מחבר: shlomi ben-oz

הירידה המדאיגה בלימודי 5 יחידות מתמטיקה נדונה בפאנל שנערך בפקולטה למדעי המחשב בטכניון. במשרד החינוך מתכננים להגדיל את שיעור הלומדים ל-5 יחידות מתמטיקה מ-9% ל-18% תוך חמש שנים. כך אמר מוהנא פארס, האחראי על תוכנית ‘מתמטיקה תחילה’ במשרד החינוך, בפאנל שנערך בפקולטה למדעי המחשב בטכניון. “30% מהתלמידים המתחילים ללמוד ל-5 יחידות נושרים בדרך, ונבחנים בסופו של דבר על פחות יחידות. רבים מהם נערים ונערות שהצטיינו במבחני פיז”ה, ולמרות זאת ויתרו לעצמם. לכן הצבנו לנו, בתוכנית ‘מתמטיקה תחילה’, הגדלה הדרגתית של מספר הנבחנים בחמש יחידות מתמטיקה. בתשע”ה היעד להעלות  ב-15% תוך שנה, ולהכפיל תוך חמש שנים.”

הפאנל נערך בפקולטה למדעי המחשב, במסגרת המפגש השנתי של הוועדה המייעצת של התעשייה לפקולטה, תחת הכותרת “5 יחידות במתמטיקה ומדעים – מה הבעיה?”.
במפגש, שמטרתו לייצר דו שיח ולקדם נושאים המשותפים לתעשיית ההיי-טק ולפקולטה השתתפו חברי סגל הפקולטה ובכירים בתעשיית ההיי-טק בארץ בהם: אהרון אהרון, מנהל מרכזי הפיתוח של אפל בישראל, דר’ שלמה מרקל, סגן נשיא ברודקום העולמית, יואל מארק, סגנית נשיא מעבדות יאהו וד”ר יעל וילה, מנהלת מרכז המצוינות של EMC ישראל.

בפאנל, שהתקיים בהנחיית דיקן הפקולטה פרופ’ עירד יבנה, השתתפו גם מפקד לוטם, היחידה הטכנולוגית לתקשוב מבצעי, תא”ל דני ברן, ראש המרכז לרישום וקבלה בטכניון אפרת נתיב רונן, רכז המדעים בבית הספר ליאו באק קובי שוורצבורד, ופרופ’  אלון וולף, מנהל מטעם הטכניון וחבר הוועד המנהל First Israel.  פארס הסביר את הסיבות שהובילו למצב הנוכחי. “לפני הכל חייבים לומר שלמשרד החינוך יש חלק בזה. לא היינו עם יד על הדופק, לא דאגנו לכמות משמעותית של מורים שמסוגלים באמת ללמד ל-5 יחידות, ולא התחלנו למדוד את בתי הספר לפי המדד הזה. התיכונים נמדדים כיום באחוזי הזכאות לבגרות, כאילו זה הדבר הכי חשוב.”

פארס הוסיף כי לצניחה במספר הלומדים ל-5 יחידות בגרות יש גם סיבה תרבותית: “הילד הישראלי של היום מפונק מאוד, וההורים מטפחים את התכונה הזאת – הם מבהירים לו שהכי חשוב זה שהוא לא יתאמץ ולא יסבול.”

קובי שוורצבורד, מנהל תחום מדעים וטכנולוגיה בבית הספר ליאו באק, אמר כי נטייה דומה קיימת גם בתחום הפיזיקה. “אני מלמד פיזיקה כבר 17 שנה, ורואה את הירידה הזאת. בזכות המאמץ שנעשה בליאו באק ניגשים אצלנו לפיזיקה 30% מהתלמידים, ומתוכם 40%  בנות אבל הממוצע הארצי הוא 8%. ‘מאמץ’ הפך למילה גסה, ואתה שומע יותר ויותר הורים שאומרים לילד ‘עזוב, אל תשקיע כעת ותשלים אחר-כך,’ או משוויצים שהבן שלהם קיבל 90 בלי להתכונן למבחן. ברור לי שחייבים לשנות את זה, להבהיר שכמו במוזיקה ובספורט, גם כאן אי אפשר להצטיין באמת בלי מאמץ. חייבים לומר לתלמידים שבטח, יהיה קשה, אבל גם חוויתי, מלהיב ומסקרן.”

הדרת הנשים מתחילה בחטיבת הביניים

ראש המרכז לרישום וקבלה בטכניון, אפרת נתיב רונן, אמרה בפאנל כי “הדרת הנשים מתחילה כיום כבר בסוף בית הספר היסודי. הורים ומורים מעבירים לילדות מסר סמוי: אל תלכו למדעים ולמתמטיקה. תהליך החיברות שעוברות הבנות בונה אצלן את הנטייה לפנות לתחומים הרכים יותר: ספרות, תנ”ך, היסטוריה.

“כיום אין שום ספק שבגרות של 5 יחידות מתמטיקה היא דרך משמעותית מאוד להקטנת אי-השוויון ולצמצום הדרת הנשים בחברה. אבל כדי לצאת מהמצב הנוכחי משרד החינוך חייב להחזיר לעצמו את הסמכות, את השליטה. לא יתכן שבמערכת החינוך תהיינה מעורבות 7,000 עמותות ולא מעט חברות פרטיות, שהופכות את מנהלי בתי הספר למנהלי פרויקטים שאין להם זמן לטפל בפן הפדגוגי.”

בוגרת הטכניון יואל מארק, המכהנת כיום כסגנית נשיא ב-Yahoo  אמרה כי לדעתה הבעיה מתחילה בבית. “ההורים לא רוצים ללחוץ על הבנות, אז הם מוותרים להן – שלא יעשו חמש יחידות, שלא יתאמצו. ברור לי שחייבים לשנות את התדמית של המקצועות הריאליים, ולהראות לבנות שמקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב לא סותרים שום תכונה נשית.”

במפגש השתתף גם אבי נתן, שכיהן כמנכ”ל מיקרוסופט ישראל בין השנים 2001-2008 וכיום מלמד מתמטיקה בחטיבת ביניים. נתן ציין כי המורים הם בבת עינה של מערכת החינוך ונדרש להשקיע בהכשרה in-service יעילה ורלוונטית. עוד ציין נתן כי השינויים במערכת החינוך קורים לאט מדי ובאופן פרטני ולא מערכתי כפי שיש לצפות.

המשתתפים, אשר דיברו מדם ליבם והביאו לשולחן את הניסיון הפרטי, הסכימו על חומרת המצב בנושא זה, והוסיפו כי לימודי מתמטיקה ברמה גבוהה מעניקים לתלמיד לא רק נקודת מוצא טובה יותר ללימודים גבוהים ולקריירה, אלא גם חוויה אינטלקטואלית משמעותית. פרופ’ אלון וולף, המכהן כחבר הוועד המנהל ב-FIRST ישראל, אמר כי הנקודה המכרעת היא יצירת מוטיבציה מגיל צעיר מאוד. “אנחנו חייבים להפוך את הפירמידה ולתת לילדים בסיס מדעי רחב כבר בבית הספר היסודי. להראות להם שמדע והנדסה הם עולמות יפים ומרתקים.”

כלי הרכב TracTech, שנבנה על ידי סטודנטים במסלול להנדסה חקלאית בטכניון, קטף פרסים בתחרות הבינלאומית IQS. הסטודנטים תכננו ובנו את הרכב במסגרת לימודיהם בקורס של פרופסור יצחק שמולביץ מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.

 

תחרות IQS (“טרקטור רבע סקלה”) התקיימה באילינוי זו השנה ה-18 על ידי ASABE – האגודה הבינלאומית האמריקאית להנדסה חקלאית וביולוגית. בתחרות זו משתתפים כלי רכב רב תכליתיים (פלטפורמות) שתוכננו ונבנו על ידי קבוצות סטודנטים מרחבי העולם. צוות הטכניון – הצוות הישראלי הראשון המשתתף בתחרות מאז ייסודה – זכה במקומות הראשונים בקטגוריית “בדיקות ופיתוח הפלטפורמה” ובקטגוריית “פלטפורמה שקטה לתנאי סביבה”. בנוסף כתבו השופטים כי “מעולם לא הפגינה קבוצה בהופעתה הראשונה בתחרות מקצוענות ומקוריות כאלה”.

“מבחינתי זו הצלחה לא נורמלית,” אומר פרופסור שמולביץ, שהגה את הרעיון להכשרת המשלחת ולשיגורה לארה”ב. “זו המשלחת הישראלית הראשונה בתולדות התחרות, וחשוב להבין שהתמודדנו שם עם כ-30 צוותים מנוסים מאוד, עם ליווי ותיקצוב משמעותיים הרבה יותר.” העבודה על הפרויקט החלה בנובמבר 2014 ושיתפה גורמים רבים בתעשייה. “במוצאי שבועות טסנו לאילינוי, שם עמדו לרשותנו שלושה ימים להשלמת בניית הפלטפורמה. אלה היו ימים של עבודת צוות מטורפת, שללא ספק תיזכר כחוויה מקצועית מיוחדת אצל כל משתתפי הפרויקט. אני מקווה שהתוצאות המוצלחות יובילו לגיבוש צוות חדש לבניית פלטפורמה נוספת לקראת התחרות שתתקיים בשנה הבאה.”

פרופסור שמולביץ, מנחה הקורס, שימש כאחראי המקצועי והאקדמי של הקבוצה מהטכניון. נחום אורלב וד”ר עמוס מזרח הנחו מקצועית את הסטודנטים. TracTech נבנתה בסיוע אליאסף בקר (מדריך מכונאות רכב) וטכנאֵי המעבדה ליחסי מכונה-קרקע בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. סיוע נוסף ניתן מהגורמים הבאים: הפקולטה, המרכז למחקר בהנדסה חקלאית, תוכנית האנרגיה של הטכניון, המכון להנדסה חקלאית, חברת סקאניה ישראל וחברת זוקו שילובים – קאטרפילר ישראל.

על התחרות:

תחרות IQS נוסדה על ידי אגודת ASABE לפני 18 שנה לנוכח מחסור בכוח אדם מקצועי בחברות גדולות כמו קאטרפילר וג’ון דיר, ומתוך שאיפתן של החברות הללו למשוך סטודנטים צעירים ומוכשרים. במרוצת השנים הפכה ההשתתפות בתחרות ל’כרטיס כניסה’ לחברות הללו. כלי הרכב המיוצרים במסגרת התחרות מיועדים למשקים חקלאיים קטנים, ולכן נדרשים לשלב יתרונות של טרקטורון (מהירות ונוחות) עם תכונות של טרקטור – גרר גבוה ונסיעה איטית (0.5 קמ”ש) למטרות חקלאיות כגון חלוקת מזון ברפת. מארגני התחרות מספקים למתחרים זוג צמיגים אחוריים מתוצרת Titan ומנוע 31 כ”ס מתוצרת Briggs & Stratton. ייחודה של התחרות בכך שהיא מדמה סביבת עבודה ריאליסטית לחלוטין; כל קבוצה המשתתפת בתחרות נדרשת לפעול כחברה (הנהלה, שיווק, מכירות וכו’) המייצרת כלי רכב בהתאם לדרישות השוק ובהנחה שהמוצר יימכר ב-3,000 יחידות בשנה. בנוסף להפגנת יכולותיה המוטוריות של הפלטפורמה בגרירה ובעמידות (durability – מסלול מכשולים קשה) נדרשים הסטודנטים להתמודד עם שורה ארוכה של אילוצים בתכנון, בבטיחות, ביעילות בתהליכי ייצור ותחזוקת הכלי, ובסופו של דבר לשכנע את השופטים שהמוצר שלהם מוצלח וכלכלי.

 

בוגרי הטכניון דב מורן וד”ר אמיר באן זכו לאחרונה בפרס ריינולד ג’ונסון למערכות איחסון מטעם IEEE – האגודה הבינלאומית של מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה. יחד איתם זכה בפרס סיימון ליצין מאוניברסיטת תל אביב. השלושה זוכים בפרס על תרומתם החלוצית בפיתוח מערכות איחסון המבוססות על זיכרון פלאש.

ההמצאות של דב מורן, אמיר באן וסיימון ליצין הובילו לפיתוחו של הדיסק-און-קי (USB flash drive), ההחסן הנייד הפופולרי ביותר בעולם.

מורן, בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, יסד את M-Systems בשנת 1989 במטרה לפתח מערכות איחסון המבוססות על יתרונותיו של זיכרון הפלאש (rewritable flash memory). התקן ה-USB הראשון, הדיסק-און-קי, הושק על ידי החברה בשנת 2000 ותפס עד מהרה את מקומו של כונן התקליטורים באיחסון ובהעברה של מידע. בשנת 2006 נרכשה M-Systems על ידי סאנדיסק תמורת 1.6 מיליארד דולר. כיום מכהן מורן כמייסד ויו”ר של קומיגו (Comigo) וכן משקיע במגוון חברות היי-טק ישראליות. במהלך השנים זכה בפרסים רבים, ובהם פרס Geektime על מפעל חיים. את פרס אדוארד ריין שקיבל בשנת 2012 – 20 אלף יורו – תרם לטכניון.

ד”ר באן, שהתפרסם גם בפיתוחה של תוכנת השחמט ‘דיפ ג’וניור’ שזכתה באליפות העולם בשחמט למחשבים, השלים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון תואר ראשון (כעתודאי) ותואר שני שבו עסק בעיבוד ממוחשב של מוזיקה. במקביל ללימודי התואר השני השתלב ב’אלסינט’, עבד בכמה חברות נוספות ולבסוף ייסד עם מורן את M-Systems. בחברה החדשה הוא פיתח טכניקות מיפוי דינמיות לארגון המידע על הזיכרון הנייד, וכך איפשר למחשב להשתמש בזיכרון הנייד כבכונן דיסקים. ד”ר באן הוא כיום סגן נשיא לפיתוח עסקי ומנהל טכנולוגיות ראשי בחברת אייססמנט (Eyessessment) ברמת השרון.

פרופסור ליצין פיתח שיטות לעיבוד אותות, המשפרות את דחיסת המידע וכך מאפשרות הפחתה דרמטית בעלות ההתקן. פרופסור ליצין הוא חבר בכיר ב-IEEE ומכהן כפרופסור בבית הספר להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב.

מרתון BITE-2015 סיפק בהחלט את הסחורה המובטחת: פריצה של גבולות הלמידה ושל גבולות המוח באמצעות שימוש במציאות רבודה, מציאות מדומה, מדידת פעילות מוחית וטכנולוגיות חישה ומשוב.

המרתון (האקתון) נערך במסגרת המעבדה למציאות מדומה ומדדים מוחיים במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, והיה פתוח לסטודנטים מהטכניון וממוסדות אקדמיים אחרים וכן לאנשי תעשייה יצירתיים. מטרתו: לפתח אפליקציות-למידה המשלבות חיישנים וטכנולוגיות מציאות מדומה. לדברי ראש המעבדה, פרופ’ מרים ריינר, מדובר ב”ארוע ראשון מסוגו, שבו אנו מחברים את מדעי המוח, הטכנולוגיה והחינוך במרתון ייחודי. תיגבור קוגניטיבי הוא נושא חם גם בקהיליה המדעית וגם בתעשייה, נושא המושך השקעות ומיזמי ענק. הודות לכך הצלחנו לגייס, תוך זמן קצר, משתתפים וספונסרים בולטים ובהם סמסונג, מיקרוסופט, אינטל, אלביט, IBM, META ,New-BioTechnology ,Incubit, ,Caesarea Rothschild Institute, GemSense ואחרים. גם הפרסים ניתנו על ידי החברות הללו: משקפי מציאות רבודה של META, Gear-VR של סמסונג ומכשיר Oculus VR של פייסבוק.”

פרופ’ ריינר מציינת כי הכנס מקדם את פני העתיד. “תיאוריות רבות מנבאות כי בעתיד נעבור מהאינטרנט אל ה-Brain-net, נשלוט בגלי המוח ונתאים את סביבת הלימוד לפעילות המוחית כדי למקסם את הלמידה.”

את חוקי המרתון הציג רותם בנט, דוקטורנט במעבדה למציאות-מדומה ומדדים-מוחיים, שהיה הרוח החיה באירוע. בנט, בעל תואר שני במדעי המחשב בטכניון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שימש במשך כחמש שנים מהנדס מחקר בכיר במעבדות החדשנות של קבוצת המחקר של מיקרוסופט, ועבד בשנים האחרונות על פרויקט Hololens – משקפי המציאות הרבודה העתידניים של מיקרוסופט. יחד עם בנט ליוו את המרתון סטודנטים נוספים מהמעבדה, ובהם הדוקטורנטית ענת דהן, בעלת תואר שני בביו-רפואה, שהגיעה לטכניון מרפאל במטרה לאתר סמנים מוטוריים-מוחיים של הפרעות מסוג ADHD באמצעות משחקים וירטואליים, והדוקטורנט אלכס דן, מהנדס תעשייה וניהול שחוקר את העיבוד המוחי של עולמות וירטואליים.

לרשות המשתתפים הועמד ארסנל מרשים של מכשירים ואביזרים חדשניים, ובהם משקפי האוקיולוס לחווית צפייה במציאות מדומה (החברה נרכשה אשתקד על ידי פייסבוק), משקפי המציאות המדומה הניידים של סמסונג מדגם Gear-VR, משקפי המציאות הרבודה של META (למי שמעוניין ליצור הולוגרמות דיגיטליות בחלל), חיישןGemSense בקוטר מטבע של 5 שקלים, שהודפס באותו בוקר ומעניק מידע על תנועה וגרוויטציה, מבחר כובעי אלקטרודות למדידת גלי מוח (EEG), מערכת לניתוח הבעות פנים ועוד.

על בחירת ההצעות המנצחות הופקד, לצדה של פרופ’ ריינר, צוות שופטים בכירים מהתעשייה והאקדמיה ומארגוןIsrael Brain Technologies . הפרסים ניתנו בארבע קטגוריות: חדשנות (Innovation), השפעה (Impact), מחקר (Research) ופרס “כללי” (Overall) לפרויקט המצטיין בכל הקטגוריות.

בקטגוריה “כללי” זכתה במקום הראשון קבוצת  ADHD Screenerr- עינת, מורן, ליאור, אשרף וארי ממעבדות המחקר של IBM יחד עם ענת ובנה יובל דהן, המתכנת בן ה-13. העבודה התבססה על ממצאים ראשוניים מהמעבדה של פרופ’ ריינר, שמצביעים על קורלציה בין מדדים מוטוריים לבין תסמינים של ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות). הקבוצה שילבה חיישן תנועה של Texas-Instruments ואלגוריתמיקה של IBM, עם נתונים ממשקפי תלת מימד של META ובדיקת EEG בעזרת קסדה של חברת NeuroSteer.

במקום הראשון בקטגוריית החדשנות זכתה קבוצתם של אורן, שקד, רן ודור מאוניברסיטת בן-גוריון, שמימשו מערכת Neuro-feedback חדשנית לטיפול ב-ADHD תוך כדי משחק. החידוש המרכזי הוא בכך שהשחקן מתאים את פעילות מוחו באופן לא מודע במטרה לשפר את הצלחתו במשחק.

בקטגוריית ההשפעה הגיעה למקום הראשון קבוצת Brain Watcher של עדי שטיין ואמיר מזרחי, גם הם מאוניברסיטת בן-גוריון, שביקשו לאפשר למרצה לקבל חיווי מדויק לגבי יעילות קליטת החומר בקרב תלמידיו. “אם נוכל לנטר באמצעות קסדת EEG את מצב הריכוז ולהוסיף לכך מעקב אחר תנועות הפנים או האישונים, נקבל מדד של תחושות התלמידים בעת הלימוד,” הסבירה עדי. “כיום לא ניתן לדעת מה איכות הלימוד של 46 אלף התלמידים באוניברסיטה הפתוחה. המדדים שעליהם אני מדברת יעניקו למרצה חיווי לגבי הרגעים שבהם הוא היה, לדוגמה, משעמם.”

 

בקטגוריית המחקר הגיעה למקום הראשון קבוצתם של שמואל, אורי וסימה בשיתוף ישי גריבץ מ-Meta, עם הפיתוח Helping Hand. שמואל, המתפרנס כממציא, התייצב במרתון עם רעיונות לפיתוח פתרונות עבור כבדי ראייה. לדבריו, “280 מיליון איש בעולם מתקשים ללחוץ על הכפתור במעלית, לקנות כרטיס ברכבת וכיו”ב. בהנחת המוצא לאפליקציה שלנו אנו יודעים כי רוב האנשים שולחים את היד במהירות קדימה ואחר כך מחפשים את הכפתור. הפתרון שלנו הינו מערכת משקפי META שיעבירו, באמצעות רטט או צליל, את החיווי לתנועת היד המדויקת הדרושה.”

אסי דהן, בוגר הטכניון בחוגים פיזיקה ומתמטיקה ובעל תואר שני בפיזיקה וחקר המוח במכון ויצמן, הגיע עם רעיון לספר דיגיטלי, Neuro-Book, אשר ישתלב בקסדת EEG של חברת NeuroSteer. המדדים המוחיים מה-EEG יעניקו מידע פרטני וקבוצתי על רמת הריכוז או ההתרגשות של הקורא בכל נקודת זמן. “לימודים הם דבר אינדיבידואלי,” אמר דהן, “ועל כן אני בוחר לא להסתפק בהעברת חומר אלא בעידוד של התלמידים לשאלות.” דהן סחף עמו את מיכאל, איוון ודליה שפיתחו עמו בשני ימי המרתון את מערכת ה Neuro-Book.

גם הפיתוחים שלא זכו במקומות הראשונים הלהיבו את הקהל: Wisdom System – ‘מאמן זמן אישי’ לילד, שהציגה ד”ר חן ריידר, המועמדת לפוסט-דוקטורט במעבדתה של פרופ’ ריינר; Smart Badge – מערכת לתיעוד של חוויות ספונטניות רגשיות באמצעות חיישנים; Brain Muscle Embodiment של ורד לוי – טכנולוגיה למעקב אחר רגשות באמצעות ניטור הפנים וקצב הלב; והפעלה של אקדח מים בכוח המחשבה.

 

הליכון לילדים בעלי מוגבלויות, רובוט המסייע לקשישים, מכשיר לצמצום רעד האמה של חולי פרקינסון, מתקן לשחרור מטען ייעודי לצוללת, מתקן עזר להרמת והכנסת מוטות אורך לבניין ועוד פרויקטים נוספים הוצגו במסגרת תערוכת פרויקטי התכן השנתית. בתערוכה הוצגו פרויקטים שפותחו על ידי סטודנטים (שנה ד’) בפקולטה, תוך שיתוף פעולה בין הפקולטה לתעשייה. שלושת הצוותים המצטיינים זכו בפרסים מידי המשנה לנשיא הטכניון פרופסור משה סידי.

בפרס הראשון זכו הסטודנטים זיו סלע, דרור אביטן ואורון שנער, שבנו בהנחיית גיורא גורלי מתקן לשחרור מטען ייעודי מצוללת זעירה. המתקן מיועד לשחרור  מטען מצוללת אוטונומית המפותחת בטכניון. המטען המונח במיקום מוגדר על קרקעית הים יכול לשמש למטרות שונות. פרויקט הסטודנטים כלל מערכת ייצוב למטען על פני הקרקע ותא הפלטה הכולל דלתות, מיכלי ציפה ועוד. “הבעיה העיקרית הייתה איזון הצוללת לאחר שיגור המטען,” מסביר הסטודנט זיו סלע, “וזה דרש המון השקעה וחישובים מסובכים.”

בפרס השני זכו הסטודנטים גיא דהאן, דור חדד ורפאל טבקה על פיתוח מתקן להרמה של מוטות ולהחדרתם לתבנית חישוקים לפני יציקת בטון, בהנחיית ד”ר צבי פרוכטר. המתקן אמור להחליף את פועלי הבניין בהרמת המוטות הארוכים והכבדים המשמשים לזיון בטון ובהחדרתם. “כיום נדרשים שניים-שלושה פועלים כדי לבצע את המשימה,” אמר דור חדד, “ומטרת הפרויקט היתה להוריד מהם את העומס. התכנון בוצע לפי דרישות שהגדירו לנו במפעל ‘חוד אסף’, ואני מעריך שהמתקן ישמש את החברה.”

בפרס השלישי זכה מתקן לתרגול הליכה בקרב ילדים בעלי מוגבלויות מוטוריות, שפותח על ידי הסטודנטים תום ביטי, אלי פילשטינסקי ואלכס שישקו בהנחיית כפיר כהן ובשיתוף בית ספר “אופקים” בחיפה. המתקן, המיועד לילדים עם מוגבלויות מוטוריות ברמה תפקודית משתנה, מאפשר להם לתרגל תנועות הליכה בנשיאת משקל מקסימלית על גפיים תחתונות. המכשיר מעביר את הילד ממצב שכיבה למצב עמידה, ולילדים בתפקוד מוטורי נמוך הוא עשוי לדמות הליכה ממש ובכך ללמד את הגוף מהי הליכה ובאילו שרירים עליו להשתמש. המתקן יוצב בבית הספר “אופקים”.

פרויקט מעניין נוסף שנחשף בתערוכה היה רובוט TELE-CARE, רובוט המסייע לקשישים טרום-סיעודיים בבתיהם (הפרויקט הוא פרויקט משותף לפקולטה להנדסת מכונות ולפקולטה למדעי המחשב). “הרובוט מאפשר למפעיל לתקשר עם הקשיש, כאשר הטאבלט המורכב על הרובוט משמש לו כעיניים ואוזניים.” סיפר הסטודנט סרגי בוטנר, “בעתיד יאפשר הרובוט לרופא לשמור על קשר יומיומי עם הקשיש בביתו, לוודא שהכל עימו בסדר, למדוד לו לחץ דם מרחוק ולהזכיר לו לקחת את הכדורים שלו.”

תערוכת פרויקטי התכן של הפקולטה להנדסת מכונות נערכה במסגרת הקורס “פרויקט תכן מוצר חדש”, שאותו מוביל  ד”ר חגי במברגר תחת הנחייתו של פרופסור ראובן כ”ץ,

ראש מגמת תכן וייצור בפקולטה. עם החברות שלקחו חלק בקורס נמנות רפאל, התעשייה האווירית, אלביט, ישקר, חד אסף, יונילוור וורגוס, תרו ופניציה. מנחי הקורס שליוו את הסטודנטים בתהליך הפיתוח היו: ד”ר יהודה רוזנברג, ד”ר צבי פרוכטר, דובי צוק, גיורא גורלי, ד”ר יורם קירזון, כפיר כהן, אברהם גרינבלט, שלמה נזר, נמרוד מלר, ד”ר אבנר רונן, ד”ר עיסאם תותרי, פרופ’ סטיבן (חיים) פרנקל ויאיר ציזלינג.

פרויקטים נוספים שהוצגו בתערוכה היו שיכוך רעד באמה אצל חולי פרקינסון באמצעות צמיד נירוסטה ייחודי; מתקן למדידת טמפרטורת זכוכית; מנגנון לפרישת כנפיים וכמובן מכונית פורמולה השלישית המיוצרת בטכניון לקראת אליפות FSAE באיטליה. המכונית מתוכננת ומיוצרת על ידי צוות של 57 סטודנטים, בראשות הסטודנט יבגני גיא. השנה הוכנסו בה חידושים רבים ובהם קסדה המציגה את הנתונים מול עיני הנהג (בדומה לתצוגה במטוסי קרב), הפחתה של 15% במשקל הרכב, אווירודינמיקה משופרת וחיישן תאוצה משולב עם ג’יירוסקופ.

“הסטודנטים עברו תהליך של פיתוח מוצרים מהשלב הראשוני של הרעיון ועד מימושו והצגתו בתערוכה”, אמר ד”ר חגי במברגר, מרצה הקורס. “אין דבר יותר מרגש מלהציג את מעשה ידיך, והסטודנטים למדו הרבה במשך התהליך. לאחר התלבטות ארוכה החלטנו להעניק את הפרס הראשון לחברי הצוות שפיתח מתקן לשחרור מטען ייעודי מצוללת זעירה, משום שהם התמודדו עם אתגרים טכניים מורכבים ועם דרישות שהשתנו במהלך הפרויקט ופיתחו בסופו של דבר מוצר שכלל פתרונות מקוריים.”

בארוע נכחו גם המשנה הבכיר לנשיא, פרופסור משה סידי ודיקן הפקולטה להנדסת מכונות פרופסור יורם הלוי.  פרופסור סידי אמר באירוע כי “שיתוף הפעולה הרב-תחומי הזה מהווה גם הוא הכנה מצוינת לעולם האמיתי, שם נדרש שיתוף הפעולה המולטי-דיסציפלינרי הזה כמעט בכל מגזר. יום אחד, כשתפקחו על ניהולו של פרויקט גדול ובעל חשיבות לאומית, או כשתשקדו על פיתוח מוצר שישנה את חייהם של מיליונים מן הקצה אל הקצה, זיכרו היכן הכל התחיל.”

 

 

 

 

 

 

 

 

מחקר שנערך בטכניון מגלה: מרבית השתלים הדנטליים נסדקים במרוצת השנים

שתלים דנטליים מהווים תחליף זמין ויעיל לשיניים טבעיות. השימוש ההולך ומתרחב בשתלים מוביל לפיתוח מתמיד של שתלים וחלקי שתלים חדשים, תוך שינוי של התכן והגאומטריה. ישראל נמצאת כיום בחוד החנית של טכנולוגיית השתלים הדנטליים, עם נתח שוק מרשים.
ככל שמתרחב השימוש בשתלים מתגלים גם סיבוכים מכניים, פגמים ובעיות. אחד הסיבוכים הנדירים הוא שבר בשתל או בחלקיו כתוצאה משימוש ממושך. במקרים מסוימים מצריך שבר כזה הסרה של השתל והחלפתו – הליך כירורגי מורכב.

רופאת השיניים ד”ר קרן שמטוב יונה חוקרת בשנים האחרונות סיבוכים מכניים בשתלים דנטליים, ובעיקר את מנגנון הכשל המכונה “התעייפות מכנית”. במסגרת עבודת המאסטר שלה, שנערכה בשיתוף פעולה בין הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ובית הספר להתמחות ברפואת שיניים במרכז הרפואי רמב”ם, היא עסקה בהשפעת תכן השתל וסביבת חלל הפה על חוזקם של השתלים ועל היווצרותו של כשל ההתעייפות המכנית.

בתום המאסטר החליטה ד”ר שמטוב-יונה להעמיק את חקר השתלים במסגרת תואר שלישי, שאותו החלה בשנת 2013 בהנחייתו של פרופ’ דניאל ריטל מהפקולטה להנדסת מכונות. באחד הניסויים שבוצעו במסגרת המחקר נאספו מאה שתלים דנטליים מארבע מרפאות שיניים בישראל. כל השתלים הללו, שהוצאו מפיהם של המטופלים בעקבות נסיגת עצם, נראו שלמים לחלוטין. עם זאת, בדיקה של כל אחד מהם במיקרוסקופ אלקטרוני סורק העלתה ממצאים מפתיעים: ב-62% מהשתלים השלמים לכאורה נמצאו סדקים ופגמים בשלבי התפתחות שונים.

פרסומו של המחקר בכתב העת Journal of the Mechanical Behavior of Biomedical Materials עורר לאחרונה סערה, וכתבי עת בתחום רפואת השיניים תקפו את המחקר ותוצאותיו. הקהילה ההנדסית, מנגד, מתייחסת לממצאים בעניין רב.

האם ממצאי המחקר הם בגדר חדשות רעות עבור אלה שעברו השתלה בעבר? “עוד מוקדם מכדי לתת על כך תשובה חד משמעית,” אומרת ד”ר שמטוב-יונה, “שברים בשתלים הם סיבוכים נדירים, ולכל אדם נסיבות רלוונטיות שונות. עם זאת, אין ספק שהכוחות המופעלים בזמן לעיסה וסגירת הפה עשויים להוביל במרוצת הזמן להתעייפות ולשבר. לפיכך ראוי שקהילת רופאי השיניים וקהילת יצרני השתלים יפעלו לשיפור איכות השתל ולפיתוח דרכים לזיהוי מוקדם של סדקים ושברים.”

כעת מתמקדת ד”ר שמטוב-יונה בסיבות להתפתחות סדקים, וזאת מתוך שאיפה לפתח פתרונות חדשים שיאריכו את עמידותו המכנית של השתל. לדברי פרופ’ ריטל, “הטכניון הוא מקום אידיאלי למחקר כזה, שבו נדרש גישור בין ההנדסה למדעי החיים. שתלים דנטליים אינם יכולים להתקיים בלי רפואת שיניים, אולם ללא מחקר הנדסי הם לא יוכלו להשתכלל ולהשתפר.”

65 פטנטים של הטכניון אושרו בארה”ב בשנת 2014, והציבו את הטכניון במקום הראשון מבין האוניברסיטאות הישראליות

דירוג של האקדמיה האמריקאית הלאומית לממציאים, שנוסדה בארה”ב בשנת 2010, מציב את הטכניון במקום ה-31, ברשימה המדרגת אוניברסיטאות בעולם לפי מספר הפטנטים שלהן שאושרו בארה”ב בשנת 2014. הטכניון, עם 65 פטנטים בשנה, מקדים ברשימה זו אוניברסיטאות נודעות ובהן ייל, דיוק, ראטגרס, USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה) ואוניברסיטת טוקיו, וכן את כל המוסדות הישראליים האחרים שנכנסו לדירוג: אוניברסיטת ת”א (מקום 43), מכון ויצמן (מקום 52) והאוניברסיטה העברית (מקום 73). בראש הרשימה דורג MIT, שטיפס מהמקום השני לראשון עם 453 פטנטים מאושרים בשנה שעברה.

אלה כמה מהפטנטים הטכניוניים שאושרו בארה”ב בשנת 2014: פיגומים רפואיים, מערכת לניטור מעבר אוויר בריאות, מערכת להדמיה מהירה של הרשתית, מנועים מולקולריים נטולי חיכוך, התקן חדשני להפרדת חמצן מאוויר, בטריות אוויר-סיליקון ומערכת לאיבחון מוקדם של גידולים במעי הגס.

פרופסור וויין קפלן, המשנה לנשיא הטכניון למחקר, בירך את החוקרים, חברי הסגל והסטודנטים על ההישג המרשים. “מיסחור פיתוחים ורישום פטנטים הם עבורנו מטרות אסטרטגיות, הקשורות בהידוק הקשר בין האקדמיה והתעשייה. הטכניון משקיע משאבים רבים בנושא האלה, והמחלקה לפטנטים בטכניון בראשות אופיר אלון עושה עבודה מעולה. נמשיך לחתור לתרגום של מחקרים לטכנולוגיה מוגמרת ולהעברה של פיתוחים מהמעבדה לשוק.”

בני סופר, מנהל היחידה לפיתוח עסקים בטכניון (T³) שבתוכה פועלת המחלקה לפטנטים, אמר כי ההישג המרשים הוא “ביטוי לפתיחות הרבה של הטכניון לנושא החדשנות ולאיזון הקיים בו בין רוח יזמית ומצוינות אקדמית ומחקרית. בעשורים האחרונים מגביר הטכניון בהתמדה את הרכיב היזמי בהכשרת הסטודנטים, וזאת מתוך כוונה שבתום הלימודים יהיו הסטודנטים מצוידים לא רק בכלים מדעיים והנדסיים, אלא גם ביכולות ניהוליות ויזמיות שיאפשרו להם ‘להמציא את מקום עבודתם’ ולא רק להשתלב כשכירים בחברות קיימות.”

אישור פטנט הוא במקרים רבים שלב מקדים למיסחורה של טכנולוגיה/המצאה, וגם בתחום המיסחור ביצע הטכניון קפיצת דרך מרשימה: תוך פחות מעשור זינקו ההכנסות ממיסחור מ-10.7 מיליון דולר בשנה (2008-9) ליותר מ-30 מיליון דולר (2015-2014). “צריך לקחת בחשבון שתקציב המחקר של הטכניון – 135 מיליון דולר בשנה – נמוך מאוד יחסית לאוניברסיטאות האחרות במחקר וקטן פי 20 מתקציב המחקר של MIT. אילו דורגו האוניברסיטאות לפי ההכנסות-ממיסחור ביחס להוצאות-המחקר היה הטכניון מדורג במקום השלישי, ומעליו רק אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת ניו יורק.” סיכם סופר.

היחידה לפיתוח עסקים בטכניון (T³) פועלת במסגרת מוסד הטכניון למחקר ופיתוח ואחראית למיסחורו של הקניין הרוחני שמקורו בטכניון תוך הגנה עליו. בתחום זה בולטת הצלחת-המיסחור של “אזילקט” – תרופה שפותחה בשיתוף עם חברת טבע, על בסיס מחקרם של הפרופסורים מוסה יודעים וג’ון פינברג, והיקף מכירותיה עולה על 400 מיליון דולר בשנה. היחידה מנהלת אחזקות בכ-60 חברות פעילות, ובמהלך שלוש השנים האחרונות גייסו חברות הפורטפוליו של הטכניון יותר מ-200 מיליון דולר. עם החברות האלה נמנות ארגו (המפתחת מתקן הליכה לנכים), אקסלתא (מדיומים ותרביות תאים לתעשיית תאי הגזע), סלנטיס (דבק רקמות) אברהם פארמה (תרופות לאלצהיימר ולהפרעה קוגניטיבית קלה), קורינדוס (טכנולוגיה רובוטית המאפשרת לקרדיולוגים לבצע צינתור מרחוק), וייבסק (אבטחת מידע בטלפוניה של בסיס הרשת), ננוספאן (סיבים חכמים), אלמינדה (מערכת להדמיה של פעילות רשתות נוירונים במוח וטיפול על בסיס גירוי הרשתות), דיג’יפלקס (מוצרים לתעשיית הדפוס ולתהליכים תעשייתיים) ורג’נטיס (ג’ל לחידוש רקמות).

היחידה אחראית בין היתר גם לניהול תיק הפטנטים של הטכניון, הכולל למעלה מ-1,500 בקשות לפטנט ופטנטים רשומים.

 לדירוג: http://www.academyofinventors.com/pdf/NAI-IPO-Top-100-Universities-2014.pdf

בוריס חיימוב, דוקטורנט במכון לננו-טכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון, זכה במקום השני בתחרות הפיתוח RealSense שקיימה חברת אינטל העולמית. הפיתוח של חיימוב, שזיכה אותו בפרס של 10,000 דולר, הוא רמונויד (Remonoid) – רובוט אנושי הנשלט מרחוק – העשוי להחליף את האדם בביצוע משימות מסוכנות: ניטרול מטעני חבלה, חשיפת מנהרות, ניסויים בחומרים מסוכנים, טיסות לחלל וחילוץ נפגעים באזורי אסון.
בתחרות התמודדו מתחרים מכל העולם, הם נדרשו לפתח אפליקציות למצלמה המבוססת על טכנולוגיית Intel® RealSense™ שפותחה באינטל. “מדובר בטכנולוגיה המאפשרת למשתמש לשלוט במחשבים ורובוטים באמצעות תנועות הגוף הטבעיות שלו,” מסביר חיימוב. “במילים אחרות, כשאני מסובב את הראש גם הרובוט מסובב את הראש, וכשאני מניף יד הרובוט עושה כמוני. אני יכול לדבר דרכו, לשמוע דרכו ולראות דרך עיניו באמצעות רמקול, מיקרופון ומצלמה (בהתאמה). הטכנולוגיה הזו מחוללת מהפכה באופן שבו האדם שולט במחשב, וזאת בהמשך למהפכות הקודמות: המקלדת, העכבר ומסכי המגע. טכנולוגיית RealSense

מבטלת בעצם את הצורך בממשק מלאכותי ומאפשרת לאדם לשלוט במחשב או ברובוט בתנועות טבעיות.”
את התואר הראשון השלים חיימוב במכללת אפקה בתל-אביב (הנדסת חשמל ואלקטרוניקה), ואת התואר השני בטכניון (ננו-מדעים וננו-טכנולוגיה). חשוב לו להדגיש כי את הרמונויד הוא פיתח בזמנו החופשי. “הידע שרכשתי באפקה תרם רבות לבניית הרמונויד הנוכחי, ובאמצעות הידע שארכוש בטכניון אני שואף לבנות מיקרו-רמונויד, כלומר רובוט זעיר שיוכל להיכנס לגוף האדם ולסקור אותו מנקודות ראות ייחודיות.”

במסגרת הדוקטורט חוקר חיימוב “תופעות הרטבה על מיקרו וננו-טקסטורות” בהנחיית פרופסור-חבר בעז פוקרוי מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. “תופעות של הרטבה – כלומר התנהגותו של נוזל על פני שטח נתון – נחקרו מאז המאה ה-19 הן בפן התיאורטי והן בפן המעשי, אך עדיין לא פוענחו לגמרי. ההבנה של תופעות אלה, ושל המנגנונים המולקולריים העומדים מאחוריהן, חיונית בתכנון מערכות מיקרו-מטריות וננו-מטריות המיועדות לפעול בסביבה מימית (לדוגמה בתוך גוף האדם). עוד במאה ה-20 התברר כי אפשר לשלוט בזוויות ההרטבה באמצעות הטקסטורה של המשטח.”

 

פרופסור-מחקר אמריטוס דניאל ויס מהטכניון זכה בפרס ע”ש תורן מטעם משרד הביטחון.

הפרס הוענק לו על ידי תא”ל אופיר שוהם, ראש מפא”ת (המינהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות), על “תרומתו רבת השנים בתחום מחקר אקדמי ייחודי וחשוב מאוד למערכת הביטחון”. הפרס נקרא על שמו של יעקב (קובי) תורן ז”ל, שהיה מנכ”ל משרד הביטחון, יו”ר רפאל, ראש המערכה לאווירונוטיקה במפא”ת ומבכירי מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות.

פרופסור ויס, יליד סין, השלים את שלושת תאריו בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון והצטרף לפקולטה כחבר סגל בשנת 1973. הוא מילא תפקידים רבים בפקולטה ובהנהלת הטכניון, נבחר כחבר באקדמיה הלאומית האמריקאית להנדסה ובאקדמיה הישראלית למדעים, ושימש כמדען הראשי במשרד המדע והטכנולוגיה.

במרוצת השנים עסק פרופסור ויס במגוון רחב של תחומי מחקר ובהם אווירונוטיקה, מדעי הים ומדעי החלל. בין השאר פיתח מצנח זעיר המנטר זיהום אוויר וחומרי לחימה כימיים. המצנח הונצח על בול שהוציא השירות הבולאי לרגל 100 שנה לייסוד הטכניון. הוא גילה מדוע דולפינים צעירים נוטים להילכד ברשתות דיג, ובכך הוביל להצלת חייהם של דולפינים רבים, וגילה גם את הסיבה ל’ריקוד הדולפין’ שבו מבצע הדולפין ‘בורג’ באוויר.

בשנים האחרונות עוסק פרופסור ויס בתחומים שונים ובהם אנליזה של נדידת עופות, תעופת חרקים וניתוח אנרגטי של מטוסים ללא טייס, הטסים בגובה רב בכוח אנרגיית השמש. הוא עומד בראש התכנית למערכות אוטונומיות ורובוטיקה בטכניון – תכנית רב תחומית המאגדת בתוכה כ-60 חברי סגל משמונה יחידות אקדמיות ועוסקת בכלים לא מאוישים באוויר, בחלל, בים וביבשה.

סטודנטים בטכניון פיתחו את “רובודרינק” – ברמן רובוטי המגיש מגוון קוקטיילים בלחיצת כפתור

שלושה סטודנטים מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון פיתחו את “רובודרינק” – רובוט להכנת קוקטיילים אלכוהוליים. הרובוט פותח על ידי מיכל פרידמן, יואב מזרחי וזוריק גכמן במסגרת קורס לתכנות מערכות בסביבת ארדואינו, בהנחיית פרופסור יוסי גיל, המתרגלים: בוריס ואן סוסין ומרינה מינקין, וד”ר ניר לוי מנהל קשרי אקדמיה במיקרוסופט.

“זה בעצם ברמן אוטומטי,” מסבירה מיכל פרידמן. “הוא יודע לערבב משקאות מתוך רשימה מובנית וגם להכין קוקטייל המבוסס על מתכון עצמי. בנינו מכונה שיש בה מקום ל-8 בקבוקים – בחרנו שיהיו בה שלושה בקבוקי מיץ וחמישה משקאות אלכוהוליים. בחירת הקוקטייל נעשית באמצעות האפליקציה שפיתחנו. כשמניחים כוס בקצה המסילה, הרובוט מכין את המשקה תוך שניות ספורות על פי המתכון המדויק.”
“בנינו הכל מאפס,” אומר זוריק גכמן, “זה פרויקט המשלב גם חומרה וגם תוכנה. התעסקנו עם רכיבים אלקטרונים ומעגלים חשמליים, כתבנו תוכנה למעבד הארדואינו, ופיתחנו אפליקציה המתקשרת איתו דרך הבלוטות’ על בסיס מתכונים שנמצאים על הענן.”
“עבדנו על זה במשך שלושה חודשים אינטנסיביים מאוד,” הוסיף יואב מזרחי, “אנחנו אנשי תוכנה, אבל כדי לממש את הפרויקט למדנו בעצמנו איך לבנות את הרובוט. קראנו הרבה באינטרנט והתמודדנו עם המון אתגרים.”
בתהליך בניית הרובוט התייעצו הסטודנטים עם ברמנים מנוסים, שהמליצו להם על משקאות שכיחים. “אלו שדיברנו איתם מאוד התלהבו ואהבו את הרובוט,” אומרת מיכל. “הם אמרו שהיו שמחים להציב אותו אצלם בבר.”

הקורס לתכנות מערכות בסביבת ארדואינו מתקיים בשיתוף עם מיקרוסופט מו”פ, ומאפשר לסטודנטים שימוש בטכנולוגיות ובתוכנות חדישות במהלך לימודיהם, לרבות סמארטפונים וטאבלטים להרצת אפליקציות במהלך הפיתוח. במסגרת הקורס, שנועד לאתגר את הסטודנטים בפרויקטים עצמאיים של בניית מוצר, תכננו הסטודנטים מערכות חכמות המשלבות חומרה ותוכנה בעזרת בקרים מבוססי ארדואינו.

לסרטון : https://goo.gl/tXw75T

פרופסור דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק דיבר בטכניון על שקרים, חיסכון וענישה במסגרת ההרצאה השנתית ע”ש יצחק מודעי

“כולנו עושים מעשים לא חוקיים ולא מוסריים. חלק מהאנשים מורידים קבצים, חלק עוקפים במקומות אסורים, חלק סתם משקרים. לכולנו יש קווים אדומים, אפילו לפושעים ולרמאים כרוניים, אבל כל אחד גם ‘מעגל פינות’, בנושאים שונים, מבחינה מוסרית.” את הדברים האלה אמר פרופסור דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק בטכניון במסגרת ‘ההרצאה השנתית בטכנולוגיה וכלכלה ע”ש יצחק מודעי ז”ל’. ההרצאה מתקיימת מדי שנה לזכרו של מודעי, בוגר הטכניון ואיש המפלגה הליברלית והליכוד, שכיהן כשר האנרגיה והתשתיות, שר התקשורת, שר האוצר ושר המשפטים.

פרופסור אריאלי, מחברם של כמה רבי מכר, הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק וראש קבוצת מחקר במעבדת התקשורת של MIT. נושא הרצאתו בטכניון היה “האמת על באמת – איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולנו (במיוחד את עצמנו)”.

הרמאות, אמר אריאלי, היא תופעה חובקת עולם שאינה תלויה בשיוך תרבותי. ישראלים, אמריקאים, איטלקים, תורכים וגרמנים מרמים באופן דומה ובממדים דומים. בהתפלגות המקצועית אפשר דווקא למצוא פערים מסוימים; בנקאים, לדוגמה, מרמים יותר מפוליטיקאים.

החברה, אמר אריאלי, רוצה לצמצם את השקרים ואת המעשים הלא מוסריים בקרבה, ולכן מגיבה בענישה מסוגים שונים. “הנחת היסוד של הענישה היא שהאדם הוא יצור רציונלי החושב לטווח ארוך ולכן יימנע ממעשים שעשויים להוביל לענישתו. הבעיה היא שהנחה זו מוטעית; האדם אינו יצור רציונלי החושב לטווח ארוך, ולראייה: עונש מוות אינו מפחית את מספר מקרי הרצח באזורים שבהם הוא קיים.”

אריאלי דיבר בהרצאתו גם על שיפור הרגלי החיסכון של הציבור. “גם כאן, רבות מהשיטות שמנהיגה החברה מבוססות על ההנחה השגויה של רציונליות וחשיבה לטווח ארוך. יש כיום המון תוכניות המקנות לציבור אוריינות פיננסית והבנה בהתנהלות הכלכלית של המשפחה, אבל הן אינן משפרות את ההתנהלות הכלכלית הזאת. הדבר היחיד שעובד באמת הוא שינוי סביבתי, שינוי של הנסיבות שבתוכן פועל האדם.” פרופסור אריאלי תיאר מחקר שערך בשכונה ענייה מאוד בקניה, שם עומדת ההכנסה האישית על כ-10 דולר בשבוע. “בנסיבות כאלה קשה מאוד לשכנע אדם לצמצם את הוצאותיו, ובכל זאת – גילינו שאפשר לעודד אנשים לחסוך באמצעות יצירת נסיבות מעודדות-חיסכון. במילים אחרות, אנשים יחסכו יותר אם מסלול ההפקדה יהיה פשוט ומהיר (במסרון, למשל), ומסלול המשיכה יהיה מסורבל יותר (נסיעה לבנק). כמו כן, משימות אקטיביות וסמליות, כמו תיעוד ההפקדות האלה, עוזרות לאנשים לדבוק בדרך הזאת של חיסכון ומשפרות את מצבם. אלה דברים שכמובן רלוונטיים גם לחברה המערבית.”

בעקבות הביקוש הגדול נעתר פרופסור אריאלי וקיים באותו יום הרצאה נוספת בטכניון.

מחקר שנערך בטכניון מדגים את האפשרות לתזמן ולסנכרן מחדש את קצב הלב המשובש בעזרת אלומת אור כתחליף לקוצב לב חשמלי

חוקרים בטכניון פיתחו גישה חדשה לטיפול בהפרעות בקצב הלב באמצעות אור. כך מדווח כתב העת Nature Biotechnology. המחקר בוצע במעבדתו של פרופסור ליאור גפשטיין בפקולטה לרפואה ומכון המחקר ע”ש רפפורט בטכניון. פרופסור גפשטיין עומד כיום בראש המחלקה לקרדיולוגיה במרכז הרפואי רמב”ם.

הפרעות בפעולת תאי הקוצב, או במערכת ההולכה החשמלית של הלב, עלולות להוביל להאטה משמעותית בקצב הלב ולהפרעה בסנכרון פעולת ההתכווצות של חדרי הלב. מאחר שלמצבים אלו השלכות רפואיות שליליות – חולשה, סחרחורת, עילפון, החמרה של אי ספיקת הלב ואף סכנת מוות – פותחו במהלך השנים דרכי-התערבות מלאכותיות בקצב הלב. הדרך המקובלת כיום היא השתלה של קוצב לב חשמלי, המתקן את הפעילות המשובשת של מנגנון-הקצב הטבעי באמצעות אלקטרודות המוחדרות לאזורים שונים בלב. עם זאת, לקוצב החשמלי מגבלות רבות: סכנת זיהום, צורך בהליך ניתוחי פולשני, מגבלות על מספר חוטי החשמל המחברים את הקוצב ללב ועל מיקומם, ירידה אפשרית בתפקוד הלב כתוצאה משינוי דפוס ההפעלה החשמלית, ומגבלות משמעותיות בהשתלות בילדים.

לנוכח חסרונות אלו שוקדים חוקרים רבים על פיתוחן של חלופות ביולוגיות לקוצב הלב החשמלי. במאמר זה מתואר מחקר הבוחן שימוש בגישה אופטו-גנטית לטיפול בהפרעות בקצב הלב. המחקר נערך על ידי ד”ר אודי נוסינוביץ, כחלק מ

עבודת ה-PhD שלו במעבדתו של פרופסור גפשטיין בטכניון. בימים אלה משמש נוסינוביץ כרופא-חוקר המתמחה במחלקה פנימית א’ ברמב”ם.

אופטו-גנטיקה מבוססת על שימוש בחלבונים הרגישים לאור (כגון התעלה היונית ChR2 שמקורה באצות) שלא מצויים באופן טבעי בגוף האדם, לצורך הפעלה או דיכוי (בדומה למתג חשמלי) של הפעילות החשמלית של תאים אקסיטבילים (דוגמת תאי עצב או שריר) בעקבות חשיפה לאור. השימוש בשיטות אופטו-גנטיות הביא למהפכה בחקר המוח, והמחקר הנוכחי הוא מקרה ראשון של שימוש בגישה זו לצורך תיזמון וסינכרון-מחדש של פעימות הלב.

בניסוי, שבוצע בחולדות, כיוונו החוקרים תחילה אלומת אור כחול לאזור בלב בו בוטא חלבון ChR2 והדגימו את היכולת לתקן את קצב הלב באמצעות הארת רקמת הלב בתדירות משתנה. בהמשך בוצע ניסוי מתקדם יותר, ובו הופעל לב החולדה ממספר מוקדים שונים בו זמנית באמצעות אור, דבר שהביא לשיפור משמעותי גם בסנכרון ההתכווצות של חדרי הלב.

פרופסור גפשטיין מדגיש כי מדובר במחקר ראשוני, וכי “כדי לתרגם את הגישה האמורה למישור הקליני עלינו להתגבר על כמה משוכות משמעותיות. עלינו לשפר את החדרת האור דרך הרקמות, להבטיח ביטוי רציף של החלבון בלב לאורך שנים, ולפתח מכשיר קיצוב ייחודי שיספק את התאורה הדרושה. אך למרות כל זה, תוצאות המחקר מדגימות את הפוטנציאל הרב הטמון בשיטות אופטו-גנטיות כתחליף לקוצב הלב החשמלי וכן כאמצעי לסנכרון ההתכווצות של חדרי הלב במקרה של אי-ספיקת לב.”