מחבר: EladAdmin

קצין מודיעין ראשי בפתיחת המחזור השמיני של “ברקים” בטכניון:
אל מול האיומים ותהליכי בנין הכוח של האוייב אנו נעמיד את האיכות והמצויינות של טובי בנינו ובנותינו

קצין מודיעין ראשי, תא”ל אריאל קארו, אמר בטכניון כי מדינת ישראל נהנית באחרונה משקט היחסי בגבולותיה, אך מאחורי השקט הזה האוייב מתכונן. “במלחמת לבנון השניה ובמבצע ‘עופרת יצוקה’ הבהרנו לאויבינו כי מי שיהין לצאת נגד מדינת ישראל – יישא במחיר כבד ביותר”, הדגיש.

תא”ל קארו הוסיף כי השקט בגבולות נובע ברובו מיכולת ההרתעה של צה”ל. “בל ניתן לשקט היחסי הזה לשקר ולשכר”, אמר. “אירן שועטת להשיג יכולת גרעינית, החיזבאללה מגדיל את כוחו וכך גם סוריה, והחמאס מנסה לבנות את כוחו לאחר המכה הקשה שספג במבצע ‘עופרת יצוקה’. לכן אנו זקוקים יותר מתמיד למשאב הטוב ביותר שיש לנו – טובי בנינו. ואתם, הסטודנטים של ‘ברקים’, נדרשים למצויינות שאסור לכם ולנו להתפשר עליה. אל מול האיומים ותהליכי בנין הכוח של האוייב, אנו נעמיד את האיכות והמצויינות של טובי בנינו ובנותינו”.

15 עתודאים החלו ללמוד בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון במסגרת התכנית היוקרתית “ברקים”, המשותפת לצה”ל ולטכניון. לכולם נתוני קבלה גבוהים במיוחד (כמעט 91 בממוצע) ועם תום לימודיהם, ישתלבו בתחום הנדסת מכונות בחילות צה”ל השונים. העתודאים בתכנית “ברקים” מסיימים בתוך ארבע שנים תואר ראשון ושני, כולל תזה. הם גומרים בתקופת לימודיהם גם קורס קצינים ושיבוצם בצבא הוא אישי וכולל מבחר תפקידים ייחודיים במערכי המחקר והפיתוח, הן הצבאיים והן הביטחוניים.

המחזורים הראשונים של “ברקים” נקלטו כבר בצה”ל והתגובות מצויינות. העתודאים מרוצים משירותם בתחום המחקר והפיתוח ומפקדיהם הביעו שביעות רצון רבה מהידע הרב ומהרוח החדשה והרעננה שהם הביאו עמם.

תכנית “ברקים” היא תכנית מצטיינים ייחודית ללימודי תואר ראשון ושני. בוגריה מיועדים להיות הליבה של קצונת העתודה בתחומי המחקר והפיתוח בצה”ל. מטרתה להכשיר מהנדסי פיתוח ברמה גבוהה, תוך הדגשת מקצועות היסוד המדעיים והקניית ידע מדעי-טכנולוגי במגוון הרחב של תחומי הנדסת מכונות.

עוד בירכו בטקס המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, פרופסור משה סידי, דיקן הפקולטה להנדסת מכונות פרופסור פנחס בר יוסף וסא”ל אבי בירן, הוגה ומפקד תכנית “ברקים” בצה”ל.

בתמונה: קצין מודיעין ראשי (במרכז), דיקן הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון (משמאלו) והמשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, פרופסור משה סידי (קיצוני משמאל), עם הסטודנטים החדשים של תכנית “ברקים” בטכניון

סדנא בטכניון בנושא מחקר בתחום הבטיחות בדרכים:
בעתיד יגבר השימוש בתחבורה הציבורית ובאופניים, במכוניות יהיו מערכות ניווט ומערכות מידע ניידות ומהירות המכונית תוגבל באמצעים טכנולוגיים

 “מסתמנת השנה ירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים ובמספר ההרוגים בתאונות דרכים. אנו שמחים ומברכים על כך, אולם עלינו לחקור מדעית מה הביא לכך, כדי שגם בשנים הבאות תימשך המגמה הזו”. כך אמר אבי נאור, מייסד עמותת “אור ירוק” בסדנא מדעית שהתקיימה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון.

 פרופסור שלום הקרט מהטכניון, המנהל המדעי של קרן רן נאור לקידום מחקר הבטיחות בדרכים, אמר כי בעתיד יגבר קרוב לודאי השימוש בתחבורה הציבורית ובאופניים, על חשבון השימוש ברכב פרטי, במכוניות יהיו מערכות ניווט ומערכות מידע ניידות ומהירות המכונית תוגבל מבחוץ בעזרת מתאמי מהירות טכנולוגיים ומכשיר בתוך הרכב שלא יאפשר לנהג לעלות על המהירות המותרת. “הטכנולוגיה כבר נראית מוצקה למדי”, הדגיש, “אולם עדיין אין תמיכה ציבורית לשילוב הטכנולוגיה הזו בקנה מידה גדול. אני מאמין שעדיין נחוצים מחקרים רבים בנושא ניהול המהירות ממגוון זוויות שונות”, הוסיף.

 פרופסור הקרט התייחס גם להזדקנות האוכלוסייה בארץ ובעולם. “יש לכך השלכות על מעורבות האוכלוסייה בתאונות והדבר דורש תשומת לב מכיוון קבלת ההחלטות, מנקודת מבט טכנית ומנקודת מבט מחקרית”, אמר. “ההשפעה העיקרית של הזדקנות האוכלוסייה תהיה מעורבות של נהגים מבוגרים יותר בתאונות. סביר להניח שיהיה צורך בהתאמת מצב התשתיות למגבלות של נהגים והולכי רגל מבוגרים. הדבר דורש התאמה של גודל האותיות, תכנון הצמתים, מרכיבים הקשורים בתמרורים, שיפור בתאורת הרחוב ותשתיות משופרות”.

 המומחים שהשתתפו בסדנא דנו בתשתיות, במשתמשי הדרך, בטכנולוגיה ובמדיניות. הסדנא נערכה על ידי קרן רן נאור לקידום מחקר בטיחות בדרכים, עמותת אור ירוק, מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים ומוסד שמואל נאמן.

האיחוד האירופי מממן פרוייקט לשיפור איכות חייהם של אנשים הסובלים מכאבי גב, בהשתתפות חוקרי הטכניון

חוקרי הטכניון משתתפים במחקר מקיף הממומן על ידי האיחוד האירופי בסך של כשלושה מיליון יורו, השוקד על מציאת קשר גנטי לכאבי גב כחלק מנסיון לשפר את הדיאגנוסטיקה והטיפול הקיימים היום.

כאבי גב הם בעיה אמיתית קשהבמדינות מערביות מתועשות, לעיתים קרובות בשל דיאגנוזה וטיפול לקויים. ב-85% מהמקרים המדווחים, אין דיאגנוזה או קונצנזוס ברורים בין רופאים ו/או מדינות שונות בקשר למהות הטיפול עצמו. פרט לסבל הרב שהדבר מסב לחולים ולבני משפחתם, כאבי גב הינם נטל כלכלי עצום. רוב הנטל נובע מאותם 10% חולים ההופכים למוגבלים באופן כרוני. ללא דיאגנוזה ברורה, הטיפול ואמצעי המניעה אינם יכולם להיות מיושמים באופן יעיל. בשל חשיבות הענין החליט האיחוד האירופאי להשקיע סכום כסף משמעותי למשך חמש שנים בפרויקט ה-Genodisc, שבמהלכו ייבדקו אלפי חולים לצורך המחקר.

פרופסור אליס מרודס וד”ר שרית סיון, בעזרתה של הגב’ יוליה מרחר, מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון – בוחנות רקמות המגיעות לטכניון מחוקרים וממרכזים רפואיים ברחבי אירופה. “אנו בודקים תהליכים ביו-פיסיקאלים של המרכיבים העיקריים של רקמת הדיסק (בתלות בגיל ובדרגת הניוון של הרקמה), אשר שינויים בהם עלולים לגרום או להתבטא בהתפתחות הפרעות תיפקודיות”, מסבירה ד”ר סיון. “אנו בודקים שיחלופים (turnover) מולקולריים בריקמה, בשיטות אשר פותחו ושוכללו במעבדות הפקולטה בטכניון. מידע זה חשוב בהבנת יכולתה של הרקמה להיות מוחלפת (אם בכלל) במקרה של פגיעה או פתולוגיה”.

בין החוקרים המשתתפים במחקר בינלאומי זה – כירורגים וקלינאים שלעמוד שדרה, ומדענים רבים, ביניהם: חוקרים המתמחים בגנטיקה, פיזיולוגיה וביופיזיקה של התא, רפואה רגנרטיבית, הנדסה ואנליזה חישובית. את המחקר מוביל צוות מאוניברסיטת אוקספורד והוא מתבצע בתשע ארצות – בריטניה, ישראל, גרמניה, פינלנד, יוון, הולנד, הונגריה, איטליה וסלובניה. מחקר זה הוא המשך ישיר למחקר קודם שגם אותו מימן האיחוד האירופאי, ה-Eurodisc, ושגם בו השתתפה הקבוצה מהטכניון. מחקר זה בדק את השפעת האינטראקציות בין הזדקנות, גנטיקה ואורח חיים על התנוונות של דיסק.

במחקר המקיף נבדקים אלפי חולים וזהו ניסיון ראשון מסוגו למצוא קשר בין גנים ובין תהליכים של ניוון דיסק הגורמים להפרעות תיפקודיות, כמו כאבי גב. מטרת הפרויקט היא גם לפתח שיטות אבחון טובות ומוקדמות יותר על מנת לשפר את סוג ומהירות הטיפול המוצעים כיום לחולה. פיתוח שיטות אבחון יעילות יותר מתאפשר בפרויקט זה הודות לסקירת גנים של אוכלוסיה גדולה וספיציפית בעלת פנוטיפ שנבחר מראש (דיסק ניווני הגורם לכאבי גב), חקר תהליכים הקשורים בניוון של דיסק ומודלים המסבירים כיצד גנים ותהליכים מולקולריים עלולים להוביל להתפתחות של פתולוגיות הקשורות לניוון של דיסק. מחקר זה אף עשוי לתרום לגילוי של סמנים שישפרו את האיבחון ויספקו אתרי מטרה לקישורן של תרופות עתידיות – כל זאת במטרה לבלום את כאבי הגב כדי שלא יידרדר מצבם של הסובלים מהם לדרגה של מוגבלות כרונית.

זו הפעם הראשונה שהפרס מוענק לחוקר ישראלי

פרופסור לוין חולק את הפרס עם פרופסור פאול שטיינהרט מאוניברסיטת פרינסטון בארה”ב ועם פרופסור אלן מקיי מבירקבט קולג’ באנגליה.

16 מדענים שזכו בפרס באקלי קיבלו לאחר מכן פרס נובל. הפרס מוענק מידי שנה משנת 1953 על ידי האגודה האמריקנית לפיסיקה.

הפרס ניתן לשלושת הזוכים השנה על “תרומותיהם החלוציות לתורת הקווזי-גבישים, לרבות תחזית תמונת הפיזור”.

פרופסור לוין עוסק בטכניון בפיסיקה של חומר מעובה ומכניקה סטטיסטית של מערכות מחוץ לשווי משקל – תחום העוסק במערכות רבות חלקיקים שהטיפול בהן הוא סטטיסטי.

בתמונה: פרופסור דב לוין

הטכניון רשם פטנט על הפיתוח, אשר פורסם בכתב העת המוביל בעולם באלקטרו-כימיה

חוקרי הטכניון הצליחו לפתח סוללת סיליקון-אוויר המסוגלת לעבוד אלפי שעות ללא הפסקה. הפיתוח פורסם בכתב העת המדעי המוביל  Electrochemistry Communications.

פרופסור יאיר עין אלי, מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, חוקר שנים רבות סוללות מתכת-אוויר. בסוללות המוכרות לנו, יש אלקטרודה חיובית (+) הנקראת קתודה ואלקטרודה שלילית (-) הנקראת אנודה. הן מופרדות על ידי חוצץ ובתוכו נוזל שמכיל יונים )אלקטרוליט).

“בסוללות מתכת-אוויר יש חיסכון ניכר במשקל ובעלויות, כי למעשה אין בהן קתודה מובנית”, הוא מסביר. “בסוללה זו הקתודה היא החמצן שבא מן הסביבה דרך ממברנה (זו הסוללה שמשתמשים בה, למשל, כבדי שמיעה, כי היא קלה ומאריכת ימים). היו נסיונות בעבר לשדרג סוללה כזו גם לרכבים חשמליים ולמכשירים אלקטרוניים נישאים, ועתה קיבל הדבר תנופה מחודשת כאשר החברות ‘טויוטה’ ו’פנאסוניק’ משתפות פעולה בהטמעת סוללת אבץ-אוויר במכוניות חשמליות עתידיות”.

המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) ביחד עם עוד חברות מסחריות, דוגמת IBM ו”טסלה”, ובעידוד הממשל האמריקני, מנסים לפתח סוללות ליתיום-אוויר נטענות, אשר יכולות להגיע עד פי עשרה צפיפות אנרגיה מהטכנולוגיות הקיימות כיום (יעבדו פי עשרה יותר זמן, או פי עשרה יותר מרחק נסיעה).

פרופסור עין אלי מציע להשתמש בסוללת סיליקון-אוויר. “הסיליקון (צורן) הוא חומר נפוץ ביותר, אינו מסוכן ויציב ביותר, קל משקל ובעל תכולת אנרגיה גבוהה (ארבעה אלקטרונים מועברים במהלך חימצון אטום סיליקון יחיד) ואנו למעשה הופכים אותו לחול (צורן דו-חמצני) במהלך פריקת הסוללה. זו תהיה סוללה לא נטענת, דוגמת הסוללות המוכרות לנו כיום”, הוא מסביר.
סוללה כזו, בעלת אורך חיי מדף בלתי מוגבל, תהיה טובה לשימוש בתחום הרפואי (כמו במשאבות לחולי סוכרת או במכשירי שמיעה) ובתחום האלקטרוניקה, כחלק מובנה מהתקן הבנוי כולו מסיליקון. הסוללה החדשנית תוכל לספק אנרגיה עד אלפי שעות עבודה, ללא החלפה.

עבודת הפיתוח של סוללת הסיליקון-אוויר נעשתה במימון הקרן הדו-לאומית למחקר, בהשתתפות הדוקטורנט גיל כהן וד”ר דוד סטרוסבצקי מהטכניון ופרופ’ דיגבי מקדונלד מאונ’ פנסילבניה בארה”ב.

בתמונה: תרשים הסוללה

כיצד מתאפשר דו-קיום ארוך טווח בין חיידקים בים לבין הווירוסים שמדביקים אותם? שאלה זו הטרידה מדענים במשך שנים רבות. עתה מצאו חוקרי הטכניון מהפקולטה לביולוגיה תשובה לשאלה זו. כך מגלה כתב העת המדעי היוקרתי “נייצ’ר”. דו-קיום זה מתאפשר הודות לשונות באוכלוסיית החיידקים בתכולת הגנים המאפשרים את הצמדות הוירוסים לחיידקים והדבקתם.

ציאנובקטריה הם חיידקים המבצעים פוטוסינתיזה בדומה לצמחים. החשיבות האקולוגית שלהם טמונה ביצור סוכרים המהווים את בסיס מארג המזון בים, וביצירת חמצן שכלל הייצורים על פני כדור הארץ נושמים. כמו כן, הציאנובקטריה קולטים פחמן דו-חמצני (CO₂), שהוא גז חממה האחראי לשינויי אקלים, ובכך מצמצמים את כמותו באטמוספירה.

הדו-קיום בין כמויות גדולות של ציאנובקטריה לבין הווירוסים שמדביקים אותם נמשך מיליוני שנים ומאפשר את המשך מילוי תפקידם האקולוגי החשוב של הציאנובקטריה. באופן תיאורטי כמות כזו של וירוסים היתה אמורה לגרום לקריסת אוכלוסיית הציאנובקטריה.

אחד המנגנונים שיכולים להסביר את הדו-קיום של הווירוסים והציאנובקטריה הוא שבאוכלוסיית הציאנובקטריה קיימים פרטים העמידים לווירוסים וכן כאלו שרגישים אליהם.

“חיפשנו ציאנובקטריה עמידים לוירוסים כדי לבדוק מה מוביל לעמידות זו”, אומרות החוקרות, דוקטור דבי לינדל והדוקטורנטית שרית אברני. “השתמשנו בטכנולוגיה חדשה המאפשרת לרצף מחדש את הגנום, בעלות זולה יחסית, דבר שאיפשר לנו לבדוק זנים רבים ולעשות עבודה מעמיקה”.

הן נטלו זנים של ווירוסים וציאנובקטריה, עירבבו וגידלו אותם. “רוב הציאנובקטריה מתים שכן הווירוסים הורגים אותם,” מסבירה שרית. “המעט ששרדו הם למעשה חיידקים שהווירוסים לא יכלו להם. הפקנו וריצפנו את הגנום שלהם ומצאנו את המוטציות שהביאו לעמידות הזו ואת מיקומן בגנום הציאנובקטריה. רוב המוטציות היו בגנים שאחראים ליצור חלבונים המשפיעים על מבנה פני השטח של הציאנובקטריה. המוטציות למעשה מנען מהווירוס להיכנס לתוכן.

החוקרות עבדו בשיתוף עם ד”ר איתי שרון, פוסט-דוקטורנט מהטכניון, ועם ד”ר רותם שורק והדוקטורנט עמרי וורצל ממכון ויצמן.

החוקרים מצאו שמרבית המוטציות נמצאו באזור ספציפי בגנום הנקרא “אי גנומי”. זהו אחד מחמישה “איים גנומיים” הידועים בקבוצה זו של ציאנובקטריה. איים אלו הם אזורים בהם תכולת הגנים שונה בין פרטים שונים באוכלוסיות בטבע. בליל זה של גנים מקורו לא באבותיהם אלא בייצורים אחרים לחלוטין. לעומת זאת, מרבית הגנום מכיל את אותם הגנים המאורגנים בסדר זהה בכל הפרטים באוכלוסיה.

משמעות מיקום המוטציות באי גנומי היא שחלק קטן מהאוכלוסיה מכיל את הגנים שמאפשרים לוירוס מסוים להדביק אותם, וחלק אחר של האוכלוסיה מכיל גנים שונים שמאפשרים לוירוס אחר להדביק אותם, וכן הלאה, כך שאוכלוסית הציאנובקטריה מורכבת מתתי קבוצות רבות, כל אחת הנדבקת על ידי חלק אחר של אוכלוסית הוירוסים. במצב כזה קיים סיכוי נמוך מאד שוירוס יצליח למצוא ולהדביק ציאנובקטריה מתאים לו במהלך חייו. כך נמנעת קריסת אוכלוסיית הציאנובקטריה ונוצר דו-קיום ארוך טווח.

השלכות נוספות לממצאים אלה הן שעל ידי מנגנון זה, וירוסים “מעודדים” את קיומה של שונות גבוהה בתכולת הגנים באיים הגנומיים של אוכלוסיות הציאנובקטריה, ובדרך זו משפיעים על אבולוציית הגנום שלהם. שונות זו עשויה לאפשר לציאנובקטריה לשרוד בתנאי סביבה משתנים.

החלקים יתקרבו בחלל ליצירת לוויין אחד שימשיך במשימתו

מועצת המחקר האירופית (ERC) תעניק מיליון וחצי יורו למחקרו של פרופסור פיני גורפיל מהפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל בטכניון, המציע לשגר לוויינים בחלקים, כך שיצרו בחלל לוויין אחד שמרכיביו מתקשרים זה עם זה באופן אלחוטי.  מענק מחקר זה נחשב ליוקרתי ביותר באירופה, ומטרתו היא לתמוך במחקר פורץ דרך בתחומי ההנדסה והמדעים.

“במצבים בלתי צפויים, כמו נזק משיירי חלל, הלוויין אינו יכול להגיב היטב ולהמשיך במשימתו המקורית, ונזקים תפקודיים וכספיים הם בלתי נמנעים”, מסביר פרופסור גורפיל. “לדוגמה, אם נוצר כשל במטען המועיל, כל המערכת מפסיקה להיות שמישה, וכדי להשלים את המשימה נדרשת החלפה של הכלי במלואו. מהלך כזה יקר מאוד וצורך זמן רב; הרבה יותר קל להחליף את מודול המטען המועיל מאשר לשגר לווין חדש”.

הרעיון הזה הוביל לתפיסה חדשה בהנדסת חלל– מערכות לוויינים מפורדות (disaggregated spacecraft). ארכיטקטורת חלל מפורדת (DSA) מורכבת מכמה מודולים נפרדים, המתקשרים ביניהם באמצעות קשרים אלחוטיים וכך יוצרים פלטפורמה וירטואלית אחת. כל מודול ממלא פונקציה מוגדרת, או כמה פונקציות כאלה: ניווט, בקרת הכוון, יצירת כוח ופעולות הקשורות במטען המועיל. המודולים העצמאיים מסוגלים לחלוק ביניהם משאבים ואינם חייבים לפעול בקרבה הדוקה, אלא נדרשים להישאר בעמדה יחסית, באופן היוצר טיסת להק.

DSA  מהווה ארכיטקטורת חלל חדשה, הצפויה להיות יעילה יותר במובן התגובתי; תגובתיות היא היכולת להסתגל לתרחישים בלתי צפויים שמקורם בכמה מקורות של אי ודאות ברמות השונות של התכן וביצוע של המשימה. המטרה הסופית של המחקר המוצע הוא לפתח טכנולוגיות חדשניות שיאפשרו טיסה מבצעית במתכונת של DSA; מטרות ספציפיות כוללות (א) פיתוח אלגוריתמים לתחזוקה חצי-אוטונומית לטווח רחוק של הלהק ושל רשת הלהק, תוך אפשרות להוסיף מודולים ללהק ולרשת הלהק, או להפחית מודולים כאלה; (ב) מציאת שיטות לרה-קונפיגורציה המבטיחה את בטחונו של הלהק – ופונקציונליות בעניינים קריטיים למשימה, לנוכח פגיעה ברשת או כשלים ברכיבים השונים; (ג) תכן של פיזור/כינוס בלהק, במטרה למנוע סיכון של פסולת-חלל; (ד) פיתוח לוגיקה ואמצעים לשיתוף משאבים בתוך רשת הלהק, עם יכולת פעולה בזמן אמת; ו-(ה) אימות האלגוריתמים והשיטות הנ”ל במעבדה למערכות חלל מבוזרות, מעבדת מחקר שפותחה ע”י פרופסור גורפיל. המחקר המוצע ייצור את התשתית הנדרשת להדגמה בחלל בסביבות 2016.

סב ונכדתו זכו במקום השני וקבוצת הסטודנטים “קיס” זכו במקום השלישי

היו-יו היה צריך לטפס בחזרה במעלה חבל באורך של 20 מטרים, לגובה מקסימאלי ולחזור ולעלות מספר רב של פעמים מעל לגובה של חמישה מטרים. שלומי בן שבת, מנהל התחרות, אמר כי צוות השופטים מדד את הגובה המירבי אליו הגיע היו-יו בניתור הראשון לאחר השחרור מהמנוף ואת מספר הניתורים.

המנוף נשא תא ובתוכו הונח היו-יו. ריצפת התא נפתחה והיו-יו השתחרר לתנועה כלפי מטה. אסור היה למתחרים להשתמש במקור אנרגיה חיצוני והחבל הדינאמי סופק להם על ידי מארגני התחרות. לזוכים ניתנו פרסים בשווי של עשרת אלפים ₪, 5000 ₪ ו-3000 ₪.

אייל משה כהן לומד הנדסת מכונות, שנה שניה. הוא מספר כי בקושי התקבל לטכניון, כי לא אהב ללמוד בתיכון. לאחר שירות צבאי כקצין בצנחנים עשה מכינה ואחריה התקבל לטכניון. את היו-יו שלו בנה בעזרת חרט. “היו-יו עובד כמו גלגל תנופה של

מכונית, ולכן משמר את התנועה שלו ומטפס בחזרה הרבה פעמים”, הסביר.”עשיתי לו אידיאליזציה של משקל ובכל פעם הורדתי והוספתי משקל עד שגיליתי את המשקל האידיאלי. אני שמח שזה עבד”.

גילה, אמו, אמרה כי אייל פירק כל מכשיר חשמלי בבית כבר מגיל צעיר והיא שמחה שהוא התחיל גם לבנות מכשירים. סבו הגאה, משה, אמר כי כאשר ראה בתחילת התחרות את כל ה”יויויים” הגדולים של המתמודדים האחרים הוא קצת נבהל, אבל נכדו הרגיע אותו ש”הגודל לא קובע”.

תחרות “טכנוראש” נערכת בטכניון לזכרו של ההוגה והמייסד שלה, ניב-יה דורבן ז”ל. ניב-יה, סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, היה קצין בצה”ל כאשר נרצח על ידי שודד ברחוב שקט בתל אביב בחודש מארס 2003. התחרות והפרסים ממומנים על ידי ד”ר רוברט שילמן (“ד”ר בוב” בפי כל), שהשתלם בטכניון.

בתמונות: למעלה – אייל משה כהן עם הוריו וסבו. למטה – הזוכים כולם על דוכן המנצחים.

15 מרצים יקבלו כל אחד יקבל פרס אישי בסך 30 אלף דולר; פקולטה מצטיינת תקבל 50 אלף דולר; הנשיא, פרופסור פרץ לביא:  “בעזרת משה ינאי נמשיך לשפר את חוויית הלימוד בטכניון”; ינאי: “נולדתי בזמן הנכון ולמדתי במוסד הנכון שנתן לי כלים להמשך דרכי המקצועית”

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, סיפר בטקס הענקת האות כי משה ינאי סיפר לו שהטכניון נתן בידיו כלים מקצועיים חשובים בתחילת דרכו, אבל הוא גם זכר תקופת לימודים קשה ותובענית במיוחד. “ביחד בנינו תכנית שתעניק פרסים אישיים למחנכי השנה”, אמר נשיא הטכניון. “15 מרצים ראשונים יקבלו בקרוב כמאה אלף שקלים כל אחד ובשנה הבאה תקבל גם פקולטה מצטיינת ביחסה לסטודנטים פרס בסך 50 אלף דולר. ביחד עם משה ינאי נוכיח שכיף ללמוד בטכניון”.

משה ינאי אמר כי הוא נרגש לקבל את האות. “נולדתי בזמן הנכון ולמדתי במוסד הנכון שנתן לי כלים להמשך דרכי המקצועית”, אמר. הוא נתן סקירה על התפתחות תחום איחסון המידע מאז למד בטכניון, דרך החברות שהקים. “בתחילת דרכי עבדתי באלביט ונהניתי מאוד. לא הבנתי מדוע משלמים לי כסף אם אני כל כך נהנה”, סיפר. “מאז עברתי רכבת שדים ממש, בתחום איחסון המידע. המהפיכה הדיגיטלית תגרום לכך שבשנתיים הבאות תהיה יותר אינפוורמציה מאשר באלפי השנים האחרונות”.

מנחה האירוע, פרופסור יהושע זאבי, קרא ברכות אישיות מראש הממשלה, בנימין נתניהו, משר הביטחון, אהוד ברק ומשר המדע, פרופסור דניאל הרשקוביץ. כן בירכו דיקן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, פרופסור אדם שורץ, יו”ר EMC ג’ו טוצ’י, יו”ר אגודת דורשי הטכניון אלוף (מיל’) עמוס חורב וחברים לדרך של משה ינאי.

ב-35 השנים האחרונות הוביל חזונו של ינאי, אחד מיזמי ההי-טק הבולטים בישראל, לגלי חדשנות שקידמו את התחום של enterprise data storage. תרומתו הרבה איפשרה את יצירתם של יישומים עסקיים שלא היו אפשריים בלי ארכיטקטורות האיחסון שלו. ינאי פיתח עוד ועוד פתרונות המתגברים על הפער בין כמויות המידע הגדלות והמגבלות המכניות של כוננים. ינאי יזם, פיתח וטיפח את Symmetrix storage array בעבודתו ב-EMC, הופקינטון, מסצ’וסטס, בסוף שנות השמונים. במקום השימוש בכוננים גדולים מסורתיים, סימטריקס מאפשרת לשרתים רבים להתחבר לאותו אמצעי איחסון באמצעות ממשק מערכת קטן. דבר זה הביא לשיפור ביצועים ושינה את האופן שבו חברות יכולות לאחסן, להגן ולהשתמש במידע. בסיסי המידע הגדולים בעסקים כיום הם תוצאה של פיתוחיו ושיפוריו של ינאי ב-Symmetrix storage array. סימטריקס הייתה למוצר הדגל של EMC והפכה את החברה לאחד המנהיגים בתחום איחסון המידע.

החידוש הבא של ינאי היה ה-truly scalable grid storage system הראשון, שהוא פיתח ב-XIV, חברה שנוסדה בישראל ב-2003. המערכת פותחה במטרה לפשט את המורכבות הגוברת של מידע תאגידי שהודות לאינטרנט המשיך להצטבר. יכולתה של המערכת להסתגל לצרכים משתנים מספקת איחסון נמוך-עלויות, אמין וקל לניהול. זמן קצר אחרי השקת המוצר ב-2005 הפכה מערכת האיחסון לפופולרית בבנקים מובילים ואצל ספקי שירותי אינטנרט ותקשורת. חברת IBM רכשה את החברה בדצמבר 2007.

משה ינאי רשם 40 פטנטים הנוגעים לטכנולוגיות פורצות דרך בתחום איחסון ממוחשב.

בתמונה: משה ינאי (מימין) מקבל את האות מידי פרופסור אדם שורץ, דיקן הפקולטה להנדסת חשמל. צילום: דוברות הטכניון.

דור ארד, בת 15, לומדת בפקולטה למדעי המחשב

“למדתי בכיתה י’, לאחר שקפצתי כיתה”, היא מספרת. “הייתי תלמידה טובה, היו לי רק מאיות, חוץ מספורט”.
כמה קיבלת בספורט?
“70, אבל לא בצדק כי באמת התאמצתי”.

בבית הספר היא למדה בכיתה מואצת במגמות מדעי המחשב ופיסיקה, ובגלל ש”קפצה כיתה” הייתה צריכה לעשות השלמות. הוריה לקחו לה לצורך זה מורה פרטי, ד”ר שוקי ארושס.

“הוא קידם אותי מאוד, השלים איתי את החומר והעיקר – הפנה אותי לטכניון”, מספרת דור.

באמצעות היחידה לקידום מחוננים בטכניון היא לקחה קורסים במתמטיקה ובמדעי המחשב ובלטה מיד. ציוניה היו 95, 97, 100. הייתה לה רק בעייה אחת – בגלל הקורסים בטכניון היא נעדרה מבית ספרה. “למדתי לבד וקיבלתי מאה בכל הבחינות בבית הספר, אבל במקצועות עצמם קיבלתי בכל זאת נכשל, בגלל שנעדרתי מהשעורים”, היא מספרת. “הורי ערערו, אבל בינתיים הודיעו לנו שהתקבלתי לטכניון, אז הם הפסיקו את הערעור, כי הציונים בתיכון כבר לא משנים דבר”.

בטכניון היא מרגישה מצויין. “אני מקבלת יחס חם מכל הסטודנטים, לרבים מהם אני גם עוזרת בלימודים”, היא מחייכת. “גם המרצים מתייחסים אלי בצורה בוגרת ועניינית. טוב לי כאן מאד. יש לי כאן יותר חברים מאשר בבית הספר. שם השתעממתי ולא חיפשתי חברים”.

מאז ומתמיד היא חשה שהיא תופסת מהר יותר מאחרים, ובכיתה ג’ עשו לה מבחנים שאישרו – היא מחוננת.
לא מפחידה אותך קצת המהירות שבה את מתנהלת?
“בכלל לא. אני נהנית לאתגר את עצמי כל פעם מחדש. אני חותרת לשלמות, למרות שאני יודעת שאי אפשר להגיע אליה”.

דור לא מסתפקת רק בלימודים. היא מנגנת בפסנתר כבר שבע שנים, ולטכניון היא הולכת ברגל מביתה, מרחק של ששה וחצי קילומטרים בכל כיוון.

ומה תעשי כשתהיי גדולה?
“דוקטורט במדעי המחשב, בבינה מלאכותית”, היא משיבה ללא היסוס.

בתמונה: דור ארד

הטכניון יעניק בשבוע הבא תארי “דוקטור לשם כבוד” לאיתן ורטהיימר, יעקב קוטליצקי וד”ר משה (מויה) אפשטיין. כן יקבלו את התואר ד”ר אדית קרסון, ראש ממשלת צרפת לשעבר, פרופסור אלאן אספה, פרופסור סולומון גולומב, פרופסור תומס קיילת, אלן פורמן ומרק גלפנד. התארים יוענקו להם במסגרת מושב הקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון.

איתן ורטהיימר יקבל את התואר “על מסירותו ומחויבותו האיתנה לקידום החינוך במדינת ישראל”, ובהן הקמת תכנית “עתידים” ופרוייקטים חינוכיים שנועדו לקדם את המיגזר החרדי והערבי.

יעקב קוטליצקי יקבל את התואר “על תמיכתו ביוזמות טכניוניות לקידום אוכלוסיות חלשות ולטיפוח בני נוער”. קוטליצקי, בוגר הטכניון, הוא מחלוצי מערכות ביטחון ואזעקה בישראל ובעולם וחברת “ויסוניק” שהקים מוכרת את מוצרי האבטחה שלה בעשרות מדינות ברחבי העולם.

ד”ר משה (מויה) אפשטיין, חלוץ הטילים במדינת ישראל, לשעבר מבכירי רפאל, יקבל את התואר “על תרומתו כממציא וכאיש אשכולות למדינת ישראל ולביטחונה”.

בתמונות (מימין לשמאל): יעקב קוטליצקי, איתן ורטהיימר, מויה אפשטיין. צילום: דוברות הטכניון

עשוי להוות פריצת דרך משמעותית ביצירת מחשב קוונטי אופטי

חוקרים מהטכניון ומ”אימפריאל קולג'” בלונדון תכננו “תותח פוטונים” היורה צרורות של פוטונים (חלקיקי אור) שזורים. ההצעה פורסמה באחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי “פיסיקאל רוויו לטרס” (Physical Review Letters) ומעוררת עניין יוצא דופן בקהילה המדעית הגדולה המנסה לבנות מחשב קוונטי.

“יש עניין עצום בבנייה של מחשב קוונטי”, מסביר הדוקטורנט נתנאל לינדנר מהפקולטה לפיסיקה בטכניון, ובוגר תוכנית המצוינים של הטכניון.
“16 ביטים קוונטים (קיוביטים) שקולים למחשב שולחני חזק עם זיכרון של ארבעה ג’יגהבייט  (שלושים ושניים מיליארד ביטים). בעוד שתוספת של ביט “רגיל” מגדילה את יכולת החישוב ביחידה אחת, כל ביט קוונטי נוסף מכפיל(!) את הכח החישובי (למשל – 17 קיוביטים כבר יהיו שקולים למחשב עם שישים וארבעה מיליארד ביטים).

לפיכך, המוטיבציה ליצור מחשב קוונטי היא גבוהה מאד, אולם בעשור האחרון התברר כי הגדלת מספר הקיוביטים הינה עסק מסובך ביותר, עקב הקושי ליצור חלקיקים שזורים שישמשו בתור קיוביטים.

שזירה בין חלקיקים היא תופעה מרתקת הייחודית למכניקת הקוונטים, ומהווה את אחת הדוגמאות הבולטות להבדל העקרוני בינה לבין תפיסת העולם של המכניקה הקלאסית. השזירה מאפשרת, למשל, לבצע טלפורטציה של מצבים, ועומדת בבסיס המחשבים הקוונטיים העתידיים. טלפורטציה קוונטית מאפשרת העברת אינפורמציה ללא נשא פיזי, באופן מיידי וללא הגבלת מרחק.

מדענים רבים חושבים כי פוטונים הם המועמדים הטובים ביותר להיות ביטים קוונטים, אולם גם אותם קשה לייצר שזורים. נתנאל לינדנר מהפקולטה לפיסיקה בטכניון וד”ר טרי רודולף מ”אימפריאל קולג'” בלונדון הציעו שיטה חדשה, שבה אטומים מלאכותיים הבנויים ממוליכים למחצה (“נקודה קוונטית” בשפה המקצועית), פולטים מחרוזות של פוטונים שזורים בצורה מבוקרת.

 “השיטות המקובלות כיום מייצרות פוטונים שזורים בצורה לא מבוקרת. לכן, בשיטות אלה חוקרים הצליחו לשזור ששה פוטונים לכל היותר, ומעבר לכך יהיה קשה מאד להתקדם. לעומת זאת, אנו מעריכים כי כמות הפוטונים השזורים שניתן לקבל בשיטתנו – תהיה גדולה באופן משמעותי”, אומר נתנאל לינדנר.

הפיסיקאי הניסיוני פרופסור אנדרו וייט מהמרכז החשוב לאופטיקה קוונטית באוסטרליה, רואיין לאחרונה לכתב העת “ניו סיינטיסט” (“New Scientist”) ואמר כי “זו עבודה מדהימה, ההצעה התיאורטית המרגשת ביותר שקראתי בחמש השנים האחרונות. לדעתי היא תהווה התקדמות מהפכנית במחשוב קוונטי אופטי”, הדגיש.