אלפי סטודנטים ובוגרים יגוייסו ביריד התעסוקה הטכנולוגי הגדול בארץ שיתקיים השבוע בטכניון. 47 חברות שיתפרשו ב-122 ביתנים ואוהלים יתחילו בתהליך גיוס של סטודנטים ובוגרים רבים. חלק מהחברות יקימו אוהלים ענקיים ורפאל אף תציב במקום מערכת של “כיפת ברזל”.
נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי בלי בוגרי הטכניון לא הייתה לישראל תעשיית הי-טק מתקדמת כל כך. סקר הנערך בימים אלה מצביע על כך שכשבעים אחוזים ממקימי וראשי החברות עתירות הידע בישראל הם בוגרי הטכניון וכי מנהלים של יותר מחמישים אחוז מהחברות הישראליות הנסחרות בנאסד”ק הם בוגרי הכניון.
מנהלת יחידת התעסוקה בלשכת דיקנית הסטודנטים, ברוריה זומר–פדידה, אמרה כי היריד גדול ב-15% מהיריד הקודם, שאף הוא בלט בהיקפו. בין החברות המשתתפות – אינטל, אלביט מערכות, התעשייה האווירית, חברת החשמל, קוואלקום, טבע, פריגו, טאואר, יאהו, מארוול, צורן, צ’ק פוינט ופריסקייל.
רבות מהחברות המשתתפות ביריד התעסוקה מחפשות סטודנטים ובוגרי טכניון עם ממוצע ציונים גבוה (80 לפחות) אך אחרות שמות דגש דווקא על פוטנציאל גבוה של הסטודנטים ומיחסות חשיבות רבה לראיון האישי ולמבדקים שהן עורכות.
דיקנית הסטודנטים בטכניון, פרופסור מיכל גרין, אמרה כי זהו מפגש חשוב בין החברות המובילות בארץ לבין הסטודנטים והבוגרים של הטכניון וכי זו הזדמנות להוכיח לסטודנטים שהשקעתם הרבה בלימודים נושאת פרי. לחברות זו הזדמנות יוצאת דופן לקלוט כוח אדם איכותי ומוכשר. “אין לי ספק שהיריד יתרום להצטרפותם של בוגרים נוספים למאגר המכובד של בוגרי הטכניון התופסים כיום עמדות מפתח במגזר הציבורי, הביטחוני והתעשייתי של מדינת ישראל”, הדגישה פרופסור גרין.
700 מדענים וראשי התעשייה מהארץ ומחו”ל יחנכו את המרכז בכנס מדעי בתחילת יוני
הפקולטה להנדסת חשמל והפקולטה למדעי המחשב בטכניון חברו יחד עם החברות המובילות בארץ ובעולם והקימו את המרכז להנדסת מחשבים הגדול בישראל. נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי המרכז ישתף פעולה עם התעשייה בארץ ובחו”ל, יקדם את תחום הנדסת המחשבים באקדמיה ובתעשייה בישראל, יחזיר לארץ חוקרים ומדענים בתחום זה, יביא מומחים מובילים מחו”ל כמרצים אורחים וימשוך סטודנטים מצטיינים להמשך לימודיהם לתארים מתקדמים. בראש המרכז החדש יעמוד פרופסור אסף שוסטר.
דיקן הפקולטה להנדסת חשמל, פרופסור אדם שורץ, ודיקן הפקולטה למדעי המחשב, פרופסור אלי ביהם, אמרו כי זה יהיה מרכז מחקרי מוביל בתכנה, בחומרה ובתחומי ביניים, כולל מיחשוב ענן, רשתות מחשבים ומדעי התמונה (עיבוד תמונה וראיה ממוחשבת).
המרכז ייחנך בכנס מדעי גדול, בהשתתפות 700 מדענים וראשי התעשייה מהארץ ומחו”ל. בין המדענים שישתתפו וירצו בכנס – הפרופסורים מרק הורוביץ (דיקן הנדסת חשמל – סטנפורד), ייל פאט וגורי סוהי – מדענים עטורי פרסים המובילים את תחום ארכיטקטורות המחשבים בעולם, פרופ’ מתאו ולרו, אשר הפך את ברצלונה למרכז עולמי לארכיטקטורת מחשבים, הפרופ’ מרק שניר וון-ציי וו, מהמובילים בתחום מיחשוב עתיר-ביצועים, פרופסור גילרמו שפירו, אשר הודות לפיתוח שלו ושל חבריו הגיעו תמונות מהמאדים לכדור הארץ ופרופסור סטפן מלט מ”אקול פוליטכניק” (המוגדר “אבי עיבוד האותות המודרני”). מהתעשייה ישתתפו, בין השאר – דדי פרלמוטר, סגן נשיא בכיר ומנהל קבוצת הארכיטקטורה בחברת אינטל העולמית, ג’סטין רטנר, מנהל המחקר באינטל, פת גלסינגר, נשיא חברת EMC, ראשי מרכזי המחקר בישראל של כל החברות המובילות וביניהן מיקרוסופט, גוגל, אמדוקס, סיסקו, צ’קפוינט, רפאל, אלביט מערכות, SAP, HP וקוואלקום.
הרובוט שפותח בטכניון הוצג במסיבת עיתונאים משותפת לטכניון ולנציבות הסחר האיטלקית לרגל פתיחת תערוכת ILSI BIOMED 2011. לטכניון 34 שיתופי פעולה עם 50 גופי אקדמיה וחברות באיטליה
הסרט “המסע המופלא” משנות השישים, בו נכנסו מדענים בצוללת לתוך גוף אדם – הופך למציאות, הפעם ללא בני אדם ממוזערים. פרופסור משה שהם מהטכניון הציג במסיבת עיתונאים משותפת לטכניון ולנציבות הסחר האיטלקית את הדור חדש של רובוטים רפואיים, שייכנסו לתוך הגוף.
את הרובוט הזעיר מפתחת חברת ההזנק “מיקרובוט מדיקל” על בסיס פיתוח של פרופסור שהם מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון וראש המעבדה לרובוטיקה, בשיתוף עם פרופסור מנשה זערור ראש המחלקה לנוירוכירורגיה ברמב”ם ועודד סלומון. חברת ג’ונסון אנד ג’ונסון השקיעה כבר בחברת “מיקרובוט מדיקל” מאות אלפי דולרים.
קוטרו של הרובוט הזעיר הוא מילימטר אחד ואורכו כעשרה מילימטר, הוא מתוכנן כך שיוכל להיכנס לכלי הדם או מערכת הנשימה, ולבצע פעולות בתוך הגוף כגון ניקוי כלי הדם, או העברת חומרים כימותרפיים ישירות לגידול.
לדברי פרופסור שהם, היישום הראשון יהיה בניקוי צינורות ניקוז המושתלים אצל חולים הסובלים מהידרוצפולוס, בעיית ניקוז של המוח. הנקז, המושתל אצל החולים עוד בינקותם, נשאר במוחם במהלך כל ימי חייהם. ואולם בהיותו בתוך הגוף רקמות המוח נוטות לחדור לתוך הצינור ולסתום אותו (SHUNT OCCLUSION). החולים נאלצים לעבור צילומי CT כל אימת שהם סובלים מכאב ראש, ואם מתגלה שהצינורית נסתמת, צריך לבצע ניתוח מוח חדש ולהשתיל צינורית חדשה.
הרובוט הזעיר שיושתל בתוך הנקז ידאג לניקויו. הפעלת הרובוט נעשית מבחוץ באמצעות שדות אלקטרומגנטים ולפיכך הוא אינו נזקק לסוללות והוא יוכל לשרת את החולה במשך כל ימי חייו, כ-80 שנה.
לטכניון ולפרופסור שהם בפרט שיתופי פעולה רבים עם מוסדות באיטליה בפיתוחים בתחומי הביוטכנולוגיה. בין היתר פיתח פרופסור שוהם במסגרת קונסורציום של האיחוד האירופי שנוהל על ידי המכון הפולי טכני של מילאנו – מערכת רובוטית לניתוחי מוח המשתמשת ברובוט “ספיין אסיסט” שפותח ומשווק ע”י חברת “מזור”.
לדברי ד”ר מרינה סקוניאמיליו, ראש נציבות הסחר האיטלקית, הטכניון משתף פעולה ב-34 פרויקטים עם 50 ארגונים איטלקים, בעיקר במסגרת התוכנית השביעית למו”פ של האיחוד האירופי.
“אנו גאים להציג את הפרויקט ולהציע תשתית המהווה בסיס נרחב לשיתופי פעולה בין חברות ואנשי מחקר מאיטליה בנושא ביו פארמה, רפואה ומדעי החיים לבין החוקרים והתעשיינים בישראל, זאת מאחר ואנו רואים חשיבות עליונה בגיוס משאבים שנועדו לייצר חדשנות עולמית דרך שיתופי פעולה בין ישראל ואיטליה”, אמרה ד”ר סקוניאמיליו במסיבת העיתונאים.
“בעלי פוטנציאל לזכות בפרס מרקוני – המקביל לפרס נובל במדעי התקשורת”
איתן יעקבי, בוגר הטכניון ותכנית המצוינים שלו ודוקטורנט ב- Jacobs School of Engineering באוניברסיטת סן דייגו, יקבל את פרס החוקר הצעיר מטעם אגודת מרקוני ב-9 באוקטובר. הענקת הפרס תתבצע בארוחת ערב במסגרת כנס מרקוני, שימשך יומיים.
זו שנה השנייה שבה הפרס מוענק לחוקרים צעירים בתחומי התקשורת והאינטרנט. יעקבי נבחר בשל “הישגיו הבולטים בתחומי התקשורת ותורת המידע, בדגש מיוחד על error correcting coding בזכרונות פלאש – מחקר שתרם להפחתת עלויות והגדלת קיבולת”.
רוברט לאקי, יו”ר האגודה, אמר כי “חתני הפרס לחוקר צעיר הם חוקרים מבטיחים, שכבר טבעו את חותמם בתחום המחקר שלהם. ועדת הבחירה מחפשת מועמדים בעלי פוטנציאל לזכות בפרס מרקוני – המקביל לפרס נובל במדעי התקשורת – בשלב כלשהו בעתיד. עמיתי מרקוני נמצאים בחזית הקידמה בתחום הטלקומוניקצה והאינטרנט”.
איתן יעקבי, בנם של ברוך וכרמלה יעקבי, נולד, גדל והתחנך בקרית שמונה. הוא קיבל שני תארי BA ב-2005, שניהם בהצטיינות יתרה, במדעי המחשב ובמתמטיקה, מהטכניון, והינו בוגר תכנית המצוינים. הוא השלים M.Sc בהצטיינות יתרה במדעי המחשב בטכניון ב-2007. בתקופת לימודיו ב-UCSD הוא קיבל את מלגות ג’יקובס UCSD, הניתנת לסטודנטים מבטיחים בלימודים מתקדמים.
ניסויים באופטיקה שופכים אור על תכונות הולכה של גבישים למחצה
Optics Experiments Shed Light on Transport in Quasicrystals
שלושה חוקרים מהטכניון, הדוקטורנט ליעד לוי, הפוסט-דוקטורנט מיכאל רכטסמן ופרופסור מחקר מוטי שגב, הצליחו להראות שהוספת אי-סדר למבנים קוואזי-מחזוריים מגבירה את תכונות ההולכה של חומרים, ואף להסביר את המנגנון הפיסיקאלי העומד מאחורי תופעה זו. כל זאת בניגוד לדעה הרווחת לפיה קיומו של אי-סדר בתוך גבישים מדכא את תכונת ההולכה של חומרים ולא מגביר אותה. כך מגלה כתב העת המדעי היוקרתי “סאיינס”.
שאלת ההולכה של חלקיקים (אלקטרונים) בקוואזי-גבישים היא שאלה שהעסיקה את הקהילה המדעית מאז גילויים של חומרים אלו ועד היום. חוקרי הטכניון השתמשו במערכת אופטית כדי לבנות קוואזי-גביש פוטוני, הוסיפו לו אי סדר ושיגרו לתוכו אלומת אור כדי לעקוב אחרי התפשטות האור בתוך קוואזי-גביש. הרעיון למחקר ספציפי זה הועלה לראשונה ע”י שלשה חוקרים אחרים בקבוצת המחקר של פרופסור מוטי שגב: ברק פרידמן, טל שוורץ ועופר מנלה – לקראת סיום הדוקטורט שלהם (בהנחיית מוטי שגב) לפני כשלש שנים, אולם חלק מהותי בבעיה “פוצח” רק לפני כשנה ע”י ליעד לוי, מיכאל רכטסמן ומוטי שגב.
החוקרים מסבירים כי אופן תנועתם של אלקטרונים בחומרים שונים קובע את תכונות ההולכה החשמלית שלהם, בזמן שאופן תנועתם של פוטונים (חלקיקי האור) בחומרים שונים קובע את תכונות “הולכת האור” דרך חומרים אלו. אך טבעי שמנגנוני הולכה של חלקיקים ושל אור בחומרים שונים יהוו נושא מרכזי למחקר בפיסיקה, ואכן מודלים פיסקאליים ראשונים להולכה של אור בחומרים שונים הוצעו כבר לפני כ-1000 שנה!
קלדיוס פטולמי – אזרח רומי שהתגורר באלכסנדריה שבמצרים – היה הראשון שמצא קשר מתמטי בין זוויות השבירה של קרני אור העוברות בין חומרים שונים כאשר הזויות הן קטנות. רק 600 שנה מאוחר יותר (1621) מצא המתמטיקאי ווילבורד סנל את הקשר המדויק בין זוויות השבירה של האור עבור זווית כלשהי (חוק סנל).
באשר להולכה של אלקטרונים, המודל הראשון לתיאור ההולכה של אלקטרונים במתכות הוצע בתחילת המאה הקודמת (בשנת 1900) על ידי הפיסיקאי פול דרודה. דרודה הניח שהאלקטרונים הם “כדורים קטנים” המתנגשים במהלך תנועתם לעיתים תכופות באטומים של החומר – “כדורים גדולים וקבועים במקומם” – ומבצעים בתוכו מהלך אקראי הנקרא “הילוך שיכור”.
“למרות שהמודלים הללו – עבור אלקטרונים ו/או פוטונים – התאימו לחלק לא מבוטל של ניסויים שנערכו עם גלי אור וניסויי הולכת זרם חשמלי במוליכים, ברור לנו היום שהתמונה הרבה יותר מורכבת ושהנחות היסוד מסוגן של דרודה וסנל אינן מספקות”, אומרים חוקרי הטכניון. ב-1801 הראה הפיסיקאי תומאס יאנג שהאור מקיים תכונות של גלים, על ידי מערך ניסוי פשוט של התאבכות משני סדקים, בו התקבלו נקודות של חושך על מסך כתוצאה מהתאבכות הורסת בין שני מקורות אור שונים (עדות לאופי הגלי של האור). ב-1961 בוצע ניסוי זהה עם אלומת אלקטרונים שנתן אותה תוצאה (ואישר תחזית של תורת הקוונטים) – עדות לאופיים הגלי של חלקיקים. לאור תגליות אלו ברור שההנחות הבסיסיות ששמשו פיסיקאים ומתמטיקאים כמו סנל ודרודה היו לא מספקות: אם לאלקטרונים (ו/או לפוטונים – חלקיקי האור) יש תכונות גליות, הרי שהחלקיקים מסוגלים לבצע עקיפה של “מכשולים” ואף התאבכות כפי שמבצעים גלים בים. אי לכך, ההנחה המרכזית של דרודה – שהאלקטרון הוא חלקיק (“מעין כדור ביליארד קטן”) הנע בקווים ישרים – אינה נכונה.
תשובות לתיאור השלם (כמעט…) של תנועת חלקיקים ואור בחומר החלו להופיע לאחר לידתן וביסוסן של התורה האלקטרומגנטית (משוואות מקסוול השלמות) ושל תורת הקוונטים (משוואת שרדינגר).
הירייה הראשונה להבנת תכונות הולכה של גלים (כולל תופעות התאבכות) נורתה ע”י הפיסיקאי היהודי, חתן פרס נובל, פליקס בלוך (1928). בתקופתו של בלוך האמינה הקהילה המדעית ללא יוצא מן הכלל שכל המוצקים בטבע בנויים מאטומים/מולקולות המונחות באופן מחזורי זה ליד זה ויוצרות גביש מחזורי ומסודר. אי לכך שאף בלוך להבין כיצד מתנהגים אלקטרונים במבנים כאלו במסגרת תורת הקוונטים. בעבודת הדוקטורט שלו פתר בלוך את משוואת שרדינגר עבור אלקטרונים הנעים במבנים מחזוריים תוך כדי שהוא מתייחס לאלקטרונים כאל גלים ומחשב את ההתאבכות הנוצרת כתוצאה מהמבנה המחזורי. החישוב של בלוך הניח את היסודות להבנה של תנועת אלקטרונים בחומרים בטבע. אלא שגם התיאור של בלוך לא היה מלא, ואף שהתאים לניסיונות רבים – לא הצליח להסביר תופעות רבות אחרות.
“שתי הנחות מרכזיות לא נלקחו בחשבון”, מסבירים החוקרים. “ראשית, התיאוריה של בלוך מתבססת על מבנה מחזורי מושלם. אולם, מבנה כזה קיים רק בתיאוריה: בכל מערכת בטבע קיים גם אי-סדר במידה מסוימת. לכן על מנת לתאר הולכה בחומרים שונים, עלינו להניח שלמרות שמוצקים בטבע הם מבנים מחזוריים בבסיסם, יש בהם מידה מסוימת של אי סדר – חורים, חלקיקים שאינם נמצאים במקומם, ואפילו חלקיקים שונים המפוזרים באופן אקראי ובצפיפות נמוכה בתוך המבנה המחזורי. בשנת 1958 הכה פיסיקאי אמריקאי בשם פיליפ אנדרסון את הקהילה המדעית בתדהמה, כאשר פרסם פתרון ראשון לשאלת הולכת גלים (גלים כלשהם, כולל חלקיקים המתנהגים כגלים) במבנים מחזורים (גבישים) שיש בהם גם מידה מסוימת של אי-סדר. בניגוד לדעה הרווחת עד אז, שגרסה כי אי-סדר אמנם מפריע להולכה אך אינו מבטל אותה, הראה אנדרסון שהוספה של אי סדר למבנה מחזורי בו נעים החלקיקים (כמו אלקטרונים), אפילו במידה מועטה, יכולה לבטל את תכונת ההולכה של החומר לחלוטין. אנדרסון הראה שבתנאים מסוימים אי הסדר ממקם את החלקיקים (לדוגמא,אלקטרונים נושאי הזרם החשמלי) בתוך אזור תחום ממנו הם לא יכולים לצאת. לתגלית זו יש משמעות במערכות פיסיקליות רבות. לדוגמא, במצב כזה, בחומרים בעלי תכונות הולכה חשמלית לא יכול להתפתח זרם, ולכן החומר מאבד את תכונת ההולכה החשמלית שלו ומתנהג כמבודד.
תופעה זאת נקראת “לוקליזציה ע”ש אנדרסון” Anderson Localization- – על שם מגלה התופעה”.
אנדרסון הצליח להסביר ניסויים רבים שלא היו מובנים לפני עבודתו, וניסויים רבים אחריה תמכו בנכונות הפתרונות שלו והתחזיות שהן סיפקו. על כך קיבל אנדרסון את פרס נובל לפיסיקה ב-1977. אולם, למעשה הניסוי הראשון שישחזר את התנאים המדויקים עבורם פתר אנדרסון את שאלת ההולכה במבנים מחזוריים בנוכחות אי-סדר בוצע רק בשנת 2007 בקבוצת המחקר של פרופסור מוטי שגב בטכניון. בעבודת הדוקטורט שלהם, הצליחו ד”ר טל שוורץ וד”ר גיא ברטל, בשיתוף עם פרופסור שמואל פישמן מהטכניון ומוטי שגב עצמו, להרכיב מערכת אופטית שהצליחה לממש את התנאים מהמאמר של אנדרסון משנת 1958 ולהראות לראשונה באופן ישיר בניסוי את תופעת לוקליזציית אנדרסון.
“שנית”, אומרים החוקרים, “ההנחה שכל המוצקים בטבע הינם בבסיסם מבנים מחזוריים איננה נכונה. בעוד שההנחה הראשונה (שבכל מערכת בטבע יש מידה מסוימת של אי-סדר) היא הגיונית, הרי שקיומם של מוצקים בטבע שאינם מבנים מחזוריים בבסיסם – אבל גם אינם בעלי מבנה אקראי – היא הנחה שאיננה צפויה כלל ועיקר.
עד שנות השמונים, כל הגבישים שנחקרו הורכבו ממבנה בסיסי (“תא יחידה”) החוזר על עצמו בצורה מחזורית ויוצר גביש מחזורי. אולם, ב-1982 גילה פרופסור מחקר דן שכטמן מהטכניון עדות ניסיונית לקיומם של חומרים מוצקים קוואזי-מחזוריים: חומרים בהם האטומים/מולקולות אינם מסודרים בצורה מחזורית (גבישית) מחד, אך גם אינם מפוזרים בצורה אקראית מאידך. אלו חומרים מסודרים שאינם מחזוריים: אין בהם “תא יחידה” החוזר על עצמו בצורה מחזורית (כפי שיש בגבישים), אולם בכל זאת יש בהם סדר כי ניתן למצוא במבנה שלהם תבניות דומות במרחק מספיק גדול זו מזו. חומרים אלה נקראים קוואזי-גבישים (גבישים למחצה). תגלית זו הרעישה את העולם המדעי עד שחוקר אחר בשם דב לוין (היום גם כן פרופסור בטכניון) והמנחה שלו לדוקטורט, פרופסור פול סטיינהארדט, הניחו (1984) את המודל התיאורטי שהסביר את קיומם של החומרים הקוואזי-מחזוריים שראה פרופסור שכטמן במעבדה. הפרופסורים לוין וסטיינהארדט אף הטביעו את המושג – קוואזי-גביש”.
על תגלית זו זכה פרופסור שכטמן בפרס וולף היוקרתי, והפרופסורים לוין וסטיינהארדט זכו בשנה שעברה בפרס באקלי (וכמובן, פרופסור שגב וצוות המחקר שלו מקווים ששכטמן, לוין וסטיינהארדט יזכו בפרס נובל על גילוי הקוואזי-גבישים).
כאמור, חוקרי הטכניון ליעד לוי, ד”ר מיכאל רכטסמן ופרופסור מחקר מוטי שגב השתמשו במערכת אופטית כדי לבנות קוואזי-גביש פוטוני, הוסיפו לו אי סדר ושיגרו לתוכו אלומות אור כדי לעקוב אחרי התפשטות האור בתוך קוואזי-גביש.
האיורים הבאים מתארים את המרכיבים המרכזיים של מערכת הניסוי ואת התוצאות. בחלק העליון מצד שמאל ניתן לראות את הגביש הקוואזי-מחזורי. במבט ראשון נראית התבנית מסודרת ומחזורית, אך מבט חוזר בפרטים שבתמונה יגלה שלא קיימת מחזוריות אמיתית (אין “תא יחידה” החוזר על עצמו). על גבי מבנה הזה הוספה תבנית של “אי-סדר” – המבנה מבולגן – והתקבלה תבנית הגביש הקוואזי-מחזורי בתוספת אי-סדר. אל תוך התבנית הזאת, משוגרת אלומת אור ירוקה (חלק עליון מצד ימין) שמתפשטת בתוכה לאורך 1 סנטימטר . קרן האור ששוגרה לתוך התווך מורכבת ממספר גדול מאד של פוטונים שנעו תחת השפעת הקואזי-גביש בנוכחות אי-הסדר. כל הפוטונים שוגרו מאותה נקודה (מרכז פאת הכניסה של הגביש) ולאחר שנעו בגביש, התפזרו הפוטונים ותמונה של פיזורם נלקחה במצלמה. הניסוי הנ”ל בוצע עבור קוואזי-גביש נקי (חלק תחתון צד שמאל) ועבור מקרים בהם הוספה לו מידה הולכת וגדלה של אי סדר, עד ששאריות המבנה הקוואזי-מחזורי נמחקו לחלוטין (חלק תחתון צד ימין). ניתן לראות בברור כיצד עבור הוספה של מידה מעטה של אי סדר (חלק תחתון אמצע) ביצעו הפוטונים פיזור למרחקים גדולים יותר מהמקרה בו אין אי-סדר כלל (חלק תחתון צד שמאל) – עדות ישירה לכך שהוספת אי-סדר למבנה הקוואזי-מחזורי מגבירה את תכונת ההולכה.
למסקנות העולות ממחקר זה השלכות משמעותיות על חקר ההולכה הן של אלקטרונים במוצקים והן על חקר מעבר קרני אור (גלים אלקטרו-מגנטיים) דרך חומרים שונים. המערכת האלגנטית שנבנתה בטכניון פותחת אופק לניסויים נוספים. לדוגמא, עד כה דובר על מבנים קבועים בזמן. טבעי יהיה לשאול מה יקרה להולכת החלקיקים אם למבנה הנ”ל נוסיף אי-סדר המשתנה באופן אקראי גם בזמן (רטט אקראי) ? שהרי בטבע כזהו המצב. האם שינוי הגודל הממוצע בתבנית האי-סדר ו/או הגביש ישנו את התוצאות באופן איכותי ? ואם כן כיצד ? מחקר זה עונה אמנם על מספר שאלות בסיסיות במדע, אולם בה בעת פותח שאלות ואפיקי מחשבה חדשים.
במלאת 35 שנים ל”אינטל” ישראל
אות “אינטל” הוענק לטכניון
במלאת 35 שנים ל”אינטל” ישראל, העניקה החברה את אות “אינטל” לטכניון, שבוגריו היו הגרעין המייסד של החברה שהוקמה בחוף שמן בחיפה בשנת 1974. 98 אחוזים מעובדי מרכז הפיתוח של “אינטל” בחיפה הם בוגרי הטכניון ורבים מהמהנדסים ב”אינטל” ישראל הם בוגרי הטכניון.
נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג, קיבל את האות מידי מר יוסי שנקלר, מנכ”ל מרכזי הפיתוח ב”אינטל” ישראל. “היצירתיות הישראלית, ביחד עם היעילות של חברת ‘אינטל’ – זהו סוד הצלחת החברה בישראל”, אמר נשיא הטכניון בטקס.
יוסי שנקלר אמר כי מרכז הפיתוח של “אינטל” הוקם בחיפה בגלל הטכניון. “שיתוף הפעולה בין החברה לבין הטכניון יימשך ויתעצם”, הבטיח. “הטכניון עומד בראש הגופים, המוסדות והאישים שתרמו להצלחת ‘אינטל’ בישראל”.
עוזיה גליל, אבי ההי-טק הישראל, אשר היה שותף בבחירת חמשת העובדים הראשונים של “אינטל” בישראל, אמר כי הקמת “אינטל” ישראל היא בעיניו מהפיכה עולמית אשר פתחה את הדלת בישראל לחברות בינלאומיות רבות נוספות, שהכירו באיכות כוח האדם הישראלי בכלל, ובוגרי הטכניון בפרט. “כולנו זוכרים שדב פרוהמן הביא את ‘אינטל’ לישראל ודאג שהמרכז הראשון יוקם בחיפה, קרוב לטכניון”, הדגיש.
אות “אינטל” הוא עבודת אמנות של האמנית עיניה קשת. היא מורכבת מפרוסת עץ זית טבעית אשר משולבים בה 12 שבבים ממפעל “אינטל” בקרית גת והפסוק מספר קוהלת – “בחכמה, בדעת ובכישרון”.
האות הוענק עד כה, לציון 35 פעילותה של “אינטל” בישראל, לשורה של אישי ציבור, גורמי ממשל, עיריות ושותפים בקהילה. האות מוענק לטכניון לציון הקשר המיוחד, הפורה, המפרה ורב השנים בינו לבין החברה.
“אינטל” הייתה החברה הבינלאומית הראשונה שהקימה מרכז מחקר ופיתוח בישראל. שני אנשי הטכניון דאז, פרופסור יצחק קידרון ז”ל ועוזיה גליל, סייעו לאנשי “אינטל” למצוא את חמשת החוקרים הישראלים הראשונים שהקימו את הסניף הישראלי בחוף שמן בחיפה.
בתמונה: נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג (מימין) מקבל את אות “אינטל” מידי יוסי שנקלר (משמאל)
התאפשרה כתוצאה מעיוות גיאומטרי של חוט המורכב מננו-אנטנות מצומדות
חוקרי הטכניון מהפקולטה להנדסת מכונות וממכון ראסל ברי למחקר בננו-טכנולוגיה יצרו אופטיקה חדשה על ידי עיוות גיאומטרי של חוט המורכב מננו-אנטנות מצומדות. על כך מדווח כתב העת המדעי Nano Letters.
החוקרים פיתחו אופטיקה חדשה המבוססת על עוות גיאומטרי של המרחב בסקלת הננו. הם תכננו ננו-אנטנה אופטית ויצרו מערך של אנטנות כאלה עם קשר ביניהן. כל אנטנה, בגודל של כעשרה ננו-מטר, נוצרה בעזרת מיקוד יונים.
“נסעתי במכוניתי, הסתכלתי על האנטנות בכלי רכב סביבי ועלתה במוחי השאלה – מה יקרה כאשר נעוות את האנטנה?” מסביר פרופסור ארז חסמן מהפקולטה להנדסת מכונות. “צימדנו את הננו-אנטנות ויצרנו חוט ישר של אנטנות המתנהגות כמו אנטנה אחת. כופפנו את החוט ועיוותנו את המרחב כך שהחוט נראה כמו נחש מתפתל. מדדנו את האור היוצא מהחוט המתפתל והתברר לנו שבעזרת פיתול החוט ניתן לעצב את האור באופן גמיש. הדגמנו במעבדה סיבוב אור כמו סביבון שיכול לשמש כננו-מנוע, והסטת האור בזויות ואורכי גל שונים לצורך מיתוג האור בסקלת ננו”.
בשלב השני כל אנטנה המשיכה “לרוץ” על החוט, אולם עשתה זאת בכוון עצמאי משלה, דבר שאיפשר לחוקרים דרגת חופש נוספת לתכנון של אופטיקה חדשה המבוססת אך ורק על עיוות גיאומטרי של המרחב ולא על הפרש דרכים אופטיות שיש באופטיקה רגילה, כמו עדשות ופריזמות. הדבר פותח אפשרויות לבניית רכיבים בסקלת הננו לעיבוד אינפורמציה, ושערים לוגים שיאפשרו ייצור שבבים ננו-אופטים מהירים מאוד.
חזונו של פרופסור חסמן, אשר פורסם ב-Nature Nanotechnology, מדבר על מנועים זעירים שיופעלו על ידי אור בלבד, יסובבו DNA ויפתחו אותו – לצורך תיקונו.
הפיתוח נעשה במעבדה לננו-אופטיקה בטכניון בהשתתפות ד”ר ולדימיר קליינר ותלמידי המחקר ניר שטרית, איתי ברטנר ויורי גורודצקי.
בתמונות: למעלה – ננו-מנוע אופטי המבוסס על סחרור אור בעזרת שרשרת מעגלית של ננו-אנטנות “ביגלה” (א) וננו-מוטות בכיוונים שונים לאורך השרשרת (ב) המאפשר הגברת סחרור האור. למטה – חוט מפותל המורכב מננו-אנטנות אופטיות מצומדות. במקרה א, האנטנות בסמטריה מעגלית- “ביגלה”, ובמקרה ב, האנטנות מבוססות על ננו-מוטות כאשר כוון האנטנות מאפשר דרגת חופש נוספת לשליטה על האור.
פרופסור יצחק אפלויג נשא הרצאה בנושא ננו-טכנולוגיה בבית הספר עירוני א’ בחיפה
נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג, נשא החודש הרצאה בנושא ננו-טכנולוגיה בבית הספר עירוני א’ בחיפה. ההרצאה התקיימה במסגרת מיזם “חוזרים לבית הספר”, שהינו חלק מפרויקט “מתנדבים בחינוך”.
במסגרת המיזם, שיצא לדרך ביוזמתו של שר החינוך גדעון סער, הוזמנו 100 אנשי מפתח בישראל, ממגוון תחומים – תקשורת, מדע, אמנות, ביטחון ועוד – להרצות בפני תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים (כיתות ז-י”ב) בנושאים אלה. זהו פרויקט ארצי הזוכה להצלחה רבה – הן בעצם המפגש בין התלמידים לאנשי מפתח בחברה הישראלית, הן בהעשרתם של התלמידים, והן בחשיפתם של המרצים לדור הצעיר בישראל.
גילה בורנשטיין, המרכזת את הפרויקט במחוז חיפה, אמרה כי הרצאתו של נשיא הטכניון היתה מוצלחת ומרתקת, וזכתה לתגובות חיוביות רבות מצד התלמידים וסגל המורים. פרופסור אפלויג אמר כי ישלח לשר החינוך מכתב ובו יבקש ממנו להמשיך בקיום המיזם.
התכנית הטכניונית למערכות אוטונומיות ערכה תחרות בקרב הסטודנטים בלימודי הסמכה לתכנון ובנייה של מודלים של מערכות אוטונומיות לא מאויישות. בתחרות זכו ארז חורב מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, שפיתח רכב מגנטי המרחף באוויר, ודורון לאור מהפקולטה להנדסת מכונות, שפיתח ארגז כלים ממונע העוקב אחרי בעליו.
המודל של ארז מדמה כביש אגרה מגנטי לכלי רכב פרטיים. הרכב נוסע הן על הכביש והן על פסים מגנטיים (ללא מגע של הגלגלים בקרקע). “בגלל המהירויות הגבוהות שניתן להגיע אליהן באמצעות הטכנולוגיה הזו, הפרוייקט יכול להתחרות לא רק בכבישי אגרה קיימים, אלא אפילו בטיסות פנים ארציות וברכבות”, מדגיש ארז. הוא עבד בעבר בכביש 6 ולאחר מכן בפרוייקט המטרונית (הרכבת הקלה בחיפה) ושם צץ במוחו הרעיון. הוא בנה את המודל במשך חצי שנה, תוך התמודדות עם אתגרים בשדות מגנטיים וביציבות מגנטית. הוא השתמש בארבעה כלי רכב, האחד עובד על דחיפה, האחר על משיכה, אחד מהמודלים צוייד בבקר הממתג בין נסיעה עם או ללא עזרת השדה המגנטי. בכל כלי רכב יש מדחף הנעה וסנסור, המתקשר עם סנסור שנמצא גם על הכביש.
“הרכב יסע במהירות של 400 קמ”ש והנהג יוכל ללכת לישון”, אומר ארז. “הוא טוב לכבישים ארוכים ללא יציאות. אכן, העלות של כביש כזה ורכב כזה יקרה, אך מאידך יש חסכון עצום בדלק ובעיקר בחיי אדם שכן הסיכוי להתנגשות אפסי. כאשר מסתיים הכביש המגנטי, הנהג מפעיל את הגלגלים וממשיך בנסיעה רגילה”.
דורון לאור בנה מודל של ארגז כלים שעוקב אחרי בעליו. הוא עבד בעבר כאיש אחזקה במפעל של קיבוץ “דן”, וגרר אחריו את ארגז הכלים הכבד שמגיע למשקל כולל של מאה קילוגרמים ויותר. הוא בנה ארגז כלים שעוקב אחרי המפעיל באופן חשמלי, עם חישה אלקטרו-מכאנית. “הדגם נבנה לאור מספר עקרונות מנחים”, אומר דורון. “ראשית, נתמקד בבעיה הטכנולוגית העיקרית ונמנע ככל הניתן מפערי ידע אחרים. שנית, למערכת ההנעה ולמערכת ההיגוי המשולבות יש השלכות על עולם הרכב ויש להתעמק בהן בהתאם. שלישית – על הדגם להיבנות תוך ארבעה ימים וללא ניצול התקציב, על כן יש למצוא את הדרך להחליף רכיבים חשמליים יקרים בתחליפים זולים שיבצעו את אותן משימות, כמו למשל פוטנציומטר רב-סיבובי המחובר למד מטר פשוט, ממיר את מרחק האדם מהארגז למתח חשמלי כתחליף לחיישן אולטראסוני, או ממסר Solid-State הפועל באינטרוולים ומניע את המנועים במהירות משתנה כתחליף לווסת זרם”.
לצורך הפעלת הדגם בנה דורון יחד עם חבריו במפעל, שלדת מתכת עליה מורכב הארגז, בקצה שלה מורכבים זוג מדי-מרחק ומתחתיה ארבעה גלגלים שהקדמיים בהם ממונעים בנפרד ומחוברים ביניהם במסרק הגה. כאשר איש האחזקה מחבר לחגורתו את מדי המרחק ומפעיל את המכשיר, בקר תעשייתי קורא את מתח הפוטנציומטרים ומפעיל את המנועים כך שהמרחק בין הארגז לבין המפעיל יישאר קבוע. הפרש המהירויות בין המנועים יוצר את ההיגוי ומכוון את הארגז היישר אל איש התחזוקה.
בתמונה: הרכב המגנטי וארגז הכלים. צלום: ארז חורב ודורון לאור
כשהצחוק הוא לא צחוק והבכי לא בכי
או – הצחוק, הבכי, הכאב ומה (מוח) שביניהם
ביטויים רגשיים אשר אינם מותאמים למציאות ולחוויה האמיתית של האדם והבאים לידי ביטוי כהתפרצות בכי, צחוק או כעס בלתי נשלטים, הם תופעות נוירולוגיות מוכרות במגוון מצבים ומחלות נוירולוגיות, כמו: לאחר חבלת ראש, אירוע מוחי, מחלת ה-ALS או טרשת נפוצה (MS).
צוות מחקר משולב של פרופ’ אריאל מילר ופרופ’ הלל פרת והסטודנט גיא היימן מהפקולטה לרפואה בטכניון חקר את המנגנונים העצביים והאזורים המוחיים שבבסיס בקרת ביטויי הרגש מסוג צחוק ובכי ואת מנגנוני הפעולה המוחיים של תרופה להקלת מצבים של בכי, צחוק או כעס בלתי-נשלטים.
באמצעות טכניקות המאפשרות מיפוי נוירופיזיולוגי של פעילות המוח ושילוב גירויים טעונים רגשית (שמות בני משפחה וכו’) וגירויים שאינם טעונים רגשית, צוות המחקר איפיין אזורי מוח מוטוריים וסנסוריים, אשר פעולתם אחראית לביטויי צחוק ובכי.
בשלב הראשון של המחקר (אשר פורסם ב-JNS לפני כשנה) נבדקו שלוש קבוצות: בריאים, חולי טרשת נפוצה וחולי טרשת נפוצה הסובלים מהתפרצויות צחוק ובכי בלתי נשלטים.
ממצאי המחקר הצביעו על קיום סוג של “מנגנון שער” (Gate Mechanism) ל”סף רגשי” נוירופיזיולוגי. גירויים המצליחים לעבר את ה”סף הרגשי” מעוררים פעילות חשמלית מוחית המתבטאת בצחוק, בכי או כעס, גם אם הגירוי אינו בעל מטען רגשי תואם. כך, באנשים בעלי לביליות אמוציונלית – סף רגשי נמוך – גם גירויים ללא תכנים מצחיקים או מעציבים, עשויים להביא להתפרצויות צחוק ובכי בלתי נשלטים.
החוקרים דיווחו על הדמיון בין “מנגנון שער רגשי”, או “סף רגשי”, למנגנון שער אחר, המוכר זה מכבר, והינו “מנגנון השער” האחראי ל”סף הכאב”. תמיכה לדמיון שבין מנגנוני ה”סף הרגשי” ל”סף הכאב” במערכת העצבים התקבלה בעקבות העובדה כי תרופת ה-Neurodex, נמצאה משפיעה לטובה בניסויים הקליניים הן בהפחתת הכאבים והן בהפחתת הביטויים הרגשיים הבלתי תקינים.
עד היום ההנחה המקובלת הייתה כי תסמונת הצחוק והבכי הבלתי-נשלטים (PBA; IEED) הינה ביטוי בלתי נשלט של אזורי מוח מוטוריים בלבד, ללא קשר למרכיבים סנסוריים. ולפיכך, תופעה זו נכללה בקטגוריה של קבוצת ההפרעות על רקע של דיס-אינהיביציה – חוסר יכולת לעכב ביטויים מוטוריים.
המחקר הנוכחי אשר פורסם בעיתון J. Clinical Psyecho Pharmacology, מחדש במספר היבטים:
1. המחקר מדגים כי אזורים מוחיים האחראיים לעיבוד נתונים תחושתיים שותפים יחד עם אזורים מוחיים מוטוריים בהתבטאויות רגשיות.
2. המחקר מדגים כי בחולים עם PBA (צחוק ובכי בלתי-נשלטים) – גם גירויים תחושתיים קלים ביותר, (בהשוואה למצב בבריאים) עשויים להפעיל אזורי מוח האחראים לביטויים רגשיים. כלומר, לחולים עם PBA יש “סף רגשי” נמוך. לפיכך, כל גירוי, ולו גם הקל שבקלים, יחדור את “השער” ויגרום לתגובת שרשרת אשר תתבטא בצחוק או בכי, גם אם הגירוי לא היה מצחיק או מעציב. כך לדוגמא, אנשים יכולים להתפרץ בצחוק או בכי מכל גירוי קל של מתח, חרדה, התרגשות – גם אם הגירוי אינו מצחיק או מעציב.
3. המחקר הדגים כי שימוש בתרופה Neurodex מקטין את רגישות היתר העצבית (מעלה את הסף הרגשי), באופן שגירויים קלים לא “יפציצו” את המוח ולא יביאו להתפרצויות רגשיות בלתי נשלטות.
בניסוי קליני רב-מרכזי בינלאומי אשר הסתיים תוצאותיו החיוביות פורסמו לפני כשנה, בירחון המדעי הנוירולוגי Annals of Neurology, נבדקה תרופה חדשה בשם נוירודקס (Neurodex; Zenvia). התרופה פועלת במנגנון החוסם בין היתר את הנוירוטרנסימטור NMDA.
טיפול בכדור יומי של תרופה זו, הביא להקלה בולטת בתופעה של ביטויי רגשות יתר בקרב חולי טרשת נפוצה ולשיפור מאוד משמעותי באיכות חייהם. במקביל, נצפה כי המטופלים בתרופה זכו להקלה ניכרת בכאבים נוירופטיים שהיו מנת חלקם.
המחקר נערך ביוזמה משותפת עם פרופ’ אריאל מילר, מנהל המרכז לטרשת נפוצה וחקר המוח במרכז הרפואי כרמל והטכניון ועם צוות חוקרים בינלאומי וחברת התרופות Avanir מסאן-דיאגו.
בעקבות מחקר זה ומחקרים נילווים נוספים צפוי כי בקרוב יתקבל אישור רשויות הבריאות בארה”ב (FDA) לשימוש נרחב בתרופת הנוירודקס/זנביה לתסמינים אלו במגוון מחלות נוירולוגיות.
יש לציין כי עד היום לא היו קיימות תרופות אחרות אשר הצליחו להפחית באופן משמעותי ביטויים רגשיים מסוג זה. לפיכך יש תקווה רבה כי תרופת ה-Neurodex; Zenvia תאושר לשימוש הן במגוון מחלות נוירולוגיות בהן קיימים ביטויים מסוג התפרצויות רגשיות כצחוק ובכי בתי נשלטים והן להקלת כאבים נוירופטיים.
המכון יפעל לפיתוחם של מוצרים חדשניים בתחומי הביו-רפואה, האיבחון והביו-הנדסה
האוניברסיטה הרפואית Upstate בסירקוז, ניו יורק; הטכניון; ואוניברסיטת צ’אנג קונג (NCKU) בעיר טיינאן שבטייוואן, הכריזו על ייסודו של מכון בינלאומי למדעים וטכנולוגיה של ביו-רפואה, שיקדם את שיתוף הפעולה בין חוקרים משלוש היבשות ויאיץ את פיתוחם של מוצרים חדשניים בתחום הביו-רפואה, האיבחון והביו-הנדסה לטיפול במחלות ולריפויין.
נשיאי שלושת המוסדות – דיוויד סמית מ-Upstate, יצחק אפלויג מהטכניון ומייקל מינג צ’יאו לאי מ-NCKU – חתמו על מזכר הבנות נרחב המתאר את אופן התמיכה בכל אחד מהגופים ביוזמה המחקרית, ואת ניהולו של הפן העסקי.
“כאוניברסיטת מחקר במאה העשרים ואחת, בעיקר אוניברסיטה עם נטייה חזקה למדעי החיים בשל רמתו הגבוהה של בית הספר לרפואה שלנו ובתי החולים המסונפים אלינו, חובה עלינו לפתח שיתופי פעולה ברי-קיימא עם בתי ספר לרפואה ביבשות אחרות,” אמר מייקל לאי, נשיא NCKU. “זו הסיבה ש-NCKU גאה להשתתף בקונסורציום חשוב זה עם Upstate ועם הטכניון.”
נשיא Upstate, דייוויד סמית, בירך על ייסודו של המכון, המסמל עידן חדש של שיתוף פעולה מחקרי עולמי. “שלושה גופים שונים המרוחקים זה מזה יאחדו כוחות במטרה לקדם תגליות ופריצות דרך במדע הרפואה,” הוא אמר. “היחסים הללו פותחים את מעבדותינו בפני המדענים המובילים בעולם.”
סטיבן גודמן, סגן נשיא למחקר ב- Upstate, ישמש מנכ”ל המכון ויהיה אחראי לפעילויות השוטפות. ועדת הייסוד שתוקם תכלול חוקרים מקרב חברי הסגל של שלושת המוסדות.
מדי שנה תיערך פגישה שמטרתה לקבוע למכון כיוונים ומטרות ארוכות טווח. המכון יצמח מתוך שלושת המוסדות הללו, אך יחתור לשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות נוספות ובתי ספר נוספים לרפואה ברחבי העולם.
“ייסודו של מכון המחקר הזה, החוצה יבשות, מקרבת את שלושת המוסדות זה לזה בשם התגלית המדעית,” אמר גודמן. “מטרת המכון היא לקשר בין בכירי המדענים בביולוגיה, בפיסיקה, במתמטיקה, בהנדסה ובמדעי המחשב במטרה ליצור קבוצות בין-תחומיות שיפעלו לפתרון בעיות מהותית בבריאות האדם והחברה.”
גודמן אמר כי חוקרים משלושת המוסדות הביעו עניין בשיתוף פעולה עם חוקרים ממוסדות נוספים ברחבי העולם. “שיתוף הפעולה במחקר אינו מוגבל למדענים הנמצאים בהמשך המסדרון,” אמר. “אנו מפילים את המשוכות בין דיסציפלינות מדעיות ובין אומות, במטרה להפגיש מוחות מבריקים ברחבי העולם לפתרון בעיות בריאות שפתרונן מצריך צוותי חוקרים.”
התחומים העיקריים שייחקרו עדיין נמצאים בדיון, והם יכללו סרטן, מחלות זיהומיות, סוכרת ומחלות קרדיו-וסקולריות, והפרעות במערכת העצבים. עם זאת, גודמן אומר כי ההחלטה תתקבל על ידי חברי סגל משלושת המוסדות.
הרעיון להקמת המכון בשיתוף שלושת המוסדות הללו מקורו בעבודתו של גודמן עם דא סואן פנג, סגן נשיא בכיר ב- NCKU, שעבד עם גודמן באוניברסיטת טקסס שבדאלאס בין השנים 2001-8. גודמן ופנג קשרו קשרי ידידות עם חתן פרס נובל פרופסור אהרן צ’חנובר מהטכניון. “אנו מעוניינים מאוד לקדם את המאמץ המחקרי הזה, והצגנו את הרעיון בפני הנהלות שלושת המוסדות,” אמר גודמן.
חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב”ם:
אכילת תמרים לא גורמת לעליה ברמות הסוכר בדם
התמר מצטרף לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים
אכילת תמרים בכמות של מאה גרם ביום, לא גורמת לעלייה ברמות הסוכר בדם ועשויה לשפר את איכותו של הכולסטרול בדם. כך מצאו חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב”ם במחקר שעשו והעומד להתפרסם בכתב העת JAFC.
פרופסור מיכאל אבירם מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון ומהמרכז הרפואי רמב”ם, חוקר שנים רבות את ערכם הבריאותי של הפירות והירקות. לאור העובדה שלא רק רמתו, אלא גם איכותו של הכולסטרול בדם – קובעים את מידת הסיכון למחלות לב וכלי דם (התקף לב, שבץ מוחין), נעשה מאמץ מחקרי לאיתור פירות וירקות המכילים נוגדי חמצון פעילים במיוחד, העשויים לשפר את איכותו של הכולסטרול בדם, על ידי עיכוב חמצונו.
“לחמצון הכולסטרול יש חשיבות מרכזית בשקיעתו בדופן העורק וגרימה אפשרית לחסימת אספקת הדם ללב ולמוח, תופעה הגורמת להתקף לב או לשבץ מוחי”, מסביר פרופסור אבירם. בפירסומיו המדעיים הוא היה הראשון להראות כי הפירות היעילים ביותר הם הרימון, היין האדום (הגפן) ושמן הזית, זאת – לאחר שחקר את השפעתם של עשרות פירות וירקות על עיכוב בהתפתחות מחלות לב וכלי דם.
“עתה הגיע תורו של התמר להיחקר”, אומר פרופסור אבירם. “התעורר החשש כי מאחר שמדובר ב’פצצת סוכרים’, תזונה עשירת תמרים עלולה להביא לעליה ברמות הסוכר בדם. במחקר שנערך על נבדקים בריאים, נמצא כי אכילת מאה גרם תמרים ליום במשך כחודש, לא גרמה לעלייה ברמות הסוכר בדם. לא זו בלבד, אלא שרמות השומנים (טריגליצרידים) בדם ירדו באופן משמעותי, כמו גם מידת החמצון של השומנים בדם”.
במחקר זה נחקרו זני החאלאווי והמדג’ול ונמצא כי זן החאלאווי הוא בעל תכונות בריאותיות עדיפות במעט על אלו של המדג’ול. בכך מצטרף התמר לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים.
ועוד אנטי אוקסידנט חדש ומעניין. באחרונה פורסם מחקרה של ד”ר חמוטל בורוכוב-נאורי וקבוצתה ממו”פ ערבה דרומית, בשיתוף עם קבוצת המחקר של פרופסור אבירם, שהראה לראשונה כי לשתיית מיץ הפרי הדרום–אפריקני – המרולה (מאה מ”ל ליום במשך שלושה שבועות) יש השפעות מיטיבות הן על כמות והן על איכות הכולסטרול בדם.
הרובוט שפותח בטכניון הוצג במסיבת עיתונאים משותפת לטכניון ולנציבות הסחר האיטלקית לרגל פתיחת תערוכת ILSI BIOMED 2011. לטכניון 34 שיתופי פעולה עם 50 גופי אקדמיה וחברות באיטליה
במלאת 35 שנים ל”אינטל” ישראל
התאפשרה כתוצאה מעיוות גיאומטרי של חוט המורכב מננו-אנטנות מצומדות
התכנית הטכניונית למערכות אוטונומיות ערכה תחרות בקרב הסטודנטים בלימודי הסמכה לתכנון ובנייה של מודלים של מערכות אוטונומיות לא מאויישות. בתחרות זכו ארז חורב מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, שפיתח רכב מגנטי המרחף באוויר, ודורון לאור מהפקולטה להנדסת מכונות, שפיתח ארגז כלים ממונע העוקב אחרי בעליו.