחודי שאין כדוגמתו בעולם,” הוסיף החבלן נואל נאור.

 

מרעיון למוצר    

תערוכת פרויקטי התכן נערכת פעם בשנה במסגרת הקורס “פרויקט תכן מוצר חדש“, שאותו מוביל  ד”ר חגי במברגר תחת הנחייתו של פרופסור ראובן כ”ץ, ראש מגמת תכן וייצור בפקולטה. המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, פרופ’ אדם שורץ, אמר כי “הטכניון פועל בדרכים רבות לקידום פיתוח דברים חדשים. חלק מהם נשארים בעננים בצורת תיאוריות, משוואות ושורות קוד, אבל חלקם מתורגמים למוצרים ממשיים. אנחנו גאים גם באלה וגם באלה, אבל אין ספק שכאשר משהו שהיה במשך שנים בגדר עבודה תאורטית מבשיל לכדי מוצר שמועיל לתעשייה ולחברה, יש התרגשות מיוחדת. כאן, בתערוכת התכן בפקולטה להנדסת מכונות, אנחנו רואים פיתוחים שכולם מועילים, ועל כל אחד מהם אפשר לומר בוודאות: זה הטוב ביותר מסוגו בעולם.”

 

במקום השני בתחרות התכן זכו הסטודנטים דור לביא, דרור רף ודניס בקוטין על פיתוח “מכבש לחיצת אטמים לכלים” עבור חברת ישקר, בהנחיית דובי צוק. המכבש נועד לסייע בהכנסת אטם לחור המיועד (קדח) – חלק מתהליך הייצור של מתאמי-ראש במכשירי כרסום. יתרונו של המכבש הפנאומטי שפיתחה הקבוצה טמון בפשטות הפעלתו ובהתאמתו למגוון מתאמים שונים, הנבדלים ביניהם בממדים ובצורה.

במקום השלישי זכו טל ויזינגר, שחף מיידלר ונועה קולר על פיתוח “מערכת לאימון גופני לקשישים המרותקים לכסא גלגלים” – מתקן מתפרק המתחבר לכיסא הגלגלים ומאפשר לקשיש לחזק את ידיו ואת פלג גופו העליון ולשפר את המוטוריקה העדינה שלו. לדברי הסטודנטיות המפתחות, “קהל היעד של המערכת הזאת, קשישים בכסאות גלגלים, סובל בין השאר מבעיה של חוסר פעילות המתבטאת במקרים מסוימים בניוון שרירים. כיום קיימות מערכות לאימון קשישים, אבל הן יקרות מאוד ולכן מוסדות טיפוליים מחזיקים מערכת אחת כזאת לכל היותר. אנחנו פיתחנו פלטפורמה זולה, קלה ומתחלפת שמספקת אימון בהיבטים שונים. הרעיון הוא להשתמש במתקנים פשוטים וקלים ומכניים לגמרי – כלומר אינם מבוססים על חשמל.”

הצוות פיתח במסגרת הקורס שני מתקני אימון – מנואלה ידנית לחיזוק פלג הגוף העליון ושולחן מוטוריקה עדינה – אך הרעיון הוא לפתח מגוון רחב של מתקנים המתאים למגוון רחב של צרכים ורמות פעילות נדרשות. את הפרויקט הנחה כפיר כהן ואת הייעוץ בתחום הגריאטרי סיפק פרופ’ צבי דוולצקי, ראש היחידה הגריאטרית בקריה הרפואית רמב”ם.

 

פיתוח ייחודי נוסף שהוצג ביריד היה אלונקת שטח שפיתחו הסטודנטים מיכאל עדה ורועי אטיינש בהנחיית ד”ר צבי פרוכטר, עבור ארגון “איחוד הצלה” ובסיוע חברת “סגל-בייקס”. “הארגון מפעיל מתנדבים במטרה להגיש עזרה ראשונה למקרי חירום רפואיים בשטח עד להגעת אמצעי תחבורה לפינוי,” הסביר הסטודנט מיכאל עדה. “במתארי שטח רבים, כדוגמת שבילי אופניים, לא ניתן להגיע לפצוע בשטח ברכב או שהזמן הנדרש לפינוי הוא רב מדי. לכן התבקשנו לפתח אלונקה קלה עם מנגנון נשיאה שיקל על החובשים ויכלול גם משטח קשיח שיגן על עמוד השדרה של הפצוע, לפינוי קל ומהיר עד לאמצעי הפינוי התחבורתי.”

 

“פיתחנו אלונקה מתקפלת המורכבת ממשטח עם קורות סחיבה ומגלגל המתחבר אליה,” הוסיף הסטודנט רועי אטיינש. “ייצרנו אותה מאלומיניום והיא שוקלת כעת 14 ק”ג. בפיתוח העתידי היא תיוצר ממגנזיום ומשקלה הכולל יהיה כ-11 ק”ג, כך ששני חובשים יכולים לשאת אותה על גבם.”

 

פיתוחים נוספים שהתמודדו בתחרות הם מערכת להזנת אבקה למדפסת תלת-ממד, מערכת תאורה למיקרוסקופ תת-ימי, מכשיר לחידוד אלקטרודות, מערכת לאבחון אבטחת ברגים בכלי טיס, מערכת אוטומציה להרכבת חלקים מפלסטיק ומכונה לריתוך בסיבוב של חלקי צנרת. כל אלו הינם פרויקטים שנדרשו ע”י חברות שונות ומגוונות בתעשייה.

 

פרופ’-מחקר אמריטוס יעקב זיו, מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי בטכניון, הוא חתן פרס א.מ.ת. לשנת 2017 בקטגוריה של הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה. הפרס ניתן מדי שנה בחסות ראש הממשלה והסכום הכולל (מיליון דולר) מתחלק לחמש קטגוריות שונות על הצטיינות והישגים אקדמיים או מקצועיים בעלי השפעה מרחיקת לכת ועל תרומה מיוחדת לחברה.

פרופ’ זיו, יליד 1931, השלים תואר ראשון ושני בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ואחריהם דוקטורט ב-MIT  (1962). לאחר כשמונה שנים במחקר ופיתוח (רפאל ומעבדות בל בארה”ב) הצטרף לסגל הטכניון. במרוצת השנים הוא זכה בפרסים יוקרתיים ובהם פרס חזית הידע של קרן BBVA, פרס ישראל במדעים מדויקים, פרס ביטחון ישראל (פעמיים), פרס מרקוני, פרס ריצ’רד המינג ופרס שאנון. הוא כיהן בתפקידים בכירים ובהם המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, יו”ר ות”ת ונשיא האקדמיה הישראלית למדעים והיה חבר באגודות אמריקאיות ואירופיות מובילות.

פרס א.מ.ת. ניתן לו על תרומתו הגדולה בתחומי המידע והתקשורת. אלגוריתם זיו-למפל שפיתח יחד עם עמיתו פרופסור אברהם למפל מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון הוא אלגוריתם לדחיסת מידע המאפשר דחיסה ללא אובדן מידע (lossless compression), ללא תלות במבנה הנתונים וללא ידיעה מוקדמת של תכונותיהם הסטטיסטיות. על בסיסו של אלגוריתם זה פותחו רבות מטכנולוגיות הדחיסה המשמשות כיום בהתקני זיכרון, במחשבים ובטלפונים חכמים.

לדברי פרופ’ זיו, “הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה היא קטגוריה חדשה בפרס א.מ.ת. ואני שמח מאוד על הוספתה ומקווה שבעתיד יצטרפו אלי זוכים נוספים מהטכניון.” הוא אמר כי “ההכשרה שקיבלנו בטכניון במדעים המדויקים הייתה ממש מעולה. הודות לכך יכולתי להוביל ברפאל את תחום הטרנזיסטורים, שאיש לא הכיר בישראל. במחקר בהנדסת מחשבים ותקשורת נהוג להגדיר את החסמים המתמטיים של ביצועי המערכת העתידית, ובשלב הבא לנסות להתקרב לחסמים אלה ככל האפשר באמצעות תוכנה וחומרה. במקרה של אלגוריתם זיו-למפל הוכחנו את הטענה שרצינו להוכיח והאלגוריתם הפך לאבן בניין בסיסית ביישומים רבים.”