Yearly Archives: 2013

שיתוף פעולה ישראלי-הולנדי בטכניון

סדנת סטודנטים הציגה לראש ממשלת הולנד פתרונות לבעיות מים

הפתרון הזוכה: “חזרה לחקלאות”, שמטרתו לעודד חקלאים ערבים בגליל המערבי לשוב ולעבד את אדמותיהם באמצעות השקייה במי קולחים

סטודנטים לתארים מתקדמים,  שהשתתפו בסדנה משותפת לישראל ולהולנד, שנערכה בטכניון, הציגו בתחילת השבוע פתרונות לסוגיות הקשורות במים לראש ממשלת הולנד,  מארק רוטה, אשר ביקר בארץ. הפתרון הזוכה בתחרות WETSKILLS ISRAEL :2013  “חזרה לחקלאות” ((Reclaim Agriculture שמטרתו לעודד חקלאים ערבים בגליל המערבי לשוב ולעבד את אדמותיהם באמצעות השקייה במי קולחים. תכניות אחרות שהציעו הסטודנטים, ישראלים והולנדים, היו: מערכת קומפקטית להפקת מי שתיה מלחות באוויר המיועדת לאזורים מדבריים, ייעור באזורים מדבריים המשלב באספקת המים שלו טכנולוגיות מודרניות עם טכנולוגיות עתיקות מתקופת הנבטים הקדומה ומערך ניטור ומניעה הוליסטי להפחתת טפילים במים.

במסגרת התחרות, שאורגנה על ידי המכון למחקר המים ע”ש גרנד בטכניון וארגון WETSKILLS ההולנדי, נדרשו הסטודנטים להציע פתרונות לאתגרים ובעיות בנושאי מים בישראל, באמצעות חשיבה יצירתית וחדשנית מחד, אך ישימה לביצוע מאידך.

את הפתרונות הציגו הסטודנטים, בראשית השבוע, בפני פורום לשיתוף פעולה ישראלי–הולנדי, שכלל מומחי מים משתי המדינות והתקיים במסגרת ביקור שערכו בישראל מארק רוטה, ראש ממשלת הולנד, ושרים בכירים בממשלתו.

מספר חברות וארגוני מים (מקורות, תאגיד מים וביוב סובב שפרעם, JNF סניף הולנד וקק”ל) בישראל הציגו בשבוע שעבר לסטודנטים בעיות מהשטח אותן היה עליהם לפתור. לרשות הסטודנטים עמדו חמישה ימים בלבד לגבש ולהציג את הפתרונות, תוך התייעצות עם מומחי מים ובסיוע מרכז המידע של המכון למחקר המים ע”ש גרנד בטכניון. חבר השופטים כלל מומחי מים מישראל ומהולנד: שמעון טל, לשעבר נציב המים, תמי שור, סמנכ”לית רגולציה ברשות המים, פרופסור אבי שביב, ראש המכון למחקר המים ע”ש גרנד בטכניון, ד”ר הדס ממן מאוניברסיטת תל אביב ומנו הולטרמן ויאפ פייל, מומחי מים מהולנד. לרשות כל קבוצה עמדו שתי דקות בלבד להציג את הפתרון אליו הגיעו. המצגות היו בהירות, קצרות ומדויקות ובשתי דקות הצליחו הסטודנטים להציג עבודה מרוכזת ומאומצת שנמשכה שבוע ימים. בהמשך הוצגו הפרויקטים לאנשי המקצוע, ביתר פרוט, על גבי פוסטרים.

הפרויקט שנבחר על ידי צוות השופטים, היה “חזרה לחקלאות”,  המציג פתרון לאתגר שהציב בפני הסטודנטים תאגיד מים וביוב סובב שפרעם, המטפל במערכת מים וביוב של העיר שפרעם וכפרים נוספים בסביבתה. התאגיד נותן שירות לכ-160,000 תושבים. עקב מחסור במים שפירים ועלותם הגבוהה לחקלאים, רוב תושבי הכפרים שעסקו באופן מסורתי בגידול ירקות הפסיקו לעבד את אדמותיהם החקלאיות. צמצום החקלאות פגע בפרנסת התושבים ובמרקם החברתי-כלכלי באזור. התאגיד ביקש מהסטודנטים למצוא דרכים להשיב את החקלאים לשדותיהם, ולהציע להם אפשרויות חלופיות לגידולים חקלאיים היכולים להיות מושקים במים מושבים (מי שפכים מטופלים). הסטודנטים הציעו פתרון משולב, הכולל הקמת אתר הדגמה שכולל אגנים ירוקים בשילוב עם הקמת ועדת מומחים. “ההצעה שלנו כוללת בניית אגנים ירוקים, אליהם יוזרמו מי קולחים ממכון לטיהור שפכים בכרמיאל,” סיפרה נועה אהרוני, בוגרת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב, שהשתתפה בסדנה. “בבריכות תישתל צמחיית מים, שמעבירה את המים סינון נוסף (תחליף למסנני שטח למשל), ויגדלו דגי זהב כראיה לטיב המים. מטרת הפרויקט הייתה להנגיש  את תהליך טיהור מי הקולחים לחקלאים המקומיים ולהדגים להם באמצעות הוספת האגנים הירוקים ודגי הזהב שמדובר במים נקיים הטובים לחקלאות. כדי להסיר חסמים תרבותיים לשימוש במים הצענו לגדל בבריכות דגים ושבלולי מים, החיים במים נקיים., כך ניצור סביב האגנים הירוקים מערך חינוכי לחקלאים ולדור הצעיר שיסייע להם להתגבר על המחסום הפסיכולוגי של שימוש במים מושבים לחקלאות.”

“בנוסף, הצענו להקים ועדת מומחים משותפת למשרד החקלאות, הרשות המקומית, תאגיד המים והחקלאים המקומיים,” הוסיף דניס שטיינברג, סטודנט לתואר שני בטכניון.  “הוועדה תסייע לחקלאים המקומיים להגיע להתארגנות שיתופית ותסייע בקידום ההסברה והכדאיות של השימוש במים מושבים. אנשי התאגיד משפרעם התלהבו מהפתרון שהצענו והבטיחו שיישמו אותו בעתיד הקרוב. אני חושב שהפרויקט שלנו מציע פתרון מיידי ועשוי לסייע בשינוי חברתי באזור. האתגר עמו התמודדנו היה שונה מאוד מהעבודה היומיומית הטכנית-הנדסית, פתאום היה עלי להתייחס גם לשיקולים חברתיים סוציולוגיים.”

“יש רתיעה מסורתית לשימוש במי קולחים בחלק מהמגזר הערבי מתוך אמונה או חשש שהמים אינם  נקיים מספיק,” הוסיף פרופסור ערן פרידלר, מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, שליווה את הסטודנטים. “החקלאות הישראלית בישובים החקלאיים מאוד מאורגנת, ואילו כאן מדובר על חקלאות קטנה ברמת המשפחה, בלי ארגון גג, עם גידול מסורתי של ירקות. החקלאים נטשו חלק מהשדות משום שמחירי המים השפירים עלו באופן משמעותי. הפתרון שהסטודנטים הציעו מאפשר לחקלאים להמשיך בעבודת החקלאות תוך שימוש במים מושבים שעלותם נמוכה בהרבה ממים שפירים.”

גם בתאגיד מים וביוב שפרעם היו מרוצים מהתוצאות. “הזכייה של הסטודנטים במקום הראשון הביאה לנו כבוד רב”, אמרה אחלאם גנאם, מנהלת מחלקת הרישוי בתאגיד. “הם עבדו ביצירתיות על הפתרון ואנחנו כבר מחפשים צוות מומחים שיישם את התכנית ויבצע אותה בפועל.”

“מטרת הסדנה להכשיר את מנהיגי העתיד בתחומי המים. זו תכנית לעידוד שיתוף פעולה בינלאומי בנושאי מים, במהלכם סטודנטים ממדינות שונות יושבים יחד ומתמודדים עם משימות משותפות בנושאי מים,” סיפר יוהן אוסט, מרכז תכנית Wetskills,  המוביל את התכנית בארץ ביחד עם פרופסור אבי שביב, ראש המכון למחקר המים ע”ש גרנד בטכניון. “הסדנה פועלת  מזה עשור וכבר נערכה בסין, אינדונזיה, דרום אפריקה, מרוקו, רומניה, מצרים, הולנד, עומאן ומוזמביק. אני מאוד שמח שהצלחנו לקיים אותה גם בישראל. המטרה לאתגר מומחים צעירים בנושאי מים בבעיות מהשטח, ולעודד אותם לחשוב באופן יצירתי. הסטודנטים עבדו קשה על המשימות שקיבלו ואני גאה בהם מאוד. אנחנו חייבים למשוך את האנשים הטובים ביותר לעבוד בתחום המים.”

“התרשמתי מאוד מעבודת הסטודנטים,” אמר ברנרד וינטס, ראש איגוד התעשיינים והמעסיקים בהולנד, שהעניק לקבוצה הזוכה את הפרס. “לשופטים היה קשה להכריע משום שכל העבודות מציגות פתרונות פשוטים ויצירתיים, הניתנים ליישום ובעיקר העידו על יכולת חשיבה עצמאית ויצירתיות גבוהה.”

“ראינו חשיבות רבה לקיים את התחרות בטכניון”, סיכם פרופסור אבי שביב. “הצבת אתגרים משותפים למומחי מים צעירים מישראל ומהולנד מהווה בסיס לשיתוף פעולה בין המדינות ולשילוב כוחות ביניהן. נהנינו מאוד לראות את שיתוף הפעולה, היצירתיות והחלפת הידע בין הסטודנטים.”

בתמונה העליונה: הסטודנטים משתתפי הסדנה עם ראש ממשלת הולנד (במרכז)

בתמונה התחתונה: הסטודנטים הזוכים עם נציגי תאגיד מים וביוב שפרעם (מימין לשמאל):
דניס שטיינברג, ד”ר אחמד חיג’אזי, ארינקה זיגרסמה, נועה אהרוני, מנו ברואר ואחלאם גנאם

צילום: יעקב סער/ ישראל סאן, דוברות הטכניון

הבשורה על זכייתו בפרס נובל תפסה את פרופסור אריה ורשל כשהוא שקוע בשינה עמוקה. “בשתיים בלילה נהוג לישון כאן,” אמר למראיין שהתקשר אליו מאוחר יותר. כשנשאל מה יעשה עם כספי הזכייה השיב כי “זה לא כל כך הרבה” וכי עליו לבדוק אם הסכום פטור ממס.

חשדת שמדובר במתיחה?

כמובן, אבל לנציג שבישר לי על הזכייה היה באמת מבטא שוודי חזק, אז השתכנעתי שזה אמיתי.

קיבלת את הפרס על מחקר מאמצע שנות השבעים – כמעט ארבעים שנה.

נכון. העניין שלי באנזימים ובביולוגיה החל אפילו לפני זה, בטכניון, אבל השנים 1974-5, במעבדת MRC  בקיימברידג’, העניקו לי פרספקטיבה חדשה לגמרי. פתאום מצאתי את עצמי בין אנשים שהביולוגיה הפונקציונלית מעסיקה אותם יום יום, בכל דיון ובכל הפסקת תה.

מהי ביולוגיה פונקציונלית?

זהו התחום שבו נחקר הקשר בין מבנה החלבון לבין פעילותו ותפקודיו.

מאז ועד היום לא נטשת את התחום הזה.

אני אוהב מאוד את מה שאני עושה, ולא היה לי משהו יותר מעניין לעשות.

אריה ורשל (Warshel) נולד בנובמבר 1940 בקיבוץ שדה נחום, למד בקיבוצו ובבית הספר התיכון בעין חרוד, והתגייס לצה”ל בשנת 1958. הקריירה המדעית-אקדמית שלו, שתחילתה בלימודי תואר ראשון בכימיה בטכניון, הובילה אותו עד לתפקידו הנוכחי – פרופסור בכיר בכימיה ובביוכימיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, לוס אנג’לס. בדרך הוא זכה בפרסים רבים, ביניהם Tolaman Medal והפרס לכימיה ביו-פיזיקלית של האגודה המלכותית לכימיה (RSC) לשנת 2012. מאז 2008 הוא חבר באגודה המלכותית לכימיה, ומאז 2009 – חבר באקדמיה הלאומית למדעים. לוֹ ולאשתו תמי שתי בנות – מרב ויעל.

הגעת לטכניון ב-1962. מה אתה זוכר משנות הלימודים כאן?

נהניתי מאוד מהלימודים בטכניון ומעולם לא מתחתי ביקורת על המרצים. רובם היו מצוינים, ואני זוכר לטובה את אמיתי הלוי, ראובן פאונץ, אוטו שנפ, יחיאל שליטין וקלמן אלטמן. היו גם מרצים פחות טובים, אבל אני מאמין שהלמידה היא באחריותו של הסטודנט, והוא לא אמור להאשים אף אחד אחר בכשלונותיו. מאוחר יותר גיליתי שדודתי, חנה ורשל, שנספתה בשואה, למדה הנדסת בניין בטכניון בשנים 1935-6.

מדוע בחרת בכימיה?

האמת היא שלא היה לי מושג מה ללמוד, אז התייעצתי עם אליעזר פינקמן, חבר מהצבא שכבר למד כאן אז וכיום הוא פרופסור אמריטוס בטכניון. הוא אמר לי שמכיוון שיש לי ראיית-צבעים טובה – לוֹ היו משקפיים ולי לא – כדאי לי ללמוד כימיה. “שיהיה,” אמרתי לעצמי, במחשבה שאחרי שאסיים את הלימודים אחליט מה לעשות הלאה.

אבל הכימיה תפסה אותך מהר וחזק.

נכון, וכבר בשנת הלימודים השלישית הצטרפתי לפרויקט מחקר בביוכימיה בהנחיית פרופסור יחיאל שליטין. שם בעצם החל המסע המדעי שלי. בעבודה איתו נחשפתי לחקר האנזימים ולאופן שבו אנזימים מאיצים תגובות כימיות, ולעתים מעצימים אותן בעשרות סדרי גודל. במסגרת הפרויקט הזה השתמשתי בהצלחה, כנראה לראשונה בהיסטוריה, במכשיר NMR (תהודה מגנטית גרעינית) למדידת תגובה אנזימטית מהירה מאוד.

מה כל כך מעניין בתגובות כימיות של אנזימים?

הבנה של תהליכים אנזימטיים מאפשרת לנו להאיץ תהליכים פיזיולוגיים או לעכב אותם, ולפתח תרופות וטיפולים שמייעלים את תיפקוד הגוף ו”מתקנים” שיבושים.

אז מה היה האתגר הגדול ביותר?

אחת התעלומות הגדולות בתחום הביוכימיה נוגע לשאלה כיצד אנזימים מעצימים משמעותית – לעתים ב-20 סדרי גודל (10²⁰) – תגובות כימיות. המחקר הנסיוני מוגבל כאן, כי ניסויים לבדם אינם יכולים להסביר איך משפיעים האנזימים על מהירות התגובה ומאיצים אותה בשיעור כל כך משמעותי. הבעיה הניסויית אינה נובעת רק ממהירות התהליך, אלא גם מכך שהאנזימים מורכבים מאוד, ואיש אינו יכול לבנות ניסוי שיאמר לו מהם בדיוק הכוחות שפועלים בתוכם. כאן אנחנו נכנסים, עם מודלים שמסבירים למה התגובות האנזימטיות מהירות כל כך, וגם מציעים ניסויים נוספים שישנו את מהירות התגובה.

וזו ההצלחה הגדולה שלך.

זו היתה תעלומה בת מאה שנה, ואני רציתי לפתור אותה. המודלים שפיתחתי במהלך השנים מאפשרים להבין כיצד פועלים האנזימים, וכיצד שינויים בהם (לדוגמה, שינויים בחומצות האמינו) מאיצים את מהירות התגובה. את התעלומה הזאת אפשר לפתור רק באמצעות מודלים ממוחשבים.

על פי ועדת פרס נובל, הפרס הוענק לכם על הגישור בין הפיזיקה הקלאסית למכניקה הקוואנטית.

נכון. מודלים כימיים שמתבססים על הפיזיקה הקלאסית בלבד מתארים את החלבון כאוסף של כדורים (אטומים) וקפיצים (קשרים), ומסבירים את מבנה החלבון במונחים האלה. המגבלה שלהם היא שהם אינם יכולים לתאר את הכימיה, כלומר את שבירת הקשרים בחלבון. לשם כך אנחנו זקוקים למכניקה קוואנטית.

וזו בעצם פריצת הדרך שלך?

בתקופת התואר הראשון לקחתי קורס במכניקה קוואנטית אצל פרופסור קלמן אלטמן מהפקולטה לפיזיקה. הוא היה מרצה פנטסטי אבל הקורס היה נורא קשה – הרבה יותר מכל מה שלמדנו בכימיה – והחלק היחיד שהבנתי בו הוא שפונקציות הגל בתחילת התגובה ובסופה יכולות ללמד אותי על שלבי הביניים, שהם מצבים הרבה יותר מורכבים. הבנתי שיש כאן מפתח למחקר-האנזימים שלי אצל שליטין. עוד לא היה לי מושג איך לחבר את שני העולמות האלה, אבל האמנתי שזה אפשרי, ואפילו הבטחתי לסטודנט מבריק אחד שלמד איתי שיום אחד אפתֵח פונקציית-גל לאנזימים.

למה בעצם לחבר את הקלאסי והקוואנטי ולא להסתפק במכניקה הקוואנטית?

כי המודלים הקוואנטיים – שאכן יודעים להסביר ולנבא את התגובה הכימית ואת העירור האנרגטי הכרוך בה – דורשים כוח חישוב אדיר. לכן הם לא יכולים לתאר את התהליך הכימי כולו, אלא רק אטומים בודדים ומולקולות קטנות, ולכן הם אינם מספקים מידע משמעותי על הסביבה, כלומר על התמיסה שבה שרויות המולקולות. לפיכך נדרש כאן גישור בין שתי הדרכים, ולכך הגענו בהמשך.

אז זו בעצם שאלה של פשרה, או טרייד-אוף?

כן, ממש כמו ברזולוציה של תמונה. ככל שהרזולוציה גדלה התמונה יותר ברורה, אבל גם כוח המיחשוב הנחוץ גדֵל, ואתה חייב להתפשר איפה שהוא. בביולוגיה פונקציונלית אתה זקוק לרזולוציה גבוהה מאוד רק באזורים מסוימים – במקומות שבו אתה רוצה למפות את מצבם של כל אלקטרון וכל גרעין באטום; בשאר האזורים אתה יכול להסתפק ברזולוציה הנמוכה יותר שמספקת הפיזיקה הקלאסית. זה מה שהבנתי במהלך התואר הראשון – שבעצם דרוש גישור בין שתי ה”פיזיקות” ובין הביולוגיה למדעי המחשב.

ואז נפרדת מהטכניון.

גם כאן היתה מקריוּת רבה. הציון הגרוע היחיד שלי בכל התואר הראשון היה באנגלית, וחששתי מהדרישה הטכניונית (מכל תלמיד לתואר שני) ללמוד שתי שפות. באותו זמן קראתי בעיתון שפרופסור שניאור ליפסון, המנהל המדעי החדש של מכון ויצמן, הוא מקיבוץ תל עמל (כיום ניר דוד), שנמצא שלושה קילומטר מהקיבוץ שלי. נפגשתי איתו, והוא הסביר לי שבגלל המינוי שלו הוא לא לוקח סטודנטים חדשים. הראיתי לו את הציון שלי – 4.00 – אבל הוא אמר שציונים לא מעניינים אותו. ולמרות הכל, בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו.

מה היה תחום-המחקר שלו?

ליפסון חקר עד אז את השינויים בסלילי החלבונים, ועשה זאת בשיטות של מכניקה סטטיסטית. ב-1965, קצת לפני שהגעתי אליו, הוא הבין שהמחשב יכול לתרום המון במחקר הכימי והביולוגי, והחל לעבוד על מידול-מולקולות ממוחשב. במהלך המחקר אצלו פיתחתי תחליף לייצוג-המולקולות המסורתי, שהתבסס כאמור על דימוי של כדורים (אטומים) וקפיצים (קשרים), ועל חישובים המסתמכים על אורך הקשר. למודל הזה היו מגבלות עצומות, ואני הצעתי להחליף אותו בייצוג המבוסס על קואורדינטות קרטיזיאניות (צירי x, y, z). בשלב הזה ליפסון חשב שאני ממש לא בכיוון, וגם לי עצמי היו פקפוקים מסוימים, אבל “הגולם” – המחשב המתקדם של מכון ויצמן – אישר את הפתרון שלי.

במה הועילה שיטת המידול החדשה שפיתחת?

השיטה שלי איפשרה לנו להסתפק בשורת קוד אחת במקום אלפי שורות. בהמשך יישמתי אותה על ויברציות של מולקולות, והצלחתי לצמצם לשורה אחת בעיות שהצריכו קודם ספר שלם. בינתיים סיימתי את המאסטר, ואז נקראתי למילואים – זו היתה “תקופת ההמתנה”, שבסופה פרצה מלחמת ששת הימים. במלחמה עצמה, כשאשתי תמי רצה למקלט עם תיק יד, כולם היו בטוחים שאלה התכשיטים שלה, אבל בעצם זו היתה הצעת המחקר שלי לדוקטורט.

ואז פגשת את מייקל לויט.

נכון. מייק עמד להתחיל את הדוקטורט שלו. למזלי הוא היה – והוא עדיין – מתכנת מעולה, וכך הצלחנו לפתח תוכנה שהיתה יעילה ואלגנטית מאוד בהתחשב במגבלות המיחשוב של אותם ימים. באמצעות התוכנה שכתבנו הצלחנו בעצם “להעמיס” על המחשב את רוב העבודה, וזה בעצם היה הבסיס לכל התוכנות העתידיות של סימולציה מולקולריות. אין לי ספק שהניסיון הזה עיצב את המחשבה המדעית שלי.

חשוב לציין עוד תחנה משמעותית מאוד בדרך לפרס נובל. לקראת סיום הדוקטורט עסקתי, כעבודה צדדית, במחקר משותף עם אברהם ברומברג, שהיה גם הוא דוקטורנט בויצמן באותה תקופה. ברומברג גילה, באופן ניסויי, אפקט איזוטופי כלשהו שנחשב אז בלתי אפשרי, והקהילה המדעית התייחסה בחשדנות לממצא הזה. פיתחתי חישוב של התהליך הקוואנטי הרלוונטי, ובו הסברתי חלק מהמולקולה במונחים של מכניקה קוונאטית, וחלק אחר על פי המודל הקלאסי. כך אישרתי את קיומו של האפקט שברומברג גילה. לשם כך הייתי צריך לכתוב נוסחאות שונות לתגובות שונות, וזה בעצם היה מודל ה- QM+MMהראשון – מודל שמשלב מכניקה קוואנטית עם פיזיקה קלאסית (מולקולרית). עם זה הגעתי לפוסט-דוקטורט.

שאותו עשית בהרווארד, אצל פרופסור מרטין קארפלוס.

שהוא השותף שלי ושל מייק לפרס נובל. בינואר 1970, מיד לאחר סיום הדוקטורט, יצאתי לפוסט-דוקטורט, ושם פיתחתי את הרעיונות שלי בנוגע לגישור בין שתי ה”פיזיקות”. תיארתי תכונות ספקטרוסקופיות של המולקולות שיש בהן אלקטרונים מסוג pi. אלה הם אלקטרונים שקופצים בין אטומים שונים ויוצרים ענן. לשם כך מספיק תיאור קוונטי, מפני שאין כאן שום תגובה כימית ושום שבירה של קשרים.

ומשם חזרת למכון ויצמן, הפעם כחבר סגל.

כן, ואז חזרתי גם למולקולות שהעסיקו אותי תמיד – האנזימים. ומכיוון שמודל QM+MM אינו שימושי ללמידת כימיה ולא לחקר אנזימים, הייתי צריך לפתח מודל חדש. מודל שיסביר איך האלקטרונים “יודעים” מה השפעתם של המטענים הקלאסיים שמסביבם. כך נולד מודל QM/MM (שאין לבלבל בינו לבין QM+MM). המודל הזה איפשר לי ולמייק למדל את ההשפעה הקטליטית של האנזים, ובכך בעצם לייסד תחום חדש.

ב-1974 נסעת לקיימברידג’, אנגליה, לאותה תקופה גורלית.

יצאתי לשנתיים במעבדות  MRC בקיימברידג’,  ושוב עבדתי עם מייק. התקופה הזאת העניקה לי פרספקטיבה חדשה, השראה עמוקה וקצב פעילות חסר תקדים. תוך שנתיים השגנו התקדמות אדירה, שסללה את הדרך לחלק ניכר ממה שנקרא כיום “ביולוגיה חישובית פונקציונלית”. שם גם פענחתי את השלב הראשון של תהליך הראייה. תקופה פורייה זו הובילה אותי להמשך המחקר שלי, ולידיעה שאם אתה שואל את השאלות הנכונות, תצליח לבנות מודל יעיל שיהיה רלוונטי למערכות ביולוגיות ממשיות.

ושם נולד המאמר ההיסטורי.

ב-1976 פרסמתי עם מייק את המאמר שזיכה אותנו בפרס נובל.  זה היה המודל הממוחשב הראשון הַתָּקֵף לתגובות אנזימטיות. המודל הזה, בניגוד לקודמיו, חל על כל סוגי המולקולות, אפילו הגדולות ביותר. הוא רלוונטי למולקולות בעולם החי ולתהליכים תעשייתיים, לתרופות ולתאים סולאריים ולמנועי רכב.

הרבה אנשים תוהים אם נכון להגדיר את התגלית הגדולה שלך כ”Made in Israel”. זה חשוב?

קיבלתי את הפרס על עבודה שנעשתה בעיקרה בישראל ובאנגליה, ולא פחות חשוב – העניין שלי בתחום הזה התעורר בטכניון.

השאלה הזו נקשרת בישראל לדיון הגדול יותר על בריחת מוחות.

בריחת מוחות היא נושא חשוב, אבל במקרה שלי, החיים בחו”ל נובעים מסיבה פשוטה מאוד.

והיא?

שלא קיבלתי קביעות במכון ויצמן – למרות שתיק-המועמד שלי כלל את המאמר שזיכה אותי כעת בפרס נובל! אני מתאר לעצמי שאני הנובליסט הראשון שהמאמר שזיכה אותו בנובל לא עזר לו לקבל קביעות.  מכל מקום, הרבה החלטות גורליות בחיים שלי התקבלו בנסיבות פשוטות, כמעט מקריות. גם את הקיבוץ עזבתי מסיבות די פשוטות: על כל שנה של לימודים אקדמיים נדרשתי להתחייב לשנתיים של מגורים בקיבוץ, וזה פשוט לא התאים לי.

גדלת באווירה אנטי-הישגית. איך אתה מסביר את ההצלחה שלך?

החינוך הקיבוצי, והקיבוץ בכללו, הם דווקא מערכות הישגיות מאוד. אני עצמי הייתי תחרותי מאז ומעולם, וזה בא לידי ביטוי גם במשחקים, בעיקר בכדורגל וב”מלחמה על הדגל”, וכמובן בלימודים. בסוף י”א עברתי מבית הספר של שדה נחום לתיכון בעין חרוד, ל’כיתה מקובצת’ שנועדה למי שרצה ללמוד יותר ברצינות. נכון שלא עשינו שם תעודת בגרות, אבל השלמתי את זה בשנת השירות האחרונה בצבא.

ומה דעתך על מה שקרה לתנועה הקיבוצית מאז?

מה שקורה לכל תנועה אידיאולוגית.

אומרים שכיום, בניגוד לעבר, לא יתכן מחקר מדעי איכותי בלי מימון משמעותי. מה דעתך?

נכון שיש מחקרים שמצריכים תקציב משמעותי, והכסף אכן חשוב למי שנמצא בשלבים של בניית קבוצת מחקר. עם זאת, יש דברים לא פחות חשובים.

והם?

עקשנות, מקוריות, אומץ ונכונות ללכת לכיוונים חריגים.

תודה לד”ר משה נחמני ולאבי בליזובסקי, עורך אתר “הידען”, על עזרתם בהכנת הכתבה ולפרופסור ורשל על התמונה

יעניין אתכם גם: לימודי כימיה

גרסה חדשה לאתר הטכניון עלתה לאוויר. הגרסה החדשה, בשלוש שפות  -עברית, אנגלית וערבית, נעימה למראה וידידותית למשתמש.
האתר, שהוא בין האתרים הוותיקים בישראל, מחליף פניו מדי כמה שנים. בגרסה הנוכחית הושם דגש על מספר חידושים טכניים ותוכניים.

האתר החדש מציג בהרחבה בצילומים ובכתבות את החידושים וההישגים של חוקרי הטכניון במדע ובטכנולוגיה ונותן ביטוי לאווירה המיוחדת בקמפוס, זאת בנוסף לתפקידו המסורתי כשער לכל אגפי הטכניון ולפעילות המגוונת המתקיימת בו. האתר מציע מגוון שירותים מהירים לגולש בהם קישורים מקוצרים לפקולטות, להרשמה מהירה לטכניון, למפת הקמפוס, ליחידה לקידום סטודנטים וליצירת קשר מהיר עם חברי הסגל והעובדים.

מהבחינה הטכנית, האתר החדש יושב על פלטפורמת חדשנית לבניית בלוגים ואתרי אינטרנט (WORDPRESS) והוא הותאם לראשונה לכל סוגי המסכים והמכשירים: מחשב שולחני, מחשבי לוח (טאבלטים) ומכשירי סלולר. האתר מותאם יותר לעולם המדיה הדיגיטלית והרשתות החברתיות. לטכניון מספר עוקבים גדול מאוד בפייסבוק (כ-40,000) ובטוויטר והוא מציג לעוקבים אחריו עדכונים שוטפים באופן תדיר. כמו כן, ערוץ היוטיוב של הטכניון פעיל מאוד ומוביל בעולם האקדמיה הישראלית עם 9 מיליון צפיות.

פרוייקט משותף למשרד החינוך ולטכניון:
סטודנטים לתארים מתקדמים ינחו תלמידים מצטיינים במגמת אלקטרוניקה בביצוע פרוייקט הגמר שלהם

שיתוף פעולה בין הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, מגמת אלקטרוניקה במשרד החינוך ומרכז המורים הארצי למקצועות הטכנולוגים מדעיים- מורטק והמחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון הוליד פרוייקט משותף. במסגרתו ינחו  סטודנטים לתארים מתקדמים מהפקולטה להנדסת חשמל תלמידים מצטיינים של מגמת הנדסת אלקטרוניקה בביצוע פרויקטי גמר בהיקף של חמש יחידות לימוד.

משרד החינוך מחפש דרכים לעידוד בחירה במסלולי מצוינות במדע וטכנולוגיה ומייחס חשיבות לבחירה של תלמידים בלימודי הנדסה. בשנת 2012 הכריז נשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, שהטכניון תופס כמשימה לאומית את הגדלת מספר תלמידי/ות התיכון שיבחרו ללמוד מקצועות מדעיים-טכנולוגיים. בחינוך העל יסודי בישראל, מגמת הנדסת אלקטרוניקה נחשבת כמגמה מובילה, המשלבת תכנים עכשוויים מתחומי ההנדסה, המתמטיקה והמדעים, על בסיס תאוריות למידה המטפחות מיומנויות חשיבה מסדר גבוה.

במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון התקיים מפגש השקה של הפרויקט המשותף.

בעידודם של פרופ’ אדם שורץ, דיקאן הפקולטה להנדסת חשמל, יעקב שינבוים, מפמ”ר מגמת לאלקטרוניקה ואהרון שחר, מנהל מרכז המורים הארצי למקצועות הטכנולוגים מדעיים- מורטק, השוכן במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה, הוחלט לקדם את פיתוח הפרויקטים עם דגש על התחום הפיזיקאלי.  בשלב הנוכחי מדובר בפיילוט של שני בתי ספר: אורט רוגוזין מגדל העמק ואורט מוצקין. מכל בית-ספר נבחרו שני תלמידים. מנחי עבודת הגמר ומרכזי המגמה בבתי הספר ילוו על ידי צוות מרכז המורים הארצי למקצועות הטכנולוגים מדעיים. פרופ’ אורית חזן, ראש המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה, מקדמת באהדה את השתלבותם של הסטודנטים לתארים מתקדמים כמנחי עבודת גמר של חמש יחידות לימוד במגמות הטכנולוגיות. הצלחת הפרויקט תפתח את הדלת לשיתופי פעולה נוספים עם המגמות ביוטכנולוגיה, מדעית הנדסית, ומכונות, שמוריהן שייכים למרכז המורים מור-טק.

בתמונה: השקת הפרוייקט. צילום: דוברות הטכניון