מימין לשמאל: פרופ’ גדי איזנשטיין, פרופ’ אורי סיון, פרופ’ מוטי שגב ופרופ’ מאיר אורנשטיין. צילום : דוברות הטכניון
המרכז להנדסה קוונטית בטכניון, ראשון מסוגו בישראל, נחנך לאחרונה במסגרת הכנס הבינלאומי ע”ש מארק ודיאן סיידן, בו השתתפו רבים מהמדענים המובילים בעולם בתחום. המרכז החדש יפעל במסגרת המכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון, המקיים ומקדם מחקרים חדשניים בתחום ההנדסה הקוואנטית. משימתו הכוללת: לתרגם את עקרונותיה של מכניקת הקוואנטים לעולם ההנדסה ולפתח טכנולוגיות ישימות שיתורגמו לשימוש תעשייתי.
ראש מכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי, פרופ’ גדי איזנשטיין, אמר כי “המרכז החדש יתמקד בהטמעת עקרונות הפיזיקה הקוונטית בתחומים שונים ובהם מחשוב, תקשורת, חישה, דימות ועיבוד אותות. אין ספק שהשילוב הייחודי בין מחקר מדעי בסיסי לבין היכולות ההנדסיות המתקדמות של חוקרי הטכניון יהפוך את המרכז להנדסה קוונטית לאחד המרכזים המובילים מסוגו בעולם.”
נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ציטט בכנס את הפיזיקאי ריצ’רד פיינמן, שנשא בשנת 1959 הרצאה בשם “יש עוד המון מקום שם למטה” – כלומר ברמה האטומית והמולקולרית. “אוניברסיטאות,” אמר פרופ’ לביא, “נבחנות ביכולתן לנבא את העתיד ולחשוב מראש על תחומי מחקר משמעותיים שיחוללו שינוי בחייה של האנושות. במהלך השנים הוכיח הטכניון את יכולותיו בהקשר זה כשבנה מרכזים ויחידות בתחומים שנהיו מרכזיים וחשובים מאוד: אנרגיה, מערכות אוטונומיות, מדעי החיים וההנדסה, ננוטכנולוגיה ועוד. כעת הגיעה תורה של ההנדסה הקוונטית ואני מבטיח לעשות כל שביכולתי כדי לסייע להפוך את המרכז הזה לסיפור הצלחה.”
את הכנס פתחה הרצאתו של פרופ’ עמנואל בלוך ממכון מקס פלאנק לאופטיקה קוונטית בגרמניה, שקיבל כעבור ימים ספורים את פרס הארווי – הפרס היוקרתי ביותר שמעניק הטכניון. פרופ’ בלוך הוא אחד המדענים המובילים במחקר ופיתוח של סימולטורים קוונטיים וביצירת גבישים מלאכותיים באמצעות סריגי-אור – פיתוח שיש בו תרומה עצומה לחקר החומרים. “כבר בביקור הראשונים אצלכם זיהיתי את הכישרון העצום ואת ההתלהבות הרבה שמניעים את חוקרי הטכניון,” אמר פרופ’ בלוך. “מהר מאוד הבנתי שמדובר באחת האוניברסיטאות המדעיות-טכנולוגיות הטובות בעולם, וחנוכת המרכז להנדסה קוונטית מבטאת זאת.”
סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון הציעו הצעות להתחדשות שכונת חליסה בחיפה
סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון הציגו לאחרונה הצעות להתחדשות שכונת חליסה בחיפה, וזאת במסגרת אירוע “לילות רמדאן” שנערך בשכונה. במהלך האירוע פגשו הסטודנטים את ראש העיר חיפה יונה יהב וכן תושבים, נציגי קהילה ומקבלי החלטות.
ההצעות פותחו במסגרת סטודיו תכנון בפקולטה, שהתקיים בהדריון בהנחיית האדריכלית מיכל יוקלה ובתמיכת החממה החברתית בטכניון. במהלך הקורס ערכו הסטודנטים מפגשים עם תושבים, למדו את השכונה ואת צרכיה, מיפו אתגרים והזדמנויות והציעו חזון לשכונה ומגוון פתרונות אפשריים וישימים בתחומים השונים שהעלו התושבים: מצוקת הדיור והפערים בתשתיות העירוניות ובמרחב הציבורי. ההצעות המגוונות כוללות שיפור המרחב הציבורי וחידוש רחובות, עיבוי מגורים, הוספת מגורים, תכנון שטחים פתוחים ומבני ציבור ורווחה.
צילום: אבי בלומברגצילום: אבי בלומברגצילום: אבי בלומברג
יום עיון בטכניון:קידום שיתופי פעולה מבוססי-מחקר בין האקדמיה למערכת החינוך
ד”ר עינת הד-מצוינים
לאחרונה התקיים בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון יום עיון בנושא שיתופי פעולה מבוססי מחקר בחינוך למתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה. בפתיחת הארוע הציג נשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, דוגמאות לשינויים הטכנולוגיים הצפויים להתרחש בעשורים הבאים ולהשפיע על מערכת החינוך – התפתחויות שחשוב להקדיש להן תשומת לב הן במערכת החינוך והן בטכניון. בעקבות יום העיון, שבו השתתפו נציגים ממשרד החינוך, מהאקדמיה, מהתעשייה ומהמגזר השלישי, ייערכו מפגשי עבודה וקבוצות דיון ממוקדות במטרה לבחון ולבסס שיתופי פעולה מבוססי מחקר בין המגזרים השונים.
“בקידומם של שיתופי פעולה מבוססי מחקר בין האקדמיה למערכת החינוך אנו נתקלים בכמה בעיות,” אמרה דיקנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, פרופ’ יהודית דורי. “קרנות מחקר יוקרתיות כדוגמת ISF פוסלות במקרים רבים מענק מחקר בשל היותה של הצעת המחקר ‘פרקטית מדי’. המרכז הארצי להוראת המדעים (מל”מ) מדגיש אך ורק פיתוח ולא מתקצב ליווי מחקרי אלא רק משוב על פיתוח החומרים. מצב זה חייב להשתנות כדי שנערוך מחקרים המשפיעים באופן ישיר על מערכת החינוך. אנו ממשיכים לחקור בעיות העולות מהשטח, אך המימון לכך מגיע בעיקר ממלגות הטכניון לדוקטורנטים ומסטרנטים.”
ד”ר עינת הד-מצוינים, שיזמה והנחתה את יום העיון, הסבירה כי הרעיון נולד בעקבות הפוסט-דוקטורט שלה במרכז LRDC (Learning Research & Development Center) באוניברסיטת פיטסבורג. שם, לדבריה, הבינה “כמה חשוב הקשר בין האקדמיה, התעשייה ומערכת החינוך – קשר הזוכה להתייחסות עמוקה ונרחבת בארה”ב.” כשחזרה לישראל החלה לברר מה מצב התחום בארץ, ועד מהרה הגיעה למסקנה שהמצב דורש שיפור. “כך נוצר הצורך לנתח את האפשרויות ואת החסמים הנוגעים לשיתופי פעולה מבוססי-מחקר (research-based cooperation) בין האקדמיה, התעשייה, המגזר השלישי (עמותות) ומערכת החינוך.”
את ההרצאה המרכזית ביום העיון נשאה פרופ’ מארי-קיי סטיין, אחת ממנהלות מרכז המחקר LRDC. פרופ’ סטיין הציגה את השינויים הדרמטיים שהתרחשו בארה”ב, ובעיקר במדינת טנסי, בהקשר של שיפור החינוך המתמטי והמדעי באמצעות שיתופי פעולה מבוססי-מחקר. “המוטו שלנו הוא אינטראקציה מתמדת בין חקר החינוך, מלאכת ההוראה בשטח ומדעי ההתנהגות,” אמרה פרופ’ סטיין. “במחקרים שלנו גילינו שה’תרגום’ משדה המחקר למתרחש בשטח, כלומר בבתי הספר, הוא תהליך מורכב ולא לינארי. למרות הקשיים, השיח בארה”ב משתנה בהדרגה ונוצר ממשק חזק יותר ויותר בין מחקר להוראה ובין חוקרים למורים.”
בהמשך יום העיון התקיים רב-שיח בין נציגים מארבעת המגזרים: משרד החינוך, האקדמיה, התעשייה והמגזר השלישי. את האקדמיה יצגו חברי סגל מהטכניון, ממכון ויצמן, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בן גוריון בנגב וממכללת סמינר הקיבוצים. פרופ’ ענת זהר מהאוניברסיטה העברית אמרה כי “בעולם הרחב, הדיאלוג בין האקדמיה לפרקטיקה משתנה. אני חוששת שבארץ לא רואים עדיין שינוי מספק, במיוחד בכל הנוגע לרלוונטיות של המחקר לשדה החינוכי”. פרופ’ בת-שבע אלון ממכון ויצמן טענה כי “שיתופי פעולה מבוססי-מחקר בתחומים של הוראת המתמטיקה והמדעים קיימים בארץ שנים רבות וישראל אף היתה פורצת דרך בתחום זה. התפתחויות בשנים האחרונות, כגון הצטמצמות המרכז להוראת המדעים, הובילו לירידה בשיתופי פעולה אלה, אולם המעורבות של המגזר השלישי והתעשייה יוצרים הזדמנויות חדשות.”
“פער תרבויות”
את משרד החינוך יצגו ד”ר איתי אשר, מ”מ המדען הראשי של משרד החינוך, ומוהנא פארס, האחראי על קידום לימודי מתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד (יוזמת 2X5) במשרד החינוך. מר פארס אמר כי “אנחנו, כמשרד החינוך, לא צורכים מספיק מחקר והאקדמיה לא מספיק מחוברת אלינו. זהו פער תרבויות שאפשר וצריך לגשר עליו.” ד”ר אשר הוסיף כי “בין האקדמיה למשרד החינוך קיימים ניגודי אינטרסים מסוימים שיש לגשר עליהם. האקדמיה מעוניינת ביצירת ידע חדש, בתהליך איטי ומעמיק, ואילו משרד החינוך צמא לסינתזה מהירה יחסית של הידע הקיים הן בתמיכה בקביעת מדיניות והן בשיפור הפרקטיקה של מנהלים ומורים. לשכת המדען הראשי מנסה לקדם את שני היעדים הללו.”
הקישור בין מתמטיקה וג’אגלינג אינו מובן מאליו, ועם זאת, לשני התחומים האלה יש היסטוריה ארוכה; המתמטיקה נולדה ככל הנראה יחד עם המין האנושי עצמו, והאיזכורים הראשונים של עיסוק בג’אגלינג מקורם במצרים הקדומה.
אם נתאר את המתמטיקה כחקר התבניות, הרי שהג’אגלינג הוא אמנות המשתמשת בכוח הכבידה ליצירת תבניות באמצעות כדורים – או חפצים אחרים – הנעים באוויר. לכן אין זה פלא שבמרוצת השנים התפתחה תיאוריה מתמטית של ג’אגלינג. עם זאת, עיסוקם של מתמטיקאים רציניים בתבניות ג’אגלינג ובתיאורן האקסיומטי הוא תופעה חדשה למדי.
כדי להתחיל לדון בחקר הג’אגלינג מנקודת ראות מתמטית עלינו להבין קודם מהי תבנית בג’אגלינג (juggling pattern). לשם כך עלינו לדמיין פעימות קצובות, כאשר בכל פעימה נזרק באוויר כדור. כעת נוכל לקבוע כמה פעימות יחלפו מרגע שהכדור נזרק ועד שייתפס שוב (בעזרתו האדיבה של כוח הכבידה). נניח שהתבנית חייבת להיות מחזורית ואסור ששני כדורים ייזרקו או ינחתו יחד.
כעת נדמיין רצף אינסופי של פעימות כאלה, שכל אחת מהן קובעת גובה (או משך זמן) ספציפי. נתון זה יהיה מספר טבעי המתאר את הזמן שיידרש לכדור לנחות מרגע שנזרק. לדוגמה, אפשר לקבוע כי כדור שנזרק בפעימה הראשונה ינחת בפעימה הרביעית וכדור שנזרק בפעימה השלישית ינחת בשישית. במילים אחרות, כל כדור ינחת שלוש פעימות אחרי שנזרק. נקרא לכך “רצף 3”, שפירושו שבכל פעימה נזרוק כדור שייזרק שוב כעבור שלוש פעימות. זוהי הגדרה מחזורית, וברור שכל עוד אנחנו מבצעים את התבנית האמורה בשלושה כדורים, לעולם לא יווצר מצב ששני כדורים ינחתו בעת ובעונה אחת.
התיאור המדויק של תנאים אלה קרוי בפי הג’אגלרים סייטסוואפ (siteswap) ובשפה המתמטית רצף (sequence). אפשר לתאר את ההגדרות האלה בסדרות ספרות סופית (a_1…a_k), שבהן כל חלק הוא 0 או מספר שלם הגדול מ-0. המילה 423, לדוגמה, פירושה שבפעימה הראשונה נזרוק כדור שייזרק בפעם הבאה בפעימה החמישית (הספרה 4 פלוס 1, שהוא מיקומה ברצף), בפעימה השנייה נזרוק כדור שייזרק שוב בפעימה הרביעית (2+2), בפעימה השלישית נזרוק כדור שיייזרק שוב בפעימה השישית (3+3), ואז נחזור על התבנית כך שכדור שנזרק בפעימה הרביעית ייזרק שוב בשמינית, וכן הלאה.
כאמור, המספר 0 לגיטימי בתבניות האלה ופירושו זריקה ריקה, המתרחשת בפעימה שבה לא נזרק כדור.
כל זה מעלה כמה תהיות. ראשית, אם לפנינו רצף סופי המורכב ממספרים טבעיים, כמה כדורים יידרשו לנו כדי לבצעו בג’אגלינג? מתברר כי התשובה לשאלה הזו פשוטה למדי: אם רצף מתמטי סופי תואם סייטסוואפ מסוים, הרי שממוצע הספרות ברצף שווה למספר הכדורים שיידרשו לנו. מכך נובע כי כדי שרצף יהיה “לגיטימי” בג’אגלינג, ממוצע הספרות שלו חייב להיות מספר שלם. עם זאת, זהו אינו תנאי מספיק לקיומה של תבנית בפועל, כפי שעולה למשל מן המספר 432. ממוצע הספרות כאן הוא אכן מספר שלם (3), אולם אם נבצע את התרגיל, שלושת הכדורים ינחתו בעת ובעונה אחת – בפעימה החמישית.
כדי לקבוע אם רצף הוא לגיטימי עומדת לרשותנו בדיקה המבחינה בין רצפים “אסורים” כמו 432 לרצפים לגיטימיים כגון 423. בדיקה זו נקראת “בוחן התמורה (the permutation test). תמורה פירושה סידור מחדש של עצמים בקבוצה. במילים אחרות, אם הקבוצה מורכבת מהמספרים הטבעיים 1 עד k, הרי שתמורה של k עצמים תהיה קבוצת המספרים 0 עד k-1, המוצגת בסדר כלשהו. בוחן התמורה קובע כי רצף יהיה לגיטימי בג’אגלינג אם, ורק אם, הרצף המתקבל באופן זה הוא תמורה של k עצמים. במילים אחרות, כל אחת מהספרות 0 עד k-1 מופיעה בה פעם אחת בדיוק.
שאלות נוספות עולות בהקשר הקומבינטורי, לדוגמה: כמה רצפים קיימים בהינתן מספר ספציפי של כדורים ומחזורים? מתברר כי התשובה לכך נמצאת גם היא בתחומים אחרים במתמטיקה. אפשר לתאר גם משפחות שונות של רצפי ג’אגלינג. לדוגמה, אפשר להתייחס לרצפים “ראשוניים” – כאלה שאי אפשר לפרק לרצפים קטנים יותר. לדוגמה, הרצף 423 הוא ראשוני, אולם הרצף 4233 אינו ראשוני שכן אפשר לפרק אותו לרצפים 423 ו-3. משפחה מעניינת נוספת של רצפי ג’אגלינג היא רצפים שכל תמורה שלהם היא לגיטימית בג’אגלינג. דוגמאות לכך הן 441, 900 ו-5551. עובדה מעניינת נוספת היא שלכל רצף נתון, ישנה לפחות תמורה אחת שאפשר לבצעה בג’אגלינג.
עד כה לא הזכרנו את תפקידן החשוב של הידיים בתבנית הג’אגלינג. למעשה, כל מה שתיארנו כאן אפשרי לביצוע בכל מספר ידיים שהוא. אפשר לדמיין שתי ידיים, שהשמאלית זורקת את הכדור בפעימות הזוגיות והימנית בפעימות האי זוגיות (כך נוהגים רוב הג’אגלרים); אולם אפשר גם לדמיין יד אחת בלבד, הזורקת כדור בכל פעימה. מנקודת המבט של ההתייחסות המתמטית הקיימת לג’אגלינג אין הבדל בין שתי הזריקות, אולם אפשר לפתח תיאוריה מורכבת יותר שתבחין בין האפשרויות. אפשר גם לוותר על העיקרון לפיו לא ייזרק (או ייתפס) יותר מכדור אחד בכל פעימה. במקרים כאלו נמצא אנלוגיות מורכבות יותר להתייחסות הפשוטה יחסית שתיארנו קודם, וכך נגיע לאפשרויות קומבינטוריות רבות ומעניינות.
ד”ר אוליבר סרג’נט, יליד אנגליה, השלים דוקטורט באוניברסיטת בריסטול, בריטניה. בספטמבר 2014 הוא הגיע לטכניון לטובת פוסט-דוקטורט הנמשך גם כיום, בהנחייתו של פרופ’ אורי שפירא מהפקולטה למתמטיקה. לדבריו, “בקיץ שעבר הובלתי בטכניון פרויקט בנושא המתמטיקה של הג’אנגלינג לסטודנטים בשנה הראשונה ללימודיהם במתמטיקה. יחד איתם פיתחתי דרכים חדשות לתיאור של משפחות ספציפיות של רצפי ג’אגלינג. אני עצמי מתאמן בג’אגלינג מזה כעשור ונהנה מאוד מהתחביב הזה, המחייב משמעת נפשית וגופנית.”
האחים איתי ופלג הראל מקיבוץ גן שמואל זכו בפעם הרביעית בתחרות הטכנוראש בטכניון
הקבוצה הזוכה בטכנוראש 2016 – משפחת הראל מגן שמואל. (מימין לשמאל: ורדה, אברהם, איתי ופלג)
בפעם הרביעית: האחים איתי ופלג הראל ואביהם אברהם זכו במקום הראשון בתחרות “טכנוראש WillyPong” – תחרות הטכנוראש ה-15. במקום השני זכו במשותף הקבוצות BBP ו”כל ה-cool’s”.
לקראת התחרות הוצב במרכז הקמפוס אקווריום שבתוכו מונח “ווילי הלוויתן”, וכל אחת מהקבוצות המשתתפות נדרשה לבנות מתקן המתחבר לצינור מים חיצוני ומבצע שלוש משימות עיקריות: מילוי האקווריום במים ושחרורו של ווילי הלוויתן בזמן מינימלי; בניית מזרקה אנכית שעליה “ירקדו” כדורי פינג פונג רבים ככל האפשר ובגובה רב ככל האפשר; ופגיעה של זרם מים מרוכז במטרה בכוח חזק הגורם לשחרורו של צרור בלונים.
הזוכים, כאמור, הם קבוצת “איזי פונג” מקיבוץ גן שמואל: פלג הראל (41), איתי הראל (29) ואביהם אברהם (67). הפעם האחים החליפו תפקידים: אם בעבר פלג, בוגר הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, הוביל את הפרויקט ואיתי סייע לו, הפעם עמד איתי בראש הפרויקט, כסטודנט (שנה שלישית) בפקולטה להנדסת מכונות. לאחר הזכייה ביקשו האחים קודם כל להודות לשותפיהם להצלחה: אמא ורדה, אבא אברהם וקורין (אשתו של פלג) ש”חיפו” על הבית ועל ארבעת הנכדים-ילדים בהעדרו של פלג (אברהם גם עזר רבות בבניית המתקן); חברת “בקרה גבע” שתרמה ציוד פנאומטי; חברת “גן שמואל מזון” וקיבוץ גן שמואל, שחבריו “היו בטוחים שיש פיצוץ באיזה שיבר עד שאמרנו להם שאלה הניסויים שלנו לקראת הטכנוראש”; והחבר יאיר טילינגר שעזר בבנייה.
אז מה הם עשו בעצם? “האמת היא שבנינו שלושה מתקנים, ושניים מהם זרקנו לפח כי הם לא עבדו,” מספר איתי. “במתקן השלישי, שבנינו במשך חודש וחצי, ויתרנו על אתגר הבלונים לטובת התמקדות באתגר הפינג פונג ובאתגר מילוי האקווריום. לצורך החזקת כדורי הפינג פונג באוויר יש כאן 45 מתזים, המתזים עוצבו על סמך חישובים מתמטיים ונסיונות רבים. בסופו של דבר זה עבד יפה.”
תחרות הטכנוראש נהגתה על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. בכך ביקש ניב-יה “להרחיק את הסטודנטים מספרי הלימוד וממסך המחשב ולתת להם במה לביטוי יצירתי תוך התמודדות עם אתגר התחרות – בעיות מורכבות באווירת כיף”.
בתחרות הראשונה, שהתקיימה בניהולו ב-1997, נדרשו המשתתפים להשליך ביצה מגג הבניין הגבוה בטכניון כך שתנחת על הקרקע, כשהיא שלמה, בזמן הקצר ביותר. מאז מתקיימת התחרות מדי שנה תוך היצמדות לעקרונות המקוריים שהציב ניב-יה: עבודת צוות, תחרותיות, מנהיגות, חשיבה, תכן בתנאים מציאותיים, בנייה של דבר חדש והתמודדות עם בעיה שיש לה יותר מפתרון אחד. “מדי שנה אנחנו רואים בתחרות הטכנוראש את הפער בין תכן הנדסי לבין הביצועים בשטח,” אמרה רחל דורבן, אמו של ניב-יה, “וגם השנה נאלצו המתחרים להתמודד עם הרוח החזקה. זו בדיוק המטרה: לחשוף את הסטודנטים למרחק בין תוכנית ליישום, בין עבודה אקדמית לפרויקט מעשי, ולהבהיר להם כמה חשוב שהמתקן שהם בונים יהיה רובאסטי ומוכן לשינויים בלתי צפויים.”
ניב-יה דורבן ז”ל התגייס לצבא בתום לימודי התואר הראשון בטכניון. במקביל לשרות הצבאי החל את לימודי התואר השני בפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון. במרץ 2003 נרצח ליד ביתו בתל אביב.
אתגר כדורי הפינג פונג בתחרות
השופטים בתחרות. מימין לשמאל : פרופ’ דוד דורבן ופרופ’ אלון גני מהפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל ופרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות
תחרות Dream Factory, שהתקיימה לאחרונה בטכניון, מספקת לסטודנטים הזדמנות להתחכך בעולם היזמות ולהציע לחברות עסקיות פתרונות טכנולוגיים יצירתיים
בתמונה : הסטודנטים ונציגי החברות עם דניאל בר שלו (משמאל) ומעין לופטון (שנייה משמאל)
לאחר חודש של עבודת הכנה מאומצת התקיים בטכניון אירוע Dream Factory, שבו הציגו סטודנטים מהטכניון פתרונות מעשיים ויצירתיים לבעיות טכנולוגיות שהתעוררו בחברות עסקיות שונות. פרויקט זה נועד לעורר את הסטודנטים לחשיבה יצירתית ויזמית ולחשוף אותם לתעשייה ולבעיות ממשיות העולות בסביבתו היומיומית של המהנדס. לזוכים ניתנים פרסים כספיים.
תחרות Dream Factory, הנערכת במסגרת BizTEC ומרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, התקיימה לראשונה בשנת 2014, והפתרונות שהוצגו בה על ידי הסטודנטים זכו לשבחים רבים מן החברות שהציגו את האתגרים. השנה התמקדה התחרות בתעשייה המסורתית וזימנה חמש חברות: חיפה כימיקלים, מעבדות שרון (Sharon Labs), אַבְגּוֹל, תמה ושטראוס. האתגרים שהציגו החברות התפרסו על פני תחומים רבים ובהם כימיה, הנדסה כימית, הנדסת סביבה, הנדסת מכונות והנדסת מזון. נציגי החברות, שקיימו קשר רציף עם הסטודנטים, הגיעו לארוע כדי לשמוע את הפתרונות המוצעים ולהעריך אותם על פי יעילותם וישימותם. הנה כמה מהאתגרים ופתרונותיהם:
חברת חיפה כימיקלים ביקשה פתרון לפיזור ידני אך מדויק של דשן מוצק. שרון פארבר, סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת מכונות ועודד יקיר, סטודנט לתואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, הציגו כל אחד בתורו מתקן להחדרת כמות מדודה של דשן לאדמה. הפיתוחים יוצגו בפני הדרג הבכיר בחברה, שיקבע כיצד יחולק הפרס ביניהם.
חברת תמה פנתה ל- Dream Factoryבבקשה לפתח מכשיר ייחודי שייתן מענה לעיטוף ידני של משטח ברשת אלסטית. המכשיר נדרש להקל על עבודת המפעיל, להביא לעטיפת משטח אופטימלית, לייצר מנגנון חיכוך כך שהרשת תימתח ולא תחליק, ומתיחוּת הרשת לא תושפע ממהירות הפריסה. סמירבגלקוטה, סטודנט לתואר שני בעל ניסיון של יותר מעשור בתעשייה, הציג לחברה התקן העונה על מרבית הדרישות שהוגדרו. תמה תעניק לו את הפרס כתשורה להשקעה ולרצינות בהן פעל סמיר לכל אורך הפרויקט.
תחרות Dream Factory נוהלה השנה על ידי מעין לופטון במסגרת תוכנית BizTEC, שאותה מנהלת דניאל בר שליו. התוכנית מתקיימת כאמור במסגרת מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון בראשותו של רפי נווה.
“דוקטרינת לאס וגאס קובעת שמה שקורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס, אבל במזרח התיכון זה לא תופס: מה שקורה במזרח התיכון לא נשאר כאן אלא משפיע על העולם כולו.” כך אמר השגריר לשעבר דניס רוס בהרצאתו “לאן מועדות פני המזרח התיכון?”, שהתקיימה בשבוע שעבר במסגרת ההרצאה השנתית בטכנולוגיה וכלכלה ע”ש יצחק מודעי ז”ל בקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון.
את הארוע הנחה פרופ’ בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים. “יצחק מודעי חש שהטכניון חייב לחשוף את הסטודנטים שלו לא רק למדעים ולהנדסה אלא גם לקשר שבין כלכלה וטכנולוגיה. את הרעיון הזה הוא מימש בחייו – כבוגר הנדסה כימית בטכניון, עורך דין וכלכלן. הוא נכנס לפוליטיקה, כיהן כשר האנרגיה התשתיות, התחבורה, המשפטים והאוצר, וחילץ את ישראל ממשבר כלכלי קשה מאוד.”
בנו של יצחק, בועז מודעי, ששימש עד לאחרונה כשגריר ישראל באירלנד, אמר: “מאז מות אבי לפני 18 שנה סיפרו לי אנשים רבים על געגועיהם לפוליטיקאי שאבא היה, ולפעילותו הפוליטית המוצלחת בשנות השמונים; אבל עבורנו הוא היה אבא, סבא ואח שתמיד נותן עצה טובה בזמן הנכון.”
רוס, המלמד כיום באוניברסיטת ג’ורג’טאון, כיהן בין היתר בעבר כיועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי בממשל אובמה, כמנהל תחום תכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשל הנשיא ג’ורג’ בוש האב וכמתאם מיוחד למזרח התיכון בממשל קלינטון. במשרות אלה מילא רוס תפקיד מרכזי בעיצובה וביישומה של המעורבות האמריקאית בשיחות השלום בין ישראל לפלסטינים.
“בשנים האחרונות מתחוללים משברים חמורים באזור,” אמר רוס בהתייחסו לאירועים הפוקדים את המזרח התיכון מאז 2011. “בסוריה, שם כנראה מתחולל האסון ההומניטרי הגדול באזור, נהרגו עד כה כחצי מיליון איש במלחמת האזרחים המתחוללת במדינה מאז 2011. 12 מיליון אזרחים נעקרו מבתיהם. עיראק נלחמת בדעאש, המשתמשת ב-50,000 האזרחים בפלוג’ה כמגן אנושי. גם בתימן, בלוב ובמצרים ניכרת השפעתה השלילית של דעאש.” הוסיף.
בהתייחסו לרקע ולסיבות שהוליכו לאירועים הללו ציין רוס כי “יש פרשנים שאומרים שזהו חורבנה של מפת סייקס-פיקו מ-1916, שחילקה את אזורי ההשפעה במזרח התיכון בין צרפת ובריטניה. במקרה של סוריה ועירק יש בזה היגיון. אחרים אומרים שזו מתקפה על מוסד המדינה, אבל הם טועים – שכן המהומות אינן מתרחשות במדינות מלוכניות. האמת היא שאין כאן תשובות פשוטות שכן לסכסוך יש רבדים רבים, שכוללים מאבקי זהות. אפילו בתוך האסלאם מתחולל מאבק קשה – בין סונים לשיעים ובין הסונים לבין עצמם.”
מימין לשמאל : פרופ’ בועז גולני, נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, השגריר לשעבר דניס רוס והדיפלומט בועז מודעי
“חשוב להבין שהקונפליקטים לא עומדים להיעלם, אבל אפשר כמובן להתערב בהם בצורה מושכלת. גם זה לא פשוט, כי כפי שיש סיכון בהתערבות, יש סיכון באי-התערבות.” הבהיר בנושא המעורבות הצבאית של ארה”ב במדינות האזור. “אובמה הוציא את ארה”ב מעיראק – והחזיר לשם 5,000 חיילים בלית ברירה. בסוריה נמנענו מראש מהתערבות, מחשש ל’עיראק שנייה’, וכעת אנחנו משלמים את מחיר אי-ההתערבות. במילים אחרות, ריסון הכוח חשוב אבל גם הוא חייב להיעשות בחוכמה.”
בהתייחסו למלחמה בדעאש ציין רוס כי “למרות חומרתם של הסכסוכים השונים, אני מאמין שהאתגר המרכזי של ארה”ב באזור כיום הוא בלימת דעאש. ומה מייחד את דעאש? לא הקיצוניות ולא הברוטליות, אלא התפיסה שמשימתו של הארגון הוא להביא את אחרית הימים. אלה אנשים שתופסים את עצמם כשליחי אלוהים, ושום דבר לא יעצור אותם מלבד כוח.”
“אבל הכוח הזה לא יכול להיות אמריקאי, כי אם האמריקאים יחסלו את דעאש, יווצר ואקום שלתוכו יימשכו כוחות רעים לא פחות. כך הרי קרה עם אל קעידה, שגוויעתה הולידה את דאעש. רק הסונים יכולים לדחוק את דעאש ולמלא את מקומה בכוחות שפויים. בכך טעינו בעיראק – שלא שיתפנו פעולה עם הסונים. כעת יש כאן הזדמנות חסרת תקדים של שותפות אינטרסים אל מול דעאש, וכך רואות את זה המדינות הסוניות: ישראל כמכשול חשוב וחיובי בפני דעאש ובפני איראן.”
בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הסביר רוס כי “לא שאין כאן מכשולים – לא ברור כלל אם לפלסטינים יש ‘רוחב פס’ מספק למגעים עם ישראל, וגם ישראל שואלת את עצמה מה תקבל בתמורה לוויתור על שטחים. מה שבטוח הוא שחיייבים להרחיב את הדיון הזה למדינות ערב.” סיכם בהרצאה שהתקיימה שעות מספר לפני הפיגוע הרצחני במתחם שרונה בתל אביב.
שיר המעלות – דגם פסלו של האמן דני קרוון שיוצב בטכניון
במושב הפתיחה נחשף גם שפסל חדש בעיצובו של דני קרוון יוצב בטכניון. הפסל, “שיר המעלות”, הוא פסל נירוסטה ספירלי בגובה 18 מטר, שעוצב על ידי קרוון במיוחד עבור הטכניון. הוא יוצב בכיכר הסמוכה למבני מעונות הסטודנטים החדשים הנבנים בקמפוס.
קרוון, שקיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2009, מסביר כי החליט על צורתו הספירלית של הפסל “גם בגלל הצורה וגם בגלל מה שהיא מסמלת. בלב הספירלה הצבתי ארבעה ‘סולמות’ הבנויים מקווי ניאון כחולים ויוצרים יחד מעין פיגום. אני בודק אפשרות שהאור יעלה בהם עד למעלה שוב ושוב. בנוסף, מקצות הסולמות אמורות לצאת ארבע קרני לייזר כלפי מעלה.” בהנחיית קרוון בנו סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון דגם של הפסל, במיוחד לקראת פתיחת אירועי הקורטוריון היום. הדגם מוצג בבניין הפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב.
לדברי פרופ’ גבי גולדשמידט מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון “עבודה זו היא ייחודית בגוף העבודות של קרוון, שרוב עבודותיו הן סביבתיות ואינן מוגדרות כפסלים. זכות גדולה יש לטכניון שבקמפוס שלו תוצב עבודה של אחד האמנים החשובים הפועלים כיום בישראל.”
נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא (משמאל) מעניק לפרופ’ אמריטוס מוסא יודעים (במרכז) ופרופ’ אמריטוס ג’ון פינברג (מימין) אות הוקרה מהטכניון
אירועי הקורטוריון נפתחו במוצאי שבת בקבלת הפנים החגיגית של נשיא הטכניון פרופ’ לביא ואשתו ד”ר לינה לביא לכבוד מאות המשתתפים. בארוע השתתפו ראש העיר חיפה יונה יהב, יו”ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, היזם בוגר הטכניון ד”ר יוסי ורדי, מולי אדן, בעבר סגן נשיא בכיר באינטל העולמית ונשיא אינטל ישראל וכיום יועץ בכיר לבנק הפועלים, מנכ”ל המרכז הרפואי רמב”ם פרופ’ רפי ביאר, סגן נשיא ברודקום ד”ר שלמה מרקל, חתני פרס הארווי לשנת 2015 הפרופסורים עמנואל בלוך ומרק קירשנר, איש העסקים והפילנתרופ נורמן סיידן, חברי הנהלת הטכניון והוועד המנהל, נשיאי הטכניון לדורותיו, דיקני הפקולטות ורבים נוספים.
במרכזו של ערב הפתיחה עמד אירוע הוקרה מיוחד למפתחי תרופת ה”אזילקט” למחלת הפרקינסון, פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים ופרופ’ אמריטוס ג’ון פינברג מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. השניים פיתחו בשנות השבעים תרופה בשם “ראסאג’ילין”, שנמצאה יעילה במניעת מוות של נוירונים במוח. פיתוח זה הוביל לפיתוחה של תרופת ה”אזילקט” בידי חברת טבע. ארז ויגודמן, נשיא ומנכ”ל טבע, שיגר לשניים אגרת הוקרה מיוחדת בה כתב: “הארוע המתקיים הערב הולם, בחשיבותו וביוקרתו, את גודל ההישג שאותו אתם חוגגים. פרופ’ יודעים ופרופ’ פינברג, מן הראוי שתהיו גאים בעבודתכם, אשר הקלה את סבלם של חולים רבים והעניקה ימים טובים לאלפי אנשים החיים בצלה של המחלה. הצלחתן של תרופות כגון אזילקט וקופקסון מעידה על הפוטנציאל העצום הטמון ביחסים אמיצים בין אקדמיה ותעשייה. שילוב כוחות והתמקדות במשימה שלפנינו מעניקים לנו את הכוח לשנות את מהלך ההיסטוריה.”
“לכל אוניברסיטה יש היכל תהילה משלה של מחקרים פורצי דרך ותגליות משמעותיות. לאזילקט מקום של כבוד בהיכל התהילה של הטכניון”, ציין נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא שהעניק לשניים אות הערכה מיוחד מהטכניון כהוקרה על פועלם.
מימין לשמאל: פרומה יודעים, פרופ’ ג’ון פינברג, ראש העיר חיפה יונה יהב, נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ופרופ’ מוסא יודעים
מימין לשמאל : יו”ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא ויו”ר הקורטוריון לורנס (לארי) ג’קייר
“רק בשנת 2020 יתאושש הטכניון מהעשור האבוד של האקדמיה הישראלית”, ציין נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא בפתח מושב הקורטוריון (חבר הנאמנים של הטכניון) לשנת 2016. במהלך “העשור האבוד” של האקדמיה הישראלית ביצעה הממשלה קיצוץ חד בתקציבי האוניברסיטאות, מהלך שפגע במחקר והוביל לירידה תלולה במספר חברי הסגל. “בארבעת העשורים האחרונים גדלה אוכלוסיית ישראל ב-142%, התל”ג צמח ב-98%, מספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות זינק ב-240%, ורק מספר חברי הסגל האקדמי צנח בכ-20%. בטכניון צנח מספר חברי הסגל מ-642 בשנת 2000 ל-527 ב-2010.”
נשיא הטכניון הזהיר כי ללא מחקר אקדמי “תאבד ישראל את מעמדה בחזית הטכנולוגיה והמחקר המדעי, ולכן המשימה המרכזית העומדת בפני הטכניון בשנים הקרובות היא גיוס של חברי סגל חדשים. בשנה האחרונה גוייסו 32 חברי סגל חדשים ובחמש השנים האחרונות – 137 חברי סגל חדשים, המהווים 25% מסך חברי הסגל בטכניון. בשנת 2020 יהוו חברי הסגל הצעירים – אלה שנמצאים בטכניון עשר שנים ופחות – 50% מחברי הסגל. במילים אחרות, זה יהיה טכניון חדש. בתוך כך עלינו לדאוג להמשך הגדלת מספר הנשים ומספר בני המיעוטים בסגל הטכניון.”
פרופ’ לביא הוסיף כי למרות השלכות העשור האבוד רשם הטכניון זינוק מרשים בכמות פרסומים המדעיים – מ-1,600 בשנת 2000 ל-2,900 בשנת 2015.
בהתייחסו למגמות עתידיות ציין פרופ’ לביא כי המהפכה התעשייתית הרביעית והתמורות שהיא צפויה לחולל בחיים היומיום ובשוק העבודה, דורשת היערכות מיוחדת בתחומי הלימוד והמחקר. “על פי הערכות שונות כמחצית מהתלמידים שמסיימים השנה את כיתה א’ יעסקו בבוא העת במקצועות שעדיין אינם קיימים היום, ועל האוניברסיטאות להיערך לכך כבר עתה.”
השנה הגיעו למושב הקורטוריון למעלה מ-200 נציגים מרחבי העולם – מספר שיא של משתתפים בתולדותיו – והם ישתתפו בארועים שיימשכו עד יום רביעי הקרוב. יו”ר הקורטוריון לורנס (לארי) ג’קייר ציין כי סיסמת הקורטוריון השנה היא “טכניון ללא גבולות”, כאשר הכוונה היא הן להיבט הגיאוגרפי – הטכניון כאוניברסיטה גלובלית – והן מבחינה דמוגרפית, כלומר במגוון הסטודנטים הרחב בטכניון.
פסל חדש בטכניון
שיר המעלות – דגם פסלו של האמן דני קרוון שיוצב בטכניון
במושב הפתיחה נחשף גם שפסל חדש בעיצובו של דני קרוון יוצב בטכניון. הפסל, “שיר המעלות”, הוא פסל נירוסטה ספירלי בגובה 18 מטר, שעוצב על ידי קרוון במיוחד עבור הטכניון. הוא יוצב בכיכר הסמוכה למבני מעונות הסטודנטים החדשים הנבנים בקמפוס.
קרוון, שקיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2009, מסביר כי החליט על צורתו הספירלית של הפסל “גם בגלל הצורה וגם בגלל מה שהיא מסמלת. בלב הספירלה הצבתי ארבעה ‘סולמות’ הבנויים מקווי ניאון כחולים ויוצרים יחד מעין פיגום. אני בודק אפשרות שהאור יעלה בהם עד למעלה שוב ושוב. בנוסף, מקצות הסולמות אמורות לצאת ארבע קרני לייזר כלפי מעלה.” בהנחיית קרוון בנו סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון דגם של הפסל, במיוחד לקראת פתיחת אירועי הקורטוריון היום. הדגם מוצג בבניין הפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב.
לדברי פרופ’ גבי גולדשמידט מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון “עבודה זו היא ייחודית בגוף העבודות של קרוון, שרוב עבודותיו הן סביבתיות ואינן מוגדרות כפסלים. זכות גדולה יש לטכניון שבקמפוס שלו תוצב עבודה של אחד האמנים החשובים הפועלים כיום בישראל.”
הרמטכ”ל גדי אייזנקוט, סגן שר הבטחון אלי בן דהן וקצין מילואים ראשי תא”ל הושע פרידמן העניקו בטקס ההוקרה למערך המילואים שהתקיים בקריה בתל אביב. האות המוענק לארגונים ולמעסיקים נועד להוקיר את התמיכה בעובדים ובסטודנטים המשרתים במילואים ולעורר מודעות לתרומתם לחברה ולביטחון המדינה.
“אנו שמחים וגאים על קבלת האות,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא. “בטכניון לומדים אלפי סטודנטים המשרתים במילואים, והאות מהווה הכרה במאמץ האדיר שמשקיע הטכניון בטיפול במשרתי המילואים ובסיוע להם בשגרה ובחירום. מעבר לכך, מבחינתנו מדובר בראש ובראשונה בהכרת תודתנו לאלפי הסטודנטיות והסטודנטים שלנו המשאירים הכל מאחוריהם ומתייצבים לשירות עם הקריאה הראשונה. זוהי הרוח ואלו הערכים שאנו שואפים ומחנכים אליהם בטכניון.”
את האות קיבל בשם הטכניון דוד אורעד, רכז המילואים של אס”ט, אגודת הסטודנטים בטכניון. אורעד, סטודנט שנה ג’ בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, משרת במילואים בחיל הים. לדבריו, “הטכניון ואס”ט מסייעים רבות ונותנים הטבות לסטודנטים המילואימניקים. הסטודנטים מגיעים לטכניון כדי ללמוד ולהצליח, ומתפקידי כרכז מילואים להגן על משרתי המילואים באמצעות הטבות המקלות עליהם – חוברות לימוד, צילומים חינם, הטבות בתחום הרווחה ועוד.” אורעד הוסיף כי “זו גאוה גדולה לדעת שהטכניון ואגודת הסטודנטים מקבלים את הפרס על כך שהם דואגים למילואימניקים ונותנים להם מה שמגיע להם ואף מעבר לכך.”
רס”ן (מיל’) עמית גלבוע, סטודנט שנה ג’ בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית במסלול תשתיות תחבורה, הוא מפקד פלוגת שריון במילואים בגדוד הפורצים של חטיבת הראל. גלבוע, בן 30, השתחרר מהצבא ב-2012 לאחר 5 שנים בשירות קבע. בתקופת לימודיו השתתף במבצע “צוק איתן” ובמהלכו שירת 35 יום במילואים. “זכינו לתמיכה גדולה מאוד מהטכניון ולהבנה רבה מצד המרצים והמתרגלים. הטכניון, באמצעות היחידה לקידום סטודנטים, מסייע לחיילי המילואים בשיעורי השלמה ובבחינות במועד מיוחד. כמי שעדיין עושה בממוצע 30 ימי מילואים בשנה אני מרגיש שבטכניון יש סימפטיה ואמפטיה רבה לסטודנטים המשרתים במילואים. גם אס”ט עושה הרבה למען אנשי המילואים ובכך משלימה את הסיוע שמעניק לנו המוסד עצמו.”
ההטבות משרתי המילואים בטכניון כוללות בחינות במועד חלופי, הארכות זמן, פטור מהגשת שיעורי בית, חוברות לימוד, וצילומים חינם ואפילו נקודות זכות אקדמיות. אס”ט, בשיתוף הטכניון, דואגת אף היא לרווחתם של המילואמיניקים באמצעות אירועים חברתיים כגון מופעי סטנד אפ וכרטיסי חינם לפסטיבל הסטודנט.
