מחבר: shlomi ben-oz

האקדמיה הצעירה הישראלית צירפה לשורותיה את פרופ’ אבי שרודר, חבר סגל בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון ונשיא האגודה הישראלית להנדסה כימית. פרופ’ שרודר הוא אחד משמונה חברים חדשים באקדמיה, כולם אנשי מדע מצטיינים ובולטים בתחומם, חוקרים שהוכיחו הצטיינות במחקר וחשיבה מקורית וכן יוזמה ותרומה לחברה.

פרופ’ שרודר הוא ראש המעבדה לתרופות ממוקדות מטרה וטכנולוגיות רפואה אישית בטכניון. קבוצת המחקר בראשותו מתמקדת בפיתוח מערכות ננו-טכנולוגיות לטיפול בצרכים רפואיים, תוך התמקדות במחלת הסרטן. כמו כן תרם שרודר לתחום החקלאות על ידי פיתוח כלים חדשים לשמירה על בריאות בעלי חיים ושיפור בריאות המזון.  פרופ’ שרודר חיבר עשרות מאמרים, רשם כ-17 פטנטים ושותף בהקמת חברות הזנק בתחום הביוטכנולוגיה והתרופות. הוא זכה בעשרות פרסים ובהם פרס קרן קריל מטעם קרן וולף, פרס אינטל בננוטכנולוגיה, ופרס ינאי למצוינות בחינוך האקדמי.

האקדמיה הצעירה הישראלית, הפועלת במסגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, נועדה לקדם את מעמדם של מדענים צעירים בישראל ולשפר את קשריהם עם החברה הישראלית, עם מקבלי ההחלטות ועם חוקרים צעירים מרחבי העולם. חבריה, אנשי מדע הבולטים בתחומם, נבחרים על סמך מצוינות אקדמית ומעורבות ציבורית-חברתית.

“אני נרגש להצטרף לשורות האקדמיה הישראלית הצעירה ומתחייב לפעול מתוך האקדמיה הצעירה להנגשת המדע והטכנולוגיה בישראל לכל רבדי האוכלוסייה”, אמר שרודר עם בחירתו.

פרויקט שערי הטכניון –הנפת גשר שילוט

ביום שני הקרוב, 10.6.2019, תתבצע הנפת גשר השילוט בשער נווה שאנן. בזמן ההנפה, בשעות 14:00-11:00 יחסם שער נווה שאנן לכניסת רכבים.

רכבים המבקשים להיכנס לקמפוס בשעות אלה יוכלו לעשות זאת דרך שער נשר בלבד.

היציאה משער נווה שאנן תישאר פתוחה לאורך כל שעות ההנפה.

תודה על שיתוף הפעולה.

 

אתמול התקיים בטכניון טקס הענקת תוארי דוקטור. את הטקס פתחו נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ודיקן בית הספר לתארים מתקדמים פרופ׳ דן גבעולי.

התואר דוקטור לפילוסופיה PhD הוענק ל-214 בוגרים, כ-40% מהם נשים. עם מקבלי התואר נמנים 14 בוגרים מארצות המוצא הבאות: אוקראינה, אורוגוואי, איטליה, ארה”ב, גרמניה, דרום קוריאה, הודו, ירדן, נפאל, סין וקנדה.

מקבל התואר המבוגר ביותר הוא פרופ’ משה פיינסוד, 81, רופא ותיק ואיש הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. המשתתף הצעיר ביותר בטקס הוא ד”ר דורון אלעד שהשלים בטכניון תואר שני ושלישי בפקולטה למתמטיקה ועושה כיום את הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.

לפני מספר שנים פרסם פרופ’ אמריטוס פיינסוד מאמר על דמותו המושכחת של מדען יהודי בן המאה ה-19, ותהה אם בניסוייו של אותו מדען מצויים שורשיה של האנטומיה התפקודית של המוח – תחום המבוסס על תהודה מגנטית ונמצא כיום בחזית המחקר. פרופ’ פיינסוד מצא את הנושא מרתק כל כך ותהה אם למרות גילו המתקדם ראוי שיעמיק בו במסגרת של עבודת דוקטור. כאן זכה פרופ’ פיינסוד לתמיכה ועידוד של בית הספר ללמודים מתקדמים, והשילוב בינו, הוותיק, למנחה הצעיר פרופ’ איתמר קאהן – מהמומחים המובילים בחקר ה-fMRI – העניק לעבודה עומק מיוחד.

המחקר עסק בחקר הפרטים ההיסטוריים של המאמץ למדוד את טמפרטורת המוח (cerebral thermometry) – אתגר שבו השתתפו מדענים ורופאים מארצות שונות. החתירה למדידת טמפרטורת המוח נבעה מחוק שימור האנרגיה שנוסח באמצע המאה ה-19, ועל בסיסה הכריז הפיזיולוג קלוד ברנרד כי בכל פעילות עצבית, תחושה או תנועה משתחרר חום. במדידת החום קיוו רופאים וחוקרי מוח למצוא מדד אובייקטיבי לפעילות המוחית. איש מהחוקרים לא הביא בחשבון כי רוב האנרגיה שצורך המוח נועדה לעצם שימורו במצב תקין ודרוך לפעולה, ופחות מ-5% ממנה משמש לביצוע התפקודים התחושתיים, המוטוריים והמנטליים.

הקורא בן זמננו מסתכל על כל אלה כעל אוסף של טעויות ותוהה על התעלמותם של החוקרים משימוש בכלים סטטיסטיים ומכשלונם בהבנת הפיזיקה של התפשטות החום. לדברי פרופ’ פיינסוד, “עולה כאן שאלה עיונית הנוגעת להבנת ההיסטוריה ולכתיבתה. האם עלינו להתרכז בהישגים ולתארם כרצף של הצלחות, או ללמוד גם את התעייה בדרכים ללא מוצא? עבורי, התשובה ברורה: אותה תעייה הייתה קרקע המזון שממנה צמחו ההישגים ברבות השנים.”

הוא מאמין כי ראוי לעודד בטכניון את העיסוק בהיסטוריה של המדע, ומקווה כיום יום אחד תקום כאן מחלקה שתעסוק בכך. “אני מאמין שלימוד ההיסטוריה של המדע הופך אותנו לרופאים ולמדענים מעמיקים יותר.”

בנעוריו נמשך פיינסוד למקצועות ההומניסטיים ובעיקר להיסטוריה ותנ”ך ולרפואה הגיע כמעט במקרה, אך בידיעה כי במקצוע זה ימצא היבטים רבים שמעניינים אותו. את לימודי הרפואה עשה בבית החולים האוניברסיטאי של “הדסה” והאוניברסיטה העברית. אשתו, רחל, אף היא בוגרת אותה פקולטה, התמחתה בפסיכוגריאטריה. אביה, פרופ’ ליפמן בן שלמה היילפרין, הוא מחבר שבועת הרופא הנוהגת היום בכל הפקולטות לרפואה בארץ. זה שנים רבות שפרופ’ פיינסוד “משביע” את הבוגרים הטריים בטקס הסיום של הפקולטה בטכניון.

בסוף 1982 התמנה פרופ’ פיינסוד למנהל המחלקה הנוירוכירורגית בקריה הרפואית רמב”ם והצטרף לסגל הפקולטה לרפואה. עם פרישתו מהעבודה הקלינית העמיק את מעורבותו בפקולטה ושב למקצוע האהוב עליו – היסטוריה. כבר יותר מעשור הוא מלמד את ההיסטוריה של הרפואה. “לדעתי זהו מקצוע של מחקר אקדמי לכל דבר, אך בפקולטה לרפואה זה כלי חינוכי רב עוצמה בהקניית ערכים ו’מורשת קרב’. באמצעות מקצוע זה ניתנת לתלמיד התחושה שהוא חלק משרשרת רבת דורות.” במקום בחינה נדרשים הסטודנטים לכתוב, בקבוצות קטנות, עבודה סמינריונית על נושאים שונים בהיסטוריה של הרפואה, והדבר מגביר את מעורבותם האישית במורשת הרפואה.

לפני תשע עשרה שנים החל פרופ’ פיינסוד לארגן את “ימי העיון בהיסטוריה של מדעי המוח”. לאירוע, שנולד כסמינר לעשרות סטודנטים, מגיעים כיום כמעט 400 משתתפים ובהם תלמידים, חוקרים מהפקולטה ומהטכניון בכלל ואנשים מחוץ לטכניון. ימי העיון האלה מציגים את תולדות חקר המוח והישגים עכשוויים, אך גם נושאים כגון ספרות, משחק ומוזיקה שבהם מדעי המוח באים לכלל ביטוי.

כמי שעסק ברפואה הן מהצד הקליני והן החינוכי יש לפרופ’ פיינסוד דעות ברורות על מערכת הרפואה בישראל. “דרוש שינוי תפיסתי בדבר מקומה של הרפואה במארג החברתי. רפואת המשפחה, הקו הראשון, דורשת חיזוק – הן בהגדלה משמעותית של הזמן שהרופא יכול להקדיש למטופל והן בשיפור הזמינות של הבדיקות ובהסרת חסמים מנהליים.”

לגבי החינוך הרפואי, אומר פרופ’ פיינסוד, “חשוב מאד לחשוף את הסטודנטים מוקדם ככל האפשר להוויה הקלינית, לחולה ולצרכיו כאדם. לשמחתי החל בתהליך זה הדיקן הקודם פרופ’ שמעון מרום, והדיקן הנוכחי פרופ’ אילון איזנברג ממנף גישה זו בתשומת לב מרובה. הסטודנטים חייבים לחוש כבר מתחילת לימודיהם את המכלול הרחב והעמוק של היותך רופא. ההקשבה למטופל, האינטראקציה איתו והמסר שהוא במרכז – אלה דברים שאי אפשר ללמוד בכיתה אלא רק במגע ישיר, בעזרת מדריכים איכותיים שישמשו דמויות הזדהות.”

ד”ר דורון אלעד כבר נמצא בעיצומו של הפוסט-דוקטורט בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב. בהנחיית פרופ’ ניר סוכן, ובשיתוף פעולה עם פרופ’ עופר פסטרנק באוניברסיטת הרווארד, הוא מפתח דרכים לאבחון של פגיעות ראש קלות – כאלה שלא מובילות לזעזוע מוח, אך חשיפה מצטברת אליהן גורמת לנזקים קוגניטיביים. לדבריו, “בניגוד לפגיעות ראש קשות שנראות בבירור בבדיקות דימות, בפגיעות ראש קלות קיים קושי לזהות את השפעת הפגיעה על מבנה המוח. בשנים האחרונות התברר שחשיפה מרובה לפגיעות ראש קלות עלולה להוביל לנזקים קוגניטיביים שמתגלים בעיקר בבגרות המאוחרת.” במימון מענק מחקר של האיחוד האירופי, ששותפות לו עוד מדינות באירופה, מפתח ד”ר אלעד שיטות לאבחון פגיעות כאלה. “אנחנו משתמשים בנתונים הנאספים מכדורגלנים צעירים באירופה לפני שהם נכנסים לראשונה, בסביבות גיל 14, לאימוני נגיחות, ומשווים אותם לנתונים הנאספים מהם בסוף העונה. באמצעות סטטיסטיקה, בינה מלאכותית וניתוח חכם של תוצאות MRI אנחנו מנסים לאפיין את ההשפעה של חשיפה חוזרת לפגיעות ראש קלות על מבנה המוח של השחקנים וכן על יכולותיהם הקוגניטיביות וההתנהגותיות. השיטות שאנחנו מפתחים רלוונטיות גם לאבחון ואפיון של הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות נוספות.”

לאקדמיה הוא נחשף כבר בסוף כיתה י’, כשנרשם לקורס במתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה. באותו קיץ, בעקבות ניתוח שעבר ברגלו, לא יכול היה להתחיל את שנת הלימודים של כיתה י”א. עובדה זו, וציון 100 בקורס ההוא במתמטיקה, הובילו אותו להחלטה להיפרד מבית הספר. בגיל 17 הייתה בידיו תעודת בגרות עם ארבעה מקצועות מוגברים – מתמטיקה, מדעי המחשב, צרפתית ואנגלית – ו-33 יחידות סך הכל. ולא פחות חשוב – בגיל 18 וחצי כבר היה לו תואר ראשון במתמטיקה.

למה דווקא מתמטיקה? “כילד בכלל חשבתי להיות רופא, אבל לימודי המתמטיקה עוררו בי המון שאלות, המון אתגרים שרציתי לפתור. לשמחתי, המורה שלי בכיתה י’ בבית הספר עודדה אותי מאוד להתקדם בעצמי, והסקרנות שהלימוד העצמי עורר בי הובילה אותי לאוניברסיטה הפתוחה. בסוף התואר הראשון בדקתי אפשרות ללמוד ביואינפורמטיקה, או הוראת המדעים, אבל בסוף החלטתי להמשיך במתמטיקה. למה? כי זה תחום שבו לכל דבר יש הסבר מוחלט שאינו נתון לפרשנות”.

במסגרת התואר השני בפקולטה למתמטיקה בטכניון, בהנחיית פרופ’ ג’ק סון, עסק ד”ר אלעד בבעיה באלגברה הרלוונטית לתורת המספרים. גם את התואר השלישי עשה בפקולטה למתמטיקה, בהנחייתו של פרופ’ ניר גביש. את החובות לתואר זה סיים כבר בגיל 25, ובינתיים הספיק להשלים גם תואר ראשון נוסף במדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה.

במסגרת עבודת הדוקטורט שלו פיתחו ד”ר אלעד ופרופ’ גביש, יחד עם פרופ’ אריק יוכליס מאוניברסיטת בן גוריון, מודל מתמטי לתיאור תנועת יונים בתמיסה. מודל זה רלוונטי ליישומים רבים ובהם סוללות, תאים סולריים, תאי דלק ותעלות יונים החיוניות להולכת אותות עצביים. לדבריו, “כאשר התמיסה מרוכזת, תוצאות המתקבלות ממודלים קלאסיים לתיאור תמיסות אלקטרוליטים אינן תואמות את התצפיות הניסויות. הסיבה לפער היא? גודלם הסופי של היונים, שהשפעתו גדלה ככל שריכוז היונים בתמיסה עולה. בדוקטורט שלי בחנו מחדש את יסודות הטיפול הקיים במידול של תמיסות ופיתחנו מודל שמצליח לתאר תמיסות בכל טווחי הריכוזים  – מתמיסות דלילות ועד לתמיסות מרוכזות מאוד.”

את הדוקטורט עשה במסגרת התכנית הבין יחידתית ל “מתמטיקה שימושית” – תוכנית לימודים שמעודדת את הסטודנט לערוך מחקר העוסק בהיבטים מתמטיים של בעיות במדע ובהנדסה ומקדמת שיתוף פעולה בין הפקולטות השונות. “המסגרת אפשרה לי לקחת קורסים בהנדסת חומרים, בהנדסה כימית ובהנדסת אווירונוטיקה וחלל שאפשרו לי לקבל נקודות מבט מגוונות על המחקר שלי.”

במהלך לימודי התואר השני והשלישי עבד כמתרגל ולקראת סוף הדוקטורט שימש גם מרצה. הוא העביר קורסים לסטודנטים מפקולטות שונות בטכניון וניסה לשכך את רתיעתם ממתמטיקה. “אין מה לעשות,” הוא אומר. “יש בעולם מגפת אינסטנט, והמתמטיקה לא יכולה להיות אינסטנט. יש תחומים שבהם מספיק שתשנן אבל במתמטיקה לא – כאן צריך ללמוד דרך הידיים, לתרגל. כאן דרושה למידה אקטיבית. כי במתמטיקה אין קיצורי דרך. ללמוד בלי לתרגל זה כמו לנגן בלי להתאמן, כמו ללמוד שחייה רק מצפייה בסרטונים של מייקל פלפס – זה לא יוביל אותך רחוק.”

הדימויים האלה אינם מקריים. הוא מתאמן בקבוצת שחייה ומנגן בגיטרה ובפסנתר עם עניין מיוחד בג’אז בעברו היה סגן אלוף ישראל בהרמת כוח (Powerlifting), וכיום הוא נהנה גם ממסעות מאתגרים בארץ ובחו”ל.

בכל השנים הצטיין ד”ר אלעד בהוראה, והוא זכה בפרס “מתרגל מצטיין” בכל הסמסטרים שבהם עבד כמתרגל ובהמשך גם בפרס “מרצה מצטיין”. כיום, לאחר שהוציא ספר לימוד ב”משוואות דיפרנציאליות חלקיות” יחד עם נתנאל רגב, בוגר תואר שני בפקולטה, עובדים השניים על ספר לימוד נוסף בחדו”א 2.

על הפקולטה למתמטיקה בטכניון יש לו הרבה דברים לומר, וכולם טובים. “יש כאן צוות ניהולי נפלא, שמאוד רוצה בהצלחתך. מאחר שזו פקולטה קטנה יש כאן אווירה משפחתית ותומכת מאוד, בלי דיסטנס בין סטודנטים לחברי סגל. באופן כללי, הטכניון מעודד אותך ללמד ולפתח כישורי הוראה, והיחידה לקידום ההוראה מסייעת מאוד בעניין הזה. חוץ מזה יש כאן מרכז ספורט מעולה וקורסי ספורט רבים ומגוונים המיועדים לסטודנטים לתארים מתקדמים.”

 

חור שחור מלאכותי מאשש באופן כמותי את הטמפרטורה והאופי התרמי של קרינת הוקינג

במהלך הקריירה שלו כפיזיקאי תיאורטי וכקוסמולוג, סטיבן הוקינג המנוח סבר כי חורים שחורים – תופעה בחלל אשר לה מסה עצומה ואשר הינה בלתי נראית ובעלת כבידה כה חזקה עד כי דבר, גם לא אור, אינו יכול לברוח מאחיזתה העמוקה והאפלה – פולטים קרינה. לקרינת הוקינג זו אמור להיות ספקטרום תרמי, בדומה לקרינה הנפלטת מכל אובייקט חם. הטמפרטורה של קרינת הוקינג אמורה לעלות בקנה אחד עם הטמפרטורה שחזה האסטרופיזיקאי יעקב בקנשטיין המנוח.

כעת, צוות חוקרים מהפקולטה לפיזיקה בטכניון פיתח חור שחור מלאכותי בו הקול ממלא את תפקידו של האור. באמצעות פיתוח שיטה למדידת הספקטרום של קרינת הוקינג, הם מצאו כי חורים שחורים מלאכותיים אכן פולטים קרינה בדומה לאובייקט חם רגיל, כפי שקבעו תחזיותיו של הוקינג.

מאמר המסביר את מחקרם פורץ הדרך התפרסם בגיליון כתב העת Nature מה30 במאי 2019.

לפני כמעט ארבעה עשורים, הוצעה תיאוריה לפיה ניתן יהיה לבנות חורים שחורים מלאכותיים ולמדוד באמצעותם את הפיזיקה של קרינת הוקינג, סוג של קרינה תרמית, שאת קיומה חזה הוקינג בשנות השבעים של המאה ה-20 וכיום נקראת על שמו. אולם, היו אלה משימת יצירת חור שחור מלאכותי ומציאת דרכים למדידת הספקטרום של קרינת הוקינג והטמפרטורה שלה, אשר הובילו לפריצת הדרך האחרונה.

“החור השחור המלאכותי שלנו מאשש את האופי התרמי (התרמיות) של קרינת הוקינג”, הסביר ראש צוות המחקר, פרופ’ ג’ף סטיינהאור. “בנוסף, מצאנו כי הטמפרטורה נקבעת לפי הכבידה המלאכותית על פני השטח של החור השחור המלאכותי, בהתאמה גם כן לתחזיותיו של הוקינג”.

הצלחת מחקרם מעניקה הבנה מעמיקה נוספת על אופיים של חורים שחורים, אחד הסודות הכי פחות מובנים של היקום.

הרעיון של אובייקט בחלל בעל שדות כבידה כה חזקים אשר אור לא יכול לברוח הוצע עוד במאה ה-18. התיאוריה המודרנית הראשונה אודות קיומם של חורים שחורים התפתחה בשנת 1916, אך לא פותחה במלואה ונחשבה במהותה למתמטית בלבד עד לאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, אז עלו תאוריות בעקבות הבנת מנגנון הקריסה של כוכבים מאסיביים. למרות שלא ניתן היה לראותם, במהרה שררה תמימות דעים כי חורים שחורים קיימים במרבית הגלקסיות.

לאחר עשור בו למדו על התופעה והבעיה, צוות החוקרים שיפר בהתמדה את הכלים הניסיוניים שלו בשלושת השנים האחרונות. המטרה הייתה לא רק ליצור חורים שחורים מלאכותיים, אלא גם לפתח שיטות מדידה לבדיקת התחזיות של הוקינג. כדי להגיע למסקנותיהם, הם חזרו על ניסוי קרינת הוקינג 7,400 פעמים כאשר לכל “ריצה” התקבל פרופיל צפיפות, מהם חישבו החוקרים ערכים ממוצעים.

“עבודות תאורטיות, בשילוב עם מחקרנו ארוך הטווח על הנושא, אפשרו את התצפית של קרינת הוקינג ספונטנית בחור שחור מלאכותי”, מדווח סטיינהאור. “השיפורים במערכת הניסוי שלנו אפשרו לנו למדוד את התרמיות של ספקטרום הוקינג ולהשוות את הטמפרטורה לתחזיתו של הוקינג, לפי הכבידה על פני השטח”.

על פי החוקרים, טמפרטורה זו (כפי שנחזתה) יוצרת קשר מעניין בין התאוריות של הוקינג לתאוריות של האסטרופיזיקאי יעקב בקנשטיין. בשנת 1972, בקנשטיין הציג גם כן תאוריה אודות התרמודינמיקה של חורים שחורים.

“למרבה הפלא, על אף שחישוביהם התבססו על רעיונות שונים מאוד, הוקינג ובקנשטיין הגיעו לאותה המסקנה כי הטמפרטורה נקבעת לפי הכבידה על פני השטח של החור השחור”, אמר סטיינהאור. “אנו איששנו את תחזיותיהם”.

בעוד הגילוי של הפיזיקאים מהטכניון שופך אור על אופיים של חורים שחורים מלאכותיים באמצעות מדידת ספקטרום הקרינה הנפלט (בדומה מאוד לספקטרום הנפלט מאובייקט חם רגיל), רמות הקרינה הנמוכות לא רק מאששות את התאוריה של הוקינג, אלא גם עשויות להוביל למחקר המשך.

על פי סטיינהאור וצוותו, ממצאיהם מעניקים רמזים לא רק על אופיים של חורים שחורים אמיתיים, אלא גם על “פרדוקס המידע”. על פי הוקינג, הקרינה והספקטרום התרמי שלה מכילים מעט מאוד מידע. רעיון זה הוא הבסיס לפרדוקס המידע המעלה שאלות כגון: מה עולה בגורלו של מידע הנופל לתוך חור שחור אמיתי? האם הוא נעלם מהיקום? ואם לא, לאן הוא הולך?

החוקרים מצאו כי הספקטרום של קרינת הוקינג אכן תרמי. לכן, פרדוקס המידע נשאר בלתי פתור וחוקרים עתידיים יצטרכו לחפש תשובות במקומות אחרים כדי לפצח את חידת פרדוקס המידע.

לחצו כאן למאמר המופיע ב-Nature

 

 

 

 

אתמול העניק הטכניון תוארי דוקטור ל-214 בוגרים. את הטקס פתחו נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ודיקן בית הספר לתארים מתקדמים פרופ׳ דן גבעולי.

התואר דוקטור לפילוסופיה PhD יוענק ל-214 בוגרים, כ-40% מהם נשים. עם מקבלי התואר נמנים בוגרים רבים מחו”ל: מאוקראינה, אורוגוואי, איטליה, ארה”ב, גרמניה, דרום קוריאה, הודו, ירדן, נפאל, סין וקנדה.

מקבל התואר המבוגר ביותר הוא פרופ’ משה פיינסוד, 81, רופא ותיק, שהיה מנהל המחלקה הנוירוכירורגית ברמב”ם וחבר סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. לאחר שפרש לגמלאות עסק פרופ’ פיינסוד בעיקר בחינוך ובהיסטוריה של הרפואה ובסוף אף החליט, בתמיכה ובעידוד של בית הספר ללימודים מתקדמים בטכניון, לחזור לספסל הלימודים, וכך השלים תואר דוקטור נוסף.

המשתתף הצעיר ביותר בטקס הוא ד”ר דורון אלעד, שהשלים בטכניון תואר שני ושלישי בפקולטה למתמטיקה ועושה כיום את הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. ד”ר אלעד החל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה כבר בגיל 16, ובגיל 18 וחצי כבר היה לו תואר. את התואר השני והשלישי במתמטיקה עשה בפקולטה למתמטיקה בטכניון. את החובות לתואר השלישי, בהנחייתו של פרופ’ ניר גביש, סיים כבר בגיל 25.

עבודות הדוקטורט שהגישו הבוגרים משקפות את מגוון התחומים הנחקרים בטכניון, ואלה כמה דוגמאות ממחקרי הדוקטורט שערכו הדוקטורים החדשים: ננוטכנולוגיה לטיפול בגרורות סרטניות, טיפול אימונותרפי בסרטן, החיפוש אחר החומר האפל במאיץ החלקיקים הגדול בעולם, השפעת תרופות נוגדות חרדה על תפקוד קוגניטיבי, אבחון שחפת דרך העור, השפעת הגנטיקה והתזונה על הרכב חיידקי המעי, שיטות חדשות לשיכוך סימפטומים של פרקינסון, התאמה אישית של הטיפול האנטיביוטי, מיפוי גנטי מתקדם והמרחב הציבורי במושבות הראשונות בארץ ישראל.

 

לרשימת מקבלי התואר ונושא מחקרם לחצו כאן

הטקס יחל בשעה 18:30 באמפיתאטרון ע”ש קלנר במרכז הטכניון.

משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון בהרצאה מיוחדת על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו

ב-27 במאי התקיימה בטכניון ביוזמת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים הרצאתו של האדריכל הנודע משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון. באירוע נכחו נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, ראש עיריית חיפה ד”ר עינת קליש-רותם, יו”ר התאחדות האדריכלים דוד קנפו ודיקן הפקולטה פרופ’ יאשה גרובמן. בהרצאתו דיבר ספדיה על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו. “נולדתי בחיפה ברחוב בלפור 15, מול חצר הטכניון הישן, ואני טוען שהדר הכרמל אינו פחות יפה מתל אביב; הגיע הזמן שאונסקו יכריזו על אזור זה כאתר מורשת בינלאומי.”

משה ספדיה נולד בחיפה ב-1938 וגדל בקנדה. בגיל 25, במסגרת לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת מקגיל בקנדה הוא תכנן את 67 Habitat – קומפלקס מגורים ייחודי ונועז המורכב מיחידות בטון טרומיות. למרבה ההפתעה החליטה ממשלת קנדה לממש את הפרויקט במסגרת תערוכת אקספו 67 במונטריאול, ולימים הוכרז המבנה כפרויקט מורשת. מאז תכנן ספדיה שורה של פרויקטים גדולים ומגוונים ובהם המוזאון למורשת הסיקים בהודו, אתר הנופש Marina Bay Sands בסינגפור, הספרייה המרכזית של ונקובר ומוזאון האמנות Crystal Bridges בארקנסו. ב-1970 הגיע עם משפחתו לישראל וכאן תכנן פרויקטים רבים ומגוונים מאוד, משכונות מגורים פשוטות בקיבוצים ועד מוזאון יד ושם המחודש.

נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא בירך את ספדיה על תואר הכבוד שיקבל מהטכניון בחודש הקרוב. התואר יוענק לו “בהוקרה על הישגיו המרשימים באדריכלות, על תרומתו להומניזציה של סביבות עירוניות בקנה מידה עצום ועל הצבתם של מבנים מודרניים בהקשר היסטורי ותרבותי, על השימוש בצורות גאומטריות, באור ובחללים פתוחים לטיפוח אתוס, אינטרוספקציה ולכידות חברתית; וברחשי תודה על תרומותיו האדריכליות הרבות למדינת ישראל ובעיקר למוזאון יד ושם בירושלים.”

פרופ’ ספדיה הוא כאמור חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, ובשם הקרן דיבר היו”ר בפועל פרופ’-מחקר דן שכטמן מהטכניון. פרופ’-מחקר שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011 וחתן פרס וולף בפיזיקה לשנת 1999, אמר כי “אצלנו בקרן וולף, חתני הפרס עובדים. הם נוסעים ממקום למקום, מדברים עם צעירים ומבוגרים ומשרים מגדולתם על כל מי שפוגש אותם. בשמה של קרן וולף אני מודה לטכניון על אירוח הערב המיוחד.”
דוד קנפו, יו”ר התאחדות האדריכלים, אמר כי “המודרניזם הטיף להצגת האמת בפשטות הנדסית וצורנית. על רקע זה בולטת עבודתו של ספדיה, שכבר בגיל צעיר הגדיר מחדש את האמיתות המודרניסטיות. פרויקט 67 Habitat הציג חלל חדש למגורים, שינוי מרענן אחרי השיכונים שהוקמו באירופה של אחרי מלחמת העולם השניה. היכולת של ספדי להקשיב למקום, לאנשים ולרוח הזמן ולתת לכל אלה ביטוי בחומר – זו גדולתו.”

ראש עיריית חיפה ד”ר עינת קליש-רותם סיפרה על התאהבותה במקצוע האדריכלות בשנה השלישית ללימודיה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. “כאן נחשפתי לעולם העירוני, והבנתי את ייעודי בחיים. הלימודים הפסיקו להיות מטלה והעבודה הפכה לתשוקה אמיתית. כאנשי מקצוע אנחנו  בני מזל – אנחנו יודעים לדמיין עולמות ולפעמים גם לייצר אותם.”

“גדלתי בחיפה המנדטורית לתוך המודרניזם,” סיפר ספדיה בהרצאתו, “אך במקביל למודרניזם ספגתי גם את האדריכלות הפלשתינית והעות’מנית שסבבה אותנו. כשהגעתי למקגיל, התאוריות של לה קרבוזיה עדיין שלטו. המגדלים של מיס ון דר רוהה, שהיו מקור התעניינות במקגיל, עוררו בי התנגדות חזקה. בזכות מלגה ללימודי מגורים, שאפשרה לי להסתובב ברחבי ארצות הברית וקנדה, ביקרתי בעשרות פרברים בערים מרכזיות, והבנתי שמי שיכול להרשות לעצמו יעדיף להתגורר בבית צמוד קרקע עם גינה ומי שאין לו יגור בבתי מגורים על קומות.

“ב-Habitat, הקונספט שתכננתי במקגיל, הצגתי דרך לייצר דירות זולות שלכל אחת מהן יש גינה. חיברתי את הצורך בשטחים ציבוריים ובדיור זול לרעיונות בתיעוש הבנייה. בעקבות ההצלחה באקספו 67 קיבלתי הרבה הזמנות לעיצוב פרויקטים במודל Habitat ברחבי העולם, כולל באירן, אבל אף אחד מהם לא נבנה. עם זאת, הצפיפות היא בעיה קשה המציבה גם היום אתגר תכנוני מורכב מאוד, ורבים מהפרויקטים שלי בישראל ובעולם מספקים תשובה יעילה לבעיה זו.”

בסיום דבריו דיבר ספדיה על מקורות ההשראה שלו כאדריכל. “בדרך כלל מצפים שאתן רשימת בניינים ואדריכלים, אבל מה שנותן לי השראה כאדריכל הוא העיצוב בטבע. הדברים בטבע מתעצבים בהתאם למטרה, תוך התייחסות לעונות, בגאומטריה שהיא תוצר של גדילה. אם האדריכלות תדע להשתנות עם העונות כפי שעושה הצמחייה, נקבל תוצאות יוצאות מן הכלל.”

 

 

כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה התקיים השבוע ביוליך גרמניה, בהשתתפות הטכניון

השבוע התקיים במכון המחקר יוליך שבגרמניה כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה, בשיתוף הטכניון, מכון המחקר יוליך (Jülich) ואוניברסיטת אאכן (RWTH Aachen) שבגרמניה. זוהי השנה השנייה שהכנס מתמקד בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה, בשיתוף עם תכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP). מטרת הכנס היא לקדם קשרי מדע ומחקרים משותפים בין שלושת המוסדות. בכנס השתתפו מעל ל-60 חוקרים משלושת האוניברסיטאות, כשבשיאו חולקו פרסים לשלושה חוקרים מובילים בתחום האנרגיה.

הפרס מוענק מידי שנה לחברי סגל צעירים, כשהשנה ניתן עבור הישגיהם על מחקרים בתחום האנרגיה.

הזוכים לשנת 2019 הם:

ד”ר ליאור קורנבלום מהטכניון, בגין פיתוח של שילוב ייחודי של שכבות דקות לצורך התמרת אנרגיה, שיאויאן יין (Xiaoyan Yin) ממכון המחקר יוליך ופרנסיסקו גוזמן מאוניברסיטת אאכן (Francisco Guzman).

פרופ’ וויין קפלן המשנה לנשיא למחקר שהשתתף בכנס אמר: “מדובר בשיתוף פעולה משמעותי של 33 שנים, עם קשרים מצוינים בין שלושת המוסדות. לכל מכון יש את הייחודיות שלו וכל אחד תורם לשני בידע ומיומנויות.

במסגרת התכנית, בחורף קיימנו ‘Winter school’ בשיתוף RBNI אליו הגיעו כ-140 דוקטורנטים ומרצים ונחל הצלחה רבה, ואנו עמלים על ‘Spring school’ שיתקיים בגרמניה באביב 2020, אליו יש מתעניינים מכל העולם. בשנתיים הבאות הפעילות תתמקד במדעי החיים והחיבור עם ביג דאטה ונוירו סיינס. הטכניון גאה מאוד בשותפות Umbrella  שמצעידה את תחום המדע וההנדסה לפסגות חדשות”.

התקנים לבישים לאבחון רפואי: כנס בינלאומי בטכניון

בימים 14-13 במאי התקיים בטכניון הכנס הבינלאומי הראשון להתקנים לבישים לאבחון רפואי (Wearable Devices for Medical Diagnosis) בהשתתפות אנשי תעשייה ואקדמיה מכל העולם. את הכנס הוביל פרופ’ חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI).

“תחום ההתקנים הלבישים צובר תאוצה בשנים האחרונות וקיימות היום טכנולוגיות אבחון לבישות כגון שעונים חכמים ובגדים חכמים,” אמר פרופ’ חאיק, “אבל, לרוב, הן לא מדויקות או שהן מוגבלות במגוון היישומים האפשריים. הדרך לקפיצת מדרגה בתחום הזה נמצאת בחישה ביוכימית – ניטור מדויק של מצבים פיזיולוגיים על סמך ניטור כימי של העור ושל איברים שונים. השאיפה שלנו היא לייצר טכנולוגיות ניטור לא פולשניות, או כמעט לא פולשניות, ולחבר את החיישנים לתשתיות IOT, כך שאפשר יהיה לצבור נתונים מרובים ולנתחם באופן ממוחשב לטובת הצוות הרפואי.”

ההרצאות בכנס עסקו במגוון רחב של נושאים ובהם ניטור תפקוד ריאתי, ניטור פעילות הלב, ייצור חיישנים לניטור רפואי ומדבקות חדשניות לניטור מהיר וזול של שחפת. ד”ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה, בירך את באי הכנס והציג את ערוצי התמיכה של המשרד במדע הישראלי ובשיתופי פעולה בינלאומיים.

 

את הרצאות הפתיחה בכנס נשאו פרופ’ קנת סוסליק מאוניברסיטת אילינוי ופרופ’ קוראדו די נטלי מאוניברסיטת רומא. פרופ’ סוסליק הציג את הפתרונות המפותחים בעשור האחרון בתחום החיישנים העשויים לקחת חלק נכבד באבחון המחלות ע״י טכנולוגיות לבישות: חיישנים מתכלים, זולים, המחקים את מערכת ההרחה הטבעית ומספקים פלט ויזואלי המתאר היטב את תכונות הריח של האובייקט. “למעשה פיתחנו מערכת המזהה את ‘טביעת האצבע המולקולרית’ של ריחות וכך אנחנו מאפשרים מיפוי אלקטרוני מדויק של תמהילי-ריחות ויודעים לנטר גזים רעילים ומזון מקולקל ולהבחין בין סוגים שונים של קפה, וויסקי וכו’. בהקשר הרפואי הצלחנו לבצע ניטור מתמשך לאורך זמן ולזהות סמנים ביולוגיים של מחלות לב וכליות, ולא פחות חשוב – לנטר עמידות של חיידקים לתרופות.”

 

פרופ’ קוראדו די נטאלי מאוניברסיטת רומא תיאר את הגישה שפיתח לניטור אלקטרוני של חומרים ביו-כימיים הקשורים לבריאות האדם. גישה זו, סלקטיביות קומבינטורית, המדמה באופן פעולתה את המערכת הטבעית של חישת הריח האנושית. לדבריו, “לאדם יש כ-350 קולטני ריח, שבאמצעותם אפשר להבדיל בין מיליוני מקורות ריח. בהשראת מערכת ההרחה האנושית פיתחנו טכנולוגיה המאפשרת לנטר מלריה וסרטן וגם להבחין בין סוגי סרטן שונים.”

הדוקטורנט מוחמד חטיב, מקבוצת המחקר של פרופ’ חאיק, הציג טכנולוגיה חדשנית בעולם הניטור הלביש: מערכות חישה גמישות שביכולתן לתקן את עצמן. “כשאנחנו מדברים על מכשור לביש,” אמר חטיב, “אנחנו רוצים כמובן מערכות מתיחות וגמישות, אבל גם שתהיה להן יכולת של תיקון עצמי. זאת היכולת שפיתחנו בהשראת הטבע ובתמיכת קרן ביל ומלינדה גייטס. הרי לבעלי חיים יש יכולת לתקן רקמות פגועות בגופם, וזאת התכונה שרצינו לשחזר. מה שפיתחנו הוא טרנזיסטור מבוסס פולימר, שיודע לתקן את עצמו לא רק מבחינה מבנית ומכנית אלא גם מבחינת תכונותיו החשמליות. אחרי שראינו שהוא מצליח לתקן את עצמו כשאנחנו חותכים אותו, חזרנו על כך במים מסוגים שונים, אפילו מי ים, וגילינו שהוא מתקן את עצמו במהירות ומחזיר לעצמו את יכולותיו הקודמות. המשמעות היא שההתקנים האלה יכולים לעבוד בסביבה הרטובה של רקמות ביולוגית, על עור מזיע, וכו’.

 

הכנס התקיים בעיתוי ייחודי מבחינת הפעילויות הבינלאומיות של המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים – סיום מאגד SniffPhone ופתיחתם של שני מאגדים חדשים: VOGAS ו- .A-Patch שלושת המאגדים מתקיימים במסגרת תוכנית Horizon-2020 של האיחוד האירופי, שהקצה להם סכום מצטבר של 18 מיליון יורו.

מערכת SniffPhone מבוססת על טכנולוגיה מצומדת-סמארטפון לאבחון מהיר של סרטן ומחלות נוספות על סמך הבל פיו של הנבדק. החומרה החדשה היא מערכת בגודל סמאטרפון, שלתוכה נושף המטופל (ללא צורך בהצמדה של הפה). הנתונים מועברים באמצעות הטלפון הנייד לענן שבו מנותח המידע והתוצאות מועברות לרופא המטפל. מאגד Vogas, בו שותפים גורמי אקדמיה ותעשייה מאירופה ומאמריקה הלטינית, ממשיך למעשה את אותו פרויקט לקראת יישום קליני.

מאגד Apatch שבו שותפים חוקרים מהאקדמיה, בתי חולים וחברות שונות, פועל להמשך פיתוח מדבקה זולה ואמינה לניטור שחפת. השחפת, אחת המחלות המידבקות הקטלניות בעולם, גובה מדי שנה כ-1.8 מיליון קורבנות. שיטת האבחון הנפוצה כיום מצריכה שירותי מעבדה ואורכת זמן רב; זהו תבחין עורי, תהליך שכולל הזרקת חומר (טוברקולין) לאחת הזרועות, בדיקת התגובה העורית כעבור כמה ימים וחזרה על התהליך כולו בזרוע השנייה כעבור שבועיים. הפיתוח שעליו עובד המאגד החדש הוא מדבקת אבחון קטנה וזולה – המדבקה החד-פעמית תעלה כ-1.5 דולר, והרב פעמית בערך כפליים. המדבקה קוראת את נתוניו הפיזיולוגיים של המטופל והצמדתה לסמארטפון מעבירה לתוכו נתונים אלה, ומשם הם יכולים לעלות לענן לטובת אנליזה ואבחון על ידי רופא. קרן ביל ומלינדה גייטס מלווה את הפרויקט כבר כמה שנים.

לסרטון המציג את מערכת SniffPhone

 

 

חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשה לטיפול בפציעות חמורות: אקדח דבק חם להדבקת רקמות

 

רוב הפציעות החמורות מטופלות כיום באמצעים כגון סיכות ותפרים שחסרונותיהם רבים: הם מכאיבים מאוד למטופל, משאירים צלקות, דורשים מיומנות גבוהה מהרופא ולעיתים דורשים הסרה כעבור תקופה מסוימת. דבק רפואי, לעומת זאת, צפוי להביא לתוצאות רפואיות וקוסמטיות טובות יותר.

כיום קיימים דבקים רפואיים המשמשים ברפואת עור ובהקשרים אחרים, אולם השימוש בהם מוגבל מסיבות שונות: רעילות גבוהה המתירה שימוש על פני העור בלבד, התקשות הפוגעת בגמישות האיבר המטופל, הדבקה שאינה חזקה מספיק ועוד. זה הרקע לחתירה הנמשכת לפיתוחו של דבק שיתאים לרקמות יעד שונות, לא יהיה רעיל, יהיה גמיש לאחר התקשותו ויתכלה בגוף בתום פעילותו.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת –  Advanced Functional Materials

מציגים פרופ’-משנה בעז מזרחי, ראש המעבדה לביו-חומרים והדוקטורנטית אלונה שגן דבק רקמות חזק מאוד, לא רעיל, הנותר גמיש גם לאחר התמצקותו.

המסת הדבק ומריחתו על הרקמה הפגועה מבוצעות באמצעות אקדח דבק חם. בניגוד לאקדחי הדבק המוכרים לנו, כאן מדובר באקדח המחמם את הדבק לטמפרטורה מתונה – מעט מעל חום הגוף – כדי לא לגרום כוויה. לאחר מריחת הדבק הוא מתקשה במהירות ותוך שבועות אחדים הוא מתפרק. הדבק מותאם גם להדבקת רקמות פנימיות, והוא חזק פי 4 מדבקים קיימים המשמשים למטרה זו. הוא נבדק על תאים ועל חיות מעבדה ונמצא יעיל ובלתי רעיל.

 

החוקרים מעריכים כי הקונספט החדש יוביל לפיתוח התקנים שיצמצמו את השימוש בתפרים ובסיכות, יאיצו את תהליך ההחלמה ויצמצמו את הצלקות הנותרות.

למאמר המלא לחצו כאן

 

מלגת אדמס היוקרתית מוענקת מידי שנה לשמונה דוקטורנטים מצטיינים בישראל. אחת הזוכות היא אסיל שומר, דוקטורנטית מצטיינת בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון. “מאז שהייתי בת 12 חלמתי להיות מדענית”, מספרת אסיל, שעודנה בשנות ה־20 לחייה. “תמיד היו לי סקרנות רבה ורצון לפענח את סודות הבריאה האדירה של אלוהים.

” לכתבה בישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/article/659913

 

יצאו מהקופסה – הסטודנטים אורי מיכאל ואורי נסים הם הזוכים במקום הראשון בתחרות טכנוראש סלינקי 2019

 

בתחרות טכנוראש סלינקי 2019, שהתקיימה אתמול (ד’) בטכניון, זכו הסטודנטים אורי מיכאל מהפקולטות להנדסת מכונות ולמדעי המחשב ואורי נסים, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. זאת לאחר שהמתקן שבנו, “האורים”, זכה בציון הטוב ביותר בתחרות וזיכה אותם בפרס הראשון בסך 10,000 שקל.

25 צוותים, בהם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים, התמודדו השנה בתחרות הטכנוראש עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ’רד ג’יימס ורעייתו בטי ונרשם כפטנט בשנת 1947.

על המתמודדים השנה היה לבנות מתקן שיירד באופן עצמאי 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. המתקנים נשפטו על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש ובהן משך הירידה וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה.

חברי הצוות הזוכה הם אורי מיכאל מקרית שמונה, נשוי ואב לשניים, הלומד לתואר כפול בהנדסת מכונות ובמדעי המחשב; ואורי נסים ממצפה נטופה, נשוי ואב לילדה, הלומד בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. השניים בנו מתקן המתבסס על זרוע עם מספר רב של דרגות חופש המותקנת על משטח חלק שיחליק על פני המדרגות. הזרוע הורכבה משני מפרקים וחיבור קפיצי (גומיות) בקצה. הלוח שמחליק מונע טלטלות של הקערה, ובקצה מוצבים שני גלגלים שתפקידם לדאוג שהמפגש עם הקרקע בסוף הירידה יהיה מתון.

 

בתחילת העבודה על הפרויקט היו להם תוכניות רבות, למשל לסובב את קערת המים בצנטריפוגה כך שהמים לא יישפכו, אבל הם גילו שזה לא עובד. “עזוב,” אמר אורי נסים, “בוא נרד מהתחרות הזאת,” אבל אורי מיכאלי התעקש ואמר שיהיה בסדר. הם שיפרו את המתקן והוסיפו גומיות המשככות את טלטול הקערה, תחתית עץ מחוספסת שתגדיל את החיכוך בקרקע ומפרש שבולם את תנועת המתקן. הם עבדו על הפרויקט בלילות, אחרי שהילדים הלכו לישון, ובשבוע האחרון כמעט לא ישנו.

לדברי נסים, הם לא מצטערים על כך. “הלימודים בטכניון עמוסים וקשים גם כך, אבל תחרות כזאת היא הזדמנות לפתוח את הראש ולהתמודד עם אתגר הנדסי משמעותי. החלטנו להשתמש באמצעים זולים יחסית, ואת מה שחסר הדפסנו במדפסת התלת-ממד שאורי מיכאל קיבל במתנה מאשתו.”

במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.

אמיר דוד ניסן כהן יו”ר אס”ט (אגודת הסטודנטים בטכניון) אמר כי “תחרות הטכנוראש מוציאה את הסטודנטים מהסביבה הסטרילית שבה הם עובדים רוב הזמן, ומציבה להם אתגרים אמיתיים לביצוע בשטח. אין ספק שניב-יה חזה בשלב מוקדם מאוד את מה שברור כיום לכולם בעולם ההיי-טק: שחשוב להוציא את האנשים מהקופסה ולעורר בהם יצירתיות באמצעות משימות מעניינות.”

 

את התחרות ארגנה השנה הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. השופטים בתחרות היו פרופ’ אלון וולף, פרופ’ אלון גני, פרופ’ תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ’ דוד דורבן ורעייתו רחל. את האירוע הנחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב

במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.

 

תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. ניב-יה, סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, היה קצין בצה”ל כאשר נרצח בתל אביב בחודש מארס 2003. מאז מותו של ניב-יה מתקיימת התחרות לזכרו, ובכל שנה מוגדר בה אתגר חדש למתמודדים.

התחרות מתקיימת הודות לתמיכתו הנדיבה של דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”). דוקטור בוב הוא “גארדיין” של הטכניון – תואר השמור לאנשים שסייעו לטכניון ברמת התמיכה הגבוהה ביותר. הוא זכה בתואר דוקטור של כבוד מהטכניון ב-2018.

 מאות תלמידים מרחבי הארץ השתתפו באולימפיאדת המח”ר בטכניון

הטכניון קיים זו השנה העשירית את אולימפיאדת המח”ר (מתמטיקה, חלל, רובוטיקה), פרי שיתוף פעולה בין חברת YTEK לבין המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בפקולטה להנדסת מכונות והפקולטות למתמטיקה ולהנדסה ביו-רפואית בטכניון.

האולימפיאדה, המתקיימת בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה, היא אירוע השיא בפעילות ארצית המטפחת בקרב תלמידי בית ספר יסודיים חשיבה מתמטית והנדסית בסביבת למידה טכנולוגית. התוכנית מבוססת על רובוטיקה (RBL) ועל למידה מבוססת בעיות (PBL). לתחרות בטכניון הגיעו כ-300 תלמידים מצטיינים מתוך אלפי התלמידים שלקחו חלק השנה בתוכנית. בטכניון הם התחרו בשתי קטגוריות – חשיבה הנדסית וחשיבה מתמטית – לפי שכבת הגיל שלהם.

סגן נשיא הטכניון לקשרי ציבור ופיתוח משאבים, פרופ’ בועז גולני, בירך את התלמידים המשתתפים ואמר כי “בדור שבו נולדים כוכבים, שפים וזמרים, חשוב לזכור שהלימוד ארוך הטווח, מהבסיס כלפי מעלה, חיוני לטיפוח דור המהנדסים והמדענים של מחר. אני מזמין את כולכם בעוד מספר שנים להגיע ללמוד בטכניון.”

מנכ”ל משרד המדע והטכנולוגיה רן בר הדגיש את חשיבותה של חשיבה הנדסית ויצירתית בפעילות האולימפיאדה. פרופ’ משה שהם, ראש המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בטכניון, אמר למשתתפים כי “הרובוטיקה תיכנס לכל תחומי החיים, ובראש הרשימה נמצאות כיום המכוניות האוטונומיות. יתכן שבעתיד האנשים לא יצטרכו ללמוד נהיגה. נהגי מוניות, נהגי אוטובוס ופחחים יאבדו את עבודתם, ואילו לכם לא תחסר עבודה. ”

באירוע נכחו גם דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית פרופ’ שולמית לבנברג ופרופ’ אלי אלחדף מהפקולטה למתמטיקה בטכניון. בסיומה הוענקו גביעים לקבוצות הזוכות מידי מנכ”ל YTEK ארתור זמשמן.