מחבר: shlomi ben-oz

השנתיים האחרונות הגבירו את המודעות האנושית לנזקיהם של נגיפים. ועדיין, לא רבים יודעים כי יש נגיפים שקורבנותיהם הם… חיידקים.

מחקר שערכו חוקרי הטכניון באוקיינוס השקט התמקד בחיידקי ציאנובקטריה ובנגיפים הימיים התוקפים אותם – ציאנופאג’ים. את המחקר הובילו חוקרי הפקולטה לביולוגיה פרופ’ דבי לינדל והפוסט-דוקטורנט ד”ר מייקל קרלסון.

לדברי פרופ’ לינדל, “נגיפים הם מרכיב חשוב בביוספרה של כדור הארץ והם מעצבים את שכיחות המיקרואורגניזמים, תפוצתם, שונותם והתפתחותם. לכן חשוב להבין את השפעתם של תנאי סביבה שונים הן על אוכלוסיות האורגניזמים והן על אוכלוסיות הנגיפים התוקפות אותם.”

ציאנובקטריה הם חיידקים ימיים המבצעים פוטוסינתזה – בדומה לצמחים. חיידקים אלה יודעים לרתום את קרינת השמש לייצור חומרים אורגניים מהפחמן הדו-חמצני (CO₂) הזמין להם ללא הגבלה מתחת למים.

פעילותם של חיידקים אלה משפיעה עלינו בהיבטים שונים, ואלה שניים מהם: ראשית, תוצר הלוואי של תהליך הפוטוסינתזה הוא חמצן, וחיידקים קדומים אלה מספקים לאטמוספרה חלק משמעותי מהחמצן המאפשר חיים על כדור הארץ. שנית, ציאנובקטריה הם חלק חשוב בתחתיתה של שרשרת המזון – הם נטרפים על ידי יצורים גדולים יותר וכך, בעקיפין, מזינים את שאר בעלי החיים הימיים, שמחלקם ניזון גם האדם.

אולם חיידקי הציאנובקטריה אינם מאוימים רק על ידי טורפים אלא גם על ידי ציאנופאג’ים – נגיפים ימיים המדביקים אותם ומביאים למותם. מנקודת הראות של הציאנובקטריה, ציאנופאג’ים הם אויבים מרושעים ומזיקים, אולם מנקודת ראות אקולוגית רחבה, לנגיפים אלה יש תפקיד חשוב בוויסות אוכלוסיית הציאנובקטריה.

וכעת – למחקר שנערך בטכניון. המחקר האמור, שהתפרסם כעת ב-Nature Microbiology, מבוסס על שיטות מולקולריות מקוריות שפיתחו חוקרי הטכניון – שיטות המאפשרות כימות של הציאנופאג’ים ואומדן של שיעור ההדבקה של חיידקים ימיים שונים על ידם. אלה הכלים שבאמצעותם מיפו החוקרים את תפוצתם של נגיפים וחיידקים אלה באזור הנתון באוקיינוס השקט.

כדי לאסוף את הנתונים ערכה קבוצת המחקר, בשלוש שנים רצופות, שלוש הפלגות מהוואי צפונה על פני שלושה אזורים:Subpolar gyre , Subtropical gyre ואזור החיץ שביניהם – בסך הכל 2,200 קילומטרים בצפון הים השקט. “ככל שמצפינים,” מסבירה פרופ’ לינדל, “נעשים המים קרים יותר, מלוחים פחות ועשירים יותר בניוטריינטים – חומרי תזונה – מה שמשפיע הן על הציאנובקטריה והן על הציאנופאג’ים. המחקר שלנו נועד לבדוק את השפעתם של שינויים מרחביים אלה על שני סוגים של ציאנובקרטיה – פרולורוקוקוס (להלן פ”ק), הנפוץ יותר בקרבת הוואי, וסינקוקוקוס (להלן ס”ק), הנפוץ יותר בצפון – ועל הציאנופאג’ים התוקפים אותם.”

החוקרים גילו רצועה ברוחב 550 קילומטרים שבין שני האזורים (gyres), המאופיינת בשכיחות גבוהה במיוחד של ציאנופאג’ים ליחידת נפח – לעתים עד פי 10 מבאזור הדרומי, הסובטרופי. לכן חיידקי הציאנובקטריה משגשגים דווקא באזורים דלי נוטריינטים. בנוסף גילו החוקרים כי ברצועה זו שאותה הם מכנים “הוט ספוט”, גוברת ההדבקה של ציאנובקטריה על ידי ציאנופאג’ים. רצועה זו יוצרת גבול ביולוגי בין אותם אזורים.

להפתעתם גילו החוקרים כי בשנת 2017 חל שינוי דרמטי בתפוצת הציאנובקטריה והציאנופאג’ים בהוט ספוט באוקיינוס השקט. חיידקי פ”ק, שהיוו בשנים קודמות כ-29% מסך הבקטריה באזור הזה, הידלדלו ל-5% בשנת 2017 ותפוצתם קטנה. חיידקי ס”ק, לעומת זאת, שגשגו ושכיחותם ותפוצתם גדלה יחסית לשנים הקודמות. “זה הפתיע אותנו וכמובן רצינו להבין את סיבת השינוי – הרי הטמפרטורה נשארה סבירה עבור שני הסוגים, לא נצפה מחסור בנוטריינטים וגם ריכוז העופרת, העשוי ברמה מסוימת להיות רעיל עבורם, לא הגיע לרמה כזו. ההשערה שלנו הייתה היא שגורם התמותה העיקרי באותו שנה היה ההדבקה הנגיפית – כלומר פעילות ציאנופאג’ית – שפגעה כמעט רק בסוג הראשון של החיידקים.”

החוקרים מצאו כי ב-2017 נרשמה ברצועת ההוט ספוט עליה משמעותית של כ-25% בשכיחות הציאנופאג’ים  – עלייה של חצי מיליון נגיפים למיליליטר, יחסית לשנים הקודמות – והם הדביקו הרבה יותר ציאנובקטריה. “זאת בהחלט הייתה שנה רעה לאוכלוסיית הפ”ק. להערכתנו, באותה תקופה חיסלו הנגיפים עשרות אחוזים מאוכלוסייה זו; עם זאת, מאחר שהסוג השני, ס”ק, גדל ומתחלק מהר יותר, הוא נפגע פחות מהנגיפים ולכן הצליח לשרוד טוב יותר, ואת הפגיעה העיקרית ספגה אוכלוסיית הפ”ק.”

המחקר מראה אפוא כי ציאנופאג’ים עשויים לחולל שינוי דרמטי בגודל אוכלוסיית הציאנובקטריה ולתפוצתה הגיאוגרפית – שינוי שיש לו השלכות משמעותיות על האקוסיסטמה הימית.

המחקר נערך בהובלת פרופ’ לינדל וד”ר קרלסון עם חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון ומאוניברסיטת הוואי. הוא נתמך על ידי מענק ERC (לפרופ’ לינדל) ומלגת קרן פולברייט (לד”ר קרלסון) וההפלגות התקיימו במסגרת SCOPE  ומומנו על ידיSimons Foundation .

למאמר בכתב העת  Nature Microbiology לחצו כאן

ביום שני, 23 במאי, הוענקו בטכניון תוארי דוקטור בפילוסופיה (PhD) ל-212 דוקטוריות ודוקטורים חדשים. האירוע נפתח בברכותיהם של המשנה הבכיר לנשיא הטכניון פרופ’ עודד רבינוביץ’ ודיקן בית הספר לתארים מתקדמים ע”ש ג’ייקובס פרופ’ דן גבעולי. את הטקס כולו הנחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב המכהן כמנכ”ל מוסד נאמן.

המשנה הבכיר לנשיא הטכניון פרופ’ עודד רבינוביץ’ פתח בדברי תודה “למשפחות, להורים, לבני ובנות הזוג, לחברים הקרובים, לילדים ולכל אלו שללא תמיכתם, דבר מכל ההישג שאנו רואים כאן לא היה מתקיים.” הוא הוסיף כי “טיבו של מחקר חדשני, עמוק, מוביל ופורץ דרך שקשה לזהות בו את אקורד הסיום. אתם כנראה יודעים טוב מכולנו שכל שאלת מחקר שמקבלת תשובה מציפה לפחות שלוש או ארבע שאלות חדשות. אף אחת מהן לא משדרת תחושה של מיצוי, של סיום, ושל סגירה. נהפוך הוא, אקורד הסיום של הדוקטורט הוא אקורד פתיחה לעולם מחקרי ומקצועי שמונע מסקרנות, מחתירה לאמת, ממימוש היכולת שלכם להעמיק לתוך בעיה מורכבת וסבוכה ולפרוץ בה דרך, ומהרתימה של היכולת הזו להתמודדות עם אתגרי אמת מולם ניצבת החברה. כל אלו, יחד, הופכים את אותו אקורד סיום חמקמק של הדוקטורט לאקורד פתיחה של דרך נפלאה, דרככם כמצטרפים החדשים למשפחת בוגרי תואר דוקטור בטכניון. בהצלחה.”

“שני המרכיבים העיקריים בשגשוגו של הטכניון הם חברי הסגל והדוקטורנטים,” אמר דיקן בית הספר לתארים מתקדמים פרופ’ דן גבעולי. “אתם, הדוקטורנטים, הייתם מאבני היסוד של הטכניון בזמן לימודיכם כאן ואנו גאים בכם על כך – וגאים בהישגיכם בעתיד.” פרופ’ גבעולי ציין כמה נתונים סטטיסטיים הקשורים למקבלי התואר: “את 212 המסיימים הנחו 276 מנחים. מספר המנחים גדול ממספר הדוקטורים משום שרבות מהעבודות עוסקות בנושאים רב תחומיים המצריכים יותר ממנחה אחד. יש כאן 212 מסיימים מ-26 ארצות, כמה מהם עולים חדשים. הדוקטור הצעיר ביותר הוא בן 28, והמבוגרת ביותר בת 76 – מה שמראה שלעולם לא מאוחר מדי להתחיל ללמוד לדוקטורט. בהצלחה.”

נתונים נוספים על מחזור בוגרי הדוקטורט לשנת תשפ”ב: אחוז הדוקטוריות החדשות הוא כ-40% מכלל המסיימים. 75 מהדוקטורים החדשים עשו את הדוקטורט במסלול ישיר. הפקולטה לרפואה היא המובילה במספר המסיימים (33). רוב המסיימים הם ילידי ישראל (141), וארצות המוצא האחרות המובילות במספר המסיימים הן חבר העמים לשעבר (14), רוסיה (11), סין (7), הודו (7) אוקראינה (4) וארצות הברית (4).

בשם מקבלי התארים דיברו בני הזוג ד”ר נטלי וד”ר אורן ריז’נסקי, שסיימו את עבודות הדוקטורט שלהם בביולוגיה ובהנדסת מכונות, בהתאמה. השניים אמרו בטקס כי “דוקטורט הוא רכבת הרים של ניצחונות וכישלונות ועבודה סיזיפית. המשותף לכל מקבלי התואר הוא התמודדות עם אתגר כדי לגלות משהו שלא ידעו קודם.”

בני הזוג נפגשו במהלך השירות הצבאי במדור ההדרכה בחיל ההנדסה הקרבית. לאחר הצבא החל אורן ללמוד לתואר ראשון בפקולטה בהנדסת מכונות בטכניון ונטלי בפקולטה לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כשסיימה את לימודיה הצטרפה נטלי לאורן במעונות הטכניון, ושניהם החלו ללמוד בטכניון לתואר שני שהפך עד מהרה למסלול ישיר לדוקטורט. בעבודת הדוקטורט חקרה נטלי, בהנחיית פרופ’ אמריטוס אריה אדמון מהפקולטה לביולוגיה, “זיהוי פפטידים מוטנטים וייחודים בתאים סרטניים”, ואורן חקר תגובה מכנית של לוחות מתכת תחת עומס בהנחייתו של פרופ’ דני ריטל מהפקולטה להנדסת מכונות. בתקופת הדוקטורט נולדו להם תומר, כיום בן 5, ויובל (3), ובימים אלה הם מצפים ללידת בנם השלישי.

המסיימת המבוגרת ביותר שהשתתפה בטקס היא ד”ר רינת באור, שערכה את מחקרה בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה. לדבריה, אחרי שעבדה עשרים שנה כמורה למתמטיקה ו-13 שנה כמדריכת מורים, “רציתי לעשות דוקטורט ולצערי, התנאים לא אפשרו ולא הצלחתי למצוא זמן. הטכניון נתן לי הזדמנות לחקור בתנאים טובים ובפקולטה עם אווירה נעימה. זכיתי להנחיה מקדמת ולקשר טוב עם המנחה, פרופ’ עינת הד-מצויינים. גם קבוצת המחקר שבה נכללתי עזרה לי מאוד בתהליך פיתוח המחקר ובקידום החשיבה בדוקטורט.”

בטקס הוענקו תעודות דוקטור ל-212 מסיימים ומסיימות מכל הפקולטות בטכניון, ועבודות המחקר שלהם מתפרסות על פני תחומים רבים: חישובים באמצעות חיידק מהונדס (ד”ר נטליה ברגר בהנחיית פרופ’ ראמז דניאל), זרימה בשוניות אלמוגים (ד”ר שי אשר בהנחיית פרופ’ אורי שביט), הערכת נגישות המרחב העירוני ללקויי ראייה (ד”ר אחיטוב כהן בהנחיית ד”ר שגיא דליות וד”ר אסיה נטפוב), חקר התפתחות גלי מים תחת אילוץ רוח (ד”ר אלמוג שני-זרביב בהנחיית פרופ’ דן ליברזון), מצוות ראשוני להצלחה יזמית (ד”ר מורן לזר בהנחיית פרופ’ אמריטוס מרים ארז ופרופ’ אלה מירון-ספקטור), חומרים ביו-מרוכבים בעיצוב (ד”ר נעם אטיאס בהנחיית פרופ’ יאשה גרובמן ופרופ’ עזרי טרזי), שימוש במקורות מידע מגוונים לטובת התוויה מחדש של תרופות (ד”ר גליה נורדון בהנחיית פרופ’ בני קימלפלד וד”ר קירה רדינסקי), תיקון שברים בדי-אן-איי (ד”ר אינס אבו זהיא בהנחיית פרופ’ נביה איוב), הנדסת רקמת שריר לשם הגברת רגישות לאינסולין בחולי סוכרת (ד”ר מרגריטה בקרמן בהנחיית פרופ’ שולמית לבנברג ופרופ’ אמריטוס אדי קרניאלי), ומערכות חישה מתיחות לפיתוח עור אלקטרוני (ד”ר יהוא דוד חורב בהנחיית פרופ’ חוסאם חאיק).

הטקס הועבר בשידור חי. לקישור: https://youtu.be/B5alJzEkWSc

לחוברת עם רשימת הדוקטורטים לחצו כאן

טקס הענקת תואר דוקטור יתקיים היום, 23.05.22, בשעה 18:30 באמפיתאטרון ע”ש קלנר. שידור לייב בעמוד הפייסבוק וערוץ היוטיוב של הטכניון.

לשידור הטקס:

[su_youtube url=”https://youtu.be/B5alJzEkWSc” width=”700″ height=”200″]

לחוברת הטקס – לחצו כאן

חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון פיתחו “בקטריה ביונית”. לטכנולוגיה החדשנית יש יישומים פוטנציאליים רבים בתעשייה (ייצור משופר של חומרים ודלקים), באיכות הסביבה (ניטור חומרים מסוכנים באמצעות בקטריות) וברפואה מדויקת (שחרור ממוקד של תרופות ברקמת היעד בגוף באמצעות אור חיצוני).

את המחקר הובילו ד”ר עומר יחזקאלי והדוקטורנט אורן בכר ושותפים בו הדוקטורנט מתן מאירוביץ’ והמסטרנטית יארא זיבק. כתב העת Angewandte Chemie International Edition , שפרסם את המחקר, בחר בו כמאמר יוצא דופן.

“קבוצת המחקר שלי עוסקת בממשק הנדסה וביוטכנולוגיה ברמה הננומטרית,” מסביר ד”ר יחזקאלי. “המטרה שלנו היא לטשטש את הגבולות הקיימים בין הדיסציפלינות השונות ובעיקר בין חומרים ננומטרים ומערכות ביולוגיות כגון חיידקים. במחקר שלנו אנו משתמשים בתכונות הייחודיות של חלקיקים ננומטריים מחד, ובסלקטיביות האדירה של מערכות ביולוגיות מאידך, ליצירה של מערכות ביוניות המבצעות תהליכים חיוניים.”

חלקיקים ננומטריים של מוליכים למחצה מיוצרים בדרך כלל בתהליכים כימיים המצריכים טמפרטורות גבוהות וממיסים אורגניים. במחקר הנוכחי הצליחו החוקרים ליצור, באמצעות חלבונים מהונדסים, סביבה המאפשרת גידול חלקיקים ננומטרים הפעילים בתהליכים מושרי אור בתנאים ביולוגים ובטמפרטורת החדר. לדברי ד”ר יחזקאלי, “שימוש בחלבונים מהונדסים לגידול עצמי של חומרים ננומטריים הוא אסטרטגיה מבטיחה הפותחת אופקים מדעיים חדשים לשילוב בין חומר דומם וחי. במחקר הנוכחי הדגמנו שימוש בחלבונים מהונדסים לגידול ננו-חומרים מוליכים למחצה מסוג CdS המסוגלים באמצעות קרינת אור למחזר NADPH, מולקולה בעלת חשיבות מכרעת בתהליכים אנזימטיים רבים. ”

אנזימים הם מרכיבים ביולוגיים שכיחים המשתתפים במרבית הפעולות בתא החי. אלה הם מבנים חלבוניים המניעים פעולות רצויות באמצעות יצירת סביבה ביוכימית מתאימה. מיליארדי שנות אבולוציה הובילו להתפתחות ספקטרום רחב של אנזימים האחראים לתפקודים הרבים והמגוונים בתא.

בעבודה זו הראו החוקרים כי ניתן להפיק (למחזר) את ה-NADPH באמצעות חלבון  SP1שעבר עריכה גנטית. חלבון זה בנוי מ-12 תתי-יחידות שיוצרות מבנה דמוי “דונאט” עם חור בקוטר של 3 ננומטר (3 מיליארדית המטר). באמצעות כלים של הנדסת ביוטכנולוגיה ערכו החוקרים שינויים בתתי-היחידות כך שיתאפשר גידול של חלקיק ננומטרי בתוך ה”חור” בחלבון. החלקיק הנוצר מופעל על ידי אור ומיצר שטף אלקטרונים שבתורו מפעיל אנזימי חמצון-חיזור לקבלת תוצרים כיראליים. חומרים כיראליים אלה הם מולקולות שיש להן מולקולת “מראה” – מולקולה זהה אך הפוכה בכיווניות. תהליכים טבעיים רבים, הן בגוף האדם והן בצורות חיים אחרות, למשל בבקטריות, הם כיראליים; רק צורה אחת תפעיל את המנגנון הרצוי לריפוי, לעומת מולקולת “הראי” שלעיתים לא תשפיע או במקרים מסוימים יכולה לגרום לנזק. לתעשיית התרופות יש בדרך כלל צורך באנטטיומר הבודד, (המולקולה ללא “הראי” המצומד). אנזימים הם קטליזטורים נהדרים לשם כך משום שלרוב גם הם כיראליים ומייצרים חומרים כיראליים נקיים!

המערכת שפותחה משלבת אנזימים וננו-חלקיקים ויכולה לפעול תחת אור נראה למשך 22 שעות לפחות לקבלת תוצר כיראלי נקי (מעל 99%), וביעילות המרה של המגיבים המגיעה ל-82%.

לדברי ד”ר יחזקאלי, “זוהי הדגמה ראשונית של חיבור בלתי אמצעי של חומר דומם (אביוטי) עם חומר חי (ביוטי) ופלטפורמה להפעלתו באופן שאינו קיים בטבע. הטכנולוגיה שפיתחנו מאפשרת יצירה של רכיבים היברידיים המחברים את שני סוגי החומרים האלה ליחידה אחת, ואנחנו כבר שוקדים על אינטגרציה מלאה לתאים חיים עם תוצאות ראשוניות מבטיחות. אנו מאמינים כי מעבר להצלחה הטכנולוגית הספציפית בייצור NADPH וייצור חומרים כיראליים, יש כאן הוכחת היתכנות לפרדיגמה חדשה שעשויה לתרום רבות לשיפור ביצועים בתחומים רבים ובהם אנרגיה, רפואה ואיכות הסביבה.”

ד”ר עומר יחזקאלי הוא חבר סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון וחבר במכון ראסל ברי לננוטנכנולוגיה (RBNI) ותוכנית האנרגיה ע”ש גרנד (GTEP). במאמר תמכו משרד האנרגיה, מכון ראסל ברי לננוטנכנולוגיה ותוכנית האנרגיה ע”ש גרנד.

למאמר בכתב העת  Angewandte Chemie International Edition לחצו כאן

בראש התוכנית עומד פרופ’ עירד יבנה, מנכ”ל מוסד שמואל נאמן וחבר סגל בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב. לדבריו, “הדברים החשובים נעשים תמיד יחד, באמצעות יוזמות ושיתופי פעולה עם אנשים במערכת. מנהל אקדמי יחיד אינו יכול לעשות כמעט דבר לבדו – אולי לשחק סוליטר. כאן בתוכנית אנחנו מעודדים לא רק שיתוף פעולה אלא גם חשיבה יצירתית, והמסר הוא: ‘אין תקרה, תעופו’.”

התוכנית מבוססת על מפגשי למידה משותפת וחווייתית, היכרות מעמיקה עם הטכניון על כל גווניו ומורכבויותיו, ביקורים במוסדות מובילים אחרים ועבודות חקר. במחזור הראשון של התוכנית משתתפים 20 עמיתות ועמיתים מיחידות שונות בטכניון (כשני שלישים חברי סגל אקדמי וכשליש סגל מינהלי) שאותרו בהמלצת ראשי היחידות והנהלת הטכניון. השילוב בין סגל אקדמי ומינהלי הוא מרכיב מרכזי בתוכנית, והכוונה היא שחיבור זה יחלחל לעומק פעילותו השוטפת של הטכניון.

“בשלב הראשון,” אומר פרופ’ יבנה, “אנחנו מדגישים את עצם המפגש והפעילות המשותפת, וזאת כדי לעודד היכרות, אמון, אהבה וחוויות משותפות. באמצעות רצף של מחזורים תתגבש בתוך שלוש שנים קהילה של כ-60 מנהיגים עם שפה משותפת, חוויות משותפות והומור משותף. אני מאמין שזה כוח אדיר.”

מטרתה ארוכת הטווח של התוכנית היא ליצור רשת של עמיתות ועמיתים שישתפו פעולה ויקדמו יוזמות להגשמת יעדי הטכניון. ביסוד התוכנית עומדת התפיסה כי ההיכרות האישית, החווייתית, היא בסיס לחיבורים איכותיים, ללמידה הדדית ולהכרה בפוטנציאל חסר גבולות של שיתופי פעולה בטכניון.

לקראת המפגש הראשון שבמסגרתו הושקה התוכנית כתב נשיא הטכניון פרופ’ סיון לעמיתי התוכנית: “הלכידות הטכניונית, הורדת הגדרות בין פקולטות ובין אנשים וטיפוח מנהיגות הם מרכיב חיוני בבניית התוכנית האסטרטגית של הטכניון לעשור הקרוב ותנאי למיצוי המצוינות.” במסגרת מפגש ההשקה נחשפו העמיתים לנושאי התוכנית ופגשו את הנהלת הטכניון. כן זכו העמיתים להכיר זה את זה והשתתפו בהרצאות ובדיונים שעסקו בהיבטים שונים של מנהיגות באקדמיה ואתגריה. בין השאר שוחחו העמיתים במפגש על הובלה באקדמיה עם פרופ’ עודד רבינוביץ, המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, ועם פרופ׳ שמעון מרום, המשנה לעניינים אקדמיים.

התוכנית מובילים בקמפוס הוגדרה לשלוש שנים, שלושה מחזורים שיהיו מעין פיילוט שאת פירותיו מצפים לקטוף בעתיד. פיתוח התוכנית והנחייתה נעשים בליווי ובתמיכה של התוכנית “מובילים באקדמיה”, מיזם משותף של המל״ג / ות״ת וקרן אדמונד דה רוטשילד קיסריה בראשות תני כץ. הצוות המוביל של מובילים בקמפוס כולל את פרופ’ שולמית לבנברג, זהבה לניאדו, פרופ’ עדי זלצברג, פרופ’ יובל גרעיני ורוי גינוסר. לימור עבאס-אור היא הרכזת ומפיקת התוכנית, ויואב בן אריה, סגן מנהל תוכנית מובילים באקדמיה, משמש מנחה מקצועי. כדי להפיק לקחים מהניסיון הנצבר בתוכנית ומאופן התנהלותה היא מלווה בתהליך הערכה מעצבת שמקיים ד”ר ראובן גל ממוסד שמואל נאמן.

ההשתתפות בתוכנית נועדה לייצר אצל העמיתים מוטיבציה וכלים לשיפור יכולות המנהיגות כמו גם ידע באלמנטים ניהוליים מגוונים. בטכניון, בדומה למערכות אקדמיות אחרות, יש תפקידי ניהול ברמות שונות במסגרת היחידות וברמה הכלל-טכניונית. בעלי תפקידים אלה נדרשים לתפעול מערכות מורכבות, הובלת עמיתים וניהול תקציבים, אך לעיתים קרובות חברי סגל אקדמי שממלאים תפקידים אלה חסרים כלים מתאימים כגון היכרות עם המערכת הטכניונית, כישורים ניהוליים וניסיון ניהולי, שהקדנציה המוגבלת בתפקיד מקשה את רכישתם. לא מפתיע אפוא, לאור מורכבות התפקידים והזמן שהם גוזלים על חשבון המחקר, שחברי סגל רבים אינם ששים למלא אותם. יוזמי התוכנית מקווים שהיא תשנה את התפיסה ביחס לתפקידים אלה, שכאשר הם מגיעים בעיתם הם חלק מההתפתחות האקדמית והאישית. זאת במקביל ליצירת מוכנות וביסוס ארגז כלים מקצועי שישמש את העמיתים בעתיד. לדברי פרופ׳ יבנה, “אומנם האקדמיה מיועדת למחקר וחינוך, אבל חזון הטכניון כולל גם יצירת מנהיגות לישראל. אני סבור שהתוכנית יכולה לשנות את פני הטכניון בכל הקשור לשיתוף פעולה, חשיבה בונה ויוזמה ארגונית. יש פה פוטנציאל בלתי נתפס שלדעתי יורגש כבר בשנה הקרובה בזכות שיתופי פעולה שייווצרו בין עמיתי התוכנית.”

אלה המשתתפים במחזור הראשון של התוכנית (לא כולם בתמונה הקבוצתית): פרופ”ח מירי בן חן (מדעי המחשב), פרופ’ נעמה ברנר (הנדסה כימית), דלית ברוך (ארכיטקטורה), פרופ”ח עמרי ברק (רפואה), פרופ”ח ניר גביש (מתמטיקה), קרין גפן-מגיורה (הנדסה ביורפואית), פרופ”ח אמיר גת (הנדסת מכונות), פרופ”ח מרק זילברשטיין (הנדסת חשמל ומחשבים), ד”ר אסי כהן-דותן (מוסד הטכניון למחקר ופיתוח), פרופ”ח בועז מזרחי (הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון), פרופ’ פיליפה מלמד (ביולוגיה), נועה נוף-שטיינר (הנדסת תעשייה וניהול), אפרת נתיב-רונן (לימודי הסמכה), פרופ”ח לב צ’ונטונוב (כימיה), פרופ”ח בני צ’יקורל (הנדסת אווירונטיקה וחלל), פרופ”ח שולי קפון (חינוך למדע וטכנולוגיה), פרופ’ אבנר רוטשילד (מדע והנדסה של חומרים), פרופ”ח גיא רמון (הנדסה אזרחית וסביבתית), פרופ”ח יואב שגיא (פיזיקה) וד”ר ז’אנה שאינסקי-רויטמן (דיקאנט הסטודנטים).

חוקרים בפקולטה לביולוגיה בטכניון גילו מנגנון חדש המבקר תיקון נזקים בדנ”א (DNA). את המחקר שהתפרסם בכתב העת Molecular Cell ערכו פרופ”ח נביה איוב וחברי קבוצת המחקר שלו – אינאס אבו זהיא, לילא בשארה, פיראס משעור, עלמה בר-יצחק ובלה בן-עוז.

דנ”א הוא החומר התורשתי המכיל את המידע הדרוש לבנייתם של כל התאים ביצור החי ולתפקודם השוטף. הוא בנוי מחומצות גרעין היוצרות סליל כפול דמוי סולם, ששני גדיליו מחוברים זה לזה בשלבים רוחביים כשל סולם. לאורך מולקולת הדנ”א, על פי ההערכה, ממוקמים כ-22,000 המרכיבים את הגנום האנושי. המידע הקיים בגנום משועתק ממולקולת הדנ”א ליצירת מולקולת רנ”א (RNA), המתורגמת לאחר מכן לחלבונים הדרושים לבניית התא והאורגניזם ולתפקודם.

בכל יום נגרמים לדנ”א שלנו מאות אלפי נזקים שמקורם הן בגורמים חיצוניים כגון קרינה, עישון ורכיבים משמרים במזון והן בתוצרי לוואי של חילוף החומרים התאי. למזלנו, בתאי גופנו קיימות מערכות תיקון הסורקות את הדנ”א, מפקחות עליו ומתקנות בהתמדה את הנזקים הנוצרים בו. מערכות אלה כוללות מגוון רחב של חלבונים המשתתפים בזיהוי הנזק ובתיקונו.

אחד הנזקים המסוכנים ביותר לדנ”א הוא שבר דו-גדילי הפוגע בשני גדילי הדנ”א. פגם באחד מהחלבונים המעורבים בתיקון השברים הדו-גדיליים גורם להצטברות מוטציות – נזקים בדנ”א – המערערים את יציבות הגנום ועלולים לגרום למגוון רחב של מחלות, בהן מחלת הסרטן.

אחת הדוגמאות המובהקות ביותר הממחישה את הקשר בין כשל בתיקון שברים דו-גדיליים להתפתחות סרטן היא הפגם בגנים המקודדים לחלבונים BRCA1 ו-BRCA2. חלבונים אלה אמונים על תיקון שברים דו-גדיליים ועל החזרת הדנ”א לקדמותו, ופגמים בהם מובילים להתפתחות סוגי סרטן שונים ובהם סרטן שד ושחלות, בדומה למקרה המפורסם של השחקנית אנג’לינה ג’ולי. לכן ישנה חשיבות רבה למחקר מעמיק במנגנוני התיקון של נזקי הדנ”א בכלל ושל שברים דו-גדיליים בפרט.

קבוצת המחקר של פרופ”ח נביה איוב בפקולטה לביולוגיה חוקרת את הקשר שבין תיקון נזקי הדנ”א, ובעיקר שברים דו-גדיליים, לסרטן. בשנים האחרונות גילו חוקרי הקבוצה כמה גנים חדשים המעורבים בתיקון שברים דו-גדיליים בתאי האדם. כיום, לאחר שגילו את מעורבותם של כמה גנים ספציפיים בתיקון שברים דו-גדיליים, הם מתמקדים בפיתוח גישות טיפוליות חדשות למיגור סלקטיבי של תאי סרטן שמקורם במוטציות באותם גנים.

ידוע ששברים דו-גדיליים בדנ”א גורמים להשתקה זמנית של ביטוי הגנים בסביבת השבר שנוצר – השתקה שנועדה למנוע היווצרות חלבונים פגומים. בנוסף, ידוע שאי-השתקת ביטוי הגנים השבורים עלולה לגרום לסרטן. כיום, הדעה הרווחת היא שהשתקת ביטוי הגנים הכרחית לתיקון יעיל של הגנים השבורים, כלומר – ללא פעילות מנגנון ההשתקה לא יתאפשר תיקון של נזקי הדנ”א. על כן יש חשיבות רבה להבנת המנגנון התאי שמבטיח את השתקת הגנים השבורים.

במאמר אפיינו חוקרי הטכניון תפקיד כפול של החלבון CDYL1 בתיקון שברים דו-גדיליים ובהשתקת ביטוי הגנים השבורים. החוקרים הראו ששניות ספורות לאחר היווצרות השבר הדו-גדילי, החלבון CDYL1 מגויס לאזור השבר ותורם לתיקונו. בנוסף, הם הראו שהחלבון CDYL1 מוריד את המולקולה קרוטוניל (Kcr) מההיסטונים (חלבונים העוטפים את הדנ”א ומבקרים את פעילותו) באזור הנזק, ובכך גורם להשתקת הגן השבור. החוקרים גילו כי בניגוד לסברה המקובלת, השתקת פעילות הגנים אינה דרושה לתיקון השברים הדו-גדיליים, והתהליכים הללו מתרחשים באופן בלתי תלוי.

הממצאים הללו מרחיבים את הבנת הדרך שבה מתרחשת בקרת ביטוי גנים בעקבות חשיפה לנזקי דנ”א. בנוסף, לממצאי המחקר עשויות להיות השלכות חשובות בגילוין ובשכלולן של דרכי ריפוי למחלות ממאירות הנובעות מפעילות לא תקינה של החלבון CDYL1.

למאמר בכתב העת  Molecular Cell לחצו כאן

ברכות לחברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מנדלייב בכימיה על הישגיהם באולימפיאדה. הכשרת התלמידים לאולימפיאדות הכימיה נערכת בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בהובלת פרופ’ זאב גרוס ובניצוחה של המאמנת הראשית ד”ר איזנה ניגל אטינגר.

אולימפיאדת מנדלייב בכימיה התקיימה בטשקנט, אוזבקיסטן, בהשתתפות 91 מתחרים מ-16 מדינות. אלה חברי המשלחת הישראלית שהוכשרה בטכניון: נויה דישון, תלמידת כיתה י”ב בבית הספר אורט פסגות, כרמיאל; ליאורה קרני, תלמידת כיתה י”ב בבית הספר ע”ש יצחק רבין, מודיעין מכבים רעות; ניר כהן, תלמיד כיתה י”ב בבית הספר הגימנסיה הריאלית, ראשון לציון; טל ששון, תלמיד כיתה י”א בבית הספר גבעול, חדרה; נטע דוד אייגר, תלמיד כיתה י”א בבית הספר שק”ד דרכא, עמק המעיינות; ושון חנץ, תלמיד כיתה י”א מבית הספר קרית חינוך ע”ש רבין, גן יבנה.

הזוכה במדליית הזהב הוא ניר כהן, שזכה בשנה שעברה במדליית כסף בתחרות זו. במדליות ארד זכו ליאורה קרני, שון חנץ וטל ששון.

בנוסף, ראוי לציון כי נטע דוד אייגר מקיבוץ טירת צבי לא זכה במדליה על אף הצלחתו המרשימה במבחן התיאורטי, וזאת רק משום שכשומר שבת נבצר ממנו להשתתף במבחן המעבדה (השווה ל-40% מציון הבחינה כולה).

פרויקט האולימפיאדות לתלמידי תיכון הוא פרי מיזם משותף של עמותת מדעני העתיד (מיימונידיס) ומשרד החינוך. את חברי המשלחת ליוו מהנדסת המעבדה גבריאלה הלוי (ראש המשלחת) והדוקטורנט אלכס קורונטוב מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך ודגן אשש, היועצת החינוכית לנבחרות ישראל במדעים.

אולימפיאדת מנדלייב נערכת מזה 56 שנה, וישראל הצטרפה לתחרות בשנת 2016. לדברי פרופ’ גרוס, ראש תוכניות הנוער בפקולטה לכימיה, “חשיבות ההשתתפות באולימפיאדת מנדלייב גולשת מעבר לחוויה ולזכות, כי היא מכינה ומחשלת את התלמידים לקראת IChO – האולימפיאדה הבין-לאומית לכימיה, שבה משתתפות 84 מדינות. אנו גאים בתלמידים ומאחלים לכולם הצלחה דומה, או אף יותר, ב- IChO שתתקיים בעוד פחות מחודש.

חוקרים בטכניון פיתחו משאבת מים ייחודית המופעלת בחום שנאסף מקרינת השמש ללא צורך באספקת חשמל או במקור אנרגיה שאינו חום. המשאבה, הבנויה ממרכיבים פשוטים וזולים, אינה מכילה חלקים נעים ולכן היא זולה לייצור ולתחזוקה. האבטיפוס שנבנה בטכניון מדגים את יעילותה של הטכנולוגיה האמורה, האמורה לאפשר שאיבת מים מבארות באזורים צחיחים ונידחים.

אתיופיה היא מדינה חקלאית במזרח אפריקה, ואזורים רבים בה סובלים מבצורת מתמשכת ומהיעדר מקורות מים זמינים. הפרויקט הנוכחי, פרויקט המשאבה האקוסטית, נולד בעקבות “פרס קרן מאורברגר לטכנולוגיות משמעותיות למען אפריקה” שנוסד ב-2019. בסבב הראשון של הפרס זכו שתי קבוצות: האחת, קבוצת חוקרים מהטכניון ומדרום אפריקה: פרופ’ יהודה עגנון, פרופ׳ מרק טלסניק ופרופ׳ גיא רמון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון ופרופ’ לסלי פטריק מאוניברסיטת Western Cape בדרום אפריקה; האחרת, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון.

לדברי פרופ’ רמון, “הפרויקט סיפק לנו הזדמנות ייחודית לרתום טכנולוגיות שפיתחנו במעבדה לטובת אוכלוסיית הכפר. היא הובילה למחשבות בכמה כיוונים שונים, למשל טיהור מים או הפקת מים מהאוויר, אבל היה לנו חשוב להבין איזו טכנולוגיה תחולל את השינוי החיובי הגדול ביותר – איפה נמצא האימפקט הפוטנציאלי המרבי. כאן באו לעזרתנו אנשי הסניף הטכניוני של ארגון EWB (מהנדסים ללא גבולות) בראשות פרופ’ מרק טלסניק.”

אנשי EWB ערכו סקר מעמיק בקהילת היעד בצפון אתיופי וחזרו עם תשובה ברורה: הצורך הדחוף ביותר של הקהילה, שפתרונו יתרום תרומה גדולה ביותר לאיכות החיים של תושבי הכפר, הוא שאיבת מים מבארות. לדברי פרופ’ רמון, “מתברר שמרבית הבארות באתיופיה אינן שמישות לחקלאות משום שאין בהן משאבות או שהמשאבות שבהן התקלקלו, ופתרון בהקשר הזה יחולל שינוי דרמטי לטובה.”

אתיופיה, כאמור, היא מדינה חקלאית, והגידול הפופולרי ביותר בה הוא טֵף – צמח ממשפחת הדגנים המשמש להכנת מאכלים שונים ובהם אנג’רה. אתיופיה אחראית לגידול 90% מהטף בעולם. האתגר, אם כן, היה פיתוח משאבה זולה, פשוטה ועמידה שאינה מצריכה מקור חשמל (שאינו זמין במקומות רבים באתיופיה) ולא דלק (שמחירו גבוה מאוד במדינה).

המערכת שפותחה בטכניון מבוססת על מנוע אקוסטי – מנוע שאין בו בוכנות או חלקים נעים אחרים. מנועים כאלה מעסיקים את פרופ’ גיא רמון עוד מתקופת הדוקטורט שלו בטכניון, שאותו השלים בהנחיית פרופ’ יהודה עגנון בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.

מנועי חום, למשל מנוע הבנזין במכונית, פועלים על דחיסה והתפשטות של גז; בוכנה דוחסת תערובת של דלק ואוויר, ניצוץ מצית את התערובת, וההתפשטות המהירה של הגז דוחפת את הבוכנה חזרה ומניעה את גלגלי הרכב. מנועים כאלה מכילים חלקים נעים רבים, מה שמייקר את ייצורם ואת תחזוקתם.

במנוע האקוסטי אין חלקים נעים. המנוע שנבנה בטכניון נראה מבחוץ כמעין צינור חרוטי המשמש מָהוֹד אקוסטי (acoustic resonator). קצהו הרחב קולט את אור השמש וכך מתחמם הגז שבאותו אזור. הגז החם מתרחב להמשך הצינור, שם הוא מתקרר ומתכווץ. לדברי פרופ’ עגנון, “פעולת סירוגין זו מחוללת אי-יציבות תרמואקוסטית ובמילים פשוטות: גל קול. הגל משמש כאן מעין בוכנה נעה היוצרת שאיבה.”

מהנדס המעבדה, אבישי מאיר, אומר שתהליך התכנון והבנייה ארך כשנה וחצי עד להשלמת האבטיפוס הנוכחי. “בקרוב, אנחנו מקווים, נוכל להדגים את המערכת בשמש מחוץ למעבדה. הרעיון הוא שהמתקן הזה בנוי מרכיבים זמינים וזולים – חלקי רדיאטור, פלסטיק ממוחזר, הצינור העיקרי העשוי מפח פשוט, ועוד. כך אפשר יהיה להרכיב אותו גם במקום נידח ככל שיהיה. החשיבה שלנו מכוונת כעת לאתיופיה, אבל הקונספט הזה ניתן ליישום בכל מקום בעולם, בוודאי במקומות שבהם אין אספקת חשמל סדירה, אבל גם בעולם המערבי.״

יותר מכך, אומר פרופ׳ רמון, “לטכנולוגיה שאנו מפתחים יש שימושים אחרים מלבד שאיבה – קירור (מקררים ומזגנים, שבהם מחליף גל הקול את המדחס), אוורור, ייצור חשמל, הפרדה, טיהור מים ועוד. לכן אנחנו מקווים ומאמינים שהפיתוח הזה יחולל שינוי לא רק בכריסטוס מסאלה אלא במקומות רבים הסובלים מזמינות ירודה של מים וחשמל.”

י

ום חשיפה אקדמיה-תעשייה התקיים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. אירוע זה נועד לקדם שיתופי פעולה בין הפקולטה לתעשיות הרלוונטיות כחלק מפרויקט Smartifying Engagement המקדם שותפויות מו”פ בין אוניברסיטאות ותעשייה. האירוע התקיים  בשיתוף פעולה עם מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה, התאחדות התעשיינים ורשות החדשנות.

מנחה האירוע, פרופ’ בעז מזרחי, אמר כי “כאן, ממש באודיטוריום שבו מתקיים האירוע, אנחנו מכשירים את מהנדסי המחר בתחומי הביוטכנולוגיה והמזון, וזו שליחות עבורנו. רוב הבוגרים שלנו ממשיכים מכאן לתעשייה, ואנחנו שולחים אותם בשמחה בידיעה שיתרמו למדינת ישראל.”

פרופ’ מזרחי הוסיף כי “לפני כעשרים שנה הבנו שכדי להתקדם במחקר דרושים שיתופי פעולה רב תחומיים, ובשנים האחרונות נוספה לכך ההבנה שפריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות מצריכות שיתוף פעולה עם התעשייה. יש לנו בטכניון ידע רב ויכולות מחקר, אבל רק התעשייה יכולה להציג בפנינו את הצרכים בשטח. הידוק הקשרים בין האקדמיה לתעשייה הוא כיום אחד היעדים המרכזיים של הטכניון בהובלת הנשיא פרופ’ אורי סיון ואהרון אהרון, שמונה לאחרונה ליועץ בכיר לטכניון בנושא קשרי תעשייה-אקדמיה.”

המשנה לנשיא הטכניון למחקר, פרופ’ קובי רובינשטיין, אמר בכנס כי במסגרת תפקידו הוא אחראי על כל המחקר הבסיסי בטכניון ובה בעת על הקשרים עם התעשייה. “האם אני מתבלבל בין שני הכובעים האלה? לא, כי התפקיד העיקרי שלנו הוא לערוך מחקר בסיסי ולהכשיר סטודנטים, והקשר עם התעשייה חיוני לחשיפתם של החוקרים והסטודנטים שלנו לבעיות-אמת שעולות בשטח. חשוב לנו להביא את התעשייה לטכניון כי היא ממקדת אותנו במטרות מעשיות, באתגרים שנוכל לסייע בפתרונם.”

עוז כ”ץ, מנהל מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה, אמר כי “משרד הכלכלה מוביל עם הטכניון מהלך לאומי של  שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה, זאת כדי לאפשר לתעשייה לצמוח באמצעות הטמעת חדשנות, חיזוק תחומי המחקר בטכניון וחיזוק צפון הארץ.”

דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון פרופ’ מרסל מחלוף אמרה כי “בפקולטה יש כיום 21 חברי סגל ואנחנו מתכוונים להגדיל את המספר, בעיקר באמצעות גיוס חברי סגל מתחום המזון. זו הפקולטה היחידה בישראל המחברת פודטק וביוטכנולוגיה, והגבולות בין שני התחומים האלה מיטשטשים. גם חוקרים כמוני, שעסקו קודם רק בביוטכנולוגיה, נכנסים לתחום המזון – למשל בפיתוח בשר מתורבת על סמך טכנולוגיות מעולם הנדסת הרקמות. הכוונה שלנו היא להוביל את תחום הפודטק בישראל, ואין לי ספק שנצליח בכך.”

אלי גן, יו”ר מרחב צפון בהתאחדות התעשיינים, אמר כי “התעשייה הישראלית נמצאת במצב לא מעודד, ומפעלים קיימים מעתיקים פעילות למזרח. כדי להקים מפעלים חדשים ולשמר את הקיימים דרוש מחקר, והדרך לכך היא שיתוף פעולה עם האקדמיה שכולם ירוויחו ממנו – עם ישראל, המפעלים והמוסדות האקדמיים. לצערי הקשר בין האקדמיה תעשייה גרוע עד כדי נתק לעתים; ככלל, התעשייה ממהרת

קדימה ואינה מעמיקה, והאקדמיה איטית ומייצרת ידע שאינו רלוונטי לתעשייה. התפקיד שלנו בהתאחדות התעשיינים הוא לשנות את התמונה הזאת.”

רונה סמלר, מנהלת זרוע המסחור של הטכניון (T3), אמרה כי “כיזמית טכנולוגית אני רואה חשיבות בצמצום המרחק בין המעבדה לתעשייה, ו-T3, זרוע המסחור של הטכניון, משמשת גשר בין שני העולמות ופועלת להאצה של חדשנות לכדי היתכנות טכנולוגית יישומית תוך הפחתת הסיכון למימושה בתעשייה. האוניברסיטאות, כשותפות באקוסיסטם החדשנות, נדרשות להתאמה וגמישות. כיום, בתמיכה רחבה מאוד של הנהלת הטכניון, נעשות כאן מהפכות של ממש בקידום מחקר משותף עם התעשייה, במנגנונים להעברת ידע ובמעורבות של סגל המחקר במיזמים. בשלוש וחצי השנים האחרונות הקמנו יותר מ-45 חברות סטארטאפ, לפחות מחציתן בעולמות הביוטכנולוגיה והמזון, ויש לנו מעל 200 שיתופי פעולה עם התעשייה בהיקף של מאות מיליוני שקלים. האקדמיה מטבעה שמרנית ופועלת בקצב שונה מהתעשייה, ועם זאת היא מהווה נדבך מרכזי כמחוללת של חדשנות, וחשוב לטפח את המחקר הבסיסי שיוליד פתרונות פורצי דרך.”

דוד שם טוב, מוביל חדשנות ומחקר ישומי ברשות המחקר במוסד הטכניון, אמר כי “כיום אנחנו הרבה יותר קשובים לפערים שקיימים בין הטכניון לתעשייה וגמישים יותר בפיתוח מודלים המתאימים יותר לשיתוף פעולה בין שני הצדדים.”

לאחר ההרצאות נערכו שני פאנלים, האחד בנושא הנדסת מזון והאחר בנושא הנדסת ביוטכנולוגיה, בהשתתפות דוברים מהטכניון, מהתעשייה, ממשרד הכלכלה והתעשייה ועוד.

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בירך את חתני הפרס ואמר כי “שלושה פרסי ישראל בשנה אחת הם אירוע שיא בתולדות הטכניון, ואנו גאים ושמחים מאוד בהכרה החשובה כל כך ובפרס היוקרתי לשלושה מחוקרינו המעולים. מעבר להישגיהם המדעיים המרשימים ותגליותיהם החלוציות תרמו מדענים אלה לאנושות בתרגום המדע הבסיסי ליישומים המשפיעים על חייהם של רבים.”

פרופ’ אמריטוס יורם פלטי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט הוא חתן פרס ישראל בקטגוריית יזמות וחדשנות טכנולוגית לשנת תשפ״ב. גולת הכותרת בפעילותו המחקרית והיזמית היא חברת נובוקיור (NovoCure), שנוסדה בשנת 2000 ופיתחה טיפול חדשני בחולי סרטן. הטיפול מבוסס על שדות חשמליים ייחודיים (TTFields) הפוגעים בתאי הסרטן בלי לגרום נזק לתאים הבריאים שבסביבתם ולכן אינם גוררים תופעות לוואי וסיכונים אחרים. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי “פרופ’ יורם פלטי פיתח שיטה פורצת דרך לטיפול חשמלי במספר סוגי סרטן. הטיפול אינו פולשני ובעל רמת סלקטיביות גבוהה. סיפורו האישי מעורר השראה, שכן פריצת דרך זו חייבה חשיבה מחוץ לקופסה ואמונה בדרך, והיא חייבה את פרופ’ פלטי להתמודד ולשנות אמונות ותפיסות קיימות בתחום.”

פרופ’ אמריטוס יהושע זק מהפקולטה לפיזיקה הוא חתן פרס ישראל בחקר הפיזיקה והכימיה לשנת תשפ”ב. זק עבר כנער את אימי השואה ונשלח לצעדת המוות בהיותו בן 16. הוא עלה לישראל, וכאן בטכניון השלים תואר דוקטור בהנחיית פרופ’ נתן רוזן, תלמידו ועוזרו של פרופ’ אלברט איינשטיין, ובהנחיית פרופ’ יואל רקח מהאוניברסיטה העברית. על שמו של זק רשומים הישגים רבים בפיזיקה, ובהם התמרת זק המשמשת כיום בעיבוד אותות, ומופע זק – פאזה ייחודית בגבישים חד-ממדיים, שאותה פרסם בשנת 1989 בכתב העת המדעי Physical Review Letters. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי הפרס ניתן לפרופ’ זק על “פיתוח כלים מתמטיים המשמשים לפענוח תופעות הולכה חשמלית בשדה מגנטי. כלים אלה מאפשרים ניבוי של חומרים בעלי תכונות ייחודיות לבניית התקנים אלקטרוניים.”

פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ”ב. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי הפרס ניתן לפרופ’ יודעים “על הישגיו המדעיים החלוציים, פורצי הדרך, בתחום הנוירו-פרמקולוגיה. הוא העמיד דורות של סטודנטיות וסטודנטים לתארים מתקדמים, שרבים מהם תופסים עמדות מפתח באקדמיה ובתעשיית הביוטכנולוגיה בישראל.” פרופ’ יודעים נולד בטהרן. בגיל 12 נשלח ללימודים באנגליה, ולימים התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. בקנדה נחשף לעולם הביוכימיה של המוח (נוירוכימיה), ובעקבות זאת החליט לפרוש מלימודי הרפואה לטובת דוקטורט בביוכימיה ובפסיכיאטריה. מקנדה חזר לאנגליה וב-1977 עלה לישראל כדי להקים בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט את המחלקה לפרמקולוגיה ולעמוד בראשה. בפקולטה החלו פרופ’ יודעים ועמיתו פרופ’ ג’ון פינברג לפתח תרופה למחלת פרקינסון, וב-2006 קטפו את פירות עבודתם הממושכת כאשר ה-FDA אישר את “אזילקט” – התרופה שפיתחו עם חברת טבע לטיפול בחולי פרקינסון.