מחבר: shlomi ben-oz

סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב פיתחו פלטפורמה חברתית חדשנית המסייעת למתנדבים, לארגוני מתנדבים ולאנשים הנזקקים להם. הפלטפורמה, “אנושי”, מתבססת על חוכמת ההמונים ועל שיתוף מידע ומסייעת בניהול יעיל של מתנדבים ובקישור בין המתנדב לבין האדם הנזקק לעזרתו. כיום משמשת הפלטפורמה לניהול מתנדבים המסייעים לניצולי שואה, אולם המפתחים מקווים כי היא תתרחב לכל התחומים שבהם מעורבים מתנדבים.

הפלטפורמה הייחודית פותחה על ידי הסטודנטים ניר בן הרואה, מיכל בורשטיין ועומר ערד, במסגרת קורס לפיתוח אפליקציות לאנדרואיד בהנחיית פרופ’ ערן יהב והמתרגלים עומר כץ וצבי ליסטופד, ומרצה הקורס ליאור ברודר.

“אדם שבוחר להתנדב מגלה שחיפוש מקום להתנדב בו הוא תהליך מסורבל ומייגע,” מסבירה מיכל בורשטיין. “עליו לפנות לעמותות, להודיע על נכונותו להתנדב ולהמתין שיתאמו לו מקום ומועדים מתאימים לפעילות ההתנדבותית. מאחר שלכל עמותה מאגר מתנדבים משלה, עליו לפנות לכל עמותה בנפרד.”
“הפלטפורמה שפיתחנו מאפשרת לך להתנדב בקלות ובמהירות בקרבת הבית,” מוסיף עומר ערד, “כל אדם הנרשם לאפליקציה רושם את מקום מגוריו ובוחר את תחום ההתנדבות המעניין אותו, על פי קטגוריות מוגדרות מראש כגון עבודות תיקון, עזרה נפשית, ליווי לקופת חולים, הסעות וכדומה.”

ברגע שהמשתמש נרשם לאפליקציה נשלח אליו מידע על אנשים הזקוקים לעזרה בקרבת מקום מגוריו – והוא בוחר כרצונו בין האפשרויות. זאת בניגוד למצב המקובל, שבו רכז השטח של העמותה יוצר קשר עם כל המתנדבים הרלוונטיים הרשומים אצלו, מחכה לתשובות ומקשר בין המתנדב לנזקק. האפליקציה “אנושי” יוצרת את הקשר הזה בעצמה, ולדברי ערד “לוקחת בחשבון את מיקומיהם של המתנדב והאדם הנזקק לו, מבטלת את הביורוקרטיה הקיימת בעמותות, מנהלת את התיאומים עבור העמותה ומאפשרת למתנדבים להתנדב רק כשהם מעוניינים בכך, ללא התחייבות. ראוי לציין כי האפליקציה שומרת על פרטיותם של האנשים הזקוקים לעזרה.”

את הרעיון לאפליקציה הגו קרין קומקוב ומורן שרייבמן, סטודנטיות לתקשורת חזותית במכללת ויצו חיפה. חברי הקבוצה נפגשו עם נציגי העמותות “רוח טובה” ו”לתת” ועם אנשי הקרן לרווחת ניצולי השואה, ועל בסיס למידת הצרכים פיתחו את האפליקציה.

“זה רעיון חדשני שיש בו פוטנציאל רב,” אומר דימה מלכין, המשמש רכז שטח בארגון “לתת” (חיפה והקריות),” מפני שהוא מאפשר לנו להפעיל מתנדבים שאינם פעילים באופן שוטף ואינם רוצים להתחייב לטווח ארוך. האפליקציה הזאת מאתרת את המתנדבים הרלוונטיים מבחינת פנאי ומרחק, ונותנת הזדמנות גם לאותם מתנדבים לא פעילים.”

כעת משמשת הפלטפורמה לניהול מתנדבים המסייעים לניצולי שואה, אולם המפתחים מעריכים כי היא תתרחב בהדרגה לכל תחום שבו מעורבים מתנדבים.

מני סונינו מסיים את לימודי הארכיטקטורה עם פרויקט גמר המחבר בין אדריכלות ומוזיקה.

לאחרונה עלה לאוויר Slow Motion – קליפ חדש שלו ושל שותפתו הזמרת שרון ללום. One room, thousands of dreams. כך שרה שרון בשיר החדש: “חדר אחד – אלפי חלומות”. ב-Slow Motion שותפים גם הכנרת אמה דווידוביץ’, הלומדת הנדסת חשמל בטכניון, והצ’לן זאב שנפ, בוגר הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

המוזיקה נכנסה לחייו של מני בגיל צעיר מאוד, עם הנגינה בפסנתר. כעבור כמה שנים, במגמת המוזיקה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, הכיר את שרון, שהייתה לשותפתו לעשייה המוזיקלית. תום התיכון סימן הפסקה של כמה שנים בעשייה המשותפת – הוא השלים שירות צבאי והחל ללמוד בטכניון, והיא השתחררה, החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים ולבסוף התיישבה בפריז, שם השתתפה בעונה הרביעית של The Voice הצרפתית ומופיעה בהרכב “ווקה-פיפל” ובפרויקטים מוזיקליים נוספים.

בחירתו של מני בלימודי האדריכלות היתה לו טבעית, “כי המקצוע הזה משלב שני תחומים שמעניינים אותי: הנדסה ואמנות. כבר בתיכון ידעתי שזה מה שאלמד.” במהלך הלימודים היה מעורב בהפקות מוזיקליות שונות – בעיקר תזמור להרכבים קאמריים – והשלים את לימודיו במכללת BPM למוזיקה, סאונד והפקה, שהובילה את השיר Slow Motion להשמעה באתר וואלה. הוא אף הוביל את ההרכב האחראי לחלק המוזיקלי בטקסי הטכניון ודלית ירון, מרכזת הטקסים האקדמיים בטכניון, זוכרת את היום שבו הגיע לאודישן אצלה. “חיפשתי מוזיקאי לתפקיד פסנתרן ומעבד שיוביל את ההרכב המוזיקלי, ואחרי ששמעתי את מני בכמה קטעים קצרים על הפסנתר הבנתי שהטכניון זכה בכוכב חדש. הוא השתלב מהר מאוד בצוות הנגנים והזמרים, ובתוך זמן קצר החל גם לנצח על ההרכב. כמעבד הוא הצליח לקחת כל שיר ידוע ולתפור אותו כחליפה ייחודית המתאימה בדיוק להרכב הספציפי ולטקס הספציפי. היה לי העונג לעבוד אתו בשנים האלה, ואין לי ספק שבין שיבחר במוזיקה ובין שיבחר בארכיטקטורה – הכישרון ינצח.”

גם מני מרוצה מהשידוך להרכב המוזיקלי של הטכניון: “זאת הייתה הזדמנות לעבוד ברצינות עם אנשים מצוינים. הרווחתי התנסות בעיבוד, בהפקה, בנגינה ובניצוח. זו הזדמנות שקשה מאוד למצוא בחוץ, וכעת אני יוצא לעולם עם המון ניסיון בתחום.”

גם מהלימודים עצמם הוא לוקח לא מעט: “צמחתי, למדתי על עצמי, התפתחתי בידע אבל גם בתחומים אחרים. הטכניון הוא האבא הקשוח והמחשל, שמקדם אותך בדרך הקשה. יש הרבה קורסים מוצלחים מאוד, ובעיקר רכישה של הבנה עמוקה בשאלה מהי אדריכלות.”

פרויקט הגמר שלו עסק, איך לא, בקשר בין אדריכלות ומוזיקה. “בעצם חקרתי כיצד אפשר לתרגם לתכניות אדריכליות את הקשרים הפנימיים ואת הצורות שיש במוזיקה, או איך בונים בניין בהשראת העולם המוזיקלי. כדי לממן את הלימודים עבדתי בשני התחומים – בהוראת פסנתר ובשיעורים פרטיים לסטודנטים לעיצוב פנים.”

הוא בסך הכל בן 26, ובמקביל ללימודים החל לעבוד על האלבום. הוא ושרון עובדים ומקליטים במלוא המרץ משני עברי הים התיכון – מני ושאר הנגנים בישראל, היא בצרפת. “האלבום משלב מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, כלים קלאסיים ואלקטרוניים ואפקטים קוליים. אני מושפע מהיותי פסנתרן וגם מהאהבה שלי לקלאסי, ג’ז, רוק ומוזיקה אלקטרונית. חשוב לנו שהמוזיקה שלנו תהיה עשירה, טעונה בהרבה אלמנטים, ושהסאונד שלנו יגשר בין כלים אקוסטיים ואלקטרוניים, וגם הקול של שרון הוא עבורנו כלי נגינה.”

 

 

תא”ל משה זנה מחיל הים : אבטחת אסדות הגז היא אינטרס לאומי, ודיבר על הדרכים לאבטחת תשתיות הפקת הגז בים, במסגרת יום העיון השני בהנדסה ימית בטכניון

“אספקת הגז לישראל היא אינטרס לאומי, ולכן אבטחתן של האסדות מוטלת על חיל הים.” כך אמר בוגר הטכניון תא”ל משה זנה, ראש מספן ציוד בחיל הים, בכנס השני להנדסה ימית שהתקיים בטכניון. הכנס, שאורגן על ידי פרופ’ נתאי דרימר מהפקולטה להנדסת מכונות, נועד לייצר דיאלוג בין שלושה גורמים: חיל הים, התעשיות בתחום והטכניון.
נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ציין כי “כבר בשנת 1938 הוקם בטכניון בית ספר ימי (nautical school), שבראשו עמד שלמה בלדינג. מספר הסטודנטים הכפיל את עצמו תוך שנים ספורות מ-40 ל-90. האגודה הבריטית למען פעילות ימית בפלסטינה העמידה לרשות בית הספר ספינת מפרשים במשקל 300 טון, ובשלב מאוחר יותר נרכשה גם יאכטה. בית הספר נסגר ב-1952 ולכן הפעילות המחודשת בהנדסה ימית, בראשות פרופ’ נתאי דרימר, היא בגדר החזרת עטרה ליושנה.”
תא”ל משה זנה, שהשלים בטכניון תואר ראשון ותואר שני, אמר כי “99% מהסחר עובר בים ו-65% מהתל”ג מיוצא דרך הים. לכן השמירה על נתיבי הים אינה רק אינטרס מסחרי אלא צורך לאומי, שכן אם מיכליות נפט יסרבו להתקרב לנמלי ישראל עקב שיקולים ביטחוניים – מצב שכמעט קרה במלחמת לבנון השנייה – זה איום על המשק הישראלי.”
בעשור האחרון התברר כי בתחום “המים הכלכליים” של ישראל טמונה כמות עצומה של גז – מאות מיליארדי מ”ק (קוב) השווים עשרות מיליארדי דולרים. יתר על כן, קיים סיכוי סביר שמתחת למאגרי הגז נמצא נפט. “כבר כיום מספק הגז הימי 55% מהאנרגיה בישראל,” אמר תא”ל זנה, “ובשנת 2020 הנתון הזה יעמוד על 65%. לכן מדובר בנכס אסטרטגי, וארגונים כמו חיזבאללה מבינים את זה מצוין. לכן המדינה משקיעה משאבים עצומים כדי להגן על נתיבי הים וכעת, לנוכח הפקת הגז, עליה לפעול כך בעניין האסדות והצנרת המובילה את הגז.”

 

מארגן הכנס, פרופ’ נתאי דרימר, הציג שיטה חדשה לתכן של סירות מהירות, שפותחה בטכניון. הוא סיפר כי ההשראה למחקר, שנעשה בטכניון בשיתוף פרופ’ דניאל ריטל, “נולדה בזמן שירות המילואים שלי בחיל הים ב 2001. הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה בפרויקט היא ה’סלאמינג’ – חבטות חזקות שסופגת הסירה מהמים בהפלגה בים גלי. ההתנגשויות בנחיתת הגוף על המים, האורכות כ-50 מילי-שניות, מתרחשות עשרות פעמים בדקה ומפעילות עומס כבד על הסירה.” פרופ’ דרימר ושותפיו בפרויקט יצרו סימולציות של חבטות כאלה על פי מערכי נתונים שונים (מהירות, מאפייני צורה ומשקל של הסירה, גובה הגלים וכו’) וניסחו מודל שיכול לנבא את הדפורמציות והמאמצים בתחתית הסירה. “על סמך המחקר אנחנו מציעים דיאגרמות שמאפשרות לכל מהנדס כלי שייט לבדוק ולשפר את התכן שלו תוך התחשבות מדויקת באפקט עומס החבטות וחיסכון של עשרות אחוזים במשקל הגוף.” סירת מחקר שהוצגה בכנס, ומיוצרת על ידי השותפה התעשייתית למחקר (חברת סלע בע”מ) תשמש לאימות תוצאות הסימולציה בניסויי-ים בקנה מידה מלא.
פרופ’ דרימר חי ונושם את הים ועובד בהנדסה ימית מאז גיל 14. בשנת 1986 החל לעסוק בפיתוח מתקנים לחקלאות ימית, ומאז עסק בין השאר בפיתוח כלי שיט לא מאויישים עבור רפאל, תכן מסוף לאוניות “גלנוע” בנמל חיפה ובמודלים לכל ההיבטים של הנדסה ימית בפיתוח נמלי חיפה ואשדוד. יחד עם אביו, משה דרימר ז”ל, תכנן את המצפה התת-ימי באילת. באוקטובר 2012 הצטרף לסגל הפקולטה להנדסת מכונות, ומאז הוא מוביל את תחום ההנדסה הימית בפקולטה.

 

מרצים נוספים ביום העיון היו ניר עלמני ממספנות ישראל (פלטפורמת תלת-ממד חדשה לתכן כלי שיט), רמ”ח כלי שיט אל”מ י’ (יציבות כלי שיט בסערות), גיל ואנג מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון (פרויקט Rainbow Warrior III – מנועית-מפרשית באורך 58 מטר עבור ארגון גרינפיס), סגן בוריס רבנקוב, סא”ל שמואל שחק מחיל הים (“הקטנת גרר סטי”ל), ניקולס ביאליסטוקי מאנטרס ספנות (“ניסויי ים לכלי שייט מסחרי מנקודת מבט של הבעלים”), קמ”ד צוללות סרן ל’ (“חישובי חוזק בעת הספנת כלי שייט”), וסא”ל (מיל’) ז’ק ינאי, בוגר המחזור הראשון של המגמה להנדסה ימית בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, מהתעשייה האווירית לישראל (“דבורה סימן 4”).

 

בוגר הטכניון אליעד פרץ דורג בין 50 המדענים הצעירים המבטיחים בארצות הברית, זכה למענקים מרשימים מאוניברסיטת קורנל ומ-NASA, וקיבל הצעה מפתה מאוניברסיטת קולומביה – אבל לא שוכח את התמיכה שקיבל מהטכניון בלימודי התואר הראשון

ב- 1 באוגוסט יחל בוגר הטכניון אליעד פרץ את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קורנל, שתעניק לו תמיכה של 300 אלף דולר. אוניברסיטת קולומביה הציעה לו תנאים דומים, אבל הוא בחר לבסוף בקורנל.

פרץ הוא כיום חוקר-אורח באוניברסיטת קורנל, שם הוא מקדיש את רוב זמנו למחקר במעבדה למערכות יצירתיות (Cornell Creative Machines Lab). “זו אחת מ-12 מעבדות המחקר הטובות בארצות הברית, והעבודה כאן מתמקדת בצד התכנות (אופטימיזציה וחיזוי) וביצירת מודלים פיזיים בשיטות מתקדמות כמו מדפסות-ננו תלת ממדיות. בין השאר אנחנו מייצרים תאים סולריים בארכיטקטורות תלת ממדיות (Nanoscribe), ועלים מלאכותיים המפיקים מתאן.”

“אליעד נתן דחיפה משמעותית למחקר שלנו בתקופה קצרה מאוד,” אומר ראש המעבדה פרופ’ הוד ליפסון – גם הוא בוגר הטכניון. “יש לנו מזל שהוא עובד כאן איתנו, וכמובן, עבורי זה תענוג לעבוד עם בוגר טכניון נוסף.”

אליעד פרץ נולד וגדל באילת עם עוד חמישה אחים ואחיות. “החיים באילת היו בעיקר חוויה – עיר של שמש, ים ושקט. בדיוק מה שהייתי צריך.” אביו היה איש צבא ואמו – מורה ילידת בריטניה. מאז ומעולם התעניין בתעופה ובמדעים, ולכן התגייס לקורס טיס (שממנו נשר), ואחרי השירות הצבאי ומכינה בטכניון החל ללמוד בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. כאן גם הכיר את אשתו, שהגיעה לטכניון כחוקרת צעירה מארצות הברית. עכשיו הם שם, במולדתה, אבל לשניהם ברור שהבית הוא כאן בישראל, וקורנל היא רק תחנה לקראת המשך הקריירה. “לא קל לי בארצות הברית, כי אני מאמין שהמשפחה אינה ‘דבר חשוב’ אלא הכול, והמשפחה שלי נמצאת בישראל. אני יודע שהחיים לוקחים אותנו למקומות מופלאים, אבל הלב תמיד מחזיר אותי הביתה.”

אחד מביקוריו האחרונים בישראל היה בסוף אוקטובר 2014 בנסיבות משמחות ועצובות כאחת. סבו, הרב משה פרץ ז”ל, היה בן 86 וידע שימיו ספורים. לכן הזמין את נכדו למושב שלו – גדיש – כדי להשיא אותו לחברתו אבבי. זמן קצר לאחר החתונה מת הסב.

על הקו ל-NASA

במקביל לדוקטורט שלו בקורנל ישהה אליעד במשך שלושה חודשים בשנה באתר NASA בלאנגלי, וירג’יניה. זאת לאחר ש-NASA והקרן הלאומית למדע בארצות הברית (NSF) מינו אותו לעמית-חוקר והקצו לו גם הן מענק של 300 אלף דולר ו-250 אלף דולר בהתאמה; קרן הרץ כללה אותו ברשימת הפיינליסטים של פרס הרץ (Hertz Fellowship), ובכך הציבה אותו ברשימת 50 המדענים הצעירים המבטיחים בארצות הברית.

הכבוד הגדול והמענקים המרשימים אינם מבלבלים אותו לרגע. “אני נרגש כמובן מהאפשרויות שכל זה פותח בפני,” הוא אומר, “אבל לא שוכח מאין הגעתי – מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. זכיתי להכיר את נשיא הטכניון כשראיינתי אותו בעיתון הסטודנטים ובתכנית שלי ברדיו הטכניון, והוא ליווה אותי בהמשך, גם בתקופות קשות – רבים מבני משפחתי חלו בסרטן. בלי תמיכתו, ובלי הליווי של היחידה לקידום סטודנטים בטכניון, קשה לי להאמין שהייתי מסיים את התואר. תודה רבה גם לדוד חי על התמיכה הרבה באותן שנים.”

חוקרי הטכניון ומומחי המחלקה האורולוגית בביה”ח בני ציון, ישתפו פעולה במחקר לפיתוח שבב לזיהוי מהיר של זיהומים בדרכי השתן ולהתאמה אישית של האנטיביוטיקה היעילה.

משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל מקצה רבע מיליון דולר למחקר בשבב חדשני, שפותח על ידי פרופ’ אסתר סגל וד”ר נדב בן דב מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. מומחים מהמחלקה האורולוגית במרכז הרפואי בני ציון, מנהל המחלקה פרופ’ עופר נתיב וסגן מנהל המחלקה פרופ’ ח”ק שראל הלחמי, ישתתפו במחקר לפיתוח שבב לזיהוי מהיר של חיידקים בשתן.

מחקר מציל חיים: זיהום בדרכי השתן, הנו נפוץ, ואף עשוי להיות קטלני במיוחד בגילאים מתקדמים, בקרב חולים מאושפזים, חולים לאחר ניתוח, וחולים הנמצאים ביחידות טיפול נמרץ. הטיפול בזיהום דורש זיהוי נוכחות החיידקים ובדיקת סוג האנטיביוטיקה היעילה ביותר לזן החיידק שבודד. כיום זיהוי הביולוגי של החיידק וסוג האנטיביוטיקה עשוי לארוך עד 3 ימים. במקרים רבים פרק זמן זה הנו קריטי ואי היכולת לטפל במדויק בזיהום עשויה להוביל לתוצאות קשות.

השבב הייחודי שפיתחו פרופ’ סגל וד”ר בן דב מאפשר לנטר את התנהגותם של החידקים ולקבוע איזו אנטיביוטיקה תפעל עליהם ביעילות הגבוהה ביותר.

“השבב יאפשר זיהוי של נוכחות חיידק תוך דקות ספורות, וקביעת האנטיביוטיקה היעילה ביותר לקטילתו תוך כמה שעות,” אומר פרופ’ ח”ק שראל הלחמי. “מידע מהיר זה יאפשר לספק פתרון רפואי מותאם ומיידי, הצלת חיי אדם, ימנע היווצרות של זנים עמידים לאנטיביוטיקה ויחסוך כסף רב.”

“אנו רואים חשיבות רבה בהשתתפותו של המרכז הרפואי בני ציון במחקר חשוב כל כך”, אמר פרופ’ עופר נתיב. “הניסוי הקליני יחל בקרוב, במחלקה האורולוגית, ואנו מקווים שתוצאותיו יובילו להתקדמות משמעותית בטיפול בזיהומים ובהצלת חיי אדם”.

״אנו גאים לקחת חלק בהפיכת המחקר המדעי לטכנולוגיה דיאגנוסטית שתשתלב במערך הרפואי ותביא לשיפור בבריאות הציבור״, אומרים פרופ’ אסתר סגל וד”ר נדב בן דב.

במלאת ארבע שנים למחאה החברתית נערך בטכניון כנס המציב את הדיון במצוקת הדיור בישראל בהקשרו האדריכלי

דיור כסוגייה אדריכלית – נושא זה עמד במוקד כנס אקדמי שנערך בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. ד”ר יעל אלואיל, מארגנת הכנס, מסבירה כי “מחאת הדיור של שנת 2011 העלתה לסדר היום הציבורי את הדיון במגורים, אך התמקדה בהיבטים הנדל”ניים של התחום – למשל בשאלות כמו מיקום הדיור ועלותו. בכנס הזה אנחנו מבקשים לדון בדיור כבעיה אדריכלית, מעבר לשאלות של עלות ומיקום גיאוגרפי. חשוב לשאול מהו דיור טוב עבור התושב ומה נגזר ממנו: סוגי דירות, שטח, מספר חדרים, טכנולוגיות בנייה וכיו”ב. התכנסנו כדי לשוב ולעסוק בדיור כזירה לחשיבה אדריכלית נסיונית ומהפכנית.”

בהרצאתה בכנס התייחסה ד”ר אלואיל להדים של מחאת 2011 ולנסיונות של אזרחים ואדריכלים להציע כיפות גיאודזיות כאדריכלות דיור חלופית במאהל ארלוזורוב בתל אביב, שהוקם בסיום המחאה. ד”ר יוסי קורי דיבר על חדשנות אדריכלית בתכנון מגורים בעידן הקיימות; אדר’ גלי בר-עבאדי דיברה על פתרונות גמישים במגורים, המאפשרים התאמה של יחידות דיור לשינויים באורח החיים של הדיירים; אדר’ יובל יסקי – על צוות העבודה של אדריכלים במסגרת מסמך ספיבק-יונה במחאת 2011; ד”ר ענבל בן אשר – על תפקיד הברוטליזם ביצירת שדרה רחבה של דיור ציבורי בישראל; ופרופ’ רחל קלוש על המגורים כמפגש בין ארכיטקטורה, תכנון ורפורמה חברתית, בהמשך לכנס SAH שהתקיים השנה בשיקגו.

המרצה המרכזי בכנס, פרופ’ גרג קסטילו מאוניברסיטת ברקלי, הציג בהרצאתו “דיור בשלוש מהפכות” את התפקיד המרכזי של חשיבה אדריכלית חדשה על פתרונות דיור לשלוש מהפכות תרבותיות-פוליטיות: מהפכת אוקטובר בבריה”מ, תוכנית מרשל במערב אירופה, ותרבות הנגד של שנות השישים בארה”ב. “חשוב להבין שבתים לא צומחים סתם – הם מבטאים זהויות חברתיות ומשפיעים עליהן,” אמר קסטילו. “בבריה”מ, לדוגמה, ביטאה הבנייה את התפיסה לפיה המשפחה היא אויב, כלומר מבנה חברתי שמעצים שמרנות וקיפאון, והיחיד הוא הפועל הטוב. בארה”ב של שנות השישים צמחו התפיסות ההוליסטיות והאקולוגיות, שנועדו לקיום חיים אוטונומיים המבוססים על אנרגיות מתחדשות, איסוף מי גשם וסינרגיה בין אדם, חי וצומח.”

 

שיאו של הכנס כלל מרתון תכנון בן עשר שעות בנושא ‘בית לדוגמה’ בו השתתפו סטודנטים, אדריכלים ואזרחים מקבוצת Rebel Architecture. במסגרת המרתון פיתחו ארבע קבוצות עבודה פתרונות אדריכליים מעשיים לבעיות הדיור בישראל: אחת הקבוצות פיתחה מודול דיור על בסיס רצפה צפה, שאותו אפשר לחבר במגוון הרכבים ליצירת סביבת דיור מותאמת למשתמשים. קבוצה שנייה פיתחה אלמנט תשתיתי-קונסטרוקטיבי עבור מבנה מגורים מודולרי מבוסס-גריד. שתי הקבוצות האחרות עסקו בהצעת פתרון להשמשת מבני תעשייה קיימים לדיור, האחת התמקדה בקיט אדריכלי המאפשר חלוקות פנים למרחבי דיור אישיים והשנייה עסקה בפיתוח חזיתות גמישות המאפשרות התאמה של צורכי הדיור של המשתמשים. תוצרי התכנון יוצגו בקרוב לציבור. הכנס התקיים במסגרת קורס ‘הביטאט – מגורים כאדריכלות נסיונית’ של ד”ר אלואיל, בתמיכת הות”ת והחממה החברתית לדיור וקהילה בטכניון בראשות פרופ’ רחל קלוש.

פרופ’ אריק מזור מאוניברסיטת הארוורד, האורח המרכזי ביום העיון “הערכה לשם למידה” שהתקיים בטכניון, הסביר מדוע “שיטת הציונים הנוכחית מעקרת את הסקרנות

“הטכניון מעריך מצוינות וחותר למצוינות, וכשאתה רוצה להיות בשורה הראשונה אתה חייב להצטיין בכל – לא רק במחקר, אלא גם בהוראה. זוהי משימתו של המרכז לקידום הלמידה וההוראה בטכניון, וזה נושאו של יום העיון הזה, המתמקד בהערכה.”

פרופ’ גדי שוסטר, המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, פתח בדברים אלה את יום העיון בנושא “הערכה לשם למידה”, שהתקיים במרכז לקידום הלמידה וההוראה בטכניון. את שתי ההרצאות המרכזיות נשא פרופ’ אריק מזור (Eric Mazur), דיקן פיזיקה יישומית באוניברסיטת הארוורד וחתן פרס מינרווה. “בישראל כבר הייתי בעבר,” אמר פרופ’ מזור, ” אבל בטכניון עוד לא ביקרתי ואני שמח מאוד להיות כאן, במוסד שחרת על דגלו – כך קראתי בניו יורק טיימס – את החתירה לחדשנות”.

פרופ’ מזור סיפר על התהליך האישי והמקצועי שעבר במרוצת השנים כמרצה לפיזיקה. “בשנת 1984 התחלתי ללמד בהארוורד קורס שאיש לא רצה ללמד – ‘פיזיקה לתלמידי קדם-רפואה’. עשיתי את זה בדרך המסורתית: הרצאות פרונטליות. ההצלחה של הסטודנטים שלי במבחנים, וההערכות המעולות שקיבלתי מהם בסקרים, הסתירו ממני את האמת: זו הייתה, ועודנה, הדרך הגרועה ביותר ללמד סטודנטים. האם ראיתם פעם מקום עבודה שמושתת על סיטואציה כזו, שבה אדם אחד מדבר ומשדר וכל השאר רק קולטים, לא יוצרים, לא מחדשים, לא חושבים ולא עובדים בצוות? אין מקום עבודה כזה. ובכל זאת, כך נראות הכיתות שלנו כיום.

“הכיתה המסורתית בנויה על מודל האמפיתיאטרון – זוהי בעצם הצגה, וזה המסר שהסיטואציה הזו משדרת: המורה מציג ומדבר, התלמיד מקשיב ולא מפריע. ברור שזה אינו קונטקסט שמעודד אינטראקציה. דמיינו לעצמכם סטודנט שמרים את היד ואומר: ‘אדוני המרצה, האם אתה יכול להיות בשקט חמש דקות, כדי שאוכל לחשוב?’ במילים אחרות, אנחנו מסתפקים ברמה הנמוכה ביותר של העשייה החינוכית: העברת מידע. מה עם תרגול, יצירתיות, חשיבה? בגישה המסורתית אנחנו מוותרים על כל אלה ונשארים עם שידור וקליטת מידע, ובשביל זה לא צריך אותנו המורים – מספיק גוגל.”

בעקבות תובנות אלה פיתח פרופ’ מזור גישה חדשה להוראת עמיתים ולהערכתם באופן המטפח מעורבות, חשיבה ולמידה אינטראקטיבית. “שיטת הציונים הנוכחית פוגעת בעשייה החינוכית, שכן היא מענישה את הסטודנט על טעויותיו ומעקרת את יצר הסקרנות שלו. הדרך לחדשנות וליצירתיות רצופה בכשלונות, ושיטת הציונים אוסרת על התלמיד להיכשל.” שיטת ההוראה שפיתח פרופ’ מזור מחקה את החיים האמתיים – עבודת צוות, דיונים, שאלות מסקרנות והרבה טעייה. “במבחנים שלי מותר לפתוח מחשבים ולגלוש ברשת – הכל חוץ ממסרונים ודוא”ל. הרי לשאלות שמחייבות הבנה, יישום, ניתוח, הערכה ויצירתיות ממילא קשה למצוא תשובות בגוגל.”

בהמשך יום העיון נערך פאנל בנושא הערכה וניהול ציונים בטכניון, בהנחייתו של פרופ’ משה ברוך, עוזר המשנה הבכיר לקידום ההוראה, ובהשתתפות דיקן לימודי הסמכה פרופ’ יכין כהן, פרופ’ דניאל לוין מהפקולטה להנדסה כימית ופרופסור מיילס רובין מהפקולטה להנדסת מכונות. יום העיון נערך על ידי המרכז לקידום הלמידה וההוראה בטכניון בראשותה של ד”ר אביגיל ברזילי, ובסיועה של ד”ר אירית ורטהיים, כחלק מתכנית לקידום סטנדרטים מקצועיים בתחום ההערכה והבחינות בקורסי הסמכה בטכניון.

 

פרופסור אבי אביטל ממפה את הגשר המחבר בין סביבה, מוח והתנהגות, חושף את הקשר בין פוסט-טראומה להפרעות קשב, ומזהיר מפני שימוש-יתר בריטלין

“לפני שאנחנו שואלים מהי הפרעת קשב, ראוי לשאול מהו קשב. בשנים האחרונות איתרנו במוח אזור פחות ידוע הממלא תפקיד חיוני בקשב, ולכן גם להפרעה.”
פרופ’ אבי אביטל מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט מסביר מדוע חשוב כל כך להבין מהו קשב. “ניקח לדוגמה את הסכיזופרניה, שהיא מחלה פסיכיאטרית קשה הגורמת למטופל התקפים פסיכוטיים ובהם הזיות ומחשבות שווא. לאמתו של דבר, הסבל העיקרי של הסכיזופרן נובע לא מההתקפים האלה אלא דווקא מהמרווח שביניהם, שכן בין ההתקפים שקוע החולה בחרדה מפני ההתקף הבא. עולם הרפואה מתמקד בהתקפים, כלומר בפיתוח טיפולים אנטי-פסיכוטיים, ואינו משקיע מספיק בליקוי הקשבי שפוגע קשות באיכות החיים של הסכיזופרן: קשיי ריכוז, קריאה ואפילו צפייה בטלוויזיה. התוצאה היא שהסכיזופרנים נוטים להסתגר ולהתרחק מחברת אנשים.”
להפרעות קשב, לרבות הפרעות עם היפר-אקטיביות (ADHD), יש תרופה ידועה: ריטלין. פרופ’ אביטל אינו מתנגד לשימוש בריטלין, שכן “הוא משנה את חייהם של ילדים ומבוגרים. הבעיה היא שימוש היתר (abuse) בתרופה היעילה הזאת. כיום משתמשים בה כ-20% מהתלמידים באירופה, ובעצם זקוקים לה רק כ-3% מהילדים.” במחקר שערך פרופ’ אביטל בשיתוף המרכז הרפואי העמק נמצא ששימוש יתר (או שימוש מיותר) בריטלין בגיל ההתבגרות מגביר את הסיכון להתפתחות של חרדתיות ותוקפנות. מאחר שאי אפשר לבצע בבני אדם את הניסויים בסוגים ובמינונים שונים של התרופה, נבחרה האופציה של מחקר פרה-קליני בחולדות. “מחקר כזה מניב תוצאות מהר יותר, כי החולדה גדלה בקצב מהיר הרבה יותר מן האדם, כך שמה שקורה אצלה תוך חודש מקביל לשנתיים וחצי בבני אדם.”
פרופ’ אביטל הוא פסיכולוג בהכשרתו, אבל בקריירה האקדמית שלו – מהתואר השני ועד לתום הפוסט-דוקטורט – הוא עסק בחקר המוח. “עסקתי הרבה במדע בסיסי ובעיקר במחקר התנהגותי, פיזיולוגי ופרמקולוגי. אני אוהב את המדע הבסיסי, ובה בעת משתדל לבצע גם מחקרים קליניים. כאשר העבודה המדעית מובילה ליישום, למשהו שעובד בשטח, התחושה מתגמלת מאוד.”
מאחר שפרופ’ אביטל עוסק במוח ובקשר בין גוף ונפש (או מוח והתנהגות), מחקריו ההתנהגותיים משולבים במחקר פיזיולוגי ופרמקולוגי מעמיק. בשיתוף פעולה עם עמיתיו בפקולטה – הפרופסורים ג’ון פינברג, משה גביש והרמן וולוסקר – הוא חוקר את השער המוביל גירויים מהעולם אל תוך המוח (תפיסה וקוגניציה), ומהמוח החוצה אל איברי הגוף (התנהגות).
אחד התחומים שבו מתמקדים מחקריו של פרופ’ אביטל הוא פוסט-טראומה. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Translational Psychiatry מבית Nature הוא טוען כי טיפול משולב בפוסט-טראומה עשוי להיות יעיל הרבה יותר מהטיפול התרופתי הקיים.

פוסט-טראומה, ובשמה המלא הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) היא הפרעת חרדה כרונית הנובעת מחשיפה לאירועים קיצוניים וקשים כגון תקיפה מינית או אירועי מלחמה. על פי DSM-V (התנ”ך של הפסיכיאטרייה), מדובר בשילוב בין שלושה מקבצי תסמינים: שחזור של הטראומה (re-experiencing), הימנעות (מקשרים חברתיים) ועוררות יתר. “השיחזור הוא עירור של רשת אסוציאטיבית הקשורה לטראומה, למשל האדם החוזר בדמיונו לטנק השרוף,” מסביר פרופ’ אביטל. “זה החלק הקשה ביותר למטופל הסובל מהטראומה.”
הטיפול התרופתי המקובל כיום במקרים של PTSD מבוסס על נוגדי דיכאון, ובעיקר על תרופות המעלות את רמת הסרוטונין. “למרבה הצער, מטופלים רבים אינם מגיבים היטב לטיפולים התרופתיים הקיימים. רק כ-60% מהם מגיבים לטיפול, ורק כ-25% מגיעים להחלמה מלאה. לכן נראה כי דרושה אסטרטגיה טיפולית חדשה. זו המוטיבציה שהניעה אותנו במחקר הזה.”
מאחר ש-PTSD היא הפרעה מורכבת המובילה למכלול תסמינים – ADHD, התמכרות לאלכוהול ולסמים, דיכאון ועוד – הניחו החוקרים כי שילוב תרופתי יניב תוצאות טובות יותר משימוש בתרופה אחת. במחקר, שנעשה על מודל-חולדה, הצליחו החוקרים לייסד מודל תקף לסימפטומים של PTSD. בשלב השני של המחקר נבדקה יעילותם של טיפולים תרופתיים שונים ושל השילוב ביניהם. ואכן, השילוב בין תרופות ממריצות ובין נוגדי דיכאון התגלה כאסטרטגיה מוצלחת, המשככת באופן משמעותי את מכלול הסימפטומים הפוסט-טראומטיים.

כל חברי המשלחת, שדורגה במקום ה-19 מתוך 82 משלחות, חזרו עם מדליות.

ראש המשלחת, ד”ר אלי רז מהטכניון: מערכת החינוך הישראלית מטפחת את הסקרנות ואת היצירתיות.המשלחת הישראלית לאולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה חזרה השבוע מהודו עם חמש מדליות אולימפיות (3 כסף, 2 ארד), לאחר שדורגה במקום ה-19 מתוך 82 משלחות. מבין מדינות המערב (בלבד) מקדימות את ישראל רק ארה”ב (מקום 4) וגרמניה (17).
“הגענו לאולימפיאדה אחרי תקופה ארוכה של הכנות,” אומר תום סגל, תלמיד י”ב ממודיעין. “כבר בשנה שעברה החל המיון – שלב א’ (שאלות אמריקאיות) ושלב ב’ (שאלות פתוחות) – ומי שעבר הגיע בקיץ 2014 למחנה של שבועיים בטכניון. 20 התלמידים שעמדו בדרישות המשיכו בלמידה בבית, ובפסח התכנסנו שוב, הפעם 12 תלמידים, למחנה נוסף. מתוך המחנה הזה נבחרו שמונה תלמידים לאולימפיאדה האסייתית, שהתקיימה בסין (שם קיבלתי מדליית כסף), ולאולימפיאדה הבינלאומית הגענו חמישה.”
האולימפיאדה נמשכה שבוע וחצי, הכוללים בילויים כגון ביקור בלונה פארק והיכרות עם הסביבה ויומיים של מבחנים – יום עיוני ויום ניסויים. “זה היה ניסוי בתופעת ההתאבכות – קיבלתי קפיץ הבנוי בדומה ל-DNA, והייתי צריך להסיק את המבנה המדויק שלו על פי התנהגות האור שהוקרן עליו. זה כמובן ניסוי שלא עשיתי מעולם, כך שנדרשה המון מחשבה. גם המבחן העיוני שואל שאלות חשיבה שהן מין חידות, וזה ממש לא דומה לבחינות בגרות.” סגל, כרבים מבוגרי האולימפיאדות, ייכנס בקרוב למסלול של עתודה אקדמית.
“מדינות המזרח משקיעות במשלחותיהן הרבה יותר,” אומר ד”ר אלי רז מהטכניון, העומד בראש המשלחות הישראליות לאולימפיאדה כבר יותר מעשרים שנה. “אנחנו בטכניון משקיעים במשלחת הישראלית פחות – לא בשל בעיית משאבים אלא מתוך תפיסה שלמידה מופרזת מעקרת את ההתלהבות המדעית. לתפיסתנו, האולימפיאדה אינה אלא אמצעי למטרה האמיתית: יצירת מוטיבציה ופיתוח סקרנות וחשיבה יצירתית. תרגול טכני בלחץ זמן עשוי להמאיס את הפיזיקה על התלמיד, ולהשיג את המטרה ההפוכה.”

 

לדברי ד”ר רז, המכהן כראש המחלקה לפיזיקה והנדסה אופטית במכללת בראודה בכרמיאל וכמרצה לפיזיקה בטכניון, האולימפיאדה השנה היתה קלה מקודמותיה אך לחץ הזמן היה רב – מה שנתן יתרון למתמודדים ממזרח אסיה וממזרח אירופה. “היתרון שלנו, הישראלים, הוא בחשיבה יצירתית ומיוחדת, ושם אנחנו מצליחים יותר מאחרים. כולנו מכירים את התלונות על מערכת החינוך בישראל, אבל זו מערכת שמטפחת מאוד את הסקרנות, היצירתיות וחופש המחשבה. התלמידים שלנו מתווכחים עם המורים שלהם, ולא תמיד זה נעשה באופן מנומס ותרבותי, אבל הדינמיקה הזו פותחת את המחשבה ומעודדת יצירתיות.

פינלנד, שכולם כאן נוהגים לשבח ורוצים ללמוד ממנה, נמצאת באולימפיאדות הפיזיקה הרחק מאחורינו (מקום 37).”
המשלחת הישראלית כללה השנה חמישה תלמידים: שקד רוזנשטיין מכפר הנוער ויצו, ניר העמק (מדליית כסף), טום סגל מעירוני ב’, מודיעין (כסף), ניר ירון מתיכון מדעים ואמנויות, ירושלים (כסף), אילן מיטניקוב מתיכון משה שרת, נצרת עילית (ארד) ומורן שפירא מתיכון העמק המערבי, יפעת (ארד). את המשלחת ליוו ד”ר רז והמדריכים איתמר חסון (שקיבל מדליית זהב באולימפיאדת 2009) ופבל רדזיווילובסקי.

הסטודנטים איליה גלנץ וצפריר עוזר הם הזוכים במקום הראשון בתחרות הפרויקטים של הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. הפרס הוענק להם על פרויקט שפיתחו בשיתוף חברת צ’קאפ: שיטה חדשנית לאיתור מדויק של פתח המעי. “איתור מדויק כזה נחוץ בשימוש בגלולת הדמיה הסורקת את המעי הגס,” מסביר עוזר. “לגלולות כאלה יש אנרגיה מוגבלת, ולכן חשוב שיתחילו לפעול בעת המעבר מהמעי הדק לפתח המעי הגס ולא לפני כן.” השניים חקרו את המדדים הידועים המעידים על מעבר זה ובודדו שני אינדיקטורים שדי בהם לקביעה מדויקת כזו: (1) שיחרור אנזימיים ספציפיים ו(2)פליטת מימן ומתאן. מדדים אלה מאפשרים שיגור מדויק של הקפסולה ותחילת עבודה בדיוק במקום הנכון.

התחרות התקיימה במסגרת כנס הפרויקטים השנתי של הפקולטה, והפרסים הוענקו על ידי חברת Cbyond. במקום השני זכו הסטודנטים איליה גלפט ועדי סנדלסון. השניים פיתחו עבור חברת עדשות חניתה התקן המודד את מהירות הזרימה דרך השתל של החברה. שתל זה מטפל במחלת גלאוקומה רחבת זווית, המאופיינת בהפרעה בדרכי הניקוז של הנוזל המימי התוך-עיני. במקום השלישי זכו שלוש קבוצות: ורד עזר ועדי רז, שביצעו את הפרויקט שלהם במעבדה של פרופ’ דן אדם בפקולטה להנדסה ביורפואית, פיתחו תוכנה המבוססת על לימוד מילונים לצורך קלסיפיקציה אוטומטית של מבטים שונים של סריקות אקו לב. גילן גרימברג ואורי מרדלר, שביצעו את הפרויקט שלהם במעבדה של פרופ’ שולמית לבנברג מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, פיתחו תוכנה שחוקרת ומאפיינת את המורפולוגיה של מבנים תלת-מימדיים של עצבים וכלי דם. שחר רבסקי, שביצע את הפרויקט שלו בחברת איי.די.או.אס, חקר וניתח את התכונות השונות של שתל מפרק הכתף מתוצרת החברה.

דיקן הפקולטה פרופ’ אמיר לנדסברג אמר כי “כנס הפרויקטים מתקיים במטרה לעודד יוזמה ויצירתיות בקרב הסטודנטים ולהדק את הקשר בין הפקולטה לחברות רלוונטיות בתעשייה ולמוסדות רפואיים. גופים אלה לוקחים חלק ברבים מהפרויקטים וכך נחשפים לסטודנטים שהם מהנדסי העתיד בתחום ההנדסה הביו-רפואית.”

ד”ר אלכס וילנסקי , אחראי קורס פרויקטים, אמר כי “הפרויקטים, המבטאים את הידע ואת הכלים שרכשו הסטודנטים בתחומי ההנדסה, המדע והרפואה, הם גולת הכותרת של הלימודים לתואר. במקרים רבים הפרויקט הוא שלב ראשון ברישום פטנט ובהקמת חברת סטארט-אפ.”

פרויקטים נוספים שהוצגו בכנס הם מערכת למדידת חום במהלך ניתוח פלסטי (בשיתוף חברת לומניס), עיבוד תמונה חצי-אוטומטי למיפוי מבנים אנטומיים בהדמיותMRI של גידולים סרטניים בשד (בשיתוף חברת אינסייטק), מדבקה פולימרית למדידת החמצן בעור, והדמיה של עירור אופטו-גנטי של תאי העצב הקורטיקליים.

דיקנית הפקולטה פרופ’ אורית חזן: “זה אינו שינוי סמנטי בלבד”

תוכנית “מבטים” שמובילה הפקולטה מחזירה מאות בוגרי טכניון להשלים תואר נוסף בטכניון: הוראת המדעים. רבים מתוכם כבר השתלבו כמורים במערכת החינוך.

המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון היא מעתה פקולטה. מאז הקמתה לפני כ-50 שנה גדלה היחידה והרחיבה את פעילותה בהתמדה, וכיום היא מעסיקה 12 חברי סגל ומקיימת לימודים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים, מחקר מגוון ואיכותי וכן את תוכנית ‘מבטים’.

תוכנית “מבטים”, שנולדה מתוך מחויבותו של הטכניון לאיכות החינוך המדעי, הטכנולוגי וההנדסי בישראל, מעניקה לבוגרי הטכניון הזדמנות לתואר ראשון נוסף בהוראת מתמטיקה, מדעים או טכנולוגיה. שכר הלימוד של הלומדים בתוכנית ממומן במלואו על ידי הטכניון, ללא דרישה להתחייבות (מצד הסטודנטים) לעבודה במערכת החינוך הפורמלית.

הפיכתה של המחלקה לפקולטה התרחשה רשמית בתאריך 28.6.2015. “שינוי זה,” אומרת דיקנית הפקולטה פרופ’ אורית חזן, “מבטא הכרה של הטכניון ביחידה כפקולטה שוות מעמד לפקולטות האחרות, שתרומתן למדינת ישראל ידועה ברחבי העולם. פעילותה של הפקולטה משקפת את מחויבותו החברתית של הטכניון, ולהכרזתה כפקולטה יש משמעות אופרטיבית החורגת מהשינוי הסמנטי. המטרה שלנו כעת היא למצב את תחום התמחותנו – חינוך איכותי למדע וטכנולוגיה – כמקצוע נדרש. האנשים הבוחרים לעבוד בתחום זה משפיעים על מדינת ישראל ותורמים לכלכלתה לא פחות מבוגרי לימודי מדע והנדסה. אנו תופסים את החינוך למדע ולטכנולוגיה כאמצעי המאפשר לכל תלמיד ותלמידה למצות את מגוון כישוריהם.”

לשינוי הרשמי במעמד היחידה קדמה המלצה של ועדה בינלאומית להערכת איכות (מטעם המל”ג – המועצה להשכלה גבוהה). לאחר בחינה מעמיקה של המחלקה המליצה הוועדה להפוך אותה לפקולטה. בהמלצה נכתב בין השאר כי היחידה “ממוקדת בחינוך למדע ולטכנולוגיה ומסורה למגוון רחב של נושאים הקשורים בחינוך במדינת ישראל… אנו משבחים את ההתמקדות בחינוך להנדסה, למדע ולמתמטיקה, המבטאת ראייה רחבה של צורכי המשק בישראל בכלל ושל מגזר ההיי-טק בפרט. התרשמנו במיוחד מתוכנית ‘מבטים’, שהצליחה להביא לתחום החינוך מורים בעלי ידע מצוין במדעים ובמתמטיקה.”

יו״ר ארגון בוגרי הטכניון אייל קפלן אמר כי ״ההכרזה על שינוי מעמדה של היחידה היא הכרה בתוספת החשובה של הטכניון למערכת החינוך היסודי והתיכוני – הן דרך מחקר אקדמי שמטרתו לשפר שיטות הוראה ופתיחות תלמידים למדע וטכנולוגיה, הן דרך הכשרה מעשית של אנשי חינוך בתחום. בעוד הטכניון ידוע כאוניברסיטה שתרמה תרומה מכרעת לדמותה, לאיכותה ולמעמדה של התעשייה עתירת הידע בישראל, רק מעטים יודעים כי קבוצה נבחרת של בוגרי הטכניון ממלאת את שורות המערך לחינוך מדעי-טכנולוגי במדינה – ממורים בכיתות ועד בכירים במערכת החינוך.”

על הפקולטה

הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, כפי שהיא נקראת מעתה, עוסקת במחקר ב-STEM Education (חינוך למתמטיקה, מדע, טכנולוגיה והנדסה) בעיקר בהקשר של לימודים תיכוניים ואקדמיים. הפקולטה מכשירה מורים ומנהלים בתחומים אלה ומעצבת ומעריכה תוכניות ושיטות לימוד חדשניות. חברי הסגל בפקולטה עוסקים בתחומים רבים ומגוונים, ובהם תקשורת המדע (הנגשת המדע לציבור), Neuroeducation (זיהוי מנגנונים מוחיים הפעילים בלמידה), למידה בתעשייה ועידוד תלמידים לבחירה במדע ובהנדסה. המחקר בתחומים אלה נעשה במסגרת שיתופי פעולה עם פקולטות אחרות בטכניון, עם אוניברסיטאות מובילות בעולם (סטנפורד, קורנל,MIT ועוד) ועם חברות מובילות ובהן אינטל, מייקרוסופט וגוגל.

תוכנית ‘מבטים’, המעניקה לבוגרי הטכניון תואר נוסף (הוראת המדעים), הזרימה בארבע שנות קיומה כ-150 מהנדסים ומדענים עתירי ניסיון ומחוללת שינוי משמעותי בהוראת המקצועות הריאליים בבתי ספר רבים. מנהל עירוני ה’ חיפה, שלומי דהן, מציין ש”למורים שהגיעו מתוכנית מבטים יש תרומה גדולה לשינוי בעירוני ה’, שהכפיל תוך ארבע שנים את מספר לומדי 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה. כיום ניגשים 32% מתלמידי בית הספר ל-5 יחידות בתחומים אלה.” הידע המתמטי, המדעי וההנדסי של בוגרי הטכניון מאפשר להכשירם להוראה איכותית ברמה הגבוהה ביותר במסלולי 5 יחידות לימוד ו-5++.

הפקולטה לקחה חלק מרכזי בפיתוח קורס ה-MOOC הטכניוני הראשון (באמצעות פלטפורמת “קורסרה”), יזמה ומנהלת את הפרויקט “המורה שלי – מורה לחיים” שבמסגרתו בוחרים סטודנטים בטכניון את המורים שהתוו את דרכם והובילו אותם לטכניון, ומעורבת בתהליכים משמעותיים רבים בטכניון ובמערכת החינוך בישראל.

חברת אוגמדיקס (Augmedics LTD), שנוסדה לפני שנה וזכתה במקום הראשון בתחרות "ביזטק" בטכניון, גייסה 3 מיליון שקלים
מחממת  TerraLab ביקנעם, בשבוע שעבר הוכרזו הפיינליסטים לגמר "ביזטק" 2015.

המערכת שאוגמדיקס מפתחת – ARGUS – מסייעת למנתחים לשפר את רמת הניתוח ואת בטיחותו. במהלך הניתוח מרכיב המנתח משקפי מציאות רבודה, המקרינים לו על גבי החולה עצמים מדומים תלת-ממדיים. לדוגמה, בניתוח אורתופדי מציגה המערכת למנתח, בזמן אמת, הדמיה של עצמות החולה במקומן האמיתי ומאפשרת לו לבצע את הניתוח באופן מדויק, כאילו ראה את העצמות מבעד לעור. המערכת מודגמת בסרטון המצורף.

עם זכייתה של אוגמדיקס בתחרות בשנה שעברה אמר מנכ”ל החברה, ניסן אלימלך, כי “התחרות ציידה אותנו בכלים מעשיים לגיבוש התוכנית העסקית ובעזרה מעשית מהמנטורים, ובראש ובראשונה העניקה לנו מסגרת והכניסה אותנו לשגרת עבודה. כל זה סייע לנו בפיתוח הטכנולוגיה ובתכנון הכיוונים העתידיים בפיתוח המוצר שלנו, ARGUS .”

תחרות ביזטק (BizTEC), המתקיימת במסגרת מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, כבר הוכיחה את עצמה כבית יוצר לחברות מצליחות. בעשר שנות קיומה הולידה התחרות 122 חברות הזנק, שגייסו יותר מ-100 מיליון דולר. רבים מהצוותים המשתתפים בתחרות נוסדו במסגרת פעילויות שעורך מרכז ברוניצה ליזמות, ביניהן: מרתון היזמות 3 Day Startup, פרס קפלן לניהול יצירתי וקורסים אקדמיים נוספים. החשיפה וההתנסות הראשונית בעולם היזמות עודדו את הסטודנטים לייסד סטארט-אפ ולהגיש מועמדות לביזטק.
מנהל התחרות תומר אהרונוביץ’ מסביר כי “חברות הזנק קמות ונופלות על איכות הצוות, והתפקיד שלנו הוא לסייע לסטודנטים לתרגם את הרעיונות שלהם לחברה מוצלחת ומצליחה.”

בשבוע שעבר נבחרו הפיינליסטים לגמר ביזטק 2015. מתוך 85 צוותים שהגישו מועמדות לתחרות נבחרו 12, ובהם Renty – פלטפורמה להשאלת ציוד בתשלום, המחברת בין משאילים למחפשים; Genees – רובוטים ורסטיליים מבוססי ארדואינו שאפשר לשלוט בהם מהסמארטפון; LabSuit – מערכת חדשנית לניהול מלאי ולמכירת חומרים עבור מעבדות בתחום הכימיה והביולוגיה. ו-Infuse – פתרון מבוסס תוכנה (בלבד)  לניווט בתוך מבנים.