מחבר: EladAdmin

סטודנטים וחוקרים בטכניון בנו “רחפן” – מסוק רובוטי זעיר המנווט, מצלם ומתמרן באופן עצמאי

יכול לשמש למשימות מיוחדות, תצפיות ומעקב

סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון בנו “רחפן” – מסוק רובוטי זעיר אשר מנווט, מצלם ומתמרן באופן עצמאי. הוא יכול לשמש למשימות מיוחדות, תצפית ומעקב. כך מגלה עיתון הפקולטה Homepage.

“כיום, לאחר מספר שלבי פיתוח, הגענו למשקל כולל של קילוגרם אחד, עם זמן שהות באויר של 30-40 דקות”, מספר מהנדס המעבדה למערכות נבונות, רונן קידר. “הרחפן יכול להיכנס לבניין דרך החלון, לבצע את עבודתו ולצאת בחזרה”.

פרופ’ אהוד ריבלין, המוביל את הפרויקט מטעם הפקולטה, ציין כי הסטודנטים, בהנחייתו, תורמים לפרוייקט בהיבטים של עיבוד מידע וראייה ממוחשבת. “בעזרת סנסורים שונים שהוספנו לרחפן, אנו מקנים לו יכולת הבחנה במכשולים ומניעת התנגשות, שמירת גובה והתמצאות בסביבה בעזרת מפה תלת ממדית”.

בשלב זה המצלמה נמצאת בגחון ה”רחפן”, אך חוקרי הטכניון עומדים לציידו במצלמה נוספת כך שניתן יהיה לצלם גם קדימה ואחורה, ולמעשה ב-360 מעלות במישור האופקי.

“הוספת מחשב כף יד מסוג Pocket PC איפשרה לנו להגביר את כושר העיבוד של הרחפן” מוסיף אראל עוזיאל, בוגר הפקולטה למדעי המחשב בטכניון, שהשתתף בפיתוח. “המחשב שולט על הרחפן באמצעות קופסת בקרה הנמצאת על הפלטפורמה ואחראית על ההיגוי, כך מתאפשרת לרחפן תקשורת אלחוטית עם תחנה קרקעית לקבלת הוראות טיסה ולשידור מיקום והעברת תמונות תוך שימוש ביכולות החישוביות והתקשורתיות של מחשב כף היד הנמצא בו”.

את הפרוייקט הובילו פרופ’ אהוד ריבלין מהפקולטה למדעי המחשב, פרופ’ פיני גורפיל מהפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל, מהנדס המעבדה למערכות נבונות, רונן קידר ומהנדס החומרה סרגיי דניליאן. הפרוייקט ממומן על ידי קרן דבורה והמרכז למערכות אוטונומיות בטכניון.

בתמונה: ה”רחפן” מרחף ליד הפקולטה למדעי המחשב בטכניון. צילום: פרופסור שאול מרקוביץ’, דוברות הטכניון

התואר כולל תעודת הוראה לבתי-ספר על-יסודיים (חטיבות ביניים ותיכונים) ולמכללות לטכנאים והנדסאים

מתוך הכרה בחשיבותו של החינוך המדעי והטכנולוגי בישראל ובערכם של הכישורים שרכשו בוגרות ובוגרי הטכניון על בסיס לימודיהם, הנהלת הטכניון מציעה לבוגרות ולבוגרים להוסיף לכישוריהם מנהיגות חינוכית ולבוא ללמוד תואר טכניוני בהוראת הטכנולוגיה והמדעים, במלגת שכר לימוד מלאה.

התואר מכיל תעודת הוראה לבתי-ספר על-יסודיים (חטיבות ביניים ותיכונים) ולמכללות לטכנאים והנדסאים. היקף הלימודים הוא 36 נקודות והבוגרים שיתקבלו לתוכנית יקבלו מלגת שכ”ל ל- 4 סמסטרים.

ראש המחלקה להוראה הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, פרופסור אורית חזן, אמרה כי פרישת הלימודים על פני ארבעה סמסטרים מאפשרת שילוב לימודים ועבודה וכי התואר מקנה כישורים חשובים ויישומיים לעבודה בהי-טק, תעשייה, מגזר ציבורי ואקדמיה. הוא מאפשר גם השתלבות בתפקידי הוראה, ניהול ויזמות בחינוך המדעי והטכנולוגי.

ניתן ללמוד באחד ממסלולי הלימוד של המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים: הוראת מתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה, כימיה, מדעי הסביבה, טכנולוגיה-מכונות, אלקטרוניקה-חשמל.

חוקרי מכון אשר לחקר החלל בטכניון פיתחו מנוע רקטי חשמלי מהפכני ללוויינים קטנים בשם “קמילא” (CAMILA – Co-Axial Magneto-Isolated Longitudinal Anode) ששייך לסוג המנועים הנקראים – “מנועי הול” (Hall Thrusters) אשר שימושם בלוויינים הולך וגדל. הטכניון רשם פטנט על הפיתוח, שהוצג כבר בשני כנסים בעולם ועורר עניין רב. עיקרון הפעולה של מנוע הול מבוסס על יינון (עקירת אלקטרונים מן האטומים) של הדלק (גז Xenon) והאצתו החשמלית בשדה מגנטי לעבר המפלט (exhaust).

במכון אשר לחקר החלל בטכניון הוקמה מעבדה מיוחדת להנעה חשמלית, העוסקת בפיתוח מנועים אלו. ד”ר אלכסנדר קפולקין מהמכון פיתח את המנוע החדשני. הוא היה תלמידו של פרופסור אלכסי מרוזוב, מהמכון לאנרגיה גרעינית במוסקבה, שהיה אחד מאבות מפתחי המנועים הרקטיים החשמליים בעולם. ד”ר קפולקין ניהל בעבר את ה”מעבדה לפיסיקה והנדסה” בדנייפרופטרובסק ושימש כפרופסור בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל באוניברסיטת דנייפרופטרובסק, אוקראינה. הוא עלה ארצה בשנת 1999 והצטרף לטכניון בשנת 2000 כחוקר בכיר.

חוקרי הטכניון מסבירים כי במנוע רקטי רגיל (מנוע דלק כימי), מהירות פליטת גזים לא עוברת 4-5 קילומטרים בשנייה, ואילו טווח מהירות זה במנוע רקטי חשמלי גדול יותר. מהירות זאת נקבעת כתלות במשימת הלוויין כאשר ישנה “מהירות פליטת הגזים האופטימאלית”. כיום המהירות האופטימאלית של מנוע רקטי חשמלי ברוב הלוויינים היא כ-20 קילומטרים בשנייה. המהירות הגבוהה המתקבלת במנועים אלו מאפשרת להקטין את כמות הדלק הנדרש לביצוע משימות חלל ולכן את מסת הלוויין, ובסופו של דבר לצמצם את עלויות השיגור. רוב הלוויינים המשוגרים כיום שייכים לקטגוריה של לוויינים קטנים הדורשים להפעלתם מנועים רקטיים חשמליים קטנים עם הספק נמוך, כמו זה שפותח בטכניון.

במנוע הטכניוני יש שלושה שינויים מיוחדים, שלא קיימים במנועי הול אחרים:

1. הקונפיגורציה של האנודה השתנתה באופן מהותי. אם במנוע הול רגיל משטח עבודה של האנודה אנכי לציר מנוע, ב”קמילא” הוא אופקי.
2. אספקת הדלק (גז Xenon) מתבצעת לא ישירות דרך האנודה אלא דרך כלי מיוחד שנקרא “מפזר גז” (מפלג) המבודד ממגע אנודה.
3. במנועי הול הקיימים כיום השדה מגנטי קרוב יותר לצורה רדיאלית (אנכי לציר המנוע) ואילו ב”קמילא” לשדה המגנטי קיימת

קונפיגורציה מורכבת יותר. באזור תאוצת היונים (היציאה מהמנוע) השדה המגנטי הוא רדיאלי ובצד השני, הקרוב יותר לאנודה (אזור יוניזציה) – השדה המגנטי מקביל לציר המנוע. שינוים עקרוניים ומהותיים אלו מונעים איבוד יונים לקירות המנוע, וכך נצילות המנוע עולה.

בגלל השינויים שהוכנסו במנוע הול על ידי חוקרי הטכניון, צריכת הדלק קטנה וזה מאפשר להגדיל את יעילות נצילותם של מנועי ההול בלוויינים. מנוע הול שפותח בטכניון נועד בראש ובראשונה לתעשיית החלל הישראלית.

בתמונה: “קמילא” – המנוע הול המהפכני שפותח במכון אשר לחקר החלל בטכניון

חוקרים ישראלים השתמשו ברקמה צמחית שרגישה לקרינת אנטנות רדיו ומצאו שנגרמה עקה (סטרס) לתאים של הרקמה. השאלה: האם יש השפעה גם על תאים של בני אדם?

בכנס הבינלאומי ה-19 לאיכות הסביבה שהתקיים השבוע בטכניון הוצגו מחקרים חדשניים שעוסקים בקרינה והשלכותיה על חיינו.

אחת החוקרות, ד”ר עדנה בן יצחק מונסליזה מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעשתה את מחקרה עם פרופ’ דניאל  קוסט, עליזה לבקוביץ’ וד”ר הוגו גוטליב (מאוניברסיטת בר אילן),  חקרה תרבית רקמה צמחית בקיבוץ נען, בו היו בעבר עשרות אנטנות רדיו והתגלו מקרי סרטן רבים. היא בדקה תגובה תוך תאית מתרבית רקמה צמחית ומצאה שבקרינה הקיימת כיום התאים מראים עקה (סטרס). לדבריה, יש לאמץ את המגבלות האירופאיות כדי למנוע פגיעה בעתיד.

בהקשר זה ציינה ד”ר בן יצחק מונסליזה, כי  יש הבדלים משמעותיים בין תחום הקרינה המותרת בסביבת מגורים על ידי ה-ICNIRP

 (International Committee for Non Ionizing Radiation Protection), שאומץ בישראל, ובין האיחוד האירופי. הערך האירופי עומד על  v/m 0.3-0.9 (וולט חלקי מטר) בעוד שבארץ הממוצע עומד על v/m 2.7-8.7. “הבדלים אלה מעלים את המחשבה שבעצם מעט מאוד ידוע על ההשפעה לטווח ארוך של קרינה ממקור גלי רדיו על בריאות הציבור”, אומרת החוקרת. “לכן אין לקחת את הסיכון שבאי ההגבלה שלהם”.

פרופסור רוברט ארמון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, ממארגני הכנס, אמר כי הגיעו עשרות חוקרים מרחבי העולם, למרות שלא היה קל לשכנעם לבוא לישראל בתקופה זו.

ד”ר עלי עומרי, חוקר מירדן שהשתתף בכנס, אמר: “כשיש לך עניין משותף עם אחרים הרעיונות הפוליטיים ייעלמו. מדע זה מדע בכל העולם. זה עניין שעובר בכל דור ודור. אני מאוד שמח להגיע לכאן”.

בכל שנה נבחר נושא מרכזי לכנס, כאשר השנה הכנס התמקד בהתפלת מים – נוכח משבר המים בישראל ובמזרח התיכון. נושא זה נדון הן בפרספקטיבה המקומית והן הבינלאומית. כמו כן נדונו נושאים מתחום הגיאולוגיה, ההידרולוגיה והקרינה.

התפתחה מניסוי מצומצם לדרישה בכל חטיבות הביניים בארץ

בשנת הלימודים הקרובה תציין התוכנית “מיצוי ומצוינות במתמטיקה” של הטכניון עשור לקיומה. תוכנית המצוינות, אשר נועדה לקדם תלמידים מצטיינים במקצוע המתמטיקה, החלה לפני כעשר שנים כניסוי ב-56 חטיבות ביניים ובשנה הקרובה היא תכלול כ- 300 חטיבות ביניים ברחבי הארץ, מכל המגזרים. בעקבות הצלחת התוכנית, שהייתה לספינת הדגל של האגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך, חל שינוי מהפכני במערכת: בעוד שבעבר רווחה הגישה שעל פיה צריך לטפח רק את התלמידים המתקשים במתמטיקה, כיום רווחת הגישה שחייבים לתת מענה גם לתלמידים המתעניינים ובעלי הפוטנציאל להצטיין במתמטיקה. צורך זה הוכר כחיוני הן ברמת התלמיד והן ברמה הלאומית, דבר שבא לידי ביטוי במשאבים שהמשרד השקיע וממשיך להשקיע בכיוון זה.

תוכנית המצוינות, שבראשה עומדות פרופ’ אורית זסלבסקי וד”ר איריס זודיק מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, פועלת בכיתות ז’- ט’ ברחבי הארץ. תלמידים המשתתפים בתוכנית לומדים יותר שעות מתמטיקה בשבוע (שעה עד שעתיים) ומשקיעים עבודה רבה, כשהתגמול על כך הוא אך ורק הסיפוק שלהם מהתמודדות עם אתגרים מתמטיים וההנאה שלהם מהעמקה והרחבה במתמטיקה בדרכים לא שגרתיות. הם מתמידים ומפגינים מוטיבציה גבוהה להצליח. בין היתר, הם לומדים להעלות שאלות, לחשוב מחוץ לקופסה, לפתור בעיות בדרכים שונות ולעבוד בצוות.

לשיאה מגיעה התוכנית  ביום המצוינות שנערך בטכניון מידי שנה לקראת סוף שנת הלימודים. לאירוע חגיגי זה מגיעים מכל בית ספר המשתתף בתוכנית כשני תלמידים משכבת ט’ הבולטים בהצטיינותם, בליווי מורה שמלמד בתוכנית. הקריטריונים לבחירת התלמידים כוללים לא רק הישגים במתמטיקה, אלא גם ביטויים ליצירתיות, מקוריות, נחישות בפתרון בעיות, רצון לחקור ולהבין מעבר לדרישות הפורמליות ועוד. יום המצוינות כולל סדנאות משותפות למורים ולתלמידים, חידון מתמטי בקבוצות והרצאה מתמטית מרחיבת דעת. בסיומו של יום המצוינות מתקיים טקס חגיגי שבו מוענקות תעודות הצטיינות לתלמידים הנבחרים כאות הוקרה על הישגיהם ויחסם ללימוד המתמטיקה. מורים ותלמידים מעידים שזו גולת הכותרת של התוכנית – יום שנחרט כחוויה אינטלקטואלית וחברתית; הזדמנות נדירה למפגש של תלמידים ומורים מיישובים ומגזרים שונים, דוברי עברית ודוברי ערבית, דתיים וחילוניים, כולם יחד; מפגש המעודד הידברות, התדיינות, ושיתוף סביב המתמטיקה.

עיקר העבודה של צוות המנחים מהטכניון נעשית עם מורים למתמטיקה המשתתפים בהשתלמויות שבהן הם מתנסים בפעילויות מתמטיות שפותחו בטכניון, בגישות הוראה מגוונות וחדשניות. בלה כהן, אשר הייתה מורה למתמטיקה בבית חינוך “גאון הירדן” בקיבוץ נווה איתן, הכירה את לימודי המתמטיקה לפני ואחרי התוכנית. לדבריה, הלימודים בתוכנית שונים במהותם. “כבר מדובר לא במונולוג של המורה, אלא בדיאלוג בין המורה לתלמידים”, היא מסבירה. “בשל השיטות בהן המורה משתמש מתעוררת סקרנות התלמיד. אנו יוזמים פעילויות חקר, נותנים אפשרות ליצירת פרויקטים בתחום שמעניין אותם. התוכנית מאפשרת לנו להיות מורים טובים יותר, ולתלמידים להיות תלמידים טובים יותר”.  היא מעידה כי התוכנית הביאה לשינוי אצל התלמידים גם במקצועות אחרים: “כבר מכיתה ח’ יש להם לאן לשאוף. התוכנית דורשת מהם יותר משמעת והופכת אותם למכווני מטרה”.

פרט לתחום המצוינות, עליו אחראי הטכניון, התוכנית כוללת גם תחום מיצוי הנועד לקדם תלמידים מתקשים, עליו אחראית האוניברסיטה העברית. בכל אחד מבתי הספר מתקיימות תוכנית המצוינות ותוכנית המיצוי גם יחד. המשותף היא השאיפה להצית את הניצוץ המתמטי ולהביא למיצוי היכולת וטיפוח המצוינות בקרב המורים והתלמידים, ובפרט תלמידי “הקצה”.

ננו-אבקות הן הבסיס של ננו-טכנולוגיות רבות; נולד מונח חדש בתחום הננו-מכניקה, אותו כינו חוקרי הטכניון “פסאודו-אלסטיות”

“בעולם המדע קיימות כיום שתי אסכולות מרכזיות באשר לדרך בה ננו-גבישים באים במגע”, אומר פרופסור יוג’ין רבקין מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון. “דעה אחת גורסת שהגבישים נמתחים כדי להיצמד (מעוות אלסטי), אך משהם נדבקים הם חוזרים לצורתם המקורית. על פי דעה אחרת, במהלך ההתקרבות הכוחות הבין-אטומיים חזקים מספיק כדי להתגבר על החוזק של הננו-גבישים ולגרום להם לשינוי צורה בלתי-הפיך (מעוות פלסטי)”.

לננו-גבישים מתכתיים יש מבנה אטומי מסודר, והדרך בה הם יכולים לעבור מעוות פלסטי הוא על ידי יצירה של “פגם” קווי במבנה האטומי המסודר. אותם פגמים קוויים הנקראים “נקעים” נצפו לראשונה במיקרוסקופ באמצע שנות ה-50 ומאז הם מהווים בסיס חשוב להבנת התכונות המכניות של חומרים. בשל גודלם של הננו-גבישים, הם לרוב בעלי מבנה אטומי מושלם וללא “נקעים”.

“לשתי האסכולות נמצאו צידוקים, מבלי שנמצאה דרך ליישב את הסתירה בין השתים”, מוסיף פרופסור רבקין. “מחד גיסא, מודלים אנליטיים הראו שהמאמצים שנוצרים בננו-גבישים תוך כדי חתירה למגע גדולים מספיק כדי ליצור כמות גדולה של ‘נקעים’. מאידך, בתצפיות ניסוייות נצפו ‘נקעים’ בודדים בלבד בצבירים של ננו-גבישים, בניגוד למודלים”.

על מנת ליישב את הסתירה, השתמשו חוקרי הטכניון בכלי סימולציה מתקדמים המבוצעים על מחשב מקבילי עתיר-ביצועים הנמצא בטכניון. “החישוב מבוצע ברמה האטומית”, מספר ד”ר דן מרדכי כיום בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון,  שבעת המחקר היה משתלם בתר-דוקטורט בקבוצתו של פרופסור רבקין. “אנו מתארים את הננו-גבישים באמצעות האטומים המרכיבים אותם והכוחות שבין האטומים, ובכך למעשה נותנים לאטומים לבחור את ‘המסלול’ המועדף עליהם. חישובים כאלה כוללים מספר מאות אלפי אטומים ואנו נדרשים לבצע אותם על מחשבים מקביליים, קרי – לבצע את החישוב על פני מספר מחשבים בו זמנית”.

חוקרי הטכניון מצאו, למעשה, שאף אחת מן האסכולות לא מתארת את התהליך על כל פרטיו. הם הראו בסימולציה שכאשר ננו-גבישים מתקרבים, כוחות האינטראקציה ביניהם גדלים לרמה כזו שגורמת ליצירת “נקעים” רבים (כפי שצפו המודלים באסכולה השנייה). אולם תוך כדי תהליך ההצמדות בין הננו-גבישים נוצרים “נקעים” נוספים, אשר “מתקנים” את הפגמים, ועד תום תהליך ההצמדות הם נותרים ללא “נקעים”, כפי שנצפה בניסויים.

כך נולד מונח חדש בתחום הננו-מכניקה, אותו כינו חוקרי הטכניון “פסאודו-אלסטיות”. מנגנון זה מאפשר לננו-גביש לשמור על צורתו המקורית, למרות שהכוחות הפועלים עליו גדולים מספיק על מנת להתגבר על החוזק שלו. למנגנון זה יכולה להיות חשיבות רבה לתחומים נוספים במכניקת המגע עבור כל שני גופים המתקרבים לכדי מרחק של מספר ננו-מטרים בודדים.

במחקר השתתף פרופסור דיוויד סרולוביץ היושב בראש המכון לחישובים עתירי ביצועים שבסינגפור.

בתמונה: הסימולציות שבוצעו בטכניון המראות את תהליך יצירת המגע בין שני הננו-גבישים. (משמאל) המבנה האטומי של הננו-גבישים לפני מגע. (מימין) המנגנון הפסאודו-אלסטי בפעולה (1 עד 8). לצורך הצגת המנגנון, מוצגים רק חלק מן האטומים החשובים לתהליך. ניתן לראות שתוך כדי הצמדות נוצרים פגמים רבים (האטומים הצבועים באפור כהה בתמונות 3-7), אך לבסוף הננו-גבישים נותרים ללא פגמים בתוכם (8). איור: דוברות הטכניון

כלת פרס נובל פרופ’ עדה יונת ממכון ויצמן הציגה ממצאים חדשים של קבוצת המחקר שלה בכנס בינלאומי שהתקיים בטכניון במלאות 150 שנה לצאת ספרו של דרווין “מוצא המינים”. לטענתה, היא וחברי קבוצתה גילו את המכונה הקדומה, שהתפתחה לריבוזום ואחר כך לדנ”א, והכל נעשה בדרך של ברירה טבעית – בדיוק כמו שחזה דרווין

מאת: אבי בליזובסקי

בהרצאה שנשאה אתמול (ג’) פרופ’ עדה יונת, במסגרת כנס בינלאומי תחת הכותרת “מדרווין ל-EVO-DEVO””, שנערך בטכניון במלאות 150 שנה לפרסום ספרו של צ’רלס דרווין “מוצא המינים”, היא תיארה את מחקריה מהשנים האחרונות שעשויים להביא לתובנה אודות המעבר מחיים מבוססי רנ”א לחיים מבוססי הדנ”א כפי שאנו מכירים אותם כיום.

“שרידת המתאימים והברירה הטבעית שיחקו תפקיד חשוב בעולם הפרה-ביוטי (כלומר בתקופה שקדמה להתפתחות החיים כפי שאנו מכירים אותם, א.ב) אף כי התכונות הללו משויכות בעיקר לאבולוציה של המינים”, כך מעריכה החוקרת ממכון ויצמן, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009.

ההערכה הזו, שרק לפני שנתיים היתה בגדר טאבו, צוברת תאוצה לאור תגלית לפיה איזור קטן בתוך הריבוזום, “בית החרושת” התוך תאי, מתרגם את הצופן הגנטי לחלבונים הדרושים לתא לצורך הפעילויות הבסיסיות שלו.

יונת, שפענוח המבנה המרחבי ופיצוח דרכי הפעולה של הריבוזום זיכו אותה בפרס נובל, טענה שהיא וחברי קבוצתה מניחים שגילו את המכונה הפרה-ביוטית, שהתפתחה אחר כך לריבוזום, שהייתה מסוגלת ליצור קשרים כימיים והתפתחה ליצירת פפטידים קצרים, מהם שרדו אלו שיכלו לזרז ריאקציות חשובות ביותר לרנ”א ביעילות העולה על הרנ”א עצמו או שידעו לייצב את המכונה שיצרה אותם.

פפטידים אלו התפתחו לחלבונים קטנים (חלבונינים) והיות והיתה לחלבונים אלה דרישה, הם הביאו ליצירת קוד שייצר יותר מהם. יתכן שבתחילה הקוד הזה נכתב בשפת הרנ”א ואחר כך התפתח לדנ”א שהפך בסופו של דבר לספר ההוראות לבניית אותם חלבונים.

לפני כשש שנים גילתה ד”ר אילנה אגמון שעבדה אז בקבוצתה של יונת, כי חלק מסוים של הרנ”א המרכיב את הריבוזום-23S RNA, מכיל שני רכיבים כמעט זהים המסודרים בצורה סימטרית סביב ציר דמיוני שנשמרו לאורך כל האבולוציה בקרב כל המינים, “לכן הגענו למסקנה שבתוך הריבוזום המורכב של היום מתחבא אותו רכיב שהיה הקדם ריבוזום (או פרוטו-ריבוזום)”.

פרופ’ יונת גם התייחסה לעבודות שבוצעו במעבדות אחרות בעולם התומכות בתיאוריה שלה. ביניהן הפרסום והתגובה של סטרלנד וג’ק שוסטק בנייצ’ר ב-14 במאי 2009, בהם הראו החוקרים כי יתכן שרנ”א נוצר מחומרים כימיים פשוטים שכנראה היו בנמצא כבר בעולם הפרהביוטי ולעבודה של ג’ויס שפורסמה חודשים מועטים לפני כן ב”סיינס” בהם הראו החוקרים שהרנ”א יכול להכפיל את עצמו, כלומר שהרנ”א היה בעצמו מכונת החיים הראשונה. בהתייחסותה למהות החומרים שהגיבו עם המכונה העתיקה ציטטה עבודות של ירוס, ליבכבר ואחרים שהראו כי פיסות רנ”א הצליחו לצרף אליהן חומצות אמינו.

כמו כן הציעה יונת שבהמשך התרחשה ככל הנראה קו-אבולוציה של אותם פרוטו-ריבוזומים ביחד עם החומר המגיב (REACTANT). אבולוציה הדדית זו יכולה היתה להוביל ליצירת המנגנון כפי שאנו מכירים כיום.

כלומר, יונת הציעה מעבר רציף מעולם הרנ”א לעולם המודרני המאוקטב על ידי חלבונים ורנ”א, השערה הנבדקת כיום במעבדתה של יונת על ידי ניסויים ליצירת המכונה העתיקה, וצפייה במסלול המתמשך של תהליך זה מהעולם הקדמוני של הרנ”א ועד לתרגום הגנטי של היום.

הכנס “מדרווין ל-EVO DIVO” נערך על ידי המרכז הבינתחומי למדעי החיים וההנדסה ע”ש לורי לוקיי בטכניון.

בתמונה: פרופסור עדה יונת בכנס בטכניון

שר האוצר במפגש עם מועדון המאה של בוגרי הטכניון:
בשנת 2010 נחזיר את הסטודנטים הטובים למחקר הבסיסי ונפעל לשיקום מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל

“בשנה הבאה יפעל משרד האוצר להחזיר את הסטודנטים הטובים למחקר הבסיסי ולשיקום מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל”. כך אמר שר האוצר, ד”ר יובל שטייניץ, במפגש עם חברי מועדון המאה של ארגון בוגרי הטכניון בישראל. הוא השיב בכך לנשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, שאמר כי תקציב המחקר של אוניברסיטת מיסיסיפי גדול מהתקציב של הקרן הישראלית למדע התומכת במחקר של שבע האוניברסיטאות בישראל.

“קידום ההשכלה בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט נמצא על האג’נדה של ממשלת ישראל”, הוסיף שר האוצר. “בשבעת החודשים האחרונים התמקדנו במשימה אחת – להציל את מדינת ישראל מהמשבר הכלכלי העולמי. זו עדיין משימתנו העיקרית, אבל הדרך עוד ארוכה ויהיו זעזועי משנה. בחודשיים האחרונים התחלנו להסתכל על משימות נוספות – תעסוקה ומדיניות הגירה נכונה וטיפול משולב בהשכלה הגבוהה בישראל. אבל השיקום חייב לכלול גם שינויים ורפורמות מבניות, עידוד מרצים צעירים והחזרת הסטודנטים הטובים למחקר הבסיסי. קשה לדמיין את מדינת ישראל בלי הטכניון”, סיים השר. “שימרו עליו”.

במפגש דיברו גם היו”ר החדש של מועדון המאה, מנכ”ל מיקרוסופט ישראל, חתן פרס נובל בכימיה, פרופסור אברהם הרשקו ויו”ר ארגון בוגרי הטכניון, אייל קפלן.

בתמונה (מימין לשמאל): נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, שר האוצר, ד”ר יובל שטייניץ ומנכ”ל מיקרוסופט ישראל, דני ימין. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

44 צעירות וצעירים מרחבי העולם ומישראל השתתפו בטכניון במחנה המדע הבינלאומי “SciTech 2011 “.

בין המשתתפות – רונזא נג’אר מדבוריה ונינה אליבה מבולגריה. בפרוייקט הסיום שלהן הו הציגו תמונה של המוח האנושי, לה הוסיפו “רעש” ואחר כך בנו את התמונה מחדש, כשהן מנקות אותה מה”רעש” הזה. “עבדנו על הפרוייקט 6-7 שעות ביום במשך שלושה שבועות”, הן מספרות. “למרות זאת מצאנו זמן לפעילויות הרבות ולטיולים בארץ”.

רונזא רוצה ללמוד הנדסה ביו-כימית בטכניון. היא טרם קיבלה את ציוני בחינות הבגרות שלה, אך עם 744 במבחן הפסיכומטרי ועם כל ציוני המגן בממוצע 100, היא מאמינה שתתקבל לטכניון. האנגלית שבפיה רהוטה. “אני מדברת אנגלית טוב יותר מעברית”, היא צוחקת. “זה בגלל שהייתי שנה במסצ’וסטס, במסגרת חילופי תלמידים”.

אביה, בוגר אוניברסיטה בהסטוריה, הוא גנן במקצועו. אמה עקרת בית. “הם משקיעים בחינוך ילדיהם את כל זמנם וכספם”, אומרת רונזא. “בלעדיהם לא הייתי פה היום. גם אחותי, אנדלוס, מתחילה ללמוד בטכניון, הנדסה ביו-רפואית. בבית שלנו יש אווירת לימודים וספריה גדולה. אני רוצה להיות מדענית. בחרתי בכימיה כי אני אוהבת את המקצוע ובמהלך לימודי אני מאמינה שתהיה לי עבודה בתחום הזה”.

נינה הגיעה למחנה בעקבות המלצת שנים מחבריה. היא לומדת בבית הספר האמריקני בסופיה. “חשבתי שיהיה פה רק מדע, אבל היה כאן כל הרבה כיף”, היא אומרת. “הזיווג עם רונזא היה נהדר. עבדנו קשה אבל נהנינו”.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, קרא ל-44 המשתתפים בפרוייקט להיות שגרירים של רצון טוב בארצותיהם ולספר על ישראל היפה, כפי שהכירו.

מחנה הנוער “SciTech” הוא מחנה מחקר בינלאומי למדע המתקיים כל קיץ בטכניון. השנה התקיים המחזור ה-18. 44 בני-נוער משמונה ארצות, מאירופה, אסיה, אמריקה וישראל הגיעו למחנה בטכניון אשר  מיועד לנוער בגילאים 16-18, בעלי יכולות מוכחות במדעים וטכנולוגיה עם מחויבות למצוינות אקדמית ברמת ביצועים גבוהה. המחנה נמשך כארבעה שבועות ושילב מחקר מדעי עם תוכנית תרבותית ופעילויות חברתיות. שעות אחר הצהריים והערב הוקדשו לפעילויות חברתיות ובימים מסויימים התקיימו טיולים להכרת הארץ. השנה  טיילו המשתתפים במחנה בת”א, ירושלים, קיסריה, כפר בלום, בגנים הבהאיים בחיפה ועוד.

מטרתו העיקרית של המחנה היא לחשוף כשרונות צעירים לפעילות ולמחקר במדעים וטכנולוגיה, כמו גם לתת לתלמידים הזדמנות לעבוד תחת הנחייה של צוות מחקר מהטכניון, לבנות לגשר באמצעות המדע בין התרבויות השונות, ליצור קשרים עם סטודנטים מכל העולם ולהחשף להיבטים השונים של החברה וההיסטוריה הישראליות.

במהלך התקופה עובדים הסטודנטים בזוגות על פרוייקטים בחזית המדעית של הטכניון, תוך שימוש בציוד ובמעבדות המתקדמות בטכניון. לקראת סוף המחנה מגישים המשתתפים את ממצאי פרוייקט המחקר שלהם באמצעות מאמר מסכם, הצגת פוסטר  מדעי ומצגת ויזואלית.

הקהל אשר בפניו מוצגים הממצאים כולל את משתתפי המחנה, המנחים, הצוות האקדמי ואורחים. הקהל לוקח חלק בבחירת המצגת הטובה ביותר בכל תחום מדעי.

הפוסטרים הוצגו בתערוכה מיוחדת בטקס הסיום של התוכנית והוערכו על-ידי ועדה הכוללת מדענים בכירים מהטכניון וכן מומחים אורחים.

בתמונה: נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, מקבל הסברים על הפוסטר המדעי מנינה (במרכז) ומרונזא (משמאל). צילום: שלמה שהם, דוברות הטכניון

בגלריה ע”ש הניך בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון נפתחה תערוכה חדשה, “מעט יותר”, ובה מוצגות עבודותיהם של שבעה אמנים צעירים החיים ועובדים בעיר התחתית בחיפה. העבודות מתפרשות על פני מדיומים שונים: ציור, רישום, צילום ומיצב.

מדובר בקבוצת אמנים שחברו זה לזה והקימו את גלריית “האגף” בעיר התחתית. התערוכה הראשונה שלהם, “מעט”, הציגה מעט מעולמו של כל אחד מחברי הקבוצה. התערוכה הנוכחית, שהיא מעין תערוכת המשך, נעה בין האורבני לאישי ומנסה לחקור את האופן שבו מטביעה הסביבה את חותמה על היצירה.

בחלק מן העבודות מוצגים הנמל וסביבתו על האנשים החיים במקום. עבודות אחרות, אישיות יותר, נובעות מעולמו הפרטי של היוצר ומתחושותיו ביחס לסביבה שבה הוא חי. לדברי אוצרת התערוכה, שרון איילון, היצירות מביעות ניכור המאפיין את העיר התחתית אך גם מתעדות – יש לקוות – את תחילת התעוררותו של אזור מוזנח ומדולדל זה.

בתמונה: “תוכי” – עבודה של ליבי קסל

הטכניון מדורג במקום ה-42 בהנדסה וטכנולגיה

מדעי המחשב בטכניון מדורגים במקום ה-15 בעולם (מתוך 500 אוניברסיטאות) בדירוג שנחאי היוקרתי שפורסם השבוע. אוניברסיטת ג’יאו טונג פירסמה את דירוג האוניברסיטאות שלה, הנחשב ליוקרתי ולאמין ביותר. אוניברסיטת הארוורד מובילה את הדירוג הכללי,  MIT מובילה את הדירוג בהנדסה וטכנולוגיה.

הטכניון מדורג במקום ה-42 בעולם בהנדסה וטכנולוגיה ובין 75 האוניברסיטאות המובילות בעולם במדעי החיים, במתמטיקה ובכימיה.

דירוג שנחאי החל בשנת 2003 ונועד לשפר את רמת האוניברסיטאות הסיניות, תוך השוואתן ל-500 אוניברסיטאות מובילות בעולם. הדירוג מתבסס על קריטריונים אובייקטיבים ונתונים רבים. בין הקריטריונים – מספר הזוכים בפרס נובל ופרסים יוקרתיים אחרים, מספר המאמרים המדעיים שפורסמו בכתבי העת המובילים – Nature ו-Science וביצועים אחרים יחסית לגודלה של האוניברסיטה. המחקר הסיני היסודי מקיף 1000 אוניברסיטאות, שמתוכן נבחרות 500 האוניברסיטאות המובילות.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי המיקום הגבוה של הטכניון במקצועות המחשב מסביר את מקומה הגבוה של מדינת ישראל בתעשיית ההי-טק הגלובלית. “ממחקר המסתיים בימים אלה עולה כי בוגרי הטכניון אכן נוהגים בקטר ההי-טק המושך את כלכלת ישראל”, אמר. “מתברר כי 76% מבוגרי הטכניון בשני העשורי האחרונים נקלטו בתעשיית ההי-טק בארץ, שאחראית ל-51% מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל. מתוכם 25% מנכ”לים או סמנכ”לים, 21% משמשים בתפקידי ניהול אחרים, 10% ראשי צוותים ו-12.6% עוסקים במחקר ופיתוח. 59 מתוך 121 חברות ישראליות הנסחרות בנסדא”ק הוקמו או מנוהלות בידי בוגרי הטכניון”.

כ-700 תלמידות ותלמידים מכל איזור צפון הארץ, החל מהעולים לכיתה ה’ ועד כיתה י”ב השתתפו בשני מחזורי סדנאות קיץ  ביחידה לנוער שוחר מדע בטכניון. 44 צעירות וצעירים מכל רחבי העולם ומישראל השתתפו במחנה המדע הבינלאומי “SciTech 2011 “.

השנה הציעה היחידה מגוון סדנאות בנושאים כגון רפואה, הנדסה גנטית, פיתוח חשיבה מתמטית, מדעי הטיס, אדריכלות, רובוטיקה ועולמות קטנים. הופעלו כ-40 קבוצות לימוד שונות והסדנאות להן היה הביקוש הרב ביותר היו רובוטיקה וארכיטקטורה.

הסדנאות נחלקו לשלוש קטגוריות: מדעי הטבע וההנדסה, מיומנויות יסוד והנדסה וטכנולוגיה.

בסדנאות מדריכים סטודנטים הלומדים בפקולטות השונות בטכניון והרואים במדע ובהוראה גם  העברת מסר חשוב לבני הנוער. בנוסף לסדנאות יכולים שוחרי המדע הצעירים ליהנות מפעילויות בריכה מוזלות וכך לחוות פעילות קיץ מושלמת.

מחנה הנוער “SciTech” הוא מחנה מחקר בינלאומי למדע המתקיים כל קיץ בטכניון. השנה התקיים המחזור ה-18. 44 בני-נוער מ אירופה, אסיה, אמריקה וישראל הגיעו למחנה בטכניון אשר  מיועד לנוער בגילאים 16-18, בעלי יכולות מוכחות במדעים וטכנולוגיה עם מחויבות למצוינות אקדמית ברמת ביצועים גבוהה. המחנה נמשך כארבעה שבועות ושילב מחקר מדעי עם תוכנית תרבותית ופעילויות חברתיות. שעות אחר הצהריים והערב הוקדשו לפעילויות חברתיות ובימים מסויימים התקיימו טיולים להכרת הארץ. השנה  טיילו המשתתפים במחנה בת”א, ירושלים, קיסריה, כפר בלום, בגנים הבהאיים בחיפה ועוד.

מטרתו העיקרית של המחנה היא לחשוף כשרונות צעירים לפעילות ולמחקר במדעים וטכנולוגיה, כמו גם לתת לתלמידים הזדמנות לעבוד תחת הנחייה של צוות מחקר מהטכניון, לבנות לגשר באמצעות המדע בין התרבויות השונות, ליצור קשרים עם סטודנטים מכל העולם ולהחשף להיבטים השונים של החברה וההיסטוריה הישראליות.

במהלך התקופה עובדים הסטודנטים בזוגות על פרוייקטים בחזית המדעית של הטכניון, תוך שימוש בציוד ובמעבדות המתקדמות בטכניון. לקראת סוף המחנה מגישים המשתתפים את ממצאי פרוייקט המחקר שלהם באמצעות מאמר מסכם, הצגת פוסטר  מדעי ומצגת ויזואלית.

הקהל אשר בפניו מוצגים הממצאים כולל את משתתפי המחנה, המנחים, הצוות האקדמי ואורחים. הקהל לוקח חלק בבחירת המצגת הטובה ביותר בכל תחום מדעי.

הפוסטרים מוצגים בתערוכה מיוחדת בטקס הסיום של התוכנית ומוערכים על-ידי ועדה הכוללת מדענים בכירים מהטכניון וכן מומחים אורחים. חברי הוועדה בוחרים את הפוסטר הטוב ביותר בכל תחום מדעי ופרסים מוענקים לזוכים. הדוחות והפוסטרים מפורסמים בסקירה השנתית של “SciTech”.

בתמונה: צעירות וצעירים המשתתפים בסדנאות מדע בטכניון. צילום: דוברות הטכניון