האם ידע מדעי הוא כוח בחיי הורים לילדים עם צרכים מיוחדים?
האם ידע מדעי שימושי בחייהם של מי שאינם מדענים? לכאורה התשובה ברורה – ודאי שידע הוא כוח. אלא שבפועל יש מעט מאוד ראיות לכך שאנשים שאינם מדענים משתמשים במדע שלמדו בבית הספר כדי לקבל החלטות בחייהם האישיים. סופי שאולי, המסיימת בימים אלו דוקטורט בתחום תקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, שאלה את עצמה את אותה שאלה בנוגע להורים לילדים לקויי שמיעה. כאם לילדה לקויית שמיעה בעצמה, היא זכרה היטב כיצד מיד עם קבלת ההודעה על החירשות של בתה התינוקת היה עליה ללמוד כמות אדירה של ידע מדעי, אודיולוגי, טכנולוגי ורפואי כדי לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבור ביתה. “אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הציגו לי את תוצאות בדיקת השמיעה של בתי”, היא משחזרת. “מעבר לקושי להתמודד עם הידיעה שבתי נולדה חרשת, נאלצתי להתמודד גם עם הקושי של למידת עולם שלם של מושגים חדשים וזרים לי לחלוטין: אודיוגרמה, טימפונומטריה, שתל קוכליארי, דציבלים, הרצים ועוד ועוד. תוך זמן קצר הבנתי שאני לא היחידה שנבוכה מול כל הידע המדעי החדש הזה… רובם המכריע של ההורים לילדים לקויי שמיעה – מעל 90% – הם שומעים, ולכן לרוב חסרי ידע מוקדם בתחום השמיעה ושיקומה.”
אחת עשרה שנים אחרי אותה בדיקה דרמטית, בשבוע שעבר, התפרסם בכתב העת הבינלאומי Public Understanding of Science המחקר שערכה שאולי יחד עם פרופ’-חבר אילת ברעם-צברי. במחקר זה הן שאלו האם במסע הארוך להשתלבותו של ילד כבד שמיעה בחברה השומעת הידע המדעי של הוריו עשוי להועיל.
תוצאות המחקר שכלל מעל מאה שאלונים ועשרות ראיונות עם הורים ועם מומחים מצביע על כך שידע מדעי עשוי בהחלט לעזור להורים בדו שיח עם הצוות הרפואי והחינוכי המטפל בילד. הידע המדעי גם משמש כלי בידי ההורים כאשר הם מנסים לפעול למען מיצוי זכויותיהם של ילדיהם. למשל, הורים שדואגים להסביר לצוות החינוכי כיצד כדאי ורצוי לפנות וללמד את ילדם לקוי השמיעה, נעזרים בהבנתם את המאפיינים הספציפיים של לקות השמיעה של ילדם על מנת לחדד את הסבריהם ולשכנע את הצוות החינוכי. החוקרות מקוות כי תוצאות המחקר יעזרו להרחיב את ההדרכה להורים אחרי גילוי לקות השמיעה. הורים בעלי הבנה טובה יותר של מאפייני לקות השמיעה של ילדם יוכלו לנהל שיח פורה יותר עם הגורמים המטפלים ולהוביל להשתלבות מהירה ופשוטה יותר של ילדים כבדי שמיעה בחברת השומעים.