הטכניון אירח לאחרונה את פרופ’ ג’ף הופמן מאוניברסיטת MIT, שסיפר על מסעו להגשמת חלום הילדות שלו: להיות אסטרונאוט. “כילד אבי קנה לנו טלסקופ לצפייה בכוכבים”, סיפר בהרצאתו, “ומאז נשביתי בקסמי האסטרופיזיקה ורציתי להגיע לכוכבים.” חלק ניכר מההרצאה התייחס למשימת הנחיתה על מאדים של נאס”א ולפרויקט שעליו שוקד הופמן בשנים האחרונות: MOXIE – מערכת לייצור חמצן במאדים.
המערכת, שגודלה כשל קופסת אוכל או טוסטר, הונחתה על מאדים כדי להדגים את האפשרות לספק חמצן לבני האדם שישהו שם בעתיד. ב-2021 דיווחה נאס”א על ייצור ראשון של חמצן מפחמן דו-חמצני על מאדים באמצעות מערכת MOXIE שהותקנה ברכב החלל Perseverance. בשנה שעברה דיווח פרופ’ הופמן, במאמר בכתב העת Science Advances, על ההצלחה בייצור חמצן בשבעה ניסויים שונים בתנאים שונים ובקצב ממוצע של 6 גרם בשעה. אתמול בטכניון הסביר פרופ’ הופמן “קצב החמצן שהצלחנו להפיק עד כה על מאדים מספיק לכלב אבל עדיין לא לבני אדם, והיעד שלנו הוא לייצר 3 קילוגרמים חמצן בשעה. תהליך כזה צורך אנרגיה רבה, שתבוא בעתיד ממקור גרעיני.
הופמן, יליד 1944, ד”ר באסטרופיזיקה (אוניברסיטת הרווארד), התקבל ב-1978 כאסטרונאוט לנאס”א – אחד מ-35 אסטרונאוטים שהתקבלו מתוך 8,000 מועמדים. מאז הוא צבר יותר מ-1,200 שעות חלל שבמהלכן גמא 34.5 מיליון ק”מ. במרוצת השנים הוא השתתף בחמש משימות חלל ובהן תיקונו של טלסקופ החלל “האבל”, משימה שחייבה אותו להתמחות בהליכת חלל. בשנת 2007 הוא התקבל להיכל התהילה של האסטרונאוטים האמריקאים.
בהרצאתו בטכניון אמר פרופ’ הופמן: “להיות אסטרונאוט – זה המקצוע הקשה בעולם. עם זאת, אנחנו האסטרונאוטים בני אנוש, וכשאנחנו יוצאים למסע בחלל אנו מביאים איתנו את ההיסטוריה והתרבות שלנו. במסורת היהודית שגדלתי עליה יש חשיבות עצומה ל’תיקון עולם’, ואני מרגיש שתיקונו של טלסקופ החלל ‘האבל’ היה תיקון העולם האישי שלי. זה היה הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי ותרומתי הגדולה ביותר למדע ולאסטרופיזיקה.”
