מחבר: shlomi ben-oz

בתום דוקטורט במדעי המוח פנה בוגר הטכניון ד”ר רוני-ראובן ניר ללימודי רפואה, ולקראת מבחני הגמר התובעניים הוא מספיק לעבוד בכמה מקומות ולעסוק בכמה תחביבים

את הבוקר הוא מתחיל בלמידת החומר האינסופי שעליו ייבחן במבחני הגמר של השנה השישית בלימודי רפואה. אחר כך הוא מתפנה למגוון עיסוקיו – והמילה מגוון אינה מופרזת: הוא עובד כחוקר במעבדה לנירו-פיזיולוגיה קלינית ובמחלקת נירולוגיה ברמב”ם, כמרצה בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון וכביו-סטטיסטיקאי בכמה בתי חולים. ועוד לא דיברנו על אימוני טריאתלון, ציור וצילום, אמנות מודרנית ומוזיקה אלקטרונית. איך עושים את כל זה? “מוצאים את הזמן,” אומר ד”ר רוני-ראובן ניר. “אני אוהב את האמרה Work Hard, Play Hard. אז כן, השבוע שלי באמת מטורף, אבל בסופי השבוע אני יוצא למסיבות ומנקה את הראש.”
את הצעד הראשון שלו באקדמיה עשה ד”ר ניר דווקא בפקולטה להנדסה ביו-רפואית – “כי זה תואר בין-תחומי שמשלב את מדעי הרפואה, הנדסת חשמל, הנדסת מכונות ועוד, ונותן פרספקטיבה רחבה מאוד. לכן נמשכים אליו אנשים סקרנים כמוני, שמתעניינים בגישה הבין-תחומית שתופסת תאוצה רבה בשנים האחרונות.”
בזמן לימודיו לתואר הראשון העמיקה התעניינותו במערכת העצבים, והוא יצר קשר עם פרופ’ דוד ירניצקי, מנהל מחלקת נוירולוגיה ברמב”ם. בהנחייתו הוא החל ללמוד במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, ושנה לפני תום הלימודים החל בלימודי רפואה. את דוקטורט המחקר (PhD) הוא סיים בשנת 2011, ואת לימודי הרפואה (MD) יסיים השנה.

לא הספיק לך דוקטורט במדעי המוח?
“זו באמת שאלה ששמעתי לא מעט – אפילו מהמנחה שלי, פרופ’ ירניצקי, שלא הבין מדוע אני רוצה ללמוד רפואה. התשובה היא שרציתי לרתום לתחום הקליני את הידע ואת ההבנה שלי על מערכת העצבים, ובעצם לעזור לבני אדם. מניע נוסף היה הרצון לקדם פתרונות לבעיות רפואיות משמעותיות דרך מחקר.”

מחקר ועבודה קלינית במקביל הם שילוב תובעני מאוד.
“נכון, אבל זה בעיניי השילוב המנצח – להיות רופא פעיל, ובמקביל לחקור במעבדה את התחומים שבהם אתה עוסק בקליניקה. כך אתה נהיה רופא עם הבנה עמוקה, ובה בעת חוקר עם גישה פרקטית יותר. כיום רופאים רבים עוסקים גם במחקר, ואלה הרופאים המשמרים את הניצוץ שגם מקדם אותם למשרות בכירות. לשמחתי יש לבתי החולים תמריץ לקדם רופאים כאלה, כי מחקר הוא אפיק הכנסה משמעותי.“

ואתה עוד מוצא זמן לתחביבים.
“יש זמן כשאתה מפנה זמן. אני אוהב גם לצייר ולצלם, אמנות מודרנית ומוזיקה אלקטרונית. אבל יותר מכול יש שני דברים שלעולם לא אוותר עליהם – לימודים וטיולים בעולם. אלה שני היסודות שתורמים הכי הרבה להתפתחות האישית שלי, ואני חייב להיות נאמן להם, כי הם מחזיקים אותי בחיים. אם יש משהו שמפחיד אותי זה לא האתגרים והמשימות אלא המישור, הפלאטו, והתחושה שהחמצת הזדמנות לעשות משהו משמעותי.”
מאז 2007 הוא מלמד ביו-סטטיסטיקה בפקולטה לרפואה, וזו השנה השלישית שהוא מרכז ומרצה את הקורס “מנגנוני עיבוד כאב”, שנועד הן לרפואנים והן לתלמידי מוסמכים בפקולטה לרפואה. חשוב לו מאוד ללמד את הדור הצעיר לקרוא מחקרים באופן ביקורתי, בעיקר בהקשר של יישומים קליניים. “כבר מהשיעור הראשון אני עובר עם הסטודנטים על מאמרים, ויחד אנחנו מנתחים ומבקרים את המחקרים ללא רחמים. אנחנו עוברים על תכנון הניסוי, בחירת האוכלוסייה, עיבוד הנתונים, הפרשנות הסטטיסטית והמסקנות. סטטיסטיקה היא תחום חמקמק, וחשוב מאוד להבין אותו לעומק, אחרת אתה נופל בפח. חשוב מאוד שלחוקרים ולרופאים תהיה עצמאות – לפחות ברמת העיקרון – להבין סטטיסטיקה, אחרת ממצאים עם פוטנציאל רב עלולים להתפספס, כלומר lost in translation. הקורס שלי תובעני, אבל בסופו של דבר הוא גורם לסטודנטים לנקוט גישה מפוכחת כלפי המדע, לגבש שאלות מחקר מדויקות יותר, ובמקרים רבים לשנות את הניסויים שלהם. הרעיון המנחה הוא שאם התלמידים יוכלו לבקר מחקרים בתחום הכאב – שמתבססים על מנגנונים פיזיקליים מצד אחד וקוגניטיביים מצד שני – יהיו להם הכלים הבסיסיים לגשת לספקטרום רחב של שדות מחקר.”

מה דעתך על עליית מעמדו של ‘דוקטור PC’?
“הגישה לידע היא דבר טוב כשלעצמו. כיום, כשאדם מגלה שהוא חולה במחלה כלשהי, האינטרנט עשוי לספק לו לא רק מידע על המחלה אלא גם קישורים לקבוצות תמיכה ולגורמים נוספים. הבעיה היא שלמטופל חסרה אותה יכולת ביקורתית שאנחנו מפתחים כרופאים. אין לו כלים לבדוק את אמינות המידע ברשת, וגם מידע אמין ברשת הוא תמיד כללי, ואינו מביא בחשבון את נתוניו של החולה הספציפי. רופא, בניגוד לאינטרנט, יכול וחייב לבצע בדיקה אישית של החולה וללמוד את הרקע האישי שלו – מידע גנטי, היסטוריה משפחתית, אורח חיים. רק הרופא יכול לבנות את פאזל המידע הרלוונטי מתוך קריאה ושיחה עם החולה. איבחון הוא תהליך רב-ממדי ואינטראקטיבי שאינו יכול להתקיים באינטרנט.”
כלומר אם אתה חולה עדיף שלא תיכנס לאינטרנט?
“האינטרנט מכיל גם מידע מועיל ונכון, צריך רק לדעת איך להגיע אליו. לכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, ורופאים רבים ממליצים כיום על קריאה מודרכת של מקורות אמינים בלבד.”

האם הרפואה האלטרנטיבית היא איום?
“ממש לא, כל עוד היא מכירה בגבולותיה. למעשה, יש עדויות לא מעטות על תועלת של שיטות אלטרנטיביות, בעיקר לחולי כאב. והרי גם לרפואה הקונבנציונלית יש גבולות ברורים – היא לא מצליחה לפתור את כל ספקטרום הבעיות, בלשון המעטה. אז אם רפואה אלטרנטיבית מועילה לחולה, אפילו אם מדובר באפקט פלצבו, מה טוב.”

לא התעייפת מהמירוץ? לא בא לך לנוח?
“יש כמובן רגעים של עייפות – מהעבודה, מהאחריות – אבל תמיד בסופו של דבר יש סיפוק גדול, תחושה מתגמלת מאוד שעשית משהו משמעותי.”

למען הזולת?
גם, אך לא רק. אני עושה את הדברים גם למען עצמי, מדחף אגואיסטי. לא דחף להתקדם למשרה בכירה אלא רצון להיות בעשייה יומיומית משמעותית. בקרוב אצא לפוסט-דוקטורט בהרווארד לא משיקולים של קידום אלא כדי להמשיך להתפתח במקום מפרה, לא לנוח ולנבול. אנשים שואלים אותי מה ארצה להיות כשתהיה גדול, ולשמחתי אין לי תשובה, כי אני לא רוצה להינעל על שום דבר. אבל יש לי תשובה חלקית: אמשיך לעבוד עם בני אדם.”

ד”ר ניר בטריאתלון איש ברזל 70.3 מייל בניו-יורק, שניות ספורות לפני שריקת הזינוק
בין גוף לנפש
“עבודת הדוקטור שלי עסקה בניתוח תהליכי כאב במרחב ובזמן. בהיבט המרחבי בדקתי אזורים שונים במוח שרמת פעילותם מנבאת את רמת הכאב הסובייקטיבי. בממד הזמן חקרתי את הכרונולוגיה של אזורי המוח שמגיבים למצבי כאב. בחנתי גם היבטים של תדר – שינויים בסנכרון מערכת העצבים בעקבות חישת כאב – ואת ההבדלים בין אדם לאדם ביכולת לעכב מנגנוני כאב.”

קשה לחיות עם כאב.
“כאב הוא הסיבה העיקרית לפנייה לטיפול רפואי. לחולה הוא הדבר הכי מוחשי בעולם, אבל לנו יש בעיה למדוד אותו, לכמת אותו. הוא אינו חוש כמו שמיעה או ראייה, שבהם קל להבחין בין חולי – חירשות ועיוורון – לבריאות, ולא מצב קליני ברור. הכאב הוא תופעה סובייקטיבית, שגם מושפע מרקע תרבותי, ממבנה נפשי וממצב רוח. כמטפלים עלינו להביא את זה בחשבון.”

איך חוקרים כאב?
“מצד אחד יש הנתיב ההנדסי, או קו המחקר האובייקטיבי: כימות כאב ומיפוי הפעילות המוחית בזמן ובמרחב. מצד שני יש הנתיב הטיפולי – איך להתערב. בכאב אפשר לטפל באמצעות תרופות, תרופות דמה (פלצבו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, גרימת כאב באזור אחר ועוד. מאחר שבכאב יש רכיב סובייקטיבי, נפשי, הקוגניציה היא מרכיב משמעותי בטיפול. לכן אמונה, ציפייה והשאה (סוגסטיה) עשויות לשנות את רמת הכאב. ההיבט הפסיכולוגי-פסיכיאטרי של הכאב מרתק בעיניי, שכן לכל אדם יש מערכת יחסים שונה עם כאביו.”

אז מדובר במחקר סובייקטיבי?
“לא. אנחנו חוקרים כאן תחושה סובייקטיבית, אבל מגבים אותה במשתנים אובייקטיביים כמו פעילות מוח ושריר, במטרה להבין ולתקן את המנגנון הפגוע במערכת העצבים, או לכל הפחות לתת פתרונות שיקלו את הכאב.”

מה כל כך מושך אותך בכאב?
“בעיניי כאב הוא תופעה פסיכו-פיזית מופלאה ומורכבת, ואני עוסק בה מתוך עניין מדעי כדי לקדם את ההבנה של תהליכי כאב ולשפר את יכולתנו לטפל במצבי כאב. קשה לתאר את המצוקה שמסב כאב כרוני – חולים כאלה מוכנים לעשות כל דבר כדי להקל את הכאב – והאפשרות לפטור אותם מהסבל המתמשך בהחלט מושכת אותי.”

ההמצאה שפיתח ליאור רון כסטודנט בטכניון פתחה לו את הדלת למשרדו של אנדי גרוב, מייסד אינטל, וזו היתה רק תחילתו של המסע שהוביל אותו לאחת העמדות הבכירות בהיי-טק העולמי

בשנת 2006 ישב ליאור רון בשיעור של אנדי גרוב, מייסד ומנכ”ל אינטל, באוניברסיטת סטנפורד. בסופו של השיעור, שעסק ברפואה וטכנולוגיה רפואית, סיפר גרוב לסטודנטים את מה שהיה אז בגדר סוד: היותו חולה פרקינסון. בסוף השיעור ניגש רון למשרדו של גרוב, וסיפר לו על טכנולוגיה חדשה שפיתח בטכניון בהנחייתו של פרופ’ יורם ברעם מהפקולטה למדעי המחשב – משקפיים המעניקים לחולה הפרקינסון משוב שמיעתי המסייע לו ללכת. גרוב סגר את דלת המשרד והשביע את רון שיביא למימושה המסחרי של הטכנולוגיה הזאת. בעזרתו של גרוב הצליחו רון וברעם לממש את אותה משאלה, וכיום המשקפיים המיוחדים זמינים לרכישה.

המסע המרתק של ליאור רון לאורך הממשק בין מדע ליישום החל בלימודי התואר השני בטכניון. “העבודה עם יורם ברעם הייתה טריגר חשוב בהתעניינות שלי במחקר יישומי. היא גרמה לי להידלק על האפשרות להפוך רעיון טכנולוגי למוצר שמשנה את חיי היומיום של המשתמש. גם העבודה עם פרופ’ אהוד ריבלין בנושא ראייה ממוחשבת נמשכה אחר כך מחוץ לאקדמיה, בשיתוף פעולה ביני לבינו במסגרת פרויקט Google Street View הישראלי. ונפלאות הבינה המלאכותית, שלמדתי אצל פרופ’ שאול מרקוביץ, שירתו אותי היטב בצבא ובגוגל. היכולת לרתום את המדע לשינויי חייהם של אנשים היא פריבילגיה גדולה, ואני נמצא כיום במקום שבו אני מממש אותה יום-יום.”

המקום הזה שבו נמצא ליאור רון הוא משרדי חברת מוטורולה בשיקגו. לתפקידו שם, סגן נשיא לניהול מוצר, הוא התמנה לפני כשנתיים, לאחר רכישתה של מוטורולה על ידי גוגל תמורת 12.5 מיליארד דולר. לאחרונה נחתמה עסקה לרכישת מוטורולה מוביליטי, כפי שהיא קרויה כיום, על ידי לנובו. על די “בתור ישראלי הייתה לי תמיד אמפתיה למוטורולה, בגלל מירס ומכשירי הסלולר הראשונים, וכאן קיבלתי הזדמנות להמציא את מוטורולה מחדש. “

חברה ותיקה כל כך יכולה להשתנות?

ועוד איך. במסגרת התחדשותה של מוטורולה הוחלט לצמצם את ספקטרום המוצרים, ולעומת שנת 2012, שבה הוציאה החברה 70 מוצרים חדשים, בשנת 2013 יצאו לשוק חמישה מוצרים בלבד. זה חלק משינוי עמוק בתרבות הארגונית, שבמסגרתו הועבר המטה למקומו החדש בדאונטאון שיקגו.”

ספר קצת על הלהיט של הקיץ – Moto 360.

“מדובר בשעון חכם (smartwatch), שמוביל את תחום המחשוב הלָבִיששׁ(Wareable) אצלנו. זהו מכשיר האנדרואיד הלביש הראשון, והוא פועל על מערכת הפעלה חדשה בשם Android wear.

 והוא עגול!

והצורה העגולה שלו נקבעה בעקבות סקרים שערכנו, ובהם גילינו שהציבור רוצה ששעוני היד שלו – חכמים ככל שיהיו – יישארו עגולים. זה החיבור שלנו בין טכנולוגיה ואופנה, וההבנה שכמהנדסים אנחנו חייבים לשאול שאלות אסתטיות כמו איך אמור להיראות מחשוב לביש.

הרעיון המרכזי שלנו הוא שעון שיספק בנוחות (שלא כמו בטלפון, שצריך לשלוף מהכיס) מידע דיגיטלי מגוון. יותר מזה, השעון שלנו ‘דוחף’ מידע על פי המיקום שלך, ונותן לך התראות חיוניות: מתי הפגישה הבאה, מי שלח לך דוא”ל, איזה סטטוס מעניין התפרסם בשעה האחרונה. הוא גם מגיב לקול שלך כשאתה רוצה לברר זמני טיסות וזמני פגישות או לקבוע תזכורת כלשהי לעצמך.”

בוא נחזור לטכניון. איך ומתי הגעת לכאן?

“גדלתי בקריית ביאליק, ואלה היו כמובן ימי טרום-האינטרנט, כך שכל ילד שוחר מדע שרצה לטעום מהעולם הגדול ידע שהטכניון הוא המקום בשבילו – עם חוגי העשרה, טכנודע וקייטנות מדע ומתמטיקה. למדתי בכיתת מחוננים בליאו בק, ולמזלי השתלבתי בתחילת שנות ה-90 בתכנית ניסיונית שאפשרה לתלמידי תיכון להתחיל ללמוד לתואר ראשון. התוכנית הזאת, יזמה של פרופ’ אבי ברמן מהטכניון, הייתה דוגמה מצוינת לגמישות החינוכית והמחשבתית של הטכניון. הייתי בן 14, ואבי זרק אותנו לתוך קורסים של תואר ראשון ולתורת הקבוצות ולמדעי המחשב. עד סוף התיכון סיימתי סמסטר ראשון מהתואר.”

איך התייחסו אליכם?

“כסטודנטים מן המניין. הדלת של המרצים הייתה פתוחה עבורנו, וזו הייתה בהחלט חוויה מכוננת. שם למדתי כמה אנחנו טועים לפעמים, כשאנחנו מניחים שמסגרות ואפשרויות מסוימות סגורות בפנינו. אפשר להשיג המון במאמץ ובהתמדה.”

ליאור אכן התמיד והמשיך בטכניון. לאחר השלמת התואר הראשון (BSC) במסגרת העתודה הוא התגייס לצה”ל, ובזמן השירות השלים תואר שני (MSC). את שני התארים עשה בפקולטה למדעי המחשב.

למה דווקא מדעי המחשב?

“זה תחום שאהבתי תמיד, כי יש בו אפשרויות בלתי מוגבלות. ‘התוכנה בולעת את העולם,’ אמר מרק אנדרסן – וצדק. מדעי המחשב משפיעים על כל תחום קיים – ביולוגיה, אנרגיה, תחבורה ועוד – וארגז כלים בסיסי במדעי המחשב פותח לך עולם שלם ומאפשר לך להשתלב בכל תחום שתרצה ולהשפיע על העולם באופן ממשי.”

 היו אופציות אחרות?

“אם לא הייתי הולך למדעי המחשב הייתי לומד אסטרופיזיקה או הנדסת חלל. חקר החלל והרעיון של התיישבות בני אדם מחוץ לכדור הארץ ריתקו אותי תמיד, וכיום אנחנו חיים בתקופה שבה חברות פרטיות יכולות סוף-סוף לבנות תעשייה אמיתית בחלל. למזלי, למרות שלא הלכתי לתחום החלל, הייתה לי הזדמנות נהדרת להגשים את העניין שלי בתחום. כשהגעתי לגוגל ב-2007 מצאתי שם שני אסטרונומים די משועממים, והבנתי מיד שיש כאן הזדמנות שאסור להחמיץ. בחוצפה ישראלית טיפוסית עניינתי אותם בחלום שלי, וככה התחלנו יחד לעבוד על מה שנהפך לימים ל-Google Sky ו-Google Space, שהביאו את החלל למחשבים של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. מה שאומר שגם בחברה גדולה יש ליוזמה האישית המון השפעה ופוטנציאל.

“כיום אני מעורב גם בתחרות Google Lunar X Prize (שמי שיזכה בה ינחית על הירח רובוט שינוע עליו וישדר נתונים לכדור הארץ; בתחרות משתתף גם הצוות הישראלי SpaceIL) ובאחת הקבוצות שמתחרות בה: Moon Express. אני מקווה שבמסגרת הזאת נצליח להנחית חללית פרטית ראשונה על הירח עד סוף השנה הבאה.”

 אז אתה בעצם סטארט-אפיסט בתנאי מעבדה?

“במובן מסוים כן. אני יזם בתוך חברה גדולה – וכעת אני מדבר על גוגל – שהצליחה לפתח בתוכה מערך של תמיכה אמיתית ומשמעותית ביזמות פנימית. הרי כולנו מבינים שאי אפשר לשרוד בעולם ההיי-טק בלי חדשנות, ושחברה מאובנֶת לא תהיה אטרקציה לעובדים – הם יזלגו החוצה לחברות קטנות שבהן הם יוכלו לפרוח. לכן גוגל מוכנה לעגל פינות בדרישה לְסֵדֶר ואירגון לטובת כאוס מוגבל.”

את השירות הצבאי עשה ליאור ביחידת המחשבים של חיל המודיעין, “שם ניתנה לי האפשרות להיות מעורב במגוון פרויקטים רגישים לביטחון המדינה, כולל עבודה ישירה עם ראש הממשלה אריאל שרון ועם שר הביטחון שאול מופז. שירתתי שבע שנים, ועסקתי בתחומי המיפוי ובתמיכה בלחימה. זו הייתה תקופה מיוחדת מאוד שלימדה אותי להנהיג, לנהל ולהוביל מוצר.”

שבוע אחרי השחרור הוא נחת באוניברסיטת סטנפורד, ללימודי מינהל עסקים עם התמחות בטכנולוגיה וביזמות. “במשך הרבה שנים רציתי להגיע לשם, להבין את ההוויה הזאת של סיליקון ואלי, את התרבות הזאת. תכננתי לעשות שם דוקטורט במדעי המחשב אבל הלכתי ל-MBA. זאת הייתה תקופה מדהימה, בסביבה יזמית מאוד עם חשיפה לתעשייה.”

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון פתחה את תערוכת פרויקטי-הגמר בהרצאות של אדריכלים מובילים מהעולם

“התרשמתי מכם מאוד. אני רואה כאן אנשים צעירים ומוכשרים מאוד שמאמינים בעצמם ובעבודות-הגמר שלהם ופועלים מתוך תשוקה עזה.” כך אמרה אדריכלית הנוף קייט אורף מאוניברסיטת קולומביה לסטודנטים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שהציגו את פרויקטי-הגמר שלהם. “התשוקה היא המרכיב החשוב ביותר באדריכלות, ואתם מוסיפים לה גישה מונחית-מחקר, המובילה אתכם לפרויקטים מרתקים ואקספרימנטליים. הצגת הפרויקטים היתה מרגשת מאוד, וכמה מהעבודות ממש היפנטו אותי.”

ההצגות כללו עבודות שנעשו בחמישה קורסי-סטודיו בפקולטה: ארבעה במסלול האדריכלות; “דיבור מרחב וקיימות”, “ערים חדשות”, “טרנספורמציות עירוניות בפעולה – אזרחות|חברה|כלכלה “, “פרט, חומר, הנדסה וטכנולוגיה באדריכלות”. ואחד במסלול אדריכלות נוף: LandBasics . הצגת עבודות הגמר נמשכה יומיים, שבמהלכם התקיימו הרצאות של אדריכלים וחוקרים בינלאומיים מוכרים ומובילים בתחומי האדריכלות ובאדריכלות נוף: רוג’ר דינר- מנהל משרד Diener & Diener בבאזל; ברברה קוסטה (Barbara Costa ) – אחראית המחקר במשרד האדריכלים האמריקאי LABA; ו ג’ייקוב לנגה (Jacob Lange ) – ממשרד האדריכלות הדני BIG והאחראי לתכנון המטה החדש של חברת גוגל והמגדל השני במרכז הסחר העולמי.

בין ישן וחדש

את ההרצאה השנתית ע”ש מורלי בלאנקשטיין נשא רוג’ר דינר, מנהל משרד Diener & Diener בבאזל, בנוכחות שגרירי שוויץ וקנדה. דינר, שעבד בישראל אצל האדריכל יעקב רכטר לפני מלחמת יום הכיפורים, אמר לסטודנטים כי “משימתו של האדריכל היא לחצוב את הבניין מתוך הסביבה. אין די בכך שהוא יתכנן עוד ועוד בניינים חדשים; עליו לייצר איזון הולם בין חדש וישן.”

ההרצאה השנתית ממומנת מקרן שהוקמה על ידי מורלי ומרג’ורי בלאנקשטיין, ובנם מקס סיפר בטקס כי “אבא שלי, מורלי, נפטר לפני 6 שבועות, בגיל 91. “הוא היה אדריכל מצליח, אב נפלא ואדם למופת, ששתי אהבותיו הגדולות היו ארכיטקטורה ומדינת ישראל. בהרצאות האלה על שמו נשזרים שני הנושאים האלה. אילו חי היום היה אומר לכם, אדריכלי העתיד: ‘עשו את המיטב, חישבו על האנשים שהתוכניות שלכם ישרתו, התמקדו במשימה אבל הניחו לאגו.’ אדריכלות היא דיאלוג מתמשך ומתפתח, והודות להרצאות על שם אבי הדיאלוג הזה יימשך גם כעת, אחרי מותו.”

כאמור, במהלך יומיים שלמים, הציגו הסטודנטים את העבודות שלהם בפני האורחים מחו”ל, אדריכלים מקומיים בעלי משרדים מובילים בפרקטיקה, אדריכלים וחוקרים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון וממוסדות אחרים בישראל. העבודות של המחלקה לארכיטקטורה התבססו על פיתוח תהליך סינטטי המהווה איחוי בין המחקר לתכנון והעיצוב. את הפן התיאורטי מחקרי-ביקורתי ריכזה ראש המסלול של לימודי הארכיטקטורה פרופ’ אלונה ניצן-שיפטן בקורס “אדריכלות חוקרת”, ואת הפן המעשי-עיצובי ריכז פרופ’ גבי שורץ בקורס “סטודיו”. את הדיאלוג המתמיד בין האדריכלות החוקרת לבין הסטודיו הובילו מנחים מהפרקטיקה והמחקר לפי אג’נדות שונות שהוצגו בפני האורחים והקהל הרחב:

סטודיו “דיבור מרחב קיימות” בהנחייתם של אדר’ שמעיה צרפתי ואדר’ יונתן נתניאן התמקד בפיתוח גישה תכנונית שבה עקרונות התכנון הסביבתי נשזרים בתהליך התכנון לצד שאר ערכי התכנון ומובילים שפה אדריכלית יוצרת מודעת סביבה בקנה מידה רחב.

סטודיו “ערים חדשות” בהנחייתם של ד”ר ירמי הופמן, אדר’ אורן בן-אברהם ואדר’ איריס קשמן הציע נקודת מבט בו-זמנית, החוקרת את שנעשה ומבררת את ערכיו, ובו בעת מנסחת את מה שיכול להיעשות, או רצוי שייעשה מעתה במרחב עירוני קיים. הסטודיו התמודד בעיקר עם המרחבים העירוניים הישראליים של שנות החמישים והשישים, עשורים של מימוש אוטופיות ונקודת שיא בעשייה הבניינית בישראל.

סטודיו “טרנספורמציות עירוניות בפעולה” בהנחייתם של פרופ’ גבי שורץ, אדר’ פאתינה אבריק-זבידאת ואדר’ רונן בן אריה, שימש כמעבדה עירונית ניסיונית לביקורת וחשיבה מחודשת על תהליכי השינוי שעוברים על העיר דרך בחינה של שלושת הממדים: אזרחות, חברה, כלכלה. הסטודיו ביקש להתנסות בארכיטקטורה כמעשה אזרחי, המאפשרת לאזרחים לייצר מחדש את מערכות היחסים והקשרים שלהם עם הסביבה הפיסית, החברתית והפוליטית שבתוכה הם חיים ופועלים.

סטודיו “פרט חומר הנדסה וטכנולוגיה באדריכלות” בהנחייתם של אדר’ דוד רובינס, אדר’ עמית נמליך ואדר’ גיא אוסטרן, מציע שליטה והתמקצעות בסודות הפירוט, לא רק כפתרון טכני לרעיון אדריכלי, אלא הבסיס ממנו רעיון יכול להתפתח לפרויקט. הידע הטכני הוא חלק בלתי נפרד מהמקצועיות הדרושה בשדה האדריכלי, זה המאפשר חופש יצירה אמיתי ומתיחת ידע הגבולות של האפשרי ההתמחות בכלים ובשיטות בניה מחזקים את הקשר הנדרש בין הקונספט האדריכלי לסביבה הבנויה.

פרויקטי הגמר במסלול לאדריכלות נוף בסטודיו LandBasics עסקו במגוון סוגיות באדריכלות נוף. המנחים מתניה ז״ק ושחר צור מסבירים כי “לתפישתנו, אדריכל הנוף הוא דמות מפתח בחשיבה ובמציאת פתרונות יצירתיים לסוגיות תכנוניות ועיצוביות. לשם כך עליו לשלוט במרכיבי ‘התמונה הגדולה’. מטרת פרויקט הגמר היא לחשוף את הסטודנטים לסוגיות היסוד של המרחב הנופי הישראלי ולתת להם לנסח גישה כוללת להתערבות ולפעולות עיצוביות ותכנוניות בקני מידה ובטווחי זמן משתנים, תוך התייחסות למגוון ההיבטים והכוחות הפועלים בו “.

בנוסף, להגשות עצמן ולהרצאות האורחים, נבחרו חמישה פרויקטים מייצגים מכל הסדנאות של מסלולי האדריכלות והנוף. פרויקטים אלה הוצגו באירוע “פאצ’ה קוצ’ה” שהסתיים בדיון פתוח לקהל.
מאור בורמד הציג את “חומר אשדודי” מהסטודיו “פרט, חומר, הנדסה וטכנולוגיה”: הפרויקט מציג חזון אלטרנטיבי למרכז המסחרי ברובע ב’ באשדוד, המשלב בתוכו מפעל למיון אשפה. הפרויקט דן בשאלה האם ניתן להשתמש במשאב הזבל על מנת להיטיב עם כלל האנשים שיצרו אותו, ומציע דרך חדשה להתחדשות עירונית דרך שימוש במשאב זה. 

כרמל ברנשטיין הציגה את “מגה-סטרוקטורה” מהסטודיו “ערים חדשות”: הפרויקט מתמודד עם הפער בין הרעיון האדריכלי של מגה-סטרוקטורה ובין מימושו דרך עיסוק במקרה מבחן מקומי – בית אגד בחיפה. הפרויקט מציע עתה קריאה מחודשת של ערכי הבניין הברוטליסטי של שנות ה-70, ורתימתם ליצירת מרחב מזמין ורציף עבור התושבים המחבר בין הכרמל לים.

ליז לייבוביץ’ הציגה את “מושעא-מושעא” מהסטודיו “טרנספורמציות עירוניות בפעולה”: מבט מחודש על שכונת התקווה ההולכת ומתדרדרת, מזדקנת, ונחסמת מפיתוח בעיקר בעקבות הקרקע המאופיינת כמושאעות. הפרויקט מציע לבחון את המושאע לא כחסם לאי-פיתוח אלא כפוטנציאל לפיתוח, תוך יצירת מערכת תמריצים המניעה את התחדשות השכונה ע”י יוזמות פרטיות של תושביה.

נועה גנץ הציגה את “מינוס 400 // מינוס 400″ מהסטודיו “דיבור מרחב קיימות”: היא עסקה בחשיבה מחודשת על המפגש בין האדם לסביבה במרחב ים המלח. הפרויקט מתמקד בשאלה כיצד ניתן לרתום את האתגרים וההזדמנויות הסביבתיים הייחודיים באזור כחלק אינטגרלי מהתפיסה התכנונית לקראת עשייה אדריכלית ברת קיימא החסינה לשינויי הסביבה. 

לצפייה בפרויקטי הגמר לחצו כאן

לסרטון קצר על תערוכת הפרויקטים לחצו כאן

מחקר שנערך בטכניון ובאוניברסיטת חיפה שופך אור על “מערכת ההפעלה” של עיני הזיקית

אחד המשתנים המבדילים בין בעלי חיים שונים הוא שדה הראייה שלהם, המוכתב על ידי מיקום העיניים וטווח התנועה שלהן. האדם, לדוגמה, מאופיין בשדה ראייה צר למדי, שעליו הוא מפצה באמצעות הסטת הראש לכיוון הרצוי. האוח, שזווית הראייה שלו צרה אף יותר, מחפה על כך ביכולתו לסובב את הראש יותר מסיבוב שלם בלי לשנות את תנוחת גופו. הזיקית, לעומת זאת, נהנית משדה ראייה רחב להפליא וכן ביכולת להסיט כל עין לכיוון אחר. באמצעות “פזילה וולונטרית” זו חוסכת הזיקית תנועות ראש וגוף העשויות להסגיר אותה לאויביה ולטרפה כאחד.

נהוג להניח שכל אחת מעיני הזיקית נעה באופן אוטונומי, כלומר ללא קשר לעין השנייה. מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ’ אהוד ריבלין מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון ופרופ’ גדי קציר מאוניברסיטת חיפה מגלה כי הנחה זו שגויה. במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת The Journal of Experimental Biology, בחנו החוקרים את החוקיות המכתיבה את תנועת עיני הזיקית וגילו כי בין שתי העיניים שורר תיאום מסוים.

פרופ’ ריבלין, שהוביל את הקבוצה הטכניונית במחקר, חוקר את מערכת הראייה של הזיקית כבר שנים רבות. במחקר קודם הוא חקר וניסח את מודל הסריקה האופטימלי של הזיקית. במחקר הנוכחי העמידו החוקרים, בשלב הראשון, זיקית מול מסך מחשב שעליו מעופף זבוב וירטואלי. בכל פעם שהזיקית ראתה את הזבוב היא “נעלה” עליו את שתי עיניה, אמדה את המרחק בינה לבינו ואז תקפה – כפי שכבר היה ידוע מהמחקר הקודם.

בשלב השני של הניסוי החדש “חתכו” החוקרים את הזבוב הווירטואלי לשניים, והניעו כל אחד מהחצאים לכיוון אחר. כעת נדרשה הזיקית לעקוב בכל עין אחר חלק אחר של הזבוב. עם זאת, מאחר שברשותה רק לשון אחת נאלצה הזיקית לבחור איזה מהחצאים לתקוף. בניסוי הנוכחי התגלה שאכן, הזיקית התבוננה זמן מה בשני החצאים במקביל – כל עין התמקדה באחד מהם – אבל ברגע שבחרה באחד החצאים היא נעלה עליו את שתי העיניים כדי לאמוד את המרחק לקראת התקיפה.

“המסקנה שלנו היא שעיני הזיקית אינן עצמאיות לחלוטין זו מזו כפי שנהוג לחשוב,” אומר פרופ’ ריבלין. “בכל רגע נתון מודעת כל עין למיקומה ולכיוונה של העין האחרת. במילים אחרות, גם בראייה החד-עינית המאפיינת את הזיקית מתקיים שיתוף פעולה מסוים – כפי ששיתוף פעולה אחר מתקיים בראייה הדו-עינית של האדם.”

למאמר המלא: http://jeb.biologists.org/content/218/13/2097.short

סדנה בינלאומית ראשונה מסוגה, בנושאי זיהום אויר ומים התקיימה במכון גרנד למחקר המים בטכניון. הסדנה התקיימה במסגרת פרויקט הלמסלי (HELMSLEY) – המהווה בסיס לשיתוף פעולה בין מכון גרנד למחקר המים (GWRI) ומרכז המצוינות לחשיפה סביבתית ובריאות בטכניון (TCEEH) לבין אוניברסיטת שנטאו ומחוז גוואנדונג בסין. מטרת הסדנה היתה להכשיר ולטפח קשרים מקצועיים ומחקרים משותפים של חוקרים ישראלים וסינים בנושאים הקשורים לפיתוח טכנולוגיות להפחתת זיהום אויר ומים ולפתרון בעיות סביבתיות בשתי המדינות. בסדנה השתתפו כ- 70 חוקרים וסטודנטים, מהטכניון, מסין , מהודו ומארה”ב.
פרויקט הלמסלי מאפשר לחוקרים ישראלים בטכניון ללמוד על בעיות זיהום האוויר והמים עמן מתמודדת סין, ולהציע פתרונות אפשריים לבעיות אלה מהניסיון הישראלי שנצטבר בתחום. בנוסף, מתגבשת בימים אלה תכנית למחקרי שדה בסין של חוקרים מהטכניון בנושאי זיהום אוויר, מים וקרקע. במסגרת התכנית תיפרס רשת חיישנים אלחוטית למדידת החשיפה למזהמי אוויר ומים בסביבה העירונית. הנתונים שייאספו ישמשו לניתוח מגמות, מקורות, והצעת אפשרויות להקטנת החשיפה למזהמים אלה. באמצעות אינטגרציה של תצפיות לוויין וניטור קרקעי תבוצע הערכת החשיפה לחלקיקים נשימים, ובאמצעות דיגום שדה באזור חקלאי יתבצע מחקר העוסק בחשיפה לסחף חומרי הדברה משדות מרוססים והשפעתם על הקהילה החקלאית החיה בסמוך.
חוקרי מכון גרנד למחקר המים (GWRI) ישתפו פעולה עם מדענים סינים בנושאי התפלה, טיפול בשפכים, שימוש חוזר במי קולחים בחקלאות ותעשייה, פיתוח טכנולוגיות למניעת זיהום מים עירוניים, מקורות מים חלופיים, מערכות ניהול ואיסוף שפכים יעילים ומערכות ניטור מתקדמות
מרכז המצוינות לחשיפה סביבתית ובריאות בטכניון (TCEEH) מכשיר דוקטורנטים ובתר דוקטורנטים מסין בנושאים שונים הקשורים באיכות האוויר, ומקיים בשיתוף המרכז הבינלאומי של הטכניון קורסים מתקדמים בנושאי הנדסת ומדעי הסביבה, בפרט בנושאי איכות האוויר והמים, לסטודנטים סיניים לתארים מתקדמים.

 

בוגר הטכניון ד”ר גדי מדור, העומד בראש ה”טכנודע” בגבעת אולגה, משלב חינוך מדעי עם חזון חברתי

ב-1991 הגיע ל”טכנודע” בגבעת אולגה מדריך חדש: סטודנט צעיר לפיזיקה ולמתמטיקה בטכניון. הביקור ההוא זכור לו היטב גם כעבור 23 שנים, כשהוא מנהל את הטכנודע. “זה היה מקום צנוע מאוד – שלוחה של מוזאון המדע בחיפה, שהיו בה כמה צריפים וציוד מוגבל מאוד,” אומר ד”ר גדי מדור. “לפני כן נסעו ילדי אולגה ל’מדעטק’ בחיפה, עד שהוחלט שבמקום להסיע אותם אל המדע, יביאו את המדע אליהם. כך הוקם המתחם הראשוני, ולכאן הגיעו ילדים מגבעת אולגה ומהאזור לפעילויות מדעיות בסיסיות.”
הטכנודע נמצא בלב שכונת גבעת אולגה, שבה מתגוררים עולים רבים מאתיופיה ומקווקז לצד אוכלוסיות ותיקות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. לדברי ד”ר מדור, המקום קם לא רק ממניעים מדעיים, אלא גם ממוטיבציה חברתית: הרצון לחזק את ילדי השכונה, את גאוותם ואת ביטחונם העצמי באמצעות חינוך מדעי וטכנולוגי.
ואכן, מאז הקמתו מגיעים למקום ילדים רבים מהסביבה כדי ללמוד מדע וטכנולוגיה. “הפעילות כאן פותחת לילדים צוהר לעולם טכנולוגי-מדעי ומציעה מסגרת תומכת הכוללת של הדרכה, עזרה בלימודים, העשרה בנושאים שונים וגם ארוחת צהריים חמה (1,150 מנות אוכל בשבוע כבר 18 שנה!). לצד פעילות זו אנחנו מציעים מסגרות פעילות לילדים מצטיינים ומחוננים, המגיעים בהסעות מכל יישובי האזור. מסגרות יחודיות אלה צברו מוניטין רב, והן מושכות מעל 30 אלף ילדים בכל שנה.”

מדע מהבית
ד”ר גדי מדור נולד וגדל בחיפה, למד בבסמ”ת (בית הספר החיפאי שהוקם על ידי הטכניון), שיחק כדורסל (הפועל חיפה והפועל גליל עליון), והיה פעיל (“מאוד!”) בתנועת המחנות העולים. אביו אורי מדור הוא מוותיקי הפקולטה לאווירונוטיקה בטכניון, כך ש”היה לנו הרבה מדע בבית.” סבו של גדי, מראשוני הרופאים בעמק יזרעאל, הקים את המחלקה הכירורגית בבית חולים העמק, וגדי עצמו חלם ללכת בדרכו ולהיות רופא – חלום שלא התגשם בסופו של דבר. עם זאת, הבייבי שלו בטכנודע, ולא במקרה, הוא היחידה לסימולציה רפואית. ביום הקבוע שלו כמרצה במכללת אורנים הוא מלמד סטודנטים לתואר שני מקצועות המשלבים פיזיקה ורפואה.

מורשת הטכניון
שנה לאחר בואו לטכנודע מונה גדי מדור למנהל המקום על ידי פרופ’ צבי דורי ז”ל, מייסד מדעטק ומנהלו המיתולוגי, ומאז סיים תואר שני ודוקטורט בטכניון. על המנחה שלו בדוקטורט, פרופ’ יהודית דורי מהמחלקה להוראת המדעים, יש לו רק מילים טובות: “יהודית היא מקצועית ופרפקציוניסטית, וזה אחד הדברים שלמדתי ממנה: לכתוב מדויק, לעבור על כל דבר שוב ושוב עד שאהיה בטוח שאין טעות. זה כמובן נקשר לרוח הטכניונית, רוח ההצטיינות, כי כדי להצטיין לא מספיק כישרון, צריך עבודה קשה ותשומת לב לפרטים ובדיקה עצמית מתמדת. בכלל, הטכניון הוא מקום נפלא שהשפיע עליי מאוד. במסגרת הלימודים במחלקה למדתי בקורסים מתקדמים במגוון פקולטות – פיזיקה, הנדסה ביו-רפואית, תעשייה וניהול ועוד – וזה ידע שמשמש אותי המון גם כיום. ככלל, הטכניון נתן לי את הבסיס האקדמי, ואילו המשפחה ותנועת הנוער העניקו לי את תחושת המחויבות החברתית.”

עוברים דירה
ב-2006 העתיק הטכנודע את מקומו לקמפוס חדש, רחב ומרשים, שבו מתקיימת קשת רחבה מאוד של פעילויות התואמות את חזון ההעשרה הממוקדת בשני מישורים: המישור הקהילתי – מסגרת לילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך באמצעות מדע וטכנולוגיה, תוך צמצום פערי החינוך הקיימים; והמישור החינוכי-מדעי – פיתוח דור העתיד של אנשי הטכנולוגיה בישראל בהתייחסות לחשיבות הנושא בהקשר הלאומי, ובמיוחד על רקע הנסיגה בלימודי הטכנולוגיה בשנים האחרונות. לאחרונה התגשם חלומו של ד”ר מדור – להפוך את המוזאון בטכנודע למוזאון המדע הראשון בישראל שיש בו נגישות קוגניטיבית לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.

הלב שלנו
טכנודע פועל כעמותה ציבורית, ובוועד המנהל חברים אנשי אקדמיה (אחד מהם הוא חתן פרס נובל פרופ’ אהרן צ’חנובר מהטכניון) ואנשי עסקים (היו”ר הוא יהלי שפי). הכוח המניע את המקום הוא 150 עובדיו, שמונה מהם בעלי תואר דוקטור. “הם אנשים נפלאים ומסורים המהווים את הלב של המקום הזה. עם זאת, כדי להמשיך להתפתח אנחנו חייבים להגדיל משמעותית את התקציב הלא-ריאלי שלנו, שעומד כיום על 17 מיליון שקל. לצערי פחות מ-10% מההכנסות מקורן במדינת ישראל, שמגדירה את החינוך המדעי-טכנולוגי כיעד לאומי.”

300 אלף איש בשנה
מדי שנה בשנה מבקרים כאן 300 אלף איש. כל בוקר מתמלא המקום בילדי גן ובתלמידי יסודי, חטיבות ותיכונים, העוברים כאן למידה מדעית חווייתית. פועל כאן גם מרכז מחוננים. בצהריים מגיעים לכאן ילדי גבעת אולגה (כיתות א’-ז’ – כ-400 ילדים במהלך השבוע) ומקבלים ארוחה חמה, עזרה בשיעורי בית ופעילות מדעית. בין 15:00 ל-18:30 מתארחים תלמידי בתי ספר שעוברים לימודים בסגנון אקדמי במגוון תחומים מדעיים. בלילה מתקיימות תצפיות אסטרונומיות, וזהו המקום הגדול בארץ שבו לומדים תיכוניסטים לבגרות מורחבת באסטרונומיה תצפיתית. ד”ר מדור גאה מאוד בטלסקופ שבמצפה הכוכבים במקום – הטלסקופ הגדול ביותר בארץ הנגיש לקהל הרחב.

חיבור אמיתי
“כל מה שאומרים על הספורט – שהוא מחבר אנשים – נכון למדע ולטכנולוגיה. אני מאמין שהמדע והטכנולוגיה הם פלטפורמה המגשרת על פערים חברתיים, ולכן לפעילות המדעית-חינוכית שאנחנו עושים כאן יש ערך חברתי ובין-אישי עצום.”
ואכן, בטכנודע מתחברות אוכלוסיות שונות ומגוונות מכל קצווי הקשת הישראלית. באחת הקבוצות, לדוגמה, לומדים ילדים יהודים משכונת גבעת אולגה עם ילדים ערבים מג’יסר א-זרקא הסמוכה. “הייתי רוצה מאוד להרחיב את הפעילויות האלה, שמחברות את האוכלוסיות שסובלות ממגבלות ומחסמים חברתיים תרבותיים רבים – מיעוטים, ילדים עם צרכים מיוחדים, אוכלוסיות מצוקה וחרדים. בני המזל שגדלו בתנאים טובים ובמשפחות אמידות יחסית,יכולים להגיע לטכניון בלי עזרתנו, אבל אלה שמזלם לא שפר עליהם זקוקים לקרש קפיצה שיסייע להם לעלות ולהתקדם. עבור הצעירים האלה, הדרך לטכניון עוברת בטכנודע.”
ה”בייבי” שלו
היחידה לסימולציה רפואית, הבייבי של ד”ר מדור, היא מרכז-אימון רפואי ייחודי להכשרות במקצועות רפואיים ופרה-רפואיים.
תולדות הסימולציה הרפואית בישראל הן סיפור מרתק, שתחילתו בפרופ’ אמיתי זיו, שהנחה את ד”ר מדור כמנחה השני בדוקטורט שלו בטכניון. פרופ’ זיו – טייס קרב בחיל האוויר (בן מחזור של הנווט רון ארד) ורופא ילדים – טען תמיד כי כפי שמדמי-טיסה מסייעים לטייסים בהכשרתם ולאחר מכן, כך אמורים סימולטורים רפואיים לסייע לרופאים בהכשרתם ובקריירה שלהם. כיום מתאמנים סטז’רים ורופאים על מטופלים חיים, והבעיה האתית ברורה. לאור זאת הקים פרופ’ זיו בשנת 2001 את מ.ס.ר – מרכז לסימולציות רפואיות – ושם ערך ד”ר מדור את מחקר הדוקטורט שלו. בשנת 2008 הקים ד”ר מדור מרכז דומה בטכנודע – היחידה לסימולציה רפואית ע”ש מרים ודן ראב”ד בטכנודע, מעין בית חולים ללא חולים. ברשות היחידה בובות אדם ממוחשבות, סימולטור לאימון בצנתור לב ומוח, יחידת CT ועוד. ביחידה מבקרים בכל שנה כ-15 אלף תלמידים, סטודנטים ואנשים מהתעשייה, ולאחרונה היא קיבלה הכרה של בית הספר לרפואה צבאית בצה”ל כשלוחה האזרחית של בה”ד 10. זהו המקום היחיד בארץ שבו תלמידי מקצועות מדעי הבריאות יכולים לתרגל את החומר התיאורטי ולגשת לבגרות. ד”ר מדור שואף להקים בטכנודע מוזאון לרפואה, ומאמין שהדבר יצלח בשנים הבאות.

אתר הטכנודע

מדד שנחאי 2015 : הטכניון דורג במקום ה-77 בדירוג הכללי ; תחום מדעי והנדסת המחשב בטכניון דורג במקום ה-18 בעולם.

כך עולה ממדד שנחאי, המוביל בעולם לדירוג המוסדות להשכלה גבוהה שהתפרסם אתמול (שבת, 15.8). מהמדד עולים מספר נתונים מעניינים לגבי מקום הטכניון בצמרת האקדמית העולמית :

• בתחום מדעי והנדסת המחשב דורג הטכניון במקום ה-18 בעולם זו השנה הרביעית ברציפות. הדירוג הגבוה ביותר של מוסד ישראלי במדד.
• בתחום ההנדסה דורג הטכניון במקום ה-44. גם בתחום זה מדורג הטכניון ראשון מבין המוסדות הישראלים והיחיד מבין ה-50 הראשונים בעולם.
• בדירוג הכללי דורג הטכניון במקום ה-77. (בשנה שעברה דורג הטכניון
  במקום 78 ).

“מדד שנחאי הוא המוביל בין הדירוגים העולמיים והוא ממשיך להחמיא למדע הישראלי בכלל ולטכניון בפרט,” אמר נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא בעקבות פרסום המדד. “משמחת במיוחד ההכרה במקומו של הטכניון בצמרת המוסדות בעולם בתחומי ההנדסה ובמיוחד בתחום מדעי והנדסת המחשב. הישגים אלה נובעים ממצוינותו של הטכניון. חברי הסגל, החוקרים והעובדים המצוינים שלנו ימשיכו להכשיר ולטפח את הסטודנטים בטכניון, דור העתיד של ישראל.”

דירוג שנחאי החל בשנת 2003 ונועד לשפר את רמת האוניברסיטאות הסיניות, תוך השוואתן ל-500 אוניברסיטאות מובילות בעולם. הדירוג מתבסס על קריטריונים אובייקטיבים ונתונים רבים. בין הקריטריונים – מספר הזוכים בפרס נובל ופרסים יוקרתיים אחרים, מספר המאמרים המדעיים שפורסמו בכתבי העת המובילים – Nature ו-Science וביצועים אחרים יחסית לגודלה של האוניברסיטה. המחקר הסיני היסודי מקיף 1000 אוניברסיטאות, שמתוכן נבחרות 500 האוניברסיטאות המובילות.

את רשימת 500 האוניברסיטאות המובילות בעולם פותחות שוב האוניברסיטאות האמריקניות – הארוורד, סטנפורד, MIT וברקלי.

למדד שנחאי 2015 לחץ

במפגש, בו השתתפו בכירי הטכניון ומומחים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים נדונו סוגיות בתכנון, בדיור ובבינוי

שר האוצר משה כחלון, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר ערן ניצן, ראש מטה הדיור במשרד האוצר אביגדור יצחקי ומ”מ מנהל רשות מקרקעי ישראל עדיאל שמרון נפגשו היום עם מומחים בטכניון ודנו עמם בסוגיות של תכנון, דיור ובינוי. בתום המפגש הודה השר לאנשי הטכניון על התובנות החשובות שהציגו בפניו.

התובנות שהציגו מומחי הטכניון בפני השר ורעיונותיהם עשויים לתרום לייצוב מחדש של משקי הדיור והבניה ולהבטחת המשך הצמיחה וצמצום הפערים במדינה. השר אמר כי “הממשלה הגדירה את פתרון משבר הדיור הלאומי כיעד המרכזי שלה ואנחנו מתכוונים להשקיע את כל המשאבים הנדרשים בכדי לפתור אותו. תוך חודשיים וחצי הפסקנו את הספסור בקרקעות ולאחר שנים רבות אנחנו מכניסים את היד עמוק לכיס בכדי לפתור את המשבר. המשבר הוא כל כך עמוק שאי אפשר לפתור אותו רק באמצעות רגולציה, צריך להשקיע משאבים. בנוסף, חייבים להעלות את הפריון של העובדים בענף הבניה שלא עלה כבר עשרות שנים. השילוב של כל הגורמים במשרד האוצר היום הוא שילוב מנצח. אני מאמין גדול בשיתוף פעולה עם האקדמיה, נקים צוות משותף עם הטכניון שילווה אותנו בפתרון המשבר.”

נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא אמר במפגש כי מעורבות בפיתוחה של המדינה היא מרכיב מרכזי בחזונו של הטכניון.

חברי המרכז לחקר העיר והאזור, הפועל במסגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הציגו המלצות וכלים מבוססי-מחקר העשויים לקדם תכנון ובינוי התואמים את הצרכים ואת הביקושים לאורך זמן.

פרופ’ אמנון פרנקל הדגיש את ההזדמנות שבחיבור בין התכנון לאוצר ואת הצורך בתכנון אסטרטגי ארוך טווח, שייצב את המשק ויכין את ישראל לאתגרי המאה
ה-21.

פרופ’ נעמי כרמון הציגה המלצות לקידום התחדשות עירונית על בסיס לקחי מחקרים. פרופסור-משנה יוסף ג’בארין העלה את מצוקת הדיור ומחדלי התכנון ביישובים הערביים בישראל, והציע דרכים ליישום החלטות צוות 120 הימים שעסק בבעיית הדיור במגזר הערבי.

ד”ר מירב אהרון קראה לפיתוח מרחבי איכות חיים כפתרון ליוקר הדיור והציגה כלים להבטחת תרומת צה״ל ליצירת קפיצת מדרגה בנגב.

פרופ’ ארזה צ’רצ’מן הציעה לנצל את החידושים בתיקון 101 לחוק התכנון והבנייה לבניית אמון מחודש בין מערכת התכנון לציבור, ועו”ד ד”ר ניר מועלם הציע כלים משפטיים לקידום הדיור והחידוש העירוני.

פרופ’ ארנון בנטור מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון הציג דרכים לקיצור משך הבניה וייעולה, למיזעור הצורך בייבוא עובדים זרים ולהסרת חסמים, באופן שיתרום לגידול משמעותי בהיקף הביצוע בענף הבניה.

המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון מתניהו אנגלמן הציג בפגישה את יוזמת הטכניון לקידום בניית מעונות לסטודנטים בשכר דירה מופחת ולהגדלה משמעותית של ההיצע למגורים לסטודנטים, זאת במסגרת תכנית האב החדשה לטכניון. אנגלמן הציע לשר האוצר לאמץ יוזמה זו כפתרון לדיור סטודנטים גם ברמה הארצית.

פרופ’ שמאי אסיף, ראש המרכז לחקר העיר והאזור בטכניון הציע במפגש לזהות ולפתח את פוטנציאל ההתחדשות הכלכלית-חברתית של השיכונים הוותיקים הפרוסים ברחבי הארץ ובעיקר באזורי המצוקה, הציע דרכים להמריץ רשויות מקומיות לפיתוח מלאי הדיור בתחומן, ולהאיץ את פיתוחם של מעונות סטודנטים. “התכנון איננו הבעיה אלא הפתרון לצורכי הדיור, התעסוקה, השירותים, המשק ואיכות החיים,” אמר פרופ’ אסיף, “השר כחלון, שסמכותו כוללת עתה גם את רשויות התכנון ומקרקעי ישראל, אינו רק שר האוצר, הוא היום שר התכנון של מדינת ישראל. לכן מוטלת עליו אחריות גדולה לעתידה של מדינת ישראל, לאיכותה ומכאן גם להישרדותה בדורות הבאים.”

במפגש השתתפו גם יו”ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, המשנה לנשיא הטכניון לענייני מחקר פרופ’ ווין קפלן, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון פרופ’ יהודה קלעי, סגנית מנהלת מינהל התכנון שירה ברנד ונציגי רשות מקרקעי ישראל צפון.

אתר חינמי חדש שפותח על ידי בני הזוג איילת ואלי בן-ששון – חוקרים בטכניון ובאוניברסיטת חיפה – מאפשר להורים לעקוב אחר התפתחות ילדיהם באמצעות חוכמת ההמונים

“הילד עוד לא הולך”, “הילדה אמרה מילה ראשונה!”, “הוא לא צוחק הרבה”, “האם כבר צריך להפגיש אותה עם חברים?”

כל הורה מכיר – מעצמו או מחבריו – את המשפטים האלה, המבטאים ציפייה דרוכה המהולה בחרדות שונות ומשונות. הרשת מלאה עצות וטיפים, וגם ספרים בנושא אינם חסרים, אולם מקורות אלה אינם מספקים השוואה אובייקטיבית ומדעית בזמן אמת של המצב ההתפתחותי של הילד ביחס לאחרים.

בני הזוג אלי ואיילת בן-ששון פיתחו יחד אתר חינמי, המבוסס על חוכמת ההמונים, ומציע יומן התפתחותי אלקטרוני להורים המעוניינים ללמוד על אבני הדרך ההתפתחותיות של ילדיהם. האתר החדשני – baby.croinc.org – נותן מענה לצורך ההורי בקהילה תומכת שבה אפשר לקבל באופן מיידי מידע ספציפי ורלוונטי בהתאם לפרופיל ההתפתחותי האישי של ילדים מן הלידה ועד גיל שש. אלי, פרופסור בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, מביא לאתר החדש את הידע שלו באלגוריתמים. איילת, מרצה בכירה בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה ומומחית להתפתחות בגיל הרך, תורמת את הידע שלה בתחום התפתחות הילד.

“האתר מאפשר להורים ליצור יומן התפתחותי אישי לתינוקם, הכולל אבני דרך מוטוריות, שפתיות, חברתיות ואחרות”, מסבירה ד”ר איילת בן-ששון. “המערכת נותנת להורה מידע לגבי אבני דרך עתידיות, כך שיוכל לסייע לילדו להתקדם אליהן ולהבין מבחינה התפתחותית את התנהגותו של התינוק. כחוקרת בתחום האיתור המוקדם אני יכולה לומר שאבחון מוקדם של בעיה מעניק לילד יתרון משמעותי, משום שבשנים הראשונות לחיים המוח עדיין גמיש וניתן לעצב אותו ולהשפיע על תפקודו באופן משמעותי יותר מאשר בגילאים מתקדמים יותר.”

“הבסיס הרעיוני של האפליקציה שלנו הוא חוכמת ההמונים,” מסביר פרופ’ אלי בן-ששון. “יתרונה של חוכמת ההמונים גדול במיוחד בהתמודדות עם תופעות מורכבות, והתפתחות של תינוק היא בהחלט תופעה מורכבת. האתר שנבנה, מהווה פלטפורמה שיתופית שבה ההורים הם גם ה’לקוח’ וגם ‘נותן השרות’. אנחנו לא מתיימרים להחליף את רופא הילדים או את טיפת חלב, אלא יוצרים כאן מאגר מידע דינמי ובו אינפורמציה חיונית שתהיה זמינה להורים הזקוקים לה. להורים המסוקרנים אני מציע פשוט להירשם לאתר ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי.”

האתר מאפשר להורה לבנות יומן התפתחותי אישי לתינוק. מרגע שהיומן נוצר הוא מספק להורה מידע סטטיסטי מעובד לגבי קצב התפתחותו של ילדו בהשוואה לקצב ההתפתחות ה’טיפוסי’, על סמך מידע שהוזן על ידי הורים אחרים. האתר תוכנת על ידי עדן סייג ומתן יחיאלי, המסיימים כעת תואר בפקולטה למדעי המחשב בטכניון ונתמך ע”י יעל שוורץ-קליין, מטפלת בגיל הרך מאוניברסיטת חיפה. באתר, המתנהל באנגלית, חברים כיום מעל 300 איש מכל רחבי העולם, והוא פתוח לכל בחינם (baby.croinc.org) בני הזוג בן-ששון בטוחים כי ככל שיגדל מספר המשתתפים יגדל גם בסיס הידע שיעמוד לשירותם של ההורים החברים באתר.

תערוכה שהוצגה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון התמודדה עם שאלות של עיוורון והתעוורות מנקודת מבט אדריכלית.

התערוכה המציגה עבודות חקר של סטודנטים בקורס “אדריכלות בעיניים עצומות”, בהנחיית האדריכל נועם גליקפלד ופרופ׳ איריס ערבות, התקיימה זו השנה השנייה.

“חמשת החושים הם המבוא לעולם הסובב, ורוב פעולות היומיום שלנו כרוכות בחוש הראייה,” אמר האדריכל נועם גליקפלד, המאבד כיום את כושר הראייה בשל מחלת ה-RP (ניוון של הרשתית). “האדם המתעוור, במיוחד זה המתעוור כאדם בוגר, משאיר מאחור את העולם המוכר ועובר אל עולם שונה.” כמי שחווה את התהליכים הללו בגוף ראשון מתמודד גליקפלד עם שאלות רבות, ובהן: מה מתחדד במעבר הזה? מה נשאר? מה הופך בולט יותר כאשר הקלט משתנה? “הקורס שלנו מתמודד עם השאלות האלה מנקודת מבט אדריכלית, ובכך הוא יחיד במינו.”

הקורס, הנערך בחסות ‘החממה החברתית לדיור וקהילה’ בטכניון ובשיתוף עם האגודה למען העיוור בחיפה, נועד לחשוף את מתכנני העתיד לשאלות אלו, ולהניע תהליך דיאלוגי של ייצור ידע. בקורס לומדים סטודנטים משנה שלישית, רביעית וחמישית, הנפגשים במהלכו עם מקומות ועם אנשים מנקודת מבט חדשה המדגישה דו שיח ולמידה הדדית בשיתוף אנשים עיוורים ומתעוורים.

תערוכת המיצבים ״תפיסת המרחב בלא ראייה״, שסיכמה את הקורס והציגה את עבודת החקר של הסטודנטים, פנתה לאנשים רואים וללקויי ראייה כאחד.

לנוכח מגבלותיהן של התרופות הקיימות לאיידס:  חוקרים בפקולטה לביולוגיה בטכניון מציעים אסטרטגיה חדשה למאבק בנגיף HIV-1

מגפת האיידס ממשיכה לגבות את חייהם של מיליונים ברחבי העולם, וזאת כתוצאה מהצלחתו של נגיף הHIV-1 לשרוד ולהתרבות בתא החי. למרות התנגדותם של התאים המותקפים, ועל אף השימוש בתרופות המתוכננות לחסלו, מצליח הווירוס לרכוש עמידות הולכת וגוברת.

עד לאחרונה התמקד המחקר הרפואי בתחום זה בפיתוח תרופות התוקפות את חלבוני הווירוס, אך לנוכח כישלונן החלקי של תרופות אלה, התפתחה אסטרטגיה רפואית חדשה המתמקדת לא בחלבון הנגיפי אלא באינטראקציה שלו עם התא המאכסן. אסטרטגיה זאת יעילה הרבה יותר כיוון שהווירוס מוכרח להשתמש במנגנונים תאיים על מנת להתרבות בהצלחה.

החשש כעת, לדברי פרופסור משנה אכרם עליאן מהפקולטה לביולוגיה בטכניון, הוא מהתפתחות של עמידות ויראלית מסוג חדש: הווירוס, המנצל את העובדה שבתא המארח קיימים מנגנונים שונים שיכולים להוביל לאותו תוצר (יתירות), יבצע מוטציה עצמית שתאפשר לו לנצל מנגנון מקביל, במידה והראשון נחסם. “אנחנו משערים כי היתירות בנתיבים התאיים עשויה לייצג מנגנון הישרדות המאפשר לווירוס לנצל מגוון רחב של תהליכים דומים. רעיון חדשני זה, מדגיש את ריבוי האפשרויות העומדות בפני הווירוס, במקרה שאחת מהדרכים חסומה עבורו, למשל כאשר הדרך חסומה על ידי מנגנונים תאיים טבעיים או תרופות מלאכותיות, ואפילו במקרים אחרים שבהם מוטב לו לעקוף מכשולים של הסביבה התאית ושל שלבי שיכפול שונים.”

פרופסור משנה עליאן ועוזרת המחקר ד”ר איילי מרקס מציגים את תמצית התפישה החדשנית במאמר המופיע בגיליון מאי של Journal of Virology. ג’נין מק’קופי, סטודנטית במעבדה, ממחישה את הרעיון באמצעות ציור של HIV-1 כתמנון שזרועותיו מייצגות נתיבי השתלטות שונים. האיור מופיע על שער הגיליון (http://jvi.asm.org/content/89/12.cover-expansion).

במאמר מוקדם יותר, שפורסם בכתב העת Cell Structure בחודש אוקטובר 2014, נסקרה גישה חדשה שפיתחו מדענים במעבדתו של פרופסור משנה עליאן לחקר מחלת האיידס. החוקרים ערכו השוואה של חלבון נגיפי חשוב (אינטגראז) הקיים הן בווירוס HIV-1 והן בווירוסFIV , המחולל איידס בקרב חתולים, וגילו הבדלים חדשים שיוכלו לסייע בהבנה וחיזוי של התפתחות העמידות. בשני הווירוסים, מחדיר האינטגרז את ה-DNA של הנגיף לתוך ה-DNA של התא הנגוע ואז משכפל את עצמו ובכך מתאפשרת התפשטותו בגוף כולו. “הווירוס הוא מעין סוס טרויאני, המשתמש בגנום המארח כדי להשתלט עליו,” מסביר פרופסור משנה עליאן. “כעת אנחנו חוקרים לעומק ומנסים לפתח את הרעיון הזה, של ‘ריבוי נתיבי ההתרבות של נגיף ה-HIV’, כאסטרטגיה חדשה לטיפול באיידס”.

גאווה ישראלית – שלושה מבין ארבעת נציגי ישראל זכו אתמול במדליות ארד באולימפיאדת הכימיה הבינלאומית, שהתקיימה במהלך השבוע האחרון בעיר באקו שבאזרבייג’ן. ארבעת התלמידים, שהוכשרו והתאמנו בחודשים האחרונים בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, הם איתי צביאלי, תלמיד כיתה י”ב מבית הספר עירוני ה’ בחיפה; נדב גנוסר, תלמיד כיתה י”א מתיכון ע”ש רבין (עירוני ב’) במודיעין; רון סולן, תלמיד כיתה  י’ מתיכון ראשונים בהרצליה; ורוני ארנזון, תלמיד כיתה י”ב מתיכון אורט אלון בנצרת עילית.

 

האולימפיאדה הבינלאומית בכימיה, שהתקיימה זו השנה ה-47, היא הוותיקה מבין אולימפיאדות המדעים הבינלאומיות לתלמידי תיכון. השנה התקיימה האולימפיאדה בעיר באקו שבאזרבייג’ן, בהשתתפות של 300 תלמידים משבעים וחמש מדינות. האתגר האקדמי שעמו התמודדו התלמידים בתחרות כלל מבחן תיאורטי וניסוי מעבדה, במהלכם נדרשו התלמידים לסנתז חומר, לערוך מעקב קינטי אחרי תגובה כימית ולזהות חומר בלתי ידוע על סמך תגובות כימיות. את המשלחת ליוו והכשירו פרופסור זאב גרוס מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, שהיה האחראי האקדמי, ד”ר איזנה ניגל-אטינגר כמאמנת ראשית ומירה כ”ץ, מנהלת פרויקטים בפקולטה. חברי הנבחרת זכו גם לסיוע רב מחברי סגל, דוקטורנטים ומהנדסי המעבדות בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון.

 “החומר עליו נבחנו חברי הנבחרת היה ברמה גבוהה מאוד, הרבה מדרגות מעבר לנלמד בתיכונים בארץ,” אומר פרופסור גרוס. “ארבעת חברי הנבחרת הישראלית הם המצטיינים מבין אלפי התלמידים שהשתתפו בתהליכי המיון. התלמידים עברו מחנה הכנה אינטנסיבי כדי להביא אותם לרמה הרצויה. לשמחתנו שלושה מחברי המשלחת – איתי, נדב ורון – זכו במדליות ארד, וזאת גאווה גדולה מאוד.

“זו היתה חוויה מיוחדת מאוד,” סיכם התלמיד נדב גנוסר, העושה כעת את דרכו חזרה לארץ, “פגשנו תלמידים מכל העולם. התכוננו ולמדנו הרבה לתחרות, כדי להגיע לרמה הגבוהה הנדרשת. השתתפתי באולימפיאדה גם בשנה שעברה ואני שמח שהשנה זכיתי במדליית ארד. “