הנהלת הטכניון תדון בהחלטת מועדון הספורט להאריך את שעות הפעילות של חדר הכושר פעמיים בשבוע בשעות הקטנות של הלילה. עד הדיון בהנהלת הטכניון יישמרו ההסדרים הקודמים בחדר הכושר ותוקפא החלטת מועדון הספורט לפתוח את חדר הכושר לגברים בלבד.
הנהלת מועדון הספורט בטכניון הבהירה כי בהחלטתה עמד לנגד עיניה עקרון השוויוניות שחל על כל בית הטכניון וכי היא מוקיעה הדרת נשים מכל סוג שהוא.
“לא נשברתי בשנות הבדידות שלי בעולם האקדמי, כי אני מאמין במדע שלי”. כך אמר חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011, פרופסור מחקר דן שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, במסיבת עיתונאים רבת משתתפים שנערכה באקדמיה המלכותית למדעים בשטוקהולם. הדרמה האישית של פרופסור שכטמן, שהקהילה המדעית סירבה במשך שנים להכיר בגילוי שלו של גבישים קוואזי-מחזוריים, ריכזה את מרבית תשומת הלב של העיתונאים הרבים.עיתונאית מהרדיו הרומני שאלה: “מהו סודו של הטכניון שבשבע שנים הוציא מתוכו שלושה חתני פרס נובל”? על כך השיב פרופסור שכטמן: “אני כבר 50 שנה בטכניון. לא היה לי קל להתקבל אליו ולא היה לי קל כסטודנט. על השלט בכניסה לקרית הטכניון הוסיף סטודנט אלמוני: “עיר ללא רחמים”, סיפר לקול צחוקו של הקהל. “ואכן, היה קשה מאוד. בזמני, אם נכשלת בקורס אחד היה עליך לחזור על שנה תמימה. אבל הבוגרים שלנו יודעים כי הם מקבלים את ההכשרה הטובה ביותר. גם ההשקעה בחברי סגל חדשים רבה מאוד כיום. בזמני לא הייתה לי אפילו מעבדה בתחילת הדרך. היום כל חבר סגל חדש מקבל מעבדה משוכללת בהשקעה של מיליון דולר ויותר. אבל החינוך הטוב בטכניון אינו מספיק. על מדינת ישראל להשקיע בחינוך בכל הרמות. וחוץ מזה”, סיים פרופסור שכטמן, “גם לאמא היהודיה יש כאן תפקיד נכבד”.
פרופסור סול פרלמוטר, חתן פרס נובל בפיסיקה מאוניברסיטת ברקלי, מיהר להסכים איתו לגבי האמא היהודיה. פרופסור בריאן שמידט מאוסטרליה, אף הוא חתן פרס נובל בפיסיקה, הדגיש כי גם השקעה ממסדית מאסיבית במדע ובחינוך המדעי חיונית ביותר, אם כי הוא לא פסל את ההיבט התרבותי.
במסיבת העיתונאים השתתפו הזוכים בפרס בפיסיקה (בריאן שמידט, אדם רייס וסול פרלמוטר), הזוכים בפרס בכלכלה (תומס סרג’נט וכריסטופר סימס מארה”ב) ופרופסור דני שכטמן, אשר בניגוד לאחרים – זכה בפרס לבדו, ללא שותפים. כל הנוכחים הסכימו שיתכן וזו הפעם האחרונה שיש חתן בודד בתחום כלשהו, נוכח התגברות שיתופי הפעולה הבינלאומיים והבין אקדמיים במחקר המדעי.
מחר ירצה פרופסור שכטמן על הגילוי שלו בפניי סטודנטים וחברי סגל באוניברסיטת שטוקהולם.
בתמונה: מסיבת העיתונאים (מימין לשמאל): פרופסור בריאן שמידט, פרופסור סול פרלמוטר, פרופסור דן שכטמן, פרופסור כריסטופר סימס ופרופסור תומס סרג’נט. צילום: דוברות הטכניון
פרופסור סר ריצ’רד פרנד, פרופסור לפיזיקה על שם קוונדיש באוניברסיטת קיימבריג’, ופרופסור יהודה פרל, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג’לס- הם הזוכים בפרס הארווי היוקרתי של הטכניון לשנת 2011. הם יקבלו את הפרס בטקס חגיגי שיתקיים בטכניון באביב של 2012.בהחלטת הטכניון להעניק את הפרס לפרופסור סר ריצ’רד פרנד, נאמר כי הוא “נמנה עם חלוצי המחקר בפיסיקה, מדע החומרים, והנדסת התקני מוליכים למחצה מבוססי פולימרים אורגניים. מחקריו הנחשוניים הולידו הבנה עמוקה של התהליכים האלקטרונים והאופטיים בפולימרים מוליכים והובילו למימוש מגוון התקנים כולל טרנזיסטורי תוצא-שדה, דיודות פולטות אור, תאים פוטו-וולטאיים, ולייזרים. תוך הוכחת מנהיגות מדעית וטכנולוגית תרם פרופסור פרנד תרומה מכריעה לרתימת המדע ליצירת טכנולוגיה חדשה המשתקפת בין השאר בהצלחת שתי חברות שיזם, Cambridge Display Technology Ltd. and Plastic Logic Ltd. פרס הארווי במדע וטכנולוגיה מוענק לפרופסור פרנד כהכרה בתרומותיו מרחיקות הלכת לפיתוח משפחת מוליכים למחצה חדשה ולהשפעתו על חיינו”.
על פרופסור יהודה פרל נאמר בהחלטת הטכניון כי הוא “הניח באמצעות מחקר נחשוני ורחק רואי את היסודות העיוניים להצגת ידע והסק במדעי המחשב. התיאוריות הנוגעות להסק בתנאי אי-וודאות, ובמיוחד הגישה המבוססת על רשתות בייסיניות, השפיעו על מגוון תחומים כולל בינה מלאכותית, סטטיסטיקה, פילוסופיה, בריאות, כלכלה, מדעי החברה, ותהליכי הכרה מוחיים. פרס הארווי במדע וטכנולוגיה מוענק לפרופסור פרל כהכרה בפריצות הדרך המגולמות במחקריו והשפעתן על מגוון היבטים כה נרחב של חיינו”.
פרס הארווי ניתן לראשונה בשנת 1972, מהקרן שהוקמה על ידי ליאו מ. הארווי ז”ל מלוס אנג’לס, על מנת להכיר בתרומות גדולות לקידום האנושות בתחומי המדע והטכנולוגיה, בריאות האדם וקידום השלום במזה”ת. מפירותיה מוענקים כל שנה פרסים בשווי 75,000$ לכל זוכה.
בין זוכי פרס הארווי היוקרתי מדענים מארה”ב, בריטניה, רוסיה, שוודיה, צרפת, וישראל, ביניהם זוכה פרס נובל מיכאיל גורבצ’וב, מנהיג בריה”מ לשעבר, לו הוענק הפרס בגין פעילותו לצמצום מתחים אזוריים; פרופסור ברט סאקמן שזכה בפרס נובל ברפואה, פרופסור פייר ג’יל דן-ג’ן, אשר זכה בפרס נובל בפיסיקה, פרופסור’ אדוארד טלר עבור תגליותיו בפיסיקת מצב מוצק, אטומית וגרעינית ופרופסור ויליאם ג’. קופף על המצאת הכלייה המלאכותית.
הצעות למועמדויות לפרס הארווי מתקבלות ממדענים מובילים ואישים בישראל ובעולם. חתני הפרס נבחרים על יד וועדת פרס הארווי בתהליך קפדני, בטכניון.
בתמונות: פרופסור סר ריצ’רד פרנד מימין ופרופסור יהודה פרל משמאל.
חתן פרס נובל ורעיתו יהיו הערב אורחי המלך והמלכה בארוחת ערב בארמון; מחר הם יוצאים למסע הרצאות ויגיעו במטוס סילון פרטי עד לפלנד הרחוקה ולמכרה ברזל מעבר לחוג הקוטב
חתן פרס נובל ה”טרי”, פרופסור מחקר דני שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, קיבל אתמול “הזמנת עבודה” ממלך שבדיה, קרל גוסטב ה-16. לאחר הנשף המפואר עלו כל הקרואים למסיבת ריקודים בקומה השניה של בנין עירית שטוקהולם. בשולי האולם הגדול נראו המלכה סילביה, המלך קרל גוסטב, פרופסור ציפי שכטמן ובעלה פרופסור דני שכטמן, כשהם שקועים בשיחה ארוכה שנמשכה כעשר דקות.
“המלך הביט בתכשיט שענדה ציפי ומאוד התפעל”, סיפר לאחר מכן פרופסור שכטמן. “גם המלכה התעניינה מאוד בתכשיט. המלך שאל היכן ציפי רכשה אותו והיא השיבה שאני עשיתי לה אותו. הצעתי בו במקום לעשות תכשיט למלכה והמלך קיבל את ההצעה בשתי ידיים”.
ייצור תכשיטים אינו התחביב היחידי של פרופסור שכטמן. הוא אוהב להפליג ביאכטות והזכיה בפרס נובל קטעה את קורס משיטי היאכטות שהוא השתתף בו. “אני אחזור ואסיים את הקורס”, הבטיח.
בניגוד לאורחים הרבים העושים את דרכם בחזרה הביתה, פרופסור שכטמן עדיין לא מחזיר את ה”פראק” ששכר. הערב מוזמנים בני הזוג שכטמן לארוחת ערב עם המלך והמלכה בארמון היפהפה הנמצא על גבעה מול מלון “גרנד” שבו הם שכנו מאז נחתו בשטוקהולם בשבוע שעבר.
מחר הם יוצאים ביחד למסע הרצאות ברחבי שבדיה. מטוס סילון פרטי ייקח אותם למכרה ברזל הנמצא מעבר לחוג הקוטב, שם יירדו קילומטר לעובי האדמה. “המלך סיפר לי על המכרה הממוחשב הזה, שכולו אוטומטי. כמטלורג אני סקרן לראות אותו”, אמר פרופסור שכטמן.
לאחר מכן ימשיכו בני הזוג לעיר הצפונית ביותר בשבדיה, לויליו, שם ירצה פרופסור שכטמן באוניברסיטה המקומית.
בעוד כעשרה ימים הם ישובו ארצה, פרופסור שכטמן למעבדתו בפקולטה להנדסת חומרים בטכניון ופרופסור ציפי שכטמן לחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה.
בתמונה: ציפי (משמאל) ודני שכטמן עם בנם יואב, דוקטורנט בפקולטה לפיסיקה בטכניון, ואשתו תמר, בוגרת הטכניון בהנדסת חשמל. צילום: דוברות הטכניון
הוד מעלתו, חתני פרס נובל, עמיתי המדענים, גבירותי ורבותי, משפחתי היקרה.
ב-8 באפריל 1982, כאשר ישבתי לבדי בחדר מיקרוסופיית האלקטרונים, גיליתי את הפאזה האיקוסהידרלית, תגלית שהיתה ראשיתו של תחום הגבישים הקוואזי-מחזוריים. היום, לעומת זאת, אני עומד לפניכם כשמסביבי מאות מדענים נלהבים. אני עומד כאן כחלוץ של מדע הקוואזי-גבישים, אבל בלעדי כל אותם מדענים רבים ונלהבים לא היה המדע הזה הופך למה שהינו. כולנו חוגגים כעת את ההכרה האולטימטיבית במדע שחשפנו.
האנשים שסייעו בייסוד התחום היו מעטים. ראשון היה אילן בלך, באותם ימים פרופסור בטכניון, שהציע את המודל האיקוסהידרלי הראשון. הוא הראה, באמצעות הדמיית מחשב, שהמבנה הזה יוצר דפוסי דיפרקציה התואמים את דפוסי הדיפרקציה שקיבלתי במיקרוסקופ האלקטרונים. יחד כתבנו את ההודעה הראשונה על התגלית. ג’ון כאהן מארה”ב ודניס גרטיאס מצרפת הצטרפו אלינו בכתיבת המאמר השני, המשופר, שפורסם ראשון. אנשים נוספים שהיתה להם תרומה מהותית לתחום הם רוג’ר פנרוז מאנגליה, שיצר שנים קדם לכן פסיפס לא מחזורי המבוסס על שני אריחים רומבואידים בלבד, ואלן מקיי מאנגליה, שהראה שאריחי פנרוז יוצרים נקוות דיפרקציה חדות. דב לוין מישראל ופול סטיינהארט מארה”ב קישרו בין דפוסי הדיפרקציה שלי לבין עבודתו של מקיי. הם פרסמו מאמר תיאורטי שמציג את היסוד לקוואזי-גבישים וטבעו את המונח הזה. חלוצים אלה סללו את הדרך לעולמם המופלא של החומרים הקוואזי-מחזוריים.
אבקש לציין עוד שני מדענים חשובים שכבר אינם איתנו, אבל מסירותם לתחום היתה יקרת ערך. אלה הם לואי מישל, מתמטיקאי צרפתי חשוב, וקשסין קאו הסיני, מהאישים המובילים במיקרוסקופיית אלקטרונים, שרכש את השכלתו בשוודיה.
אנו מתקרבים לסופה של שנת 2011, שעליה הכריזה אונסקו כעל שנת הכימיה – חגיגה כלל עולמית של השגי הכימיה ושל תרומתה לרווחת האנושות. תוך שבועות ספורים נימצא ב-2012, שנת המאה לניסוי של פון לאואה, ראשיתה של הקריסטלוגרפיה, מדע הגבישים. השנה שלאחר מכן, 2013, תהיה שנת הקריסטלוגרפיה הבינלאומית. ארו נובל, שהינו ההכרה האולטימטיבית במדע הגבישים הקוואזי-מחזוריים, מתרחש בתיזמון נפלא בין שני ארועים עולמיים אלה המוקדשים לכימיה ולקריסטלוגרפיה.
גילוי הגבישים הקוואזי-מחזוריים, והתפתחותו של תחום זה בעקבות התגלית, חוללו שינוי פרדיגמה במדע הגבישים. את ההגדרה הקודמת של הגביש החליפה הגדרה חדשה – הגדרה נפלאה וצנועה הפתוחה לתגליות חדשות. מדען צנוע הוא מדען טוב. מדע הוא הכלי הטוב ביותר לחשיפת חוקי הטבע, והמילה היחידה הרשומה על גלו היא אמת. חוקי הטבע אינם טובים ואינם רעים. מה שחשוב הוא האופן שבו אנחנו רותמים אותם לצרכינו.
לפיכך, מחובתנו כמדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות. בעולם האמיתי הפוליטיקאים מחליטים עבורנו, אבל עלינו להשגיח עליהם כל העת. עלינו לעודד את בני הנוער המשכילים להפוך ליזמים בתחום הטכנולוגי. מדינות שיטפחו את הידע הזה ישרדו במשברים פיננסיים וחברתיים. הבה נקדם את המדע וכך ניצור עולם טוב יותר עבור כולנו.
אבקש להודות למדענים שהגישו את מועמדותי, לוועדת פרס נובל ולקרן נובל על ההכרה האולטימטיבית במדע שלנו, ועל הכבוד הרב שנפל בחלקי.
תודה רבה.
כל הגברים באירוע קיבלו עניבות “קוואזי גביש” והנשים קיבלו צעיף עם איור הגביש הקוואזי מחזורי; מחר ובשבת יהיו פרופסור שכטמן, בני משפחתו, ראשי הטכניון ושר המדע, פרופסור דניאל הרשקוביץ’ – אורחי הקהילה היהודית בשטוקהולםמתיאס בונייר, נשיא הקרן, קיבל את עשרות האורחים בבית המשפחה מדורי דורות, באחוזה על אי בפרברי שטוקהולם. מנכ”ל הפורום, מיקולאי נורק, הציג את פרופסור שכטמן וסיפר שוב את הסיפור המדובר כיום בשטוקהולם, על דרך החתחתים שחתן פרס נובל עבר עד שהקהילה המדעית הכירה בגילוי שלו – הגבישים הקוואזי-מחזוריים.
“חינוך ליזמות חיוני לכל מדינה שתרצה לשרוד בעולם שמשאבי הטבע שלו כלים במהירות”, אמר פרופסור שכטמן. הוא סיפר על קורס היזמות שלו ועל הסטודנט הישראלי הבוגר, והדגיש את הדמיון בין שבדיה לישראל – שתי מדינות עם אוכלוסיה קטנה ושוק מקומי קטן שחייבות ליצא כדי לשרוד. “אני מפציר בסטודנטים שלי – תפסיקו לחלום על אקזיט”, אמר. “תחלמו על הקמת חברה לדורי דורות, חברה גדולה ומתפתחת שתספק תעסוקה לישראלים רבים”.
לאחר מכן התקיים פאנל בהשתתפות פרופסור אנדרס פלודסטרום, ראש הסוכנות השבדית להשכלה גבוהה, מאוד אולופסון, לשעבר השרה ליזמות ואנרגיה וסגנית ראש ממשלת שבדיה, המשמשת כיום יועצת להילרי קלינטון בנושא יזמות נשים, פרופסור קרין מרקידס, נשיאת האוניברסיטה הטכנולוגית צ’אלמרס ופרופסור מרטין שורמנס, מייסד ויו”ר המוסד האירופי לחדשות וטכנולוגיה.
טור בונייר, יו”ר הפורום, סיכם ואמר כי חשוב לחנך יזמים בהתבסס על התרבות של כל מדינה, כדי להיות תחרותיים בעידן של כלכלה גלובלית.
האירוע נערך ביוזמת שגרירות ישראל בשטוקהולם, בראשות השגריר בני דגן. בסיומו קיבלו כל הגברים עניבות “קוואזי גביש” שהיו ללהיט בשטוקהולם וכל הנשים קיבלו צעיף עם איור הגביש הקוואזי מחזורי, שהטכניון מעניק לקראת טקס חלוקת הפרס שיתקיים בשבת. מחר ובשבת יהיו פרופסור שכטמן, בני משפחתו, ראשי הטכניון ושר המדע, פרופסור דניאל הרשקוביץ’ – אורחי הקהילה היהודית בשטוקהולם.
בתמונה: פרופסור שכטמן עם משתתפי הפאנל. צילום – דוברות הטכניון
חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011, פרופסור דני שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, הגיע שלשום לשטוקהולם ואתמול החל את “שבוע נובל” העמוס בפגישות, בהרצאות ובמסיבות עיתונאים. בבוקר הגיע למלון “גרנד”, בו שוכנים כל ה”חתנים” ובני משפחותיהם, שגריר ישראל בשבדיה, בני דגן. הוא בירך את פרופסור שכטמן ותיאם איתו את כל הפעילויות שיזמה השגרירות, כמו פגישה עם יזמים שבדים ועם אנשי הקהילה היהודית.קרן נובל הוציאה פוסטר צבעוני המתאר באופן הומוריסטי ובשפה מובנת לכל נפש את גילוי הגביש הקוואזי-מחזורי על ידי פרופסור שכטמן.
בתמונה: משמאל לימין: פרופסור שכטמן, השגריר בני דגן, עירית דגן וציפי שכטמן בלובי של מלון “גרנד”. צילום: דוברות הטכניון
“רק במקרים נדירים אדם זוכה בפרס נובל לבדו, ללא שותפים, ואחרי זכיתו של פרופסור דן שכטמן בפרס לא יהיו לדעתי מקרים נוספים רבים כאלה”. כך אמר אתמול מנכ”ל קרן נובל, לארס הייקנסטן, במסיבת עיתונאים שפתחה את שבוע נובל בשטוקהולם.
לדבריו, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמרבית המחקרים נעשים כיום בקבוצות של מדענים ובשיתופי פעולה בינלאומיים ובין אוניברסיטאיים. עוד אמר מנכ”ל קרן נובל כי אלמנתו של פרופסור ראלף שטיינמן, קלאודיה, תקבל את הפרס ותשב על הבמה המכובדת ביחד עם שאר הזוכים. פרופסור שטיינמן נפטר ימים ספורים לפני ההכרזה על זכיתו בפרס נובל ברפואה, וזו הפעם הראשונה ב-110 שנות קיומו של הפרס שאלמנה מקבלת את הפרס שבעלה זכה בו.
לארס הייקנסטן, שנכנס לתפקידו לפני חצי שנה לאחר שכיהן כנגיד הבנק המרכזי של שבדיה, גילה כי קרן נובל החליטה לבנות את “מרכז פרס נובל”, שיהיה מרכז לימודי-מחקרי וישמש מקום מפגש למדענים, סטודנטים וחוקרים. “אנו מקוים שזה יהיה מרכז לשלום”, אמר. הוא הוסיף כי הקרן לא הושפעה מהמשבר הכלכלי העולמי, אולם לצורך בנית המרכז החדש היא תבקש מימון מגופים שנים, גם משום שמרכז כזה לא הופיע בצוואתו של אלפרד נובל. “שני אתגרים עומדים בפנינו”, הוסיף. “האחד – לשמור על ייחודיותו של הפרס היוקרתי בעולם והשני – לשמור על הקרן נוכח המשבר הכלכלי בעולם”. בתשובה לשאלת עיתונאי ישראלי אמר כי אין הוא שולל שיתוף פעולה עם קרנות גדולות, כמו הקרן של ביל גייטס.
כל חתני פרס נובל לשנת 2011, ובהם פרופסור דני שכטמן מהטכניון, הגיעו אתמול לשטוקהולם והיום הם פותחים למעשה את “שבוע נובל” העמוס, ששיאו בטקס הענקת הפרס ובנשף הגדול, במוצאי שבת, 10 בדצמבר.
בתמונה: לארס הייקנסטן במסיבת העיתונאים בקרן נובל. צילום: דוברות הטכניון
עשרות שגרירים מארצות אירופה נפגשו בסוף השבוע שעבר בטכניון עם חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011, פרופסור מחקר דן שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים, בירכו אותו ואיחלו לו הצלחה לקראת יציאתו מחר לשטוקהולם, לקבלת הפרס.לפרופסור שכטמן ובני משפחתו צפוי שבוע עמוס ואינטנסיבי עם קבלות פנים, הרצאות וסימפוזיונים, ששיאו טקס קבלת הפרס והנשף המפואר שיתקיימו במוצאי שבת, 10 בדצמבר. הקהילה העסקית בשבדיה מגלה ענין רב ב”צד היזמי” של פרופסור שכטמן, אשר פתח בטכניון לפני 25 שנים קורס יזמות והקים דורות של יזמים בוגרי הטכניון. הוא יספר על פעילותו זו בשורת מפגשים עם ראשי המשק והכלכלה בשבדיה. גם נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, ירצה בשגרירות ישראל בשבדיה בפני יזמים שבדים על הטכניון, אוניברסיטה מהבודדות בעולם שהשפיעה על כלכלתה של מדינה שלמה.
פרופסור שכטמן ירצה בכמה אוניברסיטאות וימשיך במסע הרצאות באוניברסיטאות ברחבי שבדיה, גם לאחר קבלת הפרס. הוא יקיים שתי מסיבות עיתונאים, יהיה אורח הכבוד בקבלת פנים של השגריר בני דגן, יתארח בבית הרב לארוחת שבת וייפגש עם הקהילה היהודית בשבת בבוקר, שעות ספורות לפני קבלת הפרס. מפגש זה יתקיים מיד לאחר “החזרה הגנרלית” שבה יתודרכו הזוכים “הטריים” כיצד עליהם להשתחוות בפני המלך קארל גוסטב, בפני עמיתיהם שקיבלו את הפרס היוקרתי בתבל בשנים עברו ולבסוף בפני הקהל הרב שזכה וקיבל כרטיסים לטקס המלכותי המתקיים ברציפות כבר 110 שנים תמימות.
בתמונה: פרופסור שכטמן עם השגרירים האירופים. צילום: יואב בכר, דוברות הטכניון
על פעילותו המתמשכת בהידוק הקשרים בין מדענים ישראלים וגרמניםכל הדוברים בטקס ציינו את מערכת היחסים הטובה, אך הרגישה, בין גרמניה לבין ישראל והדגישו את חשיבות שפת המדע כשפה מגשרת ובונה אמון. נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי הטכניון נהגה באוניברסיטת ברלין והוקם על ידי מדענים יהודים ילידי גרמניה. “מערכת היחסים הטובה נקטעה באיבה ובצורה אכזרית ונוראה במלחמת העולם השניה”, אמר. “מאז משתקמים היחסים העדינים בין שתי המדינות, והם דורשים אנשים מסורים כפרופסור אפלויג שיתרמו לשיפור מתמיד של יחסים אלה. השפה בה בחר פרופסור אפלויג היא שפת המדע”.
השגריר מיכאליס אמר כי זו הפעם הראשונה שהוא מעניק את האות בישראל. “שיתוף הפעולה המדעי בן גרמניה לבין ישראל רב ועמוק”, הדגיש. “אתה, פרופסור אפלויג, הוא אחד החשובים בין אלה התורמים לשיתוף פעולה זה”.
ראש העיר חיפה, עו”ד יונה יהב, אמר כי לעירו יש יחסים הדוקים עם חמש ערים בגרמניה.
פרופסור אפלויג הודה על קבלת האות החשוב. הוא סיפר כי לא קל היה לו בתחילת דרך שיתוף הפעולה עם מדענים גרמנים, בה בחר. “גם אני וגם ציפי רעיתי באים ממשפחות ניצולות שואה. אני נולדתי בבוכרה, אוזבקיסטן, לשם נמלטה משפחתי מפולין. בילדותי גדלתי עם רגשות קשים כלפי גרמניה. זו לא הייתה הקדמה מבטיחה לשהותי בגרמניה במסגרת הבתר דוקטורט שלי, לשם הגעתי בעקבות המנחה שלי מפרינסטון. המדענים הגרמנים הראו לי פנים אחרות של גרמניה ומאז שהיתי רבות בגרמניה, מדענים גרמנים ביקרו רבות בטכניון, עם רבים התידדתי, אחדים נהפכו לחברים לחיים. אני מאמין בכל מאודי שמדע יכול לשמש גשר של ידידות בין עמים”.
פרופסור אפלויג הרבה לנסוע עם הסטודנטים שלו לכנסים בגרמניה, בתמיכת קרן “מינרוה”. באחד מהם, אשר התקיים בבלנקזי, אתר כנסים קסום השייך לאקדמיה למדעים של ברלין, השתתפו 65 איש, מהם 18 מדענים והשאר סטודנטיות וסטודנטים לכימיה ולפיסיקה, מחציתם מגרמניה ומחציתם מישראל. רבה חשיבותם של המפגשים הללו, המשלבים מדע, סדנאות לימודיות ואירועים חברתיים. על המפגש הזה אמר פרופסור אפלויג: “זה היה אירוע חשוב, מעניין ומרגש, אשר יתרום בודאי להידוק שיתוף הפעולה בין מדענים ישראלים וגרמנים וליצירת גשר בין מדעני העתיד בשתי המדינות”.
בטכניון פועלים 11 מרכזי “מינרוה” ובמסגרת זו הקים פרופסור אפלויג, ביחד עם פרופסור ששון צחייק מהאוניברסיטה העברית, את מרכז “ליזה מייטנר לכימיה קוונטית חישובית”.
האוניברסיטה של ברלין העניקה בזמנו לפרופסור אפלויג תואר “דוקטור לשם כבוד”, והוא היה בכך למדען הישראלי הראשון שקיבל תואר נכבד זה מאוניברסיטה זו, שבה נהגה רעיון הקמת הטכניון בחיפה לפני יותר ממאה שנה. ראשי האוניברסיטה אמרו אז כי פרופסור אפלויג מקבל את התואר על הישגיו המדעיים החשובים בחקר הכימיה של תרכובות אורגנו-סיליקון, והדגישו את חלקו הרב בקידום היחסים המדעיים עם מדענים גרמנים.
בתמונה: פרופסור אפלויג (משמאל) מקבל את האות מידיו של שגריר גרמניה בישראל, אנדראס מיכאליס. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון
בית הטכניון חגג בסוף השבוע שעבר עם חתן פרס נובל, פרופסור מחקר דני שכטמן, היוצא בשבוע הבא לשטוקהולם לקבלת הפרס היוקרתי. “השמחה שלנו אינה רק על שעוד אחד משלנו זכה בפרס היוקרתי בתבל, אלא על שהאמת המדעית ניצחה”, אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא.
גם שגרירת שבדיה בישראל, אלינור המרשלד, התיחסה בדבריה לעמידתו העיקשת של פרופסור שכטמן על הגילוי שלו, שנים רבות נגד דעתה של הקהילה המדעית כולה. “אנו מעריכים לא רק את הגילוי של הגביש הקוואזי-מחזורי, אלא את דרכך המדעית”, אמרה לחתן הפרס.
ראש העיר חיפה, עו”ד יונה יהב, העניק לפרופסור שכטמן אזרחות כבוד של העיר. “הבשורה הטובה היא שההחלטה התקבלה פה אחד במועצת העיר. הבשורה הפחות טובה היא שהחלטנו לא לפטור אותך מתשלום ארנונה”, אמר לקול צחוקו של הקהל.
חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004, פרופסור מחקר אהרן צ’חנובר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, אמר לפרופסור דני שכטמן: “ברוך הבא למועדון. אתה מצטרף היום לחבורה יוצאת מן הכלל”. אשר לקבלת הפרס בכימיה על ידי ארבעה מדענים ישראלים עד כה (הפרופסורים אברהם הרשקו, עדה יונת, דני שכטמן והוא עצמו), אמר פרופסור צ’חנובר: “כימיה היום היא מושג הרבה יותר רחב מאותו מושג צר שנהגנו להכיר עד כה”.
פרופסור שכטמן הודה לקהל הרב: “בדרך כלל איני מתרגש”, אמר. “הערב אני נרגש. אני חש בהרבה פירגון. אני מרגיש טוב ליד הדוכן הזה. כאן התחלתי ללמד את קורס היזמות לפני 25 שנים, כדי לעודד את היזמות הטכנולוגית במדינת ישראל. אני ציוני ורוצה שיהיה טוב לחיות בארץ הזו. אני קורא מכאן לחינוך טוב לכולם, כי בלי חינוך טוב לא תהיה לנו תקומה”.
הוא גילה כי החליט עם ראש העיר יונה יהב לקדם יוזמה לחינוך מדעי לילדי הגנים בחיפה. “אעשה כמיטב יכולתי לקידום החינוך במדינת ישראל”, הבטיח.
הנחה את הטקס דיקן הפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, פרופסור ויין קפלן.
בתמונה: פרופסור שכטמן מודה למברכיו. משמאלו – פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון. צילום: שלמה שהם, דוברות הטכניון.
“מטופלים טרנסג’נדרים עדיין זוכים ליחס מנוכר, מזלזל ושופע בּוּרוּת מהממסד הרפואי”. כך אמרו חוקרים ביום העיון השנתי ה-17 על יחסי מטופל-רופא, ע”ש פרופסור אהרון ולירו ז”ל, ממייסדי הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.
יום העיון שהתקיים בפקולטה לרפואה זימן לפקולטה קהילה מיוחדת במינה – אנשים שפונים לפסיכיאטרים ולכירורגים למרות היותם בריאים בנפשם ובגופם. זוהי קהילת האנשים טרנסג’נדרים – אנשים שנולדו בגוף שאינו “הגוף הנכון” מבחינתם. “הטבע בגד בנו,” כפי שניסחה זאת פאולה, צעירה טרנסג’נדרית שסיפרה לקהל על חוויותיה והתמודדותה עם המערכת הרפואית.
“אנחנו, כרופאים, חייבים להבין מיהם האנשים האלה, מהן הרגישויות שלהן ומה הציפיות שלהם מאיתנו,” אמר המנחה, ד”ר רבינוביץ’. “בניגוד לאדם ההומוסקסואל, שיכול להתחיל לחיות את חייו החדשים ברגע שהוא מכיר בנטייתו, או ברגע שהוא ‘יוצא מהארון’, האדם הטרנסג’נדרי זקוק לסיוע רפואי במימוש השינוי הגופני שהוא שואף לו. ואנחנו, הרופאים, לא תמיד יודעים איך ‘לאכול’ אותו, איך לדבר איתו; האם זה הוא או היא?”
נורה גרינברג, מומחית למגדר העוסקת בייעוץ לקהילת הטרנס-ג’נדרים, אמרה כי אנשים אלה חווים אי-הלימה מגדרית מכיוון שזהותם המגדרית אינה תואמת את גופם ואת איבר מינם. “פער זה גורם מצוקה רבה, המשפיעה על חייו של האדם ומונעת ממנו לחיות חיים שלמים. הדרך היחידה להשתחרר מן המצוקה הזאת היא לחשוף את רגשות הזהות האמיתיים ולחיות על פיהם. כיוון שהגוף הוא חלק חשוב מאד של חוויית הזהות שלנו, ובעיקר של חוויית הזהות המגדרית, אין פלא שאנשים טרנסג’נדרים רבים מבקשים לשנות אותו על מנת להקנות לו מאפיינים של המגדר שעמו הם מזדהים. לשם כך הם זקוקים לרופאים ולרפואה.”
גב’ גרינברג אמרה כי חשוב מאוד שהרופא יפנה אל המטופל הטרנסג’נדר בלשון המגדר התואמת את הגדרתו העצמית של המטופל. “התעלמות מהגדרתו העצמית של המטופל מציבה את הרופא והמטופל משני הצדדים של מחיצה כוחנית. זהו מעשה כוחני המבטל לא רק את רגשות ההזדהות המגדרית של המטופל, אלא גם מחסל כל אפרות של קשר טיפולי המבוסס על כבוד ואמון הדדי. האדם הפונה אלינו הוא אדם שלא נוח לו בגופו הנוכחי – גופו הוא בעצם הבעיה שלו. לכן, כמי שעומדים לטפל בגוף הזה ולשנותו, עלינו להיות רגישים מאוד בשיחה עם המטופל ובטיפול עצמו. קודם כל עלינו לשאול אותו באיזה מין דקדוקי (זכר/נקבה) להשתמש, ולכבד א תשובתו. עלינו לדבר עם האדם – ולא עם גופו הנוכחי.
אחרי הרצאתה של גב’ גרינברג עלה לבמה א’, בחור צעיר, סטודנט לרפואה שסיים עתה את השנה הששית ללימודיו. הוא סיפר את סיפור חייו. “יש לי אחות גדולה ואחות קטנה, ותמיד קראו לנו ‘הבנות’. זה מאוד הפריע לי, אבל לא הבנתי למה. כשבבית הספר קיבלנו הזמנה לחוג כדורגל, למה המדריך לא מרשה לי להצטרף – ‘זה רק לבּנים’, הוא אמר. בגיל 16, כשהחברות שלי דיברו על הקמת משפחה, הרגשתי אי-נוחות מסוימת. הן לא הבינו למה. ובעצם, גם אני לא הבנתי.
“כיום אני בן שלושים. בגיל 23 שמעתי לראשונה את המונח טרנסג’נדר, מפיו של אדם טרנסג’נדר. פתאום מישהו ניסח במילים את מה שהרגשתי כל חיי – שאני לא נמצא בגוף הנכון. זו בדידות עצומה לחיות בלי להבין, בלי שיהיו לך מילים לתאר את מה שאתה מרגיש, בלי שתוכל להסביר. המפגש ההוא שינה הכל.
“כיום ברור לי מי אני. לא הייתי זקוק לשום רופא שיאשר לי את האבחנה הזאת. אבל הגילוי ההוא היה רק תחילת הדרך. סיפרתי בהדרגה לחברים ולמשפחה, ובדיעבד ברור לי שהיה להם קל יותר לקבל הודעה על כך שאני חולה בסרטן. הדיסוננס, הפער הזה בין הגילוי העצמי הנפלא לבין תגובת החברה, הוא דבר לא קל.
“ואז – ההליכים הרפואיים: פגישה עם רופא משפחה, פסיכיאטר, עם אינדוקרינולוג. ההליך הכירורגי. המפגשים האלה קשים מאוד – כל רופא וכל אחות וכל מזכירה רפואית בטוחים שמותר להם לשאול כל שאלה, פולשנית ככל שתהיה. “איך הגיבו ההורים? מה העמדה של החברה שלך בעניין הניתוח?” – אלה שאלות שלא היו נשאלות בשום סיטואציה אחרת של מפגש בין מטופל לצוות הרפואי. היו גם כמה רופאים נפלאים במהלך הדרך, אבל העוינות, הבּוּרוּת והמציצנוּת היו קשות מאוד. האנשים האלה לא הבינו כמה אנחנו רגישים לגוף שלנו – כי הוא הבעיה שלנו. אם היינו נשמות טהורות, בלי גוף, לא היתה לנו שום בעיה.”
“הקהיליה הרפואית, ככלל, מתייחסת לאנשים האלה כאל קוריוז,” אמרה גב’ גרינברג. יחסים נכונים בין מטופל וחולה דורשים התייחסות אחרת לגמרי, שבמרכזה כבוד לאדם – גם אם זוהי משמרת לילה שלנו בחדר מיון. האנשים האלה אינם חולים ואינם מופרעים – הם פונים אלינו כי הם סובלים מדיסוננס (פער) ין גופם לזהותם. התפקיד שלנו הוא לעזור להם במישור הגופני, אבל זאת בלי לפגוע בהם.
“ההגדרה הנוכחית ל’בעיה’ של האנשים האלה היא ‘הפרעת זהות מגדרית’ (Gender Identity Disorder),” אמרה הגב’ גרינברג,. “לשמחתי, במהדורה הקרובה של ה-DSM (כתב עת של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה) תשונה ההגדרה ל- Gender Dysphoria, כשהגדרת ההפרעה מתייחסת למצוקה הנגרמת על ידי חוסר ההלימה המגדרית, ולא להזדהות המגדרית הקרוס-ג’נדריאלית עצמה.
“אנשים טרנסג’נדרים סבלו רבות מן הפתולוגיזציה של זהותם. בשנים האחרונות אנו רואים מגמה הולכת וגוברת לדה-פתולוגיזציה, שאחד מביטוייה הוא השינוי האמור ב-DSM. בעבר ניסתה הרפואה לפקח על הטיפול באנשים אלה באמצעות מודלים טיפוליים שמרניים ונוקשים שהמטופלים היו אמורים להתאי להם. בשנים האחרונות, עם התבססות מודל הזהות הטרנסג’נדרית על ריבוי ביטוייה, רווחת גישה טיפולית פתוחה יותר, עם אופציות רבות, כאשר הטיפול המוצע משתנה ממטופל למטופל בהתאם לצרכיו.”
“ככלל, התהליך ההסטורי נע לכיוון חיובי; התפיסה שאדם צריך להוכיח שהוא אדם טרנסג’נדרי ‘אמיתי’ מתחלפת בהבנה שהזהות המגדרית אינה דיכוטומית (נקבית או נשית, בלי אפשרויות ביניים) אלא היא רצף שבקצהו האחד נשיות טהורה ובקצהו האחר גבריות טהורה. בקצוות האלה אי אפשר למצוא אנשים אמיתיים – כולנו נמצאים היכן שהוא ביניהם.
“ולמרות ההתפתחות החיובית הזאת, מטופלים טרנסג’נדרים עדיין זוכים ליחס מנוכר, מזלזל ושופע בּוּרוּת מהממסד הרפואי. הבעיה הבסיסית היא הקונפורמיזם המגדרי הקיים, והעובדה שהרופאים שייכים ברובם לרוב השולט, כלומר לאוכלוסייה הסיסג’נדרית – אנשים שאינם טרנסג’נדרים, והמזדהים עם הגדר שלתוכו הם נולדו. כמו מרבית האוכלוסייה הסיסג’נדרית, גם הרופאים סובלים בחלקם הגדול מטרנספוביה – שנאה, תיעוב ואימה כלפי האדם הטרנסג’נדר, או חדורים גישה סיס-נורמטיבית, כלומר האמונה בכך שהזהות הסיסג’נדרית היא טבעית, ובריאה וטובה יותר מזו הטרנסג’נדרית, וכל חריגה ממנה היא סוג של סטייה.”
“השלב ההכרחי בדרך לשינוי הוא ההבנה של כל רופא שהוא שייך למערכת חברתית. אין אדם שהוא אינדיבידואל טהור. לכן, אם הרופא שייך לקבוצה השלטת, הקבוצה הסיסג’נדרית, עליו להיות מודע לכך, כי התנהגותו מושפעת משייכות זו. בשלב הבא עליו להיות מוכן לוותר על כוחו כסיסג’נדר. לא על כוחו והידע שלו כרופא – אלה הכרחיים – אלא על תחושת העליונות שלו, שבדרך כלל הוא אינו מודע לה, שאינה מאפשרת לו להבין את המטופל האחר כאדם שלם וממשי.”
בנוסף לנורה גרינברג ול-א’ השתתפו ביום העיון עוד שני אנשים טרנסג’נדרים, שעברו שינוי מגדרי וחיים את חייהם בהתאם לרגשות הזהות המגדרית האותנטית שלהם: פאולה, בוגרת פסיכולוגיה, ושמאי, רב ופעיל חברתי, אשר שיתפו את הקהל בחוויותיהם ממפגשיהם עם רופאים.
פרופסור אהרון ולירו ז”ל, ממייסדי הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, נולד בירושלים בשנת 1913 ונפטר לפני 11 שנים. עם סיום לימודיו בגימנסיה העברית (1932) יצא ללמוד רפואה בברמינגהם, אנגליה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לארץ ואח”כ שירת במסגרת הצבא הבריטי במפרץ הפרסי. בתום המלחמה חזר ארץ, השתקע בחיפה עבד בפוריה ואחר כך ברמב”ם, שם הקים את המחלקה הפנימית.
בעקבות ההחלטה על ייסודו של בית הספר לרפואה בטכניון הקים פרופסור ולירו את הקורס “מבוא לרפואה קלינית – אבחנה פיזיקלית”, והוא הראשון שהעביר קורס בפענוח אק”ג. פרופסור רוזלי בר אמרה כי פרופסור ולירו “היה רופא דגול, קלינאי מעולה, מופנם וצנוע, שניהל את מחלקתו בעיקר בדוגמה אישית. הוא היה מופת ליחסי חולה-רופא ג’נטלמניים, כפי שלמד בברמינגהם.”
