בוגר הטכניון ד”ר גדי מדור, העומד בראש ה”טכנודע” בגבעת אולגה, משלב חינוך מדעי עם חזון חברתי
ב-1991 הגיע ל”טכנודע” בגבעת אולגה מדריך חדש: סטודנט צעיר לפיזיקה ולמתמטיקה בטכניון. הביקור ההוא זכור לו היטב גם כעבור 23 שנים, כשהוא מנהל את הטכנודע. “זה היה מקום צנוע מאוד – שלוחה של מוזאון המדע בחיפה, שהיו בה כמה צריפים וציוד מוגבל מאוד,” אומר ד”ר גדי מדור. “לפני כן נסעו ילדי אולגה ל’מדעטק’ בחיפה, עד שהוחלט שבמקום להסיע אותם אל המדע, יביאו את המדע אליהם. כך הוקם המתחם הראשוני, ולכאן הגיעו ילדים מגבעת אולגה ומהאזור לפעילויות מדעיות בסיסיות.”
הטכנודע נמצא בלב שכונת גבעת אולגה, שבה מתגוררים עולים רבים מאתיופיה ומקווקז לצד אוכלוסיות ותיקות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. לדברי ד”ר מדור, המקום קם לא רק ממניעים מדעיים, אלא גם ממוטיבציה חברתית: הרצון לחזק את ילדי השכונה, את גאוותם ואת ביטחונם העצמי באמצעות חינוך מדעי וטכנולוגי.
ואכן, מאז הקמתו מגיעים למקום ילדים רבים מהסביבה כדי ללמוד מדע וטכנולוגיה. “הפעילות כאן פותחת לילדים צוהר לעולם טכנולוגי-מדעי ומציעה מסגרת תומכת הכוללת של הדרכה, עזרה בלימודים, העשרה בנושאים שונים וגם ארוחת צהריים חמה (1,150 מנות אוכל בשבוע כבר 18 שנה!). לצד פעילות זו אנחנו מציעים מסגרות פעילות לילדים מצטיינים ומחוננים, המגיעים בהסעות מכל יישובי האזור. מסגרות יחודיות אלה צברו מוניטין רב, והן מושכות מעל 30 אלף ילדים בכל שנה.”
מדע מהבית
ד”ר גדי מדור נולד וגדל בחיפה, למד בבסמ”ת (בית הספר החיפאי שהוקם על ידי הטכניון), שיחק כדורסל (הפועל חיפה והפועל גליל עליון), והיה פעיל (“מאוד!”) בתנועת המחנות העולים. אביו אורי מדור הוא מוותיקי הפקולטה לאווירונוטיקה בטכניון, כך ש”היה לנו הרבה מדע בבית.” סבו של גדי, מראשוני הרופאים בעמק יזרעאל, הקים את המחלקה הכירורגית בבית חולים העמק, וגדי עצמו חלם ללכת בדרכו ולהיות רופא – חלום שלא התגשם בסופו של דבר. עם זאת, הבייבי שלו בטכנודע, ולא במקרה, הוא היחידה לסימולציה רפואית. ביום הקבוע שלו כמרצה במכללת אורנים הוא מלמד סטודנטים לתואר שני מקצועות המשלבים פיזיקה ורפואה.
מורשת הטכניון
שנה לאחר בואו לטכנודע מונה גדי מדור למנהל המקום על ידי פרופ’ צבי דורי ז”ל, מייסד מדעטק ומנהלו המיתולוגי, ומאז סיים תואר שני ודוקטורט בטכניון. על המנחה שלו בדוקטורט, פרופ’ יהודית דורי מהמחלקה להוראת המדעים, יש לו רק מילים טובות: “יהודית היא מקצועית ופרפקציוניסטית, וזה אחד הדברים שלמדתי ממנה: לכתוב מדויק, לעבור על כל דבר שוב ושוב עד שאהיה בטוח שאין טעות. זה כמובן נקשר לרוח הטכניונית, רוח ההצטיינות, כי כדי להצטיין לא מספיק כישרון, צריך עבודה קשה ותשומת לב לפרטים ובדיקה עצמית מתמדת. בכלל, הטכניון הוא מקום נפלא שהשפיע עליי מאוד. במסגרת הלימודים במחלקה למדתי בקורסים מתקדמים במגוון פקולטות – פיזיקה, הנדסה ביו-רפואית, תעשייה וניהול ועוד – וזה ידע שמשמש אותי המון גם כיום. ככלל, הטכניון נתן לי את הבסיס האקדמי, ואילו המשפחה ותנועת הנוער העניקו לי את תחושת המחויבות החברתית.”
עוברים דירה
ב-2006 העתיק הטכנודע את מקומו לקמפוס חדש, רחב ומרשים, שבו מתקיימת קשת רחבה מאוד של פעילויות התואמות את חזון ההעשרה הממוקדת בשני מישורים: המישור הקהילתי – מסגרת לילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך באמצעות מדע וטכנולוגיה, תוך צמצום פערי החינוך הקיימים; והמישור החינוכי-מדעי – פיתוח דור העתיד של אנשי הטכנולוגיה בישראל בהתייחסות לחשיבות הנושא בהקשר הלאומי, ובמיוחד על רקע הנסיגה בלימודי הטכנולוגיה בשנים האחרונות. לאחרונה התגשם חלומו של ד”ר מדור – להפוך את המוזאון בטכנודע למוזאון המדע הראשון בישראל שיש בו נגישות קוגניטיבית לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
הלב שלנו
טכנודע פועל כעמותה ציבורית, ובוועד המנהל חברים אנשי אקדמיה (אחד מהם הוא חתן פרס נובל פרופ’ אהרן צ’חנובר מהטכניון) ואנשי עסקים (היו”ר הוא יהלי שפי). הכוח המניע את המקום הוא 150 עובדיו, שמונה מהם בעלי תואר דוקטור. “הם אנשים נפלאים ומסורים המהווים את הלב של המקום הזה. עם זאת, כדי להמשיך להתפתח אנחנו חייבים להגדיל משמעותית את התקציב הלא-ריאלי שלנו, שעומד כיום על 17 מיליון שקל. לצערי פחות מ-10% מההכנסות מקורן במדינת ישראל, שמגדירה את החינוך המדעי-טכנולוגי כיעד לאומי.”
300 אלף איש בשנה
מדי שנה בשנה מבקרים כאן 300 אלף איש. כל בוקר מתמלא המקום בילדי גן ובתלמידי יסודי, חטיבות ותיכונים, העוברים כאן למידה מדעית חווייתית. פועל כאן גם מרכז מחוננים. בצהריים מגיעים לכאן ילדי גבעת אולגה (כיתות א’-ז’ – כ-400 ילדים במהלך השבוע) ומקבלים ארוחה חמה, עזרה בשיעורי בית ופעילות מדעית. בין 15:00 ל-18:30 מתארחים תלמידי בתי ספר שעוברים לימודים בסגנון אקדמי במגוון תחומים מדעיים. בלילה מתקיימות תצפיות אסטרונומיות, וזהו המקום הגדול בארץ שבו לומדים תיכוניסטים לבגרות מורחבת באסטרונומיה תצפיתית. ד”ר מדור גאה מאוד בטלסקופ שבמצפה הכוכבים במקום – הטלסקופ הגדול ביותר בארץ הנגיש לקהל הרחב.
חיבור אמיתי
“כל מה שאומרים על הספורט – שהוא מחבר אנשים – נכון למדע ולטכנולוגיה. אני מאמין שהמדע והטכנולוגיה הם פלטפורמה המגשרת על פערים חברתיים, ולכן לפעילות המדעית-חינוכית שאנחנו עושים כאן יש ערך חברתי ובין-אישי עצום.”
ואכן, בטכנודע מתחברות אוכלוסיות שונות ומגוונות מכל קצווי הקשת הישראלית. באחת הקבוצות, לדוגמה, לומדים ילדים יהודים משכונת גבעת אולגה עם ילדים ערבים מג’יסר א-זרקא הסמוכה. “הייתי רוצה מאוד להרחיב את הפעילויות האלה, שמחברות את האוכלוסיות שסובלות ממגבלות ומחסמים חברתיים תרבותיים רבים – מיעוטים, ילדים עם צרכים מיוחדים, אוכלוסיות מצוקה וחרדים. בני המזל שגדלו בתנאים טובים ובמשפחות אמידות יחסית,יכולים להגיע לטכניון בלי עזרתנו, אבל אלה שמזלם לא שפר עליהם זקוקים לקרש קפיצה שיסייע להם לעלות ולהתקדם. עבור הצעירים האלה, הדרך לטכניון עוברת בטכנודע.”
ה”בייבי” שלו
היחידה לסימולציה רפואית, הבייבי של ד”ר מדור, היא מרכז-אימון רפואי ייחודי להכשרות במקצועות רפואיים ופרה-רפואיים.
תולדות הסימולציה הרפואית בישראל הן סיפור מרתק, שתחילתו בפרופ’ אמיתי זיו, שהנחה את ד”ר מדור כמנחה השני בדוקטורט שלו בטכניון. פרופ’ זיו – טייס קרב בחיל האוויר (בן מחזור של הנווט רון ארד) ורופא ילדים – טען תמיד כי כפי שמדמי-טיסה מסייעים לטייסים בהכשרתם ולאחר מכן, כך אמורים סימולטורים רפואיים לסייע לרופאים בהכשרתם ובקריירה שלהם. כיום מתאמנים סטז’רים ורופאים על מטופלים חיים, והבעיה האתית ברורה. לאור זאת הקים פרופ’ זיו בשנת 2001 את מ.ס.ר – מרכז לסימולציות רפואיות – ושם ערך ד”ר מדור את מחקר הדוקטורט שלו. בשנת 2008 הקים ד”ר מדור מרכז דומה בטכנודע – היחידה לסימולציה רפואית ע”ש מרים ודן ראב”ד בטכנודע, מעין בית חולים ללא חולים. ברשות היחידה בובות אדם ממוחשבות, סימולטור לאימון בצנתור לב ומוח, יחידת CT ועוד. ביחידה מבקרים בכל שנה כ-15 אלף תלמידים, סטודנטים ואנשים מהתעשייה, ולאחרונה היא קיבלה הכרה של בית הספר לרפואה צבאית בצה”ל כשלוחה האזרחית של בה”ד 10. זהו המקום היחיד בארץ שבו תלמידי מקצועות מדעי הבריאות יכולים לתרגל את החומר התיאורטי ולגשת לבגרות. ד”ר מדור שואף להקים בטכנודע מוזאון לרפואה, ומאמין שהדבר יצלח בשנים הבאות.