הפקולטה לביולוגיה קיימה לאחרונה את אירוע הפתיחה של חגיגות היובל להיווסדה. במסגרת האירוע הוסר הלוט מחדר מועצת הפקולטה ע”ש דיקן הפקולטה לשעבר פרופ’ דוד גרשון ז”ל ורעייתו פרופ’ הרייט גרשון ז”ל. לאחר מכן התקיים טקס הענקת מלגות מצוינות על שם בני הזוג. המלגות ניתנו לפוסט-דוקטורנט ד”ר סרגיי רודניצקי על מחקרו “מלקחיים אופטיים חושפים את הטבע הדינאמי של אריזת הגנום” ולדוקטורנט עופרי לוי על “תפקיד חדש למשפחת אנזימים ותיקה”. באירוע נכחו ישי גרשון, בנם של דוד והרייט, ואחותו של דוד, רותי ברודי. הבת תמי גרשון-חיון צפתה באירוע מביתה מארה”ב.
פרופ’ דוד גרשון הגיע לטכניון כחבר סגל בשנת 1967 לאחר שהשלים דוקטורט באוניברסיטת קורנל ופוסט-דוקטורט במכון ויצמן. ב-1975 התמנה לראש המחלקה לביולוגיה והוא שגייס את רוב המדענים שהובילו אותה בשנותיה הראשונות. הוא הוביל את הפיכתה של המחלקה לפקולטה עצמאית וכיהן כדיקן הפקולטה לשתי קדנציות נוספות. חזונו עיצב את פני הפקולטה והוביל את התמקדותה בתחום הביולוגיה המולקולרית.
פרופ’ הרייט גרשון הצטרפה למעבדתו בתום הדוקטורט ועבדה בה במשך שנים עד שעברה לפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, שם הייתה ממקימי המחלקה לאימונולוגיה ואחר כך ראש המחלקה. פרופ’ גרשון הייתה חלוצה באפיון הבסיס הביולוגי של דעיכת מערכת החיסון בגיל המבוגר.
באירוע השתתפו נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, המשנה הבכיר לנשיא והמנכ”ל פרופ’ בועז גולני, סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים פרופ’ אלון וולף, יו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל ונשיא הטכניון לשעבר פרופ’ פרץ לביא ורבים מחוקרי הפקולטה ועובדיה.
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר כי “המסלול שעשתה הפקולטה ב-50 שנותיה מרשים מאוד, ואני סקרן באשר ל-50 השנים הבאות. מדעי החיים יהוו תחום מחקר מרכזי בעשורים הקרובים, והפקולטה היא מרכיב חשוב מאוד בתהליך הזה. כיום אנו מבינים שכדי להצטיין במחקר רב תחומי במדעי החיים עלינו לטשטש את הגבולות הבין-פקולטיים ולעודד שיתופי פעולה. בימים אלה אנו עובדים על תוכנית משותפת לפקולטות בטכניון הקשורות בתחום מדעי החיים, בהן הפקולטה לביולוגיה, למציאת דרכים טכניוניות ייחודיות לשיתופי פעולה.”
“אינני יכולה לחשוב על דרך מתאימה ומרגשת יותר לציין את פתיחת אירועי שנות ה-50,” אמרה דיקנית הפקולטה פרופ’ יעל מנדל-גוטפרוינד בטקס. “בהזדמנות חגיגית זו אנחנו גם חונכים באופן רשמי את הכניסה החדשה של הפקולטה שלנו ואת האגף המרשים שאנחנו נמצאים בו. אני רוצה להודות בשמי ובשם הפקולטה למשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני ולסמנכ”לית התפעול גב’ זהבה לניאדו שתמכו ועזרו לאורך הדרך, לאנשי אגף הבינוי והתחזוקה שעמלו רבות ובאופן ספציפי לאלון כץ מנהל הפרויקט, וכמובן תודה ענקית לאנשי התחזוקה של הפקולטה, לאנשי המנהלה ולראש המנהל שלנו מר ניר בליץ.”
“אני מברך את הפקולטה לרגל יום חגה בשנת היובל להיווסדה,” אמר פרופ’ גולני. “יגאל אלון אמר שעם שאינו זוכר את עברו – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. ואכן, חשוב לחבר את המבט לעתיד עם הכרת העבר. כיום אנו משקיעים רבות בקידום הפקולטה גם בבינוי, גם בהקמת מעבדות לחברי סגל חדשים וגם בשיפור מרכז החישוביות החדש בטכניון, החיוני לעבודתכם.”
יו”ר אגודת ידידי הטכניון פרופ’ פרץ לביא אמר: “הייתה לי הזכות להכיר את פרופ’ דוד גרשון, את המעבדה שלו ואת פעילותה. הוא היה פטריוט ציוני וטכניוני אמיתי, ופעם כתב לעורך Nature מאמר ובו הביע תרעומת על נטייה אנטי-ישראלית שניכרה שם. אין דרך יפה יותר להוקירו מקריאה של לב הפקולטה על שמו, והמשפחה ראויה לכל הוקרה על המאמץ להנציח את שניהם.”
פרופ’ מיכאל גליקמן, חבר סגל בפקולטה, אמר כי “אני חבר הסגל האחרון שפרופ’ גרשון גייס לפקולטה, והוא שלימד אותי שרק אדם אחד יכול להפריע לי בדרכי – אני. חזונו עיצב את פניה של הפקולטה והובילו להתמקדותה במה שקרוי כיום ביולוגיה מולקולרית, זאת בתקופה שבה קהילת הביולוגיים עסקה יותר בביולוגיה אקולוגית ובביולוגיה מערכתית. אחרי פרישתו לגמלאות הוא המשיך לעבוד במרץ ולפרסם מאמרים בכתבי עת מובילים. בתקופת חייו האחרונה הוא היה שותף מרכזי בפרויקט לפיתוח טכנולוגיית אימונותרפיה חדשנית לטיפול בסרטן השד.”
בתקופה האחרונה, מאז היבחרה לתפקיד דיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, מקבלת פרופ’ עדית קידר ברכות מכל עבר. לצד הערכה רבה לתפקיד הרם, הנושא אחריות גדולה לשימור מצוינות הפקולטה ולהצעדתה לצמיחה רבה אף יותר, הדיקנית הנכנסת גם זוכה להערכה על היותה האישה הראשונה שמאיישת את התפקיד.
פרופ’ קידר, מבחינתה, מבקשת להמתין עם הסופרלטיבים גם אם הברכות מבורכות בעיניה. . “יופי שנבחרתי,” היא מחייכת, “אבל קודם שאעשה משהו. בואו נחכה להישגים.”
“הישגים” אינו מונח זר לפרופ’ קידר, שהיתה בעבר סגנית הדיקן לתארים מתקדמים ועמדה בראש תוכנית המצוינים של הטכניון. לאחר שלושה תארים באוניברסיטה העברית בירושלים ופוסט דוקטורט ב-MIT בארצות הברית היא נכנסה בשערי הטכניון בשנת 2002 ומאז היא פה – חברת סגל שחוקרת, מלמדת ומגיעה להישגים מרשימים.
תחום מחקרה של פרופ’ קידר, המשלב עבודה תאורטית עם יישום מעשי, מתמקד בחישוב מקבילי וחישוב מבוזר. היא חוקרת אינטראקציות בין דברים שקורים בו זמנית – כיצד מסנכרנים פעולת מחשב חזק עם כמה מעבדים (או ליבות) ואיך גורמים למעבדים לתקשר ביניהם. למעשה, לדבריה, היא עוסקת בחלוקת עבודה.
אולם אל תיתנו להישגים לבלבל אתכם. מי שזכה לעבוד לצדה של פרופ’ קידר, לחקור איתה או ללמוד ממנה יודע היטב כי ראייתה את מושג ה”מצוינות” רחב הרבה יותר מהישגים מחקריים ופריצות דרך מדעיות, מהכשרת דורות של סטודנטים מצוינים והגשמת החזון שהיא מייעדת לפקולטה. אבני יסוד הכרחיות למצוינות, לשיטתה, הן יחסי אנוש מעולים, אווירה נעימה והשאיפה שכל אחד מבאי הפקולטה, מחברי סגל ועד סטודנטים, ירגיש בבית.
פרופ’ עדית קידר הגיעה לטכניון מבחוץ. “בחודש מרץ הקרוב אהיה בטכניון 20 שנה, אבל בגלל שלא גדלתי פה אלא באוניברסיטה העברית אני קצת אאוטסיידר.”
את עדיין מרגישה אאוטסיידרית אחרי 20 שנה פה?
צילום: רמי שלוש
“אני עדיין לא מאלה שגדלו בטכניון, אבל מאידך, אני חושבת שזה מאוד חשוב שאנשים יעברו בין מוסדות אקדמיים ויביאו קצת רוחות מבחוץ, ממקומות נוספים, ולא שהכל יהיה מעורבב בתוך עצמו. רוב חברי וחברות הסגל שלנו עשו פוסט דוקטורט בחו”ל אז הם מביאים רוחות אחרות משם. אני עצמי חקרתי ב-MIT ארבע שנים וספגתי שם את התרבות הארגונית, האקדמית והמחקרית, וזה חלק ממה שאני מביאה איתי למחקר, להוראה ולתפקיד החדש.”
התפקיד החדש מזמן לפרופ’ קידר אתגרים שאפתניים שהיא נערכת לקראתם בציפייה. “אנחנו כל הזמן גדלים,” היא מספרת, “ויש עלינו לחצים מהתעשייה לגדול יותר ויותר, משום שאנחנו המנוע של תעשיית ההייטק הישראלי, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בעומס הזה מבחינת כמות הסגל שיש לנו. ראית את המספרים – 2,000 סטודנטים על 55 חברי סגל. כך אי אפשר לתת יחס אישי כמו שהיינו רוצים וטיפוח פרטני כפי שהיינו שמחים. לכן, למרות העובדה שהסגל גדל בשנים האחרונות, אנחנו זקוקים לחברי סגל נוספים, והתעשייה לוחצת שנגדל עוד.”
לדבריה, “יש פה לחצים סותרים. מצד אחד, אם נקבל יותר מועמדים – הסטודנטים יהפכו לאנונימיים. מצד שני, התעשייה משוועת לאנשים. בשנים האחרונות נכנסו עוד חברות חומרה לארץ, ויש היום ביקוש אדיר למהנדסי חשמל ומחשבים. אנחנו מספקים את הבוגרים הכי מצוינים בארץ בנושאים האלה, ואנחנו לא מספקים מספיק. זה אתגר גדול שצריך לראות איך פותרים אותו ואיך מכשירים את המהנדסים של הדור הבא.”
פרופ’ קידר מספרת ש”יש סטארט-אפ מצליח שיצא מהפקולטה שלנו, חברת ספידאטה שהקימו יואב עציון, חבר סגל משותף אצלנו, יחד עם דני וויצחוב שסיים אצלו דוקטורט ושנבחר לאחרונה בעיתון ‘דה-מארקר’ לאחד מ-40 הצעירים המשפיעים בארץ. זו דוגמה לחברה שיצאה מאיתנו, אבל גם הם זקוקים למהנדסים.”
הדיקנית הנכנסת יודעת היטב כי הפתרון טמון בסגל הפקולטה. “אחד האתגרים שלנו הוא להמשיך לגייס את חברות הסגל וחברי הסגל המצוינים ביותר,” היא אומרת. “ברגע שאנחנו מצליחים לגייס חברי סגל מצוינים, אני חושבת שאנחנו אלופים בלתת להם את התנאים הטובים ביותר להצליח. יש פה סטודנטים מעולים, יש פה מעבדות מדהימות, צוותי מעבדות מעולים, תשתיות טובות, ובנוסף בונים עכשיו בניין חדש. חברי הסגל שמגיעים לפה מקבלים את כל התנאים לשגשג, בין אם מדובר בחברת סגל שהמחקר שלה רץ על תוכנה וכל מה שנחוץ לה זה שרת, ובין אם זה חבר סגל שצריך מיקרוסקופ אלקטרוני במיליוני דולרים. כל אלה מתאפשרים גם בזכות התמיכה של הטכניון וגם בזכות התרומות שאנחנו מקבלים, כך שכאמור התנאים להצלחה הם מצוינים, אבל זה תמיד מאתגר להביא לפה אנשים מעולים, וזה אחד האתגרים המשמעותיים שלנו.”
ספרי על חברי הסגל הצעירים.
“יש לנו צעירים פנומנלים. אני מסתכלת על הצעירים וממש מחייכת ואומרת לעצמי, ‘איזה כיף שהאנשים הללו יהיו שדרת הניהול של הפקולטה בעוד עשר שנים ויובילו אותה הלאה.’ גייסנו חברי סגל מעולים בשנים האחרונות אבל אנו שואפים להמשיך להתפתח ולגייס עוד חוקרים מעולים, והאתגר שלי כדיקנית יהיה לגייס אנשים מצוינים נוספים בשנים הקרובות.”
“דוקטורט זו חוויית צמיחה אישית שאין שנייה לה”
“אין תחליף להכשרה שמקבלים פה,” קובעת פרופ’ קידר. “זו חוויה אחרת לגמרי ללמוד הנדסת חשמל ומחשבים במקום שבו נמצאים המומחים הגדולים בעולם והחידושים המתקדמים בתחום שמתפתח היום בקצב מסחרר. יש חידושים טכנולוגיים בכל הרמות, החל בחומרים שמשתמשים בהם – בין אם כדי לבנות התקנים יותר יעילים, חסכוניים ומהירים, ובין אם אלקטרוניקה גמישה או תשתיות למחשוב קוונטי. כל הזמן מפתחים דרכים חדשות לתכנן ולייצר רכיבים אלקטרוניים ואופטואלקטרוניים ננומטריים, מתכננים ארכיטקטורות חדשות – והכל בשיתוף הדוק עם התעשייה. בעקבות הגידול בבינה המלאכותית, הדבר משפיע גם על האופן שבו מתכננים מחשבים, והיום מתכננים ובונים מחשבים באופן מותאם לאפליקציות החדשות שהן מאוד משמעותיות בשוק בעידן נתוני העתק (ביג דאטה). עידן נתוני העתק מחלחל לכל הרמות, כך שיש לו השפעה מאוד גדולה גם על האופן שבו בכלל בונים את המחשב.
“אנחנו עוסקים בתחומים מגוונים הקשורים לנתוני עתק. יש לנו הרבה חוקרים שעוסקים בנתונים כאלה גם אחרי שהמחשב בנוי; כיצד מריצים עליו את האלגוריתמים, איך מנתחים את המידע, מה הבסיס המתמטי של ההבנה של הנתונים, אילו יישומים אפשר לעשות עם זה. היום מגוון היישומים אדיר – עיבוד אותות רפואיים, עיבוד של תמונות ושל דיבור, ראייה ממוחשבת, רובוטיקה ועוד. המון דברים.”
אף שהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים היא הפקולטה המובילה המבוקשת ביותר בתחומה, היא מתמודדת עם הבעיה של “חטיפת סטודנטים” על ידי שוק ההייטק הרעב למהנדסים רעננים. “גיוס דוקטורנטים הוא אתגר בפני עצמו,” מספרת פרופ’ קידר. “כיום המשכורות בתעשייה הן עצומות ומאוד קשה לאנשים לעמוד בפני זה.”
צילום: רמי שלוש
מנסים לחטוף אותם אחרי התואר השני?
“מנסים לגייס אותם עוד לפני סיום התואר הראשון. הבעיה שלנו מתחילה שם. מפתים אותם לבוא לעבוד כך שלא יסיימו את התואר הראשון, לא יירשמו לתואר שני, לא ימשיכו לדוקטורט. בכל השלבים הללו מציעים להם משכורות עתק, בייחוד למצוינים שבהם.”
מה יש לך לומר לסטודנטים שמתלבטים בסוגייה?
“לא רק אני – אנשים שעשו דוקטורט אצלי וגם אצל קולגות שלי אומרים שדוקטורט הוא חוויית צמיחה אישית שאין שנייה לה. לכן, כל אחת ואחד שמסוגלים לעשות את זה חייבים את זה לעצמם. כשמציעים לך הרבה כסף את לא תמיד רואה את זה, אבל בחברות טכנולוגיות יש תקרת זכוכית לאנשים בלי דוקטורט. חלק גדול מהשכבה המובילה של חברות טכנולוגיות, במיוחד גדולות, מורכבת מאנשים עם דוקטורט. מעבר לזה שכיף פה – זו חוויית צמיחה. ללמוד להיות חוקר, ללמוד להגדיר בעיות, למפות שטח – להבין מה נעשה, מה עוד חסר, לחדד את השאלות שעדיין פתוחות ולהבין מה פתיר ומה לא, לדעת איך לגשת לאתגרים. אלה כלים שלומדים אותם במחיר של הרבה תסכולים. יש במחקר שלבים של כישלון שצריך להתגבר עליהם, למנף אותם להצלחה ולצמוח מהם.
“כך שהאתגר שלנו היום הוא שמצד אחד התעשייה משוועת לאנשים שאנחנו מכשירים, ומצד שני מתחרה איתנו עליהם עוד לפני שהם מסיימים ללמוד. זה הפרדוקס. אבל דווקא מפני שאנחנו המנוע של עתיד התעשייה בארץ, אם יסיימו אצלנו דוקטורנטים מעולים, הם יובילו את התעשייה הישראלית למקום גבוה יותר.”
לדבריה, “ב-20 השנים שאני בפקולטה עלינו מכ-30 דוקטורנטיות ודוקטורנטים לכ-130, כלומר אנחנו במגמת עלייה מתמדת, ועם זאת אני חושבת שעתיד ההייטק הישראלי יהיה יותר ורוד אם יותר אנשים מוכשרים יעשו דוקטורט. הדבר יתרום גם לאקדמיה, בכך שחלקם יצטרפו כחברות וחברי סגל. אז כן, אנחנו גדלים ואנחנו צריכים להמשיך לגדול.”
“יחסי האנוש פה מאוד טובים וזה מאוד חשוב לי אישית, אבל לא רק לי”
“אני מקווה שכולם מרגישים שזה הבית שלהם,” אומרת פרופ’ קידר. “הפן של יחסי האנוש תמיד היה לי מאוד חשוב, אם זה בתוך קבוצת המחקר שלי, אם זה ביני לבין הסטודנטים ואם בין הסטודנטים לבין עצמם. לפני כן הייתי סגנית הדיקן לתארים מתקדמים וגם אז עבדנו בנועם כצוות, עם הרכזות לתארים מתקדמים וגם מול הסטודנטים לתארים מתקדמים. אנחנו משתדלים לראות את הסטודנט ותמיד היה לי חשוב שהסטודנטים ירגישו בבית, שהם ירגישו נוח לפנות לצוות ואלי. זו רוח הפקולטה כבר הרבה מאוד שנים. יש לנו צוות מנהלי מדהים שמסביר פנים לסטודנטים.”
לדבריה, “אחת המטרות של הפקולטה היא לגרום לאנשים להרגיש נוח, להרגיש בבית ולתת להם יחס אישי ככל האפשר כשהם פונים לרכזות, גם אם אלה שתי רכזות על 2,000 סטודנטים. בתארים מתקדמים זה יותר אינטימי – שתי רכזות על 450-400 סטודנטים.
“גם במעבדות שלנו יש צוות שמחזיק את השדרה של הפקולטה בהוראה ובמחקר, ותמיד באווירה מאוד חיובית. בסך הכל, הסטודנטים אוהבים להיות במעבדות, ואנשי צוותי המעבדות אוהבים את העבודה פה ומרגישים פה בבית.
“אני חושבת שבניגוד לתדמית שאולי יש לנו בחוץ, יחסי האנוש פה מאוד טובים, וזה מאוד חשוב לי אישית אבל לא ייחודי לי. זה ה-DNA של המקום.”
איך הסטודנטים שלך מגיבים לתפקיד החדש?
“לסטודנטים שלי קצת קשה עם זה שאני עוזבת אותם.”
תמשיכי ללוות בפועל סטודנטים?
“כן. יש לי כרגע שישה סטודנטים, ארבעה דוקטורנטים ושני מאסטרנטים. הם רגילים שהמנחה שלהם זמינה תמיד, אבל אין ברירה – הם יצטרכו להתרגל להיות יותר עצמאים. אני עדיין פה אבל יהיה לי פחות זמן.”
אם הייתי מראיינת אותך בסוף הקדנציה – מה יהיה הסיכום האידיאלי מבחינתך?
“אני רוצה להיות בסוף הקדנציה במצב שקלטתי חברי וחברות סגל חדשים מעולים, שקידמתי את חברי הסגל הצעירים שכבר נקלטו וזכו להישגים מרשימים ולפרסים, ושמספר הדוקטורנטים והדוקטורנטיות שלנו ימשיך לעלות. בנוסף, הייתי רוצה לספר בסוף הקדנציה שהמעמד הבינלאומי שלנו איתן, שחיזקנו את הקשרים עם התעשייה ושיש לנו שיתופי פעולה הדוקים נוספים איתם. וכמובן, הייתי שמחה לדעת שכולם מרגישים פה בבית.”
מרץ 2020. נגיף הקורונה מטיל את אימתו על תושבי העולם. בישראל מוכרז סגר קפדני שמשאיר את מרבית תושבי המדינה סגורים בבתיהם.
באותם ימים מטורפים ישבה סופי סגל בביתה שבכרמל, עם בעלה ושני ילדיהם, מול הצגת ילדים ששודרה בטלוויזיה. סופי הציצה באתר חדשות אינטרנטי וגילתה כי דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית דאז, הכריז כי הוא צורך הידרוקסיכלורוקווין כדי לצמצם את חומרת התסמינים במקרה שיחלה בקורונה. כדוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון הסתקרנה סופי מהפוטנציאל המחקרי הטמון בשימוש בתרופה זו והחליטה לבחון את שילובה של התרופה במחקרה על פעילות קוצב הלב.
“הידרוקסיכלורוקווין, תרופה המשמשת לטיפול במגוון מחלות אוטואימוניות, אכן נמצאה אפקטיבית במידה מסוימת נגד תסמיני קורונה,” מסבירה סגל, “אולם זאת במחיר מסוים; אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא האטה של קצב הלב (ברדיקרדיה) ועל כן היא עלולה לסכן חולי קורונה הסובלים מפגיעה בתפקוד הפיזיולוגי ובוודאי אוכלוסייה בסיכון.”
צילום: רמי שלוש
הכרזתו של טראמפ הדליקה נורה במוחה של סגל, החוקרת בעבודת הדוקטורט שלה את פעילותו של קוצב הלב הטבעי – רקמה המקנה ללב את קצב הפעימה שלו. לדבריה, “יש כמה מוקדים שקוצבים את פעימות הלב. אם קוצב אחד נפגע, אחר יכול לחפות עליו – אך קצב פעימת הלב ישתנה בהתאם. כשהפגיעה נרחבת מתפתחות הפרעות כגון אי ספיקת לב, פרפור חדרים, פרפור עליות ועוד. כאן במעבדה אנו חוקרים את התהליכים הביולוגיים, הכימיים והחשמליים שמעורבים ביצירת פוטנציאל הפעולה לקיצוב הטבעי של הלב, ואת השפעתן של תרופות שונות על תפקוד הלב.”
את מחקר הדוקטורט שלה עורכת סגל בהנחייתה של פרופ’ יעל יניב, ראש המעבדה למערכות ביו-אנרגטיות וביו-חשמליות. לכן היא שיתפה את פרופ’ יניב ואת עמיתותיה למעבדה ב”הצהרת ההידרוקסיכלורוקווין” של טראמפ. כך נולד הרעיון שהוביל למחקר מקורי ומרתק שזו השורה התחתונה שלו: אם המטופל יקבל הידרוקסיכלורוקווין יחד עם תרופה שמגבירה את קצב הלב הוא ירוויח משני העולמות: בלימת המחלה ושמירה על קצב לב תקין. מחקר זה הוביל לזכייתה ביום המחקר הפקולטי באותה שנה.
סופי סגל נולדה במינסק, בירת בלארוס, ועלתה לישראל בגיל שנה בשנת 1990. בגיל שמונה התמקמה עם אימה בחיפה, בשכונת רמת רמז הסמוכה לקריית הטכניון. “המיקום לא היה מקרי. אימי ניווטה את ספינת חיי וייעדה אותי מגיל אפס ללימודים בטכניון. כל בני משפחתי הם מהנדסים בוגרי הטכניקום ברוסיה. קיבלתי חינוך סובייטי שהחדיר בי שאיפה למצוינות, אשר באה לידי ביטוי גם בפעילות ספורטיבית שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי.”
אותו חינוך סובייטי, לדבריה, הוביל אותה ללימודי פסנתר מגיל חמש, להצטיינות בכיתה המדעית בתיכון, לשירות בתחום האלקטרוניקה ביחידה 8200 וכמובן לתואר ראשון, שני ושלישי בטכניון במהלכם רשמה הצלחות רבות. “בעיניי, החינוך הסובייטי שלאורו גדלתי והתחנכתי עיצב את התפיסה לפיה אין דבר העומד בפני הרצון. הכול תלוי בך, ואם את רוצה להצליח את חייבת – בעיקר – לדעת לקום מהנפילות. בלי היכולת הזאת אי אפשר לקיים קריירה מדעית, שהכישלונות הם חלק בלתי נפרד ממנה.”
הבחירה בטכניון הייתה כאמור ברורה מאליה. “כבר כתלמידה נמשכתי למקצועות המדעיים, לרבות כימיה, ביולוגיה ואלקטרוניקה, וחיפשתי לקשור את כל אלה לעולם הרפואה. ביום הפתוח בטכניון נחשפתי לייעודי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, שהפכה עבורי לבית בעשור האחרון.”
כיום, כדוקטורנטית וכמתרגלת מצטיינת, היא עצמה מככבת בימים הפתוחים, בהם מארחת הפקולטה מועמדים צעירים המתלבטים מה ללמוד. “לגייס לכאן סטודנטים מעולים זאת זכות גדולה,” היא אומרת, “והמאמץ שלנו נושא פרי – אם במחזור שלי בתואר הראשון היו בפקולטה בקושי 30 סטודנטים, כיום יש בסביבות 150 בכל מחזור. זו פקולטה שמשקיעה רבות בהוראה, וזה ניכר מאוד ברמת הלימוד ובתחושה של הסטודנטים.”
בסיום התואר הראשון נפגשה סופי עם פרופ’ דפנה וייס, חברת סגל בפקולטה, שסיפרה לה על חברת סגל חדשה המצטרפת לפקולטה – ד”ר יעל יניב, כיום פרופסור. יעל הצטרפה לשיחה, וכל השאר היסטוריה; סגל, שהייתה לסטודנטית השנייה במעבדה של יעל בטכניון, המשיכה אצלה לתואר שלישי שאותו תסיים השנה. “יעל היא השראה עצומה,” אומרת סופי. “היא מקצוענית אמיתית, שמאמינה במה שהיא עושה. היא מאמינה בכוח הנשי וסוחפת אותנו אחריה.”
עמיתותיה של סגל לניסויים במעבדה הן הדוקטורנטיות לימור ארבל גנון, העוסקת בחקר רקמת קוצב הלב בעכברים, סביון מזגאוקר סמיה החוקרת תאי לב אנושיים ונועה קירשנר-פרץ החוקרת את עליות הלב בארנבים. “במסגרת שיתוף הפעולה בינינו אנו מפתחות הבנה רחבה ומעמיקה של פעילות קוצב הלב ושל האפשרויות לשפר את תפקודו במקרה הצורך בהקשר של שימוש בהידרוקסיכלורוקווין. במחקר זה הצלחנו למפות את המנגנונים המובילים לתופעת הלוואי של התרופה ולהראות כי שימוש בתרופת מדף אחרת מבטל את האטת קצב הלב.” במודל החיה ובניסויים בתאים ממקור אנושי אומתה יעילות השימוש המשולב של שתי התרופות, וממצאים אלה עשויים להוביל למחקר קליני שיבחן את יעילותו של שילוב זה בבני אדם.
ראוי לציין כי כיום, הפרעות קצב הנגרמות כתוצאה מפגיעה בתפקוד קוצב הלב הטבעי מטופלות באמצעות השתלה של קוצב מלאכותי. “קוצבים אלה הם פולשניים, מצריכים תחזוקה שוטפת וחושפים את המטופל לסיכונים מגוונים,” מסבירה סופי, הבוחנת במחקרה את האפשרות לייתר את הצורך בהשתלה של מוצר מלאכותי, זאת על ידי טיפול בקוצב הטבעי באופן תרופתי ולא פולשני.
התואר השני של סגל הוקדש לפיתוח שיטת תרבית לגידול תאי קוצב בתנאי מעבדה. שיטה זו מוכיחה כי תאי הקוצב, המופקים מארנבים, שומרים על תכונותיהם בתרבית, הודות להוספת חומר מעכב פעימה. “על בסיס זה,” היא אומרת, “אפשר לערוך ניסויים בתרביות ולנבא תוצאות זהות באורגניזם החי.”
“פרופ’ יניב,” מציינת סגל, “היא מנחה, חברה ולעתים משמשת כאמא עבורנו, בנוסף לילדיה. אנו, החוקרות במעבדה, עובדות בשתי משמרות מלאות שכל אחת מאתגרת לכשעצמה; אנו גם חוקרות במעבדה במשרה מלאה וגם אימהות. ניהול התא המשפחתי, בדגש על גידול הילדים, מוטל בעיקרו על הנשים, ועל כן אנו חורטות על דגלנו את האיזון בין שתי המשרות. המשפחה עבור פרופ’ יניב היא ערך עליון, ולכן בשעת משבר היא מעודדת אותנו להתמקד בצרכים האישיים והמשפחתיים. עם זאת, ברור לכולנו שעלינו להשלים את הפער הנוצר במחקר, וכל זה דורש – בעיקר – אמון.”
המשפחה היא ערך עליון גם עבור סופי, והכוונה היא לבעלה זוהר ושני ילדיהם – תבל, בן שש וחצי, ולורל, בת שלוש וחצי. “את זהר הכרתי כשהייתי בת 18 והוא בדיוק התגייס לשירות קבע ביחידה מיוחדת. הרקע שלו שונה לחלוטין משלי – הוא גדל בצפת במשפחה מסורתית, אמא מרוקאית, אבא רומני, שני אחים ואחות. הוא השלים תואר שני ולימודים רבים נוספים ומגוונים וכיום הוא מנהל בחברה לביטחון ומודיעין עסקי. אני מאמינה שמשהו בתרבות האחרת משך אותי – המשפחה המורחבת, המסורת, החופש לבחור מה ללמוד ומה לעשות, המאכלים, החום והלבביות. לשמחתי, הילדים שלנו גדלים לתוך המציאות המעורבת שלנו והם לגמרי עיוורים להבדלים העדתיים הללו.”
מעבר להצלחתה בהוראה, במחקר ובתחום המשפחתי, היא גאה מאוד בפרויקט חברתי שהיא מקיימת עם חברתה למעבדה לימור ארבל-גנון. השתיים, דוקטורנטיות ואימהות צעירות, התגייסו לפעילות התנדבותית שיזמו בפקולטה – סיוע לקשישים בחיפה ובקריות בסיוע מחלקות הרווחה העירוניות. מתוך כך נולדה חברות אמיצה וייחודית בין לימור וסופי לקשיש ניצול שואה שנמלט מפולין לאוקראינה בגיל חמש, נכלא בסיביר ועלה לארץ בשנת 1948. השתיים הצליחו לגייס את תושבי חיפה והקריות שתרמו לו ציוד חם ומזון לחורף ואף בישלו עבורו מאכלים פולניים ייחודיים שאליהם התגעגע כל כך.
בקרוב תסיים סגל שתיים עשרה שנות לימוד בטכניון, וככל הנראה תצא לכבוש את היעדים הבאים בתעשייה הביו-רפואית כדוקטור מן המניין. “מרבית שנותיי בטכניון הוקדשו לחקר הלב במגוון שיטות מחקר. אני מוקירה תודה לבית החם והמקצועי שהיוו עבורי הטכניון בכלל והפקולטה בפרט. בזכותם צברתי ידע הנדסי רב, מיומנות במחקר מעבדתי ‘רטוב’ ויכולת אוטודידקטית ונחשפתי לפלטפורמה המחברת בין מדע, טכנולוגיה ויישומים רפואיים. מבחינתי יום האישה הבינלאומי הוא ציון דרך משמעותי לכלל הנשים באשר הן ובפרט לנשים במדע שעשייתן תורמת לא אחת לאנושות כולה.”
בגיל שמונה החלה תמר לנגן בכינור. “התאהבתי בצליל של הכלי זה, צליל מלא בעומק והבעה. עם השנים הנגינה הפכה להיות חלק מרכזי בחיי: קונצרטים, קורסים, כיתות אמן, מבחנים למלגות, תרגול של שעות בכל יום. אני מניחה שכל מי שעסק באומנות או בספורט בצעירותו יודע כמה העיסוק הזה טוטאלי, כי כל שעה ביום נחשבת ואין דבר כזה יום ללא אימון. אף שהיה בזה הרבה לחץ, זה היה עולם קסום. דרכו את מכירה הרבה נערות ונערים כמוך שאוהבים לעשות מוסיקה, לומדת איך להשתפר כל הזמן, והרבה פעמים גם איך לקום ולהמשיך לנסות גם כשאומרים לך שלא ניגנת טוב מספיק.”
צילום: רמי שלוש
את התיכון ע”ש תלמה ילין סיימה תמר בהצטיינות יתרה הן במגמת המוסיקה והן במקצועות הליבה, והתגייסה לצה”ל כ’מוזיקאית מצטיינת’. עם שחרורה משירותה הצבאי היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בביצוע מוסיקלי בבית הספר למוסיקה ע”ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
וכאן מסתבכת העלילה: תמר החליטה לערוך שינוי דרמטי במסלול המקצועי ולנסות להתקבל לבית ספר לרפואה. “תמיד הקסימה אותי היכולת של רופאות ורופאים לטפל במטופלים מתוך מקום של ידע, מחשבה והבנה של ‘איך הגוף פועל’. בשלב מסוים החלטתי שגם אם לא אמשיך להיות כנרת מקצועית, המוזיקה תישאר איתי תמיד, ואולי בזכות כושר ההתמדה שסיגלתי עם הנגינה אוכל להמשיך ולהגשים חלום נוסף.” שנה לאחר מכן היא החלה את לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.
לאחר שלוש שנים של לימודים פרה-קליניים התקבלה תמר ל-MD/PhD, מסלול המעניק תואר דוקטור כפול – במחקר וברפואה. את עבודת המחקר שלה היא עושה במעבדתה ובהנחייתה של פרופ’ אסיה רולס. “אני זוכרת שכשאסיה הציעה לי להתחיל את הפרויקט שהפך בהמשך לפרויקט הדוקטורט שלי היא הזהירה אותי שמדובר ב-high-risk high-gain, כלומר בבחירה שיש בה הימור בסיכון גבוה. איך זה לא הרתיע אותי? הנושא, קידוד מידע חיסוני במוח, נשמע לי מעניין ובה בעת מופשט למזלי, אסיה הדביקה אותי בלהיטות שלה לחקור את הנושא, ושמחתי על ההזדמנות שהיא נתנה לי- להתמודד עם האתגר.”
במחקר, שנעשה בעכברים, שאלו אסיה ותמר אם המוח יודע לנטר ולזכור אירועים דלקתיים. הן מצאו כמה אזורי מוח שמגיבים ביתר בזמן דלקת, ועל ידי הפעלה של אחד מהם, האינסולה, הן הצליחו לשחזר את אותו אירוע דלקתי שהעכברים כבר הבריאו ממנו. “הפתיע אותנו כמה השחזור של המידע החיסוני יכול להיות ספציפי – הדלקת הופיעה מחדש ממש באותו אתר בגוף שבו הופיעה הדלקת הראשונית. מעבר לכך, גילינו שביכולתנו לא רק לייצר אירוע דלקתי חוזר אלא גם לשכך את הדלקת– אם במקום הפעלת האזור המוחי הרלוונטי נעכב אותו. המחקר הזה מבהיר כמה גדולה השפעתו של המוח על מחלות בדרכי העיכול – מחלות שכביכול אין להן שום קשר למערכת העצבים המרכזית.”.
צילום: רמי שלוש
בנובמבר האחרון התפרסם המחקר בכתב העת המדעי Cell. “זה היה מרגש מאוד לראות את העניין שהפרסום עורר בקהילה המדעית והרפואית. למעשה פתחנו כאן צוהר להבנה טובה יותר של מה שנחשב כיום לתופעות פסיכוסומטיות. התופעות האלה ידועות ומוכרות כבר שנים, אבל המנגנון הפיזיולוגי שמאחוריהן לא היה ברור. המחקר שלנו מעניק בסיס פיזיולוגי לתופעה הפסיכוסומטית: בהימצאותם של זיכרונות חיסוניים במוח, ואנחנו מקוות ומעריכות שהממצאים יובילו לפתרונות טיפוליים חדשים ולתוצאות קליניות טובות יותר במחלות מסוימות.”
“בשנותיי באקדמיה אני מגלה שהחיפוש אחר דרכים יצירתיות לפתור בעיות, בין אם זה במסגרת המחקר או בלימודי הרפואה, מחזק אצלי את האמון בכישוריי וביכולת שלי להתמודד עם מצבים ואתגרים שונים. אומנם לקח לי זמן להבין את זה. אני זוכרת שכתלמידה בבית הספר פחות עודדו אותנו לשאול שאלות, ובעיקר ציפו מאתנו לענות עליהן- הדגש היה על הצגת בקיאות וידע. לא שזה לא חשוב, אבל מכאן נבעו, לפחות אצלי, הרבה רגשות של חשש וחוסר ביטחון – כי במקרים כאלו, או שצדקת או שטעית. ואם טעית, אולי בפעם הבאה תימנעי מלענות גם אם את יודעת את התשובה, וכך נמשך מעגל הקסמים. בסקרנות, לעומת זאת, אין נכון ולא נכון. ואם הסקרנות קיימת, הידע כבר יבוא. מה שכל כך יפה באקדמיה ובמדע זה שתמיד מעודדים אותך לחשוב, להיות יצירתית ולהבין שטעויות הן חלק אינטגרלי מהתהליך. כאן גיליתי שמעידוד החשיבה על השאלות צומח הביטחון להציע רעיונות משלך, לחקור ולהטיל ספק וקטֵן החשש מהתבטאות ומטעות. אני מרגישה שהדרך הזו, בסופו של דבר, היא מה שיכול לעודד כל ילדה ונערה, שקטה וחסרת ביטחון ככל שתהיה, להגשים דברים שהיא רק חלמה עליהם.”
נעה זילברמן, בת 28 מחיפה, תמיד נמשכה לחקר היקום שסביבה. “מאז שאני זוכרת את עצמי אני מסתכלת לשמיים ונפעמת. התשוקה לתפוס משהו מהיקום הזה, על ממדיו ומורכבותו הבלתי נתפסים, ולהבין את מקומי בו, כגרגר ששט על גרגר שסובב גרגר אחר – היא אחד הכוחות שמכוונים את חיי.”
צילום: רמי שלוש
על עצמה כנערה היא מספרת: “הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון. בכיתה לא העזתי להצביע, גם אם ידעתי את התשובה ואף אחד אחר לא הצביע… אבל תמיד היה לי חשוב ללכת נגד הפחדים שלי. הייתי מנגנת בטקסים גם אם הידיים רעדו ומקריאה טקסטים גם אם גמגמתי נורא. היום אני מודה לנעה של אז על שבחרה לצמוח מהקשיים במקום להיכנע להם. בצבא הייתה לי הזכות ללמד תלמידים מתקשים בבית ספר תיכון. ניסיתי לעורר בתלמידים סקרנות ותשוקה ללמוד, ולטעת בהם תחושת מסוגלות. אין דבר מספק יותר מנערה שמספרת לי בעיניים נוצצות שבזכותי היא אוהבת מתמטיקה, או נער שמגלה לי שהודות לאמון שלי בו הוציא תעודת בגרות.”
ב-2017 היא השלימה בהצטיינות את התואר הראשון שלה בפיזיקה-מתמטיקה במסגרת תוכנית המצוינים של הפקולטה לפיזיקה בטכניון. “הפיזיקה סיפקה לי משקפיים חדשים להתבוננות על העולם. במתמטיקה פשוט התאהבתי – יש בה יופי אבסטרקטי שלא הכרתי קודם. בתואר הראשון גם התנסיתי לראשונה במחקר ובזכות הגדולה שבאה איתו: אם בקורסים אנחנו רוכשים את הידע שנצבר עד כה, במחקר קורה דבר אחר ומאוד מרגש – הזדמנות להרחיב, ולו במקצת, את גבולות הידע האנושי.”
מהתואר הראשון המשיכה נעה במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לפיזיקה בהנחייתו של פרופ’ עמוס אורי. תחום המחקר שלה הוא יחסות כללית – התיאוריה הפיזיקלית שהגה איינשטיין, לפיה כבידה מגולמת בעקמומיות המרחב-זמן. “המחקר שלי מאוד תאורטי – הכי לא-יישומי שיכולתי למצוא,” היא צוחקת. הדוקטורט שלה עוסק ביחסות כללית סמי-קלאסית, שהיא חקר שדות קוונטיים על רקע מרחב-זמן עקום קלאסי (כלומר, שאינו קוונטי).
“אנחנו עוסקים בשאלה כיצד אפקטים קוונטיים עשויים לשנות את התמונה הקלאסית המוכרת, לפיה האופק הפנימי של חור שחור מהווה מעין גשר ליקומים אחרים. כן, זה נשמע כאילו נלקח ממדע בדיוני, אבל זה מה שהמתמטיקה של תורת היחסות מספרת לנו. לצד זה צריך לזכור שתורת היחסות הכללית היא לא תאוריה שלמה של הטבע, כי היא לא מתיישבת יפה עם תאוריה מוצלחת אחרת, תורת הקוונטים. ברוב הסיטואציות די באחת התאוריות כדי לתאר היטב את הפיזיקה, אבל מסתבר שחור שחור הוא מגרש משחקים מיוחד וקיצוני, שבו שתי התיאוריות משחקות זו לצד זו. אז אנחנו בעצם שואלים איך אפקטים של הוואקום הקוונטי ישנו את התמונה שהתקבלה כשהתעלמנו מהיותו של היקום קוונטי. מה ואקום כבר יכול לעשות? במציאות קוונטית, הוואקום אינו מצב שומם שלא מכיל כלום. להפך – עקרון אי-הוודאות של הייזנברג מספר לנו ששדה קוונטי לא יכול ‘לשבת בשקט’. הוואקום חי ונושם עם שדות שזזים ומשתנים כל הזמן. לכן, אפילו בהעדר חומר, האפקטים הקוונטיים שקשורים בואקום עצמו עשויים לשנות באופן דרמטי את המרחב-זמן. במחקר שלנו, אנחנו משתמשים בכלים אנליטיים ונומריים כדי לחשב ערכי תצפית שונים שמהותיים להבנת הגאומטריה הפנימית של חור שחור בנוכחות ואקום קוונטי.”
לצד עבודת המחקר התובענית מתנדבת זילברמן ב”מדע גדול, בקטנה”, עמותה להנגשת מדע, ככותבת, מנחת פאנלים וחברה בצוות הניהול המדעי. בנוסף היא חברה בעמותת “רובין פוד” למניעת בזבוז מזון, מרצה בפסטיבל “אייקון” למדע בדיוני ופנטזיה, ונהנית גם מההוראה האקדמית כמתרגלת בקורס “מבוא ליחסות כללית”.
בשאר הזמן כנראה תמצאו אותה משוטטת ביער, קוטפת פטריות או מתלהבת מאיזה חרק. “לצד מחקר וכתיבת מאמרים אני משתדלת לשהות הרבה בחיק הטבע, לנגן בפסנתר ולעסוק במגוון של סוגי פעילות גופנית ויצירה.”
מלבד כתיבה אקדמית וכתיבה לקהל הרחב ב”מדע גדול, בקטנה”, נעה גם שולחת ידה בשירה. שיריה, הזרועים שלא במפתיע ברעיונות מעולם הפיזיקה, ראו אור בכרך “שירת המדע” לשנת 2020 בהוצאת מכון ויצמן למדע.
הקוראים המבקשים להרחיב בנושא מוזמנים לצפות בהרצאתה של זילברמן בפסטיבל אייקון ולקרוא את כתבותיה ב”מדע גדול, בקטנה”.
אפשר לומר בלשון המעטה שהחיבור בין אגרוף תאילנדי להנדסת תעשייה וניהול אינו ברור מאליו. הראשון מעלה אסוציאציות של זירה, אנרגיה קופצנית ושרירים משתרגים ואילו השני מתחבר לתהליכים ארוכי טווח, משרדים מוארי ניאון וישיבות של שעות. למרות ההבדלים הניכרים, אור צוקרמן, סטודנטית בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון ולוחמת אגרוף תאילנדי, מוצאת השקה בין שני עיסוקים אלה, בעיקר בגישה: “הניסיון כספורטאית עזר לי בלימודים וגם ההיפך. התפיסה שלא מוותרים גם כשקשה, שלא בורחים מהתמודדויות קשות ונלחמים שוב ושוב, מכוונת אותי בשני התחומים.”
צילום: אנדרי בדרנקו
צוקרמן החלה להתאמן באומנויות לחימה כבר כילדה בת עשר. אביה עודד אותה והיא שיתפה פעולה מתוך הערצה אליו. לאחר שהאב נהרג בתאונת דרכים, כשהייתה בת 18, גילתה שהוא עודד אותה מתוך אמונה שכך היא תוכל להגן על עצמה למרות העובדה שהיא קטנה פיזית. היא התחילה בקרטה, משם עברה לטאקוונדו עד שבסופו של דבר מצאה את החיבור באגרוף התאילנדי. “חיפשתי ספורט אגרסיבי שיאפשר לי להתחרות – ושם מצאתי את עצמי.”
לעומת ההתחלה המוקדמת בספורט, את העניין בתחום הנדסת התעשייה והניהול גילתה אחרי הצבא, במסגרת עבודתה בחברת שתלים דנטליים כמתאמת מוצר. “הייתי סייעת לרופא שיניים בצבא ואחרי השחרור התחלתי לעבוד בתכנון השתלות שיניים בטכנולוגיה של הדמיה ממוחשבת. בעצם יוצרים מוצר ייחודי לכל לקוח. כמתאמת מוצר עבדתי מול צוות התפ”י (תכנון פיקוח הייצור) ומול מחלקת ההנדסה. הארגון של הממשקים, החיבור בין המחלקות השונות בחברה – כל אלה עניינו אותי והבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו.”
בלימודים התחברה במיוחד לקורסים בתחומים הפיננסיים והסטטיסטיקה ומצאה בהם עניין רב. השילוב בין אימונים אינטנסיביים ולימודי הנדסה דרש ממנה ויתורים. “העומס היה מאתגר ולא רציתי לוותר על הדברים שחשובים לי – איכות הלימודים ורמת האימונים – ולכן הוויתורים היו בעיקר בתחום החברתי. יש לי חברים מהלימודים, אבל על המסיבות והבילויים בערבים נאלצתי לוותר.”
הבחינה האחרונה שלה בתואר תתקיים בסוף החודש, וצוקרמן מבהירה שטרם חשבה על היום שאחרי. “אני יודעת שאחרי הבחינה אלך בערב לאימון. אני חושבת על לימודי המשך, אבל כרגע גם מתמקדת בעבודה שלי מחוץ למכון ובמכון.”
למי שרק מתחילה את התואר יש לצוקרמן מסר משמעותי, שהיא הייתה שמחה לשמוע בעצמה בתחילת הדרך: “צריך להבין שלכולם קשה. לא רק אני לא מבינה אלא רוב הסטודנטים בחדר, וזה בסדר להיתקל בקשיים בהתחלה. מקסימום נבחנים שוב. אם לוקחים את הקושי בפרופורציה וממשיכים עם המבט קדימה – בסוף מסיימים את התואר.”
היא הייתה הישראלית היחידה שניגשה לאתגר, ובעקבות הגילוי נקראו שני האסטרואידים על שמה. הגילוי, לדבריה, התאפשר בזכות טכנולוגיות שונות שלמדה גם במעבדתו של פרופ’ דן אדם בפקולטה, וגם באופן עצמאי במשך מספר חודשים.
בעקבות אותה זכייה ראשונה הקימה נעמה עם שתי שותפות, האחיות איה זריקי וג’מילה זריקי, שתיהן בעלות רקע בתחום החלל, את עמותת ASTROFINDERS שנועדה להנחיל את הידע לתלמידים ולתלמידות בישראל.
עד כה פתחו השלוש ארבע קבוצות למידה בצפון – בעין מאהל, בריינה, באום אל פחם ובכפר כנא – ובקרוב צפויות להיפתח קבוצות נוספות בכל רחבי הארץ. בנוסף לקבוצות אלה, הנפתחות במסגרת בתי ספר, יפעלו קבוצות לנרשמים עצמאים בפלנטריום החדש “וי פלנט” בנוף הגליל. בקבוצות אלה רוכשים התלמידים ידע מדעי ומיומנויות שונות ובהן ניתוח תמונה, עיבוד תמונה, חלל, רובוטיקה, מדעי מחשב ופיזיקה.
יחד עם תלמידות עין מאהל – הקבוצה הראשונה שהקימה העמותה – גילו שלוש המייסדות לאחרונה 15 אסטרואידים חדשים. כמו נעמה בשנה שעברה, גם תלמידות עין-מאהל יקבלו תעודות רשמיות על גילוי האסטרואידים. אסיל, איה וג’מילה עצמן גילו לאחרונה ארבעה אסטרואידים שייקראו, לבקשתן, כפר כנא, דיר אל-אסד, עין מאהל ו-AJA – קיצור של שמותיהן הפרטיים.
בשנה החולפת סיימה נעמה את התואר הראשון והחלה תואר שני בפקולטה להנדסת מכונות. כעת היא משלימה קורסים ואחריהם תתחיל את המחקר בהנחיית פרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות וד”ר פיראס מואסי מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית. ולחלל, כמובן, היא לא מתכוונת להניח.
רונגיינג הואנג הגיעה לישראל בקיץ 2016 כדי ללמוד עברית באולפן כחלק מהתואר הראשון שעשתה בסין. היא ניצלה את ההזדמנות לבקר בכמה אוניברסיטאות והחליטה שתשוב לישראל בעתיד כדי ללמוד בטכניון לתואר מתקדם. כיום, כדוקטורנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, היא מתגוררת בחיפה עם בעלה יאנג ושני ילדיהם, הבן יונאי (כינוי: יויו) והבת מיה.
אילו הבדלים תרבותיים גילית בין סין לישראל?
סין היא כידוע מדינה גדולה, עם הבדלים עצומים בין צפון לדרום, מזרח ומערב. גרתי בבייג’ינג, שהיא צומת המחבר בין כל הנקודות, והבית שלי קרוב מאוד לאזור השגרירויות ולמקדש לאמה. אנשים דתיים (איאמה) הם מראה שכיח בשכונה שלי, ולכן הייתה לי תחושה מוכרת בשכונות הדתיות בחיפה. אני מרגישה שונה מסטודנטים סיניים אחרים ומזדהה יותר עם אנשים עירוניים – אינני מרגישה הבדל גדול בין חיפה לבייג’ינג. אנשים כאן חברותיים ואוהבים לבלות ברחובות, בבתי קפה, להאזין למוזיקה חיה – כמו בבייג’ינג, אם כי אני חושבת שסינים אוכלים יותר בדוכני רחוב.
אבל יש דבר אחד מאוד שונה ומגניב מבחינתי. כשהגעתי בפעם הראשונה לישראל, ראיתי חיילים עם נשק באוטובוס או ברכבת. לא פחדתי מהם אבל זה היה חדש עבורי. “בחורה עם נשק זה כל כך מגניב!”, חשבתי, והחברים שלי הסבירו לי שבישראל כולם חייבים לשרת בצבא.
צילום: רמי שלוש
ספרי על כמה מהאתגרים שעמם התמודדת כאן.
האתגר הגדול ביותר בתחילת חיי בישראל היה הפער בין הידע האקדמי שלי וכישורי החיים שלי. אילו הייתי עושה זאת שוב הייתי נעזרת יותר באחרים. בנוגע ללימודים האקדמיים, לא חשבתי מספיק לעומק על נושאים ולא ניסיתי לפתור בעיות בצורה יצירתית. לא היה לי מושג על החיים כאן והיו חסרים לי כישורים מעשיים.
בתואר הראשון שלי בבייג’ינג הייתי צריכה רק לעשות שיעורי בית. לא עודדו אותנו לשאול שאלות פתוחות או לערוך מחקר. בתואר השני שלי בטכניון, המרצים תמיד עודדו אותי ללמוד כיצד לפתור את הבעיה ולא רק לדעת כיצד לעבור את המבחן. באותה תקופה זה היה אתגר עצום וקשה מאוד עבורי, אבל למזלי קיבלתי הרבה עזרה מהמרצה שלי, מעמיתיי במעבדה ומסטודנטים אחרים. כיום זה כבר לא אתגר.
אני בת יחידה, כמו רבים בסין בדור שלי. גדלתי בבית אוהב עם הוריי והסבים והסבתות שלי. לא הייתי צריכה לעשות עבודות בית, ללמוד לבשל או לטפל באחים קטנים. מעולם לא הייתי צריכה לחלוק. כשהגעתי ללמוד בישראל זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי לבד. למדתי לבשל מהאינטרנט, ובהתחלה זה היה קשה, אבל זה משהו שלומדים ככל שמתאמנים עליו וכיום זה כבר לא אתגר. לפעמים אני מכינה שקשוקה לילדים.
תוכלי לספר על מחקר הדוקטורט שלך?
כיום אני דוקטורנטית בתוכנית הבין-יחידתית בביוטכנולוגיה. המחקר שלי, בהנחיית פרופ’ דניאל ראמז מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, מתמקד בחיידקים מהונדסים גנטית ובשימוש בהם נגד סרטן. אנחנו מהנדסים גן של החיידקים והופכים אותם לסוכן חכם שיספק תרופה אימונותרפית לאזור הגידול המוצק בדרך מבוקרת וממוקדת.
איך זה לגדל ילדים בישראל?
יש הרבה הבדלים בגידול ילדים בין ישראל לסין. בבייג’ינג, ילדים הולכים לבית חולים בכל פעם שיש להם חום, שיעול, נזלת או אובדן תיאבון. אנחנו לא צריכים לקבוע תור או ללכת למרפאה מקומית.
בישראל יש הרבה אפשרויות של מעונות יום כבר מגיל שלושה חודשים. עבורי זו הייתה עזרה גדולה שאפשרה לי לחזור לעבוד. בבייג’ינג גני ילדים מתחילים בדרך כלל מגיל שלוש, והם מוסדות גדולים יותר כמו בתי ספר. עד גיל שלוש הילדים נשארים בבית, והסבים והסבתות או אחד מההורים מטפלים בהם. המשמעות היא שלא הייתי יכולה לעבוד לו הייתי בבייג’ינג. אימהות רבות צריכות להקריב את הקריירה שלהן ולהישאר בבית עם ילדיהן. ישראל נתנה לי הזדמנות לגדל ילדים וללמוד בו-זמנית.
מה ההבדלים בין סין וישראל במישור האקדמי?
מבחינה היסטורית, לתרבות הסינית ולתרבות היהודית יש היסטוריה ארוכה ויש הרבה סיפורים משיקים בין שני עמים אלו. שיתוף פעולה בין סין לבין ישראל יכול באמת לעודד התקדמות במדעים וטכנולוגיה: בטכניון נמצאים כמה מהאנשים החכמים בעולם וכל כך הרבה רעיונות חדשניים; בסין יש פוטנציאל להפוך רעיונות אלה למציאות. מבחינת הטכניון, המשמעות היא להרחיב את היקף המחקר, להאיץ חברות סטארט אפ ולמשוך עוד סטודנטים סיניים לישראל.
כיום עבודת המחקר שלי והטיפול בשני ילדים גוזלים זמן רב. לפני שהיו לי ילדים השתמשתי ב-WeChat ו-Weibo (המקבילה הסינית לפייסבוק) כדי להכיר את ישראל והטכניון לסטודנטים סיניים. אנשים תמיד שואלים אם בטוח כאן. הייתי שמחה לעזור ליותר אנשים להכיר את הטכניון – מקום רגוע עם מחקר מתקדם.
בשורות נוספות: מענקי מחקר בין-פקולטיים של יוזמת בריאות האדם, אנטיביוטיקה מותאמת אישית, קפיצת מדרגה ביעילות מכשירי רנטגן ו-CT ופרסים לתלמידי מחקר מצטיינים.
כל אלה ועוד מחכים לכם בניוזלטר של מרץ 2022:
לקריאת הניוזלטר של חודש מרץ 2022 – הקליקו על התמונה או לחצו על הלינק
פרופ’ מרסל מחלוף דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון נבחרה לקבל השנה את אות אבירת מרכז פרס לשלום ולחדשנות. האות ניתן לרגל יום האישה הבין-לאומי לנשים פורצות דרך בתחומן המהוות מודל לחיקוי בקרב נשים ונערות בארץ ובעולם. נשים שעשייתן גורמת לעולם שלנו להיות מקום טוב יותר.
פרופ’ מרסל מחלוף דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה, עומדת בראש המעבדה למערכות שחרור מבוקר כנגד סרטן ותרפיה תאית בטכניון, שם היא מפתחת מערכות ממוזערות (ננו ומיקרו) להובלת תרופות וגנים; אנקפסולציה (אריזה) של מערכות תאיות לטיפול בסרטן ובסוכרת; ופיגומים להנדסת רקמות של לב, כלי דם ולבלב.
בעבודתה בטכניון מפתחת פרופ’ מחלוף שיטות חדשניות לשיפור טיפולים תרופתיים וגנטיים, בעיקר טיפולים אנטי-סרטניים, באמצעות פלטפורמות-הובלה ננומטריות (Nano-Ghosts). פלטפורמות אלה מיוצרות על ידי ריקון של תאים ביולוגיים ספציפיים (תאי גזע מזנכימליים) באופן המשאיר רק את קרום התא. לתוך קרום זה אפשר להכניס כל תרופה שהיא ולשגר אותה בהזרקה ישירות למערכת הדם. מאחר שמערכת החיסון הטבעית מתייחסת לתאים אלה כאל תאים טבעיים, היא משגרת אותם למקום הנגוע. בדרכם לשם הם אינם משחררים את התרופה ולכן אינם פוגעים ברקמות הבריאות. רק בהגיעם לרקמה הממאירה, שאותה הם יודעים לזהות, הם מתפרקים ומחדירים את התרופה לתאי הגידול.
בשנה שעברה פרסמה מעבדת מחלוף פיתוח מתקדם של טכנולוגיה זו, המאפשר לצמצם את מינון התרופה פי מיליון בלי לפגוע ביעילותה. הטכנולוגיה הודגמה על תאים במעבדה וכן על תאי סרטן אנושיים בעכבר. החוקרים מעריכים שהאסטרטגיה החדשה, שהודגמה במחקרם במודל של סרטן מלנומה, תהיה יעילה גם בסוגי סרטן אחרים. על בסיס הטכנולוגיה פתחה פרופ מחלוף חברת סטארטאפ שגייסה עד כה 8K$. בשנים האחרונות התאימה פרופ’ מחלוף את הטכנולוגיות שפיתחה בהנדסת רקמות לתחום אחר לגמרי – ייצור בשר מתורבת, כלומר בשר ללא שחיטה. זה הבסיס להקמתה של חברת “מיטאפורה” (MEATAFORA). פרופ מחלוף מקדישה שעות רבות להרצאות בבתי ספר בעיקר בפרפריה לעודד העצמה נשית ובכלל לעודד תלמידים לשאוף ולהגיע למקצועות ההנדסה שמשלבים את מדעי החיים.
אפרת דובדבני, מנכ”לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, אמרה: “שמעון פרס נהג לומר, ‘את גדולה כגודל המטרה אותה את משרתת.’ לקראת יום האישה הבינלאומי אני שמחה להמשיך במסורת ולהעניק זו השנה השנייה את אות אבירוֹת מרכז פרס לשלום ולחדשנות לנשים שהן אבירוֹת פורצת דרך, אבירוֹת אשר פותחות דלתות ויוצרות הזדמנויות לנשים אחרות ותורמות למען שיוויון מגדרי גיוון והכללה, אבירוֹת שהן דוגמה מופת ומודל לחיקוי ואבירות אשר פועלות למען עולם טוב יותר.”
יחד עם פרופ’ מחלוףקיבלו השנה את האות השחקנית ציפי שביט, הכתבת והפרשנית כרמלה מנשה, השופטת הטרנסג’נדרית הראשונה בישראל ספיר ברמן, הג’ודוקא יעל ארד, עיתונאית חדשות 12 אפרת לכטר, היזמיות חני סבג ואמירה ג’בר קאסם, היוניקורנית עינת גז, ד”ר רוני פוסטן קורן, פרופ’ סראב אבורביעה קווידר, היזמית רחלי טדסה מלכאי, היזמית החברתית גל לוסקי ויו”ר דירקטוריון בנתיבי איילון מקסין פסברג. השנה הוענק גם ‘אות אבירות העתיד’ לנערה פורצת דרך המהווה מודל חיקוי לנערות אביה אנה ברוקס.
פרופ’ עדי זלצברג – יועצת הנשיא לקידום נשים במדע ובהנדסה, הטכניון
סודות קיומנו טמונים בדי-אן-איי שלנו. גילוי הכרומוזומים כנושאי המטען הגנטי ופיענוח מבנה הדי-אן-איי נחשבים לשתיים מהתגליות החשובות ביותר בהיסטוריה של מדעי החיים, ושתיהן הובילו לפרסי נובל.
בואו לשמוע על שתיים מהגיבורות הנסתרות של הדי-אן-איי, נטי סטיבנס ורוזלינד פרנקלין, מדעניות מעוררות השראה שעבודתן פורצת הדרך מילאה תפקיד מרכזי בדרך לתגליות הללו אך זכתה להכרה מאוחרת.
פרופ’ שולמית אלמוג – יועצת הנשיא הממונה על ההוגנות המגדרית, אוניברסיטת חיפה כידוע, אתנה, אלת החכמה והמלחמה, נולדה היישר מראשו של זאוס אביה. האומנם?
למעשה, לאתנה הייתה אמא. מי הייתה אימה של אתנה ואיזה נרטיב מכונן הטמיעה העלמותה בתרבות האנושית? בואו לשמוע את סיפורה של מטיס באקדמיה על הבר.
האירוע יתקיים ביום ראשון 6 במרץ 2022 בשעה 20:30 בפאב הסליק, חיפה.
שרת החינוך ד”ר יפעת שאשא ביטון הכריזה אתמול על זכייתו של פרופ’ אמריטוס יהושע זקמהפקולטה לפיזיקה בטכניון בפרס ישראל בחקר הפיזיקה והכימיה לשנת תשפ”ב. בנימוקיה ציינה ועדת הפרס בראשותה של פרופ’ הלינה אברמוביץ, ובהשתתפותם של החברים: פרופ’ אסא אוירבך, פרופ’ איתמר וילנר ופרופ’ יפעת מילר, כי הפרס ניתן לפרופ’ זק על “פיתוח כלים מתמטיים כגון ‘התמרת זק’ ו’מופע זק’ המשמשים לפענוח תופעות הולכה חשמלית בשדה מגנטי. כלים אלה מאפשרים ניבוי של חומרים בעלי תכונות ייחודיות לבניית התקנים אלקטרוניים.” עוד הדגישה הוועדה כי “תרומותיו המדעיות משמשות וישמשו להבנת הכימיה והפיזיקה של החומר.”
פרופ’ אמריטוס יהושע זק
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בירך ואמר: “אנו גאים ומאושרים בזכייתו של פרופ’ יהושע זק בפרס ישראל ובהכרה החשובה בתרומתו המדעית. עבודתו המחקרית פרצה דרך בהבנה של תופעות יסודיות הנמצאות כיום בחזית המחקר במכניקת הקוונטים ובה בעת תרמה רבות לשימושים הנדסיים ישומיים. פרופ’ זק נמנה עם דור הנפילים שהקימו את הפקולטה לפיזיקה בטכניון והניחו את היסודות לפיזיקה התיאורטית בישראל. זהו פרס ישראל שני המוענק בתוך שבוע לחוקרי הטכניון ואנו מלאי גאווה.”
יהושע זק, 93, נולד בווילנה ביוני 1929. כשהיה בן 12 הוכנס לגטו עם משפחתו ובהמשך שהה במחנות כפייה ובמחנה ריכוז – שנים שבהן איבד את שני הוריו ושניים מאחיו. כנער צעיר השתתף זק בצעדת המוות מערבה, שוחרר על ידי הצבא האדום ומייד גויס אליו – לפני שמלאו לו 16 שנים. עם שחרורו בשנת 1948 הוא חזר לווילנה והחל ללמוד בבית ספר תיכון, לימודים שסיים בהצטיינות למרות שנות לימוד רבות שהפסיד בגלל המלחמה והשירות הצבאי. עם פרוץ מלחמת קוריאה גויס שוב לצבא האדום אולם שוחרר מיד הודות לאחיו בן ציון, ששכנע את השלטונות להתיר ליהושע ללמוד באוניברסיטה.
את לימודי הפיזיקה באוניברסיטת וילנה הוא סיים בהצטיינות ב-1955, ועל הדרך היה גם לאלוף ליטא בשיט קיאקים. באותה שנה הוא התקבל ללימודי תואר מתקדם בלנינגרד ואף החל ללמוד שם, אולם ב-1957 נקרתה לו ההזדמנות לעלות לישראל – והוא סירב להחמיץ אותה. תוך זמן קצר הוא התקבל לטכניון וכאן המשיך את לימודיו לתואר דוקטור בהנחיית פרופ’ נתן רוזן מהטכניון, תלמידו ועוזרו של פרופ’ אלברט איינשטיין, ובהנחיית פרופ’ יואל רקח מהאוניברסיטה העברית. ב-1960 קיבל זק תואר דוקטור למדעים, עשה תקופה ב-MIT ואז חזר לטכניון והחל ללמד בפקולטה לפיזיקה. עשר שנים לאחר מכן הקים את המכון למצב מוצק בטכניון ועמד בראשו.
פרופ’ יוסי אברון, חבר סגל בפקולטה לפיזיקה בטכניון, שהיה תלמידו של פרופ’ זק לדוקטורט, אמר כי “הסיפור של פרופ’ זק הוא סיפור של עליה מטאורית של ילד שכמעט לא קיבל שום חינוך, ורק בעזרת כשרונו הפנומנלי הצליח להשלים בשנה-שנתיים מה שמערכת החינוך מקנה לילדים ב-12 שנות לימוד.”
על שמו של זק רשומים הישגים רבים בפיזיקה, ושניים מהם קרויים על שמו: התמרת זק המשמשת כיום בעיבוד אותות, ומופע זק – פאזה ייחודית בגבישים חד-ממדיים, שאותה פרסם בשנת 1989 בכתב העת המדעי Physical Review Letters. פרופ’ זק זכה, בין היתר, במדליית ויגנר (The Wigner Medal) היוקרתית בשנת 2014, ונבחר לעמית כבוד של האגודה הישראלית לפיזיקה (IPS) בשנת 2018.
פרס ישראל יוענק ביום העצמאות ה74 למדינת ישראל, יום ה’ החמישי במאי 2022.
כאמור, זהו פרס ישראל השני הניתן לחוקרי הטכניון בתוך שבוע. בשבוע שעבר הוכרז כי פרס ישראל בקטגוריית יזמות וחדשנות טכנולוגית יוענק ל”אבא של נובוקיור”, פרופ’ אמריטוס יורם פלטי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. פרופ’ פלטי הוא מייסד נובוקיור, שפיתחה טכנולוגיה חדשנית לטיפול בסרטן. טכנולוגיה זו משמשת כ-250 מרכזים רפואיים ברחבי העולם.
