נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון (מימין) ופרופ׳ יוסי מטיאס
פרופ׳ יוסי מטיאס, סגן נשיא Google וראש מרכז Google בישראל, ביקר בטכניון ונפגש עם נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, המשנה לנשיא למחקר פרופ’ קובי רובינשטיין והמשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני. עוד השתתפו מטעם Google פרופ’ אבינתן חסידים, ראש קבוצת המחקר של Google בישראל ורונית לבבי מורד, ראש מטה המחקר. בביקור השתתפו גם פרופ’ אהוד ריבלין, ראש מרכז Verily בישראל שהוקמה ביולי האחרון ופרופ’ מיכאל אלעד, ראש קבוצת המחקר של החברה, שניהם גם פרופסורים בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב בטכניון.
“אתגרי המאה ה-21 הם אתגרים רב-תחומיים המחייבים אותנו להיערך מחדש,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בפגישה. “לאחרונה גיבש הטכניון תוכנית אסטרטגית לעשור הבא מתוך הנחת עבודה שכל מה שרלוונטי כיום בעולם הטכנולוגי צפוי להשתנות, ואנחנו מבינים שעלינו לשנות בהתאם את דפוסי ההוראה וההכשרה של הסטודנטים שלנו. פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות מצריכות כיום מחקר רב תחומי ושיתוף פעולה הדוק בין האקדמיה לתעשייה ואכן, בשנה החולפת פעלנו ביתר שאת לבניית אקוסיסטם חדש עם התעשייה וקידמנו את המחקר המשותף בקמפוס. אנו מעודדים מרצים מהתעשייה להשתתף בחיים האקדמיים בטכניון, להנחות סטודנטים וללמד – פעילות החושפת את הסטודנטים ואת החוקרים שלנו לקצב השינוי ולשאלות ב’עולם האמיתי’. בנוסף, הקמנו לאחרונה יחד עם הקריה הרפואית רמב”ם מרכז חדש לבינה מלאכותית ברפואה, בו יעסקו בפיתוח של מערכות לומדות וטכנולוגיות מתקדמות לניתוח מצבו של המטופל.”
מימין לשמאל : נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, פרופ׳ יוסי מטיאס ופרופ’ אהוד ריבלין
פרופ׳ יוסי מטיאס הציג בפגישה את מרכז Google בישראל, המונה כ-2,000 איש היושבים בתל אביב ובחיפה. ״יש לנו היום הזדמנות טובה מאי פעם לרתום את המדע והטכנולוגיה לפתרון בעיות בהיקף עולמי. לשיתוף פעולה מחקרי עם האקדמיה יש פוטנציאל משמעותי לקדם את המדע ואת הטכנולוגיה״, אמר והוסיף “כשהייתי חוקר צעיר באקדמיה,”הקשר עם התעשייה נתן לי חשיפה ייחודית וחשובה במיוחד לשאלות מחקר בחזית הטכנולוגיה.” פרופ’ מטיאס הוסיף כי “במרכז החברה בישראל עוסקים בפרויקטים מרכזיים ומשמעותיים מבחינה גלובלית, בהם טכנולוגיות בתחום משבר האקלים ויישומים רפואיים של בינה מלאכותית. פרופ’ אהוד ריבלין שמוביל את האתר הישראלי של Verily, חברה בת של Alphabet (וחברה אחות של Google) המתמקדת במדעי החיים והבריאות, אמר: “אני רואה חשיבות רבה בקשר עם הטכניון ומהצד שלנו נפעל להורדת חסמים כי שיתוף הפעולה חיוני; האקדמיה הישראלית מובילה מחקרית בעולם, אבל צריך לתרגם את זה גם לשטח.”
המשנה לנשיא למחקר פרופ’ קובי רובינשטיין אמר כי “כתוצאה מהידוק הקשרים של הטכניון עם התעשייה נרשם בשנת 2021 שיא בהיקף הסכמי המחקר הממומנים. במקביל, קצב ההקמה של חברות הזנק בטכניון שילש את עצמו והשנה הוקמו בטכניון 15 חברות חדשות. הממשק עם התעשייה הוא כיוון פיתוח מרכזי ומאוד חשוב לנו, ונשמח לשלב את גוגל בפעילות הטכנולוגית בקמפוס.”
“היעד שלנו הוא לשלב בקמפוס מועדון איכותי של חברות שלטכניון יש קשרי מחקר איתן,” אמר המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני. “בטכניון מכשירים את מרבית המהנדסים בארץ וחשוב לנו להיות בקשרים חזקים עם התעשייה וקשובים לצרכיה.”
תמונה קבוצתית (מימין לשמאל): פרופ’ קובי רובינשטיין, פרופ’ בועז גולני, פרופ’ אורי סיון, פרופ׳ יוסי מטיאס, פרופ’ אהוד ריבלין, פרופ’ אבינתן חסידים, רונית לבבי מורד ופרופ’ מיכאל אלעד
במפגש ציינו המשתתפים את חתימתו של הסכם מסגרת מחקרי בין חברת Google לטכניון.
בנוסף השתתף פרופ’ מטיאס עם צוותו בוועדת היגוי בראשות פרופ’ דאוד בשותי למתן מלגות Google לסטודנטים ערבים מצטיינים בטכניון. Google עושה רבות להבטחת הגיוון בתעסוקת ההייטק בישראל, ופרופ’ מטיאס ציין כי הוא שמח על העלייה במספר הסטודנטים הערבים בטכניון. ג׳ורג׳ אפדילא, מהנדס ב-Google, שהשתתף גם הוא בפגישה, ומיוזמי תכנית (EAST (Excellent Arab Students at the Technion קיבל בעבר מלגה מהטכניון וסיים תואר במדעי המחשב בהצטיינות. כבר כסטודנט התקבל לחברת Google וכעת, כמהנדס תוכנה בחברה, הוא רוצה לסייע גם לסטודנטים אחרים. הוא אמר כי חשוב לו להגדיל את שיעור הסטודנטים הערבים העובדים בגוגל.
טכנולוגיה חדשה, המאפשרת דימות רפואי ברזולוציה גבוהה מאוד, קרוב ל-10 מיקרון, צפויה להוביל לפיתוח מערכות אולטרסאונד זעירות ויעילות וליישומים רפואיים אחרים.
הטכנולוגיה החדשנית, SPADE, מתבססת על מחקר בהובלת פרופ’ אמיר רוזנטל והדוקטורנט יואב חזן מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי. היא התפרסמה בכתב העת Nature Communications.
אולטרסאונד רפואי הוא כלי מקובל ונפוץ לניטור מצבים פיזיולוגיים שונים ברקמות פנימיות. יתרונו הגדול בכך שבניגוד לסריקות CT ולצילומי רנטגן הוא אינו מבוסס על קרינה מייננת הנחשבת מסוכנת במינונים גבוהים. הרכיב העיקרי במערכות אולטרסאונד הוא המתמר – התקן חשמלי המשדר וקולט גלי אולטרסאונד.
הדוקטורנט יואב חזן
אחד האתגרים הטכנולוגיים בעולם האולטרסאונד הוא פיתוחם של מתמרים אנדוסקופיים – מתמרים זעירים המוחדרים דרך חור זעיר בעור, או מאחד הנקבים הטבעיים בגוף בהליך זעיר פולשני (minimally invasive procedures). מתמרים כאלה חיוניים משום שלצורך סריקה של אזורי רקמה קטנים נדרש מתמר קטן המגיע קרוב לרקמת היעד.
האתגר בפיתוחם של מתמרים אלה נובע בין השאר מכך שמזעור המתמר פוגע ברגישותו ולכן מקשה על יצירת תמונות באיכות גבוהה. טכנולוגיית SPADE (silicon-photonics acoustic detector) שפיתחו חוקרי הטכניון מבוססת על רכיבים אופטיים במקום רכיבים חשמליים, ובכך משנה את התמונה, תרתי משמע; היא מספקת אפשרות לעריכת בדיקות אולטרסאונד אנדוסקופיות ברזולוציות שעד כה לא הושגו בשיטה זו. החוקרים מדגישים כי הטכנולוגיה החדשה תוכל לחולל שיפור דרמטי ברזולוציה של שיטות אבחון נוספות כגון דימות כלי דם בעזרת אופטואקוסטיקה. ואכן, במאמר מוצג מיפוי של כלי דם באוזן עכבר ברזולוציה חסרת תקדים (כ-10 מיקרון).
המחקר נתמך על ידי המכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון (RBNI), הקרן הלאומית למדע, קרן פולק, רשות החדשנות של ישראל ומרכז אולנדורף מינרבה.
תמונה של מיפוי כלי דם באמצעות שיטת הדימות האופטואקוסטית שפיתחו חוקרי הטכניון
פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ”ב. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי הפרס ניתן לפרופ’ יודעים “על הישגיו המדעיים החלוציים, פורצי הדרך, בתחום הנוירו-פרמקולוגיה. הוא העמיד דורות של סטודנטיות וסטודנטים לתארים מתקדמים, שרבים מהם תופסים עמדות מפתח באקדמיה ובתעשיית הביוטכנולוגיה בישראל. פרסומיו זכו להוקרה בין לאומית רחבה וזיכו אותו בפרסים רבים.”
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בירך ואמר: “אנו גאים ומאושרים בזכייתו של פרופ’ מוסא יודעים בפרס ישראל בחקר מדעי החיים ובהכרה החשובה בתרומתו המדעית. מעטים המדענים הזוכים, לצד הישגים מחקריים מרחיקי לכת, לראות כיצד מחקריהם הבסיסיים מיתרגמים ליישומים המשפיעים על רווחת האדם. עבודתו המחקרית של פרופ’ יודעים חוללה שינוי דרמטי בהבנתן של מחלות נוירודגנרטיביות אולם לא זו בלבד; היא הובילה לשיפור עצום באיכות חייהם של חולי פרקינסון. זהו פרס ישראל שלישי המוענק השנה לחוקרי הטכניון, אירוע שיא בתולדותיו, ואנו מלאי גאווה.”
פרופ’ יודעים נולד בטהרן למשפחה בת 5 ילדים. בית הכנסת ברובע היהודי בטהרן היה רכוש המשפחה, שסיפקה את כל שירותי הקהילה בנושאי דת. מאחר שהיו בעלי הידע הם אימצו את שם המשפחה “יודעים”.
פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים. קרדיט: מיקי קורן
בגיל 12 נשלח מוסא לאנגליה, ומאז לא שב לאיראן. באנגליה הוא התחנך בפנימייה יהודית בברייטון וב-1959 התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. בקנדה נחשף לעולם הביוכימיה של המוח (נוירוכימיה), ובעקבות זאת החליט לפרוש מלימודי הרפואה לטובת דוקטורט בביוכימיה ובפסיכיאטריה. מקנדה חזר לאנגליה, שם עבד באוניברסיטת לונדון, באוניברסיטת קיימברידג’ ובאוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 1972 שמע לראשונה על סלג’לין – תרופה שפותחה על ידי ניצול השואה ההונגרי יוסף קנול – ונסע אליו כדי להביא את מרכיביה. בשנת 1975 ביקר בישראל וכאן שמע מידידו, פרופ’ רפי משולם, שבפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט מחפשים פרמקולוג שיקים את המחלקה לפרמקולוגיה ויעמוד בראשה. פרופ’ יודעים אפילו לא ידע שיש בטכניון פקולטה לרפואה, אבל נענה לפנייתו של הדיקן הראשון של הפקולטה, פרופ’ דוד ארליך, וקיבל את המשרה. ב-1977 עלה לישראל מתוך החלטה שכאן ימשיך את מחקר הסלג’לין.
בפקולטה לרפואה של הטכניון החלו פרופ’ יודעים ועמיתו פרופ’ ג’ון פינברג לפתח את התרופה לפרקינסון. בשנת 1981 הם כבר ידעו שבידיהם תרופה יעילה לטיפול בפרקינסון, אבל רק בפברואר 2005 אושרה התרופה “אזילקט” (Azilect) על ידי ה-FDA לטיפול בחולי פרקינסון. את התרופה פיתחו יחד עם חברת טבע.
פרקינסון היא מחלה כרונית הפוגעת בהתמדה ביכולותיו של החולה, וגילם הממוצע של החולים בה הולך ויורד. כיום ידוע ש”אזילקט” יעילה בטיפול בשלבים שונים של מחלת פרקינסון הן כתרופה יחידה הן בשילוב עם התרופה L-dopa. אזילקט אף נבחרה על ידי NIH, מכוני הבריאות האמריקאיים, כנושא מחקר עיקרי בחקר מחלות נוירודגנרטיביות. זו התרופה הראשונה שלא רק מרככת את הסימפטומים של המחלה אלא מאטה אותה ממש, בעיקר כשהיא ניתנת בשלבים מוקדמים של התפתחותה.
במשך עשרות שנים ניהל פרופ’ יודעים את המרכז ע”ש איב טופף לחקר מחלות נוירודגנרטיביות בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט. הוא פרסם כ-800 מאמרים בנושאים שונים הקשורים במוח, במחלות מוח ובמערכת העצבים. כאות הוקרה על פעילותו זכה פרופ’ יודעים פעמיים בפרס הרשל ריץ’ מהטכניון, בפרס א.מ.ת ובכ-50 פרסים בין-לאומיים חשובים, וכעת גם בפרס ישראל.
מימין לשמאל : ד”ר יואכים בהר, נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, פרופ’ ליאור גפשטיין ופרופ’ רפי ביאר.
הטכניון ובית החולים רמב”ם מקימים מרכז לבינה מלאכותית ברפואה, שיקדם מהפכה בקבלת החלטות רפואיות. המרכז, ראשון בישראל ומהראשונים בעולם מסוגו, יפתח מערכות לומדות וטכנולוגיות מתקדמות בבינה מלאכותית לניתוח מצבו של המטופל. הכלים שיפתח יסייעו לרופאים לבחור, בזמן אמת, את הטיפול הרפואי המתאים והמדויק ביותר לחולה. כלים אלה יתבססו על ניתוח מורכב ומהיר של כלל המידע הרפואי הרלוונטי שהצטבר במאגרי ביג דאטה במשך שנים.
בכנס הפתיחה של המרכז, “למידה חישובית ברפואה“, שהתקיים בקריה הרפואית רמב”ם אתמול, 9 במרץ, השתתפו כ-250 איש והרצו בו חוקרים מובילים מ-MIT, הטכניון, רמב”ם, משרד הבריאות, שירותי בריאות כללית וחברות מהתעשייה. את דברי הפתיחה נשאו נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון ומנכ”ל רמב”ם פרופ’ מיקי הלברטל. את הכנס הנחה פרופ’ רפי ביאר, מנהל רמב”ם לשעבר, מהוגי רעיון המרכז החדש.
“זו התרגשות גדולה להיות כאן,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, “כשנכנסתי לתפקידי כנשיא הטכניון לפני יותר משנתיים בנינו תוכנית אסטרטגית לטכניון. היוזמה הראשונה שיצאה לפועל מאותה תוכנית היא ‘יוזמת בריאות האדם’, שהמרכז החדש לבינה מלאכותית ברפואה, הוא חלק ממנה. הקשר בין הטכניון לרמב”ם הוא מרכיב מרכזי בחזון הזה של שיתוף פעולה וחיבור בין מדע, הנדסה ורפואה והוא משלב שני כוחות חזקים וחשובים. 170 חברי סגל בטכניון עוסקים כיום בסוגיות הקשורות במדעי החיים, ואין לי ספק שיש כאן פוטנציאל עצום.”
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון
“זו זכות גדולה לפתוח את האירוע הזה הקושר בין רמב”ם, הטכניון ו-MIT,” אמר מנכ”ל רמב”ם פרופ’ מיקי הלברטל, “אני מודה מקרב לב לכל המארגנים וכמובן לאורחים מחו”ל. יש לנו הרבה אתגרים גדולים שעדיין לא פתרנו מבחינה רפואית – זיהומים, הידרדרות חולי קורונה, שיפור הטיפול בכשלי לב ועוד – ואני מאמין ששיתוף הפעולה עם הטכניון יוביל לפריצות דרך משמעותיות.”
החלק הראשון של הכנס עסק במגמות עכשוויות בלמידה חישובית ברפואה; החלק השני – בגופים המחזיקים בנתונים; והחלק השלישי – ביישום למידה חישובית. את הכנס ארגנו ד”ר יואכים בהר, ד”ר דני איתן, ד”ר רונית אלמוג ופרופ’ לאו אנתוני צ’לי, שנשא את ההרצאה המרכזית בכנס.
פרופ’ לאו אנתוני צ’לי, חוקר בכיר ומנהל המעבדה לפיזיולוגיה חישובית ב-MIT, עומד בראש SANA – ארגון הרותם חדשנות טכנולוגית לרווחת האנושות כולה, לרבות ארצות עולם שלישי. הוא גם מייסד MIMIC, בסיס נתונים עצום המשרת יותר מאלפיים חוקרים בכ-30 מדינות וכך יוצר קהילה גלובלית של מחקר נתונים רפואיים.
פרופ’ רן בליצר – מנהל מערך החדשנות בשירותי בריאות כללית, מנהל מכון כללית למחקר, חבר הצוות לטיפול במגפות במשרד הבריאות וראש קבינט המומחים הלאומי להתמודדות עם משבר הקורונה – דיבר בכנס על דרכים לרתום את מדעי הנתונים לשיפור הטיפול הרפואי. “מדעי הנתונים צפויים לחולל מהפכה בעולם הרפואה,” אמר פרופ’ בליצר, “ואין ספק שביג דאטה הוא הזדמנות עצומה; עם זאת, ככל שהמידע מצטבר אנחנו מבינים כי השאלה המרכזית אינה כמה מידע יש לך אלא כמה אתה מכיר אותו, אילו תובנות משמעותיות תוכל להפיק ממנו ומה תוכל להטמיע לטובת שיפור הטיפול הרפואי. תמצית המהפכה: מרפואה מגיבה ברמת המטופל היחיד לרפואה מנבאת, פרואקטיבית ומונעת ברמת האוכלוסייה. כל זה כבר אינו מדע בדיוני והתחלנו בזה כבר לפני יותר מעשור. כיום אנחנו כבר עושים ניבויים כאלה, ומגפת הקורונה האיצה זאת כמובן.”
פרופ’ לאו אנתוני צ’לי
פרופ’ שי מנור מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי בטכניון נחשב לאחד ממומחי הבינה המלאכותית המובילים בעולם. הוא מנהל משותף של MLIS – המרכז ללמידה חישובית ולמערכות נבונות בטכניון – ומדען בכיר ב-NVIDIA. פרופ’ מנור אמר כי “ככלל אני פסימיסט שנוטה לפקפק בהבטחות המדוברות בהקשר של בינה מלאכותית, אבל דווקא בעולם הרפואי אני מאמין שיש, ותהיה, התקדמות משמעותית המבוססת על AI. יש לי כמובן גם אזהרות: לוקח זמן ליישם בינה מלאכותית, והאתגר הגדול אינו לכתוב מאמרים אלא להביא יישומים לשטח. בעניין הזה יש תפקיד משמעותי לרופאים, שרק הם יודעים מה באמת צריך, ואנחנו החוקרים צריכים לסייע בפיתוח מערכות שיעבדו בעולם האמיתי.”
מרכז טכניון-רמב”ם לבינה מלאכותית ברפואה הוא פרי יוזמה משותפת של שני המוסדות ופועל במימון משותף של שניהם. הוא יפעל בתחילה בבניין מאייר ברמב”ם ובהמשך ימוקם במגדל התגליות בקמפוס המערבי בבית החולים. במרכז כבר מתקיימים כיום חמישה מחקרים על חולים מרמב”ם.
המרכז צפוי לחולל שינוי דרמטי באופן האבחון והטיפול בחולים בזמן אמת. לדברי ד”ר יואכים בהר וד”ר אורי שליט מהטכניון, “המרכז ישמש פלטפורמה שיתופית משמעותית שתחבר רופאים וחוקרים מרמב”ם עם מדענים ומהנדסים מהטכניון, זאת במטרה לקדם את האבחון והטיפול הרפואי באמצעות בינה מלאכותית. אנחנו, כאנשי נתונים, זקוקים מעל לכל לנתונים בכמות עצומה – נתוני עתק או Big Data – והעולם הקליני זקוק למומחים שינתחו את אותם נתונים ויפיקו מהם תובנות מועילות. עבורנו כמדענים זהו חיבור חשוב לשטח ואמצעי משמעותי להשפיע על רווחת האדם.”
ד”ר יואכים בהר
“זה החידוש הגדול,” אומר ד”ר אורן כספי, מנהל היחידה לאי ספיקת לב ברמב”ם, חוקר בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון וממובילי הקמת המרכז, “כולנו מכירים את הנוהל המקובל – המטופל מתאשפז, עובר בדיקות אבחנתיות ומקבל טיפול כמיטב יכולתו של הצוות הרפואי. החזון החדש שמציג המרכז הוא חזון של אבחון וטיפול המבוססים על מידע נרחב ממספר עצום של חולים. כתוצאה מכך, הרופא יוכל ‘לתפור’ טיפול אופטימלי, מדויק ומותאם אישית למטופל. ייחודו של המרכז בכך שהוא יסייע לנו לתרגם הישגים אקדמיים בתחום הבינה המלאכותית והביג דאטה לכלים טיפוליים הזמינים מיידית ליד מיטת החולה ברוח הרפואה המותאמת אישית.”
הכנס סיכם את תוצאותיה של תחרות לפיתוח מבוסס-מידע (דאטאתון) שהתקיימה בתחילת השבוע בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בתחרות השתתפו 50 סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, שפיתחו טכנולוגיות שונות הקשורות בניתוח מידע רפואי. את הסטודנטים ליוו 20 מנטורים מהטכניון, מרמב”ם ומהתעשייה.
כדי לעודד קבלת החלטות ממשלתיות המבוססות על מחקרים ונתונים הוקמה בטכניון מעבדה בה מתעצב חלל קבלת ההחלטות העתידי – “חדר המצב החברתי”. חה”כ נעמה לזימי, הפגישה בין צוות הפרויקט לשר התפוצות, ד”ר נחמן שי, התקיימה במטרה לחבר ולסייע לממשלה לקבל החלטות מבוססות מחקרים ונתונים שישפרו את הביצועים בסוגיות סביבתיות וחברתיות תוך התמקדות באוכלוסיית הוותיקים. בביקור הוצגו טכנולוגיות מתקדמות של גיבוש מדיניות עירונית מבוססת נתונים. המעבדה, בראשותה של ד”ר מירב אהרון גוטמן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, מפתחת נתיבים לעשייה ולהטמעה של טכנולוגיות אלה ברשויות מקומיות, חברה אזרחית ומשרדי ממשלה.
חה״כ נעמה לזימי: ״במציאות טכנולוגית חדשנית עלינו להיעזר בכלים שיש לנו בשביל להתמודד עם הבעיות היום יומיות של התושבים וכדי להיערך לאתגרי העתיד. לכן הבאתי היום את שר התפוצות, נחמן שי, שנושא האזרחים הוותיקים יקר לליבו ואותו הוא מקדם שנים, למפגש עם ׳חדר המצב החברתי׳ בחיפה, בשביל לעודד את שיתוף הפעולה בין ההתארגנות החשובה הזו לבין פרויקטים ממשלתיים בעיר. כל פעולה ממשלתית צריכה להתבסס על מחקרי עומק ונתונים שיסייעו לגורמי הממשלה לשפר ולמקסם את הביצועים ולקבל תמונה מלאה של ההשפעות. אני מבטיחה להמשיך להביא לכאן שרים וחברי כנסת.״
שר התפוצות, ד”ר נחמן שי: ״הטכנולוגיה מתגייסת להיות לעזר לדור הוותיק! כל ראש וראשת עיר בישראל צריכים להגיע הנה ולאמץ את הפרויקט הזה, עוד היום. ראיתי כאן מיזם חדשני וייחודי בחיפה, שנכנס לפרטי פרטים וממפה את הצרכים האמיתיים של האזרחיות והאזרחים הוותיקים בעיר, נושא שמאז ומתמיד היה קרוב לליבי. בצורה זו משפיעים לטובה החוקרות, החוקרים ומתכנני המיזם על קבלת ההחלטות, עכשיו ובעתיד, החל מהתכנון העירוני ועד ליישום בר קיימא של פתרונות.״
ד”ר מירב אהרון גוטמן. סוציולוגית אורבנית וחברת סגל בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים: “במעבדה שלנו אנחנו עוסקים בערי המחר. איך נגיב לאתגרי המחר? איך יראה ארגז הכלים העירוני בעתיד? בביקור של שר התפוצות ושל חה”כ נעמה לזימי למדתי כי יש לרעיון הזה שותפים כבר היום. כאשר חברי כנסת וחברי ממשלה מגיעים לטכניון וחושבים איתנו על אופק חברתי חדש לערים – אני יודעת שהמעבדה שלנו לא עוסקת בחלומות, אלא במציאות. זה קורה כאן ועכשיו, ואני אסירת תודה על כך.”
פרופ’ ענת לוין מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי מקבלת את המענק על SpeckleCorr – טכנולוגיה חדשה לאפיון חומרים, לדימות פלורוסנטי בעומק הרקמה הביולוגית ועוד. טכנולוגיה זו צפויה להשפיע ברפואה וכן באנליזה וביצירה של חומרים.
פרופ’ ענת לוין
פרופ’ מורן ברקוביץ’ מהפקולטה להנדסת מכונות מקבל את המענק על עיצוב נוזלים (Fluidic Shaping) – קונספט חדש שמנצל את הפיזיקה הבסיסית של נוזלים ליצירת רכיבים אופטיים מורכבים בכל גודל (ממילימטרים ועד מטרים) עם איכות פני שטח תת-ננומטרית, ללא צורך בתהליכים מכניים כגון כרסום או ליטוש. הצלחת השיטה עשויה להוביל למהפכה בתחום ייצור אופטיקה הן בכדור הארץ והן בחלל.
פרופ’ מורן ברקוביץ’
פרופ’ גל שמואל מהפקולטה להנדסת מכונות מקבל את המענק על XCEPTIONAL – תאוריה חדשנית לפיתוח מטא-חומרים: חומרים מהונדסים בעלי תכונות שאינן נמצאות בחומרים טבעיים. פרופ’ שמואל מתמקד במטא-חומרים דינמיים המיועדים לשלוט בגלים אלסטיים ואקוסטיים. למטא-חומרים אלה יש פוטנציאל יישומי רחב מאוד בהפחתת רעשים, קצירת אנרגיה, דימות רפואי, הסוואה ועוד
פרופ’ גל שמואל
פרופ’ איתן יעקבי מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב מקבל את המענק על DNAStorage. אחסון בדי-אן-איי הוא גישה חדשנית הצפויה לחולל מהפכה באחסון מידע תוך צמצום דרמטי בנפח האחסון, שמירת המידע לטווח ארוך מאוד והפחתה משמעותית בעלות האנרגטית והכלכלית. הטכנולוגיה שפיתח פרופ’ יעקבי צפויה להאיץ את השגתו של יעד טכנולוגי חשוב זה.
פרופ’ איתן יעקבי
מענקי ERC Consolidator ניתנים לחוקרים בולטים מכל גיל ולאום, שצברו בין שבע ל-12 שנות ניסיון אחרי קבלת תואר הדוקטור ומציגים הישגים המעידים על עתידם המזהיר. המחקר חייב להיערך בגוף מחקר ציבורי או פרטי הפועל באחת ממדינות האיחוד האירופי או באחת מהמדינות המשויכות לתוכנית. המימון – עד 2 מיליון יורו למענק, ולעתים עוד מיליון יורו לתמיכה ברכישת ציוד ייחודי או שימוש בתשתיות ייעודיות – ניתן למשך חמש שנים ומכסה בעיקר את עלות ההעסקה של החוקרים הזוכים ושל אנשי צוות נוספים במטרה לגבש את צוותי המחקר.
“זהו שיא טכניוני חדש והישג אקדמי מרשים בעיקר נוכח העובדה שכמות ההגשות עלתה בשנת 2021 ב-25%,” אמר המשנה לנשיא הטכניון למחקר פרופ’ קובי רובינשטיין. “מענקי ERC הם מענקים תחרותיים שנועדו לתמוך במחקר ופיתוח חלוצי. הזוכים מציגים מצוינות במגוון רחב של תחומים – דימות ביולוגי ורפואי, אופטיקה חדשנית, הנדסת חומרים ואחסון מידע במולקולות ביולוגיות. הבשורה הנוכחית מגיעה זמן קצר אחרי שתשעה חוקרים מהטכניון כבר זכו במענקי ERC השנה וזו גאווה גדולה לטכניון. זכיות אלה יקדמו את החוקרים הזוכים ואת יוקרתו הבינלאומית של הטכניון.”
האסטרונאוט איתן סטיבה יישא עימו לתחנת החלל הבינלאומית עותק של תנ”ך הננו שפותח בטכניון. את הפריט הטכנולוגי הייחודי השאיל לו מוזיאון ישראל שבירושלים, שם הוצג תנ”ך הננו בהיכל הספר לצד המגילות הגנוזות. סטיבה ימריא לחלל בסוף החודש כחבר צוות Ax-1 ובמסגרת משימת ‘רקיע’.
תנ”ך הננו הוא העותק החדשני והזעיר ביותר של ספר הספרים. מדעני הטכניון חרתו על שבב סיליקון מצופה בשכבת זהב דקיקה (כשטחו של גרגיר סוכר) את 1.2 מיליון האותיות של ספר התנ”ך באמצעות אלומת יונים ממוקדת. את הטקסט העתיק על גבי השבב ניתן לקרוא רק באמצעות מיקרוסקופ בהגדלה של פי עשרת אלפים. ביצירתו של תנ”ך הננו ביקשו חוקרי הטכניון להדגים לקהל הרחב את חוכמת המזעור וכיצד ניתן להשתמש במזעור האולטימטיבי שהמדע מאפשר היום.
את הרעיון למזעור התנ”ך הגו ב-2007 פרופ’ אורי סיון, כיום נשיא הטכניון, וד”ר אוהד זוהר מהמכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI), כחלק מתוכנית חינוכית שפותחה במכון ונועדה להגביר את התעניינותם של צעירים במדעי הננו ובננוטכנולוגיה. את ייצור השבב ופיתוח התוכנה המאפשרת לחרות עליו הוציאו לפועל מהנדסי מרכז זיסאפל לננו אלקטרוניקה בטכניון.
תנ”ך הננו
“התנ”ך הוא הטקסט העתיק והחשוב ביותר לעם היהודי ומהחשובים לעולם כולו. אבן יסוד בתרבות האנושית,” אמר נשיא הטכניוןפרופ’ אורי סיון. “תנ”ך הננו ונשיאתו לחלל מקשרים על פני מרחק וזמן בין העבר לעתיד, בין התרבות האנושית העתיקה והחזית הטכנולוגית”.
איתן סטיבה: “הננו-תנ”ך שאקח עימי לתחנת החלל הבינלאומית מסמל הרמוניה בין טכנולוגיה פורצת דרך וכבוד למורשת שלנו- כאנושות. טקסט עתיק אשר נכתב באמצעות טכנולוגיה חדשנית ומאפשר לנו להביט בתקווה אל העתיד, כמו גם בחיוך אל העבר- באותו הזמן. אני מחכה להזדמנות להביט בפלא הטכנולוגי הזה בעודי מרחף בחלל.”
לרגל חגיגות היובל למוזיאון ישראל, ירושלים שהתקיימו ב-2015 הכינו מהנדסי הטכניון עותק מיוחד עבור המוזיאון, שהוצג בפני הקהל הרחב בהיכל הספר – מקום משכנן של המגילות הגנוזות וכתר ארם צובא הנודע מהמאה העשירית לספירה. התערוכה הציגה לראשונה את תנ”ך הננו של המאה ה-21 שפותח ויוצר בטכניון על רקע מגילות הקלף הגנוזות – . עותקים נוספים של תנ”ך הננו הוכנו במיוחד בטכניון והוענקו לאפיפיור בנדיקטוס ה-16 ולספריית דיבנר במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית בוושינגטון, השייך למוסד הסמית’סוניאן.
תנ”ך הננו של מוזיאון ישראל נארז במיוחד למשלוח לחלל
האסטרונאוט איתן סטיבה ממריא לחלל כחבר צוות Ax-1 ובמסגרת משימת ‘רקיע’, אותה מובילות עמותת קרן רמון בשיתוף סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. המשימה אשר נועדה לעורר סקרנות ויצירתיות דרך מסע אנושי לחלל, מוקדשת להכרת הפוטנציאל הטמון בחקר היקום, העלאת המודעות לחשיבות השמירה על כדור הארץ, תוך העמקת שיתופי פעולה בינלאומיים וקידום תעשיית החלל. המשימה תעשיר את החינוך ותיחשף לתלמידים, מחנכים, חוקרים, אנשי הגות ותרבות ולציבור כולו, באמצעות עשרות ניסויים מדעיים והדגמות טכנולוגיות כחול לבן שיבוצעו בתחנה, דרך העברת תכנים חינוכיים לילדי ישראל מהחלל כמו גם יצירה והצגה של אמנות ישראלית. כי אין חלום רחוק מדי.
הטכניון קיים לאחרונה כנס בנושא “בינה מלאכותית – מסיסמה ליישום”. בכנס שהתקיים במלון אלמא בזיכרון יעקב השתתפו 350 איש ובהם דמויות מובילות מהטכניון, מהתעשייה ומהמגזר הממשלתי.
נשיא הטכניון, פרופ’ אורי סיון, אמר בפתיחת האירוע כי “לאחרונה סיימנו לגבש תוכנית אסטרטגית לטכניון לעשור הקרוב. אחד מעמודי התווך של התוכנית הוא התאמת הטכניון לשינוי העמוק ביחסי אקדמיה-תעשייה. הגבול המסורתי בין אקדמיה המנהלת מחקר בסיסי לתעשייה המתמקדת בפיתוח כבר אינו קיים; האקוסיסטם הנוכחי חדש לגמרי, ולכן האקדמיה בכללה, ואוניברסיטאות טכנולוגיות בפרט, חייבות להתאים את עצמן למציאות החדשה. בשנים הקרובות יתהדקו היחסים בין האקדמיה לתעשייה. זה אינו תהליך חדש, אולם הוא יילך ויתעצם מכורח הנסיבות, וקשר זה, לא יפסח גם על תחום הבינה המלאכותית (AI) שהוא אחד מהתחומים החמים היום בחזית המחקר. זה הרקע לכנס הזה, שמפגיש גורמים מהטכניון ומהתעשייה כדי לגבש שיתופי פעולה החיוניים לשני הצדדים. עבורי זו הזדמנות להתגאות בהישגיה הרבים של קהילת ה-AI בטכניון.”
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון ופרופ’ שי מנור
את הכנס הובילו פרופ’ אסף שוסטר ופרופ’ שי מנור העומדים בראש MLIS– המרכז ללמידה חישובית ולמערכות נבונות בטכניון. הרצאתו של פרופ’ מנור עסקה בתחום של למידה על ידי חיזוקים(RL) ובעיקר במגבלותיו. “בתחום זה,” אמר פרופ’ מנור, “אומנם נרשמו הצלחות מרשימות מאוד בעיקר בתחום המשחקים, עם הניצחון הממוחשב על שחקנים אנושיים בשש-בש (כבר
ב-1992), דמקה, שחמט ו-Go. זאת הצלחה לא מבוטלת, והניצחון של אלפא-גו הוא אחד ההישגים הגדולים של ה-AI, אבל צריך להבין שכדי לחרוג מהתחום הזה לנושאים יישומיים אחרים, כמו נהיגה אוטונומית, צריך לעשות עוד דרך ארוכה. לצערי, הרבה חוקרים וחברות מייפים את המציאות ומפזרים הבטחות ללא כיסוי ממשי. ההצלחה של אלפא-גו נשענה על המון כסף, אנרגיה ומעבדים – ובסופו של דבר מדובר במשחק. אז למה עוד לא פתרנו את אתגר הרכב האוטונומי ואפילו לא ניהול של פקקים בכיכרות גדולים? כי יש דברים שקשה מאוד לזהות באמצעים ממוחשבים. נהג אנושי, עם כל מגבלותיו, יודע לזהות הולך רגל בוודאות גבוהה, ומבין שאם שקית ניילון מתנופפת לעברו אין סיבה לשבור לנתיב הסמוך כדי לחמוק ממנה; מחשבים עדיין לא יודעים לעשות את זה באופן סביר. אני לא אומר שהמשימות האלה אינן אפשריות, אני רק טוען שהדרך לשם עוד ארוכה מאוד. למעשה, אנחנו רק מגרדים את הקצה.”
בארגון הכנס השתתפו שלושה גופים טכניוניים: MLIS- המרכז ללמידה חישובית ולמערכות נבונות, – TCE המרכז להנדסת מחשבים ו- TDSI- המרכז הכלל-טכניוני למחקר במדעי הנתונים. הכנס נתמך על ידי החברות ,NVIDIA רפאל והראל טכנולוגיות מידע. את הכנס הנחתה פרופ’ ליהי צלניק מנור מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי.
הפקולטה לביולוגיה קיימה לאחרונה את אירוע הפתיחה של חגיגות היובל להיווסדה. במסגרת האירוע הוסר הלוט מחדר מועצת הפקולטה ע”ש דיקן הפקולטה לשעבר פרופ’ דוד גרשון ז”ל ורעייתו פרופ’ הרייט גרשון ז”ל. לאחר מכן התקיים טקס הענקת מלגות מצוינות על שם בני הזוג. המלגות ניתנו לפוסט-דוקטורנט ד”ר סרגיי רודניצקי על מחקרו “מלקחיים אופטיים חושפים את הטבע הדינאמי של אריזת הגנום” ולדוקטורנט עופרי לוי על “תפקיד חדש למשפחת אנזימים ותיקה”. באירוע נכחו ישי גרשון, בנם של דוד והרייט, ואחותו של דוד, רותי ברודי. הבת תמי גרשון-חיון צפתה באירוע מביתה מארה”ב.
פרופ’ דוד גרשון הגיע לטכניון כחבר סגל בשנת 1967 לאחר שהשלים דוקטורט באוניברסיטת קורנל ופוסט-דוקטורט במכון ויצמן. ב-1975 התמנה לראש המחלקה לביולוגיה והוא שגייס את רוב המדענים שהובילו אותה בשנותיה הראשונות. הוא הוביל את הפיכתה של המחלקה לפקולטה עצמאית וכיהן כדיקן הפקולטה לשתי קדנציות נוספות. חזונו עיצב את פני הפקולטה והוביל את התמקדותה בתחום הביולוגיה המולקולרית.
פרופ’ הרייט גרשון הצטרפה למעבדתו בתום הדוקטורט ועבדה בה במשך שנים עד שעברה לפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, שם הייתה ממקימי המחלקה לאימונולוגיה ואחר כך ראש המחלקה. פרופ’ גרשון הייתה חלוצה באפיון הבסיס הביולוגי של דעיכת מערכת החיסון בגיל המבוגר.
באירוע השתתפו נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, המשנה הבכיר לנשיא והמנכ”ל פרופ’ בועז גולני, סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים פרופ’ אלון וולף, יו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל ונשיא הטכניון לשעבר פרופ’ פרץ לביא ורבים מחוקרי הפקולטה ועובדיה.
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר כי “המסלול שעשתה הפקולטה ב-50 שנותיה מרשים מאוד, ואני סקרן באשר ל-50 השנים הבאות. מדעי החיים יהוו תחום מחקר מרכזי בעשורים הקרובים, והפקולטה היא מרכיב חשוב מאוד בתהליך הזה. כיום אנו מבינים שכדי להצטיין במחקר רב תחומי במדעי החיים עלינו לטשטש את הגבולות הבין-פקולטיים ולעודד שיתופי פעולה. בימים אלה אנו עובדים על תוכנית משותפת לפקולטות בטכניון הקשורות בתחום מדעי החיים, בהן הפקולטה לביולוגיה, למציאת דרכים טכניוניות ייחודיות לשיתופי פעולה.”
“אינני יכולה לחשוב על דרך מתאימה ומרגשת יותר לציין את פתיחת אירועי שנות ה-50,” אמרה דיקנית הפקולטה פרופ’ יעל מנדל-גוטפרוינד בטקס. “בהזדמנות חגיגית זו אנחנו גם חונכים באופן רשמי את הכניסה החדשה של הפקולטה שלנו ואת האגף המרשים שאנחנו נמצאים בו. אני רוצה להודות בשמי ובשם הפקולטה למשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני ולסמנכ”לית התפעול גב’ זהבה לניאדו שתמכו ועזרו לאורך הדרך, לאנשי אגף הבינוי והתחזוקה שעמלו רבות ובאופן ספציפי לאלון כץ מנהל הפרויקט, וכמובן תודה ענקית לאנשי התחזוקה של הפקולטה, לאנשי המנהלה ולראש המנהל שלנו מר ניר בליץ.”
“אני מברך את הפקולטה לרגל יום חגה בשנת היובל להיווסדה,” אמר פרופ’ גולני. “יגאל אלון אמר שעם שאינו זוכר את עברו – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. ואכן, חשוב לחבר את המבט לעתיד עם הכרת העבר. כיום אנו משקיעים רבות בקידום הפקולטה גם בבינוי, גם בהקמת מעבדות לחברי סגל חדשים וגם בשיפור מרכז החישוביות החדש בטכניון, החיוני לעבודתכם.”
יו”ר אגודת ידידי הטכניון פרופ’ פרץ לביא אמר: “הייתה לי הזכות להכיר את פרופ’ דוד גרשון, את המעבדה שלו ואת פעילותה. הוא היה פטריוט ציוני וטכניוני אמיתי, ופעם כתב לעורך Nature מאמר ובו הביע תרעומת על נטייה אנטי-ישראלית שניכרה שם. אין דרך יפה יותר להוקירו מקריאה של לב הפקולטה על שמו, והמשפחה ראויה לכל הוקרה על המאמץ להנציח את שניהם.”
פרופ’ מיכאל גליקמן, חבר סגל בפקולטה, אמר כי “אני חבר הסגל האחרון שפרופ’ גרשון גייס לפקולטה, והוא שלימד אותי שרק אדם אחד יכול להפריע לי בדרכי – אני. חזונו עיצב את פניה של הפקולטה והובילו להתמקדותה במה שקרוי כיום ביולוגיה מולקולרית, זאת בתקופה שבה קהילת הביולוגיים עסקה יותר בביולוגיה אקולוגית ובביולוגיה מערכתית. אחרי פרישתו לגמלאות הוא המשיך לעבוד במרץ ולפרסם מאמרים בכתבי עת מובילים. בתקופת חייו האחרונה הוא היה שותף מרכזי בפרויקט לפיתוח טכנולוגיית אימונותרפיה חדשנית לטיפול בסרטן השד.”
בתקופה האחרונה, מאז היבחרה לתפקיד דיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, מקבלת פרופ’ עדית קידר ברכות מכל עבר. לצד הערכה רבה לתפקיד הרם, הנושא אחריות גדולה לשימור מצוינות הפקולטה ולהצעדתה לצמיחה רבה אף יותר, הדיקנית הנכנסת גם זוכה להערכה על היותה האישה הראשונה שמאיישת את התפקיד.
פרופ’ קידר, מבחינתה, מבקשת להמתין עם הסופרלטיבים גם אם הברכות מבורכות בעיניה. . “יופי שנבחרתי,” היא מחייכת, “אבל קודם שאעשה משהו. בואו נחכה להישגים.”
“הישגים” אינו מונח זר לפרופ’ קידר, שהיתה בעבר סגנית הדיקן לתארים מתקדמים ועמדה בראש תוכנית המצוינים של הטכניון. לאחר שלושה תארים באוניברסיטה העברית בירושלים ופוסט דוקטורט ב-MIT בארצות הברית היא נכנסה בשערי הטכניון בשנת 2002 ומאז היא פה – חברת סגל שחוקרת, מלמדת ומגיעה להישגים מרשימים.
תחום מחקרה של פרופ’ קידר, המשלב עבודה תאורטית עם יישום מעשי, מתמקד בחישוב מקבילי וחישוב מבוזר. היא חוקרת אינטראקציות בין דברים שקורים בו זמנית – כיצד מסנכרנים פעולת מחשב חזק עם כמה מעבדים (או ליבות) ואיך גורמים למעבדים לתקשר ביניהם. למעשה, לדבריה, היא עוסקת בחלוקת עבודה.
אולם אל תיתנו להישגים לבלבל אתכם. מי שזכה לעבוד לצדה של פרופ’ קידר, לחקור איתה או ללמוד ממנה יודע היטב כי ראייתה את מושג ה”מצוינות” רחב הרבה יותר מהישגים מחקריים ופריצות דרך מדעיות, מהכשרת דורות של סטודנטים מצוינים והגשמת החזון שהיא מייעדת לפקולטה. אבני יסוד הכרחיות למצוינות, לשיטתה, הן יחסי אנוש מעולים, אווירה נעימה והשאיפה שכל אחד מבאי הפקולטה, מחברי סגל ועד סטודנטים, ירגיש בבית.
פרופ’ עדית קידר הגיעה לטכניון מבחוץ. “בחודש מרץ הקרוב אהיה בטכניון 20 שנה, אבל בגלל שלא גדלתי פה אלא באוניברסיטה העברית אני קצת אאוטסיידר.”
את עדיין מרגישה אאוטסיידרית אחרי 20 שנה פה?
צילום: רמי שלוש
“אני עדיין לא מאלה שגדלו בטכניון, אבל מאידך, אני חושבת שזה מאוד חשוב שאנשים יעברו בין מוסדות אקדמיים ויביאו קצת רוחות מבחוץ, ממקומות נוספים, ולא שהכל יהיה מעורבב בתוך עצמו. רוב חברי וחברות הסגל שלנו עשו פוסט דוקטורט בחו”ל אז הם מביאים רוחות אחרות משם. אני עצמי חקרתי ב-MIT ארבע שנים וספגתי שם את התרבות הארגונית, האקדמית והמחקרית, וזה חלק ממה שאני מביאה איתי למחקר, להוראה ולתפקיד החדש.”
התפקיד החדש מזמן לפרופ’ קידר אתגרים שאפתניים שהיא נערכת לקראתם בציפייה. “אנחנו כל הזמן גדלים,” היא מספרת, “ויש עלינו לחצים מהתעשייה לגדול יותר ויותר, משום שאנחנו המנוע של תעשיית ההייטק הישראלי, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בעומס הזה מבחינת כמות הסגל שיש לנו. ראית את המספרים – 2,000 סטודנטים על 55 חברי סגל. כך אי אפשר לתת יחס אישי כמו שהיינו רוצים וטיפוח פרטני כפי שהיינו שמחים. לכן, למרות העובדה שהסגל גדל בשנים האחרונות, אנחנו זקוקים לחברי סגל נוספים, והתעשייה לוחצת שנגדל עוד.”
לדבריה, “יש פה לחצים סותרים. מצד אחד, אם נקבל יותר מועמדים – הסטודנטים יהפכו לאנונימיים. מצד שני, התעשייה משוועת לאנשים. בשנים האחרונות נכנסו עוד חברות חומרה לארץ, ויש היום ביקוש אדיר למהנדסי חשמל ומחשבים. אנחנו מספקים את הבוגרים הכי מצוינים בארץ בנושאים האלה, ואנחנו לא מספקים מספיק. זה אתגר גדול שצריך לראות איך פותרים אותו ואיך מכשירים את המהנדסים של הדור הבא.”
פרופ’ קידר מספרת ש”יש סטארט-אפ מצליח שיצא מהפקולטה שלנו, חברת ספידאטה שהקימו יואב עציון, חבר סגל משותף אצלנו, יחד עם דני וויצחוב שסיים אצלו דוקטורט ושנבחר לאחרונה בעיתון ‘דה-מארקר’ לאחד מ-40 הצעירים המשפיעים בארץ. זו דוגמה לחברה שיצאה מאיתנו, אבל גם הם זקוקים למהנדסים.”
הדיקנית הנכנסת יודעת היטב כי הפתרון טמון בסגל הפקולטה. “אחד האתגרים שלנו הוא להמשיך לגייס את חברות הסגל וחברי הסגל המצוינים ביותר,” היא אומרת. “ברגע שאנחנו מצליחים לגייס חברי סגל מצוינים, אני חושבת שאנחנו אלופים בלתת להם את התנאים הטובים ביותר להצליח. יש פה סטודנטים מעולים, יש פה מעבדות מדהימות, צוותי מעבדות מעולים, תשתיות טובות, ובנוסף בונים עכשיו בניין חדש. חברי הסגל שמגיעים לפה מקבלים את כל התנאים לשגשג, בין אם מדובר בחברת סגל שהמחקר שלה רץ על תוכנה וכל מה שנחוץ לה זה שרת, ובין אם זה חבר סגל שצריך מיקרוסקופ אלקטרוני במיליוני דולרים. כל אלה מתאפשרים גם בזכות התמיכה של הטכניון וגם בזכות התרומות שאנחנו מקבלים, כך שכאמור התנאים להצלחה הם מצוינים, אבל זה תמיד מאתגר להביא לפה אנשים מעולים, וזה אחד האתגרים המשמעותיים שלנו.”
ספרי על חברי הסגל הצעירים.
“יש לנו צעירים פנומנלים. אני מסתכלת על הצעירים וממש מחייכת ואומרת לעצמי, ‘איזה כיף שהאנשים הללו יהיו שדרת הניהול של הפקולטה בעוד עשר שנים ויובילו אותה הלאה.’ גייסנו חברי סגל מעולים בשנים האחרונות אבל אנו שואפים להמשיך להתפתח ולגייס עוד חוקרים מעולים, והאתגר שלי כדיקנית יהיה לגייס אנשים מצוינים נוספים בשנים הקרובות.”
“דוקטורט זו חוויית צמיחה אישית שאין שנייה לה”
“אין תחליף להכשרה שמקבלים פה,” קובעת פרופ’ קידר. “זו חוויה אחרת לגמרי ללמוד הנדסת חשמל ומחשבים במקום שבו נמצאים המומחים הגדולים בעולם והחידושים המתקדמים בתחום שמתפתח היום בקצב מסחרר. יש חידושים טכנולוגיים בכל הרמות, החל בחומרים שמשתמשים בהם – בין אם כדי לבנות התקנים יותר יעילים, חסכוניים ומהירים, ובין אם אלקטרוניקה גמישה או תשתיות למחשוב קוונטי. כל הזמן מפתחים דרכים חדשות לתכנן ולייצר רכיבים אלקטרוניים ואופטואלקטרוניים ננומטריים, מתכננים ארכיטקטורות חדשות – והכל בשיתוף הדוק עם התעשייה. בעקבות הגידול בבינה המלאכותית, הדבר משפיע גם על האופן שבו מתכננים מחשבים, והיום מתכננים ובונים מחשבים באופן מותאם לאפליקציות החדשות שהן מאוד משמעותיות בשוק בעידן נתוני העתק (ביג דאטה). עידן נתוני העתק מחלחל לכל הרמות, כך שיש לו השפעה מאוד גדולה גם על האופן שבו בכלל בונים את המחשב.
“אנחנו עוסקים בתחומים מגוונים הקשורים לנתוני עתק. יש לנו הרבה חוקרים שעוסקים בנתונים כאלה גם אחרי שהמחשב בנוי; כיצד מריצים עליו את האלגוריתמים, איך מנתחים את המידע, מה הבסיס המתמטי של ההבנה של הנתונים, אילו יישומים אפשר לעשות עם זה. היום מגוון היישומים אדיר – עיבוד אותות רפואיים, עיבוד של תמונות ושל דיבור, ראייה ממוחשבת, רובוטיקה ועוד. המון דברים.”
אף שהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים היא הפקולטה המובילה המבוקשת ביותר בתחומה, היא מתמודדת עם הבעיה של “חטיפת סטודנטים” על ידי שוק ההייטק הרעב למהנדסים רעננים. “גיוס דוקטורנטים הוא אתגר בפני עצמו,” מספרת פרופ’ קידר. “כיום המשכורות בתעשייה הן עצומות ומאוד קשה לאנשים לעמוד בפני זה.”
צילום: רמי שלוש
מנסים לחטוף אותם אחרי התואר השני?
“מנסים לגייס אותם עוד לפני סיום התואר הראשון. הבעיה שלנו מתחילה שם. מפתים אותם לבוא לעבוד כך שלא יסיימו את התואר הראשון, לא יירשמו לתואר שני, לא ימשיכו לדוקטורט. בכל השלבים הללו מציעים להם משכורות עתק, בייחוד למצוינים שבהם.”
מה יש לך לומר לסטודנטים שמתלבטים בסוגייה?
“לא רק אני – אנשים שעשו דוקטורט אצלי וגם אצל קולגות שלי אומרים שדוקטורט הוא חוויית צמיחה אישית שאין שנייה לה. לכן, כל אחת ואחד שמסוגלים לעשות את זה חייבים את זה לעצמם. כשמציעים לך הרבה כסף את לא תמיד רואה את זה, אבל בחברות טכנולוגיות יש תקרת זכוכית לאנשים בלי דוקטורט. חלק גדול מהשכבה המובילה של חברות טכנולוגיות, במיוחד גדולות, מורכבת מאנשים עם דוקטורט. מעבר לזה שכיף פה – זו חוויית צמיחה. ללמוד להיות חוקר, ללמוד להגדיר בעיות, למפות שטח – להבין מה נעשה, מה עוד חסר, לחדד את השאלות שעדיין פתוחות ולהבין מה פתיר ומה לא, לדעת איך לגשת לאתגרים. אלה כלים שלומדים אותם במחיר של הרבה תסכולים. יש במחקר שלבים של כישלון שצריך להתגבר עליהם, למנף אותם להצלחה ולצמוח מהם.
“כך שהאתגר שלנו היום הוא שמצד אחד התעשייה משוועת לאנשים שאנחנו מכשירים, ומצד שני מתחרה איתנו עליהם עוד לפני שהם מסיימים ללמוד. זה הפרדוקס. אבל דווקא מפני שאנחנו המנוע של עתיד התעשייה בארץ, אם יסיימו אצלנו דוקטורנטים מעולים, הם יובילו את התעשייה הישראלית למקום גבוה יותר.”
לדבריה, “ב-20 השנים שאני בפקולטה עלינו מכ-30 דוקטורנטיות ודוקטורנטים לכ-130, כלומר אנחנו במגמת עלייה מתמדת, ועם זאת אני חושבת שעתיד ההייטק הישראלי יהיה יותר ורוד אם יותר אנשים מוכשרים יעשו דוקטורט. הדבר יתרום גם לאקדמיה, בכך שחלקם יצטרפו כחברות וחברי סגל. אז כן, אנחנו גדלים ואנחנו צריכים להמשיך לגדול.”
“יחסי האנוש פה מאוד טובים וזה מאוד חשוב לי אישית, אבל לא רק לי”
“אני מקווה שכולם מרגישים שזה הבית שלהם,” אומרת פרופ’ קידר. “הפן של יחסי האנוש תמיד היה לי מאוד חשוב, אם זה בתוך קבוצת המחקר שלי, אם זה ביני לבין הסטודנטים ואם בין הסטודנטים לבין עצמם. לפני כן הייתי סגנית הדיקן לתארים מתקדמים וגם אז עבדנו בנועם כצוות, עם הרכזות לתארים מתקדמים וגם מול הסטודנטים לתארים מתקדמים. אנחנו משתדלים לראות את הסטודנט ותמיד היה לי חשוב שהסטודנטים ירגישו בבית, שהם ירגישו נוח לפנות לצוות ואלי. זו רוח הפקולטה כבר הרבה מאוד שנים. יש לנו צוות מנהלי מדהים שמסביר פנים לסטודנטים.”
לדבריה, “אחת המטרות של הפקולטה היא לגרום לאנשים להרגיש נוח, להרגיש בבית ולתת להם יחס אישי ככל האפשר כשהם פונים לרכזות, גם אם אלה שתי רכזות על 2,000 סטודנטים. בתארים מתקדמים זה יותר אינטימי – שתי רכזות על 450-400 סטודנטים.
“גם במעבדות שלנו יש צוות שמחזיק את השדרה של הפקולטה בהוראה ובמחקר, ותמיד באווירה מאוד חיובית. בסך הכל, הסטודנטים אוהבים להיות במעבדות, ואנשי צוותי המעבדות אוהבים את העבודה פה ומרגישים פה בבית.
“אני חושבת שבניגוד לתדמית שאולי יש לנו בחוץ, יחסי האנוש פה מאוד טובים, וזה מאוד חשוב לי אישית אבל לא ייחודי לי. זה ה-DNA של המקום.”
איך הסטודנטים שלך מגיבים לתפקיד החדש?
“לסטודנטים שלי קצת קשה עם זה שאני עוזבת אותם.”
תמשיכי ללוות בפועל סטודנטים?
“כן. יש לי כרגע שישה סטודנטים, ארבעה דוקטורנטים ושני מאסטרנטים. הם רגילים שהמנחה שלהם זמינה תמיד, אבל אין ברירה – הם יצטרכו להתרגל להיות יותר עצמאים. אני עדיין פה אבל יהיה לי פחות זמן.”
אם הייתי מראיינת אותך בסוף הקדנציה – מה יהיה הסיכום האידיאלי מבחינתך?
“אני רוצה להיות בסוף הקדנציה במצב שקלטתי חברי וחברות סגל חדשים מעולים, שקידמתי את חברי הסגל הצעירים שכבר נקלטו וזכו להישגים מרשימים ולפרסים, ושמספר הדוקטורנטים והדוקטורנטיות שלנו ימשיך לעלות. בנוסף, הייתי רוצה לספר בסוף הקדנציה שהמעמד הבינלאומי שלנו איתן, שחיזקנו את הקשרים עם התעשייה ושיש לנו שיתופי פעולה הדוקים נוספים איתם. וכמובן, הייתי שמחה לדעת שכולם מרגישים פה בבית.”
מרץ 2020. נגיף הקורונה מטיל את אימתו על תושבי העולם. בישראל מוכרז סגר קפדני שמשאיר את מרבית תושבי המדינה סגורים בבתיהם.
באותם ימים מטורפים ישבה סופי סגל בביתה שבכרמל, עם בעלה ושני ילדיהם, מול הצגת ילדים ששודרה בטלוויזיה. סופי הציצה באתר חדשות אינטרנטי וגילתה כי דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית דאז, הכריז כי הוא צורך הידרוקסיכלורוקווין כדי לצמצם את חומרת התסמינים במקרה שיחלה בקורונה. כדוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון הסתקרנה סופי מהפוטנציאל המחקרי הטמון בשימוש בתרופה זו והחליטה לבחון את שילובה של התרופה במחקרה על פעילות קוצב הלב.
“הידרוקסיכלורוקווין, תרופה המשמשת לטיפול במגוון מחלות אוטואימוניות, אכן נמצאה אפקטיבית במידה מסוימת נגד תסמיני קורונה,” מסבירה סגל, “אולם זאת במחיר מסוים; אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא האטה של קצב הלב (ברדיקרדיה) ועל כן היא עלולה לסכן חולי קורונה הסובלים מפגיעה בתפקוד הפיזיולוגי ובוודאי אוכלוסייה בסיכון.”
צילום: רמי שלוש
הכרזתו של טראמפ הדליקה נורה במוחה של סגל, החוקרת בעבודת הדוקטורט שלה את פעילותו של קוצב הלב הטבעי – רקמה המקנה ללב את קצב הפעימה שלו. לדבריה, “יש כמה מוקדים שקוצבים את פעימות הלב. אם קוצב אחד נפגע, אחר יכול לחפות עליו – אך קצב פעימת הלב ישתנה בהתאם. כשהפגיעה נרחבת מתפתחות הפרעות כגון אי ספיקת לב, פרפור חדרים, פרפור עליות ועוד. כאן במעבדה אנו חוקרים את התהליכים הביולוגיים, הכימיים והחשמליים שמעורבים ביצירת פוטנציאל הפעולה לקיצוב הטבעי של הלב, ואת השפעתן של תרופות שונות על תפקוד הלב.”
את מחקר הדוקטורט שלה עורכת סגל בהנחייתה של פרופ’ יעל יניב, ראש המעבדה למערכות ביו-אנרגטיות וביו-חשמליות. לכן היא שיתפה את פרופ’ יניב ואת עמיתותיה למעבדה ב”הצהרת ההידרוקסיכלורוקווין” של טראמפ. כך נולד הרעיון שהוביל למחקר מקורי ומרתק שזו השורה התחתונה שלו: אם המטופל יקבל הידרוקסיכלורוקווין יחד עם תרופה שמגבירה את קצב הלב הוא ירוויח משני העולמות: בלימת המחלה ושמירה על קצב לב תקין. מחקר זה הוביל לזכייתה ביום המחקר הפקולטי באותה שנה.
סופי סגל נולדה במינסק, בירת בלארוס, ועלתה לישראל בגיל שנה בשנת 1990. בגיל שמונה התמקמה עם אימה בחיפה, בשכונת רמת רמז הסמוכה לקריית הטכניון. “המיקום לא היה מקרי. אימי ניווטה את ספינת חיי וייעדה אותי מגיל אפס ללימודים בטכניון. כל בני משפחתי הם מהנדסים בוגרי הטכניקום ברוסיה. קיבלתי חינוך סובייטי שהחדיר בי שאיפה למצוינות, אשר באה לידי ביטוי גם בפעילות ספורטיבית שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי.”
אותו חינוך סובייטי, לדבריה, הוביל אותה ללימודי פסנתר מגיל חמש, להצטיינות בכיתה המדעית בתיכון, לשירות בתחום האלקטרוניקה ביחידה 8200 וכמובן לתואר ראשון, שני ושלישי בטכניון במהלכם רשמה הצלחות רבות. “בעיניי, החינוך הסובייטי שלאורו גדלתי והתחנכתי עיצב את התפיסה לפיה אין דבר העומד בפני הרצון. הכול תלוי בך, ואם את רוצה להצליח את חייבת – בעיקר – לדעת לקום מהנפילות. בלי היכולת הזאת אי אפשר לקיים קריירה מדעית, שהכישלונות הם חלק בלתי נפרד ממנה.”
הבחירה בטכניון הייתה כאמור ברורה מאליה. “כבר כתלמידה נמשכתי למקצועות המדעיים, לרבות כימיה, ביולוגיה ואלקטרוניקה, וחיפשתי לקשור את כל אלה לעולם הרפואה. ביום הפתוח בטכניון נחשפתי לייעודי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, שהפכה עבורי לבית בעשור האחרון.”
כיום, כדוקטורנטית וכמתרגלת מצטיינת, היא עצמה מככבת בימים הפתוחים, בהם מארחת הפקולטה מועמדים צעירים המתלבטים מה ללמוד. “לגייס לכאן סטודנטים מעולים זאת זכות גדולה,” היא אומרת, “והמאמץ שלנו נושא פרי – אם במחזור שלי בתואר הראשון היו בפקולטה בקושי 30 סטודנטים, כיום יש בסביבות 150 בכל מחזור. זו פקולטה שמשקיעה רבות בהוראה, וזה ניכר מאוד ברמת הלימוד ובתחושה של הסטודנטים.”
בסיום התואר הראשון נפגשה סופי עם פרופ’ דפנה וייס, חברת סגל בפקולטה, שסיפרה לה על חברת סגל חדשה המצטרפת לפקולטה – ד”ר יעל יניב, כיום פרופסור. יעל הצטרפה לשיחה, וכל השאר היסטוריה; סגל, שהייתה לסטודנטית השנייה במעבדה של יעל בטכניון, המשיכה אצלה לתואר שלישי שאותו תסיים השנה. “יעל היא השראה עצומה,” אומרת סופי. “היא מקצוענית אמיתית, שמאמינה במה שהיא עושה. היא מאמינה בכוח הנשי וסוחפת אותנו אחריה.”
עמיתותיה של סגל לניסויים במעבדה הן הדוקטורנטיות לימור ארבל גנון, העוסקת בחקר רקמת קוצב הלב בעכברים, סביון מזגאוקר סמיה החוקרת תאי לב אנושיים ונועה קירשנר-פרץ החוקרת את עליות הלב בארנבים. “במסגרת שיתוף הפעולה בינינו אנו מפתחות הבנה רחבה ומעמיקה של פעילות קוצב הלב ושל האפשרויות לשפר את תפקודו במקרה הצורך בהקשר של שימוש בהידרוקסיכלורוקווין. במחקר זה הצלחנו למפות את המנגנונים המובילים לתופעת הלוואי של התרופה ולהראות כי שימוש בתרופת מדף אחרת מבטל את האטת קצב הלב.” במודל החיה ובניסויים בתאים ממקור אנושי אומתה יעילות השימוש המשולב של שתי התרופות, וממצאים אלה עשויים להוביל למחקר קליני שיבחן את יעילותו של שילוב זה בבני אדם.
ראוי לציין כי כיום, הפרעות קצב הנגרמות כתוצאה מפגיעה בתפקוד קוצב הלב הטבעי מטופלות באמצעות השתלה של קוצב מלאכותי. “קוצבים אלה הם פולשניים, מצריכים תחזוקה שוטפת וחושפים את המטופל לסיכונים מגוונים,” מסבירה סופי, הבוחנת במחקרה את האפשרות לייתר את הצורך בהשתלה של מוצר מלאכותי, זאת על ידי טיפול בקוצב הטבעי באופן תרופתי ולא פולשני.
התואר השני של סגל הוקדש לפיתוח שיטת תרבית לגידול תאי קוצב בתנאי מעבדה. שיטה זו מוכיחה כי תאי הקוצב, המופקים מארנבים, שומרים על תכונותיהם בתרבית, הודות להוספת חומר מעכב פעימה. “על בסיס זה,” היא אומרת, “אפשר לערוך ניסויים בתרביות ולנבא תוצאות זהות באורגניזם החי.”
“פרופ’ יניב,” מציינת סגל, “היא מנחה, חברה ולעתים משמשת כאמא עבורנו, בנוסף לילדיה. אנו, החוקרות במעבדה, עובדות בשתי משמרות מלאות שכל אחת מאתגרת לכשעצמה; אנו גם חוקרות במעבדה במשרה מלאה וגם אימהות. ניהול התא המשפחתי, בדגש על גידול הילדים, מוטל בעיקרו על הנשים, ועל כן אנו חורטות על דגלנו את האיזון בין שתי המשרות. המשפחה עבור פרופ’ יניב היא ערך עליון, ולכן בשעת משבר היא מעודדת אותנו להתמקד בצרכים האישיים והמשפחתיים. עם זאת, ברור לכולנו שעלינו להשלים את הפער הנוצר במחקר, וכל זה דורש – בעיקר – אמון.”
המשפחה היא ערך עליון גם עבור סופי, והכוונה היא לבעלה זוהר ושני ילדיהם – תבל, בן שש וחצי, ולורל, בת שלוש וחצי. “את זהר הכרתי כשהייתי בת 18 והוא בדיוק התגייס לשירות קבע ביחידה מיוחדת. הרקע שלו שונה לחלוטין משלי – הוא גדל בצפת במשפחה מסורתית, אמא מרוקאית, אבא רומני, שני אחים ואחות. הוא השלים תואר שני ולימודים רבים נוספים ומגוונים וכיום הוא מנהל בחברה לביטחון ומודיעין עסקי. אני מאמינה שמשהו בתרבות האחרת משך אותי – המשפחה המורחבת, המסורת, החופש לבחור מה ללמוד ומה לעשות, המאכלים, החום והלבביות. לשמחתי, הילדים שלנו גדלים לתוך המציאות המעורבת שלנו והם לגמרי עיוורים להבדלים העדתיים הללו.”
מעבר להצלחתה בהוראה, במחקר ובתחום המשפחתי, היא גאה מאוד בפרויקט חברתי שהיא מקיימת עם חברתה למעבדה לימור ארבל-גנון. השתיים, דוקטורנטיות ואימהות צעירות, התגייסו לפעילות התנדבותית שיזמו בפקולטה – סיוע לקשישים בחיפה ובקריות בסיוע מחלקות הרווחה העירוניות. מתוך כך נולדה חברות אמיצה וייחודית בין לימור וסופי לקשיש ניצול שואה שנמלט מפולין לאוקראינה בגיל חמש, נכלא בסיביר ועלה לארץ בשנת 1948. השתיים הצליחו לגייס את תושבי חיפה והקריות שתרמו לו ציוד חם ומזון לחורף ואף בישלו עבורו מאכלים פולניים ייחודיים שאליהם התגעגע כל כך.
בקרוב תסיים סגל שתיים עשרה שנות לימוד בטכניון, וככל הנראה תצא לכבוש את היעדים הבאים בתעשייה הביו-רפואית כדוקטור מן המניין. “מרבית שנותיי בטכניון הוקדשו לחקר הלב במגוון שיטות מחקר. אני מוקירה תודה לבית החם והמקצועי שהיוו עבורי הטכניון בכלל והפקולטה בפרט. בזכותם צברתי ידע הנדסי רב, מיומנות במחקר מעבדתי ‘רטוב’ ויכולת אוטודידקטית ונחשפתי לפלטפורמה המחברת בין מדע, טכנולוגיה ויישומים רפואיים. מבחינתי יום האישה הבינלאומי הוא ציון דרך משמעותי לכלל הנשים באשר הן ובפרט לנשים במדע שעשייתן תורמת לא אחת לאנושות כולה.”
בגיל שמונה החלה תמר לנגן בכינור. “התאהבתי בצליל של הכלי זה, צליל מלא בעומק והבעה. עם השנים הנגינה הפכה להיות חלק מרכזי בחיי: קונצרטים, קורסים, כיתות אמן, מבחנים למלגות, תרגול של שעות בכל יום. אני מניחה שכל מי שעסק באומנות או בספורט בצעירותו יודע כמה העיסוק הזה טוטאלי, כי כל שעה ביום נחשבת ואין דבר כזה יום ללא אימון. אף שהיה בזה הרבה לחץ, זה היה עולם קסום. דרכו את מכירה הרבה נערות ונערים כמוך שאוהבים לעשות מוסיקה, לומדת איך להשתפר כל הזמן, והרבה פעמים גם איך לקום ולהמשיך לנסות גם כשאומרים לך שלא ניגנת טוב מספיק.”
צילום: רמי שלוש
את התיכון ע”ש תלמה ילין סיימה תמר בהצטיינות יתרה הן במגמת המוסיקה והן במקצועות הליבה, והתגייסה לצה”ל כ’מוזיקאית מצטיינת’. עם שחרורה משירותה הצבאי היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בביצוע מוסיקלי בבית הספר למוסיקה ע”ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
וכאן מסתבכת העלילה: תמר החליטה לערוך שינוי דרמטי במסלול המקצועי ולנסות להתקבל לבית ספר לרפואה. “תמיד הקסימה אותי היכולת של רופאות ורופאים לטפל במטופלים מתוך מקום של ידע, מחשבה והבנה של ‘איך הגוף פועל’. בשלב מסוים החלטתי שגם אם לא אמשיך להיות כנרת מקצועית, המוזיקה תישאר איתי תמיד, ואולי בזכות כושר ההתמדה שסיגלתי עם הנגינה אוכל להמשיך ולהגשים חלום נוסף.” שנה לאחר מכן היא החלה את לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.
לאחר שלוש שנים של לימודים פרה-קליניים התקבלה תמר ל-MD/PhD, מסלול המעניק תואר דוקטור כפול – במחקר וברפואה. את עבודת המחקר שלה היא עושה במעבדתה ובהנחייתה של פרופ’ אסיה רולס. “אני זוכרת שכשאסיה הציעה לי להתחיל את הפרויקט שהפך בהמשך לפרויקט הדוקטורט שלי היא הזהירה אותי שמדובר ב-high-risk high-gain, כלומר בבחירה שיש בה הימור בסיכון גבוה. איך זה לא הרתיע אותי? הנושא, קידוד מידע חיסוני במוח, נשמע לי מעניין ובה בעת מופשט למזלי, אסיה הדביקה אותי בלהיטות שלה לחקור את הנושא, ושמחתי על ההזדמנות שהיא נתנה לי- להתמודד עם האתגר.”
במחקר, שנעשה בעכברים, שאלו אסיה ותמר אם המוח יודע לנטר ולזכור אירועים דלקתיים. הן מצאו כמה אזורי מוח שמגיבים ביתר בזמן דלקת, ועל ידי הפעלה של אחד מהם, האינסולה, הן הצליחו לשחזר את אותו אירוע דלקתי שהעכברים כבר הבריאו ממנו. “הפתיע אותנו כמה השחזור של המידע החיסוני יכול להיות ספציפי – הדלקת הופיעה מחדש ממש באותו אתר בגוף שבו הופיעה הדלקת הראשונית. מעבר לכך, גילינו שביכולתנו לא רק לייצר אירוע דלקתי חוזר אלא גם לשכך את הדלקת– אם במקום הפעלת האזור המוחי הרלוונטי נעכב אותו. המחקר הזה מבהיר כמה גדולה השפעתו של המוח על מחלות בדרכי העיכול – מחלות שכביכול אין להן שום קשר למערכת העצבים המרכזית.”.
צילום: רמי שלוש
בנובמבר האחרון התפרסם המחקר בכתב העת המדעי Cell. “זה היה מרגש מאוד לראות את העניין שהפרסום עורר בקהילה המדעית והרפואית. למעשה פתחנו כאן צוהר להבנה טובה יותר של מה שנחשב כיום לתופעות פסיכוסומטיות. התופעות האלה ידועות ומוכרות כבר שנים, אבל המנגנון הפיזיולוגי שמאחוריהן לא היה ברור. המחקר שלנו מעניק בסיס פיזיולוגי לתופעה הפסיכוסומטית: בהימצאותם של זיכרונות חיסוניים במוח, ואנחנו מקוות ומעריכות שהממצאים יובילו לפתרונות טיפוליים חדשים ולתוצאות קליניות טובות יותר במחלות מסוימות.”
“בשנותיי באקדמיה אני מגלה שהחיפוש אחר דרכים יצירתיות לפתור בעיות, בין אם זה במסגרת המחקר או בלימודי הרפואה, מחזק אצלי את האמון בכישוריי וביכולת שלי להתמודד עם מצבים ואתגרים שונים. אומנם לקח לי זמן להבין את זה. אני זוכרת שכתלמידה בבית הספר פחות עודדו אותנו לשאול שאלות, ובעיקר ציפו מאתנו לענות עליהן- הדגש היה על הצגת בקיאות וידע. לא שזה לא חשוב, אבל מכאן נבעו, לפחות אצלי, הרבה רגשות של חשש וחוסר ביטחון – כי במקרים כאלו, או שצדקת או שטעית. ואם טעית, אולי בפעם הבאה תימנעי מלענות גם אם את יודעת את התשובה, וכך נמשך מעגל הקסמים. בסקרנות, לעומת זאת, אין נכון ולא נכון. ואם הסקרנות קיימת, הידע כבר יבוא. מה שכל כך יפה באקדמיה ובמדע זה שתמיד מעודדים אותך לחשוב, להיות יצירתית ולהבין שטעויות הן חלק אינטגרלי מהתהליך. כאן גיליתי שמעידוד החשיבה על השאלות צומח הביטחון להציע רעיונות משלך, לחקור ולהטיל ספק וקטֵן החשש מהתבטאות ומטעות. אני מרגישה שהדרך הזו, בסופו של דבר, היא מה שיכול לעודד כל ילדה ונערה, שקטה וחסרת ביטחון ככל שתהיה, להגשים דברים שהיא רק חלמה עליהם.”
