לראשונה הוענק בטכניון פרס קון ל’יזמים פנימיים’ המפגינים חדשנות בחברות גדולות. התורם דיוויד קון: “בטכניון אני מרגיש כמו ילד בחנות צעצועים, שמתקשה לבחור בין הדברים שסביבו”.
אילו שאלתם את דיוויד קון לפני שנתיים מהו הטכניון, היה משיב כי זו “אוניברסיטה כלשהי בצפונה של מדינת ישראל”. אם תשאלו אותו כיום את אותה שאלה, הוא יאמר לכם: “מקום מדהים, גם בהיבט היזמי. אומרים ש’הכל מתחיל כאן’, וזה נכון. כשאני מסתובב בטכניון אני מרגיש כמו ילד בחנות צעצועים, שמתקשה לבחור בין הדברים שסביבו. יש לטכניון איכות מצוינת, וצריך להפיץ אותה בעולם.”
קון, המתגורר בפיניקס, אריזונה, החל את דרכו בעסק המשפחתי – חברה בשם Dearborn Brass לציוד אינסטלציה – שם התנסה לראשונה ביזמות. “היו לי יוזמות מצוינות ומועילות, ואחרות שהבילו להפסדים משפחתיים. העיקר שידעתי תמיד ללמוד מהניסיון, גם מהכשלונות.”
ואכן, קון לא נבהל משום כישלון ומשום אתגר. הוא ניהל את Dearborn Brass, למד מינהל עסקים והתמחה במיזוגים וברכישות, קנה חברות לאחר פשיטת רגל ושיקם אותן, כיהן בתפקידים בכירים ב-CITY Bank, וכיום הוא תורם מנסיונו בהוראת תחום הרכישות והמיזוגים ובליווי (מנטורינג) של חברות הזנק באריזונה.
גם מכספו הוא תורם, ובנדיבות. עם זאת, במשך שנים רבות הוא הגביל את פעילותו הפילנתרופית לגופים אמריקאים – עד המפגש עם מרק גרינברג, לפני שנתיים.
מרק גרינברג, מנהל שלוחת ה-ATS (אגודת דורשי הטכניון בארה”ב) בסן דייגו, הזמין את קון לפגישה והציע לו לייסד תחרות יזמות חדשה בטכניון, שתתמקד ביזמות בתוך הארגון הגדול. “הבנאדם התפרץ לדלת פתוחה,” אומר קון. “יש לי ניסיון רב ביזמות פנים-ארגונית, וברור לי שאנשים רבים נכשלים בדברים האלה בשל חוסר ידע. השבתי מיד בחיוב, וההשתתפות בתחרות הראשונה, בחודש אפריל, היתה מרגשת מאוד. זה גם הביקור הראשון שלי בישראל, ועבורי כיהודי זה ארוע משמעותי מאוד.”
הטכניון, הוא אומר, אינו מפסיק להפתיע אותו. “מקום קטן כל כך, שהמון דברים מופלאים יוצאים ממנו. יש כאן אקוסיסטם טוב עם הרבה תעוזה, חוצפה ולגיטימציה לטעות ולהיכשל – וזה מתכון הפלא. יש כאן הכרה משמעותית, מצד נשיא הטכניון וההנהלה, בחשיבותה של יזמות. הבעיה של אנשי טכנולוגיה שיוצאים לעולם האמיתי היא בשיווק, במיסחור, ביכולת להניע קבוצת עובדים. ולא תמיד חייבים להמציא את הגלגל – אפשר לפתח גירסאות חדשות ומשופרות לפיתוחים קיימים, תוך למידה מטעויותיהם של אחרים.”
פרופסור בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, הודה לקון והעניק לו תעודה ואת הספר ‘אומת הסטארט-אפ’. בתום הענקת הפרסים נערך באולם צ’רצ’יל טקס הסרת הלוט מעל שלט ההוקרה למר קון.
“למתמודדים ניתנו חמישה שבועות להגשת תוכנית עסקית,” אמר רפי נוה, מנהל מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, “ובסופו של דבר נקבע דירוג הזוכים תוך קונצנזוס רחב בין השופטים.”
“הפקולטה שלנו מעודדת יזמות מאז הקמתה לפני שישים שנה,” אמר פרופסור אבישי מנדלבאום, דיקן הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. “פיתחנו כאן שילוב ייחודי של הנדסה, תעשייה וניהול, והמודל הזה הועתק על ידי מוסדות רבים אחרים.”
הזוכים:
במקום הראשון בתחרות זכה בוגר הטכניון אוֹרי רוזן, על פרויקט חדשנות שיזם והוביל ב’אינטל’. רוזן, בוגר הפקולטה למדעי המחשב, יסיים בקרוב גם MBA בטכניון. באינטל הוא החל לעבוד כבר בהיותו סטודנט, וכעבור ארבע שנים הפך למהנדס במשרה מלאה. מאז חלפו ארבע שנים נוספות, שבהן הוא עובד בשני תפקידים במקביל: מהנדס יישומים וראש צוות תוכנה.
במסגרת הפרויקט שזיכה אותו במקום הראשון בתחרות הוא פיתח את ThunderStick – התקן איחסון המתחרה בהחסנים ניידים (דיסק און קי) קיימים. “המטרה הראשונית שלנו היתה להגדיל את מכירות הצ’יפים שלנו, מפני שהרווח של אינטל נגזר לא ממחיר המוצר הסופי (המיוצר ונמכר על ידי חברה אחרת) אלא ממספר הצ’יפים שאנחנו מוכרים. כך פיתחנו את ThunderStick – מוצר המכיל כמות מידע גדולה בהרבה מהחסנים ניידים קיימים, ופועל במהירות גבוהה פי 2. המוצר שפיתחנו קיבל שבחים רבים, בין השאר בתערוכת מחשבים בטיוואן, אבל סבל מכמה בעיות – למשל התחממות יתר. כיום אנחנו משפרים אותו ובמקביל מנהלים מגעים עם חברות שישווקו אותו. הזכייה במקום הראשון בפרס קון היתה הכרה נוספת בכך שאנחנו צועדים בדרך הנכונה.”
במקום השני זכה גיא נחמה, על פרויקט בתאגיד המיחזור תמיר – תהליך של אופטימיזציה על בסיס איפיון של חוק המיחזור. במקום השלישי זכה אלון קמחי, שביצע שינויים בעסק המשפחתי שבו הוא שותף – ‘כוכב הילדים’. העסק נוסד בשנת 2008, והצלחתו נפגעה בעקבות כניסה של חנויות מתחרות. השינויים שהכניס קמחי – יצירת סביבה מעודדת חדשנות, הקמת אתר אינטרנט, נוכחות ברשתות החברתיות ואפשרות של הזמנה טלפונית – שיפרו את רווחי החנות ב-2% בשנה האחרונה.
בתמונה בעמוד הבית: ThunderStick, שפותח על ידי הזוכה במקום הראשון, אורי רוזן