מחבר: shlomi ben-oz

הכתבה מוקדשת לזכרו של עוזי הלוי ז”ל, עמית כבוד של הטכניון שהלך לעולמו בסופ”ש, והתפרסמה במגזין הטכניון האחרון.

מהנדס הכימיה רפאל סמיט והכימאי מוריס אייזן, שניהם פרופסורים בטכניון, פיתחו ממברנה חדשנית לטיהור מים. בוגר הטכניון עוזי הלוי התלהב – וקידם השקעה של 4.6 מיליון דולר בחברה שהקימו, MemTech . התוצאה: פיילוטים ראשונים של המערכת בישראל ובארה”ב.

“הטכניון הולך בכיוון הנכון – הרחבת פוטנציאל המיסחור של ידע טכנולוגי המפותח בו. זה בהחלט ביזנס שקוסם למשקיעים, והטכניון יכול רק להרוויח מזה – בכל ההיבטים.”

בוגר הטכניון עוזי הלוי יודע על מה הוא מדבר. במשך עשרות שנים הוא תורם לטכניון ומשקיע בהיי-טק הישראלי, ומבין היטב את החשיבות של תרגום רעיונות הנדסיים לכדי יישום מסחרי. זו גם הסיבה לייסודו של פרס עוזי ומיכל הלוי, הניתן לחוקרים בטכניון המפגינים חדשנות הנדסית יישומית.

בטקס הענקת הפרס בשנת 2013 ציפתה לו הפתעה. “כשהזוכים עלו על הבמה ראיתי שמדובר בפרופסורים רפאל סמיט ומוריס אייזן, שאותם הכרתי היטב. הפרס ניתן להם על פיתוח ממברנות חדשניות לצורך התפלת מי ים, טיהור מים אפורים (מי שתייה ‘משומשים’) וטיהור מי שפכים. מבחינתי זו דוגמה מעולה לתרגום של רעיון הנדסי למוצר ממשי המסייע לכלכלה ולחברה.”

השותפות בין הפרופסורים סמיט ואייזן נולדה לפני כ- 10 שנים, בתקופה שבה עמד פרופ’ סמיט בראש המכון לחקר המים ע”ש גרנד בטכניון. “בשותפות הזו אנחנו משלימים זה את זה,” מסביר פרופ’ סמיט. “מוריס מגיע מהכימיה האורגנית ואני מהצד ההנדסי. כך פיתחנו סוג חדש של ממברנות, שמאפשרות למים לעבור בשטף גבוה מהמקובל ועוצרות מגוון רחב מאוד של מולקולות גדולות – כמו גם ששה סדרי גודל של ריכוז בקטריות וארבעה סדרי גודל של וירוסים.”

כשעלו לקבל את הפרס סיפרו סמיט ואיזן על הפיתוח המבטיח, שאינו מצליח לצבור תאוצה מסחרית בשל מגבלות תקציביות. “באותה תקופה היה לנו סטארט-אפ מקרטע,” אומר סמיט, “וכשסיפרנו עליו לעוזי הוא התלהב. לאחר בדיקה מדוקדקת עם נשיא החברה, ופגישות עם אנשי טכנולוגיית המים של חברת מקורות, שהיתה שותפה אסטרטגית בחברה, הוא החליט להשקיע מכספו וגם לגייס משקיעים נוספים. ההשקעה המצטברת הזאת – 4.6 מיליון דולר – נתנה לנו דחיפה אדירה. כך הגענו לפריצת דרך בטיהור שפכים, טיהור מי שתיה וניקוי מי גבינה.”

במסגרת הטיפול במי שפכים זכתה החברה – MemTech – בחוזה להתקנת מתקן ניסוי חצי תעשייתי בחברת מי-גיחון, חברת המים של עיריית ירושלים. “בניסוי זה נבחנת יעילותן של הממברנות החדשות בטיהור מי שפכים, עם תוצאות יוצאות מן הכלל בהשוואה לממברנות תעשייתיות קיימות.” בנוסף חתמה החברה, בשיתוף עם מקורות, על התקנת מתקן לדוגמה בארה”ב בשיתוף עיריית אקרון, אוהיו. המתקן ישמש לטיהור שפכים עירוניים. לאחרונה חתמה החברה על חוזה נוסף [עם מחלבה בישראל] לסינון מי גבינה – השיירים הנוצרים בתהליך ייצור הגבינה. “בתהליך הזה אנחנו לא רק עוזרים למפעל להיפטר ממי הגבינה בצורה נקייה ובהתאם לתקנות איכות הסביבה, אלא גם מסייעים לו לאסוף את השמנת והחלבון. על כל 100 קוב ליום – הספק אופייני למחלבות לא גדולות – המחלבה מקבלת תוצר רווחי ביותר.”

 

מסירות איתנה לטכניון

עוזי הלוי נולד בישראל למשפחה ירושלמית ותיקה – “אני כבר דור 11”. אביו היה ד”ר אשר הלוי, ממהנדסי הבניין הראשונים בארץ ישראל. “הוא השתתף בבניית ארמון הנציב, מוזיאון רוקפלר ותחנות המשטרה הבריטית, וניהל את הקמת קריית הממשלה בירושלים, מבנה הכנסת הישנה ומבנה הכנסת החדשה. “ליוויתי אותו הרבה בעבודה,” אומר הלוי. “לכן היה לי טבעי ללמוד הנדסת בניין.” ב-1956 החל ללמוד הנדסת בניין בטכניון, אך שנה לאחר מכן הוקמה בטכניון המחלקה להנדסה גרעינית – והוא נדלק. לאחר סיום התואר (הנדסת מכונות והנדסה גרעינית) הוא עבד בקרית הפלדה בעכו ובמפעלים הפטרוכימיים. במהלך עבודתו קשר קשרים בארה”ב, ובגיל 28 עבר לעבוד בחברת Litwin, שפתחה חברת ייעוץ הנדסית לתעשיית בתי הזיקוק בישראל ב-1964. לימים מונה הלוי לנשיא קבוצת ההנדסה הבינלאומית Litwin, שבה מועסקים יותר מ-2,500 מהנדסים בטכנאים. הוא מתגורר ביוסטון עד היום.

לפני 25 שנה הצטרף הלוי לשורות הATS- (אגודת ידידי הטכניון בארה”ב), וכבר 12 שנה הוא חבר בקורטוריון הטכניון. בנוסף לפרס החדשנות, שאותו ייסד בהשקעה של מיליון דולר, הוא מוריש לטכניון בצוואתו יותר ממיליון דולר נוספים, ומעודד את ילדיו להמשיך בדרכו. “הטכניון חשוב לי מאוד, ולכן החלטתי לתרום לטכניון גם את המניות שלי בחברת ממטק. אני מקווה שבוגרי טכניון אחרים שהצליחו בדרכם המקצועית יילכו בדרכי ויירתמו למאמץ התמיכה בטכניון”.

שני אליצור, דוקטורנטית בפקולטה לאווירונוטיקה וחלל בטכניון, זכתה במקום הראשון בתחרות Falling Walls Lab Israel. זאת על סמך הצגת מחקר הדוקטורט שלה בפני שופטי התחרות במסגרת-זמן קצובה – שלוש דקות. היום היא תשתתף בגמר העולמי בברלין.

אליצור החלה את לימודיה בפקולטה לאווירונוטיקה וחלל כעתודאית, והמשיכה לתואר שני ושלישי. במסגרת הדוקטורט, בהנחיית פרופ’ אלון גני וד”ר ולרי רוזנבנד, היא מפתחת פתרון חדש ליצירת אנרגיה ממימן. “הרעיון של הפקת אנרגיה ממימן אינו חדש,” הסבירה בשלוש הדקות שהוקצבו לה, “אבל מאחר שצפיפות המימן נמוכה, אחסונו דורש דחיסה אינטנסיבית מאוד או קירור לטמפרטורות נמוכות מאוד. אחסון המימן במכלים – למשל ברכב שיפעל על אנרגיית מימן – גוזל מקום, מכביד ובעיקר מהווה בעיה בטיחותית, ואלה מחסומים המונעים כיום שימוש אזרחי נרחב באנרגיית מימן. לנוכח עובדה זו פיתחנו בפקולטה שיטה לייצור המימן בַּמקום – כלומר בתוך הרכב – ללא צורך באחסונו. השיטה מבוססת על אינטראקציה בין אלומיניום ומים בנוכחות מינון נמוך מאוד של חומר משפעל (2.5%). האנרגיה החשמלית הנוצרת על ידי שימוש בתא דלק גבוהה בסדר גודל ממה שאפשר לקבל בטכנולוגיות אחסון קיימות כולל סוללות ליתיום.”

Falling Walls lab היא תחרות בינלאומית המיועדת לסטודנטים בכל התארים וכן לחברי סגל, יזמים ותעשיינים צעירים (עד גיל 35), וזו הפעם הראשונה שהיא מתקיימת בישראל – ביוזמה משותפת של המרכז להנדסת מחשבים בטכניון (TCE ), מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון והאוניברסיטה העברית. המתמודדים נדרשים להציג בתוך שלוש דקות מודל עסקי, מחקר או רעיון ייחודי וחלוצי.

במקום השני בתחרות זכה אור יהלום מהאוניברסיטה העברית, על פיתוח המאפשר לצמחים “לנשום” את החנקן שבאוויר ובכך לחסוך לחקלאים את הצורך להחדיר חנקן לקרקע באמצעות דישון. במקום השלישי זכה אורן מירון מאוניברסיטאות בר אילן ובן גוריון, על פיתוח שיטה חדשנית לאבחון אוטיזם בחודשי החיים הראשונים. שלושת הזוכים ייצגו כאמור את ישראל בגמר הבינלאומי שיתקיים בברלין ב-8 בנובמבר.

לצפייה בשידור החי מהתחרות: https://livestream.com/fallingwalls

דגם של תנ”ך הננו שפותח בטכניון יוצג בספריית דיבנר להיסטוריה של המדע והטכנולוגיה, במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בוושינגטון. המוזיאון שייך למוסד הסמית’סוניאן (Smithsonian Institution) המאגד בתוכו תשעה עשר מוזיאונים ושבעה מכוני מחקר, ומציג לקהל הרחב כ-137 מיליון אוצרות אמנות ומוצגים, מרביתם בוושינגטון שבארצות הברית. מדי שנה מבקרים כ-30 מיליון איש במוזיאונים של המוסד.
פרופסור דייוויד סקורטון, העומד בראש המוסד, קיבל את תנ”ך הננו מנשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. “תנ”ך הננו מבטא שילוב מופלא של היסטוריה, תרבות ומדע מתקדם, עובדה ההופכת אותו למוצג הולם בספריית דינבר,” אמר פרופסור לביא.
“הַעֲשָׁרָתָם של אוצרות הספרייה במתנה מופלאה זו מרגשת אותנו מאוד. זהו זיווג בין אחד הטקסטים העתיקים והחשובים בעולם לטכנולוגיות החדשות ביותר של המאה ה-21,” אמרה ננסי גווין, מנהלת הספריות בסמית’וניאן. “לאור העובדה שאחד הערכים המרכזיים שלנו הוא שיתוף הציבור באוספים שלנו, ראוי מאוד שהעותק היחיד של תנ”ך הננו בארה”ב יימצא כאן, כחלק מהאוספים הלאומיים.”
תנ”ך הננו הוא שבב סיליקון מצופה בשכבת זהב דקיקה בעובי 20 ננו מטר ובשטח חצי מילימטר רבוע (כשטחו של גרגיר סוכר), שעליו נחרתו 1.2 מיליון האותיות של ספר התנ”ך באמצעות אלומת יונים ממוקדת. קריאת הטקסט אפשרית רק באמצעות מיקרוסקופ המאפשר הגדלה של פי עשרת אלפים. החידוש הטכנולוגי הזה, המדגים את חכמת המזעור, נוצר במעבדות הטכניון בשיטה המזכירה חקיקה באבן. את הרעיון למזעור התנ”ך הגו פרופסור אורי סיון וד”ר אוהד זוהר מהמכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון, כחלק מתכנית חינוכית שפותחה במכון במטרה להגביר את התעניינותם של צעירים במדעי הננו ובננוטכנולוגיה. ייצור השבב ופיתוח התוכנה המאפשרת לחרות עליו בוצעו על ידי מהנדסי מרכז זיסאפל לננו אלקטרוניקה בטכניון.
תנ”ך הננו – התנ”ך השלם הקטן בעולם – הומצא כאמור בטכניון ועד היום יוצרו רק דגמים ספורים ממנו. אחד מהם מוצג בימים אלה לקהל הרחב בהיכל הספר במוזיאון ישראל, ירושלים. זו הפעם הראשונה שדגם כזה יוצג בארה”ב.

סיגל פירסט, מנכ”ל כצט ויו”ר ארגון בוגרי הטכניון, תפתח מחר, יום שלישי, את כנס Lady tech 2, המיועד לסטודנטיות ולבוגרות הטכניון. הכנס, המתקיים זו השנה השנייה ביוזמת ארגון הבוגרים, מפגיש סטודנטיות בטכניון בראשית דרכן עם בוגרות מצליחות, המשתפות את הסטודנטיות בסיפוריהן האישיים ומעניקות להן טיפים להצלחה בהמשך הדרך.

“מי שחושבת על קריירה צריכה להיות מודעת למחיר שיש לכך,” אמרה סיגל פירסט לקראת הכנס. “מה שחשוב הוא שסטודנטיות ישאלו את עצמן היכן הן רוצות להיות בעוד עשרים שנה, ולא יקבלו החלטות על סמך ציפיות הסביבה.”

פירסט יודעת היטב על מה היא מדברת. בשנת 1985 היא סיימה את לימודיה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בהצטיינות, ובהמשך השלימה תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת ת”א. היא עבדה ב-IBM בארה”ב וביפן ואחר כך שבה לישראל והצטרפה לחברה המשפחתית כצט (“כימיקלים וציוד טכני”). כיום היא עומדת בראש החברה ומרחיבה את פעילותה בהתמדה בתחומי התרופות, הווטרינריה והחקלאות. לפני חודש בדיוק היא נכנסה לתפקידה כיו”ר ארגון בוגרי הטכניון במקום אייל קפלן, שסיים שבע שנים בתפקיד.

“כשלמדתי בטכניון בשנות ה-80 היינו סטודנטיות מעטות,” אומרת פירסט. “לכן אין פלא שרק מעטות הגיעו לקצה הפירמידה. כיום, כש-35% מהבוגרים הן נשים, יש סיכוי גדול לשינוי, אבל זה תלוי בנשים עצמן יותר מאשר במעסיקים ובסביבה. מי שחושבת על קריירה צריכה להיות מודעת למחיר שיש לכך ולהיות שלמה עם ההחלטה שלה. צריך לדעת מה החזון האישי ולאן את רוצה לצעוד. זה יכול להשתנות וצריך לעשות התאמות, אבל צריך לדעת לאן חותרים ולכוון לשם.”

“לא פחות חשוב היה לבחור את השותף הנכון.. חייבים לבחור בן זוג שמבין שהכל צריך להיעשות בשיתוף פעולה. כשהילדים היו קטנים התחלקנו במטלות של ניהול הבית וגידול הילדים באופן שוויוני לחלוטין. זה קשה אבל אפשרי ודורש ויתורים.”

בכנס ישתתפו ד”ר אלי אופר, בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ויו”ר מועדון ה-100, יעל מהודר, יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול, פרופ’ איילת פישמן, חברת סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, ישראלה בית הלחמי, מנהלת מפעל וטכנולוגית ראשית בבית השיטה עסיס – אסם נסטלה, רים יונס, בעלים ומייסדת של חברת אלפא אומגה, פרופסור מרסל מחלוף, חברת סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון וראש היחידה הבינתחומית לביוטכנולוגיה בטכניון, רות קידר סמנכ”לית טכנולוגיות פיתוח במיקרוסופט ישראל, קרן רינת, מנהלת פיתוח מערכות בחברת אלביט מערכות אלקטרואופטיקה אל-אופ, ואיילת שפירא, סמנכ”לית בכירה וראש חטיבת מנור וטכנולוגיות ברפאל.

לתכנית הכנס המלאה לחץ כאן

400 תלמידות תיכון מבתי ספר בחיפה השתתפו בשבוע שעבר בכנס “מובילות לטכניון”. פרויקט “מובילות לטכניון”, הנכנס לשנתו החמישית, נועד לעודד תלמידות תיכון ללמוד מתמטיקה, מדע וטכנולוגיה ולאחר מכן להשתלב בתחומים אלה באקדמיה ובתעשייה. משתתפות התוכנית לוקחות חלק בעבודה מחקרית בטכניון בהנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים.

ראש עיריית חיפה יונה יהב אמר בכנס: “לצערנו, שיעור הבנות הלומדות מתמטיקה ומדעים בישראל נמוך ללא כל סיבה אמיתית. על כן החלטנו להפעיל את התוכנית כחלק מהפיכתה של חיפה לעיר המובילה בארץ בתחום החינוך.”

לעיריית חיפה, שיזמה את הפרויקט, חברו הטכניון, ויצו נווה שאנן, התאחדות התעשיינים בישראל – מרחב צפון, מוזיאון ה”מדעטק” ואנשי עסקים ותעשיינים.

פרופסור-משנה מירי בן חן, מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון הרצתה לתלמידות על גרפיקה ממוחשבת והסבירה להן איך זה עובד באמת.

בכנס השתתפו גם פרופ’ חגית עטיה, המשנה לעניינים אקדמיים בטכניון, אורלי זאבי חברת הנהלה ויו”ר ועדת קשרי תעשייה-קהילה בהתאחדות התעשיינים בישראל – מרחב צפון, ד”ר אסיה לויטה יו”ר אגודת הידידים של התכנית “מובילות לטכניון”, ניצה סובוביץ יו”ר ויצו מרחב חיפה, הילה גלברג מנהלת היחידה למצויינות במחלקה להעצמה חינוכית ופרופ’ מרים ארז, כלת פרס ישראל וראש מרכז הידע והחדשנות בטכניון.

סיפור האהבה של בוגרי הטכניון ילנה ואלכס דומשק הפך לסטארט-אפ המשנה את התנהלותן של מעבדות אקדמיות. אירה בלכמן, שחברה אליהם בהקמת Labsuit, מסבירה כי “השירות שלנו מאפשר חיסכון אדיר למעבדות והפחתה דרמטית בכמות הפסולת המסולקת להטמנה”

ניהול חומרי מעבדה היה אחד ה’תיקים’ שבהם נאלצה ילנה רבינוביץ’ לעסוק בתקופת הדוקטורט שלה. היא היתה אז דוקטורנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, ונושא זה – הזמנת חומרים, אחסנתם, איתורם וסילוקם במידת הצורך – גזלו ממנה זמן רב, שאמור היה להיות מוקדש למחקר.

בעלה של ילנה, בוגר הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון אלכס דומשק, נחלץ לעזרתה ופיתח מערכת חדשנית לניהול חומרים: LabSuit. השמועה על המערכת עשתה לה כנפיים ברחבי הטכניון, ו- LabSuitהוטמעה בעוד ועוד מעבדות בפקולטה לכימיה ובפקולטות אחרות, עד שאלכס וילנה הבינו שיש להם בעצם סטארט-אפ בידיים.

סיפור האהבה הפרטי של ילנה ואלכס הפך תוך מספר חודשים לרשת חברתית ארצית של מעבדות אקדמיות, המונה יותר ממאתיים מעבדות וכאלף חוקרים, ומתרחבת בהדרגה.

“הטכניון הוא שֵׁם שפותח דלתות,” אומר אלכס, “וכך הגעתי ישר בסוף הלימודים לחברה בעמק הסיליקון, שחיפשה דווקא בוגרי טכניון; אבל אני כבר נדבקתי בחיידק היזמות, ועוד לפני שחזרתי מארה”ב היה ברור לי שהדבר הבא יהיה מיזם פרטי, ולא השתלבות בחברה גדולה. המחשבה היזמית מטופחת בטכניון בקורסי יזמות, בתחרויות כמו ביזטק וב’מאיצים’ השונים שפועלים במסגרת מרכז ברוניצה ליזמות, וב- LabSuit אנחנו מגשימים את הרוח הזאת.”

LabSuit הוקמה בסוף 2013 על ידי ילנה ואלכס, ובהמשך חבְרה אליהם אירה בלכמן, סטודנטית לMBA באוניברסיטה הפתוחה. “LabSuit היא חברה ויראלית ומגניבה,” אומרת אירה, “מפני שהיא בנויה בכמה רמות וכל חוקר יכול להשתמש בה על פי צרכיו באותו רגע. ברמה הראשונה, LabSuit משמשת לניהול מלאי החומרים במעבדה ומחליפה את האקסלים, הפתקאות והצעקות במסדרונות. ברמה השנייה נוצרה כאן רשת חברתית של מעבדות ש’חותכת’ אזורים גיאוגרפיים שונים ושיוכים ארגוניים ומאפשרת שיתופי חומרים. והרמה השלישית מאפשרת לחפש, להחליף ולהזמין חומרים פיזית הן ממעבדות אחרות והן מספקים מסחריים.”

למעשה מדובר בטרייד-אין של חומרים בין מעבדות. “צריך להבין שמעבדה ממוצעת מחזיקה אלפי חומרים שונים, וזקוקה להרבה יותר מזה. השירות שאנחנו מציעים מאפשר חיסכון אדיר למעבדות, והפחתה דרמטית בכמות הפסולת המסולקת להטמנה ברמת חובב. מדובר במהלך שלא היה כמותו לפני והוא בעצם win-win-win לכל הצדדים: המעבדות חוסכות כסף ומתנהלות בצורה מאורגנת, החוקרים חוסכים זמן וזוכים לגמישות רבה יותר במחקרים שלהם, ואנחנו נהנים לראות את LabSuit פורחת ומשגשגת.”

LabSuit ניתנת חינם למעבדות אקדמיות (מלבד תשלום עבור משלוח חומרים ממוסדות אחרים). כמו כן, התשלום על המשלוח קבוע ולא תלוי בהיקף העסקה, מחיר החומר או בכמות החומר, וזאת בכדי לעודד ניצול מקסימאלי של החומר.

“כשאלכס הציג לנו את המערכת בפעם הראשונה הייתי די סקפטית, אבל מהר מאוד זה פשוט סידר לנו את המעבדה,” אומרת אילנה פרטי, דוקטורנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. “המערכת הזאת מאפשרת יצירת קשר עם מעבדות בכל הארץ, אבל אצלנו היא עשתה מהפכה כבר ברמת המעבדה. במעבדה כמו שלנו יש המון חומרים והמון משתמשים – שגם מתחלפים מדי פעם – וקשה מאוד לעקוב אחרי החומרים. עם Labsuit השקעתי בערך יום עבודה אחד כדי להזין את החומרים למערכת, ועכשיו החיפוש מהיר וקל. וכשחסר לנו חומר כלשהו, אנחנו מאתרים אותו תוך שניות במעבדות אחרות בטכניון. קשה לתאר כמה זמן זה חוסך.”

אלוירה חיימוב, דוקטורנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, מרוצה גם היא מ- Labsuit. “במעבדה שלנו עובדים 17 חוקרים, ולכל אחד יש דרישות משלו בענייני חומרים. בעידן שלפני LabSuit ניהלנו הכל באקסל. בכל פעם שחָסַר חומר הייתי מתחילה להיכנס לאתרים של ספקים, שכל אחד מהם דורש קוד וסיסמה, ושם מבצעת חיפוש ומשווה מחירים, איכויות ומהירות משלוח. זאת השקעה של שעתיים בשבוע, לפחות, ועכשיו אני מקדישה לזה עשר דקות לכל היותר. Labsuit סייעה לנו לצאת מהבועה, וזה שינוי עצום. יותר מזה, במקרים רבים אני לא בטוחה איך יפעל החומר שאני צריכה, אז במקום לקנות את הכמות המלאה אני פשוט מאתרת את החומר באחת ממעבדות הפקולטה, ולוקחת משם כמה טיפות. אחר כך אני יכולה להחליט אם לחפש את כל הכמות במעבדות אחרות או להזמין מהספק – ובכל מקרה, הכל עובר דרך LabSuit. זה נותן לי בקרה לוגיסטית וכלכלית מדויקת מאוד, וכאמור – מקצר לי את הזמן שאני משקיעה בנושא הזה משעתיים בשבוע לכמה דקות.”

“כיום משתמשים במערכת שלנו כאלף חוקרים במאתיים מעבדות ברחבי הארץ,” אומר אלכס, “ולאחרונה עלינו לגמר תחרות היזמות הארצית ‘ביזטק’. החלום שלנו הוא ש-LabSuit תצא מגבולות ישראל, ושכל מעבדה בתחום מדעי החיים תשתמש בשירות שלנו. אנחנו רוצים לעשות לתחום חומרי המעבדה מה ש-Airbnb עשתה לעולם הדירות. התפיסה שלנו – Science As a Service – אמורה לחבר בין מעבדות ולהיות לא רק פלטפורמה לשיתוף חומרים אלא גם תשתית לשיתוף פעולה ולחילופי ידע.”

חסך בשינה מפחית באופן דרמטי (50%) את ההצלחה בהשתלה של תאי מוח עצם. כך עולה ממחקר של פרופ’-משנה אסיה רולס מהטכניון, שפורסם החודש בכתב העת Nature Communication. פרופ’-משנה רולס, חברת סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, ערכה את המחקר בתקופת הפוסט-דוקטורט שלה באוניברסיטת סטנפורד והמשיכה אותו במעבדתה בטכניון יחד עם תלמיד המחקר בן קורין.
השתלות מוח עצם, ובשמן המדויק “השתלות של תאי גזע המטופויטיים”, מבוצעות בקצב של עשרות אלפי טיפולים בשנה. זוהי פרקטיקה אפקטיבית לטיפול בסוגי סרטן מסוימים משום שמדובר בתאי גזע, שביכולתם לחדש את מערכת הדם ואת המערכת החיסונית של האדם החולה. תאי הגזע המוזרקים לדמו של החולה “מנווטים” לנישות ייעודיות בעצמותיו של החולה ומחדשים את מערכת הדם.
מחקר חדש מגלה שאותה “מיומנות-ניווט” של תאי הגזע נפגמת באופן דרמטי במקרה שהתורם אינו ישן היטב בארבע השעות הקודמות לתרומת התאים. כתוצאה מכך, הצלחת ההשתלה פוחתת כאמור
ב-50%.

“המחקר שלנו נעשה בעכברים, ולכן עוד מוקדם להסיק מסקנות בנוגע לבני אדם,” מסבירה פרופ’-משנה רולס. “עם זאת, המחקר מצביע על חשיבותה של השינה בהליכים רפואיים. ברור שבתהליכים קריטיים ומורכבים במיוחד כמו השתלת מוח עצם, הדורשת מאמץ רב באיתור תורם ובביצוע הטיפול, חשוב שנבין היטב את השפעתה של השינה על הצלחת ההתערבות הרפואית. אם נגלה שאכן, חסך בשינה אצל התורם פוגע בהצלחת ההשתלה גם כשמדובר בבני אדם, יהיה עלינו לחשוב היטב כיצד לדאוג לשינה טובה – משהו שכרגע קשה להשיג באישפוז בבית חולים. יש כאן כמובן מקום לאופטימיות, שהרי לא מדובר במכשול בלתי עביר; אם נאפשר לתורם לישון לקראת ההשתלה נגדיל את סיכויי ההצלחה. יתר על כן, בניסוי שביצענו התברר שכדי לשקם את היכולות הרלוונטיות מספיקות לתורם שעתיים של ‘שינה משקמת’.”

המחקר, שנתמך על ידי המכונים הלאומיים בארה”ב (NIH), נערך בשיתוף עם חוקרי בית הספר לרפואה בסטנפורד – פרופ’ לואיס דה לצ’יאה מהמחלקה לפסיכיאטריה ופרופ’ אירווינג ויצמן, מנהל המרכז לתאי גזע. להערכת פרופ’-משנה רולס, מאחר שתאי גזע מעורבים בחידוש מערכת הדם והמערכת החיסונית, יש יסוד סביר להניח כי להפרעות שינה יש השפעות החורגות מהתחום הספציפי של השתלות מוח עצם.

 

יצחק רבין ז”ל היה ידיד אמת של הטכניון. ב-1990 הוענק לו, מידי נשיא הטכניון דאז, ד”ר מקס רייס ז”ל, תואר דוקטור לשם כבוד.

התואר הוענק לו “כהוקרה על תרומתו הרבה לבטחון מדינת ישראל ועל פעילותו בארץ ובעולם למען חוסנה של מדינת ישראל ולחיזוק מעמדה.”
בנאומו הודה רבין לחברי הקורטוריון של הטכניון ואמר:
“איני יודע אם רק מציון תצא תורה, אבל חשוב שגם מחיפה ומהטכניון תצא תורה. עבורי זהו כבוד גדול, זכות גדולה, להיות חבר בחבורה מכובדת זו, שקורטוריון הטכניון בחר להעניק לה את התואר דוקטור לשם כבוד. הזכייה בכבוד המיוחד הזה מהמוסד המכובד והאיכותי הזה, הטכניון, היא אחד משיאי חיי.”

מחקר של פרופ’ אלדד יחיעם מהטכניון מגלה כי בניגוד לאינטואיציה, מידע על סכנות מפתח בנו דווקא אדישות כלפיהן

אינטואיטיבית, נדמה שככל שהמידע על סיכונים רב יותר, ננהג בדרך זהירה יותר. שאם עלינו לבחור בין כפר שהחיים בו מסוכנים לכפר שהחיים בו בטוחים, נבחר בכפר השני.

את האינטואיציה הזו מפריך מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature Climate Change. במחקר זה, שנערך על ידי פרופ’ אלדד יחיעם מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון ביחד עם עמיתים מאנגליה ואוסטרליה, מתברר כי “הרעב לסיכון” דווקא גובר ככל שהמידע על הסכנה רב יותר. במילים אחרות, סיקור אינטנסיבי של ארועים שליליים חריגים עשוי דווקא לחולל השפעה מרגיעה.

המחקר האמור התמקד בארועי-קיצון אקלימיים כגון שריפות, שטפונות וצונאמי. שאלת המחקר היתה אם מידע יומיומי על ארועים כאלה מחזק – או דווקא מחליש – את הדחף להתרחק מאותם מקומות. הבדיקה נערכה באמצעות סימולציה של “מיקרו עולם” – מציאות שבה נדרש המשתתף להחליט באיזה כפר (מתוך שלושה) הוא מבקש לחיות. שניים מהכפרים התאפיינו באיכות חיים טובה מהשלישי, אך גם בהסתברות גבוהה יותר לרעידת אדמה. בסימולציה נערכו כמה סבבים, שבכל אחד מהם ניתנה לכל משתתף האפשרות לשנות את החלטתו.

כל אחד מהמשתתפים נחשף לרמות שונות של מידע יומיומי על רעידות האדמה באיזור – ממידע מינימלי על המתרחש בביתו בלבד ועד ל”דיווח תקשורתי מלא” על המתרחש בכל הבתים.

הממצאים היו מפתיעים: ככל שהמידע היה נרחב יותר, כך גברה נטייתו של המשתתף לבחור בכפרים המוּעדים יותר לרעידות אדמה.

לדברי פרופ’ יחיעם, ההסבר פשוט. “ברגע שמדובר בארוע טבע נדיר כמו רעידת אדמה, המידע המפורט רק מדגיש את נדירותו והאדם המתלבט יבחר בכפר המסוכן בשל היותו מקום טוב יותר בימי שיגרה. שיגרת החיים הטובה נתפסת כיתרון הגובר על הסכנה הנדירה, ולכן יעדיף האדם את החיים הטובים והקצת-מסוכנים על פני החיים הבטוחים אך פחות טובים. הוא יודע שאם יבחר בחיים הבטוחים והגרועים הוא ירגיש פראייר – כי רוב הזמן המידע המפורט ידגיש את החסרונות של בחירתו.” להערכת פרופ’ יחיעם, דינמיקה דומה עשויה להופיע בדיווחים על ארועי טרור. “כאשר אני חשוף למידע מלא ומפורט מהתקשורת, ומקבל מידע על פיגוע בעיר כלשהי, אסיק מכך שבשאר המקומות המצב רגוע. יתר על כן, תוך זמן קצר יהפוך גם הארוע בעיר ההיא לארוע נדיר ולא אמָּנע עוד מביקור בה.”

החודש מציינים בישראל ובעולם את חודש המודעות לסרטן השד. טכנולוגיה חדשנית שפיתחה פרופ’-משנה דפנה ויס מהפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון תאפשר ניבוי של היווצרות גרורות סרטניות לאחר התפרצות סרטן השד. הטכנולוגיה, שיעילותה הוכחה בניסויים המקדמיים, נכנסת לשלב הניסויים בתאים של חולות מנותחות.

 

פרופ’-משנה דפנה ויס רשמה לאחרונה פריצת דרך מחקרית: הטכנולוגיה הייחודית שהיא פיתחה – שיטה ביומכנית לזיהוי מוקדם של סרטן גרורתי – קיבלה את אישור ועדת הלסינקי. פירוש הדבר הוא שהטכנולוגיה, שנמצאה יעילה בבדיקות של שורות תאים תעבור לניסויים בתאים שנאספו מגידולים ישירות לאחר הניתוח, בשיתוף המרכז הרפואי רמב”ם.

לדברי פרופ”מ ויס, הרעיון היישומי הוא ש”המערכת תאפשר לצוות הרפואי לבדוק, כבר במהלך או מיד אחרי הביופסיה או הניתוח בגידול הסרטני, את הסבירות להימצאות גרורות של הגידול באיברים אחרים, ובאילו איברים מדובר. ידיעה כזו תאפשר לפעול בשלב מוקדם מאוד לזיהויין ולבלימתן של אותן גרורות ויתר על כן, למנוע מהגידול הראשוני לשלוח גרורות נוספות.”

 

סרטן הוא שם כולל למשפחה רחבה של מחלות – יותר ממאתיים – שהמשותף להן הוא אובדן הבקרה על קצב חלוקת התאים והפיכת התאים לבני אלמוות. במילים אחרות, המנגנון הסרטני משבש את התהליך התקין של חלוקת התאים וממיר אותו בחלוקה “פרועה” ומהירה. מאחר שהתאים אינם מזדקנים ואינם מתים, הגידול הראשוני מתרחב, פולש ומשתלט על עוד ועוד רקמות סמוכות. בנוסף, מלבד התפשטותו לסביבה הקרובה “יודע” גידול שנהיה אגרסיבי במיוחד לשלוח גרורות לרקמות מרוחקות יותר דרך מערכות הלימפה וכלי הדם. הגרורות (גידולים שניוניים) מסוכנות בדרך כלל יותר מהגידול הראשוני מפני שקשה לזהות אותן בראשיתן. כאשר הן מאותרות בשלב מאוחר, ההתמודדות הרפואית עמן מסובכת יותר והפרוגנוזה הרפואית אינה טובה.

 

“למעשה, רוב מקרי המוות הקשורים בסרטן נגרמים מגרורות ולא מהגידול הראשוני, ולכן מושקעים משאבים עצומים בפיתוח שיטות לזיהוי מוקדם שלהן, ” מסבירה פרופ”מ דפנה ויס, “זיהוי מוקדם פירושו טיפול מוקדם ואפקטיבי יותר. הגישה החדשה תאפשר ניבוי מוקדם של ההתכנות להיווצרות גרורות והיכן בגוף סביר שתתפתחנה. ניבוי זה מבוסס על זיהוי הביומכניקה של תאי הגידול הראשוני, ואינו דורש מאיתנו לדעת מהו ההרכב הגנטי הספציפי של הגידול.”

 

“התא הסרטני שונה בתכונותיו מתא בריא משום שהוא שואף לחדור לרקמות תקינות ולהשתלט עליהן כדי להגדיל את הנפח שלתוכו הוא יכול להתפשט. לכן פיתחו התאים הסרטניים, במהלך האבולוציה (כלומר תוך היווצרות מוטציות), גמישות מבנית; על סמך תכונות הרקמה הבריאה משנים התאים את תכונותיהם: צורה, מבנה פנימי, קשיחות ועוד. באמצעות התאמת הכוחות שהם מפעילים לאופי הרקמה הבריאה בה פגשו, הם מצליחים לחדור לתוכה. מעניין לציין שהסוד של התאים הסרטניים אינו קשיוּת אלא דווקא רכּוּת – התא הסרטני רך וגמיש יותר מתא בריא, והתא המטסטאטי (תא סרטני עם פוטנציאל ליצירת גרורה) רך וגמיש אף יותר. רכות זו מאפשרת לתאים להדחק לתוך רקמות צפופות , אך במקביל התאים הרכים האלה יודעים גם להתקשח ולהפעיל כוח רב על סביבתם כאשר הם רוצים לחדור לתוכה.”

 

בהתבסס על שורה של מחקרים פיתחה פרופ”מ ויס תהליך ייחודי של הדמיה ביומכנית תלת-ממדית. “במערכת הזאת אנחנו מאפשרים לתאים הנבדקים ‘לאחוז’ בג’לים ייעודיים המדמים את הקשיחות של רקמות בריאות. המעקב אחר שינוי צורת התאים, הסידור הפנימי בתוכם והכוחות שאותם הם מפעילים על הג’לים מאפשר לנו ללמוד על ההבדלים בין תאים גרורתיים ותאים שפירים וכן לזהות את תהליכי ההסתגלות של התאים לסביבות שונות בגוף. זהו צעד חיוני בדרך לניבוי של היווצרות גרורות ולזיהוין בשלבים מוקדמים המאפשרים טיפול אפקטיבי יותר.”

 

כאמור, בעקבות ניסויים מוצלחים שנעשו בכלי-האיבחון החדשני על שורות של תאים אנושיים אישרה ועדת הלסינקי בדיקות ראשוניות בבני אדם. הבדיקות נערכות בשיתוף עם המרכז הרפואי רמב”ם. עד כה התמקד המחקר בסרטן השד, וכעת הוא מתרחב לסרטן הלבלב ולסרטן הקיבה.

 

פרופ”מ דפנה ויס, חברת סגל בפקולטה להנדסה ביורפואית, השלימה את שלושת תאריה בפקולטה להנדסה כימית בטכניון. לאחר מכן יצאה לפוסט-דוקטורט במחלקה לפתולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת UCLA שבארה”ב. במחקר הפוסט-דוקטורט שלה, שמומן על ידי NASA  בשל השלכותיו על התחומים של ביולוגיה ורפואה בתנאי חלל, היא החלה לעסוק בנושא שבו היא עוסקת כיום: מכניקה של תאים, בדגש על התנהגות של תאים סרטניים.

פרופ”מ ויס נכללת ברשימת 50 הנשים המשפיעות בישראל לשנת 2015, שפורסמה לאחרונה על ידי עיתון “ליידי גלובס”, זאת בשל תגליותיה בתחום אבחון הגידול הגרורתי, המהוות “פריצת דרך שבעתיד תציל חיים”.

משה שטיינר, מנכ”ל חברת לוסיד לשעבר, החל את לימודיו בתכנית ‘מבטים’ בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון.

“למה שלא תלך להוראה?” נשאל משה שטיינר שוב ושוב בשנים האחרונות, ושוב ושוב התייחס לשאלה בביטול, כאל קוריוז.

במשך 32 שנים היה שטיינר, בוגר הטכניון, שקוע בקריירת היי-טק מרשימה ותובענית, ולפני כשנה וחצי היה שקוע בעיצומו של משא ומתן על הצטרפות (כמנכ”ל) לחברת היי-טק צעירה. “פתאום חשבתי שבעצם, הרעיון ללכת להוראה אינו מופרך כל כך. נזכרתי שיש לי ניסיון מסוים בהוראה – הרי בתקופת הלימודים בטכניון שימשתי מתרגל בפקולטה למתמטיקה ובבית הספר להנדסאים. וכעת, כשעמדתי להיכנס פעם נוספת לעוד תפקיד תובעני ומטורף, שדורש השקעה אינסופית ואחריות עצומה, אופציית ההוראה נראתה לי לא רעה בכלל. מיום ליום הבנתי יותר ויותר שאני בעצם מחפש תירוץ איך לא לקבל על עצמי את התפקיד החדש באותה חברת סטארט-אפ.”

בסוכות תשע”ה (2014) הבשילה ההחלטה, ומיד אחרי החג התקשר שטיינר לפרופ’ אורית חזן, דיקנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון ומייסדת תוכנית “מבטים”. תוכנית זו מעניקה לבוגרי הטכניון תעודת הוראה ותואר ראשון נוסף (“הוראת המדעים”), וכוללת מלגת שכר לימוד מלא, ללא התחייבות לעסוק בהוראה בעתיד. רבים מבוגרי התוכנית כבר השתלבו במערכת החינוך ומחוללים בה שינוי משמעותי.

כמי שלא אוהב לבזבז זמן ביקש שטיינר לא רק להתחיל ללמוד בתוכנית אלא גם לעבוד מיד, כלומר במקביל, בהוראה. הוא החל בהתנסות בבית הספר “חוגים” בחיפה ובהוראה בישיבה התיכונית ביישובו, זיכרון יעקב. בישיבה לימד את תלמידי המחזור הראשון של בית הספר – תלמידי י”ב הראשונים בישיבה שלמדו ל-5 יחידות בגרות במדעי המחשב. “זו בהחלט היתה חוויה מאתגרת, ולשמחתי קיבלתי סיוע מחוץ לכותלי בית הספר: מהטכניון, מחברים-מורים ומהמורה ב”חוגים” שאצלה התנסיתי.” לאחרונה הצטרף גם לתיכון החקלאי ברנקו ויס בפרדס חנה, והשבוע שלו מלא – ארבעה ימי עבודה ושני ימי לימוד ב”מבטים”.

“באתי עם ראש פתוח מאוד, בלי יותר מדי ציפיות ועם רצון אמיתי לתרום. לא ציפיתי לשטיח אדום, ולא היו לי אשליות בעניין המשכורת – תקופה מסוימת אפילו עבדתי בהתנדבות, על מנת לא להתחיל עם הביורוקרטיה מול משרד החינוך. לשמחתי, בשלושת בתי הספר שלימדתי בהם נתקלתי בפתיחות עצומה מצד הצוות ובנכונות לקלוט אנשים כמוני שלא צמחו במערכת. דבר נוסף ששימח ועודד אותי מאוד הוא הפידבק המיידי מהתלמידים – משהו שאין בשום מערכת אחרת. כבר בסוף השיעור הראשון בישיבה בזיכרון יעקב פנו אלי כמה תלמידים ואמרו לי תודה. הם הסבירו לי שקיצרתי תהליכים עבורם ושעזרתי להם להבין דברים שלא הבינו קודם. ברור שפידבק פירושו גם ביקורת שלילית, אבל זה חלק מהדיל, וגם ביקורת שלילית אני מקבל באהבה.”

הוא נולד בתל אביב, “צפונבוני טיפוסי” כהגדרתו, ולמד במגמה הריאלית בעירוני ה’. “זה היה אחד מבתי הספר הטובים ביותר באותה תקופה – למעשה למדנו אצל המורים שחיברו את ספרי הלימוד. לא מזמן ערכנו פגישת מחזור לציון 39 שנה לסיום הלימודים, ופגשתי שם הרבה אנשים שהגיעו רחוק בנוף הישראלי.”

אחרי שירות בנח”ל ותקופה בקיבוץ סופה שבפתחת רפיח הוא עבר לחיפה – ולטכניון. “המעבר מהקיבוץ לחיפה לא היה פשוט, אבל לשמחתי עשיתי אותו יחד עם חברתי מהנח”ל, שתהפוך לאשתי במהלך הלימודים בטכניון.”

המפגש הראשוני עם חדו”א, התקני מל”מ ועוד הלם בו כמו בסטודנטים רבים אחרים, אבל תקופת הלימודים זכורה לו לטוב. “הלימודים היו מאתגרים ומאוד מעניינים, ובאותה תקופה רכשתי לי חברים רבים שאחר כך פגשתי כקולגות לעבודה, כמתחרים, כשותפים וכידידים טובים.” מהר מאוד הבין שטיינר הצעיר כי עליו להתפרנס, ושלח את ידו בכל הבא ליד: עבודה ב’מק דייוויד’, גינון, ניקוי חדרי מדרגות, שיעורים פרטיים. “בשנה השלישית ללימודי התואר תירגלתי אלגברה ולימדתי מחשבים בבית הספר להנדסאים. ניצני הוראה? אולי. בשנה הרביעית כבר עבדתי במשרת סטודנט בחברת מחשבים קטנה שישבה בקרית הטכניון, אקסאטק. שם פיתחתי כרטיסי חמרה יחודיים ודרייברים ששלטו בהם.

בשנת 1984 סיים שטיינר תואר ראשון בהנדסת מחשבים בטכניון, וכעבור עשור חזר לכאן לתואר שני במסגרת תוכנית ה-MBA שהיתה אז בחיתוליה. כעת, כלומר לפני שנה, הוא חזר לטכניון שוב, הפעם במסגרת תוכנית “מבטים”. לדבריו, “זו תוכנית מצוינת שמייצרת בתוכה שיח מעניין מאוד בין סטודנטים ‘רגילים’ לבין אנשים ותיקים מהתעשייה ומהצבא. לאנשים כמוני, שיש להם הרבה ניסיון בעמידה מול קהל, התוכנית ‘עושה סדר’ מבחינה פדגוגית. עמידה מול כיתה היא סיטואציה עתירת אחריות, וחשוב מאוד לתפקד בה נכון. ניסיון ואינטואיציה הם אמנם מרכיבים חשובים, אבל הבנה פדגוגית כמו זו ש’מבטים’ מעניקה לנו מסייעת מאוד בהתמודדות עם אתגרי ההוראה. גם העובדה שאני לומד ומלמד במקביל תורמת ומסייעת רבות, כי אני מביא לכיתה בעיות ממשיות מהשטח, ומקבל מהסטודנטים ומהמרצים סיוע בפתרון שלהן.”

32 שנות קריירה

עוד בתקופת לימודיו בטכניון הצטרף שטיינר לסטארט-אפ הראשון שלו – “לפני שהמונח סטארט-אפ הומצא”. כשנסגרה החברה, שישבה בפארק גוטווירט שבתוך הטכניון וייצרה מחשבים תואמי IBM, הוא עבר לאינטל. לאחר יותר מ-10 שנים באינטל, שכללו רילוקיישן בארה”ב, הוא הקים יחד עם הבוס שלו מאינטל סטארט-אפ. אותה תקופה קדמה לעידן ה-DVD, והפיתוח שלהם בוצע בתחום דחיסת ווידיאו בתקן mpeg2, שנחשב אז למתקדם ביותר. שטיינר בן ה-36 מונה לסמנכ”ל החברה. “שמחתי מאוד לחזור לעולם הזה של יזמות – להקים חברה מאפס, לבחור בעצמך את השטיח ואת המקלדות, לדחוף קדימה ולדעת שיום העבודה לעולם לא מסתיים באמת.”

ב-1998 הצטרף שטיינר לחברה צעירה בשם גלילאו, ובה כיהן כמנהל קו מוצרי התקשורת – קבוצה שהתנהלה כארגון עסקי המגלגל 70 מיליון דולר בשנה. כשנמכרה גלילאו למארוול האמריקאית בשנת 2001 תמורת 2.7 מיליארד דולר מונה שטיינר למנכ”ל משותף במארוול. משהבין ששוב הוא עובד בחברה גדולה וממוסדת פרש ממנה והצטרף כסמנכ”ל תפעול לחברת סטארט-אפ שייצרה בקרים לצגי-פלזמה. כשנרכשה החברה על ידי אינטל החליט לעזוב אותה, שכן “אינטל היא אמנם בית ספר מעולה, אבל בחברה כל כך גדולה תמיד תישאר חייל”. הוא חבר לשני יזמים וביחד הקימו את חברת לוסיד, שעסקה בשיפור הביצועים במשחקי מחשב. החברה מכרה בקרים למחשבים אישיים, ורכיביה איכלסו לא מעט לוחות אם של מחשבים כאלה. “בגלל התחרות הקשה עם חברות החומרה הגדולות, אינטל ונבידיה, לא הצלחנו לייצר רווחים, ולכן עברנו מייצור רכיבים למכירת פתרונות תוכנה לשיפור ביצועים גרפיים למחשבים אישיים.” הדרך לשוק הטלפונים הסלולריים התקצרה כשהחברה הצליחה להפחית בשיעור דרמטי (50%) את צריכת החשמל של המעבד. ואכן, ב-2013 חתמה לוסיד על הסכם עם סמסונג; תמורת הטכנולוגיה האמורה, שהאריכה את חיי הסוללה של “גלקסי 4” ו-“3 Note” בכ-50%, שילמה סמסונג ללוסיד סכום שנאמד ב-15 מיליון דולר.

למרות ההצלחה, חלק מהמשקיעים לא אהבו את השינוי ונסוגו מהשקעותיהם. לפני שנה וחצי פרש שטיינר מניהול החברה והחל במגעים עם חברה אחרת – אותו מו”מ שנפסק בעקבות החלטתו להירשם לתוכנית ‘מבטים’.

את שנתו הראשונה בהוראה הוא מסכם בחיוב. “אין לי אמירות גדולות אלא בעיקר תחושות ספציפיות, שרובן טובות מאוד. זה נשמע אולי כמו קלישאה, אבל לעמוד בפני תלמידים ולראות את ההתקדמות שלהם זו תחושה מדהימה. על הביורוקרטיה של משרד החינוך יש לי הרבה ביקורת, בעיקר כמי שבא מעולם שאין בו כמעט ביורוקרטיה, אבל אני מקווה שדברים יסתדרו ולא אצטרך לעבוד בהתנדבות. לי, ולאף אחד מידידי הנמצאים בסיטואציה דומה, אין ציפיות לתנאי שכר הדומים לתעשייה שממנה באנו, אבל צריך להיות איזשהו מינימום של כבוד והתייחסות לידע, לניסיון ולמטען שאנחנו מביאים – הן בתחומי הדעת, הן ביכולת העברת החומר והן בבגרות של העמידה מול כיתה. נראה שבמשרד החינוך יש כוונות טובות, אך הביצוע בשטח קלוקל ויוצר תיסכולים מיותרים. כאמור, מבחינת ההתייחסות של בתי הספר עצמם, ההתרשמות והחוויה חיוביות מאוד.”

לרגל יום הסטטיסטיקה העולמי, המתקיים ב-20 באוקטובר ביוזמת האו”ם, בחרנו להציג בפניכם את המעבדה לסטטיסטיקה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, בראשות פרופ’-חבר אילה כהן. מטרת היום המיוחד: להגביר את האמון בכלים סטטיסטיים ולהצביע על חשיבותם כאמצעי לקבלת החלטות שקולות ומבוססות מידע, המועילות לחברה ולאנושות בכל תחומי החיים.

“שלושה סוגי שקרים יש בעולם: שקרים, שקרים איומים וסטטיסטיקה”, קובעת האימרה המיוחסת (כנראה בטעות) לראש ממשלת בריטניה במאה ה 19, בנימין ד’יזראלי. ואכן, סביב תחום הסטטיסטיקה צמחו אינספור מיתוסים, אמירות שגויות ובדיחות. רבים סבורים כי הניתוח הסטטיסטי מוביל לעתים קרובות למסקנות מוטעות מכיוון שאי אפשר להסיק ממנו קביעות חד משמעיות.

תפיסה שגויה זו נובעת לא מחולשתה של הסטטיסטיקה אלא משימוש שגוי בכלים הסטטיסטיים. דוגמה לשימוש מסוג זה היא הגרף שהציג לאחרונה חבר הקונגרס הרפובליקאי ג’ייסון צִ’ייפֵץ (Chaffetz) במסגרת דיון בנושא הפלות בארה”ב. חבר הקונגרס הביע מורת רוח על “ההשקעה המופרזת” בתכנון המשפחה על חשבון יעדים אחרים דוגמת המאבק בסרטן. בגרף שהציג מסומנת ההשקעה בהפלות בקו אדום, ואילו ההשקעה במניעת סרטן מסומנת בוורוד.

אבל הגרף שלעיל מטעה: העדרו של ציר אנכי (Y), כלומר של אמת מידה אחידה לשני המדדים, שימש את חבר הקונגרס ליצירת תמונה מעוותת המנפחת את שיעור העליה בהשקעה בהפלות.

אילו הוצגו הנתונים באופן הוגן היה הגרף נראה כך:

בגרף הנכון מסומן בציר האנכי שיעור ההשקעה הכספית, וכך מקבלות ההשקעות בשני התחומים אמת מידה משותפת. מצג זה מבהיר כי בשעה שההשקעה בתכניות למניעת סרטן אכן ירדה משמעותית, העלייה בהשקעה בהפלות זניחה ביחס אליה.

סטטיסטיקה היא כלי המשמש אותנו היטב כשאנו משתמשים בו נכון. תחזיות מזג האוויר מבוססות על מודלים סטטיסטיים; רישיונות לתרופות מבוססים על ניתוחים סטטיסטיים של הניסויים הקליניים; וקריטריונים לקבלת מועמדים לעבודה וללימודים גבוהים מבוססים על ניבוי הצלחה באמצעות עיבודים סטטיסטיים.

התפתחות המחשבים החדישים האיצה את פיתוחן של שיטות סטטיסטיות חדשניות, המשלימות או מחליפות את השיטות הקלאסיות של עיבוד הנתונים. היקפי האחסון שאפיינו את ראשית עידן המחשוב לא אפשרו תיעוד נרחב ולא חישובים מורכבים. לכן התבססו השיטות הקלאסיות על מודלים הסתברותיים מקורבים בלבד. כיום, לעומת זאת, מושתת העיבוד הסטטיסטי על נפח נתונים גדול, ושיטות ההסקה אינן מצריכות בהכרח הנחות מקורבות. התפתחות זו מיושמת בהצלחה רבה בתחום של כריית נתונים ( data mining) – הפקת מידע מתוך אוסף נתונים גדול ורב-משתנים.

במעבדה לסטטיסטיקה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, בראשות פרופ’-חבר אילה כהן, נערכים מחקרים סטטיסטיים רבים בשיתוף עם חוקרים ממוסדות אקדמיים בארץ ובחו”ל במקרים בהם נדרשים ניתוחים סטטיסטיים בשיטות מתקדמות וחדשניות. כמו כן מסייעת המעבדה לסטודנטים לתארים מתקדמים בטכניון ומחוצה לו וכן לחברות פרטיות, משרדי ממשלה, בתי חולים ועוד. פרופ’ כהן מציגה כמה דוגמאות למחקרים שנעשו במעבדה בשנים האחרונות:

מוסר תשלומים. “המחקר, שנערך עבור חברה למתן משכנתאות, נועד לגלות את מאפייניהם של ‘הלוֹוִים הטובים’, העומדים בהחזר החודשי, לעומת אלה המפגרים בתשלומים. בסיום המחקר הוגדר הפרופיל הטיפוסי לכל אחד משני סוגי הלווים.”

אומדן נפגעים. “תיעוד מקרי הפגיעות הקשות בתאונות דרכים הוא אתגר מורכב, שכן מקרים רבים אינם מתועדים על ידי המשטרה ומרכזי הטראומה. לפיכך פותחה במחקר הנדון שיטה חדשה לאומדן המקרים על ידי “ניפוח” מחושב של הדיווחים. השיטה מתבססת על פיתוחים שנעשו לאחרונה בתחום הסטטיסטיקה בהקשרים ביולוגיים של אומדן גודל אוכלוסייה (שיטת Capture-Recapture ). המחקר נערך בשיתוף ד”ר ויקטוריה גיטלמן מהמכון לחקר התחבורה בטכניון, ומומן על ידי קרן המחקרים בענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל.”

יעילות טיפול רפואי. “במחקר, שבחן השפעה של תרופות על ילדים חולי קרוהן (מחלת מעי דלקתית), נבחנה יעילותן היחסית של תרופות הנצרכות דרך הפה לעומת תרופות הניתנות בזריקה. לעתים קרובות קשה לאמוד את היעילות התרופתית של כל אחת מהשיטות מכיוון שאופן הטיפול בחולה משתנה על פי מצבו ואינו נתון להחלטת החוקר. לפיכך נעשה במחקר זה שימוש בשיטה הקרויה Propensity Analysis . בשיטה זו נלקחת בחשבון גם ההסתברות-לטיפול, כלומר הסיכוי שהמטופל יקבל טיפול מסוים (גם אם לא קיבל אותו בפועל). העיבודים הסטטיסטיים במחקר זה נעשו במסגרת מחקרו של פרופסור דן טרנר מבית החולים שערי צדק ובסיועם של רופאים רבים ממרכזים שונים בעולם. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת הרפואיGUT .”

לשתות כדי לשרוד. “מחקר זה בחן את הסיבות לשימוש באלכוהול כאמצעי להתמודדות עם לחץ נפשי. במחקר נותחו נתונים הנוגעים לצוותי הכיבוי ביחידות שונות של מכבי האש במדינת ניו יורק. המסקנה: השקעת משאבי היחידה בצורה נכונה יכולה להפחית את הלחץ על העובד, וכך למנוע ממנו דיכאון המוביל לשתייה. המחקר נערך על ידי פרופסור פטר במברגר מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור סם בכרך מאוניברסיטת קורנל, וממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Applied Psychology.”

ניבוי הצלחה בלימודים. “מבחני מיון ללימודים או לעבודה נועדו לאתר את המועמדים הצפויים להצליח בלימודים או בעבודה. מאחר שיעילות המיון (כלומר ההצלחה-בפועל) נמדדת רק בקרב אלה שעברו את מבחן המיון, קשה לאמוד את המִתאם בין הניבוי להצלחה-בפועל. במחקר, שהתבסס על ציוני הקבלה (פסיכומטרי ובגרות) של סטודנטים בטכניון ועל ציוניהם בשנה הראשונה, פותחו שיטות ניתוח חדשניות כדי להתגבר על הקושי האמור. מחקר זה נערך בשיתוף עם ד”ר תמר קנת-כהן מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה ובמימון הקרן השייכת למרכז.”

המעבדה לסטטיסטיקה בטכניון נוסדה לפני 30  שנה על ידי פרופ’ פאול פייגין (כיום סגן נשיא הטכניון לפרויקטים אסטרטגיים) ופרופ’-חבר אילה כהן. המעבדה, הפועלת במסגרת מוסד הטכניון למחקר ופיתוח, היא אחת ממעבדות הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. צוות המעבדה הקבוע כולל כיום, מלבד ראש המעבדה פרופ’ כהן, את הסטטיסטיקאיות ד”ר אטי דובא וד”ר טטיאנה אומנסקי.