מחקר בטכניון מראה כי ניתן להגדיל במידה ניכרת את הכנסות המדינה ממכירת הדירות לדיירים בדיור הציבורי ולקצר את משך הזמן למכירתן. החוקרים בחנו למעלה מ- 16 אלף דירות בין השנים 1999-2008 – כלל הדירות שמכרה חברת “עמידר” במהלך התקופה.
ניתן היה להעלות בכ- 30 אחוזים את הכנסות המדינה ממכירת הדירות בדיור הציבורי ולהפחית את הזמן הממוצע למימוש המכירה ב- 22 חודשים. כך מצאו פרופסור דני בן-שחר וד”ר יובל ארבל מהמרכז לחקר העיר והאזור בטכניון במחקר שנעשה בשיתוף עם פרופסור סטיוארט גבריאל מUCLA-.
החוקרים בחנו את נתוני הדיור הציבורי של חברת “עמידר” – בסך הכל כ-60 אלף דירות משנת 1999 (כמחצית ממלאי הדירות בדיור הציבורי באותה תקופה) והתחקו אחרי קבלת ההחלטות של הדיירים בנוגע להנחות שהמדינה הציעה להם ברכישת הדירות לאורך התקופה 1999-2008. מאז היוזמה החקיקתית של חבר הכנסת דאז, רן כהן, יזמו שרי השיכון השונים מבצעי הנחה נוספים ששינו את הקריטריונים לקביעת ההנחה המוצעת לכל דייר. לאחרונה חודשו מבצעי ההנחות.
מן המחקר עולה כי ההנחה הממוצעת על פני כלל המבצעים בה מומשה הרכישה עומדת על 78 אחוזים מערך הנכס. “בדקנו איך הנחות שהוצעו למשק הבית בעבר השפיעו על ההחלטה אם לממש את הרכישה בהנחה המוצעת בהווה”, מסביר פרופסור בן-שחר. “מצאנו שבעוד שלא קיים דפוס מסודר כלשהו להנחות שמוצעות לדייר על פני זמן, הרי שבכל זאת ההצעות הקודמות השפיעו על קבלת ההחלטות אם לממש את הרכישה בהנחה המוצעת בהווה. ממצא זה תומך בגישה המערערת על התיאוריה הכלכלית המניחה ראציונליות של מקבלי החלטות ושלפיה הנחות שניתנו בעבר אינן רלבנטיות לקבלת החלטות בהווה אם לא ניתן ללמוד מהן לגבי דפוס ההנחות הצפוי”.
העבודה ייחודית בהתבססותה על החלטות אמיתיות שהתקבלו בשטח (ולא במעבדה) ובכך שמדובר בקבלת החלטות בסכומים גבוהים עם השלכות כלכליות מרחיקות-לכת עבור משקי הבית. זאת ועוד, המחקר מראה את ההשלכות האפשריות של התנהגות לא ראציונלית על ניהול של המדיניות הציבורית הנהוגה במכירת הדירות לדיירים. החוקרים מדגישים כי ניתן לייעל את מכירות הדירות בדיור הציבורי בישראל על ידי קביעה מראש של דפוס השתנות ההנחות על פני זמן אשר מפנים את התנהגות הרכישה של הדיירים בתנאי שקובעי המדיניות כמובן לא יפרסמו את תכניותיהם להנחות העתידיות אלא רק את ההצעה הנוכחית.
המחקר מאשש את קיומה של יוריסטיקת-העיגון (כלומר, קבלת החלטות אינטואיטיבית המוטה יתר על המידה מפרט מידע כלשהו) בהחלטה בעניין רכישת הדירה. נמצאו גם ראיות לכך שיוריסטיקת-העיגון משתנה בהתאם למאפייני הפרט ולמאפייני השוק.
פרופסור דני בן-שחר יציג את ממצאי המחקר בפני שר האוצר, יאיר לפיד, בביקורו בטכניון ביום המדע ב-26 במארס.
טיפת צבע-קירות צהוב הנופלת לתוך מים (התמונה הפוכה)עשן קטורת שעובר תהליך אי-יציבות ומסתלסל ככל שהוא מתרחק מהמקור (ממקל הקטורת)
מיקי וידנפלד, בקרוב דוקטורנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, מתעד בצילומיו את תחום המחקר שלו – מכניקת זורמים.
כתיבה וצילום: מיקי וידנפלד
התשוקה שלי למכניקת זורמים התעוררה בתואר הראשון, בהשראת צילומי הזרימה בספרו של ון דייק, Album of Fluid Motion. את התואר הראשון עשיתי כעתודאי בטכניון, בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל. בתואר השני, באותה פקולטה, חקרתי בעיה במכניקת הזורמים, והתמקדתי ביציבות “מרנגוני-בנרד” של שכבת נוזל. במחקר הזה, שנערך בהנחייתו של פרופסור יצחק פרנקל, ראיתי כיצד ניתן להשתמש בכלים של מתמטיקה שימושית לניתוח בעיה בסיסית ולהבנה עמוקה של המנגנונים הפיזיקליים העומדים מאחורי תופעות הזרימה.
את הדוקטורט אני מתחיל בימים אלו, גם הוא בפקולטה לאווירונוטיקה, אך בנגזרת שונה של מכניקת הזורמים – אווירו-אקוסטיקה. המנחה שלי הוא פרופסור-משנה אבשלום מנלה. מכניקת הזורמים היא עולם תוכן מרתק ומאתגר, שגם פונה לחוש האסתטי. הצילומים שלי, שמוצגים כאן, בוצעו בטכניקות של “תאורה מעשית” שלמדתי אצל תומר יעקובסון בבית הספר לצילום “גליץ”.
מיקי וידנפלד (www.mickeyw.com) הוא צלם ומהנדס אווירונוטיקה המתגורר בחיפה
כ-200 תלמידות מצטיינות במתמטיקה מאזור הצפון השתתפו ביום עיון מיוחד שהתקיים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון.
לרגל יום האישה הבינלאומי שיתקיים בסוף השבוע הקרוב, קיימה הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, זו השנה השתיים עשרה ברציפות, יום עיון לתלמידות מצטיינות בלימודי המתמטיקה. מטרת יום העיון היתה לחשוף בפני התלמידות את הפקולטה ומסלולי הלימוד המגוונים בה ולעורר בהן מודעות לחשיבות ולמרכזיות תחום הנדסת החשמל בתעשיות עתירות הידע בארץ, ולכדאיות הלימוד כקרש קפיצה מקצועי וכרטיס כניסה לחברות מובילות.
ביום העיון המיוחד השתתפו כ-200 תלמידות מצטיינות, הלומדות חמש יחידות מתמטיקה, מ-13 בתי ספר מחיפה ומרחבי הצפון. יום הנשים חולק לשני מושבים, במהלכם נחשף קהל המשתתפות למסלולי הלימוד המגוונים בפקולטה להנדסת החשמל, דרך הרצאות מרתקות של חברי סגל, כדוגמת הפרופסור איילת טל שהרצתה על מחקרה בתחום הגרפיקה הממוחשבת ופרופסור אבינועם קולדני שהרצה לתלמידות על מהנדסים ששינו את פני החברה. בהמשך סיירו התלמידות במעבדות הפקולטה ונפגשו עם סטודנטיות ובוגרות של הפקולטה.
” הסטודנטיות בפקולטה להנדסת חשמל מהוות השנה 18% מכלל הסטודנטים,” אמר דיקן הפקולטה, פרופסור אריאל אורדע, “אין שום סיבה שמספר הסטודנטיות בפקולטה לא יהיה שווה למספר הסטודנטים. אני סבור שהמספר הנמוך נובע מחוסר היכרות עם תחומי הלימוד בהנדסת חשמל והגיוון הרב שלהם.”
“כבר מימיו הראשונים חרת הטכניון על דגלו שוויון מגדרי בתנאי הקבלה ללימודים בו,” אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, שהגיע כדי לברך את התלמידות. “השנה בה תוקן תקנון הטכניון היתה 1911 ובאוניברסיטאות רבות בארה”ב טרם קיבלו נשים ללימודים גבוהים. ואילו כאן בישראל, היתה אמירה ברורה של בית הספר ההנדסי הראשון בארץ שלא יהסס לקבל נשים ללימודים בו.
אם תצטרפנה לטכניון יהיה לכן חלק בעיצוב עתידה של המדינה. תעודת בוגר טכניון תפתח לכן דלתות לתעשיית ההייטק בארץ.”
“בשירותי הצבאי נחשפתי לעבודת המהנדס,” סיפרה פרופסור ליהי צלניק-מנור מהפקולטה להנדסת חשמל, שארגנה את יום העיון. “כמהנדסות תבטיחו לעצמכן תעסוקה מעניינת לעתיד. כאם לשלושה ילדים, אני אומרת לכן שאין כל בעיה לשלב בין קריירה הנדסית או אקדמית לחיי משפחה, הכל תלוי בכן. מזה שתיים עשרה שנים אנו מקיימים בפקולטה את יום העיון לתלמידות מצטיינות ומספר הסטודנטיות בפקולטה עולה בהדרגה משנה לשנה.”
פרופסור משנה שנהב כהן, הצטרפה לאחרונה לפקולטה לביולוגיה בטכניון. המחקר שלה מתמקד בחקר היחלשות השריר.
פרופסור משנה שנהב כהן שבה ביולי 2013 לישראל לאחר שש שנים בארה”ב, בהן היתה חוקרת באוניברסיטת הארוורד. היא הצטרפה כחברת סגל לפקולטה לביולוגיה בטכניון ומפתחת תחום מחקר חדש המשלב בין ביולוגיה של שריר והביוכימיה של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום. המחקר במעבדתה של פרופסור משנה כהן מתמקד בהבנת המנגנונים המולקולרים המובילים לפירוק מסיבי של חלבוני שריר ולהיחלשותו של השריר (אטרופיה) בעקבות השמנה או הרעבה, מחלות שונות כגון סוכרת, אי ספיקת לב, וסרטן, בתהליך ההזדקנות, או בעקבות פגיעות עצביות.”
פרופסור כהן סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בר אילן ב-2002 אחרי מסלול ישיר מהתואר הראשון. הדוקטורט שלה התמקד בתהליכי התמיינות של תאים, תוך שימוש בתאים סרטניים ותאי שריר כמודל ניסויי. בסיום הדוקטורט החלה לעבוד בחברת פרוטאולוג’יקס, של הפרופסורים חתני פרס נובל – אהרן צ’חנובר ואברהם הרשקו.
“בפרוטאולוג’יקס נחשפתי לביולוגיה של מערכת היוביקוויטין, וסרקתי מולקולות קטנות במטרה למצוא מעכבים לתהליכי יוביקוויטינציה ספציפיים שישמשו כתרופות לטיפול במחלות כגון איידס וסרטן.” היא מספרת. “המחקר בתעשייה הוא מוכוון-מוצר, ואותי מעניין יותר להבין את המנגנונים המולקולריים המעורבים בתהליכים ביולוגיים שונים. לכן החלטתי לחזור לאקדמיה וב-2006 – יצאתי לפוסט-דוקטורט בבית הספר לרפואה בהארוורד, אצל פרופסור אלפרד גולדברג – האיש שגילה את הפרוטאוזום וחקר את השריר במשך ארבעים שנה. יצרתי שם נישה ששילבה חקר היחלשות השריר (אטרופיה) במצבים פתולוגים שונים תוך התמקדות בפעילות האנזימתית של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום.”
אטרופיה היא דלדול של מסת השריר. “זהו מצב שבו יש פירוק-יתר של חלבוני השריר – בעיקר חלבוני הכיווץ – על ידי הפרוטאוזום, ואנחנו חיפשנו דרך לעכב את תהליך זה. כיום, הפתרון העיקרי, ואולי היחיד, להעלאת מסת שריר הוא התעמלות מאחר והפעלת השריר משתיקה את תהליך האטרופיה. אנחנו מנסים לתת מענה לאנשים שלא יכולים להתעמל כדוגמת חולים כרוניים, חולים מונשמים או מגובסים.”
“בהארוורד השתמשתי בשיטה חדשנית ויעילה לביצוע מניפולציות גנטיות בעכבר בוגר. שיטה זו כוללת הזרקה של פלסמיד DNA ישירות לתוך שריר עכבר ,לצורך השתקת ביטוי של חלבון ספציפי או ביטויו ביתר. לאחר ההזרקה מופעל פולס חשמלי עדין לצורך החדרת הפלסמיד לתאי השריר. כך זיהינו אנזימים שממלאים תפקיד קריטי בתהליך האטרופיה ושעיכובם מונע ירידה במסת שריר. בנוסף, הוכחנו שאטרופיה היא תהליך הדרגתי ומבוקר, לא כאוטי, המאפשר לשריר להמשיך לתפקד גם במצבים מואצים של אטרופיה כגון הרעבה או מחלות שונות. בהארוורד, פיתחתי שיטות ביוכימיות שונות המאפשרות היום לכמת חלבוני כיווץ , כמו מיוזין ואקטין, בשריר של עכבר בוגר. השאיפה שלי היא לפתח מערכת שיטתית לחשיפת פקטורים של מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום אשר קריטיים לתהליך האטרופיה ועל כן יוכלו לשמש כמטרות טיפוליות.”
את הבדיקה שפיתחה שם – אלקטרופורציה בגוף החי (in vivo electroporation) – הביאה איתה לטכניון ביולי 2013. “חזרנו לכאן אחרי שש שנים בארה”ב, עם ארבעה ילדים, והתיישבנו ברעננה.” היא מספרת. “הטכניון ידוע כמוסד אקדמי מוביל בעולם. הסביבה האקדמית בפקולטה לביולוגיה בטכניון מעשירה ומפתחת, ודומה מאוד לסביבה המדעית שהתרגלתי אליה בהארוורד. זו סביבה מדעית מתקדמת הממריצה את המחקר המדעי הן בקרב הסטודנטים והן בקרב חברי הסגל.”
בטכניון מתכננת פרופסור כהן להמשיך בחקר המנגנונים המולקולריים הקשורים לתאי השריר והפרוטאוזום, ובהמשך לפתח תרופות וטיפולים קליניים המתבססים על מחקרה.
שהרזאד סרחאן בכלל לא אהבה ללמוד – עד שמורֶה נלהב הדביק אותה בחיידק הפיזיקה.
בגיל 25, עם תואר שני בפיזיקה ותינוקת בת חצי שנה, מתחילה שָהרָזאד סרחאן דוקטורט בהוראת המדעים. למרבה הפלא, עד כיתה י’ היא נחשבה תלמידה ממוצעת, ובכלל לא אהבה ללמוד.
ומה קרה בכיתה י’?
בכיתה י’ התחלתי ללמוד פיזיקה. המורה שלנו היה דאהר עדווי מהכפר טורעאן. כשנכנסנו לשיעור הראשון שלו הוא עמד ליד החלון, מול ירידה חדה, ובמקרה עברה שם משאית עמוסה שהתקשתה לנסוע בירידה. הוא הראה לנו אותה והסביר לנו את מצבה של המשאית במונחים פיזיקליים. אמנם לא הבנתי את ההסבר שלו, אבל התלהבתי מהגישה שלו – הניסיון להסביר לנו את ה”סוד” שלפיו עובדים כל הדברים בעולם – ומההתלהבות שלו. הוא לימד אותנו כמה יפה להבין את עקרונות הטבע הסובב אותנו. באותו יום הבנתי שפיזיקה היא התחום שאני רוצה ללמוד.
והצלחת?
כן, למדתי מאוד ברצינות, הוצאתי 97 בחמש יחידות פיזיקה, וקיבלתי תעודת הצטיינות ממשרד החינוך. בכימיה קיבלתי 94, והציון המשוקלל היה 113. לכן קיבלו אותי לטכניון למרות הציון הפסיכומטרי, שלא היה משהו.
יש לך שֵׁם מיוחד.
נולדתי בתקופה שאבא שלי שיחק ב”אלף לילה ולילה”, והוא החליט לקרוא לי שָהרָזאד (שהרזאדה), על שמה של הדמות מְסַפֶּרֶת הסיפורים.
אבא שחקן?
כן. אבא שלי, עדנאן טראבשה, הוא מחזאי ושחקן בתיאטרון ובקולנוע, ואת רוב הכסף שהרוויח מסרטים תרם לחוגים ולמתנ”סים במגזר. בין השאר הוא הקים את עמותת “מראות” לקרקס ולתיאטרון וניהל את המתנ”ס במג’אר. כיום הוא מתנדב כמנכ”ל תיאטרון אל מידאן בחיפה, אחרי שהצליח להוציא אותו מגרעון. הוא גם שיחק, עם אחי הבכור, ב”הכלה הסורית”, ואמא שלי, לינדה, הייתה בצוות התופרות שהכינו את הבגדים לסרט.
ספרי טיפה על הכפר שלך.
מג’אר הוא כפר גדול – יותר מ-20 אלף תושבים – עם אוכלוסייה מעורבת (דרוזים, מוסלמים ונוצרים). רוב התושבים דרוזים, כמוני.
לא הרבה ידוע בציבור על הדת הדרוזית.
נכון, וגם בתוך הקהילה הדרוזית לימוד הדת הוא תהליך ארוך, ולא הכול גלוי. בעיקרון זאת דת פילוסופית, והדמויות המרכזיות אצלנו הן פילוסופים כגון אפלטון, אריסטו ופיתגורס. עבורנו, הדת היא החוכמה וספרי הקודש הם ספרי חוכמה שכתבו הפילוסופים. הדת מבוססת על איזון בין הרגש לשכל, אבל הפוסק האחרון הוא השכל. כדי להבין יותר את עצמך ואת החיים אתה חייב להתבונן יותר, ולהקשיב הן לעצמך והן לטבע הסובב אותך.
ומה עם מצוות?
אנחנו לא מחויבים לצום, ולא להתפלל, ולא לקיים טקסים כלשהם. האדם צריך לנהוג לפי האמונה שלו, ולפעול מתוך רצון ולא מתוך כפייה. בתי התפילה שלנו – ‘ח’ילווה’ – צנועים מאוד ואסור לקשט אותם. הם בעצם מקומות שבהם הדרוזי מתבודד וקורא בספרי הקודש.
אתם מאמינים בגלגול נשמות.
נכון. בתפיסה הדרוזית, הנשמה היא האור הבוהק בצלם החי, ובעת עזיבתה חובה לקבור את הגוף מיד.
גוף האדם הוא משכן הנשמה ואין לפגוע בו. לכן הרצח הוא פשע נורא, והרוצח מנוע מקריאה בספרי הדת.
ספרי קצת על עצמך.
ההורים שלי הם כאמור עדנאן ולינדה, ויש לי שני אחים: פיראס ובשאר. אני האמצעית. נולדתי בדצמבר 1987, כך שאני כיום בת 25. נשואה למחמד סרחאן, עם תינוקת בת חצי שנה בשם סילין. למדתי בבית הספר אל מנצורה, קרוב לבית שלי.
מתי הגעת לטכניון?
ב-2006 התחלתי ללמוד כאן פיזיקה. השנה הראשונה היתה קשה מאוד. אין הרבה אוטובוסים ממג’אר לכאן, והנסיעה לקחה לי שעתיים בכל כיוון. היה מתיש, וממש בקושי עברתי חצי מהקורסים. בסוף השנה ההורים התעקשו שאעבור למעונות הטכניון, כדי לחסוך לי את הנסיעות. מגורים במעונות אינם מקובלים אצלנו במגזר, במיוחד במשפחות שמרניות כמו שלי, אבל הבנתי שזה מה שיאפשר לי להתמקד בלימודים. עברתי בין בני המשפחה הדתיים והסברתי את המצב, והם הביעו את הסכמתם.
וסיימת את התואר.
כן, ולקראת הסוף לקחתי קורס בפיזיקת חלקיקים. המרצה, פרופסור שלומית טרם, סיפרה על העבודה שלה ב-CERN ועל מאיץ החלקיקים הגדול בעולם (LHC), ואני עוד זוכרת איך אחד הסטודנטים בקורס אמר לי: עוד תגיעי לשם.
וזה קרה?
כן. בסמסטר האחרון של התואר שלחתי מייל לשלומית, והיא קיבלה אותי לתואר שני אצלה. שלושה שבועות אחר כך כבר נסעתי ל-CERN לשבועיים. זאת היתה תחילת המחקר שלי לתואר, שבו התמקדתי באחד מענפי תיאוריית הסופר-סימטריה, שהיא הרחבה של המודל הסטנדרטי.
מה זאת אומרת?
המודל הסטנדרטי הוא המסגרת התיאורטית המקובלת כיום על רובה של הקהילה המדעית, והיא מסבירה את הכוחות הבסיסיים ואת החלקיקים היסודיים הפועלים בטבע. עם זאת, היא לא מספקת הסבר מלא – למשל להאצה של התפשטות היקום ולקיומו של חומר אפל. בתואר השני בדקתי, באמצעות המאיץ החדש, את תיאוריית הסופר-סימטריה שמסבירה את התופעות האלה.
ואיך היה?
התואר היה מגניב – העבודה עם שלומית, עם שאר הסטודנטים שלה ועם הקבוצה הבינלאומית ב-CERN היתה נהדרת. עבדתי קשה מאוד אבל למדתי המון ומאוד נהניתי. כיום אני כבר בתחילת הדוקטורט, בהנחיית פרופסור אורית חזן מהמחלקה להוראת המדעים והטכנולוגיה, ובמקביל מתחילה ללמוד בתוכנית “מבטים”.
ולא שכחת את המורה שלך, דאהר עדווי?
ברור שלא. עוד לפני תחילת התואר השני הכנתי לו שלט-תודה, מתוך כוונה להצטלם עם השלט כשאגיע לשוויץ. השלט חיכה מתחת למיטה שלי, וכשנסעתי ל- CERN הצטלמתי ושלחתי את התמונה לדאהר. כי באמת, בזכותו נכנסתי לעולם הפיזיקה.
מה כל כך מעניין בפיזיקה?
הפיזיקה, הפילוסופיה והדת הן שלוש שפות שמסבירות את העולם ואת החיים, ואני מתייחסת אליהן כאל שלושת הקווארקים של החיים. אנחנו, בני האדם, אוהבים לשאול שאלות – להבין מה, למה ואיך – והשפות הן דרכים לקבל תשובות לשאלות שלנו. יש גם הקבלה מסוימת בין השפות השונות; לדוגמה, אלוהים (בלשון הדת) הוא המחשבה (בפילוסופיה) והכוח (בפיזיקה).
מה הביא אותך לעולם ההוראה?
המצב הקשה בבתי הספר, והידיעה שלמורים טובים יש השפעה עצומה. החלום שלי הוא לעזור לתלמידים להצליח וליהנות בלימודים, כמו שקרה לי. שיוכלו להמשיך את דרכם באקדמיה ובשוק העבודה, וכך תתפתח חברה משכילה יותר, שמחה יותר, אלימה פחות. אני שואפת להקים בית ספר משלי, שחושף את תלמידיו למגוון של תחומים מעניינים ומעודד אותם לשאול שאלות. אני רוצה לפתח שם שיטות לימוד חדשות, הנשענות על שלושת התחומים שהזכרתי לעיל – פילוסופיה, פיזיקה ודת – בשילוב אמנות. כי האמנות היא הכוח שמאפשר לנו לעבור בין שלושת התחומים האלה.
את מכוּוֶנֶת לנתינה לחברה.
כן, זכיתי בחיים מאוד טובים, וברור לי שזה לא מפני ש’מגיע לי’ אלא מפני שזה מוביל אותי לעזור לאחרים. וכשאדם חולק את הטוב שלו עם אחרים, הוא לא מפסיד אלא מרוויח.
איפה ספגת את הרעיון הזה?
בבית. אצלנו, כשעושים קפה בבוקר, לוקחים בחשבון שמישהו יצטרף ולכן תמיד מכינים כוס נוספת. אחרי שאוכלים אצלנו סעודה גדולה מחלקים בשכונה את מה שנשאר, וכשמישהו במצוקה, מתגייסים למענו. גדלנו על זה, על תרומה לקהילה ועל כבוד לזולת, וכיום זה חלק מהחיים שלי. אני חולמת לראות כמה שיותר אנשים שמחים מסביב, ומאמינה ביכולות שלי לעשות את זה גם דרך הפיזיקה. אם כל אחד בחברה יעניק לאחרים את מה שעושה לו טוב, כולנו נהיה יותר מאושרים, והחברה תהיה יותר טובה ופחות אלימה.
מה את עושה כיום בהקשר הזה?
אני יוצרת שותפויות בין ארגונים למען העצמת המודעות לחשיבות לימודי הפיסיקה והאמנות, בתקווה שמשרד החינוך יקצה את שעות התגבור בפיסיקה לפרויקטים חדשניים, שמציעים שיטות לימוד חדשניות המלהיבות תלמידים ומקרבות אותם לתחום. אני מאוד מאמינה בגיוס ההורים ובהפיכתם לשותפים בתהליך הלמידה. לפי דעתי זה אלמנט חשוב מאוד בהצלחת הילדים.
האם את מעורבת גם בקהילה הדרוזית?
בהחלט. חשוב לי מאוד להשפיע במיוחד על המצב בחברה שלי, ולכן כבר בשנה הראשונה לתואר הראשון התנדבתי ביחידה לקידום סטודנטים – איתרתי סטודנטיות דרוזיות בתחילת לימודיהן כאן, כדי שהיחידה תעזור להן בנושא המעונות ובעניינים אחרים. מאז יזמתי פרויקטים שונים, ביניהם “פיזיקאים אמנים” לשיפור לימודי הפיזיקה בכפרים הדרוזיים. בפרויקט הזה לימדתי תלמידים מצטיינים, או בעלי פוטנציאל להצטיינות, אסטרופיזיקה ופיזיקת חלקיקים, וגם לימודי אמנות. נסעתי איתם לאינטל ולמכון ויצמן, והלהבתי אותם בקשר ללימודי פיזיקה. בסיום הפרויקט ערכתי תחרות בין התלמידים שהצטיינו לאורך לימודם, בנוכחות הוריהם וכלי תקשורת מיקומיים, אבא שלי תרם את הפרסים הכספיים, ואת הפרס למקום הראשון – טלסקופ – העניקה עמותת ITWORKS שליוותה את הפרויקט.
איך היית מסכמת את השקפת העולם החינוכית שלך?
מי שאין לו, אינו יכול לתת, ולכן עלינו להעניק לילדים שלנו את האושר שאותו יעבירו לדורות הבאים. מבחינתי, החוכמה היא האושר, וקיבלנו אותה מאבותינו כדי להעצים אותה ולהעביר אותה הלאה.
חלק מהתלמידים הזוכים בתחרות. צילום: אבישי פינקלשטיין
הזוכים: בתי הספר עירוני ד’ מתל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת; התחרות חוגגת עשור; הקבוצות הזוכות יטוסו לתחרות FIRST העולמית שתתקיים בחודש הבא בארה”ב.
52 נבחרות מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ השתתפו ב- FIRST, תחרות הרובוטיקה הגדולה בישראל. בתום תחרות שנמשכה יומיים, ניצחה קבוצת התלמידים המשותפת לשלושת בתי הספר: עירוני ד’ – תל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת. התלמידים הזוכים ישתתפו באליפות העולם ברובוטיקה בסנט לואיס, ארה”ב, שתתקיים בסוף חודש אפריל, ויתחרו מול קבוצות תלמידים מארה”ב ומרחבי העולם.
“אנחנו מאוד מתרגשות. זו הפעם הראשונה שבית הספר שלנו זוכה,” אמרו דינא אבו פול ושדיא בדראן תלמידות כיתה י”ב מתיכון ג’ת. “עבדנו הרבה זמן על הרובוט אבל המאמץ השתלם”. שדיא בדראן, שהפגינה כישורי נהיגה מרשימים ברובוט, שהביאו לניצחון קבוצתה, קיבלה חיבוקים מכל חברי הקבוצה. “אני מרגישה גאווה גדולה בשביל כולנו”, הוסיפה.
בתחרות נדרשו הקבוצות לבנות ולתפעל רובוט המסוגל לזרוק ולתפוס כדור ולקלוע אותו לשער הקבוצה היריבה. בתחרויות הגמר התחרו התלמידים בקבוצות שהורכבו כל אחת משלושה בתי ספר שונים מרחבי הארץ. קבוצת התלמידים שזכתה בגמר, הורכבה משלושת בתי הספר: עירוני ד’ – תל אביב, תיכון אזורי משגב ותיכון ג’ת הם התחרו בתחרות הגמר בקבוצת התלמידים מבתי הספר: תיכון אביב – רעננה, תיכון עירוני שוהם ואורט בנימינה.
תחרות הרובוטיקה בישראל שמקיימת עמותת FIRST בשיתוף הטכניון, נוסדה בארץ בידי אלוף (מיל.) אביהו בן נון. הפעילות זוכה לתמיכת משרד החינוך והוכרזה בשנת 2013 כתכנית הקדם אקדמית המובילה של הטכניון.
ארגון FIRST נוסד בארה”ב, בשנת 1989, על ידי היזם והממציא דין קיימן, מתוך מטרה “ליצור עולם שבו צעירים חוגגים טכנולוגיה ומדע… עולם שבו צעירים חולמים להיות גיבורי מדע וטכנולוגיה.” קיימן חתום על 440 פטנטים בארה”ב ובחו”ל, בהם מכונת הדיאליזה הביתית, משאבת אינסולין ביתית, הסגווי (( Segway ורבים אחרים.
עדי חנוכה לוחצת את היד לביל קלינטון – נשיא ארה”ב לשעבר.
עדי חנוכה, מצטיינת נשיא סדרתית, לומדת במלוא המרץ בלי להזניח את המחול, הנגינה, הספורט ולימודי השפות.
קשה להגדיר אותי – אני לא נופלת לשום טייפקאסט צפוי,” אומרת עדי חנוכה, בת 26, העושה כיום את המאסטר שלה בפקולטה להנדסת חשמל. “בתיכון לקחתי ברצינות את הלימודים, אבל במקביל הייתי פעילה גם בתחומי החברה והתרבות; אני רוקדת בלט – אבל גם שיחקתי רוגבי בנבחרת הטכניון עד שנשברה לי הבוהן. אני מנגנת באורגן, מקשקשת בסינית ובספרדית ולומדת הינדי, אבל כל זה לא על חשבון ההשקעה בלימודי התואר השני.”
עדי, ילידת העיר נשר (1987), שירתה במודיעין והשתחררה כקצינה. את התואר הראשון עשתה במסגרת תוכנית המצוינות הטכניונית, והיא הבוגרת הראשונה של תוכנית אמ”ת (אלקטרוניקה, מחשבים, תקשורת) של הפקולטה להנדסת חשמל. באמצע שנת הלימודים האחרונה של התואר הראשון נכנסה עדי לאינטרנט כדי לבנות מערכת לסמסטר ב’, ולהפתעתה גילתה שסיימה את כל החובות לתואר הראשון. הרישום לסמסטר ב’ הפך לרישום לתואר שני, וכעת היא מקווה להיכנס למסלול ישיר לדוקטורט. לאור העובדה שסיימה את התואר הראשון בהצטיינות יתרה, ו”על הדרך” זכתה כמה פעמים בתואר מצטיינת נשיא, היא מאמינה שזה אפשרי.
את נהנית?
ברור, אחרת לא הייתי כאן. אני לא עושה דברים שאני לא נהנית מהם. אני אוהבת את הפקולטה, ותירגלתי כאן חדו”א שנה ראשונה כדי שהסטודנטים ילמדו לאהוב את המקצוע הזה. חשוב לי לתת כוח וביטחון לסטודנטים החדשים, שיראו את היופי בהנדסת חשמל.
מאיפה האובססיה לשפות?
בתקופת התיכון למדתי ספרדית ובתקופת הצבא למדתי סינית, שעזרה לי מאוד בטיול במזרח הרחוק. אפשר להסתדר גם בלי שפה, וניתן לנהל שיחה בסיסית בתנועות פנטומימה, אבל כשאתה יודע את השפה, השיחות שלך עם האנשים המקומיים נעשות עמוקות הרבה יותר. להינדי נחשפתי בהתמחות-קיץ שעשיתי במעבדות של חברה מסוימת בבנגלור, הודו – עבדתי שם על עיבוד תמונה במטרה לזהות גידולים כגון סרטן השד. התאהבתי בתרבות ההודית, וכיום יש לי חברים הודים כאן בטכניון, אז אני לומדת את השפה. בכלל, תקשורת בין אנשים מעניינת אותי מאוד.
מה שמתקשר גם לעניין שלך באוטיזם.
נכון. בתקופת התיכון חנכתי ילד אוטיסט, ומאז העסיקה אותי סוגיית התקשורת בין אוטיסט לאדם ‘רגיל’ חשבתי איך אפשר להקל על אוטיסטים בתקשורת עם הזולת, והגעתי למסקנה שאפליקציה ייעודית לטאבלט יכולה לחולל שינוי בעניין הזה. בהמשך, בקורס יזמות בטכניון, חידדתי את הרעיון הזה הלאה במסגרת עבודה קבוצתית.
מה הרעיון?
החלום של כל הורה לילד אוטיסט הוא שהבן שלו יהיה עצמאי, יתקשר בקלות ויידע איך להגיב במצבי חירום. כיום יש כרטיסיות מצוירות ייעודיות, שבעזרתן מסביר הילד האוטיסט מה רצונו. הבסיס לרעיון הזה כבר קיים בשיטה שנקראת pecs – בניין משפטים באמצעות כרטיסיות. הבעיה היא שהעבודה עם הכרטיסיות מסורבלת. לדוגמה – אם ילד אוטיסט הולך עם אמו לקניות, אז כדי להבהיר לה מה הוא רוצה לקנות הוא צריך להתיישב איתה ולפתוח לפניה את הכרטיסיות.
ואת רצית להחליף את זה ביישום וירטואלי?
הרעיון שלי היה ‘לתרגם’ את הכרטיסיות האלה לכרטיסיות בטאבלט. במסגרת קורס היזמות הזה ערכנו סקר ספרות בנושא, וגילינו שמט”ח בדיוק הוציאה לאור תוכנה דומה. לכן הגדרנו מחדש את הבעיה ואת הצרכים במפגשים עם הורים לאוטיסטים, עם מטפלים ועם מנהלים שקשורים לעולם הזה. הרעיון התגבש לכדי אפליקציה שתאפשר לילד האוטיסט להתמודד עם מצבים מהחיים – למשל, לתרגל אותו בתגובה נכונה לשריפה.
עסקת גם בתקשורת עם עיוורים.
הפקולטה שלחה אותי לכנס נשים באוניברסיטת Carnegi Melon – סדנה בת ארבעה ימים. הפרויקט הקבוצתי היה פיתוח משחק לילדים עיוורים בעולם השלישי, תוך שילוב מכשיר לכתיבת ברייל. במכשיר הזה יש כפתורים שמאפשרים לבנות מילים. יחד חקרנו את אורח החיים של הילדים העיוורים בטנזניה, ופיתחנו משחק לתרגול כתיבה מהירה בכתב ברייל, ולשיפור הזיכרון לטווח קצר.
גם בארץ את שותפה בפרויקט שקשור לראייה.
פרויקט “עפעפיים”, במרכז הרפואי “העמק” בעפולה, תכליתו לנטר תנועת עפעפיים. חשיבותו בכך שתנועות עפעפיים מוסרות מידע משמעותי על מצבו הבריאותי של הנבדק – על מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון, מחלות אוטו-אימוניות, השפעת תרופות ועוד. נכנסתי לפרויקט לפני כשנה וחצי, והמכשיר שבנינו מבוסס על “משקפי-אופטומטריסט” שחורות שכל משקפופר מכיר, ומגנט קטן. המכשיר הזה זכה בפרס החדשנות של איגוד הראייה הישראלי ובפרס פרוייקט מצטיין ע”ש עוז מוזס מטעם הפקולטה שלנו, וכבר עבר את ועדת הלסניקי (לניסויים בבני אדם). אנחנו ממשיכים לעבוד עליו במלוא המרץ.
אולי כמה מילים על תוכנית בח”ן?
פרופסור ליהי צלניק-מנור, חברת סגל בפקולטה, הקימה יחד איתי את התוכנית הזאת, ששמה הוא ראשי תיבות של “בנות חשמל נפגשות”. במסגרת התוכנית, שנועדה להעצים את הנשים בפקולטה, נערכים מפגשים חברתיים, פגישות בין סטודנטיות ותיקות לסטודנטיות בתחילת דרכן, הכנה למבחנים וסיוע בהתמודדות עם קשיים. במהלך השנה מתקיימות פעילויות נוספות, בהן פורום נשים שהמשיכו לתעשייה או לתארים גבוהים, הרצאות שונות ונטוורקינג.
יש לך רקורד מרשים מאוד לגיל 26.
תודה. אני אוהבת עשייה ואני אוהבת אנשים, וזה מניע אותי. גדלתי בבית שהתאפיין באיזון מוצלח מאוד בין תמיכה וחופש, והשילוב הזה פיתח בי המון סקרנות. אני מעדיפה ללמוד, לחקור ולהיפגש עם אנשים מאשר להתבטל.”
אוהבת אנשים – אבל בחרת לשבת כל היום מול מסכים.
זה לא מדויק. ברור שהמחקר מחייב ישיבה מול מסך, אבל המינון הוא בידיים שלי, ואני מקפידה לצאת מהניאונים ולנשום קצת אוויר וחוץ מדי פעם.
לכן ביקשת להתראיין בחוץ, בשמש?
ברור. אני בחורה סולארית.
הקרנה ממוקדת
עדי חנוכה עובדת בהנחיית פרופסור לוי שכטר בתחום מאיצים ומקורות קרינה לצרכים רפואיים. מקורות הקרינה האלה הם כיום מכשירים גדולים מאוד. המכשירים האלה אמנם ‘בלתי נראים’ מבחינת המטופל, כי הם נמצאים מחוץ לחדר הטיפול, אבל בשל גודלם ומחירם הם ממוקמים כיום רק במרכזים רפואיים גדולים. “החזון שלנו הוא לפתח מאיצים קטנים וזולים יותר, שיאפשרו לבצע הקרנות במרפאות קטנות וקהילתיות, וזה כמובן שינוי משמעותי. מעבר לכך, אנחנו מדברים על טיפול שיהיה הרבה יותר ממוקד, ויפחית משמעותית את הפגיעה בתאים בריאים”.
עדי חנוכה לוחצת את היד לביל קלינטון – נשיא ארה”ב לשעבר.
בשנה שעברה נפגשה עדי עם ביל קלינטון, נשיא ארה”ב לשעבר. “זה היה כנס של פורום CGIU – האוניברסיטה הגלובלית ליזמות, שנוסדה על ידי ביל קלינטון במטרה לעודד סטודנטים לקדם פיתוחים טכנולוגיים חדשניים לטובת החברה והאנושות, בעיקר לצרכים חברתיים. שלחתי את המועמדוּת שלי בקטע של ‘שגר ושכח’, אבל אז הגיעה תשובה חיובית, ובאפריל טסתי לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, ארה”ב.
“אחרי צילום התמונה הקבוצתית היתה הסתערות אדירה על הקלינטונים. היה נורא צפוף ושומרי הראש לא נתנו לנו להתקרב. צעקתי לצ’לסי : “אני מישראל!”, והיא שאלה “מי כאן מישראל?” הצבעתי, ושומר הראש אפשר לי לגשת. הצטלמתי איתה, וביל חתם לי על התג. כעבור יומיים הוא ראה אותי סוחבת שק כבד במסגרת פרויקט התנדבותי שעשינו שם, והורה לחבר’ה שלו לעזור לי, אבל אני חייכתי ואמרתי, It’s Ok. הוא חיכה שאניח את השק, לחץ את ידי וחיבק אותי.
“בכנס הוצגו פיתוחים מרתקים, למשל כדורגל שטוען מצבר בזמן שמשחקים בו, ויכול לספק חשמל לתאורה בהמשך הערב. זה היה כנס מרתק גם מבחינה תרבותית, כי היו שם אלף סטודנטים מכל העולם, כולל נציגים מחברון, סוריה ועירק, ואני הייתי הישראלית היחידה.”
בבדיקת חיכוך של משטחים שמחקים מרקמי פני שטח שהתפתחו ברגלי צפרדע, צרצר וסלמנדרה.
חוקרי הטכניון מצאו דרך לשפר משמעותית את תהליך הגילוח, בעקבות בדיקת חיכוך של משטחים שמחקים מרקמי פני שטח שהתפתחו ברגלי צפרדע, צרצר וסלמנדרה.
קבוצת החוקרים, בראשותו של פרופסור משנה מיכאל ורנברג, ראש המעבדות לטריבולוגיה בפקולטה להנדסת מכונות, בדקו כיצד הצפרדע, הסלמנדרה והצרצר, המתקיימים בסביבה רטובה, אינם מחליקים על משטחים לחים. המשטחים שמחקים מרקמים ביולוגיים נבדקו בעזרת מתקן יחיד מסוגו בעולם שנבנה על ידי קבוצת המחקר של פרופ’ ורנברג. מתקן זה מסוגל למדוד כוחות שמתפתחים בין משטחים במגע, כמו חיכוך ואדהזיה, בזמן שהוא עובד בתוך מיקרוסקופ אלקטרוני סורק. זה מאפשר בו-זמנית גם לראות ברזולוציה גבוהה כיצד מתנהגים המשטחים שבמגע. “אנו משתמשים בפתרונות של הטבע כמקור השראה לפיתוח טכנולוגיות הנדסת פני שטח חדשות”, מסביר פרופ’ ורנברג. “אנו עושים זאת בשיתוף פעולה עם ביולוגים המספקים לנו מידע על התפקידים והמבנה המורכבים של מערכות ביולוגיות אותו אנו מנסים לפשט וליישם באמצעים טכניים. תהליך זה מאפשר גם להבין כיצד דברים עובדים בטבע וגם לקדם את ההנדסה”.
החוקרים מצאו שהחיות המתקיימות בסביבה רטובה משפרות את האחיזה שלהן ע”י סילוק נוזל מהמגע בעזרת תעלות מיוחדות הקיימות במשטחי המגע שברגליהן. הסתבר שבעיה דומה קיימת גם בסכיני גילוח מודרניים. פס הגומי שנמצא מתחת לסכינים נועד להגדיל חיכוך כדי למתוח את העור לפני שהסכינים עוברים עליו לקבלת גילוח טוב יותר. נוכחות של קצף גילוח על העור מקטינה את החיכוך ולכן מפריעה למתיחת העור. כדי לבדוק מכשירי גילוח אמתיים, החוקרים הוציאו את סכיני הגילוח והחליפו את פס הגומי המקורי, שהיום נושא סדרה של מגבים קטנים (ציור 1), בפס גומי עם מרקם משושים ביו-חקייני שהם בנו בעקבות בחינת רגלי הצפרדע, הצרצר והסלמנדרה. “המשטח שאנו ייצרנו במעבדה יעיל פי שניים בהגדלת החיכוך עם העור בנוכחות קצף גילוח מהמשטח הנמצא בסכינים המסחריים”, מסביר פרופ’ ורנברג, שהגיש פטנט על הגילוי ביחד עם הסטודנט שלו, אלכסיי ציפניוק. “המשטח שלנו גם נעים יותר במגע עם העור”, מוסיף אלכסיי, שביצע ניסויי מדידת חיכוך על עור ידו (ציור 2). פוסטר של אלכסיי נבחר לאחרונה כאחד משלושה הפוסטרים הטובים ביותר בתחרות שנערכה במכון לננוטכנולוגיה ע”ש רסל ברי (RBNI).
היא מתמוגגת מהמפגש המחודש עם הסטודנט הישראלי, אבל מאוכזבת ממספר הנשים בפקולטה. פרופסור-משנה קרן צנזור-הלל, ששבה לאחרונה לארץ אחרי פוסט-דוקטורט ב-MIT, חוקרת מערכות של חישוב מבוזר ובודקת את הגבולות שלהן. עם הצטרפותה לסגל הפקולטה, היא מתכוונת לפרוץ גבולות בשביל נשים נוספות.
תעודת זהות
גיל: 34 מקום מגורים: חיפה מצב משפחתי: נשואה + 1 לימודים: תואר ראשון בפקולטה למתמטיקה בטכניון (“הייתי בטוחה שאהיה מתמטיקאית”), תואר שני ושלישי בפקולטה למדעי המחשב. עוד משהו: זכתה במלגת “אלון” לחברי סגל צעירים, אוהבת לטייל, בעיקר טרקים ארוכים.
מאת רן שפירא
מערכות המחשוב הופכות כיום מבוזרות: בין אם מדובר בשתי ליבות של הסמארטפון האישי ובין אם מדובר במערכות peer-to-peer ומערכות שירות ענן חישוב המקיפות מאות אלפי מעבדים. אך מה יקרה אם שרת אחד מתוך שרתי המערכת לא יפעל כשורה? כדי להתמודד עם תקלות מסוג זה ולאפשר למערכת להמשיך לעמוד במטלותיה גם אם אחד מרכיביה חדל לתפקד, פותחה “תיאוריית החישוב המבוזר”. פרופסור משנה קרן צנזור-הלל, שהצטרפה אל סגל הפקולטה בשנת הלימודים הקודמת אחרי השתלמות פוסט-דוקטורט ב-MIT, מסבירה כי מבוזרת יש יותר מיחידת חישוב אחת, וכולן צריכות לבצע משימות שונות בתיאום ותוך כדי תקשורת ביניהן.
חזרת לאחרונה מהשתלמות של שנתיים וחצי ב-MIT. מה איפשרה לך השהייה בארצות הברית?
MIT היא מקום מרתק. מצאתי שם מצע נפלא ליצירת שיתופי פעולה במחקר, עם חוקרים מMIT- כמו גם עם חוקרים שביקרו שם. המחקרים האלה פתחו בפני אופקים חדשים. בזמן השהות שלי שם הרחבתי את תחום המחקר שלי והתעמקתי בחישוב ברשתות אלחוטיות ובאלגוריתמים להפצת מידע.
עבדתי עם פרופסור ננסי לינץ’ שהיא מראשי התחום וממנה למדתי המון, גם מבחינה מחקרית וגם מצורת ניהול קבוצת המחקר שלה. עבדתי גם עם פרופסור ג’ון קלנר מקבוצת התיאוריה, ועם פרופסור מוריאל מדארד הנהדרת העוסקת בתורת האינפורמציה. מכולם למדתי המון. בנוסף עבדתי עם סטודנטים בפקולטה, וזו הייתה חוויה מצוינת. כיום אני ממשיכה בשיתופי הפעולה שהתחילו שם.
לפני היציאה לפוסט-דוקטורט, למדתי לתואר שני ושלישי בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, לאחר תואר ראשון במתמטיקה, גם הוא בטכניון. תקופת הלימודים לתואר שני ולדוקטורט הייתה נפלאה: מהנה מבחינה חברתית ומאתגרת מבחינת לימוד ומחקר. לתואר שני הנחה אותי פרופסור טובי עציון, שהעבודה איתו היתה מרתקת ולמעשה פיתחה אצלי את הבחירה לעסוק במחקר. בדוקטורט שיניתי את תחום העיסוק, והמנחה שלי הייתה פרופסור חגית עטיה, שיש לה חלק משמעותי בעיצוב דמותי כחוקרת ובכלל, והיא ללא ספק מודל לחיקוי עבורי.
ומהבחינה האישית?
תחילת השהות בארה”ב הייתה לא קלה בשל הצורך להסתגל לסביבה חדשה, הרחק מהאנשים והדברים המוכרים. אבל תוך זמן לא רב מתרגלים, ולמדתי ליהנות מעצם השינוי. בן-זוגי ואני יצרנו מספר חברויות שם שאנחנו משמרים באדיקות גם לאחר חזרתנו, אנשים שהיו לנו שם כמו משפחה. אין ספק שזו חוויה מדהימה, ואני שמחה שהייתה לי ההזדמנות לחוות אותה.
מן הסתם יכולת להשתלב גם שם במחקר. למה בחרת לחזור?
אני ישראלית, המשפחה שלי ישראלית. אחרי שנסענו לארה”ב נפתחו כל מיני אפשרויות, אבל אנחנו רוצים לחיות פה. השתלבות בסגל האקדמי בטכניון אינה פשרה בעיני, להיפך. כאן מתאפשר לי לפתח את המחקר שלי בצורה הכי תומכת שאפשר, יש כאן חוקרים משכמם ומעלה שאני יכולה לעבוד איתם, ומגיעים לכאן סטודנטים מצוינים. זה כר פורה למחקר מוצלח ובעל חשיבות, וזו המטרה שלי.
גבולות החישוב המבוזר
צנזור-הלל מסבירה כי קיימות מערכות מבוזרות מגוונות – רשת תקשורת אלחוטית או מסדי נתונים של חברות או בנקים, המתעדכנות ללא הרף מאין-ספור מחשבים הפזורים במקומות שונים, או מעבדים מרובי ליבות במחשבים ובטלפונים סלולריים. בכל המערכות האלה ישנם מעבדים שונים שחולקים זיכרון משותף, אבל אין רכיב מרכזי המופקד על קבלת החלטות וביצוע משימות. החלטות, כמו למשל כמה כסף יועבר מחשבון בנק אחד לאחר, מתקבלות על סמך מידע שמוסרות כל יחידות העיבוד במערכת.
וכשאין רכיב מרכזי שמופקד על קבלת החלטות, פריטי המידע שמעבירות היחידות יכולים לסתור זה את זה?
בדיוק, וזה האתגר בחישוב מבוזר. אנחנו צריכים לפתח אלגוריתמים שיאפשרו פעולה יעילה של מערכות מורכבות, בלי שיחידת חישוב אחת תפריע לאחרת ותוך תיאום מרבי ביניהן. אתגר נוסף הוא לקבוע גבולות שמעבר להם עדיף שלא להשקיע משאבי חישוב במאמץ לפתור בעיה או לתאם בין מרכיבים במערכת, משום שהגעה לפתרון היא בלתי אפשרית או שהחישוב יימשך זמן רב מדי.
יש הרבה מערכות חישוב מבוזר, שבהן חישוב הוא בלתי אפשרי. בנוסף לאלגוריתמים שאנו מפתחים, אנו בודקים באילו תנאים חישוב כזה הוא בלתי אפשרי והמערכת המבוזרת לא יעילה. למשל, אנחנו יודעים שסינכרון בין שרתים של מסדי נתונים מבוזרים הוא בלתי אפשרי ללא הנחות כלשהן על זמני התגובה שלהם. לא נרים ידיים ונאמר שאי אפשר לממש מערכות כאלו, אבל נרצה להבין איך להתאים את הטכנולוגיה ולהתגבר על התנאים שמונעים מהחישוב להיות יעיל.
בעצם, את אומרת שהסינכרון אפשרי, אבל הוא לא יהיה יעיל אם יידרשו לו שעות או דקות ארוכות כדי להגיע ל”החלטה”?
אני מדברת על חוסר אפשרות של ממש להגיע לפתרון. מהות הבעיה היא שללא הנחות כלשהן על זמני התגובה, לא נוכל להבחין בין מצב שבו שרת הוא אטי לבין מצב שבו השרת נפל, ולכן ניתן להוכיח שייתכן שהחישוב לעולם לא יסתיים. באופן מעשי, מערכות אמיתיות מניחות שאם זמן התגובה אטי מדי אז השרת נפל, וכך אפשר להגיע לפתרון, אבל צריך להתמודד עם המקרה שהשרת לא באמת נפל. אלו מאפיינים של המערכת שצריך להנדס.
נוכחות נשים הכרחית למחקר
צנזור-הלל שמחה לחזור אל כור מחצבתה, הטכניון. היא מאמינה גדולה באיכות הסטודנטים הישראלים, ורואה בהנחיית סטודנטים את המקור הגדול ביותר להפריה הדדית ולהנאה. “כיום, אני מנחה סטודנט אחד לתואר שני וסטודנט אחד לדוקטורט. באופן אישי, אני מוצאת שכיף לראות איך אנשים מתחילים את דרכם בעולם המחקר, ובאים עם מחשבה רעננה ופעמים רבות זווית ראייה חדשנית”.
ואולם, כאחת מחמש נשים חברות-סגל בפקולטה המונה כ-50 חוקרים ומרצים בסך הכל, היא מאוכזבת מהיקף הנשים, הן בקרב הסגל והן בין הסטודנטיות. צנזור-הלל שותפה למיזם החדש של הפקולטה, פורום נשים, שמטרתו לעודד ולקדם נשים בתחום מדעי המחשב, בפקולטה. “הוכח שמגוון רחב של חוקרים וסטודנטים – נשים וגברים משכבות חברתיות שונות, המשתייכים לעדות ולדתות שונות – מפרה את החשיבה ותורם לתוצרי המחקר. לכן חשוב שיהיו נשים רבות יותר בתחום”, היא אומרת.
ולמה את חושבת שנשים נרתעות ממחקר?
אני מאמינה שנשים חושבות שיש דברים שיפריעו להן להתקדם. למשל, הצורך להשתלב בסביבה שהיא לצערי עדיין גברית בעיקרה, או הצורך להתמודד מול דעות קדומות ותפישות חברתיות מיושנות. המטרה שלנו, גם באמצעות הפורום החדש, היא לתמוך ולעודד אותן להתקדמות בתחומים הטכנולוגיים והמדעיים כדי שלא נאבד כוח אדם מצוין.
ואיך אתם מתכוונים לעשות את זה?
הפרויקט הראשון שאנחנו עובדים עליו עכשיו הוא תוכנית “בנות נפגשות”, שתתחיל בסמסטר האביב הקרוב, ומטרתה לקדם סטודנטיות לתואר ראשון על ידי יצירת ערוץ תקשורת אישי בין סטודנטיות בשנה הראשונה לבין סטודנטיות בשלבים מתקדמים יותר, שיתבטא בתמריץ להיפגש בזמני מפתח במהלך הסמסטר ולשוחח באופן אישי ולקבל עצות ותחושת שייכות. בנוסף, התוכנית תכלול מפגשים קבוצתיים לכלל הסטודנטיות ובהם הרצאות בנושאים טכנולוגיים, כמו גם מיומניות רכות (כתיבת קורות חיים, ניהול זמן, וכו’). אני מקווה שכבר בעתיד הקרוב כל סטודנטית תדע שיש לה “גב” לאורך כל תקופת הלימודים בפקולטה. בהמשך, נרחיב את התוכנית לתארים גבוהים, נפתח תוכנית להכרת הפקולטה לתלמידות תיכון כדי לעודד אותן לעסוק בתחום, ואני מקווה שנצליח לממש עוד רעיונות רבים נוספים. בקיצור, אם מישהי יכולה להיות מצוינת במדעי המחשב, אנחנו לא מתכוונים לוותר עליה. אנחנו רוצים שהיא תעסוק בתחום. ומניסיון אישי, אני יכולה להבטיח לה כיף של ממש”.
הכתבה פורסמה ב-HOMEPAGE, מגזין הפקולטה למדעי המחשב, חורף 2014.
פרופסור טלי טל מהטכניון מצטרפת למועצת המנהלים של NARST – הארגון הבינלאומי החשוב במחקר בהוראת המדעים. היא הישראלית הראשונה הנבחרת להנהלת האירגון המונה כ-1,700 חוקרים מרחבי תבל. הארגון מחויב לקידום הוראת המדעים וללמידה באמצעות מחקר. בנוסף מוציא הארגון את כתב העת המוביל להוראת המדעים Journal of Research in Science Teaching.
פרופסור טלי טל היא בוגרת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני באקולוגיה של הצומח. את הדוקטורט עשתה בהוראת החינוך הסביבתי והחינוך המדעי מחוץ לכיתה. “עבדתי שנים רבות בחברה להגנת הטבע,” היא מספרת. “עוד בשירותי הצבאי הדרכתי קבוצות תלמידים והיה לי חשוב שהתלמידים ילמדו אקולוגיה ובוטניקה במהלך הסיור הלימודי בטבע, יבינו את מאפייני הצומח בגליל העליון ויפנימו את ההבדלים. כשסיימתי את לימודי התואר השני התחדדה אצלי התחושה שדרכי ההדרכה וההוראה, שהיו נהוגות אז בחברה להגנת הטבע, אינן נכונות. הבנתי שבמקום ללמד את התלמידים ולשנן להם שמות של צמחים וציפורים יש להעשיר את החוויה שלהם מחוץ לכיתה ולגרום להם ליהנות ממנה, כדי שירצו לחזור עליה שוב.”
בכך היא עוסקת עד היום. “גיליתי שדווקא הסיורים במוזיאונים, בגני חיות, בגנים בוטניים ובסביבה הטבעית של בית הספר מעניקים חווית למידה משמעותית מאוד לתלמידים, במקרים רבים אף יותר מהלימוד הרגיל בכיתה. האפשרות להתמקד בסיור במה שמעניין אותם – בלי צלצול, שולחנות וכסאות – מקרבת את התלמידים לנושא הסיור ויוצרת אצלם עניין מתמשך במדע.”
“לא רק במסגרת בית הספר מתרחשת למידה. גם בטיולי משפחות בטבע, במוזיאונים ובגנים מתרחשת חווית למידה, וחשוב לחשוף את הילדים למדע כמה שיותר בדרך בלתי אמצעית, במגוון סביבות ובהרכבים חברתיים שונים. חשיפה זו מעודדת אצל הילד את אהבת לימוד המדעים. במחקרים שונים הראו שמדענים ומהנדסים נחשפו בילדותם לחינוך מדעי בלתי פורמלי, שהעשיר את עולם התוכן שלהם, העניק להם חוויות טובות והשפיע עליהם בעתיד.
“הוראת המדעים מחוץ לכיתה הפכה לתחום מחקר משמעותי בסוף המאה הקודמת. הרבה יותר קשה למדוד ולהעריך את השפעתו של החינוך מחוץ לכיתה ולבחון מהם תוצרי הלמידה, משום שאלה, הרבה יותר מגוונים וכוללים רכישת ידע, עידוד סקרנות ועניין ורצון לחזור ולבקר בסביבה דומה. במחקר שלי אני משתמשת בכלי מדידה ‘רכים’ יותר, דוגמת ראיונות ותצפיות תוך כדי פעילות ודיווחים של התלמידים עצמם על הלמידה.
“רוב המחקר האקדמי על קידום דרכי ההוראה עוסק בלימוד בתוך הכיתה, אבל אנחנו מציעים שיטות ודרכים להוראה מחוץ לכיתה. ככל שתחום המחקר החדש הזה צובר תאוצה, גדלה השפעתו על היישום בפועל. החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים עבדו יחד איתי על שיפור הלמידה מחוץ לכיתה ועל שיפור ההדרכות לקבוצות התלמידים. ככל שהמודעות לתחום המחקר עולה, כך יותר ויותר גופים המעניקים חינוך מדעי בסביבות לא פורמאליות נעזרים בשירותי המחלקה שלנו ומיישמים בפועל את ממצאי המחקר שלנו.
“לפני כעשור, ביצעתי מחקר בחמישה מוזיאונים לטבע ומדע בארץ, במימון הקרן הישראלית למדע ((ISF, אותו המשכנו אחר כך על למידה בטבע. ראיינו את הילדים לאחר הסיורים ובחנו את מימדי הלמידה השונים שחוו. גם לחוויה פיזית משמעותית יש תרומה ללמידה. מתוך השאלונים שהתלמידים מילאו למדנו על הפדגוגיה של המדריכים, על תפקוד המורים ועל החוויה שעברו התלמידים. ברוב הגופים שחקרנו התייחסו ברצינות לממצאי המחקר, ובעקבותיו אף עשו שינויים פדגוגיים.
“בישראל קיימת מסורת חזקה של טיולים בטבע. לצערי, מערכת החינוך היום מאוד ממוסדת והתרבות של יציאה לסביבה הקרובה הצטמצמה מאוד. כמו כן, כל הלימוד מחוץ לכיתה נעשה היום באמצעות מתווכים – מדריכים שבית הספר שוכר למטרה זו – והמורים אינם מקבלים הכשרה הולמת לתהליך הלימוד מחוץ לכיתה. לכן, לצערי, הם כמעט לא שותפים לתהליך זה. כדאי שנזכור שהתלמידים אוהבים להיות בחוץ, ושהחוויה של למידה מחוץ לכתלי הכיתה עשויה לתרום להם הרבה מעבר ללימוד הרגיל.
“לנוכח היעדר הכשרה מתאימה כזו למורים פיתחתי בגן האקולוגי בטכניון הכשרה למורים בלמידה חוץ כיתתית ואני משתמשת בגן האקולוגי כמעבדת הוראה. המורים מתלהבים מההכשרה, מהחוויה ומהתהליך שעברו, ורבים גם יביאו בעתיד את הכיתות שלהם לסיורים לימודיים בגן האקולוגי. זה רווח של כולם, מורים ותלמידים כאחד.
“כאחראית האקדמית על הגן האקולוגי הוספתי פן נוס לייעוד שלו. אם בעבר מוקד העיסוק בגן היה בפן האקולוגי של הצלת מיני צמחים נכחדים או כמעבדת מחקר להסתגלות צמחים, היום אני עושה בו שימוש נוסף ורואה בו מעבדת הוראה לפרויקטי חקר. אני משתמשת בגן האקולוגי כבכל מעבדה אחרת בה מתקיים מחקר בטכניון.”
בשנה הבאה תצא פרופסור טלי טל לשנת שבתון במישיגן. היא תסייע לחווה הביולוגית ע”ש קלוג (Kellogg Biological Station) לפתח השתלמויות מורים לחינוך סביבתי בחווה. “זו חוות מחקר אקולוגית,” היא מספרת. “המדענים משתוקקים לפתח גם היבטים חינוכיים ולערב את הקהילה. עם צוות החווה וחוקרים מן האוניברסיטה ממרכז CREATE for STEM נפתח שם הדרכות למורים בנוגע לחקר בשדה וללמידת מדעים מחוץ לכיתה.”
