חודש: אוקטובר 2021

המחלקה לביולוגיה (טרם הפיכתה לפקולטה) נוסדה באוקטובר 1971 וחוגגת השנה 50  שנות עשייה מדעית.
לרגל האירוע, השנה הקרובה תהיה בסימן חגיגות היובל ותכלול שורה של אירועי תוכן מגוונים.

לפניכם תמונה היסטורית משנת 1966 של בנין המחלקה לביולוגיה הראשון, אשר צולמה בסמוך למועד סיום בנייתו בטכניון. (צולם מכיוון צפון בסמוך לפארק המדע).
הבניין נקרא בזמנו הבניין למיקרוביולוגיה כללית ותעשייתית על שם הוראס גולדסמית.

 

איך הכל התחיל? סיפורה של פקולטה

1951 – הנהלת הטכניון מחליטה על הקמת מחלקות לימוד במקצועות המדעים הכוללים מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, זאת כדי לתמוך בלימודי ההנדסה.

1954 – המחלקה לכימיה הופכת לפקולטה.

1958 – ד”ר רות בן ישי מקימה את המגמה להוראת הביוכימיה (בתוך המחלקה לכימיה).

1963- פרופסור יורם אבידור, ביוכימאי בעל מוניטין, מצטרף לסגל טכניון ומתמנה לראש היחידה לביוכימיה.

1964– המחלקה לביוכימיה הופכת ליחידה עצמאית, עדיין כחלק מהמחלקה לכימיה.

באותו זמן הטכניון ממוקם בקמפוס הישן בהדר הכרמל בחיפה, ועמדו לרשותו מתקנים מצומצמים מאוד למחקר בביולוגיה. מצב זה משתפר כאשר הטכניון עובר לקמפוס הנוכחי בנוה שאנן.

1966 – היחידה לביוכימיה עוברת לבניין חדש סמוך שנקרא במקור “מכון וקסמן למחקר מיקרוביולוגיה”.

החוקרים ותחומי המחקר באותה תקופה היו: קבוצת פרופ’ יורם אבידור שחקרה ביו-אנרגטיקה ואוסמרגולציה, ואילו פרופ’ יחיאל שליטין חקר אנזימולוגיה ופרופ’ חנה שליטין חקרה את הביולוגיה של שמרים. פרופ’ רות בן ישי הייתה מחלוצי החוקרים שחקרו את מנגנוני תיקון ה-DNA בפרוקריוטים ובאאוקריוטים, ואילו פרופ’ דוד גרשון היה חלוץ בחקר מנגנוני ההזדקנות של תאים.

האווירה הלימודית הבלתי פורמלית והפתוחה שיצרו הפרופסורים אבידור ואחריו גרשון סללה את הדרך למורשת שאת תוצאותיה אנו חווים היום.

1971 – נקבעה הפרדה פיזית מהמחלקה לכימיה. המחלקה לביולוגיה הוכרזה על ידי סנט הטכניון כעצמאית.

1994 – הקמתו של האגף ע”ש סמולר לכימיה של חלבונים, שנקרא לאחר מכן המרכז הארצי לפרוטיאומיקה.

2011 – סיום בנייתו של בניין אמרסון ע”ש לורי לוקיי, שאליו עברו  11 מעבדות מחקר של הפקולטה לביולוגיה.

 

מאז ועד היום, מצבת חברי הסגל בפקולטה צמחה מ-6 חברי סגל לכ-30 חברי סגל בכירים ו-8 חברי סגל אמריטי פעילים העוסקים בחזית תחומי הביולוגיה המודרנית.

מיקומה של הפקולטה לביולוגיה בלב הטכניון מקנה לה מעמד ייחודי ומקדם מחקרים בין-תחומיים ופורצי דרך המשלבים בין מדעי החיים, הרפואה, המדעים המדויקים וההנדסה.

במעבדות המחקר בפקולטה עוסקים הן במדע בסיסי והן במחקר המשלב אספקטים יישומיים, תוך פיתוח ושימוש בגישות ומתודולוגיות עדכניות ביותר. המחקרים נוגעים במגוון שאלות בתחומי הביולוגיה והרפואה וכן בנושאים רב תחומיים כגון ביוכימיה, ביופיזיקה וביואינפורמטיקה.

הפקולטה רואה כחזון להמשיך ולהוביל את המחקר הבינתחומי בטכניון ולמצב את עצמה בין הפקולטות לביולוגיה הטובות בארץ ובעולם.

פרופ’ רועי קישוני יקבל את פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים ע”ש לנדאו לשנת 2022 בקטגוריית “פרס מדעים ומחקר – חקר הביואינפורמטיקה”. פרופ’ קישוני הוא חבר סגל בפקולטה לביולוגיה בטכניון, עם מינוי משני בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב. כמו כן הוא חבר במרכז הבין-תחומי למדעי החיים וההנדסה ע”ש לורי לוקיי בטכניון.

בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי “פרופ’ רועי קישוני הוא מדען מקורי ויצירתי בעל שם עולמי בתחום הביולוגיה המערכתית והחישובית. מחקריו הרב-תחומיים מממשים את הפוטנציאל הגלום בביואינפורמטיקה ככלי להבנה טובה יותר של מערכות ביולוגיות ורפואיות. בשנים האחרונות ניתב פרופ’ קישוני את תובנותיו המדעיות לקידום מערכות בריאות. במסגרת זו הוא פיתח מערכת למידה חישובית לניבוי התרופה המתאימה ביותר לחולה על סמך תיקו הרפואי האישי. לאחרונה תרם פרופ׳ קישוני רבות להבנה ושיפור של תהליכי הבדיקות והחיסונים למגפת הקורונה.”

פרופ’ קישוני השלים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים (במסגרת פרויקט תלפיות) ודוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן שהה כ-14 שנים בארה”ב, במהלכן השלים פוסט-דוקטורט בפרינסטון ובאוניברסיטת רוקפלר והמשיך למחקר על אבולוציה של חיידקים במחלקה לביולוגיה מערכתית בהרווארד, שם היה לפרופסור מן המניין. בשנת 2013, אחרי 10 שנים של עבודה בהרווארד, חזר לישראל והצטרף לטכניון כחבר סגל בפקולטה לביולוגיה.

בשנים האחרונות עוסק פרופ’ קישוני בין השאר בהתמודדות עם התופעה המסוכנת של התפתחות עמידות לאנטיביוטיקה בקרב חיידקים. הוא פיתח שיטות חדשניות לנבא התפתחות של עמידות כזו ואף לבלום אותה.

השנה (2021) פרסמה קבוצת המחקר כמה מחקרים חשובים הנוגעים ליעילות חיסון הקורונה של פייזר-ביונטק (BNT162), זאת כחלק מתוכנית המחקר KillCorona – תוכנית ביוזמת ות”ת, שנועדה לעודד מחקרים בסיסיים ויישומיים בנושאים רלוונטיים להתפשטות הנגיף והמחלה. מחקרים אלה הראו כי החיסון מפחית משמעותי את העומס הנגיפי בקרב נדבקים.

עומס נגיפי הוא משתנה המשפיע על חומרת המחלה וכן על סיכוייו של הנדבק להדביק אחרים; ככל שהוא נמוך, המצב טוב יותר הן בהיבט של מחלת המטופל עצמו והן ברמה הציבורית-אפידומיולוגית – מבחינת סיכוייו של המטופל להדביק אחרים. המחקרים הראו גם כי הבוסטר (המנה השלישית) יעיל גם בהקטנת העומס הנגיפי מול וריאנט דלתא ובצמצום ההדבקה בווריאנט זה.

בכל שנה מעניק מפעל הפיס תשעה פרסים על תרומה משמעותית לחיי התרבות והאמנות ולקידום המדע והמחקר. חברי ועדת השיפוט השנה היו ד”ר איתי שרון, פרופ’ אורי גופנא ופרופ’ נעמה ברקאי​.

חוקרים בטכניון ועמיתיהם בטקסס פיתחו פלטפורמות זעירות לשיגור תרופות היישר לנוירונים, תאי העצב. טכנולוגיה חדשה זו, שהתפרסמה על שער גיליון Advanced Science, תסייע בעתיד לטיפול במחלות תורשתיות ובמחלות ניווניות כגון אלצהיימר, ALS ופרקינסון כמו גם לטיפול מיידי בפגיעות ראש חמורות.
את המחקר הובילו ד”ר אסף זינגר מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון ועמיתיו בבית החולים המתודיסטי ביוסטון, טקסס: ד”ר קרוליין סבטקוביץ’, פרופ’ פרנצ’סקה טראבאלי ופרופ’ רוברט קרנצ’יק.

הובלת תרופות היא אתגר מרכזי בפיתוח תרופות והוא אחד מתחומי המיקוד של הפקולטה להנדסה כימית ע״ש וולפסון בטכניון. לדברי ד”ר זינגר, “לא מספיק שתרופה תוביל להשפעה הטיפולית הרצויה בתא ספציפי; היא צריכה להגיע לתא הזה מבלי להשתנות או להיהרס בדרך, וכמובן אסור שתגיע לאיברים אחרים העשויים להינזק ממנה.”

ד”ר זינגר מסביר כי “הטכנולוגיות החדשות להעברת תרופות בצורה מדויקת שואבות השראה עצומה מהטבע. הרי בגוף עצמו מתפתחות שלפוחיות ננומטריות (Nanovesicles) המובילות מטענים שונים ליעדם ברחבי הגוף. מדובר בשלפוחיות הקטנות פי מיליון מעוביה של שיערה אנושית. אנחנו, המהנדסים, רוצים להעביר באופן דומה מטענים רפואיים שונים ולשם כך זה הגיוני שנלמד מהמהנדס הוותיק בעולם – הטבע. כאשר עוטפים את התרופה בשלפוחית סינתטית שמשובצים בה חלבונים המוכרים לגוף, בדיוק כמו בשלפוחיות הטבעיות, הגוף לא יתקוף אותה אלא יתייחס אליה כאילו הייתה שלפוחית שהוא עצמו ייצר.”

במחקר הנוכחי, כאמור, התמקדה קבוצת המחקר בפיתוח ננוטכנולוגיה להובלת תרופות למחלות עצביות שונות ולכן ביקשה לחקות את הדרך שבה העצבים מייצרים את השלפוחיות הללו בעצמם. השלפוחיות הננומטריות שפיתחו החוקרים עשויות מחלבוני מעטפת של נוירונים אנושיים. הרעיון הוא ששלפוחיות אלה יישאו בעתיד תרופות או מטען גנטי ויובילו אותן היישר לנוירונים החולים.

לדברי ד”ר זינגר, “במחקר הנוכחי ניסינו את השלפוחיות הננומטריות באופן ספציפי על נוירונים, אבל מאחר שמדובר בקונספט כללי יותר, אפשר ליישמו ברקמות אחרות ועם מטענים רפואיים שונים. מדובר בתהליך ייצור חד-שלבי זול ומהיר (ימים ספורים), שאינו מצריך סינתזה כימית, ואני מאמין שהפעילות המחקרית הזאת תאיץ את הדור הבא של החלקיקים הביומימטיים – חלקיקים השואבים השראה מהטבע.”

ד”ר זינגר מספר כי הרעיון לפיתוח האמור החל בחוויה אישית – ארוחת צהריים עם חברים שבתם סובלת מתסמונת רט. תסמונת זו מחוללת הפרעות נוירולוגיות כגון איבוד יכולת הדיבור, אובדן יכולת השימוש בידיים, הפרעות בהליכה, נשימה לא סדירה וקשיי עיכול. “בתם הייתה קצת יותר גדולה מבתי הבכורה, ואמרתי לעצמי שאולי אוכל לרתום את הידע שלי בתחום חיקוי הטבע והובלת תרופות לטובת הניסיון להיאבק במחלות כאלה.”

את הידע האמור רכש ד”ר זינגר במשך שנות מחקר רבות, שתחילתן כסטודנט לתואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון והמשכן בתארים מתקדמים בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון. בתארים אלה הנחה אותו פרופ’ אבי שרודר, מומחה בעל שם עולמי בפיתוח פלטפורמות לשיגור מדויק של תרופות לרקמת היעד. פלטפורמות אלה אמורות להחזיק את התרופה הרלוונטית בתוכן ולשחרר אותן רק בתוך הרקמה החולה, וזאת כדי לא לפגוע ברקמות בריאות – פגיעה שהיא המקור לתופעות הלוואי המאפיינות טיפולים כימותרפיים.

חלק הארי של המחקר נערך על ידי ד”ר זינגר בתקופת הפוסט-דוקטורט שלו במרכז הרפואי ביוסטון, טקסס. כעת, משהפך לחבר סגל בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון, שבה גדל, הוא ימשיך לפתח טכנולוגיות להעברה מדויקת של תרופות בהשראת הטבע וטכנולוגיות רפואיות נוספות.

המחקר נתמך על ידי ה-NIH (רשויות הבריאות בארה”ב), TIRR Foundation (המכון לשיקום ולמחקר), קרן מייקל ג’יי פוקס לחקר הפרקינסון, Cancer Prevention and Research Institute of Texas, Moon Shots Program ו-NCI (המכון הלאומי לסרטן).

ד”ר אסף זינגר השלים תואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון ותואר שלישי (דוקטורט במסלול ישיר) בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון.לאחרונה, ביולי 2021, הוא חזר לפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון כחבר סגל. מעבדתו, המעבדה לננו-הנדסה בהשראת הטבע ופיתוח טכנולוגיות רפואיות, עוסקת בפיתוח ננו-טכנולוגיות מתקדמות בהשראת הטבע תוך שימוש בגישה מחקרית רב-תחומית. המעבדה תשלב ניסויים מעבדתיים ופרה-קליניים עם דימות מתקדם, ביולוגיה מולקולרית וסינתזות כימיות.

לאתר המעבדה של ד״ר זינגר – לחצו כאן.

למאמר בכתב העת Advanced Science לחצו כאן

הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון קיימה, לרגל יום המזון העולמי שחל ב-16 באוקטובר, אירוע בנושא מרכיבים אלטרנטיביים וטכנולוגיות חדשות לעתיד בר קיימא. יום המזון העולמי נוסד על ידי האו”ם כדי לסייע בביעור הרעב בעולם. במסגרת האירוע, שהתקיים לראשונה בשיתוף CALS Cornell (הקולג’ לחקלאות ולמדעי החיים באוניברסיטת קורנל), הציגו מומחים מובילים מהאקדמיה, מהתעשייה ומעולם הסטארטאפים את עתיד עולם המזון בהקשרים מגוונים ובהם פודטק (טכנולוגיה במזון), אגריטק (טכנולוגיה בחקלאות), חלבונים אלטרנטיביים, שומן צמחי בריא יותר, עיבוד מזון, הארכת חיי מדף ובשר מתורבת.

את יום העיון ארגנו חברי הסגל פרופ”ח אבי שפיגלמן וד”ר מאיה דוידוביץ’-פנחס והוא התקיים במתכונת היברידית (באודיטוריום הפקולטה ובזום).

בדברי הפתיחה אמרה דיקנית הפקולטה, פרופ’ מרסל מחלוף: “הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון היא הפקולטה היחידה בישראל להנדסת מזון. רבים מהבוגרים שלנו מקדמים את הטכנולוגיה בעולמות המזון והביוטכנולוגיה בארץ ובחו”ל. אנחנו רוצים להוביל את האקדמיה בתחומים אלה תוך שיתוף פעולה הדוק עם התעשייה, וכיום אנחנו נמצאים בעיצומם של שינויים משמעותיים במחקר ובהוראה ובתוכם הקמת ‘מרכז קרסו לחדשנות בטכנולוגיות מזון’ – מרכז שיקדם טכנולוגיות וחדשנות במזון, ישכלל את ההוראה ויקדם מחקרים ופיתוחים יישומיים בפקולטה.”

ישראל היא מעצמה עולמית במחקר ובפיתוח של חלבונים אלטרנטיביים – תחום בעל חשיבות עצומה בעולם שאוכלוסייתו צפויה להגיע ל-10 מיליארד ב-2050 – וחוקרי הטכניון דיברו על שורה של אתגרים הקשורים בכך. ד”ר מאיה דוידוביץ’-פנחס הציגה פיתוח של שומנים אלטרנטיביים שיכולים לשמש בין השאר בבשר מתורבת. פרופ’ אורי לזמס דיבר על חרקים כמקור פוטנציאלי לחלבונים ועל הצורך לפתח טכנולוגיות רלוונטיות. פרופ’ רועי עמית דיבר על שימוש בביולוגיה סינתטית ליצירת דבש ללא דבורים.

ניר גולדשטיין, מנכ”ל הסניף הישראלי של The Good Food institute, אמר כי “ישראל הפכה למעצמה בתחום הבשר המתורבת. כאשר 25% מההשקעה העולמית בתחום זה היא השקעה בישראל.”

באירוע הוצגו פיתוחים שונים ומגוונים מתעשיית המזון. רן הראל, מרינה גמברין, עידן קוריס – שלושה בוגרי הפקולטה העובדים כיום בחברת יוניליבר – הציגו פיתוחים שונים ובהם אריזות חכמות ומוצרים טבעוניים. כמה חברות המשתתפות באקסלרטור EIT FAN, הפועל בהובלת הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בישראל, הציגו את פעילותן: Lamu (משקאות מופחתי סוכר), MAOLAC (חלבונים פונקציונליים המשפרים את הפעילות החיסונית), BIOTIPAC (הארכת חיי מדף). כן הציגו כמה סטארטאפים מעבר לאוקיאנוס האטלנטי: Akorn (ציפוי צמחי למזון), Paragon Pure (פיתוח מרכיבי מזון טבעיים וחדשניים) ו-The Better Meat Co. (תחליפי בשר).

תמונות סטודנטים ודוברים בכנס:

 

קרדיט צילום: זיו כץ, לוסידו

פרופ’ אמריטוס דוד גרשוני וד”ר רננה גרשוני-פורן הם אב ובת שדרכיהם שוב השתלבו לאחרונה בטכניון; ב-1 באוקטובר 2021 התמנתה רננה לחברת סגל בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך ודוד הפך לפרופ’ אמריטוס בפקולטה לפיזיקה. “אני קורא לזה חוק שימור הגרשוני, או משוואת רציפות הגרשוני,” הוא אומר בחיוך.

התרחשות טכניונית סמלית קודמת בחייהם התרחשה לפני כשש שנים, כאשר את טקס הענקת תוארי הדוקטור בטכניון הנחה דוד. בתו רננה, שקיבלה את התואר באותו טקס, גם שרה במהלכו. רננה, בנוסף לעיסוקה האקדמי, למדה שירה קלאסית במשך שנים רבות. היא שירתה כסולנית בתזמורת צה”ל ונקראה למיקרופון ברבים מהטקסים שנערכו בטכניון בשנות לימודיה. אהבתה לכימיה ולשירה מלווים אותה מגיל צעיר.

ד”ר רננה גרשוני-פורן החלה את לימודיה בטכניון בשנת 1984, במעון נעמ”ת, כשאביה היה דוקטורנט בפקולטה לפיזיקה. בשנת 2004 התחילה את דרכה כסטודנטית מן המניין בטכניון והשלימה בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך תואר ראשון, שני ושלישי בהצטיינות יתרה. את התואר השני עשתה בהנחיית פרופ’ אהוד קינן ואת השלישי בהנחיית פרופ’ אמנון שטנגר. “הטכניון עבורי הוא בית,” אומרת ד”ר גרשוני-פורן. “במהלך לימודיי כאן זכיתי בתמיכה אישית וכלכלית נדיבה, בפרגון גדול וביחס מצוין מהטכניון בכלל ומהפקולטה לכימיה בפרט.”

כעת היא שבה לפקולטה אחרי פוסט-דוקטורט של שנתיים וארבע שנות עבודה כחוקרת בכירה במכון הטכנולוגי של ציריך (ETH Zurich). במסגרת הפוסט-דוקטורט בציריך, בקבוצתו של פרופ’ פיטר צ’ן, היא חקרה תגובות קטליטיות באמצעות שיטות חישוביות. בהמשך קודמה להיות ראש צוות בקבוצת המחקר של פרופ’ צ’ן, הובילה מחקר עצמאי וכן עבדה כמרצה מוערכת ב-ETH. ב-2019 זכתה במענק יוקרתי מטעם קרן ברנקו ווייס לתמיכה במחקרה העצמאי. קבוצת המחקר החדשה שלה בטכניון תעסוק בשילוב כימיה אורגנית-פיזיקלית עם שיטות חישוב ובינה מלאכותית לתכנון מולקולות אורגניות חדשות שישתלבו בטכנולוגיות אלקטרוניקה אורגנית. בטכנולוגיות אלה, מולקולות אורגניות, כלומר מבוססות פחמן, משמשות כחומרים מוליכים. בשל המבנה והתכונות האלקטרוניות שלהן, מולקולות אלה מאפשרות פיתוחים חדשניים כגון מסכי OLED גמישים, תאים סולריים שקופים שהופכים זכוכית של חלון ליצרן אנרגיה וחיישנים שאפשר להשתיל בסביבה ביולוגית. בנוסף, מולקולות אלה מורכבות מיסודות הקיימים בטבע בשפע ומזהמות פחות מהרכיבים האלקטרוניים הנפוצים כיום.

פרופ’ דוד גרשוני השלים את כל תאריו בפקולטה לפיזיקה בטכניון בהצטיינות יתרה. אחרי פוסט-דוקטורט וארבע שנות עבודה כחוקר במעבדות בל חזר לפקולטה כחבר סגל ב-1991. עם הישגיו הרבים נמנה פיתוח שיטה ליצירת זוגות, ואף אשכולות, של פוטונים שזורים. “שזורים” – כלומר מצבו של כל אחד מהפוטונים תלוי במצבם של האחרים. הפוטונים מיוצרים בתהליך מקורי באמצעות עירור אופטי מחזורי של התקן מוליך-למחצה שבתוכו כלוא אלקטרון בודד. האלקטרון הוא ה”מחט” השוזרת את הפוטונים זה לזה. לפיתוחים אלה יישומים פוטנציאליים רבים ובהם תקשורת קוונטית ומחשוב קוונטי.

פרופ’ גרשוני אומר ש”בדומה לרננה, גם עבורי הטכניון הוא בית. הגעתי לטכניון בפעם הראשונה ב-1969 במסגרת נוער שוחר מדע וחזרתי לכאן לתואר ראשון ותעודת הוראה. עם סיום לימודי התעודה לימדתי פיזיקה בתיכון בקיבוץ במקביל ללימודיי לתארים מתקדמים בטכניון. כשרננה נולדה עברנו לגור במעונות הסגל הזוטר בטכניון. חזרנו שוב לטכניון ב- 1991, אחרי 6 שנים בארה”ב, ומאז כאן ביתי.”

“אנחנו מהמשפחות הטכניוניות,” מודים רננה ודוד. גם אמה ואחותה של רננה השלימו תארים בטכניון. בעלה של רננה, רועי, סיים שלושה תארים בטכניון והיום הוא חבר סגל באוניברסיטת חיפה. “זו תחושה מרגשת ומיוחדת לחזור לכאן כחברת סגל,” אומרת ד”ר גרשוני-פורן. “מצד אחד אני מרגישה בבית. הפקולטה קיבלה את פניי עם הרבה חום ותמיכה, ואני שמחה לראות כאן את כל הפנים המוכרות. מצד שני, אני רגילה להיות כאן כסטודנטית, ועכשיו אני כאן המבוגרת האחראית עם קבוצה משלי. היה לי ברור שאם יציעו לי מקום בפקולטה הזו, אני חוזרת לטכניון. עבורי זה ממש כבוד להימנות עם האנשים שהיו, ועדיין הינם, מודלים לחיקוי עבורי. זאת פקולטה חזקה, עם המון חברי סגל בעלי שם עולמי, והרבה צעירים חדשים ומבריקים. אני מרגישה כאן קולגיאליות עצומה ומתרגשת להיות חלק מהקבוצה הזו.”

 

טכנולוגיה שפותחה בטכניון והתפרסמה בכתב העת Science Advances שיפרה את קליטת הגלוקוז בעכברים סוכרתיים. את הפיתוח הובילו פרופ’ שולמית לבנברג והדוקטורנטית ריטה בקרמן מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית. במחקר השתתפו עמיתיהן מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ומטורונטו, ניו יורק ואוניברסיטת בן גוריון.

גלוקוז הוא משאב חיוני בחייהם של יונקים, שכן הוא מספק אנרגיה לתא. קליטתו בתא מותנית באינטראקציה בין GLUT4 (נשא הגלוקוז) להורמון האינסולין, הנקשר לפני התא ומאפשר לגלוקוז לחדור פנימה באמצעות GLUT4.

תהליך חיוני זה משתבש בקרב חולי בסוכרת מסוג 2 (T2D) וזאת בשל תנגודת לאינסולין – שיבוש בתפקוד האינסולין ובקליטתו של הגלוקוז בגוף. מצב כזה גורם לעליית הסוכר בדם, פוגע באיכות החיים של החולה ועלול להוביל להפרעות פיזיולוגיות רבות ובהן היצרות כלי דם, לחץ דם גבוה, טרשת עורקים ושחיקה בפעילות איי הלבלב.

הטיפולים המקובלים בסוכרת ובתנגודת לאינסולין מבוססים על צריכה של תרופות בהזרקה ובבליעה ומספקים מענה חלקי וקצר טווח. זה הרקע לניסיון לפתח פתרונות מערכתיים ארוכי טווח, וכאן נכנס הפיתוח החדש של חוקרי הטכניון.

ריטה בקרמן ופרופ’ שולמית לבנברג גידלו רקמת שריר מהונדסת המאופיינת בביטוי-יתר של GLUT4 (נשא הגלוקוז) ובחנו אותה בעכברים סוכרתיים בעלי משקל עודף או בעלי תנגודת לאינסולין. ההשתלה שיפרה את תפקודיהם של העכברים והשיפור נשמר למשך חודשים ארוכים. גם כאשר בוצעה “העמסת סוכר”, כלומר צריכת יתר של גלוקוז, העכברים המטופלים התמודדו איתה היטב. לדברי פרופ’ לבנברג, “הראינו שהטכנולוגיה הזאת מאפשרת להחזיר את הרגישות לאינסולין ולהוריד את רמת הגלוקוז בדם בעכברים חולי סוכרת.”

המחקר נערך על רקמות שריר שלד – רקמות חשובות מאוד בתפקוד הגוף, למשל בתנועת השלד וביציבותו. שריר השלד ממלא תפקיד מרכזי בטיפול בגלוקוז והוא גם צרכן הגלוקוז העיקרי בגוף. יצירתן של רקמות שריר השלד המהונדסות בטכניון מבוססת על שיטת גידול שקבוצת המחקר של פרופ’ לבנברג מפתחת כבר שנים רבות – גידול הרקמה על גבי פיגומים תלת-ממדיים בסיוע תאים המאיצים את גדילתה. שיטה זו משפרת את קליטתה של הרקמה באיבר היעד. מאחר שהרקמות המהונדסות מבוססות על תאים שנלקחו מן המטופל הן אינן נדחות על ידו כשהן מושתלות בגופו.

לדברי פרופ’ לבנברג, “הרקמות המהונדסות שלנו חוללו השפעה מערכתית, כלומר הן שיפרו את תפקוד העכברים לא רק בהקשר הישיר של ספיגת גלוקוז אלא גם בהקשר של סיבוכים ידועים של סוכרת ובהם כבד שומני. אנו מקוות שבהמשך נוכל להראות כי הטכנולוגיה שפיתחנו רלוונטית גם לטיפול באנשים חולי סוכרת מסוג 2.”

המחקר נערך בתמיכת מרכז רינה ואבנר שניאור לחקר הסוכרת בטכניון, בראשותה של פרופ’ לבנברג, קרן לינדה רוז דיאמונד לחקר הסוכרת והמכון הלאומי לסרטן בארצות הברית (National Cancer Institute). ריטה בקרמן היא מלגאית ב”תוכנית הברונית אריאן דה-רוטשילד לתלמידות דוקטורט”.

למאמר בכתב העת Science Advances לחצו כאן

הארגון EIT Food של האיחוד האירופי העניק את “פרס האימפקט בחדשנות” לפרויקט שמוביל פרופ’ יואב ליבני מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, בשיתוף עם אמאי חלבונים והחברות דנונה ופפסיקו העולמיות.

הפרס, EIT Food Innovation Impact Award, ניתן להם על פיתוח תחליף בריאותי לסוכר המבוסס על שיפור מושכל של חלבונים מתוקים הנמצאים בפירות טרופיים. שמו של הפרויקט הוא “Sugar-Out, Protei-In, Application of Microencapsulated Sweet Proteins as Sugar Substitutes”.

אמאי חלבונים מייצרת חלבוני מעצבים באמצעות עיצוב חלבונים חישובי וייצור באמצעות תסיסה מדייקת. מאחר שחלבונים אלה מתוקים פי 11,000-4,000 מסוכר, אפשר להשתמש בכמויות מזעריות שלהם ולכם בפועל הם יותר זולים מסוכר. יתר על כן, הם אינם משמינים כלל (ערך גליקמי 0) ואינם משפיעים לרעה על הבריאות או על אוכלוסיית חיידקי המעי (המיקרוביום).

הטכנולוגיה הזוכה מבוססת על הוספת מרכיבי מזון טבעיים מכונים MicroPatching agents  ומרכיבים נוספים לשם התאמת פרופיל טעם החלבון ככל האפשר לטעם של סוכר. השימוש בתחליף הסוכר צפוי להפחית משמעותית את צריכת הסוכר המזיקה לא רק לבריאות האדם – למשל בהשמנת יתר ובהתפתחות הסינדרום המטבולי – אלא גם לקיימות ולאיכות הסביבה (בשל תהליכי הייצור הידידותיים לסביבה, לעומת תעשיית הסוכר והפצתו הפוגעים בסביבה).

החוקרים פתרו שורה של אתגרים ובהם שיפור הטעם, היעדר טעמי לוואי, יציבות החלבונים, מחיר תחרותי והיעדר השפעות בריאותיות שליליות. לדברי פרופ’ ליבני, “הזכייה בפרס האימפקט תסייע לנו להתקדם למסחור הטכנולוגיה שלנו וכך לצמצם את צריכת הסוכר בישראל ובעולם כולו.”

לדברי ד”ר אילן סמיש, מייסד ומנכ”ל אמאי חלבונים, “פרויקט המו”פ הרב-תחומי בהובלת הטכניון מאפשר לנו לשלב בין טכנולוגיות פורצות דרך לבין מו”פ יישומי של חברות המשקאות והמזון הבינלאומיות המובילות לצורך הבאת מוצר שהצרכנים כל כך מייחלים לו.”

צילומי המוצרים: פזית אסולין

לצפייה בסרטון:

[su_youtube url=”https://youtu.be/g5Xe5asBoWU” width=”700″ height=”200″]

חוקרים בטכניון פיתחו טיפול חדשני בסרטן השד, המבוסס על מערכת העצבים. את המחקר שהתפרסם בכתב העת Science Advances הובילו פרופ’ אבי שרודר והדוקטורנטית מאיה כדורי מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון.

סרטן השד נפוץ מאוד בקרב נשים, ולמרות פריצות דרך באבחון ובטיפול במחלה, עדיין בכל שנה מתות ממנה בישראל כאלף נשים, כ-15% מהן מתחת לגיל 50. בעולם כולו מתות בכל שנה כ-685,000 נשים ממחלה זו.

פרופ’ אבי שרודר עוסק מזה שנים רבות בפיתוח טיפולים חדשניים בסרטן, לרבות סרטן השד ובפרט סרטן מסוג “טריפל נגטיב” – סרטן אגרסיבי שמאופיין בקצב חלוקת תאים מהירה עם סיכון גבוה יותר להתפתחות גרורות. הטכנולוגיות שמפתחים במעבדה של פרופ’ שרודר כוללות שיטות חדשניות לעטיפה של מולקולות תרופה בחלקיקים ננומטריים הנושאים את התרופה אל הגידול הסרטני ומשחררים אותה בתוכו, וזאת מבלי לפגוע ברקמות בריאות.

במחקר הנוכחי גילו החוקרים כי תאי סרטן מקיימים קשרי גומלין עם תאי העצב בסביבתם: תאי הסרטן מעודדים את חדירתם של תאי העצב לתוך הגידול הסרטני, וחדירה זו מגבירה את ההתחלקות, הגדילה וההתפשטות של תאי הסרטן. במילים אחרות, תאי הסרטן מגייסים לטובתם את תאי העצב.

על סמך ממצאים אלה פיתחו חוקרי הטכניון טיפול הפוגע בגידול הסרטני דרך תאי העצב. טיפול זה מבוסס על הזרקת חלקיקים ננומטריים המכילים חומר מאלחש לזרם הדם. בזרם הדם נעים החלקיקים אל הגידול, מצטברים סביב תאי העצב שברקמה הסרטנית ומשתקים את העצבוב המקומי ואת התקשורת של תאי העצב עם תאי הסרטן. התוצאה: עיכוב משמעותי בהתפתחות הגידול ובהתפתחות גרורות לריאות, למוח ומח העצם.

החלקיקים הננומטריים שפיתחו החוקרים מדמים את קרום התא ומצופים בפולימרים מיוחדים שמסווים אותם ממערכת החיסון ומאפשרים להם זמן סירקולציה ארוך בזרם הדם. כל חלקיק כזה, שקוטרו כ-100 ננומטר, מכיל את החומר המאלחש האמור. לדברי מאיה כדורי, “אנחנו יודעים לייצר את החלקיקים בגודל הרצוי במדויק, וזה קריטי משום שזה המפתח לחדירה לתוך הגידול. גידולים סרטניים מעודדים צמיחה מוגברת של כלי דם מסביבם, וזאת כדי שיוכלו לקבל חמצן וחומרי תזונה, אבל כלי הדם הללו פגומים במבנה שלהם ומכילים חרירים בגודל ננומטרי שמאפשרים חדירה של ננו-חלקיקים, כמו כן הרקמה הסרטנית מאופיינת בניקוז לימפטי לקוי, מה שמגביר אף יותר את הצטברות החלקיקים ברקמה. לפיכך, החלקיקים המאלחשים שפיתחנו נעים בזרם הדם בלי לחדור לרקמות בריאות; רק כשהם מגיעים לכלי הדם הפגומים של הגידול הם דולפים מהם, מצטברים סביב תאי העצב של הרקמה הסרטנית ויוצרים נתק בינם לבין תאי הסרטן. העובדה שמדובר בטיפול ממוקד ומדויק מאוד מאפשר לנו להכניס לגוף כמויות משמעותיות של החומר המאלחש משום שאין חשש שיפגע באזורים בריאים וחיוניים של מערכת העצבים.”

בניסויים בתרביות תאי סרטן ובטיפול בעכברים עיכבה הטכנולוגיה החדשה לא רק את התפתחות הגידול אלא גם את היווצרותן של גרורות סרטניות. להערכת החוקרים, ממצאים אלה עשויים להיות רלוונטיים לטיפול בסרטן השד בבני אדם.

המחקר נתמך על ידי המרכז הטכניוני הבין-תחומי לחקר הסרטן (TICC) במסגרת תוכנית מלגות דוקטורט ע”ש רובינשטיין ועל ידי חברת טבע במסגרת פורום הסטודנטים המצטיינים הארצי (The National Forum for Bioinnovators by Teva). המחקר נערך בשיתוף הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והמכון לפתולוגיה באיכילוב.

פרופ’ אבי שרודר הוא ראש מעבדת משפחת לואיס לתרופות ממוקדות מטרה וטכנולוגיות רפואה אישית בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון. מאיה כדורי, שהשלימה תואר ראשון בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, החלה לחקור בהנחייתו של פרופ’ שרודר עוד במהלך התואר הראשון והשנה היא צפויה לסיים את הדוקטורט (במסלול ישיר).

למאמר בכתב העת Science Advances לחצו כאן

 

לסרטון המציג את המחקר:

[su_youtube url=”https://youtu.be/fGDcIuqKkYU” width=”700″ height=”200″]

ב-7 באוקטובר חגג הטכניון את ערב ההוקרה השנתי לעובדיו. באירוע שהתקיים בזאפה אמפי שוני חולקו פרסים לעובדים, למנהלות מצטיינות ולמצטיינים בשמירה על הבטיחות והתקיימה הופעה של חנן בן ארי.

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בירך את העובדים ואמר כי “זאת הייתה שנה לא פשוטה להרבה אנשים שנקלעו לקשיים בריאותיים וכלכליים, אבל בסופו של דבר צלחנו אותה יחד והיטב. זאת הייתה שנת שיא לטכניון במובנים רבים – במספר הסטודנטים החדשים שהתחילו ללמוד בטכניון, במענקי המחקר שחוקרי הטכניון הצליחו לגייס ובמספר חברות ההזנק שיצאו מהטכניון, וזאת כמעט שנת שיא בגיוס חברי סגל חדשים. אנחנו יוצאים מהשנה הזאת חזקים יותר, מלוכדים יותר, חסינים יותר, בזכותכם; כל מה שנבנה על ידיכם, כל עובדי הטכניון, בתקופה הזאת, יבוא לידי ביטוי כעת. כל הדבר הענק הזה לא היה קורה בלעדיכם – אתם הלב הפועם, הנשמה של הטכניון. אני מודה לכולכם.”

העובדים המצטיינים הטכניונים לשנת תשפ”א הם אנה דובינסקי (לשכת הסגל), ד”ר אולגה צ’ונטונוב (המרכז לקידום הלמידה וההוראה), ד”ר ירון קאופמן (הפקולטה למדע והנדסה של חומרים), גיא תנעמי (אגף מחשוב ומערכות מידע) ויוליה פסיקוב (אגף רכש). העובדים המצטיינים מטעם מוסד הטכניון הם אלי ניימרק (מכון המתכות הישראלי) וענת אביטל (המכון הלאומי לחקר הבנייה.  המנהלות המצטיינות הן רוי גינוסר מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב (מנהלת מצטיינת טכניונית) ופנינה אלוני ממחלקת כספים וכלכלה (מנהלת מצטיינת מוסד הטכניון). מצטייני הבטיחות הם שמעון דולב מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי (עובד מצטיין); מעבדת ד”ר יוסי שמאי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית (מעבדה מצטיינת); והפקולטה להנדסת מכונות (פקולטה מצטיינת).

האירוע הופק ביוזמת מדור רווחה טכניון ומוסד הטכניון על ידי חברת פרימיום.

להקת Newטון – הלהקה הייצוגית של הטכניון:

[su_youtube url=”https://www.youtube.com/watch?v=7cUy0Bk3tq0″ width=”700″ height=”200″]

חוקרים בטכניון מציגים שיטה חדשנית ליצירת מחטים ננומטריות. בתהליך זה נוצרות המחטים מתוך פגמים קוויים הנקראים נקעים וקיימים במתכות. זוהי הפעם הראשונה שבה נקעים של חומר אחד מהווים תבנית ליצירת מחטים של חומר אחר. את המחקר הובילו פרופ’ בעז פוקרוי והדוקטורנטית לוטן פורטל מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים וממכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה (RBNI) , והוא פורסם בכתב העת PNAS .

נקעים הם תופעה משמעותית במדע של חומרים, שכן הם משפיעים על תכונות החומר ברמות המיקרו והמאקרו. לדוגמה, ריכוז גבוה של נקעים מוביל לעלייה בחוזק ובקשיות של המתכת. קצות הנקעים המופיעים בפני השטח של המתכות, והאטומים הממוקמים בקרבת קצוות אלה, נוטים להיות ריאקטיביים יותר ביחס לשאר האטומים בחומר ולקיים תגובות כימיות שונות כגון קורוזיה.

החוקרים בקבוצתו של פרופ’ פוקרוי יצרו מחטים העשויות מקומפלקס של זהב-ציאניד. במינוח מקצועי מדובר במנגנון לסינתזה של מערכות אי-אורגניות של זהב-ציאניד (Au-CN) בתצורה של ננו-מחטים הגדלות בתהליך אוטו-קטליטי (זירוז-עצמי של התגובה). קומפלקס הזהב-ציאניד משמש בתחומים רבים כגון חיישני אמוניה (NH3), קטליזה (זירוז) של תגובות המרה של מים מנוזל-לגז ועוד.

בתהליך  שפותח בקבוצתו של פרופ’ פוקרוי מתגבשות הננו-מחטים בקצות הנקעים הממוקמים בפני השטח של סגסוגת הזהב-כסף המקורית, והמבנה הסופי שמתקבל הוא של זהב ספוגי (ננו-פורוזיבי) קלאסי עם שכבה של ננו-מחטים הגדלות מתוכו. תהליך גידול המחטים מתרחש במקביל לתהליך הפרדת הסגסוגת הקלאסית של הכסף מהמערכת, ומתאפשר רק כאשר צפיפות הנקעים בחומר מגיעה לערך קריטי המוצג במודל הקינטי שפותח במאמר.

המודל המוצג במאמר מספק מסלול אפשרי לגידול של קומפלקסים אי-אורגניים חד-ממדיים (1D), תוך שליטה אפשרית בכיוון הגידול, בצורה ובמורפולוגיה של הגביש, בהתאם למערכות ההחלקה של הסגסוגת המקורית. כאמור, להישג מדעי וטכנולוגי זה יישומים פוטנציאליים רבים. המחקר נתמך במענק ERC מטעם הנציבות האירופית למחקר (European Union’s Horizon 2020).

קישור לאתר הקבוצה – pokroylab.net.technion.ac.il

למאמר בכתב העת PNAS לחצו כאן

 

חוקרים בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ועמיתיהם בהולנד פיתחו שיטה חדשנית לטיהור מים ממזהמים. הם הראו כי היפוך סדר האלקטרודות בתהליך מוביל לשיפור משמעותי בטיהור המים. את המחקר שהתפרסם ב-PNAS, כתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים, הובילו חוקרי הטכניון פרופ’ מתי סאס והדוקטורנטים עמית שוקרון ואריק גאיס עם ד”ר יאוקה דיקסטרה מאוניברסיטת ווגנינגן בהולנד.

טיהור מים לצורכי חקלאות הוא אתגר טכנולוגי מורכב שחשיבותו רבה במיוחד בישראל, שבה רוב מי השופכין מושבים לצורכי חקלאות ורוב הגידולים החקלאיים בנגב מבוססים על מים כאלה. השקיית שדות ומטעים במים עתירי מלחים גורמת נזקים חקלאיים מגוונים ובהם פגיעה בעלים, היווצרות קרחות בשדה ובמקרים חמורים הרס הקרקע והשבתתה כקרקע חקלאית.

בעקבות המחסור הגובר במים הוקמו בישראל בעשורים האחרונים מתקני התפלה המספקים לנו כיום חלק נכבד ממי השתייה. עם זאת, התפלת מי ים וטיהור מים לצורכי שתייה וחקלאות הם אתגרים טכנולוגיים מורכבים, זאת בין השאר משום שבתהליכים אלה אנו מבקשים לא רק לסלק מהמים את הרעלים אלא לשמר בהם את החומרים החיוניים לבריאותנו ולבריאות הגידולים החקלאיים.

אחד המרכיבים המרכזיים בתהליך ההתפלה הסטנדרטי הוא הממברנה – מסנן מתוחכם המסלק חלק מאותם רעלים. בתהליך זה מועברים המים בלחץ דרך הממברנה וחלק מהחלקיקים נחסמים על פי גודלם או מטעניהם החשמליים. עם זאת, הממברנה היא חלק יקר לרכישה, להתקנה ולתחזוקה ויש להחליפו תדיר או לטפל בו – מה שמחייב הפסקה של תהליך ההתפלה. יתר על כן, הממברנה “מפספסת” חלקיקים קטנים שהיא אינה מצליחה לחסום.

המחקר שהתפרסם ב-PNAS מציג פריצת דרך בתחום זה. המחקר התמקד בבורון – חומר רעיל שחשוב לסלק ממי השתייה. הבורון נמצא באבקות כביסה ובחומרי ניקוי אחרים, וכשהוא חודר לקרקע חקלאית הוא פוגע בה ובהמשך גם בנו, צרכני המים והיבולים. ייחודו של הבורון בכך שהוא אינו מסולק בשיעור מספק בשלב הסטנדרטי של ההתפלה, הנערך בסביבה של חומציות נייטרלית (pH=7). כדי להרחיקו נדרש סבב התפלה נוסף המבוצע בחומציות גבוהה (בסביבות pH=10).

המערכת שבנו חוקרי הטכניון מבוססת על אלקטרודות פשוטות וזולות ועל הקונספט של CDI – טיפול ללא ממברנה. קונספט זה בנוי על תהליך מחזורי של הטענה ופריקה של אלקטרודות (אנודה וקתודה); בשלב הטעינה נצמדים היונים אל האלקטרודה וכך מסולקים מהמים, ובשלב הפריקה הם משתחררים לזרם השפכים – הזרם המלוח שאינו מיועד להשקייה ולשתייה.

באופן מסורתי, במערכות CDI להסרת בורון מוזרמים המים דרך הקתודה אל האנודה; המערכת שפיתחו החוקרים הופכת סדר זה: קודם עוברים המים דרך האנודה ורק אז דרך הקתודה, וכך נוצרת דינמיקה יעילה יותר של חומציות וסילוק יעיל יותר של בורון. יתר על כן, החוקרים הראו כי הגברת המתח החשמלי אינה בהכרח משפרת את יעילות המערכת, ובמילים אחרות – קיים מתח אופטימלי, שאותו אפשר לחשב.

החוקרים הראו כי אף שהמודל החדש פותח כקונספט תאורטי, הוא אכן משיג את הטיהור האמור גם במערך ניסויי, והם מעריכים כי קונספט זה יימצא יעיל גם במתקנים מסחריים שייבנו על פיו. הם מדגישים כי אף שהמחקר נעשה על בורון הוא רלוונטי למכלול רחב של מזהמים וחומרים יקרי ערך דומים.

פרופ’ מתיו סאס הוא חבר סגל בפקולטות להנדסת מכונות ולהנדסה כימית ע”ש וולפסון וחבר בתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד.

למאמר בכתב העת PNAS לחצו כאן

חוקרים בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט פיתחו אלגוריתם חדשני המגלה מכנה משותף והמשכי מתוך מידע רב-ממדי שנאסף מגידולים של חולים שונים. את המחקר שהתפרסם בכתב העת Cell Systems הובילו פרופ’ שי שן-אור, ד”ר ישי עופרן וד”ר אילת אלפרט מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, שערכו אותו בשיתוף פעולה בין חוקרים בטכניון, בקריה הרפואית רמב”ם, בשערי צדק ובאוניברסיטת טקסס.

חקר הסרטן עבר בשנים האחרונות מהפכות משמעותיות ובהן האפשרות לאפיין תא בודד ברזולוציה גבוהה, ובאופן ספציפי יותר – למדוד בעת ובעונה אחת מספר רב של גנים או חלבונים מתאים בודדים. מהפכה זו הובילה לייצור כמויות עצומות של מידע רב-ממדי על מספר רב של תאים, מה שמאפשר לקבוע את מאפייניהן של הרקמה הבריאה ושל הרקמה הסרטנית. כמויות מידע אלו חשפו את השונות העצומה הקיימת בין גידולים סרטניים של מטופלים שונים: לכל מטופל יש אפיון תאים הייחודי רק לו ונגזר מהשינויים הגנטיים האופייניים לו. למרות היתרון המשמעותי הנובע מאפיון מדויק כל כך של המטופל הספציפי, התפתחות זו הובילה לכך שהשוואה בין מטופלים שונים דומה להשוואה בין תפוחים ותפוזים: בהיעדר מכנה משותף, ההשוואה ההכרחית למציאת סמנים המקושרים עם פרוגנוזה (כגון תמותה או חומרת מחלה) נעשית בלתי אפשרית.
הפיתוח של חוקרי הטכניון, אלגוריתם בשם tuMap, נותן מענה לאתגר מורכב זה באמצעות “השוואה מבוססת שונות”. האלגוריתם החדשני מספק אפשרות להציב גידולים רבים ושונים על סקאלה אחידה, המספקת נקודת ייחוס להשוואה. כך ניתן להשוות באופן משמעותי בין גידולים של חולים שונים, ואף של אותו החולה לאורך זמן (למשל באבחנה ולאחר טיפול). האלגוריתם מאפשר לנצל את רזולוציית המדידה הגבוהה המתאפשרת כיום לשימושים קליניים שלפני כן לא צלחו, כגון ניבוי מדויק יותר למדדים קליניים שונים ובהם חזרת הגידול ותמותה.
אף שהחוקרים בחנו את האלגוריתם על גידולי לוקמיה הם מעריכים כי הוא יהיה רלוונטי גם לסוגי סרטן אחרים.
המחקר נתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, מכון למחקר במדעי הרפואה ע”ש משפחת רפפורט ו-NIH.

למאמר בכתב העת Cell Systems לחצו כאן