מחבר: shlomi ben-oz

נעה זילברמן, בת 28 מחיפה, תמיד נמשכה לחקר היקום שסביבה. “מאז שאני זוכרת את עצמי אני מסתכלת לשמיים ונפעמת. התשוקה לתפוס משהו מהיקום הזה, על ממדיו ומורכבותו הבלתי נתפסים, ולהבין את מקומי בו, כגרגר ששט על גרגר שסובב גרגר אחר – היא אחד הכוחות שמכוונים את חיי.”

על עצמה כנערה היא מספרת: “הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון. בכיתה לא העזתי להצביע, גם אם ידעתי את התשובה ואף אחד אחר לא הצביע… אבל תמיד היה לי חשוב ללכת נגד הפחדים שלי. הייתי מנגנת בטקסים גם אם הידיים רעדו ומקריאה טקסטים גם אם גמגמתי נורא. היום אני מודה לנעה של אז על שבחרה לצמוח מהקשיים במקום להיכנע להם. בצבא הייתה לי הזכות ללמד תלמידים מתקשים בבית ספר תיכון. ניסיתי לעורר בתלמידים סקרנות ותשוקה ללמוד, ולטעת בהם תחושת מסוגלות. אין דבר מספק יותר מנערה שמספרת לי בעיניים נוצצות שבזכותי היא אוהבת מתמטיקה, או נער שמגלה לי שהודות לאמון שלי בו הוציא תעודת בגרות.”

ב-2017 היא השלימה בהצטיינות את התואר הראשון שלה בפיזיקה-מתמטיקה במסגרת תוכנית המצוינים של הפקולטה לפיזיקה בטכניון. “הפיזיקה סיפקה לי משקפיים חדשים להתבוננות על העולם. במתמטיקה פשוט התאהבתי – יש בה יופי אבסטרקטי שלא הכרתי קודם. בתואר הראשון גם התנסיתי לראשונה במחקר ובזכות הגדולה שבאה איתו: אם בקורסים אנחנו רוכשים את הידע שנצבר עד כה, במחקר קורה דבר אחר ומאוד מרגש – הזדמנות להרחיב, ולו במקצת, את גבולות הידע האנושי.”

מהתואר הראשון המשיכה נעה במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לפיזיקה בהנחייתו של פרופ’ עמוס אורי. תחום המחקר שלה הוא יחסות כללית – התיאוריה הפיזיקלית שהגה איינשטיין, לפיה כבידה מגולמת בעקמומיות המרחב-זמן. “המחקר שלי מאוד תאורטי – הכי לא-יישומי שיכולתי למצוא,” היא צוחקת. הדוקטורט שלה עוסק ביחסות כללית סמי-קלאסית, שהיא חקר שדות קוונטיים על רקע מרחב-זמן עקום קלאסי (כלומר, שאינו קוונטי).

“אנחנו עוסקים בשאלה כיצד אפקטים קוונטיים עשויים לשנות את התמונה הקלאסית המוכרת, לפיה האופק הפנימי של חור שחור מהווה מעין גשר ליקומים אחרים. כן, זה נשמע כאילו נלקח ממדע בדיוני, אבל זה מה שהמתמטיקה של תורת היחסות מספרת לנו. לצד זה צריך לזכור שתורת היחסות הכללית היא לא תאוריה שלמה של הטבע, כי היא לא מתיישבת יפה עם תאוריה מוצלחת אחרת, תורת הקוונטים. ברוב הסיטואציות די באחת התאוריות כדי לתאר היטב את הפיזיקה, אבל מסתבר שחור שחור הוא מגרש משחקים מיוחד וקיצוני, שבו שתי התיאוריות משחקות זו לצד זו. אז אנחנו בעצם שואלים איך אפקטים של הוואקום הקוונטי ישנו את התמונה שהתקבלה כשהתעלמנו מהיותו של היקום קוונטי. מה ואקום כבר יכול לעשות? במציאות קוונטית, הוואקום אינו מצב שומם שלא מכיל כלום. להפך – עקרון אי-הוודאות של הייזנברג מספר לנו ששדה קוונטי לא יכול ‘לשבת בשקט’. הוואקום חי ונושם עם שדות שזזים ומשתנים כל הזמן. לכן, אפילו בהעדר חומר, האפקטים הקוונטיים שקשורים בואקום עצמו עשויים לשנות באופן דרמטי את המרחב-זמן. במחקר שלנו, אנחנו משתמשים בכלים אנליטיים ונומריים כדי לחשב ערכי תצפית שונים שמהותיים להבנת הגאומטריה הפנימית של חור שחור בנוכחות ואקום קוונטי.”

לצד עבודת המחקר התובענית מתנדבת זילברמן ב”מדע גדול, בקטנה”, עמותה להנגשת מדע, ככותבת, מנחת פאנלים וחברה בצוות הניהול המדעי. בנוסף היא חברה בעמותת “רובין פוד” למניעת בזבוז מזון, מרצה בפסטיבל “אייקון” למדע בדיוני ופנטזיה, ונהנית גם מההוראה האקדמית כמתרגלת בקורס “מבוא ליחסות כללית”.

בשאר הזמן כנראה תמצאו אותה משוטטת ביער, קוטפת פטריות או מתלהבת מאיזה חרק. “לצד מחקר וכתיבת מאמרים אני משתדלת לשהות הרבה בחיק הטבע, לנגן בפסנתר ולעסוק במגוון של סוגי פעילות גופנית ויצירה.”

מלבד כתיבה אקדמית וכתיבה לקהל הרחב ב”מדע גדול, בקטנה”, נעה גם שולחת ידה בשירה. שיריה, הזרועים שלא במפתיע ברעיונות מעולם הפיזיקה, ראו אור בכרך “שירת המדע” לשנת 2020 בהוצאת מכון ויצמן למדע.

הקוראים המבקשים להרחיב בנושא מוזמנים לצפות בהרצאתה של זילברמן בפסטיבל אייקון ולקרוא את כתבותיה ב”מדע גדול, בקטנה”.

[su_youtube url=” https://www.youtube.com/watch?v=inP-IvnhyRM” width=”700″ height=”200″]

אפשר לומר בלשון המעטה שהחיבור בין אגרוף תאילנדי להנדסת תעשייה וניהול אינו ברור מאליו. הראשון מעלה אסוציאציות של זירה, אנרגיה קופצנית ושרירים משתרגים ואילו השני מתחבר לתהליכים ארוכי טווח, משרדים מוארי ניאון וישיבות של שעות. למרות ההבדלים הניכרים, אור צוקרמן, סטודנטית בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון ולוחמת אגרוף תאילנדי, מוצאת השקה בין שני עיסוקים אלה, בעיקר בגישה: “הניסיון כספורטאית עזר לי בלימודים וגם ההיפך. התפיסה שלא מוותרים גם כשקשה, שלא בורחים מהתמודדויות קשות ונלחמים שוב ושוב, מכוונת אותי בשני התחומים.”

צוקרמן החלה להתאמן באומנויות לחימה כבר כילדה בת עשר. אביה עודד אותה והיא שיתפה פעולה מתוך הערצה אליו. לאחר שהאב נהרג בתאונת דרכים, כשהייתה בת 18, גילתה שהוא עודד אותה מתוך אמונה שכך היא תוכל להגן על עצמה למרות העובדה שהיא קטנה פיזית. היא התחילה בקרטה, משם עברה לטאקוונדו עד שבסופו של דבר מצאה את החיבור באגרוף התאילנדי. “חיפשתי ספורט אגרסיבי שיאפשר לי להתחרות – ושם מצאתי את עצמי.”

לעומת ההתחלה המוקדמת בספורט, את העניין בתחום הנדסת התעשייה והניהול גילתה אחרי הצבא, במסגרת עבודתה בחברת שתלים דנטליים כמתאמת מוצר. “הייתי סייעת לרופא שיניים בצבא ואחרי השחרור התחלתי לעבוד בתכנון השתלות שיניים בטכנולוגיה של הדמיה ממוחשבת. בעצם יוצרים מוצר ייחודי לכל לקוח. כמתאמת מוצר עבדתי מול צוות התפ”י (תכנון פיקוח הייצור) ומול מחלקת ההנדסה. הארגון של הממשקים, החיבור בין המחלקות השונות בחברה – כל אלה עניינו אותי והבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו.”

בלימודים התחברה במיוחד לקורסים בתחומים הפיננסיים והסטטיסטיקה ומצאה בהם עניין רב. השילוב בין אימונים אינטנסיביים ולימודי הנדסה דרש ממנה ויתורים. “העומס היה מאתגר ולא רציתי לוותר על הדברים שחשובים לי – איכות הלימודים ורמת האימונים – ולכן הוויתורים היו בעיקר בתחום החברתי. יש לי חברים מהלימודים, אבל על המסיבות והבילויים בערבים נאלצתי לוותר.”

הבחינה האחרונה שלה בתואר תתקיים בסוף החודש, וצוקרמן מבהירה שטרם חשבה על היום שאחרי. “אני יודעת שאחרי הבחינה אלך בערב לאימון. אני חושבת על לימודי המשך, אבל כרגע גם מתמקדת בעבודה שלי מחוץ למכון ובמכון.”

למי שרק מתחילה את התואר יש לצוקרמן מסר משמעותי, שהיא הייתה שמחה לשמוע בעצמה בתחילת הדרך: “צריך להבין שלכולם קשה. לא רק אני לא מבינה אלא רוב הסטודנטים בחדר, וזה בסדר להיתקל בקשיים בהתחלה. מקסימום נבחנים שוב. אם לוקחים את הקושי בפרופורציה וממשיכים עם המבט קדימה – בסוף מסיימים את התואר.”

היא הייתה הישראלית היחידה שניגשה לאתגר, ובעקבות הגילוי נקראו שני האסטרואידים על שמה. הגילוי, לדבריה, התאפשר בזכות טכנולוגיות שונות שלמדה גם במעבדתו של פרופ’ דן אדם בפקולטה, וגם באופן עצמאי במשך מספר חודשים.

בעקבות אותה זכייה ראשונה הקימה נעמה עם שתי שותפות, האחיות איה זריקי וג’מילה זריקי, שתיהן בעלות רקע בתחום החלל, את עמותת ASTROFINDERS שנועדה להנחיל את הידע לתלמידים ולתלמידות בישראל.

עד כה פתחו השלוש ארבע קבוצות למידה בצפון – בעין מאהל, בריינה, באום אל פחם ובכפר כנא – ובקרוב צפויות להיפתח קבוצות נוספות בכל רחבי הארץ. בנוסף לקבוצות אלה, הנפתחות במסגרת בתי ספר, יפעלו קבוצות לנרשמים עצמאים בפלנטריום החדש “וי פלנט” בנוף הגליל. בקבוצות אלה רוכשים התלמידים ידע מדעי ומיומנויות שונות ובהן ניתוח תמונה, עיבוד תמונה, חלל, רובוטיקה, מדעי מחשב ופיזיקה.

יחד עם תלמידות עין מאהל – הקבוצה הראשונה שהקימה העמותה – גילו שלוש המייסדות לאחרונה 15 אסטרואידים חדשים. כמו נעמה בשנה שעברה, גם תלמידות עין-מאהל יקבלו תעודות רשמיות על גילוי האסטרואידים. אסיל, איה וג’מילה עצמן גילו לאחרונה ארבעה אסטרואידים שייקראו, לבקשתן, כפר כנא, דיר אל-אסד, עין מאהל ו-AJA – קיצור של שמותיהן הפרטיים.

בשנה החולפת סיימה נעמה את התואר הראשון והחלה תואר שני בפקולטה להנדסת מכונות. כעת היא משלימה קורסים ואחריהם תתחיל את המחקר בהנחיית פרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות וד”ר פיראס מואסי מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית. ולחלל, כמובן, היא לא מתכוונת להניח.

 

רונגיינג הואנג הגיעה לישראל בקיץ 2016 כדי ללמוד עברית באולפן כחלק מהתואר הראשון שעשתה בסין. היא ניצלה את ההזדמנות לבקר בכמה אוניברסיטאות והחליטה שתשוב לישראל בעתיד כדי ללמוד בטכניון לתואר מתקדם. כיום, כדוקטורנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, היא מתגוררת בחיפה עם בעלה יאנג ושני ילדיהם, הבן יונאי (כינוי: יויו) והבת מיה.

אילו הבדלים תרבותיים גילית בין סין לישראל?

סין היא כידוע מדינה גדולה, עם הבדלים עצומים בין צפון לדרום, מזרח ומערב. גרתי בבייג’ינג, שהיא צומת המחבר בין כל הנקודות, והבית שלי קרוב מאוד לאזור השגרירויות ולמקדש לאמה. אנשים דתיים (איאמה) הם מראה שכיח בשכונה שלי, ולכן הייתה לי תחושה מוכרת בשכונות הדתיות בחיפה. אני מרגישה שונה מסטודנטים סיניים אחרים ומזדהה יותר עם אנשים עירוניים – אינני מרגישה הבדל גדול בין חיפה לבייג’ינג. אנשים כאן חברותיים ואוהבים לבלות ברחובות, בבתי קפה, להאזין למוזיקה חיה – כמו בבייג’ינג, אם כי אני חושבת שסינים אוכלים יותר בדוכני רחוב.

אבל יש דבר אחד מאוד שונה ומגניב מבחינתי. כשהגעתי בפעם הראשונה לישראל, ראיתי חיילים עם נשק באוטובוס או ברכבת. לא פחדתי מהם אבל זה היה חדש עבורי. “בחורה עם נשק זה כל כך מגניב!”, חשבתי, והחברים שלי הסבירו לי שבישראל כולם חייבים לשרת בצבא.

ספרי על כמה מהאתגרים שעמם התמודדת כאן.

האתגר הגדול ביותר בתחילת חיי בישראל היה הפער בין הידע האקדמי שלי וכישורי החיים שלי. אילו הייתי עושה זאת שוב הייתי נעזרת יותר באחרים. בנוגע ללימודים האקדמיים, לא חשבתי מספיק לעומק על נושאים ולא ניסיתי לפתור בעיות בצורה יצירתית. לא היה לי מושג על החיים כאן והיו חסרים לי כישורים מעשיים.

בתואר הראשון שלי בבייג’ינג הייתי צריכה רק לעשות שיעורי בית. לא עודדו אותנו לשאול שאלות פתוחות או לערוך מחקר. בתואר השני שלי בטכניון, המרצים תמיד עודדו אותי ללמוד כיצד לפתור את הבעיה ולא רק לדעת כיצד לעבור את המבחן. באותה תקופה זה היה אתגר עצום וקשה מאוד עבורי, אבל למזלי קיבלתי הרבה עזרה מהמרצה שלי, מעמיתיי במעבדה ומסטודנטים אחרים. כיום זה כבר לא אתגר.

אני בת יחידה, כמו רבים בסין בדור שלי. גדלתי בבית אוהב עם הוריי והסבים והסבתות שלי. לא הייתי צריכה לעשות עבודות בית, ללמוד לבשל או לטפל באחים קטנים. מעולם לא הייתי צריכה לחלוק.  כשהגעתי ללמוד בישראל זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי לבד. למדתי לבשל מהאינטרנט, ובהתחלה זה היה קשה, אבל זה משהו שלומדים ככל שמתאמנים עליו וכיום זה כבר לא אתגר. לפעמים אני מכינה שקשוקה לילדים.

תוכלי לספר על מחקר הדוקטורט שלך?

כיום אני דוקטורנטית בתוכנית הבין-יחידתית בביוטכנולוגיה. המחקר שלי, בהנחיית פרופ’ דניאל ראמז מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, מתמקד בחיידקים מהונדסים גנטית ובשימוש בהם נגד סרטן. אנחנו מהנדסים גן של החיידקים והופכים אותם לסוכן חכם שיספק תרופה אימונותרפית לאזור הגידול המוצק בדרך מבוקרת וממוקדת.

איך זה לגדל ילדים בישראל?

יש הרבה הבדלים בגידול ילדים בין ישראל לסין. בבייג’ינג, ילדים הולכים לבית חולים בכל פעם שיש להם חום, שיעול, נזלת או אובדן תיאבון. אנחנו לא צריכים לקבוע תור או ללכת למרפאה מקומית.

בישראל יש הרבה אפשרויות של מעונות יום כבר מגיל שלושה חודשים. עבורי זו הייתה עזרה גדולה שאפשרה לי לחזור לעבוד. בבייג’ינג גני ילדים מתחילים בדרך כלל מגיל שלוש, והם מוסדות גדולים יותר כמו בתי ספר. עד גיל שלוש הילדים נשארים בבית, והסבים והסבתות או אחד מההורים מטפלים בהם. המשמעות היא שלא הייתי יכולה לעבוד לו הייתי בבייג’ינג. אימהות רבות צריכות להקריב את הקריירה שלהן ולהישאר בבית עם ילדיהן. ישראל נתנה לי הזדמנות לגדל ילדים וללמוד בו-זמנית.

מה ההבדלים בין סין וישראל במישור האקדמי?

מבחינה היסטורית, לתרבות הסינית ולתרבות היהודית יש היסטוריה ארוכה ויש הרבה סיפורים משיקים בין שני עמים אלו. שיתוף פעולה בין סין לבין ישראל יכול באמת לעודד התקדמות במדעים וטכנולוגיה: בטכניון נמצאים כמה מהאנשים החכמים בעולם וכל כך הרבה רעיונות חדשניים; בסין יש פוטנציאל להפוך רעיונות אלה למציאות. מבחינת הטכניון, המשמעות היא להרחיב את היקף המחקר, להאיץ חברות סטארט אפ ולמשוך עוד סטודנטים סיניים לישראל.

כיום עבודת המחקר שלי והטיפול בשני ילדים גוזלים זמן רב. לפני שהיו לי ילדים השתמשתי ב-WeChat ו-Weibo (המקבילה הסינית לפייסבוק) כדי להכיר את ישראל והטכניון לסטודנטים סיניים. אנשים תמיד שואלים אם בטוח כאן. הייתי שמחה לעזור ליותר אנשים להכיר את הטכניון – מקום רגוע עם מחקר מתקדם.

איזו עצה היית נותנת לסטודנט מחו”ל שחושב לבוא לכאן?

ליהנות מהלחץ ומהאתגר אפילו שזה קשה.

 

בשורות נוספות: מענקי מחקר בין-פקולטיים של יוזמת בריאות האדם, אנטיביוטיקה מותאמת אישית, קפיצת מדרגה ביעילות מכשירי רנטגן ו-CT ופרסים לתלמידי מחקר מצטיינים.

כל אלה ועוד מחכים לכם בניוזלטר של מרץ 2022:

לקריאת הניוזלטר של חודש מרץ 2022 – הקליקו על התמונה או לחצו על הלינק

פרופ’ מרסל מחלוף דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון נבחרה לקבל השנה את אות אבירת מרכז פרס לשלום ולחדשנות. האות ניתן לרגל יום האישה הבין-לאומי לנשים פורצות דרך בתחומן המהוות מודל לחיקוי בקרב נשים ונערות בארץ ובעולם. נשים שעשייתן גורמת לעולם שלנו להיות מקום טוב יותר.

פרופ’ מרסל מחלוף דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה, עומדת בראש המעבדה למערכות שחרור מבוקר כנגד סרטן ותרפיה תאית בטכניון, שם היא מפתחת מערכות ממוזערות (ננו ומיקרו) להובלת תרופות וגנים; אנקפסולציה (אריזה) של מערכות תאיות לטיפול בסרטן ובסוכרת; ופיגומים להנדסת רקמות  של לב, כלי דם ולבלב.

בעבודתה בטכניון מפתחת פרופ’ מחלוף שיטות חדשניות לשיפור טיפולים תרופתיים וגנטיים, בעיקר טיפולים אנטי-סרטניים, באמצעות פלטפורמות-הובלה ננומטריות (Nano-Ghosts). פלטפורמות אלה מיוצרות על ידי ריקון של תאים ביולוגיים ספציפיים (תאי גזע מזנכימליים) באופן המשאיר רק את קרום התא. לתוך קרום זה אפשר להכניס כל תרופה שהיא ולשגר אותה בהזרקה ישירות למערכת הדם. מאחר שמערכת החיסון הטבעית מתייחסת לתאים אלה כאל תאים טבעיים, היא משגרת אותם למקום הנגוע. בדרכם לשם הם אינם משחררים את התרופה ולכן אינם פוגעים ברקמות הבריאות. רק בהגיעם לרקמה הממאירה, שאותה הם יודעים לזהות, הם מתפרקים ומחדירים את התרופה לתאי הגידול.

בשנה שעברה פרסמה מעבדת מחלוף פיתוח מתקדם של טכנולוגיה זו, המאפשר לצמצם את מינון התרופה פי מיליון בלי לפגוע ביעילותה. הטכנולוגיה הודגמה על תאים במעבדה וכן על תאי סרטן אנושיים בעכבר. החוקרים מעריכים שהאסטרטגיה החדשה, שהודגמה במחקרם במודל של סרטן מלנומה, תהיה יעילה גם בסוגי סרטן אחרים.  על בסיס הטכנולוגיה פתחה פרופ מחלוף חברת סטארטאפ שגייסה עד כה 8K$. בשנים האחרונות התאימה פרופ’ מחלוף את הטכנולוגיות שפיתחה בהנדסת רקמות לתחום אחר לגמרי – ייצור בשר מתורבת, כלומר בשר ללא שחיטה. זה הבסיס להקמתה של חברת “מיטאפורה” (MEATAFORA). פרופ מחלוף מקדישה שעות רבות להרצאות בבתי ספר  בעיקר בפרפריה לעודד העצמה נשית ובכלל לעודד תלמידים לשאוף ולהגיע למקצועות ההנדסה שמשלבים את מדעי החיים.

אפרת דובדבני, מנכ”לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, אמרה: “שמעון פרס נהג לומר, ‘את גדולה כגודל המטרה אותה את משרתת.’ לקראת יום האישה הבינלאומי אני שמחה להמשיך במסורת ולהעניק זו השנה השנייה את אות אבירוֹת מרכז פרס לשלום ולחדשנות לנשים שהן אבירוֹת פורצת דרך, אבירוֹת אשר פותחות דלתות ויוצרות הזדמנויות לנשים אחרות ותורמות למען שיוויון מגדרי גיוון והכללה, אבירוֹת שהן דוגמה מופת ומודל לחיקוי ואבירות אשר פועלות למען עולם טוב יותר.”

יחד עם פרופ’ מחלוףקיבלו השנה את האות השחקנית ציפי שביט, הכתבת והפרשנית כרמלה מנשה, השופטת הטרנסג’נדרית הראשונה בישראל ספיר ברמן, הג’ודוקא יעל ארד, עיתונאית חדשות 12 אפרת לכטר, היזמיות חני סבג ואמירה ג’בר קאסם, היוניקורנית עינת גז, ד”ר רוני פוסטן קורן, פרופ’ סראב אבורביעה קווידר, היזמית רחלי טדסה מלכאי, היזמית החברתית גל לוסקי ויו”ר דירקטוריון בנתיבי איילון מקסין פסברג. השנה הוענק גם ‘אות אבירות העתיד’ לנערה פורצת דרך המהווה מודל חיקוי לנערות אביה אנה ברוקס.

צילום: אלעד מלכה

פרופ’ עדי זלצברג – יועצת הנשיא לקידום נשים במדע ובהנדסה, הטכניון

סודות קיומנו טמונים בדי-אן-איי שלנו. גילוי הכרומוזומים כנושאי המטען הגנטי ופיענוח מבנה הדי-אן-איי נחשבים לשתיים מהתגליות החשובות ביותר בהיסטוריה של מדעי החיים, ושתיהן הובילו לפרסי נובל.

בואו לשמוע על שתיים מהגיבורות הנסתרות של הדי-אן-איי, נטי סטיבנס ורוזלינד פרנקלין, מדעניות מעוררות השראה שעבודתן פורצת הדרך מילאה תפקיד מרכזי בדרך לתגליות הללו אך זכתה להכרה מאוחרת.

פרופ’ שולמית אלמוג – יועצת הנשיא הממונה על ההוגנות המגדרית, אוניברסיטת חיפה כידוע, אתנה, אלת החכמה והמלחמה, נולדה היישר מראשו של זאוס אביה. האומנם?

למעשה, לאתנה הייתה אמא. מי הייתה אימה של אתנה ואיזה נרטיב מכונן הטמיעה העלמותה בתרבות האנושית? בואו לשמוע את סיפורה של מטיס באקדמיה על הבר.

האירוע יתקיים ביום ראשון 6 במרץ 2022 בשעה 20:30 בפאב הסליק, חיפה.

שרת החינוך ד”ר יפעת שאשא ביטון הכריזה אתמול על זכייתו של פרופ’ אמריטוס יהושע זק מהפקולטה לפיזיקה בטכניון בפרס ישראל בחקר הפיזיקה והכימיה לשנת תשפ”ב. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס בראשותה של פרופ’ הלינה אברמוביץ, ובהשתתפותם של החברים: פרופ’ אסא אוירבך, פרופ’ איתמר וילנר ופרופ’ יפעת מילר, כי הפרס ניתן לפרופ’ זק על “פיתוח כלים מתמטיים כגון ‘התמרת זק’ ו’מופע זק’ המשמשים לפענוח תופעות הולכה חשמלית בשדה מגנטי. כלים אלה מאפשרים ניבוי של חומרים בעלי תכונות ייחודיות לבניית התקנים אלקטרוניים.” עוד הדגישה הוועדה כי “תרומותיו המדעיות משמשות וישמשו להבנת הכימיה והפיזיקה של החומר.”

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בירך ואמר: “אנו גאים ומאושרים בזכייתו של פרופ’ יהושע זק בפרס ישראל ובהכרה החשובה בתרומתו המדעית. עבודתו המחקרית פרצה דרך בהבנה של תופעות יסודיות הנמצאות כיום בחזית המחקר במכניקת הקוונטים ובה בעת תרמה רבות לשימושים הנדסיים ישומיים. פרופ’ זק נמנה עם דור הנפילים שהקימו את הפקולטה לפיזיקה בטכניון והניחו את היסודות לפיזיקה התיאורטית בישראל. זהו פרס ישראל שני המוענק בתוך שבוע לחוקרי הטכניון ואנו מלאי גאווה.”

יהושע זק, 93, נולד בווילנה ביוני 1929. כשהיה בן 12 הוכנס לגטו עם משפחתו ובהמשך שהה במחנות כפייה ובמחנה ריכוז – שנים שבהן איבד את שני הוריו ושניים מאחיו. כנער צעיר השתתף זק בצעדת המוות מערבה, שוחרר על ידי הצבא האדום ומייד גויס אליו – לפני שמלאו לו 16 שנים. עם שחרורו בשנת 1948 הוא חזר לווילנה והחל ללמוד בבית ספר תיכון, לימודים שסיים בהצטיינות למרות שנות לימוד רבות שהפסיד בגלל המלחמה והשירות הצבאי. עם פרוץ מלחמת קוריאה גויס שוב לצבא האדום אולם שוחרר מיד הודות לאחיו בן ציון, ששכנע את השלטונות להתיר ליהושע ללמוד באוניברסיטה.

את לימודי הפיזיקה באוניברסיטת וילנה הוא סיים בהצטיינות ב-1955, ועל הדרך היה גם לאלוף ליטא בשיט קיאקים. באותה שנה הוא התקבל ללימודי תואר מתקדם בלנינגרד ואף החל ללמוד שם, אולם ב-1957 נקרתה לו ההזדמנות לעלות לישראל – והוא סירב להחמיץ אותה. תוך זמן קצר הוא התקבל לטכניון וכאן המשיך את לימודיו לתואר דוקטור בהנחיית פרופ’ נתן רוזן מהטכניון, תלמידו ועוזרו של פרופ’ אלברט איינשטיין, ובהנחיית פרופ’ יואל רקח מהאוניברסיטה העברית. ב-1960 קיבל זק תואר דוקטור למדעים, עשה תקופה ב-MIT ואז חזר לטכניון והחל ללמד בפקולטה לפיזיקה. עשר שנים לאחר מכן הקים את המכון למצב מוצק בטכניון ועמד בראשו.

פרופ’ יוסי אברון, חבר סגל בפקולטה לפיזיקה בטכניון, שהיה תלמידו של פרופ’ זק לדוקטורט, אמר כי “הסיפור של פרופ’ זק הוא סיפור של עליה מטאורית של ילד שכמעט לא קיבל שום חינוך, ורק בעזרת כשרונו הפנומנלי הצליח להשלים בשנה-שנתיים מה שמערכת החינוך מקנה לילדים ב-12 שנות לימוד.”

על שמו של זק רשומים הישגים רבים בפיזיקה, ושניים מהם קרויים על שמו: התמרת זק המשמשת כיום בעיבוד אותות, ומופע זק – פאזה ייחודית בגבישים חד-ממדיים, שאותה פרסם בשנת 1989 בכתב העת המדעי Physical Review Letters. פרופ’ זק זכה, בין היתר, במדליית ויגנר (The Wigner Medal) היוקרתית בשנת 2014, ונבחר לעמית כבוד של האגודה הישראלית לפיזיקה (IPS) בשנת 2018.
פרס ישראל יוענק ביום העצמאות ה74 למדינת ישראל, יום ה’ החמישי במאי 2022.

כאמור, זהו פרס ישראל השני הניתן לחוקרי הטכניון בתוך שבוע. בשבוע שעבר הוכרז כי פרס ישראל בקטגוריית יזמות וחדשנות טכנולוגית יוענק ל”אבא של נובוקיור”, פרופ’ אמריטוס יורם פלטי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. פרופ’ פלטי הוא מייסד נובוקיור, שפיתחה טכנולוגיה חדשנית לטיפול בסרטן. טכנולוגיה זו משמשת כ-250 מרכזים רפואיים ברחבי העולם.

יצירתיות היא תכונה אנושית מורכבת המאפשרת לאדם לייצר רעיונות חדשים, לפתור בעיות ולהסתגל למציאות משתנה. נהוג להגדיר רעיון יצירתי כרעיון חדש שיש בו היגיון בהקשר מסוים.

בחיי היום-יום שלנו אנו מיישמים יצירתיות באומנות ובתחומים אחרים, ובמקרים מסוימים אפשר למדוד את ההצלחה הממשית הנובעת מיצירתיות זו – לדוגמה, יצירתיות בכתיבה יכולה להוביל לזכייה בפרס פוליצר. ביטויים שונים אלו של יצירתיות מבוטאים בצירוף “יצירתיות עולם-אמיתי” (real-life creativity) ונמדדים לרוב על ידי שאלונים שבהם אנשים מדווחים על הישגיהם בעולמות תוכן שונים. עם זאת, רק מעט ידוע על המנגנונים הקוגניטיביים והמוחיים המאפשרים יכולת יצירתיות עולם-אמיתי.

ממצאיו של מחקר ניורוקוגניטיבי חדש מצביעים לראשונה על הקשר בין יצירתיות עולם-אמיתי, ארגון זיכרון סמנטי וקישוריות פונקציונלית מוחית. תוצאות המחקר, שהתפרסם בכתב העת Science Advances, מראות כי יצירתיות עולם-אמיתי תלויה בהבדלים בין-אישיים בארגון זיכרון סמנטי, וכיצד תלות זו ניתנת לניבוי מתוך הארגון הפונקציונלי המוחי של אנשים.

את המחקר הובילו ד״ר יועד קנת מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, ד”ר עמנואל וולה מהרכז לחקר המוח בפריז וד״ר מתיאס בנדק מאוניברסיטת גרץ באוסטריה. הוא נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של ד״ר מרסלה אובנדו-טלז ושילב את המומחיות של ד״ר קנת בייצוג ידע אנושי באמצעות כלים מתמטיים עם המומחיות של ד״ר בנדק בחקר הבדלים בין-אישיים ביכולת יצירתית והמומחיות של ד״ר וול בחקר תפקודים קוגניטיביים גבוהים במוח.

על פי התאוריה האסוציאטיבית של היצירתיות, שהוצעה בשנות ה-60, חשיבה יצירתיות קשורה לארגון של מושגים באופן אסוציאטיבי במערכת הזיכרון הסמנטי – המערכת הקוגניטיבית שמאחסנת מושגים וידע. על פי תאוריה זו, לאנשים יותר יצירתיים יש מבנה זיכרון עשיר וגמיש יותר, המאפשר להם לחפש יותר בעומק הזיכרון שלהם וכך לייצר קשרים חדשים בין מושגים שלא היו קשורים זה לזה במקור. ד״ר קנת חוקר כבר כעשור תיאוריה זו באופן אמפירי, זאת באמצעות שילוב של מחקר התנהגותי עם כלים מתמטיים מתורת הגרפים המאפשרים לייצג מערכות מורכבות כגרפים (או רשתות) ולחקור את המאפיינים של מערכות אלו כגרפים. בעבודתו מראה ד״ר קנת כיצד הבדלים בארגון הזיכרון הסמנטי של אנשים משפיע על היכולת היצירתית שלהם. עם זאת, הקשר בין זיכרון סמנטי (המיוצג כרשת, או גרף, סמנטית) והמנגנונים המוחיים המאפשרים רשת זו אינו ברור, במיוחד בהקשר של יצירתיות עולם-אמיתי.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים מנבדקים לבצע מטלה שפיתחו ד״ר קנת וד״ר בנדק לפני כמה שנים – מטלה שנועדה לייצג רשתות סמנטיות ברמת הנבדק הבודד. במטלה זו נדרש הנבדק לשפוט את הקשר הסמנטי בין צמדי מילים ושיפוטים אלו משמשים לייצוג הארגון של מושגים אלו בזיכרון הסמנטי של אותו נבדק.

הנבדקים, כמאה במספר, ביצעו מטלה שבה הם שופטים את הקשר הסמנטי בין אוסף גדול של צמדי מילים, זאת בשעה שהם עוברים סריקת fMRI. שיפוטים אלה שימשו את החוקרים לייצג את הרשתות הסמנטיות של מושגים אלו של הנבדקים ולחקור את המאפיינים הטופולוגיים של רשתות סמנטיות אלו ביחס לרמות של יצירתיות עולם-אמיתי שהנבדקים הפגינו. ביטויי היצירתיות של הנבדקים נמדדו באמצעות שאלון לגבי הפעילויות וההישגים היצירתיים שלהם בשמונה עולמות תוכן שונים: ספרות, בישול, אומנות, מלאכת יד אומנותית, מוזיקה, ספורט, אומנויות הבמה ומדע והנדסה.

תוצאות המחקר הראו שארגון הרשת הסמנטית של הנבדקים ניבא יכולת יצירתיות עולם-אמיתי. תוצאה זו מדגימה לראשונה את חשיבותו של זיכרון סמנטי ביצירתיות עולם-אמיתי: אצל נבדקים עם פעילויות  גבוהה והישגים יותר גבוהים ביצירתיות עולם-אמיתי נמצאו רשתות סמנטיות יותר יעילות וגמישות. מעבר לכך, המחקר בחן את הקישוריות הפונקציונלית המוחית של הנבדקים בעודם מבצעים את המטלה, וכך זיהה דפוסים פונקציונליים מוחיים שניבאו את מאפייני הרשת הסמנטית שנמצאו כקשורים ליצירתיות (לדוגמה, יעילות  הרשת הסמנטית, מבחינת זרימת המידע שבה, למשל לתהליכי חשיבה אסוציאטיביים). לסיום, כ״סגירת המשולש״, הראו החוקרים כיצד מאפיינים ייחודיים אלו של הרשת הסמנטית מתווכים את הקשר בין קישוריות פונקציונאלית מוחית לביטויי יצירתיות עולם-אמיתי.

המאמר  ב-Science Advances מציג מחקר ייחודי ומקורי מבחינה קונספטואלית ומתודולוגית. קונספטואלית, המחקר קושר לראשונה בין זיכרון סמנטי לבין יצירתיות עולם-אמיתי, ובכך מעמיק את ההבנה לגבי תפקידו המהותי של זיכרון סמנטי בחשיבה יצירתית. מתודולוגית, מחקר זה מדגים כיצד השימוש בכלים מתמטיים מתורת הגרפים (מדעי הרשתות) ולמידת מכונה מאפשר שילוב של כמה רמות מחקר (מחקר התנהגותי, קוגניטיבי ומוחי) לפענוח השאלות הבאות: כיצד מידע מוחי מנבא התנהגות אנושית מורכבת וכיצד ידע (זיכרון סמנטי) מתווך קשר זה. בכך, מחקר זה פותח דלת לאפשרויות חדשות לחקר מערכות קוגניטיביות, התנהגותיות ומוחיות ולהרחבת ההבנה של התנהגות אנושית מורכבת.

למאמר- לחצו כאן

טכנולוגיה שפיתחו חוקרים ב-MIT ובטכניון צפויה להוביל לקפיצת מדרגה ביעילותם של מכשירי רנטגן ומערכות CT ובמהירות פעולתם. במחקר שהתפרסם ב-Science שותף פרופ’ עדו קמינר, ראש מעבדת AdQuanta ע”ש רוברט ורות מגיד.

גילוי קרני הרנטגן בשנת 1895 חולל שינוי דרמטי בעולם הרפואה. המצאתו של וויליאם רנטגן הובילה לשימוש בקרני רנטגן, הנקראות גם קרני X, במיפוי הרקמות הפנימיות של גוף האדם. אף שהרנטגן משמש בעיקר למיפוי מצבן של שיניים ועצמות, כיום נעשים בו שימושים אחרים ובהם איתור קרעים בשרירים וממוגרפיה של השד וכן שימושים לא רפואיים כגון בדיקת איכותם של רכיבי תעשייה שונים.

טכנולוגיית CT, שהומצאה רק ב-1972 – כמעט מאה שנה אחרי מכשיר הרנטגן הראשון – עושה שימוש מתוחכם יותר באותה קרינה; באמצעות עריכת צילומים רבים מזוויות שונות, וניתוחם הממוחשב, היא מספקת תמונה תלת-ממדית מורכבת של האזור הנסרק.

ביישומים הרפואיים של רנטגן ו-CT משוגרות קרני רנטגן לתוך גופו של הנבדק ונקלטות בצד השני על ידי גלאים הקרויים סינטילטורים (“נצנצים” בעברית). גלאים אלה קולטים את הפוטונים עתירי האנרגיה של קרני הרנטגן וממירים אותם לפוטונים “רגילים” – קרינת אור בספקטרום הנראה. קרינה זו פוגעת בלוח צילום וכך מתקבלת התמונה הקלינית של פנים הגוף. תהליך דומה משמש גם במחקר מדעי (במיקרוסקופ אלקטרונים) ובאופטיקה (מערכות ראיית-לילה, למשל).

אחד מצווארי הבקבוק בתהליך הסינטילציה הוא מיעוט הפוטונים שפולטים סינטילטורים כתוצאה מהפיזור שלהם לכלל הזוויות (נקרא פליטה איזוטרופית). בשל תופעה זו, חלק ניכר מפוטונים אלה אינם מגיעים ללוח הצילום והתוצאה היא רזולוציה נמוכה יחסית של התמונה המתקבלת. עקרונית אפשר לחפות על כך בהגברה משמעותית של קרינת הרנטגן, אולם נהוג להימנע מכך מסיבות ברורות – קרינה חזקה מסוכנת לתאי האדם, והיא מסוכנת במיוחד לילדים ואנשים העוברים סריקות אלה כדבר שבשיגרה.

עד כה, עיקר המאמץ בשיפור סינטילטורים התמקד בניסיון לבנות סינטילטורים מחומרים חדשים, אתגר שההתקדמויות בו הן מעטות ונדירות. קבוצת המחקר מMIT והטכניון נקטה גישה שונה: במקום לפתח חומרי סינטילציה חדשים, היא שינתה את פני השטח של החומרים הקיימים באופן המשפר את יעילותם. החוקרים מעריכים במאמר כי מדובר בשיפור של פי 10 ברזולוציה זו, אולם יתכן שזוהי הערכת חסר והשיפור הממשי קרוב יותר לפי 100.

את ההשראה לרעיון לשיפור הטכנולוגי האמור הגה יניב קורמן, דוקטורנט בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי העורך את מחקר הדוקטורט בהנחיית פרופ’ עדו קמינר. במאמר שהתפרסם בקיץ 2020 ב-Physical Review Letters (ראו סיקור נוסף ב-Physics Today) הציגו השניים גישה חדשה בגילוי קרינת רנטגן – על ידי שיפורם של סינטילטורים מחומרים קיימים על ידי עיבוד החומרים בסקלה ננומטרית, המתואמת במיוחד לאורך הגל של אור הסינטילציה הנפלט מהם. באותו מאמר הדגישו השניים כי הצגה יישומית של המערכת עשויה לארוך זמן רב; בדיעבד מתברר כעת שתוך פחות משנתיים נבנתה המערכת הראשונה בשיתוף פעולה עם חוקרי MIT ובהובלתם.

אף שיידרשו עוד מחקרי המשך ומאמץ יישומי כדי להטמיע את הסינטילטורים המשופרים במערכות רפואיות של ממש, פרופ’ קמינר מאמין כי השיטה שפיתח עם עמיתיו “תוביל לשיפור דרמטי באיכות התמונה המתקבלת תוך הפחתה משמעותית בחשיפת המטופל לקרינה – שתי מטרות מרכזיות בפיתוחן של טכנולוגיות אבחון חדשות מבוססות רנטגן. השיטה החדשה תשפר גם טכנולוגיות לא רפואיות המבוססות על יצירה וגילוי של קרינת רנטגן.”

שני מדענים בעלי שם עולמי, שלא השתתפו במחקר האמור, התייחסו בהתלהבות לפרסום. “המאמר מציג הישג משמעותי מאוד,” אמר פרופ’ רג’יב גופטה, נוירו-רדיולוג ב-MGH (בית החולים הכללי במסצ’וסטס) ופרופסור בבית הספר לרפואה בהרווארד. “הוא מדגים את העובדה שהטכנולוגיה משפרת סריקות רנטגן פי 10, וגם אילו שיפרה אותן ‘רק’ פי שניים זו הייתה מהפכה של ממש בתחום זה.” לדברי פרופ’ אלי יבלונוביץ’, מהנדס חשמל ומחשבים באוניברסיטת קליפורניה ברקלי, “אף שעוד צריך להדגים את יישומה של הגישה ביישומים רפואיים, מדובר כאן בעבודה מקורית ואיכותית מאוד בנושא שלא זכה לתשומת הלב הראויה: סינטילטורים המבוססים על גבישים פוטוניים.”

במחקר שותפים חוקרי MIT פרופ’ מרין סוליאצ’יץ’, ניקולס ריברה, ושארל רוק-קארם.

למאמר ב- Science לחצו כאן

חוקרים בטכניון ובמכון במחקר והחדשנות של מכבי פיתחו אלגוריתם המסייע בבחירת אנטיביוטיקה באופן מדויק ומפחית בכ-70% את הסיכון של התפתחות עמידות חיידקית לתרופה. המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי Science ובוצע בהובלת ד”ר מתיו סטרייסי ופרופ’ רועי קישוני מהפקולטה לביולוגיה ומהמרכז הבין תחומי למדעי החיים וההנדסה ע”ש לורי לוקיי, עם פרופ’ ורדה שלו, פרופ’ גבריאל חודיק ופרופ’ יעקב קוינט ממכון המחקר והחדשנות של מכבי (KSM) בראשות דר’ טל פטלון.

טיפול אנטיביוטי הוא חרב פיפיות: הוא עשוי לנטרל את הזיהום הקיים, אולם גם להוביל לחיזוקה של אוכלוסיית החיידקים העמידה לאותו טיפול ספציפי ובכך להפחית יעילות של טיפולים עתידיים. לכן, התאמה אישית של אנטיביוטיקה היא אתגר רפואי חשוב ביותר, שכן התאמה כזו לא רק מייעלת את הטיפול, חוסכת טעויות ומצמצמת את מנת התרופה הנדרשת, אלא יכולה אולי גם לבלום את התופעה המסוכנת של עליה בעמידות לאנטיביוטיקה – תהליך שבו החיידקים מפתחים חסינות לתרופה.

קהילות המדע והרפואה מודעות כמובן לכל אלה, אולם ההתאמה המדויקת של התרופה, תוך התייחסות לפוטנציאל העמידות החיידקית, נעשית לרוב על ידי הרופא ללא כלים חישוביים מתאימים. כעת, במאמר משותף של חוקרי הטכניון ומכון המחקר והחדשנות של מכבי, KSM (קאהן-סגול-מכבי), מוצגת גישה חדשנית להתאמה האמורה.

במחקר האמור שילבו החוקרים כמה טכנולוגיות מתקדמות ובהן למידה חישובית, אנליזה של זיהומים וריצוף גנומי מלא של הדגימות שנאספו מהמטופלים לפני הטיפול האנטיביוטי ואחריו. המחקר מבוסס על מידע שנאסף ב”מכבי” במשך יותר מעשור – בין 2007 ל- 2019. מדובר בנתונים של כ- 235 אלף מטופלים, לרובם אבחנה של דלקת בדרכי השתן והשאר עם פצעים כרוניים – מצבים המאופיינים בזיהומים חוזרים ונשנים המטופלים באנטיביוטיקה. לגבי כל מטופל נאסף מידע מותמם על הרכב הזיהומים, רכישות אנטיביוטיקה ונתונים דמוגרפיים (גיל, מגדר והריונות), כמו גם מחלות רלוונטיות אחרות.

החוקרים מצאו כי עמידות לאנטיביוטיקה נוצרת, במרבית המקרים, לא כתוצאה ממוטציה חדשה אלא מתהליך של העברה גנטית – העברה של מקטעים גנטיים בין אורגניזמים או בתהליך של החלפה של החיידק המזהם בחיידק אחר, עמיד לתרופה. השימוש באנטיביוטיקה מאיץ תהליכים אלה. תהליך זה, גילו החוקרים, מתרחש גם כאשר הרופא רושם למטופל אנטיביוטיקה מתאימה לכאורה מבחינת יעילותה בזיהום.

“כעת,” אומר פרופ’ קישוני, “ביכולתנו לנבא את תהליך רכישת העמידות על סמך עברו הרפואי של אותו מטופל, בעיקר כשמדובר בזיהומים חוזרים; אנו מניחים שבתיד ניתוח המיקרוביום של המטופל – אוכלוסיית החיידקים בגופו יאפשר אף להגדיל את יכולת הניבוי. בניגוד להתפתחות מוטציות חדשות, שקשה מאוד לנבא, בהקשר של העברה גנטית או החלפה של החיידק המזהם אפשר לחזות את התהליך על סמך ידע קודם – בעיקר אם מסתמכים על ניתוח של מידע רב באמצעות למידה חישובית, כפי שעשינו במחקר.”

אכן, צוות המחקר מציג אלגוריתם הממליץ על מרשם מותאם אישית המנבא איזו תרופה תאיץ התפתחות של עמידות וכשל טיפולי. שימוש בכלי זה מפחית בכ- 70% את הסיכון להתפתחות עמידות לאנטיביוטיקה. לדברי ד״ר סטרייסי, “זה הכלי שאנחנו מציעים לרופאים – כלי שיאפשר להם לבחור, מתוך ספקטרום האנטיביוטיקות היעילות לזיהום הנתון, את זאת שלא צפויה להוביל להתפתחות עמידות.”

המחקר מומן על ידי NIH (המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית), הקרן הלאומית למדע במסגרת התכנית לרפואה ממוקדת אישית, קרן המחקר ע”ש ארנסט ובוני בויטלר למחקרים מצוינים ברפואה גנומית, האיחוד האירופי (מענק ERC), מלגת Wellcome Trust, קרן דן ובטי קאהן.

ד”ר מתיו סטרייסי, שהוביל את המחקר עם פרופ’ קישוני, ערך את המחקר במסגרת שהותו במעבדת קישוני כחלק מהפוסט-דוקטורט שלו באוקספורד. לדבריו, “כחלק מהזכייה במלגת Wellcome Trust עודדו אותי לצאת לתקופה במעבדה אחרת, ומכיוון שכבר ידעתי על המחקרים של פרופ’ קישוני בטכניון פניתי אליו והוא השיב בחיוב. לצערי, המגפה אילצה אותי להמשיך את המחקר מאנגליה, אבל לשמחתי הספקתי לעשות את רוב עבודת המעבדה בטכניון, ושאר העבודה הייתה חישובית בעיקרה. אני מקווה שהמחקר יוביל למחקרים פרה-קליניים וקליניים שיאפשרו להטמיע בקליניקה את הגישה שפיתחנו.”

למאמר ב- Science לחצו כאן

שרת החינוך, ד”ר יפעת שאשא ביטון, הודיעה הערב (ד’) על זכייתו של פרופ’ אמריטוס יורם פלטי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון בפרס ישראל בתחום יזמות וחדשנות טכנולוגית לשנת תשפ”ב.

בנימוקיה ציינה ועדת הפרס, בה היו חברים ד”ר דורית דור (ראש הוועדה), ד”ר גיורא ירון וגב’ רונה שגב, כי “פרופ’ יורם פלטי פיתח שיטה פורצת דרך לטיפול חשמלי במספר סוגי סרטן. הטיפול אינו פולשני ובעל רמת סלקטיביות גבוהה. סיפורו האישי מעורר השראה, שכן פריצת דרך זו חייבה חשיבה מחוץ לקופסה ואמונה בדרך, והיא חייבה את פרופ’ פלטי להתמודד ולשנות אמונות ותפיסות קיימות בתחום.” עוד הדגישה הוועדה כי “בימים אלו פועל פרופ’ פלטי להרחיב את השימוש בטכנולוגיה לטיפול בסוגים נוספים של מחלת הסרטן.”

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר כי “אנו גאים ושמחים מאוד בהכרה החשובה כל כך ובפרס היוקרתי לפרופ’ פלטי, שלא רק פיתח טכנולוגיה חדשה אלא גם גישה חדשה לטיפול בסרטן – גישה שאינה מערבת כימותרפיה וטיפולים תרופתיים אחרים. עבודתו של פרופ’ פלטי היא דוגמה נפלאה לשילוב בין הנדסה ורפואה – שילוב שהוא ממאפייניו הבולטים של הטכניון. פרופ’ פלטי מהווה דוגמה ומופת ליכולת הנדירה לתרגם מדע ליישומים המועילים לאנושות, וזאת באמצעות שילוב של עומק מחקרי ויזמות. ברכות חמות.”

פרופ’ פלטי נולד בחיפה ב־1937 ועבר לטבריה ואחר כך לארצות הברית. בשובה לישראל השתקעה המשפחה בירושלים, שם סיים פלטי את לימודיו בבית הספר התיכון בית הכרם שליד האוניברסיטה. ב־1955 החל ללמוד רפואה בבית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים. לבקשת צה”ל לקח פסק זמן מלימודיו כדי לערוך פרויקט מחקר ולאחר מכן השלים תואר כפול ברפואה – MD ו-PhD. עבודת המחקר שלו עסקה במה שיהפוך למפעל חייו: השפעה של שדות חשמליים על רקמות חיות.

פרופ’ פלטי זכה במלגת פוסט-דוקטורט מה־NIH, המכונים האמריקאים לבריאות בארצות הברית, ויצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת מרילנד, בולטימור. תוך שנה בלבד הוא התמנה לחבר סגל באוניברסיטה. ב-1969 חזר לאוניברסיטה העברית, אולם כעבור שנתיים נקרא לסייע בהקמת בית הספר לרפואה בטכניון. מאז קשר את גורלו בגורלה של הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

לצד עבודתו המחקרית המקורית, ותפקידים ניהוליים שמילא בפקולטה לרפואה בטכניון ובמכון המחקר ע”ש רפפורט, פעל פרופ’ פלטי לתרגומם של מחקריו החדשניים לשדה הקליני. פעילות זו הפכה אותו ליזם סדרתי שהקים שורה של חברות ובהן Carmel Biosensors (ניטור גלוקוז בקרב חולי סוכרת), EchoSense (אבחון הפרעות לב),  O2Cure(אמצעי עזר לנשימה וריאה מלאכותית) ו-BetaVive (טיפול בסוכרת).

גולת הכותרת בפעילותו המחקרית והיזמית היא חברת נובוקיור (NovoCure), שנוסדה בשנת 2000 ופיתחה טיפול חדשני בחולי סרטן. הטיפול מבוסס על שדות חשמליים יחודיים (TTFields) הפוגעים בתאי הסרטן בלי לגרום נזק לתאים הבריאים שבסביבתם ולכן אינם גוררים תופעות לוואי וסיכונים אחרים. ב-2004 החלו הניסויים הקליניים בטכנולוגיה זו, והצלחתם הובילה לאישורי FDA (רשויות הבריאות בארצות הברית) לטכנולוגיה של נובוקיור בטיפול בשלושה סוגי סרטן, ובהמשך לאישור CE (המקבילה האירופית ל-FDA) לטיפול בכל סוגי הסרטן המוצק. טיפולים בשישה סוגי סרטן נוספים, ובהם סרטן הלבלב, הכבד, השחלות והריאות, נמצאים כיום בשלבים שונים של ניסוי קליני. עד כה טופלו בטכנולוגיה של נובוקיור כ־20,000 חולים בכ-250 מרכזים רפואיים ברחבי העולם. את החברה מנהלים המנכ”ל אסף דנציגר והיו”ר ביל דויל.