לוקחים ריטלין רק לפני מבחן? כדאי לכם לקרוא את הכתבה הזאת

מחקר שנערך בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון מגלה כי צריכה חד פעמית של ריטלין פוגעת בכל סוגי הקשב

צריכה חד פעמית של ריטלין פוגעת במגוון סוגי קשב. זה אחד הממצאים העיקריים במחקר שערכו פרופ’-משנה אבי אביטל והמסטרנט יבגני חבקין מהטכניון. זאת במסגרת התואר השני של חבקין במעבדה לביולוגיה התנהגותית בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

המחקר כלל ממצאים משמעותיים נוספים: ריטלין משפיע באופן שונה על הפרעות קשב שונה, ולכן אבחון מדויק של ההפרעה חיוני להתאמה מיטבית של הטיפול.

הפרעת קשב היא שיבוש נוירו-התפתחותי המתבטא בתסמינים שונים ובהם קשיי ריכוז, קושי בשמירה על ערנות, חוסר סבלנות, קושי בהתמודדות עם הסחות דעת ולעיתים גם פעלתנות יתר. הערכות עדכניות מייחסות הפרעה זו ל-5% מאוכלוסיית הילדים ול-2.5% מאוכלוסיית המבוגרים הכלל עולמיות, אף שצריכת הריטלין בעולם המערבי גבוהה פי כמה עקב אבחון-יתר וניצול לרעה (abuse) של התרופה. בארה”ב, על פי הערכות מהעשור הקודם, רוב השימוש בריטלין (כ-60%) הוא שימוש מיותר או שימוש-יתר.

אחת התרופות השכיחות ביותר לטיפול בהפרעת קשב היא ריטלין, תרופה מקבוצת הפסיכו-סטימולנטים המבוססת על מתילפנידייט. זוהי תרופה לא ממכרת בעלת השפעות חיוביות מוכחות על למידה, על זיכרון ובמיוחד על הפרעת קשב. אף שה-FDA (רשות התרופות והמזון בארה”ב) אישרה כבר ב-1955 את השימוש בריטלין, ואף שמאז שנות השמונים חלה עליה דרמטית בתרופה זו בעיקר לבעיות קשב וריכוז, עדיין רב הנסתר על הגלוי באשר למנגנון פעולתו של הריטלין במוח. אחת הסיבות לכך היא שתהליך הקשב והפרעתו הם תופעות מורכבות הן מהבחינה ההתנהגותית והן מהבחינה הנוירו-פיזיולוגית.

השפעתו של הריטלין נחקרה עד כה בעיקר בבני אדם באמצעות מטלות ממוחשבות הבוחנות את סוג הקשב המושהה – היכולת להתרכז ולהתמקד לאורך זמן. במחקר הנוכחי נבחנו גם שני סוגי קשב אחרים: קשב בררני, שפירושו היכולת להתמקד באובייקט או מחשבה רצויים ולסנן הפרעות סביבתיות (כגון רעש או גירוי ראייתי), וקשב חברתי הקובע את היכולת לזהות גורם חברתי שכבר פגשנו בעבר.

במחקר הנוכחי נבחנה ההשערה כי השפעת צריכה חד פעמית של ריטלין שונה מִצריכה כרונית (שבועיים רצופים). זאת בהקשר של שלושה סוגי קשב: מושהה שמיעתי, בררני וחברתי. המחקר נעשה בחולדות, המאופיינות בדמיון גנטי רב (96%) לאדם, תוך יישום גישת המדע התרגומי ממודל חיה לבני אדם. מחקר זה התבסס על בחינת מודל החולדה במבוך ייעודי שתוכנן לשם כך, על צילום וידאו ועל התאמת טכנולוגיות של עיבוד תמונה.
הממצאים מראים כי צריכה חד פעמית של ריטלין פוגעת בשלושת סוגי הקשב. הפגיעה בקשב החברתי באה לידי ביטוי בהתארכות משמעותית בזמן הנדרש לזיהוי שותף חברתי חדש בסביבה ובירידת המוטיבציה ליצור עימו קשר.

ההשפעה של צריכה כרונית היתה שונה. הקשב הבררני אמנם נפגע אבל בקשב המושהה, בקשב החברתי ובמשתנים המעידים על לחץ חל שיפור. לדברי פרופ’-משנה אביטל, “המחקר מגלה את ההבדל המשמעותי בין צריכה חד פעמית של ריטלין ובין שימוש כרוני ומצביע על חשיבות האבחון המדויק של סוג הקשב הפגוע. ממצאי המחקר יכולים להסביר העובדה שבמקרים רבים, גם השימוש הכרוני בריטלין אינה מועיל – פשוט כי השימוש אינו מותאם באופן אופטימלי להפרעה. לגבי שימוש חד פעמי, לאור המחקר ברור ששימוש כזה אינו מועיל ואף מזיק. את כל זה צריך כמובן לסייג בכך שאנחנו מסיקים ממודל חיה לבני אדם.”

פרופ’מ אביטל מוסיף כי ממצאי המחקר רלוונטיים לא רק להפרעות קשב אלא גם להבנת הפרעות רבות הבאות לידי ביטוי בליקוי קשבי – למשל הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומה). “לכן, בנוסף להמשך המחקר הבסיסי הפיזיולוגי, אנו מתעתדים לבחון את תוצאות המחקר בנבדקים הסובלים מפוסט-טראומה.”

בתמונות:

פרופ’ אבי אביטל ויבגני חבקין

קשב בררני

קשב שמיעתי מושהה

קשב חברתי

בסרטון: הדגמה של קשב בררני – היכולת להתמקד באובייקט או מחשבה רצויים ולסנן הפרעות סביבתיות

בתמונה המחולקת ל-4 – קשב בררני: בחינה במקביל של 4 נבדקים מקבוצות הניסוי השונות. באמצעות אלגוריתם ייחודי לניתוח וידאו, שפותח במעבדתו של פרופ’ אביטל, מבוצע מעקב אחר המסלול (הקו האדום) שהחיה עוברת במפגש עם אובייקט מוכר (הכוס בצד ימין) ובמפגש עם אובייקט חדש החדש (קוביית הלגו בצד שמאל)

בתמונה השנייה – רמת האקטיביות של הנבדק. רמת האקטיביות נמדדת במרחק הכולל שעברה ב-5 דקות (המסלול האדום בתמונה הקודמת). רמות הלחץ והחרדה נמדדות ביחס בין פעילות חולדה באיזור המוגן (סמוך לדפנות התיבה) לעומת מרכז התיבה