הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון – בין 50 הטובות באירופה. כך בחר מגזין האדריכלות, העיצוב והאמנות “דומוס” (Domus) היוקרתי, אשר נוסד בשנת 1928 באיטליה ומופץ ביותר ממאה מדינות.
“אנשים שואלים אותנו ‘מי מספר אחת?’; אף שבסקרים מסוג זה נהוג לדרג כך, זוהי שאלה קשה מאוד, ויתכן שאי אפשר לספק לה תשובה כמותית”, נכתב במגזין, שאינו מדרג את 50 הפקולטות הנבחרות, אלא קובע שאלה הן ה-50 הטובות ביותר. “זאת משום שבשנים האחרונות, רשתות שיתופי הפעולה בעולם ההשכלה הפכו הרבה יותר מרוכבות, לנוכך עלייתו של הניאו-ליברליזם, פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים והכלכלה הגלובלית. מגמות אלה הרחיבו את רשתות ההשכלה מעבר לגבולותיהן המוחשיים והווירטואליים של בתי הספר עצמם. עולם ההשכלה של היום כולל שחקנים נוספים באקדמיה ובתחומי הייצור החומרי והתרבותי. רשתות אלה של שיתוף פעולה הינן חיוניות, משום שהן מציידות את הסטודנטים ביכולת לתקשר עם אנשים, עם טכנולוגיות ועם תשתיות באופן נרחב ולא היררכי. נסיבות אלו הפכו חשובות אף יותר לנוכח המשברים הפיננסיים הגלובליים.
“הבוגר של היום כבר אינו יכול להסתמך על סולם-הקידום המובטח; עליו לפעול בתוך המערכת הכלכלית הנוכחית, המאופיינת בהסכמי עבודה נזילים וייצור בלוחות זמנים קצרים מאוד. מעצבים, אדריכלים ושחקנים נוספים בתחומים הקריאטיביים חייבים להיות מולטי-דיסציפלינריים, לגלות פתיחות לשיתוף פעולה, ולאתר וליזום הסדרי עבודה שאופיים לעתים אמורפי. מתכננים רבים עובדים כעצמאים או משלבים כמה משרות חלקיות, ואילו אחרים מוצאים משרות ‘קלאסיות’ ויציבות; אולם אפילו אלה שצועדים בנתיב המסורתי מגיעים לכך באמצעות קשריהם האישיים או המוסדיים.
“המצב הכלכלי החדש מחייב, לפיכך, מצב חדש בהשכלה. אם בתי הספר כבר אינם יכולים להכשיר סטודנטים למשרות המסורתיות בלבד, הרי שאינם יכולים עוד לתפקד כבתי ספר מסורתיים.
בתי הספר של העתיד ממוקדים ראשית כל ברשתות של שיתוף פעולה, ורק אחר כך בקריטריונים המסורתיים של מרצים חזקים ועבודה קשה של הסטודנטים. בתי הספר המצטיינים בכך מתפקדים כמעבדות המקיימות מגע עם עסקים, משרדי תכנון, מוסדות תרבות, קבוצות מחקר ובתי ספר אחרים”.
על הטכניון נאמר במגזין:
“הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל הוא בית הספר הוותיק ביותר לארכיטקטורה בישראל. רבים מן האדריכלים המובילים בישראל למדו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ומלמדים בה כיום. הסטודנטים בטכניון לומדים להתמודד עם סוגיות של בנייה אורבנית של האתר ועם ההקשר העירוני הרחב יותר. תוכנית הלימודים מדגישה את הבניין ואת הפרישה והתכן המרחביים. החיבור הפיזי בין ארכיטקטורה לעיר הוא מוקד התוכנית ועיקר כוחה.
“לאחרונה הצטיידה הפקולטה במעבדות חדשות ובטכנולוגיות דיגיטליות נרחבות, והכוונה היא להמשיך בשיפוצים ובחידושים. הפקולטה הובילה את יצירתן של רשתות מקצועיות ואישיות חזקות. כוחה של הפקולטה טמון בסטודנטים, והדבר קשור לתהליך הקבלה הקפדני.
“הסטודנטים מסייעים זה לזה ואינם תחרותיים באורח קיצוני; הם מתארים את הטכניון כמקום עם אווירת לימודים חיובית, ויחסיהם האישיים והמקצועיים עם המורים טובים. פרופסורים מן החוץ מביאים איתם ידע נוסף וקשרים בישראל ובחו”ל. ממשקים אלה מספקים הזדמנויות ליצירת קשרים ושיתופי פעולה, וקשרי תעסוקה עתידיים.
“הסטודנטים מגדירים את העיר חיפה כמקום טוב ללמוד ולהתרכז בו. חיפה נמצאת על החוף ושוקקת חיים בקיץ. התשתיות טובות, פעילות 24 שעות ביממה וכוללות חלקי סטודיו וסדנאות בעץ, מתכת ופלסטיק. ישנה גם מעבדה לתכן דיגיטלי ובה שני חותכי-לייזר, שתי מדפסות תלת ממד ומכשיר CNC. לאחרונה נחנכה מעבדת ויזואליזציה הכוללת מסך ברוחב 9 מטר ושלושה מקרנים מתואמים המספקים הדמיה תלת ממדית עמוקה. זו המעבדה הטובה מסוגה בישראל.
“הפקולטה עשירה במעבדות מחקר, בהן מעבדת אקלים ואנרגיה, מרכז הוויזואליזציה, המרכז למחקר ופיתוח בארכיטקטורה, מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל, גלריית פקה לאמנות ניסויית ולארכיטקטורה ניסויית, והמחקר לחקר העיר והאזור. כל זה מרחיב את ספקטרום הלימודים ואת האמצעים העומדים לרשות כל הסטודנטים. ראוי לשפר את אתר הפקולטה, שכן שיפור כזה עשוי לאפשר לסטודנטים להציג את עבודתם ולחשוף את הפקולטה לקהל בינלאומי.
בוגרים בולטים של הפקולטה:
צבי הקר, יעקב רכטר, דן איתן, אברהם וכמן, מיכאל בורט, משה צור”.
בתמונה: דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי. צילום: דוברות הטכניון
“המורה שלי – מורה לחיים” – בטקס מיוחד שייערך בטכניון יוענקו עשרה פרסים למורי מדעים מצטיינים בבתי ספר תיכוניים, אשר נבחרו על ידי סטודנטים בטכניון
אות הוקרה חדש למורים למדעים ולטכנולוגיה יוענק השנה לראשונה בטכניון. האות המיוחד יוענק לעשרה מורים ומורות מכל רחבי הארץ, שזכו בתחרות “המורה שלי – מורה לחיים”. במסגרת התחרות המליצו סטודנטים מהטכניון על מוריהם למדעים מהתיכון, שהתוו את דרכם ושבזכותם בחרו ללמוד בטכניון.
ד”ר ולדימיר דצקובסקי, יקבל פרס הצטיינות מיוחד. ד”ר דצקובסקי הוא מורה לפיזיקה בבית הספר שבח מופת בתל אביב, ונכנס לתחרות בהמלצתה של לודמילה דומניקוב, עתודאית בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. לודמילה כתבה כי “בזכותו הלכתי להתנדב במרכז לאסטרונומיה בכיתה י”ב, ועכשיו אני חונכת תלמידים צעירים בפיזיקה. היחס המיוחד של ולדימיר אלי ולתלמידים נוספים שינה את תפישת החיים שלי. הוא היה נקודת אור בשבילי ותמיד אזכור אותו לטובה. אני אסירת תודה שהוא גרם לי להתעניין בצורה עמוקה במדעים ובחיים עצמם.” את הפרס יעניק לד”ר דצקובסקי נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא.
את התחרות יזמו המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון ואגודת הסטודנטים של הטכניון. במייל שנשלח לפני כמה חודשים לכל הסטודנטים, הם התבקשו להמליץ ולספר על מורים למדעים שהשפיעו עליהם ובזכותם בחרו ללמוד מדעים והנדסה. לתחרות התקבלו 250 סיפורים מרגשים, מעצימים ומרתקים של סטודנטים על מורים שלא ויתרו ורק העניקו ידע, מסוגלות, מצוינות ואהבה למקצוע.
המלצות הסטודנטים נדונו בוועדה מיוחדת, שכללה את דיקן לימודי הסמכה פרופסור יכין כהן, ראש המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה פרופסור אורית חזן, ראש מדור רישום וקבלה אפרת נתיב רונן, והסטודנטים לרה בבורין, מארק בובריצקי, שרון תמיר ומור פרייברון-ישרים. בתהליך זה נבחרו עשרה מורים מצטיינים לפיזיקה, כימיה, מדעי המחשב ומתמטיקה מכל רחבי הארץ:
ד”ר ולדימיר דצקובסקי, מורה לפיזיקה מבית ספר שבח מופת – תל אביב
חוה גל, מורה לכימיה מהתיכון ע”ש הרצוג – כפר סבא
יגאל אורגד, מורה לכימיה מכפר הנוער מאיר שפייה
ולדימיר ליפשיץ, מורה לפיזיקה מבית הספר אורט חצור הגלילית
אלה מרקמן, מורה למתמטיקה מבית הספר למדעים על”ה – הרצליה
חיים מוסט, מורה לפיזיקה מתיכון למדעים – לוד
זינה שקולניק, מורה לפיזיקה מבית הספר טשרניחובסקי – נתניה
מוטי רוסו – מורה למדעי המחשב מבית הספר מקווה ישראל
אסראא חג’ יחיא, מורה לכימיה מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה
סמיר חמודה, מורה לכימיה מבית הספר גרנאטה – כפר כנא
אריאל הלר, סטודנט להנדסת מכונות, המליץ על המורה שלו לפיזיקה מתיכון טשרניחובסקי בנתניה, זינה שקולניק. “היא נתנה את כל כולה ללימודי הפיזיקה ועוררה בקרב התלמידים עניין בדרכים יצירתיות מאוד,” הוא מספר, “החל בטיול של כל מגמת הפיזיקה ללונה פארק בתל אביב, כשהיא מסבירה לנו על העקרונות המכניים והפיסיקליים שפועלים במתקנים השונים, ועד למתן אפשרות לכל תלמיד לחקור וללמוד באופן אישי את אחד מתחומי המקצוע וללמד את חבריו לכיתה.”
עאדן עזאם, סטודנטית להנדסה כימית, המליצה על המורה שלה לכימיה, אסראא חג’ יחיא מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה. “אני רואה בה מודל לחיקוי ולא רק ‘מורה לחיים’,” סיפרה עאדן. “היא דוגמה מוצלחת ומיוחדת לאישה שהצליחה לשלב בין השכלה גבוהה ואימהות. היא העדיפה ללמד בתיכון למרות שיכלה ללמד במוסד להשכלה גבוהה. לאסראא היתה השפעה רבה עלי ועל צורת החשיבה שלי.”
רועי פוני, סטודנט להנדסת חשמל, המליץ על ולדימיר ליפשיץ, המורה שלו לפיזיקה מתיכון אורט בחצור הגלילית. “בגיל 17, כשהייתי בכיתה י”א, הלימודים לא היו בראש סדר העדיפויות שלי. ולדימיר לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא מבין שכעת אני לא מעוניין להשקיע בלימודים ושזה בסדר, אבל שאזכור תמיד שיש לי את היכולת ושיום יבוא ואגיע לטכניון. ואכן, בעקבות המשפט שהוא אמר לי ובזכות זה שהאמין בי הגעתי למכינה בטכניון, סיימתי אותה בהצלחה מרובה והיום אני מתרגל שם. אני יודע שבשלב מסוים בחיי אעסוק בהוראה, והמודל שלי לחיקוי יהיה ולדימיר.”
בתמונה : ד”ר ולדימיר דצקובסקי
הטקס ייערך ביום שני, 20.1.14, בשעה 18:00, באולם צ’רצ’יל בטכניון.
45 ילדים מארבע מועדוניות בנשר ובחיפה השתתפו השבוע בטקס הנטיעות המסורתי בגן האקולוגי בטכניון. בטקס השתתפו נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ועובדי הטכניון, המתנדבים במועדוניות לאורך השנה.
יחד עם עובדי הטכניון סיירו הילדים בגן האקולוגי בהדרכתה של אוצרת הגן בשמת סגל ועם המדריכים אורן אזרי ולואיק לה-גואף, ונהנו מפעילויות חווייתיות בחיק הטבע. בסיום הפעילות הם התכבדו במרק חם ובתה צמחים מעשה ידיהם של העובדים.
נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא נטע יחד עם הילדים עץ אלון. “לכו ובדקו כמה גבה העץ שנטעתם בשנה שעברה,” הוא ביקש מהילדים. “אני מאחל לכם שגם אתם וגם העצים תעלו ותפרחו, וכשתגיעו ללמוד בטכניון בעוד מספר שנים, זיכרו את העצים שנטעתם כאן בצעירותכם.”
עובדי הסגל המנהלי של הטכניון, גמלאי הטכניון ומוסד הטכניון, מתנדבים במועדוניות מזה ארבע שנים. בכל שבוע מגיעים מתנדבי הטכניון למועדוניות בשעות הצהריים, מסייעים לתלמידים בהכנת שיעורי בית ויוזמים פעילויות העשרה ומשחק עם הילדים.
“נטיעות ט”ו בשבט בטכניון הפכו כבר למסורת, לשמחת הילדים והעובדים,” אמרה אסנת לוי ממרכז רישום וקבלה בטכניון, המרכזת את פרויקט ההתנדבות. “חלק מהמתנדבים מהוססים בתחילת הדרך אבל מתאהבים בילדים ומקפידים לא להפסיד שום מפגש. נוצרת כאן נתינה שיש בה רווח אישי אדיר. עובדים נוספים מהטכניון המעוניינים להצטרף מוזמנים.”
בתמונה: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא נוטע עץ יחד עם יוסף בוגלה וילדי מועדונית אימבר בחיפה צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון
גם נשיא המדינה, שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום, נטע עץ ב”שדרת הנובל” בטכניון לכבוד טו בשבט. צפו בסרטון:
אחד הדברים היפים בביולוגיה הוא האוניברסליות שלה. אפשר לחקור חיה פשוטה אחת וממנה ללמוד על כל ממלכת החי. פרופ’ איתי ינאי מהטכניון חוקר תולעים קטנות ומהן מסיק על טבע החיים.
פרופסור איתי ינאי נולד בישראל ונסע לארה”ב עם הוריו בגיל 9. מאז חזר לבקר בארץ מידי קיץ ושמר על קשר הדוק עם משפחתו בחיפה. בגיל 17 השתתף בתוכנית “חץ וקשת” אשר מפגישה נוער יהודי מחו”ל עם צעירים בישראל, ומיד ידע שעוד יחזור לגור בארץ. לפני 6 שנים, בגיל 34, עבר איתי לישראל, יחד עם אשתו הישראלית ובנו הבכור. מאז הוא חבר סגל, מרצה וחוקר בפקולטה לביולוגיה בטכניון.
המחקר של פרופ’ ינאי מתבצע ברובו על תולעים קטנות בשם “נמטודות”. “העבודה עם נמטודות מאוד נוחה. הן שקופות וכשמסתכלים על העובר אפשר לראות פנימה. אתה יכול לראות את התאים. יש לתולעים חיים מאוד קצרים, רק 13 שעות מההפריה ועד לקבלת תולעת חדשה. עוד יתרון בעבודה עם נמטודות, לעומת עכברים, למשל, הוא הקלות המוסרית: “אף אחד לא בוכה כשאתה הורג אותן. אנחנו בני אדם ולפעמים קשה לנו לעבוד עם עכברים כשצריך לחתוך אותם ולבצע בדיקות”. יחד עם כל היתרונות הללו, מספר איתי, הנמטודה היא עדיין בעל חיים. “זה היצור הכי פשוט שאתה יכול לבחור שהוא עדיין בעל חיים. יש לתולעת את כל המאפיינים של בעל חיים ואת כל הגנים שמגדירים את תכנית האב של הגוף”.
פרופ’ ינאי מגדיר את מהות עבודתו כמחקר השילוב בין התפתחות, אבולוציה וביטוי גנים. בעבר חשבו שמוטציות יכולות להתרחש בכל מקום בגנום (החומר התורשתי), והברירה הטבעית “בוחרת” ביניהן (סלקציה). אבל, מספר ינאי, “יכול להיות שהמוטציות אפשריות רק במקומות מסוימים”. כדוגמא, יכול להיות שיש יותר מוטציות אפשריות שגורמות לאף גדול מאשר מוטציות שגורמות לאף קטן. מצב כזה יכול לגרום לזה שיהיו יותר אפים גדולים מבלי שתהיה סלקציה אליהם. על הסיבה להתמקד בהתפתחות מספר ינאי: “אנחנו רואים בהתפתחות מודל מאוד טוב כי שם הגנים מתבטאים בצורה הכי יפה. אתה לוקח תא שהוא מאוד פשוט, רק תא אחד, וכבר אחרי כמה שעות (לפחות בנמטודה) אתה מקבל יצור רב-תאי כשכל תא מתמיין לתפקיד מסוים וזה מדהים”.
בתהליך ההתמיינות קבוצת המחקר של פרופ’ ינאי מסתכלת על תאים בודדים והביטוי הגנטי שלהם. לדוגמה, בתהליך התמיינות לתא שריר רואים עלייה בביטוי של גנים הקשורים ביצירת חלבונים חשובים ברקמת השריר ובתא קיבה – גנים הקשורים בעיכול. לאחר איסוף מידע על הביטוי הגנטי במיני נמטודות שונים, ינאי משווה ביניהם. “מה שאנחנו רואים זה שלא כל גן משתנה באותו קצב. יש גנים שמאוד מקובעים, הם עולים בשלב מסוים וככה זה חייב להיות. אתה לא יכול לשחק עם זה. גנים מסוג הוק הם כאלה”. גנים מסוג הוק הם ה”ארכיטקטים” של הגוף ודואגים לבקרה של כל תהליך ההתמיינות ומיקום האיברים.
כיום מרחיב פרופ’ ינאי את המחקר להשוואה בין קבוצות בעלי חיים שונות והשוואת הביטוי הגנטי ביניהן. מקום נוסף אליו הוביל מחקר הנמטודות את פרופ’ ינאי היה בלתי צפוי במיוחד. “אם היית אומר לי לפני שנתיים ‘היי איתי, אתה הולך לעבוד על סרטן’ – הייתי אומר ‘אין סיכוי, אני חוקר תולעים’”. מסתבר, שההתפתחות של מחלת הסרטן מתוך תא ממאיר בודד אינה שונה בהרבה מהתפתחות של נמטודה מתוך תא ביצית בודד. דבר זה הוביל את פרופ’ ינאי להתחלת מחקר חדש על תהליך התפתחות מחלת הסרטן.
ההסתגלות למחקר של גידולים סרטניים לא הייתה קלה לקבוצת המחקר של ינאי. “בהתחלה זה ממש הפחיד אותנו, זה הזוי. מגיע אליך למעבדה גידול שרק לפני חצי שעה היה בתוך חולה”. גם ברמה המעשית ישנם קשיים בעבודה עם גידולים כאלה: “קשה להסתכל על שלבים בהתפתחות כי חולה בא אליך בשלב אחד. אתה לא יכול להגיד לו לחזור אחורה חצי שנה”. המחקר בתחום זה נמצא עדיין בחיתוליו ואין למעבדתו של ינאי עדיין תוצאות.
על החיים בישראל מספר איתי: “לילדים ממש כיף לחיות בישראל, אבל מבחינתי ומבחינת אשתי יותר קשה כאן. יש יותר הזדמנויות מקצועיות בבוסטון ובכלל בחו”ל”. ברמה האישית איתי מרוצה מהאווירה הישראלית: “פה יש פרגון מאוד גבוה. כשאתה מצליח כאן אז כולם שמחים, באמת שמחים. באמריקה יש כל כך הרבה אפשרויות אבל גם הרבה מאוד תחרות. הרבה אנשים יותר מוכשרים ממך ואז אתה מרגיש קצת קטן. פה יש את היתרונות שאתה יכול להיות הכי טוב במה שאתה עושה, ואז זה יעשה אותך עוד יותר טוב. גם האקדמיה כאן מאוד תומכת ויש ממש את הרצון הזה שכולם יצליחו, גם הסטודנטים מרגישים את זה מאוד, שממש תומכים בהם. כשרק התחלתי בטכניון כל פעם הזמינו אותי להרצות כדי שכולם יכירו אותי והרגשתי ממש פרגון”.
שימי חן לומד בקורס של פרופסור משנה אילת ברעם-צברי – “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה” – שניתן במחלקה לחנוך למדע וטכנולוגיה. הקורס פתוח לכל הסטודנטים בטכניון.
ארתור ס’ קלארק, סופר המדע הבדיוני הידוע, טען כי אי אפשר להבחין בין טכנולוגיה מתקדמת לבין קסם. פרופסור משנה לילך עמירב אימצה זאת ללב, ושילבה ננוטכנולוגיה ואנרגיה ירוקה, במטרה ליצור “שרביט קסמים”.
אם תפגשו את לילך עמירב ברחוב, לא תתנו לה יותר מ-30. למעשה היא כבר אמא לשניים, ופרופסורית משנה טרייה עם מעבדה משלה בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון. לאחר שסיימה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברקלי, עמירב שבה לארץ, חדורת אנרגיות, על מנת להקים מעבדה משלה. כמו רבים אחרים, גם היא שואפת לפתח טכנולוגיה לצבירת אנרגיה סולרית דרך חלקיקים מיוחדים. עם נסיונה העשיר בננוטכנולוגיה (טכנולוגיה זעירה בסדר גודל של מיליארדית עד מליונית המטר), היא מביאה גישה חדשה ושונה לתחום. אך כדי להבין את החדש והשונה, צריך להכיר את הקיים.
החלום הרטוב – אנו רוצים לפרק מולקולת מים. אם נפצל מולקולת מים לרכיביה, מימן וחמצן, נקבל דלק מימני. אותו דלק מימני הוא דלק אידיאלי בעיני רבים. צפיפות האנרגיה למשקלו גבוהה. מעבר לכך, כששורפים אותו, נוצרים חזרה רק אותם מים כתוצר לוואי – אין זיהום סביבתי כלל. יש עימו גם בעיות, הדלק תופס נפח רב – אך למרות זאת, כרגע הוא מהפתרונות המוצלחים והנבדקים כיום.
וכיצד המדענים רוצים לעשות זאת? השאיפה היא ליצור חלקיקים מיוחדים, שנקראים פוטו-קטליזטורים. כאשר מאירים עליהם באור שמש, יש בליעה של האור, ויצירת מטענים חשמליים. לאחר מכן, מפרידים בין המטענים – לדוגמא אלקטרון ופרוטון. כך נוצר מתח חשמלי, אותו מפעילים על מים במטרה לפצל אותם.
לילך הסבירה לי כל זאת בעודנו יושבים על כוס קפה, אך היא לא התחילה ישר מההסבר הטכני, אלא מאנלוגיה מבודחת לשרביט של קוסם: יוצא מהשרביט אור, פוגע בחפץ כלשהו, ונוצר חומר חדש, יש מאין. “פוטו-קטליזה, אותו תהליך של יצירת דלק מאור, היא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לקסם!” אמרה לילך.
אך להיות מדען בתחום האנרגיה הסולרית זה לא פשוט. זהו תחום צפוף – יש בו חוקרים רבים, וצריך להביא משהו ייחודי לשולחן על מנת להתבלט. את אותו ערך מוסף, לילך תורמת מרעיונותיה וניסיונה בתחום הננוטכנולוגיה. במשך שנים, רוב המדענים בתחום הפוטו-קטליזה חקרו אוספים גדולים של מולקולות, ועשו ממוצעים על הנתונים שקיבלו. לילך, לעומת זאת, מנסה לחקור חלקיקים יחידים.
“אני חושבת שהגישה שאני מביאה שונה במקצת”, היא אומרת. “לדוגמא, אני לא שמה את עצמי במרוץ לשפר את יעילות התגובה שלי בעוד כמה אחוזים אלא בוחרת להתמקד במחקר יותר בסיסי על התהליך עצמו. במשך שלושה עשורים אנשים ביצעו (בעיקר) מחקר בעל אופי אמפירי: ניסו כל מיני חומרים שונים, בדקו אותם, שינו אותם קצת, ובדקו שוב. זה נבע מהמגבלות הטכנולוגיות, הן ברמת יכולת הכנת החומרים והן מבחינת הכלים שעמדו לרשותנו לצורך איפיונם. אני מביאה איתי כלים מתקדמים מתחום הננוטכנולוגיה. תחום שמאפשר כיום הכנת חומרים בצורה חסרת תקדים, ואיפייון ברמת דיוק אטומית. ברגע שמגיעים לרמת שליטה שכזו, ניתן לבודד משתנים ולעשות מחקר שיטתי ומסודר יותר. בנוסף, במעבדתי אנחנו מצליחים לעקוב אחר חלקיק יחיד בזמן שהוא משמש כפוטו-קטליזטור בתגובה כלשהי. כך מתאפשר מחקר ברמת החלקיק הבודד ובזמן אמת. זה משהו שייחודי לנו.”
כחלק מתהליך עבודתם, לילך וחברי מעבדתה יוצרים חומרים חדשים, מאפיינים את החומרים לפי פרמטרים שונים (למשל בליעת האור) באמצעות מכשירי מדידה מתאימים, ומנתחים את התוצאות באמצעות תוכנות ממוחשבות. מעבדה ייחודית ויקרה כזו אינה דבר טריוויאלי.
חזרתה של לילך לישראל הייתה תלויה בכך שידעה שיש משאבים ומעבדה אשר יקלטו אותה בארץ. “הרבה פעמים, כשמדברים בתקשורת על בריחת מוחות, מזכירים כספים. אנשים מחוץ לאקדמיה חושבים שמדובר במשכורות, אך אף אחד לא מדבר על משכורות. מדובר על כספים למחקר, שזה גם למעבדה, למלגות לסטודנטים, לקניית כימיקלים לניסויים, לציוד מעבדה, וגם כספים שהולכים למוסד, שמאפשרים לו להקים מעבדות שרות, מכוני מחקר… יש לזכור כי הדברים האלו דורשים תחזוקה שוטפת, והשקעה מתמדת,” היא אומרת.
כיצד הגיעה לתחום המחקר הזה?
מסתבר שהתשובה מתחילה כבר בבית. לילך גדלה בבית לשני הורים אקדמאים – אביה הוא מדען מוביל בתחום הכימיה האנליטית, ואמה עובדת במחלקה לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב. כבר כילדה התעניינה והתעסקה בסוגיות כגון החור באוזון, יצירת סוללות מלימונים, ועוד. “בגיל חמש שאלתי את אבא שלי כיצד נוצרת הקשת, והוא ענה לי. שאלתי שאלות, והיה מי שידע לענות לי, וזה עודד את הסקרנות שלי. לדעתי, זה אחד מהתפקידים העיקריים של הורים בחיי ילדיהם – לעודד את אותה סקרנות.”
איתמר מנוחין לומד בקורס של פרופסור משנה אילת ברעם-צברי – “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה” – שניתן במחלקה לחנוך למדע וטכנולוגיה. הקורס פתוח לכל הסטודנטים בטכניון.
אוניברסיטת המחקר המובילה בטייוואן הכריזה על תכנית משותפת לדוקטורט עם חמש אוניברסיטאות מובילות ובהן הטכניון.
אחרי יותר משנה של מגעים בין NTHU, אוניברסיטת מחקר מובילה בסין-צ’ו, עיר המדע של טייוואן, ואוניברסיטאות בעלות שם עולמי במדינות רבות, הוכרז על תוכנית משותפת לדוקטורט.
אוניברסיטת NTHU הודיעה כי חמש האוניברסיטאות שנבחרו הן:
– הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל,
– האוניברסיטה הטכנולוגית של טרוי – UTT, צרפת,
– המכון ההודי לטכנולוגיה, מדרס, הודו,
– אוניברסיטת ווטרלו, קנדה,
– אוניברסיטת ליברפול, בריטניה.
לין צ’ן, נשיא NTHU, אמר כי “זהו קו פרשת מים עבור NTHU כאוניברסיטת מחקר יוצאת דופן. הדרישות, המשימות והאתגרים הניצבים בפני אוניברסיטאות מחקר במאה ה-21 גדלים במהירות. אי אפשר להמשיך לנהל את האוניברסיטאות בשגרת ‘עסקים כרגיל’, כלומר בדפוסי הפעולה של המאה העשרים. כדי לערוך מחקר ברמה הגבוהה ביותר, תוך התמודדות עם נושאים גלובליים במכלול ההיבטים, ממדע ועד מדעי החברה, ממדעי הרוח ועד להנדסה, ממדעי הביולוגיה למדעי החיים, נדרשת יציאה ממסגרת האוניברסיטה הבודדת”.
הנשיא צ’ן הסביר כי “כדי שקהילות המחקר של NTHU יטפלו בבעיות גלובליות במטרה להתמודד עם אתגרים גלובליים, עלינו ליצור מרחב שבו יטופחו באופן פעיל שיתופי-פעולה אינטלקטואליים עם אוניברסיטאות מובילות בכל רחבי העולם. עלינו לפתח דפוס חשיבה חדש של אסטרטגיה גלובלית במטרה לאפשר ‘הכשרת דוקטורט’ כחלק בלתי נפרד ממשימת ההוראה שלנו. אם זו הנחת התשתית שלנו, אינני יכול לחשוב על דרך טובה יותר מאשר הקמת תוכניות Ph.D משותפות, בנות קיימא, עם המוסדות המובילים בעולם. בתוכניות אלו ייכנסו חברי הסגל המעולים שלנו לתוכניות של מחקר משותף, ארוך טווח, עם אוריינטציה גלובלית משמעותית, עם חמש אוניברסיטאות אלה מאירופה, צפון אמריקה ואסיה, ועם דוקטורנטים מכל היבשות שישמשו כגשרים אינטלקטואליים. זה מלהיב מאוד!”
נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי ההסכם עם האוניברסיטה המובילה בטייוואן הוא המשך טבעי להשתלבות המהירה של הטכניון ב”כפר האקדמי הגלובלי”, ומקדם את בית הספר הבינלאומי שלו. “בעולם הגלובלי והשטוח המתהווה לנגד עינינו תופס הטכניון, יותר ויותר, את מקומו הראוי בין האוניברסיטאות המובילות בעולם”, הדגיש.
הנשיא שמעון פרס בביקור בטכניון:
הדבר הדחוף שיש לעשות היום – זה שלום עם הפלשתינאים; אני מעדיף שלום בלתי מושלם על חוסר שלום מושלם.
נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר בביקור בטכניון כי הדבר הדחוף ביותר שיש לעשות היום – זה שלום עם הפלשתינאים. “זו תהיה המהפיכה הגדולה ביותר שנעשתה מאז קום המדינה. אני מעדיף שלום לא מושלם על פני חוסר שלום מושלם”, אמר בפאנל מיוחד עם שלושה חתני פרס נובל מהטכניון, בהנחית ד”ר יוסי ורדי.
ביקורו של הנשיא נפתח בהצגת מכונית הפורמולה שנבנתה בטכניון. המכונית, שנבנתה על ידי קבוצת סטודנטים מהפקולטה להנדסת מכונות בהנחייתו של פרופסור ראובן כ”ץ, זיכתה את הקבוצה במקום 19 מתוך 57 בתחרות Formula student – ובמקום הראשון מבין הקבוצות שהשתתפו בתחרות זו הפעם הראשונה. הסטודנטים אחמד עומרי ודוריס פיטילון, שהציגו את המכונית בפני הנשיא, הסבירו כי מדובר בקבוצה מעורבת של יהודים וערבים. “אז זאת בעצם מכונית לשני עמים,” השיב הנשיא בחיוך.
נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, העניק למר פרס לוח ועליו תמונות מביקוריו ומביקוריו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, בטכניון. “אין ספק שחזונו של מורך ורבך בן גוריון להקים מרכז מדעי עולמי במדינתנו הזעירה קרם עור וגידים,” אמר פרופסור לביא. “תחושת השליחות שהובילה להקמת הטכניון מלווה אותנו עד היום. תודה על ההזדמנות שנתת לנו להציג בפניך מקצת מההישגים המדעיים וההנדסיים שלנו.”
בפני הנשיא הוצגה שורה של מחקרים פורצי דרך הנעשים בטכניון – הנחתת מזל”טים על כלי שייט לא מאויישים (פרופסור אהוד ריבלין מהפקולטה למדעי המחשב), מערך לוויינים זעירים (פרופסור פיני גורפיל מהפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל), שיטה חדשנית לטיפול בגידולים סרטניים (פרופסור אמריטוס יורם פלטי), ממברנות מתקדמות לטיפול במים (פרופסור רפאל סמיט מהפקולטה להנדסה כימית ופרופסור מוריס אייזן מהפקולטה לכימיה) וחיזוי באמצעות בינה מלאכותית (פרופסור שאול מרקוביץ’ מהפקולטה למדעי המחשב וד”ר קירה רדינסקי).
לאחר מכן נפגש הנשיא פרס עם דור העתיד של מדענים. שרה קציר, ראש היחידה לקידום סטודנטים בלשכת דיקן הסטודנטים, הציגה בפניו צעירות וצעירים מהתכניות השונות של הטכניון – “ניצני הטכניון” (ביוזמת נשיא המדינה – תכנית מצטיינים למגזר הדרוזי בשיתוף עם משרד החינוך ועמותת “עתידים”), “מדעני וממציאי העתיד” (גם כן ביוזמת נשיא המדינה – צעירות וצעירים מוכשרים הלומדים במכינה הקדם אקדמית בטכניון ומתנסים בפעילות מעבדתית), תכניות חרדים (השנה לומדים 80 חרדים במכינת הטכניון), “עתידים לתעשיה” (בוגרי צבא מהפריפריה הלומדים במכינה בתמיכת עמותת “עתידים”).
דנה מקלאדה, בת 16 מדלית אל כרמל, סיפרה לנשיא כי היא וחבריה מגיעים פעם בשבוע לטכניון ומקבלים תכניות העשרה.
מטר רוזן, בת 15, ממושב אבירים שבגליל, אמרה שהיא נהנית לבוא ללמוד בטכניון. “אם חנונית זה רצון ללמוד ולהשקיע, אין לי בעיה להיות חנונית”, אמרה לקול תשואות הקהל.
חן אשר, בן 26, מעכו, אמר כי רק הודות לתכנית “רוסמן – עתידים לתעשיה” הוא הגיע לטכניון.
יהודה מורגנשטרן, מהתכנית “חלמיש” (חרדים לומדים מקצועות יישומיים”) סיפר על הלם המעבר שלו מעולם הישיבות לטכניון. “12-15 שעות ביממה ישבנו והשלמנו פערים”, אמר. “היינו שונים. כשבאנו לקפטריה אמרו לנו שמשגיחי הכשרות כבר היו כאן היום”, הוסיף לקול צחוקו של הקהל.
בפאנל עם שלושת חתני פרס נובל בכימיה, הפרופסורים אברהם הרשקו, אהרן צ’חנובר ודני שכטמן, סיפר הנשיא כי דוד בן גוריון ביקש ממנו פעם להקים קבוצת כדורגל שתהיה אלופת העולם. “לא הצלחתי, אבל הטכניון באמת יכול להיות אלוף הטכניונים בעולם”, אמר. “בן גוריון היה חולם גדול ואיפשר גם לי לחלום”, הוסיף. “אני גא בטכניון. המדע הוא צורך קיומי שלנו. העולם היום מתקיים בקושי, מדינות סביבנו מתפרקות. העתיד נמצא בחדשנות, אבל אם לא תמצא הדרך לשלוט בפנאטים או לגרום להם לשלוט בעצמם – העולם יהיה מקום מסוכן. מדינת ישראל צריכה לבנות קשרים גם עם חברות גלובליות גדולות, לא רק עם מדינות. אנו ארץ קטנה בשטח ואין לנו ברירה אלא להיות גדולים בחזון”.
פרופסור אהרן צ’חנובר דיבר על מהפיכת הרפואה המתואמת אישית ואמר כי זה ישנה את פני הרפואה בשנים הבאות. “אנחנו מקימים עתה בארץ מכונים לרפואה מתואמת אישית”, הדגיש. “יש לשפר את החינוך למדע וטכנולוגיה, אבל אסור לשכוח את ההומניסטיקה”.
פרופסור דני שכטמן אמר כי רעיון ביטול המבחן הפסיכומטרי הוא רעיון טוב והמליץ לשנות את שמו של משרד החינוך ל”משרד תשתיות העתיד”. “האוניברסיטאות זקוקות ליותר צעירות וצעירים שילמדו מדע והנדסה”, אמר.
פרופסור אברהם הרשקו דיבר על חשיבות המחקר הבסיסי. “ככל שנבין יותר איך גוף האדם פועל, נוכל לפתח יותר תרופות”, אמר.
“ראיתי בביקורי בטכניון מחקרים מרתקים וראיתי מפגן מרשים של האנשים הצעירים של מדינת ישראל”, סיכם הנשיא שמעון פרס את ביקורו.
רנא דאוד, בוגרת “נעם” (נוער ערבי מצטיין) סיימה לימודי מדעי המחשב בטכניון וכבר עובדת בחברת הי-טק בגליל.
רנא דאוד היא הקטנה בין חמשת ילדיה של משפחת דאוד. היא מסיימת עתה את לימודיה בפקולטה למדעי המחשב בטכניון ושמחה לראות סביבה יותר ויותר סטודנטיות וסטודנטים ערבים, ויותר צעירות וצעירים ערבים העובדים בחברות הי-טק בארץ.
אביה של רנא הוא מורה בתרשיחא. יום אחד ראה בבית ספרו מודעה של “נעם” בטכניון המזמינה תלמידות ותלמידים ערבים מצטיינים לתכנית שהקים ומימן התעשיין איתן ורטהיימר במסגרת עמותת “ידידי עתידים”. הוא הביא את המודעה לבית ספרה של רנא בתו בשייח דנון, ולשמחתו היא וחברה שלה התקבלו לתכנית. רנא סיימה את המכינה בטכניון בהצטיינות והתקבלה לפקולטה למדעי המחשב. בנוסף ללימודיה היא חברה בנבחרת הקט-רגל של הטכניון ומלמדת בהתנדבות במכינה מתמטיקה ופיסיקה.
לחברת “גליל סופטוור” בנצרת היא הגיעה כדי לספר על “צופן”, שהיא עמותה המסייעת לצעירות ולצעירים ערבים למצוא עבודה. שירלי יוגב, מנהלת “נעם”, הפנתה אותה לעמותה. שם היא קיבלה מנטור, איש ההי-טק יואב צ’רנוברודה, אשר עשה לה סימולציה של ראיון עבודה, אמר לה מה לומר בראיון ומה לא לומר וליווה אותה בדרכה למצוא עבודה בחברה עתירת טכנולוגיה. בעודה שולחת קורות חיים היא הגיעה לחברת “גליל סופטוור” כדי לספר על “צופן” ומנהלת משאבי אנוש בחברה אמרה לה: “התכנית עליה את מספרת לנו מעניינת מאוד, אבל למה שאת עצמך לא תתחילי לעבוד אצלנו”?
אחיה הגדול של רנא עורך דין ואחותה פיזיותרפיסטית. אמה אחות בבית חולים. במשפחת דאוד מבינים את חשיבותה של ההשכלה. “נעם”, אומרת רנא, “הוא הגשר שלי לחיים, הוא פתח לי את דלתות הטכניון, איפשר לי ללמוד ללא דאגות פרנסה. הודות לו אנו רואים יותר סטודנטיות וסטודנטים ערבים בטכניון ונראה יותר ערבים בתעשיית ההי-טק בארץ. חברות וחברים שלי כבר שואלים אותי אם הטכניון לא כל כך מפחיד וקשה. אני אומרת להם שהוא לא קל אבל אסור לפחד מהקושי. המכינה בטכניון מאוד עוזרת, משלימה חומר בפיסיקה ובמתמטיקה. לי היה חשוב מאוד הקורס בכתיבה מדעית. למדתי שם לחשוב אחרת. הלימודים בטכניון ומקום העבודה שלי כיום הוכיחו לי שדו קיום בין יהודים לערבים אפשרי גם אפשרי”.
“גליל סופטוור” נוסדה בשנת 2008 על ידי היזמים זאבי ברגמן וג’יימי לוי, והיא ממוקמת בנצרת. כיום זו חברת התכנה הגדולה ביותר במגזר הערבי והמנכ”ל שלה, דרור גונן, מאמין בכוחו של השילוב בין מוטיבציה עסקית, חזון חברתי וגישור בין-תרבותי. באסל חורי הוא סמנכ”ל פיתוח עסקי בחברה, המעסיקה כ-120 עובדים.
בתמונה: רנא דאוד במדי נבחרת הטכניון בקט רגל. צילום: דוברות הטכניון
