כתב העת Cancer מדווח על מודל חדש המגשר בין רפואת צמחים לטיפולים קונבנציונליים בסרטן. פרופ’-חבר קליני ערן בן-אריה, ממובילי המחקר: “שימוש בלתי מפוקח ב’צמחי מרפא’ במהלך הטיפול הכימותרפי מסכן את החולה”.

גישה חדשה לשילוב רפואת צמחים בטיפול האונקולוגי נולדה מתוך שיתוף פעולה נדיר בין חוקרים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון לרופאים מסוריה, מעירק, מתימן וממדינות נוספות. כך מדווח כתב העת Cancer, הרואה אור במסגרת האגודה האמריקאית לסרטן (American Cancer Society).

פרופ’-חבר קליני ערן בן-אריה, ממובילי המחקר, מסביר כי הרפואה המשלימה תופסת מקום הולך וגדל בחייהם של מטופלים רבים. “השימוש ב’צמחי מרפא’ בולט במיוחד בקרב חולי סרטן מסיבות רבות ושונות ובהן זיקה לרפואת צמחים מסורתית, כמיהה לשיפור איכות החיים, צמצום תופעות הלוואי של הטיפול האונקולוגי וכמובן תקווה לריפוי. החולים הפונים לרפואת צמחים תופסים אותה כטיפול רך יחסית לטיפול התרופתי הקונוונציונלי. הם מניחים כי בשל היותו של הטיפול הצמחי ‘טבעי’ הוא בהכרח אינו מזיק.”

הנחה זו, לדברי פרופ’-חבר בן-אריה, שגויה במקרים רבים. “השימוש ברפואת צמחים מבוסס במקרים רבים על מידע לא-אמין ממקור לא מקצועי ואף שרלטני. יתר על כן, שימוש בטיפולים אלטרנטיביים כאלה בזמן טיפול אונקולוגי פעיל (כימותרפיה), ללא ידיעתו של הצוות הרפואי, מהווה סכנה של ממש למטופל.”

המאמר שפורסם ב-Cancer התמקד בבחינת בטיחותם של 44 צמחים שבהם משתמשים חולי סרטן לעתים כהשלמה לטיפול הכימותרפי. החוקרים בחנו את מנגנוני הפעילות של הצמחים בהתייחס לספרות המחקרית העדכנית ואיתרו ב-29 מהצמחים סוגיות בטיחות משמעותיות: רעילות ותופעות לוואי (18 צמחים); יחסי גומלין צמח-תרופה העשויים לפגוע בפעילות התרופה האונקולוגית (15 צמחים), והעצמה של הפעילות הכימותרפית באופן העלול לסכן את החולה (7 צמחים).

“ההנחה שצמחים הנם ‘תמימים’, ‘טבעיים’ וחפים מסיכון, בבחינת ‘טבעי אז לא מזיק’, רחוקה מהמציאות,” מסביר פרופ’-חבר בן אריה. “מנגד, תפיסה השוללת שימוש בצמחים בתקופת הטיפול האונקולוגי, בבחינת ‘אשם עד שהוכח אחרת’, איננה ישימה במדינות רב-תרבותיות כישראל, שבהן הזיקה לרפואת צמחים מסורתית מעוגנת בתפיסת הבריאות של רבים מהמטופלים. בתנאים אלו, עמדה אנטגוניסטית של הרופא המטפל כלפי השימוש בצמחים תוביל לכך שהמטופל לא ישתף אותו בפרטי הטיפול החלופי.”

לדברי פרופ’-חבר בן אריה, “ממצאי המחקר תואמים מחקרים קודמים של צוות המחקר בטכניון וב-MERGIO (קבוצת המחקר המזרח-תיכונית לאונקולוגיה משולבת).”

לאור זאת מציעים החוקרים לשלב במחלקות האונקולוגיות רופאים בעלי הכשרה ברפואה משולבת, כחלק מהצוות האונקולוגי. “מודל זה נועד להעצים את איכות החיים של המטופל באמצעות שיטות טיפול ברפואה מסורתית ומשלימה על בסיס רפואה מבוססת ראיות, ובה בעת להבטיח את בריאות המטופל ואת יעילותו של הטיפול האונקולוגי.”

המחקר נעשה על ידי 17 מחברים מישראל ומ-7 מדינות נוספות במזרח התיכון במסגרת MECC – תאגיד הסרטן המזרח-תיכוני, שאליו קשורים 339 אונקולוגים, אחיות, חוקרים ואנשי צוות רפואי מ-16 מדינות. על בסיס ממצאי המחקר גובש מתווה-מחקר הבוחן עמדות של אנשי צוות אונקולוגי כלפי אפשרות של בניית מודל אינטגרטיבי אשר יוטמע במכונים אונקולוגיים ברחבי המזרח-התיכון.

המאמר נכתב על ידי חוקרי הטכניון פרופ’-חבר קליני ערן בן-אריה, מרצה קליני לי גולדשטיין, פרופ’-חבר קליני אלעד שיף, מרצה בכיר נלווה ד”ר נח סמואלס ופרופ’ חבר קליני גיל בר סלע, בשיתוף עמיתים משבע מדינות שכנות במזרח התיכון. מחקר זו נערך תוך שיתוף פעולה יוצא דופן של חוקרים וקלינאים בקבוצת המחקר MERGIO (Middle-East Research Group in Integrative Oncology) הפועלת בשנים האחרונות במסגרת תאגיד הסרטן המזרח תיכוני – MECC (Middle-East Cancer Consortium).

למאמר המלא לחץ כאן

יבגני לילבמן, מורה ומרכז מגמת פיזיקה בתיכון מקיף נשר, קיבל מידי נשיא הטכניון אות הוקרה מיוחד במסגרת תחרות “המורה שלי – מורה לחיים”.

יבגני לילבמן (64) זוכר היטב את יום עלייתו לישראל- 28 במאי 1990. “נחתנו כאן עם שני ילדים ושלוש מזוודות היישר למרכז הקליטה ברוממה, חיפה, ומהרגע הראשון דאגו לנו היטב.” את העברית הוא למד באולפן עם הגיעו לארץ, ולאחר מכן השלים קורס למורים עולים לפיזיקה בטכניון.

ב-1 בספטמבר 1991 כבר החל ללמד במקום עבודתו הנוכחי – תיכון מקיף נשר. כעת, 25 שנה לאחר מכן, הוא קיבל אות הוקרה מיוחד מנשיא הטכניון במסגרת טקס “המורה שלי – מורה לחיים”.

פרס “המורה שלי – מורה לחיים” הוענק זו השנה השלישית למורים ולמורות למדעים ולטכנולוגיה מכל רחבי הארץ, שנבחרו על בסיס המלצותיהם של סטודנטים בטכניון. במסגרת זאת מוזמנים הסטודנטים להמליץ על מוריהם למדעים מהתיכון, שהתוו את דרכם ושבזכותם בחרו ללמוד בטכניון, אחד עשר המורים הנבחרים זכו כאמור בפרס בטקס חגיגי שהתקיים אתמול בטכניון. בנוסף לפרס קיבל מר לילבמן אות הוקרה מיוחד מנשיא הטכניון על תרומתו למקצוע ההוראה ולחייהם של תלמידים רבים כל כך.

את קריירת ההוראה החל מר לילבמן – בנם של שני מורים – כבר במולדתו בברית המועצות, כיום אוקראינה. לאחר שרכש תואר שני בהוראת פיזיקה ומתמטיקה הספיק ללמד באוקראינה 16 שנים – עד ההחלטה לעלות לישראל.

מר לילבמן מלמד פיזיקה לבגרות בתיכון מקיף נשר. חשוב לו לציין את האווירה המעודדת והמפרגנת של הנהלת בית הספר מתחילת עבודתו ועד היום. “התקבלתי כאן בחום, וקיבלתי הרבה תמיכה מהצוות וההנהלה בתחילת דרכי. יש כאן המון רצון טוב בקרב צוות המורים, והתלמידים מרגישים את זה.”

“יש לי עכשיו יבגני”

לשאלה מהו הסוד שהופך אותו למורה אהוב ומוערך כל כך הוא משיב: “אין לי שום סוד כזה. אני משער שהעובדה שאני חי פיזיקה ואוהב את מה שאני עושה תורמת הרבה לאיכות ההוראה שלי. אני אוהב את תלמידיי, מכבד אותם, משתדל להיות הוגן כלפיהם ועוזר להם בכל מה שמתבקש. הם מרגישים ומעריכים זאת. אני כבר כל כך מזוהה כאן עם המקצוע הזה, שהתלמידים נוטים להגיד ‘יש לי עכשיו יבגני’ במקום ‘יש לי עכשיו פיזיקה’.”

את משימת ההוראה הוא תופס במונחים פשוטים: “התפקיד שלי הוא שכל תלמיד שיושב בכיתה יבין את החומר הנלמד, ולשם כך אני כל הזמן מחפש את דרכי ההוראה המתאימות לכך.” ואכן, שמונה סטודנטים מהטכניון המליצו עליו לפרס “המורה שלי – מורה לחיים”.
רז חייק, סטודנט לתואר ראשון בהנדסת חומרים ופיזיקה, מעיד כי “יבגני פתח בפניי את עולם הפיזיקה וגרם לי להתאהב בו. בזכותו סיימתי חמש יחידות פיזיקה בציון סופי של 99.”
ליעד פולק, סטודנטית לתואר ראשון בהנדסת חשמל ופיזיקה, כתבה כי “יבגני לימד אותנו לא רק פיזיקה אלא גם כיצד לחשוב, כיצד לגשת לתרגיל, איך לעבוד מסודר, ומעבר לחישובים – כיצד להפעיל הגיון בריא. הוא הקנה לי כלים שמשמשים אותי בלימודי בטכניון.”

“יבגני הוא מורה מיוחד, וכל מי שלמד אצלו זוכר אותו כמורה הכי טוב שהיה לו אי פעם,” כתבה אינה איסימיני, סטודנטית לתואר ראשון במדעי המחשב. “בזכות יבגני תלמידים רבים המשיכו ללימודי הנדסה ומדעים בטכניון.”

“יבגני היה יושב איתי על מבחנים בפיזיקה שלא הצלחתי בהם ומסביר לי היכן טעיתי,” כתב שלומי בוצר, סטודנט לתואר ראשון בהנדסת חשמל ופיזיקה. “הוא מורה לחיים – פשוטו כמשמעו. הוא לא התפשר על רמת הלימודים והיה מלמד את כל מה שנדרש, כמה שרק נדרש. בזכות הניסויים הרבים שעשה כדי להדגים לנו את חומר הלימוד הוא הפיח אהבה לפיזיקה בתלמידיו.”

“יבגני ראוי לתואר ‘מורה לחיים’ בזכות המוטיבציה שהוא מעורר בתלמידיו למקצוע לא פשוט כמו פיזיקה,” כתבה יעל אטינגר-גלר, דוקטורנטית בפקולטה למדע והנדסה של חומרים, “ובזכות האמונה בתלמיד, לימוד בגובה העיניים והנגשת המקצוע לכלל התלמידים.”

עשרות מתלמידיו של מר לילבמן המשיכו ליחידות טכנולוגיות מובחרות בצבא. רבים מהם הם כיום סטודנטים בטכניון או נמנים על בוגריו, אחרים לומדים מדעים בארץ ובעולם, בעלי סטארטאפים מצליחים ונושאי משרות בכירות באלביט, רפאל, אינטל, מיקרוסופט ועוד. “לפגוש אותם ולשמוע מהם מילות תודה – זה הדבר הכי מרגש שיכול להיות”, מסכם יבגני.

המחקר הבין-יבשתי, שנערך בראשות פרופ’ איתי ינאי מהטכניון, רואה אור בכתב העת Nature

כתב העת Nature פירסם מחקר רחב היקף בראשותו של פרופ’ איתי ינאי מהפקולטה לביולוגיה בטכניון. המחקר, שנערך בכמה יבשות, מציג לראשונה הגדרה מולקולרית מדויקת, מבוססת-ראיות, של השלב הפילוטיפי בהתפתחות העובר – שלב קריטי שבו מופיעים ניצניהם של איברי הגוף השונים. בנוסף מספק המחקר בסיס-מידע חסר תקדים בנוגע לטרנסקריפטום (כלל ביטוי הגנים) של העובר, לרבות בבעלי חיים שעד כה לא זכו ל”מיפוי גנטי”, וכן מגדיר במדויק את מונח ה”מערכה” במודל המסווג את עולם החי.

“מערכה” (phylum) היא מונח שטבע הבוטנאי השוודי קרלוס לינאוס בשנת 1735, במסגרת ניסוח הטקסונומיה (מודל הסיווג) של ממלכת החיות. בטקסונומיה של לינאוס כמה קטגוריות, שמכל אחת מהן מתפצלות קטגוריות אחרות; כל ממלכה (ממלכה היא הקטגוריה הכוללנית ביותר) מתפצלת למערכות ומהן למחלקות, סדרות, משפחות, סוגים ומינים.

מאז פרסומה של הטקסונומיה של לינאוס מתחוללים בקהילייה המדעית ויכוחים רבים על הדיוק בהגדרות אלה ובשיוכם של בעלי חיים ספציפיים לקטגוריות השונות. כעת, בפרסום הדרמטי ב-Nature, מציג פרופ’ ינאי הגדרה מולקולרית מובהקת ראשונה מסוגה של מונח המערכה. הגדרה זו מתבססת על דמיון במנגנון המשותף האחראי לשלב הפילוטיפי.

אפיון השלב הפילוטיפי

השלב הפילוטיפי הוא מושג בסיסי בהתפתחות העובר. בשלב זה מופיעים ניצני-איברים רבים שיתפתחו בהדרגה לאיברים שלמים על פי תוכנית הצמיחה (Body Plan) האופיינית לכל מערכה. השלב הפילוטיפי מייצג מתווה כללי שבו איברים פונקציונליים כגון שריון הצב, אפו של החזיר או מוחו הגדול של האדם מתחילים ללבוש צורה בדרך להתפתחותם המלאה.

הקושי בהשוואה בין חיות שונות כמו זבוב, דג, ספוג ותולעת נובע מכך שהשלבים בהתפתחותם אינם אחידים. כעת, על סמך בסיס-מידע מולקולרי חסר תקדים שנאסף ונותח במהלך המחקר, נוסח לראשונה הכלל המגדיר את השלב הפילוטיפי בכל יצור חי בכל המערכות בממלכת החיות. בנוסף, כאמור, מציג המחקר הגדרה מולקולרית ראשונה של מונח המערכה. מערכה, מתברר כעת, היא “קבוצה של מינים אשר בשלב הפילוטיפי מגיע הדמיון ביניהם (בביטוי הגנטי) לרמה המקסימלית; אם הדמיון בין שני מינים בשלב זה מינימלי, הרי שהם שייכים לשתי מערכות שונות.”

 

 

השלכות על המחקר והרפואה

במחקר המתפרסם כעת שותפים הטכניון (כמוסד מוביל), מכון ויצמן ומוסדות אקדמיים בגרמניה, בארה”ב ובאוסטרליה. במחקר נבחנו עשרה מינים של בעלי חיים ממערכות שונות באמצעות כלי מחקרי הקרוי ריצוף על-מקבילי (High-throughput DNA sequencing), המאפשר אפיון מדויק ושלם של הביטוי הגנטי. בכל אחד מעשרת המינים נבדקו כ-70 פרטים (עוברים) ובכמה מהמינים, כאמור, מדובר בריצוף ראשון בהיסטוריה. התוצאה: בסיס נתונים חסר תקדים, שעתיד לשמש במחקרים רבים ולהשפיע גם על עולם הרפואה בהקשרים כגון אבחון מחלות גנטיות וטיפול בהן.

בעקבות דוקינס

פרופ’ איתי ינאי נולד בשנת 1975 בחיפה אך גדל בבוסטון. לאחר תואר ראשון בהנדסת מחשבים ובפילוסופיה של המדע הוא עבר לכיוון הביולוגיה בעקבות ספרו של ריצ’רד דוקינס, “הגֶן האנוכי”, ויצא לתקופת התנדבות במכון פסטר בפריז. לאחר מכן השלים דוקטורט בביולוגיה חישובית באוניברסיטת בוסטון, שאחריו הגיע לישראל לטובת פוסט-דוקטורט במכון ויצמן. אחרי פוסט-דוקטורט נוסף, באוניברסיטת הארוורד, חזר בשנת 2008 לישראל והצטרף לטכניון כחבר סגל בפקולטה לביולוגיה. מאז זכה בכמה מענקי מחקר גדולים, ששימשו בעיקר למימון המחקר הבינלאומי המתפרסם כעת.

למאמר המלא לחץ כאן

 

 

 

פרופ’ גיא ברטל מהפקולטה להנדסת חשמל ומהמכון לננו-טכנולוגיה ע”ש ראסל ברי

פיתח שיטה חדשה לדחיסת גלי אור, שתשפר את הרזולוציה של מיקרוסקופים קיימים ושל הדפסת יישומים אלקטרוניים.

חוקרים בטכניון פיתחו טכנולוגיה לדחיסת גלי אור באופן המאפשר למקד את האור לאלומה בממדים ננו-מטריים. דימות רפואי וביולוגי, ננו-ליתוגרפיה (הדפסת רכיבים אלקטרוניים זעירים) ויישומים של “מעבדה על שבב” – אלה כמה מהתחומים היישומיים שפיתוחם תלוי במיקוד מדויק של אור. הבעיה היא שמיקוד האור לנקודות זעירות, שגודלן עשרות ננומטרים, מוגבל ע”י “גבול הדיפרקציה” – מונח שטבע הפיזיקאי הגרמני ארנסט קרל אַבֶּה. אבה גילה כי מיקוד האור (באלומת אור) והרזולוציה של מיקרוסקופ מוגבלים למחצית מאורך הגל של האור.

מהגדרת “גבול הדיפרקציה” עולה כי ככל שנקטין את אורך הגל, הרזולוציה שנקבל תהיה גבוהה יותר. כעת, קבוצת חוקרים בראשות פרופ’ גיא ברטל מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון פיתחה פלטפורמה חדשה ה”דוחסת את הגל” ומקצרת אותו לרבע מאורכו וזאת מבלי לשנות את התדר שלו (ה”צבע”). במילים אחרות, פרופ’ ברטל ועמיתיו הצליחו “לדחוף” את גבול הדיפרקציה (העקיפה) באמצעות קיצור הגל.

הפלטפורמה, המורכבת מצורן (סיליקון), צורן דו חמצני ומתכת, תוכל לשפר את כושר ההפרדה של מיקרוסקופים ותאפשר דימות  הן של תהליכים תוך-תאיים והן של טרנזיסטור בודד תוך כדי הייצור. “מיקוד אור למימדים כאלו כבר הושג בעבר באור נראה, אבל רק בסיוע תבניות מורכבות כמו ננו-אנטנות,” מסביר פרופ’ ברטל. “כעת, עם הפלטפורמה שלנו, אפשר יהיה לקדם יישומים בדימות רפואי ובייצור רכיבים אלקטרוניים.”

“באמצעות רזולוציה התואמת לצרכים הטכנולוגיים החדשים, ותוך שימור של הפשטות והגמישות של מערכות מוגבלות-דיפרקציה, אנו סוללים דרך לפיתוח כלִי מיקרוסקופיה פשוט וקל-לייצור המתאים לצורכי תעשיית המוליכים-למחצה,” הסביר ד”ר ברגין ג’יונאי, חוקר בכיר במעבדה של פרופ’ ברטל אשר פיתח שיטה לבקרה דינמית של מיקום אלומת האור הננו-מטרית.

אחת מפריצות הדרך בתחום של סופר-רזולוציה זיכתה את מפתחיה בפרס נובל בכימיה לשנת 2014. הפרופסורים אריק בטזיג, וויליאם מורנר וסטפן הל פיתחו את ה’ננוסקופיה’ – מיקרוסקופיה פלואורוסנטית בעלת רזולוציה גבוהה. צעד זה הוביל את המיקרוסקופ האופטי לעידן הננומטרי ומאפשר כיום לראות פעילויות ביולוגיות ברמת המולקולה, וזאת באמצעות ‘עקיפה’ של גבול הדיפרקציה. “הבעיה היא שהמכשירים הנוכחיים שמממשים את אותה פריצת דרך תיאורטית עדיין מגושמים, איטיים, יקרים וזוללי אנרגיה,” אומר פרופ’ ברטל. “המטרה שלי היא לקדם את מימוש התגליות ההן במכשירים יעילים יותר. המאמר הנוכחי מציג איפיון של המערכת, והשלב הבא הוא הוכחת ההיתכנות.”

פרופ’ ברטל עוסק בננו-אופטיקה ובודק כיצד אור וגלים מתקדמים במבנים שגודלם קטן מאורך הגל. לכך נדרש סוג חדש של חומרים, שהונדסו באופן מלאכותי והם משלבים בתוכם מתכות ומבודדים. הוא חוקר תופעות גלים מיוחדות ואת יישומיהן בחומרים כאלה, המאפשרים להוליך ולתמרן גלים באופן שאינו אפשרי בחומרים טבעיים. תחום זה – פלסמוניקה (Plasmonics) וחמרים מלאכותיים (Metamaterials) – מציג גישה חדשנית לניתוב גלים במימדים הקטנים מאורך הגל, תוך התגברות על גבול העקיפה (דיפרקציה). המחקר הוא ניסיוני ותיאורטי, וכולל מתקני מיקרו-אלקטרוניקה וננו-אלקטרוניקה להכנת דגמים (פבריקציה), לייזר פולסי ומיקרוסקופ שדה-קרוב לצרכי אפיון, תיאוריה וסימולציה.

המחקר מומן בחלקו על ידי חברת KLA-Tencor והקרן הלאומית למדע (ISF) ויוצג בכנס ננו-ישראל 2016, שייערך השבוע באוניברסיטת תל אביב.

למחקר המלא – לחץ כאן

 

 

 

 

יותר מ-3,000 צעירים וצעירות הגיעו ליום הפתוח בטכניון

יותר מ-3,000 צעירות וצעירים הגיעו היום ליום הפתוח, המתקיים מדי שנה בטכניון. ביום זה נחשפים בפני המתעניינים מסלולי הלימוד לתואר ראשון ב-18 הפקולטות הפועלות בטכניון: הפקולטות ההנדסיות והמדעיות, הפקולטה לרפואה, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, וכן תוכנית המצוינים של הטכניון.

ב”מתחם הפקולטות” שהוקם בלב הקמפוס הציגו סטודנטים וחברי סגל את תכניות הלימוד ואת מסלולי הלימוד המוצעים. בנוסף עמדו לרשות המתעניינים נציגי יחידת דיקן הסטודנטים בטכניון, האמונים על מתן סיוע לסטודנטים, מעונות, מלגות ופעילויות רווחה. אגודת הסטודנטים בטכניון העמידה דוכן מיוחד ובו הציגה את פעילויות החברה, הספורט והפנאי המתקיימות בקמפוס.

בבנייני הפקולטות ובמעבדות המחקר ברחבי הטכניון התקיימו סיורים, פגישות עם הדיקנים, הרצאות היכרות והרצאות מדעיות של מיטב חוקרי הטכניון.

רפאלה ויסרטרייגר, בת 20 מנהריה, רוצה ללמוד רפואה בטכניון. “ברור לי שאלמד בטכניון,” היא אומרת, “אם לא רפואה אז אדריכלות או הנדסה ביוטכנולוגית. ידוע שתואר מהטכניון נחשב יותר ושרבים מבוגרי הטכניון השתלבו בעמדות בכירות בתעשייה.”

שיר ארדרייך מהוד השרון וחברותיה שיר בר צור מראשון לציון וירדן סלונימסקי מתל אביב הגיעו יחד ליום הפתוח. “אני רוצה ללמוד הנדסת חשמל ולפי מה ששמעתי, הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון נחשבת לטובה ביותר בארץ,” אמרה שיר.

“אני אלמד הנדסת תוכנה,” אמרה שיר בר צור, “זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בטכניון אבל כבר החלטתי ואני סגורה שכאן אלמד בשנה הבאה.”

היום הפתוח התקיים עד השעה 16:00. לרשות המתעניינים עמד לאורך כל היום מתחם הייעוץ לקראת רישום, בו ניתן ייעוץ אישי, סיוע בחישוב ציון הסכם (סף הקבלה לטכניון, המורכב מציוני הבגרות ומציון הבחינה הפסיכומטרית), ובמידת הצורך הכוונה לבחירת המסלול המתאים ביותר.

 

 

פרופ’ ניר טסלר מהטכניון פיתח טכנולוגיה חדשנית המשפרת בכ-50% את נצילותם של תאים פוטו-וולטאיים אורגניים. הטכנולוגיה נרשמה כפטנט.
תאים פוטו-וולטאיים אורגניים ממירים אנרגיית שמש לזרם חשמלי באמצעות מולקולות אורגניות, ואחד מיתרונותיהם על פני התאים ה’מסורתיים’ העשויים סיליקון הוא האפשרות להתקין אותם על יריעות גמישות. יריעות אלה נפרשות על גגות ומבנים, והמרת האנרגיה מתרחשת בתוכן.
למרות יתרונותיהם של התאים האורגניים, פוטנציאל ההמרה שלהם אינו מגיע לידי מיצוי מלא. “במחקר הנוכחי שהתפרסם לאחרונה במגזין “Journal of Applied Physics” ומהווה חלק מהפעילות של תכנית האנרגיה על שם גרנד בטכניון (GTEP).

 

גילינו שנצילות של תא פוטו-וולטאי אורגני ותפוקת החשמל שלו מוגבלות על ידי היבטים מבניים,” מסביר פרופ’ טסלר, חבר סגל בפקולטה להנדסת חשמל וראש המרכז לננו-אלקטרוניקה ע”ש שרה ומשה זיסאפל בטכניון. “הוכחנו שהמגבלות אינן קשורות בחומר אלא במבנה, ובעקבות זאת פיתחנו מעין תוספת למערכות הקיימות, המשפרת את נצילות המרת אנרגיית השמש להספק חשמלי בתא מ-10% ל-15% ומוסיפה למתח התא 0.2 וולט.”
הפיתוח האמור מבוסס על הגדלת פער האנרגיה בין האלקטרודות באמצעות שינוי מיקום הקיבוע שלהן במערכת. התוצאה: המתח גדל, ובעקבותיו ההספק של המערכת. “השיפור הזה משמעותי מאוד לתעשייה הרלוונטית, והוא הושג בזכות העובדה שבזמן שרוב החוקרים בתחום מתמקדים בפיתוח חומרים חדשים, אנחנו התמקדנו בשינוי מבני של ההתקן. זה נראה כאילו מתחנו את חוקי הפיזיקה בעזרת ההנדסה.”
להערכתו של פרופ’ טסלר, פיתוח אב טיפוס של המערכת במעבדות הטכניון יסתיים תוך שנה לכל היותר.
המרכז לננו-אלקטרוניקה ע”ש שרה ומשה זיסאפל, שבראשו עומד פרופסור טסלר, נחנך רשמית בשנת 2007. הודות לתרומת משפחת זיסאפל, ובשיתוף עם מכון ראסל ברי למחקר בננו-טכנולוגיה בטכניון, צויד המרכז בתשתיות מחקר ופיתוח מהמתקדמות היום בעולם. המרכז משרת לא רק יחידות טכניוניות אלא גם גורמים מחקריים ותעשייתיים מחוץ לטכניון והוא מזמין גורמים בתעשייה להשתמש במערכות המתקדמות העומדות לרשותו. כיום כבר פועלות במרכז כמה חברות עסקיות במתכונות שונות של שיתוף פעולה.
הפיתוח החדשני יוצג בכנס ננו-ישראל 2016, שייערך בתאריכים 23-22 בפברואר באוניברסיטת תל אביב.
למחקר המלא לחץ כאן

שיטת הוראה ייחודית בקורס למיקרוביולוגיה בטכניון שיפרה משמעותית את הישגי הסטודנטים ואת ידיעותיהם בתחום

 

“הוא אוהב סוכר והיא חנקן,

זה נחמד, זה נחמד, זה נחמד,

אבל האמת היא שהוא פוחד, והיא גם כן, להיות לבד…”

 

‘הוא’ ו’היא’ הם חיידק ריזוביום וצמח ממשפחת הקטניות, המקיימים ביניהם יחסי גומלין. השיר עליהם נכתב על ידי רותם פוטוק, סטודנט בטכניון, כחלק ממטלה בקורס מיקרוביולוגיה.
הקורס, המתקיים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון ובפקולטה לביולוגיה, הוא קורס חובה לתלמידי שנה ב’, שמטרתו לחשוף את הסטודנטים לעולם המיקרוביאלי. הסטודנטים בקורס לומדים על סוגים שונים של מיקרואורגניזמים, מתוודעים למגוון תכונותיהם ולאופני השתלבותם בתהליכים שונים בטבע ולומדים את המושגים החשובים ואת והכלים המחקריים בתחום. בקורס משתתפים יותר ממאתיים סטודנטים מרחבי הקמפוס.

“זו היתה הזדמנות נהדרת לצאת מהמשוואות ולחבר את המדע לאמנות,” אמר פוטוק, “הודות לדרך ההוראה החדשנית הזאת, שמחייבת אותך לגלות יצירתיות, התוודעתי לתחום המיקרוביולוגיה וגיליתי עולם שלם שלא הייתי מודע לקיומו.”

 

הסטודנטית אורית אבירן קיבלה את המטלה היצירתית בקורס דווקא בתקופה של שמירת הריון, ולכן התמקדה באורגניזמים המאיימים על האישה ההרה. בין השאר כתבה: “כיצד נתחמק מחיידק כה עמיד? /  רק לואי פסטר מסוגל להעיד! / להרתיח הכל, לבשל, לחסל / הפיסטור יצילנו מפני החיידק האפל. / לסיכומו של עניין, ילדתי היקרה / כאן נסיים את המסע של אמך ההרה / אולי עדיף להבא בפריכיות להסתפק / שכן מעייף כה לחשוש מחמת הספק”.

 

פרופ’ סימה ירון ופרופ’ עודד בז’ה, המנחים את הקורס, החליטו בשנה שעברה שהגיע הזמן לעורר את הסטודנטים, ולשם כך גייסו את עולמות השירה והציור. “בעבר עבדנו במתכונת הקלאסית, שבה דרשנו מהסטודנטים להכין סיכומים על חיידקים או על וירוסים,” אומר פרופ’ בז’ה. “הבעיה במתכונת הזאת היא שרבים מהסטודנטים פשוט הולכים לוויקיפדיה באינטרנט במקום לספר הלימוד, או במקרה הגרוע לעבודה שכבר הוגשה בשנה שעברה, ופחות או יותר מעתיקים משם. מכיוון שאין בזה שום תועלת לימודית שקלנו את האפשרות לבטל את התרגיל הזה. במחשבה שנייה הוחלט לשדרג את התרגיל על ידי הדגשת הצד היצירתי של הסטודנטים.”

 

בשנה שעברה ערכו פרופ’ ירון ופרופ’ בז’ה לראשונה תחרות יצירות בין הסטודנטים בקורס, שבה התבקשו הסטודנטים לבחור חיידק או וירוס ולחבר עליהם שיר או לצייר קריקטורה.  פרופ’ ירון מעידה שהפידבקים היו מעולים והפייסבוק הפקולטי “פשוט התפוצץ מרוב חומרים. הסטודנטים השקיעו, ובניגוד לעבר, רובם הגישו את העבודות הרבה לפני הזמן. כמו כן, בפעם הראשונה בכל שנות ההוראה שלי חלק ניכר מן הסטודנטים הגדילו ראש וביצעו את המטלה באופן רחב יותר מן הדרישה. למשל, היו סטודנטים שבחרו לכתוב שניים או שלושה שירים על חיידקים שונים, או לצייר סדרה של קריקטורות.”

ניכר היה ביצירות שהסטודנטים כתבו עבודות מקוריות, ולשם כך קראו מידע מדעי על החיידק שבחרו והשתמשו במגוון מקורות. מעבר לכך, השיתוף בין הסטודנטים הביא לכך שרבים נחשפו למידע על מיקרואורגניזמים אחרים, נוסף על אלה שבחרו. פרופ’ ירון מדגישה ש”עם כל הכבוד ליצירתיות, הערכת העבודות התבססה על הבנה, ידע, שימוש במושגים מקצועיים ואינטגרציה של מקורות המידע. את היצירות של השנה שעברה פרסמנו בין משתתפי הקורס בספרון, וכך הידע גם עבר בין הסטודנטים. השנה המשכנו בפרויקט הזה, ואני מאמינה שנמשיך גם בשנים הבאות. המסר שלי מההתנסות הזו הוא שאם יש דרך לעורר בסטודנטים עניין ומוטיבציה, מומלץ להשתמש בה כדי להעצים את חווית הלמידה ולשפר את תוצאותיה.”

מומחים מהארץ ומחו”ל דנו בטכניון במגמות האחרונות בתחום של הנעת כלי טיס בלתי מאוישים.

הכנס החמישי לטכנולוגיות הנעת כטב”מ (כלי טייס בלתי מאוישים) התקיים לאחרונה בטכניון. בכנס נדונו נושאים כגון מנועי בוכנה, מנועים רוטוריים, שיטות הנעה חלופיות, הנעה חשמלית, סוגי דלק קונבנציונליים וחלופיים ומגמות עתידיות בפיתוח מערכות הנעה.

המרצה המרכזי בכנס היה פרופ’ הלמוט אייכלסדר (Helmut Eichlseder), ראש המכון למנועי בערה פנימית ותרמודינמיקה באוניברסיטה הטכנולוגית של גרץ – אחד ממרכזי המחקר המובילים בעולם בתחום. פרופ’ אייכלסדר תיאר את הטכנולוגיות העדכניות ומגמות פיתוח עתידיות בתחום מנועי בערה קטנים. הוא ציין את התרומה הרבה של תעשיית האופנועים העולמית ושל היצרנים המובילים בשוק האזרחי, המניעים את פיתוחם של מנועי בערה פנימית ודוחפים כל שנה את גבולות המעטפת הטכנולוגית. עוד הוסיף כי מהנדסים צריכים להיות מאושרים בעת הזו, בה קיים פוטנציאל אדיר לצמיחת התחום, במיוחד בהיבטים הנוגעים לתרמודינמיקה של תהליכים במנוע.

ראש תחום ההנעה בתעשייה האווירית מר יעקב פלדמן תיאר בהרצאתו מגמה חדשה של שימוש במנועי דיזל קלים להנעת כלי טייס בלתי מאוישים. פרופ’ לוקה פיאנקסטלי מאוניברסיטת בולוניה באיטליה הרצה על אופטימיזציה של מערכות הנעת כטב”מ המיועדות לטוס בגובה רב במיוחד.

סא”ל אריאל דבורז’צקי, ראש ענף מערכות בלתי מאוישות במפא”ת, ציין את תרומתו של תחום הרחפנים להתפתחות הכטב”מ בשנים האחרונות. הוא הדגיש כי הצמיחה המהירה בתחום זה בשוק האזרחי, ושילוב הכוחות המתגבש בתעשייה הביטחונית, מובילים לשיאים חדשים. הוא אמר כי הכשרת הדור הבא של מהנדסים מעולים בתחום ההנעה תקבע במידה רבה את יכולתה של תעשיית הכטב”מ בישראל להישאר תחרותית ורלוונטית.

לראשונה בתולדות הכנס התקיימה תחרות פוסטרים של מחקרי סטודנטים לתארים גבוהים, שבה השתתפו סטודנטים מהטכניון, מאוניברסיטת תל-אביב ומאוניברסיטת בן-גוריון. הדוקטורנט ארנון פארן מהטכניון זכה במקום ראשון ובפרס כספי תרומת לשכת המהנדסים.

מפגש שנתי זה הפך לבמה המובילה לעוסקים בתחום ונתמך השנה על ידי מפא”ת, הטכניון, התעשייה האווירית ואלביט מערכות. בכנס, שנערך בבניין הפקולטה להנדסת מכונות ע”ש דן ובטי קאהן, השתתפו יותר מ-220 מהנדסים, חוקרים ומומחים מובילים מהתעשייה, מהאקדמיה ומגופים ממשלתיים בארץ ובחו”ל. בלובי בניין קאהן הציגו החברות Bosch , Metalicon, TurboGen, Bental, התעשייה האווירית, אירונאוטיקס, winflex, ותירוש דוד יציקות איכות את מוצריהן.

 

בפתיחת הכנס הודו נציגי הטכניון, מפא”ת ולשכת המהנדסים לוועדה המארגנת בראשות ד”ר לאוניד טרטקובסקי, ראש המעבדה למנועי בערה פנימית בטכניון.

הישג דרמטי בחקר מערכת האוביקוויטין: מבנה מרחבי פתור של שרשרת תלת-אוביקוויטינית הנקשרת לחלבון. המחקר נערך בטכניון ובאוניברסיטת סטנפורד.

מחקר שנערך בטכניון ובאוניברסיטת סטנפורד, ומתפרסם כעת בכתב העת Structure, חושף לראשונה את המבנה של שרשראות אוביקוויטין בעלות שלוש חזרות. את קבוצת המחקר בטכניון הוביל פרופ’ אריאל סטנהיל, בהיותו חבר סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

תפקודם של חלבונים בתא החי תלוי בקיפולם התקין. קיפול משובש (proteotoxicity) עשוי להזיק לתא, ובעקבות זאת לגרום נזקים ברמת המאקרו, כלומר ברקמות הגוף ובגוף השלם. נזקים כאלה מעורבים בספקטרום רחב של מחלות ובהן מחלות נוירו-דגנרטיביות כגון אלצהיימר.

מערך ההגנה העיקרי המונע את אותם נזקים הוא מנגנון האוביקוויטין (ubiquitin), שגילויו הוביל לזכייתם של הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ’חנובר מהטכניון ושל עמיתם פרופ’ ארווין רוז מאוניברסיטת קליפורניה בפרס נובל בכימיה (2004). מערכת האוביקוויטין מסמנת את החלבונים הפגומים ב”תג מוות” העשוי משרשראות אוביקוויטין, ותיוג זה מוביל לשיגורם לפּרוֹטֵאָזוֹם, הריהו “סל האשפה התאי”. לימים התברר כי מערכת זו מעורבת בתהליכים ביולוגיים נוספים.

התגלית של הרשקו, צ’חנובר ורוז פתחה תחום מחקר חדש במדע וברפואה: תהליכים מבוקרים של פירוק חלבונים בתא. כעת, עם פרסום המחקר של פרופ’ סטנהיל, נרשם צעד דרמטי בתחום זה: פענוח המבנה התלת-ממדי של שרשראות אוביקוויטין מורכבות (tri-ubiquitin chains).

במאמר שפורסם ב-Structure מדווחים פרופ’ סטנהיל ועמיתיו על פתרון המבנה המרחבי של חלבון AIRAPL ושל שרשרת תלת-חלבונית של חלבוני אוביקוויטין. הקבוצה גילתה לראשונה כיצד מובחנת שרשרת זו משרשרות אוביקוויטין אחרות, וחשפה את הקישורים במערכת זו. לדברי פרופ’ סטנהיל, “זהו תיאור ראשון של קשירת שרשרת אוביקוויטין מורכבת. הצלחנו להראות כי חלבון בשם AIRAPL קושר שתי מולקולות אוביקוויטין באמצעות משטח אינטראקציה ייחודי (UIM2), ובה בעת מאפשר קישור נוסף על קולטן-אוביקוויטין. כך מתאפשרת ‘קשירה משולשת’ המובילה לשיגור החלבון הפגום לפירוק בפרוטאזום. להערכתנו, המבנה הפתור יאפשר ניבוי של פוטנציאל ההיקשרות של שרשרות אוביקוויטין דומות.״

למאמר לחץ כאן

 

הראל זלץ, דוקטורנט במעבדתו של פרופסור איתי ינאי מהפקולטה לביולוגיה, חוקר את המנגנון המולקולרי של ההתפתחות העוברית במטרה לשפוך אור נוסף על תורת האבולוציה

מאת דניאל נויפלד

מאז הולדתה במאה ה-19 מסעירה תורת האבולוציה את השיח הציבורי, הדתי, החברתי והתרבותי. התורה שעליה חתום צ’רלס דרווין (אף שרבים המדענים שתרמו לגיבושה) ממשיכה לקרוא תיגר על התפיסה הבריאתנית לפיה נבראו היצורים החיים השונים בעת ובעונה אחת.

תורת האבולוציה נולדה בעקבות התקדמות נרחבת בחקר הביולוגיה בתחילת המאה ה-19 וגיבושן של תפיסות חדשות לגבי התפתחות היצורים החיים. אחת מאבני הדרך במסע המדעי הזה היתה התאוריה של ארנסט הקל (Haeckel), שגילה בתצפיות-מיקרוסקופ את הדמיון העצום בין עוברים של בעלי חוליות שונים וקבע כי התפתחותו של עובר ליצור חי מהווה מעין תקציר של תולדות המין שלו. מתנגדי האבולוציה טענו שהקל זייף את איוריו וכי תצפיותיו הן מעשה של זיוף והונאה. היום, יותר ממאה שנים לאחר מכן, ממשיכה התיאוריה של הקל להדהד במעבדות רבות בעולם. אחת מהן היא מעבדתו של פרופ’ איתי ינאי בפקולטה לביולוגיה, שם עובד הראל זלץ על הדוקטורט שלו.

בין העכבר לתרנגולת

“באמצעות הכלים המחקריים שברשותנו אפשר כיום לבדוק אם יש בסיס מולקולרי לאיורים של הקל,” מסביר זלץ, “ואנחנו מגלים כי ההתפתחות העוברית היא אכן מעין חלון לאבולוציה. העוברים כולם מתחילים כתא אחד שעובר כמה חלוקות עד ליצירת עובר, וכל עובר שונה מחברו. חוקרים רבים מנסים לאפיין את המסלול הזה, ואני מתמקד בנקודה ספציפית באמצע ההתפתחות העוברית: השלב השמור, שבו העוברים השונים דומים זה לזה מבחינה צורנית ומבחינת פרופיל הגנים שהם מבטאים.”

בהנחה שכל המינים בטבע נוצרו מאב קדמון משותף אפשר להסתכל על השלב השמור כנקודת מוצא וכך למפות את התפצלות המינים. כיום, לדברי זלץ, “אפשר ללמוד הרבה גם על היווצרות ההבדלים העצומים בין מין למין. לעתים אנחנו רואים שני עוברים דומים מאוד בפרופיל הגנטי שלהם, שמתפתחים לשני יצורים שונים לחלוטין. לדוגמה, במאמר שהתפרסם ב-2010 הראו החוקרים (Naoki Irie & Shigeru Kuratani) דמיון עצום בפרופיל הביטוי הגנטי של העובר בין עכבר, צפרדע, תרנגולת ודג-זברה. ההסבר לכך הוא שהבדלים מזעריים בגנום גורמים לכך שביצור אחד תיפתח רשת גנים שלמה שלא תיפתח ביצור השני. דמיון כזה מלמד אותנו הרבה על המנגנון המולקולרי של הדנ”א שלנו, שעדיין סמוי מאתנו במידה רבה.”

אבולוציה ללא סלקציה

במחקרו עובד הראל זלץ עם זנים שונים של תולעי C.elegans, שהן חיית מודל פופולרית מאוד במחקרים בגנטיקה ובביולוגיה התפתחותית. לתולעים אלה כמה יתרונות מחקריים: היותן שקופות, התפתחותן המהירה והעובדה שמיפוי הגנום שלהן הושלם.

“יצורים בטבע נמצאים כל הזמן בתחרות, שגורמת להם להתאים את עצמם לסביבה,” מסביר זלץ. “זו הברירה הטבעית. אבל אנחנו במעבדה יצרנו מערכת שבה זנים נוצרים ללא תחרות, כלומר בלי סלקציה. בכך אנחנו מאפשרים לדנ”א של התולעים האלה לעבור שינויים מבלי לכפות עליהן תכונה ספציפית. למעשה אנחנו נותנים לאבולוציה לעבוד בלי מרכיב מרכזי שלה: הברירה הטבעית. התוצאה היא ששינויי דנ”א מקריים בתולעת יעברו לצאצאים שלה, שיצברו שינויים נוספים וכן הלאה. השינוי המצטבר במשך דורות רבים של תולעים מוביל לרשת גנים חדשה כמעט לגמרי.”

כתוצאה מהעדר סלקציה, הנקודה השמורה שבה עוֹברים העוּברים בדרך להפיכתם ליצור שלם הופכת לאזור הכי מתירני מבחינת הגנים המתבטאים בה. “לא כל העוברים שורדים את התהליך,” מבהיר זלץ. “בעוברים ששרדו אנחנו בוחנים את הגנים ואת תוצרי הביטוי שלהם, ומקבלים מפה שמתארת את כל הגנים הידועים בנקודות הזמן שבדקנו.”

 

איברים בהזמנה

מפות הגנים המתקבלות באמצעות כלי המחקר החדשים צפויות לתרום לפענוח מנגנון ההתפתחות העוברית, שעד כה לא נבחן ברמה הזאת. המחקר במעבדתו של פרופ’ ינאי מגלה קשרים בין גנים שלא היו ידועים לפני כן, ועל בסיס הידע הקיים על תפקיד הגנים אפשר להבין טוב יותר את המתרחש בהתפתחות העוברית. “אם נוכל לאפיין את ההתפתחות הזאת ולהבין איך תא מסוים מתמיין והופך לאיבר, אין סיבה שלא נוכל ליצור איברים בעתיד,” אומר זלץ. “זה ידרוש כמובן שנים רבות של מחקר, אבל אני מאמין שנגיע לשם. המדע שייצא מהמחקר הזה יוכל לספר לנו הרבה על מנגנונים, על קשרים בין גנים, על האופן שבו גנים מסוימים מתבטאים יחד או בנפרד ועל רמת ה’מתירנות’ בתהליך ביטוי הגנים. מתוך מנגנונים מולקולריים צומחים הרבה דברים חשובים, כמו תרופות ודרכי טיפול אחרות במחלות שונות.”

 

הנאה מחקרית

מעבדתו של פרופסור איתי ינאי בולטת בגיבוש החברתי בין חבריה, וחלק ניכר מהקרדיט מגיע להראל ולגיטרה שלו. “לכל אחד במעבדה הזאת יש תחומי ידע שהוא יותר חזק בהם, ומקובל מאוד אצלנו לעזור ולתמוך זה בזה,” הוא אומר. “הפן החברתי חזק מאוד ואנחנו נפגשים גם אחרי העבודה – הרבה בזכות איתי. כשהוא מגייס אנשים חדשים חשוב לו מאוד שהם יסתדרו עם הצוות הקיים.”

ביקשתי מזלץ לשתף אותנו בסוד: איך מבצעים מחקר משמעותי ותובעני בלי לוותר על סיפוק והנאה? “חשוב מאוד ליהנות, כי כשאתה בא בבוקר אין לך מושג אם תצליח להשיג את המטרות שקבעת לעצמך. לפעמים המחקר נתקע ואתה מרגיש חסר מטרה, כאילו מה שאתה עושה לא ממש חשוב. אבל זה לא נכון וצריך לשנות את התפיסה. לזכור שאנחנו עושים כאן משהו חדש, חוקרים משהו שאף אחד עדיין לא חקר. המטרה שלנו היא ליהנות ממה שאנחנו עושים, זה הכי חשוב.”

דניאל נויפלד היא סטודנטית בפקולטה לביולוגיה. הריאיון נערך במסגרת הקורס “תקשורת המדע”, המתקיים בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה ופתוח לכל הסטודנטים בטכניון.

חברת ויגור (Vigor Medical Technologies) זכתה במקום הראשון בתחרות השנתית של iNNOVEX. בכך הוכרזה החברה כסטארט-אפ החדשני והמבטיח ביותר בישראל לשנת 2016. בתחרות, הנערכת בשיתוף גוגל וקרן Ourcrowd, השתתפו כ-150 חברות סטארט-אפ צעירות המפתחות מוצרים חדשניים העתידים להשפיע על חייהם של רבים.

ויגור, שפיתחה מערכת למניעת קריסה של הריאות והלב, הוקמה לפני כשנה וחצי על ידי ד”ר ג’ון אבלס, רופא אמריקאי מפלורידה, שהוא גם המשקיע הראשון בחברה; אירינה קבונובסקי, בוגרת הפקולטה להנדסה כימית בטכניון, המכהנת כמנכ”לית; ואביה איגור וייסביין – מנהל הטכנולוגיות בחברה, בעל תואר שני בהנדסת מכונות ומומחה לרפואה דחופה.

 

ויגור פיתחה התקן פלסטיק מכני שמטרתו לטפל בטראומות של בית החזה. טראומות כאלה, המתרחשות בתדירות גלובלית של כ-4 מיליון מקרים בשנה, הן הגורם העיקרי של מוות בתאונות. הטיפול הרפואי באירועים אלה כרוך בהחדרה של נקזים וכלי ניתוח לבית החזה, וחשוב מאוד להקדים את הטיפול לשעה הראשונה שלאחר הפגיעה – “שעת הזהב” – הקובעת את גורלו של הנפגע בכ-80% מהמקרים. עם זאת, התערבות רפואית זו מסוכנת מאוד, שכן היא עלולה לפגוע ברקמות הפנימיות בבית החזה.

בניתוחי בטן לפרוסקופיים (זעיר-פולשניים) נעשה כיום שימוש בהתקן-מסייע (Trocar), שדרכו מוכנסים כלי הניתוח ומתופעלים. הבעיה היא שהתקן זה מסוכן לשימוש בניתוחי חזה, שכן הוא עשוי לפגוע ברקמות הפנימיות ולגרום פציעות חמורות ואף קטלניות. זאת בעיקר כשהוא מבוצע בתנאי שטח על ידי פרמדיקים.

המוצר של ויגור משנה את כללי המשחק: הוא מאפשר לאנשי רפואה, לרבות פרמדיקים וחובשים, לבצע את הטיפול ללא חשש לפגיעה. מוצר זה, בניגוד להתקני Trocar המשמשים בניתוחי בטן, מאפשר החלפה פשוטה ומהירה של הנקזים שבתוכו, ולכן הוא מתאים גם לתנאי שטח.

המוצר של ויגור מתאים לטראומות פתוחות (ירי, דקירה) וסגורות (נפילה, תאונת דרכים וכו’). הוא מתקבע לדופן בית החזה ויוצר מעבר קבוע ואטום שמונע חדירה ובריחה של אוויר ונוזלים ומאפשר קיבוע של נקז לטובת פינוי נוזלים ואוויר מבית החזה. המוצר מותאם לשימוש שירותי הצלה אזרחיים (מד”א) וצבאיים, לחדרי מיון וטראומה ולטיפול באנשים לאחר ניתוח בבית החזה ובבטן.

 

החברה החלה את דרכה במאיץ הסטארט-אפים MassChallenge בבוסטון, ומשם הגיעה למאיץ (אקסלרטור) T-factor  בטכניון. דוד שם-טוב, מנהל T-factor, מציין כי למעשה זו החברה הראשונה שהגיעה למאיץ, ובקרוב תשלים את תקופת ההנבטה. “זו בעצם המטרה שלנו,” הוא אומר, “לסייע לחוקרים בטכניון, לסטודנטים ולבוגרי הטכניון להצמיח חברות סטארט-אפ המיישמות את המצאותיהם. אנו מלווים אותם משלבים ראשוניים, מנגישים עבורם את הסביבה הטכנולוגית של הטכניון, תומכים בהם פיננסית ועושים ככל שביכולתנו לעזור בבניית החברה.”

תוך פחות משנתיים עבר המוצר של ויגור פיתוח וניסויים פרה-קליניים, ובקרוב יחלו התהליכים הנחוצים לקבלת אישורים מהרשויות המוסמכות בארה”ב (FDA) ובאירופה (CE). לדברי המנכ”לית קבונובסקי, “הטכניון ליווה אותנו באופן הדוק במימון ובהדרכה, ואגודת ידידי הטכניון בצרפת הובילה אותנו למשקיעים ולתחרויות בצרפת. כאן בישראל קיבלנו סיוע מהמדען הראשי ותגובות חיוביות מאוד, למשל מהפרמדיק הראשי של מד”א. אנחנו מאמינים שהזכייה הנוכחית תפתח לנו דלתות נוספות למשקיעים ולקשרים נוספים בעולם הרפואי.”

הכנס התקיים במסגרת תוכנית COST לשיתופי פעולה בין מהנדסים וחוקרים במדינות אירופה.

כנס בינלאומי התקיים לאחרונה בטכניון במסגרת תכנית COST. בכנס, שבראשה עמדה פרופ’ פנינה פלאוט מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, השתתפו 35 חוקרים מאוניברסיטאות בישראל וברחבי אירופה.

COST היא תוכנית אירופית לשיתוף פעולה במדע ובטכנולוגיה. מטרתה: לשמש במה לדיון ולשיתופי פעולה בתחומים שונים. בתוכנית, הצפויה לפעול במשך ארבע שנים, שותפים כ-50 חוקרים מ-28 מדינות באירופה, המגיעים מתחומים שונים: תכנון תחבורה, תכנון ערים, ארכיטקטורה, סוציולוגיה, גיאוגרפיה, מדעי המחשב, פיזיקה וכלכלה.

המפגש שהתקיים בטכניון עסק ברשתות חברתיות ובהשפעתן על תכנון תחבורה ותכנון עירוני. זהו המפגש הרביעי המתקיים במסגרת התוכנית; המפגשים הקודמים התקיימו בווינה, בלייאז’ ובבודפשט. המפגש כלל שתי הרצאות-מומחה: האחת של פרופ’ איזבל תומאס (בלגיה), בתחום של מודלים עירוניים וניתוחם על ידי מידע “מסורתי” שמקורו בנתונים סטטיסטיים ו”ביג דאטה” מנתוני טוויטר וסלולר; האחרת של מר אנדרו נאש (אוסטריה), בנושא אפליקציות מתקדמות המשפיעות על הרגלי הנסיעה – ומשמעותן מבחינת תכנון תחבורה. כמו כן הוצגו שלוש עבודות שנעשו במסגרת “התמחות קצרת טווח” – אחת מהן של אור כספי, סטודנט לתואר שני במסלול לתכנון ערים, ששהה בשוודיה כדי להתמחות בתחום של ניתוח מרחבי וּויזואליזציה של נתוני טוויטר.

בנוסף לפרופ’ פלאוט שותפות בפרויקט ד”ר דלית שך-פינסלי (כחברת צוות) וגב’ סמדר אמיר (אחראית על תיאום אדמיניסטרטיבי).

למידע נוסף: www.tu1305.eu