13 במרץ, חיפה. חברת סילנטיס מדווחת על תוצאותיו החיוביות של מחקר קליני ראשון שבחן את הבטיחות והיעילות של Seal-V, דבק רקמות המסייע לעצירה מהירה של דימומים בניתוחי כלי-דם. התוצאות סוללות את הדרך להשקת המוצר בשוק האירופאי, המתוכננת להמשך השנה.
Seal-V פועל על ידי הידבקות ואטימה מכאנית של אזורים המועדים לדליפה במהלך ניתוחי כלי-דם גדולים, ביניהם ניתוחי מעקפים וניתוחי יצירת נצור עורקי-ורידי לגישה לדיאליזה. המוצר משמש כמשלים לשיטות ניתוחיות סטנדרטיות לעצירת דימום.
תוצאות המחקר מראות שהזמן הממוצע לעצירת הדימום על ידי שימוש ב Seal-V עמד על 36 שניות בקירוב, ומדגימות את היתרונות שבשימוש ב Seal-V למניעת אבדן דם לחולה ולחסכון בזמן בחדר הניתוח. במהלך שלושת חודשי המעקב לא דווחו כל סיבוכים או תופעות לוואי המשויכים למוצר.
Seal-V קיבל אישור שיווק באירופה (CE Mark) ביולי האחרון, וכעת נמצא בשימוש קליני במספר מרכזים רפואיים בגרמניה, לקראת השקת המוצר הצפויה.
“Seal-V הדגים תוצאות מצויינות במחקר הקליני וממשיך בעקביות להראות ביצועים יוצאי דופן בשימוש קליני,” מוסר מנכ”ל סילנטיס, תומר פוקס. “אנו מקבלים משוב חיובי ממנתחים ועניין גובר מהשוק. בכוונתנו להפוך את Seal-V לזמין למנתחים באירופה בהמשך השנה.”
המוצר מייצג דור חדש בטכנולוגית הדבקת רקמות. הוא מחקה את מנגנון ההדבקה של אצות מתחת למים, מה שמעניק לו יכולת אינהרנטית להידבק בחוזקה לכלי דם טבעיים וסינתטיים, גם בסביבה לחה ורטובה. כמו כן הרכבו נטול-החלבונים פוטר אותו מסיכונים הכרוכים בשימוש במוצרים מבוססי-חלבון.
בנוסף ל Seal-V מפתחת סילנטיס שורה של פתרונות הדבקה מתקדמים למגוון של צרכים רפואיים. ביניהם אטם מעיים למניעת דליפה של תוכן מעי לאחר ניתוחי מעי, דבק לניתוחים אסתטיים ופלסטיים ופורמולציות המשלבות דבק ותרופה, לשחרור ממוקד של התרופה בתוך הגוף.
המחקר הקליני המדווח היה פרוספקטיבי, בעל זרוע טיפולית אחת, לא אקראי וכלל 23 חולים ו-38 השקות כלי-דם בהן היה שימוש בסוגים שונים של שתלי כלי-דם, טבעיים וסינתטיים. המחקר בוצע במרכזים הרפואיים בני ציון, שיבא ורמבם ועמד בהצלחה בכל יעדי הניסוי.
אודות סילנטיס
סילנטיס מפתחת מוצרים על בסיס פלטפורמה טכנולוגית בלעדית של דבקי רקמות למגוון של צרכים רפואיים. הדבקים מבוססים על חיקוי מנגנון ההדבקה של אצות מתחת למים, הם בעלי יכולת יוצאת דופן להידבק לרקמות פנימיות, גם בתנאים רטובים ובנוסף הינם נטולי חלבונים. לדבקים של סילנטיס שימושים בהדבקה ואטימה של רקמות פנימיות וכן בשחרור תרופות ממוקד. סילנטיס נוסדה ב 2010 על ידי מכון אלפרד מאן בטכניון – אמי”ת ופרופ’ חבצלת ביאנקו-פלד.
“אני לא מפחד לחלוק ידע עם חוקרים ברחבי העולם. קידום ההשכלה בעולם רק יתרום להתפתחות האנושות.” כך אומר פרופסור חבר אורן קורלנד מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, חתן פרס ינאי לשנת תשע”ג. “שיתוף ידע והפצתו הם חלק מרכזי בעבודתנו האקדמית. חשוב מאוד שהטכניון ימשיך, כפי שעשה עד כה, להיות גורם מוביל בעולם בחדשנות המחקרית שתורמת להתפתחות הידע האנושי.”
פרופסור קורלנד עוסק באיחזור מידע במנועי חיפוש ובפיתוח אלגוריתמים טובים יותר לחיפוש. הוא בוגר תואר ראשון במתימטיקה ובמדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב, ואת התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת קורנל. במקביל שימש חוקר אורח באוניברסיטת קרנגי מלון.
פרופסור קורלנד מברך על הקמת מכון החדשנות של טכניון-קורנל ע”ש ג’ייקובס בניו יורק. “זו יוזמה מבורכת,” הוא אומר. “אני מקווה שהיא תצמח. מדובר כאן על תועלת לכולם, לעיר ניו יורק, לטכניון ולקורנל. זהו הישג אדיר לטכניון להיות חלק ממיזם גדול שכזה – הקמת מרכז מחקר מדעי-הנדסי שייתן דחיפה לתעשיית ההיי-טק בניו יורק.
“לי, כבוגר קורנל, החיבור בין שתי האוניברסיטאות נשמע מאוד טבעי, ואני שואל את עצמי איך לא חשבו על זה קודם. הטכניון מביא עמו נדבך חשוב לשותפות, משום שרמת המחקר בטכניון היא מהגבוהות בעולם, ובוגריו פיתחו את תעשיית ההיי-טק הישראלית.”
פרופסור קורלנד שהה ארבע שנים בארה”ב. “תקופת לימודי בקורנל השפיעה עלי מאוד מבחינה אישית ומקצועית,” הוא אומר. ” למדתי שם מהחוקרים המובילים בתחום שלי בעולם ונחשפתי למקצוענות חסרת פשרות ולתרבויות אחרות. זו אוניברסיטה שמגיעים אליה סטודנטים מכל העולם, והחוויה הרב תרבותית מאלפת. חלקתי שם משרד עם דוקטורנטים מהודו ומרומניה, והושפענו זה מתרבותו של זה.
“המפגש הזה פותח אותך לתרבויות אחרות ולצורות חשיבה שונות. אתה לומד לתקשר עם אנשים מתרבויות אחרות, וכל תרבות מביאה את היתרונות שלה. אני נחשפתי לאוכל ולתרבות ההודית, וחשפתי את ההודים לאוכל ולמוזיקה שלנו.
“השהות שלי בקורנל העניקה לי מטען אישי ומקצועי אדיר, ולכן אני תומך מאוד בגלובליזציה של הטכניון. כך העולם מתנהל היום, כך עושים היום עסקים וכך עובדות היום חברות ההיי-טק הגלובליות. חשוב שהסטודנטים שלנו ייחשפו לזה. הפתיחות הגלובלית של הטכניון היא צעד חשוב החושף אותנו לתרבויות ולסטודנטים מכל העולם, ואני רואה בה בעיקר יתרונות. בזכות הטכניון תקום אוניברסיטה מעולה בסין.”
ב-2006 חזר פרופסור קורלנד לישראל ונקלט כחבר סגל בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, במסלול למערכות מידע.
“פרופסור אורן קורלנד הוא נכס הוראה מרכזי בפקולטה, ויש לו תרומה משמעותית לא רק בהוראת קורסים אלא גם במעבדת בינה עסקית שיזם ופיתח, בהנחיה של משתלמים לתארים גבוהים, בהדרכת הסטודנטים המצטיינים בפקולטה, בקשרים שהוא יוצר מול התעשייה והמלגות והפרסים שהוא מקבל,” נכתב עליו בהמלצות לקבלת פרס ינאי. “אחת הסיבות החשובות להצטיינותו בהוראה היא יכולתו לשלב סוגיות מחקריות במסגרת הוראה של קורסים שונים בכל הרמות. הוא מצליח לאתגר את הסטודנטים בשורה של אתגרים אינטלקטואלים אשר גורמים להם להישאר לשבת בהרצאותיו ואחר כך להירשם בהמוניהם לקורסי בחירה שהוא מציע. הוא זוכה לכבוד ולהערכה מהסטודנטים ומשמש להם דוגמה למצוינות.”
“אני מלמד כי אני אוהב ללמד ואוהב מאוד את האינטראקציה עם הסטודנטים. המרכיב החשוב שזכיתי לו בפרס ינאי היה הערכת הסטודנטים. כשאתה עושה משהו נכון, הפידבקים מבהירים לך שבאמת תרמת לשינוי. הפרס היה סוג של משוב על עשייה נכונה, אך העשייה שלי אינה מוּנעת מהשאיפה לפרסים.
“ההוראה היא שליחות בעיני. זו לא קלישאה, זו הגדרה. בעמדך מול כיתה אתה שליחו של הנושא שאותו אתה מלמד ומייצג. יתרה מכך, אתה שליח של החברה בכלל ושל המוסד החינוכי בפרט. שליח העומד בפני הכיתה כדי לסייע לתלמיד ליצור גשר אל עולמות ידע חדשים. והחשוב מכל, אתה שליחו של התלמיד הבוטח בך כי תוביל אותו בדרך הנכונה על עולמות חדשים אלה.
“הסטודנטים רואים בנו מודל לחיקוי, וכשאתה משמש כמודל לחיקוי בעיני מישהו אתה עושה הכל כדי להיות ראוי לכך. חשוב לי שהסטודנטים יקבלו משהו מעבר למטען התוכני. אני מדבר בכיתה על דיוק מדעי, על חתירה למצוינות, על יושר מדעי ועל טיפוח חשיבה יצירתית. חשוב לי לפתח בקרב הסטודנטים סקרנות אינטלקטואלית והבנת החשיבות של שיתוף פעולה והפריה הדדית. אני חושב שזוהי תרומתי הצנועה להפיכת הסטודנטים לאנשים טובים יותר.
“אני גאה מאוד בקבוצת המחקר שלי. לסטודנטים שלי כיף כאן, ואני שותף להתפתחותם האישית והמקצועית. אין סיפוק גדול יותר מהידיעה שאני מכין את הסטודנטים לעולם האמיתי. אני מלמד אותם בשנה א’ ואחר כך פוגש אותם בקורסים מתקדמים יותר. אני רואה איך הם מתפתחים לאורך השנים, וזה תהליך שנפלא ללוות אותו.
“אני ישראלי ברמ”ח איברי, ולאורך כל תקופת הלימודים בקורנל היה לי ברור שאשוב לישראל,
למרות הצעות שהחלו להגיע מהתעשייה ומהאקדמיה שם. השיבה ארצה היתה חלקה עבורי בכל היבט אפשרי. מבחינה מחקרית עברתי מאוניברסיטה מובילה אחת לאוניברסיטה מובילה אחרת. התקבלתי כאן נהדר, הן ברמת הכלל-טכניונית והן ברמה הפקולטית, וזכיתי בתמיכה אדירה.”
בשובו לארץ הקים פרופסור קורלנד, יחד עם פרופסור כרמל דומשלק, את המעבדה לבינה עסקית. המעבדה משרתת 20 סטודנטים מוסמכים בשלוש קבוצות מחקר שונות. “סטודנט בקבוצת המחקר שלנו בטכניון מקבל תשתיות מיחשוב שאינה פחותה משום תשתית באוניברסיטה אחרת בעולם. קבוצת המחקר שלי, המורכבת מתשעה סטודנטים – שלוש דוקטורנטיות ושישה מסטרנטים – עובדת יחד עם התעשייה. המחקר שלי נתמך על ידי פרסי מחקר מ-IBM, גוגל, יאהו, ומיקרוסופט.
” יש לא מעט חוקרים בתעשייה בתחום המחקר שלי. החברות הגדולות נהנות מהבוגרים שלנו ותורמות לנו בחזרה. יש כאן סימביוזה ושיתוף פעולה פורה בין האקדמיה והתעשייה, ובתעשייה רואים בי שליח להכשרת סטודנטים בתחום. ובאמת, אני נהנה משני העולמות – אמנם לא מהדיווידנד הכספי, אבל כן מהעשייה ומהמחקר. אנשים שואלים אותי לעיתים מדוע אני לא עובר לתעשייה, שם אוכל להרוויח המון כסף, והתשובה שלי שהחירות המחקרית שיש לי כחוקר באקדמיה שווה כל הון שבעולם. כאן אני לא כפוף לשום תהליך ייצור או למוצר כלשהו, ויש לי חירות מחקרית מוחלטת ששווה לי יותר מכל סכום כסף. יש בי צמא אינטלקטואלי, והידע שאני צובר הוא הגמול שלי.
טוב לי כאן, ואין שום מקום אחר בעולם שהייתי מעדיף להיות בו.”
מחקר בטכניון מראה כי ניתן להגדיל במידה ניכרת את הכנסות המדינה ממכירת הדירות לדיירים בדיור הציבורי ולקצר את משך הזמן למכירתן. החוקרים בחנו למעלה מ- 16 אלף דירות בין השנים 1999-2008 – כלל הדירות שמכרה חברת “עמידר” במהלך התקופה.
ניתן היה להעלות בכ- 30 אחוזים את הכנסות המדינה ממכירת הדירות בדיור הציבורי ולהפחית את הזמן הממוצע למימוש המכירה ב- 22 חודשים. כך מצאו פרופסור דני בן-שחר וד”ר יובל ארבל מהמרכז לחקר העיר והאזור בטכניון במחקר שנעשה בשיתוף עם פרופסור סטיוארט גבריאל מUCLA-.
החוקרים בחנו את נתוני הדיור הציבורי של חברת “עמידר” – בסך הכל כ-60 אלף דירות משנת 1999 (כמחצית ממלאי הדירות בדיור הציבורי באותה תקופה) והתחקו אחרי קבלת ההחלטות של הדיירים בנוגע להנחות שהמדינה הציעה להם ברכישת הדירות לאורך התקופה 1999-2008. מאז היוזמה החקיקתית של חבר הכנסת דאז, רן כהן, יזמו שרי השיכון השונים מבצעי הנחה נוספים ששינו את הקריטריונים לקביעת ההנחה המוצעת לכל דייר. לאחרונה חודשו מבצעי ההנחות.
מן המחקר עולה כי ההנחה הממוצעת על פני כלל המבצעים בה מומשה הרכישה עומדת על 78 אחוזים מערך הנכס. “בדקנו איך הנחות שהוצעו למשק הבית בעבר השפיעו על ההחלטה אם לממש את הרכישה בהנחה המוצעת בהווה”, מסביר פרופסור בן-שחר. “מצאנו שבעוד שלא קיים דפוס מסודר כלשהו להנחות שמוצעות לדייר על פני זמן, הרי שבכל זאת ההצעות הקודמות השפיעו על קבלת ההחלטות אם לממש את הרכישה בהנחה המוצעת בהווה. ממצא זה תומך בגישה המערערת על התיאוריה הכלכלית המניחה ראציונליות של מקבלי החלטות ושלפיה הנחות שניתנו בעבר אינן רלבנטיות לקבלת החלטות בהווה אם לא ניתן ללמוד מהן לגבי דפוס ההנחות הצפוי”.
העבודה ייחודית בהתבססותה על החלטות אמיתיות שהתקבלו בשטח (ולא במעבדה) ובכך שמדובר בקבלת החלטות בסכומים גבוהים עם השלכות כלכליות מרחיקות-לכת עבור משקי הבית. זאת ועוד, המחקר מראה את ההשלכות האפשריות של התנהגות לא ראציונלית על ניהול של המדיניות הציבורית הנהוגה במכירת הדירות לדיירים. החוקרים מדגישים כי ניתן לייעל את מכירות הדירות בדיור הציבורי בישראל על ידי קביעה מראש של דפוס השתנות ההנחות על פני זמן אשר מפנים את התנהגות הרכישה של הדיירים בתנאי שקובעי המדיניות כמובן לא יפרסמו את תכניותיהם להנחות העתידיות אלא רק את ההצעה הנוכחית.
המחקר מאשש את קיומה של יוריסטיקת-העיגון (כלומר, קבלת החלטות אינטואיטיבית המוטה יתר על המידה מפרט מידע כלשהו) בהחלטה בעניין רכישת הדירה. נמצאו גם ראיות לכך שיוריסטיקת-העיגון משתנה בהתאם למאפייני הפרט ולמאפייני השוק.
פרופסור דני בן-שחר יציג את ממצאי המחקר בפני שר האוצר, יאיר לפיד, בביקורו בטכניון ביום המדע ב-26 במארס.
טיפת צבע-קירות צהוב הנופלת לתוך מים (התמונה הפוכה)עשן קטורת שעובר תהליך אי-יציבות ומסתלסל ככל שהוא מתרחק מהמקור (ממקל הקטורת)
מיקי וידנפלד, בקרוב דוקטורנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, מתעד בצילומיו את תחום המחקר שלו – מכניקת זורמים.
כתיבה וצילום: מיקי וידנפלד
התשוקה שלי למכניקת זורמים התעוררה בתואר הראשון, בהשראת צילומי הזרימה בספרו של ון דייק, Album of Fluid Motion. את התואר הראשון עשיתי כעתודאי בטכניון, בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל. בתואר השני, באותה פקולטה, חקרתי בעיה במכניקת הזורמים, והתמקדתי ביציבות “מרנגוני-בנרד” של שכבת נוזל. במחקר הזה, שנערך בהנחייתו של פרופסור יצחק פרנקל, ראיתי כיצד ניתן להשתמש בכלים של מתמטיקה שימושית לניתוח בעיה בסיסית ולהבנה עמוקה של המנגנונים הפיזיקליים העומדים מאחורי תופעות הזרימה.
את הדוקטורט אני מתחיל בימים אלו, גם הוא בפקולטה לאווירונוטיקה, אך בנגזרת שונה של מכניקת הזורמים – אווירו-אקוסטיקה. המנחה שלי הוא פרופסור-משנה אבשלום מנלה. מכניקת הזורמים היא עולם תוכן מרתק ומאתגר, שגם פונה לחוש האסתטי. הצילומים שלי, שמוצגים כאן, בוצעו בטכניקות של “תאורה מעשית” שלמדתי אצל תומר יעקובסון בבית הספר לצילום “גליץ”.
מיקי וידנפלד (www.mickeyw.com) הוא צלם ומהנדס אווירונוטיקה המתגורר בחיפה
כ-200 תלמידות מצטיינות במתמטיקה מאזור הצפון השתתפו ביום עיון מיוחד שהתקיים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון.
לרגל יום האישה הבינלאומי שיתקיים בסוף השבוע הקרוב, קיימה הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, זו השנה השתיים עשרה ברציפות, יום עיון לתלמידות מצטיינות בלימודי המתמטיקה. מטרת יום העיון היתה לחשוף בפני התלמידות את הפקולטה ומסלולי הלימוד המגוונים בה ולעורר בהן מודעות לחשיבות ולמרכזיות תחום הנדסת החשמל בתעשיות עתירות הידע בארץ, ולכדאיות הלימוד כקרש קפיצה מקצועי וכרטיס כניסה לחברות מובילות.
ביום העיון המיוחד השתתפו כ-200 תלמידות מצטיינות, הלומדות חמש יחידות מתמטיקה, מ-13 בתי ספר מחיפה ומרחבי הצפון. יום הנשים חולק לשני מושבים, במהלכם נחשף קהל המשתתפות למסלולי הלימוד המגוונים בפקולטה להנדסת החשמל, דרך הרצאות מרתקות של חברי סגל, כדוגמת הפרופסור איילת טל שהרצתה על מחקרה בתחום הגרפיקה הממוחשבת ופרופסור אבינועם קולדני שהרצה לתלמידות על מהנדסים ששינו את פני החברה. בהמשך סיירו התלמידות במעבדות הפקולטה ונפגשו עם סטודנטיות ובוגרות של הפקולטה.
” הסטודנטיות בפקולטה להנדסת חשמל מהוות השנה 18% מכלל הסטודנטים,” אמר דיקן הפקולטה, פרופסור אריאל אורדע, “אין שום סיבה שמספר הסטודנטיות בפקולטה לא יהיה שווה למספר הסטודנטים. אני סבור שהמספר הנמוך נובע מחוסר היכרות עם תחומי הלימוד בהנדסת חשמל והגיוון הרב שלהם.”
“כבר מימיו הראשונים חרת הטכניון על דגלו שוויון מגדרי בתנאי הקבלה ללימודים בו,” אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, שהגיע כדי לברך את התלמידות. “השנה בה תוקן תקנון הטכניון היתה 1911 ובאוניברסיטאות רבות בארה”ב טרם קיבלו נשים ללימודים גבוהים. ואילו כאן בישראל, היתה אמירה ברורה של בית הספר ההנדסי הראשון בארץ שלא יהסס לקבל נשים ללימודים בו.
אם תצטרפנה לטכניון יהיה לכן חלק בעיצוב עתידה של המדינה. תעודת בוגר טכניון תפתח לכן דלתות לתעשיית ההייטק בארץ.”
“בשירותי הצבאי נחשפתי לעבודת המהנדס,” סיפרה פרופסור ליהי צלניק-מנור מהפקולטה להנדסת חשמל, שארגנה את יום העיון. “כמהנדסות תבטיחו לעצמכן תעסוקה מעניינת לעתיד. כאם לשלושה ילדים, אני אומרת לכן שאין כל בעיה לשלב בין קריירה הנדסית או אקדמית לחיי משפחה, הכל תלוי בכן. מזה שתיים עשרה שנים אנו מקיימים בפקולטה את יום העיון לתלמידות מצטיינות ומספר הסטודנטיות בפקולטה עולה בהדרגה משנה לשנה.”
פרופסור משנה שנהב כהן, הצטרפה לאחרונה לפקולטה לביולוגיה בטכניון. המחקר שלה מתמקד בחקר היחלשות השריר.
פרופסור משנה שנהב כהן שבה ביולי 2013 לישראל לאחר שש שנים בארה”ב, בהן היתה חוקרת באוניברסיטת הארוורד. היא הצטרפה כחברת סגל לפקולטה לביולוגיה בטכניון ומפתחת תחום מחקר חדש המשלב בין ביולוגיה של שריר והביוכימיה של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום. המחקר במעבדתה של פרופסור משנה כהן מתמקד בהבנת המנגנונים המולקולרים המובילים לפירוק מסיבי של חלבוני שריר ולהיחלשותו של השריר (אטרופיה) בעקבות השמנה או הרעבה, מחלות שונות כגון סוכרת, אי ספיקת לב, וסרטן, בתהליך ההזדקנות, או בעקבות פגיעות עצביות.”
פרופסור כהן סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בר אילן ב-2002 אחרי מסלול ישיר מהתואר הראשון. הדוקטורט שלה התמקד בתהליכי התמיינות של תאים, תוך שימוש בתאים סרטניים ותאי שריר כמודל ניסויי. בסיום הדוקטורט החלה לעבוד בחברת פרוטאולוג’יקס, של הפרופסורים חתני פרס נובל – אהרן צ’חנובר ואברהם הרשקו.
“בפרוטאולוג’יקס נחשפתי לביולוגיה של מערכת היוביקוויטין, וסרקתי מולקולות קטנות במטרה למצוא מעכבים לתהליכי יוביקוויטינציה ספציפיים שישמשו כתרופות לטיפול במחלות כגון איידס וסרטן.” היא מספרת. “המחקר בתעשייה הוא מוכוון-מוצר, ואותי מעניין יותר להבין את המנגנונים המולקולריים המעורבים בתהליכים ביולוגיים שונים. לכן החלטתי לחזור לאקדמיה וב-2006 – יצאתי לפוסט-דוקטורט בבית הספר לרפואה בהארוורד, אצל פרופסור אלפרד גולדברג – האיש שגילה את הפרוטאוזום וחקר את השריר במשך ארבעים שנה. יצרתי שם נישה ששילבה חקר היחלשות השריר (אטרופיה) במצבים פתולוגים שונים תוך התמקדות בפעילות האנזימתית של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום.”
אטרופיה היא דלדול של מסת השריר. “זהו מצב שבו יש פירוק-יתר של חלבוני השריר – בעיקר חלבוני הכיווץ – על ידי הפרוטאוזום, ואנחנו חיפשנו דרך לעכב את תהליך זה. כיום, הפתרון העיקרי, ואולי היחיד, להעלאת מסת שריר הוא התעמלות מאחר והפעלת השריר משתיקה את תהליך האטרופיה. אנחנו מנסים לתת מענה לאנשים שלא יכולים להתעמל כדוגמת חולים כרוניים, חולים מונשמים או מגובסים.”
“בהארוורד השתמשתי בשיטה חדשנית ויעילה לביצוע מניפולציות גנטיות בעכבר בוגר. שיטה זו כוללת הזרקה של פלסמיד DNA ישירות לתוך שריר עכבר ,לצורך השתקת ביטוי של חלבון ספציפי או ביטויו ביתר. לאחר ההזרקה מופעל פולס חשמלי עדין לצורך החדרת הפלסמיד לתאי השריר. כך זיהינו אנזימים שממלאים תפקיד קריטי בתהליך האטרופיה ושעיכובם מונע ירידה במסת שריר. בנוסף, הוכחנו שאטרופיה היא תהליך הדרגתי ומבוקר, לא כאוטי, המאפשר לשריר להמשיך לתפקד גם במצבים מואצים של אטרופיה כגון הרעבה או מחלות שונות. בהארוורד, פיתחתי שיטות ביוכימיות שונות המאפשרות היום לכמת חלבוני כיווץ , כמו מיוזין ואקטין, בשריר של עכבר בוגר. השאיפה שלי היא לפתח מערכת שיטתית לחשיפת פקטורים של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום אשר קריטיים לתהליך האטרופיה ועל כן יוכלו לשמש כמטרות טיפוליות.”
את הבדיקה שפיתחה שם – אלקטרופורציה בגוף החי (in vivo electroporation) – הביאה איתה לטכניון ביולי 2013. “חזרנו לכאן אחרי שש שנים בארה”ב, עם ארבעה ילדים, והתיישבנו ברעננה.” היא מספרת. “הטכניון ידוע כמוסד אקדמי מוביל בעולם. הסביבה האקדמית בפקולטה לביולוגיה בטכניון מעשירה ומפתחת, ודומה מאוד לסביבה המדעית שהתרגלתי אליה בהארוורד. זו סביבה מדעית מתקדמת הממריצה את המחקר המדעי הן בקרב הסטודנטים והן בקרב חברי הסגל.”
בטכניון מתכננת פרופסור כהן להמשיך בחקר המנגנונים המולקולריים הקשורים לתאי השריר והפרוטאוזום, ובהמשך לפתח תרופות וטיפולים קליניים המתבססים על מחקרה.
שהרזאד סרחאן בכלל לא אהבה ללמוד – עד שמורֶה נלהב הדביק אותה בחיידק הפיזיקה.
בגיל 25, עם תואר שני בפיזיקה ותינוקת בת חצי שנה, מתחילה שָהרָזאד סרחאן דוקטורט בהוראת המדעים. למרבה הפלא, עד כיתה י’ היא נחשבה תלמידה ממוצעת, ובכלל לא אהבה ללמוד.
ומה קרה בכיתה י’?
בכיתה י’ התחלתי ללמוד פיזיקה. המורה שלנו היה דאהר עדווי מהכפר טורעאן. כשנכנסנו לשיעור הראשון שלו הוא עמד ליד החלון, מול ירידה חדה, ובמקרה עברה שם משאית עמוסה שהתקשתה לנסוע בירידה. הוא הראה לנו אותה והסביר לנו את מצבה של המשאית במונחים פיזיקליים. אמנם לא הבנתי את ההסבר שלו, אבל התלהבתי מהגישה שלו – הניסיון להסביר לנו את ה”סוד” שלפיו עובדים כל הדברים בעולם – ומההתלהבות שלו. הוא לימד אותנו כמה יפה להבין את עקרונות הטבע הסובב אותנו. באותו יום הבנתי שפיזיקה היא התחום שאני רוצה ללמוד.
והצלחת?
כן, למדתי מאוד ברצינות, הוצאתי 97 בחמש יחידות פיזיקה, וקיבלתי תעודת הצטיינות ממשרד החינוך. בכימיה קיבלתי 94, והציון המשוקלל היה 113. לכן קיבלו אותי לטכניון למרות הציון הפסיכומטרי, שלא היה משהו.
יש לך שֵׁם מיוחד.
נולדתי בתקופה שאבא שלי שיחק ב”אלף לילה ולילה”, והוא החליט לקרוא לי שָהרָזאד (שהרזאדה), על שמה של הדמות מְסַפֶּרֶת הסיפורים.
אבא שחקן?
כן. אבא שלי, עדנאן טראבשה, הוא מחזאי ושחקן בתיאטרון ובקולנוע, ואת רוב הכסף שהרוויח מסרטים תרם לחוגים ולמתנ”סים במגזר. בין השאר הוא הקים את עמותת “מראות” לקרקס ולתיאטרון וניהל את המתנ”ס במג’אר. כיום הוא מתנדב כמנכ”ל תיאטרון אל מידאן בחיפה, אחרי שהצליח להוציא אותו מגרעון. הוא גם שיחק, עם אחי הבכור, ב”הכלה הסורית”, ואמא שלי, לינדה, הייתה בצוות התופרות שהכינו את הבגדים לסרט.
ספרי טיפה על הכפר שלך.
מג’אר הוא כפר גדול – יותר מ-20 אלף תושבים – עם אוכלוסייה מעורבת (דרוזים, מוסלמים ונוצרים). רוב התושבים דרוזים, כמוני.
לא הרבה ידוע בציבור על הדת הדרוזית.
נכון, וגם בתוך הקהילה הדרוזית לימוד הדת הוא תהליך ארוך, ולא הכול גלוי. בעיקרון זאת דת פילוסופית, והדמויות המרכזיות אצלנו הן פילוסופים כגון אפלטון, אריסטו ופיתגורס. עבורנו, הדת היא החוכמה וספרי הקודש הם ספרי חוכמה שכתבו הפילוסופים. הדת מבוססת על איזון בין הרגש לשכל, אבל הפוסק האחרון הוא השכל. כדי להבין יותר את עצמך ואת החיים אתה חייב להתבונן יותר, ולהקשיב הן לעצמך והן לטבע הסובב אותך.
ומה עם מצוות?
אנחנו לא מחויבים לצום, ולא להתפלל, ולא לקיים טקסים כלשהם. האדם צריך לנהוג לפי האמונה שלו, ולפעול מתוך רצון ולא מתוך כפייה. בתי התפילה שלנו – ‘ח’ילווה’ – צנועים מאוד ואסור לקשט אותם. הם בעצם מקומות שבהם הדרוזי מתבודד וקורא בספרי הקודש.
אתם מאמינים בגלגול נשמות.
נכון. בתפיסה הדרוזית, הנשמה היא האור הבוהק בצלם החי, ובעת עזיבתה חובה לקבור את הגוף מיד.
גוף האדם הוא משכן הנשמה ואין לפגוע בו. לכן הרצח הוא פשע נורא, והרוצח מנוע מקריאה בספרי הדת.
ספרי קצת על עצמך.
ההורים שלי הם כאמור עדנאן ולינדה, ויש לי שני אחים: פיראס ובשאר. אני האמצעית. נולדתי בדצמבר 1987, כך שאני כיום בת 25. נשואה למחמד סרחאן, עם תינוקת בת חצי שנה בשם סילין. למדתי בבית הספר אל מנצורה, קרוב לבית שלי.
מתי הגעת לטכניון?
ב-2006 התחלתי ללמוד כאן פיזיקה. השנה הראשונה היתה קשה מאוד. אין הרבה אוטובוסים ממג’אר לכאן, והנסיעה לקחה לי שעתיים בכל כיוון. היה מתיש, וממש בקושי עברתי חצי מהקורסים. בסוף השנה ההורים התעקשו שאעבור למעונות הטכניון, כדי לחסוך לי את הנסיעות. מגורים במעונות אינם מקובלים אצלנו במגזר, במיוחד במשפחות שמרניות כמו שלי, אבל הבנתי שזה מה שיאפשר לי להתמקד בלימודים. עברתי בין בני המשפחה הדתיים והסברתי את המצב, והם הביעו את הסכמתם.
וסיימת את התואר.
כן, ולקראת הסוף לקחתי קורס בפיזיקת חלקיקים. המרצה, פרופסור שלומית טרם, סיפרה על העבודה שלה ב-CERN ועל מאיץ החלקיקים הגדול בעולם (LHC), ואני עוד זוכרת איך אחד הסטודנטים בקורס אמר לי: עוד תגיעי לשם.
וזה קרה?
כן. בסמסטר האחרון של התואר שלחתי מייל לשלומית, והיא קיבלה אותי לתואר שני אצלה. שלושה שבועות אחר כך כבר נסעתי ל-CERN לשבועיים. זאת היתה תחילת המחקר שלי לתואר, שבו התמקדתי באחד מענפי תיאוריית הסופר-סימטריה, שהיא הרחבה של המודל הסטנדרטי.
מה זאת אומרת?
המודל הסטנדרטי הוא המסגרת התיאורטית המקובלת כיום על רובה של הקהילה המדעית, והיא מסבירה את הכוחות הבסיסיים ואת החלקיקים היסודיים הפועלים בטבע. עם זאת, היא לא מספקת הסבר מלא – למשל להאצה של התפשטות היקום ולקיומו של חומר אפל. בתואר השני בדקתי, באמצעות המאיץ החדש, את תיאוריית הסופר-סימטריה שמסבירה את התופעות האלה.
ואיך היה?
התואר היה מגניב – העבודה עם שלומית, עם שאר הסטודנטים שלה ועם הקבוצה הבינלאומית ב-CERN היתה נהדרת. עבדתי קשה מאוד אבל למדתי המון ומאוד נהניתי. כיום אני כבר בתחילת הדוקטורט, בהנחיית פרופסור אורית חזן מהמחלקה להוראת המדעים והטכנולוגיה, ובמקביל מתחילה ללמוד בתוכנית “מבטים”.
ולא שכחת את המורה שלך, דאהר עדווי?
ברור שלא. עוד לפני תחילת התואר השני הכנתי לו שלט-תודה, מתוך כוונה להצטלם עם השלט כשאגיע לשוויץ. השלט חיכה מתחת למיטה שלי, וכשנסעתי ל- CERN הצטלמתי ושלחתי את התמונה לדאהר. כי באמת, בזכותו נכנסתי לעולם הפיזיקה.
מה כל כך מעניין בפיזיקה?
הפיזיקה, הפילוסופיה והדת הן שלוש שפות שמסבירות את העולם ואת החיים, ואני מתייחסת אליהן כאל שלושת הקווארקים של החיים. אנחנו, בני האדם, אוהבים לשאול שאלות – להבין מה, למה ואיך – והשפות הן דרכים לקבל תשובות לשאלות שלנו. יש גם הקבלה מסוימת בין השפות השונות; לדוגמה, אלוהים (בלשון הדת) הוא המחשבה (בפילוסופיה) והכוח (בפיזיקה).
מה הביא אותך לעולם ההוראה?
המצב הקשה בבתי הספר, והידיעה שלמורים טובים יש השפעה עצומה. החלום שלי הוא לעזור לתלמידים להצליח וליהנות בלימודים, כמו שקרה לי. שיוכלו להמשיך את דרכם באקדמיה ובשוק העבודה, וכך תתפתח חברה משכילה יותר, שמחה יותר, אלימה פחות. אני שואפת להקים בית ספר משלי, שחושף את תלמידיו למגוון של תחומים מעניינים ומעודד אותם לשאול שאלות. אני רוצה לפתח שם שיטות לימוד חדשות, הנשענות על שלושת התחומים שהזכרתי לעיל – פילוסופיה, פיזיקה ודת – בשילוב אמנות. כי האמנות היא הכוח שמאפשר לנו לעבור בין שלושת התחומים האלה.
את מכוּוֶנֶת לנתינה לחברה.
כן, זכיתי בחיים מאוד טובים, וברור לי שזה לא מפני ש’מגיע לי’ אלא מפני שזה מוביל אותי לעזור לאחרים. וכשאדם חולק את הטוב שלו עם אחרים, הוא לא מפסיד אלא מרוויח.
איפה ספגת את הרעיון הזה?
בבית. אצלנו, כשעושים קפה בבוקר, לוקחים בחשבון שמישהו יצטרף ולכן תמיד מכינים כוס נוספת. אחרי שאוכלים אצלנו סעודה גדולה מחלקים בשכונה את מה שנשאר, וכשמישהו במצוקה, מתגייסים למענו. גדלנו על זה, על תרומה לקהילה ועל כבוד לזולת, וכיום זה חלק מהחיים שלי. אני חולמת לראות כמה שיותר אנשים שמחים מסביב, ומאמינה ביכולות שלי לעשות את זה גם דרך הפיזיקה. אם כל אחד בחברה יעניק לאחרים את מה שעושה לו טוב, כולנו נהיה יותר מאושרים, והחברה תהיה יותר טובה ופחות אלימה.
מה את עושה כיום בהקשר הזה?
אני יוצרת שותפויות בין ארגונים למען העצמת המודעות לחשיבות לימודי הפיסיקה והאמנות, בתקווה שמשרד החינוך יקצה את שעות התגבור בפיסיקה לפרויקטים חדשניים, שמציעים שיטות לימוד חדשניות המלהיבות תלמידים ומקרבות אותם לתחום. אני מאוד מאמינה בגיוס ההורים ובהפיכתם לשותפים בתהליך הלמידה. לפי דעתי זה אלמנט חשוב מאוד בהצלחת הילדים.
האם את מעורבת גם בקהילה הדרוזית?
בהחלט. חשוב לי מאוד להשפיע במיוחד על המצב בחברה שלי, ולכן כבר בשנה הראשונה לתואר הראשון התנדבתי ביחידה לקידום סטודנטים – איתרתי סטודנטיות דרוזיות בתחילת לימודיהן כאן, כדי שהיחידה תעזור להן בנושא המעונות ובעניינים אחרים. מאז יזמתי פרויקטים שונים, ביניהם “פיזיקאים אמנים” לשיפור לימודי הפיזיקה בכפרים הדרוזיים. בפרויקט הזה לימדתי תלמידים מצטיינים, או בעלי פוטנציאל להצטיינות, אסטרופיזיקה ופיזיקת חלקיקים, וגם לימודי אמנות. נסעתי איתם לאינטל ולמכון ויצמן, והלהבתי אותם בקשר ללימודי פיזיקה. בסיום הפרויקט ערכתי תחרות בין התלמידים שהצטיינו לאורך לימודם, בנוכחות הוריהם וכלי תקשורת מיקומיים, אבא שלי תרם את הפרסים הכספיים, ואת הפרס למקום הראשון – טלסקופ – העניקה עמותת ITWORKS שליוותה את הפרויקט.
איך היית מסכמת את השקפת העולם החינוכית שלך?
מי שאין לו, אינו יכול לתת, ולכן עלינו להעניק לילדים שלנו את האושר שאותו יעבירו לדורות הבאים. מבחינתי, החוכמה היא האושר, וקיבלנו אותה מאבותינו כדי להעצים אותה ולהעביר אותה הלאה.
חלק מהתלמידים הזוכים בתחרות. צילום: אבישי פינקלשטיין
הזוכים: בתי הספר עירוני ד’ מתל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת; התחרות חוגגת עשור; הקבוצות הזוכות יטוסו לתחרות FIRST העולמית שתתקיים בחודש הבא בארה”ב.
52 נבחרות מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ השתתפו ב- FIRST, תחרות הרובוטיקה הגדולה בישראל. בתום תחרות שנמשכה יומיים, ניצחה קבוצת התלמידים המשותפת לשלושת בתי הספר: עירוני ד’ – תל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת. התלמידים הזוכים ישתתפו באליפות העולם ברובוטיקה בסנט לואיס, ארה”ב, שתתקיים בסוף חודש אפריל, ויתחרו מול קבוצות תלמידים מארה”ב ומרחבי העולם.
“אנחנו מאוד מתרגשות. זו הפעם הראשונה שבית הספר שלנו זוכה,” אמרו דינא אבו פול ושדיא בדראן תלמידות כיתה י”ב מתיכון ג’ת. “עבדנו הרבה זמן על הרובוט אבל המאמץ השתלם”. שדיא בדראן, שהפגינה כישורי נהיגה מרשימים ברובוט, שהביאו לניצחון קבוצתה, קיבלה חיבוקים מכל חברי הקבוצה. “אני מרגישה גאווה גדולה בשביל כולנו”, הוסיפה.
בתחרות נדרשו הקבוצות לבנות ולתפעל רובוט המסוגל לזרוק ולתפוס כדור ולקלוע אותו לשער הקבוצה היריבה. בתחרויות הגמר התחרו התלמידים בקבוצות שהורכבו כל אחת משלושה בתי ספר שונים מרחבי הארץ. קבוצת התלמידים שזכתה בגמר, הורכבה משלושת בתי הספר: עירוני ד’ – תל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת הם התחרו בתחרות הגמר בקבוצת התלמידים מבתי הספר: תיכון אביב – רעננה, תיכון עירוני שוהם ואורט בנימינה.
תחרות הרובוטיקה בישראל שמקיימת עמותת FIRST בשיתוף הטכניון, נוסדה בארץ בידי אלוף (מיל.) אביהו בן נון. הפעילות זוכה לתמיכת משרד החינוך והוכרזה בשנת 2013 כתכנית הקדם אקדמית המובילה של הטכניון.
ארגון FIRST נוסד בארה”ב, בשנת 1989, על ידי היזם והממציא דין קיימן, מתוך מטרה “ליצור עולם שבו צעירים חוגגים טכנולוגיה ומדע… עולם שבו צעירים חולמים להיות גיבורי מדע וטכנולוגיה.” קיימן חתום על 440 פטנטים בארה”ב ובחו”ל, בהם מכונת הדיאליזה הביתית, משאבת אינסולין ביתית, הסגווי (( Segway ורבים אחרים.
עדי חנוכה לוחצת את היד לביל קלינטון – נשיא ארה”ב לשעבר.
עדי חנוכה, מצטיינת נשיא סדרתית, לומדת במלוא המרץ בלי להזניח את המחול, הנגינה, הספורט ולימודי השפות.
קשה להגדיר אותי – אני לא נופלת לשום טייפקאסט צפוי,” אומרת עדי חנוכה, בת 26, העושה כיום את המאסטר שלה בפקולטה להנדסת חשמל. “בתיכון לקחתי ברצינות את הלימודים, אבל במקביל הייתי פעילה גם בתחומי החברה והתרבות; אני רוקדת בלט – אבל גם שיחקתי רוגבי בנבחרת הטכניון עד שנשברה לי הבוהן. אני מנגנת באורגן, מקשקשת בסינית ובספרדית ולומדת הינדי, אבל כל זה לא על חשבון ההשקעה בלימודי התואר השני.”
עדי, ילידת העיר נשר (1987), שירתה במודיעין והשתחררה כקצינה. את התואר הראשון עשתה במסגרת תוכנית המצוינות הטכניונית, והיא הבוגרת הראשונה של תוכנית אמ”ת (אלקטרוניקה, מחשבים, תקשורת) של הפקולטה להנדסת חשמל. באמצע שנת הלימודים האחרונה של התואר הראשון נכנסה עדי לאינטרנט כדי לבנות מערכת לסמסטר ב’, ולהפתעתה גילתה שסיימה את כל החובות לתואר הראשון. הרישום לסמסטר ב’ הפך לרישום לתואר שני, וכעת היא מקווה להיכנס למסלול ישיר לדוקטורט. לאור העובדה שסיימה את התואר הראשון בהצטיינות יתרה, ו”על הדרך” זכתה כמה פעמים בתואר מצטיינת נשיא, היא מאמינה שזה אפשרי.
את נהנית?
ברור, אחרת לא הייתי כאן. אני לא עושה דברים שאני לא נהנית מהם. אני אוהבת את הפקולטה, ותירגלתי כאן חדו”א שנה ראשונה כדי שהסטודנטים ילמדו לאהוב את המקצוע הזה. חשוב לי לתת כוח וביטחון לסטודנטים החדשים, שיראו את היופי בהנדסת חשמל.
מאיפה האובססיה לשפות?
בתקופת התיכון למדתי ספרדית ובתקופת הצבא למדתי סינית, שעזרה לי מאוד בטיול במזרח הרחוק. אפשר להסתדר גם בלי שפה, וניתן לנהל שיחה בסיסית בתנועות פנטומימה, אבל כשאתה יודע את השפה, השיחות שלך עם האנשים המקומיים נעשות עמוקות הרבה יותר. להינדי נחשפתי בהתמחות-קיץ שעשיתי במעבדות של חברה מסוימת בבנגלור, הודו – עבדתי שם על עיבוד תמונה במטרה לזהות גידולים כגון סרטן השד. התאהבתי בתרבות ההודית, וכיום יש לי חברים הודים כאן בטכניון, אז אני לומדת את השפה. בכלל, תקשורת בין אנשים מעניינת אותי מאוד.
מה שמתקשר גם לעניין שלך באוטיזם.
נכון. בתקופת התיכון חנכתי ילד אוטיסט, ומאז העסיקה אותי סוגיית התקשורת בין אוטיסט לאדם ‘רגיל’ חשבתי איך אפשר להקל על אוטיסטים בתקשורת עם הזולת, והגעתי למסקנה שאפליקציה ייעודית לטאבלט יכולה לחולל שינוי בעניין הזה. בהמשך, בקורס יזמות בטכניון, חידדתי את הרעיון הזה הלאה במסגרת עבודה קבוצתית.
מה הרעיון?
החלום של כל הורה לילד אוטיסט הוא שהבן שלו יהיה עצמאי, יתקשר בקלות ויידע איך להגיב במצבי חירום. כיום יש כרטיסיות מצוירות ייעודיות, שבעזרתן מסביר הילד האוטיסט מה רצונו. הבסיס לרעיון הזה כבר קיים בשיטה שנקראת pecs – בניין משפטים באמצעות כרטיסיות. הבעיה היא שהעבודה עם הכרטיסיות מסורבלת. לדוגמה – אם ילד אוטיסט הולך עם אמו לקניות, אז כדי להבהיר לה מה הוא רוצה לקנות הוא צריך להתיישב איתה ולפתוח לפניה את הכרטיסיות.
ואת רצית להחליף את זה ביישום וירטואלי?
הרעיון שלי היה ‘לתרגם’ את הכרטיסיות האלה לכרטיסיות בטאבלט. במסגרת קורס היזמות הזה ערכנו סקר ספרות בנושא, וגילינו שמט”ח בדיוק הוציאה לאור תוכנה דומה. לכן הגדרנו מחדש את הבעיה ואת הצרכים במפגשים עם הורים לאוטיסטים, עם מטפלים ועם מנהלים שקשורים לעולם הזה. הרעיון התגבש לכדי אפליקציה שתאפשר לילד האוטיסט להתמודד עם מצבים מהחיים – למשל, לתרגל אותו בתגובה נכונה לשריפה.
עסקת גם בתקשורת עם עיוורים.
הפקולטה שלחה אותי לכנס נשים באוניברסיטת Carnegi Melon – סדנה בת ארבעה ימים. הפרויקט הקבוצתי היה פיתוח משחק לילדים עיוורים בעולם השלישי, תוך שילוב מכשיר לכתיבת ברייל. במכשיר הזה יש כפתורים שמאפשרים לבנות מילים. יחד חקרנו את אורח החיים של הילדים העיוורים בטנזניה, ופיתחנו משחק לתרגול כתיבה מהירה בכתב ברייל, ולשיפור הזיכרון לטווח קצר.
גם בארץ את שותפה בפרויקט שקשור לראייה.
פרויקט “עפעפיים”, במרכז הרפואי “העמק” בעפולה, תכליתו לנטר תנועת עפעפיים. חשיבותו בכך שתנועות עפעפיים מוסרות מידע משמעותי על מצבו הבריאותי של הנבדק – על מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון, מחלות אוטו-אימוניות, השפעת תרופות ועוד. נכנסתי לפרויקט לפני כשנה וחצי, והמכשיר שבנינו מבוסס על “משקפי-אופטומטריסט” שחורות שכל משקפופר מכיר, ומגנט קטן. המכשיר הזה זכה בפרס החדשנות של איגוד הראייה הישראלי ובפרס פרוייקט מצטיין ע”ש עוז מוזס מטעם הפקולטה שלנו, וכבר עבר את ועדת הלסניקי (לניסויים בבני אדם). אנחנו ממשיכים לעבוד עליו במלוא המרץ.
אולי כמה מילים על תוכנית בח”ן?
פרופסור ליהי צלניק-מנור, חברת סגל בפקולטה, הקימה יחד איתי את התוכנית הזאת, ששמה הוא ראשי תיבות של “בנות חשמל נפגשות”. במסגרת התוכנית, שנועדה להעצים את הנשים בפקולטה, נערכים מפגשים חברתיים, פגישות בין סטודנטיות ותיקות לסטודנטיות בתחילת דרכן, הכנה למבחנים וסיוע בהתמודדות עם קשיים. במהלך השנה מתקיימות פעילויות נוספות, בהן פורום נשים שהמשיכו לתעשייה או לתארים גבוהים, הרצאות שונות ונטוורקינג.
יש לך רקורד מרשים מאוד לגיל 26.
תודה. אני אוהבת עשייה ואני אוהבת אנשים, וזה מניע אותי. גדלתי בבית שהתאפיין באיזון מוצלח מאוד בין תמיכה וחופש, והשילוב הזה פיתח בי המון סקרנות. אני מעדיפה ללמוד, לחקור ולהיפגש עם אנשים מאשר להתבטל.”
אוהבת אנשים – אבל בחרת לשבת כל היום מול מסכים.
זה לא מדויק. ברור שהמחקר מחייב ישיבה מול מסך, אבל המינון הוא בידיים שלי, ואני מקפידה לצאת מהניאונים ולנשום קצת אוויר וחוץ מדי פעם.
לכן ביקשת להתראיין בחוץ, בשמש?
ברור. אני בחורה סולארית.
הקרנה ממוקדת
עדי חנוכה עובדת בהנחיית פרופסור לוי שכטר בתחום מאיצים ומקורות קרינה לצרכים רפואיים. מקורות הקרינה האלה הם כיום מכשירים גדולים מאוד. המכשירים האלה אמנם ‘בלתי נראים’ מבחינת המטופל, כי הם נמצאים מחוץ לחדר הטיפול, אבל בשל גודלם ומחירם הם ממוקמים כיום רק במרכזים רפואיים גדולים. “החזון שלנו הוא לפתח מאיצים קטנים וזולים יותר, שיאפשרו לבצע הקרנות במרפאות קטנות וקהילתיות, וזה כמובן שינוי משמעותי. מעבר לכך, אנחנו מדברים על טיפול שיהיה הרבה יותר ממוקד, ויפחית משמעותית את הפגיעה בתאים בריאים”.
עדי חנוכה לוחצת את היד לביל קלינטון – נשיא ארה”ב לשעבר.
בשנה שעברה נפגשה עדי עם ביל קלינטון, נשיא ארה”ב לשעבר. “זה היה כנס של פורום CGIU – האוניברסיטה הגלובלית ליזמות, שנוסדה על ידי ביל קלינטון במטרה לעודד סטודנטים לקדם פיתוחים טכנולוגיים חדשניים לטובת החברה והאנושות, בעיקר לצרכים חברתיים. שלחתי את המועמדוּת שלי בקטע של ‘שגר ושכח’, אבל אז הגיעה תשובה חיובית, ובאפריל טסתי לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, ארה”ב.
“אחרי צילום התמונה הקבוצתית היתה הסתערות אדירה על הקלינטונים. היה נורא צפוף ושומרי הראש לא נתנו לנו להתקרב. צעקתי לצ’לסי : “אני מישראל!”, והיא שאלה “מי כאן מישראל?” הצבעתי, ושומר הראש אפשר לי לגשת. הצטלמתי איתה, וביל חתם לי על התג. כעבור יומיים הוא ראה אותי סוחבת שק כבד במסגרת פרויקט התנדבותי שעשינו שם, והורה לחבר’ה שלו לעזור לי, אבל אני חייכתי ואמרתי, It’s Ok. הוא חיכה שאניח את השק, לחץ את ידי וחיבק אותי.
“בכנס הוצגו פיתוחים מרתקים, למשל כדורגל שטוען מצבר בזמן שמשחקים בו, ויכול לספק חשמל לתאורה בהמשך הערב. זה היה כנס מרתק גם מבחינה תרבותית, כי היו שם אלף סטודנטים מכל העולם, כולל נציגים מחברון, סוריה ועירק, ואני הייתי הישראלית היחידה.”
