שושי בן מאור לא חלמה אף פעם להיות אסטרונאוטית או חוקרת חלל. המהנדסת המחוננת בת ה־32 מסתכלת עכשיו לאחור, רגע לפני שהיא נוסעת עם עוד ארבעה חוקרים וחוקרות צעירים למרכז המחקר איימס (AMES) היוקרתי של נאס”א, ומבינה שהשמיים כבר אינם הגבול.
הזמנה להתמחות במרכז איימס היא הישג יוצא דופן, וההפתעה מתעצמת אולי כשמגלים שבן מאור גדלה בבית דתי לצד שמונה אחים ואחיות, בדימונה של שנות ה־80 וה־90. הדרך משם למסדרונות הסודיים של מרכז המחקר של נאס”א בעמק הסיליקון שבקליפורניה נראית ארוכה. אבל בן מאור דווקא לא מבינה על מה המהומה.
“שום דבר לא סיקרן אותי בילדות בתחום החלל”, היא אומרת בחיוך, “אבל אני זוכרת את האהבה של אבא שלי לטיסנים. הוא תמיד לקח אותנו למנחת המטוסים הנטוש. היה לנו בית קטן ולא היה בו מקום לטיסנים, אז אבא בנה מתלים בתקרה וכך היה שכל תקרת הבית הייתה מלאה בטיסנים. כולנו היינו שותפים לחוויית הטיסנים. היינו רצים להביא אותם מהמנחת כשהם נפלו, כולנו היינו בהתלהבות וזה נשאר ככה בזיכרון”.
כעבור שנים, כשהגיעה בן מאור לטכניון ללימודי תואר שני בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל, הסתכלה על תקרת הפקולטה והבינה שסגרה מעגל — גם שם טיסנים השקיפו עליה מלמעלה.
לכתבה המלאה בידיעות אחרונות: https://goo.gl/MKJK3w