עומס נגיפי הוא משתנה המשפיע על חומרת המחלה וכן על סיכוייו של הנדבק להדביק אחרים; ככל שהוא נמוך, המצב טוב יותר הן בהיבט של מחלת המטופל עצמו והן ברמה הציבורית-אפידומיולוגית – מבחינת סיכוייו של המטופל להדביק אחרים.
ד”ר עידן יליןפרופ’ רועי קישוני
בחודש מרץ 2021 פרסמה קבוצת המחקר ב-Nature Medicine מאמר המראה כי חיסון הקורונה של פייזר מפחית משמעותית את העומס הנגיפי כבר מהיום ה-12 לאחר מנת החיסון הראשונה, והמשמעות היא שהמחוסנים מגינים לא רק על עצמם אלא גם על סביבתם, במידה מסוימת, מפני הידבקות.
המאמר הנוכחי, מראה כי מחוסנים שנדבקו בתוך פחות מחודשיים לאחר מנת החיסון השנייה הפגינו עומס נגיפי נמוך יחסית ללא-מחוסנים שנדבקו; כלומר, המחוסנים חלו באופן קל יותר והיו פחות מדבקים עבור סביבתם. ככל שעובר זמן מהחיסון, השפעה חיובית זו מתפוגגת.
החדשות הטובות, על פי המחקר הנוכחי, הן שהבוסטר, החיסון השלישי, מפחית את העומס הנגיפי (במקרה הידבקות) לרמות הנמוכות שהיו אחרי החיסון השני. המסקנה: החיסון יעיל בהקטנת העומס גם מול וריאנט דלתא ולכן כנראה יעיל גם בצמצום הדבקות והתפרצויות; אף שהשפעתו נחלשת עם הזמן אפשר להחזירה במלואה, לפחות באופן זמני, באמצעות הבוסטר.
את המחקר הובילו פרופ’ רועי קישוני וד”ר עידן ילין מהפקולטה לביולוגיה ומהמרכז הבין-תחומי למדעי החיים וההנדסה ע”ש לורי לוקיי, יחד עם מתן לוין-טיפנברון מאוניברסיטת תל אביב בשותפות עם מומחי KSM, מכון המחקר והחדשנות של מכבי בראשות ד”ר טל פטלון.
המחקר נתמך על ידי הקרן הלאומית למדע כחלק מתוכנית המחקר KillCorona – תוכנית ביוזמת ות”ת, שנועדה לעודד מחקרים בסיסיים ויישומיים בנושאים רלוונטיים להתפשטות הנגיף והמחלה. המאמר, שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, מוצג באתר medrxiv.
מאמר משותף של הטכניון ו-KSM, מכון המחקר והחדשנות של מכבי.
פרופ’ שניטמן, חבר סגל בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, ניתח עם עמיתיו את התפשטותו של נגיף הקורונה כמו גם את התפשטותם של נגיפים אחרים ובהם שפעת, מרס וחצבת. נגיפים אלה מתפשטים בעיקר דרך שאיפה של חלקיקים המכילים אותו והם יכולים לשרוד שעות באוויר.
עד תחילת מגפת הקורונה נהוג היה להניח שנגיפים של מערכת הנשימה מתפשטים בשתי דרכים עיקריות – כטיפות הנפלטות בעיטוש ובשיעול של נדבקים או על ידי מגע במשטחים מזוהמים. המחקר הנוכחי, מראה כי הדבקה דרך משטחים היא תופעה שולית וכי עיקר ההדבקה מתרחש דרך האוויר. יתר על כן, הם הראו כי ההדבקה מתרחשת בעיקר דרך טיפות זעירות בגודל מיקרונים ספורים. ההדבקה רבה במיוחד בתנאים הבאים: אי שימוש במסכות, חלל סגור ושהות ממושכת בו, אוורור גרוע, קהל צפוף ופעילות קולית (שירה, דיבור בין אנשים וכו’).
חוקרים בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון פיתחו רקמות מהונדסות עם רשת מסועפת (היררכית) של כלי דם. רקמות אלה מיועדות להשתלה מהירה ויעילה באיברים פגועים.
פרופ’ שולמית לבנברג
המחקר הנוכחי, שפורסם ב-Advanced Materials, התמקד בפיתוח רשת כלי הדם סביב העורק הכלילי (coronary artery) המספק דם לשריר הלב. את המחקר ערכו פרופ’ שולמית לבנברג, ראש המעבדה להנדסת רקמות ותאי גזע בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, והדוקטורנט (כיום ד”ר) אריאל שקלני, עם עמיתיהם מהטכניון, מצ’כיה ומארה”ב.
כלי הדם בגופנו הם צינור החמצן של התא החי, תרתי משמע, ולכן הם חיוניים לתפקוד הרקמה. בלעדיהם התא אינו מקבל חמצן וחומרי תזונה ואינו יכול לשרוד. לפיכך, אחד האתגרים ביצירת רקמות להשתלה היא יצירת מתלה (FLAP) – רקמה המכילה כלי דם; אם כלי דם אלה מתחברים בהצלחה לרשת כלי הדם הטבעית ברקמת היעד הם מאיצים את היקלטות המתלה בגוף. גישות קיימות מתמקדות ביצירת כלי דם בינוניים להשתלה או במודלים מסועפים של כלי דם זעירים, אבל השילוב בין השניים הוא הישג חדש של קבוצת המחקר הטכניונית.
לעומת המתלים המהונדסים הראשונים, שהכילו רק עורק, מתלים מתקדמים יותר מכילים רשתות כלי דם מסועפות שבהן מסתעפים מהעורק הראשי כלי דם בינוניים ומהם כלי דם קטנים. רשת זו דומה לעץ, כלומר ענפים דקים המסתעפים מענפים גדולים יותר הצומחים מגזע העץ, וחשוב מכך – היא מחקה את רשת כלי הדם הטבעית.
בשנים האחרונות הציגה פרופ’ לבנברג כמה פריצות דרך בהקשר זה של רקמות מהונדסות המכילות רשתות מסועפות של כלי דם. גידולם של מתלים אלה מבוסס על פיגומים פולימריים תלת-ממדיים מתכלים, שעליהם היא מגדלת במעבדה את הרקמות. על הפיגומים נזרעים תאים ביולוגיים (פיברובלסטים ותאי אנדותל) החיוניים להתפתחות כלי דם. כך יצרה קבוצת המחקר מתלים מורכבים ויעילים יחסית.
עם זאת, כדי לשפר את המתלה לפני השתלתו באיזור הפגוע בחיה נדרש עד כה שלב ביניים שבו הושתל המתלה במקום אחר מאיזור הפציעה והועבר ממנו לאיזור הפגוע אחרי תקופה מסוימת. תקופה זו העניקה למתלה תכונות חיוניות של רקמה טבעית, מה ששיפר את היקלטותו באיזור הפגוע בחיה. במחקר הנוכחי הושגה תוצאה דומה ללא הצורך בהשתלה הזמנית. זאת בין השאר הודות לשימוש בהדפסה ביולוגית תלת-ממדית המבוססת על דיו ביולוגי. שיטת ההדפסה פותחה גם היא במעבדתה של פרופ’ לבנברג.
במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים בקולגן אנושי הגדל בטבק (פיתוח של חברת CollPlant) כדיו הביולוגי להדפסת התאים. זאת במקום השימוש המקובל בקולגן המופק מן החי.
ד”ר אריאל שקלני
בשלב הראשון בפיתוח הדפיסו החוקרים את העורק ראשי החלול ויצרו בו, בתהליך ההדפסה, חורים קטנים כדי לעודד הנצה של כלי דם לרקמה המודפסת שמוקמה מסביב לצינור הראשי. סביב העורק ובתוכו הם זרעו תאי אנדותל המעודדים הנצה של תאי כלי דם; ואכן, מתוך החורים שבעורק יצאו כלי דם בינוניים וקטנים וכך נוצרה מערכת אותה רשת מסועפת.
כדי לבחון את יעילות המתלה החדש הם חיברו אותו, באמצעותה העורק המהונדס, לעורק הפמורלי של חולדה. כשבועיים אחרי השתלת המתלה בגוף החולדה אומתה הצלחתה באמצעות טומוגרפיה (מיקרו CT) שהראתה את הנוכחות של חומר ניגוד שהוזרק למערכת הווסקולרית של החולדה בתוך הרשת המסועפת המוהונדסת.
שקלני ופרופ’ לבנברג מעריכים כי עבודה זו מהווה צעד חשוב לקראת רפואה מותאמת אישית המשלבת בין דיו קולגן, פיגומים שייוצרו על סמך דימות רפואי ותאים ממוינים באופן מכוון (iPSC) שמקורם בתאי המטופל עצמו. לדברי פרופ’ לבנברג, “אף שהמחקר הנוכחי התמקד בעורק הכלילי ובסביבת הלב, הקונספט החדש רלוונטי גם לשאר רקמות הגוף. השלב הבא יהיה לנסות ליישם את הגישה בחיות גדולות יותר, זאת לקראת יישומה בבני אדם.”
המחקר נתמך על ידי מענק ERC של הנציבות האירופית למחקר. הקרן הצ’כית למדע תמכה בביקור סטודנט מצ׳כיה בטכניון כדי שילמד שיטות בהנדסת רקמות שפותחו במעבדת לבנברג.
ד”ר אריאל שקלני שהיה שותף במחקר נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה ולמד הנדסה ביו-רפואית ב-UNER (Universidad Nacional de Entre Ríos). “במשך שנות הלימוד בארגנטינה רציתי להיכנס לתחום של הנדסת רקמות, והמטרה שלי היה לעשות דוקטורט אצל פרופ’ לבנברג. לא חיפשתי שום מקום אחר בעולם, ולשמחתי הוא קיבלה אותי.”
שקלני עלה לישראל יחד עם אשתו ב-2014 ויחד הם התחילו ללמוד בטכניון ב-2015.
ד”ר שקלני הוא כיום מייסד שותף ו-CTO בחברת Plantish המפתחת טכנולוגיה לייצור תחליפי סלמון מן הצומח.
תמונת מצב (על סמך סריקת מיקרו CT) של השתלבות המתלה המהונדס ברקמה שבועיים לאחר ההשתלה. משמאל: מבט מלמעלה על העורק הכלילי המהונדס, הנמצא בין שני הקווים הלבנים המקווקווים. באדום: החלבון למינין הנמצא בעיקר בתוך החלק המודפס ומסייע בהנצת כלי הדם. בירוק: כלי הדם (ממופים על סמך נוכחות של חלבוני אנדותל). מימין: מבט מהצד.
המבנה המורחב והמשודרג, יהיה יחיד במינו בישראל ומהמתקדמים בעולם ויכלול מרכז מחקר ופיתוח לייצור תעשייתי, מעבדת אריזה, מטבח תעשייתי ויחידת טעימות והערכה שישמשו להוראה ולמחקר בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון. ‘מרכז קרסו לחדשנות בטכנולוגיות מזון’ יוקם במבנה ייעודי לצד הפקולטה ויכלול גם אזור מבקרים שיחשוף תלמידי תיכון לעולמות הפודטק ומרכז ייחודי לחברות סטארטאפ, בו יוכלו לקבל שירותי מחקר ופיתוח.
“מיגור הרעב ושיפור הביטחון התזונתי הם מהאתגרים העיקריים הניצבים בפני האנושות במאה ה-21, כפי שהוגדרו גם ביעדי האו”ם לפיתוח בר קיימא,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון. “בטכניון נמצאת הפקולטה היחידה בארץ למחקר בהנדסת מזון, פקולטה המובילה את תעשיית הפודטק הישראלית. אנו מודים למשפחת קרסו על התרומה הנדיבה שתאפשר את הקמת ‘מרכז קרסו לחדשנות בטכנולוגיות מזון’ בפקולטה ותסייע לנו לקדם מחקר מדעי חלוצי ופורץ דרך בתחום, להכשיר את הדור הבא בתעשיית הפודטק הישראלית ולשמור על מעמדה של הפקולטה בחזית העולמית של מחקר ופיתוח.”
יואל קרסו, יו”ר קרסו מוטורס, סיפר כי “סבא משה עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1924 מסלוניקי, שם היה מראשי הקהילה היהודית. בארץ הוא היה שותף להקמת בנק דיסקונט, הקים את קולנוע אופיר הראשון בתל אביב וכמובן את חברת קרסו מוטורס. עבורי, עבור דודי שלמה ועבור בני הדודים שלי – יוני, אורלי, שרה, ציפה ואריק, שבחרו לתרום למרכז – זו סגירת מעגל שתחילתו לפני מאה שנה. בחרנו לתמוך בהקמת ‘מרכז קרסו לחדשנות בטכנולוגיות מזון’ בטכניון, כי הטכניון פירושו מצוינות. הטכניון הוא קטר לשילוב בין מדע בסיסי ויישומי בגליל ובישראל. המרכז יתרום לצמיחת תעשיית המזון תוך שיתופי פעולה עם גורמים נוספים ובכך לחיזוק החברה והכלכלה הישראלית. המשפחה תרמה בעבר לטכניון, וכאשר נוצרה כעת ההזדמנות של הקמת המרכז ידענו שמקומנו בהובלתו.”
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון (מימין) עם יואל קרסו יו”ר קרסו מוטורס
פרופ’ מרסל מחלוף, דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, אמרה כי “הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון היא אחת הפקולטות היחידות בעולם המשלבת בין הדיסציפלינות של ביו-הנדסה, טכנולוגיה, מדעי המזון ומדעי החיים. ההתמודדות עם מגפת הקורונה רק הדגישה את חשיבותם של תחומי המזון והביוטכנולוגיה בשמירה על קיומנו ובעמידה באתגרים קיומיים נוספים שיגיעו לפתחנו. כדי להתמודד עם האתגרים הרבים בתחום, ובהם הנגשת מזון בריא ובר-השגה וטיפולים רפואיים חדשניים, נדרשות לנו תשתיות מתקדמות שיאפשרו שילוב של כלים הנדסיים ומדעיים חדשים לפיתוח הטכנולוגיות הדרושות. אני מודה למשפחת קרסו על התרומה הנדיבה שתאפשר לפקולטה לשדרג את התשתיות והמכשור לפיתוח והטמעה של הידע הנדרש להתמודדות עם בעיות המחר במזון.”
איציק וייץ, מנכ”ל קרסו מוטורס: “חברת קרסו מוטורס על מותגיה השונים – רנו, ניסן, דאצ’יה ואינפיניטי – מחויבת לחדשנות ולקשר עם לקוחותינו המגוונים בישראל. טכנולוגיות מזון הן תחום מתפתח שמביא ערך במובנים רבים לבעלי העניין שלנו. המחקר בתחום המזון מתמודד עם אתגרי איכות הסביבה וההתחממות הגלובלית, מספק ביטחון תזונתי לצד חיזוק תזונה מאוזנת, מאיץ פיתוחים פארא-רפואיים המשלבים בין רפואה ומזון וכמובן תורם לפיתוח פתרונות חדשניים שיציבו את ישראל בצמרת המדע העולמי. בקרסו מוטורס הבנו את ההזדמנות בתרומה המשמעותית להקמת מרכז המחקר המתקדם בטכניון, אשר, בנוסף, תשפר ותקדם את החברה והחינוך בישראל.”
הטכניון דורג במקום ה-94 ברשימת המוסדות האקדמיים המובילים בעולם. כך עולה ממדד שנחאי, המדד המוביל בעולם לדירוג מוסדות להשכלה גבוהה, שהתפרסם היום (א’, 15.8). בנוסף דורג הטכניון ברשימת 50 המוסדות המובילים בעולם בשני תחומים: הנדסת אווירונוטיקה במקום
ה-16 ואוטומציה ובקרה במקום ה-46. בכימיה דורג הטכניון בין 50-75 האוניברסיטאות המובילות בעולם. מאז 2012 (למעט שנה אחת, 2020) מדורג הטכניון בהתמדה ברשימת ה-Top 100 של מדד שנחאי.
“הטכניון נמנה עם מיטב האוניברסיטאות בעולם וימשיך להשקיע מאמצים ומשאבים כדי להמשיך ולהשתפר בשנים הבאות,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון. ” כוחו והצלחתו של הטכניון טמונים במשאב האנושי המעולה, המוביל את הישגיו הרבים ואת פריצות הדרך במחקר ובהוראה. זו תוצאה של עבודה מאומצת ומסורה של חברות וחברי הסגל האקדמי והמנהלי, דיקניות ודיקני הפקולטות והנהלת הטכניון.
“מיקומו של הטכניון במדד שנחאי ובמדדים אחרים אינו תכלית כשלעצמה,” הדגיש נשיא הטכניון. “התחרות האקדמית העולמית הולכת ומתעצמת במהירות, ובשעה שממשלות רבות בעולם מגדילות בהתמדה את השקעותיהן בפיתוח האקדמיה והמחקר, בישראל הפיתוח האקדמי נשען כמעט כולו על תרומות ואלו הולכות והופכות קשות להשגה.”
“כדי שמדינת ישראל תוכל להמשיך ולעמוד בחזית המחקר העולמי ולהבטיח את עתידה האקדמי, הכלכלי והביטחוני עליה להגדיל משמעותית את ההשקעה הכספית במחקר ובהוראה ולאמץ עמדה ידידותית יותר כלפי קליטה של חברי סגל וסטודנטים זרים. אני שמח ומברך על הימצאותם של שלושה מוסדות אקדמיים ישראליים ברשימת 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם, אך חשוב שנזכור שללא תמיכה ממשלתית וגלובליזציה של מוסדות המחקר יקשה עלינו להישאר שם.”
מדד שנחאי, המתפרסם מאז שנת 2003, בוחן את רמת המוסדות האקדמיים בעולם על פי קריטריונים אובייקטיביים ובהם מספר הזוכים בפרס נובל, בפרס פילדס ובפרסים יוקרתיים אחרים, מספר המאמרים המדעיים שפורסמו בכתבי העת המובילים Nature ו-Science, מספר הציטוטים של מאמרים שפורסמו על ידי חוקרי האוניברסיטה ומספר החוקרים המצוטטים מאד יחסית לתחומם. המדד מושפע מגודלה של האוניברסיטה. המחקר הסיני מקיף יותר מ-1,800 אוניברסיטאות, שמתוכן נבחרות 1,000 האוניברסיטאות המובילות.
את רשימת 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם פותחות האוניברסיטאות הארוורד, סטנפורד, קיימבריג’, MIT וברקלי.
מחלת הצליאק, הקרויה בעברית דגנת או כרסת, היא דלקת אוטואימונית כרונית הפוגעת בדופן המעי הדק. מחלה זו מתפתחת בתגובה לחשיפה של רירית המעי לגלוטן, חלבון המצוי בדגנים. המחלה עשויה להופיע בילדים ובמבוגרים והיא קשורה לייצור עצמוני של נוגדנים לחלבון הגלוטן. מעריכים את שכיחות המחלה באחוז אחד מכלל האוכלוסיה, ויש נטייה להימצאותה בקרובי משפחה.
אבחון המחלה מבוסס על זיהוי הנוגדנים בבדיקת דם סרולוגית ועל בדיקה אנדוסקופית של המעי הדק באמצעות מכשיר הגסטרוסקופ יחד עם נטילת דגימה להערכה מיקרוסקופית. לעיתים, כבר בעת התבוננות ברירית התריסריון אפשר לראות שהיא שטוחה ומחורצת – חשד שמדובר במחלת צליאק. ביופסיה מאפשרת חקירה מיקרוסקופית מעמיקה של מראה רירית המעי הדק ומאשרת את האבחנה: השטחה של הסיסים ושגשוג של הבלוטות, יחד עם ריבוי תאי דלקת לימפוציטיים, אופייניים לרירית המעי בצליאק.
במקרים שהתמונה הקלינית אינה ברורה דיה, או כאשר מבקשים לבדוק בני משפחה של חולי צליאק, אפשר לבצע בדיקה גנטית לנוכחות הנשאות למחלה (מיפוי מוקד בגן המקודד לחלבון HLA-DQ2/DQ8 ). הגן מצוי כמעט בכל חולי הצליאק, אך גם באנשים בריאים רבים באוכלוסייה, ולכן משתמשים בבדיקה הגנטית רק כדי לשלול מחלה (אם לא נמצא גן כזה – כנראה אין צליאק).
מנעד הסימפטומים במחלה רחב, מסימפטומים קשים (שלשולים מרובים, תת ספיגה, ירידת משקל וחסרים של חומרים חיוניים לגוף) ועד סימפטומים קלים (אי נוחות בטנית, נפיחות, יציאות רכות וכו’). במקרים מסויימים מופיעה המחלה ללא שום סימפטומים ישירים במערכת העיכול, אלא רק בסימנים עקיפים כגון אנמיה של חסר ברזל או פריחה עורית מסויימת.
מאחר שהבסיס למחלת הצליאק הוא אימוני, היא יכולה להתלוות למחלות אוטואימוניות אחרות באותו אדם, למשל סכרת נעורים, דלקת בבלוטת התריס או מחלת עור.
דלקת כרונית ארוכת שנים במעי הדק, שאיננה מטופלת, עלולה להביא לשינויים נוספים במעי כמו התכייבויות קשות או התפתחות לימפומה במעי. לכן הטיפול, המבוסס על הרגלי התזונה, חשוב והכרחי.
הימנעות מאכילה של מוצרים המכילים גלוטן מרגיעה את התהליך הדלקתי ומשפרת את מבנה רירית המעי שנפגעה, את הספיגה של המוצרים החיוניים ואת התסמינים. כל חשיפה מחודשת של המעי הרגיש לגלוטן תעורר מחדש את התגובה הדלקתית. לכן חשובים הייעוץ הדיאטני והדבקות בדיאטה ללא גלוטן.
בגלל הפרעה בספיגה במעי רצוי לבדוק בבדיקות דם אם קיימים חסרים בוויטמינים או מינרלים חיוניים ולהשלימם לפי הצורך.
לאחרונה פורסם מחקר ראשוני בעיתון הרפואי NEJM המציג שימוש בתרופה ביולוגית, החוסמת אצל חולי צליאק את תגובת הנוגדנים בחשיפה לגלוטן, ואת השפעתה המזיקה לרירית המעי. בכך קיימת הבטחה לעתיד, של אפשרות לבלימת המחלה באמצעות תרופה. בכל מקרה, נכון לעכשיו, חשובה ההקפדה על תזונה מותאמת ונכונה.
לתמיכה וייעוץ בשאלות מיוחדות אפשר להצטרף לקהילת החברים בעמותת חולי הצליאק בישראל: https://www.celiac.org.il.
פרופ’ חבר קליני יעל קופלמן היא יו”ר חוג גסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ומנהלת מכון גסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי הלל יפה, חדרה
אלקטרוליזת מים היא דרך קלה לייצור גז מימן, הנחשב לדלק נקי ומתחדש. עם זאת, אלקטרוליזה יעילה מצריכה כיום הפרש-מתח משמעותי, pH גבוה וברוב המקרים זרזים המבוססים על מתכת יקרה כגון רוטניום. בשל ההבטחה הטמונה במימן, קבוצות מחקר רבות חותרות לפיתוחן של טכנולוגיות אלקטרוליזה שיאפשרו לייצר דלק מימן בהפרש-מתח נמוך, ב-pH בין 7-9 ועל ידי זרזים המבוססים על מתכת זמינה וזולה כגון נחושת, מנגן וקובלט.
כתב העת Journal of the American Chemical Society מדווח על פתרון ייחודי שפותח בטכניון; זוהי המערכת המהירה ביותר מסוגה שדווחה עד כה ופועלת על זרזים של מתכת זמינה (נחושת). את המחקר הובילו פרופ’ גליה מעין, ראש המעבדה לכימיה ביומימטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך והדוקטורנט גווילין רואן.
חוקרי הטכניון תכננו ופיתחו מערכת אלקטרוליזה הומוגנית, כלומר מערכת שבה הזרז מסיס במים, כך שכל רכיבי המערכת נמצאים באותו המדיום. זוהי מערכת חדשנית ומקורית המבוססת על (1) יוני נחושת; (2) אוליגומר (מולקולה קטנה) דמוי פפטיד הקושר את הנחושת ושומר על יציבותה; ו(3)תרכובת בשם בוראט שתפקידה לשמור על ה-pH בטווח מוגבל. התגלית העיקרית במחקר זה היא המנגנון הייחודי שגילו החוקרים והדגימו במחקר: תרכובת הבוראט עוזרת בייצוב המרכז המתכתי ומשתתפת בתהליך כך שהיא עוזרת לזרזו.
במחקרים קודמים הדגימה קבוצת המחקר את יעילותו של השימוש באוליגומרים דמויי פפטידים בייצוב יוני המתכת הנחשפים לחמצן – חשיפה העלולה לחמצן אותם בהיעדר האוליגומר ולפרק את הזרז. כעת מדווחים החוקרים על הצלחה ביצירה של מערכת אלקטרוליזה יעילה ומהירה מאוד. זוהי מערכת יציבה המפרקת את המים למימן ולחמצן באותם תנאים מבוקשים: הפרש-מתח נמוך, pH קרוב ל-9 וזרזים זולים. לדברי פרופ’ מעין, המערכת פותחה בהשראת אנזימים (זרזים ביולוגים) המשתמשים בשרשרת הפפטידית של החלבון לייצוב המרכז המתכתי ובהשראת תהליכים אנרגטיים טבעיים כגון פוטוסינתזה, המונעים על ידי יחידות המנצלות את אנרגיית השמש להסעה של אלקטרונים ופרוטונים.
למאמר בכתב העת Journal of the American Chemical Societyלחצו כאן
קומפלקס הנחושת, המורכב משתי מולקולות של אוליגומר דמוי פפטיד הקושרות שני יוני נחושת, מגיב בתנאי האלקטרוליזה עם מולקולה של תרכובת הבוראט; תוצר התגובה הוא הזרז שמאפשר את חמצון המים ויצירת חמצן ומימן בצורה יעילה ומהירה
הכתובת רשומה על הקיר. היא רשומה גם בדו”ח השישי של הפאנל הבינלאומי על שינויי אקלים, שהתפרסם לאחרונה. זאת כבר מזמן לא היפותזה; המין האנושי הוא האחראי העיקרי לשינויי האקלים העולמיים שאנו חווים.
על פי הדו”ח, אנחנו נמצאים בדקה ה-90 לביצוע מהלכים דרסטיים שעשויים למתן שינויים אלה ולהקטין את השפעותיהם הנרחבות. מהלכים אלה צריכים להתבצע כבר היום כדי לאפשר לאנושות “להרוויח זמן” ולקבל החלטות אמיצות וקשות יותר וכן לפתח טכנולוגיות מתאימות בעתיד. אם החברה האנושית לא תשנה את התנהלותה, בעוד שניים-שלושה עשורים יהיה העולם שלנו שונה מאוד מהעולם המוכר לנו כיום.
מפאת קוצר מקום נדגיש רק היבט אחד של השינויים הצפויים: היציבות השלטונית והלכידות החברתית במדינה (כל מדינה) מבוססות על תחושת הביטחון של תושבי המדינה שהצרכים הבסיסיים שלהם (מים, מזון, אוויר, ביטחון פיזי, מגורים, פרנסה) נשמרים כיום ומובטחים גם בעתיד. תחושת ביטחון זו עשויה להתפוגג במקרה של קריסה של יבולי מזון או ירידה בזמינות המים במקומות שונים בעולם. דמיינו שגל החום שעבר על צפון מערב אמריקה הצפונית היה עובר על מרכז ארצות הברית – מצב שהיה מביא באופן מיידי להרס חלק משמעותי של יבולי התירס והחיטה המזינים את האנושות. התרחשויות כאלה עלולות להצית מהומות שעלולות להתפשט במעין “אפקט דומינו” לאזורים נרחבים, כולל מלחמות מים, מלחמות דת, כאוס חברתי והגירה המונית מאזורים שנפגעו קשה.
ובכן, מתברר שזה כבר מתרחש. בצורות שנגרמו עקב שינויי אקלים היו בין הגורמים העיקריים שהניעו את ההתרחשויות במלחמת האזרחים בסוריה, במלחמה הנמשכת בדרום סודן, בסכסוכי גבול מתמשכים בין טורקיה לאיראן ובין מצרים, סודן ואתיופיה, וכתוצאה מכך לריבוי המהגרים המתדפקים על דלתותיה של אירופה.
חלקה של האקדמיה בהתייחסות של החברה האנושית לשינויי אקלים מעורר השראה. אנשי מדע היו הראשונים, לפני יותר ממאה שנה, להתריע על תופעה שנשמעה אז דמיונית – בני אדם משנים את האקלים העולמי. השפעתו חסרת התקדים של האדם על כדור הארץ אף הוגדרה כתקופה גיאולוגית: אַנְתְרוֹפּוֹקֶן (Anthropocene). אנשי מדע הם גם אלה שבעשרות השנים האחרונות תיעדו ומדדו את התופעה באלפי מחקרים והציגו את הקשר בין פעולות אנושיות לתצפיות גלובליות, למשל ההפשרה של שכבת הפרמאפרוסט (קרקעות קפואות עשירות במתאן) והחמצת האוקיינוסים עקב עליה בריכוז ה-CO2 באטמוספרה. בנוסף לכך, קבוצות של מדענים גיבשו דרכי פעולה מפורטות להתמודדות עם השינויים הצפויים. פעולתם שילבה התמדה, יצירתיות, חדשנות מדעית והנדסית ואומץ, שכן לא אחת הם חוו השמצות, גינויים וזלזול, בין היתר מכיוון תאגידים אינטרסנטיים בעלי עוצמה (ע”ע climate-gate). עד היום קיים פער גדול מאוד בין הידע המדעי בפועל לבין התחושה השגויה הקיימת בחלק נרחב מהציבור – תחושה ששינויי האקלים הם עדיין נושא שנוי במחלוקת.
תפקידם העיקרי של המדענים הוא לחקור את הגורמים לשינויי אקלים, לחזות את העתיד ככל האפשר על בסיס מודלים ולהתריע על ההשלכות הצפויות. תפקידם העיקרי של אלה העוסקים במחקר הנדסי הוא למצוא פתרונות להפחתת השפעות האדם על כדור הארץ (הקטנת טביעת הרגל הסביבתית) ודרכים להתמודד עם ההשלכות של שינוי האקלים. מאחר שמדובר באתגרים שהאנושות טרם חוותה, האתגר העומד לפתחם של מהנדסים ומדענים הוא עצום, ואסור לנו לטעות או להתעכב.
מה ביכולתנו לעשות? היום ברור שאי אפשר להסתפק עוד בחינוך לשינוי הרגלי החיים ודפוסי הצריכה של כל אחד מאיתנו כפרטים. יכולתו של כל פרט ופרט לשנות את התנהלותו תלויה ברגולציה ברמה המקומית והלאומית, כמו למשל בנושא של תשתיות למיחזור פסולות. לכן, כעת יש למקד את המאמצים ברמת הרשות המקומית, הלאומית והבין-לאומית. ברמה הבין-לאומית יש סיכוי לשיפור, אבל הוא מותנה ב- (א) שיתוף פעולה כלל עולמי (המחייב שינוי ראייה עמוק מצד פוליטיקאים, תעשייה וחברות גלובליות, אנשי ציבור ורוח ומובילי דעה), (ב) תמיכה של אותם גופים באימוץ טכנולוגיות קיימוֹת, בדגש על קיימוּת מחד (צמצום פליטות וצמצום זרמי פסולות) והתמודדות מאידך (הפנמת ההשפעות השליליות על ידי קביעת תג מחיר) ו-(ג) פיתוח פתרונות טכנולוגיים חדשניים.
התגייסות של ממשלות, גופי בריאות וחברות תרופות בעולם כולו בשנה האחרונה, ושיתוף פעולה ביניהן, הובילו לפיתוח חיסון למגפת הקורונה. משבר האקלים מאיים אף יותר, אולם התגייסות עולמית בהיקף דומה לנושא זה עדיין לא התרחשה. כדי שהיא תתרחש צריכות ממשלות לשדר מסר (שבצידו תקציב) לכל ענפי המשק, התעשייה, מוסדות התכנון והמחקר ויזמי חברות הזנק: זאת הבעיה, זאת המטרה, הבו לנו כלים מקיימים שיובילו לפתרון.
ההבנה שמדובר באיום חברתי-כלכלי-ביטחוני ממשי וקרוב צריכה להביא לחקיקת חוק האקלים בכל מדינה. החוק יחייב להגדיר יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי חממה ולפרט את הדרכים למימוש יעדים אלה. במקביל, יש להגביר את האיתנות (resilience) של החברה להתמודד עם אירועי קיצון כגון אירועי גשם בעוצמה חריגה, שריפות ענק או רצף ארוך של שנות בצורת. מחקרים על מבנה האטמוספירה והרכבה, המחזור ההידרולוגי, קציר אנרגיות מתחדשות (בפרט שמש, רוח וגלים), ייצור מזון וכו’ – מחקרים כאלה חיוניים ביותר להבנת משבר האקלים ולהתמודדות עמו. כדי לצמצם את ההשפעות העתידיות הקשות הצפויות עקב כך לאיכות חיינו וחיי ילדינו מוטלת עלינו החובה לפעול עכשיו, והדרך הנכונה היא להמשיך במחקר בכיוונים אלה אך גם להפעיל לחץ ציבורי/לוביזם סביבתי מצד הקהילה המדעית, מאידך, כדי לגרום למחוקקים ומקבלי החלטות לפעול על בסיס עובדות ולא על בסיס לחצים מצד בעלי עניין.
בישראל, התחומים המרכזיים שדורשים שינוי כיוון דרמטי הם משק האנרגיה (מעבר מהיר למקורות אנרגיה מתחדשת), תחבורה (תמריצים גדולים לתחבורה ציבורית ורכב חשמלי) מזון (אבטחת כושר ייצור מקומי של מזון בסיסי בתקופת משבר), הפחתה בצריכה ובייצור פסולת והאטת קצב הילודה. בהתמודדות עם ההשלכות של שינויי האקלים ישראל נמצאת במקום טוב בחלק מהתחומים (לדוגמה, התפלה מאפשרת התמודדות עם רצף של שנות בצורת) אך צריכה לשפר מאוד תחומים אחרים (לדוגמה, העדר תשתית עירונית להתמודדות עם אירועי גשם קיצוניים). שינויי כיוון כאלה מצריכים מחקר בין-תחומי, המשלב תחומי מחקר שונים למציאת פתרונות יצירתיים ומגוונים למשבר האקלים. הכתובת רשומה על הקיר, באותיות בולטות. הרשות לפעול נתונה לנו והיא זכות וחובה כאחת.
המאמר נכתב על ידי הפרופסורים יוחאי כרמל, דוד ברודאי, יעל דובובסקי, אלכס פורמן, ערן פרידלר אורי להב ונעמה לנג-יונה– כולם חוקרים וחברי סגל ביחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, הטכניון.
הסיפור המוזר של פליטת אור מחלקיק קוונטי: החוקרים הראו כיצד גלי אור משתנים כתלות בתכונות הקוונטיות של החלקיקים הפולטים אותם, וכי ניתן לפרש את פליטת האור כהתממשות של תופעה קוונטית הנוגדת לגמרי את האינטואיציה שלנו: קריסת פונקציית הגל. החוקרים הראו גם קשר ישיר בין פליטת אור ובין שזירות קוונטית – התופעה העומדת בליבן של טכנולוגיות הצפנה ומחשוב קוונטיות.
דמיינו כי אתם מתבוננים בגל מים הפוגע בשובר גלים ובו שני סדקים, כך שלאחריו נוצרים שני גלי מים חדשים הבוקעים משני סדקים אלו. אם נתבונן בצורתם, נראה מקומות שבהם הגלים גבוהים יותר – ומקומות שבהם הגלים נעשו נמוכים. תופעה זו נקראת התאבכות: שני הגלים מסתכמים יחדיו במקומות מסוימים ומבטלים זה את זה במקומות אחרים. כעת, דמיינו כי אתם מתבוננים בכדורי טניס הנזרקים לעבר קיר ובו שני סדקים. ברור כי חלק מהכדורים יעברו דרך הסדק הראשון וחלקם דרך הסדק השני. הכדורים לא “יסתכמו יחדיו” או “יבטלו” זה את זה, כמו שגלים עושים.
לעומת זאת, תורת הקוונטים – התיאוריה הפיזיקלית המתארת את התכונות של חלקיקים זעירים – גורסת כי חלקיקים אלה עשויים לעיתים להתנהג כגלים. אם נבצע את ניסוי “שני הסדקים” עם חלקיקים קוונטיים נראה כי החלקיק הקוונטי מסוגל לעבור דרך שני הסדקים שבקיר בעת ובעונה אחת. בניסוי נצפה בתבנית התאבכות המורכבת לסירוגין מפסים בהירים – עדות לפגיעת החלקיקים במסך – ופסים חשוכים המעידים על מיקומים שבהם החלקיקים לא פגעו. בהירותם של הפסים מאוד דומה לגובהם של גלי המים לאחר הפגיעה בשובר הגלים עם שני הסדקים. עם זאת, קיים הבדל מהותי בין גלי המים ובין גלי החלקיקים של תורת הקוונטים. אם נתבונן באחד הסדקים שבהם עבר החלקיק הקוונטי, תבנית הפסים על המסך תיעלם. עצם התצפית שלנו במיקום החלקיק באחד מהסדקים תגרום לו לעבור בוודאות דרך הסדק שבו התבוננו: פתאום החלקיק הקוונטי מתנהג כמו כדור הטניס. תופעה מוזרה זו נקראת “קריסת פונקציית הגל”.
למרות ההתקדמות העצומה בהבנתנו את הפיזיקה הקוונטית, עדיין ייתכנו סתירות לכאורה בינה ובין הפיזיקה הקלאסית. למשל, בפיזיקה קלאסית ניתן למצוא את מסלולו ומהירותו של חלקיק הפולט אור, ולנבא מכך את אופיו של האור הנפלט ממנו. לעומת זאת, במכניקת הקוונטים אי אפשר למדוד את מיקומו ואת מהירותו של חלקיק קוונטי בעת ובעונה אחת (זהו עיקרון אי-הוודאות המפורסם של הייזנברג). כמו כן, לחלקיקים הקוונטיים תכונות גליות, והם משנים את תכונותיהם כאשר אנו “מתבוננים” בהם (קריסת פונקציית הגל).
התאבכות גלי מים (משמאל), וניסוי שני הסדקים עם חלקיק קוונטי (מימין)
סדרת מחקרים בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הטכניון ו-MIT הראו איך תכונות אלו של המכניקה הקוונטית משפיעות על האופן שבו חלקיקים פולטים אור. החוקרים הראו שתופעות רבות הקשורות לפליטת אור, שהוסברו באותו האופן ב-100 השנים האחרונות, יכולות להתנהג באופן שונה מאוד מהצפוי. זאת, עקב השפעת האופי הקוונטי של חלקיקי החומר על האור הנפלט מהם.
במחקרם הראשון מ-2019 ניסו החוקרים למדוד התאבכות של גלי אור הנפלטים מאלומת אלקטרונים (חלקיקים תת-אטומיים קוונטיים הטעונים במטען חשמלי). המחקר, שנערך בהובלה משותפת של ד”ר רואי רמז והדוקטורנט אביב קרניאלי ממעבדותיהם של פרופ’ עדי אריה מאוניברסיטת תל אביב ופרופ’ עדו קמינר מהטכניון, התפרסם בכתב העת היוקרתי Physical Review Letters. במחקר השתתפו גם ד”ר סיוון טרכטנברג-מילס, המסטרנט ניב שפירא וד”ר יוסי לריאה מאוניברסיטת תל אביב. באותו מחקר הראו החוקרים כי ההתאבכות של האור הנפלט אינה מתקבלת בניסוי. כאשר השתמשו בתורת הקוונטים כדי לתאר את תוצאות הניסוי הם גילו כי התיאוריה מנבאת אפקט דומה מאוד ל”קריסת פונקציית הגל”. ברגע פליטת האור, פונקציית הגל של האלקטרון “קורסת” לנקודה מסוימת במרחב, כאילו מישהו צפה באלקטרון במיקום זה בדיוק. על כן, פליטת האור כבר אינה מתרחשת מכמה נקודות בעת ובעונה אחת, וההתאבכות של גלי האור נעלמת.
פליטת אור בפיזיקה קוונטית (מימין) לעומת פיזיקה קלאסית. בתנאים מסוימים, גל ההלם אינו נוצר במקרה הקוונטי.
מחקר המשך שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Science Advances הראה כי יכולת ההתאבכות של גלי האור בזמן, האחראית ליצירתם של גלי אור קצרים וחזקים (פולסים), יכולה להיעלם גם היא עקב עיקרון אי הוודאות של הייזנברג. המחקר החדש נערך בהובלת הדוקטורנט אביב קרניאלי ממעבדותיהם של פרופ’ אריה ופרופ’ קמינר ובשיתוף פעולה עם הדוקטורנט ניקולס ריוורה מ-MIT שבארה”ב. החוקרים הדגימו באופן תאורטי את היעלמות ההתאבכות של האור באמצעות אפקט אחר, הנקרא קרינת צ’רנקוב. נהוג להסביר את קרינת צ’רנקוב באנלוגיה למטוס סילון העוקף במהירותו את מהירות הקול ויוצר “בום על-קולי” הנקרא גם בשם גל הלם. באופן דומה, באפקט צ’רנקוב חלקיק העוקף את מהירות האור בתוך חומר שקוף אמור ליצור גל הלם – “בום על-אורי”. התגלית החדשה של החוקרים מפתיעה כי מתברר שקרינת צ’רנקוב כלל אינהגל הלם, כפי שחשבו מדענים מאז גילוי האפקט ב1934. האנלוגיה בין מטוס הסילון לחלקיק הקוונטי איננה נכונה. רק בתנאים מיוחדים – התלויים בתכונות אי-הוודאות של החלקיק הקוונטי הפולט – הקרינה תיפלט בצורה של גל הלם.
לבסוף, במחקר נוסף שהתפרסם לאחרונה אף הוא ב-Physical Review Letters, בהובלת הדוקטורנט אביב קרניאלי, פרופ’ אריה, פרופ’ קמינר והדוקטורנט ניקולס ריוורה, הצליחו החוקרים להראות כי כאשר אור נפלט בו זמנית משני אלקטרונים, תיתכן השפעה דרמטית של התכונות הקוונטיות של האלקטרונים על האור הנפלט. למשל, כאשר זוג אלקטרונים הם “שזורים קוונטית” – בעלי קשר הסתברותי קוונטי העומד בליבן של טכנולוגיות כגון הצפנה ומחשוב קוונטיים – ייפלטו, תחת תנאים מתאימים, גלי אור משני האלקטרונים יחדיו ונקבל התאבכות של אור התלויה באופן ישיר באופן שבו שני האלקטרונים היו “שזורים”. בצורה זאת, טוענים החוקרים, התבוננות באור הנפלט מחלקיקים שזורים יכולה לתת אינדיקציה למידת השזירות שלהם מבלי למדוד אותם ישירות: אפשרות שיכולה להיות חשובה לשימושים עתידיים באלקטרונים כנושאי מידע קוונטי.
פרופ’ עדי אריה מופקד על הקתדרה לננו-פוטוניקה ע”ש מרקו ולוסי שאול באוניברסיטת תל אביב. אביב קרניאלי הוא זוכה מלגת אדמס של האקדמיה הלאומית למדעים.
פרופ’ עדו קמינר הוא חבר סגל בפקולטה לפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI) ובמרכז הקוונטום ע”ש הלן דילר.
פליטת אור מזוג אלקטרונים שזורים קוונטית יכולה להעיד על מידת השזירות ביניהם
הטכניון סיים את השלב הראשון בשדרוג המרכז למחשוב-על (High Performance Computing – HPC) בקמפוס. תהליך השדרוג, הצפוי להסתיים עוד השנה, יוביל לשיפור דרמטי ביכולתו האנרגטית של המרכז ויהפוך אותו לאשכול המחשוב החזק ביותר באקדמיה הישראלית ולמרכז מצוינות בכל הקשור למחקר מבוסס חישובים בארץ ובעולם.
את המהלך הוביל המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון פרופ’ בועז גולני, שאמר כי “פרויקט השדרוג של המרכז למחשוב-על יצא לדרך בעקבות החלטה אסטרטגית של הנהלת הטכניון להכפיל לפחות פי 10 את יכולות חישוב-העל של הטכניון בשנים הקרובות. זאת מתוך הכרה שכוח חישוב זמין וזול הוא תנאי הכרחי לקיומה של פעילות מחקרית איכותית במציאות הגלובלית התחרותית. כך הוחלט לשדרג את המרכז הקיים בהשקעה כוללת של כ-14 מיליון שקלים, ובנוסף גויסה תרומה של 8 מיליון דולר להקמת מבנה חדש ברמת הגנה גבוהה ובו מרכז חישוב חדשני.”
במסגרת הפרויקט הוקם בטכניון אשכול ה-HPC החזק ביותר באקדמיה הישראלית – אשכול חישובי המבוסס על שרתי DGX-A100 של חברת Nvidiaהכולל עשרות שרתים וכמות גדולה של מאיצים גרפיים מסוג A100, המחוברים ברשת מהירה מסוג Infiniband של Nvidia(מלאנוקס). האשכול הוקם בהובלת מהנדסי אגף המחשוב בטכניון ובעזרת חברת הראל ונציגי Nvidia.
לדברי פרופ’ רועי פרידמן, סגן המשנה לנשיא ומנכ”ל למערכות מידע ומחשוב, “מרכז ה-HPC החדש כבר מאפשר שיתופי פעולה עם התעשייה – לדוגמה, שיתוף הפעולה עם חברת PTC שעליו הוכרז לאחרונה. פעילויות אלה יועצמו ככל שיתקדם המשך השיפוץ של מרכז המידע הנוכחי וככל שתתקדם בנייתו של המרכז החדש. בנוסף, כבר עתה ערוך הטכניון לאפשר גם לחוקרים מהאקדמיה הישראלית בכללותה להריץ משימות חישוביות מורכבות על מערך חישוב-העל הטכניוני, וגם כאן הצפי הוא לגידול מהותי בפעילות.”
באגף מחשוב ומערכות מידע בטכניון מתכננים הגדלהניכרת נוספת של יכולות מרכז החישוב אף מעבר לכך, זאת לאור החשיבות הרבה של בינה מלאכותית (AI) בכלל ולמידת מכונה בפרט בכל תחומי המחקר כיום.ראוי לציין כי כבר כיום מפעיל האגף אשכולות חישוביים עם יותר מ-10,000 ליבות CPU, וגם כאן הכוונה להגדיל את היכולות בשנים הקרובות בסדר גודל נוסף. זאת מאחר שתחומים רבים זקוקים לכוח חישוב רב לביצוע סימולציות נומריות כגון Computational Fluid Dynamics, ועבורם שרתים בארכיטקטורתCPU עדיין מספקים ביצועים הרבה יותר טובים מ-GPU. חלק מהותי בתהליכים אלה הוא בניית תשתיות חשמל ומיזוג המסוגלות לתמוך בעוצמות חישוב כאלה.
קרדיט תמונה: רינה אנגדאו, Always be Yourself, ציור דיגיטלי 2021
תערוכת האומנות נוצרה במסגרת תוכנית “נגיעות תרבות” של שותפות חיפה-בוסטון – מפגשים להכרת תרבות יוצאי אתיופיה. התערוכה הופיעה לראשונה במרץ 2021 על 100 לוחות מודעות עירוניים ברחבי העיר חיפה וכעת היא מוצגת בטכניון. בתערוכה משתתפים 12 אומניות ואומנים מרחבי הארץ העוסקים בנושאים חברתיים באמצעות מגוון טכניקות אומנותיות.
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר כי “נפלא לראות אומנות בקמפוס, צורת ביטוי עמוקה וצורך אנושי. בין מדע ואומנות מחברים קווים משותפים של חקר ויצירתיות, ואני סבור שחשוב לחשוף את הסטודנטים שלנו לכך. הטכניון מורכב מפסיפס אנושי של הבאים בשעריו ואני שמח שהתערוכה הראשונה שמוצגת כאן בגלריה פותחת צוהר לתרבות פחות מוכרת של יוצאי אתיופיה.”
“התגובות של סטודנטים, חברי סגל ועובדים למראה התמונות מרגשות אותי מאוד,” ציינה דיקנית הסטודנטים פרופ’ אילת פישמן. “הם רגילים לראות כרזות מדעיות ותוצרי מחקרים שנעשים בטכניון, והאפשרות להיחשף לתמונות יפהפיות, ולשמוע הסברים של האומנים עצמם, גורמת לרגשות מסוג אחר לצוף אל פני השטח ואל השיח.”
בטכניון מוצגת התערוכה כחלק מ”תקווה ישראלית באקדמיה”, יוזמה מטעם בית הנשיא שנועדה להגביר את הגיוון ואת הייצוג של קבוצות האוכלוסייה השונות באקדמיה וליצור בקמפוס מרחב משותף תוך שמירה על הזהות הייחודית של כל קבוצה. לדברי אפי ברקאי גורל, המובילה את פרויקט תקווה ישראלית בטכניון, “התוכנית נועדה לקדם עשייה רב-תרבותית בקמפוס ולהגביר את המודעות לגיוון ולכשירות תרבותית. התערוכה עצמה מזמינה אותנו להתבונן בדברים דרך המשקפיים של האחר. לשם כך, ובמסגרת הכשרות הסגל המנהלי והאקדמי בנושא כשירות תרבותית, נערכים בתקופת תצוגת התערוכה מפגשים בין אומנים לבין חברי סגל מנהלי ואקדמי כדי לעורר חשיבה ולקיים שיח על מקומם של האחרים בתוכנו, כארגון וכפרטים בו.”
“זאת תערוכה שנולדה ברחוב והיא מבטאת את השפעתה של האומנות במרחב,” אמרה אוצרת התערוכה, ולריה גסלב. “זה לא מובן מאליו שמוסד אקדמי בוחר להעלות תערוכה כזו. בכך אתם מעניקים במה לנרטיבים שלא קיבלו את המקום הראוי להם.”
התערוכה פתוחה לקהל הרחב בגלריית המסדרון בבניין אולמן, קומה 4.
האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה: רינה אנגדאו, רחל אניו, שמעון וונדה, אפרים ווסה, טל מגוס, מורן יוגב, ג’נט בלאי, אלעזר טמנו, אור יוגב, קבוצת קוראטה, אלדד תרקה ועדן ילמה.
