קבוצת הסטודנטים המשותפת לשתי הפקולטות מתוך פוסטר שהציגה הנבחרת לאחר הזכייה.הקבוצה, המל”ט ודיקן הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל בערב סיכום הפרויקט
הטכניון ציין את זכייתו של צוות סטודנטים בין-פקולטי במקום החמישי ב’תחרות המטוס האוטונומי’ במרילנד.
ב-12 בנובמבר ציינו הפקולטות למדעי המחשב ולהנדסת אווירונוטיקה וחלל את זכייתה של קבוצת סטודנטים מהטכניון במקום החמישי ב’תחרות המטוס האוטונומי’ הבינלאומית. הפרויקט והדגם הזוכה הוצגו בפני הקהל.
צוות הסטודנטים זכה במקום במקום החמישי (מתוך 48 נבחרות) בתחרות היוקרתית של האגודה הבינלאומית לכלי טיס בלתי מאוישים (AUVSI) שהתקיימה במרילנד, ארה”ב. נבחרת הטכניון, שכללה סטודנטים משתי הפקולטות, פיתחה שתי מערכות מוטסות המבצעות תצפית, זיהוי מטרות, העברת תקשורת והטלת מטענים למטרה – וכל זאת בשני כלי טיס אוטונומיים לחלוטין. בכל אחד מכלי הטיס הותקנו מערכות מתקדמות ובהן מצלמה מיוצבת, מחשב מוטס לעיבוד התמונה ומערכת תקשורת לשליטה, בקרה והעברת תמונות. תחנת הקרקע כוללת מערכת שליטה למעקב אחרי הטיסה האוטונומית, איסוף תמונות ועיבודן, ומערכת תקשורת לפיקוד, בקרה והעברת התמונות.
בקו הטיסה ניתנו לצוותים 20 דקות להכנת המערכת, כולל התחנה הקרקעית. מנחה הפרויקט, דרור ארצי, סיפר כי “במשך שלושים דקות ביצענו את המשימות שלקחנו על עצמנו – טיסה אוטונומית דרך נקודות שהוגדרו, זיהוי תמונות, הטלת ביצה מגובה 350 רגל אל מעגל מטרה ברדיוס של 50 רגל, ועוד. השופטים התלהבו מאוד מביצוע תרגיל הטלת הביצה.”
במהלך תשעת החודשים שקדמו לתחרות התנסו הסטודנטים בפיתוח מערכת כוללת, בייצור כלי טיס, בביצוע אנליזות וניסויים מורכבים, בתפעול המערכת כולה תוך עבודת צוות מתואמת (CRM) ובביצוע פרישׂה מבצעית. “קיבלנו סיוע ותמיכה מכמה חברות וארגונים,” אומר ארצי, “ובכלל זה מגזין ‘ישראל דיפנס’, חברת רפאל, התעשייה האווירית, התוכנית למערכות אוטונומיות בטכניון, המעבדה לעיבודים גיאומטריים של תמונות במדעי המחשב בטכניון, אלביט מערכות וחברת VectorNav. הצוות הדגים בתחרות את הרמה האקדמית הגבוהה של בוגרי הטכניון לעתיד, והציג שוב את יכולותיה של ישראל בפיתוח מערכות משולבות וכלי טיס בלתי מאוישים”.
פרס לנדאו מטעם מפעל הפיס יוענק לפרופסור דוד גרשוני מהטכניון, על תרומתו המחקרית ביצירת פוטונים שזורים.
פרופסור דוד גרשוני, מהפקולטה לפיזיקה בטכניון, יקבל את פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים על שם לנדאו לשנת 2014. זאת על תרומתו לפיתוח עתידי של הֶתְקֵן הפולט זוגות של פוטונים שזורים. ועדת הפרס ציינה כי “שיטה זו שונה מהותית מקודמותיה, ויתרונה באפשרות לשכפל התקנים אלה וכך לייצר פוטונים שזורים לפי דרישה. לשיטה זו חשיבות רבה במחקר הניסיוני בתחום של אינפורמציה קוואנטית.”
פרופסור גרשוני, יליד 1953, רכש את השכלתו האקדמית בטכניון. ב-1986 יצא לפוסט-דוקטורט במעבדות בֶּל בניו-ג’רזי, ולאחר כשנה התקבל שם כחבר סגל ועסק במחקר ובפיתוח. ב-1991 חזר לטכניון, הפעם כחבר סגל אקדמי בפקולטה לפיזיקה.
בשנת 2006 הוכיח פרופסור גרשוני את אפשרות יצירתם של פוטונים (חלקיקי אור) שזורים באמצעות מוליך-למחצה. שיזור (entanglement) הוא תופעה שבה שני חלקיקים קוונטיים מתנהגים כתאומים פיזיקליים המקיימים ביניהם קורלציה קוונטית: כאשר מאפייניו של אחד החלקיקים משתנים, משתנים בו זמנית גם מאפייני של החלקיק-התאום, ואי אפשר לתאר את מצבו של האחד בנפרד ממצבו של השני.
בעבודה משותפת עם פרופסור יוסף אברון והדוקטורנטים ניקה אקופיאן ונתנאל לינדנר הוכיח פרופסור גרשוני – באופן תיאורטי וניסויי כאחד – כי בתנאים מתאימים, מוליך-למחצה בעל ממדים ננומטריים עשוי להוות מקור של אור שזור. החוקרים הוכיחו כי אפשר לבנות התקן המבוסס על מקורות אלה, שיאפשר לייצר פוטונים שזורים ‘על פי דרישה’ – צעד משמעותי בדרך לתקשורת קוונטית, מחשוב קוונטי ואולי אף טלפורטציה.
“מעשה כשפים במרחב”
ההיסטוריה של השיזור הקוונטי יסודה במחקר עיוני שערכו אלברט אינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן (רוזן היה ממייסדי הפקולטה לפיזיקה בטכניון). בשנת 1935 פרסמו השלושה את המאמר, המכונה בקיצור EPR – האותיות הראשונות של שמותיהם. במאמר זה באה לידי ביטוי הסתייגותו של אינשטיין מהמכניקה הקוונטית, ה’מרשה’ לכאורה מצב שבו המידע נע במהירות הגבוהה ממהירות האור. אינשטיין האמין כי ‘אפשרות’ זו אינה אלא פיקציה, או כלשונו: “מעשה כשפים במרחב” (spooky action at a distance).
נילס בוהר, אבי המכניקה הקוונטית, טען בתגובה למאמר ה- EPR כי אותה ‘פעולה מרחוק’ דווקא אפשרית, בהיותה מבוססת לא על ‘השפעה מכנית’ אלא על ‘השפעה לוגית’ על התנאים המגדירים את אפשרויות ההתנהגות של המערכת. אינשטיין לא נותר חייב, והגדיר את תגובתו של בוהר כ”פלפול תלמודי”.
בשנת 1962 הראה הפיזיקאי האירי ג’ון בל כי את מחלוקת איינשטיין-בוהר אפשר להכריע באופן ניסויי. ניסויים שנערכו בשנות השבעים והשמונים, בעקבות המודל המתמטי שניסח בל, הוכיחו כי חלקיקים שזורים אכן ניחנים בקורלציות המופלאות שמנבאת המכניקה הקוונטית. המחקר של הפרופסורים גרשוני ואברון, שהתבסס בין השאר על עבודתו התיאורטית של חבר הפקולטה בעבר, פרופסור מחקר אשר פרס ז”ל, היווה פריצת דרך במסלול זה.
“למעשה הראינו כיצד ניתן לפתח התקן ש’יורה’ צמד פוטונים שזורים ברגע הרצוי,” מסביר פרופסור גרשוני. “התגלית הזאת היא צעד חשוב בדרך מהטכנולוגיה הנוכחית (הקלאסית) לטכנולוגיה העתידית (הקוונטית). הטכנולוגיה הנוכחית – לרבות מיחשוב, תקשורת, תאורה, איחסון מידע ועיבוד מידע – מבוססת על מוליכים-למחצה, ולכן התגלית שלנו רלוונטית מאוד לעולם ההיי-טק. אנחנו מפתחים מבנים ננומטרים של מוליכים-למחצה הפועלים למעשה כ’אטומים מלאכותיים’, שאפשר להסביר ולנבא את התנהגותם על סמך המכניקה הקוונטית. אנו מאמינים כי התגלית שלנו תקדם את התחום של עיבוד-מידע קוונטי שיעמוד בבסיס טכנולוגיית העתיד, והמוטיבציה המחקרית שלנו נובעת גם מהתקווה שהטכנולוגיה תצעד בעקבות המחקר, ושבעתיד הלא-רחוק נוכל לראות טכנולוגיה קוונטית אמיתית בשימוש נרחב.”
פרס מפעל הפיס למדעים ולמחקר על שם לנדאו מוענק למדענים שהגיעו להישגים ראויים בתחומם ותרמו תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר. פרופסור גרשוני יקבל את הפרס בתחום הפיזיקה, על פי החלטת ועדת השיפוט, שבה חברים הפרופסורים דן שחר, שמואל פישמן ואורה וולמן. הזוכים בקטגוריות האחרות הם פרופסור דנה וולף (בתחום הווירולוגיה), פרופסור אלישע קימרון (חקר הלשון העברית), פרופסור אמיר שגיא (חקלאות), פרופסור הווארד ליטווין (מדעי הזיקנה), ופרופסור דניאל חנוך וגנר (הנדסה כימית והנדסת חומרים).
גשר בין האקולוגי לעירוני – הפרויקט של עינת לובלינרעינת לובלינר
“פגשנו כאן דור חדש של סטודנטים, עם עומק אינטלקטואלי מרשים ואומץ לגעת בסוגיות המסעירות את החברה הישראלית” – כך אמרו השופטים בתחרות עבודות הגמר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
עינת לובלינר ולוטם סגל הן הזוכות במקומות הראשונים בתחרות עבודות הגמר שהתקיימה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי, אמר למתחרים כי “הזכייה שלכם היא הזכייה שלנו, והתחרות היא הזדמנות לראות ולהראות לסטודנטים החדשים לאיזו רמה אנחנו מצפים כאן.” הטקס, שכלל גם פרסים רבים אחרים, התקיים ביום רביעי, 29 באוקטובר בניהולה של פרופסור רבקה אוקסמן ובהנחייתו של פרופסור יאשה גרובמן.
צפון תל אביב: הירקון כגשר
בפרס רייסקין זכתה עינת לובלינר על עבודתה “טיפולוגיות של אקולוגיה עירונית”, שעסקה בדופן הירקון בתל אביב. היא גדלה בשיכון ל’ בתל אביב, והפרויקט הנוכחי קשור מאוד לעובדה ש”גרתי בתל אביב, אבל תמיד אמרו לי שאני מנותקת ממנה. כעת ניסיתי להציע חיבור בין העיר לכל מה שנמצא מעבר לירקון.”
הארכיטקטורה לא היתה חלום-ילדות שלה, ואין לה שום אדריכל במשפחה. “זה קצת קלישאי, אבל נדלקתי על התחום הזה כשהייתי בפריז. כשחזרתי לארץ התחלתי לברר על אפשרויות לימוד, ולמרות שהתקבלתי גם לבצלאל, חברים המליצו לי על הטכניון, והשתכנעתי.”
במסגרת לימודיה בטכניון יצאה לסמסטר באוניברסיטת דלפט, הולנד, ו”זה היה הסמסטר הטוב בחיי, שגם נתן לי פרספקטיבה על הטכניון – פתאום הבנתי כמה הפקולטה בטכניון רצינית ומעמיקה, וכמה דברים חשובים למדתי כבר בסמסטר הראשון.” במסגרת לימודיה בפקולטה עשתה כמה פרויקטים, ובהם מרכז למידה בכפר הנוער “הדסה נעורים” בבית ינאי ו”ספרייה כמרחב אורבני” בשפרעם. לאחרונה זכתה במקום הראשון בתחרות של מגזין “אדריכלות ישראלית” בשיתוף האיחוד האירופי.
הפרויקט הנוכחי, בהנחיית גבי שוורץ ודקלה יזהר, נולד כאמור מתוך חווית הניתוק בין תל אביב ‘האמיתית’ למרחב שמצפון לירקון. “מקרה הבוחן שלי היה דופנות פארק הירקון והאפשרות לגשר בין שני חלקי העיר. בממד הרחב יותר ניסיתי ליצור מודל של ‘עיוּר אקולוגי’ המגשר בין אקולוגיה לאורבניזציה, ואמור להחליף את התפיסה של טבע ועיר כשתי ישויות מתחרות שאי אפשר ליישב ביניהן.”
בפרס השני זכו שני פרויקטים – “כלכלת שדה שכונת הארגזים” (עמרי שורץ) ו”בני ברק” (רות גרסטל) – ובפרס השלישי עבודתו של גילי קסלמן על הכנסת וגבעת השלטון בירושלים. יו”ר ועדת הפרס, צבי אפרת, אמר כי “הפרויקטים האלה נגעו באומץ לב בסוגיות המסעירות את החברה הישראלית. פגשנו כאן דור חדש של סטודנטים שיש להם עמדה ברורה בשאלת מקומו של האדריכל בחברה. בתחרות הנוכחית אנחנו עדים לעומק אינטלקטואלי מרשים מאוד – גם ביחס לשנים עברו וגם ביחס למה שאני רואה במקומות אחרים בעולם. בעבודות שהוגשו ניכר הקשר בין מחקר לפרויקט, וכמי ששואפים לטשטוש הגבול בין אקדמיה לפרקטיקה אנו רואים בכך הישג גדול. ראויה לציון המחויבות הפוליטית והחברתית הניכרת בעבודות, כמו גם הרגישות הרבה. עם זאת, ראוי לציין את המחיר של אותה מחויבות ושל אותו עומק: מימד דידקטי ‘נחמד’ ו’נכון’, שהוא פחות אקספרימנטלי, רדיקלי וביקורתי.”
פרופסור אלונה נצן-שיפטן הוסיפה כי איכות הפרויקטים, והאמירה האמיצה וממוקדת, הן תוצאה של חיבור בין פרויקט הגמר לקורס ב’אדריכלות חוקרת’. “זהו חלק מתוכנית הלימודים החדשה, ובאופן זה הפרויקט אינו מתפתח לאחר המחקר, אלא המחקר נעשה דרכו. במילים אחרות, העמדה המחקרית מתנסחת באמצעות הפרויקט ובכך מעניקה לו עומק ועוצמה.”
“פרויקט מגובש ושלם”. לוטם סגל
באר שבע: לחפש את העיר
במקום הראשון בתחרות הפרויקטים באדריכלות נוף זכתה לוטם סגל על הפרויקט “כאפיקים בנגב”, בהנחיית אמיר מילר ואסיף ברמן. “אדריכל הנוף,” אומרת סגל, “מנצח על תזמורת שלמה – אקולוגיה, תשתיות, אדריכלות, קהילה, מדיניות ועוד – ואמור להוביל לתוצאה מתפקדת וגם הרמונית.” היא עובדת גם כמדריכת טיולים, ולכן רואה בעיסוק בשורשיות כחלק אינטגרלי מהעיסוק באדמה. ההשראה שלה, וגם שמו של הפרויקט, לקוחים מהמקורות.
“למעשה הצגתי כאן חזון לגן-רחוב,” היא מסבירה. “באר שבע תוכננה לראשונה על פי מודל ‘עיר גנים’, שפותח בעבר כפתרון לבעיות העיור הבלתי נשלט באנגליה. באופן אירוני, מודל שמטרתו הבראת העיר הותיר את באר שבע הצעירה חסרת תחושת עירוניות. הפרויקט שלי מציע להסתכל דווקא על פירבור גניה של העיר כנקודת מוצא לתכנון. הטמעת תכונות הרחוב בתוך הגן, המאפשרת חזרה אל עקרונות הרחוב האורגני, שיחררה אותי מהכבלים של תקנֵי תחבורה ותשתיות, ואיפשרה לי תכנון חופשי ויצירתי יותר, המתחשב בהולך הרגל.”
גדעון שריג, יו”ר ועדת השיפוט בפרס, אמר כי מדובר ב”פרויקט מגובש ושלם, המציע פתרון כולל ברמה העירונית, המקומית והרובעית. בכלל, הסטודנטים לאדריכלות נוף הפגינו יכולת ניתוח מרשימה, ולא פחות חשוב – תכנון מרשים על סמך אותו ניתוח.”
בפרס ע”ש גרהרט וגרטרד קרפלוס זכה אמיל ישראל, על הדוקטורט שלו בנושא “צדק חברתי ושוויון הזדמנויות בעידן של פרבור עירוני”, בהנחיית פרופסור אמנון פרנקל. בפרס ע”ש אילנה ליבמן זכתה יוני אבידן, על עבודת המאסטר שלה בהנחיית פרופסור (אמריטוס) גבריאלה גולדשמיט.
פרס ציגלר לשנת 2014 הוענק לד”ר גל מרקל, על פיתוח טיפול חדשני במלנומה.
ד”ר גל מרקל, 35, הוא הזוכה בפרס ציגלר לשנה זו. הפרס הוענק לו ב-21 בנובמבר על פיתוחו של טיפול חדשני במלנומה. בהמשך הארוע התקיימה הרצאתו של פרופסור זקי קריים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, שם נערך הטקס, בנושא “תופעות הנגרמות על-ידי חסר ביוד”.
ד”ר מרקל, מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ובית החולים שיבא,
מתמחה באימונו-אונקולוגיה – טיפול בסרטן באמצעות מערכת החיסון. הפרס הוענק לו על פיתוח נוגדן חדש כנגד חלבון – CEACAM1 חלבון הממלא תפקיד מרכזי בהתפתחות מחלה גרורתית אגרסיבית וקטלנית. החלבון צפוי לשמש בטיפול אימונותרפי במלנומה ממאירה, והניסויים הקליניים אמורים להתחיל כבר בשנה הקרובה. בארוע קבלת הפרס הרצה ד”ר מרקל על “סרטן מתחת לרדאר” – כלומר על האופן שבו ‘מסתתר’ הגידול הסרטני וכך חומק ממערכת החיסון.
ראובן ציגלר ז”ל נולד בשנת 1907 בבוברקה, פולין. הוא הצליח לשרוד בשואה יחד עם רעייתו מלכה ועם בנו צבי ציגלר, שהוא היום חבר סגל בפקולטה למתמטיקה בטכניון. בשנת 1946 עלתה המשפחה לישראל והתגוררה בירושלים, ושם נולדה הבת עדנה שכטמן (כיום פרופסור בסטטיסטיקה באוניברסיטת בן גוריון). בשנת 1948 הגיעה משפחת ציגלר לחיפה, וראובן עסק במסחר בעצים והיה חבר פעיל בלשכת המסחר בעיר.
בשנת 1971 נפטר ראובן ממחלה ממארת, ומשפחתו החליטה להנציח את זכרו בהקמת קרן שתעניק פרסים לרופאים-חוקרים צעירים על עבודת מחקר בעלת יישומים רפואיים. הפרס מוענק אחת לשנתיים, החל משנת 1974, וגובהו 7,000 שקלים. הוא פתוח למועמדים מכל האוניברסיטאות, מכוני המחקר ובתי החולים בישראל, ועד היום זכו בו 20 חוקרים, שבעה מהם מהטכניון. “נראה כי פרס ציגלר מנבא הצלחה בעתיד,” אמר פרופסור מיכאל אבירם, מנחה הארוע, “שכן רבים מזוכי הפרס זכו לעמדות מכובדות מאד ברפואה ובמחקר רפואי בארץ ובעולם.” חברי ועדת הפרס הם מיכאל אבירם (יו”ר), ישראל וולודבסקי, זאב הוכברג, נתן קרין, זאיד עבאסי ואסיה רולס.
פרופסור יוג’ין רבקיןכנס DIMAT בקיץ האחרון. באדיבות DIMAT 2014
ועדת ההיגוי של DIMAT קבעה: הכנס הבא יתקיים בישראל. כנסי DIMAT מפגישים חוקרים מובילים בתחום הדיפוזיה בחומרים.
ועדת ההיגוי של DIMAT קבעה כי הכנס הבא של של DIMAT יתקיים בישראל. פרופסור יוג’ין רבקין, דיקן הפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, אמר כי “זוהי החלטה מרגשת מאוד, בעיקר לנוכח העובדה שהיא התקבלה בעיצומה של מתקפת הטילים על ישראל. הוועדה בחרה בנו על פני פלורידה, הונגריה ופולין, ועבורי זו הבעת אמון בישראל, והכרה של הקהילה המדעית הבינלאומית ברמתו הגבוהה של המחקר המדעי הנעשה בטכניון.”
DIMAT מאגד חוקרים העוסקים בתחום הדיפוזיה – תנועת-אטומים אקראית (“הילוך אקראי”) – במוצקים. תופעה זו ממלאת תפקיד מרכזי בכמה תהליכים טכנולוגיים חשובים כגון ייצור טרנזיסטורים על גבי שבבי סיליקון. כנסי DIMAT נוסדו לפני יותר משלושים שנה, וכיום הם מהווים ארוע מדעי משמעותי מאוד עבור הקהילה המדעית העוסקת בדיפוזיה.
פרופסור רבקין רכש את השכלתו במכון לפלדה וסגסוגות בעיר מוסקבה (תואר ראשון) ובמכון למצב מוצק בצ’רנוגולובקה שבמחוז מוסקבה (דוקטורט). לאחר הדוקטורט עבד בקבוצה של פרופסור גוסט במכון מקס-פלנק באוניברסיטת שטוטגרט, בתחילה כפוסט-דוקטורנט ואז כעוזר הוראה. ב-1997 הצטרף לפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, ולאחרונה מונה לדיקן הפקולטה.
החלטת ועדת ההיגוי לקיים את הכנס הבא (2017) בישראל פורסמה בכנס DIMAT האחרון, שהתקיים הקיץ במינסטר, גרמניה. יחד עם פרופסור רבקין נסעו לכנס הדוקטורנט דור עמרם והמסטרנט נמרוד גזית. גזית זכה במדליית ארד בתחרות הפוסטר הטוב ביותר, ואילו עמרם זכה השנה (לפני הכנס) בפרס Acta materialia , וזאת על מאמרו שהתפרסם בכתב העת Acta materialia בשנת 2013. הוא אחד מעשרה זוכים שנבחרו על ידי צוות שופטים על סמך איכות המאמר, מכתבי המלצה ופוטנציאל מנהיגותי.
הטכניון והחברה הישראלית לכימיה ציינו מאה שנים ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, שהשפיעה עמוקות על מלחמת העולם הראשונה ועל ההיסטוריה הציונית.
ביום ג’, 18 בנובמבר, התקיים בטכניון כנס לציון מאה שנה ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, תחת הכותרת “כימיה וביוטכנולוגיה בשירות האדם”. בכנס השתתפו מדענים רבים מחברות עסקיות וממוסדות אקדמיים, וכן מאות תלמידי מדעים מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ.
“ויצמן עשה ביו-טכנולוגיה לפני שהמציאו את המונח הזה,” אמר המנחה פרופסור אהוד קינן מהטכניון, “ומורשתו כמדען חשובה לא פחות ממורשתו כמנהיג ציוני. לבני הנוער הרבים שהגיעו לכאן אני מבקש לומר: אם אתם מחפשים חיים קלים, ויצמן איננו המודל לחיקוי, אבל אם אתם מחפשים חיים מרתקים, ויצמן הוא המודל האולטימטיבי. וזיכרו שנקודת המוצא שלכם טובה הרבה יותר, ולכן סיכוייכם להצליח הרבה יותר גבוהים.”
פרופסור קינן, חבר סגל בפקולטה לכימיה בטכניון ונשיא החברה הישראלית לכימיה, דיבר על מרכזיותה של הכימיה במדע ובחיים. “שני נשיאים-כימאים היו למדינת ישראל – חיים ויצמן ואפרים קציר – וששת פרסי נובל שהוענקו למדענים ישראלים, שלושה מהם מהטכניון, היו כולם בתחום הכימיה. ד”ר ויצמן ידע היטב כי המדע וההנדסה הם היסודות לקידמה, ובניסוחו: ‘עלינו לתת את כל תקוותינו במדע של ישראל. היא ארץ קטנה ואוצרותיה דלים, נוכל לעשות ממנה משהו ממשי רק אם נבסס אותה על יסודות המדע ועמודי הטכניקה’.”
בשנת 1914 ניתנה לד”ר חיים ויצמן הזדמנות להטביע חותם בהיסטוריה של בריטניה; הצבא הבריטי העמיד לרשותו מפעל שבו יוכל לממש את המצאתו – ייצור אצטון בדרך חדשנית. התהליך החדשני שפיתח ויצמן התבסס על התססת תירס באמצעות חיידק ייחודי שייקרא לימים על שמו (קלוסטרידיום אצטובוטיליקום ויצמן), ונועד במקורו לייצור גומי סינתטי; אך צורכי הצבא הבריטי היו אחרים. כך הפך ד”ר ויצמן לגורם מרכזי בייצור חומרי נפץ עבור צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. פעילות זו העניקה לו יוקרה רבה בקרב מנהיגי בריטניה, וזו תורגמה לסיוע לפעולותיו במישור הציוני ולימים, יש אומרים, גם להצהרת בלפור. “אי אפשר להבין את ההיסטוריה של בריטניה במלחמת העולם הראשונה בלי להתייחס לתרומתו של חיים ויצמן,” אמר בכנס ד”ר רוב דיקסון, משנה לשגריר בריטניה בישראל.
נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי גם הטכניון חב את קיומו, במידה רבה, לד”ר ויצמן. “בשנת 1901 מונה ויצמן על ידי הקונגרס היהודי בבאזל, יחד עם ברתולד פייבל ומרטין בובר, לדון בשאלת הצורך באוניברסיטה יהודית. ויצמן המליץ בפני הקונגרס בחיוב: ראוי להקים אוניברסיטה יהודית, שתהיה אוניברסיטה טכנולוגית. ממשרדו באוניברסיטת ז’נבה הוא פעל לקידומה של היוזמה הזאת, שהובילה להקמת הטכניון.”
פרופסור אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004, נשא את הרצאת הפתיחה, שעסקה במהפכת הרפואה המותאמת-אישית. “זו בעצם המהפכה השלישית, אחרי עידן-התגליות-המקריות, שהתרחש במאות ה-19-20 וכלל בין השאר את גילוי הפנצילין; ועידן הסריקה, שהוביל לפיתוח שיטתי יותר של תרופות ושל טכנולוגיות הנדסיות כגון “חלקי חילוף” מלאכותיים. המהפכה הנוכחית, השלישית, מפנה את הזרקור מן המחלה אל החולה, ולכן היא נקראת ‘רפואה מותאמת אישית’.
“הרפואה החדשה הזאת, המוּנעת על ידי ריצוף הגנום והוזלתו של תהליך הריצוף ממיליארד דולר ל-200 דולר (לכל הגנום של אדם אחד) תוך 14 שנה בלבד, היא מהפכה אמיתית, והיא מאפשרת לנו לנבא איך יגיב המטופל הספציפי לטיפול כלשהו. כיום ברור לנו שכל אדם הוא תמהיל של תכונות רבות ושונות, כגון מיגדר, מוצא וסוג דם, וטיפול שהוא יעיל לאדם אחד עשוי להיות בלתי יעיל, ואפילו מזיק, לאחר. ריצוף ה-DNA הוא שלב ראשון בלבד במהפכה, ולא הקשה ביותר, שכן אחריו באים ריצוף ה-RNA וריצוף החלבונים. ככל שנתקדם במסע הזה נקבל פרופיל מדויק יותר של החולה הספציפי, ונוכל לנבא באופן טוב יותר ויותר מהו הטיפול האופטימלי עבורו.
“אם כן, הרפואה החדשה היא רפואה מנבאת. בכך יתרונה ובכך חסרונה – שכן ידע הוא מקור לדאגה. ברגע שאנחנו יודעים, כמו אנג’לינה ג’ולי, על מוטציה מסוימת בגנים שלנו, אנחנו יכולים להחליט מה לעשות עם גופנו – לדוגמה, האם לבצע כריתה מוֹנעת או לא; אבל הידע הזה מאלץ אותו לקבל החלטה גם לגבי הדור הבא, הנושא חלק מהמטען הגנטי שלנו, והחלטה זו מורכבת אפילו יותר. זאת אחת הסיבות לכך שההכרעה בדבר הטיפול עוברת במידה רבה מן הרופא אל החולה.
“4,000 שנים נדרשו לאנושות כדי להכפיל את תוחלת החיים הממוצעת של האדם מ-25 שנה ל-50, ורק מאה שנה נוספות כדי להאריך אותה ב-30 שנים נוספות. זה הישג שקשה לתאר, אבל יש לו גם מחיר, בדמותן של מחלות חדשות כמו סרטן ואלצהיימר, שלא הכרנו קודם. הרפואה מתמודדת עם הבעיות החדשות הללו, אבל עלינו לזכור תמיד את הסוגיות האתיות שמתעוררות בעקבות כל התפתחות רפואית וביו-רפואית.”
להלן ההרצאות האחרות שנישאו בכנס:
פרופסור מוטי גולני, אוניברסיטת תל אביב: ד”ר חיים וייצמן, מבט ביוגרפי.
פרופסור צבי רפופורט, מכון ויצמן: חיים וייצמן הכימאי.
אבישי לוי, מנכ”ל מיגל: מחקר תרגומי – הממשק שבין מחקר לפיתוח.
ד”ר שי מרצקי, בונוס ביוגרופ: שימוש בתאי גזע לצרכים רפואיים.
פרופסור דן תאופיק, מכון ויצמן למדע: אנזימים – מעל ומעבר לטבע.
ד”ר גל ארליך, Ehrlich & Fenster, Patent and Trademark Attorneys: קניין רוחני.
פרופסור איילת פישמן, הטכניון: אבולוציה של אנזימים במבחנה: פיתוח גיבורי-על לטובת התעשייה.
פרופסור מרסל מחלוף, הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, מתמחה בהנדסת רקמות ובפיתוח מערכות להובלת תרופות אנטי-סרטניות.
פרופסור יונינה אלדר, הפקולטה להנדסת חשמל, מתמקדת בשנים האחרונות בשיטות דגימה ובעיבוד אותות במערכות תקשורת ובהדמיה רפואית, ובביולוגיה חישובית.
ד”ר כנרת קרן, הפקולטה לפיזיקה, מתמחה בהתארגנות עצמית במערכות ביולוגיות.
ד”ר קירה רדינסקי, שייסדה את חברת ההזנק SalesPredict על סמך עבודת הדוקטורט שלה בטכניון, שבה פיתחה מתודולוגיה חדשנית לניבוי אירועים.
במשרד החינוך מציינים כי קידום נערות ונערים ללימודי מדע וטכנולוגיה הוא צורך לאומי, ומקווים ש”המדעניות המוצגות בכרזה יהוו מודל להשראה לכלל התלמידים ולתלמידות בפרט, ויעודדו אותם לעסוק בתחומים מאתגרים ומרתקים של המתמטיקה, המדעים והטכנולוגיה בחטיבות העליונות, ולקראת בחירת קריירה לעתיד לבוא.”
“אמריקה און-ליין” תשקיע 5 מיליון דולר במחקר שיתקיים בטכניון, ב-JCTI ובמרכז הפיתוח של AOL בישראל; בכירי AOL מארה”ב ומישראל ביקרו השבוע בטכניון.
AOL הודיעה בסוף השבוע שעבר כי תשקיע 5 מיליון דולר במחקר שיתקיים בטכניון, ב-JCTI (הקמפוס המשותף לטכניון ולאוניברסיטת קורנל) ובמרכז הפיתוח של AOL בישראל. שיתוף הפעולה יעודד חוקרים בטכניון ובקורנל-טק להעמיק את מחקריהם בתחומים כגון תקשורת, מזון, בריאות, חינוך, בטיחות, ממשק אדם-מחשב ועוד, להעניק למקבלי החלטות מידע נרחב ומדויק יותר, ולהעצים קהילות מקומיות.
מרכז הפיתוח של AOL בישראל מתמחה בפיתוח חדשנות בתחום ה-Online video, ולכן יתמקד המחקר בטכניון בנושא זה ויעסוק בבדיקת השפעות הצפייה בווידאו על תחושות הצופה. המחקר יכלול חוקרים מתחום הפסיכולוגיה, מדעי המחשב ועוד, ו-50% מהחוקרות יהיו נשים. פרופסור מור נעמן, חבר סגל ב-JCTI, אמר כי “שונוּת היא יעד משמעותי של כל ארגון, בין אם אקדמי או אחר, והטכנולוגיות שאנו מפתחים ישרתו אוכלוסייה שחציה נשִׁים. לפיכך מן הראוי שהרכב צוות החוקרים ישקף יחס זה.”
משלחת של נציגים בכירים מחברת AOL ביקרו בטכניון ביום ב’ (17.11.2014), בראשותו של ביל פנס, סמנכ”ל טכנולוגיות ב-AOL העולמית. חברי המשלחת התקבלו על ידי נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, סגן נשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים פרופסור בועז גולני, וראש המרכז להנדסת מחשבים בטכניון, פרופסור רפי רום.
פנס ועמיתיו ביקרו במעבדה לעיבודים גיאומטריים של תמונות, בפקולטה למדעי המחשב. במעבדה, בראשותו של פרופסור רון קימל, הוצגו מסכת אינהלציה מותאמת-אישית וטכנולוגיות של מציאות-רבודה. לאחר מכן ביקרה המשתחת במעבדה למערכות מקבילות, בראשות פרופסור צחי בירק, בפקולטה להנדסת חשמל.
“המועדון האסטרונומי בטכניון” נפתח בהרצאה שעסקה בשמש ובהשפעתה.
ב-10 בנובמבר 2014 נפתח רשמית “המועדון האסטרונומי בטכניון”, בארוע שכלל הרצאה ותצפית אסטרונומית שבהן נכחו כמאה איש. המועדון הוא יוזמה משותפת של אגודת הסטודנטים, מכון אשר לחקר החלל והאגודה הישראלית לאסטרונומיה (IAA).
“הכוונה היא לקיים מדי חודש ארוע כזה, המקרב את הציבור הרחב לתחום האסטרונומיה,” אמרה אור כהן, סטודנטית במסלול המשולב לפיזיקה והנדסת אווירונוטיקה וחלל וחברה באגודה הישראלית לאסטרונומיה. פרופסור אהוד בכר, ראש המכון לחקר החלל, אמר כי כבר שנים רבות הוא חולם לקיים פעילות מסוג זה בשיתוף הסטודנטים בטכניון, והודות לאור כהן יצא הרעיון הזה אל הפועל.
את ההרצאה נשא ד”ר יגאל פת-אל, יו”ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה ומנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים. “אני רוצה לדבר הערב על השמש,” אמר ד”ר פת-אל. “השמש היא הכוכב הכי חשוב לנו בשמים, כי בזכותה יש לנו חיים. אמנם היא לא כוכב גדול במיוחד, ואינה נמצאת במרכז הגלקסיה אלא בשוליה, אבל יש לה יתרונות רבים מבחינתנו, האסטרונומים: אפשר לצפות בה מכל מקום, דרך הפילטרים הטבעיים של עננים ואובך, ולא צריך לקום בשבילה באמצע הלילה.”
בהרצאתו שבר ד”ר פת-אל כמה מיתוסים הקשורים בשמש, למשל המחשבה שמרכז המסה של מערכת השמש נמצא בתוך השמש (“רוב הזמן זה נכון, אבל לא תמיד”), שהאדם הוא יצור מרכזי מאוד (“אנחנו רק אבק כוכבים, כי כל דבר על כדור הארץ, כולל היצורים החיים, עשוי מחומרים שמקורם בהתפוצצויות של כוכבים”), ושהשמש היא כדור עגול וחלק (“נהוג לומר ‘ברור כשמש’, אבל השמש מלאה כתמים, כפי שאפשר לראות כשמביטים בה היטב”).
ד”ר פת-אל הסביר כי החום והלחץ השוררים במרכז שמש יוצרים היתוך גרעיני, ובמהלך התנגשות אטומי המימן הופך חלק קטן מהמסה (כ-0.7%) לאנרגיה, שחלקה מגיע לכדור הארץ. “בשל הצפיפות הגבוהה בתוך השמש, האור מוחזר בתוכה פעמים רבות עד שהוא מתקרר ונפלט ממנה כאור צהוב – וכך אנו מכירים אותו.”
פרופסור אורית חזן, ראש המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, חזרה מביקור בפינלנד עם מסקנה ברורה: גם מדינת ישראל יכולה – וצריכה – לקחת אחריות על חינוך אזרחיה, להכניס למערכת החינוך תהליכי למידה משמעותיים, ולהחזיר את החינוך המקצועי. כי “מערכת החינוך שלנו היא משאב אסטרטגי, שקריסתו תסכן את עתידה של המדינה”.
מימין: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. משמאל: יורם וזהבה צדר
המעבדה למערכות ספרתיות מהירות ע”ש פרופסור ישראל צדרבאום נחנכה בטכניון במעמד התורמים, יורם וזהבה צדר.
ביום חמישי, 13.11.14, נחנכה בטכניון המעבדה למערכות ספרתיות מהירות ע”ש פרופסור ישראל צדרבאום, תרומת יורם וזהבה צדר. בטקס נכחו ילדיו, נכדיו וניניו של פרופסור צדרבאום, וכן נשיא הטכניון ואנשי הפקולטה להנדסת חשמל.
יורם צדר אמר כי “המדע והטכניון ליוו את אבא גם בחיי המשפחה, ואני בעצם ממש גדלתי בטכניון, וכאן גם התחתנתי. מאבא למדתי לחשוב באופן לוגי ולשאוף לחדשנות, והלימודים בטכניון הקנו לי את הכלים לקריירה מרתקת. הטכניון שזור בכל חיינו.”
נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי “זהו מאורע נדיר ואבן דרך בתולדות הטכניון, ואני מודה מאוד ליורם וזהבה – זוהי הנצחה שאין יפה ממנה, שיש בה המשכיות מקצועית ורעיונית.”
פרופסור אריאל אורדע, דיקן הפקולטה להנדסת חשמל, אמר כי פרופסור צדרבאום שינה את אופיה של הפקולטה ולמעשה הפך אותה מפקולטה טכנולוגית לפקולטה מחקרית. “עבורי הוא היה מופת למדען, מורה ומחנך. בתואר הראשון למדתי במעבדה הספרתית שהוא הקים, בתואר השני נעזרתי במאמר שלו משנת 1967, ובדוקטורט הוא היה אחד הבוחנים שלי. הוא בהחלט הראה לי שקריירה אקדמית היא סוג של מעיין נעורים.”
יורם אור-חן, מוותיקי הפקולטה, סיפר על חייו המרתקים של פרופסור צדרבאום, שהביא לפקולטה גם את שני ממשיכי דרכו, הדיקנים פרופסור משה זכאי ופרופסור יעקב זיו. “שלושתם השפיעו על הפקולטה ועל הטכניון כולו, וכאן בעצם נולד ההיי-טק הישראלי.”
ישראל צדרבאום, יליד ורשה (1910), סיים בגיל 24 תואר בהנדסת חשמל במכון הפוליטכני של ורשה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת כמהנדס אלקטרוניקה בשרות השידור של בריה”מ, ואחר כך במחקר ופיתוח בתחום הצילום.
ב-1948, שנתיים אחרי שסיים דוקטורט (“קנדידט”) במוסקבה, עלה צדרבאום עם משפחתו לישראל והצטרף לצוות המדעי במשרד הביטחון, שיהפוך לימים ל”רפאל”. שם הוא תרם תרומה מכרעת לתחום המיחשוב והאלקטרוניקה, וחינך דור שלם של חוקרים על השילוב המתמיד בין עשייה מדעית לדאגה לביטחונה של מדינת ישראל.
במקביל לעבודתו השלים צדרבאום דוקטורט במתמטיקה שימושית ב-London Imperial College. והיה לאחד המומחים המובילים בעולם בתחום תורת הרשתות בכלל, ובנושא רשתות n-port בפרט. הצטרפותו לפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, בשנת 1963, סימלה את פסיעתה של הפקולטה לעידן של הנדסת חשמל מודרנית, ותוך שנתיים הוא מונה לדיקן. שני ההישגים הגדולים הרשומים על שמו מתקופת הדיקנות הם גיוסו של סגל חדש והקמתה של מעבדה ספרתית, הראשונה מסוגה בישראל.
בנו של ישראל, יורם צדר, גדל בטכניון – כאן הוא חגג בר מצווה, כאן התחתן וכאן סיים שני תארים בהנדסת חשמל – וכיהן בשורה של תפקידים בכירים בחברת סנדיסק (SanDisk Corp), שממנה פרש ב-2011. בתפקידו האחרון בחברה שימש סגן-נשיא בכיר.
ליורם ואשתו זהבה שלושה בנים ושני נכדים, והם גרים בארה”ב אך מבקרים בישראל לפחות פעמיים בשנה.
כנס בנושא “כימיה וביוטכנולוגיה בשירות האדם” ייערך בטכניון במלאת מאה שנה ל”תגלית האצטון” של הנשיא הראשון.
ביום שלישי, 18 בנובמבר, יתקיים בטכניון כנס ייחודי במלאת מאה שנים ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל. הכנס, שכותרתו “כימיה וביוטכנולוגיה בשירות האדם”, יתקיים בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך. הכנס יחל בשעה 9:00 בבוקר.
נשיא החברה הישראלית לכימיה, פרופסור אהוד קינן מהטכניון, מסביר כי פעילותו המדעית של ד”ר חיים ויצמן בתחום הכימיה – ענף שהוא הבסיס לכל מדעי הטבע – היא “מופת העשוי לשמש השראה לדור הצעיר. לד”ר ויצמן היו מעל ל-120 פטנטים בתחומים שונים, ובהם תהליכים כימיים לייצור חומרי צבע, ייצור כימיקלים ודלק על ידי התססה של עמילן וסוכר מצמחים, ייצור גומי סינתטי איכותי, תחליפי מזון ועוד.”
ההמצאה הידועה ביותר של ד”ר ויצמן, שהכנס יציין 100 שנים להולדתה, היתה שיטה חדשנית להפקת אצטון מתירס. במלחמת העולם הראשונה שימש האצטון לייצור חומרי נפץ, והמחסור בו פגע במאמץ המלחמתי של בריטניה. התהליך החדשני שפיתח ד”ר ויצמן חיזק את יוקרתו בקרב מנהיגי בריטניה ואת קשריו עם אישים כגון שר החימוש לויד ג’ורג’ ושר הימייה וינסטון צ’רצ’יל. קשרים אלה סייעו לד”ר ויצמן בפעילותו הציונית, שהובילה להצהרת בלפור.
“אילו חי ד”ר ויצמן עמנו כיום, הוא היה שמח לראות כי הכימיה היא אחד היסודות העיקריים של כלכלת ישראל,” אומר פרופסור קינן. “מוצרים כימיים מהווים כ-40% מכלל הייצור התעשייתי של ישראל ו-25% מהייצוא. שניים מתוך 10 נשיאי ישראל – חיים ויצמן ואפרים קציר – היו כימאים, ואין זה מפתיע שכל ששת פרסי הנובל, שהוענקו עד היום למדענים ישראלים, היו בתחום הכימיה. בישראל פועלים כ-6,000 כימאים, 5,000 מהנדסי כימיה ו-800 מורים לכימיה. השנה, כאשר אנו חוגגים 80 שנה להקמתה של החברה הישראלית לכימיה, ראוי לזכור כי מדעי הכימיה והתעשייה הכימית מהווים רכיב מרכזי בקיומה של המדינה.”
ד”ר דורית טייטלבאום, מפמ”ר כימיה במשרד החינוך, ציינה כי “הכימיה היא לא רק מקצוע מדעי בסיסי חשוב כשלעצמו, אלא גם בסיס חשוב מאוד למדעים נוספים. בלי כימיה אי אפשר לבצע מחקר מהותי ופורץ דרך ברפואה, בביוטכנולוגיה, בביוכימיה, במדע החומרים ובכל שטחי ההנדסה. לכן פועל משרד החינוך לחיזוק לימודי הכימיה בכל בתי הספר התיכוניים.”
רחל ויצמן שנאורסון, יו”ר עמותת מורשת חיים ויצמן, ציינה כי “העמותה עוסקת בשימור ופיתוח מורשתו של ד”ר חיים ויצמן, בעיקר לשם חינוך בני נוער וסטודנטים להצטיינות מדעית ולשילובה בצורכי החברה הישראלית.”
רפואה אישית והשלכותיה
חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור אהרון צ’חנובר מהטכניון, ירצה על מהפיכת הרפואה המותאמת-אישית: האם אפשר לרפא את כל המחלות ובאיזה מחיר? כיצד מגיעות תרופות אל ארון התרופות שבביתנו? מה שורשן ומה מקורן? תרופות רבות וחשובות, כמו אספירין ופניצילין, התגלו באקראי. בעקבות התגליות האקראיות הללו, ועם התפתחות הכימיה והיכולת לייצר מולקולות מורכבות, הגיע עידן הגנום, שבו אפשר לסרוק ספריות ענק, בנות מיליוני מולקולות, עד למציאתו של החומר בעל ההשפעה הרצויה. כיום אנו עומדים בפתחו של עידן חדש בפיתוח תרופות ובריפוי מחלות – עידן הרפואה המותאמת אישית. הגנום האנושי, שנחשף לפני כעשור, יאפשר לנו לפענח ולהבין את מנגנוני הפעולה של מכלול החלבונים בגוף, ולפתח מולקולות קטנות שיווסתו את פעולותיהם. מדובר ברפואה מסוג חדש, המותאמת למחלתו של החולה האינדיבידואלי ואיננה תופסת אותו כחלק מקבוצה. רפואה זו כרוכה בבעיות אתיות רבות, הנובעות מחשיפת מידע גנטי על כל אחד מאיתנו.
ויצמן: מדען ומנהיג
פרופסור מוטי גולני מאוניברסיטת תל אביב ירצה על חיים ויצמן מנקודת מבט ביוגרפית: האם היה מדען בשליחות מדינית או מנהיג, כימאי לשעבר? גם פרופסור צבי רפופורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים ידבר על חיים ויצמן ככימאי יצירתי ופורץ דרך במדע, מתחילת עבודתו בברלין ועד סוף תקופת מנצ’סטר. פרופסור חיים אביב מחברת הרבמד בע”מ, מחלוצי התעשייה הביו-טכנולוגית בישראל, ירצה על עבר, הווה ועתיד בתחום המרתק הזה. בוגר הטכניון ד”ר שי מרצקי מחברת בונוס ביוגרופ ירצה על שימוש בתאי גזע לצרכים רפואיים. פרופסור דן תאופיק ממכון ויצמן למדע ידבר על פיתוח אנזימים חדשים מעל ומעבר לטבע. ד”ר גל ארליך, ממשרד הפטנטים ארליך את פנסטר בע”מ, ירצה על מורכבותו של נושא הקניין הרוחני בתחומי הביוטכנולוגיה. פרופסור איילת פישמן מהטכניון תרצה על אבולוציה של אנזימים במבחנה ופיתוח גיבורי-על לטובת התעשייה. פרופסור רון מילוא ממכון ויצמן למדע ידבר על אוכל ודלק מאוויר וכן על צמחים, חיידקים ובני אדם. ד”ר אורן בקר מחברת וידאק פארמה יחתום את התכנית בהרצאתו: “האם ניתן להכניס חולדה לתוך המחשב – או כיצד שינה המחשב את עולם פיתוח התרופות?”
הגופים המארגנים הם החברה הישראלית לכימיה, הפיקוח על הוראת הכימיה במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, ועמותת “מורשת חיים ויצמן – המדע בשירות החברה”. הכנס נתמך על ידי הטכניון, המועצה הציונית בישראל, יד חיים ויצמן, עורכי פטנטים ארליך את פנסטר, חברת בונוס ביוגרופ וחברת וידאק פארמה.
