מימין לשמאל : פרופסור פרץ לביא נשיא הטכניון, ננסי גווין, מנהלת הספריות בסמית’וניאן ודייוויד סקורטון העומד בראש מוסד הסמית’וניאן
דגם של תנ”ך הננו שפותח בטכניון יוצג בספריית דיבנר להיסטוריה של המדע והטכנולוגיה, במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בוושינגטון. המוזיאון שייך למוסד הסמית’סוניאן (Smithsonian Institution) המאגד בתוכו תשעה עשר מוזיאונים ושבעה מכוני מחקר, ומציג לקהל הרחב כ-137 מיליון אוצרות אמנות ומוצגים, מרביתם בוושינגטון שבארצות הברית. מדי שנה מבקרים כ-30 מיליון איש במוזיאונים של המוסד. פרופסור דייוויד סקורטון, העומד בראש המוסד, קיבל את תנ”ך הננו מנשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. “תנ”ך הננו מבטא שילוב מופלא של היסטוריה, תרבות ומדע מתקדם, עובדה ההופכת אותו למוצג הולם בספריית דינבר,” אמר פרופסור לביא. “הַעֲשָׁרָתָם של אוצרות הספרייה במתנה מופלאה זו מרגשת אותנו מאוד. זהו זיווג בין אחד הטקסטים העתיקים והחשובים בעולם לטכנולוגיות החדשות ביותר של המאה ה-21,” אמרה ננסי גווין, מנהלת הספריות בסמית’וניאן. “לאור העובדה שאחד הערכים המרכזיים שלנו הוא שיתוף הציבור באוספים שלנו, ראוי מאוד שהעותק היחיד של תנ”ך הננו בארה”ב יימצא כאן, כחלק מהאוספים הלאומיים.” תנ”ך הננו הוא שבב סיליקון מצופה בשכבת זהב דקיקה בעובי 20 ננו מטר ובשטח חצי מילימטר רבוע (כשטחו של גרגיר סוכר), שעליו נחרתו 1.2 מיליון האותיות של ספר התנ”ך באמצעות אלומת יונים ממוקדת. קריאת הטקסט אפשרית רק באמצעות מיקרוסקופ המאפשר הגדלה של פי עשרת אלפים. החידוש הטכנולוגי הזה, המדגים את חכמת המזעור, נוצר במעבדות הטכניון בשיטה המזכירה חקיקה באבן. את הרעיון למזעור התנ”ך הגו פרופסור אורי סיון וד”ר אוהד זוהר מהמכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי בטכניון, כחלק מתכנית חינוכית שפותחה במכון במטרה להגביר את התעניינותם של צעירים במדעי הננו ובננוטכנולוגיה. ייצור השבב ופיתוח התוכנה המאפשרת לחרות עליו בוצעו על ידי מהנדסי מרכז זיסאפל לננו אלקטרוניקה בטכניון. תנ”ך הננו – התנ”ך השלם הקטן בעולם – הומצא כאמור בטכניון ועד היום יוצרו רק דגמים ספורים ממנו. אחד מהם מוצג בימים אלה לקהל הרחב בהיכל הספר במוזיאון ישראל, ירושלים. זו הפעם הראשונה שדגם כזה יוצג בארה”ב.
נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא (משמאל) ופרופסור דייוויד סקורטון עם התנ”ך ננו
סיגל פירסט, מנכ”ל כצט ויו”ר ארגון בוגרי הטכניון, תפתח מחר, יום שלישי, את כנס Lady tech 2, המיועד לסטודנטיות ולבוגרות הטכניון. הכנס, המתקיים זו השנה השנייה ביוזמת ארגון הבוגרים, מפגיש סטודנטיות בטכניון בראשית דרכן עם בוגרות מצליחות, המשתפות את הסטודנטיות בסיפוריהן האישיים ומעניקות להן טיפים להצלחה בהמשך הדרך.
“מי שחושבת על קריירה צריכה להיות מודעת למחיר שיש לכך,” אמרה סיגל פירסט לקראת הכנס. “מה שחשוב הוא שסטודנטיות ישאלו את עצמן היכן הן רוצות להיות בעוד עשרים שנה, ולא יקבלו החלטות על סמך ציפיות הסביבה.”
פירסט יודעת היטב על מה היא מדברת. בשנת 1985 היא סיימה את לימודיה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בהצטיינות, ובהמשך השלימה תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת ת”א. היא עבדה ב-IBM בארה”ב וביפן ואחר כך שבה לישראל והצטרפה לחברה המשפחתית כצט (“כימיקלים וציוד טכני”). כיום היא עומדת בראש החברה ומרחיבה את פעילותה בהתמדה בתחומי התרופות, הווטרינריה והחקלאות. לפני חודש בדיוק היא נכנסה לתפקידה כיו”ר ארגון בוגרי הטכניון במקום אייל קפלן, שסיים שבע שנים בתפקיד.
“כשלמדתי בטכניון בשנות ה-80 היינו סטודנטיות מעטות,” אומרת פירסט. “לכן אין פלא שרק מעטות הגיעו לקצה הפירמידה. כיום, כש-35% מהבוגרים הן נשים, יש סיכוי גדול לשינוי, אבל זה תלוי בנשים עצמן יותר מאשר במעסיקים ובסביבה. מי שחושבת על קריירה צריכה להיות מודעת למחיר שיש לכך ולהיות שלמה עם ההחלטה שלה. צריך לדעת מה החזון האישי ולאן את רוצה לצעוד. זה יכול להשתנות וצריך לעשות התאמות, אבל צריך לדעת לאן חותרים ולכוון לשם.”
“לא פחות חשוב היה לבחור את השותף הנכון.. חייבים לבחור בן זוג שמבין שהכל צריך להיעשות בשיתוף פעולה. כשהילדים היו קטנים התחלקנו במטלות של ניהול הבית וגידול הילדים באופן שוויוני לחלוטין. זה קשה אבל אפשרי ודורש ויתורים.”
בכנס ישתתפו ד”ר אלי אופר, בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ויו”ר מועדון ה-100, יעל מהודר, יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול, פרופ’ איילת פישמן, חברת סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, ישראלה בית הלחמי, מנהלת מפעל וטכנולוגית ראשית בבית השיטה עסיס – אסם נסטלה, רים יונס, בעלים ומייסדת של חברת אלפא אומגה, פרופסור מרסל מחלוף, חברת סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון וראש היחידה הבינתחומית לביוטכנולוגיה בטכניון, רות קידר סמנכ”לית טכנולוגיות פיתוח במיקרוסופט ישראל, קרן רינת, מנהלת פיתוח מערכות בחברת אלביט מערכות אלקטרואופטיקה אל-אופ, ואיילת שפירא, סמנכ”לית בכירה וראש חטיבת מנור וטכנולוגיות ברפאל.
מימין לשמאל : פרופ’ חגית עטיה, המשנה לעניינים אקדמיים בטכניון, פרופ’ מרים ארז, כלת פרס ישראל וראש מרכז הידע והחדשנות בטכניון ויונה יהב ראש העיר חיפה
400 תלמידות תיכון מבתי ספר בחיפה השתתפו בשבוע שעבר בכנס “מובילות לטכניון”. פרויקט “מובילות לטכניון”, הנכנס לשנתו החמישית, נועד לעודד תלמידות תיכון ללמוד מתמטיקה, מדע וטכנולוגיה ולאחר מכן להשתלב בתחומים אלה באקדמיה ובתעשייה. משתתפות התוכנית לוקחות חלק בעבודה מחקרית בטכניון בהנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים.
ראש עיריית חיפה יונה יהב אמר בכנס: “לצערנו, שיעור הבנות הלומדות מתמטיקה ומדעים בישראל נמוך ללא כל סיבה אמיתית. על כן החלטנו להפעיל את התוכנית כחלק מהפיכתה של חיפה לעיר המובילה בארץ בתחום החינוך.”
לעיריית חיפה, שיזמה את הפרויקט, חברו הטכניון, ויצו נווה שאנן, התאחדות התעשיינים בישראל – מרחב צפון, מוזיאון ה”מדעטק” ואנשי עסקים ותעשיינים.
פרופסור-משנה מירי בן חן, מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון הרצתה לתלמידות על גרפיקה ממוחשבת והסבירה להן איך זה עובד באמת.
בכנס השתתפו גם פרופ’ חגית עטיה, המשנה לעניינים אקדמיים בטכניון, אורלי זאבי חברת הנהלה ויו”ר ועדת קשרי תעשייה-קהילה בהתאחדות התעשיינים בישראל – מרחב צפון, ד”ר אסיה לויטה יו”ר אגודת הידידים של התכנית “מובילות לטכניון”, ניצה סובוביץ יו”ר ויצו מרחב חיפה, הילה גלברג מנהלת היחידה למצויינות במחלקה להעצמה חינוכית ופרופ’ מרים ארז, כלת פרס ישראל וראש מרכז הידע והחדשנות בטכניון.
סיפור האהבה של בוגרי הטכניון ילנה ואלכס דומשק הפך לסטארט-אפ המשנה את התנהלותן של מעבדות אקדמיות. אירה בלכמן, שחברה אליהם בהקמת Labsuit, מסבירה כי “השירות שלנו מאפשר חיסכון אדיר למעבדות והפחתה דרמטית בכמות הפסולת המסולקת להטמנה”
מימין לשמאל: ילנה דומשק, אלכס דומשק, אירה בלכמן
ניהול חומרי מעבדה היה אחד ה’תיקים’ שבהם נאלצה ילנה רבינוביץ’ לעסוק בתקופת הדוקטורט שלה. היא היתה אז דוקטורנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, ונושא זה – הזמנת חומרים, אחסנתם, איתורם וסילוקם במידת הצורך – גזלו ממנה זמן רב, שאמור היה להיות מוקדש למחקר.
בעלה של ילנה, בוגר הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון אלכס דומשק, נחלץ לעזרתה ופיתח מערכת חדשנית לניהול חומרים: LabSuit. השמועה על המערכת עשתה לה כנפיים ברחבי הטכניון, ו- LabSuitהוטמעה בעוד ועוד מעבדות בפקולטה לכימיה ובפקולטות אחרות, עד שאלכס וילנה הבינו שיש להם בעצם סטארט-אפ בידיים.
סיפור האהבה הפרטי של ילנה ואלכס הפך תוך מספר חודשים לרשת חברתית ארצית של מעבדות אקדמיות, המונה יותר ממאתיים מעבדות וכאלף חוקרים, ומתרחבת בהדרגה.
“הטכניון הוא שֵׁם שפותח דלתות,” אומר אלכס, “וכך הגעתי ישר בסוף הלימודים לחברה בעמק הסיליקון, שחיפשה דווקא בוגרי טכניון; אבל אני כבר נדבקתי בחיידק היזמות, ועוד לפני שחזרתי מארה”ב היה ברור לי שהדבר הבא יהיה מיזם פרטי, ולא השתלבות בחברה גדולה. המחשבה היזמית מטופחת בטכניון בקורסי יזמות, בתחרויות כמו ביזטק וב’מאיצים’ השונים שפועלים במסגרת מרכז ברוניצה ליזמות, וב- LabSuit אנחנו מגשימים את הרוח הזאת.”
LabSuit הוקמה בסוף 2013 על ידי ילנה ואלכס, ובהמשך חבְרה אליהם אירה בלכמן, סטודנטית לMBA באוניברסיטה הפתוחה. “LabSuit היא חברה ויראלית ומגניבה,” אומרת אירה, “מפני שהיא בנויה בכמה רמות וכל חוקר יכול להשתמש בה על פי צרכיו באותו רגע. ברמה הראשונה, LabSuit משמשת לניהול מלאי החומרים במעבדה ומחליפה את האקסלים, הפתקאות והצעקות במסדרונות. ברמה השנייה נוצרה כאן רשת חברתית של מעבדות ש’חותכת’ אזורים גיאוגרפיים שונים ושיוכים ארגוניים ומאפשרת שיתופי חומרים. והרמה השלישית מאפשרת לחפש, להחליף ולהזמין חומרים פיזית הן ממעבדות אחרות והן מספקים מסחריים.”
למעשה מדובר בטרייד-אין של חומרים בין מעבדות. “צריך להבין שמעבדה ממוצעת מחזיקה אלפי חומרים שונים, וזקוקה להרבה יותר מזה. השירות שאנחנו מציעים מאפשר חיסכון אדיר למעבדות, והפחתה דרמטית בכמות הפסולת המסולקת להטמנה ברמת חובב. מדובר במהלך שלא היה כמותו לפני והוא בעצם win-win-win לכל הצדדים: המעבדות חוסכות כסף ומתנהלות בצורה מאורגנת, החוקרים חוסכים זמן וזוכים לגמישות רבה יותר במחקרים שלהם, ואנחנו נהנים לראות את LabSuit פורחת ומשגשגת.”
LabSuit ניתנת חינם למעבדות אקדמיות (מלבד תשלום עבור משלוח חומרים ממוסדות אחרים). כמו כן, התשלום על המשלוח קבוע ולא תלוי בהיקף העסקה, מחיר החומר או בכמות החומר, וזאת בכדי לעודד ניצול מקסימאלי של החומר.
אלכס דומשק מציג בגמר תחרות היזמות הארצית לסטודנטים – ביזטק
“כשאלכס הציג לנו את המערכת בפעם הראשונה הייתי די סקפטית, אבל מהר מאוד זה פשוט סידר לנו את המעבדה,” אומרת אילנה פרטי, דוקטורנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. “המערכת הזאת מאפשרת יצירת קשר עם מעבדות בכל הארץ, אבל אצלנו היא עשתה מהפכה כבר ברמת המעבדה. במעבדה כמו שלנו יש המון חומרים והמון משתמשים – שגם מתחלפים מדי פעם – וקשה מאוד לעקוב אחרי החומרים. עם Labsuit השקעתי בערך יום עבודה אחד כדי להזין את החומרים למערכת, ועכשיו החיפוש מהיר וקל. וכשחסר לנו חומר כלשהו, אנחנו מאתרים אותו תוך שניות במעבדות אחרות בטכניון. קשה לתאר כמה זמן זה חוסך.”
אלוירה חיימוב, דוקטורנטית בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, מרוצה גם היא מ- Labsuit. “במעבדה שלנו עובדים 17 חוקרים, ולכל אחד יש דרישות משלו בענייני חומרים. בעידן שלפני LabSuit ניהלנו הכל באקסל. בכל פעם שחָסַר חומר הייתי מתחילה להיכנס לאתרים של ספקים, שכל אחד מהם דורש קוד וסיסמה, ושם מבצעת חיפוש ומשווה מחירים, איכויות ומהירות משלוח. זאת השקעה של שעתיים בשבוע, לפחות, ועכשיו אני מקדישה לזה עשר דקות לכל היותר. Labsuit סייעה לנו לצאת מהבועה, וזה שינוי עצום. יותר מזה, במקרים רבים אני לא בטוחה איך יפעל החומר שאני צריכה, אז במקום לקנות את הכמות המלאה אני פשוט מאתרת את החומר באחת ממעבדות הפקולטה, ולוקחת משם כמה טיפות. אחר כך אני יכולה להחליט אם לחפש את כל הכמות במעבדות אחרות או להזמין מהספק – ובכל מקרה, הכל עובר דרך LabSuit. זה נותן לי בקרה לוגיסטית וכלכלית מדויקת מאוד, וכאמור – מקצר לי את הזמן שאני משקיעה בנושא הזה משעתיים בשבוע לכמה דקות.”
“כיום משתמשים במערכת שלנו כאלף חוקרים במאתיים מעבדות ברחבי הארץ,” אומר אלכס, “ולאחרונה עלינו לגמר תחרות היזמות הארצית ‘ביזטק’. החלום שלנו הוא ש-LabSuit תצא מגבולות ישראל, ושכל מעבדה בתחום מדעי החיים תשתמש בשירות שלנו. אנחנו רוצים לעשות לתחום חומרי המעבדה מה ש-Airbnb עשתה לעולם הדירות. התפיסה שלנו – Science As a Service – אמורה לחבר בין מעבדות ולהיות לא רק פלטפורמה לשיתוף חומרים אלא גם תשתית לשיתוף פעולה ולחילופי ידע.”
