חודש: נובמבר 2021

מה המשותף בין הדמיה של עובר במכשיר אולטרה-סאונד, תקשורת סלולרית במכשירים ניידים, מנועים זעירים וזיכרונות מחשב הפועלים על אנרגיה מועטה? כל הטכנולוגיות הללו מבוססות על חומרים פֵרוֹאלקטריים – חומרים המאופיינים בקשר חזק בין מבנה האטומים שבחומר לבין תכונותיו החשמליות והמכניות.

כעת, חוקרים בטכניון הצליחו לשנות את תכונותיהם של חומרים פרואלקטריים על ידי סילוק של אטום חמצן בודד מהמבנה המקורי. בכך הם פורצים דרך לפיתוח טכנולוגיות חדשות. את המחקר הוביל ד”ר יכין עברי מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים עם הפוסטדוקטורנטית ד”ר המפראבה הלנגובן והדוקטורנטית מיה ברזילי, והוא התפרסם ב-ACS Nano. ראוי לציין כי סילוק של אטום חמצן ממקומו הוא אתגר גדול בשל משקלם הזעיר של אטומי החמצן, ולכן ההישג האמור מרשים במיוחד.

בחומרים פרואלקטריים, תזוזה קטנה של האטומים גורמת לשינויים משמעותיים בשדה החשמלי ובהתכווצות החומר או הרחבתו. אפקט זה נובע מכך שהיחידה הבסיסית שחוזרת על עצמה בחומר כוללת אטומים המסודרים במבנה שאינו סימטרי.

כדי להבהיר את המשפט האחרון ניקח כדוגמה חומר פרואלקטרי בשם בריום טיטנאט (Barium Titanate). בחומר זה יוצרים האטומים מבנה דמוי קובייה, שבתוכו נמצאים אטום אחד של טיטניום ואטומי חמצן. בחומרים אלה מתרחשת תופעה ייחודית: אטום הטיטניום מתרחק מאטומי החמצן. מאחר שלטיטניום מטען חשמלי חיובי ולחמצן מטען שלילי, התרחקותם זה מזה יוצרת קיטוב, כלומר דיפול חשמלי.

בקובייה יש שש פאות, כך שהאטומים הטעונים זזים לאחת מתוך שש אפשרויות. באזורים שונים בחומר, מספר רב של אטומים שכנים זזים לאותו הכיוון והקיטוב בכל אזור שכזה, המכונה דומיין פרואלקטרי, הוא אחיד.

הטכנולוגיות המסורתיות מבוססות על השדה החשמלי הנוצר באותם אזורים. עם זאת, בשנים האחרונות מופנה מאמץ אדיר למזער את ההתקנים ולעשות שימוש בגבול שבין הדומיינים במקום בדומיינים עצמם, וכך להפוך את ההתקנים ממבנים תלת-ממדיים למבנים דו-ממדיים.

החוקרים עדיין חלוקים לגבי מה קורה בעולם הדו-ממדי של קירות הדומיינים: כיצד מתייצב הגבול בין שני אזורים בעלי קיטוב חשמלי שונה? האם בקירות הדומיינים קיים קיטוב חשמלי אחר מזה של הדומיינים עצמם? האם אפשר לשלוט בתכונות של קירות הדומיינים באופן נקודתי?

במחקר הצליחו החוקרים לפענח, בסקאלה האטומית, את מבנה האטומים ואת היערכות השדה החשמלי בקירות הדומיינים. במאמר ב-ACS Nano מאששים החוקרים את ההשערה שקירות הדומיינים מאפשרים קיום של גבול דו-ממדי בין דומיינים כתוצאה מכך שחלק מאטומי החמצן באזורים המשותפים לשני דומיינים עוזבים את החומר ובכך מאפשרים גמישות גבוהה יותר בהיערכות השדה החשמלי המקומי. החוקרים הצליחו “להעלים” אטום חמצן בודד, והראו שפעולה זו יוצרת דיפולים הפוכים וסימטריה חשמלית גבוהה יותר – מבנה טופולוגי ייחודי הקרוי קוודרופול.

בסיוע סימולציות מחשב שערך לי שיו מאוניברסיטת ווסטרלייק שבסין הראו החוקרים כי לסילוקו של אטום החמצן השפעה רבה על התכונות החשמליות של החומר לא רק בסקאלה האטומית אלא אף בקנה מידה הרלוונטי להתקנים אלקטרוניים – למשל בהיבט של מוליכות חשמלית. פירוש הדבר הוא שהישג מדעי זה עשוי לסייע במזעורם של התקנים כאלה.

יתר על כן, בשיתוף חוקרים מהקריה למחקר גרעיני נגב הראו חוקרי הטכניון כי את סילוק אטום החמצן אפשר להשיג על ידי חשיפת החומר לקרינת אלקטרונים. לכן, בנוסף לפוטנציאל הטכנולוגי של התגלית בתחום האלקטרוניקה, ייתכן שאפשר להשתמש באפקט עבור גלאי קרינה ועל ידי כך לאתר מראש ובכך למנוע תקלות גרעיניות כדוגמת האסון שפקד לפני מספר שנים את הכור בפוקושימה.

המחקר, שבוצע במתקני המיקרוסקופייה בפקולטה למדע והנדסה של חומרים, מומן על ידי הקרן הישראלית למדע וקרן פזי. המעבדה למבנים ננו וקוואנטום פונקציונליים, בראשות ד”ר עברי, פועלת בתמיכת תוכנית צוקרמן למנהיגות במדעים וטכנולוגיה.

למאמר ב-ACS Nano לחצו כאן

השפעות פסיכוסומטיות הן תופעה המוכרת לכולנו. אם, לדוגמה, נודע לנו שאדם ששהינו בקרבתו חלה בקורונה, יש סיכוי בלתי מבוטל שמייד נחוש כאב מציק בגרון או קוצר נשימה קל. כבר לפני 150 שנה תיארו מדענים כיצד אנשים שאלרגיים לפרחים מפתחים תגובה אלרגית גם למראה פרח מלאכותי. ואכן, כיום ידוע שמחלות רבות ובהן אלרגיות, דלקות מעי ומחלות אוטו-אימוניות עשויות להתעורר או להתגבר בעקבות השפעה פסיכוסומטית.

איך זה קורה? איך יתכן שמחלה, היא תוצר של מחשבה או פעילות מוחית אחרת? על כך משיב מחקר שנערך בטכניון והתפרסם בכתב העת Cell. השורה התחתונה: המוח אכן יכול לייצר מחלה ממשית. את המחקר ערכה קבוצתה של פרופ’ אסיה רולס מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בהובלת הדוקטורנטית תמר קורן ובשיתוף פרופ׳ קובי רוזנבלום מאוניברסיטת חיפה.

המחקר התמקד באיזור במוח הקרוי אינסולה ובקשר שלו למחלות מעי. לדברי פרופ’ רולס, “האינסולה נבחרה בשל תפקידיה המגוונים באינטרוספציה (Interoception) – תפיסה של אירועים ומצבים גופניים ונפשיים פנימיים ובהם טמפרטורת הגוף, נשימה, קצב הלב, כאב ורעב; המעי נבחר משום היותו עתיר עצבים – במערכת העיכול יש כחצי מיליארד תאי עצב, יותר מאשר בחוט השדרה. מאחר שהאינסולה מנטרת את מצב הגוף שיערנו שהיא גם שומרת מידע על המצב החיסוני שלו ושלכך תהיה השפעה על מצב המעי.”

ואכן, החוקרות הצליחו להראות כי במקרה של דלקת במעי, האינסולה צוברת מידע רב על הדינמיקה של הדלקת; יתרה מכך, אומרת פרופ’ רולס, “הראינו שבהפעלה יזומה של אותו איזור באינסולה שהופעל על ידי הדלקת בעבר אפשר לייצר דלקת חדשה. מדובר בסוג של זיכרון, כי המניפולציה הזאת עובדת רק לאחר אירוע חיסוני כלשהו.”

המחקר הנוכחי מרחיב את המונח “זיכרון חיסוני” המוכר כיום בעיקר בהקשר של חיסונים – יכולתה של מערכת החיסון לייצר תאי זיכרון ונוגדנים; במפגש ראשוני עם חיידק, נגיף או חיסון לומדת מערכת החיסון את מאפייניו של הפולש ושומרת אותם בתאי זיכרון משלה. כך, בפעם הבאה, תגיב המערכת במהירות ויעילות רבה יותר כנגד מרכיבים של אותו מחולל-מחלה ותוכל לצמצם תחלואה או למנוע אותה.

חוקרות הטכניון מראות במחקר הנוכחי, ככל הנראה לראשונה כי זיכרון כזה לא קיים רק בתוך מערכת החיסון אלא גם במוח; כי קבוצות נוירונים במוח יכולות לצבור, לאחסן ולייצא מידע הקשור למערכת החיסון. יתר על כן, בשעת האמת, כאשר הגוף מותקף, נחלץ המוח לעזרת מערכת החיסון ומסייע לה להגיב במהירות וביעילות.

החוקרות מדגישות כי המחקר נעשה בעכברים ולכן יש להיזהר בפרשנויות שלו לגבי בני אדם; עם זאת, הן מסבירות כי מעבר להישג המדעי – חשיפת המנגנון הפסיכוסומטי –  יש בממצאי המחקר פוטנציאל קליני לטיפול במחלות דלקתיות כרוניות. זאת משום שבאמצעות מניפולציה על האינסולה אפשר לא רק ליזום ולהאיץ תגובות חיסוניות אלא גם להאט ולשכך אותן, ולפחות במקרה של דלקת מעי – ממש להסיג את המחלה כפי שהראו במחקר בעכברים.

לסיכום, יתכן שעיכוב הפעילות באזורים מסוימים באינסולה יוכל לשכך מחלות פיזיולוגיות שמקורותיהן פסיכוסומטיים. אחד מיתרונותיה של התערבות כזו הוא בהיותה ממוקדת ומסונכרנת בין כל מערכות הגוף; בניגוד לטיפול גורף וכללי בסטרואידים היא מאפשרת לבצע טיפול ממוקד.

המחקר נתמך על ידי הנציבות האירופית למחקר (מענק ERC), מרכז פרינס למחלות נוירולוגיות של המוח והמכון הרפואי האוורד יוז. בהובלת המחקר השתתף פרופ’ קובי רוזנבלום מחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה.

פרופ’ אסיה רולס השלימה תואר ראשון ושני בפקולטה לביולוגיה בטכניון. לאחר דוקטורט במכון ויצמן למדע ופוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה היא הצטרפה בשנת 2012 לסגל הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. היא נבחרה כחברה באקדמיה הצעירה למדעים, זכתה בפרס אדליס לחקר המוח ובפרס קריל מטעם קרן וולף, במענק ERC ונבחרה כאחת מ-40 החוקרים הבינלאומיים המובילים מטעם המכון הרפואי הווארד יוז (HHMI).

תמר קורן היא דוקטורנטית במסלול MD-PhD, המכשיר רופאים-חוקרים בפקולטה לרפואה בטכניון. היא החלה את לימודיה בטכניון לאחר קבלת תואר B.Mus בהצטיינות ככנרת בביה”ס למוסיקה ע”ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. ב-2016 היא הצטרפה למעבדתה של פרופ’ רולס ומאז היא מתמקדת במחקר המתפרסם כעת, זאת במקביל ללימודיה הקליניים ברפואה.

 

לסרטון המסביר את המחקר:

[su_youtube url=”https://youtu.be/FXOaZkqhuX0″ width=”700″ height=”200″]

למאמר בכתב העת Cell  לחצו כאן

שלושה צוותי מחקר בטכניון ועמיתיהם בחו”ל גילו “פרוטוקול חירום” ביולוגי המסלק, במצבים של מצוקה תאית חריפה, חלבונים פגומים העשויים להזיק לתא.

את המחקר שהתפרסם בכתב העת Nature Communications הובילו צוותי המחקר של הפרופסורים מיכאל גליקמן ועודד קליפלד מהפקולטה לביולוגיה ושל פרופ’ אשרף בריק מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך. במחקר השתתפו פרופ’ שרלין דיי מאוניברסיטת פנסילבניה וקבוצת המחקר של פרופ’ יאו קונג מהאקדמיה הסינית למדעים בשנחאי.

הצטברות של חלבונים פגומים בתא היא תהליך מסוכן העלול להוביל למחלות שונות ובהן סרטן. בשגרה פועלים בתא כמה מנגנונים המסלקים את החלבונים הפגומים. אחד המנגנונים האלה הוא מערכת האוביקוויטין, המצמידה “תג מוות” לחלבונים פגומים ומזדקנים ושולחת אותם לפירוק באיבר פנים-תאי הקרוי פּרוֹטֵאָזוֹם. גילויה של מערכת האוביקוויטין הוביל להענקת פרס נובל בכימיה לשנת 2004 לשלושה חוקרים, שניים מהם מהטכניון – פרופ’-מחקר אהרן צ’חנובר ופרופ’-מחקר אברהם הרשקו.

אחד האתרים העיקריים שבהם מתרחש התהליך האמור הוא קומפלקס פרוטאזום 26S. בתוך קומפלקס זה מזוהה “תג המוות” על ידי יחידת המשנה19S  ומפורק, בתהליך הקרוי הידרוליזה, על ידי יחידת המשנה 20S. מאחר שפרוטאזום 26S ויחידת המשנה 20S פועלים באותם אתרי פעולה, קשה להבחין בין תרומותיהם של השניים לתהליך. עם זאת, חוקרי הטכניון ועמיתיהם הצליחו לעשות זאת וכך הגיעו לתגלית שפורסמה ב-Nature Communications.

פריצת הדרך מבוססת על הצלחתם של חוקרי הטכניון לסנתז באופן כימי חלבונים גדולים המדמים חלבונים פגומים בתא וכך לעקוב אחר התהליך צעד אחר צעד. המחקר התבסס בין השאר באמצעות Cryo-EM (מיקרוסקופ אלקטרונים קריוגני) ו- Mass spectrometry (ספקטרומטריית מסות).

הגילוי המרכזי של חוקרי הטכניון ועמיתיהם נוגע למנגנון ייחודי הנכנס לפעולה במקרי קיצון כגון תת-תזונה תאית, עקת חמצן (hypoxia) חמורה, כשל לב קיצוני וחשיפה לרדיקלים חופשיים. במקרים כאלה נכנס לפעולה פרוטוקול חירום ייחודי המאיץ את פירוקם של החלבונים המשובשים. פרוטוקול זה הופך את יחידת המשנה 20S לפרוטאזום בפני עצמו, המפרק את החלבונים בקצב מואץ. תהליך זה מסייע לתא לסלק כמויות חלבונים גדולות שהיו עלולות לפגוע בו באופן אקוטי. הם מציינים כי מלבד מצבי חירום, מנגנון זה מגביר את פעילותו גם בגיל המבוגר.

המחבר הראשון של המאמר, ד”ר אינדרג’יט סהו מהפקולטה לביולוגיה בטכניון, מדמה את מנגנון האמור לאופן הפעולה של הכדנית (Nepenthes) – צמח טורף דמוי כד הניזון מחרקים ומיצורים גדולים יותר. כאשר הטרף נופל לתוך הכד, הצמח מפרק אותו ומעכל אותו עד תומו וכך ממצה ממנו את כל החומרים הדרושים לו. לדברי ד”ר סהו, מנגנון החירום התאי שהתגלה במחקר מוביל לכך שמאחר שמנגנון הבקרה של 20S אינו רגיש ומדויק כמו זה של פרוטאזום 26S, גם חלבונים תקינים עשויים להישלח לפירוק יחד עם החלבונים הפגומים. לדבריו “זהו מחיר ששווה לתא לשלם משום שאילו 26S היה פועל לבדו הוא לא היה עומד בקצב ובתא היו נצברים גושים מזיקים של חלבונים ושיירי חלבונים.” בין השאר נגרס בתהליך זה גם “תג המוות”, כלומר חלבון האוביקוויטין עצמו – מה שלא קורה בתהליך הפירוק השגרתי בפרוטאזום 26S.

לסיכום, הכותבים משערים כי פרוטוקול החירום המביא לפירוק מהיר של חלבונים מסייע לתאים להתמודד עם מצבי מתח ומצוקה ועם הזדקנות האורגניזם.

המחקר נתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, הקרן הדו-לאומית ישראל-ארה”ב ומענק מרי קירי מטעם האיחוד האירופי.

למאמר בכתב העת Nature Communications  לחצו כאן

כולנו מותחים לפעמים את הגבול ומעגלים פינות, בין אם מדובר בשימוש בטלפון בזמן נהיגה, חציית כביש שלא במעבר חצייה, עטיית מסיכה מתחת לאף או על הסנטר, הצהרת בריאות לילד ועוד.

כל אלה הן הפרות התנהגותיות קטנות יחסית, לא כאלה שמגיעות לכותרות העיתונים. כל אחת מהן בנפרד אכן עשויה להיתפס כבעלת השפעה זניחה, אך ברמה הכוללת בהחלט מדובר בהתנהגויות לא רצויות המצטברות לכדי נזק אדיר לחברה עם השלכות הרסניות – לעיתים עד כדי חיים ומוות.

לאור זאת נשאלת השאלה איזו מדיניות אכיפה נחוצה כדי לצמצם את שכיחותן של התנהגויות כאלה. בעולם דמיוני ונטול אילוצים יתכן שאפשר להגביר הן את תדירות האכיפה והן את חומרת הענישה; אולם בעולם האמיתי, מקבלי ההחלטות חייבים לשקול עלויות; אכיפה תכופה יותר, לדוגמה, מצריכה יותר שוטרים ומצלמות אבטחה, ואילו הגברת חומרת הענישה עלולה לגרור התנגדות ציבורית שגם לה יש מחיר.

על רקע זה נאלצים מקבלי ההחלטות, לעתים תכופות, לבחור בין השתיים – השקעה בתכיפות האכיפה או השקעה בחומרת הענישה. במקרים רבים בארץ ובעולם, הבחירה נופלת על ענישה חמורה בתדירות נמוכה – כמו למשל הענישה הכבדה שהונהגה בישראל על אי עטיית מסכה. גישה זו עולה בקנה אחד עם תאוריות קלאסיות בכלכלה הגורסות כי חומרת הענישה היא הגורם ההרתעתי החשוב ביותר. גישה זו נתמכת גם במספר מחקרים בכלכלה התנהגותית לפיהם כאשר העונשים קטנים, אנשים עלולים להתייחס לקנס כאל מחיר לגיטימי שאפשר ואפילו כדאי לשלם עבור הרווח שבהפרה.

חוקרים מהטכניון, מאוניברסיטת בן גוריון ומאוניברסיטת רייכמן מראים כי ההיפך הוא הנכון; הדרך היעילה יותר מבין השתיים היא דווקא ענישה קלה בתדירות גבוהה. את המחקר שהתפרסם ב-PNAS כתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים הובילה ד”ר כנרת תאודורסקו מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, שערכה אותו עם עמיתה לפקולטה ד”ר אורי פלונסקי, עם פרופ’ שחר אייל מאוניברסיטת רייכמן ועם פרופ’ רחלי ברקן מאוניברסיטת בן גוריון.

מחקרים קודמים בנושא של הפרת הנחיות ורמייה בחנו בעיקר את השפעתם של היבטים פנימיים של מוסר ונורמות. מחקרים אלה התמקדו בדרך כלל בניסויי מעבדה שבהם ניתנת למשתתפים האפשרות לרמות פעם אחת או פעמים ספורות בלבד ללא מתן משוב על תוצאות הרמייה וללא אכיפה חיצונית כלל. אולם כך לא פועלים הדברים בעולם האמיתי, שכן מקבלי ההחלטות – והציבור כולו – רוצים לצמצם את הפרת ההנחיות החוזרת ונשנית שבסופו של דבר מזיקה לכולנו. המחקר הנוכחי עסק בשאלה של השפעת האכיפה החיצונית על ההתנהגות לאורך זמן. כאמור, הוא התמקד בהשוואה בין שני דפוסי מדיניות שונים: אכיפה של עונשים קטנים בתדירות גבוהה מול עונשים גדולים בתדירות נמוכה.

המחקר כלל מספר ניסויים שבהם ניתנו למשתתפים הזדמנויות רבות לדווח על תוצאה כוזבת ולהרוויח יותר כסף. בשלב הראשון לא נבדקה נכונות התשובות וכמובן לא הייתה אכיפה; בשלב הבא נאמר למשתתפים שמעכשיו חלק מהתשובות יידגמו באופן רנדומלי, נכונותן תיבדק והם ייקנסו על כל תשובה שגויה – גודל הקנס יופחת מהתשלום שיקבלו על ההשתתפות במחקר. עבור קבוצה אחת של משתתפים ננקטה תדירות אכיפה גבוהה עם קנסות קטנים, ואילו בקבוצה השנייה ננקטה תדירות אכיפה נמוכה עם קנסות גבוהים ומרתיעים.

לדברי ד”ר תאודורסקו, “בכל הניסויים האלה מצאנו שעונשים קטנים בתדירות גבוהה הפחיתו את שיעור ההפרות ביעילות רבה הרבה יותר מעונשים גדולים בתדירות נמוכה. הפער היה גדול במיוחד אצל משתתפים שמלכתחילה – עוד בשלב הראשון, נטול האכיפה –נטו לבצע יותר הפרות. יתרה מכך, מגמה זו נשמרה גם כאשר נאמר למשתתפים מראש מהו גודל הקנס ולא נאמרה להם תדירות האכיפה – מה שמדמה מצבים רבים בחיי היום יום.”

הממצאים עולים בקנה אחד עם תיאוריות עכשוויות בקבלת החלטות על סמך התנסות –  תאוריות המתייחסות לתהליך הלמידה של מערכות תמריצים לאורך זמן בהחלטות חוזרות המלוות במשוב. במצבים כאלו ההרתעה הראשונית של עונשים כבדים נשחקת במהירות. ההסבר המשוער לכך הוא כשאנו באים לקבל החלטה האם לבצע הפרה התנהגותית או לא, אנחנו ‘נזכרים’ במספר קטן של התנסויות עבר שלנו עם מקרים שבהם היו לנו פיתוי לבצע הפרה ובתוצאה במקרים הללו. כיוון שמדגם קטן של התנסויות לרוב אינו מכיל אירועים נדירים, במרבית הפעמים המדגם שעליו אנו נשענים בבואנו לקבל את ההחלטה יכלול רק את האירוע השכיח. כאשר האכיפה היא בתדירות נמוכה, האירוע השכיח הוא שמרוויחים מביצוע ההפרה ולא נתפסים, מה שמוביל להישנותן של התנהגויות לא רצויות.

לכן, כדי להפחית את הישנותן של התנהגויות לא רצויות חשוב לייצר קשר בין הפרה לענישה, וזאת באמצעות אכיפה תכופה ולאו דווקא בענישה מחמירה. לדוגמה, מספיק שכל אדם שאינו עוטה מסיכה כראוי יקבל פעמים רבות עונש קטן – כלומר קנס כספי קטן ואולי אפילו רק נזיפה – כדי לגרום לו לשנות את התנהגותו.

למעשה, תוצאות המחקר מצביעות על כך שכאשר תדירות האכיפה מאוד נמוכה (קטנה מ-10% מההפרות), די בהגברתה באחוזים בודדים בלבד כדי להוביל לצמצום דרסטי של ההפרות. שינוי זה מושג אפילו אם העונשים פחותים. לכן, לדברי החוקרים, טוב יהיה אם מקבלי החלטות יתעלו את המשאבים להגברת תדירות האכיפה ולא לחקיקת עונשים מחמירים. החוקרים מדגישים כי כל זה מצטרף לממצאים של מחקרים קודמים, המצביעים על כך שכאשר העונשים כבדים מאוד, תדירות האכיפה אף יורדת “מעצמה” משום שצוותי אכיפה נוטים להבליג ולוותר על הענישה כאשר היא כבדה.

ד”ר תאודורסקו מוסיפה כי גם אם הנסיבות הנוכחיות גורמות לנו לקשר את הממצאים לסוגיית ההתנהגות במגפה, חשוב להפיק מהם מסקנות כלליות יותר לגבי אכיפה וענישה כדרך לצמצם הפרות התנהגות. למעשה הן רלוונטיות לכל הפרה הנחשבת “קטנה” – כתיבה בסלולרי בזמן נהיגה, אלימות מתונה וכו’ – שהצטברות שלה עלולה להוביל לנזק כבד. ד”ר תאודורסקו מציעה שהורים, מחנכים וגורמים אחרים יקפידו על תגובה גם כאשר ההפרה אינה דרמטית, בידיעה שגם תגובה מתונה תסייע בשינוי ההתנהגות אם היא תתקיים בתדירות גבוהה.

למחקר:

https://www.pnas.org/content/118/42/e2108507118

המחקר נתמך במענק מטעם הקרן הלאומית למדע.

שימוש ברובוטים בבנייה ובייצור אדריכלי הוא חזון הולך ומתקרב הנתפס כמגמה מרכזית במהפכה הבאה בתחום הבנייה. כבר שנים שפרויקטים אדריכליים מורכבים מתוכננים במחשב, אך בשטח הם מיושמים בשיטות בנייה שכמעט ולא השתנו במשך עשורים.

בשנים האחרונות מתחיל המכשור הרובוטי המתפתח לסגור את הפער בין רמת התחכום של התכנון לרמת הביצוע באתר. בהתאם לכך, מי שזכה לצפות בסרטונים על תהליכי ייצור רובוטיים של פרויקטים אדריכליים יתקשה שלא להתלהב. המוצלחים שבהם מציגים, בעריכה מהירה ובליווי מוזיקה, זרועות רובוטיות שזזות ומוציאות חלקי בניין שמתחברים בקלות זה לזה. לקצב הייצור מצטרף גם החיתוך המדויק והדיוק בפרטים.

למרות המקצב המלהיב של הרובוטים והאפשרויות האין-סופיות הטמונות בתהליכי הייצור הללו, מאחורי הקלעים נדרשת בדרך כלל התערבות אנושית הן ברמת הייצור והן ברמת החישוב ותכנון התוצרים השונים, זאת בעיקר כשהתכנון האדריכלי מתבסס על מערכות מרחביות מורכבות כגון חיפויים דקים ועקמומיים. על צמצום הפער הזה בין ההבטחה למציאות עובדת כיום קבוצת חוקרים מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב בטכניון. החוקרים פרופ’ מירי בן חן, ד”ר קספר פלוטה ומיכל אדלשטיין, עם עמיתם פרופ’ אמיר וקסמן מאוניברסיטת אוטרכט, נענו לפנייתו של ארכיטקט ופיתחו אלגוריתם שיודע למצוא פתרונות אוטומטיים לצורכי ייצור רובוטי של משטחים מורכבים. החוקרים יצרו מסגרת חישובית שהוכחה כיעילה במעבדה ושלתוכה אפשר להכניס כל תכנון מורכב ומגוון ולקבל מערך של פרגמטים מוכנים לייצור, לרבות משטחים בעלי עקמומיות כפולה. הפיתוח התפרסם בכתב העת ACM Transactions on Graphics.

“חשוב להבין שהייצור הרובוטי התעשייתי אינו גחמה טכנולוגית,” מסבירה פרופ’ בן חן. “יש בו יתרונות רבים בהיבטים שונים של קיימות כגון חיסכון בחומרים, צמצום זמן הבנייה והקטנת ההשפעה הסביבתית של תהליך הבנייה. האלגוריתם שפיתחנו יודע לקחת משטחים מורכבים ולחלק אותם לחלקים קטנים, משושים, באופן המגדיל את היתרונות המכניים של המשטח. האלגוריתם מפיק תוכנית תלת-ממדית המוכנה לייצור רובוטי. המשך הפיתוח של המערך החישובי יאפשר לקבל פתרון אופטימלי יישומי.”

לדברי פרופ’ בן חן, “נדרש שיתוף פעולה עם ארכיטקטים כדי להפוך את המערכת החישובית לאפליקטיבית גם ‘בעולם האמיתי’. בסופו של דבר אנחנו מקווים שהמחקר יוביל לפיתוח מערכת שתדע לחשב וליצור חלקי בניין באופן אוטומטי כך שיהיה אפשר להרכיבם בשטח מבלי לפגוע או להתפשר על המורכבות האדריכלית או המבנית.”

למאמר בכתב העת ACM Transactions on Graphics  לחצו כאן

בטקס חגיגי חנך הטכניון ביום חמישי שעבר את היכל הספורט החדש ע”ש עמוס חורב, אלוף (מיל’) ונשיא הטכניון בשנים 1982-1973. היכל הספורט החדש, שהוקם על שטח כולל של כ- 2,000 מ”ר בתמיכת ידידי הטכניון בארץ ובעולם, מוקדש בהוקרה לאלוף (מיל’) חורב על תרומתו רבת השנים לטכניון ולמדינת ישראל. הטקס התקיים בהשתתפות אלוף (מיל’) חורב ובני משפחתו, נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, חברי הנהלת הטכניון, יו”ר הוועד המנהל גדעון פרנק, יו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל  ונשיא הטכניון לשעבר פרופ’ פרץ לביא, פרופ’-מחקר יצחק אפלויג נשיא הטכניון לשעבר, חתן פרס נובל פרופ’-מחקר אהרן צ’חנובר, דיקנית הסטודנטים פרופ’ אילת פישמן ובכירי הטכניון לדורותיהם.

אלוף (מיל’) חורב נולד ב-30 ביוני 1924 ושירת בפלמ”ח ובצה”ל. ב-1947 יצא לחופשה לצורך לימודי הנדסת מכונות בטכניון, אך הלימודים נקטעו עם פרוץ מלחמת העצמאות. הוא נלחם בירושלים ובנגב והשתתף בפריצת דרך בורמה לירושלים הנצורה. לאחר המלחמה חידש את לימודיו האקדמיים ב-MIT, לשם נשלח על ידי צה”ל, והשלים תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות. אחרי הלימודים המשיך בקריירה צבאית וביטחונית מרשימה שבמהלכה הקים את מחלקת אמצעי לחימה במטכ”ל ושימש קצין חימוש ראשי וראש אג”א (אגף האפסנאות במטה הכללי). הוא כיהן כמדען הראשי של מערכת הביטחון, כנשיא הטכניון וכיו”ר רפאל במשך תשע שנים, שבמהלכן הפך אותה מיחידת סמך במשרד הביטחון לחברה – רפאל בע”מ. ביולי 2011, קיבל את פרס ביטחון ישראל על מפעל חיים.

“הטכניון הוא הבית שלי,” אמר אלוף (מיל’) חורב בטקס. “תמיד, מאז שהייתי מ”כ צעיר, עסקתי בחינוך, וכאן בטכניון המשכתי בכך. לשמחתי הצלחתי לעבור בין תחומי עיסוק שונים אבל תמיד עסקתי בחינוך, שהוא טבע שני עבורי, ותמיד שאפתי לקדם מצוינות. המצוינות היא הבסיס לכל הצלחה. אמרתי אז ואני אומר גם היום – ללא הצטיינות, המדינה הקטנה שלנו לא תחזיק מעמד. הגישה שלי כנשיא הטכניון הייתה מהרגע הראשון שהטכניון הוא מספר אחת, מודל למצוינות. עבורי, גם המבנה החדש הזה הוא ביטוי של מצוינות. אני מודה לכולם על תרומתם להקמת המבנה ומתרגש מאוד להיות כאן אתכם היום.”

 

נשיא  הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר כי “עמוס חורב נולד בשנת 1924, השנה שבה פתח הטכניון את שעריו, ומאז שנותיו שזורות בשנות הטכניון והמדינה לאורך עשרות שנים של פעילות ענפה ומסורה לביטחון המדינה ולרווחת הציבור כולו. קבוצת נשיאי הטכניון היא מטבע הדברים קבוצה קטנה למדי; אבל אפילו בקבוצות קטנות וייחודיות שכאלה יש תמיד אב קדמון, האחד שממנו החלה הספירה. נדמה לי שעבורנו, נשיאי הטכניון לאחר תקופתו, היחיד והמיוחד הזה הוא עמוס. בשנותיו כנשיא הטכניון התחזק מאוד מעמדו של הטכניון כגורם מוביל בתחומים שונים בעלי חשיבות לאומית, לרבות בפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות. מאז סיים את כהונתו כנשיא ממשיך עמוס להיות חלק בלתי נפרד מהטכניון. במשך עשרות שנים שימש כיו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל וגם היום הוא ממשיך לכהן כחבר הוועד המנהל של הטכניון והמשנה ליו”ר הקורטוריון, חבר הנאמנים של הטכניון. אני מבקש להודות לך, עמוס, על כל מה שעשית עבור הטכניון לאורך השנים ומאחל לך ולכולנו עוד שנים רבות וטובות של פעילות משותפת לרווחת הטכניון והמדינה.”

 

“לא התכנסנו היום רק כדי לחגוג את פתיחת היכל הספורט היפהפה הניצב כאן,” אמר המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני, “אלא גם ובעיקר את היותך עימנו כאן, עמוס. אתה נמנה עם דור הנפילים אשר הגישו לנו את המדינה במו ידיהם על מגש של כסף, בדגש על פריצת הדרך לירושלים. לאורך השנים, בשורה ארוכה של תפקידים, תרמת תרומות אדירות לפיתוחו של הטכניון ולשגשוגו ועל כך אנחנו חבים לך חוב אדיר שאת היקפו המלא רק מעטים יודעים. כנשיא הטכניון, ומאוחר יותר כיו”ר אגודת הידידים שלנו, תמיד שמרת פינה חמה בלב לסטודנטים וחיפשת דרכים לתמוך בהם. לכן סברנו כי היכל הספורט, אשר ישמש דורות רבים של סטודנטים בעתיד, הוא דרך ראויה מאין כמוה להכיר לך תודה על כל מה שעשית למען הסטודנטים בטכניון. תודה על היותך מי שאתה, סמל ומופת לאחרים. אני מאחל לך בריאות טובה ועד 120.”

יו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל, נשיא הטכניון לשעבר פרופ’ אמריטוס פרץ לביא, אמר כי “עמוס חורב הוא מר טכניון. קורות חייו הן מפת הדרכים של תולדות מדינת ישראל. תרומתו למדינה מתפרסת על פני יותר משמונים שנים ובכל אחת מתחנות חייו הוא הטביע חותם בל ימחה. בטכניון הוא יצק את עקרון החתירה למצוינות ללא פשרות – הדבר היחיד שיכול לאזן את המגבלה הכמותית שלנו – וטביעות אצבעותיו נמצאות בכל פינה בקמפוס.”

את הטקס הנחתה דיקנית הסטודנטים פרופ’ אילת פישמן, שאמרה כי “היכל זה נבנה בתרומתם ובתמיכתם הנדיבה והנלהבת של ידידי הטכניון וחבריו הרבים של עמוס בארץ ובעולם, שרבים מהם נמצאים איתנו היום. הבנייה היא בסטנדרטים הגבוהים ביותר בתחום וההיכל ישמש לרווחתם של קהל הסטודנטים וחברי הסגל בקמפוס.”

“היכל הספורט החדש שאנו עומדים מולו הוא גולת הכותרת עבור כל סטודנט בטכניון,” אמר עידו בירן, יו”ר אס”ט (אגודת הסטודנטים בטכניון). “תחום הספורט תורם מאוד לרווחת הסטודנטים בטכניון ובעיני רוחי אני כבר רואה את הסטודנטים ואת הנבחרות פוקדים את האולם, משחקים ומתחרים בו במשחקי כדור.”

אלוף (מיל’) חורב כיהן כנשיא הטכניון בשנים 1982-1973, שתי קדנציות ושנת הארכה נוספת – בסך הכל תשע שנים. בתקופה זו הוא תרם רבות לפיתוח תשתיות הקמפוס ולהרחבת השטח הבנוי ודאג לשיפור רווחת הסטודנטים. כדי לסייע לסטודנטים שלחמו במלחמת יום הכיפורים הוא שלח את חברי הסגל למוצבים כדי שיעבירו שם הרצאות וגם דאג להקלטות של הרצאות בקמפוס. חורב הקים את השירות הפסיכולוגי בטכניון ואת הספרייה האור-קולית במרכז ללימוד עצמי ע”ש משה ופלומבה קרסו ז”ל. הוא דאג להעסיק סטודנטים בעבודות שמירה וניקיון בטכניון כדי לספק להם פרנסה ופיתח את מעונות הסטודנטים, הבריכה ומרכז הספורט. בתקופת כהונתו הכפיל הקמפוס את שטחו הבנוי ל-260,000 מ”ר והוקם בניין הפקולטה לרפואה בבת גלים.

חורב ראה בטכנולוגיה מכשיר לפיתוחה של המדינה והבין, לפני מנהיגים רבים אחרים, את תרומתו של המחקר המדעי פורץ הדרך בתחומי המחשוב, התקשורת והטכנולוגיות הרפואיות. מסיום תפקידו כנשיא כיהן בהתנדבות, במשך עשרות שנים, כיו”ר אגודת ידידי הטכניון בישראל. גם היום הוא ממשיך לכהן כחבר הוועד המנהל של הטכניון והמשנה ליו”ר הקורטוריון, חבר הנאמנים של הטכניון.

במשך 70 שנה היה עמוס נשוי לשושנה, שאותה פגש לראשונה כאשר היא למדה חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים ועמוס בא להקשיב להרצאות. עימה הוא גידל את ילדיהם יחיעם ונירה. לחורב ארבעה נכדים וחמישה נינים.

לפני שנה הוציא את ספרו האוטוביוגרפי “זה מה שהיה”.

פרס הארווי, הפרס היוקרתי ביותר שמעניק הטכניון, יוענק השנה בתחום מדע וטכנולוגיה לפרופ’ ג’יימס רייס מאוניברסיטת הרווארד. הוא יקבל את הפרס על תרומתו הנרחבת והמתמשכת לתחומים של מכניקת החומרים וגיאופיזיקה, על פיתוח אינטגרל J ועל הישגיו בחקר תופעות חשובות ובהן חיכוך ורעידות אדמה.

פרופ’ רייס נולד ב-3 בדצמבר 1940 בעיירה פרדריק במרילנד, ארצות הברית. הוא למד בבית ספר קתולי שגייס את מורי המדעים והמתמטיקה מבסיס הצבא הסמוך, ואלה הציתו את אהבתו להנדסה ולמדע.

בשנת 1958 החל רייס ללמוד באוניברסיטת להיי (Lehigh) שבבית לחם, פנסילבניה, ותוך שש שנים בלבד השלים שלושה תארים רצופים בהנדסת מכונות ובמכניקה יישומית. משם המשיך לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת בראון, שם החל לעבוד ב-1964. בשנת 1981 עבר מאוניברסיטת בראון לאוניברסיטת הרווארד, שם הוא מכהן כפרופסור למדעי ההנדסה והגאופיזיקה.

פרופ’ רייס זכה בפרסים רבים ובהם מדליית טימושנקו ומדליית ASME (האגודה האמריקאית למהנדסי מכונות) ונבחר לחברה המלכותית של לונדון, לאקדמיה האמריקאית להנדסה ולאקדמיה הלאומית למדעים. האקדמיה למדעי ההנדסה ייסדה פרס על שמו כדי להוקיר את תרומתו למדעי ההנדסה. בשנת 2005 העניק לו הטכניון תואר דוקטור לשם כבוד.

פרופ’ רייס הוא מומחה במכניקה של מוצקים ונוזלים לרבות אנליזה של לחץ, דפורמציה, שבר וזרימה בהקשרים יישומיים ובהם סייסמולוגיה, פיזיקה של תהליכים טקטוניים ותהליכים גאולוגיים בפני הקרקע. הוא עוסק במכניקה של כדור הארץ לרבות מנגנוני היווצרות של רעידות אדמה (מחקרים שהוא עורך עם אשתו, פרופ’ רנאטה דמוסקה), דינמיקה של כשלים וסדקים, צונאמי ומפולות. ועדת הפרס הדגישה את אחד מהישגיו הגדולים של פרופ’ רייס – אינטגרל J, שהפך לסטנדרט במכניקה של שברים ומסייע לנתח את נטיית הסדר להתקדם (שבר). את האות הגדולה J בצירוף “J-Integral” בחר בעקבות כינויו בפי הסטודנטים, big Jim. אות זו היא גם הציון המקובל לשטפי אנרגיה במוצקים בעלי פגמים – תחום שהוא עבד עליו עם מומחי אוניברסיטת בראון דניאל דרוקר וג’וזף קסטין ובהמשך עם רודני היל באוניברסיטת קיימברידג’ בבריטניה.

פרס הארווי, שנוסד בשנת 1971 על ידי ליאו הארווי (1973-1887), מוענק מדי שנה בטכניון על הישגים יוצאי דופן במדע, בטכנולוגיה ובבריאות האדם ועל תרומה משמעותית לאנושות. במרוצת השנים הוא הפך ל”מנבא נובל” ויותר מ-30% מהזוכים בו קיבלו לימים פרס נובל. שלושה מהם – פרופ’ עמנואל שרפנטייה, פרופ’ ג’ניפר דאודנה ופרופ’ ריינהרד גנצל – קיבלו בשנה שעברה את פרס נובל לשנת 2020. גובה הפרס הוא 75,000 דולר.

שנת הלימודים תשפ”ב נפתחה בטכניון. השנה הצטרפו לקמפוס הטכניון 2,000 סטודנטים חדשים, ואוכלוסיית הסטודנטים הכוללת מונה כ-15,000 סטודנטיות וסטודנטים ב-17 פקולטות. 11,595 מהם ילמדו לתואר ראשון והיתר לתארים מתקדמים. 218 מהסטודנטיות ומהסטודנטים לתואר שני לומדים במכון טכניון-קורנל ע”ש ג’ייקובס בניו-יורק.

“נפלא לפתוח את השנה ולראות את הקמפוס שב ומתמלא,” בירך נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון את הסטודנטים. “בחודשים האחרונים התחלנו להיערך לחגיגות המאה לפתיחת הטכניון. ההתחלה ב-1924 הייתה צנועה – 16 סטודנטים וסטודנטית אחת במבנה יחיד בשכונת הדר – וכיום לפניכם קמפוס גדול ומפותח, מרכז אינטלקטואלי שוקק חיים. בזכות כישוריכם זכיתם בהזדמנות חד-פעמית להקדיש מספר שנים ללמידה ולהעשרה אינטלקטואלית. נצלו את ההזדמנות, בואו לקמפוס, פיגשו את המרצים ואת חבריכם ללימודים,  היכנסו גם להרצאות שאינן קשורות לתחום הלימוד שלכם, דברו, התווכחו, החשפו לכל הדברים  שהקמפוס מציע. מצפים לראותכם. שנת לימודים פוריה ומעשירה.”

“אנחנו פוגשים אתכם היום אחרי שלושה סמסטרים קשים, שבהם הריחוק החברתי שנגזר על כולנו בשל מגפת הקורונה כפה על כולנו ניתוק וחסך,” אמר לסטודנטים בטקס הפתיחה המשנה הבכיר לנשיא הטכניון פרופ’ עודד רבינוביץ’. “אנו מייחסים חשיבות רבה לפן החברתי והבין-אישי המבוסס על המפגש אתכם בקמפוס הטכניון. זאת מתוך אמונה והכרה בחשיבותו של הממד האנושי בתהליכי החינוך, ההוראה והלמידה של המהנדסות, הרופאים, האדריכליות והמחנכים שתהפכו להיות – נשים וגברים מובילים ומצטיינים בתחומם. הטכניון הוא זירה ליצירה משותפת, לחילופי דעות, להסכמה ולעתים גם לוויכוח, ומכאן חשיבותם של הממדים האנושיים העומדים בבסיס המדע, ההנדסה והרפואה: יצירתיות, מעוף, תעוזה, קשב לזולת, עצמאות מחשבתית, מודעות לפרטים ולחברה ולעתים גם גדלות רוח, נדיבות וחמלה. כוונו גבוה, אל תסתפקו במועט, ובעיקר נסו למצוא את הצדדים ואת הכיוונים שבהם תצליחו להביא את עצמכם להצטיינות. בהצלחה לכולם.”

חלקן של הנשים בקרב אוכלוסיית הסטודנטים לתואר ראשון בטכניון עומד על 44%, וזאת בעקבות האסטרטגיה שמוביל הטכניון להגדלת שיעור הנשים באקדמיה. אסטרטגיה זו הובילה בעשור האחרון לגידול משמעותי בשיעור הסטודנטיות הבוחרות בלימודים אקדמיים בתחומי המדעים וההנדסה בטכניון.

הפקולטות המבוקשות ביותר בקרב הסטודנטים החדשים היו גם השנה הפקולטות המכשירות סטודנטים למקצועות ההייטק  – הנדסת חשמל ומחשבים, מדעי המחשב ומדעי הנתונים, זאת לצד הפקולטה לרפואה. עלייה משמעותית נרשמה גם ברישום לפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בשל העניין הרב שמעוררת תעשיית הפודטק הישראלית. בטכניון נמצאת הפקולטה היחידה בארץ למחקר בהנדסת מזון המכשירה את הדור הבא בתעשיית הפודטק הישראלית. הרישום לפקולטה להנדסת מכונות גדל גם הוא.

השנה נפתח מסלול חדש לתואר משולב בפיזיקה ובהנדסת אווירונוטיקה וחלל. מטרת התוכנית המשותפת היא להכשיר בוגרים בעלי ידע בסיסי רחב בלימודי הפיזיקה ובהנדסת האווירונוטיקה והחלל.

חידושים בולטים נוספים בשנת הלימודים הנוכחית הם:

1. טרום טכניון – קורס הכנה לשנת הלימודים הראשונה בטכניון.

לראשונה הציע הטכניון לסטודנטים החדשים, ללא תשלום, קורס ייחודי של שלושה שבועות לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית. הקורס, שמשלב הכנה מתמטית עם מעטפת חברתית-חוויתית, ניתן לסטודנטים ולסטודנטיות בחינם, כשירות מיוחד מטעם הטכניון, כדי להקל עליהם את ההתאקלמות בשנת הלימודים הראשונה. הוא התקיים בקמפוס הטכניון במתכונת לימודים פנים אל פנים ובמקביל הוצע מסלול מקוון.

הלימודים כללו תרגולים עם מיטב המרצים בטכניון למתמטיקה, תרגול בקבוצות למידה ופגישות עם סטודנטים ותיקים בטכניון ששימשו חונכים לסטודנטים החדשים. התוכן הלימודי בקורס היה מתמטי אולם המשתתפים נהנו גם מסדנאות של המרכז ליזמות בטכניון ושל המרכז לייעוץ ותמיכה בסטודנטים (אסטרטגיות למידה), מפגשים עם סטודנטים בקמפוס, פעילויות חברה ותרבות של לשכת דיקנית הסטודנטים ועוד.

2. אפיקי קבלה חדשים ללימודים בטכניון שנותנים אפשרות ומגוון לסטודנטים שמגיעים מרקעים שונים.
3. הפעלת תוכנית אשכולות לתואר ראשון.
   אפשרות להרחבת מקבצי לימוד קיימים לאשכולות רב-תחומיים, חוצי פקולטות. תוכניות למקבצי קורסים הפתוחות לכל הסטודנטים בטכניון והן בין-תחומיות באופיין.
4. אשכול ביזמות. מרכז היזמות בטכניון בשיתוף עם לימודי הסמכה והמחלקה ללימודים הומניסטיים השיקו אשכול קורסים כמסגרת פעילות כלל-טכניונית ועל פקולטית המתמקדת ביזמות. עד כה נרשמו לתוכנית כ־850 סטודנטים.

בתמונות הסטודנטים חוזרים לקמפוס:

 

לצפייה בנאומו של המשנה הבכיר לנשיא פרופ’ עודד רבינוביץ’ מתוך יום הכוון תשפ”ב:

[su_youtube url=”https://youtu.be/JwzKoFw8_xM” width=”700″ height=”200″]

רינה בן אל, כיום דוקטורנטית בפקולטה לביולוגיה, עלתה מארצות הברית לפני שבע שנים, השלימה תואר שני בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט וכיום היא עומדת לסיים את התואר השלישי בפקולטה לביולוגיה בהנחייתה של דיקנית הפקולטה פרופ’ יעל מנדל-גוטפרינד.

רק לאחרונה גילתה רינה שגם סבה, בנימין גרינבלט, חלם ללמוד בטכניון ואפילו התקבל ללימודים. הגילוי התרחש באפריל השנה, לאחר מותה של מיירה, סבתה של רינה ואשתו של בנימין. המשפחה סידרה את הדירה שהתרוקנה מאדם ואחד המכתבים שנמצאו, מתאריך 10 במאי 1946, הכריז כי בנימין גרינבלט יכול ללמוד בטכניון, או בשמו דאז “המכון הטכנולוגי העברי בחיפה, פלסטינה”.

בנימין, שנפטר לפני 14 שנה בארצות הברית, לא הגשים את החלום משום שלא הצליח להגיע ב-1946 לארץ ישראל ולכן כבר נשאר בארצות הברית. לימים הוא החל ללמוד שם, בפקולטה לחקלאות באוניברסיטת ראטגרס בניו ג’רסי, אך לא השלים את לימודיו משום שנאלץ לעבוד לפרנסת המשפחה.  “הוא אהב לעבוד עם הידיים ולתקן דברים,” מספרת רינה. “הוא אהב את הבית ואת השגרה, אבל סבתא שלי סחבה אותו בכל העולם. בסופו של דבר הוא לא השלים את חלום ההשכלה האקדמית אבל הגשים את החלום המשפחתי עם משפחה גדולה ורחבה המונה כיום חמישה ילדים, 19 נכדים, 23 נינים ושני בני-נינים. כעת, כשאני יודעת שאני לומדת במקום שהוא חלם ללמוד בו, ובארץ שהוא חלם עליה, אני מאמינה שהוא מחייך אלי מלמעלה.”

רינה בן אל נולדה וגדלה בניו ג’רסי למשפחה חרדית ורכשה ידע גם במקצועות הכלליים, שכן אימה רצתה להעניק לילדיה כלים לעצמאות כלכלית. אחרי שלמדה בתיכון דתי לבנות ובסמינר נרשמה רינה ללימודי תואר ראשון במדעי הסביבה והביולוגיה באוניברסיטת ראטגרס, ובתום התואר ביקרה בישראל לראשונה במסגרת פרויקט תגלית. “הביקור לא הספיק לי והארכתי את שהותי בישראל בשלושה חודשים, שבהם עבדתי והתנדבתי באלי”ן – מרכז לשיקום ילדים ונוער. מהר מאוד התאהבתי בישראל ותוך פחות משנה עליתי לכאן.”

לקראת העליה לישראל החלה רינה בחיפושים אחר אוניברסיטה ללמוד בה לתואר שני, וכך הגיעה לפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. במקביל ללימודים בהנחייתה של פרופ’ עדי זלצברג היא למדה עברית באולפן.

תוך זמן קצר היא הצטרפה למפגשי SheCodes בטכניון – מפגשים שנועדו לחשוף נשים לעולם פיתוח התוכנה. מתוך מפגשים אלה, והחשיפה לעולם הביואינפורמטיקה, הצטרפה רינה למעבדתה של פרופ’ מנדל-גוטפרוינד בפקולטה לביולוגיה. במחקר הדוקטורט היא חוקרת תאי גזע באמצעות כלים סטטיסטיים בחיפוש אחר גורמים האחראים על התפתחות תקינה של תאי לב. המחקר, שהשלכותיו קשורות בסרטן, נערך בשיתוף פעולה עם בית החולים לילדים בסינסינטי.

ל

שמחתה זכתה רינה במלגת אריאן דה רוטשילד לדוקטורנטיות מצטיינות, המסייעת לדוקטורנטיות להקדיש את זמנן ללימודים ולמחקר, וכן במלגת נסיעה (לכנסים) ממשרד המדע והטכנולוגיה. בשלוש השנים האחרונות, כחלק מהשתתפותה בתוכנית אריאן דה רוטשילד, היא התנדבה בשורה של ארגונים ובהם “שיעור אחר” ו”שבת אחים גם יחד”.

וגם אהבה נמצאה בדרך, לקראת סוף לימודי התואר השני, ולבני הזוג רינה ואלרם נולד יותם. אלרם גם הוא סטודנט בטכניון; כיום, אחרי שסיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, הוא לומד לקראת תואר שני במנהל עסקים.

בשבע השנים האחרונות התגוררה המשפחה בעיקר במעונות הטכניון – “מעונות מזרח חדש” וכפר המשתלמים – ורק לאחרונה עברה ליישוב הקהילתי מורשת במשגב.

והעתיד? בניגוד למסיימי דוקטורט רבים המתלבטים בין האקדמיה לתעשייה, לה זה ברור: היא רוצה להמשיך לפוסט-דוקטורט בארצות הברית ולהמשיך לקריירה אקדמית – בישראל, מן הסתם. היא מאוד אוהבת את ישראל, ובישראל היא אוהבת במיוחד… סנפלינג במדבר. “תמיד זה קצת מפחיד בהתחלה, אבל שווה כל רגע. שזה בעצם כמו כל דבר משמעותי בחיים.”