חודש: ינואר 2022

פיתוח תרופות וטיפולים רפואיים אחרים מתחיל בדרך כלל במחקר בסיסי ונמשך בניסויי מעבדה, בניסויים פרה-קליניים ולבסוף במחקר קליני המאשר הן את יעילות הטיפול בבני אדם והן את בטיחותו. המחקר הקליני הוא תהליך ממושך ויקר החורץ את גורלו של הטיפול – אם יקבל את אישור הרשויות המוסמכות (FDA, לדוגמה) או יידחה. לכן ברורה חשיבותו בפיתוח טיפולים רפואיים.

מאמר חדש של חוקרות בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב בטכניון, בשיתוף עם ד״ר אריק הורביץ מ-Microsoft Research, מציג הטיה ספציפית המשפיעה על יישום ממצאיהם של מחקרים אלה: תת-ייצוג של נשים במחקר הקליני. במאמר שהתפרסם ב-JAMIA – כתב העת של האגודה האמריקאית לאינפורמטיקה רפואית – מתארות החוקרות הטיה זו ומציגות כלים ייעודיים המתקנים אותה וכך עשויים לשפר את הטיפול הרפואי בנשים.

לדברי הדוקטורנטית שונית אגמון, שערכה את המחקר עם ד”ר קירה רדינסקי, “כיום אנו יודעים כי אוכלוסיות שונות מגיבות אחרת לטיפול נתון – למשל, נשים עשויות להגיב לטיפול אחרת מגברים. לדוגמה, תרופה בשם זולפידם, המיועדת להפרעות שינה, משפיעה אחרת על נשים ולכן חשוב להקצות להן אותה במינון אחר מגברים – עובדה שהתגלתה רק לאחר שהתרופה שוחררה לשוק. תת-הייצוג הקיים של נשים במחקרים קליניים יוצר הטיה בעייתית הפוגעת באיכות הטיפול בנשים, באבחון מוקדם של מחלות, בהקצאת תרופות הגורמות לתופעות לוואי בקרב נשים, ועוד.”

ההטיה המגדרית במחקר הקליני אינה חדשה, והיא התעצמה בעקבות אירועים טראומטיים ובהם פרשת התלידומיד – תרופה שגרמה למומים רבים בילודים לאחר שניתנה לנשים הרות כתרופה לשיכוך בחילות בוקר. פרשה עגומה זו, שהתרחשה בראשית שנות ה-60, הובילה לצמצום דרסטי של השתתפות נשים במחקרים קליניים.

ב-1993 נחקקו בארצות הברית חוקים המחייבים לשתף נשים במחקרים כאלה ולהתייחס למגדר בניתוח תוצאות המחקר. ועדיין, תת-הייצוג הוא תופעה קיימת, וכאשר מדובר במחקרים שקדמו ל-1993 הוא חמור ובוטה יותר. אגמון מדגישה כי תת-ייצוג מתקיים גם לגבי אוכלוסיות אחרות בהקשרים כגון גיל, מוצא והשתייכות דמוגרפית. במקרים מסוימים מתקיים גם תת-ייצוג של גברים, וזאת במחלות הנחשבות יותר “נשיות” – פיברומיאלגיה, לדוגמה.

בשנים האחרונות נכנסו לעולם הרפואה מודלים ממוחשבים שנועדו לשפר את האיבחון הרפואי, את הטיפול ואת המניעה. עם זאת, אומרת אגמון, “רוב המודלים האלה מתבססים על אותם מחקרים מוטים ולכן הם ‘יורשים’ מהם את אותן הטיות, ובמקרים מסוימים אפילו מעצימים אותן.”

החוקרות טיפלו בבעיה האמורה בכלים של למידה חישובית ובהם עיבוד שפה טבעית (NLP) ובפרט ייצוג וקטורי של מילים (Word embeddings) – גישות המאפשרות “הבנה” של טקסטים על ידי מחשב. החוקרות הפעילו שיטות אלה על 16,772 מאמרים ממאגר PubMed והקצו לכל אחד מהם “משקל” על סמך שיעור הנשים במחקר הקליני המתואר בו. כך הן יצרו כלי אלגוריתמי לשימוש מותאם-מגדר (gender-sensitive) בספרות המחקרית. אלגוריתם זה מאפשר לתקן את ההטיה האמורה ולשפר את ההתאמה של טיפולים למטופלות.

האלגוריתם הצליח לשפר משמעותית משימות חיזוי על נשים בהקשרים שונים ובהם משך האשפוז של המטופל, אשפוז-מחדש תוך חודש לכל היותר וקורלציה בין מחלות שונות. אף שהמודל התמקד בשיפור הניבויים לגבי נשים, הוא שיפר במידה רבה גם את כלל הניבויים הקליניים (גם לגבי גברים).

החוקרות מאמינות כי מאמרן ב- JAMIAיגביר את המודעות לבעיות של תת-ייצוג במחקרים קליניים ובמחקר בכלל ויוביל לפיתוח פתרונות נוספים שישפרו את איכות הרפואה המותאמת אישית.

שונית אגמון עשתה את כל לימודיה האקדמיים בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב. היא סיימה תואר ראשון בהצטיינות יתרה, עבדה שנתיים בגוגל וחזרה לתואר שני בהנחיית פרופ’ אסף שוסטר. בתום התואר החלה את הדוקטורט בהנחיית ד”ר קירה רדינסקי ופרופ’ בני קימלפלד.

למאמר בכתב העת  JAMIA  לחצו כאן

 

מגפת הקורונה, ובשמה המדויק COVID-19, פרצה בשלהי 2019 והתפשטה במהירות ברחבי העולם. אף שנגיף הקורונה, SARS-CoV-2, מצויד במערכת יעילה של תיקון שגיאות (מוטציות), הוא אינו חסין ממוטציות. ואכן, כפי שכולנו יודעים כיום, הנגיף “התפצל” לווריאנטים שונים בעקבות לחצים אבולוציוניים שונים הפועלים עליו באוכלוסיות שונות. כדי להקל על הציבור קבע ארגון הבריאות העולמי כי הווריאנטים לא יקבלו שמות מורכבים אלא ייקראו על שמן של אותיות האלף-בית היווני: הווריאנט הבריטי קיבל את השם אלפא, הדרום-אפריקאי – בטא, הברזילאי – גמא, ההודי -דלתא, וכן הלאה.

התפתחותם של וריאנטים חדשים היא תוצאה של מוטציות אקראיות וברירה טבעית. רוב המוטציות אינן משנות משמעותית את יכולותיו של הנגיף לשרוד ולהדביק, אולם חלקן מקנות לו יתרון משמעותי ולכן נשמרות ומתפשטות באוכלוסייה. בהקשר של המגפה הנוכחית מדובר במוטציות בחלבון הספייק – ראש החץ של הנגיף, המאפשר לו לחדור לתאי גופנו.

קבוצות מחקר רבות עוסקות כיום במנגנון של התפתחות וריאנטים חדשים של קורונה, זאת באמצעות אנליזה של הווריאנטים ושל האבולוציה שלהם, בעיקר האבולוציה של חלבון הספייק. מחקרים אלה איפשרו לפתח במהירות חסרת תקדים חיסוני mRNA ייעודיים ויעילים שבלמו את המגפה במידה רבה. אף שלא הביסו את המגפה לחלוטין הם צמצמו את נזקיה בחיי אדם, בעומס על מערכות הבריאות ובפגיעה בשגרת החיים, זאת בעיקר באוכלוסיות המצטיינות בשיעורי התחסנות גבוהים.

המשותף למחקרים אלה, רובם ככולם, הוא ההתמקדות בדינמיקה של היווצרות וריאנטים ברמת האוכלוסייה ובווריאנטים ה”פעילים” יותר מבחינת ההדבקה באוכלוסייה. מחקר שנערך בטכניון וראה אור בכתב העת PLOS Pathogens שופך אור על נישה שכמעט לא נחקרה: התפתחות וריאנטים חדשים ברמת הפרט, כלומר בגופו של האדם היחיד בתקופת מחלתו. את המחקר הובילו ד”ר יותם בר-און והדוקטורנטית דינא ח’טיב מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט.

המחקר מסכם שנה וחצי של עבודה ומבוסס על פלטפורמה ניסויית שד”ר בר-און החל לפתח בתקופת הפוסט-דוקטורט. פלטפורמה זו, שפותחה בתחילה במסגרת חקר נגיף HIV, הותאמה בשנתיים האחרונות לנגיף הקורונה. טכנולוגיה זו, המספקת ריצוף ברמת הנגיף הבודד, מאפשרת למפות את הגנום של הנגיף הבודד וכך להשוות בין וריאנטים שונים המתפתחים במערכת הנשימה של החולה. יתר על כן, היא מזהה נגיפים הנמצאים בתאי הרקמה במינון נמוך מאוד שאינו מאפשר את גילויים בשיטות פשוטות יותר.

במחקר גילו החוקרים מוטציות שונות שאינן נכללות במאגרי המידע הקיימים ואפילו וריאנט חדש שלא היה מוכר עד כה. בנוסף, הם בחנו גם את יעילותם של החיסונים הקיימים כלפי וריאנטים אלה וגילו כי יעילות זו משתנה בהתאם לסוגי המוטציות השונים בחלבון הספייק.

בשורה התחתונה מציגים החוקרים חדשות טובות: המוטציות המתפתחות בגופו של החולה מייצרות, ככלל, וריאנטים בעלי יכולת הדבקה נמוכה יחסית. במילים אחרות, יתכן שווריאנטים אלה אינם יכולים לעבור מאדם לאדם בהדבקה. נתון זה, מדגישים החוקרים, מצריך מחקרי המשך שיאמתו אותו באופן חזק יותר, אולם אלה הממצאים לגבי 10 הווריאנטים שהם בדקו במחקר.

החוקרים זיהו מוטציה ספציפית ב-s2, אחד האתרים בחלבון הספייק, הפוגעת ביעילותם של הנוגדנים הנאבקים בנגיף. לדברי ד”ר בר-און, “זיהוי זה הוא תרומה חשובה להבנת הסתגלות הנגיף לגופו של המארח. אנחנו מעריכים כי הממצאים שלנו עשויים להוביל לאיתור נקודות חולשה של הנגיף – מנגנונים המחלישים את יכולת ההדבקה שלו – ולפיתוח אמצעים חדשים לבלימת ההדבקה.”

ממצאי המחקר מראים כי ניתוח האבולוציה של הנגיף ברמת הפרט תורמת להבנה טובה יותר של התפתחותו ושל דרכים אפשריות להתמודד עימו באמצעות חיסונים ותרופות. החוקרים, שהתמקדו במוטציות הקשורות לווריאנט אלפא, מעריכים כי ניתוח דומה של וריאנט דלתא – הווריאנט המסוכן בתקופה הנוכחית – עשוי להגדיל את ארגז הכלים העומד לרשות המדע והרפואה במאבק במגפה.

ד”ר יותם בר-און השלים תואר שלישי באוניברסיטה העברית ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת רוקפלר. המעבדה בראשותו, בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, עוסקת ביחסי הגומלין בין נגיפים לאורגניזם המארח במחלות שונות ובהן קורונה ו-HIV.

דינא ח’טיב סיימה תואר ראשון במדעי המעבדה הרפואית במכללת הדסה ותואר שני במדעים ביו-רפואיים באוניברסיטה העברית. היא הצטרפה למעבדת בר-און בטכניון באפריל 2020, זמן קצר לאחר פרוץ המגפה ונכנסה מייד לחקר האבולוציה של נגיף הקורונה. המחקר הנוכחי התבסס על דגימות מאותה תקופה – מהדגימות הראשונות שנלקחו מחולי קורונה בישראל.

המחקר נתמך במענק הקרן הלאומית למדע ונערך בשיתוף המרכז הגנומי בטכניון (NGS) בראשות ד”ר טל כץ-אזוב, המרכז הלאומי לשפעת ונגיפי נשימה בבית החולים שיבא בראשות ד”ר מיכל מנדלבוים וצוות מידג”ם – בנק דגימות ביולוגיות אנושיות לצורכי מחקר במרכז הרפואי רמב”ם.

למאמר בכתב העת PLOS Pathogens  לחצו כאן

ייעוץ גנטי הוא תהליך רפואי מורכב הכולל הסבר על עקרונות בגנטיקה ותורשה של מחלות, אומדן סיכונים ובדיקות אפשריות בהקשרים הרלוונטיים. מהפכת הידע בתחום הגנטיקה הרפואית הופכת את השיחות האלה למאתגרות יותר ויותר, הן ליועצים והן לנועצים, שצריכים לעכל מידע חדש מורכב ולעיתים אף מסובך רפואית ולתרגם אותו לצעדים והחלטות אישיות ומשפחתיות. החלטות מושכלות מבוססות על המידע האמור כמו גם על העדפות אישיות ותרבותיות.

 

הייעוץ הגנטי הוא שירות חשוב מאוד שזמינותו מוגבלת כיום בשל מספר מצומצם של אנשי מקצוע, הגבלת משך הזמן המוקדש לכל מפגש, גישה מוגבלת לשירות לייעוץ גנטי באזורים גיאוגרפיים מסוימים והשכלתם של המטופלים. אתגרים אלה משמעותיים אף יותר באוכלוסייה רב-תרבותית, ומגפת הקורונה הוסיפה כמובן קשיים חדשים להנגשת השירות.

אולפת אבוליל-זועבי וחן גפני-אמסלם, הלומדות לתואר שלישי בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ועובדות יחד במכון לגנטיקה במרכז הרפואי העמק, פיתחו גישה העשויה להקל על היועצים והמטופלים ולייעל את תהליך הייעוץ. השתיים בדקו אם כלים דיגיטליים, כגון אנימציות מקצועיות בנושאים נבחרים בייעוץ גנטי, משפיעים על תוצרי הייעוץ גנטי. הן השוו את השפעתן של אנימציות אלה הן להשפעתו של ייעוץ ללא התערבות מקדימה, כפי שמקובל כיום בבואם של מטופלים לייעוץ גנטי, והן להשפעתה של קריאת חוברת מידע בנושא לקראת הייעוץ.

את השתיים הנחו מנהלת המכון, פרופ’-קליני סתוית שלו מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, ופרופ’ אילת ברעם-צברי מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון.

לדבריה של פרופ’ שלו, “בדיקה גנטית היא תהליך המשפיע לא רק על הנבדקים אלא גם על בני משפחתם ולעתים גם על הקהילה הרחבה יותר. תהליך זה יוצר חששות רבים, ולכן הנגשתו של המידע הרלוונטי חשובה מאוד. מדובר בנושאים מגוונים ומהותיים מאוד מבחינה אישית, כגון החלטה אם להינשא לבני זוג מיועדים, אם לסכן הריון בבדיקה פולשנית ואם להפסיק הריון בשל אבחון של מצב גנטי מסוים. להחלטות אלה משמעויות מרחיקות לכת. תקשורת יעילה בין נותני השירות למקבליו היא קריטית לתהליך מוצלח, שבסופו יקבלו המטופלים החלטה אישית מושכלת, המתאימה להם, המתבססת על הידע והמידע שנרכשו במהלך הייעוץ.”

 

שתי הסטודנטיות בחרו עשרה נושאים רלוונטיים ובכל אחד מהם הכינו – בעצמן – סרטון אנמיציה הכולל מידע והדרכה בהתאם לתוכן הייעוץ הגנטי המועבר. מדובר ב-20 סרטונים שכן כל סרטון הופק פעמיים, בעברית ובערבית. “הצורך בהכנה מוקדמת לייעוץ עלה מהשטח, כלומר מהאנשים המגיעים לייעוץ במכון הגנטיקה,” אומרת אבוליל-זועבי, “כולנו יודעים שידע הוא כוח, והידע הרלוונטי להחלטות הגורליות הקשורות בהריון ובלידה מאפשר לאנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בהתאם להשקפת עולמם. יותר מזה, כיום ברור לנו שהידע עשוי לשכך את החששות הקשורים לתהליך.”

בניסוי השתתפו 1,380 מטופלים, שחלקם הגיעו לייעוץ בשל ממצאים חריגים במהלך ההיריון וחלקם בשל נושאים אחרים כמו: בדיקות סקר גנטיות, גיל אֵם מתקדם, קרבת משפחה וליקויי פריון. גפני-אמסלם מסבירה כי “אף שקריאת חוברות הסבר, כדרך אלטרנטיבית למתן הסבר, נמצאו יעילות, האנימציות נמצאו יעילות הרבה יותר, במיוחד בקרב אוכלוסיות בעלות אוריינות גנטית נמוכה והשכלה נמוכה יותר.”

“אנחנו מצפים שאנשים יקבלו החלטות מושכלות בנוגע לבריאותם,” אומרת פרופ’ ברעם-צברי, “אבל רגע קבלת בשורה מבהילה במשרדה של היועצת הגנטית הוא כנראה לא הזמן הטוב ביותר ללמוד לראשונה מושגי יסוד בגנטיקה. הנגשת המדע הרלוונטי, ורק המדע הרלוונטי, בצורה ברורה ולא מאיימת בזמן שנוח למטופל, מקרבת אותנו ליכולת לקבל החלטה מושכלת.”

“החשיבות של הנגשת המידע באמצעים דיגיטליים בולטת בייחוד כיום,” מסכימה גפני-אמסלם, “אחרי תקופה ארוכה של מגפה המקשה על קיום פגישות ייעוץ פיזיות. לשימוש באנימציה כשלב הכנה לייעוץ הגנטי יש יתרונות רבים כגון מידע אחיד, מדויק, אמין ונוח להתאמה אישית של זמן, מקום וקצב, כך שמתאפשרת חווית משתמש טובה. בנוסף, כלים דיגיטליים משתלבים מצוין בהתנהגות האישית-חברתית היומיומית של כולנו, וקבלת החומר לטלפונים האישיים לפני הפגישה בבית החולים נראית טבעית ביותר למטופלים שלנו.”

לדברי פרופ’ שלו, “בניסוי הצגנו למקבלי השירות את הסרטונים אצלנו במכון לגנטיקה, אבל בעקבות הצלחת הניסוי התחלנו לשלוח את הקבצים הדיגיטליים לטלפונים של המטופלים באופן שגרתי לפני ייעוץ גנטי. לאור הצלחת ההתערבות אנו מתכננים להעתיק גישה זו לכלל המטופלים בשירותי בריאות כללית בארץ.”

לצפייה בסרטונים – לחצו כאן

בוגר הטכניון גיא סלע ז”ל ייסד את חברת SolarEdge בשנת 2006 עם ליאור הנדלסמן, מאיר אדסט, יואב גלין ואמיר פישלוב. החברה שהקימו היא מובילה עולמית בטכנולוגיית אנרגיה חכמה, במיוחד בהקשר של הפקת חשמל מתאים סולריים.

גיא סלע נפטר בחודש אוגוסט 2019. הפרויקט לזכרו כולל הקמה של מעבדת PEARL לאלקטרוניקת הספק ואנרגיות מתחדשות בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי בטכניון, פרסי מחקר, מענקי מחקר ומלגות לתארים מתקדמים בתחום האנרגיה, האקתון אנרגיה דו שנתי לסטודנטים וסיורים לתלמידי תיכון בתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון.

בטקס בטכניון השתתפו נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, מנכ”ל חברת SolarEdge צבי לנדו, אלמנתו של גיא ברברה סלע, ונציגים מתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד. “צר לי שלא זכיתי להכיר את גיא באופן אישי,” אמר נשיא הטכניון. “איני יודע כיצד השפיע עליו הטכניון, אבל הוא עצמו בהחלט השפיע על רבים כל כך. השותפות עם SolarEdge היא נדבך נוסף באסטרטגיה שהטכניון מוביל בשנים האחרונות – שותפות אמת בין התעשיה לאקדמיה והסרת הגבולות בין מחקר בסיסי למחקר יישומי. בעשור הקרוב נראה כי הגבולות הללו מיטשטשים ואנו פורצים ומשיגים יחדיו יעדים חדשים.”

“גיא רצה לעשות את העולם למקום טוב יותר,” אמר צבי לנדו מנכ”ל סולאראדג’. “המשימה המשותפת שלנו היא להפוך את ישראל למעצמת אנרגיה ממקורות בני-קיימא, ובשיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה נמשיך לחצות גבולות מעשיים ולהשיג יעדים מחקריים.”

את הטקס הנחה ראש תוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון, פרופ’ יועד צור מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון, שאמר: “מאז הקמתה בשנת 2007 פועלת תוכנית האנרגיה בטכניון ליצירת התשתית ולקידום המחקר בתחום זה. התמיכה של תוכנית האנרגיה במחקר הובילה לתגליות מדעיות חשובות. אנו פועלים ליצירת שיתופי פעולה עם מוסדות מחקריים מובילים וגופי תעשייה בארץ ובעולם. לנו ול-SolarEdge יש יעד משותף, וכל אחת בתחומה חותרת להיות חלק ממהפכת האנרגיה העולמית ולספק את הפתרונות הדרושים כדי להשאיר לדורות הבאים עולם מעט טוב יותר.”

בפרס המחקר ע”ש גיא סלע זכו חברי תוכנית האנרגיה פרופ’ גדעון גרדר מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון ופרופ’ אבנר רוטשילד מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים. הם זכו בפרס על פיתוח טכנולוגיה חדשנית לייצור מימן באמצעות אנרגיה ירוקה – טכנולוגיה שעל בסיסה קמה חברת ההזנק H2Pro.

במענק מחקר זכו פרופ’ יאיר עין-אלי מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים וד”ר נדב אמדורסקי מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך.

במלגות ע”ש גיא סלע זכו שלום דוד אקסמן קליינגזינד מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אמיר מרזוק מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אביעד נבון מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, נטלי לוי מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול ודניאל ג’ינו מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

*המסכות הורדו לצורך הצילום בלבד.

חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון שותפים, עם עמיתיהם באירופה, בפיתוח טכנולוגיה מבוססת די-אן-איי לבדיקה מיידית של הרכב המזון עבור שומרי כשרות וחלאל ועבור טבעונים. הטכנולוגיה תספק תשובה מיידית באשר להיבטים אלה וכך תחזק את השקיפות בשרשרת האספקה ותגביר את האמון במערך המזון.

המחקר הוא יוזמה של המרכז הטכנולוגי הספרדי AZTI, המתמקדת בפיתוח חדשני של שיטות בדיקה ניידות ומהירות שיאפשרו אימות של הרכב המזון במקרים של דרישות תזונתיות ואתיות מצד הצרכן, למשל טבעונות או כשרות. בטכניון מובילים את המחקר פרופ’ יחזקאל קשי ומנהלת המעבדה ד”ר קרן רוזנבלאו.

הפרויקט המשותף מתמקד בפיתוח של שלושה סוגי פתרונות: זיהוי די-אן-איי מהחי לטובת מוצרים טבעוניים, זיהוי די-אן-איי של חזיר לטובת שומרי חלאל וזיהוי די-אן-איי שמקורו בחזיר, בסוס או בחמור לטובת שומרי כשרות. פתרונות ניידים ומהירים אלה יהיו ידידותיים למשתמש ויאפשרו אנליזה בזמן אמת (תוך פחות משעה) של המוצר. הן יתאימו בעיקר להטמעה מהירה בחברות מזון, בגופי שיווק ומעבדות בקרה.

תוצאות הבדיקה יעודכנו בפלטפורמות דיגיטליות המקושרות למערך הניטור של החברה – פלטפורמות שיפותחו במהלך הפרויקט. הכוונה היא שתוצאות הבדיקות יהיו זמינות לציבור הצרכנים וכך יגבירו את אמונו ביצרני המזון.

המחקר מתקיים במסגרת קונסורציום ETHIChain במימון התוכנית האירופית EIT Food ושותפים בו הטכניון, AZTI הספרדית, UNIBO האיטלקית ו- ART21 הליטאית. EIT Food, תוכנית החדשנות העולמית הגדולה ביותר בעולם האגריפוד והאקולוגיה, ממומנת על ידי המוסד האירופי לחדשנות וטכנולוגיה.

הסטארטאפ Labsuit, שנולד בטכניון, חוזר לקמפוס כחברה בשלה עם הטכנולוגיה החדשנית שפיתחו בוגרי הטכניון ילנה ואלכס דומשק. הטכנולוגיה, המשמשת להזמנת חומרים למעבדות, לניהול המלאי במעבדות, לביצוע השוואת מחירים ולבדיקת זמינות מלאי אצל הספקים, הוטמעה במערכת הרכש המרכזית של הטכניון.

לדברי המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני, “זו דוגמה נפלאה ומרגשת לחברה שחוזרת לטכניון עם טכנולוגיה שנולדה כאן והבשילה בעקבות הלימודים בקמפוס. בשנת 2018 תרמה חברת Zoom לטכניון את המערכת שלה, וזאת ביוזמת בוגר הטכניון עודד גל, שהוא מנהל המוצר בחברה. גם הטכנולוגיה של Labsuit, שתסייע לחוקרים שלנו לצמצם את ההוצאות ואת הנזקים לסביבה, היא דוגמה לתרומה משמעותית כזאת. הבוגרים שלנו מפתחים טכנולוגיות פורצות דרך, ואני קורא לכל אחד מבוגרינו לחשוב כיצד יוכל לסייע לטכניון להכשיר את הדורות הבאים ולשמר את מעמדו כאוניברסיטת מחקר מובילה.”

הרעיון שהוביל להקמת החברה נולד במוחה של ילנה בהיותה דוקטורנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך. היא גילתה שניהול המלאי במעבדה – הזמנת חומרים, אחסונם, איתורם וסילוקם במידת הצורך – גוזל ממנה זמן רב שהיא מעדיפה להקדיש למחקר. אלכס, בעלה של ילנה ובוגר הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, נחלץ לעזרתה ופיתח מערכת חדשנית לניהול מלאי של חומרים במעבדות, מה שמצא חן בעיניהם של ספקי מוצרי מעבדה.

השמועה על המערכת הפשוטה-אך-חכמה, המייתרת את הצורך ברישום המלאי וההזמנות בטבלאות אקסל או בפתקים, עשתה לה כנפיים, ומעבדות רבות – לא רק בטכניון – אימצו את התוכנה.

ואז הבינו בני הזוג שיש להם בידיים סטארטאפ. אלכס, שכבר החל לעבוד בעמק הסיליקון, קפץ על ההזדמנות לממש את חלום היזמות שניקר בו במשך שנים. לדבריו, “הטכניון מטפח חשיבה יזמית בקורסים, בתחרויות ובפעילויות השונות של מרכז היזמות, כך שבנוסף לבסיס שלי בהנדסת תעשייה וניהול, ולבסיס של ילנה במדע ובמיוחד בכימיה, הרעיון להקים סטארטאפ לא היה עבורנו בגדר הליכה אל הלא נודע.”

הסטארטאפ של אלכס וילנה נוסד בשנת 2013 תחת השם LabSuit, ולפונקציה הבסיסית – ניהול מלאי במעבדות – נוספו אפשרויות לרכישת חומרים חדשים, להשוואת מחירים ועוד. לדברי מנהל הרכש בטכניון גיל קרן, שפגש את צוות LabSuit עוד בשנת 2015, “הבנתי מייד שיש כאן ‘זאפ של מוצרי מעבדה’ – מערכת שמאפשרת למנהלי מעבדות לחפש חומרים אצל ספקים שונים תוך השוואת מחירים. זו אפשרות שלא הייתה קיימת בשום פלטפורמה אחרת בתחום חומרי מעבדה.”

עד היום התחברו לתוכנה של החברה יותר מ-200 מעבדות בטכניון. “לאחרונה,” אומר קרן, “השלמנו את הטמעתה של התוכנה ב-SRM של הטכניון – המערכת שלנו לניהול רכש וספקים. LabSuit היא בעיניי חלוצה במגמה שאליה הולך עולם הרכש – אוטומציה שחוסכת זמן, כסף וטעויות.”

“כיום אנחנו כבר עובדים עם כ-4,000 מעבדות בארץ ובחו”ל,” אומרת הלן, “אבל המטרה שלנו היא לחבור לארגונים עצמם, ליחידות הרכש, ואנחנו שמחים שה’סיפתח’ שלנו הוא הטכניון, שקיבל מאיתנו את המערכת כתרומה, ובעקבותיו הצטרפה האוניברסיטה העברית. צריך להבין שמעבדה ממוצעת מחזיקה אלפי חומרים שונים,  והניהול שלהם עלול להיות כאב ראש רציני. לכן הטכנולוגיה שלנו היא win-win-win לכל הצדדים: למעבדות המחקר,

שחוסכות זמן וכסף; למחלקת הרכש (בטכניון, במקרה הזה), שמרוויחה זרימה יותר טובה של התהליך; ושל ספקי המוצרים, שנהנים מגישה לצרכנים קיימים ופוטנציאליים; וכמובן לנו שנהנים מהתרחבות החברה.”

“LabSuit נולדה מתוך מצוקת הזמן של האנשים שעובדים במעבדות,” אומר אלכס. “הם רוצים לעסוק במדע, והעניינים המינהלתיים גוזלים מהם זמן רב. זה מה שבאנו לפתור – בעיקר בנישה של חומרי המעבדה, אם כי כיום אנחנו מרחיבים את ההיצע למוצרים אחרים כגון ציוד משרדי. המערכת שלנו מבצעת סטנדרטיזציה של הקטלוגים השונים של הספקים לפורמט אחד, וכך מאפשרת השוואת מחירים ממשית. בסופו של דבר, הפשטות מצד המשתמש היא ‘הרוטב הסודי’ שלנו.”

ב- 17 בפברואר 2021 התרחש מול חופי ישראל אירוע אקולוגי חמור ביותר, אולי החמור במדינה. אירוע “אסון הזפת” כונה גם “זפת בסערה” מאחר שהתרחש במזג אוויר סוער שהקשה לטפל בנזקים בזמן אמת. עיקרו: פליטת מאות טונות של נפט גולמי, שהובילה להצטברות טונות רבות של זפת על חופי ישראל, מראש הנקרה ועד זיקים. הזיהום הפתאומי והחמור, שהשתרע על פני 160 קילומטר של חוף, הוביל למותם של בעלי חיים רבים ובהם לפחות לווייתן אחד. רק כעבור כמה שבועות אותר מקורו: מכלית נפט בשם Emerald שהגיעה מהמפרץ הפרסי.

ליאור ילון, סטודנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך, ערכה בעקבות האירוע ניתוח נרחב של ריכוזי הזפת בחופים. לדבריה, בעקבות האינטראקציה של הנפט עם מי הים, עם קרינת השמש ועם החול בחוף נוצרה זפת המכילה חומרים מסוג PAH, חלקם רעילים ומסרטנים. “בדקתי את נוכחותם בקרקע באמצעות מיצוי החומר המזהם ואנליזה שלו באמצעים ספקטרומטריים, כלומר מדידת בליעה ופליטה של אור מהחומר. המסקנות מבוססות על אנליזה של 24 דגימות משני חופים מרוחקים זה מזה – חוף הסטודנטים בחיפה וחוף הקשתות בהרצליה – בעומקים שונים ובמרחקים שונים מקו המים.”

ממצאי המחקר: למרות הפעולות הנרחבות לניקוי החופים מזפת, עדיין קיים בהם זיהום משמעותי. זיהום זה נמצא בעומקים שונים גם במקומות שכבר אין בהם זפת.

המחקר של ילון נערך במסגרת הקורס הפקולטי “מעבדה מתקדמת בניטור סביבתי” בפקולטה לכימיה. המרצה האחראי בקורס הוא פרופ’ אהרן בלנק, מדריכת הקורס היא ד”ר אור גלנט, ובצוות מעבדת ההוראה בכימיה אנליטית חברות מנהלת המעבדה ד”ר איריס ברזילי וטכנאית המעבדה יפה שחורי.

הטכניון מבצע את ההכנות הנדרשות ונוקט באמצעי הבטיחות המתחייבים לנוכח התפשטות נגיף הקורונה.

באתר זה ירוכזו עדכונים, הוראות, כלים ומידע חשוב אחר הנוגע לנושא:

https://emergency.technion.ac.il/

מריסטמות (קודקודי הצמיחה, בהם מאגר של תאי גזע) מהוות את מקור האספקה של התאים לצמח הגדל; אך מהם המנגנונים הקובעים את מבנה המריסטמה, כלומר את קצב הגדילה של התאים הנוצרים והמתחלקים בה ואת כיוונם?

בשונה ממחקרים שבוצעו עד כה, המתבססים על אנליזה של תמונות מיקרוסקופ קונפוקלי דו-מימדיות, צוות המחקר הטכניוני ביצע מיפוי וכימות תלת-ממדי (3D) של אלפי תאי מריסטמה מרקמות שונות, ועקב אחרי שינויים אלו לאורך זמן (4D). המחקר נערך על שורשים של צמח המודל ארבידופסיס  (Arabidopsis thaliana), תוך שימוש בפלטפורמת MorphoGraphX.

חוקרי הטכניון גילו כי מסלול העברת האותות של הורמונים סטרואידיים בצמח (ברסינוסטרואידים) מבקר את קצב גדילת התאים ואת כיוון הצמיחה, זאת מבלי לשנות את גודלם (כלומר את נפחם) של התאים. רמות גבוהות של ההורמון מביאות לגדילה אורכית ורמות נמוכות שלו לגדילה רדיאלית (היקפית). כמו כן נמצא כי בקרת ההורמון על צורת התא תלויה גם ברקמה שבה הוא פועל. סימולציית מחשב של גדילת מריסטמה, שנערכה בשיתוף פעולה עם מדענים מגרמניה ומאנגליה, הדגימה כיצד שינויים בגאומטריית התאים בזמן, המבוקרים על ידי הורמונים אלו במרחב, קובעים למעשה את צורת המריסטמה כולה.

 

לקריאת המאמר – לחצו כאן

 

פרופ’ רבהון, איש אקדמיה ומדען בעל שם עולמי בתחומי המים, התמחה בשיפור איכותם של מי קולחין, מי שפכים ושיטות סינון. הוא הקדיש את חייו למשק המים הישראלי והעמיד דורות רבים של מהנדסים וחוקרים בתחום. ביום העצמאות ה-64 למדינת ישראל הוא זכה להדליק משואה בהוקרה על פועלו.

פרופסור רבהון ייסד פרס שנתי לחוקר מצטיין בטכניון בתחום הביו-רפואה, על שם נכדו האהוב דניאל שירן שנפל במלחמת לבנון השנייה והתעניין מאוד בתחום זה. פרס דניאל שירן מוענק מאז שנת 2009 בכל שנה לחוקר מצטיין מהטכניון בתחום הביו-רפואה. הפרס, בגובה $3000, הוענק לראשונה לפרופ’ מיכאל גליקמן מהפקולטה לביולוגיה על עבודתו בתחום מחזור החלבונים בתא וחקר הפרוטאוזום, ומאז הוענק לשורה של חוקרים ובהם פרופ’ חבצלת פלד-ביאנקו, פרופ’ איתן קימל פרופ’ דבי לינדל, פרופ’ מורן ברקוביץ’, פרופ’ אסתי סגל, פרופ׳ שלי צליל, פרופ’ אבי שרודר, ד”ר ירון פוקס, פרופ’ מיטל לנדאו, פרופ’ תומר מיכאלי ופרופ׳ יואב שכטמן.

אנו משתתפים בצער המשפחה.

יהי זכרו ברוך.

לזכרו של פרופ’ רבהון אנו מפרסמים כתבה ממגזין הטכניון 2009 שנכתבה בהגיעו לגבורות.

 

פרופסור מנחם רבהון – 50 שנות מחקר

50 שנים של פעילות מחקרית, פעילות חלוצית בתחומי המים והטיפול בשפכים, ייזום מפעל סינון המים באתר אשכול – אלה הם רק מעט מציוני הדרך בקריירה המדעית הרחבה והמרשימה של פרופסור מנחם רבהון, שהגיע בימים אלה לגבורות. ובכל זאת, כאשר הוא מספר על פעילותו הענפה, הנמשכת גם עתה בעזרה בהנחיית סטודנטים ובייעוץ ל”מקורות” ולנציבות המים, מכסה דוק של עצבות את עיניו של האיש הנחמד והצנוע הזה.

“אני לא זוכר שבכיתי אי פעם,” הוא אומר וקולו נשבר. “אולי רק כשאחותי נפטרה מסרטן בגיל צעיר. ועכשיו אני בוכה כל כך הרבה.”

פרופסור רבהון בוכה על נכדו היקר, דניאל שירן ז”ל, שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה, ב-4 באוגוסט 2006. נער חסון ויפה מראה, עם מבט ביישני אך חודר, תלמיד מצטיין, ספורטאי, אוהב חיים. וחייו של סבו, המדען המבריק, השתנו בחטף.

 

דניאל יפה התואר

“הו דניאל יפה התואר, הנגביסט מגולני שנקטף כה צעיר, איך נפלת בין ארזי הלבנון, שתי אצבעות מצידון” – אומרות מילות השיר שכתבו חבריו לאחר מותו. דניאל היה נכדו הראשון של פרופסור רבהון והוא מלווה אותו כל העת, בכל אשר יעשה וילך. הוא פועל להנצחתו ב”יום דניאל” במרכז לנוער שוחר מדע במרכז הקדם-אקדמי בטכניון – יום חוויתי בהתנסות במדעים עבור תלמידי ביה”ס היסודי שבו למד דניאל; בהרצאה שנתית לזכרו בפני הפלוגה המסייעת של “גולני” ובפרס מחקר על שם דניאל לחוקר מצטיין בביו-רפואה, תחום שדניאל התעניין בו מאוד (הוא למד ב”הריאלי” ביו-טכנולוגיה). גם האגודה הישראלית לקרדיולוגיה מעניקה פרס על שמו למתמחה מצטיין בתחום הקרדיולוגיה.

 

ילדות וגלות

80 שנותיו של מנחם רבהון מתאפיינות בנחישות רבה, בחריצות, בדקדקנות ובהישגים מדעיים רבים. הוא נולד בפולין בשנת 1929 וקיבל חינוך כפול: הוא גדל בבית דתי ולמד תורה ב”חדר”, ובמקביל למד בבית ספר עברי מודרני ציוני.

עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 ברחה המשפחה בעגלה רתומה לסוסים לדרום מזרח פולין, במטרה לעבור לרומניה ומשם לעלות על אונייה לארץ ישראל. אולם אחרי שבועיים של נסיעה, בהגיעם קרוב לגבול עם רומניה, נכנס לאזור הצבא האדום (בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ). האזור הפך לחלק מאוקראינה הסובייטית ובני המשפחה הפכו לפליטים. בשנת 1940 הוגלו לעומק ברית המועצות ונאלצו להתמודד עם רעב וקשיים אחרים. הוריו של מנחם שלחו אותו לבית ספר תיכון רוסי, שם למד ארבע שנים.

לאחר המלחמה חזרה המשפחה לפולין, ושם סיים מנחם את לימודיו התיכוניים והתחיל ללמוד בפוליטכניקום. במהלך השנה השנייה הפסיק מנחם את לימודיו כדי לסייע לנוער יהודי מבתי ילדים להצטרף לקבוצות חלוציות-ציוניות ולעלות לארץ. בינואר 1950 עלה מנחם עם משפחתו לארץ, ומקום מגוריהם הראשון היה במעברה.

בזכות ידיעת העברית והלימודים המקצועיים התקבל מנחם לעבודה בחיל המדע (לימים רפא”ל). היועץ הראשי לקבוצה שבה עבד היה פרופסור טורצקי שבנו, פרופסור ארנון בנטור, הוא כיום דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. בהמלצתו ובהתעקשותו החל מנחם רבהון ללמוד בטכניון. את לימודיו מימן בעבודות לילה כסבל בנמל חיפה.

עם סיום לימודיו עבד כמהנדס בחברה לטיפול במים, ובשנת 1957 קיבל מענק ללימודי תואר שני באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. עם שובו הקים, יחד עם פרופסור וקס ז”ל, את המחלקה להנדסת הסביבה הראשונה בארץ, שהתמקדה בטיפול במים ובשפכים ובהשבתם.

מאז התפתחה הקריירה המדעית של פרופסור מנחם רבהון, וכמומחה בעל שם עולמי חקר, עבד וייעץ בארץ וברחבי העולם. עבודותיו מצוטטות באלפי מאמרים בספרות המדעית-מקצועית, והוא הנחה יותר מ-50 סטודנטים לתארים גבוהים, 7 מהם מכהנים כפרופסורים בארץ ובחו”ל.

מחקריו משתרעים על פני ספקטרום רחב של תחומים, ביניהם  מחקר חלוצי בתהליכי הפתתה (פלוקולציה – שיטה לטיהור מים); פיתוח מודל פיזיקלי-מתמטי לסינון מים במצע גרנולרי, מודל שיושם במפעל הסינון המרכזי בארץ שנחנך בחודש יוני 2007. פרופסור רבהון היה הראשון בארץ שעסק (כבר בסוף שנות השישים) בטיפול פיזיקו-כימי בשפכים. מחקריו בתחום של מליחות שפכים הרחיבו את המודעות לנושא והביאו להוצאתן של תקנות האוסרות הכנסת תמלחות למערכות ביוב. במשך עשרות שנים מטיף רבהון לשידרוג הטיפול בקולחים כדי למנוע זיהום מי-תהום.

במסגרת עבודתו בתחום של השבת שפכי תעשייה הכניס פרופסור רבהון, כבר לפני יותר משלושים שנה, את השימוש במי-קולחים מושבים למערכת הקירור של בתי הזיקוק (בז”נ) – שתי ה”לבניות” המפורסמות שהן מסמלי העיר חיפה. על מפעל זה, שצמצם משמעותית את זיהום הקישון, הוא קיבל את מדליית Rudolph מהפדרציה האמריקאית למים וסביבה.

 

תעודת הוקרה

בשנת 2007 נחנך מפעל הסינון המרכזי בישראל, בנוכחות כאלף איש ובמעמד ראש הממשלה וראשי חברת “מקורות”. להפתעתו קיבל פרופסור רבהון תעודת הוקרה בסיומו של הטקס. “מוענקת לך בזאת תעודת הוקרה על תרומתך רבת השנים, להקמת מפעל הסינון המרכזי באתר אשכול, המבטיח אספקת מי שתייה באיכות גבוהה לתושבי מדינת ישראל,” נאמר בה. פרופסור רבהון שאל בענווה אם הוא יכול להשיב. כשראש הממשלה ויו”ר “מקורות” עומדים לצדו הוא אמר: “אני מקדיש את כל עבודתי לזכרו של נכדי, דניאל שירן, לוחם גולני, שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה”. ראש הממשלה ויו”ר מקורות הרכינו את ראשיהם, ופרופסור רבהון המשיך ושיבח את כל העושים במלאכה, ממקורות ותה”ל.

דמעות עולות בעיניו כשהוא מספר זאת. בשקט המשתרר בחדר הוא נשאל: “כמה נכדים יש לך”?

“נולדו לי תשעה נכדים,” הוא משיב בקול סדוק. “איני יכול להשיב תשובה אחרת. כן, נולדו לי תשעה נכדים”.

המענקים יינתנו לחברי הסגל הבאים:

ד”ר אילה שיבר מהפקולטה לביולוגיה, החוקרת כיצד מולקולות רנ”א מובילות ליצירת חלבונים בתא, מסלולי קיפול חלבונים ויצירת קומפלקסים. המענק ניתן לה על מחקרה בנושא: אילו מנגנונים בתא מגנים על חלבונים תוך כדי סינתזה ומונעים מחלות נוירודגנרטיביות והזדקנות.

ד”ר שי מורן מהפקולטה למתמטיקה, העוסק בבעיות מתמטיות הקשורות למדעי המחשב ומתמקד כיום בבעיות עם גוון גאומטרי-קומבינטורי העולות מעולם הבינה המלאכותית. המענק ניתן לו בנושא אתגרים מודרניים בתורת ההכללה.

ד”ר אביב תמר מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, המפתח דרכים ללמד רובוטים לבצע משימות באופן אוטומטי. המענק ניתן לו למחקר על למידה בייסיאנית עמוקה באמצעות חיזוקים.

ד”ר רון רוטבלום מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב, העוסק בתאוריה של מדעי המחשב, בעיקר בהקשר של קריפטוגרפיה וסיבוכיות חישובית. המענק ניתן לו לפיתוח הוכחות מהירות לאימות חישובים.

“זה הישג מרשים בכל קנה מידה ובפרט לאחר שכמות ההגשות ב 2021 עלתה ב-25%,” אמר פרופ’ קובי רובינשטיין המשנה לנשיא הטכניון למחקר. “שלושה מהמחקרים הזוכים קשורים בבינה מלאכותית ((AI, עובדה העולה בקנה אחד עם הפעילות המעמיקה והנרחבת של הטכניון בתחום זה. מאמצי הטכניון לקידום תחום הבינה המלאכותית בישראל הציבו אותו במקום הראשון בתחום באירופה ולהשתלבותו בצמרת העולמית של מחקר ופיתוח ב-AI.”

הנציבות האירופית למחקר (ERC) נוסדה בשנת 2007 כדי לתמוך בכל תחומי המחקר ובשימור טובי החוקרים באירופה, לרבות ישראל. מענקיERC  ניתנים בקטגוריות שונות, שאחת מהן היא ERC Starting Grant – מענק לחברי סגל צעירים. כל אחד מהפרויקטים הנבחרים זוכה בתמיכה של 1.5 מיליון יורו או יותר, שנועדה לקדם אותו במשך חמש שנות התקצוב.

השנה הוענקו בסך הכל מענקים ל- 19 חוקרים מישראל.

לצפייה בגרנטים הזוכים:

[su_youtube url=”https://youtu.be/oUsD66DWHC4″ width=”700″ height=”200″]

PFAS (חומרים אורגניים מופלרים) היא משפחה של מזהמים בעייתיים הנקראים גם “forever chemicals” בגלל יציבותם הכימית ועמידותם בסביבה. חומרים אלה נמצאים במגוון רחב של מוצרים ובהם ציפוי מחבתות (טפלון), קצף כיבוי, מעכבי בעירה ותוספים דוחי נוזלים. למי התהום הם מגיעים בדרכים רבות ובהן השקייה חקלאית במי קולחין מטוהרים וחילחול של חומרי כיבוי לקרקע. יציבותם והישארותם בסביבה גורמות לכך שהחשיפה אליהם גדלה וכך הם מגיעים לגופנו דרך מי שתייה, אוויר ועוד. מחקרים בין-לאומיים הראו את הסיכון הטמון בהם בהקשרים בריאותיים רבים ובהם תחלואת סרטן, תחלואת לב וכבד, בעיות פוריות, מומים מולדים ונזקים למערכת החיסון. בעקבות זאת החלה ישראל בניטורם של חומרים אלה, ובקיץ האחרון הופסק קידוח מי שתייה בקריות עקב גילוי ריכוז גבוה שלהם.

סילוקם של חומרים אלה מהמים מבוסס כיום על שיטות ספיחה פשוטות וזולות יחסית, אולם הן אינן יעילות מספיק, ובעיקר – הן רק מעבירות את המזהמים מהמים למצעים הסופחים, מה שמצריך פעולות ניקוי נוספות כדי להיפטר מהסופחים. בנוסף, שיטות אלה אינן סלקטיביות, והשימוש בהן מסלק גם חומרים חיוניים מבחינה בריאותית.

שני כיוונים חדשים ומבטיחים בהקשר זה הם שימוש בתהליכי חמצון ושימוש בפולימרים ייעודיים הסופחים ביעילות גבוהה את החומרים המזהמים. ועדיין, עד כה לא הושגה יעילות מספקת בטכנולוגיות אלה.

במחקר הנוכחי נבחנה לעומק האפשרות לשילוב של שני התהליכים האלו – קיבוע באמצעות פולימרים יעודיים ותהליכי חמצון מתקדמים. הממצאים מצביעים על כך שתכנון נכון של המערכת מוביל ליעילות גבוהה, הנשמרת ברמות שונות של מליחות וחומציות (pH). התהליך המוצג במאמר מוביל לסילוק של שבעה סוגי PFAS – גם כשכולם נתונים באותה יחידת נוזל – ביעילות הקרובה ל-90%, וזאת תוך דקות ספורות. ממצאים אלה אומתו בשיטות מגוונות ובהן אנליזה אורגנית וכרומטוגרפיית יונים.

המערכת המוצגת במאמר מבוססת על חומרים טבעיים, בטוחים וזולים. מדובר בשילוב מינרלים מהקרקע – תחמוצות ברזל וחרסית, יחד עם פולימר רב-סוכר. הפולימר והחרסית משמשים כזרז שמקבע את ה-PFAS על שטח הפנים ואז מזרז תהליך חמצון שמפרק את המזהמים לחומרים לא רעילים (יוני פלואור, מים ופחמן דו-חמצני). שילוב זה מוביל להרחקה יעילה של PFAS ואינו משחרר חומרים בלתי רצויים למים, המיועדים כאמור לשתייה.

החוקרות מראות במאמרן כי המערכת האמורה מייתרת את הצורך בתהליכים משלימים כגון חימום, הקרנת UV והפעלת גלי קול, המסרבלים את התהליך ומייקרים אותו.

המחקר נערך במעבדה לכימיה של הקרקע בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. החוקרות מודות לקרן ליידי דייוויס על מלגת הפוסט-דוקטורט לסמפטי קונדו.

למאמר שהתפרסם  ב- Chemical Engineering Journal.